טורים אישיים

אני אוהבת את דניאל יהל! ושמחה שמידי פעם הוא מעדכן אותי על פועלו בעולם. הד"ש האחרון היה מלונדון. עכשיו הוא בחולון, וכמו שתקראו יש חדש:

[מאת: דניאל יהל]

שעה טובה

לאחרונה, עברתי שינוי מהותי בזהות שלי.

אנשים שלא הכירו אותי, והקלידו את שמי "דניאל יהל" בגוגל, היו מקבלים בתוצאה הראשונה של מנוע החיפוש את הקישור הזה. היום, בשעה טובה הקישור הזה מופיע רק במקום השני לקישור הזה.

בתחילת שנת 2007, כתבתי לתקופה קצרה מילים על מה שחשבתי אז על אמנות, ערבוביה שהיו בה הרבה כעסים, מחשבות והרהורים של "אמן צעיר", בחסות "מושבה חופשית" (ותודה על החסות ההיא ששמרה עלי בפני טבח אינטרנט משובח). מאז, ההתנסות ההיא מלווה אותי, וככל שעובר הזמן, אף על פי שבגוגל מסמנים לי שיום אחד היא בטח תעלם, היא חלק חשוב מהחיים שלי (עד אשר גוגל יחליטו שלא).

"מושבה חופשית" היא עדיין, מהנסיון שלי אחד מאתרי האינטרנט החיים ביותר, שמאחוריהם עומדת קהילה אמיתית. מושבה חופשית היא חלק מהחיים בפרדס חנה- כרכור, ועל ההזדמנות לחזור ולקחת חלק מרחוק באותה הקהילה, אני מוקיר לכם תודה.
היום אני גר בחולון. נסעתי ללונדון ללמוד את התואר השני שלי בפרפרומנס, התחתנתי, ואני מצפה לבן בכור. אני בן 29. אני אוהב לכתוב ועוסק באמנות הפרפורמנס באופן כללי, ובאמנות רדיו באופן ספציפי יותר. אני יזם ומפתח של אמנות הפרפורמנס. עיקר פרנסתי בא מהוראה של אמנות הפרפורמנס בבתי ספר ייסודיים.

לפני חודשיים הקמתי את "המשרד לפיתוח ולקידום אמנות חיה" שפועל בכדי להגדיל את הנוכחות של האמנות החיה בישראל. המטרה שלי היא להעלות את כמות ואיכות אמנות הפרפורמנס בארץ (שנקראת לעיתים גם מיצג, אמנות בין תחומית ועוד כל מיני שמות), על ידי יצירת משאבים (ספרייה ותחנת רדיו), הזדמנויות (סדנאות עבודה, תערוכות ואירועים), קשרי קהילה (נטוורקינג) ותעסוקה (חינוך לפרפורמנס). הארגון שלי מבוסס על מודל בריטי מוביל בעולם בשם ה"סוכנות לפיתוח ולקידום אמנות חיה".

אמנים ישראלים צעירים, להבדיל מתושבי פרדס חנה – כרכור (כפי שנחשפתי אליהם דרך הבלוג שלכם), הם אנשים מפונקים, מנותקים ואליטיסטים. למרות שהארגון שלי צעיר מאוד, קהל היעד האמיתי שלו לא יוכל להיות אף פעם אותם אמנים צעירים. דיונים שהיו ב"מושבה חופשית" אחרי הטורים שכתבתי היו פי אלפיים יותר מעניינים ואמיתיים מכל דיון אמנותי שהשתתפתי בו עד אז.
רציתי להזמין אתכם, לקרוא, לשמוע, לבקר, לשוחח ולהדיין על האפשרות של אמנות הפרפורמנס להביא לשלום במזרח התיכון.

הנה כמה נקודות להתחיל איתן:
מה ההבדל בין "פרפורמנס", "מיצג", ו"אמנות חיה"?
איך עושים אמנות חיה דרך הרדיו?
איך עושים כסף מאמנות חיה?
איך מלמדים ילדים קטנים פרפורמנס?

אלה שאלות שמעסיקות אותי היום. מעניין מה יעסיק אותי בעוד כמה שנים, בטור הבא ב"מושבה חופשית"?

[מאת: טליה טוקר]

ברכות לכולנו:

כשישבתי לכתוב את "תחזית" המאיה לגל הקרוב שמחתי לגלות שבגל הזרע הבא עלינו לטובה, אנחנו עומדים לחגוג את ראש השנה. אנו בתחילתה של שנה חדשה שזהו זמן חשוב ומשמעותי ביותר עבורנו, זמן שבו ניתן לזרוע את הרצונות שלנו. נרגשת כולי מעצם הסנכרון קלטתי את הפוטנציאל האדיר הקיים בימים הבאים. בהתחשב בהבדלים הקיימים במחזוריות השנה המאית המבוססת על תנועת הכוכבים למחזוריות השנה העברית המבוססת על שנת חמה או על שנה חקלאית, ההקבלה בין ראש השנה לגל הזרע של המאיה מעוררת עניין ומחשבה.

בתרבויות שונות ברחבי העולם נהוג לחגוג ביום מיוחד את תחילתה של השנה החדשה. לרוב יום סמלי זה מציין את סיומו של מחזור ישן ואת תחילתו של חדש בעל אפשרויות חדשות. הצירוף של ראש השנה עם גל זרע שבמהותו מסמל את שחרור העבר ואת זריעת החדש, מעיד על שינויים שעומדים להתרחש בחיינו.

גל הזרע מכניס אותנו באופן פורמאלי אל החלק השני של הצ'ולקין, הלוח הקדוש של המאיה. בחצי הראשון שאפנו כמויות אדירות של ידע ועכשיו בחצי השני אנחנו מוזמנים לנשוף ביצירתיות את המידע וליישם אותו בחיי היום יום שלנו. גל הזרע מורכב ברובו מימי שער שמייצגים את סלילי הד.נ.א. שבתוך הגוף שלנו. אלו הם ימים של אור והחיבור לימים האנרגטיים הללו מאפשר לזיכרון התאי להיפתח ולמבנה המח שלנו להשתנות. ההקבלה של ראש השנה לרצף של ימי השער בגל הזרע יכולה להאיר את חיינו ברבדים חדשים שטרם נחשפנו אליהם ולהוות פתח להזדמנויות חדשות בכיוונים שונים. האפשרויות הגלומות בחג ובגל הן אינסופיות ולכן אני שמחה לפרט בפניכם על האנרגיות הפוטנציאליות הקיימות עכשיו.

ה- 30/8: טון 1 בגל הזרע: הזרע מלמד ש"השינוי הוא הדבר היחידי שקבוע ביקום", כך שמתחילת הגל אנחנו קופצים לחיים חדשים וקיים פוטנציאל להשתנות אדירה. בחג הנוכחי אנחנו יכולים להפוך לגביע פתוח לאפשרויות שטרם חשבנו עליהן. הזרע דוחף אותנו להתפתח בכיוונים מגוונים ולצמוח לתחומים נוספים בחיים. השנה היהודית עומדת להיות שנה של שחרור מהאחיזה בידוע ובמצבים הממוחזרים ופתיחה לידע חדש ולאינסוף של הזדמנויות. גל הזרע מלמד אותנו את אומנות השינוי וכיצד אנו יכולים לשחרר את ה"תקיעות" ואת אשליית השליטה ולנוע הלאה בחיינו. ככל שנשחרר את ההרגלים המוכרים והידועים מראש, נוכל לזרוע לעצמנו זרעי התפתחות לכל כיוון שנחפוץ בו. הכל משתנה כל הזמן. ברגע שאנו אוחזים בשגרה מקובעת ולא משנים את חיינו, אנו למעשה בנסיגה ביחס לתנועה של כדור הארץ. כדור הארץ נמצא בתנועה תמידית מסביב לשמש ובכל רגע הזוית שלו משתנה, הטבע נע במחזוריות וגם אנחנו לומדים כיצד לנוע, לשחרר ולגדול.

במהלך ימי הגל אנו משנים את זווית הראייה שלנו בנוגע למהות השינוי וכדי שנוכל לזרום כדאי לומר לעצמנו: "כל שינוי בחיי מביא איתו התפתחות, שפע, הנאה ושמחה". הזרע מלמד אותנו להתכוונן על מטרות ספציפיות ואז לזרוע אותן בתוך האדמה הפורייה שהיא אנחנו. הזריעה מתרחשת בשני רבדים- שינויים ש"תלויים" אך ורק בי, ניתן לכתוב בצורה ברורה את השינוי ואת השלבים שלו ולעשות מיד את שנדרש למימוש ושינויים ש"תלויים" כביכול גם בסובבים, אז ניתן להגדיר בצורה מדוייקת את הרצון ולהניחו בצד, מתוך אמון מלא ביקום שיגשים את רצונותינו במהרה. עלינו ללמוד לשחרר כל ציפייה בנוגע לדרך שבה הדברים עשויים להיווצר במציאות חיינו. הכל יכול לקרות לנו. ליקום יש אינסוף הפתעות צבעוניות שמחכות אך ורק לנו. גל הזרע מזמין כל אחד מאיתנו לזרוע לעצמו שנה שמחה, זורמת בכיף ומלאה באושר. אמן ואמן. לקריאה נוספת »

[מאת: גלו שביב]

לא שיש לי משו נגד החנויות החביבות האלה עם המוכרות הצעירות הדקיקות עם המסקרה העבה. נו, אלו עם הכתפיות ניילון השקופות והחזה המזדקר על רקע צלעות רזות והבליינד חוטיני. הן מתוקות בעיני, באמת.
אבל מה, מעולם הן לא פקפקו במבט קלוש כשאמרתי סי 90. מעולם. רק שלפו דגם אחר דגם, תחבו יד מהירה אל בין הווילון וחזרו להתעסק אצל הדלפק בשוברי הנחה, כרטיסי מועדון ובסידור הגוזיות מהזן החדש הספורטיבי, זה שגם לא נראה כאילו אבל גם מחזיק כמו.

כשהייתי ילדה היינו עולות, אמא ואני, על קו 312 ויורדות במרכזית הישנה. משם לוקחות קו ארבע, לפעמים הולכות ברגל אם היינו עליזות ולא היה חם מדי, עד לחנות של גיברת אחת בולגרייה זקנה, על רחוב הרצל בואכה הבניין המתנשא היחידי דאז בעיר שעוד היה לה ריח של ים.
אמא והפרופסיונל של החזיות היו מפטפטות בלדינו, אני הייתי יושבת בשקט על שרפרף עץ נמוך וגומעת את הרחוב בעיניים פרובינציאליות, אמא היתה מודדת והגיברת הפרופסיונל היתה שולפת באצבעות ארוכות עם לק כסוף מתקלף סיכות מאצל שפתיה, מסמנת לאמא שתוריד בלי להידקר חס ושלום אדיו סנטו. אחר כך היתה יושבת על הזינגר ועושה תפרים לפי הפיגורה היפה של אמא, שהיתה בינתיים מתכופפת אלי ומבטיחה לי גלידה אמריקאית מהחנות ממול.
פעם בשנה, אולי שנתיים, היינו מבקרות שם אצל מדאם רוזה ואחר כך מסתובבות בכרמל ואוכלות בורק אמיתי מסמי הזקן עם העגלה, שהיה עושה בצק על שמן שגרם לאמא לדמוע כי היתה נזכרת בדודה שלה קדינה זכרה לברכה שהיתה מומחית. לקריאה נוספת »

[מאת: טליה טוקר]

ברכות לכולנו:

ה- 17/8: טון 1 בגל הקוף: ברוכים הבאים לגל מיוחד במינו, גל הקוף והדולפין שמלמד כיצד להוציא החוצה את היצירתיות, המקוריות והקסם הטמונים בנו. יחד עם גל המראה שחלף גם גל הקוף ממוקם בדיוק במרכז הצ'ולקין, הסנטר הקדוש של לוח המאיה. כפי שכבר הבנו וחווינו בגל הקודם השהות בצינור האור מחברת אותנו לעוגן פנימי ויציב בתוכנו. בזמן הזה אנחנו חווים טרנספורמציה ועוברים ממצב של קבלת ידע וכלים למצב של ביטוי המידע הקיים בנו במציאות. קיים פוטנציאל אדיר לביטוי יצירתי ולהברקות במהלך הגל הקרוב אם רק נשכיל להסתנכרן עם האנרגיה הזאת של הקוף ושל מרכז הלוח.

הקוף הוא הגאון שבחבורה וממגנט אלינו היום את האפשרות להתחבר לשדה הנפש, להתמלא בהשראה ובמידע חדש ובעזרתם ליצור יש מאין. הוא מלמד כיצד ניתן לנוע דרך חוט הזמן, החוט המקשר בין הכוחות השונים ובעזרתו לארוג ולברוא עולמות חדשים בחיינו. במהלך שלושה עשר הימים הקרובים אנו לומדים להתחבר למקור של מידע אינסופי ובדרך אומנותית ואינטליגנטית ליצור בחן את הרעיונות המגוונים שלנו.

בעזרת הקוף אנו מבינים שעלינו להוציא החוצה את כל מה שאנחנו מרגישים וחושבים. פעמים רבות מה שחוסם את הביטוי היצירתי שלנו קשור ברגשות מודחקים שאנחנו מעדיפים לא לדון בהם. כשאנו שומרים דברים בבטן, המידע וההשראה נעצרים ואנחנו הופכים למרוחקים וציניים וחווים חוסר במימוש. לאורך הגל הקוף מלמד כיצד לבטא רגשות עמוקים ומחשבות נסתרות אלה עד למצב של זרימה מהנה, מלאה בקסם ומחוברת לאינסוף של אפשרויות. הקוף משחק את משחק החיים כמו ילד תמים והיפראקטיבי. הוא נע בקלילות מסיטואציה אחת לאחרת ולרוב מוצא את עצמו במרכז הבמה מספר סיפורים ומרתק את שומעיו. במקום להתייחס ברצינות לדברים שקורים לנו בחיי היום יום, הקוף דוחף אותנו לאמץ זווית ראייה משועשעת על עצמנו, על חיינו ועל העולם בכלל. הוא ממלא את חיינו במלוא החופן של הומור, השראה, כישרון ונותן לכולנו "פוש" לזרום בכיף מעניין לעניין תוך כדי ביטוי יצירתי ומקורי של עצמנו. לקריאה נוספת »

[מאת: לילי בוטמן]

לילה שנעם לא תשכח (כנראה) ב50 השנים הבאות

ארז רוטה הוא חבר של חבר טוב, ולכן גם חבר (בקטנה) שלנו. הוא חי בחוות בודדים ליד רביבים ומטפח כרם אורגני ויקב בוטיק. הסתבר שענבי יין הכי טוב לבצור בין 1 בלילה ל 8 בבוקר כשהענב קר, שיקבי הבוטיק הקפדנים עושים את הבציר ביד ולא במכונה כי אז הענבים לא נפצעים ותהליך התסיסה אינו קורה בזמן ההובלה, הסתבר שעדיף לא לסנן, כן להשרות את הענב עם הקליפות …בקיצור הבציר אצל ארז מתרחש בלילות יום ה' במהלך אוגוסט, אז הפסקנו לפנטז כמה זה יכול להיות כייף ועם זאת להתעצל לזוז מהבית ונסענו לחוות רוטה.

יש אוהל אירוח גדול ומזרונים, מקרר ומנגל צמודים שמיד הובילו לארוחת ערב משולבת על האש, מדורה עם קומקום תה פעיל והעיקר יין מעולה שארז מכבד בו ברוחב לב. על התווית כתוב: "מומלץ לשתיה עם אנשים שאוהבים" אז הבאנו חברים, ברור!
מי שימציא מדבר בלי דברים שלא רק עוקצים אותך אלא ממש אוכלים אותך כאילו הרעיבו אותם שבוע יקבל את אות חסידי אומות העולם. אצל ארז העוקצים היו קיצוניים, התמרחנו והרבה, הקמנו אוהל כדי שהילדים יהיה באזור הנקי מאוכלי אדם ובכל זאת הילדה חזרה עם התפרצות של האוטופיק דרמטיטיס וחברה שלנו פתחה תגובה אלרגית שהצריכה רופא.

בנינו על זה שהילדים יתישו את עצמם לפני אחת בלילה וישאירו אותנו להתמסר לבציר, נחלנו 50 אחוזי הצלחה. אביב נרדם, נעם בת 8 פחות יומיים התייצבה לבציר מצויידת בסטנדרט =מזמרה ופנס ראש וגם בנחישות ורצינות שיש רק לנעם. היה קסום שמים מלאי כוכבים כמו שחשבתי שיש רק בהר הגבוה בסיני, מידי פעם כוכב נופל ולוקח איתו את המשאלה התורנית שלי. קרירות מבורכת שאכן הגיעה לקראת אחת. שורות שורות של מרלו עמוסות לעייפה ונעם מביאה ארגזים, בודקת שלא נשארו אשכולות בשורה כולה מגוייסת לבציר. בארבע לפנות בוקר בפינת הקפה סרוחה על הכסא כמו כולנו ואני מסתכלת עליה ואומרת לעצמי איך הילדה שלי נראית כולה כמו הקוקו והסרפן עכשיו ב 2010.
נעם הלכה לישון ואנחנו חזרנו להריץ עוד שורה, העולם החל להתעורר אח"כ הייתה זריחה, אח"כ נכנסו לאוטו וחזרנו הביתה והמשכנו לישון בהפסקות קלות כל השישי.

יש בציר גם יום חמישי הבא, מי שרוצה לשגר את עצמו לייקום מקביל וגם לעשות מעשה מועיל, שיתאם (עם ארז 054-4968703) ויבוא, לא לבעלי עור רגיש.

[טליה טוקר]

ברכות לכולנו:
בשעה טובה ומבורכת הסתיים לו גל הנחש על ימי השער המרובים שבו וסופו מוביל הישר אל גל המראה ואל מרכז הצ'ולקין שהוא הטור השביעי והאמצעי של הלוח הקדוש של המאיה. מרכז הצ'ולקין מסמל את צינור האור שהוא המרכז שקיים בגוף שלנו ושדרכו אנחנו מתחברים ישירות לנפש האלוהית ולאינסוף המידע שבה. בתהליך הכללי שאנחנו עוברים במחזור המקודש בן 260 הימים, המעבר למרכז הצ'ולקין הוא משמעותי ביותר עבור כולנו. מרכז הלוח מסמל את המעבר ממצב של קבלת מידע למצב של ביטוי והעברת הידע שהתקבל באופן מעשי במציאות חיינו. בגל המראה אנו בעיצומה של ההתמרה, של תרגום המידע שהועבר אלינו ועל כן ימי צינור האור הם ימים מרוכזים מאד מבחינה אנרגטית. ימים מיוחדים אלה של מרכז הספיראלה שבצינור האור מהווים פתח למימד החמישי ומאפשרים ל"טעימות" ממנו. גל המראה על המיקום הייחודי שלו הוא בעל פוטנציאל לקפיצה משמעותית בדרכינו ובחיינו.

ה- 4/8: טון 1 באנרגיית המראה: בשלוש עשרה ימי גל המראה אנחנו לומדים להתמקד במציאות הריאלית היחידה שקיימת. אנחנו לומדים להוריד מהלכסיקון את ה- "מה יהיה", "מה יקרה" וגם את ה"מה היה" ומגדילים את הנוכחות הצלולה שלנו בהווה.
בנטייה הטבעית אנחנו מבזבזים המון אנרגיה על מחשבות עתידיות ונעים כל הזמן אל עבר מה שעומד להתרחש בהמשך היום, השבוע ובכלל החיים. אנחנו יכולים שעות על גבי שעות לשבת, לתכנן ולהמציא תסריטים שונים בנוגע לעתיד הוירטואלי, בעוד שבפועל הכל משתנה כל הזמן. במהלך הגל המראה מלמדת כיצד לחתוך את התנועה אל העתיד והעבר ומגדילה את המיקוד ברגע הממשי. אנחנו בכל מקרה לא יכולים לדעת מה יהיה והדבר היחידי שאנחנו כן יודעים בוודאות הוא מה קורה כאן ועכשיו במציאות הריאלית שלנו. לאורך הגל המראה דוחפת להתבונן בהשתקפויות הסובבות ולראות דרכן את עצמנו. אנחנו מתחילים להבין שהסרטים הם בתוך המוח שלנו בלבד ושהגיע הזמן להתבונן במציאות באופן אוביקטיבי. המראות המקיפות מלמדות אותנו על המחשבות והרגשות שלנו ועל מצבנו בחיים. כשאנו מתבוננים במראה של ממש ומשהו לא מסתדר לנו, אנחנו משנים על עצמנו את מה שמפריע לנו. כך גם המראה מלמדת כיצד לשנות בתוכנו את מה שמציק לנו בהשתקפויות שלנו. ככל שנבין שאנחנו היוצרים הבלעדיים של המציאות ושהכל קיים בנו, נלמד לשנות את עצמנו וכתוצאה מכך גם המראות משתנות. אנחנו לומדים להטעין את עצמנו ללא התלות הרגילה בסובבים והמלאות האנרגטית הזאת מאפשרת לנוכחת ולריכוז בהווה. המראה מלמדת כיצד לשחרר מחיינו קושי, תלות ושאיבה אנרגטית וכיצד למגנט את המראות שתומכות ועוזרות לנו להתמלא באהבה לעצמנו ולעולם. נזכור שאנחנו עוברים עכשיו אל מרכז הלוח שבו מתרחשת טרנספורמציה פנימית עמוקה של המידע שקיבלנו ב130 הימים האחרונים. זהו זמן מעולה לשחרר מחיינו את התנודות אל עבר הבחוץ, הסובבים, הנורמות והעתיד. התהליך ממשיך וימשיך עד שנגיע למצב שבו כל האנרגיה שלנו בתוכנו, במרכז הלב ואנחנו הופכים לספיראלה שמאצילה שפע של אור לכל עבר. אמן. לקריאה נוספת »

שלוש שנים ביקר ס' חברשלי באתרי היכרויות. שמונה אתרים, חמש-עשרה נשים בשבוע. שלוש שנים. בסוף השתכלל למינימליזם כזה שהיה נפגש איתן בקיוסק בפינה עם כפכפים על תפוזים סחוט וממשיך.
וס' הוא חכם וחתיך ומתוק ומכין את הממולאים הטעימים ביותר שחוותה לשוני הלמודה, ואחר כך מאיץ בי להרים רגליים ומעביר סמרטוט (מדיף אקונומיקה, כמו שאני השרוטה אוהבת) על רצפת המטבח.
איך תדע אם תראה אותה, אני מנדנדת לו. מרוב שיער לא רואים את הבלונד, מרוב שיחות התחלה איך תגיע להמשך. אבל ס' עקשן גדול. היא חייבת להיות כזאת וצריכה להיות ככה ורצוי גם כזאתי, ולא גרושה כי הוא כהן וחשוב למשפחה, ועדיף בלי ילדים כי הוא רוצה fresh start.

פעם בככה וככה הוא מתקשר ומספר שהנה התחיל משו עם מישהי, חמודה דווקא, אבל הוא לא יודע, זה לא נראה לו בדיוק אבל הוא לוקח קצת אוויר ובודק. ואחרי שבוע הוא נאנח בטלפון ואומר שזה לא זה.
כמה אנרגיה אתה מפזר, זה לא בריא, אני מתלוננת עליו. ואיך מרוב דרישות וקריטריונים ופרצופים תיעצר עליה? מתערב איתך שאני מזהה אותה ברגע, צוחק ס', יאללה בואי אני אכין לך חביתה שלא אכלת בחיים ושימי לב לשיר שאני שם לך את מתעלפת.

רוצה אשה עם יהלום במקום מוח / אחת שיודעת מה הכי טוב
רוצה אשה עם שפיץ בעקב/ ועיניים בוערות כמו סיגריות
רוצה אשה עם קיצבה מתוחזקת/ היא מהירה, ויסודית, וחדה כמו נעץ
היא משחקת עם השרשרת זהב שלה, מעבירה אצבעות בשיער,
היא מסיירת במפעל של אבא'לה ואוהבת לשכב בטן-גב…
רוצה אחת עם מיני ומעיל עד הברכיים.

רוצה אשה שקמה בשחר/אחת שנשארת עד מאוחר
רוצה אשה עם עושר שלא נגמר/ שמחזיקה מצ'טה כדי לגזור סרטים אדומים
אחת עם ציפורניים מבריקות כמו הצדק/וקול אפלולי כמו חלונות כהים
היא מהירה, ויסודית, וחדה כמו נעץ
היא מסיירת במפעל של אבא, אבל מעדיפה בטן-גב
רוצה אחת עם מיני ומעיל עד הברכיים.

רוצה אשה שיודעת לחתוך חלק/ רוצה אשה שעושה רווחים
ובבורסה של רמת גן ניפגש על פרקט/ נתחיל לדבר אחרי שהיא תשאל ממני עט
היא רוצה מכונית עם משענת ליד ומקום לכוסקפה
היא רוצה מכונית שתישא אותה מכאן
היא משנה את שמה מרינת לרוני
היא מחליפה את הגולף לקרייזלר ספורט לבן
רוצה אחת עם חצאית קצרה ומעיל ארוך

(תרגום חופשיסטי ולעתים פרוע)

יומ'חד ס' סגר את כל הכרטיסים ועזב את העיר. שבועיים אחר-כך ירד לסופר שליד ביתו החדש ושם פגש את ד', גרושה שאינה בת ישראל, פלוס שלושה, שהכיר מהתקופה של הצבא. וככה התאדו עם אגלי הזיעה המרוגשים שעל מצחו גם הרעיונות והאידיאלים והחלומות המדויקים עד לפרטי פרטים. שלושה ילדים זה לא פשוט וגם לא כל השאר, אבל בדבר אחד צדק ס'. הוא אכן זיהה אותה מיד.

(זה כמובן סיפור אמיתי. ומוקדש לכל מי שמזהים את האשה שלהם בשנייה הראשונה. אנחנו, מאידך, פרקטיות ומחושבות והרבה פחות רומנטיות. תודה ושלום.)

[טליה טוקר]

ברכות לכולנו:
טוב, אז הגענו לגל הנחש שמוביל לתקופה מרגשת ביותר, בה אירועים רבים מתרחשים במקביל בחיינו וקיים פוטנציאל של שינוי משמעותי. בלוח המאיה המקודש, הצ'ולקין, גל הנחש מתרחש בסמוך למרכז הלוח שמסמל את המרכז שבתוכנו. צינור האור של מרכז הצ'ולקין מסמל את המעבר ממצב של קבלת מידע ואור שמועברים אלינו בחלק הראשון של הלוח להתמרה מעשית של המידע שהתקבל אל מציאות חיינו בחלקו השני. בזמן המיוחד של מרכז הלוח אנחנו מקבלים את התורה הפנימית שלנו, חווים התגלויות ונפתחים ליעוד הגבוה שלנו בכדור הארץ. לאחר העיכול, ההטמעה וההתמרה, אנו לומדים כיצד ניתן לממש את המידע המועבר אלינו ולבטא אותו. גל הנחש מסיים את שלב קבלת האינפורמציה ומלמד כיצד לבצע את השינויים הנדרשים לביטוי הייחודי שלנו במציאות היום יומית.
לא רק שאנחנו במרכז הלוח, אלא שביום החמישי של הגל אנחנו מתחילים שנה "אזרחית" חדשה במאיה את שנת הירח הקוואנטי (ראה פירוט באירועי החודש).
נשים גם את ליבנו לכך שגל הנחש כולו מלווה בימי שער שהם פתח לתנועה ולצמיחה. ימי שער הם ימים שהעוצמה בהם מאד מתחזקת ושכל מה שחושבים ומרגישים מתעצם. הסנכרון המסחרר יוצר "מיקס" מרשים ופותח עבורינו אינסוף של אפשרויות..

ה- 22/7: טון 1 בגל הנחש: הנחש העוצמתי זוחל בתנועה ספיראלית קרוב קרוב לאדמה ומלמד כיצד להתמיר שליליות, הרס וקושי לחיוביות, שמחה והנאה מהחיים. למשך הגל הקרוב הנחש מושך אלינו את תענוגות החיים ואת היכולת להתחבר לחמשת החושים המוכרים לנו- ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומגע ולהנות מקיומם. במהלך הגל אנו מוזמנים לאט ובהדרגה להגדיל את החיוניות, החיות, החיבור לאינסטינקטים ולשמחת החיים שלנו. הנחש מסמל את הרצון האינדיבידואלי, כך שבמהלך הגל אנחנו מוזמנים לגלות את הרצונות היחודיים לנו ואת הצרכים הספציפיים שלנו ואותם לבטא. לעתים החיבור לרצון הנחש יכול לגרום לתחושות של חוסר שייכות או שונות. במהלך הגל אנו מבינים שבכל מקרה אנחנו לא שייכים לשום דבר ולאף אחד. אנחנו אנחנו וזה אמור להספיק. במקום לבזבז אנרגיה על נסיונות של השתלבות בעולם, אנחנו נכנסים פנימה ומשקיעים את האנרגיה במימוש הרצונות שלנו. אנו לומדים כיצד להתחבר לאותנטיות שבנו ולהרגיש בנח עם מי שאנחנו. הנחש הוא בעל אישיות כריזמטית ואינדיבידואלית ועל כן מאד מודע לנפרדות הקיימת בעולמנו. כתוצאה מכך לעתים לאנשי הנחש קיימת נטייה לחוות תחושות של דחייה ובידוד. במהלך הגל אנו מחזקים את האהבה לעצמנו, משחררים את הדיונים הפנימיים בסוגיית הבדידות וחווים את האהבה שבכל מקרה מקיפה אותנו כל הזמן. גל הנחש על העוצמה של ימי השער המרכיבים אותו מאפשר להתחבר למהות הייחודית שלנו ולשחרור של מה שכובל ומסתיר את הצבעוניות הקיימת בנו. בעזרת הנחש אנו מתחברים לחכמת האבות הטמונה בסלילי הד.נ.א. שלנו ונולדים מחדש לחיים מענגים ומלאים בביטוי שמח. לקריאה נוספת »

[טליה טוקר]

ברכות ואהבה לכולנו:
ידע המאיה הוא עולם ומלואו של קידודים נפשיים וכל אחד מאיתנו חווה את המידע האינסופי הזה בדרכו הייחודית. הקודים של המאיה, צורות גיאומטריות וסמלים בכלל צפונים עמוק בתוך הד.נ.א. האנושי שלנו והחיבור אליהם מאפשר לאט ובהדרגה להפתח לשפה האוניברסאלית של הגיאומטריה המקודשת. בכתיבת הגלים אני מכוונת לכך שהמילים הנכתבות פשוט יזכירו ויעוררו את ידע הסמלים הטמון בתוכנו. אין זה משנה מה יודעים על המאיה ועד כמה משחקים ביום יום עם המידע הזה. מה שחשוב הוא להפגש עם הסמלים הללו מדי פעם בנשימה, בציור, במעקב, באומנות, במדיטציה או בחקירות שונות. עצם ההתבוננות בסמל והמעקב אחר התנועה של הגל, מחברים אותנו למקצב טבעי פנימי, מרחיבים את מבנה המח ועוזרים להשתנות שלנו. החכמה שבגל הניתנת במעבר מקוד לקוד היא עצומה ומאפשרת בהדרגה לנוע בחיינו כמו גל, תוך כדי זרימה נעימה ויצירתית. הנכם מוזמנים להתמקד בסמל של כל יום בגל או בסמל שמושך אתכם באותו הרגע, לנשום, לצייר אותו ולהתכוונן לרוגע פנימי ולפתיחת הלב.

ה- 9/7: טון 1 בגל האדם: בגל הנוכחי אנו לומדים בעזרת האדם כיצד להתגבר בתבונה על מכשולים שונים שמדי פעם צצים במציאות חיינו, כיצד להתחבר לשמחה שבלב ולמזל מבורך שממגנטים דרך מאירת פנים. למשך שלוש עשרה הימים הקרובים האדם ממגנט את החיבור לרצון הלב הרץ ואת יכולת הפעולה ממנו. לרוב בחיינו אנו מתנהלים אוטומטית מתוך הצורך שמצר את העשייה שלנו וזאת משום שהתרגלנו לחפש את האושר מחוצה לנו. האדם מלמד שהאושר הוא מהות, הוא הדרך עצמה ולא המטרות שבסוף הדרך.

המטרה הכללית בגל היא לשחרר את המניפולציות השכליות שחולפות ללא הרף במוחנו ומטילות ספק בכך שבאמת אפשר להיות מאושרים ושמחים בחלקנו במציאות עצמה. אנו מבררים במהלך הגל מה גורם לנו לאושר, מה מאזן ומטעין אותנו ומתבקשים לפסוע בנתיב הלב שלנו. הסיבה לתחושות התקיעות והחסר נעוצה בפער בסיסי שלרוב אנו חיים בו, בין מה שקיים במציאות שלנו לבין מה שהיינו רוצים שיהיה בה. למעשה זה לא נתפס בעינינו שכל מה שאנחנו מבקשים אכן יכול להגיע אלינו בקלות. אנו רגילים לרוץ ממשימה אחת לאחרת, כשאנחנו מוטרדים, לחוצים ובמתח. האדם מלמד שכל מה שעלינו לעשות הוא להעלות את רמת האנרגיה במח שלנו וכתוצאה מכך רמת המגנטיות שלנו עולה. ברגע שאנחנו מעבירים את הפיקוד ללב אנו יכולים לזרום בהנאה במציאות ומתוך היש למגנט שפע בכל תחום בחיינו.

מעבר לכך האדם מלמד אותנו כיצד ניתן "לקבל את האדם באשר הוא אדם" ולהתבונן בגובה העיניים ללא ביקורת ושיפוט על הסובבים אותנו. ככל שאנו מבינים שהאושר הוא בתוכנו ותלוי אך ורק בזווית הראייה שלנו, משתחררים מאיתנו גם הציפיות והשיפוטים על בני האדם הסובבים אותנו. אנו מבינים שהכל מתרחש בינינו לבין עצמנו ושאין צורך לקחת אישית שום דבר ואף אחד. כל אחד והתוכנה שממנה הוא פועל והאדם מבין שקיימות אינסוף דרכים כאינסןף האינדיבידואלים. בגל הסערה שחלף ניקינו דחיסות וחוסר איזון ועכשיו אנחנו מוכנים לצעוד בחכמה בדרכינו ולמגנט אפשרויות חדשות אל חיינו. גל האדם מציע הזדמנויות חדשות לביטוי אהבתנו לזולת ולמימוש הרצון הבלתי מוגבל שלנו. ביום הראשון של הגל ניתן לשים את סמל האדם מול העיניים ותוך כדי נשימת הסמל אל כל התאים בגופנו להפוך לגביע פתוח לשפע של אפשרויות. לקריאה נוספת »

[מאת אייל כגן]

לפני כמה שנים כתבתי פוסט שעניינו תקופת בין המיצרים. הקו הכללי שלו דיבר על תחושת המצור האישית והכללית שפושה בדיוק בתקופה הזו שבין הבקעת חומת ירושלים ועד חורבן הבית. שלושה שבועות שבהם התרגשה פורענות נוראה על עם ישראל שאת הדיה ואותותיה דומה שאנו לא מפסיקים להרגיש עד ימינו אנו. השורה התחתונה, לאחר התפתלויות ופלפולים, הסתכמה בכך ש"לאן שאני רוצה אני לא יכול ולאן שאני יכול אני לא רוצה".

בזמן האחרון, בתוך תקופת בין המיצרים הנוכחית, אני מוצא את עצמי מסתובב ברחבי העיירה המנומנמת שלנו, שמשילה מעליה אט אט סימנים של כפר והופכת – מבחינת שאיפותיה של פרנסיה- לעיר. אני מסתובב בינות לאנשים ושומע קולות אחרים משהייתי רגיל לשמוע. קולות של מצוקה, קולות של ייאוש, קולות של כעס, קולות של מירמור. המראה שדרכה אני רואה את הדברים ודרכה אני מנסה לעבור, היא המאבק שאני מנסה להניע סביב נושא השילוט. תיכף נגיע לזה, אבל לפני שאני אצטייר גם בעיני עצמי וגם בעיני הציבור כטרחן שחוזר ומנסה למכור את מרכולתו, אני מבקש לפתוח סוגריים ולהעלות שתי אנקדוטות.

לאחת ניתן לקרוא –"להיות שגריר" או "לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ". רובנו מכירים את הסיטואציה שבה אנו נמצאים בחו"ל ומדברים רק טובות על ישראל. אין כיבוש, אין פשע, אין התרסקות מעמד הביניים, אין תאונות דרכים, יש רק ירוק, רק חום אנושי, הרבה מים והרבה אנשים טובים. כשאתה בפנים, אתה יכול לקטר עד מחר, כשאתה בחוץ, אתה הופך להיות שגריר של רצון טוב. זה לא שמשהו עובדתי השתנה, זו נקודת המבט שהשתנתה. וכך מונחה על ידי אותו אלמנט פסיכולוגי שציינתי, מצאתי את עצמי לפני מספר שבועות מסביר לצוות התיכנון של תוכנית מיתאר 2020 שמיועדת לפרדס חנה וכרכור, עד כמה המקום הזה שונה. עד כמה האנשים בו מיוחדים, עד כמה הריקמה האנושית החיה מצליחה לכסות על מחדלים לא מעטים בתחומים לא מעטים. אמרתי והחרשתי בתוכי את הקולות האחרים שאני שומע.

האנקדוטה השנייה, עניינה שיחה שהתנהלה בין אביב(ה) מ"האוסף" לשירה טילס "משיהר". שיחה שבסופו של דבר התנקזה אלי כי דיברתי עם שתיהן כחלק מהמהלך הכולל שענינו חזית העסקים המקומיים שכולנו נמנים על שורותיה. שירה הצרה על כך שישראלים לא יודעים להתאגד ולהילחם על זכויותיהם, אביבה הרגישה שהעניינים קצת יגעים ואולי החופש הגדול או החום גורמים לפאסיביות לחלחל. ציינתי בפני שתיהן, שהנה בימים אלו אנחנו רואים מאבק הירואי של נועם ואביבה שליט, שצועדים יחד עם אלפי אנשים בימי שרב וחמסין אל העיר ירושלים כדי להצביע ברגליים על מה שכל אחד ואחת מאיתנו מרגישים בלב.

וכאן אני חוזר לכרכור הקטנה (שממנה לא יצאתי כבר שמונה שנים אל העולם הגדול). גם כאן מתנהל מאבק. במובנים מסויימים ניתן לקרוא לו הישרדות. מאבק של לא מעט אנשים שמבקשים לחיות כאן ולהתפרנס כאן ואין מי ששומע להם. וגם הפה כבר לא מחריש. מאבק שבו ראש המועצה מסרב להיפגש עם לא מעט בעלי עסקים שמשלמים ארנונה ואגרות חינוך ומגדלים את ילדיהם כאן, רק בגלל שלא נוח לו להתמודד עם שאלות קשות שהם מבקשים להעלות. שאלות שמעורבים בהן אינטרסים ציבוריים על מידת הרצון של המועצה להחזיק כאן את האנשים שתרמו לא מעט לציביונה הנוכחי.

ברמה האישית נמאס לי להיות עלה התאנה שמכסה על ערוותו של חיים געש. נמאס לכולנו להיות שגרירים של רצון טוב רק בגלל שברירת המחדל מפחידה אותנו. השיקשוק נסגר ולא חזר. בריכת השחיה לרווחת ילדי היישוב סגורה בניגוד לכל הבריכות פה באיזור. העסקים המקומיים צריכים לדאוג לעצמם ללא כל יד מכוונת או עוזרת. חיי התרבות כאן הם פרי יוזמות מקומיות ואישיות של אנשים שמוציאם את הכסף מכיסם ולא זוכים לראותו בחזרה. והאנשים. האנשים הטובים עוזבים לאט לאט. מי שלא השכיל לקנות לו בית – ואני נמנה על שורות מסדר ההומלסים-מחפש אלטרנטיבות. זולות יותר, שפויות יותר.

אבל על אף התהיות של חלק מהאנשים לגבי יכולת ההתאגדות של הישראלים ולמרות החום הכבד, והחופש הגדול, והים והמדוזות, החיים נמשכים. וגם אם המועצה תמשיך לגלות אטימות וזכייני שילטי חוצות מערי הכרך ינסו לעשות קופה על גבם של תושבי העיירה המנומנמת, לשמחתנו גם ימי בין המיצרים יעברו . ואחריהם יגיע ט"ו באב ,ואם יהיה מי שירים את הכפפה, אז נוכל לחגוג לילה לבן שבו בתי הקפה והסטודיות יפתחו את שעריהם בין השעות 8 בערב ו-11 בלילה, ואפשר יהיה לחגוג את חג האהבה כמו שצריך. "יש בי אהבה והיא תנצח" הייתה המנטרה של עדי גורדון ושל אוהדי ירושלים. גם בנו.

[ענת מגל]

לקפוץ לאיזה אי, זה באמת רעיון מצוין, בהחלטה סופר ספונטנית קפצנו גם אנחנו לאי היווני שלנו.
בשלב האריזות (בקושי 4 דקות מרגע הזמנת החופשה עד לנסיעה לשדה) דחפתי את כל מה שהיה בהישג יד לתוך המזוודה, הקו המנחה היה לקחת מה שאפשר כי 'מי יודע, אולי נצטרך'.
בלהט הדחיסה נתקלו ידיי בחברי הטוב והנייד, המכונה 'מסך-גדול'. לקחת אותך או לא לקחת, וכשמסך-גדול ראה את הספק על פניי התחיל עם התחינות.
אמרת שאני לא יכולה להשאיר אותך ללא השגחה, ששבוע זה יותר מידי זמן שלא נרגיש אחד את השני, שמגע אצבעותיי יחסר לך, אבל אני דווקא החלטתי להקשיב למה שנשאר לי מהקומון סנס ואמרתי די את יכולה בלי! כולה שבוע, יהיה קשה אבל תסתדרי,
סובבתי את הגב ואמרתי לך צ'או יקירי ובמאבק לסגירת המזוודה הציץ בי החבר מסך-קטן, האייפון שלי.
זה כבר היה סיפור אחר, התירוצים צצו ועלו כמו כוסיות אוזו בטברנות מקומיות, זה קטן, זה לגיטימי, אפילו כדאי ומה אם יקרה משהו? או יהיה איזה מייל נורא נורא דחוף מהעבודה?
לא לקחתי.

חופש זה חופש. מהכל. גם ממסכים. בעיקר מזה. וחוץ מזה מי שישמע, פעם חיו ככה חיים שלמים, וחיו לא רע.
אז נכון, היה כיף, הרגשתי הקלה מסוימת, קצת כמו ללכת בלי בגדים, שום דבר לא מכביד עליך, אתה לא חייב כלום לאף אחד, שיתקשרו, שישלחו, שיסמסו הכל נשאר בארץ, מחוץ לתודעה שלך. מחכה. מגיעה הבנה שכן, אני מאד חשובה, אבל הסתדרו בלעדי.
אבל אני לא הסדרתי בלעדיהם!
אני לא מדברת על ההתכווצות בכל פעם שראיתי אנשים סביבי מטיילים עם החברים המסכיים שלהם, זה עבר כבר בשדה התעופה. אני מדברת על צורך אמיתי, מאלה שבגללם פעם קנית בכלל טלפון נייד, מאלה שגרמו לך להתחבר לאינטרנט, הרגעים האלה, החירומים האלה, שאם יקרה משהו,
ואכן קרה. לקריאה נוספת »

[מאת לילי בוטמן]

בחיים הקודמים לפני שעברנו לפח"כ, גרנו בקרית אונו עוד פרבר שינה של המטרופולין התל-אביבי, רמה סוציואקונומית 9, ובאמת הייתה תחושה שכל מי שמסוגל לנהוג בא לעולם עם אוטו צמוד ובכל בית שני, יש אופר איטגרלית, לא הכרנו את השכנים שלנו חוץ מיובל השכן מעבר לגדר שהכיר את כולם.

עם המעבר לפרדס חנה-כרכור, השלנו הרבה קליפות של אגו, ביניהם את הפורד פוקוס שחזר לחברה ונשארנו משפחה של שני נהגים, שני ילדים המוסעים לבית הספר, לגן לחברים…התמונה ברורה.. ורכב אחד.

כשמשפחה חיה עם רכב אחד זה משפיע על סגנון חיים, כשהרבה משפחות כאלה חיות זו ליד זו, זה יוצר קהילה. כדי שאחד מאתנו יוכל לנסוע עם הרכב מחוץ לעיר, היינו צריכים עזרה, זה התחיל מסידור הסעות משותף עם משפחה מבית-הספר, שכנים, שהפכו לחברים, המחשבה הראשונה הייתה חשש ממחויבות היום זה נראה לי מטורף לא לקחת חלק ב קאר-פול כמשל.

החיים התגלגלו הלאה השאלנו רכב משכנים והם מאיתנו, במקום לקחת בייבי סיטר השכבנו את הילדים אצל השכנה והיא אצלנו, מצאנו את עצמנו בהתקשרות קאר-פול מול שלוש משפחות שונות אז כבר עשינו "סידור עבודה" שכונתי. החלפנו גם פנאי, בצהריים אחרי בית הספר וגם במסגרת קייטנת הורים שנה שעברה, השנה לא הייתה בכלל שאלה, הילדים הודיעו לנו שרק קייטנה כזו הם רוצים.

כך מצאנו את עצמנו חלק מקהילה עוזרים ונעזרים, מתפעמים במיוחד מהרגע הזה, שבו הבלתי צפוי קורה למישהו מתקלקל האוטו, או משהו יותר משמעותי ופתאום כמו החלקים הצבעוניים בקליידוסקופ תזוזה רגעית והכל מאורגן מחדש, מתפקד חי נושם חלק מהסדר הקוסמי.

במסגרת תהליך שיתוף הציבור בתוכנית המתאר החדשה, ניסו המתכננים להבין מהי, רוח המקום הכל כך מיוחדת, שכולם מתרפקים אליה וחרדים שתתקלקל. בהשקפתי היא קשורה קשר הדוק לרמת המינוע, היא נוכחת בציר הטרמפים על דרך הבנים שמתחיל בכיכר של כרכור ומסתיים בכיכר אגד, היא ברקע כשנפגשים ברכבת של שמונה ועשרים לתל-אביב או מאוחר בערב בדרך חזרה הביתה. כן, מובן היא גם הסכום האנרגטי של כולנו מעבר לצרכי התחבורה שלנו.

אז עם תחילת החופש והפרידה מהלוח הצבעוני של הקאר-פול לבית הספר, רציתי להגיד תודה לכל האנשים שתפסתי איתם טרמפ לכיוון הבית, לכל אלה שאספתי והסעתי ובכך תרמו חיובית לקרמה שלי, לשכנים המופלאים שלי ששאבו אותי לתוך הקהילה לראשונה בחיי, ולכל האנשים שקמים בבוקר ומשתפים בחייהם את האחרים עוזרים, נעזרים וחיים ביחד את הרגע הקסום הזה בעולם פה בפרדס חנה – כרכור.

[מאת טליה טוקר]

ברכות לכולנו:

ה- 26/6: טון 1 בגל הסערה: בגל הסערה כולנו מוזמנים לטהר את עצמנו ממסה שלילית שמצטברת כל הזמן בתאי הגוף שלנו ולהתמלא באנרגיה מחודשת, יצירתית ומעוררת השראה. אנשי המאיה נהגו לענוד את סמל הסערה כקמע של ריפוי ולכן פוטנציאל הטיהור וההתנקות בגל הוא עצום. אחרי שנולדנו מחדש בגל הקודם של מגשר העולמות, חגגנו את מותם של כמה מההרגלים הקבועים שאחזנו בהם והרחבנו את התפיסה המוגבלת שלנו לגבי עצמנו ולגבי החיים בכלל, נכנסת האנרגיה של הסערה כדי לנקות את שיירי הדחיסות, המועקה וחוסר האיזון הפיזי.

הסערה דוחפת אותנו לאורך הגל להאמין בעצמנו, להעלות את הביטחון בכישורים הקיימים בנו ובדרכינו בחיים. הגל מלמד כיצד ליצור בתוך עצמנו מרכז חזק, יציב ומקורקע שמוכן לאתגרים המצמיחים הקיימים בחיים. הסערה היא משענת העולם ומסמלת את המשפחה ובמובן הרחב יותר את הקהילה ואת העם. בגל הקרוב קיימת אנרגיה שמאפשרת לאיחוד עם הסביבה ולחיזוק הקשרים שלנו עם חברים, קרובים ואנשים בכלל. במהלך הגל אנו יוצרים עוגן מוצק של ביטחון עצמי וחיבור למציאות ובעזרתו אנו יכולים להתענג על מצבי החיים השונים.

הסערה האלקטרומגנטית מזרזת את ההתפתחות הפיזית, הרגשית, המנטלית והאתרית שלנו ומכינה את מערכת העצבים אל השלב הסופי של הטיהור שלנו כבני אדם. בזמן הריפוי של הסערה הויבראציה של הגוף מתעדנת והתדר שלנו הופך לפחות דחוס. באופן הדרגתי אנו מנקים כל דימוי שלילי ומידע של התת מודע שמגבילים את התדר שלנו. הטרנספורמציה של הגל מתרחשת מתוך הפנים שלנו אל החוץ, דברים מתבשלים בתוכנו וכתוצאה מכך משתנים במציאותינו. במעבר לתדר החדש ניתן לחוות תחושות של חוסר איזון כתוצאה מהרטט המשתנה. כדאי להמנע מהגדרות כמו כאב וחוסר נוחות ובמקומם לאפשר לעצמנו לנוח ולחפש עזרה מקצועית לזמן השינוי. ניתן להעזר בצמחים, בהתעמלות, במדיטציה ובכל דרך שמעלה לנו את רמת האנרגיה.

אנו לומדים למזג את השינוי האנרגטי ולזרום במציאותינו עם התדר של שפת האור. תהליך הריפוי אליו דוחפת הסערה מאפשר להגיע למצב שבו אנו מוכנים לקפוץ למימי החיים מתוך אמונה בעצמנו וביקום. במדיטציה עם הסערה ניתן לשחרר אנרגיה שלילית שנלכדה בתאי גופינו ולהתמלא בלהבה הסגולה המרפאה. אנו מוזמנים היום למלא את כל הגוף שלנו, מכף רגל ועד ראש בסמל הזה של הסערה, להרגיש את האור הסגול מרפא אותנו עד לרמת התאים בגופינו. לאחר הריפוי האישי ניתן לשלוח אנרגיה של סערה מרפאה דרך המחשבה שלנו לאנשים שחווים היום כאב וצער ובכלל לפלנטה ולכל האנושות שעליה. לקריאה נוספת »

שלום רב וברכות:

מכיוון שידע המאיה הוא עולם ומלואו וכל אחד חווה בדרכו הייחודית את המידע, מבקשת שהמילים הנכתבות פשוט יזכירו ויעוררו את ידע הסמלים הטמון בתוכנו. הקודים של המאיה, צורות גיאומטריות וסמלים בכלל, צפונים עמוק בתוך הד.נ.א. האנושי שלנו והחיבור אליהם מאפשר לאט ובהדרגה להפתח לשפה האוניברסאלית של שפת האור. אין זה משנה מה יודעים על המאיה ועד כמה משחקים ביום יום עם המידע הזה. מה שחשוב הוא להפגש עם הסמלים הללו מדי פעם בנשימה, בציור, במעקב, באומנות, במדיטציה או בחקירות שונות. עצם ההתבוננות בסמל והמעקב אחר התנועה של הגל, מחברים אותנו למקצב טבעי פנימי, מרחיבים את מבנה המח שלנו ועוזרים לנו להשתנות. החכמה הניתנת במעבר מקוד לקוד היא עצומה ומאפשרת בהדרגה לנוע בחיים כמו גל, תוך כדי זרימה נעימה ויצירתית. כך שהנכם מוזמנים להתמקד בסמל של כל יום או של הגל או של מה שמרגיש לכם באותו הרגע, לנשום, לצייר ולהתכוונן בעזרתו לשלווה של נוכחות ברגע ולפתיחת הלב.

ה- 13/6 : ברוכים הבאים לגל מגשר העולמות: מגשר העולמות מסמל את יכולת הסליחה, המוות לישן ואת ההפתחות לקראת מצב רוחני חדש. הוא מלמד אותנו כיצד למות לאמונות, להרגלים, לתלות ובכלל לאורח החיים הישן ואז להיוולד מחדש לדרך אחרת של התנהלות. בגל זה אנו מוזמנים להתגלגל מחדש לדמות שאותה אנו מבקשים לחיות עכשיו בחיינו. למשך שלוש עשרה הימים של הגל, המגשר דוחף אותנו להרפות ולשחרר. זוהי משימה מאד קשה לרובנו שרגילים לחיות ברמת מתח גבוהה, לנוע בלחץ ממשימה אחת לאחרת, מודאגים לגבי הפעילות הבאה. הגל הקרוב מלמד כיצד ניתן להגיע למקום של שלווה וביטחון בחיינו ולנוע בקלילות מנקודה לנקודה, כשאנו רגועים, שלווים ומבטאים את עצמנו.

בגל הלך שמים הקודם קיבלנו מידע חדש והרחבנו את מבנה המוחות שלנו ועכשיו בגל המגשר הגיע הרגע לשחרר מתאי הגוף את המידע הדפוסי שבתוכנה האוטומטית שבמוחנו שלרוב אנחנו חיים על פיה. מגשר העולמות מבקש שנסלח לעצמנו ולסובבים אותנו על הפער המדומה שאנו חיים בו. הפער בין המצוי לרצוי, בין המציאות לבין מה שרוצים ליצור בה וממנה. לרוב במציאות חיינו לוקח זמן לגשר על הפער הזה משום שהמח תופס את הזמן בחלקים ועל פני רצף. המגשר עוזר לשחרר מחיינו טראומות ותבניות שמונעות מאיתנו לחיות ברגע זה ממש את הרצוי עבורנו. במהלך הגל הקרוב אנו מוזמנים להעזר באנרגיית המגשר כדי לטהר באור מידע שלילי ולהשתחרר מכבלי הטראומות שהם חלק מהתוכנה הישנה שלנו. במהלך הגל המגשר דוחף אותנו למחוק זיכרונות כואבים, לעבור טרנספורמציה פנימית ולנוע ברוגע ובסקרנות לקראת משחק חיים חדש ואחר מזה שהשתתפנו בו עד היום. לקריאה נוספת »

היה נדמה לי שהצלחתי. הצלחתי להתנתק. להתחמק, ממה שלעולם לא נוכל להתחמק ממנו – הגורל היהודי.

כמעט הצלחתי. כמעט חשבתי שאני בשבדיה, שנגמרו המלחמות, שהפועלים שצועקים על הפיגומים מול הבית שלי, בעצם שרים שיר נורבגי עתיק, שיש שלום, שעלים שצומחים פרא בגינה, הם עלי זית שהיונה פיזרה לי מלמעלה, ופנטזתי שכל צרות העולם נמצאות שם, רחוק רחוק, מעבר ים. וכמעט, כמעט הצלחתי.

עד שהגיע הרצל.

כן כן הרצל, ההוא מפעם, מחזון המדינה. אמנם הוא כבר מת יותר מ 150 שנה אבל נדמה שהוא בכל מקום. זה מתחיל בקטנה שחוזרת מהגן עם סיפורים ונפלאות, על איזה איש חשוב מאד שקוראים לו 'בנימין שועל משהו'.. (לקח קצת זמן אבל הבנתי שמאז כיפה אדומה יש לה קטע עם זאבים, ועשתה המרה קלה לשועל..), אח"כ הפרופיל הרציני עם הזקן השחור, הציץ בי שוב מבין המון עבודות אומנות בתערוכה שאליה הלכתי. זה נעשה ממש רציני כאשר פגשתי במסיבה, צאצא אמיתי, בשר ודם של הדמות והאגדה מוינה, ובמפגש האחרון שלשום, כבר הרמתי ידיים. בכניסה לקסטרא, בעוד השומר בדק את התיק, הרגשתי שמישהו נועץ בי מבטים, הרמתי את הראש ושוב זאת הייתה דמותו הקפואה של המוכיח בשער מונצחת בפוסטר, במבט הכבד והנצחי, כאילו מעולם לא ידע אחרת. מעולם לא חייך, רק ככה פנים קפואות וזקן. מאד מלחיץ.

כדרכם של מפגשים מהסוג השלישי, גם אני שאלתי את עצמי, 'מה ההרצל הזה רוצה ממני עכשיו'? לקריאה נוספת »