אני אוהבת את דניאל יהל! ושמחה שמידי פעם הוא מעדכן אותי על פועלו בעולם. הד"ש האחרון היה מלונדון. עכשיו הוא בחולון, וכמו שתקראו יש חדש:

[מאת: דניאל יהל]

שעה טובה

לאחרונה, עברתי שינוי מהותי בזהות שלי.

אנשים שלא הכירו אותי, והקלידו את שמי "דניאל יהל" בגוגל, היו מקבלים בתוצאה הראשונה של מנוע החיפוש את הקישור הזה. היום, בשעה טובה הקישור הזה מופיע רק במקום השני לקישור הזה.

בתחילת שנת 2007, כתבתי לתקופה קצרה מילים על מה שחשבתי אז על אמנות, ערבוביה שהיו בה הרבה כעסים, מחשבות והרהורים של "אמן צעיר", בחסות "מושבה חופשית" (ותודה על החסות ההיא ששמרה עלי בפני טבח אינטרנט משובח). מאז, ההתנסות ההיא מלווה אותי, וככל שעובר הזמן, אף על פי שבגוגל מסמנים לי שיום אחד היא בטח תעלם, היא חלק חשוב מהחיים שלי (עד אשר גוגל יחליטו שלא).

"מושבה חופשית" היא עדיין, מהנסיון שלי אחד מאתרי האינטרנט החיים ביותר, שמאחוריהם עומדת קהילה אמיתית. מושבה חופשית היא חלק מהחיים בפרדס חנה- כרכור, ועל ההזדמנות לחזור ולקחת חלק מרחוק באותה הקהילה, אני מוקיר לכם תודה.
היום אני גר בחולון. נסעתי ללונדון ללמוד את התואר השני שלי בפרפרומנס, התחתנתי, ואני מצפה לבן בכור. אני בן 29. אני אוהב לכתוב ועוסק באמנות הפרפורמנס באופן כללי, ובאמנות רדיו באופן ספציפי יותר. אני יזם ומפתח של אמנות הפרפורמנס. עיקר פרנסתי בא מהוראה של אמנות הפרפורמנס בבתי ספר ייסודיים.

לפני חודשיים הקמתי את "המשרד לפיתוח ולקידום אמנות חיה" שפועל בכדי להגדיל את הנוכחות של האמנות החיה בישראל. המטרה שלי היא להעלות את כמות ואיכות אמנות הפרפורמנס בארץ (שנקראת לעיתים גם מיצג, אמנות בין תחומית ועוד כל מיני שמות), על ידי יצירת משאבים (ספרייה ותחנת רדיו), הזדמנויות (סדנאות עבודה, תערוכות ואירועים), קשרי קהילה (נטוורקינג) ותעסוקה (חינוך לפרפורמנס). הארגון שלי מבוסס על מודל בריטי מוביל בעולם בשם ה"סוכנות לפיתוח ולקידום אמנות חיה".

אמנים ישראלים צעירים, להבדיל מתושבי פרדס חנה – כרכור (כפי שנחשפתי אליהם דרך הבלוג שלכם), הם אנשים מפונקים, מנותקים ואליטיסטים. למרות שהארגון שלי צעיר מאוד, קהל היעד האמיתי שלו לא יוכל להיות אף פעם אותם אמנים צעירים. דיונים שהיו ב"מושבה חופשית" אחרי הטורים שכתבתי היו פי אלפיים יותר מעניינים ואמיתיים מכל דיון אמנותי שהשתתפתי בו עד אז.
רציתי להזמין אתכם, לקרוא, לשמוע, לבקר, לשוחח ולהדיין על האפשרות של אמנות הפרפורמנס להביא לשלום במזרח התיכון.

הנה כמה נקודות להתחיל איתן:
מה ההבדל בין "פרפורמנס", "מיצג", ו"אמנות חיה"?
איך עושים אמנות חיה דרך הרדיו?
איך עושים כסף מאמנות חיה?
איך מלמדים ילדים קטנים פרפורמנס?

אלה שאלות שמעסיקות אותי היום. מעניין מה יעסיק אותי בעוד כמה שנים, בטור הבא ב"מושבה חופשית"?

תחילת אוגוסט, עמוק בתוך החופש הגדול. רגעים מיטשטשים לתוך רגעים, הלילות חמים ולפעמים לבנים. מתרוצצים. ועוד לא נגענו בחוברת אחת. תהליך הלמידה מסתורי ורב ערוצי. אם מתקיימים לימודים הרי הם עפים באויר. חלקם נלכדים בתודעה כמו זרעים של סביון ואולי יום אחד ינבטו.

חופש גדול מה לא? שינה עד מאוחר, גלידה במקום קורנפלקס לארוחת בוקר, מסיבות בריכה, ים, והרבה מסכים. אחרי שנים בלי טלויזיה קיבלנו אחת בהשאלה לכבוד המונדיאל ויש ימים שהילד על הטלויזיה משבע וחצי בבוקר. מסתבר שערוץ הילדים 2010 הוא ג'אנקיה ביונית. הרבה מאוד אנימציות על עולמות בדיוניים, אינטריגות בינגלקטיות וכמובן – רובוטים. רובוטים מעניינים אותי. מאז שהתוודעתי (לקמצוץ מ) משנתו של העתידן ריי קורצווייל, שצופה שב-2045 יחדלו אנשים למות ממחלות ומזקנה, והטכנולוגיה תגיע לנקודה שבה בני אדם ומכונות חושבות ישתלבו לבסוף לישות מאוחדת. וזה כולל ננו-רובוטים שיווסתו לנו את המערכות ויסדרו לנו ת' ADD.

אז נסענו לתערוכת הרובוטים במדעטק בחיפה.
חיפה היפה ביום חם, עם GPS שהוביל אותנו בביטחון ברחבי העיר עד חניה מוצלחת ברחוב מסדה הנחמד, שהייתי מוכנה לחקור אותו עוד טיפה לעומק. אבל לא עכשיו. הילדים מכווני מטרה על המדעטק והם רצים קדימה. כמה עליות וכמה ירידות והנה אנחנו שם. במוזיאון המצוין והמושקע, שכרגע, בחופש הגדול נראה כמו חדר פליפרים ענק, עם ערמות של ילדים רצים בתזזיתיות מחדר לחדר ומתחרעים על המוצגים.

לרובוטים בתצוגה זה לא מזיז. הם מניפים זרועות מתוזמנות, משמיעים צלילים, מחקים פעולות אורגניות ובעיקר – לא מתרגשים. היה שם אפילו רובוט קטן שעושה טאי-צ'י בתנועות חלקות (האם תיכנתו לו גם תודעת טאי-צ'י או רק את הכוריאוגרפיה? חבל שלא שאלתי).

לב התערוכה הוא ה ROBOT ZOO  דגמים רובוטיים מרהיבים וגדולי מידות של בעלי חיים, ביניהם זיקית, קרנף, תמנון, זבוב ועוד חיות רובוטיות במידות גדולות. כל דגם ממחיש באמצעות כלים טכנולוגיים עדכניים את המבנה והפיזיולוגיה המיוחדת של החיה, וכיצד היא משתמשת באיבריה השונים לפעולות כמו תנועה, אוכל, צייד וכו'. החיות הרובוטיות סבלניות ולא מתעצבנות כשהילדים מאכילים אותן ברעש ובלחיצות אינטנסיביות על כפתורים.

אחרי שמיצינו את תערוכת הרובוטים וקינחנו בטילון, הלכנו למדעטק עצמו, שבו כל חדר יותר מופלא מהקודם. ינאי הכי אהב את מיטת המסמרים אשר בחדר הקסמים. ואילו אמו המותשת – והרי ידוע שביקור במוזיאונים חשוב אבל תמיד מתיש – קיוותה שיקרה קסם ונגיע לאוטו בלי שום עליה קיצונית.  אם הייתי הומ-סקולרית הייתי קונה כרטיס ידיד של המדעטק ופשוט חוקרת אותו בסבלנות שיטתית חדר אחרי חדר.
אולי ב- 2045 אני אהיה סבתא ביונית, מי יודע איפה, שרצה בריחוף קליל ונטול מאמץ אחרי הנכדים בתערוכה שמציגה מנגנונים אורגניים מיושנים. בינתיים אני אמא בשר ודם, אוגוסט 2010, ישראל, וחם כל כך.

תערוכת העולם הרובוטי נפתחה ב- 1/7/10 ותהיה פתוחה עד אחרי החגים. לאתר התערוכה >>
לאתר של המדעטק >>

[צילום: נועה זני]

[שירי ג'ורנו]

אז רציתי לספר קצת על התהליך שעברנו בתיאטרון הידית, בדרך ליצירת ההצגה :
זה התחיל בשאלה: "לאן נעלמה השמחה "?
אותה מהות של שמחה פשוטה, נהייתה חמקמקה כל כך, התכסתה בכובדם של עומסים ומשימות החיים, עייפות, תחושה של כורח לעשות ולאו דווקא בחירה, געגוע, ועצב עמוק שלא תמיד קשור לסיבה.
וגם בתחושה שדברים רבים בתוכנו ומסביבנו, הולכים ומתפרקים והרבה מהמסגרות והטקסים שהם חלק מרקמת החיים מאבדים מתוכנם ומתוקפם, מתרוקנים, לעיתים עד כדי שמאבדים מממשות.

אז, נושאים אלה החלו להתגלגל, להדהד בחלל החזרות, בעבודה עם האנסמבל , והחלו ללבוש ולפשוט צורה, להתגלם כרעיונות, כתמונות, במילים, בתנועה. עברנו דרך "השולחן המשפחתי" של כל אחד ( ותודה לדודי מעיין ולמרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי), אותה סביבת מקור-הבית, היכן שנולדים כל הרגלי החשיבה והדפוסים, וכל אחד מהשחקנים יצר דמות של אחד מהוריו ולמד לשחק את ההורה, לא האובייקטיבי אלא זה המוטבע בתפיסתו, ונרקמו דמויות הורים שפעמים רבות משחקות דפוסים תקועים ( איך משחקים דפוס ? ).

התיאטרון עבורי בנוסף להיותו מדיום אומנותי, הוא כלי לחקר התודעה וכלי מרפא לנפש. כל אחד מהמשתתפים עבד מתוך סיפורו האישי מבלי להיצמד אליו, והשתמש בו כהשראה בלבד, אך עם חוט דק המחברו כל הזמן לפעימת הלב, כשאירוע החתונה מהווה כל אותה עת סיבה ומסגרת להתרחשות הזו.
בדרך קרו המון דברים: תמונות וסצינות נכנסו ויצאו, תלבושות נתפרו והוחלפו, והחיפוש עם השותפים על טיבו של חלל המכיל התרחשות זו יצר חללי חתונה שונים, נולד ילד חדש ומדהים, ארעו עליות ומורדות, ניתוח לב פתוח, הריונות נוספים, אנשים עלו וירדו מן הרכבת, מלא מלא זיעה ונסורת, וגם גילויים קטנים מרגשים שהבהבו לרגע ונהיו שתי הצגות אחת: לאן נעלמה השמחה שעלתה ב 2008 ואולמי סאן סט שעלתה בפסטיבל עכו האחרון.

ועכשיו סוגרים מעגל, חוזרים הביתה לנגריית הידית, בגרסה שלישית (ואחרונה בלי נדר) של : אולמי סאן סט.
אז למעשה זו מעין טרילוגיה שמספרת את סיפור המסע שלנו כשהוורסיות שונות מאוד האחת מרעותה.
הדבר שהתחדד עבורי הפעם הוא לעבוד עם מה שיש, עם התכנים והאנשים שמגיעים, עם חוסר הוודאות וחוסר השלמות שקיימים בתהליך, בלי משאבים כמעט, עם מה ששבור ולעיתים עם השבר עצמו בלי הצורך לספק, לקבלם כדבר עצמו ולנוע בתוכם, ואז "היש" נפתח לרגע ומסתבר שהקיים מכיל כבר את כל מה שצריך. וככה מגיעה לה בעדינות גם השמחה על המפגש עם החומרים, עם השותפים והודייה עמוקה על הקיים, על המלא ועל המתרוקן.
תודה עמוקה לכל השותפים למסע הזה.
אז אנחנו פותחים שוב את דלת הידית ומזמינים ל :אולמי סאן סט, היום בבכורה ובמהלך השבועיים הקרובים.

בין שמיים לארץ – אולמי סאנסט
בין ערות לחלום- כלה, משפחה ואורחים
רוקדים ונתקעים, נתקעים ורוקדים
בין מכונות הנגרייה
בגעגוע עמוק ביחד ולבד
מתקיימת החתונה.

—

"סאן סט" – ( אנסמבל הידית – פסטיבל עכו 2009 ), חוזרת הביתה, ותעלה ב 7 מועדים במהלך חודש יולי : 17, 20, 22, 24, 26, 27, 29 , בשעה : 21:00 בתיאטרון הידית. כרטיסים ב : 046289681, 0522538531 . ובמייל התיאטרון: hayadit@gmail.com עלות כרטיס : 60 ש"ח.
"היוצרת שירי ג'ורנו יצקה אופל הומור ודמיון לכדי הרפתקאה שאי אפשר לסרב לה…" (יובל בן עמי – "ישראל היום", טיים אאוט)

אז יש לנו לוגו (תודה לאילנה) ויש היענות, וזה קורה עוד פחות משבועיים!
בגלל אופיו החתרני של האירוע, קטלוג מפונפן כנראה לא יהיה.
מי שמשתתף מוזמן להוסיף את עצמו בתגובות לפוסט הזה, כולל כתובת, טלפון, אתר, פייסבוק ומה מתוכנן לאותו לילה..

קדימה להשתולל!

אורי מוסנזון הכין מפה:

הצג את חי באהבה – לילה לבן בפרדס חנה כרכור במפה גדולה יותר

הפוסט הזה הרים להנחתה, התגובות חיממו את האוירה, והנה ההכרזה הרשמית, מנוסחת ע"י מר כגן:

טוב אז ככה.

חג האהבה הרשמי יוצא ביום שני ה-26.7.10, אבל אחרי דיסקוס טלפוני מהיר מצאנו שיום חמישי ה-29.7.10 מתאים לא פחות ואולי אף יותר. התאריך הוא י"ח באב, ולכן באופן רשמי אפשר לפתוח את חגיגות "חי באהבה", לילה לבן בפרדס חנה כרכור.

העסקים יהיו פתוחים עד 11 בלילה (בהתאם לחוק), אנשים יוכלו להסתובב בשעות הפחות חמות ולהנות ממה שיש למקום הזה להציע. חנויות שמעוניינות מוזמנות לפתוח באותו לילה עד השעה 11 בלילה עם כל מיני רעיונות שמתגבשים און ליין.

כל מי שרוצה/מעוניין להשתלב בחג "חי באהבה", שיודיע .
ככל שהמסה תהיה יותר גדולה כך יותר טוב. אין צורך בתיאומים לוגיסיטיים מורכבים, פשוט להיות.

[טליה טוקר]

ברכות ואהבה לכולנו:
ידע המאיה הוא עולם ומלואו של קידודים נפשיים וכל אחד מאיתנו חווה את המידע האינסופי הזה בדרכו הייחודית. הקודים של המאיה, צורות גיאומטריות וסמלים בכלל צפונים עמוק בתוך הד.נ.א. האנושי שלנו והחיבור אליהם מאפשר לאט ובהדרגה להפתח לשפה האוניברסאלית של הגיאומטריה המקודשת. בכתיבת הגלים אני מכוונת לכך שהמילים הנכתבות פשוט יזכירו ויעוררו את ידע הסמלים הטמון בתוכנו. אין זה משנה מה יודעים על המאיה ועד כמה משחקים ביום יום עם המידע הזה. מה שחשוב הוא להפגש עם הסמלים הללו מדי פעם בנשימה, בציור, במעקב, באומנות, במדיטציה או בחקירות שונות. עצם ההתבוננות בסמל והמעקב אחר התנועה של הגל, מחברים אותנו למקצב טבעי פנימי, מרחיבים את מבנה המח ועוזרים להשתנות שלנו. החכמה שבגל הניתנת במעבר מקוד לקוד היא עצומה ומאפשרת בהדרגה לנוע בחיינו כמו גל, תוך כדי זרימה נעימה ויצירתית. הנכם מוזמנים להתמקד בסמל של כל יום בגל או בסמל שמושך אתכם באותו הרגע, לנשום, לצייר אותו ולהתכוונן לרוגע פנימי ולפתיחת הלב.

ה- 9/7: טון 1 בגל האדם: בגל הנוכחי אנו לומדים בעזרת האדם כיצד להתגבר בתבונה על מכשולים שונים שמדי פעם צצים במציאות חיינו, כיצד להתחבר לשמחה שבלב ולמזל מבורך שממגנטים דרך מאירת פנים. למשך שלוש עשרה הימים הקרובים האדם ממגנט את החיבור לרצון הלב הרץ ואת יכולת הפעולה ממנו. לרוב בחיינו אנו מתנהלים אוטומטית מתוך הצורך שמצר את העשייה שלנו וזאת משום שהתרגלנו לחפש את האושר מחוצה לנו. האדם מלמד שהאושר הוא מהות, הוא הדרך עצמה ולא המטרות שבסוף הדרך.

המטרה הכללית בגל היא לשחרר את המניפולציות השכליות שחולפות ללא הרף במוחנו ומטילות ספק בכך שבאמת אפשר להיות מאושרים ושמחים בחלקנו במציאות עצמה. אנו מבררים במהלך הגל מה גורם לנו לאושר, מה מאזן ומטעין אותנו ומתבקשים לפסוע בנתיב הלב שלנו. הסיבה לתחושות התקיעות והחסר נעוצה בפער בסיסי שלרוב אנו חיים בו, בין מה שקיים במציאות שלנו לבין מה שהיינו רוצים שיהיה בה. למעשה זה לא נתפס בעינינו שכל מה שאנחנו מבקשים אכן יכול להגיע אלינו בקלות. אנו רגילים לרוץ ממשימה אחת לאחרת, כשאנחנו מוטרדים, לחוצים ובמתח. האדם מלמד שכל מה שעלינו לעשות הוא להעלות את רמת האנרגיה במח שלנו וכתוצאה מכך רמת המגנטיות שלנו עולה. ברגע שאנחנו מעבירים את הפיקוד ללב אנו יכולים לזרום בהנאה במציאות ומתוך היש למגנט שפע בכל תחום בחיינו.

מעבר לכך האדם מלמד אותנו כיצד ניתן "לקבל את האדם באשר הוא אדם" ולהתבונן בגובה העיניים ללא ביקורת ושיפוט על הסובבים אותנו. ככל שאנו מבינים שהאושר הוא בתוכנו ותלוי אך ורק בזווית הראייה שלנו, משתחררים מאיתנו גם הציפיות והשיפוטים על בני האדם הסובבים אותנו. אנו מבינים שהכל מתרחש בינינו לבין עצמנו ושאין צורך לקחת אישית שום דבר ואף אחד. כל אחד והתוכנה שממנה הוא פועל והאדם מבין שקיימות אינסוף דרכים כאינסןף האינדיבידואלים. בגל הסערה שחלף ניקינו דחיסות וחוסר איזון ועכשיו אנחנו מוכנים לצעוד בחכמה בדרכינו ולמגנט אפשרויות חדשות אל חיינו. גל האדם מציע הזדמנויות חדשות לביטוי אהבתנו לזולת ולמימוש הרצון הבלתי מוגבל שלנו. ביום הראשון של הגל ניתן לשים את סמל האדם מול העיניים ותוך כדי נשימת הסמל אל כל התאים בגופנו להפוך לגביע פתוח לשפע של אפשרויות. לקריאה נוספת »

מילים שכתב אסף יבנאי בסוף שנת הלימודים שהסתיימה לה:

נֳעֹמִי
מה לומר? בעצם יש לי שאלה, מה בעצם את רוצה? הרי יש הכול לך, מרק ועצם אבל בעצם… אולי אוכל לתת מעט צידה לדרך ממש כחריץ גבינה.
אני מאחל לך שתנוחי בתוך עצמך כמו שגופי נח בתוך ידך. שתאפשרי לך את הלא יאמן כפי שנובע ממך כאן. הוסיפי מעט רוך שנוכל לגעת בליבך, וללטף את שערך.
אני מסתכל ובודק מה חסר ולא מוצא. לכן נשאר לי להודות על שנה של פלאות ולאחל לך נעמי אין סוף הרפתקאות.
וראו והביטו איזה פלא יופי העולם נמצא פה בין קירות הבית שלך. מי ייתן ונסכים להיות כל היופי שאחרים רואים בנו ורק להיות בעצם אנחנו.
סוּפִי.

בפוסט זה אנסה לענות על 3 נושאים: מי זאת נעמי? מהו ריפוי פשוט? למה ולמי כדאי ללמוד ואיך אפשר לחוות זאת.

שנים הכירו אותי כנעמי שיאצו, מורה מזן אחר וקוסמת… אבל בעצם, אף פעם לא לימדתי שיאצו (אוופס…), אלא משהו הרבה יותר רחב שנבע ממני והולך ומתרחב.
הייתי נוכחת, הווה, בלי ללמוד זאת בקורס אימון… והנוכחות עם שלל הידע שעבר דרכי סללו את הדרך לאלו שבאו ללמוד, לדעת לגעת ולחולל שינוי וריפוי בעצמם ובזולתם, בעזרת מגע ותודעה.
קראו את שכתבו תלמידי. וגם קצת מתוך הספר זן-שיאצו– מגע במרחב שיצא לאור ב 2001.

כשעזבתי את עבודתי במכללת כרכור לפני כ 7 שנים קראתי לבית הספר שלי "מגע במרחב הנע", משום שהמרחב סביבנו ובתוכנו נע ומשתנה וכל מה שצריך זה להיזכר בהקשבה המאפשרת עבודה עימו מתוך שקט. או כמו במשפט ששמעתי לאחרונה – אלוהים נתן ללבנים את השעון ולשחורים את הזמן… אנו לומדים לעבוד ולהיות מתוך האין-זמן. הוויה. נוכחות. אהבה. יש בדרך זו הרבה התכונות ועבודת תודעה המשולבים במגע עדין ותומך. נעשה שימוש בהדמיית צבעים וגיאומטריות ייחודיות, וחיבור בין אדמה לשמיים דרכו זורם ריפוי פשוט.

אני מרגישה שיעודי ללמד בני אדם, לאו דווקא מטפלים. עם התובנות וההתפתחות המושגות בשנת הלימודים אפשר לממש כל דבר. זהו ריפוי פשוט.
בין תלמידי ישנם מוזיקאים, שחקנים ואנשי הייטק, עורכי דין ומגשרים. וכולם משתמשים במה שקיבלו דרכי. ישירות אל הגוף. הקשבה מזן אחר.
כולנו באותו הגובה. (אם צובטים אותנו לא ניצבט?) ולכולנו היכולת והרצון להתפתח, להתעדן. במקום הזה אני נותנת המון תשובות מתוך תהליך. הכיוון אליו הולכים הינו תודעת האחדות. מוזמנים לקרוא.

אגלה לכם משהו נוסף, מעולם לא התכוננתי לשיעור... בשיעור הראשון שלי (1993) הכנתי מערך שיעור, והדברים פשוט יצאו לי מהבטן. בזרימה עוצמה ושמחה. זוהי מתנתי. ומשום שאיני מלמדת יותר שיאצו אלה את נעמי גולדברג – ריפוי פשוט, אני צופה שתהיה האצה בתהליכים הפנימיים שכל אחד עובר בלימוד. אני מברכת את עצמי ברשותכם, על האומץ להיפרד מ 22 שנים של שיאצו.

ב14/7/10 אקיים ערב מבוא ראשון לקראת שנת הלימודים שתיפתח אחרי החגים.
אתם מוזמנים בחום. יש להירשם מראש.
הערב יערך בביתי ברחוב האורנים 84 בפרדס חנה.
פרטים להתקשרות : 052-4373967 | 04-6373008 | אימייל | www.maga-na.com

איך אפשר לחוות?
אפשר לבוא לטיפול או סדרת טיפולים.
באפריל 2010 פתחתי את קופת הבריאים של ריפוי פשוט.
הרעיון מסתובב במוחי שנים, איך אפשר לעזור למי שצריך ולא יכול לאפשר לעצמו רפואה פרטית והוליסטית? ניסיתי ללכת עם מטפלים נוספים, אולם כשזה נעצר, התחלתי תנועה אישית.
מקסימום החברים בקופה האישית הינו 30. אני מאפשרת רכישה של 10 טיפולים במחיר של 700 ₪.(במקום 1800 ₪). היו עד כה שלוש נקודות כניסה תחומות בזמן והקופה כמעט מלאה.  אני מאפשרת כניסה נוספת בין ה 9/7-12/7.

אשמח להכירכם מקרוב.

נעמי

עוד מילדותי נמשכתי אל הנסתר. בבית דודתי היו מיני ספרים שעסקו בנושא גלגולי נשמות, סיאנסים, מוות ומה שאחריו.
המבוגרים טענו שאני עוד קטנה מידי וכך מצאתי את עצמי כשכולם היו הולכים לישון קוראת בספרים בשקיקה ובהתרגשות לא מוסברת.
כשהזכירו את המילה "קסם" עברה בי תחושה של התרגשות וידיעה תחושה ממקום אחר.
כשגדלתי ידעתי שהחום שיוצא מכפות ידי נועד לרפא ובעזרת מבט עמוק לעיניים אפשר לשלוח אנרגיה מבריאה.
מאז ועד היום אני יודעת שישנו מרחב מעבר להגיון, שבו מתאפשר ריפוי, מתאפשרת העצמה ושינוי מציאויות.

אני מטפלת בהילינג מזה 10 שנים, בשיטות שונות. הניסיון גרם לי להתמקצע. בעל ושלושה ילדים גרמו לי להתקרקע.
לפני מספר שנים כששמעתי את המושג "הספרייה הקוסמית" הרגשתי זכרון עמוק שמתעורר בי וידיעה שאני מכירה את המקום הזה מצוין. מהר מאוד נוצר הקשר ומאז אני מבקרת בספרייה עבור אנשים שמבקשים כיוון הבהרה, ומסרים.

אני מלווה אנשים במסע נשמתי, שמאפשר לבקר ביחידות חיים קודמות ובתקופות שבין המעברים, זמנים בהם נחתמים חוזים נשמתיים.
מסע נשמתי מחזיר למקומות ואירועים בעבר בליווי ההדרכה, מרפא מקומות כואבים ומאפשר לסלוח ולהמשיך ליצור את חיינו מתוך בחירה שלמה, ממקום שאנו יודעים מה טוב עבורנו.

אשמח ללוות אתכם במסע חייכם

ולנוע איתכם במרחבי זמן הווייתכם.

ישנה אפשרות למפגש חד פעמי, וכן לסדרת מפגשים.

לתיאום פגישה: חגית 050-9088181  | אימייל >>

אז אתמול היה הפסטיחנה. הראשון.
היה מדהים ומעולה, מגוון מוזיקלית, קרקסית, תיאטרלית, אנושית. משהו משהו!!!
לא היתה שום דרך לנחש מה ואיך זה בדיוק יהיה, כי האירוע שווק כ"פסטיבל להקות צעירות" וזה נחמד, אבל לא מרמז על השאגה שהיתה שם באמת, מגובה במערכת הגברה מטורפת של בטי בם ובכוכבים בשלב כזה או אחר של הכרה.
בזה אחר זה עלו על הבמה המפוארת יוצרים צעירים, מבוגרים, ילדים, אלביסים, טקסטים מקוריים, קאברים, והכל בעוצמה ובהתכוונות ועם קהל חם ושמייח.

זה התחיל בסביבות חמש אחה"צ – שעה לא הכי סקסית לפסטיבל רוק – ולאט לאט הלך והתמלא, ולבש עוד צבעים וגווני ביניים וקונצים והפתעות, ומשבים של הרוח הטובה והפרועה שמאפיינת את הקהילה שהתמזל מזלנו לחיות בה. כשהחושך ירד והווליום עלה פתאום הבנתי מה יובל רוט עשה – הוא לקח את הספירלה החודשית של השיקשוק, צופף לה את הרזולוציה והתמיר אותה לאירוע שנתי, שאתמול נזרע לראשונה. בשבילי זה היה כבוד גדול להיות שם מהפעם הראשונה, כמו להיות בשיקשוק הראשון – שאת זה איחרתי בכמה שנים. בשיקשוק הראשון היו 150 איש, עם מאיר אריאל ששר מתחת לעץ וראיתם לאן זה הגיע. אז תתארו לכם.

כוכבי הערב היו להקת ADD. ילדים בני 13 שאפשר להתעלף, שיצאו לאור עם השם המפורש ועם סולן ששר באופן נדיר. קהל שלם קם על הרגליים וצרח באקסטזה איי די די!! איי די די!! איי די די!! איי די די!! וזה היה מרגש בכל הרמות. ערן בן זאב, שהנחה את הערב קרא לזה "הפרעת קצב וריקוד".

ההופעה שלהם היתה שיא, אבל הערב המשיך לטפס עם הרכבים נוספים, כולל להקת השובבים שהגיעו מצאלים (המתופף מפרדס חנה כך הבנתי) לבושים בחולצות שעליהן כתוב "חום מפיל" ו"ירוק מצחיק" ונתנו הופעה מוטרפת וחילקו משרוקיות ודיסקים במתנה לקהל. הערב נחתם בהופעה מעולה של הפנאן ביט, שהקפיצו אותנו הביתה חמים ופופקורנים.

היו גם צילומי וידאו. כשהם יגיעו אשדר גם אותם. בינתיים אתם מוזמנים להציץ בתמונות של הפסטיחנה בפליקר ובפייסבוק של מושבה חופשית.

מגיע קרדיט להרבה אנשים, שאין לי מושג בדיוק. תסתכלו בפייסבוק של התיאטרון. מאתמול בלילה אני מוצפת בהכרת תודה.
על האפשרות לחיות ולגדל את הילד שלי במקום שבו הוא יכול להתרוצץ בחופשיות בין אנשים מיוחדים במינם.

מסע מבעד למילים – סדנאות כתיבה בהנחיית יעל צבעוני

הסדנה הראשונה שפתחתי לפני חמש שנים הייתה בפרדס חנה. ומשם הכול נפתח. והנה עכשיו נפתחת כאן קבוצה חדשה. זה יקרה ביום חמישי, 27.5 בשעות 9:30-12:00 ויימשך 12 מפגשים. מסיימי הסדנה יוכלו להצטרף לחוגי הכתיבה הקבועים (עמיקם ותל אביב) ובכלל, למשפחה של כותבים ואנשים נפלאים. אפשר לבוא לטעום.
כבר כתבתי הרבה טקסטים כדי להציג את הסדנה, דיברתי עם הרבה אנשים בטלפון ויש לי את כל המילים המוכרות כדי לתמלל לכם את החוויה. אבל עכשיו לקראת הפוסט הזה במושבה חופשית בא לי לכתוב מילים קצת אחרות.

אי אפשר ללמוד לכתוב. ויחד עם זה, אפשר ללמוד. והרבה. השבוע איש אחד דיבר אתי בטלפון ואמר לי שהוא חושש לאבד את הייחודיות שלו, את החלק שבו שלא מחפש בחוץ מה לעשות, הוא פשוט יוצר. נכון, אמרתי לו, אני מכירה את הדילמה. אבל גם את המקום המיוחד הזה שהוא כל כך שלנו אפשר לפתוח לעוד כל כך הרבה מקומות ולא תמיד אנחנו יודעים את זה.

הרבה מאתנו כותבים. כותבים לעצמנו, כותבים ברכות, כותבים כשכואב. לא אכפת לנו מה יצא, אנחנו פשוט כותבים. לפעמים אנחנו כותבים מילים מפתיעות, לפעמים נדמה לנו שאנחנו כותבים במקום מוכר. לפעמים המילים אחרות, אבל החוויה דומה ואנחנו כמו כותבים במעגלים. אנחנו כל כך מזוהים עם הדמות הזאת שקוראים לה אני ועם הסיפור שלנו, עד שנקודת המבט שלנו מצטמצמת. אבל יש לנו הרבה יותר אפשרויות.

הסיפור שלנו, החיים שלנו, יכולים להתרחב כל עוד נדע מתי להתקרב ומתי להתרחק. מפתיע הרבה פעמים כמה הקרבה וההזדהות בעצם מרחיקים אותנו מעצמנו. לפעמים כשאני מתרחקת, אני רואה הרבה יותר ואז אני יכולה להתקרב, אבל אחרת. הסיפור שלי הוא הרבה יותר ממה שנדמה, הדמות הזאת שקוראים לה אני היא אינסופית. הסדנה היא מסע פנימה והחוצה אל הסיפור ומחוצה לו, היא אפשרות להרחיב אותו למקומות חדשים. היא אפשרות לגעת, לחשוף. לשחק בין דמיון ומציאות. וליהנות.

יצירה היא משחק. יצירה היא חופש.

איך זה הולך? קבוצה אינטימית של אנשים כמוני וכמוך יושבים יחד. כותבים, מקריאים (כשרוצים). מקשיבים. כשאני פוגשת אדם ברחוב, אני לא יודעת כמה הוא דומה לי, כמה הוא מיוחד. כשהסיפורים יוצאים החוצה הם נוגעים בנו ואנחנו מגלים את הסיפור האוניברסאלי שבתוך כל סיפור קטן. כן, אותו סיפור שחשבתי שהוא רק שלי.

ולומדים. ומקבלים כלים. ומודעות למילים הכתובות.

לפעמים זהו הזמן ללמוד, לקבל כלים. הכלים האלה יכולים להרחיב כל עוד אני יודעת מתי לשכוח אותם, לשים אותם בצד ולהיות בתוך החוויה.
קרבה וריחוק. הסיפור שלי. הסיפור שלך. הדמות שלי. הסיפור הגדול יותר. הלימוד. השכחה. המסגרת. המקום שאין בו מסגרות. המקום שאין בו מילים.

דרך המילים אנחנו בעצם אומרים לא מילים. אנחנו אוספים חוסר צורה לכדי צורה. נותנים לה שם, לפעמים שם משפחה. ובכך מייצרים חוויה שתהיה תמיד חדשה. חוויה שתוכל לגעת גם במישהו אחר.
אני מזמינה אותך למסע של הקשבה.
אליך.

מבעד למילים

רשימת הנושאים
כתיבה אינטואיטיבית
כתיבה בהשראת מוזיקה
כתיבת מכתבים
כתיבה מנקודת תצפית של ילד
גופי הכתיבה, מספרים ונקודות תצפית
תיאורים
חושים וטעמים
דיאלוגים
תמונות מספרות
לאסוף סיפורים – המציאות כחומר ליצירה
יצירת דמות ופיתוחה בעזרת סיפור בעל פה

איפה? כמה? מתי?
בפרדס חנה – ימי ה', 9:00-11:30. מפגש ראשון – 13.5.10.
בתל אביב – ימי ג', 18:00-20:30. מפגש ראשון – 4.5.10 (עוד ניתן להצטרף).
חוגי כותבים קבועים מתקיימים בתל אביב ועמיקם.

העלות – 1440 ₪ ל-12 מפגשים (בשישה תשלומים).
עלות המפגש הראשון – 120 ₪, בואו לטעום.

עוד מבעד למילים
הנחיה אישית – ליווי תהליכי כתיבה ויצירה
שבתות של כתיבה לנשים
ימי כתיבה בטבע
סוף והתחלה – יום כתיבה בנושא מוות
*ניתן להצטרף דרך האתר לרשימת הדיוור ולקבל עדכונים שוטפים על הפעילויות.

יעל צבעוני
MA. כותבת ויוצרת כדרך חיים. מנחה סדנאות כתיבה 'מבעד למילים'. מלווה תהליכי כתיבה ויצירה. שותפה בספר 'חיים של אישה' ובהצגה 'אני רואה אותך'.

אשמח להיפגש וללוות אותך אליך, יעל
052-8881188 begin_of_the_skype_highlighting              052-8881188      end_of_the_skype_highlighting | אימייל | www.mi-la.co.il

על הספה האדומה בחוץ. הימים עכשיו בוהקים, אצים לקראת היום הכי ארוך. יושבת ולאות באיבריי. רצון לדום, לא לזוז, לא להזיז את המבט ימינה. שמאלה גם לא. לא לקום. כמו הנסיכה שרואה את הכלום מכלה את ארץ פנטזיה שלה, כמו מלחים עייפים מול סירנות ארוכות-שיער שקולן מפתה והרה-אסון, אני מרגישה את הספינות שלי עולות על שרטון אבל יושבת באפס מעשה.

אני נזכרת באמא של צ'. כשנכנסים לבית של אמא של צ' היא תמיד בסלון, תריס אחד פתוח לרחוב והיא מעשנת ואוכלת שוקולד, וחושבת מה היה קורה אם היה הכסף. שנים לפני כן זכתה בפרס הראשון בלוטו, אבל עשרים שנה שהיא יושבת בסלון בלי אגורה מעשנת וחולמת. אני לא הולכת לזכות בפרס הגדול של מפעל הפיס וגם לא להפסיד אותו, אבל מוכנה להגריל עיסקה מצוינת עם העולם.

אחת מההגרלות-פיס שלי היא שאני זוכה לפגוש מאסטרים. מורים אמיתיים שרוכבים על הזמן, שמהדהדים את עצמם לחיים בכלמיני צורות. הגרביטציה היא הכוח הכי חזק, אומרת אחת מהם, וכיוון שכך גם עמידה פשוטה היא מתח. היא התנגדות לדחף להרפות, להתמסר, לשחרר, להיכנע לאדמה. לרצון שלה לאסוף אותנו, לקלוט, לעטוף, להמיס אותנו אל תוכה. והיא מושכת, תמיד. ובסוף היא גם תצליח להשכיב אותנו.

(נא לא להסיק שאני בדיכאון. ההיפך בדיוק. ומשום כך יפה שעה עליזה למחשבות על כבידה. ובקשר לשיר.
רציתי את זה, אבל איפשר)

אחד אחר, שהייתי שמחה לפגוש in flash אבל במקום הוא מהבהב לנו מסטיקרים ומגרפיטי, אומר שהייאוש הוא הגלות. מעצמנו כמובן. שנים לא קלטתי מה זה ה"אין ייאוש בעולם כלל" הזה, עד שהבנתי שהוא מבקש מאיתנו לבחור. ושייאוש זה לא אופציה.

על הספה האדומה בחוץ. פרחים בעציצים מתפרעים בכל הצבעים, יערת דבש מסממת את האוויר במתיקות. ואני רואה איך בקלות פושעת אפשר להעביר חיים שלמים בבהייה. אני מציצה לאחת האפשרויות של העתיד שלי: בת שישים, בוהה, קהה מחוסר מעש, מסתגרת בתוך עולם שכלום לא זז בו. כמה מפתות זרועותיו של הכלום. כמה מתוקה שירת הסירנות של השיכחה. פחד אוחז בי, עשיר ועמוק ומר. באיזו קלות, אלוהים.

ר' אומר שהרצון להיכנע לגרביטציה הוא הרצון למות. הוא אומר גם שהרצון למות הוא נעלה. זוז שנייה אם ל'וכפת לך, אני אומרת לו, אני צריכה לשטוף ידיים מהקציצות ואתה התיישבת לי בדיוק באמצע המטבח.
יש חיים, ואני בפנים.

שלום שלום!

הר הגעש האיסלנדי שהשתעל בשבוע שעבר השפיע עמוקות על העולם. מעניין כמה אהבות חדשות נולדו בעקבות זה,  נגיד בין תייר מצרפת ותיירת מגרמניה שנתקעו באנגליה. יהיה להם כבר מה לספר לנכדים..
אפילו עלי, הספונה בביתי רוב הזמן, הגיע הענן הוולקני. אהובי, שהיה אמור לחזור בלילה שבין ראשון לשני, הגיע מציריך דרך רומא באיחור של יומיים. מה שפינה לי ולאחותי גלו את יום העצמאות כדי לתקתק את הבית.

חודשיים חלפו מאז שעברנו לכאן, והחפצים הונחו בסדר מסויים. חודשיים חיכיתי לה, התחננתי שתבוא כבר עם זמן והשראה וביום שני בערב היא הגיעה, כולה עזוז, והפכה את הבית לארמון. בכישרון נדיר לעבודה עם מה שיש, בטאץ' נשי מקסים ומטפח, עם הבנה פנגשואיסטית וחיוך ממזרי היא ריפרפה בחדרים, הזיזה רהיטים (עם האגן), יצרה מיקדשים ומידי פעם התיישבה באחת הפינות החדשות, התבוננה וזממה את המוב הבא. ככה יממה שלמה של צרחות עונג על פיסות פאזל שמתיישבות בול במקום. לקריאה נוספת »

ברכות לכולנו:

שוב ברצוני להתחיל בהדגשת העוצמה הטמונה בסמלים בכלל ושל המאיה בפרט. הסמלים השונים הנמצאים בטווח הקליטה שלנו הם קודים גיאומטריים המצויים בד.נ.א. האנושי שלנו ועל כן החיבור שלנו עימם הוא ישיר. את הידע של הזמן אנחנו גם לומדים וגם נזכרים בו, משום שהוא שכבר קיים בתוך התאים שלנו. כל סמל מכיל בתוכו אינסוף של ידע שהוא מעבר לגבולות המידע הקיימים כרגע במוחנו אך הוא מוכר לתאי גופינו. הלמידה עם הצורות הגיאומטריות מרחיבה את היכולות המוחיות שלנו ובינהן את האפשרות ליצור מבנים מחשבתיים שפורצים את גבולות המציאות העכשווית שלנו. המשחק עם הסמלים הוא אינדיבידואלי וכל אחד יוצר לעצמו חוקי משחק משל עצמו. אין זה משנה כיצד "עובדים" עם הסמלים הללו: אפשר להתבונן ולנשום אותם פנימה, אפשר לצייר, אפשר לעקוב אחר הגלים השונים- כל דבר שעולה בדעתנו. כתוצאה מכך אנו מוטענים באנרגיה, מעלים את רמת המגנטיות של המערכת שלנו ויותר ויותר נוכחים ברגע. לאט ובהדרגה אנחנו נזכרים בידע הזה של הזמן והמרחב, של חיבור להווה ולהוויה ושל התנועה בין מימדים שהם מעבר למימד השלישי שאנחנו מצויים בו. אני מזמינה אתכם לשחק את משחק המאיה בהנאה ולהתחבר לידע ולהשראה האינסופיים הגלומים בו.

ב- 22/4: מתחיל גל הקוסם: למשך הגל הקרוב הקוסם ממגנט אלינו את אנרגיית היגואר השואג והעוצמתי, את אנרגיית הכוהנת הגדולה המעוררת בנו פליאה והשראה. אנרגיית הקוסם מאפשרת לשחרר את הנסיון לשליטה בחיינו ובסובבים אותנו, להתחבר לעוצמה ולזרום עם הידיעה הפנימית שלנו. במקום הצורך באישורים ובהכרה מבחוץ, בפידבקים ובכותרות, אנו לומדים להקשיב לעצמנו ולסמוך על עצמנו, שהרי אנחנו אלה שיודעים הכי טוב מה נכון לנו. ככל שאנו מפסיקים "לקבץ אישורים" מהסביבה, אנחנו נפתחים לידע טהור והופכים לקוסמים בהתנהלות חיינו. כשאנו משתחררים מהתנודות לעבר הבחוץ והעולם, הקוסם מרחיב את מבנה המח שלנו ויכול לאפשר לנס שבעבר היה מחוץ לטווח האפשרויות להתחולל במציאות חיינו.

הקוסם מסמל את הקסם והנושא של הגל הוא היכולת שלנו לחולל ניסים בחיינו. אם כך מהו בעצם נס? אותו דבר הקרוי בפינו "נס" הוא מידע שלא נמצא בטווח הקליטה שלנו או מעשה שלא ניתן לביצוע בעזרת היכולות המוחיות שלנו היום. אני מניחה שרובנו ראינו את הסרט "הבליפ" ובו האינדיאני השאמאן שעומד על היבשה ורואה דבר לא מזוהה בתוך המים. במבנה המח של האינדיאנים באותו הזמן, לא היתה תבנית מוגדרת של ספינה ועל כן לא היה ביכולתם לזהות את התופעה המוזרה שלפתע צצה מולם. השאמאן התרכז עד מאד, ביקש בכל מאודו לדעת, עד שבסופו של דבר הצליח לקבל מידע ממקור אחר ולזהות את ה"חייזר" שבמים כספינה. עד לאותו הרגע מבחינתם של האינדיאנים, הספינה יכלה להחשב כסוג של אל מוזר שמשפריץ אדים לכל עבר. מדוגמא זו ניתן ללמוד שנס הוא למעשה פונקציה של כמות המידע הקיימת במוחנו. אם כל אחד מאיתנו יופיע עכשיו באיזה כפר פרימיטיבי נידח עם מצלמה, לפטופ וזיקוקים, הוא יחשב כאל בעל עוצמה וכוחות על.

המודעות האנושית עד היום הגבילה את עצמה לתפיסת זמן לינארית של עבר- הווה- עתיד שמוגבלת בלידה ובמוות. האנרגיות המוזרמות אלינו בצ'ולקין הנוכחי, שמתחזקות עוד יותר בגל הקוסם מאפשרות להרחבת שדה הראייה האנושי, לשינוי מבנה המח המוגבל ולתפיסה מחודשת בדבר המוות והאינסופיות שלנו. כשאנחנו במלוא האנרגיה שלנו אנו מסונכרנים באופן מושלם בכמה וכמה רבדים ומפתחים את היכולת להיות במקום הנכון בזמן הנכון וכפי שאמר טולקין בשר הטבעות: "קוסם אף פעם אינו מקדים ואינו מאחר…". לקריאה נוספת »

יושבת עם הנטבוק החמודון שלי במרפסת.
שומעת את הקיפודים אבל לא רואה אותם כרגע.
בתוך הבית פוטי וטלטושה מצחקקים בערנות מול קלאב פינגווין. השתלטו על המחשב, אבל זה בסדר – היום הזה זרם מדבר לדבר – משחקי דימיון ויצירה, תענוג בכוורת, רגעים ארוכים ובטלים בערסל, פיטפוטי חרוזים שירים מומצאים, צחוקים רמים ופשוט…………… חופש!
החברות ביניהם מרגשת אותי.

**

האויר מבושם בצלילים.
יש כאן הרבה חיות.
אנחנו לפעמים כמו דייויד אטינבורו, מתחקים.
מנחשים, מלחשים סיפור.

**

הנה הקיפודת! מאווששת לה לאורך הגדר. רציתי בית עם קיפוד וקיבלתי בית עם המון קיפודים. הם חיה מרתקת ומסקרנת. מתגרדים כדי לחזר, נמנמנים פיתה ביום וערנים בלילה בשיגעון. ויש להם גומחות חמודות.

**

מושבייבס החדשה כמו יריעה, נפרשת. הרבה תכנים להעלות.
הלוחות עדיין מסתוריים לי.
יש את האינדקסים לבנות, ועוד כמה דברים.
עושה כמיטב יכולתי!