אקולוגיהסביבה וקהילהשיטוטים

גיחה לסחנה

הטלויזיה, ששהתה כאן מהמונדיאל, חזרה לפני כמה ימים לבעליה.
הילד בקריז.
בלי מנת בן-10 היומית קשה לו להתעורר, הוא כועס.
צריך לחשוב על פיתרון.
המוח שלי מבולבל.
אני מחפשת משהו במחברת ומוצאת רשימות שכתבתי בסדנת המסע לילדים.
יש שם הרבה רעיונות, מתוכם משהו שהמנחה השתמשה בו כמה פעמים במהלך היום, בעיקר במעברים: "בואו ניקח נשימה עמוקה ונשחרר".

***

עכשיו שקט. המחשב פנוי. המזגן ממזג. פנאי לנשימה עמוקה.
למרות שהחופש הגדול טס, הימים האחרונים מתארכים.
שום טיול רציני לא התקיים החופש. יותר גיחות נקודתיות. אז אתמול שלשום נסענו לסחנה. לא הייתי שם מאז שהייתי קטנה – ואיזו הפתעה נהדרת!
עמק המעיינות, שם מקסים שמעביר למציאות אחרת, רטובה, ההיפך מ"ישראל מתייבשת". הגלבוע חזק ויפה. האדמה שלמרגלותיו עשירה וכהה. מזג האויר, השמות שבדרך, כל כך ישראליים, מעוררים געגוע וזיכרונות. הארץ הזאת קטנה ומוכרת.

מקום תמים, שמורת טבע. מאפשר דו-קיום. הרבה אנשים ושפות: עברית, אנגלית, ערבית, צרפתית, רוסית, אנשים כאלה ואנשים כאלה. אפילו טינאייג'ים קשוחים משחקים כמו ילדים, אוכלים תפוח. על כל מי שראיתי היה נסוך מין פיוס, משהו ילדי, של בגדים קצרים בחום אוגוסט ונוכחותם של מים. דו קיום בין ילדים ומבוגרים, בין אנשים ודגים, בין פעלתנות למנוחה. אביזרי הציפה, שגדולים מידי לבריכת כלור ומיותרים מידי בים מקבלים פה את שעתם הגדולה. מזרנים צבעוניים, כורסאות צפות, גלגלי-ענק, סירות משוטים מתנפחות והלהיט הישראלי – מזרונים מתנפחים לאורחים, בגדול כפול, שזזים בזרם המרכזי כמו לוויתני אורקה וצריך להיזהר שהם לא יגהצו את אחד השוחים.

ינאי נחוש בדעתו לחקור את המקום ביסודיות. כל נקיק, כל מפל, כל קומה במפל, תעלה ובריכה זוכים לביקור ושיכשוך. אנחנו שוחים את הבריכה האמצעית לכל הכיוונים, יוצאים ממנה לטיולים יבשתיים ושוב קופצים למים. השחיה כתף אל כתף משמחת אותי במיוחד (תודה שחר, חשבתי עלייך הרבה תוך כדי). וגם השיחה שתוך כדי השחיה.
וגם רגעים על המחצלת בצל, כשהרוח החמה מלטפת את הגוף הנעים ממים מתוקים ומשרה נימנום והירהור.

בחמש בדיוק המצילים שורקים. לבושים בחולצות של החברה להגנת הטבע הם עוברים על פני הגדות ומוציאים את המתרחצים שמתקשים להיפרד: ילד עם מצופים של היפר-זול, קבוצת נערים, אבל לא את האישה המבוגרת עם השיער הבלונדיני הגבוה. "למה היא לא יוצאת?" תוהים הילדים בינם ובין עצמם. "מה היא חושבת לעצמה?"
"אף פעם אי אפשר לדעת" אומר ינאי. "אולי היא חרשת? אולי היא לא מבינה עברית?".

כשהמקום מתרוקן מאנשים החיות יוצאות.
להקות דרורים מרקדות בלקטנות, חומט קטן חומק מתחת לשיח. הדגים הגדולים מעיזים לעלות מהקרקעית לנגוס בשאריות של עוגיית עבודי.
38 ש"ח למבוגר 22 לילד. פתוח 08:00 עד 17:00. אני מבינה שצריך לסגור מוקדם כדי להספיק לנקות, אבל מצטערת שאי אפשר להישאר ללילה, או לקבל שם את הדימדומים.

תגיות
הראה עוד

25 thoughts on “גיחה לסחנה”

  1. מקפיצה את הפוסט הזה כי ביום חמישי שוב היינו בסחנה, וזה פשוט מקום מהמם. פתוח בימי שלישי וחמישי עד 22:00. אפשר לעשות מסאג' לכתפיים במפל (יש כמה מפלים) ולקבל פדיקור טבעי ויסודי מהדגיגונים (היה לי קשה להתמסר לזה אבל מי שהצליח הרוויח..)

    אפילו הגרלנדות שנדלקות לעת ערב נושאות נורות של פעם ולא את הכספית החדשות.
    וזה יותר זול מבריכת שחיה.
    פשוט תביאו צידנית ומזרן ים וגלגלים ותנו לעצמכם יום חופש איטי וספונטני. אני עד עכשיו עם מצברים טעונים.

  2. טוב זה עבד (שוב) הילד נרדם בעודינו "מתפיחים את הכרים.."
    וגמני הצלחתי ליפול רק קצת אחרי חצות … ולא מעבר לזה….
    שנה הבאה אינשאללה ואולי גם קודם , שמעתי שבאוקטובר מקסים ..המים באותה טמפרטורה מושלמת הדשאים ירוקים ועמישראל וגרורותיו כבר "בתרגולת חורף… (מוזר לא.)
    מתנצלת מראש על הג'רגון הצבאי שחודר אט אט … הילד הגדול לא היה איצנו בסחנה…הוא התגייס ואני מנסה להפנים .. בדרכים שונות ומשונות – הפוסט יגיע…על השבעיון ה3 ובעיקר על חציו השני …

  3. כן מן תאריך שכזה שהתפלק לי וכידוע ההתפלקויות לפחות ביני לביני הם חשובות והנה הבאת לי אותה במאיה – יום שמחוץ לזמן – פשוט גאוני תודה לך
    והחופש שעומד להסתיים עם תחושה כללית של אפרוריות לפחות ברעיון – של סתיו שתכף יגיע – מי היה מאמין , וקימות מוקדמות וסנדוויצים כל יום ,שעון חול שכזה!! בניגוד לשעון החופש , עם המתיקות של הלילה וקימות מתכרבלות וארוכות בבקרים שציפור לילה שכמותי נהנת מכל רבע שעה נוספת של שנת בוקר
    ונחיל ילדים שעובר מבית לבית וגלידה ואבטיח ובריכה
    כן לחלקינו קצת עצוב שהחופש הזה נגמר – גם לי.

  4. יעלה, כל ההתעניינות שלי במאיה נבעה מתאריך שכזה. עם האבן המסתורית שמצאתי פעם בים ויש עליה את התאריך 32/3/1935. הרבה שנים חיפשתי מה זה, ויום אחד מישהו הציע לי לחפש בתרבות המאיה "יש שם ימים מחוץ לזמן" הוא אמר. עברו מאז הרבה ימים, האבן נשארה מסתורית, ולמאיה, כך הסתבר, יש רק יום אחד מחוץ לזמן. והיום מחר מתחיל גל חדש. והחופש מסתיים מחרתיים. ואני (גם) עצובה מזה.

  5. אני קרועה על הסחנה ותמיד מדהים אותי שאחרי יום עמוס שם אני חוזרת רעננה כטל הבוקר- מיים חיים!!ממש ריפוי
    ואני אגלה לכם סוד כי את רובכם אשמח לפגוש שם… ב32/8 יום לפני כשכולם כבר לא יכולים יותר ומה שנקרא מתארגנים למחר (1/9) אז אנחנו שם ליום מרענן לפני ,בשנה שעברה היו מעט אנשים ביחסי.. ורובם הרגישו לנו מהשבט המורחב.. ..
    , הילדים חוזרים הביתה מאושרים גופם, עורם , נפשם ומערכת היחסים המשפחתית רכה מלטפת ורעננה
    והעובדה שסוגרים ב 1700- הסחנה נחשב שמורת טבע ואת כל השמורות סוגרים ב1700 יש חיות שיורדות למים לשתות וכו.. ואנחנו קצת מפריעים להם
    המתנה היא שבאותו תאריך חוזרים הביתה בשעה שפויה , אין ברירה ואין אמא !!אא!! ..ארוחת ערב, ויאללה למיטה, עיפות מתוקה שמתקנת את שעון החופש הגדול..
    אז עוד כמה ימים…

  6. פינגבאק: ניסוי צופרים
  7. החום החום עולה לאנשים למוח ושורף את הפיוזים ולא משנה כמה מים יש מסביב.

    ברוניתה – מה שמצחיק שכשקראתי את התיאור הפסטורלי שלך תמהתי לי האם אכן מדובר בגן השלושה הקסום שמהווה אחת משכיות החמדה העולמיות (כך על פי איזשהו דירוג מלפני שנתיים או משהו) או שמא מדובר בסחנה הידועה כחבית חומר נפץ שזקוקה רק לניצוץ קטן כדי לבעור בקול גדול.

    מסתבר שגם וגם. ומסתבר ששוב כמאמרו של י' לעולם "אי אפשר לדעת". יש את השטח ויש את מתחת לפני השטח.

    יש את המים ויש את המים העמוקים עם הזרמים שלהם.

  8. אמנית המילים והתאורים שכמוך.
    המילים זורמות לך כמו המים שבעמק המעיינות.

    התזמון של הפוסט במקביל לתקיפה הקשה של השומר יום למחרת הביקור, מחייב נשימה עמוקה והרפיה של סביבת הלב המתכווץ.

    במדינתנו שבה הגבולות אינם ברורים גם שעת הסגירה היא בגדר הצעה שצריך לבדוק בכל פעם מחדש.
    נכון "אי אפשר לדעת"… אבל ברור שהאופציה האלימה נמצאת גבוה הראש הסולם אצל לא מעט ילדים בשכונה.כמה חבל

כתיבת תגובה

Close