זוגיות ומשפחהטורים אישייםטיפולים

על החיים ועל הזיקנה

**

אני מוטרדת מהזיקנה. מוטרדת ומסוקרנת.
כמו גל גדול זה סוחף אותי עכשיו פנימה, דרך הורי. וזו ארץ חדשה.
המון חלונות פתוחים במחשב בחיפוש אחר מידע ועזרה. רגעים של פעולה נמרצת לצד רגעים של התבוננות שקטה. זה לא פשוט, לא פשוט, כמו שאמא שלי אומרת.
ולצד זה שני בני, המתבגר והתינוק, כל אחד מהם צריך תשומת לב מיוחדת משלו.
מזל שיש לי חבר בעל פיצ'ר שכזה, שמלמד אותי לדבר ברור כדי להיות מובנת.

החיים בתנועה. אביב בחוץ וסתיו בפנים. המזג אויר של היום די דומה לזה.

***

היום בגן וייל ילדה אחת מסתכלת בי ממרומי הצפרדע ושואלת: למה יש לך שיער לבן?
אני מפשטת את התשובות שרצות לי בראש ומגיעה ל: כי ככה אני!
היא אומרת: דווקא יפה לך
תודה!
באמת ככה אני. זה התחיל בגיל 19, עם פס לבן בצד, מתנה מהדי.אנ.איי של אבא, שהפציר בי לצבוע את השיער בגיל 34. הרגל שניגמלתי ממנו לפני שנתיים שלוש. ולא רק בגלל שזה ניג'וס לצבוע, אלא מתוך רצון לשמור על קשר עם המציאות. לפעמים צבע לשיער נראה לי כמו הכחשה.

כבר זמן מה הזיקנה נראית לי כמו מסכה קבועה, כמו תחפושת שלא יורדת. אני מתבוננת במבט חדש על אנשים שעד לפני כמה שנים הייתי מתייגת מיד כ"זקן" או "זקנה" ועכשיו – כמו בציור תלת מימד לפעמים אני רואה את הילד-של-אמאשלו שהוא היה, את האמא-לתינוקות שהיא היתה, את התיכוניסט. חלקם גמישים מבפנים, רעננים, חלקם נוקשים. כל כך מהר החיים האלה עוברים! והזיקנה המסתורית – לאט לאט מופיעה בגוף, ולא יורדת.
לפני כמה זמן על השביל של הבית אמר לי אישי במין תימהון חד: עוד 500 שנה לא נהייה פה, וגם הבית הזה בטח לא יהיה פה. ואולי גם הנכדים של הנכדים שלנו לא ידעו עלינו כלום, הוא הוסיף ואמר ביום אחר בשיחה הזו, שמתקיימת בינינו בדילוגים.
כמו שאני לא יודעת הרבה על השושלת המשפחתית שלי מעבר לדור-שניים. (למעט מפגשים אזוטריים).

***

כשאנחנו נפגשים בשר ודם מעבר לפייסבוק, אני פתאום רואה את השינויים הקטנים – אי-שקט מוטרד, מבוכה קיומית, פתאום מייקאפ. סיפורים שלמים וקרעי סיפורים. מעבר לחזות העליזה והעסקים כרגיל, אפשר לראות את ההתמודדות עם אתגרי החיים, והחיים אכן מאתגרים. ולפעמים ממש מכפכפים. אני בת 43 ושמה לב, לזה שהעשור הזה הוא שובל של העשור הקודם. אשליית צעירוּת. מסתכלת על חברים בני חמישים פלוס ורואה איזו דחיפות, או הכרה, במה שנהיה ושלא נהיה עד כה. נישואים יציבים או שבורים, יחסים עם הגוף, עם רכוש, עשו או לא עשו כסף. ילדים. משפחה. אחרי גיל חמישים יש אצל רבים סיכום ביניים מפוכח באור בהיר. וזה מרתק, אני מחפשת כותב/ת 50+ שרוצה לשתף כאן במושבה חופשית בתהליך שלו. מי שרוצה מוזמן ליצור קשר.

ובינתיים, באותו עניין (ובלי שום אינטרס אישי) כמה הודעות שהגיעו אל שולחן המערכת:

נורית בלוק עוזרת לאנשים מבוגרים – בקניות, בתסבוכות בירוקרטיות, בגישה לקופ"ח וכו: "אני ממש טובה ביחסים בין אישיים, בעצמי בת 73, עם רכב והרבה זמן חופשי. בשבע השנים שאני גרה בפרדס חנה התנדבתי בשהם, גם במשרדים בתיוק וכמו כן במחלקות. אני מאוד אוהבת את האינטראקציה עם אנשים שבאים מרקעים שונים. אני דוברת, קוראת וכותבת בעברית ובאנגלית מדברת מעט ומבינה יותר גם בשפות גרמנית ויידיש. מרגישה סיפוק בעזרה לזולת. כיום אני עדיין מתנדבת דרך משרד הרווחה כשעה בשבוע וכמו כן בעזרה לדוברת אנגלית שעדיין לא מסתדרת בבירוקרטיה בארץ. שכר דירה משחק לתוך שיקולי ובעקבות זאת, חיפוש תעסוקה". 052-6885586 nurit1230@gmail.com

וחיה ליסקובסקי מציעה את השירות הבא: מטפלת רב תחומית- טיפול וליווי אנשים בתקופת אשפוזם בבית חולים, והמשך ליווי ותמיכה בביתם בתקופת ההתאוששות.בהכשרתי אני גננת, מטפלת תינוקות ,סבתא והילרית. במהותי מטפלת מהנשמה ומעניקה לטפול ערך מוסף של רגישות, יכולת הקשבה, הכלה וניסיון רב שנים בטפול בהורי ז"ל. הטפול אישי, חם ומסור. אני שומרת על קשר עם המשפחה ויוצרת קשר עם הצוות המטפל בבית החולים. מסיימת בימים אלו מסע מרתק של ליווי מטופלת יקרה ומקסימה, שאיתה הייתי במשך ארבעת החודשים האחרונים בבתי חולים ואחר כך בתהליך שקום בביתה. שמי מופיע ברשימת המטפלים במחלקה האורטופדית בהלל יפה, עם המלצה חמה. אשמח להפניות לתקופות ארוכות וגם קצרות. המלצה אישית מהמטופלת ומשפחתה תינתן באופן אישי למעוניינים.
הרבה בריאות.
חיה ליסקובסקי. פרדס חנה. 055-8830525

בצילום: שיר של אידה צורית שהתפרסם לפני כמה זמן בהארץ. הנה הוא בגרסתו המלאה:

שיר של אידה צורית

הראה עוד

6 thoughts on “על החיים ועל הזיקנה”

  1. רוניתה, את פוגשת אותי מתבוננת מנסה לעזור כשאפשר באמי שבדיוק האפילה מדרגה במסע הזה של ההזדקנות, שמתי לב שזה קורה בקפיצות , הכל מרגיש כרגיל כאילו שיש זמן ופתאום הכל מתפורר והזמן שלא ניצלתי לעולם לא ישוב. מנסה ללמד את עצמי להיות יחד עם הורי, לא כי הם צריכים , לא כי אני צריכה , כי החיים קצרים ועוד רגע הם לא יהיו פה, אני לא אהיה פה, והרגע הקסום שהיה יכול להיות כבר לא יוכל להיות יותר. תודה על הפוסט עבורי הוא מתנה שקיבלתי היום

  2. רוניתה, את נוגעת. נוגעת ונוגעת בהמון נקודות ומכתמים שרבים לא רואים או אולי מסרבים לראות. ועכשיו זיקנה שירדה. הפכה לענן שמרחף מעל. וארבעים פלוס בדרך לחמישים וחמישים פלוס. ויש פלוס. הזמן רץ. עוד קמט ועוד קמט. עוד שערה לבנה ועוד אחת. יפה לך. יפה לנו שאת מממשיכי להתבונן ולתבננן ולבנות. תודה.

  3. שלום נורית. כייף לקרוא, הכתיבה שלך כל כך זורמת ומעוררת מחשבה. כבת 64 אוטוטו ועם כל השינויים שחלים בחיי בתקופה זו אני מרגישה חיה- תרתי משמע הרבה יותר מאשר הייתי בהרבה תקופות בחיי. תודה על השיתוף בפרסום. ביום חמישי הקרוב מתחילה תהליך ליווי של אשה-חברה שתעבור נתוח בהלל יפה. לאן זה יקח את שתינו נדע בהמשך הדרך. יום נפלא

כתיבת תגובה

Close