שלום לכולם, אני שיר, אמא לליה וגוני, מטפלת, אוהבת ומגדלת ילדים כמעט מאז ומתמיד.
אני גרה בפינה קסומה בפרדס חנה, עטופה בפרדס ובטבע ושם בדיוק מתנהל המשפחתון שלי כבר חמש שנים.
המשפחתון פועל בתוך ביתי, מה שמבטא את מהותו: הילדים במשפחתון נכנסים לי למשפחה וללב. כך נוצרת בינינו, במהלך הזמן, קירבה של אהבה וכבוד.

הגישה שלי הינה זורמת חופשית ומאפשרת לכל ילד להיות בראש ובראשונה בדיוק בדיוק מי שהוא. מה שמאפשר לילדים לבטא את רצונותיהם ותשוקותיהם במשחק אישי ובין- אישי ובתקשורת בכלל.
התברכתי ביכולתי "לקרוא" ולהבין את הרצונות והצרכים של כל ילד וילדה, לחבק בחום ואהבה, וזו בעיני הקרקע הבריאה והטובה לצמיחה, התפתחות וגדילה.

קבוצת הגילאים השנה היא באיזור גיל השנה ועד שלוש.
המשפחתון פועל שישה ימים בשבוע בין השעות 7:45- 13:00\16:00.
אתם מוזמנים לבוא, להכיר ולהתרשם.

להתראות, שיר.
052-3251256

הטלויזיה, ששהתה כאן מהמונדיאל, חזרה לפני כמה ימים לבעליה.
הילד בקריז.
בלי מנת בן-10 היומית קשה לו להתעורר, הוא כועס.
צריך לחשוב על פיתרון.
המוח שלי מבולבל.
אני מחפשת משהו במחברת ומוצאת רשימות שכתבתי בסדנת המסע לילדים.
יש שם הרבה רעיונות, מתוכם משהו שהמנחה השתמשה בו כמה פעמים במהלך היום, בעיקר במעברים: "בואו ניקח נשימה עמוקה ונשחרר".

***

עכשיו שקט. המחשב פנוי. המזגן ממזג. פנאי לנשימה עמוקה.
למרות שהחופש הגדול טס, הימים האחרונים מתארכים.
שום טיול רציני לא התקיים החופש. יותר גיחות נקודתיות. אז אתמול שלשום נסענו לסחנה. לא הייתי שם מאז שהייתי קטנה – ואיזו הפתעה נהדרת!
עמק המעיינות, שם מקסים שמעביר למציאות אחרת, רטובה, ההיפך מ"ישראל מתייבשת". הגלבוע חזק ויפה. האדמה שלמרגלותיו עשירה וכהה. מזג האויר, השמות שבדרך, כל כך ישראליים, מעוררים געגוע וזיכרונות. הארץ הזאת קטנה ומוכרת.

מקום תמים, שמורת טבע. מאפשר דו-קיום. הרבה אנשים ושפות: עברית, אנגלית, ערבית, צרפתית, רוסית, אנשים כאלה ואנשים כאלה. אפילו טינאייג'ים קשוחים משחקים כמו ילדים, אוכלים תפוח. על כל מי שראיתי היה נסוך מין פיוס, משהו ילדי, של בגדים קצרים בחום אוגוסט ונוכחותם של מים. דו קיום בין ילדים ומבוגרים, בין אנשים ודגים, בין פעלתנות למנוחה. אביזרי הציפה, שגדולים מידי לבריכת כלור ומיותרים מידי בים מקבלים פה את שעתם הגדולה. מזרנים צבעוניים, כורסאות צפות, גלגלי-ענק, סירות משוטים מתנפחות והלהיט הישראלי – מזרונים מתנפחים לאורחים, בגדול כפול, שזזים בזרם המרכזי כמו לוויתני אורקה וצריך להיזהר שהם לא יגהצו את אחד השוחים.

ינאי נחוש בדעתו לחקור את המקום ביסודיות. כל נקיק, כל מפל, כל קומה במפל, תעלה ובריכה זוכים לביקור ושיכשוך. אנחנו שוחים את הבריכה האמצעית לכל הכיוונים, יוצאים ממנה לטיולים יבשתיים ושוב קופצים למים. השחיה כתף אל כתף משמחת אותי במיוחד (תודה שחר, חשבתי עלייך הרבה תוך כדי). וגם השיחה שתוך כדי השחיה.
וגם רגעים על המחצלת בצל, כשהרוח החמה מלטפת את הגוף הנעים ממים מתוקים ומשרה נימנום והירהור.

בחמש בדיוק המצילים שורקים. לבושים בחולצות של החברה להגנת הטבע הם עוברים על פני הגדות ומוציאים את המתרחצים שמתקשים להיפרד: ילד עם מצופים של היפר-זול, קבוצת נערים, אבל לא את האישה המבוגרת עם השיער הבלונדיני הגבוה. "למה היא לא יוצאת?" תוהים הילדים בינם ובין עצמם. "מה היא חושבת לעצמה?"
"אף פעם אי אפשר לדעת" אומר ינאי. "אולי היא חרשת? אולי היא לא מבינה עברית?".

כשהמקום מתרוקן מאנשים החיות יוצאות.
להקות דרורים מרקדות בלקטנות, חומט קטן חומק מתחת לשיח. הדגים הגדולים מעיזים לעלות מהקרקעית לנגוס בשאריות של עוגיית עבודי.
38 ש"ח למבוגר 22 לילד. פתוח 08:00 עד 17:00. אני מבינה שצריך לסגור מוקדם כדי להספיק לנקות, אבל מצטערת שאי אפשר להישאר ללילה, או לקבל שם את הדימדומים.

[מאת חגית ספנסר*]

קולגה שלי שאלה אותי, איך זה קורה, שמתוך כל השיטות בהם אני מתמחה ועובדת, (התמקדות, דמיון מודרך, NLP, קונסטלציה משפחתית.. ) בחרתי ללמד דווקא התמקדות ?

מצאתי בקלות עשר סיבות טובות ויש עוד לפחות עשר שעדיין לא התנסחו במילים:

1. ראשית, אני פשוט אוהבת להתמקד. ההתמקדות מחברת אותי לעצמי באופן מעמיק, מייצרת שלווה פנימית וביטחון וזה מאד מלהיב ומהנה ללמד נושא שאוהבים.

2. אני מאמינה בפוטנציאל של ההתמקדות לחולל שינוים טובים. כשמתמקדים ב"משהו", מקשיבים לנושא כלשהו באווירה של קבלה, סבלנות ופתיחות, הוא מתעורר לחיים ומשתנה מעצם השהות האמפאטית איתו.

3. התמקדות עוזרת לי להיות אדם טוב יותר כלפי עצמי וכלפי הזולת. ההתמקדות מרחיבה ומעמיקה את טוב הלב, הנדיבות, הקבלה והאהבה.

4.התמקדות עוזרת לי להתחבר אל מעיין היצירתיות שבתוכי. כל דבר שאני עושה: לוקחת החלטות, מתכננת טיול או אירוע משפחתי ,פותרת בעיות, חוקרת נושא מתוך נושאי החיים, כותבת מאמר. כל עשייה, מתחילה מתוך הוויה של התמקדות. זהו תהליך שמספק לי השראה.

5. אני מתמקדת ומלמדת התמקדות כי זה עוזר לי להיות אדם שלם ואותנטי. כשאני מתמקדת, אני פוגשת גם את החלקים הרגישים שבי: מקומות של עצב, פחד ודאגה. ההתמקדות מאפשרת לי לחוות כל רגש ללא הדחקה או שיפוט ולנהל איתו דיאלוג פתוח. להבין מאין הוא בא, מה הוא רוצה בשבילי ולהמשיך הלאה, מבלי להיתקע.

6.ההתמקדות מעמיקה את תחושת השייכות. היא עוזרת להקשיב ולראות כל אחד בגובה העיניים. ההתמקדות מייצרת שפה אשר מסירה מחיצות של בין אנשים, ממיסה דעות קדומות ומדגישה את מה שמשותף ומחבר בין אנשים בכל העולם.

7. אני אוהבת להתמקד כי התמקדות תומכת באיכויות כמו נוכחות קשובה וסבלנית, הכלה, רכות ובהירות. בתקופה שבה אנחנו רב הזמן עמוסים במשימות הגדולות ממידתנו, ממהרים להגיע ולעולם לא מספיקים…זה מאד מרגיע ומחזק, לנוח מהעשייה המוגזמת בתוך הוויה נינוחה, שקטה וסבלנית.

8.אני מתמקדת ומלמדת התמקדות כי זה מספק לי דרך טובה לנתינה. הרבה פעמים אנחנו נמצאים עם משהו פיסית אבל המחשבות והרגשות שלנו נודדים למקומות אחרים… להתמקד עם משהו זה להיות איתו בנוכחות מליאה, ללא שיפוט, בהקשבה ותשומת לב הניתנים לו באופן מלא, מכוון ושלם.

9. אני אוהבת התמקדות כי זו דרך פשוטה וזמינה לעזרה עצמית. אפשר להתמקד בכל מקום, בכל שעה, לבד וביחד. אפשר להתמקד בכל תנוחה: בישיבה, בעמידה, בשכיבה וגם תוך כדי תנועה. אפשר להתמקד דקה או שעה וזה תמיד מרגיע, מחזק ותומך.

10. אני מתמקדת ומלמדת התמקדות כי ההתמקדות מייצרת תקווה. תמיד, בכל מצב, בליבה של כל בעייה או אתגר, טמון הזרע של "הפיתרון". ההתמקדות מייצרת תנאים טובים לנביטה וצמיחה.

קורסי התמקדות יתקיימו בבית אלה בכרכור, בשני מסלולים:
קורס התמקדות ערב – בימי שלישי. תאריך פתיחה – 5 באוקטובר 2010.
קורס התמקדות בוקר – בימי רביעי. תאריך פתיחה – 13 באוקטובר 2010.
16 מפגשים שבועיים, 4 שעות כל מפגש, 85 שעות אקדמיות.
סדנת הכירות עם גישת ההתמקדות תתקיים ביום שישי 3 בספטמבר בשעה 9:30 בבית אלה בכרכור. לפרטים והרשמה צרו קשר או התקשרו 052-8916931

מנחה: חגית ספנסר M.Sc., מטפלת ומנחה מוסמכת להתמקדות, קונסטלציה משפחתית, NLP ודמיון מודרך. בעלת ניסיון של 15 שנה במגוון של שיטות טיפול מתחום הגוף והנפש. בעלת "בית אלה". מרכז לריפוי, צמיחה והגשמה. מומחית לטיפול, ליווי והנחייה של אנשים וקבוצות בתהליכי ריפוי, שינוי והתפתחות.

[מאת: לילי בוטמן]

לילה שנעם לא תשכח (כנראה) ב50 השנים הבאות

ארז רוטה הוא חבר של חבר טוב, ולכן גם חבר (בקטנה) שלנו. הוא חי בחוות בודדים ליד רביבים ומטפח כרם אורגני ויקב בוטיק. הסתבר שענבי יין הכי טוב לבצור בין 1 בלילה ל 8 בבוקר כשהענב קר, שיקבי הבוטיק הקפדנים עושים את הבציר ביד ולא במכונה כי אז הענבים לא נפצעים ותהליך התסיסה אינו קורה בזמן ההובלה, הסתבר שעדיף לא לסנן, כן להשרות את הענב עם הקליפות …בקיצור הבציר אצל ארז מתרחש בלילות יום ה' במהלך אוגוסט, אז הפסקנו לפנטז כמה זה יכול להיות כייף ועם זאת להתעצל לזוז מהבית ונסענו לחוות רוטה.

יש אוהל אירוח גדול ומזרונים, מקרר ומנגל צמודים שמיד הובילו לארוחת ערב משולבת על האש, מדורה עם קומקום תה פעיל והעיקר יין מעולה שארז מכבד בו ברוחב לב. על התווית כתוב: "מומלץ לשתיה עם אנשים שאוהבים" אז הבאנו חברים, ברור!
מי שימציא מדבר בלי דברים שלא רק עוקצים אותך אלא ממש אוכלים אותך כאילו הרעיבו אותם שבוע יקבל את אות חסידי אומות העולם. אצל ארז העוקצים היו קיצוניים, התמרחנו והרבה, הקמנו אוהל כדי שהילדים יהיה באזור הנקי מאוכלי אדם ובכל זאת הילדה חזרה עם התפרצות של האוטופיק דרמטיטיס וחברה שלנו פתחה תגובה אלרגית שהצריכה רופא.

בנינו על זה שהילדים יתישו את עצמם לפני אחת בלילה וישאירו אותנו להתמסר לבציר, נחלנו 50 אחוזי הצלחה. אביב נרדם, נעם בת 8 פחות יומיים התייצבה לבציר מצויידת בסטנדרט =מזמרה ופנס ראש וגם בנחישות ורצינות שיש רק לנעם. היה קסום שמים מלאי כוכבים כמו שחשבתי שיש רק בהר הגבוה בסיני, מידי פעם כוכב נופל ולוקח איתו את המשאלה התורנית שלי. קרירות מבורכת שאכן הגיעה לקראת אחת. שורות שורות של מרלו עמוסות לעייפה ונעם מביאה ארגזים, בודקת שלא נשארו אשכולות בשורה כולה מגוייסת לבציר. בארבע לפנות בוקר בפינת הקפה סרוחה על הכסא כמו כולנו ואני מסתכלת עליה ואומרת לעצמי איך הילדה שלי נראית כולה כמו הקוקו והסרפן עכשיו ב 2010.
נעם הלכה לישון ואנחנו חזרנו להריץ עוד שורה, העולם החל להתעורר אח"כ הייתה זריחה, אח"כ נכנסו לאוטו וחזרנו הביתה והמשכנו לישון בהפסקות קלות כל השישי.

יש בציר גם יום חמישי הבא, מי שרוצה לשגר את עצמו לייקום מקביל וגם לעשות מעשה מועיל, שיתאם (עם ארז 054-4968703) ויבוא, לא לבעלי עור רגיש.

[טליה טוקר]

ברכות לכולנו:
טוב, אז הגענו לגל הנחש שמוביל לתקופה מרגשת ביותר, בה אירועים רבים מתרחשים במקביל בחיינו וקיים פוטנציאל של שינוי משמעותי. בלוח המאיה המקודש, הצ'ולקין, גל הנחש מתרחש בסמוך למרכז הלוח שמסמל את המרכז שבתוכנו. צינור האור של מרכז הצ'ולקין מסמל את המעבר ממצב של קבלת מידע ואור שמועברים אלינו בחלק הראשון של הלוח להתמרה מעשית של המידע שהתקבל אל מציאות חיינו בחלקו השני. בזמן המיוחד של מרכז הלוח אנחנו מקבלים את התורה הפנימית שלנו, חווים התגלויות ונפתחים ליעוד הגבוה שלנו בכדור הארץ. לאחר העיכול, ההטמעה וההתמרה, אנו לומדים כיצד ניתן לממש את המידע המועבר אלינו ולבטא אותו. גל הנחש מסיים את שלב קבלת האינפורמציה ומלמד כיצד לבצע את השינויים הנדרשים לביטוי הייחודי שלנו במציאות היום יומית.
לא רק שאנחנו במרכז הלוח, אלא שביום החמישי של הגל אנחנו מתחילים שנה "אזרחית" חדשה במאיה את שנת הירח הקוואנטי (ראה פירוט באירועי החודש).
נשים גם את ליבנו לכך שגל הנחש כולו מלווה בימי שער שהם פתח לתנועה ולצמיחה. ימי שער הם ימים שהעוצמה בהם מאד מתחזקת ושכל מה שחושבים ומרגישים מתעצם. הסנכרון המסחרר יוצר "מיקס" מרשים ופותח עבורינו אינסוף של אפשרויות..

ה- 22/7: טון 1 בגל הנחש: הנחש העוצמתי זוחל בתנועה ספיראלית קרוב קרוב לאדמה ומלמד כיצד להתמיר שליליות, הרס וקושי לחיוביות, שמחה והנאה מהחיים. למשך הגל הקרוב הנחש מושך אלינו את תענוגות החיים ואת היכולת להתחבר לחמשת החושים המוכרים לנו- ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומגע ולהנות מקיומם. במהלך הגל אנו מוזמנים לאט ובהדרגה להגדיל את החיוניות, החיות, החיבור לאינסטינקטים ולשמחת החיים שלנו. הנחש מסמל את הרצון האינדיבידואלי, כך שבמהלך הגל אנחנו מוזמנים לגלות את הרצונות היחודיים לנו ואת הצרכים הספציפיים שלנו ואותם לבטא. לעתים החיבור לרצון הנחש יכול לגרום לתחושות של חוסר שייכות או שונות. במהלך הגל אנו מבינים שבכל מקרה אנחנו לא שייכים לשום דבר ולאף אחד. אנחנו אנחנו וזה אמור להספיק. במקום לבזבז אנרגיה על נסיונות של השתלבות בעולם, אנחנו נכנסים פנימה ומשקיעים את האנרגיה במימוש הרצונות שלנו. אנו לומדים כיצד להתחבר לאותנטיות שבנו ולהרגיש בנח עם מי שאנחנו. הנחש הוא בעל אישיות כריזמטית ואינדיבידואלית ועל כן מאד מודע לנפרדות הקיימת בעולמנו. כתוצאה מכך לעתים לאנשי הנחש קיימת נטייה לחוות תחושות של דחייה ובידוד. במהלך הגל אנו מחזקים את האהבה לעצמנו, משחררים את הדיונים הפנימיים בסוגיית הבדידות וחווים את האהבה שבכל מקרה מקיפה אותנו כל הזמן. גל הנחש על העוצמה של ימי השער המרכיבים אותו מאפשר להתחבר למהות הייחודית שלנו ולשחרור של מה שכובל ומסתיר את הצבעוניות הקיימת בנו. בעזרת הנחש אנו מתחברים לחכמת האבות הטמונה בסלילי הד.נ.א. שלנו ונולדים מחדש לחיים מענגים ומלאים בביטוי שמח. לקריאה נוספת »

שלום עליכם חברים באשר תהיו. בואו אספר לכם קצת על ארטנס – בית ובית ספר לאמנויות התנועה וההופעה.

ארטנס הוקם בשנת 2005 על ידי שחר דור ובשנתיים האחרונות חי ובועט, מתגלגל וקופץ בקיבוץ עין שמר, ממש מעבר לכביש. ארטנס הוא משכן בינלאומי לאמנים, קהל וקהילה, ללימוד וליצירה ומרחב להופעה ותצוגה. העשייה בארטנס נישאת על גבי השורשים המושרשים של מובילי הפרויקט, ודברים גדולים קורים לכל הלוקחים חלק בדבר.

השנה אנחנו ממשיכים. בהתרגשות, פליאה ועבודה רבה, אנחנו עוברים למקום משלנו!!! אחרי 15 שנים של עבודה במקומות הכי הזויים שאפשר לדמיין. אנחנו בונים בית חדש לארטנס, בתוך הקיבוץ. בבית יהיה סטודיו גדול, 150 מטר, עם רצפת עץ צפה, תקרה גבוהה וכל מה שצריך כדי לעבוד, להתפנק, ליצור ולהופיע. וגם משרדים, ושירותים ומקלחות ואפילו – מגורים לתלמידים שבאים מחו"ל ומתל אביב.

גם תוכנית הלימודים מתרחבת ואל שיעורי הליבה של בית הספר נוספו שעורים מגוונים מיוחדים עם אמנים מהשורה הראשונה בתחום התנועה ובאמנויות משלימות. התוכנית מאפשרת לכל תלמיד להרכיב את מסגרת הלימודים המתאימה לו: מתוכנית מלאה של ארבעה ימים מלאים ועד לשיעור יחיד בשבוע לאורך השנה.

ביום חמישי 5.8 בין 11:00-14:00 אנחנו עורכים יום פתוח בבית הספר לקראת שנת הלימודים הקרובה. בתוכנית שעורים קצרים עם מיכאל שחרור, נעם כרמלי ושחר דור, וזמן לשאלות, לתשובות והרשמה. הכניסה ללא תשלום. אנחנו מזמינים אתכם לבוא, לרקוד ולהכיר.
עוד על ארטנס, הפעילות, הפועלים ובית הספר תוכלו למצוא כאן: www.artness.org/school או כתבו למייל או התקשרו לכרמית: 054-5952695

נשמח לפגוש אתכם בתנועה

שחר דור וצוות ארטנס.

[צילום: רונן הירש]

[שירי ג'ורנו]

אז רציתי לספר קצת על התהליך שעברנו בתיאטרון הידית, בדרך ליצירת ההצגה :
זה התחיל בשאלה: "לאן נעלמה השמחה "?
אותה מהות של שמחה פשוטה, נהייתה חמקמקה כל כך, התכסתה בכובדם של עומסים ומשימות החיים, עייפות, תחושה של כורח לעשות ולאו דווקא בחירה, געגוע, ועצב עמוק שלא תמיד קשור לסיבה.
וגם בתחושה שדברים רבים בתוכנו ומסביבנו, הולכים ומתפרקים והרבה מהמסגרות והטקסים שהם חלק מרקמת החיים מאבדים מתוכנם ומתוקפם, מתרוקנים, לעיתים עד כדי שמאבדים מממשות.

אז, נושאים אלה החלו להתגלגל, להדהד בחלל החזרות, בעבודה עם האנסמבל , והחלו ללבוש ולפשוט צורה, להתגלם כרעיונות, כתמונות, במילים, בתנועה. עברנו דרך "השולחן המשפחתי" של כל אחד ( ותודה לדודי מעיין ולמרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי), אותה סביבת מקור-הבית, היכן שנולדים כל הרגלי החשיבה והדפוסים, וכל אחד מהשחקנים יצר דמות של אחד מהוריו ולמד לשחק את ההורה, לא האובייקטיבי אלא זה המוטבע בתפיסתו, ונרקמו דמויות הורים שפעמים רבות משחקות דפוסים תקועים ( איך משחקים דפוס ? ).

התיאטרון עבורי בנוסף להיותו מדיום אומנותי, הוא כלי לחקר התודעה וכלי מרפא לנפש. כל אחד מהמשתתפים עבד מתוך סיפורו האישי מבלי להיצמד אליו, והשתמש בו כהשראה בלבד, אך עם חוט דק המחברו כל הזמן לפעימת הלב, כשאירוע החתונה מהווה כל אותה עת סיבה ומסגרת להתרחשות הזו.
בדרך קרו המון דברים: תמונות וסצינות נכנסו ויצאו, תלבושות נתפרו והוחלפו, והחיפוש עם השותפים על טיבו של חלל המכיל התרחשות זו יצר חללי חתונה שונים, נולד ילד חדש ומדהים, ארעו עליות ומורדות, ניתוח לב פתוח, הריונות נוספים, אנשים עלו וירדו מן הרכבת, מלא מלא זיעה ונסורת, וגם גילויים קטנים מרגשים שהבהבו לרגע ונהיו שתי הצגות אחת: לאן נעלמה השמחה שעלתה ב 2008 ואולמי סאן סט שעלתה בפסטיבל עכו האחרון.

ועכשיו סוגרים מעגל, חוזרים הביתה לנגריית הידית, בגרסה שלישית (ואחרונה בלי נדר) של : אולמי סאן סט.
אז למעשה זו מעין טרילוגיה שמספרת את סיפור המסע שלנו כשהוורסיות שונות מאוד האחת מרעותה.
הדבר שהתחדד עבורי הפעם הוא לעבוד עם מה שיש, עם התכנים והאנשים שמגיעים, עם חוסר הוודאות וחוסר השלמות שקיימים בתהליך, בלי משאבים כמעט, עם מה ששבור ולעיתים עם השבר עצמו בלי הצורך לספק, לקבלם כדבר עצמו ולנוע בתוכם, ואז "היש" נפתח לרגע ומסתבר שהקיים מכיל כבר את כל מה שצריך. וככה מגיעה לה בעדינות גם השמחה על המפגש עם החומרים, עם השותפים והודייה עמוקה על הקיים, על המלא ועל המתרוקן.
תודה עמוקה לכל השותפים למסע הזה.
אז אנחנו פותחים שוב את דלת הידית ומזמינים ל :אולמי סאן סט, היום בבכורה ובמהלך השבועיים הקרובים.

בין שמיים לארץ – אולמי סאנסט
בין ערות לחלום- כלה, משפחה ואורחים
רוקדים ונתקעים, נתקעים ורוקדים
בין מכונות הנגרייה
בגעגוע עמוק ביחד ולבד
מתקיימת החתונה.

—

"סאן סט" – ( אנסמבל הידית – פסטיבל עכו 2009 ), חוזרת הביתה, ותעלה ב 7 מועדים במהלך חודש יולי : 17, 20, 22, 24, 26, 27, 29 , בשעה : 21:00 בתיאטרון הידית. כרטיסים ב : 046289681, 0522538531 . ובמייל התיאטרון: hayadit@gmail.com עלות כרטיס : 60 ש"ח.
"היוצרת שירי ג'ורנו יצקה אופל הומור ודמיון לכדי הרפתקאה שאי אפשר לסרב לה…" (יובל בן עמי – "ישראל היום", טיים אאוט)

תגידו, אתם מודעים למה שקורה עכשיו עם הצעת החוק למיסוד הקנאביס הרפואי בישראל?
אני מוצאת את עצמי מרותקת הבוקר לאברי גלעד, שזכה בעונג לקשור את הקצוות של המהפכה השקטה והוא עושה את זה בחינניות של רקדן.

בחודשים שאחרי שידור הסרט גראס באישור רופא, אלפי חולים ביקשו מרופאיהם המלצה לקנאביס רפואי, מספר הרישיונות עלה אבל הרבה מטופלים נתקלים בסבך בירוקרטי. התכנית "גראס באישור רופא – היום שאחרי" בהנחיית אברי גלעד מציגה תמונת מצב עדכנית על הקנאביס הרפואי בישראל: התקדמות החקיקה, קשיי המטופלים, בתי הגידול ומחקרים אחרונים על התועלת שמביאה המריחואנה לחולים הקשים (מתוך האתר של רשת)

באולפן מתארחים שישה בני סמכא, ד"ר יהודה ברוך מנהל אבארבאנל, ח"כ חיים כץ, נועם פרמונט מעמותת "תיקון עולם" – שמדבר על חשיבות הדרכת החולים לשימוש בקנאביס ; פרופסור אסתר שוהמי – חוקרת את השפעתו המיטיבה של הקנאביס על פגיעות ראש; ברקת שף קרן – רופאה לכאב, שבעלה חולה בסרטן ; פרופסור עמוס תורן – המטו-אונקולוג במחלקת ילדים בתל השומר, והכהן הגדול – פרופסור רפאל משולם, שכבר חוקר את הנושא שנים.  בין הדוברים שודר סרט על עופר שפיצר  – חוקר נוער במחלקת הסמים במשטרה, חולה בכאב  שבנו נפצע קשה במבצע עופרת יצוקה ומשתקם בעזרת מריחואנה. סיפור קוסמי מדהים.  בכלל – כל מרואיין שמתווסף לדיון רק מגדיל את התחושה שהנה זה קורה, הצדק יוצא לאור.

ויש שם גם דיון מעניין על הפן הכלכלי של המהלך, אברי מקדש  את ההתנדבות, מעלה חשש שהצדיקות של העוסקים במלאכה תתלכלך כשהם יתחילו להתמסחר. הממ. שאלה מעניינת.

בקיצור תסתכלו:

אז יש לנו לוגו (תודה לאילנה) ויש היענות, וזה קורה עוד פחות משבועיים!
בגלל אופיו החתרני של האירוע, קטלוג מפונפן כנראה לא יהיה.
מי שמשתתף מוזמן להוסיף את עצמו בתגובות לפוסט הזה, כולל כתובת, טלפון, אתר, פייסבוק ומה מתוכנן לאותו לילה..

קדימה להשתולל!

אורי מוסנזון הכין מפה:

הצג את חי באהבה – לילה לבן בפרדס חנה כרכור במפה גדולה יותר

הפוסט הזה הרים להנחתה, התגובות חיממו את האוירה, והנה ההכרזה הרשמית, מנוסחת ע"י מר כגן:

טוב אז ככה.

חג האהבה הרשמי יוצא ביום שני ה-26.7.10, אבל אחרי דיסקוס טלפוני מהיר מצאנו שיום חמישי ה-29.7.10 מתאים לא פחות ואולי אף יותר. התאריך הוא י"ח באב, ולכן באופן רשמי אפשר לפתוח את חגיגות "חי באהבה", לילה לבן בפרדס חנה כרכור.

העסקים יהיו פתוחים עד 11 בלילה (בהתאם לחוק), אנשים יוכלו להסתובב בשעות הפחות חמות ולהנות ממה שיש למקום הזה להציע. חנויות שמעוניינות מוזמנות לפתוח באותו לילה עד השעה 11 בלילה עם כל מיני רעיונות שמתגבשים און ליין.

כל מי שרוצה/מעוניין להשתלב בחג "חי באהבה", שיודיע .
ככל שהמסה תהיה יותר גדולה כך יותר טוב. אין צורך בתיאומים לוגיסיטיים מורכבים, פשוט להיות.

[טליה טוקר]

ברכות ואהבה לכולנו:
ידע המאיה הוא עולם ומלואו של קידודים נפשיים וכל אחד מאיתנו חווה את המידע האינסופי הזה בדרכו הייחודית. הקודים של המאיה, צורות גיאומטריות וסמלים בכלל צפונים עמוק בתוך הד.נ.א. האנושי שלנו והחיבור אליהם מאפשר לאט ובהדרגה להפתח לשפה האוניברסאלית של הגיאומטריה המקודשת. בכתיבת הגלים אני מכוונת לכך שהמילים הנכתבות פשוט יזכירו ויעוררו את ידע הסמלים הטמון בתוכנו. אין זה משנה מה יודעים על המאיה ועד כמה משחקים ביום יום עם המידע הזה. מה שחשוב הוא להפגש עם הסמלים הללו מדי פעם בנשימה, בציור, במעקב, באומנות, במדיטציה או בחקירות שונות. עצם ההתבוננות בסמל והמעקב אחר התנועה של הגל, מחברים אותנו למקצב טבעי פנימי, מרחיבים את מבנה המח ועוזרים להשתנות שלנו. החכמה שבגל הניתנת במעבר מקוד לקוד היא עצומה ומאפשרת בהדרגה לנוע בחיינו כמו גל, תוך כדי זרימה נעימה ויצירתית. הנכם מוזמנים להתמקד בסמל של כל יום בגל או בסמל שמושך אתכם באותו הרגע, לנשום, לצייר אותו ולהתכוונן לרוגע פנימי ולפתיחת הלב.

ה- 9/7: טון 1 בגל האדם: בגל הנוכחי אנו לומדים בעזרת האדם כיצד להתגבר בתבונה על מכשולים שונים שמדי פעם צצים במציאות חיינו, כיצד להתחבר לשמחה שבלב ולמזל מבורך שממגנטים דרך מאירת פנים. למשך שלוש עשרה הימים הקרובים האדם ממגנט את החיבור לרצון הלב הרץ ואת יכולת הפעולה ממנו. לרוב בחיינו אנו מתנהלים אוטומטית מתוך הצורך שמצר את העשייה שלנו וזאת משום שהתרגלנו לחפש את האושר מחוצה לנו. האדם מלמד שהאושר הוא מהות, הוא הדרך עצמה ולא המטרות שבסוף הדרך.

המטרה הכללית בגל היא לשחרר את המניפולציות השכליות שחולפות ללא הרף במוחנו ומטילות ספק בכך שבאמת אפשר להיות מאושרים ושמחים בחלקנו במציאות עצמה. אנו מבררים במהלך הגל מה גורם לנו לאושר, מה מאזן ומטעין אותנו ומתבקשים לפסוע בנתיב הלב שלנו. הסיבה לתחושות התקיעות והחסר נעוצה בפער בסיסי שלרוב אנו חיים בו, בין מה שקיים במציאות שלנו לבין מה שהיינו רוצים שיהיה בה. למעשה זה לא נתפס בעינינו שכל מה שאנחנו מבקשים אכן יכול להגיע אלינו בקלות. אנו רגילים לרוץ ממשימה אחת לאחרת, כשאנחנו מוטרדים, לחוצים ובמתח. האדם מלמד שכל מה שעלינו לעשות הוא להעלות את רמת האנרגיה במח שלנו וכתוצאה מכך רמת המגנטיות שלנו עולה. ברגע שאנחנו מעבירים את הפיקוד ללב אנו יכולים לזרום בהנאה במציאות ומתוך היש למגנט שפע בכל תחום בחיינו.

מעבר לכך האדם מלמד אותנו כיצד ניתן "לקבל את האדם באשר הוא אדם" ולהתבונן בגובה העיניים ללא ביקורת ושיפוט על הסובבים אותנו. ככל שאנו מבינים שהאושר הוא בתוכנו ותלוי אך ורק בזווית הראייה שלנו, משתחררים מאיתנו גם הציפיות והשיפוטים על בני האדם הסובבים אותנו. אנו מבינים שהכל מתרחש בינינו לבין עצמנו ושאין צורך לקחת אישית שום דבר ואף אחד. כל אחד והתוכנה שממנה הוא פועל והאדם מבין שקיימות אינסוף דרכים כאינסןף האינדיבידואלים. בגל הסערה שחלף ניקינו דחיסות וחוסר איזון ועכשיו אנחנו מוכנים לצעוד בחכמה בדרכינו ולמגנט אפשרויות חדשות אל חיינו. גל האדם מציע הזדמנויות חדשות לביטוי אהבתנו לזולת ולמימוש הרצון הבלתי מוגבל שלנו. ביום הראשון של הגל ניתן לשים את סמל האדם מול העיניים ותוך כדי נשימת הסמל אל כל התאים בגופנו להפוך לגביע פתוח לשפע של אפשרויות. לקריאה נוספת »

הי לכולם, קוראים לנו גן חיוכים, ואנחנו מזמינים אתכם להיות חלק מאיתנו…

מה מיוחד בגן חיוכים?
גן חיוכים הוא גן במעורבות הורים, עמותה ללא מטרות רווח.
גן בו ההוויה חזקה והנוכחות ממשית, הן של הילדים והן של הצוות המקצועי.
גן בו יש חום ואהבה, כבוד לאדם ולטבע, הקניית קישורי חיים לילדים, וחברות אמת.

הכול התחיל שהגענו לגבעת נילי – אני, בעלי ותינוק קטן, שזחל התבונן ובדק…
בבית, עם ענבל הקטן, התודעתי לראשונה לגן "תלתלים" – גן במעורבות הורים.
ב"תלתלים" ההורים למעשה הקימו את הגן, הם מבשלים ארוחות צהריים ומשלמים משכורות לגננות.
מוקסמת ומסוקרנת מהרעיון, איחלתי לבני להיות שותף לגן כזה.

כשענבל גדל וסביבו קבוצה קטנה של זאטוטים,
גייסנו עוד כמה ילדים והורים והקמנו את גן חיוכים 2008 (ה"אח הקטן" של תלתלים).
אז מה עשינו? לקחנו מבנה, שיפצנו, גייסנו ציוד, ניקינו, תלינו, תפרנו, סידרנו, צבענו
בחרנו בצוות מקסים, חם ואוהב ובעזרתם הפכנו את החורבה לממלכה של ילדים.
ממלכה של משפחתיות, במה לשיתופי פעולה, תקשורת ומעורבות אמיתית בחיי הילדים שלנו.
חשוב לציין כל הורה יכול לבחור את מידת המעורבות המתאימה והאפשרית לו ולתת מעצמו בסגנון המיוחד שלו.

כבר עברו כמעט שנתיים ובינתיים אוריאל נולד והוא כבר בן שנה וחמישה חודשים.
ענבל וחבריו כבר בני 4 ובספטמבר הקרוב עוברים לגן תלתלים האגדי.
גן חיוכים, עוצמתי ופועם, קורא לאוריאל וחברים חדשים להצטרף לקבוצה חדשה של בני שנה –שנה ורבע ,עד שנתיים וחצי, אשר מוקמת בימים אילו עם צוות מקצועי מופלא וגן בפינה קסומה ברגבים.

יש לנו עוד מספר מקומות פנויים לספטמבר הקרוב!
אנחנו מזמינים אתכם לבוא להתרשם מהגן, להיפגש עם הגננת וגם איתנו – ההורים והילדים,
אנחנו נפגשים כל שבוע בימי שני ומבלים את הבוקר ביחד.

שעות הפעילות של הגן:
גן חיוכים, רגבים
ימים א'-ה' בין השעות 07:30-13:00
ובימי שישי בין השעות 07:30-12:30
בימים א-ה ישנה אפשרות להמשיך לצהרון בגן עצמו.
טלפון להתקשרות ולהרשמה הדס 052-4051004  | אימייל | אתר >>
(האתר הוא יוזמה אישית של שרון הולצר – אחד האבות בגן)

בברכה,

ההורים

[כותבות הפוסט הדס עמיר חפץ ונועה גולן]

אחר צהריים נעים בגינה. שמיים כמעט ארופאים, עננים יפהפיים. רוח טובה. ימי טרום חמסינים.
חברים, התרוצצויות, ילדים שמגיעים מכל קצוות השכונה כמו לפי קריאה סמויה למסיבה סודית.
אמאאאאאאאאא בואי תראי משהו יפה!! צועק אלי הקופיף מהעץ בהתרגשות. אני קמה מהדשא כדי לחזות בפלא: גוש שרף גדול וצלול תולה על הגזע. דם ענברי זולג בטיפה שקופה שהתקשתה באויר. מפתה לשלוח אצבע חקרנית וללטף.
"אל תיגע זה דביק" אני מתריאה. אבל קשה לו להתאפק.
אחרי עשר דקות הוא יורד מהעץ, הגביש הנוצץ תקוע לו על האצבע המורה.

רוב הילדים כבר הלכו הביתה ואנחנו בדרך לאוטו. אני שקועה בשיחה עם רות. רוצה למשוך עוד קצת זמן טיול בשכונה הישנה, במזג האויר המושלם הזה.
הוא משתרך מאחורי בקוצר סבלנות הולך וגובר. הולך ורוטן. אני שולפת לו את הגושיש השקפקף מהאצבע אבל כנראה נשאר שם עוד משהו קטן. הוא מפתח מצוקה שהופכת לקריזה מתנחשלת. אני לא ערה מספיק למה שקורה איתו, לא מתוך כוונה רעה אלא פשוט כי… השיחה עם רות כך כך מעניינת..
בינתיים בנבכי נפשו מתפתח סיפור פנימי שלם.
הוא עצבני על השרף ובמיוחד עלי, "את יודעת למה!!"
לא אני לא יודעת למה (זה רק השרף? אולי עשיתי עוד משהו?) רק מבינה שהוא מצפה ממני שאנחש אותו.
סבלנותי פוקעת.
את אמא מרושעת!! בכוונה עשית אירוך דרך בכוונה! בכוונה!!
אנחנו מגיעים לטורים גבוהים, שממשיכים עד הבית. גם כשהאצבע עברה קירצוף עם סקוץ' והשרף נעלם, הסיפור עדיין דבוק.
ברגעים כמו זה אני נחבטת על קירות ללא מוצא.
כאילו אין לי שום כלי לצאת מזה. לקריאה נוספת »

אני נעמה, גם אתם יכולים לקרוא לי נמש.
בת זוג ליוחאי ואמא למעיין, גננית, בשלנית, קרמיקאית.
מאז ומעולם היה לי חיבור חזק לילדים ולמעשה עבדתי בחינוך כשעוד הייתי ילדה בעצמי.
לפני 4 שנים עברנו לפרדס חנה,
ולפני שנה משהבשילו כל התנאים פתחתי בשעה טובה מקום נפלא משלי,
קראתי לו הבית של נמש.

קצת על גישות בעבודתי
לאחר שעבדתי בכמה וכמה גנים והכרתי שיטות חינוך שונות הבנתי שדרכי בחינוך כמו דרכי בחיים היא לפלס לי דרך בין הגישות השונות, לקחת את מה שהכי מדבר אלי מכל מקום ולמצוא את הנתיב המאזן בין גישות חדשניות ובין הישן, המוכר והטוב.

אני פועלת מתוך כבוד רב לילדים ומתוך האמונה שילד מרגיש ויודע מה נכון לו, והתפקיד שלנו המבוגרים המלווים אותו להבטיח לו את התנאים הנכונים בשעה שהוא חוקר את העולם ומגלה את עצמו.
כדי להבחין מתי אני נדרשת לעזרת הילדים ובאיזה אופן, מתבקשת הקשבה ורגישות קליטה. כיוון שבגילם הצעיר לרב הצורך אינו מתבטא באופן מילולי, יש לזהות מה מתבקש מבין השורות ולהציע פתרונות בהתאמה,
תיווך בין הילדים, סיפוק הצרכים הבסיסיים: אוכל, שינה, חיבוק………. ,
תכנים כמו שיר, משחק או יצירה
ועוד.
וכך בסביבה תומכת יכולים כל ילד וילדה לבקש ולקבל את הנחוץ להם לצמיחתם והתפתחותם בכל הרמות.

הבית של נמש הוא גן קטן ומשפחתי לגילאי שנה וחצי עד שלוש
עובדים 6 ימים
ויש גם צהרון 3 פעמים בשבוע
עם צוות מנוסה, מקצועי ואוהב
בבית נעים עם חצר משחקים גדולה
אני מזמינה אתכם לבקר ולהכיר את הצוות והמקום
ולפנות אלי בכל דבר ועניין

להתראות,
נמש

טלפון: 050-4000366 | אימייל

חשבתי מצאתי בחור עדין, מוזיקנט, מניו יורק.
עכשיו מסתבר שגם לו יש מונדיאל בארון.
זה לא היה מפריע לי לולא הזמבורות. איזה רעש יא ווראדי.
לקח לי כמה ימים להבין שזה לא רק חימום שלפני משחק אלא פעמיים-שלוש ביום 90 דקות כל פעם, של גלי סאונד גבוהים נון סטופ.

מחדרו, שבימים כתיקונם עולה ממנו סולו גיטרה מהפנט, נשמע שאון הבובוזלה או וובוזלה או איך שקוראים לצפצפה האימתנית. הוא מגיח כדי לעדכן אותי במה שחשוב: "הנבחרת הניוזלנדית מצחיקה ; מבחינת דציבלים, להיות במגרש במונדיאל זה כמו להיות ליד מנוע של מטוס ממריא ; יש כאן אישיו, מדברים על זה בחדשות, רשתות הטלויזיה לא מצליחות להתגבר על הרעש; מומחי קול מהעולם עובדים על המצאה שתצליח לנקות קצת את הסאונד. יש בחור ישראלי שאפילו אולי יצליח.. ; התחילו לייבא את זה לישראל.. ; נשיא פיפ"א אמר שהוא לא אוסר את השימוש בצפצפות מתוך כבוד לתרבות האפריקנית..; זה ממש באסה לראות משחק בלי לשמוע את הפרשנים אבל את לא מבינה מה זה אפריקה" [ופה בא סיפור אישי (מצחיק!) על אפריקה].

מעניין מה ההשפעה האנרגטית של כל כך הרבה אנשים ביחד תוקעים בחצוצרות.
זה יכול למוטט עיר. מה גם שהצליל המונוטוני והרם עובר לשאר העולם דרך כל מסך אפשרי.
אם יש לעולם הזה שכבת כמו-אוזון שמורכבת מצליל, הבובוזלות עושות בה חור.
או שאולי החור הוא רק בראש שלי.

הנה הוא שורק מהחדר ומוחא כפיים.

הערב אילנה ואני נצא ביחד לבלות