אני אוהבת את דניאל יהל! ושמחה שמידי פעם הוא מעדכן אותי על פועלו בעולם. הד"ש האחרון היה מלונדון. עכשיו הוא בחולון, וכמו שתקראו יש חדש:

[מאת: דניאל יהל]

שעה טובה

לאחרונה, עברתי שינוי מהותי בזהות שלי.

אנשים שלא הכירו אותי, והקלידו את שמי "דניאל יהל" בגוגל, היו מקבלים בתוצאה הראשונה של מנוע החיפוש את הקישור הזה. היום, בשעה טובה הקישור הזה מופיע רק במקום השני לקישור הזה.

בתחילת שנת 2007, כתבתי לתקופה קצרה מילים על מה שחשבתי אז על אמנות, ערבוביה שהיו בה הרבה כעסים, מחשבות והרהורים של "אמן צעיר", בחסות "מושבה חופשית" (ותודה על החסות ההיא ששמרה עלי בפני טבח אינטרנט משובח). מאז, ההתנסות ההיא מלווה אותי, וככל שעובר הזמן, אף על פי שבגוגל מסמנים לי שיום אחד היא בטח תעלם, היא חלק חשוב מהחיים שלי (עד אשר גוגל יחליטו שלא).

"מושבה חופשית" היא עדיין, מהנסיון שלי אחד מאתרי האינטרנט החיים ביותר, שמאחוריהם עומדת קהילה אמיתית. מושבה חופשית היא חלק מהחיים בפרדס חנה- כרכור, ועל ההזדמנות לחזור ולקחת חלק מרחוק באותה הקהילה, אני מוקיר לכם תודה.
היום אני גר בחולון. נסעתי ללונדון ללמוד את התואר השני שלי בפרפרומנס, התחתנתי, ואני מצפה לבן בכור. אני בן 29. אני אוהב לכתוב ועוסק באמנות הפרפורמנס באופן כללי, ובאמנות רדיו באופן ספציפי יותר. אני יזם ומפתח של אמנות הפרפורמנס. עיקר פרנסתי בא מהוראה של אמנות הפרפורמנס בבתי ספר ייסודיים.

לפני חודשיים הקמתי את "המשרד לפיתוח ולקידום אמנות חיה" שפועל בכדי להגדיל את הנוכחות של האמנות החיה בישראל. המטרה שלי היא להעלות את כמות ואיכות אמנות הפרפורמנס בארץ (שנקראת לעיתים גם מיצג, אמנות בין תחומית ועוד כל מיני שמות), על ידי יצירת משאבים (ספרייה ותחנת רדיו), הזדמנויות (סדנאות עבודה, תערוכות ואירועים), קשרי קהילה (נטוורקינג) ותעסוקה (חינוך לפרפורמנס). הארגון שלי מבוסס על מודל בריטי מוביל בעולם בשם ה"סוכנות לפיתוח ולקידום אמנות חיה".

אמנים ישראלים צעירים, להבדיל מתושבי פרדס חנה – כרכור (כפי שנחשפתי אליהם דרך הבלוג שלכם), הם אנשים מפונקים, מנותקים ואליטיסטים. למרות שהארגון שלי צעיר מאוד, קהל היעד האמיתי שלו לא יוכל להיות אף פעם אותם אמנים צעירים. דיונים שהיו ב"מושבה חופשית" אחרי הטורים שכתבתי היו פי אלפיים יותר מעניינים ואמיתיים מכל דיון אמנותי שהשתתפתי בו עד אז.
רציתי להזמין אתכם, לקרוא, לשמוע, לבקר, לשוחח ולהדיין על האפשרות של אמנות הפרפורמנס להביא לשלום במזרח התיכון.

הנה כמה נקודות להתחיל איתן:
מה ההבדל בין "פרפורמנס", "מיצג", ו"אמנות חיה"?
איך עושים אמנות חיה דרך הרדיו?
איך עושים כסף מאמנות חיה?
איך מלמדים ילדים קטנים פרפורמנס?

אלה שאלות שמעסיקות אותי היום. מעניין מה יעסיק אותי בעוד כמה שנים, בטור הבא ב"מושבה חופשית"?

[מאת: טליה טוקר]

ברכות לכולנו:

ה- 17/8: טון 1 בגל הקוף: ברוכים הבאים לגל מיוחד במינו, גל הקוף והדולפין שמלמד כיצד להוציא החוצה את היצירתיות, המקוריות והקסם הטמונים בנו. יחד עם גל המראה שחלף גם גל הקוף ממוקם בדיוק במרכז הצ'ולקין, הסנטר הקדוש של לוח המאיה. כפי שכבר הבנו וחווינו בגל הקודם השהות בצינור האור מחברת אותנו לעוגן פנימי ויציב בתוכנו. בזמן הזה אנחנו חווים טרנספורמציה ועוברים ממצב של קבלת ידע וכלים למצב של ביטוי המידע הקיים בנו במציאות. קיים פוטנציאל אדיר לביטוי יצירתי ולהברקות במהלך הגל הקרוב אם רק נשכיל להסתנכרן עם האנרגיה הזאת של הקוף ושל מרכז הלוח.

הקוף הוא הגאון שבחבורה וממגנט אלינו היום את האפשרות להתחבר לשדה הנפש, להתמלא בהשראה ובמידע חדש ובעזרתם ליצור יש מאין. הוא מלמד כיצד ניתן לנוע דרך חוט הזמן, החוט המקשר בין הכוחות השונים ובעזרתו לארוג ולברוא עולמות חדשים בחיינו. במהלך שלושה עשר הימים הקרובים אנו לומדים להתחבר למקור של מידע אינסופי ובדרך אומנותית ואינטליגנטית ליצור בחן את הרעיונות המגוונים שלנו.

בעזרת הקוף אנו מבינים שעלינו להוציא החוצה את כל מה שאנחנו מרגישים וחושבים. פעמים רבות מה שחוסם את הביטוי היצירתי שלנו קשור ברגשות מודחקים שאנחנו מעדיפים לא לדון בהם. כשאנו שומרים דברים בבטן, המידע וההשראה נעצרים ואנחנו הופכים למרוחקים וציניים וחווים חוסר במימוש. לאורך הגל הקוף מלמד כיצד לבטא רגשות עמוקים ומחשבות נסתרות אלה עד למצב של זרימה מהנה, מלאה בקסם ומחוברת לאינסוף של אפשרויות. הקוף משחק את משחק החיים כמו ילד תמים והיפראקטיבי. הוא נע בקלילות מסיטואציה אחת לאחרת ולרוב מוצא את עצמו במרכז הבמה מספר סיפורים ומרתק את שומעיו. במקום להתייחס ברצינות לדברים שקורים לנו בחיי היום יום, הקוף דוחף אותנו לאמץ זווית ראייה משועשעת על עצמנו, על חיינו ועל העולם בכלל. הוא ממלא את חיינו במלוא החופן של הומור, השראה, כישרון ונותן לכולנו "פוש" לזרום בכיף מעניין לעניין תוך כדי ביטוי יצירתי ומקורי של עצמנו. לקריאה נוספת »

בחיינו יש זמנים שאנו נאלצים לעצור, ולשאול את עצמנו, לאן אני הולך, מה המטרה.
אנחנו מבולבלים, מרגישים שעומדים בצומת דרכים, ולא יודעים לאן לפנות, וכך יום רודף יום
ותסכול עולה בתוכנו, אני רוצה לזוז אבל לא מצליח, על פניו הכל בסדר, אבל אני..
כל הזמן עייף נפשית, יש בי דיכאון לא ברור…..
זה הזמן להקשיב, להקשיב לקול הפנימי, מה אני באמת רוצה, לחזק את האמונה שלי בעצמי ולהתחיל לזוז …..זה אפשרי.

שמי לאה ג'נה, אני בת 41, נשואה ואם לשלושה בנים.
אני הילרית, ומטפלת בדמיון מודרך, פרחי באך, וקריאה טיפולית בקלפים.
מזה כ-10 שנים אני מעבירה תהליכי מודעות בקבוצות ובאופן פרטני. מתוך המסע האישי שלי קיבלתי תשובות, כלים, ומתנות לריפוי עצמי שאותם אני מעבירה לכם בשמחה.

באוקטובר הקרוב יפתחו בפרדס חנה שני קורסים בהנחייתי: הילינג אנרגטי, ומפגשי מדיטציה. מפגשי מבוא מתקיימים החודש  אתם מוזמנים לבוא ולהכיר, או להעמיק את ההיכרות, עם שני כלים חיוניים לחיים:

הילינג אנרגטי
הילינג היא שיטת ריפוי עתיקת יומין, המתייחסת לאדם כמכלול שלם, ומטפלת בחסימות אנרגטיות.
ריפוי אנרגטי הוא תהליך עמוק, המאפשר לנו להיות מודעים לדפוסי החשיבה והאמונות המנהלים את חיינו.
בתהליך אנו מודעים לפחדים ולרגשות המעכבים את צמיחתנו, דרך ההבנה הרחבה והעמוקה שלנו את עצמנו, נולדת הידיעה שכוח הריפוי קיים בתוכנו, ויש לנו הכוח להבין טוב יותר את מהלכי חיינו.
הקורס מיועד לכל אדם המעוניין לעבור תהליך אישי, להתחבר להילר הפנימי, ולמטפלים המעוניינים לקבל כלים נוספים לטיפול. לקריאה נוספת »

[שירי ג'ורנו]

אז רציתי לספר קצת על התהליך שעברנו בתיאטרון הידית, בדרך ליצירת ההצגה :
זה התחיל בשאלה: "לאן נעלמה השמחה "?
אותה מהות של שמחה פשוטה, נהייתה חמקמקה כל כך, התכסתה בכובדם של עומסים ומשימות החיים, עייפות, תחושה של כורח לעשות ולאו דווקא בחירה, געגוע, ועצב עמוק שלא תמיד קשור לסיבה.
וגם בתחושה שדברים רבים בתוכנו ומסביבנו, הולכים ומתפרקים והרבה מהמסגרות והטקסים שהם חלק מרקמת החיים מאבדים מתוכנם ומתוקפם, מתרוקנים, לעיתים עד כדי שמאבדים מממשות.

אז, נושאים אלה החלו להתגלגל, להדהד בחלל החזרות, בעבודה עם האנסמבל , והחלו ללבוש ולפשוט צורה, להתגלם כרעיונות, כתמונות, במילים, בתנועה. עברנו דרך "השולחן המשפחתי" של כל אחד ( ותודה לדודי מעיין ולמרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי), אותה סביבת מקור-הבית, היכן שנולדים כל הרגלי החשיבה והדפוסים, וכל אחד מהשחקנים יצר דמות של אחד מהוריו ולמד לשחק את ההורה, לא האובייקטיבי אלא זה המוטבע בתפיסתו, ונרקמו דמויות הורים שפעמים רבות משחקות דפוסים תקועים ( איך משחקים דפוס ? ).

התיאטרון עבורי בנוסף להיותו מדיום אומנותי, הוא כלי לחקר התודעה וכלי מרפא לנפש. כל אחד מהמשתתפים עבד מתוך סיפורו האישי מבלי להיצמד אליו, והשתמש בו כהשראה בלבד, אך עם חוט דק המחברו כל הזמן לפעימת הלב, כשאירוע החתונה מהווה כל אותה עת סיבה ומסגרת להתרחשות הזו.
בדרך קרו המון דברים: תמונות וסצינות נכנסו ויצאו, תלבושות נתפרו והוחלפו, והחיפוש עם השותפים על טיבו של חלל המכיל התרחשות זו יצר חללי חתונה שונים, נולד ילד חדש ומדהים, ארעו עליות ומורדות, ניתוח לב פתוח, הריונות נוספים, אנשים עלו וירדו מן הרכבת, מלא מלא זיעה ונסורת, וגם גילויים קטנים מרגשים שהבהבו לרגע ונהיו שתי הצגות אחת: לאן נעלמה השמחה שעלתה ב 2008 ואולמי סאן סט שעלתה בפסטיבל עכו האחרון.

ועכשיו סוגרים מעגל, חוזרים הביתה לנגריית הידית, בגרסה שלישית (ואחרונה בלי נדר) של : אולמי סאן סט.
אז למעשה זו מעין טרילוגיה שמספרת את סיפור המסע שלנו כשהוורסיות שונות מאוד האחת מרעותה.
הדבר שהתחדד עבורי הפעם הוא לעבוד עם מה שיש, עם התכנים והאנשים שמגיעים, עם חוסר הוודאות וחוסר השלמות שקיימים בתהליך, בלי משאבים כמעט, עם מה ששבור ולעיתים עם השבר עצמו בלי הצורך לספק, לקבלם כדבר עצמו ולנוע בתוכם, ואז "היש" נפתח לרגע ומסתבר שהקיים מכיל כבר את כל מה שצריך. וככה מגיעה לה בעדינות גם השמחה על המפגש עם החומרים, עם השותפים והודייה עמוקה על הקיים, על המלא ועל המתרוקן.
תודה עמוקה לכל השותפים למסע הזה.
אז אנחנו פותחים שוב את דלת הידית ומזמינים ל :אולמי סאן סט, היום בבכורה ובמהלך השבועיים הקרובים.

בין שמיים לארץ – אולמי סאנסט
בין ערות לחלום- כלה, משפחה ואורחים
רוקדים ונתקעים, נתקעים ורוקדים
בין מכונות הנגרייה
בגעגוע עמוק ביחד ולבד
מתקיימת החתונה.

—

"סאן סט" – ( אנסמבל הידית – פסטיבל עכו 2009 ), חוזרת הביתה, ותעלה ב 7 מועדים במהלך חודש יולי : 17, 20, 22, 24, 26, 27, 29 , בשעה : 21:00 בתיאטרון הידית. כרטיסים ב : 046289681, 0522538531 . ובמייל התיאטרון: hayadit@gmail.com עלות כרטיס : 60 ש"ח.
"היוצרת שירי ג'ורנו יצקה אופל הומור ודמיון לכדי הרפתקאה שאי אפשר לסרב לה…" (יובל בן עמי – "ישראל היום", טיים אאוט)

תגידו, אתם מודעים למה שקורה עכשיו עם הצעת החוק למיסוד הקנאביס הרפואי בישראל?
אני מוצאת את עצמי מרותקת הבוקר לאברי גלעד, שזכה בעונג לקשור את הקצוות של המהפכה השקטה והוא עושה את זה בחינניות של רקדן.

בחודשים שאחרי שידור הסרט גראס באישור רופא, אלפי חולים ביקשו מרופאיהם המלצה לקנאביס רפואי, מספר הרישיונות עלה אבל הרבה מטופלים נתקלים בסבך בירוקרטי. התכנית "גראס באישור רופא – היום שאחרי" בהנחיית אברי גלעד מציגה תמונת מצב עדכנית על הקנאביס הרפואי בישראל: התקדמות החקיקה, קשיי המטופלים, בתי הגידול ומחקרים אחרונים על התועלת שמביאה המריחואנה לחולים הקשים (מתוך האתר של רשת)

באולפן מתארחים שישה בני סמכא, ד"ר יהודה ברוך מנהל אבארבאנל, ח"כ חיים כץ, נועם פרמונט מעמותת "תיקון עולם" – שמדבר על חשיבות הדרכת החולים לשימוש בקנאביס ; פרופסור אסתר שוהמי – חוקרת את השפעתו המיטיבה של הקנאביס על פגיעות ראש; ברקת שף קרן – רופאה לכאב, שבעלה חולה בסרטן ; פרופסור עמוס תורן – המטו-אונקולוג במחלקת ילדים בתל השומר, והכהן הגדול – פרופסור רפאל משולם, שכבר חוקר את הנושא שנים.  בין הדוברים שודר סרט על עופר שפיצר  – חוקר נוער במחלקת הסמים במשטרה, חולה בכאב  שבנו נפצע קשה במבצע עופרת יצוקה ומשתקם בעזרת מריחואנה. סיפור קוסמי מדהים.  בכלל – כל מרואיין שמתווסף לדיון רק מגדיל את התחושה שהנה זה קורה, הצדק יוצא לאור.

ויש שם גם דיון מעניין על הפן הכלכלי של המהלך, אברי מקדש  את ההתנדבות, מעלה חשש שהצדיקות של העוסקים במלאכה תתלכלך כשהם יתחילו להתמסחר. הממ. שאלה מעניינת.

בקיצור תסתכלו:

אז יש לנו לוגו (תודה לאילנה) ויש היענות, וזה קורה עוד פחות משבועיים!
בגלל אופיו החתרני של האירוע, קטלוג מפונפן כנראה לא יהיה.
מי שמשתתף מוזמן להוסיף את עצמו בתגובות לפוסט הזה, כולל כתובת, טלפון, אתר, פייסבוק ומה מתוכנן לאותו לילה..

קדימה להשתולל!

אורי מוסנזון הכין מפה:

הצג את חי באהבה – לילה לבן בפרדס חנה כרכור במפה גדולה יותר

[טליה טוקר]

ברכות ואהבה לכולנו:
ידע המאיה הוא עולם ומלואו של קידודים נפשיים וכל אחד מאיתנו חווה את המידע האינסופי הזה בדרכו הייחודית. הקודים של המאיה, צורות גיאומטריות וסמלים בכלל צפונים עמוק בתוך הד.נ.א. האנושי שלנו והחיבור אליהם מאפשר לאט ובהדרגה להפתח לשפה האוניברסאלית של הגיאומטריה המקודשת. בכתיבת הגלים אני מכוונת לכך שהמילים הנכתבות פשוט יזכירו ויעוררו את ידע הסמלים הטמון בתוכנו. אין זה משנה מה יודעים על המאיה ועד כמה משחקים ביום יום עם המידע הזה. מה שחשוב הוא להפגש עם הסמלים הללו מדי פעם בנשימה, בציור, במעקב, באומנות, במדיטציה או בחקירות שונות. עצם ההתבוננות בסמל והמעקב אחר התנועה של הגל, מחברים אותנו למקצב טבעי פנימי, מרחיבים את מבנה המח ועוזרים להשתנות שלנו. החכמה שבגל הניתנת במעבר מקוד לקוד היא עצומה ומאפשרת בהדרגה לנוע בחיינו כמו גל, תוך כדי זרימה נעימה ויצירתית. הנכם מוזמנים להתמקד בסמל של כל יום בגל או בסמל שמושך אתכם באותו הרגע, לנשום, לצייר אותו ולהתכוונן לרוגע פנימי ולפתיחת הלב.

ה- 9/7: טון 1 בגל האדם: בגל הנוכחי אנו לומדים בעזרת האדם כיצד להתגבר בתבונה על מכשולים שונים שמדי פעם צצים במציאות חיינו, כיצד להתחבר לשמחה שבלב ולמזל מבורך שממגנטים דרך מאירת פנים. למשך שלוש עשרה הימים הקרובים האדם ממגנט את החיבור לרצון הלב הרץ ואת יכולת הפעולה ממנו. לרוב בחיינו אנו מתנהלים אוטומטית מתוך הצורך שמצר את העשייה שלנו וזאת משום שהתרגלנו לחפש את האושר מחוצה לנו. האדם מלמד שהאושר הוא מהות, הוא הדרך עצמה ולא המטרות שבסוף הדרך.

המטרה הכללית בגל היא לשחרר את המניפולציות השכליות שחולפות ללא הרף במוחנו ומטילות ספק בכך שבאמת אפשר להיות מאושרים ושמחים בחלקנו במציאות עצמה. אנו מבררים במהלך הגל מה גורם לנו לאושר, מה מאזן ומטעין אותנו ומתבקשים לפסוע בנתיב הלב שלנו. הסיבה לתחושות התקיעות והחסר נעוצה בפער בסיסי שלרוב אנו חיים בו, בין מה שקיים במציאות שלנו לבין מה שהיינו רוצים שיהיה בה. למעשה זה לא נתפס בעינינו שכל מה שאנחנו מבקשים אכן יכול להגיע אלינו בקלות. אנו רגילים לרוץ ממשימה אחת לאחרת, כשאנחנו מוטרדים, לחוצים ובמתח. האדם מלמד שכל מה שעלינו לעשות הוא להעלות את רמת האנרגיה במח שלנו וכתוצאה מכך רמת המגנטיות שלנו עולה. ברגע שאנחנו מעבירים את הפיקוד ללב אנו יכולים לזרום בהנאה במציאות ומתוך היש למגנט שפע בכל תחום בחיינו.

מעבר לכך האדם מלמד אותנו כיצד ניתן "לקבל את האדם באשר הוא אדם" ולהתבונן בגובה העיניים ללא ביקורת ושיפוט על הסובבים אותנו. ככל שאנו מבינים שהאושר הוא בתוכנו ותלוי אך ורק בזווית הראייה שלנו, משתחררים מאיתנו גם הציפיות והשיפוטים על בני האדם הסובבים אותנו. אנו מבינים שהכל מתרחש בינינו לבין עצמנו ושאין צורך לקחת אישית שום דבר ואף אחד. כל אחד והתוכנה שממנה הוא פועל והאדם מבין שקיימות אינסוף דרכים כאינסןף האינדיבידואלים. בגל הסערה שחלף ניקינו דחיסות וחוסר איזון ועכשיו אנחנו מוכנים לצעוד בחכמה בדרכינו ולמגנט אפשרויות חדשות אל חיינו. גל האדם מציע הזדמנויות חדשות לביטוי אהבתנו לזולת ולמימוש הרצון הבלתי מוגבל שלנו. ביום הראשון של הגל ניתן לשים את סמל האדם מול העיניים ותוך כדי נשימת הסמל אל כל התאים בגופנו להפוך לגביע פתוח לשפע של אפשרויות. לקריאה נוספת »

מילים שכתב אסף יבנאי בסוף שנת הלימודים שהסתיימה לה:

נֳעֹמִי
מה לומר? בעצם יש לי שאלה, מה בעצם את רוצה? הרי יש הכול לך, מרק ועצם אבל בעצם… אולי אוכל לתת מעט צידה לדרך ממש כחריץ גבינה.
אני מאחל לך שתנוחי בתוך עצמך כמו שגופי נח בתוך ידך. שתאפשרי לך את הלא יאמן כפי שנובע ממך כאן. הוסיפי מעט רוך שנוכל לגעת בליבך, וללטף את שערך.
אני מסתכל ובודק מה חסר ולא מוצא. לכן נשאר לי להודות על שנה של פלאות ולאחל לך נעמי אין סוף הרפתקאות.
וראו והביטו איזה פלא יופי העולם נמצא פה בין קירות הבית שלך. מי ייתן ונסכים להיות כל היופי שאחרים רואים בנו ורק להיות בעצם אנחנו.
סוּפִי.

בפוסט זה אנסה לענות על 3 נושאים: מי זאת נעמי? מהו ריפוי פשוט? למה ולמי כדאי ללמוד ואיך אפשר לחוות זאת.

שנים הכירו אותי כנעמי שיאצו, מורה מזן אחר וקוסמת… אבל בעצם, אף פעם לא לימדתי שיאצו (אוופס…), אלא משהו הרבה יותר רחב שנבע ממני והולך ומתרחב.
הייתי נוכחת, הווה, בלי ללמוד זאת בקורס אימון… והנוכחות עם שלל הידע שעבר דרכי סללו את הדרך לאלו שבאו ללמוד, לדעת לגעת ולחולל שינוי וריפוי בעצמם ובזולתם, בעזרת מגע ותודעה.
קראו את שכתבו תלמידי. וגם קצת מתוך הספר זן-שיאצו– מגע במרחב שיצא לאור ב 2001.

כשעזבתי את עבודתי במכללת כרכור לפני כ 7 שנים קראתי לבית הספר שלי "מגע במרחב הנע", משום שהמרחב סביבנו ובתוכנו נע ומשתנה וכל מה שצריך זה להיזכר בהקשבה המאפשרת עבודה עימו מתוך שקט. או כמו במשפט ששמעתי לאחרונה – אלוהים נתן ללבנים את השעון ולשחורים את הזמן… אנו לומדים לעבוד ולהיות מתוך האין-זמן. הוויה. נוכחות. אהבה. יש בדרך זו הרבה התכונות ועבודת תודעה המשולבים במגע עדין ותומך. נעשה שימוש בהדמיית צבעים וגיאומטריות ייחודיות, וחיבור בין אדמה לשמיים דרכו זורם ריפוי פשוט.

אני מרגישה שיעודי ללמד בני אדם, לאו דווקא מטפלים. עם התובנות וההתפתחות המושגות בשנת הלימודים אפשר לממש כל דבר. זהו ריפוי פשוט.
בין תלמידי ישנם מוזיקאים, שחקנים ואנשי הייטק, עורכי דין ומגשרים. וכולם משתמשים במה שקיבלו דרכי. ישירות אל הגוף. הקשבה מזן אחר.
כולנו באותו הגובה. (אם צובטים אותנו לא ניצבט?) ולכולנו היכולת והרצון להתפתח, להתעדן. במקום הזה אני נותנת המון תשובות מתוך תהליך. הכיוון אליו הולכים הינו תודעת האחדות. מוזמנים לקרוא.

אגלה לכם משהו נוסף, מעולם לא התכוננתי לשיעור... בשיעור הראשון שלי (1993) הכנתי מערך שיעור, והדברים פשוט יצאו לי מהבטן. בזרימה עוצמה ושמחה. זוהי מתנתי. ומשום שאיני מלמדת יותר שיאצו אלה את נעמי גולדברג – ריפוי פשוט, אני צופה שתהיה האצה בתהליכים הפנימיים שכל אחד עובר בלימוד. אני מברכת את עצמי ברשותכם, על האומץ להיפרד מ 22 שנים של שיאצו.

ב14/7/10 אקיים ערב מבוא ראשון לקראת שנת הלימודים שתיפתח אחרי החגים.
אתם מוזמנים בחום. יש להירשם מראש.
הערב יערך בביתי ברחוב האורנים 84 בפרדס חנה.
פרטים להתקשרות : 052-4373967 | 04-6373008 | אימייל | www.maga-na.com

איך אפשר לחוות?
אפשר לבוא לטיפול או סדרת טיפולים.
באפריל 2010 פתחתי את קופת הבריאים של ריפוי פשוט.
הרעיון מסתובב במוחי שנים, איך אפשר לעזור למי שצריך ולא יכול לאפשר לעצמו רפואה פרטית והוליסטית? ניסיתי ללכת עם מטפלים נוספים, אולם כשזה נעצר, התחלתי תנועה אישית.
מקסימום החברים בקופה האישית הינו 30. אני מאפשרת רכישה של 10 טיפולים במחיר של 700 ₪.(במקום 1800 ₪). היו עד כה שלוש נקודות כניסה תחומות בזמן והקופה כמעט מלאה.  אני מאפשרת כניסה נוספת בין ה 9/7-12/7.

אשמח להכירכם מקרוב.

נעמי

[מאת דנה דברת לביא*]

שלישי שמונה בערב. הם החלו במהלך שיעור יוגה, צירים ראשוניים, כל חצי שעה כיווץ קטן בבטן. מוזר. המשכתי ללמד. בחוץ ירח ובתוכי זרח השמש. בבית הכרזתי "זה מתחיל – אני בלידה! ". לידה ראשונה, התרגשות גדולה. הבית בהיסטריה: צילומים, אמהות, חיבוקים וברכות. תיק הלידה כבר ליד הדלת, סימנתי V על כל המצרכים. אחרי תשעה חודשים הלילה זה קורה. זהו שלא. זה לא קרה באותו לילה וגם לא בלילה שלאחריו.

חשבתי שאני מוכנה ללידה. טבעית. (ואל תעיזו לדבר איתי על משככים); מורה ליוגה, מחוברת לגוף, נחושה. מכירה בע"פ את כל תנוחות הלידה: יודעת לנשום, לנוע. בלילה של הצירים הראשוניים הלכתי לישון. ישנתי טוב. שש בבוקר למחרת התעוררתי בהתרגשות, בטוחה שוב שאוטוטו זה קורה. יום שלם הסתובבתי עם צירים בכל 20 דקות. בכל ציר נעמדתי בתנוחה אנכית, שעונה על הקיר מנענעת את האגן בתנועה סיבובית, נושמת נשימות עמוקות ומשמיעה צלילים משונים של המהום. הכל בשביל הפגישה המיוחלת… אבל מה לעשות, לצירים – כמו לחיים – הקצב שלהם…

דווקא היום, לאט לאט הזדחלו להם הצירים בעיכוב אלגנטי (אבל מה זה כואב..). מהבוקר התקדמו באיטיות כאילו להכעיס; רבע שעה, עשר דק', תשע, שמונה .. בשבע בערב החלטנו שדי (אם מוחמד לא בא אל ההר…). נסענו ל"מאיר", אופטימיים וכואבים. מאוד. עברנו כמו כולם את מבחן ה"לידה טבעית, הא.". ועכשיו אנו במבחן הפתיחה. מצפים לציון גבוה. הרי עשינו הכל ביי דה-בוק: ציר כל חמש דק', כאבים מהבוקר. אפילו צילומים. נכשלתי. מספיק בקושי. פתיחה של בקושי שלוש.

חצות. חיכינו. וחכינו עוד קצת. למזלנו החדר הטבעי היה פנוי. התעקשנו והם בסוף הסכימו למרות הציון הנמוך. ובצירים..מה לא ניסינו..: ג'אקוזי, טיפסתי על הכדור, על שולחנות, על הקירות ואפילו כמה תרופות סבתא ידועות… והצירים בשלהם. שלוש בלילה. בן זוגי, שיחייה, קשה היה לו למסכן לראות אותי סובלת – אז נרדם. אני לבד עכשיו. עדיין מתנועעת (כבר מכוח ההתמדה), עדיין משמיעה קולות משונים. והכאב, שאלוהים ישמור… לקריאה נוספת »

אחר צהריים נעים בגינה. שמיים כמעט ארופאים, עננים יפהפיים. רוח טובה. ימי טרום חמסינים.
חברים, התרוצצויות, ילדים שמגיעים מכל קצוות השכונה כמו לפי קריאה סמויה למסיבה סודית.
אמאאאאאאאאא בואי תראי משהו יפה!! צועק אלי הקופיף מהעץ בהתרגשות. אני קמה מהדשא כדי לחזות בפלא: גוש שרף גדול וצלול תולה על הגזע. דם ענברי זולג בטיפה שקופה שהתקשתה באויר. מפתה לשלוח אצבע חקרנית וללטף.
"אל תיגע זה דביק" אני מתריאה. אבל קשה לו להתאפק.
אחרי עשר דקות הוא יורד מהעץ, הגביש הנוצץ תקוע לו על האצבע המורה.

רוב הילדים כבר הלכו הביתה ואנחנו בדרך לאוטו. אני שקועה בשיחה עם רות. רוצה למשוך עוד קצת זמן טיול בשכונה הישנה, במזג האויר המושלם הזה.
הוא משתרך מאחורי בקוצר סבלנות הולך וגובר. הולך ורוטן. אני שולפת לו את הגושיש השקפקף מהאצבע אבל כנראה נשאר שם עוד משהו קטן. הוא מפתח מצוקה שהופכת לקריזה מתנחשלת. אני לא ערה מספיק למה שקורה איתו, לא מתוך כוונה רעה אלא פשוט כי… השיחה עם רות כך כך מעניינת..
בינתיים בנבכי נפשו מתפתח סיפור פנימי שלם.
הוא עצבני על השרף ובמיוחד עלי, "את יודעת למה!!"
לא אני לא יודעת למה (זה רק השרף? אולי עשיתי עוד משהו?) רק מבינה שהוא מצפה ממני שאנחש אותו.
סבלנותי פוקעת.
את אמא מרושעת!! בכוונה עשית אירוך דרך בכוונה! בכוונה!!
אנחנו מגיעים לטורים גבוהים, שממשיכים עד הבית. גם כשהאצבע עברה קירצוף עם סקוץ' והשרף נעלם, הסיפור עדיין דבוק.
ברגעים כמו זה אני נחבטת על קירות ללא מוצא.
כאילו אין לי שום כלי לצאת מזה. לקריאה נוספת »

לפני כמה חודשים נחתנו אנוכי – שי, זוגתי -הולי ושני ילדינו בפרדס חנה לאחר כשנה וחצי בארה"ב.
מעבר לביקור משפחתי (הולי מקליפורניה) ולטבע מעורר ההשראה, העברנו שם קורסים של תטא הילינג. שילוב נעים של כיף, מפגש עם אנשים טובים וכמובן גם חוויות ריפוי של מטופלים ותלמידים.
תוך כדי השהות בארה"ב, הולי – חוקרת מופלאה של תודעה, ריפוי וכל אשר בינהם התמודדה עם מספר בעיות גופניות ללא הצלחה, אך ברוח טובה בכלים של התטא הילינג. מה שדחף אותה לחפש ולחקור ולשאול מה כן עובד מה לא עובד ומתי וכמובן למה.
החיפוש הוביל אותה חזרה לגוף, לריפוי שמתרחש מעצם ההסכמה להיות בו ולהקשיב, יחד עם דגש על טראומה באופן ספציפי.

מתוך ההתעסקות באינפורמציה נוצר קשר בינה לבין מורה אוסטרלי בשם סיימון רוז, שיחד עם אשתו איווט פיתחו את RPT – שיטת ריפוי שהחלה מאותן שאלות של אנשים שבדקו וחוו והתנסו בהמון שיטות ריפוי ועדיין נשארו עם בעיות גופניות ועם דפוסים רגשיים ונפשיים תקועים.

המפגש עם שיטה זו הקליק להולי מאד חזק. סיימון פירסם באתר שלו קטעי וידאו עם סשנים של ריפוי מרתקים-אך-פשוטים ואני והולי החלטנו להשתעשע ולנסות בעצמינו. תוך 5 דקות הגענו למקומות עמוקים ושורשיים לסוגיות שדשנו והתעסקנו וחפרנו בהם במשך שעות, ימים וחודשים.
חיוך גדול והתרגשות הובילו אותנו להתנסות עוד והולי החליטה שהיא הולכת על זה. בקורס הקרוב של סיימון בארה"ב היא כבר לקחה חלק ואף נשארה לעוד 10 ימים שהעמיקו את הרפוי והכשירו אותה כמורה. אותי, שנשאר בבית עם הילדים, היא עידכנה בנעשה בקורס ובחומר הנלמד ובאיך להתמודד עם הקנאה של לרצות להיות שם בעצמי.. לקריאה נוספת »

עוד מילדותי נמשכתי אל הנסתר. בבית דודתי היו מיני ספרים שעסקו בנושא גלגולי נשמות, סיאנסים, מוות ומה שאחריו.
המבוגרים טענו שאני עוד קטנה מידי וכך מצאתי את עצמי כשכולם היו הולכים לישון קוראת בספרים בשקיקה ובהתרגשות לא מוסברת.
כשהזכירו את המילה "קסם" עברה בי תחושה של התרגשות וידיעה תחושה ממקום אחר.
כשגדלתי ידעתי שהחום שיוצא מכפות ידי נועד לרפא ובעזרת מבט עמוק לעיניים אפשר לשלוח אנרגיה מבריאה.
מאז ועד היום אני יודעת שישנו מרחב מעבר להגיון, שבו מתאפשר ריפוי, מתאפשרת העצמה ושינוי מציאויות.

אני מטפלת בהילינג מזה 10 שנים, בשיטות שונות. הניסיון גרם לי להתמקצע. בעל ושלושה ילדים גרמו לי להתקרקע.
לפני מספר שנים כששמעתי את המושג "הספרייה הקוסמית" הרגשתי זכרון עמוק שמתעורר בי וידיעה שאני מכירה את המקום הזה מצוין. מהר מאוד נוצר הקשר ומאז אני מבקרת בספרייה עבור אנשים שמבקשים כיוון הבהרה, ומסרים.

אני מלווה אנשים במסע נשמתי, שמאפשר לבקר ביחידות חיים קודמות ובתקופות שבין המעברים, זמנים בהם נחתמים חוזים נשמתיים.
מסע נשמתי מחזיר למקומות ואירועים בעבר בליווי ההדרכה, מרפא מקומות כואבים ומאפשר לסלוח ולהמשיך ליצור את חיינו מתוך בחירה שלמה, ממקום שאנו יודעים מה טוב עבורנו.

אשמח ללוות אתכם במסע חייכם

ולנוע איתכם במרחבי זמן הווייתכם.

ישנה אפשרות למפגש חד פעמי, וכן לסדרת מפגשים.

לתיאום פגישה: חגית 050-9088181  | אימייל >>

[מאת: נילי תלמי-פז]

מקרה משעשע שקרה בתור לקופה בסופרמרקט השכונתי, לפני מספר שנים, מתאים לפתוח את המאמר הזה. תחת הרושם של שיחת טלפון שקבלתי מהמורה למתמטיקה, התחלתי לשאת בפני בתי הצעירה את המונולוג המוכן שלי (שנבנה ועוצב במהלך שנים של הורות לשני ילדים גדולים יותר) שעניינו העתיד העגום הצפוי לה לנוכח רשלנותה בכל מה שקשור ללימודיה בית הספר. בשיא המונולוג, מלווה בפאתוס המתאים, מופיע המשפט – "מה את רוצה שיצא ממך בסוף? קופאית בסופר? (סליחה לכל הקופאיות אבל הקטע הזה משתנה בדרך כלל בהתאם לנסיבות…)" !!! ואז, לגמרי במפתיע הסתיים הנאום במשפט חדש – "תראי מה יצא מאימא שלך – שבע שנים באוניברסיטה, תואר שני בתקשורת ו- מזכירה במשרד קטן של עורכת דין"…

זה היה, כאמור, מזמן. כיום – בקליניקה החדשה והמקסימה שלי במרכז העצבים של פרדס-חנה, ממש מעל ה-סופר פארם, אני יושבת וכותבת את קורותיי בשטח התעסוקה כדי לעודד ולחזק את מי מקוראי שיפגוש במאמר הזה ברגע של התלבטות.

השנים עד גיל 35 היו שנים של בניית משפחה וקריירה. בשנים הללו סיימתי לימודי תואר שני בתקשורת המונים באוניברסיטה העברית, נישאתי, ילדתי שלושה ילדים, החלפתי מקומות מגורים (מהעיר למושב שיתופי, לקיבוץ ול-כרכור) והתקדמתי בבניית הקריירה שלי. אחרי כחמש שנים בתחומי הפרסום ויחסי ציבור מצאתי את עצמי בתחום של תכנון ערים. במשך שנתיים ניהלתי את מחלקת התכנון של רשות הגנים הלאומים ומיד אחר כך, בשיא הקריירה שלי, הקמתי בעיריית כפר סבא יחידה חדשה – היחידה לתכנון אסטרטגי ומידע. הייתי יועצת של ראש העיר וכפופה ישירות אליו. בהיררכיה המוניציפאלית ברמה של מנהלת אגף עם משכורת שמנה, בהתאם. לכאורה, החיים היו דבש אבל אני הייתי מותשת. משהו כמו הניתוח הצליח אבל החולה במצב של כמעט מת.

למצבי היו מספר סיבות:
הראשונה, החיים היו טירוף מוחלט. שש בבוקר יציאה מהבית כדי להגיע למרכז לפני הפקקים וחזרה הביתה לפחות פעמיים בשבוע בשעת לילה. בבית הייתה או-פר ואני ניהלתי את העניינים בשלט רחוק. הבית היה מתוקתק, האו-פר נערה נפלאה וחמה והעייפות שלי הלכה וגדלה. לאו דווקא העייפות הפיסית. הייתי מלאה תחושות אשמה. בעיקר כלפי הילדים, שבגיל 5, 3 ו-שנה גדלים כמעט ללא נוכחות פיסית של אימא, וכלפי הבעל שלי שמקבל מעט אישה וגם אז עייפה, מתוסכלת ודי נרגנת… לקריאה נוספת »

אנו שמחים להזמין אתכם לערב חגיגי, שיתקיים ביום רביעי ה-10.2.10 בשעה 19:30, רגע לפני היציאה לעולם -

סיפורו של קוד האוטיזם

סיפורם של 7 ילדים נוספים אשר פרצו את חומת האוטיזם והצטרפו להוריהם ליחד מעורר השתאות. סיפורן של 7 המשפחות המאושרות הוא למעשה סיפור רחב וגדול יותר.
רגע לפני יציאתו של קוד האוטיזם לעולם נקיים ערב חגיגי – מפגש מרגש עם קבוצת ההורים האמיצים אשר לקחו את ה"היגיון האחר", פעלו על פי "אחרת. עכשיו. פשוט", ועולמם השתנה ללא היכר בזמן כל-כך קצר.

בתכנית הערב:
1. הקרנת הסרט: "ילדי הפניית המבט – סיפורו של קוד האוטיזם"
תיעוד מרגש של שבעת הילדים והוריהם לפני מהלך קוד האוטיזם, ומה התרחש בעולמם מתחילת המהלך ועד היום – התרחשות שהיא מעבר לכל דמיון.
2. סיפורם של ההורים: 14 ההורים יעלו על הבמה ויספרו על רגעים מרגשים מחוויית המהלך, שהתרחשו בחייהם ובחיי ילדיהם.
3. דיבורה של רונית: חשיפה ראשונה של מאחורי הקלעים של הקוד, שעל בסיסו מושתת קוד האוטיזם – איך זה עובד.
תפיסת הריפוי השתנתה – מהלך קוד האוטיזם מאתגר את תפיסת הריפוי הקיימת.
ההבדל המהותי בין ילדים על הספקטרום האוטיסטי לבין ילדי מהלך קוד האוטיזם.
החזון שיאפשר לעתיד להפוך להווה, כבר היום, כבר עכשיו.

הערב מיועד לכל מי שמבקש לפגוש בנפלאות הקוד, ולגלות מה מאפשר להצלחות הרבות להתרחש. הערב מיועד לכל מי שמבקש לפגוש בכוחו של מהלך קוד האוטיזם, על הנתיבים החדשים שהוא מפלס לא רק עבור משפחות שילדיהן על הספקטרום האוטיסטי, אלא גם עבור אנשי המקצוע הרבים העושים מלאכתם נאמנה, על מנת להביא מענה למצוקה הקיימת היום. כמו כן, הערב מיועד לכל מי שמבקש לפגוש בסיפורם המרגש של הילדים ולפגוש את ההורים על הבמה, מספרים את סיפורם.

הערב החגיגי יתקיים בהיכל אמנויות הבמה הרצליה, רחוב ז'בוטינסקי 15 הרצליה. חנייה במקום ללא תשלום. מחיר כרטיס כניסה: 50 ₪. רכישת כרטיסים תיעשה מראש בטלפון 03-6483012. לפרטים נוספים אתם מוזמנים להיכנס לאתר או לאתר.

נשמח לראות אתכם בערב זה,
בברכה,

TheTeam@RonitGalapo