גם וגםהתפתחות האתרזוגיות ומשפחהחינוךטורים אישייםילדיםכלליכתיבה פרטיתמציאותשיטוטים

16 # בין אדם למקום : ממלכתי. מעורבות הורים

[עפרה (במבי) שחר]

ילד"איך היה היום?" כייף.

חלק חשוב מחיי ילדינו מתקיים בלעדינו. זה יכול להיות ביקור אצל הסבים, שכנים, חברים, גן ובית-ספר או מקומות אחרים בהם עוברים עליהם דברים משמעותיים מבלי שנהיה שם לידם. איך אפשר להשתתף איתם בחוויות? הכי כדאי לבוא בגישה סקרנית, עקבית ומאד לרצות. אם כבר נתקעתם בפינה ובאופן קבוע אתם מקבלים תשובה לאקונית כגון: "כייף" או "סתם משעמם", תצטרכו להשקיע קצת יותר בתהליך – אבל תגלו ששווה את המאמץ כשמצליח בסוף, ותזכרו שכל הצלחה היא יחסית. מדובר בעצם בלופ צפוי מראש: את שואלת, היא עונה ושתיכן ממשיכות הלאה כאילו כלום ולמחרת שוב. אני מציעה לא לוותר אבל לנסות משהו אחר.

בארוחת בקר תוך כדי חיבובים ופינוקים אנחנו מספרות חלומות מהלילה ותוכניות מיוחדות להיום. אנחנו אוהבות לקטוף פירות שבעונה מעצים בשכונה, פארקים וגני-שעשועים ולפגוש חברים. אני תמיד שואלת אם יש משהו מיוחד היום ולפעמים היא מספרת על הצגה, טקס בבית- הספר או על המגרש שיקבלו בהפסקה לכדורגל שמשמח אותה. אני משתדלת לראות בכל כמה ימים את המחנכת שלה ולהגיד בקר-טוב, להגליץ' איזו תודה או להציע עזרה על הדרך באירגון החג הבא/ יומולדת/ קומזיץ… חשוב לי גם להפגש עם המורות המקצועיות. לפעמים זה קורה אפילו בשכונה בטיול- ערב עם הכלבה, ברמי- לוי או בבית- ספר. אני מקשיבה למה שהיא מספרת עליהן ושואלת כדי לדעת על מי מדובר. אולי אחת מהן תהיה זו שבעקבותיה הבת שלי תלך ללמוד שני תארים במתמטיקה, אומנות או אפילו ניהול בית- ספר…  🙂

לפעמים בהפתעה אני מסדרת לה את התיק למחר ומלמדת אותה לחדד ולמחוק כמו שצריך, לאכול עם מפית ולא לסחוב יותר מדי. משתדלת לבוא לקחת אותה כל יום בצהריים ולא תמיד זה קל אבל אני לא מוותרת לעצמי כי אני יודעת שזה חשוב לה, נקודת המפגש הזאת של הבית (אמא) עם בי"ס. אני בודקת מה אכלה ושואלת אותה בארוחת הצהריים, כך אני מגלה מה טעים לה, מה אחרים מביאים שבא לה (לא תמיד אני מסכימה) ומה חילקו /החליפו/ כיבדו בהפסקה או בפעילות מיוחדת.

לדעתי 5 ימים בשבוע מספיקים ללימודים ממלכתיים. יש עוד כל כך הרבה דברים: קונצרטים בגני- הנדיב, "המעבדה", שייט עם סבא או לעזור לי בגן. הכי בריא והכי חינוכי. אני לומדת מהמורה של נעמה הרבה ושמחה שאת הדבר הזה הצלחתי ללמד אותה, למרות שזה לא היה קל בהתחלה, כי לי יש רק אחת ולה- ארבעה!

ילד1 ועכשיו ידיעה אינטימית: הדבר שהכי מעניין גננות ומורות בעולם כולו הוא לדבר על הילדים הפרטיים שלהן ולהראות תמונות בטלפון. אני תמיד נפגשת עם המחנכת בשעה החופשית שלה ולא ביום הורים. ככה יש לי זמן קבוע מראש בלי לחכות ויותר מרחב לדבר גם על הדברים שמעבר ללימודים, שבעיני הם יותר חשובים ואני תמיד מנסה לשים רגל בדלת. הנושא השנתי הוא יאנוש קורצ'אק? העברתי לכתה שעור מצחיק ומרגש והייתה לי הזדמנות להכיר גם את הילדים שלא מגיעים אלינו הביתה ועוד מחמאות מהורים שבחיים לא יצא לי לדבר איתם מעבר לשלום ברחוב ופתאום הפתיעו עם סיפורים אישיים. זכיתי. למשל- היה נושא בשעור "מפתח- הלב" בו הכנתי איתם עבודה על חלומות ומשאלות לב, נושא שקרוב ללבי. הכנו ציורים והפכתי את זה לפוסטר כיתתי ממוסגר שיעלה איתם גם לשנה הבאה. יצא יפה בשביל חצי שעה בכיתה ועוד חצי שעה תכנון והעיקר שהקטנה מבסוטית. כל אחד יכול לשלוח קן שמצא בטיול, חומרי-יצירה שיש לכם גישה אליהם, מגילת אסתר או חנוכיה מיוחדת, להזמין בן משפחה שיספר על חיל הים ביום העצמאות, לנדב קישוט לכתה, לא חשוב מה – משהו.

לצערי אני לא יכולה להיות בוועד או ללוות טיולים ובכל זאת קיים הרצון להיות חלק ממה שהיא עוברת בבי"ס ועברה בגן. אני מחפשת מה אני כן יכולה לעשות, להציע משלי, לתרום.

אני מאד אוהבת לעשות איתה שעורי-בית. זה ממש מכניס אותי לעניינים. אני עושה שזה יהיה לנו כייף וייתן חשק לעוד עם שייק פירות ועיטורי-בנות ושעשועים לרוב. כל רמז מאפשר התחלה של שיחה, אם אני שואלת באמת בעדינות ומסקרנות ולא חופרת. לא תמיד זה מצליח לי. לפעמים היא פשוט רוצה לנוח ולא בא לה לדבר על זה ורק בלילה, אחרי הסיפור, בתוך החיבוק, ממש לפני השינה כשאני מספרת לה מה היה לנו היום, פתאום יוצא איזה סיפורון שמשתף אותי פנימה לעולם שלה הפרטי. אני מקבלת את זה כמחמאה – אם היא רוצה לגלות (גם אני לפעמים מגלה לה סודות) ומבינה אם לא (כי גם אני לא מגלה את כולם).

תגיות
הראה עוד

6 thoughts on “16 # בין אדם למקום : ממלכתי. מעורבות הורים”

  1. בשישי מתכננת להקריא להם את "ניסים ונפלאות" של לאה גולדברג ולתת רשימת ספרים מומלצים לשבוע הספר (ביוני) ובשישי אחר את "35 במאי" של אריך קסטנר אהובי. איזה כייף לי שיש לי הזכות להכיר להם את אריך קסטנר!

  2. למדתי את המערכת שלה בעל- פה. בדרך חזרה ברגל אני שואלת איזה שיר אבי ניגן היום על הגיטרה, מה הביאה מהסיפריה, האם סבינה כבר הבריאה ולימדה ריקוד חדש, מתי אביטל תחזור כבר מחופשת לידה ועם מי החליפה מדבקות בהפסקה. יותר קל לה שאני כבר בעניינים והיא לא צריכה להסביר לי הכל מבראשית ויותר נוח לה לענות על שאלות קצרות ופשוטות כשהיא עייפה ורעבה וחם לה. אני כאילו שואלת על אנשים אחרים בגוף שלישי, שזה יוצא יותר עגול ולא בא לה ישר בפרצוף, אבל כמובן שמתוך עניין בה (לא חקירה רכילותית). לילדים יש רגשים (סנסורים) חדים והם שמים לב אם מתעניינים בהם, או חוקרים בלי לראות אותם, על מישהו אחר.

כתיבת תגובה

Close