לילד שלי יש הפרעת קצב…

חינוך

קטגוריה חינוך | תאריך פרסום 23 פברואר, 2017 | ע"י פוסט אורח

0

[ענת גנדלין]

בואו נדבר על זה תכל’ס:
הילד שלך בלגאניסט.
פאדיחה.
לא יעזור כלום. זאת האמת…
HDD, PDD, ADHD, PSD, HTML
יש אבחון אין אבחון
שום דבר לא ישנה את העובדה הפשוטה…
החיים איתו זה כאוס…
כן הוא יודע להתארגן לבד,
בעצם הוא מאוד עצמאי,
אבל עדיין אפשר למצוא אותו בבוקר, עם המכנסיים בחצי הדרך למעלה…
בוהה בעכביש שמטייל על הקיר, או מצייר עם נעל אחת…
הוא כל כך חכם שתוך שניה הוא משתלב בשיחות של המבוגרים…
אבל מרוב שהוא רגיש לכל מה שקורה מסביב, הוא יכול ללכת לחדר שש פעמים להביא את הקלמר ולחזור לספר לך משהו…
אין סיכוי שהוא ילך לישון לפני שיש דממה בכל הבית…
אותו הדבר בשיעורי הבית. הוא יודע את כל התשובות, אבל לשבת? לכתוב? להתרכז? עדיף להפוך את מד הזווית למכונית ולהסיע אותו על החוברות ושיהפוך לאביר ואז לשטיח מעופף ואז לדינוזאור ואז לנסיכה למטוס ואז…
לפעמים נראה שהוא חי בתוך הדמיון שלו והמגע עם העולם החיצון הוא לגמרי מקרי…

ומצד שני הדמיון שלו מדהים והוא מתגבר על המכשולים המורכבים של הקושי שלו בזכות זה,
מוצא לעצמו תעסוקה, פתרונות, ריצורי (או אירוכי) דרך…
כשמשעמם לו הוא מתחיל לטפס על כל הבית, להתלות על מדפים, על וילונות…
להפוך את שולחן האוכל לבריכת שחייה,לקחת את כל הברגים וארגז הכלים ולעשות מהם מסילת רכבת או חניון או ארוחת ערב לכולכם…

אבל כשיש זמן ואת יושבים יחד, מתגלה מולך פלא הבריאה…
הוא יושב, משוחח, שואל ומקשיב, כמה פנינים בתוך הראש הקטן והקודח הזה!
כמה נחת כשעוצרים הכל פשוט כדי להיות איתו!
כמה הוא זקוק לזה וכמה קשה לך לפנות זמן!
הוא יודע תמיד מה עובר עלייך, שומר עליך כשצריך…
הוא רואה את העייפות, הוא רואה את הדאגה, הוא מזכיר לך מה לקחת לפני שיוצאים מהבית…
גם את הפאדיחה הוא רואה.
כשהוא שובר והרוס משהו בלי כוונה, כשהיד שלו פשוט נשלחה קדימה, הסקרנות המבורכת וההרסנית גם יחד…

אצל הקרובים שלכם שלא הייתם אצלהם כבר 33 שנים…
הוא כל כך רוצה להיות טוב, שיתנפח לך החזה מגאווה…

והוא נלחם כל יום בכל כך הרבה שדים, בשבילך, בשביל שלך יהיה יותר קל…
הלב שלו מלא אהבה, לכולם, אבל במיוחד אלייך..

הוא כל יום מתפלל לאלוהים לפני שהוא הולך לישון, “אלוהים, תעשה שמחר אני אצליח להיות טוב”…
ואלוהים אומר לו: “מתוק שלי, אתה טוב, אתה הכי טוב! בראתי אותך ככה מבחירה, אצלי אין טעויות….”
“יש לך תפקיד בעולם הזה, ובשביל התפקיד הזה נתתי לך מתנה.”
“אתה שומע? לא לקות, מתנה!”
“היכולת שלך לחוש אנשים ואנרגיות ותחושות באופן כל כך פלאי, ההתלהבות שלך מכל דבר שחולף על ידך, הראשוניות בה אתה חווה הכל, משתמש בכל החושים שלך, החיבור שלך לטבע, לבריאה שיצרתי, הלב האוהב שלך הרגיש כל כך! הדמיון שלך, היכולת להמציא לשכלל ולשלב בין דברים, כל אלה הן מתנותיי לך”.

“ילד העידן החדש,
ילד המהפכה,
ילד האור והאהבה,

אמור מעכשיו – אתה לא לקוי, אתה נציג האבולוציה,
אתה בורכת, במתנות האל, כדי לפתוח את לבבותיהם הקשים של הדורות שכאבו לפניך,

ללמד אותם על חמלה,

על קסם,

על אפשרויות,

על קבלה,

על פתיחות,

על אהבת חינם….

ופונה אלוהים אליך ואומר – וזה התפקיד שלך. אבא. אמא.
הבאתי אותו לך למשמרת, להזכיר ולהראות לו את המתנה שהוא, לשמור ולהגן מפני אלה המנסים לאלף את לקותו, לכופף ולהכניסו לתוך מסגרת, לתוך השטאנץ הישן המשעמם והלא רלוונטי…

בכל רגע בו הוא בקרבתך, נשמה אלוהית ומבורכת…

והשכינה והשלום ישובו לביתכם…

ויהי אור!




קטגוריות

תאריך פרסום 23 פברואר, 2017 | ע"י פוסט אורח

0

Tags: , , , , ,



על המחבר

Profile photo of פוסט אורח



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *