על אפרסמונים, פטריות, חורש טבעי וערימות של ג'אנק

[רוני איז'אק]

בלוג ליקוט

על אפרסמונים, פטריות, חורש טבעי וערימות של ג'אנק

המטרה המוצהרת היתה ליקוט פטריות. כמה ימים של גשמים חזקים והמון תמונות של פטריות שצצו בקבוצות פייסבוק כמו פטריות אחרי הגשם (!) גרמו לי לקוות שאולי גם באזור שלי צצו להן כמה מהחברות המשונות והחביבות האלה.

אבל היו כמה דברים להשלים קודם.

למשל המון אפרסמונים שליקטתי מכמה עצים נטושים בכניסה למושב. היה צריך לעשות איתם משהו. מאוד טעימים (אחרי הבחלה של כמה ימים במים) אבל אומרים שלא בריא לאכול הרבה מהם.

הפיתרון הטבעי והפשוט יחסית שעולה לראש הוא ריבה. אבל מניסיון של שנה שעברה אני יכול לומר בוודאות – ביג מיסטייק!! האפרסמון בבישול ארוך בסיר חוזר להיות עפיץ ובלתי אכיל לחלוטין. תחושת העפיצות בפה היא כה חזקה שלרגע אפשר לדמיין שהורעלת.

אז ניסיתי הפעם ללכת על הכיוון של אפרסמון מיובש. מכיוון שעל החום והשמש כבר אי אפשר כל כך לסמוך בתקופה זו של ראשית נובמבר נותר לנו הטורבו של התנור ובטמפר' של כ-90 מעלות למשך כמה שעות האפרסמונים הפרוסים לפרוסות דקות אמורים להפוך למעדן שישמר לאורך זמן. כשהתחילו לצאת לי חיתוכים דמויי פטריות הבנתי שצריך לסיים ולזוז לכיוון המטרה המרכזית של הטיול.

אוקיי. כל הכבודה נכנסה לתנור במקומן של עוגיות "שמן זית בלדי בלדי" שהוצאתי חמימות וריחניות מן התנור. מתכון מיוחד שהעתקתי מרשימת מתכוני הפרווה של אתר "כיפה" והכנסתי בו שיפורים (בלי לפגוע בכשרותו חלילה).

פלחי האפרסמונים מתייבשים להם להנאתם בטורבו של התנור. עוגייה אחת חייבים לטעום לפני היציאה. בקבוק מים. כמה שקיות (למלא בהם פטריות וצמחים), תיבה לאיסוף זרעים. ולדרך.

הליכה מהירה בשביל שבין בתי המושב הותיקים, דרך "ההרחבה" ואל תוך השדות.

אפשר להוריד הילוך. להרגיש את הקרקע מתחת לרגליים, הצמחיה, האוויר הנקי.

האדמה כבר מרגישה די יבשה. לא הכי אידיאלי לפטריות.

אבל רגע אחד. מה זה??!

לא…סתם אבן עגולה. חבל.

קצת מאחורי האלון התגלתה עוד מציאה מאכזבת. ערימת גרוטאות, חפצים ישנים, שברי רהיטים וסתם לכלוך. כלקט בנשמתי אין לי התנגדות למציאת ערימות ג'אנק מן הסוג הזה אבל כאן בגבעות המוריקות בלב חורש טבעי זה קצת לא מתאים. בכל מקרה ניגשתי לנבור קצת והרי רשימה חלקית של פריטים –

וילון אמבטיה מהאייטיז – כה מכוער. הלואי שמוצרי שנות השמונים לעולם לא יחשבו וינטאג'.

צמיג טרקטור, פנס יד חלוד, עציצי פלסטיק פרחוניים, יומן מהודר לשנת התשס"ד של החברה לחומרים ודשנים כימיים בע"מ ובתוכו ברכת שנה טובה (מתחילה להצטייר תמונה של זהות משליך הפסולת?) וכיסא ישן ושבור שעדיין יופיו ניכר. תוך אנחה אני מבין שחלק מן הפריטים האלה יחזרו איתי הביתה.

אבל מה עם קצת פטריות??

אני מתחיל בטיפוס מתון על הגבעה של האנטנה ומנסה להתעלם מן האנטנה עצמה (30 מטר של ברזל מזדקר עם צלחות ענק). אה! ורציתי למצוא גם עלי בוצין מפורץ. צמח מרשים ביופיו בעל עלים רחבים במרקם ומגע קטיפתיים. לבוצין תכונות מרפא שונות ואני משתמש בעליו המיובשים לתערובות העישון הצמחיות שלי.

בין שתי בלטות ישנות וחתיכת קרטון (נו כן מצאתי עוד ערימת ג'אנק) נראה שגיליתי אותו אך ברגע ששלחתי אליו יד עקץ אותי והסתבר כמתחזה קוצני בלתי קטיפתי ובלתי קטיף.

אך מייד לאחר מכן גילו את עצמן במקובץ שלוש מציאות ראשונות:

פריחת חרוב מרהיבה ולמי שעדיין לא מכיר את הריח הייחודי – מדובר בריח זרע גברי טרי ומהביל. תענוג לחובבי הז'אנר.

עפצי אלה אטלנטית- עץ יפה גדול וידידותי, מהפרי אפשר להפיק שמן לצריכה ביתית, לתאורה ולרפואה. מהשרף היו מכינים טרפנטין. העצה שמשה לחרטות-עץ ועדיין ניתן למצוא בבתי בד ברמת הגולן ברגי-עץ ענקיים העשויים ממנה. העץ יכול לשמש ככנה לאלה אמיתית או בשמה העממי – פיסטוק חלבי!

אלה אטלנטית נפגעת (או שמא מדובר על יחסי גומלין?) על ידי כנימה הנושאת את השם האשכנזי "עפצית וורטהיים" והגורמת לה לייצר עפצים בצבע אדום, בצורת אלמוגים ובגודל אגרוף. מהעפצים ומהגזע הפיקו חומרי בירוס (עיבוד עורות) ושרף לשימוש רפואי. אני זומם לנסות להפיק מהם שרף להכנת קטורת.

(עוד מידע על האלה האטלנטית כאן).

ועץ אלון זקן מאוד ומכובד. אני מעריך שמדובר כבר בכ 200-300 שנה ועוד ענפיו נטויים. הוא נותר מן התקופה שבה כל הסביבה היתה מכוסה ביערות אלונים כמו בשמורת אלוני יצחק שליד גבעת עדה. אזור קסום במיוחד. אני חושב על יערות האלונים העבותים מאופק עד אופק ועד אופק של דיונות וים (בלי ארבע ארובות גורדות רקיע ויער ברזל של עמודי חשמל) ואיך היה פה ירוק ויפה ושקט ונקי, עד בערך פרוץ המהפכה התעשייתית וביטוייה באימפריה הטורקית ועם ההתלהבות מקידמה ופיתוח אזורי וכל ההתרגשות מרכבות הקיטור צורכות הפחם והשאר ורוב האלונים כבר היסטוריה.

ומי מתחבאת ביישנית בצילו של הקשיש החביב? יש! כמה משמח!

לפטריה הזו הייתי קורא עד לפני כמה שנים – אורניה. כי אז ידעתי שכך נקראת כל פטריה עם ספוג מלמטה שצומחת לרוב בין אורנים והיא אכילה. אז גם חשבתי שפטריה עם דפים מלמטה תמיד רעילה. ולא כך הוא. וארחיב בהמשך.

פטריה זו נקראת גושית מצהיבה והיא אכן אכילה. אבל יש מקום להזהיר כאן ממשפחת הגושיות, פטריות עם מאפיין בולט של שכבה ספוגית מתחת לכובע, הגדלות מתחת לאלונים. יש בהן רעילות במיוחד ואם לא זיהיתם אותן בוודאות בעזרת מומחה לפחות בפעמים הראשונות אינני ממליץ לטעום מהן. (ותודה לאולגה שזיהתה עבורי את הפטריה היומית ועוד רבות לפניה)

וזה היה שלל הפטריות היחידי שלי לאותו יום. מודה שלא שלל מרשים מאוד אבל ברור שלא ויתרתי על ארוחת הפטריות המתוכננת. לא כל יום אני אוכל אומלט גושית מצהיבה!

בדרכי חזרה הביתה מצאתי גם בוצין מפורץ לתערובות העישון שלי. הנה הצמח בשלב צימוח העלים. אני מוריד מכל צמח 2-3 עלים הגדולים ביותר שקרובים לקרקע ומניח לעלים הפנימיים להמשיך לצמוח. כלל אצבע בליקוט מודע של עלים מן הבר לא כדאי ולא נכון לתלוש את כל עלי הצמח בכדי לא לפגוע בהמשך צמיחתו. קוטפים מספר עלים או ענפים וממשיכים הלאה.

ודרך אגב. אפרסמונים פרוסים מיובשים זה גרוע בדיוק כמו ריבת אפרסמון. עפיץ ובלתי אכיל לחלוטין!

מצאתי פיתרון מדהים וטעים לשימור אפרסמון. אבל על כך בפוסט הבא שיבוא לאחר הגשמים הרציניים ויהיה עמוס בפטריות מסוגים שונים.

—

רוני איז'אק – לקט בנשמה ולא רק של צמחים.

אנשים, קשרים, עיסוקים, שירים, ספרים, מאכלים, ארצות, ערים, חי, צומח ודומם.
במערה סודית במעמקי היער אני רוקח תבשילים, ליקרים, תערובות צמחים ותכשירים שונים ומשונים לעצמי ולכל מי שזקוק או מתאווה להם.
מבקש לחבר את העולם המסתורי של האדם עם הממלכה החבויה של הצמחים.
וכל זה מתוך גילוי ופיתוח עצמי בלתי פוסקים.

לפייסבוק של רוני >      |     לאתר של רוני >