התפתחות האתרטורים אישייםכלליכתיבה פרטית

פוסט פסח

להעלות ברכה לחג אחרי הזמן ולהישאר בחיים

 

אז לקחתי לי את החופש להעלות פוסט חג פוסט החג… מצאתי עצמי מתחבט ברגשות אשם (טוב בכל זאת חג בבית של אמא) שאני לא מעלה פוסט בזמן. כמו כולם. כזה של חג שמח וחירות וחופש ושאר ירקות. ונזכרתי שאין נושא שכתבתי עליו יותר מאשר "חופש" – וזה לא ממש עוזר. מילים כמו חול וכשמגיע המועד להרגיש חופשי אני שוב מרגיש חנוק ולחוץ ודואג. הכי לא חופשי שיש.

ובכלל כשהים כבר עוד מעט לא חופשי, והחיים יקרים ועם כל הארובות לא ירחק היום שגם האויר יעלה כסף (ע"ע 'זכרון גורלי') – איך עדיין מוצאים את החופש בין המילים ובין האתגרים?

אולי להפסיק להגדיר. להפסיק להבין. פשוט לנסות להרגיש

ח ו פ ש

אז אני משחרר את עצמי מהגדרות ומנסה מעכשיו פשוט להרגיש בתוך סיטואציות את החופש שלי בלי להבין למה.

משחרר את עצמי מדד-ליינים דימיוניים שרק יוצרים לחץ מיותר.

משחרר עצמי מלהרגיש חופשי כי צריך.

ומשחרר את הפוסט הזה לאויר העולם, ככה, כמו שהוא (שחרור רגעי של פרפקציוניזם וניסיון להיות מקורי)

חג שמייח!

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

Close