אינטרנטהתפתחות האתרזוגיות ומשפחהטורים אישייםילדיםכלליכתיבה פרטיתמהעולםשיטוטים

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים # 6

״מי האיש חפץ חיים אוהב ימים לראותו, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע עשה טוב, בקש שלום ורדפהו״ (תהילים, ל"ד)

 [אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים # 5]

אז אנחנו כאן בדרמסלה. ובארץ משתוללת לה מלחמה ארורה. ואחים של חברים שנמצאים עכשיו בעזה משאירים אותך גם כאן על ההרים הירוקים של הודו, עם חצי אוזן בארץ כנען.

3 סיפורים קטנים מהשבוע האחרון כאן:

לפני שבוע עברתי בבית חב"ד בסבב שיווק סדנת הגעגוע של גיל. בחוץ ישב עלם צעיר עם תלתלים מוזהבים, מבט נוגה וסיגריה בפה. לפניו על השולחן מלכות וסוסים ורצים וחיילים ניסו לנצח במלחמה היחידה שאני אוהב, שח. התקרבתי אליו, חייכתי והזמנתי אותו לסדנה. "הלוואי שיכולתי" אמר לי אריאל, "אבל אני נוסע היום". מבלי שאמר ידעתי. הוא חוזר לארץ כדי להתגייס. ניסיתי להניא אותו בהתחלה מלחזור, אמרתי שמגיע לו להמשיך בטיול ושהיה בטח מפרגן לחבר אחר בטיול שאחרי הצבא. בעיקר דאגתי לו… אמר שרוצה להיות ליד החברים (מפלס"ר הצנחנים). ששניים מהם כבר איבד ושעם שלישי סיים הרגע לדבר לאחר ניתוח שבו קטעו לו רגל. שתקתי. רציתי לחבק אותו אבל הרגשתי שהוא זה שנותן לי את הכוחות. הוא סיפר שהשתחרר לפני 3 חודשים וחוזר לארץ בלב שלם. נתתי לו כמה שקלים שהיו עלי לקנות מתנות לחיילים והשבעתי אותו שישמור על עצמו ושלא אראה תמונה שלו בעיתון. הוא חייך והבטיח. כשעזבתי את המקום, חשבתי שאיזה תזמון טוב היה לנו למסע הזה. שיצאנו לפני שהכול החל. במיוחד שמחתי עבור הילדים שמשום מה בכל סיפור או סרט ששמים להם הם ישר שואלים "יש רעים בסיפור?" ואנחנו מנסים להשתמש במכשפות ודרקונים שיש רק באגדות.

חזרתי למלון וגיליתי שיש הפסקת מים. עם כל הגשם שיורד והנהר שזורם לנו מתחת למלון, קצת קשה לקרוא לזה הפסקת מים… אבל כשזה נמשך כבר לתוך היום השלישי, זה נהיה ממש מטריד. בעיקר אותנו המבוגרים, הילדים נהנו מאוד להתרחץ בנהר והם ממילא לא שוטפים את הכלים… חשבתי שאם הייתי בקמפינג ליד נהר הייתי מסתדר מצוין "בלי מים". אבל כשנדמה לך שמים הם דבר מובן מאליו שמגיע לך, אתה מתחיל לכעוס… חבר אמר לי שזו תזכורת להודו האמתית (אומרים שהאיש שאחראי על כל הקטע שלנו של ההר היה בבית חולים ורק הוא מכיר את הצינורות).
ואז חזרו המים. איזה אושר! המבוגרים (יש איתנו עוד 2 משפחות מקסימות של ישראלים עם ילדים) כמעט רבו מי ישטוף את הכלים (כולם רצו) והאמבטיה של הילדים מעולם לא ידעה צרחות שכאלה. מים! איזה כיף שרק יש מים.

יומיים אח"כ החל לי כאב ראש מהגיהינום. לא היו לי אף פעם מגרנות אבל עברתי 3 ימים של סיוט, כאילו מירי רגב צורחת לך בראש כל היום וכל אפצ'י גורם לכהות חושים. במקביל 5 ילדים צווחנים בגסט האוס וגשם שמרביץ בלי הפסקה על הגג. אחרי שנתיים בלי כדורים לקחתי אדוויל שעזר חלקית. אחרי 3 שנים שלא ראיתי בית חולים או רופא הלכתי לבדיקות. אבל אז, באחה"צ אחד – כאב הראש נגמר. ואני, סתם ככה עם עצמי, הייתי שוב מאושר. חייכתי וקרנתי. איזה כיף להיות בריא. שמתי לילדים את הכבש השישה עשר האלמותי ורקדתי איתם לצלילי רעמים וברקים.

אולי זו הודו ואולי זו השכינה. אבל שמח על התזכורת להיות אסיר תודה בכל בוקר על הדברים הכי פשוטים שיש לנו. על מים ובריאות טובה. על חמצן לנשום ואוכל לאכול. זה לא מובן מאליו. ליותר ממחצית מתושבי העולם אין את התנאים הבסיסיים האלה…

מקווה שזה הפוסט האחרון שאני כותב כשהתותחים רועמים בארץ. ושכולם יעמדו על הרגליים אחרי שכל זה ייגמר. ונשוב להביט האחד בשני כיחידים. כאחד.

 [אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים # 7]

תגיות
הראה עוד

2 thoughts on “אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים # 6”

כתיבת תגובה

Close