ילדיםכתיבה פרטית

המלאך והשרף

אחר צהריים נעים בגינה. שמיים כמעט ארופאים, עננים יפהפיים. רוח טובה. ימי טרום חמסינים.
חברים, התרוצצויות, ילדים שמגיעים מכל קצוות השכונה כמו לפי קריאה סמויה למסיבה סודית.
אמאאאאאאאאא בואי תראי משהו יפה!! צועק אלי הקופיף מהעץ בהתרגשות. אני קמה מהדשא כדי לחזות בפלא: גוש שרף גדול וצלול תולה על הגזע. דם ענברי זולג בטיפה שקופה שהתקשתה באויר. מפתה לשלוח אצבע חקרנית וללטף.
"אל תיגע זה דביק" אני מתריאה. אבל קשה לו להתאפק.
אחרי עשר דקות הוא יורד מהעץ, הגביש הנוצץ תקוע לו על האצבע המורה.

שרף

רוב הילדים כבר הלכו הביתה ואנחנו בדרך לאוטו. אני שקועה בשיחה עם רות. רוצה למשוך עוד קצת זמן טיול בשכונה הישנה, במזג האויר המושלם הזה.
הוא משתרך מאחורי בקוצר סבלנות הולך וגובר. הולך ורוטן. אני שולפת לו את הגושיש השקפקף מהאצבע אבל כנראה נשאר שם עוד משהו קטן. הוא מפתח מצוקה שהופכת לקריזה מתנחשלת. אני לא ערה מספיק למה שקורה איתו, לא מתוך כוונה רעה אלא פשוט כי… השיחה עם רות כך כך מעניינת..
בינתיים בנבכי נפשו מתפתח סיפור פנימי שלם.
הוא עצבני על השרף ובמיוחד עלי, "את יודעת למה!!"
לא אני לא יודעת למה (זה רק השרף? אולי עשיתי עוד משהו?) רק מבינה שהוא מצפה ממני שאנחש אותו.
סבלנותי פוקעת.
את אמא מרושעת!! בכוונה עשית אירוך דרך בכוונה! בכוונה!!
אנחנו מגיעים לטורים גבוהים, שממשיכים עד הבית. גם כשהאצבע עברה קירצוף עם סקוץ' והשרף נעלם, הסיפור עדיין דבוק.
ברגעים כמו זה אני נחבטת על קירות ללא מוצא.
כאילו אין לי שום כלי לצאת מזה.

למה שאני אעשה לך בכוונה, תגיד?
כי את מרושעת! ואת רוצה לעצבן אותי!
נראה לך הגיוני שאני ארצה לעצבן אותך? אתה חושב שזה נעים לי שאתה עצבני? באמת לא עשיתי לך בכוונה. באמת ובתמים. אתה הבן שלי האהוב. הייתי שקועה בשיחה עם רות ולא שמתי לב עד כמה זה מציק לך. זאת האמת. סליחה. אתה יכול להאמין לזה? להבין שכל אחד רואה את המציאות קצת אחרת?
הוא שותק. המצח שלו עוד קפוץ אבל נדמה שמשהו מתחיל לחלחל.
נשימה עמוקה.
נ ש י מ ה ע מ ו ק ה
תיזכרי שאת אוהבת אותו אהבת נפש מתגנב אלי קול יציב מתוך האין מוצא.
ואז, כמו משום מקום, כשפתאום מהדהד בינינו רגע שקט, אני נזכרת בסיפור שנורה שלחה לפני כמה ימים במייל. אתה רוצה לשמוע? זה סיפור על בחירה.
כן.
מתחילה לספר לאט, חווה את המילים דרך התמונות:

"בוקר אחד אני מתעוררת עם כאב בטן נוראי, משהו מזעזע. קמה לעשות פיפי אבל הכאב לא עוזב. אני רואה את בעלי אבל לא אומרת לו בוקר טוב כי הבטן שלי כך כך כואבת. זה הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו. אחרי איזה שעה חברה מצלצלת. אני מספרת לה על הכאב בטן שלי והיא שולחת לי באימייל מתכון לתרופה. אני חושבת: בטח התרופה הזאת לא תשפיע עלי במילימטר. היום ממשיך וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה שכואבת לי הבטן. היתה לי תכנית ללכת לגראז' סייל ליד הבית אבל עם כזה כאב בטן ברור שאני לא אלך לשום מקום. אחר הצהריים החברה מצלצלת לראות איך אני מרגישה אבל אין שום שיפור. היא נותנת לי מתכון אחר.. אני ממשיכה לסבול.. "

עכשיו תשמע עוד גירסה של הסיפור, רוצה?
כן.

"בוקר אחד אני מתעוררת עם כאב בטן נוראי. קמה לעשות פיפי, אולי זה יעזור. אני רואה את בעלי ואומרת לו בוקר טוב, שמה לב לציפורים ששרות בחוץ. מכינה לעצמי ארוחת בוקר. אחרי איזה שעה חברה שלי מצלצלת. אני משתפת אותה באיך שאני מרגישה והיא שולחת לי באימייל מתכון לתרופה. אני מרגישה בת מזל על זה שהיא מרגישה אותי וחושבת על רעיון להקל עלי את הכאב. מכינה את התרופה ושותה אותה. אחר כך עושה קצת התעמלות. כל פעם שתוקף אותי הכאב אני מזיזה את תשומת הלב למקום אחר. בצהריים אני הולכת (לאט) למכירה ליד הבית ומוצאת שם מפיות בד מקסימות. זה לא פשוט לעמוד שם ולבחור, הייתי צריכה להישען על משהו, אבל היה שווה. אחר הצהריים החברה שלי מצלצלת לראות איך אני מרגישה. לרגע אחד אני לא זוכרת שבכלל היה לי בבוקר כאב בטן..

'אתה רואה את ההבדל?'
'כן'. הוא מהנהן, מכונס בעצמו, מהרהר. ואומר בשקט של הבנה מלאה: אם היית מספרת לי את הסיפור הזה קודם לא הייתי אומר לך את כל המילים האלה.
אם לא היית אומר לי את כל המילים האלה לא היתה לי הזדמנות לספר לך את הסיפור הזה, אהוב שכמותך.

תגיות
הראה עוד

4 thoughts on “המלאך והשרף”

  1. סיפור מקסים. נוגע ללב ומלמד הרבה.
    ואני חשבתי על הקישור שלך בין השרף למלאך והרי שרף הוא גם שם לנחש.
    גם כאן יש בחירה בין מלאך לבין נחש. בחירה בין השמימי לארצי, בין סבל לרוחניות.
    ובפרפרזה קטנה: וכי שרף ממית? וכי שרף מחייה?
    כנראה שגם זה וגם זה- הכל איך שאתה מחליט.

כתיבת תגובה

Close