במסגרת ההשתדלות לקנות רק בעסקים מקומיים, אני מוצאת עצמי הולכת עם התינוק בעגלה ומלקטת – ירקות מכאן, בשר ודגים משם, והכל תוך כדי הליכה איטית בשמש הקיצית ההולכת ומחממת. שתי ציפורים! גם טיול ותעסוקה לרגעים שהידיים עייפות, וגם קניות. כמו ביפן. בלי סטוקים. כל יום ומה שהוא מביא איתו.
היום, בדרך הביתה אני רואה מחוץ למקלט יד 2 של אסתר ברחוב המגינים, בגדים וצעצועים מסודרים על שולחנות בחוץ מתחת לאקליפטוס. אף אחד לא מאייש את הפינה. מכניסה ראש למקלט ומחפשת, והנה יוצא לו ברנש מתנדב בעל רוח טובה ושן חסרה מלפנים ומבקש אותי להוציא לו החוצה את השרפרף ולהניח ליד הכסא. בכבוד, ברצון. הוא פורס על הכסא שקית ובה זיתים, לחם וגבינה מלוחה. רוצה? בואי, בואי קחי!
קלנועית נעצרת בעליזות ליד המקלט. בעלה של אסתר. עשה סיבוב בסופרים בסביבה והביא שקים גדולים עם לחם ולחמניות מאתמול. לחלק!
הוא הולך ואבנר פותח את השקית הריחנית ושנינו מציצים פנימה. רוצה? קחי! בחינם! רק תיקחי! (לא לקחתי. אוי הבושה המטופשת).
נראה שיש רשת סמויה ומענינת של עזרה הדדית שמובילים קשישים במושבה (מסמנת לעצמי להתעמק).
בגדי ילדים: 3 ש"ח. בגדי מבוגרים: 5 ש"ח. חולצה של מנגו שמלה של זארה, ג'ינס למידה החדשה שלי, ושמלונת לשייה ומכנסיים צבעוניים לשייה גם. וחולצונת סגולה לנערונת (נעמי?) ועליונית לערב קייצי הכל מכובס וריחני וביחד 25 ש"ח. כמו חתכת הדג שקניתי בפלדנשטיין, שמפשירה עכשיו בעגלה עד שנגיע הביתה.
כמה קל להתלבש בפרדס חנה כרכור.
הבזאר פתוח השבוע, בין 10:00-16:00. המקלט פתוח עד 18:00. רח' המגינים מאחורי פלדנשטיין. וכמו שאבנר אומר: רק תבואו!
כן… ויש טיולים שהם פנינים, מצטברים בפנקס או מתפזרים.
מדליק
חזרת להתגלגל עם עגלה ,כמו פעם פעם כשהכל התחיל