התפתחות האתרטורים אישייםכלליכתיבה פרטיתסדנאות, קורסים, חוגים

צ'אקרת הכתיבה (2) – הטור של שלי מרכוס

פרק שני: למה?

[לפרק הראשון: שלמות]

 

השבוע שאלתי בקבוצת הפייסבוק של קהילת הכתיבה שלי את השאלה הפשוטה הבאה:
למה אתם כותבים?

אלה הן רק חלק מהתשובות שקיבלתי:

  • "כי אני לא יודע איך לומר"
  • כי זה מדגדג כל כך בקצוות של האצבעות עד שאין ברירה אחרת.
  • כי היא זו אני האמתית.
  • כי המחברת מוכנה להקשיב וגם אני.
  • למה אתם נושמים?
  • כמו חמצן, אי אפשר בלי.
  • כי אחרת אני מסוכנת לציבור…

ועוד תשובות ועוד סיבות ועוד תגובות.

מדי פעם אני שואלת את עצמי וכותבים אחרים את השאלה הפשוטה הזאת.

כמו ילדה קטנה, יחידה ותמה, השמלה אדומה ושתי צמות, עומדת ושואלת:

למה?

הרי הזמן שלנו כל כך יקר, יש לנו רשימה שהולכת וגדלה של משימות, מטלות, התחייבויות וחשבונות לשלם. אז למה מכל הדברים בעולם, אנחנו כותבים?

פתאום מזדמן לנו חלון קטן של שקט ואנחנו לא נלך לישון, לא נזפזפ בטלוויזיה, לא נשתה בירה עם חבר- אנחנו נבחר לכתוב.

וזה עוד כשיש לנו זמן. מה על הרגעים הכל כך רבים ביום בהם אנחנו כל כך מולטיטסקינג שהכתיבה מתבצעת תוך כדיי כי פשוט אי אפשר אחרת.

היא מצילה אותנו.

כי זה כמו חמצן, כי אי אפשר בלי, כי אחרת אני מסוכנת לציבור, כי המחברת מוכנה להקשיב וגם אני… כי האמת- כשאנחנו בוחרים לכתוב , אנחנו בוחרים בנו.

אנחנו בוחרים בעצמינו.

אנחנו בעצם אומרים: יש לי רגע קטן והדבר היחיד שאני רוצה לעשות ברגע הזה- זה להיות איתי.

אבל להיות באמת איתי, לצלול לנבכי נפשי, לתת לעט לקחת, להעלות ממעמקיי את מה שיש בי. עכשיו.

וזה מה שמתקבל בסוף סשן של כתיבה: מה שיש  בי עכשיו.

וברגע הכתיבה הבא , יתקבל משהו אחר וכן הלאה וכן הלאה .

הכתיבה שומרת על קשר איתי, היא שומרת על קשר עם האדם הכי חשוב לי.

וזה הבסיס.

צייר, אומנית, פסל, משוררת, מעצב, סופרת- כל אלה לא יכולים לחיות בלי האומנות שלהם. זהו יצר שחזק יותר מכל דבר. זהו יצר השרדות .

קודם כל היצר, קודם כל התשוקה לדבר, אחר כך באה הטכניקה.

קודם- הלמה.

אחר כך- האיך.

וכשיש את ה-"למה", צריך לשמור עליה, כי ברבות השנים, ככל שלומדים את הטכניקה, מבקרים בסדנאות כתיבה, מלטשים ומשפרים את היכולות – ה"איך" עלול להשתלט על ה"למה" וכשזה קורה אני עוצרת רגע ושואלת את עצמי, מחדש, את אותה שאלה קטנה, יחידה ותמה: למה? למה אני כותבת?

[לפרק השלישי: כתיבה זה דבר מלוכלך]

_________________________________________________________________________________________

שלי מרכוס – כותבת, בלוגרית סיפורים, מנחת סדנאות כתיבה למבוגרים ונוער, כותבת הספר "עיניים שלי", מתגוררת במושבה החופשית פרדס חנה. לבלוג של שלי מרכוס >   לקהילת הכותבים >

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שווה לראות גם

Close
Close