כתב: באֵרי צימרמן*

קָרָאנוּ בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר וְכָךְ יַלְּדִי לִי שָׂח:
הַמְּגִלָּה, כָּךְ אָמַר, מַזְכִּירָה לִי שָׁח

רוּץ וּדְהַר, אָמַרְתִּי לוֹ, הַבֵא לִי תִּימוּכִים
לִבְנִיָּתָה שֶׁל מְגִילָה בִּדְמוּת מִשְׂחָק מְלָכִים

אֵין בְּעָיָה, אָמַר יַלְּדִי, הִנֵּה אַתָּה הִתְחַלְתָּ,
מִשְׂחָק מְלָכִים – פְּתִיחָה נָאָה אֲשֶׁר אַתָּה אָמַרְתָּ

מֶלֶךְ אֶחָד אֲחַשְׁוֵרֹש, הַמֹּלֵךְ בְּמֵאָה עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינָה,
מַמְלָכָה מְלֵאָה פָּרָשִׁים וְרָצִים וְחַיָּלִים בְּכֹל פִּנָּה

שִׁשִּׁים וְאַרְבַּע מִשְׁבָּצוֹת בְּלוּחַ הַשָּׁח, לֹא פָּחוֹת,
וְהֵן מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה מִשְׁבָּצוֹת בִּשְׁנֵי לוּחוֹת

כְּלוֹמַר, יֵשׁ לָנוּ מִשְׁבֶּצֶת אַחַת עוֹדֶפֶת, הִסֵּס יַלְּדִי הַנִּמְרָץ,
אַךְ מִיָּד הִמְשִׁיך לְהַתְקִיף עִם הָרָץ

שְׁלִיחִים נִשְׁלָחִים לְכֹל הַמְּדִינוֹת לְהוֹדִיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָּתוֹ
לְהַשְׁלִיט דְּבַר שַׁלִּיט עַל כֹּל אִישׁ וְאִשְׁתוֹ

לְכֹל מְדִינָה יֵשׁ מִשְׁבֶּצֶת בַּלּוּחַ, בֵּין אִם גְּדוֹלָה וּבֵין אִם קְטָנָה,
וְרַק לַיְּהוּדִים אֵין מִשְׁבֶּצֶת, כִּי רַק לַיְּהוּדִים אֵין מְדִינָה,

וְזֶה סוֹד הַמִּשְׁבֶּצֶת הָעוֹדֶפֶת, הִתְפָּרַצְתִּי פָּרֹץ לְדֶלֶת פְּתוּחָה,
וּשְׁנֵינוּ חִיַּכְנוּ וְהִמְשַׁכְנוּ בַּמְּלָאכָה

דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹש "אֵין לְהָשִׁיב",
צִטֵּט הַיֶּלֶד בְּאָזְנֵי אָבִיו
וְעָנָה לוֹ הָאָב: הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתָּ,
מַמָּשׁ כְּחֻקֵּי 'נָגַעְתָּ – נָסַעְתָּ'

כְּשֶׁבִּגְתָּן וְתֶרֶשׁ מְקִימִים מְהוּמָה
הַמַּלְכָּה מְבַצַעַת יֹפִי שֶׁל חֲסִימָה
וּמִי שֶׁבַּפָּח נָפַל כִּמְעַט
נֶחֱלָץ בִּזְכוּתָהּ מֵאֵימַת הַמָּט

וּכְשֶׁהָמָן מְתַחְבֵּל תַּחְבּוּלוֹת
וְעֵינֵי אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כָּלוֹת
מִתְחַכֵּם הַמֶּלֶךְ לָעוּט עָלָיו כְּעַיִט
שֶׁלֹּא יִכְבֹּש אֶת הַמַּלְכָּה בַּבַּיִת
וְנוֹתֵן לוֹ מָט כָּזֶה שֶׁתְּצִלֵּינָה הָאָזְנַיִם
מֵאַרְמוֹנוֹת שׁוּשָׁן עַד חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם…

כָּאן עָצַר הַיֶּלֶד וְקוֹלוֹ נָדַם,
הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת וְהוּא כְּבָר נִרְדָּם

וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי בְּתוּגַת מְבֻגָּרִים,
תּוּגַת הַמְּהַרְהֵר בְּחַג הַפּוּרִים:

מִי הוּא הַמְּשַׂחֵק בְּשָׁח בְּגוֹרָלֵנוּ?
מִי הוּא הַמֵּזִיז כְּחֵפְצוֹ אֶת כֵּלֵינוּ?

מַדּוּעַ כֹּל שָׁנָה מֻטָּל הַפּוּר, כְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא קָרָה,
כְּאִלּוּ לֹא נָתַנּוּ כְּבָר מָט בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה?

כָּךְ וְכָךְ הִרְהַרְתִּי בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת וְלֹא הִתְנַחַמְתִּי
וּבַסּוֹף, מַה לַּעֲשׂוֹת, גַּם אֲנִי נִרְדַּמְתִּי.

———

(*) בארי צימרמן מגיש סיוע למי שרוצים לקיים את מנהגי עמנו בביתם או בקהילתם וזקוקים לידע ותרגול בתחומים כגון: עיצוב קבלת-שבת, עריכת טקסי-חג, הכנה וביצוע של טקסי בת-בר-מצווה (כולל "עליה לתורה"), ועוד. לאתר קֶשֶׁר – תרבות יהודית לכל | אימייל >>