יוזמות חופשיותמהעולםסביבה וקהילה

אוואנטי פופולו *

מאת אייל כגן

המכתב שהיה ממוען אלי, היה לאקוני וקצר "בהתאם להתחייבותך הראשונית הנך נדרש להסיר את השלטים של לליפוף עד יום 28.2.10". על החתום, גזבר המועצה. מפתיע, חשבתי לעצמי. השורה וחצי סיכמו בעצם תקופה של כשנה בה שרר ואקום במועצה המקומית בכל מה שקשור לנושא שילוט החוצות. קודם היה זכיין מקומי, לאחר משפטים ותביעות הדדיות, הסתיים הקשר בין אותו זכיין למועצה ועל מנת שלא לשפוך את התינוק יחד עם המים, הוחלט לאפשר לבעלי העסקים המקומיים להמשיך ולפרסם את עסקיהם לא לפני קבלת אישור מוועדת השלטים המקומית, תשלום של 180 ש"ח לשלט לחודש, והתחייבות להסיר את אותם שלטים עם חתימת הסכם זיכיון חדש. אגב, כל המידע הזה כמובן לא פורסם בשום מקום, ונודע לי כבדרך אגב, ללמדך שצורת התנהלות מתוקנת לא הייתה אף פעם לחם חוקה של מי שאמונה על ניהול הבירוקרטיה המקומית. על בסיס אותה מסקנה, היה ברור לי שייקח זמן לפרנסי המועצה לצאת למכרז חדש, ומכיוון שלא פעם ה"זמני הוא הקבוע", ובעסקים הנוכחות שלך היא חלק מהמשחק, הרמתי את הכפפה.

המכתב האמור, לימד אותי שהגיע כוכב חדש לעיירה. השנים שבהן גם אני הייתי חלק מהרשות לימדו אותי לקרוא בין השורות, מה גם שלא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאם אתה צריך להסיר את השלטים הישנים שלך בקרוב יגיע מישהו שירצה לשים שלטים חדשים. המסקנה השנייה שהגעתי אליה, שעל השלטים החדשים נצטרך לשלם. והרבה. לא טעיתי. שיחה קצרה עם ז' מהגזברות הבהירה לי את המצב. יש זכיין. והמועצה המקומית מכרה אותנו- בעלי העסקים הקטנים- בזול. זול שיעלה לנו ביוקר. מתוך הגיון כלכלי בלתי צרוף, שילם הזכיין החדש מחיר נמוך עבור הזכייה במכרז מאחר והוא "צריך להקים תשתיות חדשות". תשתיות חדשות הן הוצאה כמובן. הוצאה שמתווספת לתשלום הזכייה במכרז. הוצאות צריך להחזיר. ומי יחזיר? אנחנו. טבע-לו, שיהר, דידי, האוסף, לבנדר, המאכלים של עופרה, הירוקה, אנטי תיזה, הסטודיו של דגנית, לוקאל-ארט, נקודות, פופים אופיר, Ali.כל הרשת המרקמית של העסקים המקומיים והיזמיים שאין להם לא לובי ולא מגן. כמה? הרבה.

בירור קצר העלה שהמחירים החדשים יהיו אסטרונומיים. 7,500 ש"ח לשנה לשלט בן מטר. 20,000 ש"ח לשנה עבור שלט בגובה של 3 מטר. לא שמישהו מאיתנו צריך שלטים בגובה 3 מטרים. האגו אמנם גדול אבל לא עד כדי כך. "תנסו לחלק ביניכם את השלט", המליצה-הציעה ז', שהייתה עד לא מזמן בעלת עסק קטן ועברה את הקווים .

יצאתי מבניין המועצה עם 2 מסקנות מאוד ברורות. האחת, אני לא מתכוון לשלם את המחירים האלו (בבנימינה לא גובים כלל תשלום מהעסקים המקומיים, בזיכרון העשירה והיקרה גובים 500 ש"ח לחודש לשלט חוצות של מטר וחצי על מטר), השניה, אנחנו חייבים להחרים את הזכיין החדש או להתאגד. כל בעלי העסקים הקטנים, חייבים להגיע כ"בלוק חוסם " אחד. זה ברור כשמש באותו בוקר. היחידים שיוכלו לשלם עבור אותו פירסום חוצות הם הכוחות הגדולים שפועלים במושבה, בעיקר בתחום הנדל"ן. הרי מהשלטים העצומים של "חלומות כרכור הירוקים" שמכלים כל חלקה טובה על מנת להכניס עוד כסף למועצה אי אפשר להתעלם ממילא. להם בטח לא תהיה בעיה להוציא את הסכומים האלו . לנו , כן.

בינתיים, עברו עוד קצת מים בירדן, כדורי קניידעלך נשטפו עם המרק. את השלטים עדיין לא הסרתי. שיחות טלפון וגישושים מקומיים נעשו. זרעים קטנים נשתלו. דיבורים על התאגדות כבר נשמעו באפרכסות הטלפונים הסלולאריים. הגיע חודש אפריל ואיתו גיליון "דה מרקר". בצבע שחור אפל, ובאותיות קרקסיות הכריז הגיליון החודשי על "500 האנשים העשירים בישראל". כעיתונאי כלכלי לשעבר, שחיבר עבור "פורבס" דיוקנאות של חלק מעשירי ישראל, חשבתי לעצמי שאולי הגיע הזמן להוציא גיליון עם "חמש מאות האנשים העניים בישראל". היו לי לפחות כמה מועמדים לרשימה. א' הגנן, ומ' חסר הבית. אחרי התעדכנות ברשימת הגבירים הישראלית (שהרי ידע הוא כח) ציפתה לי הפתעה קטנה. בעמוד 198, תחת הכותרת "מיקרו כלכלה –חלק ב'" הסבירה קימברלי וייסול מהבלומברג ביזנזוויק על הטרנד החדש שפשה בארה"ב ושעניינו "נטישה של רשתות הענק לחזרה לחנויות הקטנות, אלו שמעבר לפינה".

מסתבר, שבכ-130 ערים ואזורים כבר פועלות כיום קבוצת "קנייה מקומית" (local first) המייצגות כ-30 אלף בתי עסק לעומת 41 קבוצות כאלו ב-2006. הרציונאל ברור: התושבים המקומיים תומכים בעסקים המקומיים. עובדתית, מתברר כי חנויות בבעלות מקומית מוציאות על משכורות יותר מרשתות, וקנייה מקומית יכולה לסייע ביצירת מקומות תעסוקה. מחקר של של חברת ייעוץ אמריקאית מלמד כי מתוך 100 דולר שמוציאים בחנות בבעלות מקומית נשארים 45 בכלכלה המקומית לעומת 13 דולרים שנותרים מכל 100 ברשתות הענק. ועוד נתון מאוד חשוב: הערים טקומה שבוושינגטון, סנטה פה שבניו מקסיקו ובוזמן שבמונטנה, העניקו כולן מענקים של 5 ספרות כדי לסייע בהקמתם של איגודי עסקים עצמאיים (חלום מאוד רחוק).

אבל מעבר להכל ריגשו אותי דבריה של לורן סקיפ מצ'רלסטון שקנתה את טבעת הנישואין שלה בחנות מתנות בשם "תיבת התכשיטים של קרון" ברחוב קינג בעיירה. היא אמרה:"צ'רלסטון היא עדיין עיירה קטנה ואם חנות אחת נסגרת כולם יודעים את זה. זו תחושת יום הדין". דין צ'רלסטון כדין כרכור, ולא לחינם אחזה בי תוגה, עת נסגרו "קפה המושב" ו"ג'אנגלי".

בערבו של האחד במאי באופן סימבולי וגלוקאלי, העקרונות של לוקאל פירסט, והמציאות של פרדס חנה כרכור, מתמזגים. הדברים ממילא כבר קורים בקטן, לפעמים צריך פשוט לתת להם שם. התארגנות מקומית של העסקים הקטנים -בין אם למטרה ספציפית כגון התמקחות על מחירי השילוט או בין אם למטרות ארוכות טווח מול הרשות המקומית – היא צו השעה. אין צורך להניף דגלים אדומים, מספיק להניף בגאווה את הדגלים המקומיים תוצרת פרדס חנה כרכור. אוואנטי פופולו (קדימה אנשים).

***

*אוואנטי פופולו- המנון המפלגה הקומוניסטית האיטלקית.

תגיות
הראה עוד

38 thoughts on “אוואנטי פופולו *”

  1. שלום לכולם, בעקבות הפגישה אצל אביב נפתחה קבוצה בפייסבוק (מנסים לנצל את הכלי הזה) שנקראת :"התאגדות עסקים קטנים בפרדס חנה כרכור". אתם מוזמנים כמובן להצטרף לקבוצה (נשלחו כבר הזמנות למי שמופיע בפייסבוק). ככל שנהיה רבים יותר , כך יהיה לנו יותר כח.

    הנה הלינק:http://www.facebook.com/group.php?gid=127154717310494&v=wall

  2. טוב, יום ראשון בשבוע הבא ב 21:00 מפגש ראשון בנושא. מזמינה להיפגש באוסף בקיבוץ משמרות. אשמח מאד להפסיק את הליכלוך וההטרדה שגורמים השלטים הקטנים שלנו. אולי משהו בצעד הזה יוכל לאפשר שילוט מוסדר, קבוע בלי לקחת משכנתא. מי בא? אפשר גם לאשר השתתפות טלפונית, 052-4657366
    אביב

  3. נורית שלום,

    אנחנו מסכימים על 2 העקרונות הגדולים : כלכלה מקומית ועידוד הצריכה המקומית.

    אנחנו בעד שילוט מוסדר – אבל לא ברור מהיכן המחירים המטורפים האלו, כיצד בדיוק בוצע המכרז, כמה גופים ניגשו למכרז, ומדוע לא להכניס בחוזה עם הזכיין סעיפים שמגבילים את דרישת התשלום. הרי ברור לך שמחיר מינימום של 600 + ש"ח לשלט לחודש הוא מחיר מופקע.

    הצעות של שיתוף הרשות תוכלי לקרוא בתגובה שלי למעלה. פה יש על קצה המזלג.

    נשמח לפגישה מסודרת לאחר שגעש יחזור אלי בהתאם להבטחתו בנוגע למחיר.

  4. כלכלה מקומית- כן
    עידוד קנייה מקומית- בודאי שכן
    אבל תצטרכו להודות שהשילוט שכל בעל עסק ( אפילו שהוא עסק מקומי וחביב על צרכניו) בכל פינת רחובות, על גדרות, לפני ואחרי תמרורים ועוד ועוד– כולל שאריות שעדיין נותרו מהבית הפתוח של האומנים- לא מוסיפות דבר.
    לכן- הפנייה להוריד את השילוט נכונה וראויה, שילוט הוא עסק וככזה צריך להכניס לרשות המקומית משאבים שבהם תוכל לפרנס צרכים אחרים.
    על גובה התשלום ועל השאלה האם עסקים מקומיים צריכים לשלם וכמה- אני מסכימה שצריך לדון ולפעול. תבואו עם הצעה .

    ולגבי השלט המזוויע והאלקטרוני- הוא בניגוד לחוק. ככל שאני יודעת את חוק העזר העירוני.

  5. בדיוק בגלל החנויות שמעבר לפינה אני אוהבת את פרדס חנה וכרכור כי היא עיירת מחוז שיש בה (כמעט) הכל וקרוב קרוב, אצל הירקן, במכולת, בסופר, במתנות וצרכי משרד, בברגים באינסלציה, ביבשים, באורגני, יד שניה צעצועים וכו' וכו' אבל אין חווית קניה ובשביל זה נוסעים החוצה, האנשים נפלאים, המרחב הציבורי ג'יפה, ובעיקר מרכז המושבה.

    ועד סוחרים זה צעד שהמועצה בהחלט צריכה לקדם כדי שהתושבים יקנו כאן, ואני לא מדברת על קניונים שיתוספו בקרוב, רק טיפול מעמיק במרחב הציבורי של במרכז המושבה עם הסוחרים כדי לנקות את שלטי הסיגריות… לכניס את החנויות לחנות, שילוט, וכו' יעשו UPEGRAD רציני לחוויה הזו .
    במסגרת הועדה לאיכות הסביבה העלנו את הרעיון של יום "שופפינגמקומי" מילה שמתחרה רק עם "איאפיאטלאיקיטל" וגם עשיתי לוגו (זמני),
    קדימה הפועל.

  6. אני מאוד אוהב את המגמה שמסתמנת כאן. האם יש סיכוי לשלב את הדברים גם בפעילויות חברתיות-סביבתיות כמו מסה קריטית?

    זה לא ממש מגובש אצלי אבל משהו כמו ממכר מזון ושתיה בנקודת הסיום, שירותים של מתקני אופניים מקומיים שרוצים לפרסם את עצמם, סתם פירסום שנכנס לצילומים וכך גם לעיתונות המקומית, חסויות..

  7. וואוו חגגתם פה לבד? מלא עבודה, אז יאללה. בשביל השקט האינדיבידואלי שלי הייתי שמחה להתחיל בהתארגנות נקודתית, אפשר שיהיו הרבה נקודות, אבל רגע עם הקביעות (באג שלי). אז מתי נפגשים? אפשר להתארח באוסף או אצלנו בבית תלוי במס' האנשים. לי רצוי שזה יקרה בערב מ 20:30. יכול להיות שכמוני, עוד בעלי עסקים קטנים לא נחשפו עדיין לפוסט אז נחשוף אותם ויאללה. יום נפלא, אביב

  8. באמת תפור עליך , יש עבודת אפיון לא פשוטה- יש עסקים מקומיים הבנויים על יצור/ עיצוב/אמנות וכו יש עסקים מקומיים שהם בגדר סוחרים – יעני מביאים מדרום תא יבוא מסין ומוכרים לנו.. גם בהם עדיף לקנות ולפרנס אותם מאשר את הרשתות למיניהם , עדיין יש הבדל בצרכים ובאג'נדה ויש עסקים של נותני שרותים ,מטפלים וכוו
    יש את כל הנושא של אמני המושבה שחלקם עסקיים ברמה כזו או אחרת
    אני חושבת שבמובלט יש יותר עסקים יצרניים בכרכור ..ואולי משם יכול להתפתח העניין
    אם מקימים פורום/עמותה לקידום הלוקאלי ומיצרים אגנדה שמכילה את רוב או חלק או את כל המקומיים כדאי לדעת מי מרכיב את הגוף הזה ומי נותני הטון , מה בדיוק מקדמים בלוקאלי וכו
    יש הרבה רעיונות איך ניתן לקדם מקומיות יצירתיות ואת התלות מצידה הטוב לטובת העסקים ולטובת הקהילה, ידוע שלוקאל פטריטיות מחזק קהילה, ומיצר לה יחודיות ואטרקטיביות גם מבחוץ
    אז אני חוזרת על עצמי. יאללה אייל יאללה נתניה

  9. תודה לכולכם.

    לענייננו.

    ראשית, נשאלת השאלה האם ההתארגנות הזו של בעלי העסקים המקומיים צריכה להיות אד הוק (כלומר למטרות ספציפיות כגון נושא שילוט או הנחה בארנונה) או שמדובר בהתארגנות קבועה. וכבר מזמן הגעתי למסקנה "שכל קבוצה סופה שתכלה את עצמה" , זאת מאחר וכל קבוצה היא אסופה של אינדיבידואליסטים (בטח במושבה שלנו), אי לכך השאלה הזו היא קרדינאלית וצריכה להיפתר כבר בהתחלה.

    בהנחה שהשאלה הזו פתירה להלן מספר יישומים שחשבתי עליהם:

    במועצה האיזורית חוף השרון מעודדים את התושבים להוציא תעודת תושב שמקנה למי שהוציא אותה, הנחות (כאלו ואחרות) בכל העסקים המקומיים , כשאלו מצידם מתאגדים תחת חוברת אחת, שמאפשרת לתושבים היצע נכבד בכל התחומים כמעט .
    אין שום בעיה להציע את הפתרון לרשות המקומית כשזו מצידה תיקח עליה את עלויות הפקת תעודת התושב ועלויות הפקת החוברת.

    תמיכת הרשות יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים נוספים: הנחה בארנונה ליזמים/עסקים מקומיים, קביעת אפליה מתקנת צבחינת עלויות שילוט לעסקים מקומיים קטנים לעומת עסקים גדולים. בשיחות שהיו לי עם חיים געש, הוא התרעם על כך שמרבית תושבי המועצה המקומית, עושים את הקניות שלהם מחוץ למושבה (זה היה לפני כניסת רמי לוי). או קיי, אני לא מצפה מכל התושבים להתחיל לערוך את כל הקניות שלהם ברשת המרקמית שנוצרה פה אבל אין שום ספק שאם עסק ייסגר אז בוודאי שלא ניתן יהיה לערוך בו קניות בכלל.

    תמיכה הדדית- כבר היום מתקיים סוג של קשר בין העסקים. הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. אני מציע לחזק אותו. כשאני קונה דיאודורנט של לבנדר ומביא ותו מתנה לחג לגיסתי, אני טורח לציין שזה מכרכור, מסביר מה זה לבנדר ומשווק אותם הלאה. אני עושה את זה בכיף. אותו דבר לגבי בגדים של שיהר או מנדלות של אסנת.זה כלפי חוץ. כלפי פנים- אם אני צריך פתאום שלושה כיסאות כי משיהי הזמינה ממני שישה, אני אז אני אקפוץ לרענן מתוך תקווה שאני אמצא אותם שם. יש עוד דוגמאות רבות לקשרים סמויים מן העין וגלויים. הרעיון הוא שאחד תומך בשני וכלנו מגדילים את הפרנסה של כולם. איך ניתן לחזק את זה? על ידי קופונים הדדים לדוגמא. מי שיקנה בגדים בלוקאל ארט מעל סכום מסוים, יקבל תלוש של 30 ש"ח לארוחה עסקית באמיה וכו' וכו'.

    תעסוקה- כבר הים רוב העסקים המקומיים שגדלים (טפו,טפו) מעסיקים בעיקר אנשים מקומיים. יש כאן מצב של win win לכולם. עסק שגדל , מגדיל איתו את מעגל הנהנים ממנו. אם התושבים המקומיים קונים בעסקים המקומיים, הם מגדילים את היכולות שלהם, ואלו מצידם מחזירים לקהילה בכך שהם קונים בעצמם בתוך הקהילה ומעסיקים אנשים מתוך הקהילה. זה לא הכרח. אבל זה טבעי שתפנה לאנשים שקרובים אליך פיזית ורעיונית (הם גם צריכים לדעת לעבוד! אף אחד מאיתנו לא ישועי).

    צביון מקומי- מפות מקומיות עם ציון בתי העסק, שילוט מקומי שמדגיש את זה, דגלים מקומיים. כל מיני אביזרים שנועדו להדגיש את הקשר. אני כבר הרבה זמן מסתובב עם המשפט "מייד אין פרדס חנה כרכור או תוצרת פרדס חנה כרכור". אני בטוח שאפשר לעשות עם זה משהו.

    יש עוד רעיונות. נתתי קצת איפיונים פרקטיים.אנחנו לא הראשונים שהמציאו את זה, אבל הראה ליש זה תפור כמו כפפה למושבה החופשית שלנו.

  10. תודה רבה על הפוסט המרתק –
    אולי זה חצי קשור, אבל בכל פעם שאני עובר בכיכר לידי שאולי ודידו, אני לא יכול שלא להתעלם
    מהשלט הענק ששאולי שהיא במקור שווארמייה שמפרסם את כל המבצעים שלהם על סיגריות.
    השלט שהא בעצם ברזנט בגודל 2 על 3 מטרים בערך, נמצא גם על רשת של בית עסק אחר ליד כיכר הברבאבא .
    למה אני מתייחס לזה?
    1. קודם כל כי על פי חוק אני בטוח שהשלט הנ"ל אינו חוקי.
    2. כי אין בו שום אזהרה על הסכנות של הסיגריות שגם זה מנוגד לחוק
    3. כי ברור לי שהשלט הזה יהיה קיים עוד הרבה אחרי ששאר השלטים של העסקים המקומיים יורדו או יידרשו בתשלום והשלטים הללו פשוט יזכו להתייחסות אחרת.

    ואלי זו סתם הרגישות שלי לסיגריות ולכך שמפרסמים מוצרים כל כך מזיקים ושקהל היעד הראשן שמושפע מאותם שלטים אלו בני הנוער.

    גיא

  11. כנראה שנשכח בפייסבוק שאני עוד לא אמון עליו אולי מהסיבות שכתבה ענת מגל שני פוסטים מעלי. גם זה יגיע.

    בכל מקרה, תודה על התמיכה שלך ושל אלו שהגיבו לפנייך.

    עוד לא נגענו בעקרונות ובפרקטיקה של הרעיון הגולמי הזה. אבל אני מניח שזה גם יגיע.

  12. בבעלותי מרכז טאיפו ברחוב המושב בכרכור, סטודיו לאמנויות לחימה ארובי ופילאטיס, העסק שלנו כבר נחשב ותיק באיזור. מצטרפת לדבריך, הן מבחינת עניין השילוט והעלויות המופרכות וכמובן לעניין הקנייה מבעלי העסקים המקומיים, חשוב מאוד להעלות את המודעות של המקומיים לשימוש מקומי בתוצרת על מנת שכל הסביבה תפרח יום טוב לכולם. וכמובן שלא נצטרף לחינגת שילוט המועצה…
    מיכל אופיר שהם 

כתיבת תגובה

Close