אינטרנטגם וגםטורים אישייםסביבה וקהילה

התקווה מחפשת בית

[מאת: רענן פרומן, כרכור]

אל יושבי מחאת האהלים שלום לכם,

שהיתי במחנכם – מה טוב הוא אוהליך יעקב משכנותיך ישראל…
בארץ אהבתי התקווה מחפשת בית, למלך אין כתר והמלכה נמה עם קורת גג ומיטה חמה. למה?
לנו בימי החמסין הכבד של קיץ 2011 אין מענה.

יגידו נאיבים, אכן, וזאת מעלה, יאמרו ריח פוליטי, יתכן, אבל מתוך המציאות שבה תהליכים מתהווים קשה להתנקות מזה, אל תיפול רוחכם, זאת התוכנית הפוליטית שמנסה למוסס את הקיר הלבן ולמרוח אותו ברפש – גם הלבן יכול להכיל את הכול מחד, ומבלי להיפגע מאידך – הוא מקרין את הכול חזרה ובכך שומר את תומו.

יאמרו שאי אפשר להתייחס אליכם ברצינות, זאת כי אין "רשימת קניות" – תאמרו לא באנו לקנות באנו למחות – די לנו במנטאליות של עם הנלחם על הישרדותו, הגיעה העת לתת לאלו שרוצים בכך גם לחיות כאן, ובכבוד. רשימה של דרישות תיישר אתכם עם המערכת, היא תסתום את הרוח הרעננה המנשבת ממחנכם. רשימה כזאת תביא אתכם לשולחן המשא ומתן. ישיבה סביב שולחן כזה עלולה, מבלי משים, להפוך אתכם לחלק מהארוחה, ואולי לא דווקא אלו שאוכלים, אלא אחת המנות?

מתוך האתר http://j14.org.ilישראל קמה מתוך דחף אדיר של הישרדות. יחד איתו קמה התנערות רעיונית של התחדשות וחיפוש דרך חיים חדשה. עם מות האידיאולוגיות בעולם נשארנו עם דחף הישרדותי. מתוך ההמולה של מלחמות התקומה וקליטת הפליטים העולים ארצה, התעצבו, טלאי על טלאי, שרידי בירוקרטיות שהונחלו לנו מאימפריות ששלטו פה. מהות שלטונן הייתה לחזק את כושר הניצול שלהן. אותן תבניות עדין שולטות בנו. אלו הביאו אותנו למצב שבו אנו נמצאים – ארוחה חגיגית – כלכלה פורחת עם קומץ סועדים, מה עם השאר? אולי במילואים?

הרוח המנשבת במחנות האוהלים הציבה משכן חדש לתקווה ולחשיבות רוח האדם – יש להשיב את טעם החיים ואת שימחת החיפוש והיצירה ולהשתחרר מכבלי הפחד והאיום על הישרדותנו.

חוסר הכותרת לתהליך אותו אתם מובילים ואי הבהירות מה אתם מבקשים להשיג, חשובה למניעת היכולת לתייג את המחאה ולנסות ולכבות אותה במענה. נידרש כוח ותעצומות הרוח לעמוד מול המצב, ולא להיסחף לצורך להבהרה. הדחף להציב תשובה מול שאלה הוטבע בנו עוד מילדות, הצבת מענה עלולה לסגור את הצורך להתמודד עם מהות הבעיה.

התנועה הינה אחת הדרכים למנוע מאותן תבניות לנסות ולסגור את החלון שממנו מנשבת הרוח במחנכם – רוח האדם – זה שהשתחרר מכבלי הבל. התבצרות עלולה להביא את הכוחות בשטח לצור עליכם ולגמד את התופעה לפרוטות קטנות.

התנועה, לא לעצור, לשנות צורה ושפה, לצרף אנשים חדשים ורעיונות – כמו למשל שימוש בדוברים שונים, הצגת מגוון של רעיונות, לא מגובשים מדי, לפתוח דלתות לכל מי שבא גם אם הוא מנסה לתפוס טרמפ, כן וגם לצור תנועה פיזית (למשל לקבץ לסוף שבוע את כל המחנות בחניון תיאטרון קיסריה?).  אלו באים להציע לא לעצור.

יתכן והקיץ, שלשונו נגזרת מקץ, יציע לנו התחלה חדשה? או שמצפון יופיע המצפון ומדרום תנשב רוח המרד? אך כשם שבלעם בן בעור בא לקלל את ישראל ויצא מברך, שימרו על התחושה של היחד הייחודית שנוצרה סביב, הרצון לתמוך ולעזור, תוך רעננות ושימחה שהזדמנות כזאת מצאה אתכם. השאירו לקנאים ויבואו לרחוץ רגליהם במחנה ויצטרפו למברכים. אותה ברכה של בלעם הפכה לתפילה בכל יום – מה טוב הוא אוהלך יעקב משכנותיך ישראל… – וגם אחרי מספר ניסיונות לקלל, יצאה כל פעם ברכה מפיו, הרוח ממחנה ישראל לא אפשרה לו זאת.

הצלחתכם לשמר הרוח במחנכם היא הצלחת התקווה למצוא בית ולרוח ישראל למגר את הנוגשים בה בציניות כוחנית. אל תנסו לשאת על כתפיכם חובה לשנות דברים שנבנו פה במהלך שנים. שינוי מעמדה של התקווה, והנכונות להביא שינוי תודעתי וערבות ישראל אלו לאלו, הם עניין גדול מאד, הרבה מעבר לכל פתרון ממוקד.

ישר כוחכם ואל תיפול רוחם.


(*) רענן פרומן – זואולוג, פילולוג, הוגה, פילוסוף, בן אדם. יליד 1950, מושב מולדת, ישראל. חי בכרכור. מכתב זה נכתב אחרי ביקור במאהל הירושלמי בו פעיל בנו רועי, סטודנט וממובילי המחאה בעיר הקודש. רענן הוא גם בעל הבית שלי או שכמו שהוא תמיד אומר כשאני קוראת לו ככה – "לא, לא בעל, מקסימום עשתורת.."

התמונה מתוך: http://j14.org.il– "האתר הרשמי של המהפכה".

הראה עוד

2 thoughts on “התקווה מחפשת בית”

  1. פינגבאק: אנרגיה חדשה

כתיבת תגובה

Close