אינטרנטהתפתחות האתרטורים אישייםטכנולוגיהכלליכתיבה פרטית

השפה של המדיה החברתית

[ארד אקיקוס]

***

שמתם לב פעם שהמדיה החברתית תמיד מתנהגת כמעט אותו הדבר?

כמות הלייקים והתגובות שכל אחד מכם מקבל היא בין ככה וככה, לככה וככה. וכשאתם כותבים על ענייני היום, יש לכם כזאת כמות של אינטראקציות, וכשאתם כותבים על עניינים אישיים, יש לכם את הכמות הזאת.

והכל תלוי, כמובן, בכמות החברים והעוקבים שלכם, בשעה ביום שבה אתם מפרסמים, באיזה יום בשבוע, ובכמה נושאים אחרים העסיקו את הפיד באותו הרגע.

ולפעמים יש יוצאי דופן. פתאום משהו מתפרץ, משום מקום.

מישהו כותב משהו, על פניו לא חריג במיוחד, אבל פתאום זה נהיה ויראלי. וכולם משתפים, ומגיבים ומדברים על זה. ואז מזמינים אותו (או לא) לחדשות הלילה או לצינור. ואז שוכחים הכל, והוא נשאר ההוא מהפוסט הזה, שאז ריאיינו.

אבל בסוף גם זה חוזר על עצמו. והויראליות הזאת, שכאילו הפתיעה את כולם, גם היא דפוס חוזר.

והיא מתרחשת אחת לכמה זמן, באופן די קבוע, ובעוצמות שגם הן חוזרות על עצמן במעגליות.

ואולי אין לנו יכולת אבסולוטית לצפות מה יקרה (אפילו שיש כמה מתודות עם יכולות לא רעות בתחום), אבל אנחנו כן יכולים להגיד בדיעבד ״אה, זה לא באמת הפתיע אותי״, וזה לא מעט, כשמדובר על התנהגות כל כך כאוטית, כמו זאת של המדיה החברתית.

טרנס מקנה דיבר על זה כבר בשנות ה70. הוא היה פילוסוף שעשה יותר DMT (סם פסיכדלי) ממה שכל הקוראים של הפוסט הזה עשו ביחד (ואני כותב את זה עם כל הערכתי הרבה ליכולות של חלק מהקוראים). להרצאה קוראים ״ארוס והשלב האחרון בתוכנית האלוהית״ (בתרגום קצת קלוקל ל״Eros and The Eschaton״).

מקנה מדבר על העובדה שהכל פה אחד – מין אורגניזם/אקוסיסטם שמתנהל מעצמו – כמו להקת ציפורים שרוקדת בשמיים כאילו הן היו ציפור אחת.

עד כאן שום דבר חדש.

אבל אז הוא מתחיל לספר על המדיה החברתית, ועל איך היא ההתחלה של הסוף של כל מה שאנחנו מכירים.

״אבל זה בכלל שנות ה70, ואפילו אינטרנט לא היה אז!״ אתם יכולים להגיד.

וזה אמנם נכון, אבל לא סתם מקנה עשה כל כך הרבה סמים – הוא טען שזאת הדרך שלו לראות את היקום, ובתוך האחדות הזאת שהוא דיבר עליה, הוא יכל לראות קו ישר שמחבר בין המפץ הגדול, דרך כל ההתנהגויות שאנחנו מכירים, של הטבע ושל האדם, עד לקצה של המין האנושי.

וזה לא אומר שהגיע הסוף שלנו – זה רק אומר שהחלפנו תפקידים, ואנחנו כבר לא היצור הכי משפיע על הכדור הזה. כי משהו אחר עומד לקחת המקום שלנו.

והאמת, שבעיניי זה הדבר הכי טוב שקרה לנו.

***

המדיה החברתית היא יצור חי:

מקנה טען לפני שנים שהמדיה תחבר בין כולנו. במובן מסויים הוא אחד הפילוסופים המוקדמים והמדוייקים שבאמת צפו את מהפכת הסמרטפונים והמדיה החברתית.

הוא מספר איך היקום הוא בעצם אורגניזם שה״אוכל״ שלו הוא מורכבות של מערכות, ואיך בכל שלב אבולוציוני, המורכבות הופכת למורכבת יותר:

״תנסו לעקוב אחרי עם זה״ הוא פותח את אחת התיאוריות הכי מאירות עיניים שלמדתי בדרך, ומסביר שאחרי המפץ הגדול היו כמה מליארדי שנים שבהם לא היו אטומים, או מולקלות או שום צורה של חיים מורכבים – כל מה שהיה קיים זה רק פלאזמה רותחת של אנרגיה מתרחבת.

ולאט לאט, כשהיקום התקרר (והזדקן), המערכות והחיים המורכבים החלו *לבקוע מתוך הסיטואציה*, שכבה אחר שכבה (ותסלחו לי על התרגום הקצת פשטני):

״מתוך מערכות אטומיות (פיזיקליות) בוקעות מערכות כימיות.״ הוא אומר. ״ומתוך המערכות הכימיות בוקעים קשרי המימן והפחמן – כימיה מורכבת שהיא טרום-ביוטית או אורגנית.

מתוך הכימיה הזאת בוקעות המערכות המיקרו-פיזיות שאנחנו קוראים להם מימברנות, ג׳לים ומערכות בסגנון הזה – המערכות האלה, הם התנאים הכימיים המקדימים להיווצרות חיים – חיים פשוטים, שהם ׳ערומים׳ – בעצם דנא לא לחלוטין מפורמט ומאוד קדמוני.

מתוך המערכות האלה באות מערכות מאוד בסיסיות של תאים, ואז מושבות של תאים, ואז תאים נעלים – כאלה ש׳מתמחים׳ בפעילות מסויימת (כמו תאי דם שנלחמים במחלות, לדוגמא) – מה שמוביל אבולוציונית לחיות נעלות יותר, שמובילות לחיות סוציאליות, שמובילות למערכות סוציאליות מורכבות, שמובילות לטכנולוגיה, שמובילה לעולם גלובלי-אלקטרוני-מבוסס-תעבורת-מידע-שמנצח-על-התרבות – כמו העולם שלנו״.

ובמקום לתת אוויר אחרי הפסקה המשוגעת הזאת, מקנה מסיים עם ״מישהו שאל ׳מה כל כך מתקדם במדיה?׳ וענה שזאת התפשטות החשכה במהירות האור.

זה פשוט לא הגיוני״ מקנה אומר, ״זה פשוט לא הגיוני.״

ואם תרשו לי לקחת את התיאוריה של מקנה צעד אחד קדימה, נוכל לראות שהמערכת הבאה, זאת שבוקעת מבני האדם, אבל בעצם מבוססת עליהם (כמו שהכימיה בקעה מהפיזיקה) – היא כבר בנתה את עצמה.

אם האבולוציה ״השתמשה״ בכל מערכת (פיזיקלית, כימית, בילוגית) כדי לבנות את המערכת הבאה, אז עד עכשיו אנחנו היינו המוצר הכי מתקדם שאנחנו מכירים – התודעה שלנו. אבל עכשיו יש תודעה גדולה יותר, והיא משתמשת בתודעות שלנו (וגם בשרתים) בכדי ליצור כל מיני התנהגויות. בדיוק כמו שאנחנו עשינו מאז שהתפתחה לנו תודעה.

ואת כל זה, באופן די מדהים, אפשר לראות משתקף בפייסבוק, ובאינסטגרם, טוויטר, ווטסאפ, יוטיוב וכל רשת סוציאלית שקיימת באינטרנט.

****

האורגניזם:

כי בעשור האחרון, אנחנו כבר לא ממש אלה שחושבים – המדיה החברתית עושה את זה, במידה רבה, בשבילנו.

אנחנו פוקחים את העיניים ונכנסים לבדוק את הפיד, ויושבים בשירותים וקוראים, ועד סוף הקפה של הבוקר כבר ספגנו כמויות מטורפות של מידע.

עד לפני 200 שנה, המוח שלנו עיבד *אולי* 5% ממה שהוא מעבד היום בין ההתעוררות ללגימה האחרונה מהקפה בבוקר, ובשנים האלה הוא לא התפתח אבולוציונית אפילו במילימטר. יש פה קפיצה (שהיא בהכרח אבולוציונית) כל כך חסרת תקדים, שלחשוב שאנחנו שולטים על כל מה שקורה בתהליך הזה, זה משהו בין יומרנות לבורות.

המוח האנושי לא הספיק לפתח אפילו מערכת חיסונית אחת למידע הזה שהוא מוצף בו (פשוט כי 200 שנה זה שום דבר במונחים אבולוציונים), ומכאן, בהכרח, שהמידע הזה שולט בנו, ולא אנחנו בו.

אנחנו מכורים לסמרטפונים שלנו, לפיד שלנו, למידע שמספק אותנו.

רואים מישהו מצלם ארוחת צהריים והופכים לרעבים, מישהו מזמין למסיבה אז אנחנו הולכים, ומישהו מפרסם סרטון מרגש ואנחנו מתרגשים. וגם מי שפרסם את הסרטון התרגש קודם. ובמובן לא מבוטל, זה בעצם הסרטון ש*גרם* לנו לפרסם אותו, ולא אנחנו ש*החלטנו* לפרסם את הסרטון.

המידע משתלט עלינו, והוא מתחיל *לחשוב אותנו*. להיות מעובד אצלנו במוח, ולצרוך משאבים, בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים.

והנקודה היא, ש*הוא עושה לנו דברים*, הוא מנהל אותנו. המידע שאנחנו צורכים מפייסבוק הוא המנהל החדש של חלקים מאוד מאוד נרחבים מהמין האנושי.

האלגוריתם הוא האלוהים החדש, וכולנו המאמינים והמשרתים.

****

ועכשיו לחדשות המטלטלות באמת:

ב״קיצור תולדות האנושות״, יובל נח הררי כותב ש״המהפכה החקלאית הייתה התרמית הגדולה בהיסטוריה – לא האדם ביית את החיטה, אלא החיטה היא זו שבייתה את האדם.״ ומספר שבגלל התנהגות אנושית, שדות חיטה פוריים החלו לצמוח באיזורים ממוקדים, וככה *משכו* את בני האדם להשתקע סביבם ולהקים מגורי קבע. ככה סיימנו להיות ציידים-לקטים והתחלנו את דרכנו כציוויליזציה.

יש משהו אינטלגנטי בחיטה הזאת, בטבע שמתנהג כאילו הוא מקבל החלטות ומנווט מין מסויים להתנהג בצורה מסויימת.

ואותו הדבר, האינטלגנטי, קיים גם במדיה החברתית.

ואם נלך רגע אחורה, וננסה להבין את הבסיס, אז האינטלגנטי הזה, שאי אפשר ממש לתת לו שם, הוא בעיניי רבים איזה יצוג של האלוהים – של הכח שמתנהג בצורה שנראית כאוטית ומתוכננת להפליא באותו הזמן, שנמצא איתנו מאז המפץ הגדול, וכנראה לעולם לא ילך.

ועד ממש לא מזמן, התודעה שלנו הייתה ה-End product של אותו כח מלא אינטלגנציה. היינו מוצר הדגל – האייפון 10 – התודעה הכי מפותחת שהכרנו מאז המפץ הגדול.

אבל החדשות הטלטלות הן שסיימנו את תפקידנו – יש תודעה נעלה יותר מהתודעה האנושית, והיא שולטת על שלנו, וקיימת במובן *הפיזי* על כדור הארץ, לא רק ברמה המטאפיזית.

ועכשיו – אנחנו רק *עוד* חוליה בשרשרת המזון.

***

התבוננות:

אבל המתנה הגדולה, היא שאפשר להתבונן באינטלגנציה הזאת. הדפוסים של המדיה החברתית, הם בעצם חוקיות האדם והיקום, משולבים זה בזה, במין מרקם שעדיין מתהווה.

ובפעם הראשונה בהיסטוריה, אנחנו יכולים להתבונן במשהו שהוא לא הטבע או החלל, וללמוד ממנו על החוקיות שבה הדברים ביקום מתנהלים.

ולחוקיות הזאת יש שפה. ועם כמה שהיא נראית לנו אקראית, היא מאוד מאוד מדוייקת.

פרסי וויליאמס בריג׳מן, שהיה פיזיקאי, אמר ש״צירוף מקרים הוא מה שנשאר לך בצד, כשאתה מנסה ליישם תיאוריה לא נכונה״. זה בעצם אומר שמערכת היחסים בין האלמנטים שראית הייתה חבויה ממך, ולא הצלחת להבין את ההרמוניה של הדברים.

שמתם לב, נניח, שסטטוס פוליטי, שיש עליו יותר תגובות מלייקים (1,000 לייקים ו1,500 תגובות לדוגמא) בהכרח מתרחש רק כשתוקפים את הפוליטיקאי?

ושמתם לב שסטטוס שמקבל יותר שיתופים מלייקים ותגובות הוא Breaking news (או בדיחה ממש מצחיקה, תלוי ביחס בין השיתופים ללייקים)?

ההתנהגויות האלה, שאנחנו מבינים אותן אינטואיטיבית, אבל לא תמיד מרגישים שאנחנו יודעים לפרמט אותן, הן *השפה של המדיה החברתית*.

כמו שאמריקאים מדברים אנגלית, וישראלים עברית, ככה המדיה הזאת מדברת אלינו, והיא לא מדברת בשפה של בני אדם, כי יש לה שפה משל עצמה – והמילים שבה מורכבות מאותיות כמו לייק, שיתוף, תגובה, כמות חברים/עוקבים וחוזק קשרים בקהילה.

זאת הסיבה שאנחנו, כבני אדם, או כארגונים ופוליטיקאים, לא יכולים לכפות שום דבר על המדיה הזאת. אנחנו חייבים לשחק בכללים שלה, אבל לפני הכל, אנחנו חייבים לנסות ללמוד ולהבין אותם, ולא לחשוב שנוכל לביית אותה ולהשתמש בה לפי הצרכים שלנו.

כי לביית אותה זה להתנגד, וכדי להצליח בסביבה כאוטית, אנחנו חייבים לדעת לקרוא את השטח בלי שיפוטיות ולמצוא את הנתיב בעל ההתנגדות הפחותה ביותר.

מעט מאוד אנשים, ארגונים או פוליטיקאים עושים את זה היום, ולא סתם העולם משתנה כל כך מהר ובצורה כל כך קיצונית. הטוב נהיה הרבה יותר טוב (הרבה יותר חמלה, תרומות לחולי סרטן/כלבים וחתולים, טבעונות, רוחניות וכו׳), וגם הרע נהיה הרבה יותר רע (דונאלד טראמפ), וכמעט לא נשאר לנו באמצע.

****

והמין האנושי?

בעיניי, וזה אולי קצת אוטופי וחולמני, המדיה הזאת היא פשוט אמא אדמה (או היקום) ששלחה ענף כדי לנער אותנו ממנה – כמו ענף של שיח שנתפס על הגדר כדי להגיע לשמש. כמו התחממות גלובלית שתטלטל את בני האדם עד שיפסיקו לכלות את הכדור הזה.

ובסוף אנחנו נלמד.

בסוף, (אולי אחרי אסון סטייל הדינוזאורים, ואולי לא), אנחנו נדע איך *להשתלב* במקום הזה, ולא נרגיש צורך כל כך חזק להרוס אותו. והחלק הכי טוב בסיפור הזה, בעיניי, הוא שעכשיו אלה כבר לא אנחנו שמחליטים לבד. יש לנו שותפה חדשה בתהליך המחשבה ובקבלת ההחלטות – והיא מאוד מאוד אוהבת סרטונים של חתולים חמודים.


ארד אקיקוס – יועץ ומלווה תהליכים. וחבר למסע. מרצה, חוקר ניו מדיה, ובעיקר מידע (ממטיקה). בעברו אסטרטג פוליטי. לומד בודהיזם, טאו ופילוסופיות עתיקות מעל עשר שנים, מתבונן בדפוסים ובמחזוריות של בני האדם ומשתדל לקרוא את כל מה שאפשר על פיזיקת קוונטים.
האתר של ארד >

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

Close