היסטוריה גדולה, בקטנה # 7 – פראיירים לא מתים, הם רק נקברים…

—

ב-16 לאוקטובר 1869, קבוצה של פועלים בעיירה קרדיף שבצפון מדינת ניו יורק גילו תגלית מרעישה: במהלך חפירת באר שגרתית הם מצאו באדמה את גופתו המאובנת של גבר בגובה שלושה מטרים. תוך זמן קצר השמועה על הענק הגיעה לעיתונות, ואנשים מכל רחבי המדינה הגיעה בהמוניהם לראות את הפלא.

כמובן, הכל היה מתיחה אחת גדולה. ג'ורג' הול היה מוכר סיגריות משועמם שנקלע לויכוח עם כומר בדבר קיומם של נפילים – ענקים המוזכרים בתנך. במקום ללכת הביתה ולהתלונן על זה בפייסבוק כמו בנאדם נורמלי, הול בחר לנקום. הוא שכר צוות של בנאים שעיצב לו פסל גבס בצורת ענק, צוות שני שקבר את הפסל באמצע שומקום וצוות שלישי שחפר ו"גילה" אותו. כשעיתונאים הגיעו למקום הוא הכריז שמצא עדות לקיומם של אותם נפילים תנכיים, והתחיל לגבות מאנשים כסף על מנת לחזות בענק.

לא כולם היו אז פתיים לחלוטין. בעוד כמה מומחים וחוקרים באמת האמינו שמדובר בגופה חנוטה של ענק תנכי, אחרים הכריזו שמדובר בפסל אינדיאני עתיק וזהו, וקבוצה קטנה יותר הכריזה שמדובר בפברוק. הציבור הרחב, בכל מקרה, נהר למקום והפך את הול לאדם די עשיר. בסופו של דבר, אומנם, הוא עשה אקזיט כמו כל סטארטאפיסט מוצלח ומכר את הפסל למפיק הופעות בשם דיוויד הנום שלקח את הענק לסיבוב הופעות בכל רחבי ארצות הברית.

זו הייתה תחילת הסוף בשביל הענק מקרדיף. מפיק אחר, אדם בשם פינאס בארנום, הציע לקנות את הענק מהנום. כשזה סירב, בארנום פשוט שילם לכמה בנאים ליצור עותק של הענק, הציג אותו בתערוכה משלו וטען שמה שהנום מציג הוא זיוף. הנום תבע את בארנום ובמהלך כל המאבק המשפטי הזה הול חזר והכריז בפני שניהם שגם הענק המקורי הוא זיוף ושניהם מוכרים לקהל שטויות. וככה, ברגע אחד, העדות לקיומם של ענקים תנכיים הפכה לעדות לקיומם של פראיירים.

ובכל זאת, אפשר ללמוד מהסיפור הזה משהו. אמצע המאה ה-19 הייתה תקופה של שינוי במערב, כשתיאוריות חדשות כמו האבולוציה גרמו לאנשים לפקפק באמת של מה שכתוב בכתבי הקודש אבל במקביל עדיין לא היה ברור מה מדעי ומה לא. מה שבטוח, בכל מקרה, הוא שבכל מקום בו יש אנשים שמאמינים במשהו – יהיה מישהו שימצא דרך לעשות מזה כסף.

——————————————————————————————————

הפוסט מתוך דף האינטרנט הקסום "היסטוריה גדולה, בקטנה" עליו תוכלו לקרוא כאן