כללי

שתי פגישות עם ישראל דיטל

כמו מיץ פטל הארנב, גם ישראל דיטל היה לגבי תעלומה.
ראיתי את הבית שלו, קניתי במשתלה שלו, פגשתי את רונית דיטל בבאופן טבעי ובשעת סיפור, השתתפתי בסדנה בנירוונה, שמעתי עליו שהוא טיפוס טיפוס, אבל לא ידעתי איזה מין חיה הוא.

אז נפגשנו.
פגישת התוודעות.
שבה דיברנו על הדברים שהוא קשור בהם: נירוונה – המשתלה ומרכז ההתפתחות בעין עירון, העסק בניקן – חברת שיווק רב שכבתי שבה הוא משקיע הרבה מרץ והתלהבות (ורואה תוצאות), על המקום שלו כמורה רוחני ("אני לא מורה, אני מוביל. אולי מורה דרך") ובעיקר על רוחניות ועסקים.
"לקח לי שנתיים וחצי להגיד שזה מה שאני עושה, שיווק רב שכבתי. אני יודע מה אני הייתי חושב לפני כמה שנים על אנשים שמתעסקים ברוחניות והפצה. מזל שהיום אנשים מבינים שרוחניות וכסף זה לא סותר, ושלהיות עני זה לא בהכרח להיות רוחני. המשמעות של ניקן מבחינתי זה לקחת אחריות על הבריאות, על המצב הפיננסי ועל הזמן שלי, תוך עבודה פרנסתית שיש בה משמעות והלימה עם הרעיונות הערכיים והאחרים שלי, ואין ניגוד – זה לפרנסה וזה לנשמה. זה הכל עובד ביחד".

לפני שאני דוהרת לקחת את קוקי מהגן ישראל שואל: "רוצה לראות מה המוטו שלי בחיים? בואי אני אראה לך בוידאו"
הסרט הוא סיביסקיט והקטעים שישראל בוחר הם אלה: בראשון רואים קאובוי דוהר עם עדר סוסים בערבות הצחיחות של ארה"ב, בחופש מוחלט. בשני רואים את הסוס מנצח במרוץ אחרי פציעה, שממנה איש לא ציפה שהוא יתאושש. קטע מצמרר ומרגש מאוד, שהוא מקפיד להראות ליסמין, בתו בת השנתיים וחצי, על בסיס כמעט יומיומי.

אני חוזרת הביתה ולא מצליחה לכתוב את הפגישה שלנו. משהו חסר לי. בהמשך השבוע פוגשת חבר ומספרת לו. "ישראל דיטל?" הוא אומר וחיוך גדול מאיר את פניו. "בואי אני אספר לך סיפור. לפני כמה שנים הייתי בחוב גדול למע"מ. ישבתי בבית ומרטתי את השערות מרוב דאגה איך אני הולך לפתור את זה. יום אחד הוא בא אלי לעסק והתחלנו לדבר. הוא הזכיר לי את מי שאני מתחת לחוב הזה. כשאשתי באה הביתה היא שאלה אותי: "מה קרה? אני רואה שחזר לך האור לעיניים. זה מה שיש לי להגיד לך על ישראל דיטל" .

אז נפגשנו שוב. רציתי לברר את הקשר משבר כלכלי ובין מחלה למשל, ואיך הוא פתר את זה.

ישראל דיטל

פגישה שניה:

רונית דיטל יושבת בחדר העבודה ומקשיבה לדיסק עם הרצאה של ארל נייטינגל, מאמן עסקי משנות השישים שנחשב בעיני רבים כאבי הצמיחה האישית המודרנית. יסמין מתישבת עליה ומשחקת בעכבר, ומשמיעה לנו שוב ושוב משפט מפתח מתוך ההרצאה. (ילדים הם קוסמים, זה ברור)
בקולו האנטרפרייזי מדבר נייטינגל על האופן שבו רעיונות מתגשמים לכדי פעולה. "אנשים רוצים לזרוע משהו" הוא משתמש במטאפורה מתחום החקלאות "לאדמה לא אכפת מה הם יזרעו. לכן חשוב לדעת ולבחור מה אתה שותל שם".
(תרגום חופשי, כן?)
עטופים בתדר הזה אנחנו עולים למטבח לאכול משהו. ישראל שוב ממקד אותנו בסיבה לשמה התכנסנו. אני מספרת לו את הסיפור של החבר והמע"מ. "לא חשבתי שיש לו בעיה כך כך גדולה" הוא מחייך ומכין לנו סנדוויצ'ים עם אבוקדו.

"אני אגיד לך את זה מובנה: אין סתירה בין רוחניות וערכים לבין כל עשיה אחרת בעולם הפיזי. בכל הרבדים: זוגי, עסקי, חברתי, פוליטי, לאומי. אם יש סתירה אז משהו שם לא מתאים. זה כמו חוק בהנדסה, הוא נכון במאה אחוז. כל פעם שאתה מגיע לצומת אתה צריך לבדוק את התאוריה מול הצומת. בסופו של דבר כל הרבדים מתחברים. אם אחד הרבדים נקרא לזה חולה, הוא משפיע על כל הרבדים האחרים. זה נכון שכשהרובד הרוחני שלנו במקום טוב אז יש לנו יותר כלים להסתכל על זה ולהגיד: "זה מה יש". אבל מצד שני יש את הצרכים, את האיזון של הרבדים האחרים, נכון "זה מה יש" אבל גם "אני רעב".
החוכמה זה לא להיות נזיר אלא להיות בחיים. לאהוב, לשמוח, להיות חופשי, לתת ביטוי ליצריות וליצירתיות, לחושניות ולאינטימיות, להעביר את העסק הזה, החיים, בסבבה.

בודהה אמר שהאמיתות שלנו הן כאלה: אנחנו טבענו לחלות, לסבול ולמות. הדבר היחידי שאנחנו אחראים עליו זה המעשים שלנו. יורשה לישראל דיטל מעין עירון לחלוק על הבודהה: אנחנו כאן מטבענו כדי לעשות את הכי יפה וטוב שאנחנו יכולים. ברור שאין לי שליטה על מה שאין לי שליטה, אם תעלי עלי פתאום עם האוטו, או אם אני בצרה כלכלית, או אם חס וחלילה מישהו מבני המשפחה חולה זה מעציב אותי. אבל אנחנו כאן בשביל לעשות את זה הכי איכותי מהנה ויצירתי וחושני ואינטימי, בכל התחומים.

מה מקור האופטימיות שלי?
קודם כל אני חושב שיש בזה משהו גנטי. יש אנשים דיכאוניים סידרתיים ויש אופטימיים מטבעם. זה תלוי באיזה יחס קיבלת בתור ילד אולי. קח גנטיקה טובה, קח גידול נכון, תוסיף לזה תובנות וגישות מתאימות וזהו. זה הצד הרוחני. הדוגמה של ארל נייטינגל עם האדמה היא טובה. קחי את הזרעים הכי טובים, שימי על אדמה שחורה וקשה בלי מים – הזרע לא ינבט שם. בתנאי סביבה טובים (החברה שאנחנו מסתובבים בה) נובטים דברים טובים. זאת השקפת חיי. האתגר הגדול זה איך לוקחים אדמה לא טובה ומטייבים אותה. איך לוקחים תובנות לא נכונות של אדם, או של עם, שמרעילות אותו, והורגים אותן לאט לאט.

קבלה זה להבין את כל הקולות הנכונים, לקבל את המציאות. שדברים הם כחוק טבע לא תמיד מה שאנחנו רוצים ואז בתוך הרעשים אנחנו יכולים למצות את הכי טוב שאנחנו יכולים. אולי השיעור הכי טוב זה השואה. הספר הזה של אתי הילסום למשל. אנשים בשואה עשו אהבה וילדו ילדים ועזרו והיו אנושיים. חלקם, כן? זה לא חוכמה לתת למישהו כשיש לך כיכר לחם שלמה ומאתיים אבוקדו, אבל אם יש לך פרוסה אחת ורבע אבוקדו – אז תהיה גיבור ותיתן. וגם אם לא – אין לי בעיה עם זה.
הרעיון זה איך להדליק לבנאדם מחדש את הניצוץ.

היתה איתנו בסדנה בטורקיה אישה אחת בת חמישים, שבעלה עזב אותה בגלל שהיא לא היתה מספיק מינית וחושנית בעיניו. יש אדם לא מיני וחושני? רק תן לו את הטמפרטורה הנכונה. היא חזרה מהסדנה ופגשה מישהו שהיא איתו מינית וחושנית. בבסיס אני חושב שאצל כל אחד מאיתנו יש את כל המידע לחיים מושלמים. כמו בכל זרע. אישה, גבר, עם המגבלות, שנינו. כל אחד מבני הזוג עם ההעדפות שלו. נגיד רונית אשתי, היא לא אוהבת להתחיל עם אנשים שיחה על ניקן. היא יותר טובה בלהדריך אחרי שמישהו כבר מביע עניין. אין לי בעיה עם זה. בזוגיות מה שהכי חשוב הוא שהחזון יהיה משותף. גם הישרדות יכולה להיות חזון משותף. הנה ההורים שלי, ניצולי שואה. החזון המשותף שלהם היה להקים בית בישראל ולגדל לילדים. גם זה בסדר. השאלה אם זה מספק.
בכל הרבדים צריכה להיות מוכנות לדיאלוג. גם עם השתיקות, וגם עם חוסר ההסכמה.
זוגיות זה ערנות של 24 שעות לדיאלוג. ואותו דבר גם הקטע העסקי.

הרעיון הוא לא לקחת את העסק הזה, החיים, יותר מדי ברצינות. אני הייתי בשלבים שאמרתי ואללה, מה יהיה מחר? ואז אמרתי לעצמי את משפט המפתח: מה חסר לי עכשיו? ברגע זה, מה חסר לי? תעזבי דאגות, תעזבי פנסיה, לא רוצה להגיד שמות של מחלות. ברגע זה. עכשיו. מה את?
– מבסוטה!

נקודת החזון היא, שאם אתה יודע לאן אתה רוצה להגיע וללכת עם החיים שלך ועם השותפים שלך לדרך – הילדים, האישה, השותפים העסקיים שלך, אז לשם תגיע. יבואו קשיים, פה הילדה שלך מצוננת, פה אתה מצונן, פה גידול שלם במשתלה נשרף ופה מישהו שחשבתי שיהיה הצלחה מטאורית בניקן מתגלה כדבר אחר, פה האישה שלך לפני מחזור או אחרי, אבל זה חלק מהמשחק. הכי יפה זה כשכאתה מסתכל על זה נכון אז אתה רואה שהעולם מלא פרחים. תריח אותם, תהנה מהם, תהנה מהיופי שהעולם מציע.

למה עד היום לא הפכתי למיליונר? כי בהירות – דרך ברורה, והרמוניה בין החלקים הפנימיים לחיצוניים – לא היו אצלי. וכשאין את ההרמוניה הזאת , כשגלגלי השיניים לא משתלבים אחד בשני – זה לא נוסע. וצריך לקבל את זה שזה שאתה עדיין לא נמצא במקום שאתה רוצה להיות, ולשנות את האמונות שלך כדי להגיע לשם. בסופו של דבר, ואני אגיד לך כאן עוד משפט מפתח: בן אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות.

…ואז נראה מה יקרה – סוף שבוע של להיות ביחד, במוסיקה ריקוד, חושניות, מגע מדיטציות והתבוננויות בהנחיית ישראל דיטל. הסדנה תתקיים באפריל במרכז נירוונה בעין עירון. פרטים בהמשך!

הראה עוד

15 thoughts on “שתי פגישות עם ישראל דיטל”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שווה לראות גם

Close
Close