כתיבה פרטיתנשיםשיטוטים

חסד פתאומי

שורה עלי עצבנות תמוז.
יום ששעות מול המחשב משוטטת.
לא יודעת איך לנסח שאלה. איך לקבל תשובה. הגב התחתון שלי כואב מול המחשב.
מרוב הכאב והשאלה שכחתי שקבעתי עם הילאה, תיכננו לשבת לפתוח לה בלוג מתכונים בעברית ובפורטוגזית. כשאני רואה את הטקסט ממנה כבר מאוחר. היא עומדת לצאת מהבית, לאסוף ספר של ד"ר אחד שמרפא מסרטן בעזרת תזונה. יש לה חברה צעירה עם פרקינסון שביקשה ממנה עזרה והספר הזה מלא ברעיונות. הספר נמצא אצל לואיזה אז על הדרך היא כבר תבקר אותה.
אני קופצת על ההזדמנות.
כבר מזמן רציתי לבוא ללואיזה, התאהבתי בה ממבט ראשון. וגם כי השיכונים שליד בכור פרדס חנה מעניינים אותי.

אוי לואיזה לואיזה.

הילאה מובילה בשביל הארוך המוביל לבניין. בלטות אפורות מונחות בגבהים שונים, כמו שיניים עקומות. שכנה במבט מזוגג עומדת מתחת לחבלי הכביסה ובוהה. בחוץ ערוגה מטופחת. חדר המדרגות מוזנח. אנחנו נכנסות לדירה הקטנה, שישים מטר, ומתקבלות במאור פנים. לואיזה יפהפיה בשמלת בית סגולה מתנפנפת, העיניים שלה טובות וזקנות, חכמות וקטיפתיות. היא מובילה אותנו לממלכה שלה – חצי חדר קטן עם המון ספרים, מחשב גדול, הרבה צעצועים קטנים ומיניאטורות וצעיפים שהיא טוותה בנול. מאוורר מזיז את האויר בחדרון החם.
הספרדית של לואיזה היא מהזן המובן לי.

לא נוח לי על הספסל ואני מתפתלת. מירה מירה, כואב לה, לואיזה אומרת להילאה ואנחנו מחליפות מקומות. השאלות שלה ישר פנימה והיא מסתכלת, לא ממהרת. הסיפורים באים והן משיחות באזני את הקשר ביניהן, עמוק ומלא וארוך ועשוי מעזרה הדדית של מלאכים עלי אדמות.
הילאה לוקחת את הקרסוליים הנפוחות של מורתה, של חברתה, ומעסה אותן ואומרת לה לשתות שלושה ימים מיץ אבטיח ומלון. מבעד לשמלה המורמת מעט אני רואה ברכיים יפהפיות, שזופות חלקות נשיות של אישה בת 81. הילאה ואני מתפעלות. היא מקבלת את המחמאה ואז שומטת אותה, מצביעה על הגוף ואומרת שהוא מכונה ישנה. היא לא אומרת "הגוף בוגד בי". אין דרמה במבט הצלול שלה, שגם ניתוח לא מוצלח בעין לא הצליח לעמם. "מכונה ישנה, באמת. היום רציתי לנקות מדף במקרר, היד שלי לא החזיקה".

המכונה שלי לא כזאת ישנה אבל כל כך כואבת. ירדתי לרצפה להישען על הארון. לואיזה קמה בתנועה מהירה מאווששת בשמלה הסגולה ומניחה לידי ענבים. הילאה מספרת איך שפעם, בימים שבהם היו לה שלושה ילדים קטנים לפרנס לבד והמון עבודות פיזיות, לואיזה היתה מטפלת בה פעם בשבוע. שבלי הידיים של לואיזה היא לא היתה יכולה לעמוד על הרגליים. עכשיו כבר כמה שנים שהיא לא מטפלת. לא בשיאצו ולא בדיקור. הידיים חלשות, היא אומרת, ובשביל דיקור טוב צריך גם עיניים טובות. כדי לזכור את מסלולי המרידיאנים היא עכשיו מציירת אותם. היא מראה לנו רישום מפורט בעט כחולה: כל הנתיבים בגוף, בכפות הידיים, בכפות הרגליים. כל הזמן מאמנת את הראש. לומדת עוד, ועוד, ועוד.

אחרי עוד זמן היא מבקשת רשות להסתכל על הגב שלי. אני מרימה את החולצה מול שתי השובבות האלו והיא מסתכלת עלי באלף משושים ומהמהמת לעצמה בספרדית. "זה לא הגב התחתון הבעיה שלך" היא פוסקת. "אין רווח בין החוליה השמינית והתשיעית, זאת הבעיה. את מרגישה את זה למטה אבל זה כאן". "תעשי פלדנקרייז". והיא הולכת להביא שרפרף מהמטבח.

אני על השרפרף והיא מולי. מראה לי תנועה עם הראש. עכשיו שתיהן מדגימות לי: ראש פנימה ראש החוצה, כמו רקדנית הודית. היא נועצת בי מבט רנטגן ורואה עד השלד, עד העצב, עד השאלה.
ואז היא מתחילה לגעת בי. לפתוח את כל מה שחסום. זה כואב ואפשרי בעוצמה אחת. "תנשמי". הילאה מסתכלת וצוחקת. לואיזה ממשיכה לעסות, לעשות. היא כמו תולשת מהשלד שלי את הבשר והשרירים, את אשליית הגוף. בחיים לא הרגשתי דבר כזה. זה כמו בישול, כמו ביתור, זו תודעה זקנה שיודעת את הנפרדות בין הגוף וכל השאר ועכשיו תולשת, ולוחצת, ומפשיטה אותי מהכאב באמצעות כאב אחר.
(ואחר כך מבקשת רשות להגיד דברים אחרים שהיא רואה, בלי סיפור, רק הרגש, עד שאני בוכה את נשמתי החוצה והיא קמה ומחבקת אותי ומנגבת לי את שטף הדמעות בידיים שלה ובשמלה שלה עד שאני נרגעת).

ולמחרת בבוקר אני מגלה שהכאב, שהתחיל בערב חג שני של פסח והיה תקוע שם כמו איזה לנטנה פשוט נעלם. נעקר. נתלש. ועכשיו אני צריכה לשמור ולתרגל ולהשגיח.

הפגישה הבאה שלנו תהיה בים.

הראה עוד

19 thoughts on “חסד פתאומי”

  1. לואיזה ומנואל מחפשים בית חדש, לכניסה מיידית. קומת קרקע, עד 2200 ש"ח. אם יש חצר – גם משותפת – מה טוב. למנואל יש ידיים טובות והוא יודע לייפות גינה. יש גם כלבלב. אנשים טובים, אמינים, ישרים, מבוגרים. הילאה תשמח להעביר להם הודעות: 050-4521479

  2. רונית, את מדהימה. גם ביכולת שלך לשתף, בשטף המילים המרגשות שכה נוגעות וגם באותנטיות של דברייך. אני בד"כ (אף פעם בעצם) לא מגיבה בבלוגים, אבל עכשיו ממש לא התאפקתי. ריגשת אותי מאוד ואני כ"כ שמחה בשבילך על החוויה המרפאת. בהחלט זכית בחסד ולא בכדי.

כתיבת תגובה

Close