אמנות ועיצובאקולוגיהבילוייםיוזמות חופשיותמציאותניו אייג'סביבה וקהילהשיטוטים

שיעורים באקולוגיה מעשית

[מאת אייל כגן]

בדיוק לפני שבוע נסענו אני וה' למסיבת גיל 40 של אחיה האהוב והפוחז שהתקיימה באיזשהו קפה בראש העין. מעבר לעובדה שזו הייתה הזדמנות טובה לצאת קצת ולהתאוורר (מה לעשות, כשיש לך 4 ילדים בבית, גם נסיעה על כביש 6 בערב חורפי עם מוזיקה באוטו בואכה מחלף קסם היא סוג של נופש) זו הייתה הזדמנות לשוב ולמדוד את המרחק שבין האי שנקרא פרדס חנה כרכור לבין שאר העולם. "את רואה את אלו" הצביע עלינו אורי, תוך כדי שיחה עם אחת מבנות השכבה שלו בקיבוץ שהסתכלה עליו בעיניים מצועפות, למרות הקרחת והכרס שהוא גידל, "הם מכרכור". "אצלם אין כסף, אצלם הכל בארטרים". "תגיד, זה הכל מהחנות יד שניה ההיא", הוא שאל, בעודו בוחן את מקטורן הכותנה המשובח בצבע ירוק זית ששיווה לי ללילה אחד ביחד עם כובע המצחיה מראה של דוד עשיר מאמריקה. "כן. וגם חולצת הפסים והג'ינס, ונעלי האלדו". "אנחנו מקדימים את זמננו", אמרתי למצועפת בחיוך, ובגאווה בלתי מוסתרת ,"אבל בסוף גם בראש העין יבינו את זה".

האפיזודה הקצרה הזו שבה מצאנו את עצמנו שוב מייצגים בקטן את דרך החיים שמאפיינת את המושבה המקומית, היא סממן למשהו הרבה יותר גדול ועמוק שמתרחש כאן. זה לא סוד שפרדס חנה כרכור מעבר להיותה מוקד עליית נדל"ן בלתי נגמר, היא נושאת דגל וחלוצה של מה שניתן לקרוא לו כצרכנות אקולוגית/אתית/מוסרית. אבל זה לא רק זה. אל מול הצד האחד של המשוואה שבא לידי ביטוי בקואופרטיביים האורגניים, באנשי ונשות הפרמקלצ'ר, בחנויות היד השניה ומחסני ויצ"ו, בגינה הקהילתית, במתקני המים האפורים, בחזרה לבמבוק, בבניית היורטים והדומים למיניהם, בחלוקה להסעות, ברכיבה על אופניים, בדאודורנטים הטבעיים ובצריכה הלוקאלית עליה אנחנו מדברים מזה תקופה ארוכה, יש גם את העסקים המקומיים שעוסקים הלכה למעשה במה שנקרא Reuse או שימוש חוזר.

בין אם מדובר בהנס עם הצמיגים שלו, שאותם הוא הופך לסטולים או לדרקונים, באלון אקוהדד שלוקח מנורות ומחזיר אותן לחיים כעכבישים, בנו, לליפוף שמכבדים את הכורסאות של שנות ה-50 ומחדשים אותן בעדינות כך שיתאימו לסלון של המאה ה-21 , או באנשי האוסף, שחיים ונושמים צרכנות ירוקה, התמונה שמצטיירת היא ברורה ובעלת מכנה משותף. כולם עוסקים בהפיכת המטרד למשאב או אם לכנות את זה בלשון קצת פחות מכובסת, כולם בעצם הופכים זבל לזהב. ועל זה רצינו לדבר.


ב-3/3/2011 תארח פרדס חנה כרכור את הכנס הראשון בסדרת אקולוגיה מעשית, שייקרא Reuse כהזדמנות עסקית.
על הכנס הזה עומלת כבר מספר חודשים לילי בוטמן (שתרחיב עליו את הדיבור בפוסט משלה) שהינה היוזמת והמפיקה. היוזמה הברוכה שלה, אליה נרתמו גם המשרד להגנת הסביבה והמועצה המקומית (שם הרוח החיה היא ד"ר נורית השמשוני –יפה שהינה גם יו"ר הכנס), תאפשר מפגש בין אנשי תעשיה, יזמים ירוקים ולא ירוקים, מעצבים תעשייתיים, ורבים וטובים שהנושא קרוב לליבם עם העסקים המקומיים. זוהי בעצם הזדמנות נדירה לחשוף את המרכולת המקומית לפני אנשי המרכז. זוהי בעצם פלטפורמה שבה אולי לראשונה פרדס חנה כרכור תוכל למצב את עצמה כמובילה בתחום הירוק, ה-Reuse', והצרכנות אתית ולקבל חותמת רשמית על עשייה והתנהלות שקורית כאן בפועל כבר שנים. הקול הקורא שמפורסם כאן מיועד עבורכם, בעצם עבורינו. זוהי במה וכמו שדודי מעיין אומר אתם מוזמנים לבצע כניסה בלתי נשכחת.
המעוניינים להשתתף מוזמנים ליצור קשר עם אילנה פלדה, טל': 054-4852040 או איתי, אייל כגן, טל': 052-2469793 עד יום רביעי 16/2/11. פרטים נוספים כאן >>

במאמר מאלף שקראתי לאחרונה והתפרסם בגיליון דה מרקר במגזין ינואר האחרון (עמ'92) מנתח אלכס בוגוסקי את מצבו העכשווי של הצרכן המודרני. בוגוסקי שהוא מייסד "הקוטג' אין פחד" ארגון שקורא למהפיכה צרכנית. גורס כי אנו צרכנים מרגע לידתנו ועד יום מותנו. מעבר לניסיון למצוא הגדרות כגון צרכנזרח (Concitizen) ואזרכן (Citizumer) שמנסות להגדיר ביחד בני אדם וצרכנים הוא מעלה מבחן פשוט.

כמי שעומדים לרכוש מכנסי ג'ינס יש לכם ארבע אפשרויות:

1. לרכוש זוג חדש.
2. לקנות מכנסיים משומשים.
3. לא לקנות (שזוהי בהחלט החלטה צרכנית).
4. לקנות חומרי גלם ולייצר בעצמכם.

אני משאיר לכם לקרוא את הניתוח של התוצאות או לבחון באיזו קטגוריה כל אחד ואחת מכם נמצא/ת.
השורה התחתונה של בוגוסקי היא שהצרכנים הם המגזר הגדול ביותר בכלכלה העולמית, וצריכה היא לא מילה מלוכלכת אם עושים אותה נכון ובאופן מאורגן עד כדי כך שהיא יכולה להשפיע באופן חיובי על האנושות כולה. מסתבר, עוד פעם, שקו ישר מחבר בין מינגלינג על הבר במסיבה קטנה בראש העין לעולם הגדול ולמגמות שפושות בו. פרדס חנה כרכור על המפה.

המעוניינים להשתתף מוזמנים ליצור קשר עם אילנה פלדה, טל': 054-4852040 או איתי, אייל כגן, טל': 052-2469793 עד יום רביעי 16/2/11. פרטים נוספים כאן >>

הראה עוד

67 thoughts on “שיעורים באקולוגיה מעשית”

  1. שלום אייל
    אתמול יצרתי קשר עם ג'נאח והוא ביקש להתקשר היום. היום לא ענה. הייתי בקופ"ח אז כבר ניגשתי למועצה. ג'נאח וצוותו ישבו בחדר. הוא לא זכר שום שיחה אתך וגם לא יודע מי אתה. אחרי כמה שאלות שלי אמר שהוא לא מחליט בענין הריסוס – זו נורית שמחליטה. וחזר על זה. עד כאן.

  2. גבירותיי הנכבדות, אני מברך על הדיון הנרחב שמתחולל כאן. הייתי מבקש אם אפשר, בקטנה שהלהט הזה יכוון גם לטבת הפצת בשורת הכנס שלנו שלא מעט אנשים עמלים עליו לילות כימים וימים כלילות. אנא הפיצו בדיבור, במייל, בפייסבוק. בשיר ובמחול. ההצלחה של הכנס חשובה לכולנו. האמינו לי.תודה.

  3. ולגבי "שינוי לא קורה ביום אחד" – ששוב ושוב מושמע:
    כל תופעת הריסוס בשוליים ובפינות הרחובות היא בכלל דבר חדש יחסית – משנת 2007. יש לי תמונה מן ה-7.3 שגם פורסמה ב'הגפן' של הריסוס הראשון. (וכמובן גם תמונות מן השנים שאחר כך).כלומר, כל הספור הוא בכלל ספור של שנים ספורות שבמהלכן הריסוס הלך והתגבר! ולכן הצגת הדברים של נורית פשוט לא חופפת את המציאות.

  4. יעלה, אם את אומרת שאת מגבה את נורית, אז את אומרת שאת בוחרת בפסיביות.
    ככשהודעתי לנורית לפני 2, 3 שנים (כבר לא זוכרת) שריססו את כל הפינות/הצמתים ברחובות שסביב ביתי היא אמרה שאינה יודעת על כך. לפי התגובות שלה בשנה שעברה (היתה לי התכתבות עניפה איתה) התרשמתי שאפילו לא ידעה את מידת הריסוס ועד כמה הוא התרחב. שוב ושוב הזמנתי אותה לבוא ולראות (והיא לא רחוקה ממני). נורית היא אדם עסוק, היא אשת מכללה, והיא לא ממש מסתובבת ברחובות פרדס-חנה כרכור כדי לדעת מה קורה. מטבע עבודתה עם געש היא מגבה את המועצה על כל מה שזה אומר.
    הד

  5. מבחינת האקולוגיה של השיח, האתגר הוא למצוא את הקול הנכון בין לצעוק (שזה כמו ריסוס, שורף..) ובין לשתוק (שזה מתסכל). למצוא דרך לבוא פתוח ולשאול את השאלות הנכונות כדי ליצור שיחה אמיתית. וזאת כבר אמנות..
    שולי, מה הטלפון שלך?

  6. אם נשב בבית ונשתוק, אז המצב לא ישתנה. ימשיכו לרסס לנו את צמחי הבר ולפזר רעלים ברחובות בלי אבחנה, ימשיכו לגזום עצים בלי רחמים, ימשיכו לעקור עצים לטובת "הקידמה" וכו' וכו'.
    אם נשב בבית ונשתוק ונסמוך על המועצה או על זה שנורית תדאג לנו, אז ג'נח יוכל להמשיך לספר לנו שהוא עושה את "מה שהציבור רוצה". אנחנו הציבור שחושב אחרת צריך להשמיע את הקול שלו כדי שיקרה שינוי. חשוב גם לעורר את המודעות ולהפיץ את המידע בקרב תושבים נוספים שאין להם מושג או עמדה בנושא.

  7. הנושא הזה על סדר היום , כמו נושאים סביבתיים נוספים במושבה , את מה שיש לי לאמר אני מפנה אל הכתובת המתאימה, אני מאמינה מגבה וסומכת על נורית כנציגתינו בתחום הסביבתי, שינוי לא קורה לצערינו ביום אחד גם במקומות שמליונים יוצאים לרחובות , מה שלא קורה אצלינו על שום דבר, קטן כגדול.

  8. יעלה, את מוזמנת "לצעוק" יחד איתי/איתנו. כל אחד יכול לפנות לנורית, לגעש, לג'נאח (כמו גם למשרד אכות הסביבה) וכמה שיותר פונים יותר טוב, במיוחד כשהם מנפנפים ב"עקרון הרוב". יהיה טוב גם אם כל מי שיתקל בריסוס יספר על כך פה וגם יפנה לג'נאח ולמועצה. הטלפונים של געש ושל ג'נאח הם: געש – 0577-375001, ג'נאח – 0577-375015. הטל' של נורית – 054-2449481. ויש כמובן את המספרים הנייחים והמיילים של המועצה המפורסמים באינטרנט. הכי גרוע זה להיות פסיביים, כי אז הריסוס יעבור.

  9. שולי – אם יורשה לי לדבר לא רק בשמי אלא מתוך הכרות עם נפשות רבות ויקרות המציצות במושבה חפשית , גם בשנה שעברה הצגת את הנושא בחריפות ובדחיפות הראויה אך לא נראה לי שלרוב החולפים כאן, יש ויכוח איתך, רובינו היינו רוצים לראות טיפול אקולוגי ומושכל יותר בירוק הפורץ – נראה לי שהכתובת היא מועצת פרדס חנה כרכור- זה יתמוך גם בפועלה של נורית לטובת העניין וכן למשרד לאיכות הסביבה – וארגונים נוספים. שם יכולה "צעקתך" להתווסף לכל הקולות הקוראים לשינוי התפיסה- פה אוהבים את הירוק על גווניו הרבים …

  10. שימשוב זו מילה נהדרת, וגם פעולה נהדרת, וגם טור התגובות הזה נהדר. לכמה דקות ארוכות שכחתי שאני בהודו והייתי אתכם במושבתנו האהובה.
    לצערי אני נוחתת בארץ בדיוק בערב בו מתקיים הכנס אז אני מפספסת אותו אבל אשמח לדיווח על מסקנותיו ולהשתתף בפעילויות שיוצעו בו.
    להתראות בקרוב.

  11. ציטוט של נורית: "והם חוששים מבוא הקיץ, הקוצים והנחשים…" – מה הקשר לריסוס בפברואר או בתחילת מרצ? שוב ושוב נחזור על הצעותינו – לקצור בסוף האביב כאשר הפרחים היפים גוועים להם. זה באמת כל כך פשוט.
    הנה מאמר של בני שניצקי שנכתב עכשיו בענין הריסוס, סיבותיו ותוצאותיו:

    בנימין שניצקי
    פקס. 04-6271286 טל. נייד 0504-438849
    פרדס חנה
    חבר לשכת היועצים העסקיים בישראל
    =================================
    16.2.2011

    לכבוד
    המושבה
    E – MAIL – GFN@GFN.co.il

    נושמים ואוכלים רעלים
    ===============

    חוסר היכולת לחזות השפעות ארוכות טווח של חומרים , כמו גם חוסר היכולת לחזות תהליכים שונים ארוכי טווח הינו חסרון אנושי המקבל ביטוי בכל פעם שמסתכלים לאחור ורואים – וכמעט תמיד רק במבט לאחור – מה השורש של התהליך המזיק. רק יחידי סגולה יכולים לחזות את סוף המעשה. מאז התגלה כי יש חומרים אשר ביכולתם לקטול עשביית בר , החלו החקלאים להשתמש בהם כמעט ללא הגבלה. עשביית בר מתחרה בשתילים על המים ועל הדשן. בדרך כלל היא חזקה יותר והיא חונקת את השתילים הרצויים לנו ובכך פוחתת התפוקה לכל דונם מעובד. לא זו אף זו, עשביית הבר מעבירה מזיקי חקלאות מצמח לצמח . הכנימות, הזחלים ושאר החרקים לא רק משמידים את היבול אלא גורמים לכך שלא ניתן לייצא תוצרת חקלאית מאזורים נגועים שהוטל עליהם הסגר. גופי הפיקוח על הצומח בעולם בודקים היטב כל יצוא חקלאי. ללא תעודת בריאות לא תוכנס שום תוצרת לאף מדינה. המשלוח נבדק הן ביצוא והן ביבוא. אם מתגלה כי יש מזיק שלא התגלה ביצוא בארץ המוצא – היבוא נפסל ומוטל הסגר על היצוא באותו מקום. מכל הסיבות האלו , ומעוד סיבות שלא נפרט כעת, משתמשים החקלאים בקוטלי עשבים ובחומרי הדברה .

    רק לאחרונה התגברה המודעות של הציבור לנזק שמצטבר כתוצאה מהשימוש חסר הרסן בכל אותם כימיקלים. חומרים שנזקם כבר זוהה והוגדר כמו מתיל ברומיד נאסרו לשימוש או שהשימוש בהם הוגבל ונמצא בפיקוח. הגז זוהה כפוגע באוזון והשימוש בו נאסר בפרוטוקול מונטריאול על ידי 183 מדינות לרבות ישראל. מדינות מפותחות התחיבו להפסיק את השימוש עד שנת 2005 ומדינות מתפתחות אמורות להפסיק את השימוש בו עד 2015. ידוע כי כמות קטנה של הגז הזה יכולה לגרום נזק רב לשכבת האוזון. לחומר יש השפעה מיידית על בני האדם שנחשפים לו. החל מבחילות הקאות כאבי ראש סחרחורות ואף דלקת ריאות ודלקת סימפונות. בקיצור – חומר לא ידידותי לאדם ולסביבה.
    אולם חומרים רבים נוספים נמצאים בשימוש. הן מוצדק והן בלתי מוצדק. יש לזכור כי חומרים רבים אינם מתפרקים לאורך זמן והם מצטברים באדמה ומוכנסים לגוף האדם דרך שרשרת המזון. צאן ובקר שאוכלים צמחים שגדלו באדמה מורעלת חוזרים אלינו דרך הבשר והחלב. אין דרך למנוע זאת אלא אך ורק בריסון השימוש בריסוסים הרעילים והמרעילים.
    זו הסיבה לכך שמזון אורגני זוכה לפופולריות גדלה והולכת. מזון אורגני איננו יפה יותר
    בהכרח, ולא טעים יותר בהכרח. מעלתו של מזון אורגני הוא שהוא נקי מרעלים.

    אחד מקוטלי העשבים שנמצא בשימוש רב ותדיר הוא החומר הידוע בשם המסחרי "ראונד אפ"
    . יש לחומר הזה מוצרים תחליפיים מקומיים ששמם המסחרי הוא "גלייפון" ו "טייפון"
    חומרים אלו מבוססים על הכימיקל Glyphosate : n – (phosphonomethil) glycine
    החומר מוכל בתוך מלח איזופרופיל . החומר הינו רעל סיסטמי לא בררני. הוא פוגע ללא הבחנה ולכן יש לרסס אותו בזהירות שלא לפגוע בשתילים הנחוצים לנו. העשבייה סופגת
    ( לכשתרצו – נושמת ) את הרעל דרך העלווה. משם יורד החומר לשורש הצמח והורג אותו.
    החומר משפיע מהר על צמחים רכים בעלי עלווה רעננה. תוך יום או יומיים הצמח מצהיב
    ולאחר מספר ימים הוא מת. זמן ההשפעה תלוי במינון החומר הפעיל ברסס ובטיב הצמח המרוסס. למרות הבטחות היצרנים, החומר לא פוגע בכל צמח עד להשמדתו. החובייזה ( החלמית ) פחות פגיעה. קייצת בוגרת כמעט לא ניזוקה, החילפה והינבוט שותים אותו וצוחקים. הם כבר רגילים לדורשי רעתם. עלוותם קשה ולא סופגת בקלות את הרעל. פרחי החרצית לעומת זאת – נשרפים מיד.
    לפעמים החקלאים משתמשים במדביר הנקרא "דו קטלון " . בניגוד לראונד אפ הוא לא הורג את הצמח מהשורש אלא רק שורף את העלווה. לכן משתמשים בו בעיקר בשדות הגזר ותפוחי האדמה כדי לשרוף את העלווה בטרם איסוף התוצרת. כך המיכון החקלאי יכול להוציא מהאדמה בקלות את ירקות השורש שכל כך מומלץ לעשות מהם מרק או לבשל אותם בנזידים. הרעל הוא תבלין נוסף.
    הרעלים הזרחניים מתפרקים במשך הזמן. לכן יש הוראות לא לרסס זמן מסוים בטרם הקטיף
    או בטרם האיסוף. לא ניתן לפקח על כך באופן מלא אולם נעשות בדיקות אקראיות כדי לאתר
    מגדלים שלא מכבדים את החוק. אולם החומר הנושא את הכימיקל הוא חומר מזיק בפני עצמו
    והוא לא מתפרק באדמה אלא מצטבר בה.
    אין מכאן מסקנה למסע צלב נגד חקלאים אלא רק התרעה לשימוש זהיר ומפוקח בחומרים שיש בשימוש בהם ברכה רבה אבל גם נזק מצטבר. הרעלים נצברים באדמה ולכן יש להמעיט בשימוש ככל האפשר. אולם על מי נסמוך שישגיח ? לא על הרשות המקומית .

    אחד מתפקידיה של הרשות המקומית הוא למנוע גידול באוכלוסיית בעלי חיים מזיקים כמו נחשים ועכברים אשר מוצאים מסתור בעשבייה הגבוהה הצומחת בעקבות הגשמים בכל שטח פתוח. כמו כן, בקיץ העישבייה קמלה ומתייבשת ובכך גדלה סכנת השריפות.
    הצמחיה המתעוררת כל שנה לחיים חדשים בעקבות הגשמים יש לה יופי טבעי משלה.
    החרציות, החמציצים ושאר הצמחים הפורחים לעיתות החורף משווים למושבה חן שלא נראה כמותו בערים הדחוסות והסואנות, מלאות עשן מפליטת כלי רכב, שמזמן אין בהם גינות אלא משטחי חניה.
    הצמחיה הטבעית הזאת איננה מבקשת השקיה ולא גינון. היא רק רוצה שיניחו לה לפרוח.
    לאחר חלוף החורף, עדיין ימשיכו הצמחים לפרוח עוד זמן ניכר ולענג את עיני החולפים בדרך בשפעת הצבעים.

    לאחר שמתחילה הקמילה בסוף האביב, יש מקום לניקוי העשבייה המתייבשת.
    טרקטור עם כף יכול לנקות במהירות וביעילות בצידי הדרכים את הצמחים שעונתם חלפה.
    המועצה המקומית, משיקולים כספיים מעדיפה את הדרך הקלה. מרססים ללא מחשבה יתרה פרחים בצידי הדרך .
    לפני שיחליט האחראי על העשבייה במושבה כיצד לנקות את עשבי הבר, מוטב שיתיעץ עם גופי משרד החקלאות שאמונים על הנושא. הם נותנים הדרכה ועצות ברצון ובאחריות. לא יזיק גם לשמוע לדעתם של גופים ירוקים שרמת המודעות שלהם לנזקי הכימיקלים גבוהה מהממוצע.

    מצב זיהום הקרקע ומי השתיה הינו מעורר דאגה הן בארץ והן בעולם. גופים ירוקים זוכים סוףסוף לאוזן קשבת. המודעות לנזקים הסביבתיים גדלה והולכת. יש יותר ויותר ביקוש לתוצרת אורגנית. מוצרים אורגניים אינם בהכרח יפים יותר, טעימים יותר ובוודאי שלא בהכרח בעלי חיי מדף ארוכים. היתרון של תוצרת אורגנית הוא בהיותה פחות מורעלת . זה העיקר: כמה שפחות חומרים מזיקים.
    אחת הבעיות העיקריות במאמץ למנוע שימוש בלתי מבוקר בחומרים רעילים היא העובדה שלגופים המקצועיים אין סמכות אכיפה. למפקחים של המשרד לאיכות הסביבה אין סמכות כמו שיש לשוטרים. לכן יכולת האכיפה שלהם על עברייני איכות הסביבה מוגבלת. כל זמן שעבירות על חוקי איכות הסביבה לא יוגדרו כעבירות פליליות שעונשם מאסר, ימשיכו בעלי עניין לרסס רעלים ללא זהירות וללא מחשבה על העתיד.

    יש לזכור כי ריסוס חומרי הדברה נושא בחובו סיכונים מיידיים לנוכחים בשטח. המרססים חייבים להגן על עצמם במסכות כדי שלא ינשמו את הרסס. כמו כן יש להקפיד כי הריסוס ייעשה בשעות שבהן אין הרוח מנשבת כדי שהרסס לא יגיע למקומות אחרים. עוברים ושבים,
    דיירים בבתית סמוכים, סופגים את הרסס המפוזר ללא הבחנה וללא פיקוח מקצועי.
    יש תופעות לוואי בריאותיות לסובבים, ויש מי שרגיש וחלש כמו חולים במחלות נשימה אשר עלולים להינזק נזק חמור מכך שמרססים בקירבתם. אולי אם מי מהניזוקים יגיש תביעה נגד המועצה ילמדו האחראים כיצד להיזהר.
    יש להקפיד על כך שלא יהיה מינון יתר של חומר הריסוס וכי אם כבר משתמשים בו, יהיה זה באופן בטוח המונע סיכונים לסביבה. וכי ייעשה בתחילת הקיץ ולא באמצע החורף כאשר הפרחים רק מתחילים לפרוח.

    ומוטב אם המועצה – במחשבה על הדורות הבאים ועל התושבים שהרסס מגיע אליהם וגורם להם לתופעות לוואי – תזנח את הדרך הקלה ותפעיל כלים מכניים וכוח אדם כדי לטפל בעשב ייבש בצידי הדרכים.

    שלכם
    בנימין שניצקי

  12. כן, "האיש הזה" מאיר לא רק את המושבה אלא את המדינה. אתמול הוא היה בירושלים בעצרת למען שליט ואם הוא לא מעביר את עודפי האוכל לנזקקים, תתפסו אותו מעביר חולה פלשתינאי מן המחסום אל בית החולים הישראלי או מנצח על מפעל ההסעות הזה. ועוד נשאר לו זמן להפיץ באמצעות 'פורום המשפחות השכולות' את מסר השלום. עם אשתו שתחיה.

  13. אייל והצוות
    הרעיון מקסים ומעורר חזרה שימשוב של גאווה ושמחה לוקאלית.

    בהקשר זה הערה – לא ראיתי שהזכרת את אחד ממפעלי הדגל של השימשוב במושבה בזו.
    קוראים לו "תנופה" – העמותה בראשותו של האיש המחייך והצנוע שידו בכל ומאיר את המושבה בעשייתו (יובל רוט מי שלא זיהה , ואשתו שתחיה..)
    מתנדבי העמותה אוספים כל יום אוכל שנשאר במחנה 80, ובחדר אוכל של מרכבים באזור התעשיה – ומדובר על כמויות מדהימות של אוכל שהיה מוצא דרכו לפח (לא לקומפוסטר…)
    עמוסי קונטיינרים חמימים נוסעים 10 דקות ,ומביאים את האוכל לבית הכנסת ברחוב הראשונים, לשם באים עשרות מבוגרים ואנשים שלא היו זוכים לארוחה חמה, מסתדרים בתור , מודים למלאך המגנגל, ולוקחים אוכל טרי הביתה .

    מי שלא ראה את המפעל הזה כאילו לא שימשוב מימיוו… חויה מרוממת .

    אה רגע – שכחתי את הלחמים, הבאגטים והעוגות שמוצלים מזריקה בשעה 21:00 מהסופר במרכז המושבה, לנים בבית של יעל ויובל, ומשמחים למחרת את הקהל הנ"ל .

    כל טוב ובתאבון

  14. לא ברור לי לפי מה החליטו ש"הרוב רוצה". אני גרה כאן כבר 15 שנים ומעולם אף אחד לא שאל אותי מה אני רוצה, לא לגבי ריסוס עשבים ללא כל אבחנה, לא לגבי גיזום אכזרי של עצים שלא משאיר מהם כלום, ולא לגבי כל ענין אחר. נראה שזה לא "מה שהציבור רוצה" אלא "מה שג'נח רוצה".

  15. בבהמשך: מדוע לא לחזור להסדר שהיה מקובל לפני כ-4 שנים שמי שרצה ריסוס ליד ביתו קיבל?
    ואי וודאי צריך להתקבל ההסדר ההפוך שמי שלא רוצה ריסוס מול ביתו יודיע למועצה וכך יהיה.
    אבל מעבר לכך קצת מוזר לשמוע פתאם מין טיעון כזה כביכול בעל אופי סופר דמוקרטי מן המועצה: יעני, הרוב רוצים ריסוס. ואם הרוב רוצים לא לשלם ארנונה? האם בכל ענין וענין המועצה מקשיבה לרחשי הציבור, עושה סקרים ופועלת עפ"יהם? אנו בחרנו בגעש ובנורית כדי שיפעלו עפ"י הטוב; כדי שיובילו את המושבה עפ"י הטוב, לא עפ"י הרוב. הריסוס הוא דבר רע, הוא מסכן את בריאותינו, הוא עושה את פרדס חנה "הירוקה" לחומה, ואין בו שום תועלת גם אם יש רוב (נניח שיש רוב) שרוצה בו.

  16. באמת, חייבים לתקן. עפ"י דברי נורית "גם בשנה שעברה הריסוס נעשה במידה מופחתת בהרבה משנים קודמות." יתכן שהורידו ריסוס בשטחים הגדולים, שמעתי על כך ולא יכולה להעיד, לעומת זאת יכולה להעיד, כי בשנה שעברה ריססו בשוליים כמו שאף פעם לא ריססו. כל הרחובות באזור בו אני גרה (בין מגד לנווה-אשר) קיבלו מראה שדוף ונורא של סוף אוגוסט. כך נראתה דם כל הדרך לתחנת הרכבת מביתי. התהלכתי בסוף פברואר תחילת מרץ עם הכלב ונפל עלי דכאון. היה איזה דיסוננס מוזר – כבר החל הריח המשכר של ההדרים והמראות היו שחונים. זו האמת ואין צורך ליפות אותה. מה שאני ראיתי מתיישב עם התאור של טל של ריסוס סיטוני דרך חלון רכבו של קבלן הריסוס. אבל מעבר לזה, השדוף נשאר עד סוף אפריל – אז קצרו אותו יחד עם הצמחיה האחורית שלא רוססה וממילא התייבשה. כל- ממילא בסוף האביב הכל נקצר – לרצון כולם, והצמחיה שנשדפה יכלה להחביא נחשים באותה המידה אם לא יותר, כמו גם להידלק. ועל ההרעלה לא דיברנו. אז – במה הועילו?

  17. איזו יוזמה נהדרת, כל הכבוד.

    ובעניין אחר אך קשור: גם השנה פשטו עלינו קבלני המשנה, כסחני האקליפטוסים. רגע לא השגחנו והאקליפטוס מול ביתנו נותר ערום ומבוייש, רק פדחתו נותרה לו. בקיץ הקרוב יהיה לנו הרבה פחות צל.

    אם הבנתי נכון, מדובר באינטרסים סוטרים: המכסחים מקבלים את העץ שקיצצו ולכן יש להם אינטרס להוריד הרבה. המועצה מרוויחה עבודה בחינם (או זולה). האינטרס שלנו, התושבים, לא מייוצג.

    ילדים, הזהרו לכם מקוצצי הבאובב.

    –שבילי אופניים לפרדס חנה-כרכור

  18. למרות האמירה כאילו שבים ומרססים, גם בשנה שעברה הריסוס נעשה במידה
    מופחתת בהרבה משנים קודמות. גם השנה- ההנחייה היא שירוסס רק מה שהכרחי.
    ובינתיים לא הסתער אף אחד … ככל שאני יודעת. ( בדקתי היום שוב, לפני שאני כותבת לכם)
    יחד עם זה, צריך לזכור ששינויים בתוך ארגון הם דבר קשה והדרגתי. צריך סבלנות גם כשאנחנו בטוחים שאנחנו צודקים. כי כמספר האנשים כך מספר הדעות והתלונות.
    בשנה שעברה לצד כמה קולות שצעקו חמס על הריסוס היו עשרות תלונות למוקד 106 של אנשים שלא ריססו ליד ביתם והם חוששים מבוא הקיץ, הקוצים והנחשים…
    כך שלעיתים עדיף השינוי האיטי וההדרגתי שיעזור לכולנו לקבל את ההשתנות.

  19. אם אנחנו מדברים על אקולוגיה מעשית, אז האביב מתקרב וכידוע עם בוא האביב מסתערים עובדי העיריה וקבלניה על צמחיית הבר ופרחי הבר (שיפים יותר מכל דשא או גינה מלאכותית), מרססים ברעלים והופכים את כל הירוק לאפור מכוער, מדכא ודליק.

    למרות שלא ברורה התועלת בכך, למרות שלפיזור כזה של רעלים באופן לא מבוקר יש השלכות שליליות על בריאותנו ועל הסביבה, למרות שתושבים רבים מתנגדים, זה קורה שוב שנה אחר שנה.

    האם יש תקווה שהשנה יהיה אחרת?? אולי נורית, שתלינו בה תקוות כל כך רבות, קוראת ויכולה להגיב?

  20. הקרדיט אם כך מוגש אחר כבוד ליונתן שלח שיצר מילה מנצחת.

    אני יכול להעיד משיחות שנערכו היום אחרי הצהריים -במטבח המשפחתי של פלוגי שאירחו אותנו באופן מדהים עם חמין ושאר מטעמים – ש"שימשוב" הוא מטבע לשון שעובר לסוחר במהירות הבזק כולל הטיית הפעלים של השורש המרובע הזה. יש בזה שימוש ושוב ושמש ושובבות.

    מזמן לא נתקלתי בביטוי כה מושלם. אנא השמיע קול.

  21. בחזרה לשימשוב.. כל הזכויות שמורות ליונתן שלח!
    אני חושבת שזו מילה מנצחת למרות שיש לי עוד מועמדת מחבר שהוא קופירייטר והיא ה"החדשה", "להחדיש"..וכד'.
    למרות שאני חושבת שיש למילה הזו יותר מידי קשר למילה חידוש.
    מילה נוספת שהוצעה על ידי חבר קופירייטר אחר היא שומיש (= שימוש ברברס = שימוש חוזר).
    אשמח לתגובות!

  22. שי שי,

    אני חושב ששפטת לחומרה את אנשי החסידה. כבעל עסק עצמאי, מעבירים אותך ויה דולורוזה אמיתית על מנת לקבל אישורים במיוחד מתחום המזון. תעודת כשרות עבורם היא הבסיס, במיוחד במקום עם אוריינטציה שמרנית יחסית מבחינת קהל הלקוחות. אתה הוא זה שנכנס למסעדה עם סנדביץ', אתה בעצם החריג ואם בשל אותה פיצה, תילקח ממנו תעודת הכשרות הרי שהכנסתו תיפגע עשרת מונים.

    צא וראה בשל משולש פיצה שעולה 9 שקלים הבן אדם שהשקיע עשרות ואולי מאות אלפי שקלים בעיסקו עשוי להיפגע. הוא עשה איזון בין האינטרסים שלו והכריע את ההכרעה העסקית הנכונה מבחינתו.

    עכשיו כשהפיצה כבר בטח התקררה , ואני בטוח שגם דעתך, אני בספק אם תצא שוב בהצהרה :"אותי בחסידה לא יראו". מה גם שאתה אוהב את השווארמה שם. שזה אולי לא הכי פוליטקלי קורקט במחוזותינו אך טעים.

  23. לא להיבהל אתם לא ארבעה לבד. אולי רק בצ'יטוטים במושבה. יש כאלה שעסוקים בשימשובים ועוד קשה להם עם המחשבים (אלא אם הם לשימשוב חלקים).

    יופי של יוזמה אילנה סיפרה לנו עליה קודם ואייל הפלאת בלחלוק אותה איתנו.
    בכלל כולכם קלים על המקלדת שזה ממש מעורר בי קנאה.
    לילה טוב,

  24. ועוד על צרכנות נבונה…..

    היום מצאתי עצמי בחברת שתיים מהשלוש. הקטנה (בת 5) שרצתה פיצה, והאמצעית (בת 8) שחשקה בשאוורמה. החלטתי להיענות לכל המשאלות ונסענו לקסה דל פפה. 5 דקות המתנה זיכו אותנו בפיצה אישית חמה, וביחד נסענו לחסידה.
    שווארמה טעימה יש לחסידה, וגם בעלי הבית ששוחחתי איתם בפעמים קודמות נחמדים ובאמת עושים כבוד לשווארמה.
    הושבתי את הקטנה עם הפיצה ופניתי להזמין שני חצאים לאמצעית ולי.
    המוכר אמר כי מטעמי כשרות אין הילדה יכולה לאכול פיצה במקום.
    לרגע חשבתי שהוא מסתלבט עלי. מה לכשרות המקום, ללקוחות שומרי הכשרות ולילדה שיושבת ואוכלת פיצה. אבל לא הוא לא צחק כי אם זימן את בעל הבית.
    גיא הבעלים הסביר לי שזה לא הוא, הוא באופן אישי לא שומר כשרות, אבל לעסק יש תעודה. והוא חושש שיגיע פקח והתעודה היקרה תילקח.
    הקטנה אמרה שאם עכשיו ניסע הביתה הפיצה תתקרר. אני לעומת זאת הרגשתי איך החם עולה לי.
    אז לקחתי 2 חצאים ואת הבנות וישבנו ואכלנו באוטו.
    אותי בחסידה כבר לא תפגשו זו היתה לי הפעם אחרונה, והשאוורמה באמת לטעמי.
    אבל תנו כבוד גם ללקוחות.

    ועוד על חסידות

  25. איזה חיבור משובח לנושא……..
    אחרי שהתמצבנו כמושבת אמנים עכשיו גם מושבת הירוקים זו עובדה, הנדל"ן מריח דברים טובים ורק חבל שהמהפכה לא באמת מגיעה למגזר הזה.
    עמלמול, את ברשימה עם הבובות דונט וורי, ותיקונצ'יק לפוסט: לא לקנות (שזוהי בהחלט החלטה צרכנית).

  26. אחרי נסיעה ברחוב עמל, יותר מהמורות מכביש (מה את חושבת שיש לך ג'יפ? אומר המוסכניק כל פעם שהקוריאנית על הליפט) בואכה הצומת של אחוזה דרך הבנים שצריך להגיד ברכת הגומל כל פעם שעוברים שם בשלום – אתה שוב מזכיר לי למה כאן הכי שווה להיות.

כתיבת תגובה

Close