אינטרנטוידאוזוגיות ומשפחהיוזמות חופשיותילדיםכתיבה פרטיתנשים

יום האישה – היום שאחרי

אתמול, יום האישה הבינלאומי, האינטרנט המה תכנים מיוחדים. בתור יוצרת ועורכת תוכן, מרתק ומשמח אותי לראות איך תוכן נהיה אחד המקצועות המבוקשים בשוק עכשיו. זה נהדר כי כתיבה – למי שבעניין – היא מקצוע כל כך קלאסי לנשים. גיחה למחשב פה צלילה שם, בבוקר או בלילה או על פתק או בסמרטפון. טורף את חוקי המרחב והזמן ומאפשר מקום ליוזמה חופשית במגרש המשחקים הדיגיטלי. ההון הראשוני להשקעה בתחום הזה הוא לא בהכרח כספי, אלא ערכי: שפה, אמירה, אומץ לצאת להרפתקה, ומישהו שיאמין בך עד הסוף (זה לא סעיף חובה, אבל הוא מאוד משמעותי).

**
למדתי לכתוב בגיל 4 וחצי, כשלאחיותי נמאס היה מהיד הקטנה המושטת אליהן ובה פינקס או פתק, עם בקשה לכתוב בו חרוז תפוז או חרוז אחר. ברגע הנכון, אולי זו היתה שבת ואני הקטנה התקרצצתי – הן הציבו לוח, נתנו לי מחברת ויאללה – תלמדי בעצמך. לכיתה א' הגעתי בגיל חמש וחצי עם הידע הטכני מוטמע, ויכולתי להתפנות לכתיבה חופשית.
כמה שנים של דהירה מאושרת, חפה מכישלונות.

הבלון התפוצץ

בגיל 8, בבית החדש שבעיר, ניגשתי לאבא, שלימד אותי מינקות את חדוות הסיפור, וביקשתי להוציא ספר. זו שוב היתה שבת גשומה, או אביבית אני כבר לא זוכרת, רק שהיה בה משהו עמוק וחיוני. מלא בכוונה טובה (ואמיתית) הוא חייך והסביר: "עוד לא.. הכתיבה שלך עוד לא מספיק… כשתגדלי, ותתבגרי, תמשיכי לכתוב ואז תוכלי להוציא ספר".
בומס. פתאום כתיבה כבר לא היתה רק העונג הצרוף, ההתפלשות היוצרת בגואש לב. פתאום היה שם רף, עם מטרה רחוקה.. מאוכזבת הסתגרתי בחדר, שומעת דרך הדמעות את מיכל אחותי, שהיתה אז חיילת, טוענת בעדי.. .

ליום הולדתי התשיעי הביאה לי מיכל מתנה.
ספר גדול בפורמט לא מוכר, עם כריכת קרטון מחוברת בשני ברגים, עטופה בלבן, ועליה כתוב: הקישקושיר.
היא אספה את השירים והסיפורים מהמגירה שלי, ובמשך חודשים הקלידה אותם במכונת כתיבה צה"לית, הוסיפה להם איורים משלה וכרכה. מתנה מהממת, מציפה, מכוננת, שהולכת איתי עד היום. יותר מהדבר עצמו – המשמעות שלו. ההתנסות המרגשת בלהיות ילד ולזכות שיהיה מישהו קרוב, שמאמין ורואה את חוט השני של איכות מסויימת בך ו..הולך איתך על זה.

תודה מיכל!!!

***
…אז לכבוד היום שאחרי, הנה שני פרוייקטים מרגשים:

ענת מגל התחילה אתמול פרוייקט עצמאי שנקרא: ‘נשים 365’ . פשוט החליטה וקפצה פנימה! כך היא כותבת ב"אודות":

פרויקט ‘נשים 365’ יוצא לדרך מתוך סקרנות להכיר עוד רגעים בעולמן של נשים. מיום האישה 2011, ולמשך 365 יום, אעלה בכל יום תיעוד של מפגש עם אישה. בכל יום אישה אחרת. האישה הזאת תהיה מי שאפגוש בדרך. זאת יכולה להיות כל אישה. לכל אישה יש לפחות רגע אחד, או מיליון, ששווה לשתף.

עד כה התפרסמו שתי פגישות מרתקות – האחת עם רונית קופוליס והשניה עם נעה ממן ממסיל"ה. ענת – שיחקת אותה. הכנסתי את הפרוייקט  לרשימת הקריאה היומית שלי. תודה!

השניה היא אלי אור. אמנם עוד לא אישה אלא בת 9, אבל איזה גרעין של עוצמה נשית!

השיר "בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב" הוא לא חדש. מה שחדש זה הקליפ של אלי, שזכה לביצוע משומשב ומרגש. בבלוג שפתחה משפחת אור לפרוייקט מספרים הוריה, אורית ושי אור:

אלי שלנו לפני כחודשיים אמרה שליומולדת 9 היא מבקשת מתנה להופיע בסרט. עשינו סבב טלפונים רנדומלי בין חברים ויצא שבצירוף מקרים מעצבן בדיוק גם סטיבן , גם מרטין וגם קוונטין , בדיוק בדיוק לא זקוקים לילדה בת 9 לתפקיד הראשי בסרט שעליו עובדים כרגע…
מה עושים, מה עושים. ותוך חודש וחצי? אה!
א. יש יוטיוב.
ב. יש שיר שאלפי אנשים מכירים ורוצים לשמוע ואין לו קליפ.

אתמול צפיתי בקליפ הזה שוב ושוב ושוב עם דמעות בעיניים. אולי בגלל שיש בו את כל הערכים שממנו צומחת אישה בטוחה בעצמה: אמירה, החלטה, עשיה, אומץ לצאת להרפתקה.
בתוך הקומפלקס של להיות אישה, עם כל האשמה והעומס, הזיפזופ בין משימות, המאבק על הקול, על הזמן, על הכסף, "בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב, כשאני שלמה לא חסר לי דבר ומותר לי אותי לאהוב" זו אמירה מכוננת.

בוקר טוב ליום שאחרי..
ועכשיו – למוסך.

תגיות
הראה עוד

11 thoughts on “יום האישה – היום שאחרי”

  1. פינגבאק: אחותי המוכשרת!
  2. חזרתי מהמוסך, היתה בעיה במה שנשמע כמו: "מפוח הצעדים של המצערת" מה??? זה נשמע כמו התחלה של שיר (של אלתרמן), אני אומרת למוסכניק. הוא צוחק ומזמין אותי להציץ למנוע, ואומר שוב: "המנוע, לא המפוח. המנוע של המצערת".
    שו מצערת?
    זה הזה שאחראי על לחץ האויר באוטו.
    איזה חיישן.
    תודה לאל אני אחרי.

    נועה – זאת אותה אחות שהמציאה לי את הכינוי ברונית. היא עיקבית איתי. וענת.. מה יש לומר, תודה, תודה.

  3. הגבתי ב f אבל ופה, בתוך האינטימיות של המושבה החופשית, אני יכולה להרחיב שנשים כמוך נותנות השראה, ואומץ והסיפור שלך מתוק ביותר! מהסיפורים האלה שכיף לגלגל בזיכרון..

    ואגב, אני התחלתי לכתוב באותו גיל, כשהעתקתי את הספר זיכרונות של השכנה שלי, כמובן בלי להבין מילה, ומאז זה לא נגמר..

  4. ואוו
    איזו זכייה על הבוקר לקרא את הסיפור של הילדה רונית לפני שנהייתה ברונית ,אחלה אחות יש לך שמרת את הספר?
    ענת מגל מעוררת הערצה על הפרוייקט
    ואלי היא חתיכת דמות יקרה לליבי פגשנו אותה לשנה אחת בכיתה ב' ונשארתי עם רושם עז מהילדה המשוחררת הזו.
    אחיות העולם התאחדו !!

כתיבת תגובה

Close