[מאת: טליה טוקר]

ברכות לכולנו:

ה- 17/8: טון 1 בגל הקוף: ברוכים הבאים לגל מיוחד במינו, גל הקוף והדולפין שמלמד כיצד להוציא החוצה את היצירתיות, המקוריות והקסם הטמונים בנו. יחד עם גל המראה שחלף גם גל הקוף ממוקם בדיוק במרכז הצ'ולקין, הסנטר הקדוש של לוח המאיה. כפי שכבר הבנו וחווינו בגל הקודם השהות בצינור האור מחברת אותנו לעוגן פנימי ויציב בתוכנו. בזמן הזה אנחנו חווים טרנספורמציה ועוברים ממצב של קבלת ידע וכלים למצב של ביטוי המידע הקיים בנו במציאות. קיים פוטנציאל אדיר לביטוי יצירתי ולהברקות במהלך הגל הקרוב אם רק נשכיל להסתנכרן עם האנרגיה הזאת של הקוף ושל מרכז הלוח.

הקוף הוא הגאון שבחבורה וממגנט אלינו היום את האפשרות להתחבר לשדה הנפש, להתמלא בהשראה ובמידע חדש ובעזרתם ליצור יש מאין. הוא מלמד כיצד ניתן לנוע דרך חוט הזמן, החוט המקשר בין הכוחות השונים ובעזרתו לארוג ולברוא עולמות חדשים בחיינו. במהלך שלושה עשר הימים הקרובים אנו לומדים להתחבר למקור של מידע אינסופי ובדרך אומנותית ואינטליגנטית ליצור בחן את הרעיונות המגוונים שלנו.

בעזרת הקוף אנו מבינים שעלינו להוציא החוצה את כל מה שאנחנו מרגישים וחושבים. פעמים רבות מה שחוסם את הביטוי היצירתי שלנו קשור ברגשות מודחקים שאנחנו מעדיפים לא לדון בהם. כשאנו שומרים דברים בבטן, המידע וההשראה נעצרים ואנחנו הופכים למרוחקים וציניים וחווים חוסר במימוש. לאורך הגל הקוף מלמד כיצד לבטא רגשות עמוקים ומחשבות נסתרות אלה עד למצב של זרימה מהנה, מלאה בקסם ומחוברת לאינסוף של אפשרויות. הקוף משחק את משחק החיים כמו ילד תמים והיפראקטיבי. הוא נע בקלילות מסיטואציה אחת לאחרת ולרוב מוצא את עצמו במרכז הבמה מספר סיפורים ומרתק את שומעיו. במקום להתייחס ברצינות לדברים שקורים לנו בחיי היום יום, הקוף דוחף אותנו לאמץ זווית ראייה משועשעת על עצמנו, על חיינו ועל העולם בכלל. הוא ממלא את חיינו במלוא החופן של הומור, השראה, כישרון ונותן לכולנו "פוש" לזרום בכיף מעניין לעניין תוך כדי ביטוי יצירתי ומקורי של עצמנו. לקריאה נוספת »

תחילת אוגוסט, עמוק בתוך החופש הגדול. רגעים מיטשטשים לתוך רגעים, הלילות חמים ולפעמים לבנים. מתרוצצים. ועוד לא נגענו בחוברת אחת. תהליך הלמידה מסתורי ורב ערוצי. אם מתקיימים לימודים הרי הם עפים באויר. חלקם נלכדים בתודעה כמו זרעים של סביון ואולי יום אחד ינבטו.

חופש גדול מה לא? שינה עד מאוחר, גלידה במקום קורנפלקס לארוחת בוקר, מסיבות בריכה, ים, והרבה מסכים. אחרי שנים בלי טלויזיה קיבלנו אחת בהשאלה לכבוד המונדיאל ויש ימים שהילד על הטלויזיה משבע וחצי בבוקר. מסתבר שערוץ הילדים 2010 הוא ג'אנקיה ביונית. הרבה מאוד אנימציות על עולמות בדיוניים, אינטריגות בינגלקטיות וכמובן – רובוטים. רובוטים מעניינים אותי. מאז שהתוודעתי (לקמצוץ מ) משנתו של העתידן ריי קורצווייל, שצופה שב-2045 יחדלו אנשים למות ממחלות ומזקנה, והטכנולוגיה תגיע לנקודה שבה בני אדם ומכונות חושבות ישתלבו לבסוף לישות מאוחדת. וזה כולל ננו-רובוטים שיווסתו לנו את המערכות ויסדרו לנו ת' ADD.

אז נסענו לתערוכת הרובוטים במדעטק בחיפה.
חיפה היפה ביום חם, עם GPS שהוביל אותנו בביטחון ברחבי העיר עד חניה מוצלחת ברחוב מסדה הנחמד, שהייתי מוכנה לחקור אותו עוד טיפה לעומק. אבל לא עכשיו. הילדים מכווני מטרה על המדעטק והם רצים קדימה. כמה עליות וכמה ירידות והנה אנחנו שם. במוזיאון המצוין והמושקע, שכרגע, בחופש הגדול נראה כמו חדר פליפרים ענק, עם ערמות של ילדים רצים בתזזיתיות מחדר לחדר ומתחרעים על המוצגים.

לרובוטים בתצוגה זה לא מזיז. הם מניפים זרועות מתוזמנות, משמיעים צלילים, מחקים פעולות אורגניות ובעיקר – לא מתרגשים. היה שם אפילו רובוט קטן שעושה טאי-צ'י בתנועות חלקות (האם תיכנתו לו גם תודעת טאי-צ'י או רק את הכוריאוגרפיה? חבל שלא שאלתי).

לב התערוכה הוא ה ROBOT ZOO  דגמים רובוטיים מרהיבים וגדולי מידות של בעלי חיים, ביניהם זיקית, קרנף, תמנון, זבוב ועוד חיות רובוטיות במידות גדולות. כל דגם ממחיש באמצעות כלים טכנולוגיים עדכניים את המבנה והפיזיולוגיה המיוחדת של החיה, וכיצד היא משתמשת באיבריה השונים לפעולות כמו תנועה, אוכל, צייד וכו'. החיות הרובוטיות סבלניות ולא מתעצבנות כשהילדים מאכילים אותן ברעש ובלחיצות אינטנסיביות על כפתורים.

אחרי שמיצינו את תערוכת הרובוטים וקינחנו בטילון, הלכנו למדעטק עצמו, שבו כל חדר יותר מופלא מהקודם. ינאי הכי אהב את מיטת המסמרים אשר בחדר הקסמים. ואילו אמו המותשת – והרי ידוע שביקור במוזיאונים חשוב אבל תמיד מתיש – קיוותה שיקרה קסם ונגיע לאוטו בלי שום עליה קיצונית.  אם הייתי הומ-סקולרית הייתי קונה כרטיס ידיד של המדעטק ופשוט חוקרת אותו בסבלנות שיטתית חדר אחרי חדר.
אולי ב- 2045 אני אהיה סבתא ביונית, מי יודע איפה, שרצה בריחוף קליל ונטול מאמץ אחרי הנכדים בתערוכה שמציגה מנגנונים אורגניים מיושנים. בינתיים אני אמא בשר ודם, אוגוסט 2010, ישראל, וחם כל כך.

תערוכת העולם הרובוטי נפתחה ב- 1/7/10 ותהיה פתוחה עד אחרי החגים. לאתר התערוכה >>
לאתר של המדעטק >>

[צילום: נועה זני]

אז יש לנו לוגו (תודה לאילנה) ויש היענות, וזה קורה עוד פחות משבועיים!
בגלל אופיו החתרני של האירוע, קטלוג מפונפן כנראה לא יהיה.
מי שמשתתף מוזמן להוסיף את עצמו בתגובות לפוסט הזה, כולל כתובת, טלפון, אתר, פייסבוק ומה מתוכנן לאותו לילה..

קדימה להשתולל!

אורי מוסנזון הכין מפה:

הצג את חי באהבה – לילה לבן בפרדס חנה כרכור במפה גדולה יותר

שמי מריתה בת שושן.
למדתי פנג שואי לפני 11 שנה.
בתור מעצבת פנים מאוד נמשכתי לפן הרוחני של הבתים.
פירושו של המילים פנג-שואי הוא רוח ומים ואני התחלתי להרגיש את האנרגיות ואת הרוח של הבתים וידעתי שיש אמת בידע העתיק הזה.

למדתי את הפנג-שואי הקונוונציונלי, שכולל נוסחאות המאפשרות לנתח את הבית לפי האנרגיות הקיימות בחלל.
בפנג-שואי מכירים בזה שהאנרגיה בבית משפיעה על האנשים הגרים בו, שאפשר לשנות אותה לטובה דרך שימוש נכון באלמנטים (מים, אש,עץ, אדמה ומתכת) הממוקמים במקום הנכון, וששינוי עיצוב הבית גורם לזרימה הנכונה של האנרגיה במקום.

אומרים שטיפול פנג-שואי מורכב מאדם, אדמה ושמיים. אדם ואדמה מובן לנו ואפשרי לשנות. שמיים תמיד היה נראה ללא תשובה. איך מטפלים בהשפעה של גורמים שלא ניתן לראות אותם?

התחלתי לעבוד בשנת 2000, זמן שפנג-שואי היה די חדש בארץ ובעולם המערבי בכלל. עבדתי הרבה, האנשים היו סקרנים והזמינו אותי לבדוק את בתיהם בכל רחבי הארץ. אחרי כמה זמן הרגשתי תסכול מסוים. חסרה לי תשובה לשאלה:
איך מרפאים ומשחררים אנרגיות שתקועות בחלל הבית?
התשובות על פי פנג-שואי קלאסי לא סיפקו אותי וגם לא עבדו עד הסוף. בריפוי על ידי אלמנטים ממקמים חפצים (כמו עציצים, אקווריום, כלי מתכת או אדמה) במקומות שזקוקים לתיקון אנרגטי. כמובן שאחרי כמה זמן, האנשים שלא מודעים לכך שהחומר משפיע על הסביבה, הזיזו את החפצים למקום אחר בבית והאלמנטים לא עבדו יותר לטובתם.

יום אחד פשוט שאלתי בקול רם את היקום, את אלוהים, את עצמי: איך אפשר אחרת?
וכך התחיל מסע מדהים, שהובלתי, התנסיתי ולמדתי על אנרגיות הקיימות בתוך האדמה ובסביבה, על חיבור בין הטבע ואדם ועל ורבדים אחרים שמשפעים על ההרמוניה בביתנו. למדתי את החיבור בין אדם וביתו, עולמו, בדרך אחרת המשתפת את הבית עצמו בתהליך, את האדמה ואת הטבע שסביבו.

אני נכנסת לבית ומיד מתחילה תקשורת ביני ובין המקום. לקריאה נוספת »

מילים שכתב אסף יבנאי בסוף שנת הלימודים שהסתיימה לה:

נֳעֹמִי
מה לומר? בעצם יש לי שאלה, מה בעצם את רוצה? הרי יש הכול לך, מרק ועצם אבל בעצם… אולי אוכל לתת מעט צידה לדרך ממש כחריץ גבינה.
אני מאחל לך שתנוחי בתוך עצמך כמו שגופי נח בתוך ידך. שתאפשרי לך את הלא יאמן כפי שנובע ממך כאן. הוסיפי מעט רוך שנוכל לגעת בליבך, וללטף את שערך.
אני מסתכל ובודק מה חסר ולא מוצא. לכן נשאר לי להודות על שנה של פלאות ולאחל לך נעמי אין סוף הרפתקאות.
וראו והביטו איזה פלא יופי העולם נמצא פה בין קירות הבית שלך. מי ייתן ונסכים להיות כל היופי שאחרים רואים בנו ורק להיות בעצם אנחנו.
סוּפִי.

בפוסט זה אנסה לענות על 3 נושאים: מי זאת נעמי? מהו ריפוי פשוט? למה ולמי כדאי ללמוד ואיך אפשר לחוות זאת.

שנים הכירו אותי כנעמי שיאצו, מורה מזן אחר וקוסמת… אבל בעצם, אף פעם לא לימדתי שיאצו (אוופס…), אלא משהו הרבה יותר רחב שנבע ממני והולך ומתרחב.
הייתי נוכחת, הווה, בלי ללמוד זאת בקורס אימון… והנוכחות עם שלל הידע שעבר דרכי סללו את הדרך לאלו שבאו ללמוד, לדעת לגעת ולחולל שינוי וריפוי בעצמם ובזולתם, בעזרת מגע ותודעה.
קראו את שכתבו תלמידי. וגם קצת מתוך הספר זן-שיאצו– מגע במרחב שיצא לאור ב 2001.

כשעזבתי את עבודתי במכללת כרכור לפני כ 7 שנים קראתי לבית הספר שלי "מגע במרחב הנע", משום שהמרחב סביבנו ובתוכנו נע ומשתנה וכל מה שצריך זה להיזכר בהקשבה המאפשרת עבודה עימו מתוך שקט. או כמו במשפט ששמעתי לאחרונה – אלוהים נתן ללבנים את השעון ולשחורים את הזמן… אנו לומדים לעבוד ולהיות מתוך האין-זמן. הוויה. נוכחות. אהבה. יש בדרך זו הרבה התכונות ועבודת תודעה המשולבים במגע עדין ותומך. נעשה שימוש בהדמיית צבעים וגיאומטריות ייחודיות, וחיבור בין אדמה לשמיים דרכו זורם ריפוי פשוט.

אני מרגישה שיעודי ללמד בני אדם, לאו דווקא מטפלים. עם התובנות וההתפתחות המושגות בשנת הלימודים אפשר לממש כל דבר. זהו ריפוי פשוט.
בין תלמידי ישנם מוזיקאים, שחקנים ואנשי הייטק, עורכי דין ומגשרים. וכולם משתמשים במה שקיבלו דרכי. ישירות אל הגוף. הקשבה מזן אחר.
כולנו באותו הגובה. (אם צובטים אותנו לא ניצבט?) ולכולנו היכולת והרצון להתפתח, להתעדן. במקום הזה אני נותנת המון תשובות מתוך תהליך. הכיוון אליו הולכים הינו תודעת האחדות. מוזמנים לקרוא.

אגלה לכם משהו נוסף, מעולם לא התכוננתי לשיעור... בשיעור הראשון שלי (1993) הכנתי מערך שיעור, והדברים פשוט יצאו לי מהבטן. בזרימה עוצמה ושמחה. זוהי מתנתי. ומשום שאיני מלמדת יותר שיאצו אלה את נעמי גולדברג – ריפוי פשוט, אני צופה שתהיה האצה בתהליכים הפנימיים שכל אחד עובר בלימוד. אני מברכת את עצמי ברשותכם, על האומץ להיפרד מ 22 שנים של שיאצו.

ב14/7/10 אקיים ערב מבוא ראשון לקראת שנת הלימודים שתיפתח אחרי החגים.
אתם מוזמנים בחום. יש להירשם מראש.
הערב יערך בביתי ברחוב האורנים 84 בפרדס חנה.
פרטים להתקשרות : 052-4373967 | 04-6373008 | אימייל | www.maga-na.com

איך אפשר לחוות?
אפשר לבוא לטיפול או סדרת טיפולים.
באפריל 2010 פתחתי את קופת הבריאים של ריפוי פשוט.
הרעיון מסתובב במוחי שנים, איך אפשר לעזור למי שצריך ולא יכול לאפשר לעצמו רפואה פרטית והוליסטית? ניסיתי ללכת עם מטפלים נוספים, אולם כשזה נעצר, התחלתי תנועה אישית.
מקסימום החברים בקופה האישית הינו 30. אני מאפשרת רכישה של 10 טיפולים במחיר של 700 ₪.(במקום 1800 ₪). היו עד כה שלוש נקודות כניסה תחומות בזמן והקופה כמעט מלאה.  אני מאפשרת כניסה נוספת בין ה 9/7-12/7.

אשמח להכירכם מקרוב.

נעמי

[מאת: יעלה זלאיט]

בגיל 14 קראה לי הנערה לשיחה!!!! .
עלינו ביחד על רכבת הרים מסוג חדש, חגרתי היטב- היא לא צריכה, כמו שהיא לא צריכה מעיל, למרות שנקנה לבקשתה ובמיטב מחירי שיא העונה.
אז חגרתי והשתדלתי להשאיר עיניים פקוחות לרווחה, כי שלה, היפיפיות, מוסתרות מאחורי פוני ארוך בהחלקה יפנית.
המראות שחלפו בדמיוני היו – חבר בן 34, פירסינג בפופיק, בפטמה… ראיתי בקבוקי וודקה ריקים וילדים מסוממים בקרנות רחוב, ראיתי סיגריות, ראיתי כל מיני פינות חשוכות במרכז המושבה ובדיזינגוף סנטר, ראיתי פנימיות של צארלס דיקנס…..הכל ראיתי ….גם את תא המעצר…

אמא….העירה אותי מדמיונותיי…. את לא מקשיבה ולא מבינה…. טוב, המשפט הזה לא עובד עלי, כי אני כבר יודעת שמגיל 14 עד 16 או 18 או 30 זה המצב, נו מטר ווט .
"אמאאאאאאא" לא היה ברור מי צעק…אני או היא…
"אני כבר גדלה אני רוצה להחליט על החיים שלייייי "(פנימיות צארלס דיקנס, חתונה עם אווז)
"אני לא רוצה שתגידו לי מתי ללכת לישון, איך אני אדע מה נכון לי אם לא אבדוק בעצמי"..(צודקת)
"האם את תרשי לי לישון שני בנים ושתי בנות" ?
"אני רוצה לעצב מחדש את החדר שלי ואני צריכה כמה טישרטים וסווטשרט של בית ספר זה בערך 200 שח."..
"יקירתי", אני מנסה להגיד ללא חמצן…
"אמאאאאאאא, ידעתי!!!" פרצה הנערה בבכי איום ונורא…
שתקתי כי ממילא זה לא שינה הרבה.. ועברנו לאנקונדה…:
"אמא ! ואני צריכה מחליק".

כאן התעוררה האם האחראית ולפני שיצא לי המשפט המתוכנן "בשום אופן לא"! עצרתי, צרכתי חמצן במינון המינימאלי על מנת שלא יקרוס לי המוח ..עד כה, על כל הטכסט יכולתי להגיד בעצמי על עצמי – אבל מחליק שער ?!, זה לא באג'נדה שלי…
"בטח" (אמרתי חלושות,) – "תכף יומולדת ,,, תקבלי מתנה, ,,, את הכי טוב, קרמי, אמרת, רחב, אמרת מהירויות משתנות ודוגמת זברה? (אגב, יותר זול ללכת לצוד זברה)
"אבל רק פעם בשבוע, שלא ינשור השער"… בכיתי בליליבי מול פרצופה המאושר שהחמיץ בקצוות הלא מוחלקים שלו. לנערה רעמת שער שכל מעצב על היה מתעלף למראה, מנכס אותה לבוק שלו וממתג אותה לעד כדוגמנית המאה ה21 ו2 וגם אם לא ..וגם אם לא!! לעזאזל.

אי אפשר היה בלי הרצאה ארוכה ומשמימה על יופייה הטבעי, על החשיבות לקבל את עצמה כפי היא ועוד זיבולי שכל מהסוג האימהי.. לאורך הנאום הזדקנתי והופיעו כמה קמטוטים חדשים ושתי שערות לבנות..
קיוויתי לפחות, שזה יוסיף משהו למראה המבוגר האחראי הנדרש, משהו סמכותי יותר, שמיד היא תכרע לרגלי לשמוע משהו מחכמתי העתיקה ומיד תפנה לפעילות למען כלבי ים או משהו כזה..
אבל לא, היא דילגה אל האנקונדה לסיבוב שני – אגב, היה תור מאוד ארוך….
הביא לי אותה ב 5 ג'י ישר למוח – האמת היה מדהים, נפתחו לי כל ההסתיידויות במוח, הלכתי על זה עד הסוף, מתוך תקווה למגר את האלצהיימר שאורב לי ::
לאחר שנחת בבטחה מחליק מהחברה הכי טובה – ביבי ליס (התפשרנו על שחור ללא מהירויות ולוחות צרים, כי מפלס חשבון הבנק הוחלק עד דק): ברגע של זחיחות ויומולדת מתקרב, רציתי לשמח את נערתי וצעדתי אל חדרה לסדרו בנחישות – המשמעות היא יום עבודה מלא תוך אימון עצמי בקרמה יוגה.

בשלב ראשון אספתי תמונות שלה מגיל 3 מהרצפה, פיה קטנה ובלונדינית עם חיוך מלאכי ואהבת אם עמוקה, נמרח ליבי למחית מוקצפת …ואז זה בא!!! באנקונדה, אתה יודע מתי אתה עולה אבל אתה לא יודע מתי לוחצים על הכפתור: אחזתי במחליק שהיה מונח על תיק מרי פופינס מקסים בו היא שומרת את תמונותיה… … כמה מעלות הוא אמר בחנות??? כל זה הצטייר כפסים אדומים על אצבעותיי.
זברה היא רצתה ואמא הפכה לזברה אדומה. לקריאה נוספת »

לכבוד: מר חיים געש ראש מועצת פרדס חנה-כרכור

הנדון: תלונה על זיהום אויר חמור באזור תעשיה צפוני בפרדס חנה

- אויר נקי לנשימה הינו זכות יסוד עבור כל אדם ובע"ח -

אנו הח"מ, תושבי פרדס חנה-כרכור ובפרט תושבי הרחובות הגובלים באזור התעשייה, (רחובות האורנים,האשל,דרך הים, בי"ח מלבן, יפה נוף, עקיבא, והתושבים המשתמשים בתחנת הרכבת בפרדס חנה) – נאלצים להביא תלונתנו זו בפניך, באשר למפגעים שונים אליהם אנו חשופים מזה תקופה ממושכת – מטרדי ריח ועשן הבאים מאזור התעשייה.

למרבה הצער אנו סובלים מספר פעמים בשבוע מזיהום אויר הנובע משריפת פסולת, ככל הנראה שרפה פיראטית ובלתי חוקית במספר מוקדים באזור התעשייה:
בן-עזרי, נגרית ארז, מסגריה הצמודה לשטח של נחמיאס. על פי רב השרפות מתבצעות בשעות אחה"צ,והמדובר בשרפת חומרים פלסטיים רעילים הגורמים לסכנה בריאותית.

חלק מהתושבים סובלים מקשיי נשימה וצריבה בגרון, ריחות בלתי נסבלים ופגיעה ממשית באיכות החיים. חומרים אלו ידועים כחומרים קרצינוגניים (מסרטנים).

אנו חוששים מנזקים בריאותיים בטווח הקצר ובטווח הארוך, שכן המפגע המדובר הינו בסמוך לשכונות מגורים וריכוזי אוכלוסיה. תופעה זו נמשכת למעלה משנתיים. בחודשים האחרונים אנו חשים בהתגברות התופעה לסדר גודל של כפעמיים בשבוע !!!
החל מסוף אפריל התחלנו לתעד את מועדי השרפות וצילומן כדלקמן: 29/4/10, 3/5/10, 5/510, 9/5/10, 10/5/10.

למיטב הידיעה, במשך השנתיים האחרונות תושבים רבים פנו למוקד 106, אולם ככל הידוע לא נעשה דבר לעצירת התופעה. המציאות בשטח מלמדת כי המצב מחמיר.

אנו רואים בך, מר געש, ראש המועצה, כמי שאחראי באופן אישי וישיר במניעת המפגעים החמורים וכמי שבכוחו וביכולתו להפעיל את סמכויותיו ולמנוע את הליקויים החמורים המתוארים. אשר על כן הנך מתבקש לפעול על פי חוק להפסקת הרעלת התושבים.

בברכה
תושבי פרדס חנה-כרכור
(רשימת תושבים מצורפת)

לחתימה על העצומה >>

העתק:
שלמה כץ – מנהל מחוז חיפה – המשרד להגנת הסביבה
שמואל אייכלר – ראש תחום תעשיות – המשרד להגנת הסביבה
יוסי בן חמו – ממונה חומרים מסוכנים – המשרד להגנת הסביבה
אילת בן עמי – מנהלת מחלקת יעוץ משפטי במשרד להגנת הסביבה

על הספה האדומה בחוץ. הימים עכשיו בוהקים, אצים לקראת היום הכי ארוך. יושבת ולאות באיבריי. רצון לדום, לא לזוז, לא להזיז את המבט ימינה. שמאלה גם לא. לא לקום. כמו הנסיכה שרואה את הכלום מכלה את ארץ פנטזיה שלה, כמו מלחים עייפים מול סירנות ארוכות-שיער שקולן מפתה והרה-אסון, אני מרגישה את הספינות שלי עולות על שרטון אבל יושבת באפס מעשה.

אני נזכרת באמא של צ'. כשנכנסים לבית של אמא של צ' היא תמיד בסלון, תריס אחד פתוח לרחוב והיא מעשנת ואוכלת שוקולד, וחושבת מה היה קורה אם היה הכסף. שנים לפני כן זכתה בפרס הראשון בלוטו, אבל עשרים שנה שהיא יושבת בסלון בלי אגורה מעשנת וחולמת. אני לא הולכת לזכות בפרס הגדול של מפעל הפיס וגם לא להפסיד אותו, אבל מוכנה להגריל עיסקה מצוינת עם העולם.

אחת מההגרלות-פיס שלי היא שאני זוכה לפגוש מאסטרים. מורים אמיתיים שרוכבים על הזמן, שמהדהדים את עצמם לחיים בכלמיני צורות. הגרביטציה היא הכוח הכי חזק, אומרת אחת מהם, וכיוון שכך גם עמידה פשוטה היא מתח. היא התנגדות לדחף להרפות, להתמסר, לשחרר, להיכנע לאדמה. לרצון שלה לאסוף אותנו, לקלוט, לעטוף, להמיס אותנו אל תוכה. והיא מושכת, תמיד. ובסוף היא גם תצליח להשכיב אותנו.

(נא לא להסיק שאני בדיכאון. ההיפך בדיוק. ומשום כך יפה שעה עליזה למחשבות על כבידה. ובקשר לשיר.
רציתי את זה, אבל איפשר)

אחד אחר, שהייתי שמחה לפגוש in flash אבל במקום הוא מהבהב לנו מסטיקרים ומגרפיטי, אומר שהייאוש הוא הגלות. מעצמנו כמובן. שנים לא קלטתי מה זה ה"אין ייאוש בעולם כלל" הזה, עד שהבנתי שהוא מבקש מאיתנו לבחור. ושייאוש זה לא אופציה.

על הספה האדומה בחוץ. פרחים בעציצים מתפרעים בכל הצבעים, יערת דבש מסממת את האוויר במתיקות. ואני רואה איך בקלות פושעת אפשר להעביר חיים שלמים בבהייה. אני מציצה לאחת האפשרויות של העתיד שלי: בת שישים, בוהה, קהה מחוסר מעש, מסתגרת בתוך עולם שכלום לא זז בו. כמה מפתות זרועותיו של הכלום. כמה מתוקה שירת הסירנות של השיכחה. פחד אוחז בי, עשיר ועמוק ומר. באיזו קלות, אלוהים.

ר' אומר שהרצון להיכנע לגרביטציה הוא הרצון למות. הוא אומר גם שהרצון למות הוא נעלה. זוז שנייה אם ל'וכפת לך, אני אומרת לו, אני צריכה לשטוף ידיים מהקציצות ואתה התיישבת לי בדיוק באמצע המטבח.
יש חיים, ואני בפנים.

מאז שנורה נכנסה אל חיי אני צורכת תכנים מתוקשרים ביתר קפדנות.
חוקרת בזהירות את ההבדל בין קולות חיצוניים ופנימיים, בין אינטואיציה ובין ידיעה ישירה,
בין מי ומה שיש או אין לו שם.
טקסט שהצליל שלו הוא מתכתי בלי רגש, מרחיק אותי אחרי שלוש שורות.
בארון הברית ישנן הרבה בריתות, ולא כולן מסכימות עם כולן, חלקן סותרות אחת את השניה, מתווכחות ביניהן.
בהקשר הזה ארון הבריתות נראה לי כמו תיבת פנדורה, כולל התיקוה.
(אני מקווה שזה לא חילול הקודש להגיד את זה).

***

נוכחותם של ספרים.
העיניים שלי עוברות על הספריה בסריקה תקופתית לראות מה לא מתאים לי יותר.
"אדמה" של הפליאדות – אאוט. עם כל הכבוד להם, בקיץ לפני שנתיים הספר הזה היכה בי בעוצמה צפופה. כל פרק גרם להתעלפות של שעה. מיציתי את תכנית הלימודים הפליאדניאנית, ששלחה לי ספרים ביצירתיות מעוררת הערכה: "מבשרי השחר" חיכה על הגדר של הבית במלך כורש ב- 98', את "אדמה" מצאתי אצל הנס ואילנה בחצר על השולחן מתחת לאלון העתיק לפני שנתיים, "משפחת האור" קפץ אלי מהמדף של רני. אחותי, שהיתה אז גם השכנה שממול, עקבה אחרי ההתעלפויות בערנות. היא דגמה את הספר, הגיעה למסקנות שהגיעה, באה עם מצ'טה וחתכה את הסיפור.
שומר פתאים אדוני והעיקר והעיקר לא לפחד כלל. לקריאה נוספת »

[מאת טליה טוקר]

שלום וברכה:

ב- 5/5: נכנס גל חדש אל תוך מערכות הזמן/מרחב שלנו הקרוי גל היד: הסימבול של היד מורכב מארבעת האצבעות שמסמלות את ארבעת האלמנטים, הכיוונים ורוחות השמים יחד עם האגודל, "אצבע אלוהים מעל"- המייצג את המרכז שבנו ומסמל חיבור פנימי מדויק לרצונות שלנו. במהלך הגל אנרגיית היד בונה בתוכנו כוח פנימי לעשייה מרובה ויוצרת תחושה פנימית של עוגן ויציבות בחיינו. אחרי הקפיצה שעשינו בגל הקוסם שבו הרחבנו את יכולת ההכלה של דברים חדשים במציאותנו, אנו עוברים לגל היד שבו המטרה הכללית היא להביא לידי ביטוי את היד היודעת שבנו ולהגיע לתחושה של הגשמה עצמית. הנשר המאתגר מהגל הקודם הרחיב את הפרספקטיבה שלנו והבהיר בצורה ברורה את החלומות אותם אנו מבקשים ליצור בחיינו. גל היד מלמד כיצד ניתן להוציא לפועל את הרצונות הללו ממקום של ידיעה פנימית צלולה ומאפשר לנוע בהנאה מעניין אחד למשנהו. היד מלמדת אותנו לזרום בחיים כמו גל ולהיות קשובים לרצון שלנו בכל רגע. במקום תנועה מתוך לחץ, מתח ודאגה, אנו לומדים לנוע בהנאה מעניין לעניין, מבלי להעצר באף נקודה. למשך שלוש עשרה הימים הקרובים היד ממגנטת אלינו את היכולת "לתקתק עניינים" ומאפשרת להימנע ממצבים של עודף פעילות, מתח גבוה וחוסר יכולת להשלים את הדברים בהם התחלנו. מכאן שבגל הקרוב ידי האלוהים שלנו מבקשות לרפא את עצמנו ואת הסובבים אותנו, לפעול בשמחה במציאות חיינו ולהגיע לרווחה, לאיזון פנימי ולביטחון בעצמנו וביקום כולו.

לפי החכמה הסינית, האנרגיה בימים אלה קרויה: "סדר קוסמי", "הקלחת המקודשת" (הקסגרמה 50), לפיה ככל שקיימת הרמוניה בין התפתחות היחיד לצורכי הקוסמוס, ניתן להגיע לידי שגשוג (כוכב 2). העשייה חייבת לספק את דרישות השוק ולהכיר במגבלות הקיימות בו. ככל שנקבל עובדה זו נוכל ללמוד מה ניתן לעשות ולא נבזבז אנרגיה על הבלתי אפשרי (יד 1). כשהיד פועלת בהרמוניה עם האנרגיה והכיוון של הקוסמוס, ניתן לממש מטרות רבות אתגר בתחום הארצי. לקריאה נוספת »

זמן הנסיעה מרחובות למושבה. שישים ושבע דקות בקרון סגור שקוף למחצה, ממוזג כדי להרעיד כתפי נשים, המארח בבטנו אנשים מכאן ומשם. עומדת ברציף עייפה אחרי יום ארוך, הרכבת עוצרת. אני נחושה לדבוק בשמשה.
אחרי שיעור אני עדינה יותר והכל חשוף יותר. מריחה שומעת רואה פרטי פרטים. מהנהנת שלום ענייני לפנים מוכרים ברציף הלא-מוכר, עולה במהירות לרביעייה ריקה, ממתינה להיבלע בבועה של קרקוש גלגלי מתכת ומחשבות אקראיות.

מאחור חיילות. שלוש דקות ואני יודעת עליהן, מבלי להעיף בהן מבט ומבלי לבקש, את העובדות הבאות. הן בחיל הים. הערב אחת הולכת להופעה של הראל סקעת. לוקחת חברה שהיום יש לה יומולדת. אבוש, היא מפטפטת איתו בחום, זה מתחיל בעשר אז נחזור מאוחר.
בזאפה סוגרים דלתות בשמונה וחצי. בטח יהיו שם רק סבאים ומעריצות מפגרות בנות ארבע-עשרה אבל מ'כפת להן. פדיחות הראל סקעת אבל מה לעשות, זה מה שהחברה רוצה.
השנייה אומרת שמה הקטע להתפדח. היא שמה משה פרץ למלא אנשים שאמרו איחס משה פרץ אבל אחרי ששמעו אמרו אה, זה הוא, דווקא סבבה. היא שומעת חופשי מזרחית אפילו שהיא אשכנזייה וההורים שלה מכבים כל פעם שנכנסים לחדר.
הן לא יודעות אם יילכו לטקס סיום. השנייה לחוצה מזה שאולי היא תפגוש אותו שם. בטקס הם ילבשו ספידו ויגלשו באומגה עד למים ושם הלוחמים יטביעו אותם. איזה קטע אם אני אראה אותו.

em>
[בקליפ הזה אני נזכרת הרבה בתוך מחשבות של נסיעות. ולפעמים מדמיינת שקורה אפילו משו כזה]

ויש גם את ההיא, שנוסעת איתם לכל מקום ועכשיו היא גם חברה של מישהו מהצוות. והוא סיפר שכולם נסעו לצפון לסופשבוע וההיא באה איתם. השנייה אומרת שפעם היא אפילו דיברה איתה. טוב, לא ממש דיברה, היא רק מסרה לה מסר ממישהי. ואיך היא עושה את זה ההיא שהבנים לוקחים אותה איתם לכל מקום. לקריאה נוספת »

[מאת: אביב מלכא]

אפשר בבקשה על האש אקולוגי ?

בשבוע הבא נחגוג את יום העצמאות. אין לי שמץ של מושג איך קרה דבר שביום העצמאות (כמעט) כולם מתחברים אחד אל השני בעזרת המנגל. פיקניק ו- "על האש" הפכו שם נרדף ליום העצמאות וזה סבבה (למי שחובב בשר על האש) כל עוד הטבע לא הופך בסופו של יום לפח אשפה ענק מנוקד בשקיות אשפה, כלים חד פעמיים מלוכלכים מתעופפים ובקבוקי פלסטיק זרוקים בכל עבר.

אנחנו מאמינים בדו קיום של האדם עם הטבע. אוהבים לצאת אל הטבע, לגלות את היופי שבו, ליהנות ממנו בפשטות ובלי הרבה יומרות. כואב הלב לראות חניונים, חורשות ויערות בסוף יום העצמאות. "התעללות מלוכלכת" של האנשים בטבע.

העניין הוא שכולנו (בלי יוצא מן הכלל) יכולים לתרום את התרומה הקטנה שלנו לשמירה על הטבע, ולצמצום הזיהום הסביבתי שנוצר כתוצאה מהפסולת שנערמת וחונקת. כולנו יכולים לתרום את התרומה הקטנה שלנו, בעיקר בעזרת תשומת לב ושינוי הרגלי צריכה והתנהגות. שינוי שלא תובע מאמץ.

אחת הדוגמאות שעלתה במוחנו בשבוע האחרון לשינוי צריכה והתנהגות שלא תובע מאמץ מיוחד קשור לכלים שלוקחים לפיקניק. הרעיון הזה עלה אחרי שגילינו בסוף ימי חול המועד, את החניונים בסביבתנו עמוסים בצלחות פלסטיק שבורות, מלוכלכות שעפות ומתפזרות מעל פחי האשפה.

יתכן והרעיון שלנו לא ימצא חן בעיני יצרני הכלים החד פעמיים שחוגגים פעמיים ביום העצמאות (פעם אחת את החג עצמו ופעם נוספת את ההכנסות הגדולות) אבל ברצינות, תחשבו על זה רגע:

כמה פסולת אנחנו יכולים לחסוך לסביבה שלנו אם רק נחליף את השימוש בכלים חד פעמיים בכלים רב פעמיים?

דמיינו את הפסולת שלכם ותכפילו אותה בכמעט רבע מאזרחי המדינה, וכל זה ביום אחד. טוב, אולי הגזמתי, אולי אפשר להכפיל בפחות אבל זה לא באמת משנה, אני בטוחה שהבנתם את הרעיון. במקום כלים חד פעמיים בפיקניק ביום העצמאות, כלים רב פעמיים בפיקניק ביום העצמאות.

ולא, לא צריך לפחד על הסרוויס האהוב ולהקריב אותו על מזבח "איכות הסביבה" או ללכת לקנות בחנויות כלים חדשים עם תג מחיר שמשאיר את היד בכיס. יש שפע של כלים רב פעמיים שממתינים לשימוש חוזר והם כאן, אצלנו באוסף, נגישים ובמחיר זעום שמאפשר לכולנו ליהנות מהיש ולגדול למרחבים שהם מעבר להיגיון.

תחשבו איזה כיף זה שיש ערכת פיקניק למשפחה שרק מחכה לנו שנעמיס אותה על המכונית ונצא איתה לטבע. לא צריך לקנות שוב ושוב כלים, לא צריך לבדוק מה נגמר ומה צריך לנסוע לקנות (דלק!), לא נתקעים בלי ולא מתאכזבים כשאין. ערכת פיקניק משפחתית, רב פעמית, קבועה, ארוזה ומוכנה לשימוש חוזר. לקריאה נוספת »

אורי מוסנזון יוזם, ומנמק:

מדוע נרגשת? כי זה ממש קריטי. אם לא תהיה מסה עלולים לחשוב שאנשים פה לא רוצים לנסוע באופניים. בפעם האחרונה שראיתי את געש מדבר על הנושא (בפנל שהיה לפני היריד האקולוגי) הוא אמר משהו בסיגנון: "השמיכה קצרה והמשאבים מוגבלים. אני צריך להחליט אם להשקיע את הכסף בשביל כמה משוגעים-לדבר שרוצים שבילי אופניים או להפנות אותו לצרכים אחרים של כולם. הקופה אותה קופה"

אמנם הקופה אותה קופה אבל בואו נראה שלא מדובר בקומץ משוגעים (למרות שעל השפיות האישית שלי אפשר להתווכח) אלא באנשים רבים שחושבים שאפשר ליצור פה מודל חיים קצת אחר. לא באמת חייבים להתנייד בתוך קוספאות פח מסוכנות אלא אפשר גם ללכת ברגל ונסוע באופניים.

מחר, יום שישי ה – 2.4.2010, נפגשים ברחבת מועצת פרדס חנה כרכור (דרך הבנים מול בית הכנסת הגדול) ב 13:30.

להתראות,
אורי מוסנזון

מאת: טליה טוקר

שלום וברכה לכולנו:
סמלי המאיה הם צורות גיאומטריות המצויות בתוך הד.נ.א האנושי שלנו, כשם שכל הידע הקוסמי והאישי קיים בתאי גופינו. החיבור לסימבולים פותח אותנו למידע אינסופי שקיים בנו, מידע שהוא מעבר לידע הממוחזר של התוכנה הסגורה במח שלנו. החשיפה לתבניות המידע החדשות של הצורות הגיאומטריות מאפשרת להרחבת אזורי הפעילות במח וכתוצאה מכך לשינוי ההתנהלות במציאות היומית שלנו. המשחק עם הסמלים יוצר בתוכנו רישומים של מידע שעד היום לא זוהו ע"י המח שלנו משום שהוא תוכנה מוגבלת במידע. אני מציעה לאלה שקוראים את התחזית מדי יום לשים את גלופת היום מול העיניים: לנשום אותה אל תוך כל התאים, להרגיש כיצד האנרגיה מחלחלת לכל תא ותא, לאפשר לזרם האסוציאציות החופשי למלא אותנו ולהתכונן על האנרגיה של היום. בעזרת ההכוונה של הסמל נשתדל להתמלא במחשבות חיוביות לגבי עצמנו ולגבי החיים בכלל. ניתן לכתוב כל מה שעולה לנו- כוונות, אירועים והבנות. החיבור לסמלים הוא ישיר לכל אחד ואחת מאיתנו וכדי להיזכר בו- הנשימה, הציור והכתיבה יכולים מאד לעזור. מאחלת לכולנו גל כלב פותח לב.

ב- 8/1, מתחיל גל הכלב: בגל הקרוב הכלב דוחף אותנו לחבר את הכוונה ללב (כ-לב) ולפתוח את ליבנו יותר ויותר. לאורך הגל הכלב ממגנט לחיינו אנרגיות של חמימות, אמון, פתיחות ושל חברות אמיתית. מכאן שבמשך שלוש עשרה הימים הקרובים, מערכות היחסים הקרובות יכולות לתמוך בנו ואף לגדול ולהתחזק בעצמן וכמו כן קיים פוטנציאל להכרויות אינטימיות. עקב משברים שונים שעברנו עם אנשים ובמיוחד עקב חוויות של פגיעה ממערכות יחסים קרובות, רבים מאיתנו שמו מנגנוני הגנה על ליבם כדי לא להפגע. בגל הנוכחי נלמד כיצד להשתחרר מהסגירות הזאת וכיצד לפתוח את ליבנו למגוון החוויות המרגשות הממתינות לנו. החכמה של הגל מלמדת שהצעד הראשון בפתיחת הלב וביכולת לשיתוף פעולה עם הקרובים אלינו הוא להיות קשובים לעצמנו ולצרכים שלנו, כפי שנאמר- "ואהבת לרעך כמוך". ראשית אנחנו לומדים לאהוב את עצמנו כפי שאנחנו ולכבד את הרצון שלנו בכל רגע נתון. כשם שהכלב הוא ידידו הנאמן של האדם, כך האנרגיה שלו דוחפת אותנו במהלך הגל להיות נאמנים לעצמנו ולצרכים שלנו ולשים את עצמנו בראש סדרי העדיפויות בחיינו. במקום לרצות את הסובבים ולבזבז אנרגיה מרובה על הבחוץ, אנו מבינים שאנחנו הכי חשובים ושהגיע הזמן לעשות בדיוק את מה שטוב לנו. במשך הגל אנו מאזנים את הרגשות שלנו, משחררים סיטואציות קיצוניות ודרמות סוערות של האגו ועושים חשבון נפש ביננו לבין עצמנו וביננו לבין חברינו. כשאנו שומרים על האנרגיה שלנו ומקפידים להיות נאמנים לרצונות שלנו, ליבנו מתמלא באהבה לסובבים אותנו ולעולם בכלל. במהלך הגל הקרוב נלמד להכיר בערך העצמי שלנו ולבטא בבהירות את רגשותינו ורצונותינו האמיתיים עד למצב של התמלאות בשמחת חיים, בתחושת חמימות ובהרגשה שאנחנו מוקפים באהבה. לקריאה נוספת »