גם וגם

[מאת חגית ספנסר*]

קולגה שלי שאלה אותי, איך זה קורה, שמתוך כל השיטות בהם אני מתמחה ועובדת, (התמקדות, דמיון מודרך, NLP, קונסטלציה משפחתית.. ) בחרתי ללמד דווקא התמקדות ?

מצאתי בקלות עשר סיבות טובות ויש עוד לפחות עשר שעדיין לא התנסחו במילים:

1. ראשית, אני פשוט אוהבת להתמקד. ההתמקדות מחברת אותי לעצמי באופן מעמיק, מייצרת שלווה פנימית וביטחון וזה מאד מלהיב ומהנה ללמד נושא שאוהבים.

2. אני מאמינה בפוטנציאל של ההתמקדות לחולל שינוים טובים. כשמתמקדים ב"משהו", מקשיבים לנושא כלשהו באווירה של קבלה, סבלנות ופתיחות, הוא מתעורר לחיים ומשתנה מעצם השהות האמפאטית איתו.

3. התמקדות עוזרת לי להיות אדם טוב יותר כלפי עצמי וכלפי הזולת. ההתמקדות מרחיבה ומעמיקה את טוב הלב, הנדיבות, הקבלה והאהבה.

4.התמקדות עוזרת לי להתחבר אל מעיין היצירתיות שבתוכי. כל דבר שאני עושה: לוקחת החלטות, מתכננת טיול או אירוע משפחתי ,פותרת בעיות, חוקרת נושא מתוך נושאי החיים, כותבת מאמר. כל עשייה, מתחילה מתוך הוויה של התמקדות. זהו תהליך שמספק לי השראה.

5. אני מתמקדת ומלמדת התמקדות כי זה עוזר לי להיות אדם שלם ואותנטי. כשאני מתמקדת, אני פוגשת גם את החלקים הרגישים שבי: מקומות של עצב, פחד ודאגה. ההתמקדות מאפשרת לי לחוות כל רגש ללא הדחקה או שיפוט ולנהל איתו דיאלוג פתוח. להבין מאין הוא בא, מה הוא רוצה בשבילי ולהמשיך הלאה, מבלי להיתקע.

6.ההתמקדות מעמיקה את תחושת השייכות. היא עוזרת להקשיב ולראות כל אחד בגובה העיניים. ההתמקדות מייצרת שפה אשר מסירה מחיצות של בין אנשים, ממיסה דעות קדומות ומדגישה את מה שמשותף ומחבר בין אנשים בכל העולם.

7. אני אוהבת להתמקד כי התמקדות תומכת באיכויות כמו נוכחות קשובה וסבלנית, הכלה, רכות ובהירות. בתקופה שבה אנחנו רב הזמן עמוסים במשימות הגדולות ממידתנו, ממהרים להגיע ולעולם לא מספיקים…זה מאד מרגיע ומחזק, לנוח מהעשייה המוגזמת בתוך הוויה נינוחה, שקטה וסבלנית.

8.אני מתמקדת ומלמדת התמקדות כי זה מספק לי דרך טובה לנתינה. הרבה פעמים אנחנו נמצאים עם משהו פיסית אבל המחשבות והרגשות שלנו נודדים למקומות אחרים… להתמקד עם משהו זה להיות איתו בנוכחות מליאה, ללא שיפוט, בהקשבה ותשומת לב הניתנים לו באופן מלא, מכוון ושלם.

9. אני אוהבת התמקדות כי זו דרך פשוטה וזמינה לעזרה עצמית. אפשר להתמקד בכל מקום, בכל שעה, לבד וביחד. אפשר להתמקד בכל תנוחה: בישיבה, בעמידה, בשכיבה וגם תוך כדי תנועה. אפשר להתמקד דקה או שעה וזה תמיד מרגיע, מחזק ותומך.

10. אני מתמקדת ומלמדת התמקדות כי ההתמקדות מייצרת תקווה. תמיד, בכל מצב, בליבה של כל בעייה או אתגר, טמון הזרע של "הפיתרון". ההתמקדות מייצרת תנאים טובים לנביטה וצמיחה.

קורסי התמקדות יתקיימו בבית אלה בכרכור, בשני מסלולים:
קורס התמקדות ערב – בימי שלישי. תאריך פתיחה – 5 באוקטובר 2010.
קורס התמקדות בוקר – בימי רביעי. תאריך פתיחה – 13 באוקטובר 2010.
16 מפגשים שבועיים, 4 שעות כל מפגש, 85 שעות אקדמיות.
סדנת הכירות עם גישת ההתמקדות תתקיים ביום שישי 3 בספטמבר בשעה 9:30 בבית אלה בכרכור. לפרטים והרשמה צרו קשר או התקשרו 052-8916931

מנחה: חגית ספנסר M.Sc., מטפלת ומנחה מוסמכת להתמקדות, קונסטלציה משפחתית, NLP ודמיון מודרך. בעלת ניסיון של 15 שנה במגוון של שיטות טיפול מתחום הגוף והנפש. בעלת "בית אלה". מרכז לריפוי, צמיחה והגשמה. מומחית לטיפול, ליווי והנחייה של אנשים וקבוצות בתהליכי ריפוי, שינוי והתפתחות.

בייבי יוגה
תרגול פיתוח קשר עם התינוק בעזרת תרגילים יומיים.
מיועד לתינוקות מגיל 0 – עד זחילה.

כהורים אנחנו נפגשים במצבים שמערערים לנו את הביטחון והתינוק מגיב לזה,
ולהיפך, כשאנחנו רגועים, גם בתוך סיטואציה לא נוחה התינוק מגיב לזה.
הביטחון או אי ביטחון שלנו עוברים לתינוק, הוא מושפע ומגיב.
תרגול בייבי יוגה מביא את החוויה הזו בשיא עוצמתה, ככל שההורה מפתח את הביטחון, התינוק משתחרר פיזית.
תינוק משוחרר נותן להורה תחושת ביטחון וכך נוצרת מערכת הדדית של בנייה.

שיטת הבייבי יוגה מלמדת הורים ותינוקות איך לתקשר בדרך חדשה ומהנה.
בקורס נלמד לעסות, למתוח ולהגמיש את המפרקים של תינוקנו.
נלמד גם סידרה של אחיזות והנפות המלמדות את התינוק הרפיה ומתן אמון בגופו ובהורה המתרגל איתו,
שחרור וחיזוק המפרקים, והכרות עם החלל והמרחב בו הוא פועל.

בעזרת תרגול בייבי יוגה נוצרת תקשורת שונה, חדשה גם להורה וגם לתינוק.
הזדמנות לשניהם ללמוד משהו חדש ביחד.
בזכות ההכרות עם הגוף בשלב מוקדם מאוד, קל לתינוק לממש את הפוטנציאל הטמון בו.
תינוקות הבייבי יוגה גדלים בריאים, בעלי יציבה בטוחה, חזקים ומשוחררים בגופם.

הקורס מועבר על ידי איל סלומן אבא לשלוש בנות מקסימות שתרגלו ונהנו מאוד מבייבי יוגה.
מטפל מוסמך ברפואה סינית.
מדריך מוסמך לטאי' – צי.

נפתחת קבוצה ללימוד בייבי יוגה בשדות ים ובפרדס חנה.
קבוצות קטנות ואינטימיות, עד 5 משתתפים.
8 מפגשים בני שעה.
מיועד לתינוקות מגיל 0 עד זחילה.

לפרטים: איל סלומן 052-3756089

[ענת מגל]

נורא מקניט כל העניין של החופש הזה. השנה התארגנו מראש, תפרנו קייטנות ותעסוקה לכל יום ויום, יש לו"ז מסודר מתי עושים מה ובאיזה הקשר – אחלה חופש שבעולם!

לילדים. רק לילדים.

אני לא מתכוונת להתלונן פה על מחירי הקייטנות וגם לא על הדרישה לקיצור החופש, (זה באמת לא פייר) אבל כן מתכוונת להתלונן, ובגדול, על העלמו בטרם עת של החופש למבוגרים! כל המילים האלה שמתנגנות עכשיו בלי סוף 'החופש הגדול', 'החופש הגדול', 'החופש הגדול'.. רק מזכירות לי עד כמה החופש שלי נעשה קטן, קטנצ'יק, פיצ-פצפון.

כי בזמן שחלף ונעשינו הורים כאלה, אנשים כאלה, מבוגרים, נעלם לי הזמן שהיה מתוייג – 'זמן חופש', ואני נקרעת מגעגועים! מתגעגעת לטעם של חופש לא נגמר, חופש אמיתי כמו לשבת בים, לעצום עיניים, בלי לחשוש שמישהו יטבע בינתיים, או יאכל חול, או סתם יעלם בין האנשים, מין חופש של עייפות שבאה משכרות, מלשתות כמה גינסים טובים, ולא כי מתעוררים בלילה להרגיע ילד מבוהל מחלום רע. מין חופש שלמילה בקבוק אין קונוטציה של חלב חמוץ, אלא יותר של בירה מרה, שחורה, חופש שאפשר להגיד מה שרוצים, בלי להיות אחראים והגיוניים כל הזמן, חופש של להיות בתל אביב קצת יותר מכמה שעות בין פגישות, עד לרכבת, חופש של לישון בחוץ בספונטניות בלי לארוז חצי בית ולתכנן מי מביא פיתות, ואז לשכב על האדמה ולשמוע שקט מוחלט או מקסימום את חיות הלילה הקטנות.

אבל המציאות מוציאה לי לשון. עם כל המודעות והרצון וחלוקת הקשב והתפקידים, בסוף אני מצליחה להיות בחופש רק לכמה דקות, רגעים ספורים. אין כאן תלונות על מעמד האישה המדרדר ,כי זה לא רק עניין של מטלות הבית והעבודה, זאת אומרת זה גם, אבל יש גם עניין של תחזוקה עצמית וסידורים: לצאת עם חברה, ללכת לפילאטיס, לבלות עם האיש, לאזן קצת עם לימודים ולראות כוכב נולד..(אני לא מושלמת), כל זה טוב וכיף ומשחרר, אבל הבעיה שקצוב בזמן של בד"כ דקות או במקרה הטוב – שעות ספורות, בין משימה אחת לשנייה, חלק מלו"ז שבועי מהונדס. זה חופש קצרצרצ'יק ולא הספקת להגיד 'אנציקלופדיה' ודי. נגמר. לקריאה נוספת »

נשים יהודיות וערביות מדברות את הכאב ואת המשותף

בשבוע שעבר התקיים בגבעת חביבה מפגש מרגש וחשוב מאין כמוהו בין נשות כפר קרע ופרדס חנה כרכור, שכנות יהודיות וערביות שבאו להכיר מקרוב ולדבר אחת עם השניה. לערב זה הגיעו 18 נשים מכל אחד מהישובים.
המפגש נערך במקום צעדת הנשים שהיתה מתוכננת לתאריך זה ונדחתה בהמלצת גורמי בטחון עקב ארועי המשט.

האוירה היתה חמה ומקבלת למרות שהיו חלקים לא קלים בהם כל צד דיבר את הכאב שלו, את הפחד ואת היאוש אך לכולן הייתה תחושה של שליחות להיות אלה שגם בזמנים קשים וטעונים רגשית מסוגלות להמשיך את הקשר.

במהלך הערב התקיימה ארוחה משותפת שהביאה כל אישה ממטבחה.

בסיום נשאלה השאלה לאן ממשיכים מכאן והתברר שלמרות הקושי (ואולי בגללו) הכירו הנשים בחשיבות העצומה שבמפגשים כאלה ואף הביעו רצון משותף להמשיך למפגשים נוספים.

מפגש זה הינו צעד ראשון בתהליך יצירת שותפות שהוכרזה ע"י ראשי המועצות של פ"ח-כרכור וכפר קרע.

[היוזמה התחילה ממרים דגן מגבעת חביבה, הטקסט הגיע מאורית שטראוך ושרה אילון. צילום: לידיה אייזנברג]

תגידי, את מתפרנסת מזה?
הרבה פעמים שואלים אותי את השאלה הזאת.
אז כן, מושבה חופשית היא מקור ההכנסה העיקרי שלי, אבל אני לא יכולה לומר בלב שקט שאני מתפרנסת ממנו.
למרות העבודה האינטנסיבית המושקעת כאן.

מושבה חופשית היא גוף פרטי, המקיים בתוכו מרחב ציבורי גדול, וכל זאת במימון עצמי ובבארטרים. המניע שלי הוא תשוקה לשזור קשרים והקשרים דרך הרשת בתוך קהילה פיזית. לעודד עזרה הדדית, שיתוף פעולה והתפתחות אישית בעולם הולך ומואץ. מעבר להיותה כלי שיווקי, מושבה חופשית תומכת בקהילה בדרכים נוספות: קידום יוזמות פרטיות במרחב הציבורי (כמו הגינה הקהילתית, שבילי אופניים, עידוד עסקים מקומיים) הטמעת כלים חדשים לניהול זמן (למשל הגוגל קלנדר) וכמובן – איתור כותבים שיש להם מה להגיד, ומתן במה לכתיבה פרטית פותחת לב וראש.

בתור אחת שהעסק הביתי שלה משקף עסקים ביתיים נוספים בסביבה, אני משתפת אתכם בחידושים:

חסות על לוחות:
פניתי לעסקים מקומיים מבוססים, שיש מאחוריהם לב ועניין בקהילה המקומית, במטרה שיקחו חסות על הלוחות החינמיים. עד כה שניים הרימו את הכפפה.

מילגה קיבלו את החסות על לוח העבודה של מושבה חופשית:
למה? כי יוגי ומיכל הם חברים שלי והרגשתי נוח לפנות אליהם ראשונים. למה 2: בתוך קהילה של עסקים שבירים, המילגות הצליחו לבנות עסק יציב ומשגשג, דוגמה אישית לאיך זה כשמאמינים שהכל אפשרי. בתור מי שמעסיקים מעל 40 עובדים, ביניהם הרבה חברים, חשבתי שיהיה נכון להציע להם את לוח העבודה (אגב, דרושים מוכרים בכל הסניפים של מילגה). יוגי הרים את הכפפה ומצרף גם מתנה לגולשי מושבה חופשית: כרטיס מועדון מילגות בחינם – במקום ב- 50 ש"ח – במשך כל חודש יוני! המעוניינים (שווה לכם! זה אחלה הנחות) מוזמנים לשלוח מייל לרינת, לכתוב בו את הפרטים שלכם למשלוח הכרטיס ושהגעתם דרך מושבה חופשית! לדף המבצע >>

סניף פרדס חנה של רימקס נלד"ן קיבל את החסות על לוח הבתים של מושבה חופשית:
למה? בגלל סיגל ריקרדו, שאחרי חודשים ארוכים של חיפוש היא זו שמצאה לנו את הבית הנוכחי. זה הכניס אותי לסרטים, אני מודה. לא האמנתי שדווקא אני, שהרבה אנשים מצאו במושבה חופשית את הבית שלהם בלי תיווך, אצטרך לשלם חודש שלם של שכירות בשביל לקבל את הבית הזה. הייתי צריכה לעשות מאמץ אמיתי כדי לשלם ויותר מזה – כדי להסכים ולקבל את העובדה שנכון, מבאס לשלם תיווך, אבל הם עושים עבודה. נקודה.
למה 2: נחמד שמשרד תיווך מקבל על עצמו חסות על לוח שהמטרה הראשונית שלו היא להמנע מתיווך. זה קהילתי, זה אמיתי, ותודה.

האינדקסים:
הגיע הזמן ליצור מאגר מסודר של מיטב הכשרונות שמסתובבים כאן!
פרסום באינדקס כולל טקסט קצר + תמונה (או לוגו) ופרטי התקשרות: כתובת אתר, פייסבוק, אימייל. המחיר (כולל מע"מ): 300 ש"ח לחצי שנה, 500 ש"ח לשנה. לרגל השקת האינדקסים החדשים – שני מבצעים!
מי שמפרסם פוסט במושבה חופשית מקבל אינדקס לשלושה חודשים חינם
על כל הופעה באינדקס – אינדקס לבן/בת הזוג בחצי מחיר!
המבצע תקף עד סוף יוני 2010
לרשימת האינדקסים המלאה >>
(אם לא מצאתם את תחום העיסוק שלכם באחת מהקטגוריות כתבו לי ).

מעניין.
אחרי ששיחררתי את הפוסט הזה, שמתבשל כבר זמן רב, ניגשתי לאתר של חמדה טל אור לקרוא את המסר של חודש יוני. מתאים!

לכבוד יולי אוגוסט, העונה הבוערת של הנחשים, אני מקפיצה את הפוסט הזה:

[מאת אבי ברוכים]

להגיד שאני ונחשים זה מתכון של חיבור ילדות ידוע מראש יהיה לחטוא לאמת.
יותר נכון זה שאני ונחשים הגענו לרנדוו שהיה הכרח המציאות.
זה התחיל בפגישות אקראיות במהלכן של עבודות אינסטלציה שגרתיות : במחסן מלא כלי עבודה לגינון, בתוך ארון מטבח ומאחורי מדיח כלים. ואחר כך בחצרות של שכנים וחברים.
מכאן שהיה דיי מתבקש להפוך העניין למוסדר וללמוד אותו יותר לעומק (ככה. אני הולך עד הסוף).
זהו, אחרי שנים שזה היה ליד, כמעט, לא ממש – זה כבר מוסדר ואני מוסמך מטעם רשות הטבע והגנים.

***
לנחשים יש אויבים?! ועוד איך : החתול, הנמייה, הקיפוד והאויב הגדול מכולם: האדם.
בעצם מי שאשם בכך שיש התפוצצות אוכלוסין בעיקר אצל הצפעוניים (ביניהם הצפע הארץ ישראלי) זה האדם שמשתלט ובונה בכל חלקת אדמה פנויה. הבנייה יוצרת מצב שבו הנחשים בעל כורחם כלואים בתוך העיר מבלי יכולת להגיע לשטחים פתוחים. הם ניזונים מעכברים וחיות אחרות שיש בעיר בשפע, וכך נסגר סוג של מעגל כאילו אקולוגי ודיי מוזר.

אמרו כבר לפניי אבל חשוב להזכיר ש…
מומלץ לגדל חתולים בחצר.
אם יש לכם קיפוד תשמרו עליו (בעיקר מכלבים).
אגב, כל הנחשים ללא יוצא מן הכלל הם חיות מוגנות וכל הלוכדים מחויבים ללכוד את הנחשים חיים ולא להרוג אותם, אלא אם כן נוצר מצב של סכנת חיים.

אז מה עושים במקרה שנתקלים בנחש ? –
חשוב לנסות ולשמור על קור רוח ואולי תעזור הידיעה שיותר מאיתנו מי שלא רוצה במפגש שכזה זה הנחש. מבחינתו אנחנו התוקפים ואם הוא יכיש זה רק בגלל שהוא חושב שהוא מותקף ושרוצים להרוג אותו. ולכן כשרואים נחש יש לשמור מרחק וקשר עין ואם יש מישהו איתנו לבקש ממנו לקרוא ללוכד על מנת שלא יהיה מצב שבזמן שנחייג בעצמנו נאבד קשר עם הנחש והוא יסתלק לו.

בהרבה מקרים אפשר לדעת על הימצאותו של נחש על פי שמיעה. לנחש שריקה מיוחדת אותה הוא משמיע כדי להרתיע את אויביו משל הוא אומר תתרחקו אני מסוכן ולא כדאי להתעסק איתי.
שריקת הנחש נשמעת כמו (אפרופו מים) התחלת השקיה במערכת הטפטוף שבחצר.
אה כן, ועוד דבר: נחש פצוע הופך לעיתים מנרדף לרודף – מניסיון.

זהו זה ואחרי כל זה כדאי גם לדעת שיש אפשרות "לשכור" אצלי מלכודות נחשים.

שלכם ,

אבי הלוכד האלטרנטיבי
052-2502949  | אימייל >>

[מאת: מיכה בר]

המדריך השלם (או החסר) ללידת בית – גרסת האבא

לאחר 3 לידות בית ולאחר שהלידה האחרונה הייתה החלקה מכולן, הרגשתי שחבל שלא תיעדנו את הלידה כדי שתוכל לשמש כהשראה / הדרכה לכל מי שמתכוון ללדת בבית. אז החלטתי לכתוב…
מראש אני לא נכנס לפולמוס אם ללדת בבית או לא. הדברים הבאים להלן הינם למי שכבר החליט ללדת בבית ורוצה קצת עצה וטיפים מכאלה שכבר עברו את זה. אני מודה שלא כל הדברים שרשומים בהמשך נעשו על ידי…

לידת בית היא עסק יקר. לקראת הלידה האחרונה שלנו (השלישית) היינו קצת קצרים בכסף, כולנו חווים את שלב הקינון של האישה לקראת הלידה ( צריך להזיז את הסלון – לסובב אותו – להפוך אותו…לצבוע את הבית – להחליף שטיח..וכו' ) ובמקרה שלנו היינו "חייבים" פינת אוכל חדשה. בשלב מסויים, אחרי שהזזנו, צבענו, בנינו,.. אמרתי לזוגתי היקרה: או לידת בית או פינת אוכל… כמובן שהיא בחרה גם וגם…

המשפט שנחרט במוחי באחד הדיונים שלנו, וכנראה גם שיכנע אותי, היה כשזוגתי היקרה אמרה: מה אני אקח את הסיכון ללדת בבית חולים??? !

ולענייננו-
כאשר יולדים בבית חולים, למעשה אנחנו מסירים מעצמנו את האחריות על הלידה:
הלידה התעכבה – נתנו ליולדת זירוז,
קצת קשה לתינוק לצאת – שאבו את התינוק בואקום
פקעו את המים.. כי כבר הרבה זמן הלידה נמשכת ויש תור .וכו' וכו' וכו'.
התינוק נולד – יופי – מיד צריך לתת לתינוק כמה חיסונים, לשטוף אותו, לשקול אותו (כי הרי כולם ישאלו כמה הוא שקל בלידה וכדאי שנהיה מוכנים עם התשובה…), התינוק שאך נולד שוכב בחדר ממוזג מתחת לאור הפלורסנט החזק כדי שיראו אותו – וכדו וכדו – אבל אין מה לעשות ככה זה….בבית החולים החליטו וכנראה שזה לטובת האם והתינוק…

ולמה ההקדמה הנ"ל:
כאשר בוחרים ללדת בבית, אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות ללידה ולשלומם של היולדת והתינוק. – לא צריך להיבהל או להילחץ אבל צריך לזכור זאת.

לנו האבות יש 2 תפקידים:
הראשון – שבו בעיקר אני מדבר עליו כאן הוא אחריות על כל הטכניקה והפירוטכניקה שצריך מסביב לפני, בזמן ואחרי הלידה. השני – תמיכה רגשית ופיזית או איך שנקרא לזה במהלך הלידה.

אני ממליץ להתחיל להתכונן כחודש לפני התאריך המיועד:

1. אם לא בחרתם עדיין מיילדת – כדאי להתעורר, זה הזמן.
2. מפגש עם המיילדת וקבלת רשימה של כל הדברים שצריך שיהיו בבית לקראת הלידה
3. הכנסת הטלפון של המיילדת לזכרון של הנייד שלך
4. איסוף ורכישת כל מה שהמיילדת ממליצה
5. הכנת הדברים שיהיו נגישים לקראת הלידה לקריאה נוספת »

אתמול נסעתי באוטו בדרך לסידורים בחדרה. האוטו נסע מעולה הודות לטסט + טיפול תקופתי שעשיתי לו בשבוע שעבר. אבל מה עם הגוף.. כבר שבועיים לא עשיתי פילאטיס. ויתרתי לעצמי בגלל פסח..
דרך החלון ראיתי כמה נשים עייפות, קצת מוזנחות, וחשבתי על הפער בין העולם הפנימון והחיצון, שמתחיל להתעצם בשנות השלושים (חוץ מלבנות מזל כמו אני הנסן, שתוך חודש מאז הלידה היא נראית שוב כמו בת 15 קורנת ושאפה!). הגוף, המרכבה המופלאה שנושאת אותנו, זקוק לאהבה ולתחזוקה יומיומית. הרבה מהנשים שאני מכירה מטפלות בכל העולם ושמות את הגוף במקום שולי. גם אני נופלת לזה לפעמים.

ריבי פלג היא מורה מעולה, מאובזרת, קשובה, ערנית, יצירתית ומתקשרת עם כל החלקים – לא רק עם הגוף. היא מורה מוסמכת לפילאטיס מזרון "דרור רז", מורה מוסמכת לפילאטיס מזרון ומכשירים "סטודיו מרתה פילאטיס", יש לה אביזרים שווים והיא כל הזמן מתחדשת.
כבר כמה חודשים שאני פותחת את השבוע ביום ראשון בבוקר עם שיעור שלה ויוצאת מקורקעת ושלווה. היום, יום חמישי 15/4/10 נפתחת קבוצה ללימודי תיקשור בהנחייתה, ובשבת הבאה סדנת פילאטיס מרוכזת. הסדנא מיועדת לתלמידות הרוצות להעמיק את ההבנה בפילאטיס, ולכל מי שאוהבת פעילות גופנית מודעת.

מאגן ניטראלי לגלגול אגן – הטבעת חוליות -imprinting
בחלק הראשון: נבדוק את היכולת לגלגל אגן תוך כדי הרפיה בכדי ליצור חיזוק שרירי מאוזן סביב האגן. נבדוק את גלגול האגן ממצב ניטראלי במנחים השונים: שכיבה – על הגב, בטן, צדדים. ישיבה, עמידת שש, עמידה.
העבודה יחידנית ובזוגות. אביזר – גומיות, קיר.
בחלק האחרון של השיעור- נשב ביחד למדיטציה מונחית קצרה.
המדיטציה כמאפשרת זמן של שקט, הרפיה וריכוז באינטנסיביות של חיי היומיום.

בחלק השני נעשה שיעור פיזיולאטיס - פילאטיס על הכדור הגדול.

בחלק השלישי - מתיחות והרפיה.
במהלך הסדנא אביא תרגילים חדשים המשלבים בין המוח לגוף ועוזרים להרפות מתח במהלך היום.

הסדנא תתקיים בשבת 2010 .8.5 בקבוץ משמרות, משעה 9-12 בבוקר
עלות: 90 ש"ח למשתתפות הקבועות בחוגים שלי. 120 שקל- לאורחות.
הרשמה עד ה21.4 .
לגבי האוכל: תהיה הפסקת שתייה. אם מישהי יודעת שהיא חייבת לאכול  – תוכל להביא לעצמה פרי או משהו קל.
הוראות הגעה:  נוסעות מכיכר- אגד בפרדס חנה לכיוון בנימינה, פניה ראשונה ימינה לרח' דרך השדה. עוברות את 'ראגה' ותיאטרון הידית, מגיעות לצומת T ופונות שמאלה. נכנסות ימינה בכניסה לשער הקיבוץ. בכיכר הראשונה פונות שמאלה ושוב פנייה ראשונה שמאלה. תראו שילוט סטודיו בתנועה. בכל מקרה ממליצה לקחת את מספר הפלפון שלי. מומלץ להביא מגבות אישיות בכדי לשים על המזרונים.

לפרטים נוספים: ריבי פלג-0528959925. אימייל >> | אתר >>

ליום הולדתו השמיני ביקש ינאי זוג מגביהיים.
אולי בשביל להיות איתנו בגובה העיניים ואולי בגלל טבעו הקרקסי.
על קו התפר בין שני בתים בריבוע, עם חום-גבוה של יום הולדת (שטיינר צדק השנה) נסענו ליובל ויעל רוט במרכז המושבה. זה היה הרגע היחידי ביום שהוא הצליח להרים את עצמו למצב אנרגיה סביר, כולל הליכה על מגביהיים וחקירה של משחקי עץ שיובל בנה. היה כיף עם יעל במרפסת.

יובל רוט הוא נגר, שבונה בהרבה מימדים. הוא ג'נגליסט ולהטוטן בקרקס, נשוי ליעל ואבא לארבעה ילדים. כאח שכול, יובל בחר להיות חבר בפורום משפחות שכולות ישראליות-פלסטיניות, והקים מערך מתנדבים המסיע פלסטינים מהמחסומים לבתי החולים ברחבי הארץ. הוא ויעל אנשים מקסימים ומרשימים, שעושים מהפכות שקטות. או כמו שיעלה אומרת: "כשיובל מתקשר קודם כל אני אומרת כן ורק אחרי זה שואלת". הנה סרט שעשו עליו בערוץ 10 >>

**

אחרי יומיים המגביהיים – בנויים למידותיו של פוטי – חיכו לנו במרפסת של משפחת רוט. עטופים יפה ועם פיתקונת: מזל טוב לינאי!
ועכשיו הוא מסתובב איתם בבית ובחצר כמו ג'ירפה קטנה, קוטף פיטנגו מענפים גבוהים, מגיע ללימונים, ומתחבק איתנו כמו תייר בהימלאיה כתף אל כתף. זה מביא מימד חדש לדיאלוג בינינו.
עולה בי מחשבה: הנה דרך טריקית וקסומה של יובל לעודד דיאלוג בין אנשים מזוית לא צפויה. ככה בעדינות, דרך הגוף. כמו שטבח מכניס אנרגיה  לתוך תבשיל, ככה התשוקה של יובל לדיאלוג נוכחת במגביהיים שהוא בונה. וזה מוסיף להם ערך, או כמו שכתוב בדף ההוראות הסגלגל – נותן זוית ראיה חדשה על החיים.

"שעשועץ" – יובל רוט – רח' הסוללים פרדס חנה, טל': 04-6377679 | נייד: 050-5281899 | אתר >

זוית ראיה חדשה על החיים

בימים אלה שכולם מדברים על צמיחה, אנחנו גם עושים!!!

הוראות:

• בדוק שהמקל של הקב נמצא בצד החיצוני של הרגל.
• יש לכרוך ולהדק בחוזקה את הרצועות. את הרצועה התחתונה יש לכרוך תחילה על הקרסול, ואח"כ בהצלבה סביב כף הרגל (ומתחת לנדרך). לאחר מכן להמשיך עם הרצועה מאחורי המקל, ושוב – תחת המדרך וחזרה עד לפגישה עם הסקוץ'.
• הליכה על מגביהיים דורשת אימון ותירגול!!! התירגול עד לרכישת המיומנות יעשה בליווי צמוד של מבוגר בלבד!!!
• רצוי לתרגל על משטח ישר ללא בורות ומהמורות.
• בשימוש שוטף יש להקפיד שכל הברגים מהודקים היטב.

כללי הליכה:
1. אין לעמוד ללא תנועה!!!
2. יש להרים רגליים, לכופף בירכיים, ולהתחיל בצעדים קטנים.
3. יש לשמור על גו ישר, מבט לפנים, והעיקר… לא לפחד כלל!
4. השימוש באחריות המשתמש (שמשקלו עד 50 ק"ג) בלבד!!

טיפים,
- למרות הריפוד מומלץ ללבוש מגיני בירכיים.
- ניתן לחבר (בעזרת ברגים) נעליים ישנות למדרך כף הרגל.

אל תתנשא/י – זכר/י מאיפה באת, ולאן את/ה חוזר/ת!

בהצלחה!

"גשר על הוואדי" – בית הספר היהודי ערבי – מארח את אמן הקול פרד ג'ונסון
למפגש מוסיקלי חובק עולם עם תאופיק ח'ורייה והרכב מזאג' עלני
יום שלישי ה-13.4.2010, בשעה 20:30, אולם התרבות גבעת עדה.

פרד ג'ונסון הוא אמן ג'אז, מיסטיקן סוּפִי ומרפא בצליל בעל מוניטין בינלאומי. הוא שר ומנגן על מגוון גדול של כלים, ביניהם כלי נגינה עתיקים השייכים למורשת האפריקאית ואשר נבנו במיוחד עבורו. פרד ג'ונסון הקליט והופיע עם גדולי אומני הג'אז, הבלוז והנשמה, וביניהם דיזי גילספי, צ'יק קוריאה, מיילס דייויס, בי.בי.קינג, אריתה פרנקלין ועוד. לאחרונה הופיע בישראל מספר פעמים, ואף הקליט אלבום משותף עם האמנים הישראלים אלי מגן ועדי רנרט.
הרכב מזאג' עלני מבצע מוסיקה מקורית, ערבית קלאסית, אומנותית, אינסטרומנטאלית וווקאלית של מיטב המלחינים הערבים והתורכים עבד אלוהאב, ריאד אלסונבאטי ועוד. שירה ונגינה בעוד וכינור- תאופיק ח'ורייה, פסנתר ואקורדיון – גאדי אבו סמעאן, כלי הקשה- נאיף סרחאן.

תאופיק ח'ורייה, מוסיקאי, יוצר, כותב ומלחין, משמש כמורה למוסיקה בבית ספר "גשר על הוואדי". מעשיר את עולמם של הילדים בשפע צלילים ומקצבים מהעולם, ויוצר עבורם מפגש מרתק עם התרבות הערבית על עושר צליליה הקסומים.

בביקורו של פרד ג'ונסון בישראל הוא מנחה סדנאות קול, בהן המשתתפים מקבלים הכשרה פיזית ורוחנית לשלום פנימי וקבלת הזולת. שיתוף הפעולה עם בית הספר הערבי יהודי "גשר על הוואדי" הינו אבן דרך וצעד נוסף בניית גשרים בין אנשים תרבויות.

פרטים נוספים על פרד ג'ונסון באתר >>

בית הספר "גשר על הואדי" >>

כרטיסים: בקופה 60 ש"ח, במכירה מוקדמת ולגולשי מושבה חופשית: 50 ש"ח.
לפרטים נוספים והזמנות: לירון אלדר- 050-9905925 אימייל >>
טל: (04) 6358060 – פקס: (04) 6354268

שלום חברים,
פסח, אביב, התחדשות, התרגשות…
רוצים להזמין אתכם בשמחה לחנות החדשה שלנו "מיטונת" בגבעת עדה.
מיטונת היא מיטת תינוק נצמדת שמיועדת לשינה משותפת עם תינוקות,
ואנחנו מייצרים ומשווקים אותה ועוד מוצרים נוספים בחנות שלנו.

רונית אמרה שיהיה מעניין אם נספר על הדרך שלנו ואני מנסה…

מיטונת נולדה כמו רב הדברים הטובים, במקרה.
לפני 6 שנים, ביום שלפני לידת בתי הבכורה יולי, עמדנו, דורון ואני והסתכלנו על העריסה המקסימה שעמדה בחדר- מורכבת, נקייה ומחכה לקלוט את הנולדת.
העריסה הזאת נבנתה באהבה רבה ע"י אבא שלי הנגר, שבנה אותה לנכד הראשון במשפחה ומאז עברה וקלטה בזה אחר זה את נכדי המשפחה.
"אז מה ,שם היא תישן?" דורון שאל ואני בלי לחשוב שמעתי את עצמי אומרת "ממש לא".

מודה שעד אז בכלל לא חשבתי על זה.
בהארד דיסק הפנימי שלי צרובה שינה מגיל שבועיים בבית תינוקות, רחוק ממגע מריח ומחום אנושי
ואיפה שהוא בכל ההכנות וההתכווננות פסחתי על הפרט הקטן הזה.
נזכרתי שאצל חברים ראיתי מין תוספת למיטה שהם בנו וסיפרתי לדורון והוא רק חייך ויצא החוצה. לקריאה נוספת »

השוק, כנס עין השופט לתרבות

בשבת 13.2.2010 יתקיים בקיבוץ עין השופט פרויקט אמנותי- תרבותי ייחודי, שאפתני, שיכול להרשות לעצמו להעיז ולקחת סיכונים!

כנס "השוק" יפגיש יוצרים וגופי תרבות רבים, ממספר תחומים: מוזיקה, אמנות פלסטית, קומיקס, שירה, ספרות, פובליציסטיקה ועוד.
בין השעות 11.00 ל 19.00 יתכנסו כולם באולם תעשייתי גדול, העומד כרגע ריק, יציגו מעבודותיהם, יקראו מכתביהם, ינגנו וישוחחו, הכל כמובן לפי תכנית שתפורסם מראש, עם מקום לאילתור ולמפגש חפשי בו בזמן.
שילוב התחומים והיוצרים, כשכל אחד מציג את "מרכולתו", ומכריז עליה (בתורו) נתן לאירוע את שמו- כנס השוק.
חלקם של האמנים (מכל התחומים) אף יתארחו בקיבוץ עין השופט בשבועות שלפני הכנס, וייצרו פרויקטים מיוחדים שיוצגו בו לראשונה, גם על כך נפרט באתר ובפרסומי האירוע, בהמשך.
לקריאה נוספת »

ללמוד לחיות יחד: בית הספר "גשר על הוואדי"
בית ספר יהודי-ערבי בכפר קרע

בבית ספרנו הילדים לומדים לחיות ביחד מתוך רגישות לזולת וכבוד האדם.

ללמוד:
בגשר על הוואדי לומדים 150 תלמידים, מגן טרום חובה ועד כיתה ו' . בכל כיתה מלמדות שתי מחנכות, ערבייה ויהודיה, המשמשות מודל ללמידה דו-לשונית, עברית וערבית, לשותפות ולשוויון המהווים את ערכי היסוד של בבית הספר.
הלימודים מתקיימים במתכונת יום לימודים ארוך. במסגרתם התלמידים לומדים על פי המתחייב מתכנית הלימודים של משרד החינוך, לצד תכנית לימודים בית ספרית הנובעת מייחודיותו. התלמידים לומדים שלוש שפות: שפת אם, ערבית או עברית כשפה שנייה ואנגלית. לצד מקצועות היסוד התלמידים משתתפים בשעורי העשרה הכוללים: מוסיקה, דרמה, אמנות, ספורט ובוחרים במהלך השנה חוגים.

לחיות:
בית הספר מושתת על תפיסת החינוך ההומניסטי. אנו רואים את האדם במרכז ומאמינים בקידום תלמידינו לחיים אנושיים מלאים ואוטונומיים של מימוש עצמי, הגינות חברתית ואחריות סביבתית.
אנו מחנכים לטפוח דיאלוג כדרך חיים הוגנת להתמודדות עם מצבים של אי הבנה וקונפליקט תוך גילוי אמפטיה והקשבה לאחר. מעודדים חופש ביטוי, חשיבה עצמאית, ביקורתית ומושכלת ומכשירים את תלמידינו לאזרחות פעילה, אכפתית ואחראית.

בית ספרנו, "בית ספר – משפחה". הכיתות קטנות, תלמידנו זוכים ליחס אישי באווירה נעימה, אוהדת, פתוחה ומקרבת.
חברי הצוות החינוכי מכירים את התלמידים כאנשים שלמים על כישרונותיהם וחולשותיהם ומעניקים לתלמידים תשומת לב מרבית, קשב, תמיכה וליווי.
הכרות רחבה קיימת גם עם משפחתו של התלמיד, דבר המאפשר שיתוף וליווי רחב מעבר לשעות הלמידה גם בנושאים שאינם קשורים בתהליכי למידה.

יחד:
בית הספר מכיר בצורך לשמור על זהותו וייחודו של כל אדם כאדם וכשייך לקבוצה וללאום, תוך למידה והכרות עם שתי התרבויות, הכרה בייחוד והדגשת הערכים המשותפים.
בית הספר רואה בהורים שותפים נאמנים לתהליכים החינוכיים ומזמן דיאלוג פתוח ויחסים של שיתוף פעולה, שקיפות והגינות. קהילת בית הספר משפחתית פעילה ויוצרת.

ללמוד לחיות יחד:
המפגש הערבי יהודי מעורר קשיים ודילמות רבות ומביא איתו גם הרבה יופי, שפע ועושר אנושי. הן הקושי והן היופי הם הזדמנויות להתפתחות אישית וקהילתית, להתבוננות עצמית, להיכרות ולהתחדשות.
ללמוד לחיות יחד זה לא קל וזה לא קורה מעצמו. נדרשת מחויבות גבוהה, רצון עז ומעורבות בחיי בית הספר והקהילה.
אנחנו גאים מאוד בבית הספר שלנו – בצוות המסור, בהורים המחויבים, בילדים הנפלאים, ובאופן ההתמודדות שלנו עם הבעיות והקשיים שבדרך.

אנו מזמינים אתכם להצטרף להרפתקה, למסע, ליצירה של הווה אחר לילדים ולהורים כאחד.
בית הספר שלנו פתוח לכולם, אנחנו שואפים להרחיב אותו ולקלוט משפחות חדשות וילדים רבים. מי שמצטרף לקהילת גשר על הוואדי, יהודים וערבים כאחד, לוקח על עצמו לעשות מאמץ מיוחד לשמור, לטפח ולפתח את השותפות העמוקה ההולכת ונרקמת כאן.

זוהי הזמנה לצאת למסע, לקחת חלק פעיל בתהליך מאתגר ומלא תקווה, ביצירה שיש לה השלכות מרחיקות לכת על החברה ועל העולם כולו.

לפרטים ניתן לפנות למרים במזכירות בית הספר:   או לטל קאופמן, מנהלת בית הספר: אימייל >> (בקרוב האתר החדש!)

ללמוד לחיות יחד: בית הספר "גשר על הוואדי"
בית ספר יהודי-ערבי בכפר קרע

בבית ספרנו הילדים לומדים לחיות ביחד מתוך רגישות לזולת וכבוד האדם.

ללמוד:
בגשר על הוואדי לומדים 150 תלמידים, מגן טרום חובה ועד כיתה ו' . בכל כיתה מלמדות שתי מחנכות, ערבייה ויהודיה, המשמשות מודל ללמידה דו-לשונית, עברית וערבית, לשותפות ולשוויון המהווים את ערכי היסוד של בבית הספר.
הלימודים מתקיימים במתכונת יום לימודים ארוך. במסגרתם התלמידים לומדים על פי המתחייב מתכנית הלימודים של משרד החינוך, לצד תכנית לימודים בית ספרית הנובעת מייחודיותו. התלמידים לומדים שלוש שפות: שפת אם, ערבית או עברית כשפה שנייה ואנגלית. לצד מקצועות היסוד התלמידים משתתפים בשעורי העשרה הכוללים: מוסיקה, דרמה, אמנות, ספורט ובוחרים במהלך השנה חוגים.

לחיות:
בית הספר מושתת על תפיסת החינוך ההומניסטי. אנו רואים את האדם במרכז ומאמינים בקידום תלמידינו לחיים אנושיים מלאים ואוטונומיים של מימוש עצמי, הגינות חברתית ואחריות סביבתית.
אנו מחנכים לטפוח דיאלוג כדרך חיים הוגנת להתמודדות עם מצבים של אי הבנה וקונפליקט תוך גילוי אמפטיה והקשבה לאחר. מעודדים חופש ביטוי, חשיבה עצמאית, ביקורתית ומושכלת ומכשירים את תלמידינו לאזרחות פעילה, אכפתית ואחראית.

בית ספרנו, "בית ספר – משפחה". הכיתות קטנות, תלמידנו זוכים ליחס אישי באווירה נעימה, אוהדת, פתוחה ומקרבת.
חברי הצוות החינוכי מכירים את התלמידים כאנשים שלמים על כישרונותיהם וחולשותיהם ומעניקים לתלמידים תשומת לב מרבית, קשב, תמיכה וליווי.
הכרות רחבה קיימת גם עם משפחתו של התלמיד, דבר המאפשר שיתוף וליווי רחב מעבר לשעות הלמידה גם בנושאים שאינם קשורים בתהליכי למידה.

יחד:
בית הספר מכיר בצורך לשמור על זהותו וייחודו של כל אדם כאדם וכשייך לקבוצה וללאום, תוך למידה והכרות עם שתי התרבויות, הכרה בייחוד והדגשת הערכים המשותפים.
בית הספר רואה בהורים שותפים נאמנים לתהליכים החינוכיים ומזמן דיאלוג פתוח ויחסים של שיתוף פעולה, שקיפות והגינות. קהילת בית הספר משפחתית פעילה ויוצרת.

ללמוד לחיות יחד:
המפגש הערבי יהודי מעורר קשיים ודילמות רבות ומביא איתו גם הרבה יופי, שפע ועושר אנושי. הן הקושי והן היופי הם הזדמנויות להתפתחות אישית וקהילתית, להתבוננות עצמית, להיכרות ולהתחדשות.
ללמוד לחיות יחד זה לא קל וזה לא קורה מעצמו. נדרשת מחויבות גבוהה, רצון עז ומעורבות בחיי בית הספר והקהילה.
אנחנו גאים מאוד בבית הספר שלנו – בצוות המסור, בהורים המחויבים, בילדים הנפלאים, ובאופן ההתמודדות שלנו עם הבעיות והקשיים שבדרך.

אנו מזמינים אתכם להצטרף להרפתקה, למסע, ליצירה של הווה אחר לילדים ולהורים כאחד.
בית הספר שלנו פתוח לכולם, אנחנו שואפים להרחיב אותו ולקלוט משפחות חדשות וילדים רבים. מי שמצטרף לקהילת גשר על הוואדי, יהודים וערבים כאחד, לוקח על עצמו לעשות מאמץ מיוחד לשמור, לטפח ולפתח את השותפות העמוקה ההולכת ונרקמת כאן.

זוהי הזמנה לצאת למסע, לקחת חלק פעיל בתהליך מאתגר ומלא תקווה, ביצירה שיש לה השלכות מרחיקות לכת על החברה ועל העולם כולו.

לפרטים ניתן לפנות למרים במזכירות בית הספר: או לטל קאופמן, מנהלת בית הספר: אימייל >>

מאת: גלית שביב

לאט לאט נכבש הלב שלי הילדותי בידי החיים. זה קורה לי כל-כך לאט, שאפשר להגיד בלי הגזמה שבשנות העשרים שלי הייתי עוּבּר. ועדיין, בגילי המתקדם, אני מרגישה כמו ילדה קטנה במשחק של גדולים. למשל, כשאני נוהגת במכונית חדשה עמוסת ילדים, או אוכלת במסעדה יקרה מאד. או מבשלת צלי.
זה קצת מוזר כשחושבים על זה. אחרי הכל וכמו שאומרים, עברתי הרבה בחיים. אבל ככה זה ברגשי. ובשבוע שעבר שוב הפכתי לאשה: הכנתי, לגמרי בעצמי, בורקס ותבשיל של בשר אדום.

ובכן, השמועה המרושעת שאני חצי תורכייה – נכונה. מכאן שהסטנדרט של הבורק גבוה, עוד מהימים שהייתי מטפסת במדרגות האבן הצרות אל המטבח של סבתא שלי רבֵּקה ופותחת את התנור, מלוחים למעלה ומתוקים למטה. הם היו שם תמיד, אווריריים, קלילים, עם פֵטה בפנים ושומשום ממעל, כאלו שאפשר לשרשר בעונג בלי להרגיש.
הבנות מתות על זה. ומה לעשות שהקופסאות הגדולות מאמא נגמרות אחרי שבוע. ואני בורקס לא קונה. רק אצל סמי התורכי הקשיש בכרמל, בפנייה השנייה מימין. הוא היה מצביע על הבורק באצבעות גרומות ואני הייתי מהנהנת, ואחר כך הוא היה פותח אותו באמצע, מכניס חמינדוס ופרוסת עגבנייה דקה ומלפפון חמוץ רצועות ומושיט לי בחיוך ובידיים רועדות מזיקנה. מעניין אם הם עדיין שם, הוא והמאדאם שלו והעגלת-מתכת.

ובשר אדום… ובכן, זה לא קערת החסה שלי. רק שהגוף צריך את זה בשביל לייצר מה שהוא צריך כמו שצריך, אם אני רוצה לשמור על צבע עור חייכני. עוף אני מכינה יופי וכבר ניכסתי לעצמי מעשיוּת מרוחקת כשאני משדכת פולקה לריבת אוכמניות ויין, או מכינה לילדות שניצלונים דקיקים בשומשום. אבל מה לעשות וגזירה חדשה נחתה עלי: בשר אדום פעמיים בשבוע או שאין לך דם. אללי.
יצאתי מאצל אברם עם קוביות רכות אדמדמות. אחרי כמה גיגולים שהעלו חרס הבנתי שוב שהכי אני אוהבת להמציא לבד. מאליהם הסתדרו על השיש רכז רימונים ושזיפים שחורים ובצל טבעות ופטריות טריות ויין.

[והשיר הזה של אמינם מצחיק אותי. חוצמזה, אפרופו תוכן פוגעני על אמא, צ'ק דיס אאוט]

שישי בוקר יריד בבצפר של הבנות ובו הדוכן המסורתי שלנו, כבר שנה שלישית, לחמניות חמות עגולות מהממות עם חמאה או עם נוטלה, שלושה שקלים חיוך ומפית. הקופה תמיד ריקה, כי הן מיד לוקחות את השלל והולכות למצוא מציאות בדוכנים האחרים.
חמש בבוקר ואני על הרגליים, כמו שאמא שלי אומרת, ועל הדרך יחד עם שישים וחמש לחמניות אני כבר מתקתקת את כל האוכל לשבת. מרק עוף ואת בכור צלי-הבשר ברימונים שלי, ואורז ואפונה וארטישוקים, ובורקס גבינה ועוגת תפוחים. והכל לאט, בשקט, חלון פתוח מכניס ריח של בוקר חדש.

וככה כמו שאני פותחת את הבצק שנמרח ימים מראש אני מרגישה את הסבתות שלי שפתחו בצקים בשישי בבוקר מאד מוקדם, וטעמו את הגבינת עזים עם האצבע לפני שערבבו בקערה, וסגרו משולשים נחמדים כאלו ופיזרו שומשום מלמעלה. ותוך כדי הופכת בקלילות את הפילה שיתחבר עם המיץ רימונים והשזיפים והבצל, ומרגישה איך עוד ילדה אחת קטנה שחיה בתוכי הופכת ברגעים אלו לאשה. אין מה להגיד. בורקס וצלי זה עניין רציני.

לקום לפני חמש תמיד הופך את 11 בבוקר לצהריים. זה נעים כל כך להיות מעבר למשימות ולתפוס מנוחה מרוכזת, כשכולם בחוץ בשיא הטירוף לפני השבת. איך שאני מניחה את עצמי על הספה בשמש הטלפון מצלצל. אמא.
אני מתרגשת ומתה לספר לה, כמו תמיד. איך לא נגמלתי עוד מההרגל הזה, מהלך מאכזב וידוע מראש.
"צלי זה לא בעיה", היא פוסקת, "צריך קודם…."
"רגע אמא", אני קוטעת אותה, "הכנתי כבר, תשמעי… סגרתי את הבשר…"
"נו?" (נו זה האהה של התורכיות. אין זמן. נו).
"אחר כך הוצאתי וטיגנתי רצועות בצל ותבלינים…"
"לא לא לא…" (הלאווים תמיד באים בשלישיות), "פפריקה נשרפת, צריך לשים בסוף…"
"לא נשרף כלום אמא", ילדה אחת ממשיכה להתעקש, "שמתי רימונים ופטריות שלמות וגם שזיפים שחורים ואז…"
"יותר מדי טעמים! הם סותרים אחד את השני…"
"הם דווקא התחברו יפה", אני מתחילה לוותר, "יצא מאד מאד טעים אמא".
"לא חשוב", היא מעבירה, "עשית בורקס?"
"כן אמא".
"פתחת את הבצק דק כמו שאמרתי לך? ערבבת פטה עזים עם גבינה לבנה וביצה? אני מקווה שלא יצא דליל…"
"יצא מעולה, אמא. אבל שלך", אני מדגישה לאט, "שלך הם הכי טעימים בעולם".

אני סוגרת ומחייכת לעצמי. כבר שנים שאני המבוגר האחראי בשיחות עם אמא, לא משנה על איזה נושא. אז מה זה כבר בורקס וצלי. קטן עלי.