אני אוהבת את דניאל יהל! ושמחה שמידי פעם הוא מעדכן אותי על פועלו בעולם. הד"ש האחרון היה מלונדון. עכשיו הוא בחולון, וכמו שתקראו יש חדש:

[מאת: דניאל יהל]

שעה טובה

לאחרונה, עברתי שינוי מהותי בזהות שלי.

אנשים שלא הכירו אותי, והקלידו את שמי "דניאל יהל" בגוגל, היו מקבלים בתוצאה הראשונה של מנוע החיפוש את הקישור הזה. היום, בשעה טובה הקישור הזה מופיע רק במקום השני לקישור הזה.

בתחילת שנת 2007, כתבתי לתקופה קצרה מילים על מה שחשבתי אז על אמנות, ערבוביה שהיו בה הרבה כעסים, מחשבות והרהורים של "אמן צעיר", בחסות "מושבה חופשית" (ותודה על החסות ההיא ששמרה עלי בפני טבח אינטרנט משובח). מאז, ההתנסות ההיא מלווה אותי, וככל שעובר הזמן, אף על פי שבגוגל מסמנים לי שיום אחד היא בטח תעלם, היא חלק חשוב מהחיים שלי (עד אשר גוגל יחליטו שלא).

"מושבה חופשית" היא עדיין, מהנסיון שלי אחד מאתרי האינטרנט החיים ביותר, שמאחוריהם עומדת קהילה אמיתית. מושבה חופשית היא חלק מהחיים בפרדס חנה- כרכור, ועל ההזדמנות לחזור ולקחת חלק מרחוק באותה הקהילה, אני מוקיר לכם תודה.
היום אני גר בחולון. נסעתי ללונדון ללמוד את התואר השני שלי בפרפרומנס, התחתנתי, ואני מצפה לבן בכור. אני בן 29. אני אוהב לכתוב ועוסק באמנות הפרפורמנס באופן כללי, ובאמנות רדיו באופן ספציפי יותר. אני יזם ומפתח של אמנות הפרפורמנס. עיקר פרנסתי בא מהוראה של אמנות הפרפורמנס בבתי ספר ייסודיים.

לפני חודשיים הקמתי את "המשרד לפיתוח ולקידום אמנות חיה" שפועל בכדי להגדיל את הנוכחות של האמנות החיה בישראל. המטרה שלי היא להעלות את כמות ואיכות אמנות הפרפורמנס בארץ (שנקראת לעיתים גם מיצג, אמנות בין תחומית ועוד כל מיני שמות), על ידי יצירת משאבים (ספרייה ותחנת רדיו), הזדמנויות (סדנאות עבודה, תערוכות ואירועים), קשרי קהילה (נטוורקינג) ותעסוקה (חינוך לפרפורמנס). הארגון שלי מבוסס על מודל בריטי מוביל בעולם בשם ה"סוכנות לפיתוח ולקידום אמנות חיה".

אמנים ישראלים צעירים, להבדיל מתושבי פרדס חנה – כרכור (כפי שנחשפתי אליהם דרך הבלוג שלכם), הם אנשים מפונקים, מנותקים ואליטיסטים. למרות שהארגון שלי צעיר מאוד, קהל היעד האמיתי שלו לא יוכל להיות אף פעם אותם אמנים צעירים. דיונים שהיו ב"מושבה חופשית" אחרי הטורים שכתבתי היו פי אלפיים יותר מעניינים ואמיתיים מכל דיון אמנותי שהשתתפתי בו עד אז.
רציתי להזמין אתכם, לקרוא, לשמוע, לבקר, לשוחח ולהדיין על האפשרות של אמנות הפרפורמנס להביא לשלום במזרח התיכון.

הנה כמה נקודות להתחיל איתן:
מה ההבדל בין "פרפורמנס", "מיצג", ו"אמנות חיה"?
איך עושים אמנות חיה דרך הרדיו?
איך עושים כסף מאמנות חיה?
איך מלמדים ילדים קטנים פרפורמנס?

אלה שאלות שמעסיקות אותי היום. מעניין מה יעסיק אותי בעוד כמה שנים, בטור הבא ב"מושבה חופשית"?

[מאת: טליה טוקר]

ברכות לכולנו:

ה- 17/8: טון 1 בגל הקוף: ברוכים הבאים לגל מיוחד במינו, גל הקוף והדולפין שמלמד כיצד להוציא החוצה את היצירתיות, המקוריות והקסם הטמונים בנו. יחד עם גל המראה שחלף גם גל הקוף ממוקם בדיוק במרכז הצ'ולקין, הסנטר הקדוש של לוח המאיה. כפי שכבר הבנו וחווינו בגל הקודם השהות בצינור האור מחברת אותנו לעוגן פנימי ויציב בתוכנו. בזמן הזה אנחנו חווים טרנספורמציה ועוברים ממצב של קבלת ידע וכלים למצב של ביטוי המידע הקיים בנו במציאות. קיים פוטנציאל אדיר לביטוי יצירתי ולהברקות במהלך הגל הקרוב אם רק נשכיל להסתנכרן עם האנרגיה הזאת של הקוף ושל מרכז הלוח.

הקוף הוא הגאון שבחבורה וממגנט אלינו היום את האפשרות להתחבר לשדה הנפש, להתמלא בהשראה ובמידע חדש ובעזרתם ליצור יש מאין. הוא מלמד כיצד ניתן לנוע דרך חוט הזמן, החוט המקשר בין הכוחות השונים ובעזרתו לארוג ולברוא עולמות חדשים בחיינו. במהלך שלושה עשר הימים הקרובים אנו לומדים להתחבר למקור של מידע אינסופי ובדרך אומנותית ואינטליגנטית ליצור בחן את הרעיונות המגוונים שלנו.

בעזרת הקוף אנו מבינים שעלינו להוציא החוצה את כל מה שאנחנו מרגישים וחושבים. פעמים רבות מה שחוסם את הביטוי היצירתי שלנו קשור ברגשות מודחקים שאנחנו מעדיפים לא לדון בהם. כשאנו שומרים דברים בבטן, המידע וההשראה נעצרים ואנחנו הופכים למרוחקים וציניים וחווים חוסר במימוש. לאורך הגל הקוף מלמד כיצד לבטא רגשות עמוקים ומחשבות נסתרות אלה עד למצב של זרימה מהנה, מלאה בקסם ומחוברת לאינסוף של אפשרויות. הקוף משחק את משחק החיים כמו ילד תמים והיפראקטיבי. הוא נע בקלילות מסיטואציה אחת לאחרת ולרוב מוצא את עצמו במרכז הבמה מספר סיפורים ומרתק את שומעיו. במקום להתייחס ברצינות לדברים שקורים לנו בחיי היום יום, הקוף דוחף אותנו לאמץ זווית ראייה משועשעת על עצמנו, על חיינו ועל העולם בכלל. הוא ממלא את חיינו במלוא החופן של הומור, השראה, כישרון ונותן לכולנו "פוש" לזרום בכיף מעניין לעניין תוך כדי ביטוי יצירתי ומקורי של עצמנו. לקריאה נוספת »

הבית בפרדס – בית מדרש פתוח לגברים ונשים חילונים ודתיים

איך הכל התחיל?
שמי לימור שלמון, במשך שנים חלמתי על מקום שבו כל יהודי יוכל להיפגש עם מקורות החכמה של היהדות. רציתי ללמוד ולהיות שייכת למקום בו אפשר לשבת זה לצד זה אנשים ממקומות שונים וללמוד יחד מאותו מעין עמוק ועתיק.
יחד עם בעלי ועוד אנשים טובים הקמנו את "הבית בפרדס" וקראנו לו בית יהודי לצמיחה רוחנית. הרגשנו שפרדס חנה, שבה מנשבת רוחניות בתחומים שונים, היא מקום מתאים לפתיחת בית מדרש שכזה.

אז מה זה הבית בפרדס?
הבית בפרדס הוא מקום רגוע אסתטי ונעים, המאפשר לכל אחד להיפגש עם רוחניות יהודית.
כאן ניתן להתקרב ללא חששות לתכנים עמוקים, לשוחח בחופשיות על מה שקורה בספר הספרים, לגעת בעמקות ובעדינות בעומק הנשמה ולפגוש מלמדים טובים ואוהבים.
הבית בפרדס הוא מקום לצמיחה והתהוות, המזמין למסע פנימה דרך המקורות שלנו.
הבית נועד לכל מי שרואה ביהדות בית, וגם למי שרוצה לטעום ולהכיר.
הלימוד מתקיים מתוך רצינות, כנות, כבוד, פתיחות ואהבה.
השיעורים קבועים ומתקיימים מידי שבוע, כך מתאפשרת התפתחות הדרגתית, יסודית ואיטית.
הבית בפרדס פועל כבר חצי שנה ופקדו אותו למעלה מ-100 איש. מידי שבוע אנו זוכים לפניות של אנשים שמביעים בפנינו שמחה גדולה על הקמת המקום ומדגישים בפנינו את חשיבותו.

מה היה עד כה?
בשנה הנוכחית קיימנו שיעור בתנ"ך עם ישראל אריאל, בו פתחנו את ספר הספרים וצללנו אל מעמקים שלא שיערנו. קיימנו את השיעור "לגעת בלב" שבו למדנו מתורות חסידות שונות בשילוב לימוד מספר הזוהר עם שיבי פרומן.
במקום התקיימו גם שיעוריו של איתמר פרלמן שמלמד מתורתה של ימימה אביטל-שיעורים בתהליכי עבודת הנפש לגברים ולנשים בקבוצות שונות (4 קבוצות שונות של שיעורים). מידי חודש בחודשו בראשי חודשים קיימנו הופעות מיוחדות של נגנים מהסביבה, כך התאפשר מגע עם היהדות דרך המוזיקה והניגון.

מה בתוכנית לעתיד?
תוכניות רבות עוד לפנינו לקראת השנה המתחדשת, מומלץ להיכנס לאתר ולהתעדכן, או להירשם דרכו לרשימת התפוצה למגוון התוכניות ובכלל יש ליצור קשר עם אהרן כהן – 0508756425 ועם לימור שלמון – 0544912479

אירועים בחודש אלול
ערב פיוטים וניגונים שיתקיים ביום חמישי ט' אלול (19.8) בשעה 20:00 בהנחיית נריה מויאל ואיתמר שחר, פרטים נוספים כאן.

שיעורים קבועים:

"לגעת בלב" - שיעורו של שיבי פרומן המתקיים בכל יום שלישי החל משעה 20:30 ואל תוך הלילה.
בשיעור זה לומדים קטעי זוהר וליקוטים מתורות חסידיות שונות. הלימוד באווירה חמה וחברית. בכל שיעור נחשף עומק חדש ומבט מקורי עלינו, ועל המציאות.

"משנת הרב קוק"
לימוד בחבורה מתוך כתבי הרב קוק מידי יום רביעי בשעה 20:30 עם אהרון כהן. בשיעור זה ניפגש עם הגותו של אחד מענקי הרוח של העם היהודי, המחבר בין עולמות רוח שונים בעולם היהודי, פילוסופיה יהודית, חסידות, עמקות הלכתית,פשט וקבלה והכל מתוך מבט מלא אופטימיות, אמונה ואהבה.

מדרשת בוקר לנשים
אנו מזמינים אותך להעניק לעצמך בוקר של לימוד להעשרת הידע ולנגיעה בנשמה. בתוכנית שלשה שיעורים. ניתן לבחור להירשם לכולם או לחלקם. המדרשה תתקיים בימי שני. (יתכנו עוד שינויים כדאי להתעדכן).
09:00 שיעור בחשיבה הכרתית – תורתה של ימימה –מאת איתמר פרלמן. (לפרטים נוספים)
10:15 סמסטר ראשון: "הניגון היהודי"- לימוד ושירה של ניגונים תוך העמקה אל מקורותיהם העתיקים (לפרטים נוספים)
סמסטר שני: "אור הלבנה" - פיתוח הנשיות מתוך ערכי טהרת השפחה-מאת אחינועם בן גיגי (לפרטים נוספים).
12:00 שיעור במדרש ואגדה - הכרת עולמם של חכמי המשנה והתלמוד-מאת לימור שלמון (לפרטים נוספים)
כל המורים ותיקים בהוראה ומגיעים מעולמות מגוונים.
בואי לפתוח צוהר לעולם היהדות. הלימוד הרציף ישאיר אותך עם הבנות חדשות ועמוקות.
יום הכרות עם המדרשה לנשים ביום שני בתאריך כז' אלול, 7.9.10. יש להירשם מראש. לפרטים: לימור שלמון 054-4912479

בוקר לימוד לגברים בימי שישי
אם אתה מעוניין להעשיר את עולמך הרוחני, את הידע שלך בעולם התורה, וללמוד במקום רציני, אנו מזמינים אותך לפנות בוקר בשבוע ולהגיע אלינו. שעות הבוקר הן איכותיות ביותר ללמידה ובהתחשב בעובדה שרוב הגברים עובדים במהלך השבוע, בחרנו ביום שישי.
בתוכנית:
9:15 שיעור בגמרא למתחילים - לימוד מתוך התלמוד בחבורה תוך הנחיה של אהרון כהן.
10:30 שיחות על פרשת השבוע עם איתמר פרלמן.
יום הכרות עם תוכנית הבוקר לגברים יתקיים ביום שישי כד' אלול, 3.9.10. היום כולו יעסוק בהכנה לראש השנה.

שעורי ימימה
שיעוריו של  איתמר פרלמן, שמלמד מתורתה של ימימה אביטל – שיעורים בתהליכי עבודת הנפש לגברים ולנשים בקבוצות שונות (4 קבוצות שונות של שיעורים). ימי ראשון ושלישי לגברים, שני בבוקר לנשים, בתאום מראש עם איתמר פרלמן 052-8567184.

המשך אירועי תרבות ומוזיקה מידי חודש, בראשי חודשים. מוזמנים להתעדכן באתר של הבית בפרדס >>

הבית בפרדס – בית מדרש פתוח לחילוניים ודתיים | המעלה 34 פרדס חנה | טל' 0544912479 | אימייל | אתר >>

בחיינו יש זמנים שאנו נאלצים לעצור, ולשאול את עצמנו, לאן אני הולך, מה המטרה.
אנחנו מבולבלים, מרגישים שעומדים בצומת דרכים, ולא יודעים לאן לפנות, וכך יום רודף יום
ותסכול עולה בתוכנו, אני רוצה לזוז אבל לא מצליח, על פניו הכל בסדר, אבל אני..
כל הזמן עייף נפשית, יש בי דיכאון לא ברור…..
זה הזמן להקשיב, להקשיב לקול הפנימי, מה אני באמת רוצה, לחזק את האמונה שלי בעצמי ולהתחיל לזוז …..זה אפשרי.

שמי לאה ג'נה, אני בת 41, נשואה ואם לשלושה בנים.
אני הילרית, ומטפלת בדמיון מודרך, פרחי באך, וקריאה טיפולית בקלפים.
מזה כ-10 שנים אני מעבירה תהליכי מודעות בקבוצות ובאופן פרטני. מתוך המסע האישי שלי קיבלתי תשובות, כלים, ומתנות לריפוי עצמי שאותם אני מעבירה לכם בשמחה.

באוקטובר הקרוב יפתחו בפרדס חנה שני קורסים בהנחייתי: הילינג אנרגטי, ומפגשי מדיטציה. מפגשי מבוא מתקיימים החודש  אתם מוזמנים לבוא ולהכיר, או להעמיק את ההיכרות, עם שני כלים חיוניים לחיים:

הילינג אנרגטי
הילינג היא שיטת ריפוי עתיקת יומין, המתייחסת לאדם כמכלול שלם, ומטפלת בחסימות אנרגטיות.
ריפוי אנרגטי הוא תהליך עמוק, המאפשר לנו להיות מודעים לדפוסי החשיבה והאמונות המנהלים את חיינו.
בתהליך אנו מודעים לפחדים ולרגשות המעכבים את צמיחתנו, דרך ההבנה הרחבה והעמוקה שלנו את עצמנו, נולדת הידיעה שכוח הריפוי קיים בתוכנו, ויש לנו הכוח להבין טוב יותר את מהלכי חיינו.
הקורס מיועד לכל אדם המעוניין לעבור תהליך אישי, להתחבר להילר הפנימי, ולמטפלים המעוניינים לקבל כלים נוספים לטיפול. לקריאה נוספת »

שלום עליכם חברים באשר תהיו. בואו אספר לכם קצת על ארטנס – בית ובית ספר לאמנויות התנועה וההופעה.

ארטנס הוקם בשנת 2005 על ידי שחר דור ובשנתיים האחרונות חי ובועט, מתגלגל וקופץ בקיבוץ עין שמר, ממש מעבר לכביש. ארטנס הוא משכן בינלאומי לאמנים, קהל וקהילה, ללימוד וליצירה ומרחב להופעה ותצוגה. העשייה בארטנס נישאת על גבי השורשים המושרשים של מובילי הפרויקט, ודברים גדולים קורים לכל הלוקחים חלק בדבר.

השנה אנחנו ממשיכים. בהתרגשות, פליאה ועבודה רבה, אנחנו עוברים למקום משלנו!!! אחרי 15 שנים של עבודה במקומות הכי הזויים שאפשר לדמיין. אנחנו בונים בית חדש לארטנס, בתוך הקיבוץ. בבית יהיה סטודיו גדול, 150 מטר, עם רצפת עץ צפה, תקרה גבוהה וכל מה שצריך כדי לעבוד, להתפנק, ליצור ולהופיע. וגם משרדים, ושירותים ומקלחות ואפילו – מגורים לתלמידים שבאים מחו"ל ומתל אביב.

גם תוכנית הלימודים מתרחבת ואל שיעורי הליבה של בית הספר נוספו שעורים מגוונים מיוחדים עם אמנים מהשורה הראשונה בתחום התנועה ובאמנויות משלימות. התוכנית מאפשרת לכל תלמיד להרכיב את מסגרת הלימודים המתאימה לו: מתוכנית מלאה של ארבעה ימים מלאים ועד לשיעור יחיד בשבוע לאורך השנה.

ביום חמישי 5.8 בין 11:00-14:00 אנחנו עורכים יום פתוח בבית הספר לקראת שנת הלימודים הקרובה. בתוכנית שעורים קצרים עם מיכאל שחרור, נעם כרמלי ושחר דור, וזמן לשאלות, לתשובות והרשמה. הכניסה ללא תשלום. אנחנו מזמינים אתכם לבוא, לרקוד ולהכיר.
עוד על ארטנס, הפעילות, הפועלים ובית הספר תוכלו למצוא כאן: www.artness.org/school או כתבו למייל או התקשרו לכרמית: 054-5952695

נשמח לפגוש אתכם בתנועה

שחר דור וצוות ארטנס.

[צילום: רונן הירש]

[שירי ג'ורנו]

אז רציתי לספר קצת על התהליך שעברנו בתיאטרון הידית, בדרך ליצירת ההצגה :
זה התחיל בשאלה: "לאן נעלמה השמחה "?
אותה מהות של שמחה פשוטה, נהייתה חמקמקה כל כך, התכסתה בכובדם של עומסים ומשימות החיים, עייפות, תחושה של כורח לעשות ולאו דווקא בחירה, געגוע, ועצב עמוק שלא תמיד קשור לסיבה.
וגם בתחושה שדברים רבים בתוכנו ומסביבנו, הולכים ומתפרקים והרבה מהמסגרות והטקסים שהם חלק מרקמת החיים מאבדים מתוכנם ומתוקפם, מתרוקנים, לעיתים עד כדי שמאבדים מממשות.

אז, נושאים אלה החלו להתגלגל, להדהד בחלל החזרות, בעבודה עם האנסמבל , והחלו ללבוש ולפשוט צורה, להתגלם כרעיונות, כתמונות, במילים, בתנועה. עברנו דרך "השולחן המשפחתי" של כל אחד ( ותודה לדודי מעיין ולמרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי), אותה סביבת מקור-הבית, היכן שנולדים כל הרגלי החשיבה והדפוסים, וכל אחד מהשחקנים יצר דמות של אחד מהוריו ולמד לשחק את ההורה, לא האובייקטיבי אלא זה המוטבע בתפיסתו, ונרקמו דמויות הורים שפעמים רבות משחקות דפוסים תקועים ( איך משחקים דפוס ? ).

התיאטרון עבורי בנוסף להיותו מדיום אומנותי, הוא כלי לחקר התודעה וכלי מרפא לנפש. כל אחד מהמשתתפים עבד מתוך סיפורו האישי מבלי להיצמד אליו, והשתמש בו כהשראה בלבד, אך עם חוט דק המחברו כל הזמן לפעימת הלב, כשאירוע החתונה מהווה כל אותה עת סיבה ומסגרת להתרחשות הזו.
בדרך קרו המון דברים: תמונות וסצינות נכנסו ויצאו, תלבושות נתפרו והוחלפו, והחיפוש עם השותפים על טיבו של חלל המכיל התרחשות זו יצר חללי חתונה שונים, נולד ילד חדש ומדהים, ארעו עליות ומורדות, ניתוח לב פתוח, הריונות נוספים, אנשים עלו וירדו מן הרכבת, מלא מלא זיעה ונסורת, וגם גילויים קטנים מרגשים שהבהבו לרגע ונהיו שתי הצגות אחת: לאן נעלמה השמחה שעלתה ב 2008 ואולמי סאן סט שעלתה בפסטיבל עכו האחרון.

ועכשיו סוגרים מעגל, חוזרים הביתה לנגריית הידית, בגרסה שלישית (ואחרונה בלי נדר) של : אולמי סאן סט.
אז למעשה זו מעין טרילוגיה שמספרת את סיפור המסע שלנו כשהוורסיות שונות מאוד האחת מרעותה.
הדבר שהתחדד עבורי הפעם הוא לעבוד עם מה שיש, עם התכנים והאנשים שמגיעים, עם חוסר הוודאות וחוסר השלמות שקיימים בתהליך, בלי משאבים כמעט, עם מה ששבור ולעיתים עם השבר עצמו בלי הצורך לספק, לקבלם כדבר עצמו ולנוע בתוכם, ואז "היש" נפתח לרגע ומסתבר שהקיים מכיל כבר את כל מה שצריך. וככה מגיעה לה בעדינות גם השמחה על המפגש עם החומרים, עם השותפים והודייה עמוקה על הקיים, על המלא ועל המתרוקן.
תודה עמוקה לכל השותפים למסע הזה.
אז אנחנו פותחים שוב את דלת הידית ומזמינים ל :אולמי סאן סט, היום בבכורה ובמהלך השבועיים הקרובים.

בין שמיים לארץ – אולמי סאנסט
בין ערות לחלום- כלה, משפחה ואורחים
רוקדים ונתקעים, נתקעים ורוקדים
בין מכונות הנגרייה
בגעגוע עמוק ביחד ולבד
מתקיימת החתונה.

—

"סאן סט" – ( אנסמבל הידית – פסטיבל עכו 2009 ), חוזרת הביתה, ותעלה ב 7 מועדים במהלך חודש יולי : 17, 20, 22, 24, 26, 27, 29 , בשעה : 21:00 בתיאטרון הידית. כרטיסים ב : 046289681, 0522538531 . ובמייל התיאטרון: hayadit@gmail.com עלות כרטיס : 60 ש"ח.
"היוצרת שירי ג'ורנו יצקה אופל הומור ודמיון לכדי הרפתקאה שאי אפשר לסרב לה…" (יובל בן עמי – "ישראל היום", טיים אאוט)

תגידו, אתם מודעים למה שקורה עכשיו עם הצעת החוק למיסוד הקנאביס הרפואי בישראל?
אני מוצאת את עצמי מרותקת הבוקר לאברי גלעד, שזכה בעונג לקשור את הקצוות של המהפכה השקטה והוא עושה את זה בחינניות של רקדן.

בחודשים שאחרי שידור הסרט גראס באישור רופא, אלפי חולים ביקשו מרופאיהם המלצה לקנאביס רפואי, מספר הרישיונות עלה אבל הרבה מטופלים נתקלים בסבך בירוקרטי. התכנית "גראס באישור רופא – היום שאחרי" בהנחיית אברי גלעד מציגה תמונת מצב עדכנית על הקנאביס הרפואי בישראל: התקדמות החקיקה, קשיי המטופלים, בתי הגידול ומחקרים אחרונים על התועלת שמביאה המריחואנה לחולים הקשים (מתוך האתר של רשת)

באולפן מתארחים שישה בני סמכא, ד"ר יהודה ברוך מנהל אבארבאנל, ח"כ חיים כץ, נועם פרמונט מעמותת "תיקון עולם" – שמדבר על חשיבות הדרכת החולים לשימוש בקנאביס ; פרופסור אסתר שוהמי – חוקרת את השפעתו המיטיבה של הקנאביס על פגיעות ראש; ברקת שף קרן – רופאה לכאב, שבעלה חולה בסרטן ; פרופסור עמוס תורן – המטו-אונקולוג במחלקת ילדים בתל השומר, והכהן הגדול – פרופסור רפאל משולם, שכבר חוקר את הנושא שנים.  בין הדוברים שודר סרט על עופר שפיצר  – חוקר נוער במחלקת הסמים במשטרה, חולה בכאב  שבנו נפצע קשה במבצע עופרת יצוקה ומשתקם בעזרת מריחואנה. סיפור קוסמי מדהים.  בכלל – כל מרואיין שמתווסף לדיון רק מגדיל את התחושה שהנה זה קורה, הצדק יוצא לאור.

ויש שם גם דיון מעניין על הפן הכלכלי של המהלך, אברי מקדש  את ההתנדבות, מעלה חשש שהצדיקות של העוסקים במלאכה תתלכלך כשהם יתחילו להתמסחר. הממ. שאלה מעניינת.

בקיצור תסתכלו:

אז יש לנו לוגו (תודה לאילנה) ויש היענות, וזה קורה עוד פחות משבועיים!
בגלל אופיו החתרני של האירוע, קטלוג מפונפן כנראה לא יהיה.
מי שמשתתף מוזמן להוסיף את עצמו בתגובות לפוסט הזה, כולל כתובת, טלפון, אתר, פייסבוק ומה מתוכנן לאותו לילה..

קדימה להשתולל!

אורי מוסנזון הכין מפה:

הצג את חי באהבה – לילה לבן בפרדס חנה כרכור במפה גדולה יותר

הפוסט הזה הרים להנחתה, התגובות חיממו את האוירה, והנה ההכרזה הרשמית, מנוסחת ע"י מר כגן:

טוב אז ככה.

חג האהבה הרשמי יוצא ביום שני ה-26.7.10, אבל אחרי דיסקוס טלפוני מהיר מצאנו שיום חמישי ה-29.7.10 מתאים לא פחות ואולי אף יותר. התאריך הוא י"ח באב, ולכן באופן רשמי אפשר לפתוח את חגיגות "חי באהבה", לילה לבן בפרדס חנה כרכור.

העסקים יהיו פתוחים עד 11 בלילה (בהתאם לחוק), אנשים יוכלו להסתובב בשעות הפחות חמות ולהנות ממה שיש למקום הזה להציע. חנויות שמעוניינות מוזמנות לפתוח באותו לילה עד השעה 11 בלילה עם כל מיני רעיונות שמתגבשים און ליין.

כל מי שרוצה/מעוניין להשתלב בחג "חי באהבה", שיודיע .
ככל שהמסה תהיה יותר גדולה כך יותר טוב. אין צורך בתיאומים לוגיסיטיים מורכבים, פשוט להיות.

[טליה טוקר]

ברכות ואהבה לכולנו:
ידע המאיה הוא עולם ומלואו של קידודים נפשיים וכל אחד מאיתנו חווה את המידע האינסופי הזה בדרכו הייחודית. הקודים של המאיה, צורות גיאומטריות וסמלים בכלל צפונים עמוק בתוך הד.נ.א. האנושי שלנו והחיבור אליהם מאפשר לאט ובהדרגה להפתח לשפה האוניברסאלית של הגיאומטריה המקודשת. בכתיבת הגלים אני מכוונת לכך שהמילים הנכתבות פשוט יזכירו ויעוררו את ידע הסמלים הטמון בתוכנו. אין זה משנה מה יודעים על המאיה ועד כמה משחקים ביום יום עם המידע הזה. מה שחשוב הוא להפגש עם הסמלים הללו מדי פעם בנשימה, בציור, במעקב, באומנות, במדיטציה או בחקירות שונות. עצם ההתבוננות בסמל והמעקב אחר התנועה של הגל, מחברים אותנו למקצב טבעי פנימי, מרחיבים את מבנה המח ועוזרים להשתנות שלנו. החכמה שבגל הניתנת במעבר מקוד לקוד היא עצומה ומאפשרת בהדרגה לנוע בחיינו כמו גל, תוך כדי זרימה נעימה ויצירתית. הנכם מוזמנים להתמקד בסמל של כל יום בגל או בסמל שמושך אתכם באותו הרגע, לנשום, לצייר אותו ולהתכוונן לרוגע פנימי ולפתיחת הלב.

ה- 9/7: טון 1 בגל האדם: בגל הנוכחי אנו לומדים בעזרת האדם כיצד להתגבר בתבונה על מכשולים שונים שמדי פעם צצים במציאות חיינו, כיצד להתחבר לשמחה שבלב ולמזל מבורך שממגנטים דרך מאירת פנים. למשך שלוש עשרה הימים הקרובים האדם ממגנט את החיבור לרצון הלב הרץ ואת יכולת הפעולה ממנו. לרוב בחיינו אנו מתנהלים אוטומטית מתוך הצורך שמצר את העשייה שלנו וזאת משום שהתרגלנו לחפש את האושר מחוצה לנו. האדם מלמד שהאושר הוא מהות, הוא הדרך עצמה ולא המטרות שבסוף הדרך.

המטרה הכללית בגל היא לשחרר את המניפולציות השכליות שחולפות ללא הרף במוחנו ומטילות ספק בכך שבאמת אפשר להיות מאושרים ושמחים בחלקנו במציאות עצמה. אנו מבררים במהלך הגל מה גורם לנו לאושר, מה מאזן ומטעין אותנו ומתבקשים לפסוע בנתיב הלב שלנו. הסיבה לתחושות התקיעות והחסר נעוצה בפער בסיסי שלרוב אנו חיים בו, בין מה שקיים במציאות שלנו לבין מה שהיינו רוצים שיהיה בה. למעשה זה לא נתפס בעינינו שכל מה שאנחנו מבקשים אכן יכול להגיע אלינו בקלות. אנו רגילים לרוץ ממשימה אחת לאחרת, כשאנחנו מוטרדים, לחוצים ובמתח. האדם מלמד שכל מה שעלינו לעשות הוא להעלות את רמת האנרגיה במח שלנו וכתוצאה מכך רמת המגנטיות שלנו עולה. ברגע שאנחנו מעבירים את הפיקוד ללב אנו יכולים לזרום בהנאה במציאות ומתוך היש למגנט שפע בכל תחום בחיינו.

מעבר לכך האדם מלמד אותנו כיצד ניתן "לקבל את האדם באשר הוא אדם" ולהתבונן בגובה העיניים ללא ביקורת ושיפוט על הסובבים אותנו. ככל שאנו מבינים שהאושר הוא בתוכנו ותלוי אך ורק בזווית הראייה שלנו, משתחררים מאיתנו גם הציפיות והשיפוטים על בני האדם הסובבים אותנו. אנו מבינים שהכל מתרחש בינינו לבין עצמנו ושאין צורך לקחת אישית שום דבר ואף אחד. כל אחד והתוכנה שממנה הוא פועל והאדם מבין שקיימות אינסוף דרכים כאינסןף האינדיבידואלים. בגל הסערה שחלף ניקינו דחיסות וחוסר איזון ועכשיו אנחנו מוכנים לצעוד בחכמה בדרכינו ולמגנט אפשרויות חדשות אל חיינו. גל האדם מציע הזדמנויות חדשות לביטוי אהבתנו לזולת ולמימוש הרצון הבלתי מוגבל שלנו. ביום הראשון של הגל ניתן לשים את סמל האדם מול העיניים ותוך כדי נשימת הסמל אל כל התאים בגופנו להפוך לגביע פתוח לשפע של אפשרויות. לקריאה נוספת »

מילים שכתב אסף יבנאי בסוף שנת הלימודים שהסתיימה לה:

נֳעֹמִי
מה לומר? בעצם יש לי שאלה, מה בעצם את רוצה? הרי יש הכול לך, מרק ועצם אבל בעצם… אולי אוכל לתת מעט צידה לדרך ממש כחריץ גבינה.
אני מאחל לך שתנוחי בתוך עצמך כמו שגופי נח בתוך ידך. שתאפשרי לך את הלא יאמן כפי שנובע ממך כאן. הוסיפי מעט רוך שנוכל לגעת בליבך, וללטף את שערך.
אני מסתכל ובודק מה חסר ולא מוצא. לכן נשאר לי להודות על שנה של פלאות ולאחל לך נעמי אין סוף הרפתקאות.
וראו והביטו איזה פלא יופי העולם נמצא פה בין קירות הבית שלך. מי ייתן ונסכים להיות כל היופי שאחרים רואים בנו ורק להיות בעצם אנחנו.
סוּפִי.

בפוסט זה אנסה לענות על 3 נושאים: מי זאת נעמי? מהו ריפוי פשוט? למה ולמי כדאי ללמוד ואיך אפשר לחוות זאת.

שנים הכירו אותי כנעמי שיאצו, מורה מזן אחר וקוסמת… אבל בעצם, אף פעם לא לימדתי שיאצו (אוופס…), אלא משהו הרבה יותר רחב שנבע ממני והולך ומתרחב.
הייתי נוכחת, הווה, בלי ללמוד זאת בקורס אימון… והנוכחות עם שלל הידע שעבר דרכי סללו את הדרך לאלו שבאו ללמוד, לדעת לגעת ולחולל שינוי וריפוי בעצמם ובזולתם, בעזרת מגע ותודעה.
קראו את שכתבו תלמידי. וגם קצת מתוך הספר זן-שיאצו– מגע במרחב שיצא לאור ב 2001.

כשעזבתי את עבודתי במכללת כרכור לפני כ 7 שנים קראתי לבית הספר שלי "מגע במרחב הנע", משום שהמרחב סביבנו ובתוכנו נע ומשתנה וכל מה שצריך זה להיזכר בהקשבה המאפשרת עבודה עימו מתוך שקט. או כמו במשפט ששמעתי לאחרונה – אלוהים נתן ללבנים את השעון ולשחורים את הזמן… אנו לומדים לעבוד ולהיות מתוך האין-זמן. הוויה. נוכחות. אהבה. יש בדרך זו הרבה התכונות ועבודת תודעה המשולבים במגע עדין ותומך. נעשה שימוש בהדמיית צבעים וגיאומטריות ייחודיות, וחיבור בין אדמה לשמיים דרכו זורם ריפוי פשוט.

אני מרגישה שיעודי ללמד בני אדם, לאו דווקא מטפלים. עם התובנות וההתפתחות המושגות בשנת הלימודים אפשר לממש כל דבר. זהו ריפוי פשוט.
בין תלמידי ישנם מוזיקאים, שחקנים ואנשי הייטק, עורכי דין ומגשרים. וכולם משתמשים במה שקיבלו דרכי. ישירות אל הגוף. הקשבה מזן אחר.
כולנו באותו הגובה. (אם צובטים אותנו לא ניצבט?) ולכולנו היכולת והרצון להתפתח, להתעדן. במקום הזה אני נותנת המון תשובות מתוך תהליך. הכיוון אליו הולכים הינו תודעת האחדות. מוזמנים לקרוא.

אגלה לכם משהו נוסף, מעולם לא התכוננתי לשיעור... בשיעור הראשון שלי (1993) הכנתי מערך שיעור, והדברים פשוט יצאו לי מהבטן. בזרימה עוצמה ושמחה. זוהי מתנתי. ומשום שאיני מלמדת יותר שיאצו אלה את נעמי גולדברג – ריפוי פשוט, אני צופה שתהיה האצה בתהליכים הפנימיים שכל אחד עובר בלימוד. אני מברכת את עצמי ברשותכם, על האומץ להיפרד מ 22 שנים של שיאצו.

ב14/7/10 אקיים ערב מבוא ראשון לקראת שנת הלימודים שתיפתח אחרי החגים.
אתם מוזמנים בחום. יש להירשם מראש.
הערב יערך בביתי ברחוב האורנים 84 בפרדס חנה.
פרטים להתקשרות : 052-4373967 | 04-6373008 | אימייל | www.maga-na.com

איך אפשר לחוות?
אפשר לבוא לטיפול או סדרת טיפולים.
באפריל 2010 פתחתי את קופת הבריאים של ריפוי פשוט.
הרעיון מסתובב במוחי שנים, איך אפשר לעזור למי שצריך ולא יכול לאפשר לעצמו רפואה פרטית והוליסטית? ניסיתי ללכת עם מטפלים נוספים, אולם כשזה נעצר, התחלתי תנועה אישית.
מקסימום החברים בקופה האישית הינו 30. אני מאפשרת רכישה של 10 טיפולים במחיר של 700 ₪.(במקום 1800 ₪). היו עד כה שלוש נקודות כניסה תחומות בזמן והקופה כמעט מלאה.  אני מאפשרת כניסה נוספת בין ה 9/7-12/7.

אשמח להכירכם מקרוב.

נעמי

הגב שלי תפוס. לראשונה בחיי. אבל תפוס תפוס. אני הולכת בזוית ברווזית ועוצרת כל כמה צעדים, להישען.
לא מצליחה לשחזר את הרגע המדוייק שבו זה קרה. לשים אצבע על הגלישה העדינה מכאב-קל-שתכף-יעבור לאיך שזה עכשיו.
הכאב והאיטיות מטרידים ומעוררים הרבה מחשבות.

*
אחר הצהריים בבריכה עם פוטי וחבר טוב שלו מקדמת דנא.
ברוך הבא חופש גדול!
הילדים במים ואני נטועה בצלו של עץ גדול. טבילה אולי יכולה לעזור אבל אני מוותרת על זה להיום. מרגישה חשופה גם ככה בגלל ההילוך הכפוף, אז עוד עם בגד ים ושני עיגולי נחיתה של כוסות רוח על הגב.. לא. לא היום.
שותה קפה מהתרמוס, אוכלת שוקולד, קוראת את מסע הפיל של סרמאגו, שכולו איטיות אלגנטית.
עד שהבריכה נסגרת.
היום העליה לחניה היא אתגר מפרך.
"את כמו סבא! כמו סבא!" ינאי משתאה מהדמיון בין ההילוך החדש שלי להילוכו של אבי,
שביומיים האחרונים אני מבינה אותו כמו שלא הבנתי מעולם.

*
פתאום אני נזכרת –
היום בדרך מבית הספר חוצה את הכביש אדם גבוה וזקוף עם כובע ומשקפי שמש, בפיו סיגריה לא דלוקה. הוא הולך לאט מאוד, ממש באופן חריג. והוא לא מבוגר מי יודע מה, וכאילו "אין לו סיבות"..
אנחנו עוצרים לו במעבר חציה ומ ס ת כ ל י ם.
בימים כתיקונם הייתי רואה באיטיות שלו התרסה, או שאננות, או התעלמות מהסביבה הממהרת..
היום, עם גב תפוס, אני בעיקר מבינה שאין לי מושג בקשר לאיך שאנשים מתנהלים.
שום מושג.

*
למרות הכלור והשמש והמחשב בערב ("מותר לנו! אין מחר בית ספר!") לוקח זמן עד שהם מתחילים לפהק.
מקריאה את "איפה הייתי לפני שנולדתי" הנפלא של דני לסרי. הקצב האיטי שלו מפיל תרדמה על כולנו.
אני נרדמת על הצד – התנוחה היחידה שאפשרי לי ממש לנוח בה – וחולמת חלום לא נעים, אימה אפורה כמו הצפה בהילוך איטי. מנסה להתעורר אבל סקרנית לפענח, להמשיך אותו, רגע ~ מה זה היה – לא מצליחה להתפקס כדי לזכור.
איוושוש קל משמאל. החבר מתיישב במיטה בעיניים עצומות; רגע ארוך; השן הקדמית המתנדנדת שלו מבצבצת בחמודיות. הוא מתנודד בעדינות כמו קשוב לדופק של מגנט, ואז נשכב עם הראש לכיוון צפון, כמו במיטה שלו בבית.
לאט לאט אני מקיצה. משתחררת מקורי החלום.
מודה לו בלבי. משתאה מהחיבור.

קמה.
עושה סיבוב בחלונות שבמחשב.
חוזרת לישון, על הצד.

לילה טוב.

***

(*) מחשבות איטיות – ביטוי מתוך ספרו של דני לסרי "איפה הייתי לפני שנולדתי". פילוסופיה לילדים. שיחות ומעשיות. כתר הוצאה לאור. ספר חזק ואמיץ. (תודה, מור)

[מאת דנה דברת לביא*]

שלישי שמונה בערב. הם החלו במהלך שיעור יוגה, צירים ראשוניים, כל חצי שעה כיווץ קטן בבטן. מוזר. המשכתי ללמד. בחוץ ירח ובתוכי זרח השמש. בבית הכרזתי "זה מתחיל – אני בלידה! ". לידה ראשונה, התרגשות גדולה. הבית בהיסטריה: צילומים, אמהות, חיבוקים וברכות. תיק הלידה כבר ליד הדלת, סימנתי V על כל המצרכים. אחרי תשעה חודשים הלילה זה קורה. זהו שלא. זה לא קרה באותו לילה וגם לא בלילה שלאחריו.

חשבתי שאני מוכנה ללידה. טבעית. (ואל תעיזו לדבר איתי על משככים); מורה ליוגה, מחוברת לגוף, נחושה. מכירה בע"פ את כל תנוחות הלידה: יודעת לנשום, לנוע. בלילה של הצירים הראשוניים הלכתי לישון. ישנתי טוב. שש בבוקר למחרת התעוררתי בהתרגשות, בטוחה שוב שאוטוטו זה קורה. יום שלם הסתובבתי עם צירים בכל 20 דקות. בכל ציר נעמדתי בתנוחה אנכית, שעונה על הקיר מנענעת את האגן בתנועה סיבובית, נושמת נשימות עמוקות ומשמיעה צלילים משונים של המהום. הכל בשביל הפגישה המיוחלת… אבל מה לעשות, לצירים – כמו לחיים – הקצב שלהם…

דווקא היום, לאט לאט הזדחלו להם הצירים בעיכוב אלגנטי (אבל מה זה כואב..). מהבוקר התקדמו באיטיות כאילו להכעיס; רבע שעה, עשר דק', תשע, שמונה .. בשבע בערב החלטנו שדי (אם מוחמד לא בא אל ההר…). נסענו ל"מאיר", אופטימיים וכואבים. מאוד. עברנו כמו כולם את מבחן ה"לידה טבעית, הא.". ועכשיו אנו במבחן הפתיחה. מצפים לציון גבוה. הרי עשינו הכל ביי דה-בוק: ציר כל חמש דק', כאבים מהבוקר. אפילו צילומים. נכשלתי. מספיק בקושי. פתיחה של בקושי שלוש.

חצות. חיכינו. וחכינו עוד קצת. למזלנו החדר הטבעי היה פנוי. התעקשנו והם בסוף הסכימו למרות הציון הנמוך. ובצירים..מה לא ניסינו..: ג'אקוזי, טיפסתי על הכדור, על שולחנות, על הקירות ואפילו כמה תרופות סבתא ידועות… והצירים בשלהם. שלוש בלילה. בן זוגי, שיחייה, קשה היה לו למסכן לראות אותי סובלת – אז נרדם. אני לבד עכשיו. עדיין מתנועעת (כבר מכוח ההתמדה), עדיין משמיעה קולות משונים. והכאב, שאלוהים ישמור… לקריאה נוספת »

אחר צהריים נעים בגינה. שמיים כמעט ארופאים, עננים יפהפיים. רוח טובה. ימי טרום חמסינים.
חברים, התרוצצויות, ילדים שמגיעים מכל קצוות השכונה כמו לפי קריאה סמויה למסיבה סודית.
אמאאאאאאאאא בואי תראי משהו יפה!! צועק אלי הקופיף מהעץ בהתרגשות. אני קמה מהדשא כדי לחזות בפלא: גוש שרף גדול וצלול תולה על הגזע. דם ענברי זולג בטיפה שקופה שהתקשתה באויר. מפתה לשלוח אצבע חקרנית וללטף.
"אל תיגע זה דביק" אני מתריאה. אבל קשה לו להתאפק.
אחרי עשר דקות הוא יורד מהעץ, הגביש הנוצץ תקוע לו על האצבע המורה.

רוב הילדים כבר הלכו הביתה ואנחנו בדרך לאוטו. אני שקועה בשיחה עם רות. רוצה למשוך עוד קצת זמן טיול בשכונה הישנה, במזג האויר המושלם הזה.
הוא משתרך מאחורי בקוצר סבלנות הולך וגובר. הולך ורוטן. אני שולפת לו את הגושיש השקפקף מהאצבע אבל כנראה נשאר שם עוד משהו קטן. הוא מפתח מצוקה שהופכת לקריזה מתנחשלת. אני לא ערה מספיק למה שקורה איתו, לא מתוך כוונה רעה אלא פשוט כי… השיחה עם רות כך כך מעניינת..
בינתיים בנבכי נפשו מתפתח סיפור פנימי שלם.
הוא עצבני על השרף ובמיוחד עלי, "את יודעת למה!!"
לא אני לא יודעת למה (זה רק השרף? אולי עשיתי עוד משהו?) רק מבינה שהוא מצפה ממני שאנחש אותו.
סבלנותי פוקעת.
את אמא מרושעת!! בכוונה עשית אירוך דרך בכוונה! בכוונה!!
אנחנו מגיעים לטורים גבוהים, שממשיכים עד הבית. גם כשהאצבע עברה קירצוף עם סקוץ' והשרף נעלם, הסיפור עדיין דבוק.
ברגעים כמו זה אני נחבטת על קירות ללא מוצא.
כאילו אין לי שום כלי לצאת מזה. לקריאה נוספת »

לפני כמה חודשים נחתנו אנוכי – שי, זוגתי -הולי ושני ילדינו בפרדס חנה לאחר כשנה וחצי בארה"ב.
מעבר לביקור משפחתי (הולי מקליפורניה) ולטבע מעורר ההשראה, העברנו שם קורסים של תטא הילינג. שילוב נעים של כיף, מפגש עם אנשים טובים וכמובן גם חוויות ריפוי של מטופלים ותלמידים.
תוך כדי השהות בארה"ב, הולי – חוקרת מופלאה של תודעה, ריפוי וכל אשר בינהם התמודדה עם מספר בעיות גופניות ללא הצלחה, אך ברוח טובה בכלים של התטא הילינג. מה שדחף אותה לחפש ולחקור ולשאול מה כן עובד מה לא עובד ומתי וכמובן למה.
החיפוש הוביל אותה חזרה לגוף, לריפוי שמתרחש מעצם ההסכמה להיות בו ולהקשיב, יחד עם דגש על טראומה באופן ספציפי.

מתוך ההתעסקות באינפורמציה נוצר קשר בינה לבין מורה אוסטרלי בשם סיימון רוז, שיחד עם אשתו איווט פיתחו את RPT – שיטת ריפוי שהחלה מאותן שאלות של אנשים שבדקו וחוו והתנסו בהמון שיטות ריפוי ועדיין נשארו עם בעיות גופניות ועם דפוסים רגשיים ונפשיים תקועים.

המפגש עם שיטה זו הקליק להולי מאד חזק. סיימון פירסם באתר שלו קטעי וידאו עם סשנים של ריפוי מרתקים-אך-פשוטים ואני והולי החלטנו להשתעשע ולנסות בעצמינו. תוך 5 דקות הגענו למקומות עמוקים ושורשיים לסוגיות שדשנו והתעסקנו וחפרנו בהם במשך שעות, ימים וחודשים.
חיוך גדול והתרגשות הובילו אותנו להתנסות עוד והולי החליטה שהיא הולכת על זה. בקורס הקרוב של סיימון בארה"ב היא כבר לקחה חלק ואף נשארה לעוד 10 ימים שהעמיקו את הרפוי והכשירו אותה כמורה. אותי, שנשאר בבית עם הילדים, היא עידכנה בנעשה בקורס ובחומר הנלמד ובאיך להתמודד עם הקנאה של לרצות להיות שם בעצמי.. לקריאה נוספת »