כתיבה פרטית

תמונות מהירות מהחופש

בצהריים –
רגע של שקט (אם לא להחשיב את מנועי המזגנים), הילדים קפצו למכולת לקנות נייר דבק לאיזו יצירה שהם שקועים בה (אם אפשר לומר 'שקועים' על התזזית המקפצצת), הגבר בדרכו לחומוס (דווקא בישלתי היום, והאורחים הבריזו) בקיצור – חופש סוכות השנה בא קצת מוקדם מידי. רק נכנסנו לשעון חורף, שסידר בקרים רגועים ולילות מוקדמים – והופ הכל נפרע שוב.
חופש סוכות – עכשיו אני קולטת – הוא כמו קינוח ענקי ומיותר אחרי ארוחה כבדה.

*
את אחה"צ העברנו בגן שעשועים בשכונת יובלים. פעם ראשונה שם, משקיענים הקבלנים. ספסלי עץ א-לה פלינטסטונס, דשא ירוק על גבעה עגלולית, מסלול רכיבה, הרבה מתקנים, תאורה, ואפילו מים בברזיות! מה שאין לא בגן איטין ולא בגן וייל ולא בגן שעשועים שבדרום רחוב הדקלים.
שכונה ענקיסטית יובלים. אני בשוק מקצב הבניה והאיכלוס. הרבה רחובות הולנדיים ובתים בצפיפות משתנה.
אני לא מכירה אף אחד.
הנשים בבגדים יפים.
הילדים אוכלים חטיפים.
חלומות כרכור מתנוססים מדרום מערב, קצת לפניהם נמצא בית הספר החדש שבנו בקיץ בכרכור, עם מגרש כדורגל גדול. אני מסתכלת טובטוב ומנסה לראות איפה אנחנו ביחס לבית הקרח. די מולו, אבל קצת פנימה.
אז איפה המכתש? אותו גן שעשועים טבעי בו השתובבנו לפני… 3 שנים? ארבע וחצי שנים (!). אנחנו מסתכלים ומגלים שהוא איפשהו מולנו, בפרדס המתמעט. עוד קצת – ומתחברים עם משמרות. התינוק שבתמונה היום כבר בן 5.. וכבר יש לו אח קטן, תכף בן שנתיים.. י- א-ללה.

ביציאה, על לוח המודעות תמונה של כלב וכותרת: "להציל את בילי" (זה לא היה בילי, לא זוכרת את השם המדוייק, אולי ג'וני? לא,). חבורת ילדים והורים מתגודדת ליד המודעה ומסתבר שהוא לא בהכרח בסכנה, הוא פשוט ברח.
ילדה אחת נושמת בהקלה.

**

ובערב – ההתמכרות החדשה: סטאר טראק דה נקסט ג'נריישן. כל יום בערוץ המזרח התיכון, בשעות משתנות. זה יצא ב- 87', כשמחשב חזק היה משהו שתופס חדר שלם. ובסידרה: חדר הפיקוד מלא בנטבוקים, לפטופים ואיי-פדים. אני אוהבת שם הכל אבל במיוחד את הרעיון של טרוי, פרשנית הרגשות. נציגת מוח ימין על סיפון האנטרפרייז. החיוניות של קריאת המפה הרגשית גם במבצע לוגיסטי מורכב – אפילו זה היה מדע בדיוני לפני 20 שנה! והיום? אלמנטרי ווטסון. כמו שאומר דיידה הרובוט האנושי, בפרק הנוכחי, כשהוא מנסה לפענח תעלומה בסגנון שרלוק ומסריח לכולם את האויר המנוטר עם מקטרת מגונדרת.

אחד הדברים שהסידרה הזו מתעסקת בהם זה עניין הזהויות.
הפעם יש איזו ישות שמשתלטת על אנשים בספינה דרך חוטי אור כחולים ומפעילה אותם באופן מתוחכם. ראשונה נדבקת הרופאה. טרוי מזהה אצלה דואליות משונה, אבל לא יודעת לומר אם זו הדואליות הטבעית של השיח האנושי הפנימי, או שיש כאן משהו יותר מזה. אח"כ חוטף את האור הכחול הקפטן פיקרד. הצוות צריך גם לקלוט את זה וגם לעשות עם זה משהו..
שירה, אני אומרת לכם.

***

לפעמים, כשאני רואה ביומן את המספר 2010 אני מרגישה כמו בסרט מדע בדיוני.
לפעמים, תוך כדי רגע הווה אני מרגישה צופה בעצמי בפלאשבק מהעבר. זה מוזר.
כשהשמש שוקעת אפשר לראות את המהירות שבה אנחנו מסתובבים. גם כשעושים סיבוב בכרכור.

תגיות
הראה עוד

2 thoughts on “תמונות מהירות מהחופש”

כתיבת תגובה

Close