ישר כח

תבוא עליך הברכה.

בתור אחת שהפסיקה להיכנס לשיעורי חשבון כבר בכתה ד' לא נותר לי אלא להצטער שאלוהים לא שלח לי אותך אורי. אני יכולה לכתוב שעות על השעות שאמא שלי ואני ישבנו במטבח, רוצחות תפוחים ותפוזים בדרך ללמוד שברים פשוטים, או להיכנס לזכרונות מצמררים ממיריל, או קיריל, המורה למתמטיקה בחטיבה שהיה נראה כמו נבל ענק מטלנובלה. בסוף זה נגמר בשלושה חודשים אינטנסיביים בתיכון ת"א אחרי הצבא. 97 במתמטיקה שלוש יחידות רק בשביל שתהיה לי תעודת בגרות כדי שאוכל ללכת לאוניברסיטה וכו' וכו'….. בסוף לא הלכתי לאוניברסיטה ואין לי תואר בכלום. אבל המתמטיקה משרתת אותי עד היום, במיוחד ב- 15 בחודש.

תודה לכל המעודדים והמעודדות!

רונית, אין לך מושג כמה אני שומע סיפורים כמו שלך ודומים להם. זה לא יאומן כמה אנשים בארץ זוכרים את לימוד המתמטיקה כטראומה. לחלקם מתמזל המזל כמוך להבין בדיעבד שהם מסוגלים להבין את הדברים בקלות. הרוב נשארים עם הטראומה. יותר ויותר מתחזקת אצלי התחושה שהסיבה לזה היא תהליך הוראה בעייתי, לעיתים ע"י אנשים הסוחבים טראומה דומה בעצמם.

אני זוכר את עצמי בכיתה ב', יושב עם בדידים (היו לכם? מין מקלות עץ באורכים שונים המייצגים מספרים), מניח שלושה בדידים של חמש (הסגולים) וחמישה בדידים של שלוש (הירוקים) ומשתגע למה זה יוצא בדיוק באותו האורך.
שאלתי את המורה והיא אמרה שזה חוק החילוף. חשבתי לעצמי – חוק? משהו מהממשלה? אולי ראש הממשלה החליט וכולנו צריכים לציית? לא ממש הבנתי אבל קיבלתי את התחושה שאין מה לשאול. חוק זה חוק.
היום אני שובר את הראש איך להסביר את חוק החילוף. למה באמת זה תמיד יוצא אותו הדבר אם הופכים את סדר המכפלה? פעמים רבות אני מחליט לא להסביר רק להגיד: יש כאן עניין, זה לא ברור מאליו למה זה תמיד ככה. בואו נמשיך בהנחה שזה נכון ואולי פעם נרצה להתעמק בזה. נכון, זה אינו פתרון מושלם אבל זה עדיף עשרות מונים על ההכחשה שבכלל אין כאן עניין. דוקא ילדים רגישים עם ראיה בהירה ודיוק, נפגעים הכי הרבה מההכחשות האלה.

מסכימה איתך לגמרי בנקודה הזאת. ההכחשה של המבוגרים שבכלל יש עניין (וחוק החילוף לצורך העניין הוא רק דוגמה אחת) זה מה שהטריף אותי בתור ילדה. יפה שאתה זוכר את עצמך בכתה ב'. משם מגיעה החמלה וההבנה, שמובילה להבנה.

אני והציבור הרחב של מורים הורים ותלמידים , החזקתנו מעצמי במתמטיקה עד יעקוב בהקבצה למתקדמים בכיתה ו , גם עברית הפסקתי להבין בשעורים שלו והפלגתי אל עולמות מתמטיים חלופיים ..שרדתי את הבגרות לא ברור איך .עד היום אני מחפשת נעלמים במשוואות ביוגראפיות מורכבות ואני הולכת ממש בשקט בבית לחדר נידח כשהצעירים עם הבעל המוכשר אש בחשבון של סוחרים עיראקים …מחליפים מהלומות אלגבראיות
פתאום נראה לי שזה סוג של תיקון – יעקוב לדעתי היה עיראקי …הנה נעלם שהתגלה…היש צוהלת ושמחה.. מעניין מה יעקוב היה אומר – אמבה עליך
חוצמיזה אני מכירה את אורי ואת כל הגובה הזה שלו , ויש מזה לא מעט אפילו בהשוואה לעיראקי שלי הפרטי…הוא מתרכך לסוג המבוגרים האלה שניהיים בדיוק בגובה העינים של הילדים עם הסבלנות ועניניות המתאימה , במחשבת הנעלם השני אולי כדאי שאני אלך..שלא אעשה בושות לצאצאים עם הגנים העיראקיים.

יעלה יעלה, יה משוררת. איזה שדה חרציות יפהפה דלוק לך במידרון. לא אמרת מדורה מתישהו?

ואני זוכרת את אבא שלי מתעקש שדרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד ואני מתעקשת בחזרה ואומרת לו שזה לא הגיוני בכלל כי הדרך מ"a" ל"b" היא ממש ממש לא אותה דרך מ "b" ל"a". וכל זה מתרחש בכתה ד' או ה'. איזה תיסכול. אני עדיין חושבת שאני צדקתי…

את מוזמנת לטפס במעלה החרצית… בתוך החרציות מתחבאים כל היצורים /יות והפרחים הענוגים וגם דבורים נכחדות ותורמוסים בסוף השביל למעלה ופרגים וגם כמה חצילים וכלניות – אמנונ'ס..
וככה אפשר איזה ארוחת חובזות ועלים ירוקים שמעתי שהחלבון שלהם, מהזה שווה…

איטה…כיתה ד'…שברים פשוטים – פשוטים עאלק !!!!
מזה שבר? מי שבר? למה נשבר? נשבר ממה? ואיך מתקנים את זה?
בכיתה ד' זה נפל עלי – מורה גדולת ממדים מחבר עמים כלשהו עם מבטא כבד,תלבושת גלותית ושפם – זהו לא היה לי צ'אנס יותר…רב השעור הייתי מוקסמת/מבולבלת מהמבטא ,מהדמות ..עסוקה בפענוח המשוואה הזו-שלה – של הבנאדם שעומד מולי ,והקשר עם החומר הלך והתרופף ונפרם לאט ובעקביות…
ושלא לדבר על כמה אכזבה האין הבנה הזו הנחילה לאבא שלי ודמתה לאכזבה שעוברת כבר דור שני מסבי לאמי…
באמת תיקון יש לעשות
לאחות את השבר

כי שברים כדאי להתחיל ללמד מהשלם יש ברעיון הזה יותר ממה שנדמה

השברים באמת לא פשוטים. בואו ואשתף אותכם בחויית ילדות נוספת סוחטת דמעות: כיתה ה', המורה כותבת על הלוח שלוש חמישיות (מה יש לי משלוש וחמש?) ואומרת "שלוש חלקי חמש". אני מצביע בהיסוס ושואל למה שלוש חמישיות זה שלוש חלקי חמש. המורה מסתכלת אלי כמו על קשה תפיסה ואומרת: אתה לא רואה את קו השבר? הנה, למעלה שלוש, הקו זה "חלקי" ולמטה חמש. מה אתה לא מבין?! הרגשתי ששאלתי שאלה טיפשית. אולי הייתי אמור להבין את זה לבד? יותר לא העזתי להציק. אחרי שנים חשבתי לעצמי שבעצם השאלה היתה טובה מאוד: הרי לימדו אותי מה זה שלוש חמישיות – חמישית זה שלם מחולק לחמישה חלקים שווים ושלוש חמישיות זה שלושה חלקים כאלה. לימדו אותי גם מה זה שלוש חלקי חמש – זה שלושה שלמים מחולקים שווה לחמישה חלקים שווים. למה בעצם זה אותו דבר?!

המורה בכיתה ה' עשתה משהו יותר גרוע אפילו מהמורה בכיתה ב'. שתיהן הכחישו שיש עניין אבל זאת מכיתה ה' גם גרמה לי להרגיש שזה לא לגיטימי להגיד את זה.

כל כך קל לשבור ביטחון עצמי של ילד. כל כך קל לקטוע את הסקרנות הטבעית והרצון לגלות את העולם. מזלי שבבית תמיד היה לי אבא שאהב את הדברים האלה, דיבר איתי בגובה העיניים, לא דחף לי תשובות מוכנות ועודד אותי לגלות את הדברים בעצמי. תודה אבא!

אוח יעלה את קורעת… לזכותך יירשם הצחוק הקולני הראשון של היום.
אורי, מרגיע לדעת שאנשים כמוך מסתובבים כאן, עם התשוקה ללמד ולפענח נתיבים של חשיבה של ילדים. זה לא פשוט בזמנים שלנו, כשאומרים לנו איך ללמוד ואיך ללמד ואיך להסביר.

אני הייתי בחמש יחידות מתמטיקה ולמורה קראו דובה (היא היתה כפיסית ומשופמת והיא היתה הולכת עם מעיל דובון על הכתפיים כאילו שזה שאל). בכיתה י"א נסעתי למשלחת לחודשיים וכשחזרתי לא יכולתי להבין כלום. נסתם המוח.
ירדתי לשלוש. גם שם מפח נפש. יכולתי לפתור בעיות וגיאומטריה וטריגו – אבל המשוואות הארורות… לא הסתדר לי שמשהו אחד שווה משהו אחר. תמיד המינוס היה מתהפך לפלוס או חשבון פשוט של חיבור וחיסור היה נהייה בלגן.
הישועה הגיעה כשנורית אדרי (שאריה המורה הושיב אותה הכי רחוק ממני) היתה מקבלת בפתקים ובסימנים את פתרון הבעיה עד למשוואה – והיא היתה מחזירה לי משוואה פתורה מסודרת ויפה.

ואריה ברגהוף המורה למתמטיקה היה ילד שמאלי בהונגריה. אז קשרו לו את יד שמאל כדי שיכתוב בימין. ואנחנו היינו מסתכלים עליו פעורי פה כשהוא היה כותב תרגילים בשתי הידיים בו זמנית על הלוח – יד ימין את תחילת המשוואה ובטור המקביל בשמאל את ההמשך שלה. כותב ומחייך לעצמו מתחת למשקפיים הענקיים. איש מתוק וטוב לב, שהיה תופס את נורית ואותי כל הזמן, אבל רק מחייך ועושה תנועה כזאת עם היד שניזהר שלא יראו אותנו האחרים…

גלו, גם מקרים כמו שלך אני שומע המון. פיספוס של שיעור או שניים ופתאום משהו מתנתק ולא מבינים את השעורים הבאים. באוניברסיטה זה קרה לנו בגלל מילואים (אבל אז כבר ידענו ללמוד יותר לבד).

נזכרתי פתאום שפעם התחלתי להכין מצגת על חוק החילוף בכפל. ניסיתי להדגים את הרעיון בעזרת יחסי זוגיות (לא אינטימיים) בין טרולים. יצא קצת מבולגן אבל נראה לי ששווה לנסות להמשיך את הכיוון הזה. מוחשי ולא יותר מדי חמור סבר:
http://www.orimosenzon.com/misc/comutative-law.pps

חיים ליכטרמן שהיה מורה שכיר בביהס הקיבוצי שלנו
פשוט שכנע אותי שזה לא בשבילי, שאין טעם,וחבל על המאמץ.
אני השתכנעתי מיד ,משאירה אחרי קבוצת מפגרים,שלא ויתרו עד הרגע האחרון
חווים אחד אחד את הכישלון בבחינה שלש יחידות עלובות ומעליבות
וחיים ליכטרמן הגמד השמן חייך ברשעות ואמר,אמרתי לכם…

אז ,אורי ,אולי תפתח איזה קבוצה קטנה לנפגעי מורים למתמטיקה ,משהו של גדולים ,חויה מתקנת לכל מושפלי המשוואות הנעלמות בריבוע..שנוכל סופסופ לזקוף גו אל מול השברים ,המינוסים ,הסוגריים הנפתחים , וכל המיסתורין הממוספר הזה..

נראה לך? עד שסופסוף נפטרתי מסיוטי הלילה, בהם אני מתעוררת בבוקר לגלות שיש לי בחינת בגרות במתמטיקה ושאני לא יודעת כלום. אני משחררת לגלגול הזה. בשביל מה עשיתי שתי בנות?
אימהות אכלו בוסר…

ואי ואייי גם לי היו סיוטים כאלה…אבל ,גלו, במתמטיקה הטהורה ,היפה, הפשוטה ,גלום כל הסדר והריתמוס של היקום.. לא שווה להתגבר על הפחד??

סורה חושך הלאה שחור.
שווה.

בבצלאל עוד מחכים לבגרות שלי במטמטיקה כדי לקבל תואר וזה עם זוג הורים מהנדסים או בגלל זה! ים של תיסכולים ומורים פרטיים ואין… הילדים אוכלים בוסר, יותר נכון אחת שמחפשת מורה בתל אביב . יש המלצה?

הייתי מת לפתוח קבוצת לימוד למבוגרים עם חרדת מתמטיקה. קבוצת תיקון סבלני. זו יכולה להיות הרפתקה גדולה אבל אני מבין מאוד את אלה שכבר לא רוצים לשמוע על זה אחרי שראו את הצד האפל.

תפתח קבוצות לימוד למבוגרים באיך לפתוח בלוג, איך ליצור עץ משפחה באינטרנט, להעלות מצגות, ליצור חשבון ביוטיוב, בפליקר, בויקי. הרבה אנשים צריכים רק את ההנעה הראשונית ומשם הם מסתדרים. אנשים עם חרדת מחשב, שלא מכירים את כל הדרכים הקלות והידידותיות שהרשת מציעה היום לאיסוף זכרונות וליצירת קשרים.

אתה יכול להדריך אותם. אני אומרת לך, יש דרישה בשוק.

נגיד שיכולה להיות ספרות מקצועית לקורס כזה , כמו המשוואה של פרמה ,חתך הזהב , צופן סיגמה שאותו קראתי.. על נפלאות ה9 ומספרים כמיצגים אכן את הסדר הקוסמי.. מאלף.. אחרי שהבכור קרא את המשוואה של פרמה הוא ניגש למורה למתמטיקה ושאל למה לא מלמדים ככה, לא משנה מה היא ענתה זה לא קידם את העלילה..אבל חווית המתמטיקה שלו הועשרה הוא מבין את הטעם בכך , והוא קורא את כל הספרות המתמטית הזו כמו שהוא קורא כל ספר הרפתקאות אחר , ילדים וגם מבוגרים , נראה לי, אוהבים לחוות את הגילוי את הפיענוח של צפנים בין אם מתמטיים ואפילו תנכיים , ההתגלויות של המשמעות הן חוויה בלתי נשכחת..ואולי ככה נוכל ללוות את הצאצאים טוב יותר במסע הגילוי המתמטי

רונית, זה רעיון נהדר אבל זו בדיוק המומחיות של גליה (אשתי שתחיה). היא כבר מעבירה קורס של שימוש במחשב למבוגרים. באמת כדאי לה להרחיב את הפעילות לתחומים שהזכרת. לא שמעתי שאף אחד אחר מציע את זה.

יעלה, לדעתי הגישה בספרים שהזכרת היא טובה ומועילה. הדברים הם באמת באמת מרתקים וכדאי לספר גם על ההסטוריה, האנשים, המאורעות שהיו חלק בלתי נפרד מהעולמות המדהימים שהתגלו. עם זאת, אני לא מכיר דרך ללימוד מתמטיקה שאינה דורשת מאמץ. הספרים של המדע הפופולרי הם טובים ומהנים אבל לא תמיד מלמדים מתמטיקה. המשפט האחרון של פרמה הוא ספר מרתק אבל הקורא לומד מעט מתמטיקה מקריאה בו. איך אמרה קורין אלעל "חציו אומנות וחציו עבודת נמלים..". נראה לי שלימוד מתמטיקה תמיד דורש איזה סוג של ריכוז והשתדלות. זה לא אומר שזה לא יכל להיות מהנה, להיפך.

המאמץ ראוי וחשוב לכל תהליך של התפתחות ולמידה, הספרות באה להעשיר לתת מלאות ליצר תמונות להפעיל את הדמיון -אולי לתת סיבה , משמעות או ערך מוסף למאמץ …היום לקרוא זה גם כבר נהיה מאמץ….
בשונה ובדומה- היתה לי שיחה עם המורה להיסטוריה של אותו הבן בעקבות הטענה כי הסטוריה זה יבש ולא מעניין ..אבל כשהוא נחשף לספרות היסטורית זה נותן את הצבע והעניין גם שכשצריך לשנן תאריכים , הצעתי למורה לתת בבליוגראפיה- ירצו יקראו לא ירצו לא..
כי "זה לא חובה" – לא כלול בתכנית הלימודים
אבל איך מקרבים , איך יוצרים עניין , איך מרחיבים את הטווח ולא מסתפקים בכל כך מועט ..איך מורה פותח חלון לאופקים רחבים לכיף והאתגר לעשות את המאמץ…
לאחד השער הוא ספר, לאחר סרט, אחר לא זקוק אבל אין ספק שאם יקרא ויחשף עולמו יתעשר ויקבל מימדים נוספים – זאת מהות קריטית בעיני בכל תהליך של לימוד- איך הוא מעורר ומפתח את עניין סקרנות תאבון ומשרת בכך תהליכי ההתפתחות

שמעתי פעם את יוסי שריד אומר שהדבר היחידי שלמד משנותיו כמורה זה "חנוך לנער על פי דרכו" (זה מפרקי אבות?). זה באמת משפט חזק. אנשים הם שונים וצריכים גישות שונות. עם זאת הם גם דומים ולכולם דרושה רגישות הקשבה ועניין. לגבי לימוד היסטוריה – גם אני חשבתי שזה יבש בתיכון ועכשיו אני חושב שזה סופר רטוב. דווקא לימוד הסטוריה נראה לי אתגר יותר קל מלימוד מתמטיקה. כמעט כולם אוהבים לשמוע סיפורים. בעבר קרו דברים מאוד מעניינים המשפיעים על חיינו כיום. בזמן שאני הייתי בתיכון החליטו משום מה ללמד על תקופת בית שני. זה שיעמם לי את הנשמה. היום אני מנסה להשלים לבד את בורות הבורות שיש לי לגבי ההיסטוריה של שתי המאות הקודמות. הייתי שמח ללמד גם הסטוריה אם הייתי יודע. אני חושב שללמד מתמטיקה בצורה שירצו ללמוד זה אתגר גדול מללמד היסטוריה בצורה שירצו ללמוד מכיוון שמתמטיקה דורשת יותר מאמץ.

נראה לי שלהיות מורה זה אתגר גדול – אולי קודם כל להיות אדם – על מנת להיות דוגמא ומופת לצעירים שנושאים עינים בהערצה אל המבוגרים הדומיננטיים בחייהם – לרוב עם אכזבה גדולה
איך כולנו , אני חושבת, זוכרים את המורים האלה שהשפיעו עלינו ..כמה הם משמעותיים לצמיחה ולהתפתחות שלנו.
אמר לי פעם תלמיד מהדמוקראטי – קודם אני רואה מי הבנאדם ואם אני רוצה שהוא יהיה מורה שלי
ואז נחליט מה הוא ילמד.. ובעצם זה כבר פחות משנה..
מתמטיקה היסטוריה ,כל מקצוע הוא שער להבנת החיים , האדם , (ככה בהכללה) כל שער כזה אפשר לפתוח ולעטר או להחריב..
האם האדם הצעיר יבחור לפסוע בבטחון בסקרנות ובעניין זה תלוי הרבה במורה..
אין לי היררכיות זה יותר וזה פחות.. זה אכן מאוד אישי
הדמיון לעניות דעתי הוא בסקרנות הטבעית בהתענינות הטבעית ובצורך להיות נראה, שיכירו בערכי שיאהבו אותי- כך התלמיד המתבגר – ועם הבטחון הזה אני מתחכך ונבנה.
ואם שממה סביב וחוסר יכולת להכיל ולכוון ולאתגר את כוחות הנעורים האלה- זאת אכזבה כמו שרק נוער יכול להתאכזב וזה כואאאב.

כן יעלה, כל זה נכון מאוד אבל יצא לי להפגש באוניברסיטה עם כמה מרצים מטורללים לגמרי עם אופי דפוק לחלוטין שעדיין השפיעו עלי מאוד מבחינת ההוראה. כנראה בגיל יותר מאוחר, שהאישיות של הלומד כבר יותר מגובשת, אפשר גם ככה.

אם אני לא טועה, המשפט 'חנך הנער על פי דרכו' מיוחס למאדאם מונטסורי. אבל יכול להיות שהאבות המפורקים אמרו את זה קודם.

משלי כ"ב פסוק 6

עם כל הכבוד לגברת מונטסורי (ויש כבוד), המקורות היהודיים היו שם קצת קודם:
"חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב, ו')
בכלל, למרות שאני לא "מהמתחזקים", מתחזקת אצלי ההערכה לחוכמה היהודית, הנה מספר מרגליות יהודיות שאספתי בדרכי:
http://www.orimosenzon.com/heb-wiki/index.php/חוכמת_היהדות
(זה ויקי, תרגישו כמובן חופשי להוסיף ולתקן (עדיף שרק תרשמו קודם))

באוניברסיטה כמו שכתבת זה באמת כבר בספרה אחרת של קשר והמפגש עם המורה המרצה הוא אחר , האפשרות של הסטודנט לקחת מהמפגש את מה שהוא בוחר , גם אז יש טראומות ..
אין ספק שיש קשר הדוק לגיל לבשלות ולעמדה שיש מול האחר , בכללל ובענינינו עם המרצה
לפעמים המטורללים והדפוקים הם כה חשופים שלחלקינו מתעור איזה מקום מיוחד עבורם שמאפשר חיבור והשראה ממקום מאוד מיוחד

חנוך לנער… לוקח כמה היבטים 1. ה"חנוך" – זאת אחריות 2. לנער – ההקשר , מול מי המשפט הזה מתקיים..
על פי דרכו – זה אתגר לא יאמן – לחוש את היחודיות החד פעמית של הנער ואת הצרכים המיוחדים של הישות החד פעמית
מאידך דיברנו אי שם למעלה על הדומה- מה שנכון לקבוצת גיל מסוימת ..לתת מענה לקבוצה ועם זאת לנער … אני מקווה שגם לנערה
מרתק המפגש הזה.. של המורה עם תלמידיו יש שפ פוטנציאל כל כך גדול ולכן גם המורכבות האתגרים והאכזבות.. על זה כבר כתבנו..

בכל זאת יש הבדל בין "חינוך" לבין "הוראה". החינוך הוא עניין יומיומי, שכל מי שמצוי במגע עם ילדים מחוייב בו בכל רגע ורגע; ממילא מחוייבים בו מורים מכל תחומי הידע והדיסציפלינות. אבל כאן לא דובר על העניין החשוב הזה, אלא על הוראה אפקטיבית. ונדמה לי שלהוראה כזו אין נוסחה אחת. כל אדם הוא עולם ומלואו, דינמי ומשתנה. ולכן קשה לחזות מראש את תוצאות המפגש בין מורה מסוים לילד מסוים וחבל, לדעתי, לקבוע מראש ובאופן גורף "לְמה זקוקים ילדים". צריך להתנסות (ולבדוק, ולעקוב, כי נזקים וחסרים עלולים להתרחש ולהתגלע בכל מקום ושיטה) ולקוות שהפלא יתרחש.

הי אורי.
"עד לפני חצי שנה הייתי עובד היי טק. למרות שאני כנראה מוכשר בתחום, אף פעם לא הצלחתי ממש להנות ממנו. יש לי הערכה גדולה מאוד למה שנעשה בארץ מבחינה טכנולוגית אבל באופן אישי כנראה אינני מתאים לעבוד בתעשיה."

נעים להכיר!

למה זקוקים ילדים ? אנחנו לא יודעים ? הרבה אנחנו כן יודעים גם אם היישומים שונים מתפיסה לתפיסה, ברור שילד קטן צריך להיות עטוף ומוגן גם אם יש תפיסות שונות לגבי ההתנסויות אותן הוא עובר, ילד בוגר- נער צריך דיאלוג את זה יודעים כולם אפשר לדון על איזה דיאלוג..
וכו.
יש כאן הרבה ניסוי וטעיה וגם תהיה .. ויש משקל רב ומכריע לאישיות של המורה גם אם בא מדיסיפלינות שונות –
כשאנחנו מתנסים מי משלם את המחיר?
אני מעדיפה את ה- צריך להתבונן לעומק ולפעול – כן גם כך יד טעויות רבות אבל חשובה המהות והמואטיבציה של המחנך / המורה
לעניות דעתי בגיל הצעיר ואני מוכנה למתוח את היריעה גם לגיל ההתבגרות – כל מורה הוא מחנך ולכן לא נכון לדעתי להפריד את ההוראה מהחינוך – באוניברסיטה אולי כן..
העובדה שבבתי הספר הרגילים גם המשובחים אין ראיה הוליסטית כל מורה מקצועי בא נותן את המנה והולך ואין קולגיום שמתבונן במכלול , בתהליכים חינוכיים אלא בתמונה בנקודת זמן סמסטריאלית , גם מחנכים מצטינים לא יכולים ואין להם את הכלים והמסגרת אלא רק אישיותם הייחודית אם היא כזו – לאסוף את החלקיקים של חוות הדעת ולנסות לראות איזה שלם נמצא שם איזה אדם צעיר מתפתח כאן..
ומכאן אשאל מהי הוראה אפקטיבית? שהילד הבין את החומר ? או שנבנת לו מכל החלקיקיות הזו תמונת עולם? הוראה זו מילה קרה ושפיצית במיוחד אני מתה על המושג "הוראה מתקנת"

נעים מאוד, אייל. אז אם הבנתי אותך נכון אז גם אתה עוזב הייטק מסיבות דומות. האם כתיבה היא העיסוק העיקרי שלך כיום? גם אני ניסיתי לאחרונה לכתוב קצת. למרות שאני בא ממשפחה של סופרים מפורסמים, מה שכתבתי יצא די קווץ'. הייתי שם פה לינק אבל הוורדפרס של רונית שם כל תגובה עם לינק בגלות של יום יומיים.

הי אורי
מכיר את התופעה. גם התגובות שלי זוכות לעיתים לביקורים של כמה ימים בגלות…
אתה מוזמן לשלוח לי לאימייל info@muzza.co.il
כתיבה איננה העיסוק העיקרי שלי. מה בדיוק אני עושה היום – תוכל לקרוא בפוסט הראשון שפרסמתי. אני לא יכול לרשום לך את הקישור אליו, כי שוב אצא לגלות… אז פשוט תקיש בשורת החיפוש: הטור של אייל עמית. יפתח לך עמוד עם כל הקישורים לכל הפוסטים.
מחכה ללינק שלך במייל
אייל

הי אורי
מכיר את התופעה. גם התגובות שלי זוכות לעיתים לביקורים של כמה ימים בגלות…
אתה מוזמן לשלוח לי לאימייל (כנס למוזה הוצאה לאור. המייל שלי שם בעמוד "צור קשר")
כתיבה איננה העיסוק העיקרי שלי. מה בדיוק אני עושה היום – תוכל לקרוא בפוסט הראשון שפרסמתי. אני לא יכול לרשום לך את הקישור אליו, כי שוב אצא לגלות… אז פשוט תקיש בשורת החיפוש: הטור של אייל עמית. יפתח לך עמוד עם כל הקישורים לכל הפוסטים.
מחכה ללינק שלך במייל
אייל

הי מצאתי משהו – חוק החילוף לא יעבוד עם קפיצים או ספוגים ! (הכובד של הספוגים הכבדים יותר ימעך את הנמוכים יותר ככה שלא תמיד 3+2= 5 )

דרך אחת לפתור חלק מהבעיות מפני חרדת מתמטיקה היא לספר את ההיסטוריה של המתמטיקה כדי להסביר למה בכלל היו צריכים את זה. לתת הקשר היסטורי. לי נראה שלהגיע לשורש המקום שלא מבינים (להתמודד עם הפחד) זה דבר נכון מאוד. אחלה רעיון.

אורי מעניין אותי לשמוע מה דעתך על הרעיון של ויקי חינוך (או בכלל הוראה של ילדים לילדים).
http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A

דבר שהיה יכול להוריד חלק מהבעיות שהוזכרו כאן של מורה שגורם לדחייה מנושא (כי במקום מונופול על הוראה יש חופש בחירה לתלמיד ומגוון של דרכי לימוד).

לגבי קבוצת תמיכה לחרדת מבוגרים – רעיון ענק – אפשר גם לבצע משהו כמו אלכוהליסטים אנוניימיים ? לדעתי לאו דווקא שאנשים צריכים את הנושא של מתמטיקה כמו שהם צריכים להתגבר על תדמית עצמית נמוכה מידי בתחום הזה, ובאופן כללי לפתח את היכולת ללמוד בעצמם, זה נושא של העצמה. יש גם שיטת לימוד כזו, של פאולו פריירה (עליה שמעתי ממרצה מתנועת האיכרים חסרי האדמה מברזיל MST).

יופי של דוגמה לא קומוטטיבית! אני אוהב קפיצים.

בקשר למה שאמרת על לימוד מתמטיקה, בדיוק יצרתי ערך חדש על ספר שאני מעריץ בנושא:
ahttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%9F_%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_(%D7%A1%D7%A4%D7%A8)

(שים לב שהוספתי 'a' בתחילת כתובת הלינק, צריך כמובן להוריד אותו (לינקים רגילים גורמים לתגובות פה לא להופיע עד לקבלת אישור))

לגבי הויקי-חינוך (או ויקי-השכלה או ויקי-הוראה (יש לי בעיה עם המונח "חינוך")) אני מאוד מאוד בעד. רעיון דומה מתרוצץ לי כבר כמה זמן בראש.
שלחתי מייל בעניין לכמה חוקרים מהמחלקה להוראת המדעים בטכניון (כיתבתי גם אותך).

מה זה "אלכוהליסטים אנוניימיים"?

יכל להיות נחמד להפגש ולדבר על הדברים האלה.

מעבירה את הדיון שאורי ביקש לפתוח בפוסט של יובל לכאן, מאחר ואני מכבדת את זכותו של יובל לדיון ענייני בנושא שלשמו הוא פרסם במושבה חופשית.

# מאת אורי מוסנזון:
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 17:00 לערוך

ואני פגשתי באייג'ל בחור שלקה בתרשת שיווקית. אני מקווה שיחלים אבל אני בספק אם עקיצות דבורים יספיקו.

# מאת רונית:
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 17:04 לערוך

מה שבטוח זה שעקיצות של אנשים לא יעזרו. אני קוראת את השורה שלך ומרגישה אגרוף בבטן. לזה התכוונת כשאמרת "אני מקווה שיחלים"?

# מאת אורי מוסנזון:
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 17:21 לערוך

רונית יקרה, התכוונתי לאורן, לא אליך. את רק בסכנת הדבקות.

# מאת רונית:
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 18:20 לערוך

אורי, אני לא מבינה למה אתה מתעקש להכניס את הארס שלך לדיון. הצעתי לך, אמרת שאתה לא מעוניין, מבחינתי העניין סגור ואין לי שום רצון וצורך לשמוע שוב ושוב מה אתה חושב על אייג'ל. ביקשתי את זה ממך בעבר והסכמת, והנה אתה ממשיך. מעדיפה להשאיר את השיח איתך פורה באזורים שמעניינים את שנינו, כמו קידום היוזמה של שבילי אופניים במושבה. תודה.

מאת אורי מוסנזון:
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 19:42 לערוך

רונית.. לא התכוונתי להיות ארסי. ראיתי שאת מכניסה את אג'ייל לדיון ולא התאפקתי לקרוא לשווק רישתי "תרשת שיווקית". אני מאמין שאני לא עושה את זה מרוע, ציניות או רצון להעליב. אני באמת מאמין ששיווק רישתי הוא כמו מחלה חברתית. במיוחד עצוב לי לראות את האנשים שאני כל כך אוהב בפרדס חנה נדבקים.

תביני, אני עצמי הייתי פעם איש שיווק. אני יודע כמה העבודה הזאת יכולה לדרדר את הנפש. לי זה קרה כמעט בלי שנתתי דין וחשבון לעצמי. פתאום קלטתי שאני משקר לעצמי, שאני מספר לעצמי סיפורים. שיווק רישתי אפילו גרוע משווק רגיל. יש לכך מספר סיבות:

* הוא הופך כל שיחת ידידות למפגש עסקי פוטנציאלי (אבל מתחת לפני השטח)
* הוא ביזבוז משווע של משאבים. זה אחת משיטות השווק הכי בזבזניות במשאבים. המון השקעה בשיכנועים פרטניים במקום להעביר את האינפורמציה בכלים יעילים יותר.
* הוא בבחינת גנבת דעת. הכל בנוי על אשלית התעשרות כאשר בפועל מעט מאוד אנשים מתפרנסים יפה. זה נובע ישירות מהאופי הפרמידי של השווק.
* אם המוצר המשווק כל כך מוצלח, עדיף לשווק אותו באמצעים רגילים ולא לגלגל על הצרכן את עלות כל מערך השיווק המנופח (הוא הרי משלם לכמה דרגות מעליו)

התאפקתי והתאפקתי לא לכתוב את זה במושבה חופשית עד היום. הפעם כבר לא יכולתי להתאפק.

אשמח לכל תגובה, גם אם היא לא אוהדת

מאת אלי:
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 10:18 לערוך

רונית
מעניין שלתגובה האחרונה של אורי לא הגבת
גם אני ניסיתי לפני כשנה להביע את דעתי על אייג'ל ונצלבתי על-יידך
אני מסכים עם כל מילה של אורי
ראיתי משפחה נהרסת ומתפרקת בגלל אייג'ל
עבורי, זהו מקור כל רוע
ושוב, עם קצת שכל
תנסי להפעיל את השיטה הזאת על כל התושבים בעולם, זה עובד?
בטח שלא
כי צריך מישהו שיפסיד על מנת שמישהו ירוויח
אם את נהנית להרוויח מהפסדם של אחרים, שיבושם לך
אל תסתמי פיות
למרות שאת יכולה לעשות באתר כרצונך, התנהגי בצורה ראויה
אל תדחפי את הארס שלך אליינו בכל הודעה
תודה וסליחה על הבוטות הקלה
זה על מנת שיבוא ביטוי טוב לרגשותיי

לאורי מסינזון שלום
אנחנו לא מכירים זה מספיק כדי שלא אחווה דיעה על מה שעשתה לנפשך העבודה בשיווק .
זה כלכך משעמם לשמוע שוב ושוב כמה שר"ש הוא מחלה ..בעיקר מחוזרים בתשובה שעבדו בשיווק והיום הם בטוחים שזה הופך אותם למומחים וצדיקים .
מה הסיפור ???…! לא רוצה ,אל תאכל אל תשתתף אל תעשה, תן לאנשים מנוחה.
כי הרי מוצרים שמשווקים בדרכי הטימטומת הרגילה הם כולם ללא יוצא מן בכלל הצלחות כלכליות ומספקים את הסחורה ומקיימים את ההבטחות שבאות עימן…למשל..מים מינראלים.או מרלבורו ..כי אם בר רפאלי מליצה על זה זה בטח טוב יותר מהמלצה של השכנה . וכלכך הרבה מליוני אנשים מצליחים לעשות המון כסף מהשתתפות בשיטת המסחר הישנה ,אתה יודע ,הפירמידה שבראשה יושב לו הבעלים של נגיד אמממ סופרפארם (הוא מתחלק חצי חצי בכל שקל שהוא מרוויח עם העובדים הנאמנים שלו הפזורים בסניפים,)יש כמה סיפורי הצלחה מרגשים מאוד של קופאיות שחסכו והשקיעו וקיבלו משכורת יפה ולבסוף קנו את השליטה בסניף בו עבדו.
זה פייר זה צדק כלכלי .
אין על הפירמידה של האחים עופר …
יש המון אנשים שממש מפחדים משיווק רישתי אני לא מכירה כאלה שהצטרפו באיומי אקדח
זה מגוחך לשנוא כלכך כשסביבנו קורסים מגדלי זכוכית שנבנו בשיטה הישנה .
יש מקום לכולם .
היה לי דוד יבואן גדול של פירות יבשים עשיר מאוד שהפסיד את כל הונו בבורסה ובהשקעות לא נכונות .אז מה?אז לא לייבא יותר פירות יבשים?שמעתי שזה סיכון נוראי…
די מספיק .
אם זה כל מה שיש לך להגיד נגד שר"ש … יכולת כבר לפרסם את זה מזמן .
חבל ששיקרת לעצמך שנים ,חבל שעשית נזק לעצמך ,וכל זאת כשעשית מה?לא שיווק רישתי .
לא רציתי לפתוח כאן חזית אבל זה מעצבן בורות שמלווה בכלכך הרבה ביטחון שמבוסס על מה??

תתפלא אני לא עם רונית באיג'ל ,אבל היא נתנה לי השראה להצליח בעסק אחר , היא תומכת ומפרגנת כמו אישה שמבינה ומכירה שר"ש לעומק.
כלכך הרבה תמיכה עזרה ורצון שאלה שתחתיך יצליחו לא פגשתי בשום עסק אחר.
במקום לפחד מתחרות יש כאן עסקים שמובוססים על תמיכה ונתינה . זר לא יבין זאת .
כת של אנשים שמתחבקים ומפרגנים .
בעסה לחיות בשקר
בעסה לפחד ממתחרים
כייף להתפתח לעבור דרך פחדים ולגדול
תחי מדינת ישראל
נעה .

לא קשה לשכנע אותי לבחון מודלים כלכליים אלטרנטיביים. גם אני מחפש תחליף לקפיטליזם-החומרני-דורסני-שיווקי שהגיע אלינו כמו רוחות רעות מארה"ב. אני פשוט חושב שהשיווק הרישתי הוא לא אלטרנטיבה. במידה מסויימת הוא חלק מהשיטה. הקואופרטיבים האורגניים הם אלטרנטיבה, שוק קחתן הוא אלטרנטיבה, השיקשוק היה אלטרנטיבה, אומנים במושבה היא אלטרנטיבה, מושבה חופשית היא אלטרנטיבה ויש עוד.

כל טוב והחלמה מהירה.

חלק מהותי בקריסה שאנחנו בלב ליבה הוא קריסת העולם הצרכני/ צרחני – יש לי המון רספקט לשרש אני חושבת שזה מודל מעניין ומאתגר , אבל בסופו של יום הוא שייך לעולם של קניה ומכירה -אני ממשיכה את הקו של אורי.. אם כבר קפיטליזם וצרכנות אז כזו , אבל האם הנחת היסוד נכונה?
הערת בינים:"האם מותר לנו באתר אשר נושא את החופש בשמו , להיות חופשיים לערער את הפרדיגמות להצטחצח ולהתנגח גם אם הפרדיגמות שיכות להוגה ומקימת את האתר הזה…"?
האם אנחנו כולל כולנו יכולים לחיות עם מעט יותר סימני שאלה בסוף כל משפט נחרץ שאנחנו מנסחים ומגבים גם אם נדמם עליו אחר כך בסתר? זאת גם אמירה עצמית כך שאל תתפסו אותי בזה..
אכן אי אפשר כמעט לחשוב את העולם אחרת מעולם צרכני אבל הוא משתנה ואנחנו נדרשים או מוזמנים ברמה כזו או אחרת לעמוד מול כל מוצר ומוצרית ולשאול את עצמינו האם אני צריך או רוצה … האם יש אלטרנטיבה אמיתית או שזאת פאה?
גם את המליונים שעושים בשרש אנשים משקיעים בתבונה רבה או מועטת בנכסים נדלניים או פיננסיים ומפסידים או מרוויחים על פי כוחות השוק הקפיטליסטי המתמוטט
להיות חלק מהסיסטם הזה זו הזדמנות להכיר את עצמך ואת החוקיות(עוד פעם נפלתי על המילה הזו) הפועלת כאן לעומת או עם חוקיות אחרת …כל דרך שנבחר בה היא דרך שמזמינה התפתחות או תקיעות…מול זה עולה לי השאלה כמה אנחנו יכולים להיות מופרדים ולהתבונן בזה כעוד נתיב התפתחות , האם זה הנתיב בו מתאים לי להתפתח והאם ברגע מסוים אני יכול/ה להמשיך הלאה- , לאחד/ת כן לאחר/ לא..התשובות אינן משנות כרגע, אני מעדיפה להשהות את השאלה ,,,
האטצ'מנט לגישה כזו או אחרת מביא ויב לוחמני מפריד במקום בו אנחנו דווקא מבקשים להתחבר- אחד אל השני בנדיבות וקבלה..אכן גם אני מנסחת משפטים מתוחכמים ומתחכמים ויורה חיצים לכל עבר – וגם חוטפת חזרה ברוך השם והקהילה.. אז מה.. האם זאת לא הזדמנות לבדוק את עצמי??
האם התוקפנות שמציצה פה בכל פעם שמישהו מביא דעה אחרת או לוקה בהומור יותר או פחות משובח – על אג'ל או שר"ש , האם התוקפנות הזו לא ניתנת לעידון בתוך המסע וההתפתחות בשר"ש?? הרי השאלה איך אני פוגש את האחר לא מותנת בכך שיש עליו תגית אג'ל או שר"ש או כל זמן שהוא מצטרף פוטנציאלי.. אלא שאלה שאפשר להתאמן עם התובנות מהתהליך בשר"ש – גם על האחרים ..ולהפך..
העיקר שנהיה בתנועה, שנתפתח, שנשאל שאלות , שניפגוש את האחר בציחצוחי לשון כמו גם בכבוד לבחירות שלו ולמקום הו הוא נמצא..גם אם אנחנו לא מסכימים אחד עם השני/יה, תודה לאל ושמו …הרב גוניות הזו היא מופלאה ..ואם יש נוק אאוט מתחת לחגורה שיהה שנון , ושניקח אותו בקלות ובחרות לצאת מהמיצרים האלה ..