כתיבה פרטית

מעשה בקיפוד

לפעמים אני מצטערת שקורים דברים ואני לא מתעדת אותם בזמן אמת.
(למה?)
כדי לראות את הפאזל של החיים בהתהוות, בזמן אמת.

למשל הבית שלי, שאותו אני מדמיינת לפרטי פרטים כתובים – ריחות, צלילים, טמפרטורות, תחושות, מעשים. כשכתבתי אותו ראיתי שם קיפודים בגינה. חיה כל כך מתוקה היא קיפוד. והנה, כמה ימים אחרי שדמיינתי בית עם קיפוד, בלילה במרפסת כשאנחנו יושבים ומפטפטים את עצמנו לדעת פתאום אהובי לוחש לי "תסתכלי". אני מביטה ורואה קיפוד נחמד מתהלך על הדשא. יותר משנתיים אני גרה בבית הזה ופעם ראשונה שקיפוד צומח לי בגינה. כשאני מספרת את זה לינאי בבוקר הוא אומר בחיוך שובבי: "אז עכשיו את כבר לא רוצה לעבור מכאן?"

אז קיפוד.
חיה כל כך נחמדה, קיפוד.
אולי בגלל שמוליקיפוד.

***

יש ימים שאני קמה זועמת, או עצובה, או מפוזרת, או מודאגת. ככה, בלי איזו סיבה שאפשר לשים עליה את האצבע. פתאום הצפה של רגש צפוף. כדי לחזור לאיזון אני לפעמים מדמיינת את קשת, כנענית בלגית אהובה שכמותה. רואה אותה יושבת על השטיח כולה אהבה ללא תנאי.
לפעמים אני מצליחה להחזיק אותה בלב מספיק זמן בשביל להירגע.
אתמול בערב לא השכלתי לזמן את קשת לתוך האוטו, כשהחזרתי את ינאי מחבר בשכונה. שאלתי אותו איך היה והוא לא ענה, התעלם. שאלתי שוב – שתיקה. שוב ושוב – שתיקה. זעם התחיל לגאות בי. "למה אתה מתעלם?" לא ענה. ולא שהיתה איזו סיבה נראית לעין. ולא שהוא מתעלם הרבה, דווקא ילד קומוניקטיבי וטוקטיבי. לא יודעת מה היה שם. פשוט הצפה. כשהגענו הביתה פתאום נזכרתי ששכחתי את הנייד שלי בבית של החבר. נכנסנו שוב לאוטו ונסענו לשם. אני עדיין מתוך שינה מנטלית. מסך על לבי. נוסעת קצת יותר מהר ממה שכדאי. ופתאום – מה זה מה זה מי זה מה זה פה בכביש אני מזיזה את ההגה מהר ונעצרת בחריקת בלמים כמה מטרים אחרי –
קיפוד חמוד וגדול שוכב מוטל על הכביש. לא מדמם, לא דרוס, אבל במצב טרמינלי.

בבת אחת כל הרגש משתחרר בבכי היסטרי וחוסר אונים. אני לא מעיזה לגעת בו, לא מעיזה, כועסת על עצמי שלא מעיזה. מקוננת בוכה נגעלת מעצמי, לא מעיזה לגעת, מחפשת בבגאז' משהו להזיז אותו מהכביש, מוצאת מקל, מתקרבת, לא מעיזה לגעת. לא מצליחה ללוות אותו אל המוות בלי היסטריה. פעימות אחרונות. אני בוכה בכי חייתי דומה לזה שבכיתי כשראיתי אופנוען מת בכביש החוף לפני כמה שבועות.
הלוואי שיכולתי לגעת בו בעדינות בבטן, בלב, אבל אני פוחדת שהוא פתאום יתעורר וינשך אותי. ינאי ברגע של אומץ רגוע אומר: "תני לי". בני בן השבע וחצי לוקח את העניינים לידיים ומגלגל את הקיפוד בעדינות לצד הכביש.
אוי,
אוי,
אוי,
זה נורא ואיום,
אנחנו ממשיכים אל הבית של החבר ולא מוצאים שם את הטלפון.
חוזרים הביתה והוא במרפסת.
אוי,
אוי,

פעולות הערב השגרתיות מתקיימות בדממת מועקה.
מקלחת סיפור ולישון,

לא מצליחה להירדם.
אהובי מציע לי בטלפון להדליק נר ולהתפלל לעילוי נשמתו של הקיפוד.
אני מקדשת מרחב ועושה את זה.
מתפללת בקול עליו ועלי, ועל האפשרות לחיות בשלום.
ושוב פעם בבוקר.
וזה עוזר.
מעט.

בבוקר אנחנו קמים ויוצאים. עוברים ליד הקיפוד ורואים אותו באותו מקום, שלם ושליו, שוכב על הבטן במנוחת עולמים. אולי זו בכלל קיפודה בהריון. חוזרים הביתה מביאים מעדר. קוברים אותו בעדינות. עומדים דקה ארוכה ליד הקבר וסוגרים את הפרשה כמיטב יכולתנו.

לא יודעת למה אני מספרת את זה.
אולי כדי להזכיר לכם ולעצמי לנשום. לא להזדהות עם רגשות שליליים. לנסוע בזהירות. להתעורר. תוחלת חייים של קיפוד, כך קראתי, היא 6 שנים בשבי ושנה עד שלוש בטבע. סיבת המוות הנפוצה היא תחת גלגלי מכוניות.

***

מאז אתמול אני מגגלת קיפודים ומצאתי מידע שימושי בבלוג אחד:

ואתם, הקוראים, אם במקרה נתקלתם בחיית בר פצועה, אני מקווה שתזכרו שקראתם לא מזמן בבלוג של טל על הקיפוד שאספנו ואולי הצלנו, ואז תעלו הביתה, תחפשו, ותתקשרו (הטלפונים הנ"ל נלקחו מynet, אני מקווה שזה בסדר): מוקד הסביבה של רשות הטבע והגנים: 6911* >> שמוליק לנדאו: 057-8842263 (מירס: 96*77*2000) >> עינת מטלון במרפאת בית החולים בספארי בר"ג: 057-8663920, 03-6305322

תגיות
הראה עוד

20 thoughts on “מעשה בקיפוד”

  1. ממ.. כן
    אין קיפוד .חבל
    יש משהו בהומאופטיה שמתיחס לקיפודה . זה קשור לאמהות. לרגע הקיפודי הזה שגור קיפודים מגלה שבמקום הבטן הרכה החמימה והמזינה שהיה רגיל אליה התהפכה לו האמא ונהיתה כדור קוצים.. שיט קיפודי אמיתי שאומר שהגיע הזמן להתבגר..לצאת לעולם ולחפש חשופיות טעימות למאכל.. נראה לי שסיפורי האחים גרים מתעסקים לא מעט ברגע הזה..
    יעלה
    איזה נחמד שחזרת מעכו הקסומה..
    קסומה קסומה..

  2. אחת האגדות האהובות עלי היא הנס קיפודי אגדה קצת פחות מוכרת של האחים גרים – הלד שלי בגיל המומלץ ל"טיפול באגדות " היה מכור לאגדה הזו וברבות הימים אני יכולה לאמר שהיא ממש מתאימה לו
    היום גם בגלל השם – הנס- אני דלוקה על האגדה…לחשוב על הנס עם גלימת קיפוד זה כשל לוגי.. אבל באגדה הנער היה זקוק לגלימת הקיפוד וכמובן כמו בכל האגדות לאחר מעשיו הטובים הוא זכה בנסיכה הנאמנה והיפה מכל ואז כמובן נשרה ממנו גלימת הקיפוד

    בשבילי ביקורי הקיפוד הם חלק מהבריאות של מרחב הגינה ביחד עם קרפדות ציפורים וכוכו
    וגם תזכורת לסיפורי האגדות וקסם החיים משהו מתוק וגם אם מבעית , כמו יצור מיתולוגי חכם
    הסיפור שלך רונית מרכך פינות בלב ומזכיר את המתנה שהילדים נותנים לנו – הם מאפשרים לנו להשאר מחוברים לילדיות לטבע ולקסם ואת מתוקה ממש שם.

  3. ואם כבר סיפור על החמודים האלה..
    הלכתי אצל דוד שלי בברנדייס איזה לילה בחושך ובעטתי באיזה כדור, אבל כדור כזה קוצני..
    ואמתי לעצמי איזה מין צעצוע מטומטם לת לילד.. כדור עם קוצים.. כאילו מה…

    ופתחתי את האור בכניסה וראיתי
    קיפוד כדורי כזה חמוד כולו מסתתר בתוך הבטן שלו 🙂

    אין הם מתוקים
    גם הולכים מה זה בשקט
    כאלה לא מפריעים

  4. "צריך לעשות את הקיפוד החיה הלאומית של פרדס חנה כרכור" – (-: גדול!!! אני בעד!

    גם אצלי הם מבקרים מדי פעם. בלילה אני פתאום שומעת רחשים…והנה קיפוד מתהלך לו… חיה שאהובה עלי מאוד!

  5. גם אצלנו בגינה יש חגיגת קיפודים, אמא וגורים ,בקבוצה או בבודדים
    איזה חמודים , לכבוד הוא לנו לחלוק עמם פיסת אדמה.
    רוניתי שימח אותי שחזרתם לקבור אותו ,זה מעשה אצילי בעיני להעניק לו מקום אחרון

  6. אכן הפגיעה באחר היא לעתים קרובות פגיעה אנושה בעצמנו ואני מבינה את הזעזוע מנטילת החיים שלא בזדון. אבל אני חייבת להתוודות, בניגוד לרוח הסובלנות-הקיפודית השורה על יושבי פרדס חנה, שהחיה הזו פשוט מבעיתה אותי. גינתנו היא מוקד עליה לרגל לקיפודים, ואני לא מסוגלת להתקרב, להתבונן מקרוב או לגעת, וגם לא להסביר לעצמי את הפער בין הדימוי [הספרותי] שלה לבין הפחדים הקמאיים שהיא מעוררת בי.

  7. מקסים הכתיבה.הסיפור מאוד משמעותי לנו והקראתי אותו לילדתי בת השמונה וחצי.אנחנו לקחנו המון כוח מהסיפור כי עצם ההתייחסות לבעל החיים עם כבוד ולא כמו חפץ כבר נותן לקיפוד הרבה ולעולם החיות גם.תודה ששיתפת אותנו זה נותן כוח והשראה.

  8. ש לחביבים האלה מסלולים קבועים ושעות קבועות כך שאם זיהית אחד בחצר יש מצב שהוא באופן די קבוע עובר אצלך. עכשו כבר קיפודים מתכוננים לחורף ומחפשים מחבוא נעים ומרופד לישון בו. ועדייןאפשר לשים להם אוכל של חתולים או קערית חלב ולתצפת עליהם.כשהחזקתי בביתי גדוד של חתולים הקיפודים תמיד היו מגיעים לאכול את השאריות. גם את אזור הקומפוסט הם מחבבים מאד.והכי טוב זה שהם לוחמי נחשים עזי מצח… לידיעתך.

  9. הקיפוד היה סולח לך …..

    כדאי שנפעל כמה שאנחנו יכולים כדי לאפשר לעוד קיפודים
    ולעוד אנשים לחיות טוב בעולם הזה ….

  10. לא מצאתי את הדף עם החלום -חבל הוא היה נותן כמה תשובות , זה היה חלום מהסוג הטוב ,נו אלה שאין בהם את פרויד. מילא נחכה לחלום הזהוב הבא ……….
    בכל מקרה רציתי לומר שהכתיבה שלך כל כך כנה ויפה .

  11. גם אני אוהבת קיפודים, אולי כי הם כל כך שונים בפנים ובחוץ או זה הצורה שבה אני מדמיינת אותם. אולי גם הקיפוד היה צריך אותך בשל איזו שהיא סיבה בלתי אפשרית? ואולי לא

  12. יושבת לי אתמול בלילה בחצר,חושך כבר,אני לבד וכולם בבית ישנים..פתאום בזווית העין משהו חוצה את הדשא :אינסטינקט ראשוני של פחד:עכברוש ..ואז הלב נרגע ומזהה את האיטיות וכובד ההליכה של קיפוד ממש מגודל, ואני מוצאת את עצמי אומרת בקול רם: יאא קיפוד … איזה חמוד..מסיימת את הסיגריה וחוזרת פנימה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close