A Random Image

לכבוד תשעה

רונית 10 אוגוסט, 2008
Share

מאת: גלית שביב

בוקר כבד קצת, תשעה באב. שלושה שבועות של תדר צפוף ומחניק. והיום, יום החורבן, על אף האבלות, אוויר חדש מסתנן. עננים קלים מפיסים את חום אוגוסט. תקווה חדשה באוויר.

ובמקרה, או שלא, נתקלת שוב בסרטון הזה, שרקד עד אלי לפני יותר מחודש.
מכירים את הקלף מהסידרה של אושו ""we are the world" ? מצויר בו כדור הארץ שלנו ומסביבו טבעת של אנשים רוקדים במעגל. האמת, אף פעם לא הבנתי אותו לגמרי עד הסוף, ובפתיחות הוא תמיד היה מין נדבך רוחניקי, כללי ושמח, יאללה בסדר שכזה.
ראיתי את הסרטון שלוש פעמים ובפעם השלישית ממש, אבל ממש התרגשתי. וסוף סוף, אחרי 11 שנות אושו זן-טארוט, אני מבינה את הקלף.
זה מעשה של איש אחד כמעט, שמפזר תדר אוניברסלי, אופטימי, פשוט בתכלית. חוצה שפות וגבולות וגבהים. והכי אני אוהבת שהוא שמנמן כזה ולא רקדן. איזה מלך. תהנו.

16 תגובות

16 תגובות ל “לכבוד תשעה”

1
מאת שלי 10 באוגוסט 2008 בשעה 15:12

איזה יופי
ועכשיו- pardes hana- israel

2
מאת עמלמול 10 באוגוסט 2008 בשעה 20:37

את יודעת מה הסיפור של הריקוד הזה?.? הבחור התייבש באיזה עבודה משעממת כמה שנים. החליט לקחת חופש שנה ולטייל בעולם. לכל מקום שהגיע צילם את עצמו רוקד את הג'יג הקטן הזה. החב'רה שלו בתור צחוקים העלו את זה ליו טיוב וזה נהיה להיט היסטרי עם מיליוני כניסות. אז פנתה אליו חברת מסטיקים ואמרו לו אנחנו מממנים לך שתמשיך לטייל לרקוד ורק פירסומת קטנה של מילה אחת בסוף כל קטע כזה. וכך היה…איש טיול ריקוד פירסומת.

3
מאת galu 10 באוגוסט 2008 בשעה 20:42

מגניב, מגיע לו.
מסטיק שווה לפחות? (רוניתי ואני כבר שבועיים מפנטזות על איזה מסטיק ילדות, ריבוע ירקרק בהיר כזה שכששמים לו ביס משפריץ לתוך הפה מין מיץ מנטה מגניב. כל היודע דבר על מקום הימצאו…)

4
מאת רונית 10 באוגוסט 2008 בשעה 20:48

אני מחפשת בכל הפיצוציות והממתקיות. נראה לי שלא עושים את זה יותר :(
(או שאולי כדאי להמשיך להיות אופטימית. מקסימום אביא לך מיוטה!)

5
מאת פראולה 10 באוגוסט 2008 בשעה 20:56

כמה מרגש. חגיגת החיים הזאת…כמה אהבה יש בקטע הזה

6
מאת רונית 10 באוגוסט 2008 בשעה 20:57

ואיך החבר'ה ממדריד הכי פסיכים!!!

7
מאת אני 10 באוגוסט 2008 בשעה 22:34

וואו
לא יודע למה
אבל בכיתי כל הסרטון
באמת יפה ומרגש

8
מאת אמאנימה 10 באוגוסט 2008 בשעה 23:50

נורא מרגש

9
מאת אייל כגן 11 באוגוסט 2008 בשעה 0:22

נורא נחמד האחווה העולמית המלוקקת הזו. לכו ספרו את זה לאנשים באבחזיה.

10
מאת רונית 11 באוגוסט 2008 בשעה 7:23

אייל אייל, תפסיק לראות טלויזיה באמאשך.

11
מאת galu 11 באוגוסט 2008 בשעה 7:47

אני שמחה לכל תגובה של כגן. תצא עלינו אח שלי, אין לי בעיה עם זה. רק תגיד משו.

12
מאת אייל כגן 11 באוגוסט 2008 בשעה 9:45

תפסיק לראות טלויזיה, תפסיק לקרוא ספרים, תפסיק להסתכל מסביב, תעצום עיניים, חזק, חזק, שלא תראה כלום. בלופ, בלופ, בלופ, נעים בבועה.

13
מאת רונית 11 באוגוסט 2008 בשעה 11:29

תפסיק להיות נגטיבי, באמאשך.

:)

14
מאת פראולה 12 באוגוסט 2008 בשעה 20:54

מה קשור מחט לתחת. אפשר להתרגש מהקטע הזה עד דמעות ולהמשיך להזדהות עם המיעוטים הכי מדוכאים בעולם ולהתעצבן על כל הפשעים שנעשים ע"י האנושות כלפי האנושות (ובעיקר ילדיה..) בעת ובעונה. בכל מקרה אנחנו ממשיכים לחיות את החיים הקטנים והבורגניים שלנו כאן ולא יוצאים להושיע את מדוכאי העולם. אז לפחות שיהיה קצת שעשוע..ואם אפשר שיהיה קצת נוגע ללב ופותח לבבות (השעשוע, ז"א)

15
מאת יעלה 12 באוגוסט 2008 בשעה 21:41

יש סרט שכזה עינים עצומות לרווחה, בבועת הסבון אנחנו משתקפים לעצמינו קולים מגניבים צבעוניים עד ש- אופסס
אפשר להנות מהכל להזדהות עם כולם להיות הכי מודעים מבינים ויודעים ולשבת בזולה – תודה לאל שיש מי שמזכיר לנו שבעזה ובאוזבחיה ובחור שבו יושב גלעד שליט לא רוקדים , אבל העיקר שנמשיך לרקוד , גם זה חשוב.. רק אם אפשר לחכות קצת עד הסתיו , באמאשכם

16
מאת galu 12 באוגוסט 2008 בשעה 22:18

כגן כנס למזגן.

יש לך מה להגיד על זה?

כדי להוסיף תמונה משלך לתגובות (כאן ובאתרים נוספים) יש להירשם כאן