התפתחות האתרטורים אישייםכלליכתיבה פרטיתמהעולםשיטוטים

פוסט ללא שם

כבר שבוע שרוצה להעלות פוסט על החיים שלנו בדרמסלה, על השקט, על השלווה שהדבר היחיד שיורד מהשמיים הוא גשם (ודווקא היום, כשהכי מרגיש לבכות, השמש יצאה לה לביקור).

אבל ביקום המקביל, בישראל, כמעט גיהינום. ונראה שהפחד השתלט על הכול. פחד, שהוא ההפך מאהבה, פחד שמוביל לשנאה. והשנאה שבין אדם לחברו פורצת כל אי-גיון.

שומע על יוזמות קירוב לבבות מדהימות (שרבות קורות בגלקסיה הפרדס חנית) וחייב להאמין שעם כל הפחד והשנאה, יגדלו גם האהבה והביחד.

הרב קוק כתב:

"הגוף הוא יחידה אחת.
כאשר כואב לאיבר אחד,
כל הגוף מרגיש כאב.
אם נשחרר מעט מן ההרגל של החושים,
נוכל לשים לב שגם המשפחה היא יחידה אחת.
כמו שבגוף,
כל הגוף מרגיש את הכאב של איבר אחד,
כך גם בבית, האב מרגיש את הכאב של בנו
כמו גם את הכאב של אשתו.
כשהרגש יותר מפותח האדם נעשה 'גוף אחד'
עם החברה בה הוא חי
ואפילו עם כל עמו.
גם כאשר אדם אחד סובל,
הוא חש בליבו את צערו,
גם כאשר שמחה מגיעה לזולת,
הוא משתתף ומתענג מאותה שמחה.
האהבה היא תחושת האחדות.
יש מי שאחד עם גופו,
יש מי שאחד עם משפחתו,
יש מי שאחד עם עמו,
ויש מי שאחד עם העולם כולו."

ועם כל מה שיקרה בשבוע הקרוב, מצאו לכם אנשים אהובים להיות לצידם. תמכו איש ברעהו. הגבירו את האהבה.

חיבוק גדול מהודו

תגיות
הראה עוד

2 thoughts on “פוסט ללא שם”

כתיבת תגובה

Close