אוכלמציאות

עלילות גיל הגַבָּן

[מאת אייל כגן]

גיל סאן מחבץ לַבָּנֶה בלב פרדס חנה. לבנה אמיתית, כמו של פעם. אני מסתובב איתו במעדניה הצמחונית שלו (עדיין אָמָיָה, עדיין בית אוכל) והוא -בדיוק כמו בכל דבר שהוא עושה- מסביר לי את התהליך."תטעם, תטעם", הוא מפציר בי, ואני שהגעתי מלא מהאורז עם הנבטים שה' הכינה לי בבית – במסגרת הניסיון שלי לאמץ כבר יומיים אורח חיים בריא- בתחילה מסרב ובסוף מתמסר.

"למה יש בטלויזיה פרסומת שמראים בה איך עושים לבנה אמיתית", הוא שואל אותי ועיניו בורקות בשובבות, ואני -שמכיר את מוחו העירני מדיונים פתלתלים שנמשכים כבר שנים – משתהה שניה ועונה בשאלה "כי כולם לא עושים ?". "בדיוק". הוא עונה בחזרה, נהנה מהתשובה הנכונה של התלמיד. "החמיצות של הלבנה שאתה קונה , זאת שעוקצת, היא בגלל שכולם שמים מלח לימון" הוא מסביר. "ואתה לא שם?", אני שואל שאלה רטורית, הוא מסתכל עלי במבט שאני יכול להישבע שיש בו נימה של בוז, "ברור שלא, אני עושה לבנה אמיתית מיוגורט. יוגורט שעשוי מחלב עיזים". כמו באלבניה, אני אומר, כמו באלבניה.

גבינות לבנותוכך באחר צהריים שגרתי, באמצעיתו של חודש דצמבר, בלב פרדס חנה, יותר נכון בקנוניית הכיכר, אני נחשף לסודות עשיית הלבנה, כשאני מלווה בגיל שעושה גבינות מ-91, אבל נתן דרור לכישרון שלו, בעיקר בשנה וחצי האחרונות. הולכים לסיר הגדול. "פה זה היוגורט" הוא מראה לי, "למעשה זה חלב עיזים שמחומם ל-45 מעלות , כך שהחיידקים הרעים מתים, ואחרי זה מוסיפים את הטובים". "שם", הוא מצביע לכיוון שני חיתולי בד שתלויים ומהם מטפטפים לאט לאט הנוזלים, "זו כבר לבנה בהתהוות, ככה הם יעמדו יומיים". "ועכשיו, תטעם". הוא מגיש לי כפית עם ממרח לבן שהטעם שלו קטיפתי, נימוח , נמס בפה. מעדן."זה שמן?" , אני שואל, חרד לשניה, "בין 8% ל-10%", עונה לי המייסטר.

אחרי המפגש עם הלבנה, אני עוברים לסיר החלוּמי (שנהגית בשורוק ולא בחולם)."היום בבוקר, הכנתי אותה, אומר לי הגַבָּן, בעיניים זורחות. במקור, הוא מסביר לי, גבינת חלומי, היא גבינה שמגיעה מקפריסין, שעושים אותה מחלב כבשים וחלב עיזים. "אבל בארץ, עושים אותה מחלב פרה", הוא מציין, ונדמה לי שאני יכול לשמוע שוב נחרת בוז. "אצלי זה רק מחלב עיזים. הכל אצלי זה רק מחלב עיזים". הוא חותך לי כמה חתיכות, זורק אותן למחבת שכבר רותח משמן זית, מצרף כמה עגבניות שרי, ואני לא יכול שלא להתרשם מהצבע הזהוב שהחלומי מקבלת עם קישוטי ארגמן. כל המעדן המהיר הזה מוגש לי על הבר,עם זעתר טרי מעל. והנה מעדן מלכים. "אני גונב לי חתיכה", הוא אומר לי, בזמן שאני מחסל את החתיכות המוזהבות אחת אחת.. "מה עם יין?" אני שואל אותו. "יין זו התמחות בפני עצמה", הוא עונה. מהיכרותי עם האיש הזה שהחליף לא מעט התמחויות בימיי חייו אני יודע שהגלעין של העינב כבר נשתל.

מעבר לדלפק של הבר מסודרות על המדפים, בצבעוניות מעוררת תיאבון, צנצנות עם חמוצים. יש שם כרוב, ןעגבניות ("שאתמול קנתה אישה רוסיה"), ולימונים, ולפת, וזיתים, קולורובי, גזר ואפילו נבטי מאש. תאווה לעיניים. הכל כמובן מייד אין האנדס. כדי להוסיף על הצהוב , כתום, ורוד, ירוק, יש ריבות. של חבושים ורימונים ששזורים יחדיו ("חבושים שבושלו במיץ רימונים") של אשכולית אדומה ("קליפות אשכולית מבושלות במיץ של אשכולית"). הוא מגיש לי על קצה הכפית , ואני -לא איש של ריבות אעפס- נהנה מטעים מריר-מתוק על הלשון ("מרמלדה של הטבע", הוא קורא לזה).

וכך, בשקט שלו, מסתובב לו גיל סאן ברחבי הממלכה הקטנה והקסומה שהוא בנה, מדלג בין הסירים. מגֶבֶן שהרגע שקע, בטמפ' מאוד מדוייקת ("אין מקום לאילתורים בפיסטור"), לחלומי שעוד צריכה להסתנן ומשם למרק עדשים שצריך לקבל תיבלון. במקררים מתחבאת לה גלידה מיוגורט עיזים וריבת חלב שאף היא עשויה, כמה מפתיע, מחלב עיזים, והנה גלידה מענגת, עם מרקם וטעם שיכולה להפתיע את אחרון הילדים. במסגרת אגף הקינוחים יש גם גלידה מחבושים וקוקוס על טהרת הטבעונות. ואני – איש של בורקסים ואוכל בעמידה – לא יכול שלא להתרשם מכל הבריאות הזו.

פתאום הדלת נפתחת ומופיע לו בחור חבוש כובע צמר כחול לבן, עם ידיים עדינות, ואצבעות ממש קרות שנמעכות להן בתוך ידי החמימה כשאני לוחץ אותן לשלום. הוא סטודנט לבלט מקרקוב שהגיע להשתלמות בארטנס אשר בעין שמר, ועושה שם את ההכנות לעבודת התיזה שלו. הוא כבר אכל בעבר באמיה , בביקור הקודם שלו והוא רק בא לוודא מה יש בתפריט, עכשיו כשהוא ישהה כאן חודש .הוא נרגע כשהוא שומע שיש 6 סוגי מרקים (שניתן לקחת הביתה קפואים ולחמם), 4 סוגי פשטידות, "סלט שפע" כמו שגיל קורא לו, וכמובן מבחר לא קטן של גבינות על המשקל. "הכל לקחת, ומי שרוצה יכול לאכול גם פה, למרות שזו מעדניה". הפולני צועד החוצה עם רבע קילו, לבנה, לא לפני שהוא מבקש מגיל לתבל לו אותה עם זעתר. נקלט מהר.

"תראה", אומר לי הסאן רגע לפני שאני זז לאסוף את אחת הילדות מהחוג ולוקח איתי יוגורט עיזים לדרך, "חשבתי מה אני יכול לעשות שאנשים יבואו במיוחד, שאנשים לא יוכלו למצוא במעדניה של הסופר, וזה מה שיצא".יצא פצצה.

אמיה בית אוכל מעדנייה צמחונית – פתוחה בימים א-ה בין השעות 10- 17. בימי ו' מ-10-15.00. קניונית הכיכר, מרכז המושבה.077-5605694 . אמיה בפייסבוק >>

תפריט:

תבשילים (עדשים שחורות/בטטה/קישוא עם גזר אדום/תפו"א ופלפל אדום/אורז מלא) -20 ₪

מרקים (גם קפוא) (שעועית אזוקי ובורגול/אפונה/חצילים ובוטנים/בטטה ודלעת/שעועית מש/ עגבניות ובטטה) 2 מנות -30 ₪.

פשטידות (קפוא) (קישואים/חצילים/בטטה/סלק/רועים ) עם גבינת צאן. מגשית יחיד-20 ₪, מגשית משפחתית -45 ₪.

פסטות ניוקי סלק ותפו"א – מנה – 20 ₪.

גלידות יוגורט חלב עיזים ריבת חלב/חבושים וקוקוס (100 גרם) 8 ₪.

יש גם ריבות , גרנולה תוצרת בית, וחמוצים.

גבינות עיזים

יוגורט טבעי (1/2 ליטר)- 15 ₪

יוגורט בטעמים, חבושים, גואיבות, פומלית, אשכולית אדומה (1/4 ליטר) – 15 ₪.

לבנה (250 גרם) -15 ₪

פטה (100 גרם)- 10 ₪

צפתית בטעמים (100 גרם) 9 ₪.

חלומי 100 גרם – 12 ₪.

פרומז 100 גרם 9 ₪.

אמיה בית אוכל מעדנייה צמחונית – פתוחה בימים א-ה בין השעות 10- 17. בימי ו' מ-10-15.00. קניונית הכיכר, מרכז המושבה.077-5605694 . אמיה בפייסבוק >>

תגיות
הראה עוד

11 thoughts on “עלילות גיל הגַבָּן”

  1. פינגבאק: גיזום ורדים
  2. נשמע פצצה.
    איך עוד לא הגעתי לשם?
    אני משערת שהתשובה תלויה (בשבילי) במיקום, אם כי מוכנה לפתוח את הראש ולחפש חנייה 🙂

  3. כל מה שגיל עושה טעים באופן יוצא דופן. ואני תמיד מבקשת ממנו קערית יוגורט עזים לשפוך על קערת נזיד משובח. טעים טעים ועם תשומת לב נוקדנית ואיטית שמתפשטת אחר כך בכל בלוטות הטעם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close