חברי פייסבוק יקרים שלי:
זהו פוסט פרידה.
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי יותר ויותר מול המסך הכחול לבן, נתון למתקפה בלתי פוסקת של אינפורמציה שהשד יודע עד כמה היא תורמת לבריאותי. אני חייב להשקיט את המיינד שלי שטס במהירות עצומה על איזה היי – ויי לשום מקום.
רוב חברי הפייסבוק שלי חולקים איתי דעות פוליטיות ונטיות אנושיות. זה גרם לי להיחשף לעוולות מקוממות בכל פעם שנכנסתי. הייתי מעורה בשנה האחרונה בכל רעה חולה שהמציאות בישראל ובעולם יכלה לתת. במקום לגדל עור שיגן עלי בפני הטלטלות האלו, אני הולך ומאבד את ההגנות שלי, שממילא רעועות לפעמים.
הבחירות ההולכות וקרבות מוציאות אותי משלוותי ולוקחות זמן יקר ממשפחתי ומתחביביי האחרים. וזה חוץ מעבודתי שגם היא תובעת את זמנה.
אני יודע. קשה לשבור הרגלים. הייתי כבר בסרט הזה של התמכרויות שונות ומשונות בעבר. הפסקתי סגריות. הפסקתי סמים קלים (וואו, זה היה קשה). חתכתי קשרים רעים שבעצמם היוו סוג של התמכרות. הפסקתי קפה (וחזרתי), אולי פעם אצליח לאכול פחות ולעשות יותר ספורט. בפייסבוק עצמו כבר הייתי פעמיים בעבר, אבל אף פעם לא באינטנסיביות כזאת.
יש לי גם מלים טובות להגיד: קודם כל, האפשרות לבטא את עצמך ולקבל חשיפה, שהייתה כמעט בלתי אפשרית פעם, מחוץ לעולם העיתונות. וגם קשרים וירטואליים שנוצרו עם אנשים שמעניין אותך מה הם חושבים או מה הם עושים… אבל קשה לי עם הדואליות הזאת, חיי המציאות וחיי הפייס…
אני אמשיך לכתוב, פשוט כי הדחף לכתוב חזק ממני. יכול להיות שבהעדר הצורך המובנה בחיזוק בצורת לייקים אכתוב אחרת. אני מקווה. אני מרגיש שהכתיבה שלי השתנתה בעקבות הפייסבוק, לאו דווקא בכיוון שרציתי.
מי שירצה להכיר ואולי לעקוב אחרי כתיבתי יכול להיכנס לבלוג שלי, בלינק שאצרף בהמשך. אני תמיד שמח שקוראים ואני אוהב שמעירים לי הערות, במיוחד כאלו שמחמיאות לי. סך הכל בן אדם.
לפוסט הזה אין צורך להגיב משום שממילא לא אראה אותו. פייסבוק מוחקת את החשבון שבועיים מיום הבקשה וזאת בתנאי שלא נכנסת לחשבון.
תודה. נעמתם לי מאוד.
ori1968.wordpress.com
—
