רונית בר אילן

רונית בר אילן הקימה את מושבה חופשית (בחורף 2006), ניהלה וערכה את האתר עד אפריל 2015. לוחמת ירחית צהובה לפי המאיה, טריפיונרית קוסמית לפי השכנה, אמא, כותבת, לומדת, אוהבת.
  • המחיר של חריש סיטי

    אחרי שהפוסט על חריש התפרסם כאן, קיבלתי מייל:

    שלום רונית,

    שמי רוני אקר ואני פעיל להצלת יער חריש מזה מספר שנים. אני כותב לך בקשר לפוסט- "מהמתרחש בחריש".
    בחודשים האחרונים החברה להגנת הטבע, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, קק"ל ועוד גופי תכנון מרכזיים ערכו סקר ומצאו שחריש מלאה בטבע העשיר ביותר הקיים בארצנו והאחרון מסוגו.

    הנעשה כרגע בחריש הוא שבולדזרים מוחצים גורי שועלים בדרכם להשטיח אלונים עתיקים כדי להכין את הקרקע לשלב הפיתוח הראשון.
    כריתות לא חוקיות והעתקות לא מקצועיות הולכות יד ביד עם השחתת אתרים ארכיאולוגיים בלי שום דין ושום דיין.
    בעוד הזוועות האלה מתרחשות מתדיינים בהרחבה לא חוקית של העיר עוד בטרם נבנתה. אנחנו עמותה קטנה של מתנדבים שהנושא נוגע לליבם ועושים מאמצים כבירים למען לתכנון אחראי וחוקי בחריש.

    [……]

    התחלנו להתכתב. רוני שלח סירטון קשה לצפיה, והוסיף:

    יער חריש הוא יער בן 15,000 דונם בו אלונים עתיקים, שפע חיות בר והמוני פרחים נדירים. זהו יער אחרון מסוגו, מרהיב ביופיו וחשוב למאזן האקולוגי של הארץ כולה. היער נמצא באמצע המסדרון האקולוגי של ישראל, ששומר על מעבר מיוער מצפון הארץ עד ב"ש. מעבר זה הוא המרכיב החשוב ביותר לשמירה על מגוון החיי והצומח בארץ.
    בסקר שפורסם בחודשים האחרונים ע"י מכון דש"א ונערך ע"י מיטב גופי התכנון בארץ – המשרד להגנת הסביבה, החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, קק"ל ועוד- נמצאו רוב שטחי יער חריש המיועדים לבנייה כנדירים ובעלי ערכיות טבע הכי גבוהה בארץ.

    בשנים האחרונות פועלת וועדה מיוחדת לתכנון חריש כדי לעקור את היער ולהקים במקומו עיר חדשה. התכנון הזה נוגד את חוקי שימור הטבע בארץ ואינו לוקח בחשבון את אוצרות הטבע במקום לטובת תושבי המדינה ואפילו לרווחת תושבי העיר המיועדים. עצים עתיקים ופקעות נדירות נרמסים אפילו באזורים שמיועדים להיות גנים ציבוריים. התכנון נוגד את החוק בישראל בתחומים אחרים, רבים כל כך שהמתכננים צרכים להיכנס לכלא. זהו ניסיון בסוג חדש של תכנון בזק דורסני גנגסטרי שאמור לתת פתרון דיור מהיר להמוני אנשים, אבל מעצם החאפריות והחפזון, הוא מציג ליקויים תכנוניים רבים כל כך, שנראה שפתרונות הדיור הללו הם חלומות באספמיה עליהם ישלמו הרוכשים ביוקר לא פחות מהטבע שעלול להירמס על מזבח הפנטזיה הנדל"נית.

    חריש תוכננה במקור בשנות ה-90' להיות עיר בת 3,500 – 4000 יחידות דיור המשקיפות אל היער ומשתמשות ברובו לצורך תיירות. אבל התכניות האלה נעצרו. כבר הוכח בבתי המשפט שהתוכניות הוכשלו במזיד ע"י גורמים חרדיים במשרד השיכון שחמדו את העיר לעצמם. אותם גורמים שהכשילו את העיר תכננו אותה מחדש כעיר ענק חרדית שתיבנה בשלבים.
    צחוק הגורל הביא החלטת בית משפט נוספת, שנתנה ליזמים חילוניים לנצל את ההזדמנות העסקית החרדית לצורך מכירת דירות לחילוניים. מעבר לאבסורד של שיכון חילוניים אומללים בעיר שתוכננה לפי צרכים חרדיים ספציפיים נמצא הפשע האקולוגי החמור ביותר: בזבוז עצום של שטחי טבע נדיר בישראל כאילו אינם נחשבים למאומה. למשל בבניה ב-4 קומות כדי להימנע ממעליות שבת, מוסדות ציבור נפרדים לגברים ונשים, חנייה מעל הקרקע לחסכון בעלויות. כל זאת עבור רוב תושבים שלא אמור להיות חרדי.

    שלב התכנון הראשון כבר החל להיבנות. אי שמירה על החוק ע"י וועדת תכנון חריש בשמירה על הטבע יוצר בשטח זוועות כעקירת אלונים נדירים עתיקים, רמיסת פקעות וקטל בעלי חיים נדירים בממדי ענק ובלי חשבון. לפי אותה גישה מזורזת, העתקת עצים עתיקים שמוגנים בחוק נעשית באופן שלא משאיר להם סיכוי לחיות. אדריכלי נוף חסרי מצפון תכננו מחדש שטחי טבע מרהיבים כשטחי דשא בלי לשמור מאום מהקיים לדורות הבאים.

    שני שלבי תכנון נוספים עומדים כיום בפני אישור.
    התכניות האלה לא חוקיות בשום צורה ואופן. עכשיו, אחרי שהתפרסם הסקר שמוכיח ללא ספק את חשיבות הטבע במקום, יש לעמותת יער חריש את הזכות, כמו לכל אזרח במדינה, לדרוש תכנון אחראי, שפוי וחוקי שלא ירמוס את פיסות הטבע הנדירות האחרונות הללו.

    עמותת יער חריש הגישה ערר לתכנית וערר זה עדיין נדון ע"י מועצת התכנון הארצית. הערר מוכיח את אי חוקיותה של התכנית. בינתיים העמותה היא הגוף היחיד שעומד מול התכנית הזאת. עכשיו בוער יותר מתמיד להצטרף למאבק בתכנון דורסני וגנגסטרי. יש לנו הזדמנות נדירה להשתמש בסקר ובחוקים כדי לאלץ את גופי התכנון לפעול בצורה חוקית ואחראית. כולנו יכולים לעצור תהליכים לא חוקיים אם נגלה אחריות ציבורית ונפעל.

    בשבת של ט"ו בשבט 18-1-14, נערכה פעילות שימור והצלת פקעות צמחים נדירים שעומדים להרמס מתחת לשרשראות הבולדוזרים בימים הקרובים ממש. בשבת 1/2/14 תתקיים פעילות נוספת. פרטים בדף הפייסבוק ובמייל: roniaker@gmail.com

    לדף הפייסבוק הצילו את יער חריש >
    לראיון באתר "חריש סיטי" עם האדריכלים המלווים את הפרוייקט של עמותת חריש המאוחדת (שימו לב לעצים בתמונת ההמחשה).
    לפוסט לפני הבולדוזרים מ- 2006

    הבולדוזרים האלה שעולים על כל חלקה טובה, עושים לי לחשוב על עזריה אלון, שנפטר השבוע.


    להגיב
  • פגישה מקרית עם דיצה משולם: הלך על הקורנפלקס

    השכם בבוקר אני יוצאת עם התינוק כשהבנים עוד ישנים. חיש קל בעגלה לסיבוב קצר לקפה כרכור ולאהרון. קניות נקודתיות. עגבניות, חלב, קורנפלקס לינאי. רגיל, של קלוגס, זה מה שהוא אוהב.
    בשני המקומות התארגנות של בוקר. אצל אהרון אני נוטלת מטריה מליד הבננות ולאט לאט גורפת מהמדף הגבוה את הקופסה הגדולה עם התרנגול. התינוק הכבד בידי השמאלית, מתבונן. אַ, אַ, אַ, הצלחתי!

    בדרך החוצה פוגשת את דיצה משולם. בשעה השקטה ליד הקופה אצל אהרון, יש מקום לשיחונת גלויה. אפילו שתכל'ס, אנחנו בקושי מכירות. כלומר, ראיתי אותה בכלמיני סיטואציות בתיאטרון הידית, שם היא אחת מעמודי התווך. אני יודעת עליה גם שהיא פסיכולוגית מעניינת.

    אז מה שלומך?
    ומה שלומך?

    אני משתפת אותה בתחושת הזמן המשונה שבה אני שרויה, שהתנועה של כדור הארץ מהירה בכל היממה, אבל לא כלכך מורגשת. רק בזריחה ובשקיעה המהירות גלויה לעין. ואצלי התינוק בצד אחד, הורי בצד שני.
    היא מהנהנת בהבנה.
    רגע שקט.
    ואז היא מסתכלת על הקופסה המונחת על הדלפק.
    לא זוכרת את המילים המדויקות שבהן היא שאלה את זה, בישירות של חץ עם העיניים הפראיות שלה. אולי זה היה משהו כמו: "את קונה את הקורנפלקס הזה?" או "אפשר להגיד לך משהו על הקורנפלקס הזה?" בכל אופן, זה היה מנומס. נימוס גרמני עם אקטיביזם נוסח הידית. "בבקשה, בבקשה", אני ממהרת להסכים. ואז היא אומרת: "זה מהונדס גנטית. כל התירס שמגיע מארה"ב מהונדס גנטית. ראיתי סרט שנתנו לחולדות ארבעה חודשים לאכול את זה ונהיו להם גידולים בכל הגוף".

    מה את סחה, אני מתמלאת אשמה על הזבל שאני נותנת לינאי לאכול בבורותי. משאירה את הקורנפלקס לקופאית המאממת של אהרון ואנחנו יוצאות וממשיכות לדבר על המדרכה.
    "אין ברירה, יש דברים שרק אורגני. או משהו פשוט, נגיד שלווה בשקית, כמו פעם, או פיצפוצי אורז. רק לא תירס מהונדס גנטית".
    לפני שהיא חוצה את הכביש ונכנסת למכונית שלה היא מסכמת: "מכרו אותנו".

    אני נשארת המומה ומהורהרת על המדרכה ליד המכולת.
    האינפורמציה החדשה מתנגשת לי בהרגלים.
    מה, לחזור בלי קורנפלקס? רק אתמול כמעט הלך לישון רעב ומתוסכל "כי אין כלום לאכול בבית הזה". טוב, גם היה עייף. בסוף נזכר בשוקו שאני מכינה לאחרונה (בזכות גלו): כפית שטוחה קקאו על חלב אורז שקדים, לבשל עם מקל קינמון. שתה ונרדם מותק.
    אני נכנסת בחזרה למכולת ומסתכלת על התרנגול, כולו גאווה אמריקאית. מונח על רקע מקומי של קופסאות צבעוניות עם ממתקים זרחניים.
    לא! אני לא אקנה את זה.
    אבל אולי צ'יריוס ארבעה דגנים? לוחש לי במעמקי המוח קול קטן ופתייני. נכון, יש בזה תירס, אבל זה רק רבע…
    ולא להאמין – אני קונה את זה.

    בבית, ינאי, שהתעורר ביניים, מתאכזב. הוא חושד בצ'יריוס מאז שחבורת נמלים התלבשה לנו פה פעם על קופסה.
    אני מספרת לו על הפגישה המקרית עם דיצה.
    הוא מצביע על המילה "תירס" שמופיעה על הקופסה, מוזג לעצמו קערית חלב כבשים ואוכל את זה עם עוגיות.


    את הצילום בחרתי מהאלבומים של דיצה בפייסבוק. זו ספציפית צולמה ע"י דוד ג'נסן


    להגיב
  • מהמתרחש בחריש

    הסיפור של חריש הוא סיפור מעניין ומרגש. וכבר מזמן לא עקבתי אבל הנה פתאום הגיע עדכון מחמי בר אור:

    לכל ידידינו שלום.

     לבקשתו של אמיר מימרן, אני שולח עדכון קצר לגבי המתרחש בחריש נכון להיום –

     בחריש מזה מספר חודשים מתנהלות עבודות פיתוח בקצב גבוהה מאוד. העבודות הן עבודות פיתוח תשתיות שמבצע משרד השיכון ובעיקרן פריצת דרכים, חפירת תעלות להנחת תשתיות ביוב, חשמל מים וכו' ופילוס שטחים. בשטח עובדים עשרות בולדוזרים מדי יום, ושטח העיר המאוכלסת כיום גודר כדי למנוע מילדים לשוטט לתוך אתר של עבודות עפר מסיביות. בקיצור, תושבי חריש גרים היום במכלאה קטנה ומגודרת בלב אתר הבניה הגדול בישראל למשך כמה שנים. זה לא פשוט, אך משמח לראות את העיר הזאת תופסת כיוון ותאוצה. הבולדוזרים שחששנו שיעלו על השטח לבנות עיר חרדית שתסלק אותנו מחריש, מכשירים היום את השטח לעיר פלורליסטית ופתוחה לכלל הציבור, ויש תחושה של עשיה חדשה ועתיד ליישוב.

     מבחינת האוכלוסייה הצפויה של העיר – עד היום שווקו בחריש במסגרת 2 מכרזים כ-5000 יח"ד לעמותות ולקבלנים. כ-3000 יחידות שווקו על ידי קבוצות רכישה שונות, ועוד כ-2000 נמצאות בידיים של קבלנים שונים(דימרי, חנן מור, מגידו, דונה ועוד), שיתחילו את השיווק שלהם לציבור הכללי בשבועות הקרובים. גם העמותות השונות וקם הקבלנים נמצאים כולם לקראת שלבים סופיים של הוצאת היתרים ואני משער שתוך חודשיים פחות או יותר, כבר יהיו קבלנים שיעלו לשטח, בכפוף כמובן להתקדמות בביצוע התשתיות. כבר בימים אלו הקבלנים מניחים קרוונים של מכירות בכניסה לישוב, אשר יתחילו לפעול בשבועות הקרובים.

    ניתן על בסיס הדירות שכבר שווקו על ידי העמותות להבין מה יהיו פני העיר –  העיר היא עיר מעורבת, שמירב הציבור בה הוא ציבור חילוני ודתי לאומי, המהווים כ-85% מאוכלוסיית העיר, ועוד כ-10-15% של אוכלוסייה חרדית, שגם בתוך אחוזים אלו לא ממש ברור מי מהם אכן יכנסו לגור בעיר ומי יבנו וימכרו אחר כך לציבור הכללי. באופן כללי, הרכב האוכלוסייה המסתמן מאוד דומה להרכב העיר מודיעין. בשבועות האחרונים גם העיתונות גילתה את זה ונתנה במה לכך שחריש עברה מהפך נדל"ני והיא אלטרנטיבה אטרקטיבית לציבור החילוני בישראל – בחריש במהלך שנת 2013 נמכרו יותר דירות מבתל אביב ובירושלים יחדיו. את הכתבה ניתן לראות כאן.

     מבחינה תכנונית – אנחנו ממשיכים לפעול להתאמת התכנון של שלבי ההמשך של העיר לצפי האוכלוסייה החדש של חריש. מוסדות התכנון המשיכו להגיש את אותן התב"עות שתוכננו על פי צרכי האוכלוסייה החרדית. אנחנו עררנו על כך למועצה הארצית לתכנון ובניה, ובהחלטת ביניים שהתקבלה לפני כשבועיים, המועצה הארצית תומכת בעמדתנו, וביקשה מהועדה המתכננת לבחון את העלאת גובה הבניינים והתאמת תקני החניה בהתאם. זהו צעד ראשון, ויש עוד התאמות רבות שנרצה לבצע, אך בהחלט אפשר להרגיש את הרוח החדשה שנושבת במסדרונות מוסדות התכנון בעניין. באופן כללי, מבחינת האוכלוסייה החרדית, הסוגיה היא כבר לא סוגיה תכנונית. ברגע שהקבלנים התחילו לשווק דירות בישוב במחירים שנעים החל מ-840 אלף ₪, ועד לפנטהאוז שנמכר לפני מספר שבועות ב-1.3 מיליון, המחירים עוקפים את האוכלוסייה החרדית שרואה בחריש היום יעד לא אטרקטיבי.

    במהלך השנה הקרובה יצאו כ-3000 יח"ד נוספות למכרזים, וכמובן שאנחנו רואים את עצמנו כשחקן מוביל שממשיך למתג את חריש כאלטרנטיבה זולה ואטרקטיבית לציבור החילוני והכללי.

     מבחינה מוניציפלית – בעקבות בג"ץ שהגשנו, באוקטובר האחרון נגמר המנדט של ש"ס בחריש, ובישוב התקיימו בחירות לראשונה מזה עשור. אנחנו תמכנו במועמד מפתיע, יצחק קשת, חוזר בתשובה וחבר בקהילת ברסלב שמתגוררת בחריש. קשת נבחר, ועל כתפיו מוטלת אחריות גדולה לניהול פרויקט הדיור הגדול ביותר בישראל בשנים הקרובות. זהו אתגר אדיר, ואנחנו נסייע לקשת בכל אשר יידרש כדי להפוך את חריש לעיר מובילה בישראל ולבירת האזור.

    קשת הצליח ליצור ברית נדירה בחריש בין כל המגזרים המרכיבים את הישוב וסחף את הבחירות ברוב גדול. החזון שלו הוא להפוך את חריש למודיעין של שנת 2014, עיר מתקדמת ופתוחה לכלל הציבור שתדע לשרת את כל האוכלוסיות הגרות בה ואת כל תושבי האזור. קשת קיבל ירושה לא פשוטה ופרויקט אדיר לנהל, ואנחנו נחזק את ידיו ונסייע לו בכל שיידרש. אני מעריך שבזמן הקרוב נפעל ביחד אתו ליצירת פורום קשר אזורי בין חריש למועצות ויישובי האזור.

     בסופו של דבר – חלום חריש הפתוחה והפלורליסטית קורם עור וגידים. יש אתגרים אדירים לפנינו אך סיבות רבות לאופטימיות. נשמח להיעזר בכל אחד שירצה לתרום מניסיונו ומזמנו לטובת העניין. תודה לכל מי שסייע עד היום ולכל מי שממשיך להתעניין ולהיות מעורב בעתיד חריש והאזור כולו. אתם מוזמנים לעלות לחריש, לראות את העבודות הנעשות בשטח ולהתרשם מהדברים ממקור ראשון. אתם מוזמנים לפנות אלי בכל שאלה ומידע נוסף שמעניין אתכם.
    אנחנו ממשיכים להיות עם היד על הדופק, ונמשיך לעדכן.

     חמי

    מעניין הקטע המוניצפילי,  עשיתי גוגל על יצחק קשת והגעתי לדף הזוי של אתר המועצה המקומית חריש, שהוא (האתר)  איך לומר בעדינות, שומו שמיים. או שאולי זה לא האתר הרשמי. אתר יותר מעניין נקרא "חריש סיטי". ויהיה מעניין להתעדכן ולראות איך זה אכן נהיה חריש סיטי. (רונית)


    להגיב
  • פגישה מקרית עם אורי כהן: היי חוצלארץ!

    כבר כמה זמן מסתובב לי בראש רעיון לטור שהנושא שלו הוא פגישה מקרית.
    לתפוס גל ולצאת מהבית ולפגוש את המבקש להיפגש.
    אני בתשומת לב לזה אבל רק ביום האחרון של השנה זה התיישב בול.
    השמש יצאה וחשבתי לצאת לטיול. אולי להקפיץ לימונים לגלו, אולי לבקר את הורי. אבל אצל גלו היה תפוס ולהורים זה נסיעונת באוטו ואני רציתי להתהלך בשמש עם העגלה. הלבשתי את התינוק חם ושמתי פעמי למרפסת.
    איך שהתחלנו ללכת הרגשתי שזה הכיוון הנכון. אפילו רחוב המייסדים נטול המדרכות איפשר מעברים קלים. מול קולנוע אוריון שמתי לב שהתחלתי לחייך.

    ולמרות כל זאת, ולמרות שיש בינינו פגישה מקרית מתמשכת כבר מ- 1996, הופתעתי לראות את הפרצוף המוכר והצוחק שלו יושב בחוץ בשולחן מול הדלת. אורי כהן! וואו! אתה לא ב…..מקסיקו?
    – בפרו
    – נכון, נכון, באמת פגשתי את אמא שלך לפני כמה זמן והיא אמרה שאתה חי בגן עדן
    הוא מסכים והעיניים שלו נהיות סדקים צרים כשהוא מחייך וסוקר אותי ואת התינוק שהוא לא מכיר, שלוש שנים מאז עזב את הארץ ונסע והשתקע בכפר קטן בעמק הקדוש של האינקה בפרו, ליד קוסקו.
    – קוראים לכפר הזה וואיוקרי. why carry..
    – פששששששששששששששששש החיים הטובים!
    – ממש…
    – אפשר לשבת איתך?
    – ברור, ברור..

    למי שזה מכבר בא, תקציר הפרקים הקודמים: פורים 2007. אורי כהן פותח את ראגה ומגדיר אותה כ"בית ליוצרים, אומנים ואוהבי אומנות: ראגה – בית שקולו יצירה". שלוש שנים הוא מפעיל את ראגה, ולידו עוזרת כלבתו הנאמנה חופש. השניים האלה צמד חמד. תחשבו פרדס חנה לפני שבע שנים. אין בתי קפה מתחת כל עץ רענן. אין לכל חתול פייסבוק. יובלים וחלומות כרכור רק מתחילים להסתמן. וראגה פעם ריק ופעם מלא ויש רגעי שיא ורגעי שפל, ואת הכל מתזמר הבחור הזה, שהוא בכלל מוזיקאי ופתאום טבע בניהול עסק קטן, ועוד בלי רישיון. בקיצור. כך זה נמשך עד שחופש מתה. "ובאותו היום שהיא מתה הבנתי את המסר: שחרר, סע! צילצלתי לטל ואמרתי לו "בוא", ומכרתי לו את העסק. ובכסף הזה עליתי על מטוס ונסעתי".

    – איך הגעת לוואיוקרי?
    "יש לי אופנוע גדול שם ויום אחד נסעתי והגעתי לשדה תירס. זוג שעבד שם ניפנף אלי. עצרתי את האופנוע ואמרתי להם שאני מחפש בית. הם הצביעו על הבית בקצה ואמרו שהוא פנוי ומחכה לי. ככה הגעתי לבית שאני גר בו"
    אני יכולה לדמיין שמדובר בבית מצויין, כי אורי זה בנאדם שיש לו מזל גדול עם בתים ותמיד מצליח לגור במקומות יפהפיים. ולא. אין לו סמרטפון להראות תמונות. אין לו טלפון בכלל. בחודשים שהוא נמצא עכשיו בארץ הוא מסתובב בין פרדס חנה לטבעון ומתקשר עם העולם דרך הפייסבוק. הצצה בדף שלו מגלה שהוא מוקף באהבה.

    על השולחן מונח דיסק עם צילום של יונק דבש. זה עותק עבודה של initiation – האלבום החדש שלו! הוא משחק בעטיפה שתכף תרד להדפסה, כמו לא מאמין. "לא תיכננתי שיצא לי עוד דיסק. זה פשוט קרה. אני מסתובב בעולם עם הסידור שקיבלתי לבר מצווה. יום שישי אחד ישבתי עם החברים האינדיאנים שלי והסברתי להם שיש בספר הזה את כל התפילות שלנו. הם מאוד התרגשו. אמרתי בוא נפתח במקום מקרי בספר. פתחתי ויצא תפילת יום השישי. ישבנו וניגנתי. מפה לשם יצא שהלחנתי עוד תפילות, וככה נהיה הדיסק. הקלטתי אותו עם אורן צור, עומר גונן האלה, ועוד חברים".
    אחת התפילות בדיסק היא קדיש, אותה הוא שר השנה על קברו של אביו. "השנה זה היה 40 שנה למלחמת יום כיפור. אחותי יפעת גרה בברלין והיא צילצלה ואמרה לי, שמדינת ישראל נותנת פעם בשנה כרטיס טיסה לארץ לילדים שכולים, שגרים עכשיו בחו"ל. צילצלתי לשגרירות בלימה ואכן! יצאתי ואמרתי "תודה אבא על המתנות שאתה ממשיך לשלוח לי!"

    בספר עקרון הרצף, מתוארת פגישה מחודשת עם כמה חברים בשבט כשהם חוזרים משהות ארוכה הרחק. בהתחלה הם עומדים בצד ומישהו מגיש להם מים אולי גם אוכל. אחר כך, לאט לאט, מתחילה השיחה עם שאר הכפר ובאים הסיפורים. ביום האחרון של 2013, עם הפנים לרחוב המייסדים הממהר בשעת הצהריים אין זמן המתנה כמעט. הסיפורים זורמים, ובין ההפוגות במילים מתגלה האיש המוכר שהוא, ומציץ האיש החדש, ומעיר: "האנרגיה כאן ממש אינטנסיבית. איפה שאני גר עוברת מכונית פעם בשעתיים".

    כדי להרגיע, אורי מסתובב בארץ עם אוהל, ונוטע אותו בטבע לחניות ארוכות. בעמק הירדן, בנחלים. את החזרה לפרו הוא דחה לאמצע פברואר. בכל כך הרבה אהבה והשלמה הוא טובל כאן, שאין מה למהר. כשיגיע הרגע הנכון הוא יעלה על המטוס ויעוף מפה, להמשך חייו החדשים, למקום בו הוא זכה לטקסי חניכה רבים, וממנו הגיח עם initiation.

    בהצלחה חבר!

    שירים מהאלבום החדש אפשר לשמוע בפייסבוק של אורי


    להגיב
  • האדמה מדברת (2)

    במסלול הקבוע עם העגלה והקורקינט, בירידה הגדולה של רחוב הרופא בכרכור, יש מטע מוזנח. סמוך לגדר שלו נמצא אלון עתיק, שהוא מרכז הפוקוס. לפחות מבחינתנו, שלא נכנסים לחקור את העצים המתייבשים, בעומק המטע עד רחוב המייסדים.

    השבוע, תוך הליכה איטית לאורך הגדר פתאום זה היכה בי: לכל העצים במטע הזה, אבל לכו-לם, אין גזע ארוך. זה כאילו שבמטע הזה שתולות רק צמרות עצים. וזה כולל את הדקל, שציצית ענפיו הירוקה מונחת על האדמה כמו קקטוס גדול. איך לא שמתי לב לזה עד עכשיו!

    דקל שתול

    אבוקדו שתול

    אני תוהה אם זו איכות אנרגטית של הקרקע הספציפית במטע הזה, שמזרזת את העצים להתפצל מיד עם הגיחם מהקרקע, או שמא תוספת אדמה שנפרקה במשאיות מתישהו. מעצבת את הגבעה שבין הרחובות המייסדים-אחוזה-הנשיא-דרך הבנים. מישהו יודע?


    להגיב
  • הערה על אינדוידואליזם לכאורה

    רובנו מתייחסים אל עצמנו כאל אינדווידואליסטים, עצמאים לכאורה, הוויות בעלות יוזמה ויצירתיות הפועלות לעיצוב גורלן. ועם זאת בו בזמן אנו פוחדים בעומק ליבנו, שמא ניראה "שונים" מאחרים. אף שזה נעים מאוד לחשוב על עצמנו כעל אנשים עצמאיים, במציאות אנו מתנגדים לעתים קרובות לדרכים חדשות של התייחסות לדברים, אשר הן הסממן האמיתי לאינדווידואליות ולעצמאות. אנו אוהבים לראות את עצמנו כשונים וכהחלטיים מאחרים, וייתכן שכך הדבר. אך אצל כמה מאיתנו הרגשה זו עלולה להסוות תשוקה לזכות באישור חברתי – כלומר, להיות דומים לכולם. [מתוך הספר "דמיון מודרך" מאת ד"ר ג'רלד אפשטיין, הוצאת אופוס].

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • יש מתקני איסוף זכוכית בפרדס חנה כרכור!

    מי שעד כה השליך לפח (בלב נחמץ) צינצנות מיונז, בקבוקי שמן זית, ועוד זכוכיות שלא חל עליהן חוק הפיקדון, בטח ישמח לשמוע שבשעה טובה ומוצלחת צמחו מיכלי איסוף זכוכית סגלגלים ברחבי המושבה.

    הנה הכתובות (ואני לא אתפתה לסדר אותן בגוגל מאפ!)

    1 נחלה ברכה פינת מיחזור ליד מרכז חלוקת הדואר

    2 קדמה הבנים מול הסופר ליד מיכל קרטון

    3 הבריגדה 2 ליד גן ילדים ובית כנסת ליד מיכל בקבוקים

    4 נטע 22 ליד מיכל קרטון

    5 המייסדים הראל ליד הדואר המרכזי לא רחוק מגן הגיבורים

    6 ההגנה הצנחנים פינת מיחזור קיימת חנייה ישנה של התיכון החקלאי

    7 ברקת בעת ספר רבין

    8 הבנים 2 הדקלים ליד הדואר המרכזי

    9 הדרים פיק"א פינת מיחזור קיימת

    10 גלבוע סמטת איריס פינת מיחזור קיימת

    11 עציון דביר ליד מרכז חלוקת הדואר בין דביר לס' למרחבים

    12 מכבים מודיעין פינת מיחזור קיימת

    13 מצדה חשמונאים פינת מיחזור קיימת

    14 אתרוג גינת אגוז פינת מיחזור קיימת

    15 אשכולית תפוז פינת מיחזור קיימת

    16 זכריה פינת מיחזור קיימת

    17 הנץ אנקור גן משחקים

    18 למרחב אתרוג פינת מיחזור קיימת בין הגאון לחשמונאים.


    להגיב
  • האדמה מדברת

    סליחה שלא שמתי לב. העיניים ראו – ראו עצי דקל שעלוותם קורסת כאילו קיבלו נבוט בראש. ראו את הדקלים החדשים בכיכר של החקלאי כשראשיהם חנוקים בשקית נילון – כמו נידונים למוות או כמו אחרי טיפול כינים. ראו ולא ראו. אפילו כשהדקל של השכנים קרס. אפילו כשהדקל מאחורי הבית נפגע. זה מסוג הדברים שקורים בטבע (גם טבע עירוני הוא טבע) בלי שנרגיש את התהליך האיטי והמכרסם. עצים נופלים בשקט, גם כשהם לא לבדם בקרחת יער. ובדיעבד מסתבר שהיו התראות. ואחרי שגם השדרה המונומנטלית המובילה לבנימינה חטפה, כבר אי אפשר להתעלם.

    חדקונית הדקל האדומה היא חיפושית הנחשבת לאחד המזיקים הקשים של הדקלים. המזיק הזה בעייתי משום ששלבי הנגיעות הראשונים לרוב אינם ניתנים לגילוי. היא נכנסת דרך חתך שנוצר בגיזום של ענף ירוק (סוכות זמן מועד לפורענות), מטילה בין 250 ל- 500 ביצים, מהם בוקעים זחלים רעבים, וביחד החבר'ה האלה טורפים את העץ מבפנים עד שהוא קורס.

    מקורה של החיפושית הוא בדרום-מזרח אסיה, ומשם התפשטה למרבית אזורי גידול התמר ודקלי הנוי בחופי הים התיכון. התפשטות החדקונית מתרחשת בעיקר על ידי האדם בשל העברת חומר צמחי נגוע (חוטרים ודקלי נוי). זחלי החדקונית מכרסמים בתוך הגזע ובכתר הדקל (בעיקר בדקל קנרי) וגורמים נזק קשה ביותר עד כדי נפילת כותרות או עצים שלמים וחיסול מטעים, פארקים ושדרות נוי. עץ דקל הנגוע בחדקונית עלול לקרוס בגנים ציבוריים או בנתיבי תחבורה, על כל המשתמע מכך. לפיכך, יש חשיבות מרובה למאמץ למניעת התפשטות החדקונית. בארץ נתגלה המזיק לראשונה ב- 1999 במטעי תמר בצפון ים המלח ורוסן באמצעות לכידה המונית וטיפול כימי. ב- 2009 נמצאה פגיעה של המזיק בדקל קנרי בנהרייה. רגישותו הגבוהה של העץ מחד, ופגיעת המזיק באזור עירוני מאידך – מקשות על התמודדות איתו. (מתוך ברושור בנושא, שהוציא משרד החקלאות. שווה עיון).

    לפי אתר טיולי, משפחת החידקוניתיים היא משפחת החיפושיות העשירה ביותר במינים ידועים בעולם. יש בה 60,000 מינים. בארץ ידועים כ-200 מינים. כולל חידקונית הבלוטים. הנה מפת תפוצת חידקונית הדקל ממאי 2013, באתר הממשלתי >
    ממנה עולה שהאזור שלנו נגוע ובגדול.

    אז מה עושים?

    בדף פייסבוק של הועדה לאיכות הסביבה פרדס חנה כרכור כותבת נורית השמשוני יפה:
    תושבים שבחצרם קיימים עצי דקל קנרי ומעוניינים בביצוע הדברה או להפנות שאלות אחרות מתבקשים לפנות למח' שפ"ע במועצה 077-9779863
    או בדוא"ל h.sigalit@pardes-hanna-karkur.muni.il

    זה ברמה הפרקטית.  ומעבר לזה –
    מתחת לכבישים ולכיכרות, לבתים ולמדרכות, רוחשים חיים. הנמלים הגדולות, מה הם אומרות? כשהן נכנסות בשורה מכונפת לעת ערב ונעלמות במסתוריות למחרת בבוקר כמו לא היו. והנמלים הקטנות, שהשתלטו על המטבח ופרושות בו כמו גוף אחד מתוחכם, מה הן יודעות? והפרפרים של הקטניות (גם אצלכם זה נהיה מגפה?) ועכבישי הרעדן המתמעטים, סח לי השכן, מדוע הם מתמעטים? (ואיך הם בוחרים את הנחלה שלהם?) והשלג הזה, הוא סנונית לשלגים הבאים?

    ואם כבר שלג – בשבוע שעבר ביקרנו במנזר ארון הברית באבו-גוש, לראות את נזקי השלג. השער היה תקוע וטיפסנו ברגל בדרך התלולה. משני הצדדים בלוקים עקשנים של שלג ואינספור ענפים כרותים, מוטלים על האדמה, כמו טיוטא ראשונית של שיקום. המועצה שלחה כמה חבר'ה לגיזום ראשוני, אבל העבודה רבה. כל ענף שבור ותלוי על חוטיו הוא דלת כניסה פוטנציאלית לחרקים שיתנחלו בו ויאכלו את העץ. צריך לגזום באהבה, לרווח בין הצמרות, ולחטא את החתך במשחה נגד חרקים. אם זה לא יקרה, החצר של המקום הרוטט הזה תתפרק לאיטה. מותירה את עצי הזית העתיקים,  ומדובר בעצים בני יותר מאלף שנים, שכבר ראו הרבה,  לבד על ההר.  בשבילם אנחנו מין חקר חולף, אולי פרפר.  וזה מזכיר לי –
    לפני כמה זמן על השביל של הבית ק' נהיה מהורהר. ואז אמר: עוד 500 שנה כבר לא נהיה כאן. לא הבית הזה לא השביל הזה, לא אנחנו. אבל האדמה הזאת רוניתי? זאת שאנחנו דורכים עליה עכשיו? האדמה הזאת תהיה.


    להגיב
  • הקיקסטארטר של הגוייטיינים, איזה סיפור יפה!

    שמעת על הבחור מפרדס חנה שהמציא המצאה מדליקה, מנוע לטיסן חשמלי, והצליח בענק בקיקסטארטר?
    שואל אותי ע' בחנוכה בפה מלא לביבה חמה.
    ברור ששמעתי, זה שי אבא של עידו, חבר של ינאי. אני מכירה את הסיפור ואת האנשים אבל לא ידעתי על הקיקסטארטר.
    בימים אלה, של תינוק בשנתו הראשונה, החלום העיקרי הוא שיהיה לי מספיק כוח לזכור את החלומות שלי בבוקר. ואולי גם לכתוב אותם.
    ואכן חלומות מתגשמים, ואתמול אני מתעוררת מחלום עקשן: שאני מראיינת את שי ואביטל על הדבר המדהים הזה שעובר עליהם בימים אלה, שכשמו כן הוא: powerup.

    powerup 3.0 המוצר, הוא אביזר שגורם לטיסן מנייר ממש לעוף, ועל הכיוונים שלו שולטים עם הסמרטפון.  טרם יצא מהמפעל וכבר זכה בפרסים כמו the Popular Science Best of NY Toy Fair 2013 Award וקיבל שבחים ממגזינים נחשבים שהכריזו עליו כצעצוע קולי-אֵבֶר. ואכן, להלביש מנוע על טיסן מנייר זה מסוג הדברים הקטנים והגאוניים, שמחברים בין לואו-טק והיי-טק. להיט בטוח, חוצה שפות ותרבויות, שנשען על הרצון העתיק והחי של בני האדם: לעוף.

    חיפשתי ומצאתי בויינט את הכתבה מהלביבה:

    עפים על זה: פרויקט ישראלי של מטוס נייר, שנשלט מרחוק באמצעות סמראטפון, ביקש מהגולשים מימון של 50 אלף דולר באתר מימון הגולשים קיקסטארטר וזכה להצלחה אדירה: 132,303 אלף דולר תוך יומיים, ונותרו עוד 58 ימים לגיוס.

    בינתיים כבר עבר כמעט שבוע, כלומר שבועיים, שלושה התינוק היה עם חום ולא מצאתי זמן לנשום. מקסימום לעקוב אחרי הדף של הפרוייקט בקיקסטארטר ולגלות שכל יממה המספר קופץ בעוד כ- 20,000$, וכבר עבר את החצי מליון דולר של מכירות מראש, ליותר מ- 9000 רוכשים נלהבים, שדמיינתי אותם באיצטדיון ענק כל אחד עם המנוע הזעיר שלו, עפים על העולם.

    אכן התרגשות!!

    [זה סרט דוקומנטרי. כולל הדה-שוו הישנה, שעד לא מזמן עוד אספה ילדים מבית ספר]

    אני פתאום נזכרת בתוּכִּי שהגיע לחצר של הגוייטנים יום אחד והתיישב לשי על היד. זה היה מוזר, בא תוכי בוגר (מדבר?), והשתלב במשפחה. תוכי, כחיית טוטם, מסמל (לפי האתר הזה )  אינטיליגנציה, מזג טוב וחוש לדיפלומטיה. כשתוכי מגיע אליך, הוא בא לשאול אם זה הזמן ליצור ולהביע את הרעיונות שלך ולהפוך את החיים שלך ליותר.. חיים. לא זוכרת מתי הוא הגיע ביחס למהלך האמיץ – לעזוב את העבודה וללכת על הפטנט פול-און. אביטל היתה עובדת סוציאלית קהילתית ברווחה, ניהלה פרוייקטים בקהילה מטעם המועצה המקומית פרדס חנה. "עכשיו אני מבינה שזו היתה עבודה לא קשה… נוחה, מעניינת, צבעונית…אבל לא מתגמלת כלכלית. וגם שי, לא ראה כל כך אופק במקצוע שלו – מעצב תעשייתי. הרגיש סוג של מיצוי. בתחום העיצוב הגיע לדרג גבוה ולא ראה איך ממשיך משם", אביטל מספרת בטלפון.

    – עזבתם את העבודה ביחד?
    "הוא עזב לפני שנה וחצי ואני חצי שנה אחריו. כשהוא התחיל לראות שזה רציני ושיש לו הרבה עבודה וההיקפים מתחילים לגדול, אז אמרנו לעצמנו, במקום להעסיק מישהו אני אעשה את העבודה. יש לנו קצת גב, אין משכנתא,  ועדיין זה היה קצת מפחיד כי הוא היה המפרנס העיקרי. פעם ראשונה שעובדים ביחד.

    אז איך יום עבודה שלכם נראה עכשיו?
    שי עובד מדירה קטנה ואני מהבית, בין הכביסה למדיח. אני בעיקר מוציאה הזמנות, לוגיסטיקה, משלוחים. ראיה אסטרטגית זה של שי, אני הרשות המבצעת..  למשל, עכשיו בחגים הסחורה רצה מהר ובאנגליה היא הולכת להיגמר אז הוא אומר לי: "יאללה!" אז אני צריכה להעביר סחורה מארה"ב לאנגליה שיהיה שם לקריסמס…

    ככה מהבית נהיית מרכז שילוח בינלאומי….
    אביטל צוחקת. "משתמשים במחסן הפצה בינלאומי שניתן לתפעול באמצעות האינטרנט . יש לו 7 שלוחות, אנחנו משתמשים בשלוש – לוס אנג'לס, הונג קונג ואנגליה. וגם דרך אמזון".

    זה מרתק!
    האמת כן. דברים שאפשר לעשות מהחור שאנחנו גרים בו… היום הכל בקצות האצבעות, אתה רק צריך לעשות את זה. קצת להתעמק ולעשות את זה. והכל נגיש. לנו יש אזרחות אמריקאית אז זה קצת עוזר, אבל לדעתי זה לא מחייב.  זה נכון ש"עשינו מכה" אבל זה מוצר יקר, וזה לא שנהיינו מיליונרים עכשיו ואנחנו לא הולכים לשנות את סגנון החיים שלנו. זה יאפשר לנו כן להמשיך את המיזם, להתפתח, להחזיר הלוואות. זה סכום נאה וזה מאוד יפה לעשות את זה בשבוע, אבל יש מעל 8000 9000 אנשים שכבר רכשו את המוצר, ושי נוסע לפקח על הייצור שלו, ויש עוד הרבה הוצאות.

    מה עם השוק המקומי?
    קצת קשה לנו עם תהליכי הייבוא, זה מין ביצה ותרנגולת. אם מפיץ מקומי ייקח את זה על עצמו זה יהיה קל יותר. בינתיים מי שרוצה לקנות את זה בארץ יכול לרכוש כמו כל אחד אחר בעולם, דרך האינטרנט.

    עוד כמה ימים עוברים…

     מגיע יום ראשון.  זה יום טוב לדבר גם עם שי. השוק הבינלאומי ביום חופש והוא בטח בבית, אני חושבת לעצמי ואכן, אביטל מעבירה אותו, מתרגשים ביחד!

    – זה מטורף!

    – כן אה? והגל עכשיו יורד… בימים הראשונים היינו בקפיצות של 50 ביום. אנחנו כבר מתחילים להיות מודאגים… הוא צוחק.

    – מה אתה מתלונן.. 20 אלף דולר ביום מינימום זה מטורף גם ככה. אני מנסה לכתוב את הפוסט הזה כבר כמה ימים וכל פעם שמרפרשת את הקיקסטארטר המספרים קופצים.

    – בדיוק דיברתי על זה הבוקר שמספיק לנו… מה שקורה זה מקום טוב כדי להניע – כל מה שמעבר לזה מגדיל את הכאב ראש, זה להיות מחוייב ליותר אנשים, חתיכת אחריות. זה מאוד יפה המודל החדש הזה של קיק סטארטר. משאיר הרבה אנשים פעורי פה, במיוחד בעולם הישן של מימון ופיתוח.

    –  אביטל אמרה שאתה נוסע לסין בעוד חודש..

    -לא רק לסין. זאת הולכת להיות שנה מטורפת.

    ואכן הקמפיין בקיקסטאטר מרשים. אפשר להביע תמיכה בפרוייקט בסכום של 1$ עד 500$, ובין התמורות יש כמה מדליקות במיוחד, כמו ה hacker package שכמו ששי אומר: "זה ממש ללכת נגד עצמך ואנשים אוהבים את זה".  הרעיון לחבילה נגזר מהגדרה מדויקת של קהל יעד, שי מסביר: "הגדרנו קהל יעד בצורה מאוד מסודרת. אני הגדרתי שהערך המוסף הוא המאג'יק אוף פלייט. מעלים מחדש לסדר היום את הדבר שתמיד הקסים את האדם. התעופה. זה בא מהילדות ועובר מדור לדור, אנשים מבינים את זה נורא בקלות. היתה שאלה אם זה מוצר לילדים או למבוגרים. מצד אחד זה משהו שאתה עושה עם הילדים שלך, מצד שני, בקטע של טכנולוגיה הרבה פעמים הקהל הוא גם גיקים וחובבי גאג'טים, חבר'ה שעושים דברים בעצמם.  בסוף הבנו שהקהל שלנו הוא גברים שלא התבגרו. ורוב הגברים הם כאלה… הרבה!

    בהאקינג פקאג' אנחנו נותנים את המוצר וכרטיס אלקטרוני נוסף + הוראות איך לפרוץ את התוכנה. יצאנו מתוך הנחה שגם ככה יפרצו את זה אז אפשר כבר לתת את ההתחלה. ועם זה אתה יכול לכתוב אפליקציה משלך באנדרואיד ובios ואתה יכול לתכנן לך מנועים ולשנות את הייעוד של המוצר – לחבר אותו למכונית קטנה או לרחפת, למטוס מבלזה או מקלקר, ומי שרוצה יכול לחבר גם כמה מנועים ולהפוך את המוצר הזה לבסיס להמצאות חדשות. אנחנו נותנים שם הוראות איך לבנות אפליקציה חדשה.

    נשמע כמו חינוך, כמו חוויה לימודית בעטיפה מדליקה..

    כן, גם. למשל עידו (12) בא עם רעיון מאוד פשוט, לשלוט על הטיסן באמצעות ג'סטות של הידיים, כמו בטכנולוגיה של קינקט או wii. אז הוא חיבר את הסמרטפון ליד ועשינו ניסוי מאוד מוצלח, זה בערוץ היוטיוב, תראי את זה.

    אני חושבת על כל האפשרויות של הדבר הזה… איך אפשר יהיה לרקוד עם זה, להיות כשף אורות,
    אני רואה מהגרים מוכרים את זה בכיכרות.. (ליד לייזר ירוק וטיל מאיר שטס למעלה עם גומיה)  
    ומה עוד… מה עוד… נראה שזו רק ההתחלה!

    בערוץ היוטיוב של שי עלה השבוע סירטון חדש, שמתעד את תהליך הייצור.  גם עלתה כתבה מפרגנת ומעניינת  בNRG . שי, גירסה מהחיים לאבא הממציאן מצ'יטי צ'יטי בנג בנג, הפך להיות איש עסוק. כל היום בסקייפ.  ויחד עם זה, גלגל התנופה ממשיך להסתובב, גם אם בקצב רגוע.  38 יום נותרו לפרוייקט בקיקסטארטר  והגוייטיינים כבר מחוייבים למעל 12,000 תומכים,  שהם אנשים זרים זה לזה אך מאוחדים בתשוקה להעיף, שהשקיעו ביחד בהמצאה של שי  $659,985. אכן מימון המונים!

    יוסטון, יש לנו פה הצלחה
    "זה נעשה בהרבה עבודה, מייד אין פרדס חנה" שי אומר ומוסיף: " הרווח של הדבר הזה הוא קודם כל בבניית מוניטין".

     

    powerup3.0 – האתר | הפרוייקט בקיקסטרטר

    הצילום: אריק סולטן, NRG. לכתבה שם > 

    ==========


    להגיב
  • הנמלה, התינוק, אני ואתה

    הנמלים לא קראו את דקארט וסרוונטס ולא פיתחו קוגניטו נפרד מודע לעצמו. הן פועלות רך ורק בקבוצה, ומקבלו את זהותן מהשתייכות אליה. נמלה היא רכיב זעיר בתוך אורגניזם-על, כלומר מבנה ענק שבנוי מאורגניזמים רבים קטנים, שגבולותיו אינם משורטטים בדרך הרגילה. במקום שכל חלקיו יהיו תחת מסגרת של עור ועצמות, אורגניזלם-העל הוא הוא מודולרי ונייד. נחילי דבורים, קני נמלים ולהקות ארבה הם דגמאות למבנים שחלקיהם מפוזרים בחלל ואינם דבוקים פיזית זה לזה, ובכל זאת הם מתפקדים כיחידה אחת.

    מוחותיהם של בני האדם שזורים, גם אם אינם מודעים לכך, בתוך רשת צפופה ומקושרת המזכירה גם את האינטרנט – מבנה על נוסף, שבו האתרים קשורים זה לזה ומחוברים זה עם זה. למעשה, תקשורת אינטרנטית וסלולרית היא מעין המחשה או הגשמה פיזית של הדרך בה אנו מקושרים אחד לשני.

    [מתוך "הנמלה, התינוק, אני ואתה" – מאמר של גבריאל בוקובזה במוסף הארץ 6 בדצמבר 2013]

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • אם יש לך אח לחורף יש לך אחלה חורף

    [רונית]

    השנה יש לנו בבית אח! ואח, איזה אח…. בועז יכין הנפח אמן בנה והתקין אותו בחורף שעבר, כדי שאני אוכל ללדת מול האש כמו שרציתי.  והנה עכשיו חורף 2013 וגזע יבש מתפצפץ לו בנועם, דאגנו לזה כבר בקיץ..
    השאלות מהסתיו שעבר – איזה תנור כדאי? איזה תנור אפשר? האם יד שניה? האם דוד שעבר הסבה? האם יצוק? ומה ההבדל בין יצוק לסתם בנוי? והאם זה לא ווג'ראס להתקין קמין בבית שכור? ומה נעשה כשנעבור דירה? – קיבלנו השנה מענה חם.  אחרי התנור שבועז בנה והתקין בחודש שעבר למשפחת ש' אנחנו יודעים מה נרצה אם יום אחד יהיה לנו בית משלנו: תעלות תת רצפתיות, שמנתבות את החום מהתנור לחדרים השונים ולאמבטיה. כן. עם ידיות בצדדים לייבוש וחימום מגבות ופיג'מה.

     בועז יכין בונה תנורים כבר 26 שנים, מכל הסוגים. ביניהם מערכות קמין מורכבות – כולל כאלה שמחממות את המים בבית וזורקות אויר חם דרך תעלות חכמות. הוא עושה הסבה גם לתנורי נפט, ומתאים את העיצוב והתכנון למיקומו בבית ולגודל הבית. מניסיונו המצטבר, בועז נותן כאן טיפים לחימום הבית בתנור עצים לקראת החורף:

    תנור איכותיי ומשוכלל

    לבחירת תנורי איכותי יש להקפיד על מספר דברים:

    – גודל הפתח של התנור צריך להיות גדול מספיק כדי שיאפשר הכנסת עצים גדולים ולא רק עצים קטנים, וזאת על מנת שהאש תבער לאורך זמן ללא צורך בטיפול בה בתדירות גבוהה. למשל ללילה.
    – הסגירה של הדלת ופתחי האוויר חייבים להיות בעלי אפשרות לאיטום כמעט מוחלט.
    – צריך לבדוק שיש אפשרויות לויסות נוח של כניסת האוויר לתא הבערה וזאת לשליטה ובקרה של גובה הלהבה  – מה שמביא לחיסכון משמעותי בעץ.
    –  יש לבדוק שאגן האיסוף לאפר גדול מספיק כדי שיאפשר ניקוי פעם בחודש (לא צריך יותר).  לא מומלץ מגירת אפר, תמיד האפר מתפזר בבית. זה לא נוח ופוגע באיטום התנור. יעה ברזל ודלי פשוט יעשו את העבודה.

    (בתמונה: "קמין עם נשמה של בנאדם, לא ייאמן, הסקיצה המצויירת כל כך דומה לתוצאה הסופית.  אני פשוט המום" – שרון, מוצא עלית)

    ניצול החום ופיזורו בבית:

    – כדי לקבל ניצול גבוה של חום התנור, עליו להיות בעל שטח פנים גדול ככל האפשר וזאת ע"י דרכים שונות – צינורות פנימיים, צלעות על דפנות התנור ועוד ע"פ העיצוב הרצוי. ככל ששטח הפנים גדול יותר כך פיזור החום טוב יותר ועל כן חסכוני יותר.
    – במידה והתנור אינו תנור יצוק, עובי דפנות התנור צריך להיות לפחות 4 מילמטר. אין הבדל משמעותי בין תנור יצוק לתנור שאינו יצוק למעט שתנור יצוק מיוצר בתהליך תעשיתי.
    –  חייב להיות מדף עשן. מדף העשן הינו פלטת ברזל אשר נמצאת בתוך התנור, בין פתח הארובה לתא הבערה. מדף העשן גורם לכך שלא יפלט עשן לתוך חלל הבית בזמן פתיחת דלת התנור, וכן יוצר עיכוב לחום שלא יפלט ישירות דרך הארובה.
    – למי שיש תקרה מספיק גבוהה מומלץ מאוד לשים מאורר תקרה דו כיווני כדי להוריד את החום המתפזר בחלקו העליון של הבית בחורף (ולמשוך את החום בקיץ מאידך).

    התנור מביתה של מעצבת הפנים תמי שלוש. זהו תנור נפש שעבר הסבה לתנור עצים. נעשה שימוש בדלת המקורית.

    הארובה:

    – גודל הארובה חייב להיות לא פחות מ16 ס"מ עדיף 2021 ס"מ.
    – יש להקפיד להוציא את הארובה ישר ככול הניתן, במידה ואין ברירה יש לעלות בזוויות של 45 מעלות. כמו כן יש חשיבות לאיכות הארובה – תמיד עדיף צינור ברזל בעל דופן עבה.
    – חשוב שיהיה משנק (צ'וק) לויסות יציאת העשן בארובה. וזאת כדי שתהיה אפשרות לפתוח את הארובה למקסימום בזמן ההדלקה ולאחר מכן לצמצם את השאיבה כדי שהחום שבורח דרכה יהיה קטן ככל האפשר.
    –  יש לבודד את הארובה בחלק שיוצא מהבית וזאת על מנת למנוע התקררות של הארובה ויצירת עיבוי של האדים היוצאים בזמן שריפת עץ לח או רטוב. דבר הגורם לסתימת הארובה ולתפקוד לקוי של התנור.
    (בתמונה: התנור מביתה של מעצבת הפנים תמי שלוש. בפרדס חנה.  זהו תנור נפט שעבר הסבה לתנור עצים, תוך שימוש  בדלת המקורית. המגירה היא חלק מקורי מהתנור הישן,  היתה במקור ונשארה כאלמנט עיצובי –  פתח דקורטיבי אליו ניתן להכניס דברים לחימום).

    הערות כלליות:

    – כדאי לתכנן את מערכת החימום הקמינית של הבית כבר בשלב התכנית האדריכלית. ככה אפשר לשתול תשתיות במחירים נמוכים.
    – אפשר להסב תנור נפט לתנור עצים! תוך שימור האלמנטים העיצוביים (דלת, זכוכיות) – מה שמוזיל עלויות.
    – חשוב שאת הארובה והתנור יתקין מתקין מקצועי בכדי למנוע שריפות ותאונות אחרות.

    לפרטים נוספים, שאלות והתייעצויות – בועז יכין: 054-7458948 ואימייל: boazyakin@walla.com


    להגיב
  • סיגלית צפריר: חודש האור הפנימי

    חודש האור הפנימי, אור הנר שבתוכנו. בגשמיות – הטבע נכנס לתרדמה, שנת חורף. הימים מתקצרים, התכנסות, קור, חושך… ברוחניות – יש כאן הזמנה להביט פנימה, להתחבר לאור שנמצא בפנים. הבעש"ט מלמד שהגימטריה של המילה אור שווה לזו של המילה רז. האור הרוחני של הזמן הזה, מאיר את העינים לראות את הסוד, הרז הטמון בעצמנו ובזולת וכך להעצים אותו.
    ניכנס לתקופת החורף בידיעה ברורה שהאור קיים, וברצון להיות בחיבור אליו, וכך בתוך החשכה לא תהיה שכחה. לא נתבלבל, לא ניפול, אלא נעמיק את החיבור לנקודת האור. נאפשר לאור ההכרה להתרחב ולהתחבר לאור הלב. נגלה עוד מסודותיו של הלב, מנר התמיד המצוי בפנימיות הלב, אשר מאיר ומחמם בכל זמן ובכל מקום, וניתן לאור זה להתפשט בתוכנו וסביבנו, להוסיף אור בעולם כולו. [סיגלית צפריר, כאן]


    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • יאנוש קורצ'ק, על הילדוּת

    "אם לא ניחנת בהופעה מרשימה וחזה חזק, לשווא תשתדל בקול רועם להסות את המולת החבורה. – יש לך חיוך טוב ומבט סבלני – אל תדבר כלל, אולי יירגעו בעצמם? חפש את דרכך אתה."
    [יאנוש קורצ'ק מתוך "ילדות של כבוד", עמ' 118].

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • תוצאות הבחירות בפרדס חנה כרכור

    ובכן, געש ניצח.

    כמה תובנות של אייל כגן, מתוך הפייסבוק שלו:

    1. שיטת הבחירות ברשויות המקומיות היא מטומטמת. הפיצול בין הבחירה לראש הרשות לבין בחירות למועצה, גורם למצב שבו ראש הנבחר צריך לשלם אתנן פוליטי גבוה, שבא על חשבון התושבים. צריך להחליף את השיטה לאלתר.

    2. קחו את פרדס חנה כדוגמא: תלם-4 מנדטים, עבודה- 2 מנדטים, כאכון-1 או 2 מנדטים (לא סופי, מתנדנד עם בר כוכבא שנע בין מנדט אחד לשניים וכולי תקווה שבר כוכבא הוא זה שיגבר) וכל היתר עם מנדט אחד בלבד (7 רשימות). סך הכל 10 מפלגות. לך תעבוד ככה.

    3. אחוז הצבעה נמוך בכל הארץ. הציבור אדיש. עסוק בתלאות הקיומיות שלו. התחושה של האנשים היא ששום דבר לא ישתנה. העובדות מדברות בעד עצמן: אפילו בתל אביב, עיר המחאה, חולדאי ממשיך. הציבור אדיש והציבור ישלם.

    4. נחזור למקומי. צדק פואטי נעשה. האיש שהעיף את השיקשוק המיתולוגי מהוואדי, עף מהמועצה. לקח כמה שנים. שש שנים, אבל הנה, השיקשוק ממשיך על שלל השתקפויותיו וזריהן בבית.

    5. יש לא מעט פרצופים חדשים במועצה שפיזרו ים הבטחות. מהיום, הגיע הזמן לפרוע אותן. לא בונה על זה יותר מידי. מי שעושה עושה. לא לפני הבחירות, אלא במשך השנים. ומי שמדבר מדבר. חמש שנים זה הרבה זמן. בואו נראה.

    6. ואם כבר מעשים: הנה המשימה הראשונה להיום לנבחרי הציבור. לנקות את השלטים המכוערים. שבענו.

    בוקר טוב פרדס חנה כרכור.

    עכשיו אפשר להרכיב מנה:
    חיים געש צריך מינימום 8 מנדטים במועצה כדי להעביר החלטות. לפי תוצאות האלה (הלא סופיות), בהחלט יש כאן פתח לשינוי גדול. למעשה, הוא יכול להקים מועצה חילונית למהדרין. וזה מבלי לגרוע מזכויותיו של הציבור הדתי. כלומר, יש לנו כאן במקומי צ'אנס להפריד את הדת מהמועצה. ואולי גם הגיע הזמן.

    הצעת הגשה:
    תלם 4 + העבודה 2 + בר כוכבא 2 + איציק בוחבוט לוין 1 = 9. יחד עם זרם דתי מתון כלשהו אפשר להקים מועצה מכבדת ומאוזנת.
    בר כוכבא הפתיע וזה משמח. הוא הלך עם האמנים, תמך בבית פתוח ובשיקשוק (אמנם בגרסתו המוחלשת אבל זה יותר טוב מכלום) והוא פול-פאואר על הקמת ועדת בינוי מקומית לפרדס חנה כרכור, במקום מחוזית שומרון. יחד עם הגר פרי יגור (מתכננת ערים ותומכת בשמירה על אופיה הכפרי של המושבה) ואיציק בוחבוט לוין (למרות שהוא מ"יש עתיד") אפשר לעגל שולחנות וליישר פינות.

    לפי מגזין המושבות, עד השעה 20:30 אמש הצביעו 41% מתוך 26,201 בעלי זכות בחירה במועצה המקומית פרדס חנה-כרכור. ומילא אחוז ההצבעה הנמוך – בבוקר שמעתי בחדשות שיש ערים, בהן הציבור בחר מחדש במועמדים הנאשמים בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. כמו שכרמלה כתבה – "כל מני מועמדים בשקל ומשפחות ובעלי אינטרסים למיניהם מחכים שהמועמד שלהם יסלול להם דרך למשרה כלשהי או יתקדם על כנפי פתק ההצבעה שלכם עוד קצת למעלה".
    אני מקווה שכאן געש ישכיל להרכיב מועצה ראויה. הוא זכה בפרטנרים חדשים ורעננים.
    נמשיך לעקוב.

     


    להגיב
  • כרמלה כהן שלומי, על הבחירות

    אתמול נסעתי אחרי טנדר בחירות שהפריע את מנוחת הציבור בשיר הלל בסגנון עדות השרלטנות, שזו עדה עם שורשים חזקים בטפילות ארנונה, למועמד שמחכה לכם במדרגות כדי לספור את הכסף של הקופה הציבורית. כל מני מועמדים בשקל ומשפחות ובעלי אינטרסים למיניהם מחכים שהמועמד שלהם יסלול להם דרך למשרה כלשהי או יתקדם על כנפי פתק ההצבעה שלכם עוד קצת למעלה. משרת-ציבור הוא מקצוע מרוויח, מין מקפצה שממנה משתינים עלינו בקשת דקה אחרי הבחירות, תסתכלו על חברי הכנסת שלכם. [כרמלה כהן שלומי הנהדרת, מתוך דף הפייסבוק שלה].

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • החלטתי מה אני מצביעה

    נהוג לשמור דברים כאלה בסוד, אבל לא אכפת לי לגלות. אין לי שום אינטרס אישי, חוץ מזה שהמושבה הזו תתפתח. לא פגשתי אף אחד מהם וההתלבטות קשה. אחה"צ עוד התנדנדתי אבל עכשיו השקעתי עוד – קראתי מצעים, הבטחות, חלק מהדברים הם דברי טעם. חלק קישקושים מבישים. חלק מדיף ניחוח קומבינות ישן. איך אמר ידידי א' – תכל'ס, אף אחד לא מביא מצע אלטרנטיבי אמיתי, או אפילו יצירתי. כולם מרובעים.
    אז אם ככה, אז לבחור ריבוע סימפטי. צוות מוחות סלולארי חידד השבוע כמה רעיונות, שחלקם קיימים בשטח (ובהתאמה במצעים של חלק מהמתמודדים) וחלקם פנטזיה פרועה:

    שבילי אופניים
    שכונת יורטים / דומים (עם ממ"ד משותף) / מתן היתרים להצבת יורטים/דומים
    תקן בנייה ציבורית ירוקה – לפחות 20% מהבניה הציבורית.
    שלטי חוצות שעובדים על תאורה סולארית
    שאטל לרכבת
    מיחזור כמו שצריך
    הקמת קולנוע
    מרכז יזמות מקומי – שכל אזרח (ולא בהכרח בעל עסק) שיש לו רעיון יוכל להציע בו פרוייקטים. הפרוייקטים הנבחרים יקבלו ליווי.
    הצטרפות לתכנית "ערי חינוך" של יעקב הכט
    החזרת השליטה על המים למועצה
    הפסקת הריסוס מהאויר בשדות בשולי המושבה, והריסוס הידני בצדי המדרכות באביב
    ועוד ועוד….

    בקשר לחקלאי – היום התקיים דיון בבית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים. פסיקה לא ניתנה במקום והיא תימסר במועד מאוחר יותר. זה מצוין שנלחמים על ביטול התכנית לבניית (מגדלי?) מגורים. באמת הגיע הזמן שמישהו ירסן את כל הבניה הרוויה במושבה, ועוד על קרקע כל כך נוסטלגית כמו אדמות בי"ס החקלאי.
    לפני כמה חודשים השתתפתי בתהליך גיבוש החזון של ביה"ס הדמוקרטי, שהתקיים בסדנאות החקלאי (ליד הביג). בחצר – הצבאית למדי יש לומר – מתנוסס בגדול ציטוט של יאנוש קורצ'ק: "הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."
    חכם יאנוש קורצ'ק.
    ובהתייחס לציטוט הזה שלו, אולי באמת כדאי לשים בעתיד דגש על המילה "בית ספר" ופחות על "חקלאי". במקום ללמוד שם חקלאות מסורתית – לשתול שם הרבה זרמים בחינוך. גם אנתרופוסופי (שאכן, פועל ממתחם החקלאי, בשכירות), גם הבית העגול (שנאלץ להתגלגל לאלוני יצחק) גם בי"ס מונטסורי (שלא נפתח בסוף) וגם תיכון קונבנציונלי. ואזורים משותפים לעבוד בהם ביחד. מתעקשים על חקלאות? בתי הספר יכולים לעבד במשותף שטח לגידולים אורגניים ולמכור את התוצרת לתושבים במחירי עלות. או לעשות חווה ניסויית. או חקלאות על הגגות, או אצות, רפתות זה פאסה! במיוחד בפרדס-חנה ההולכת ונהיית טבעונית / צום מיצית / ניקוי אביבית .
    ואפשר גם לשתול שם מכללה ליזמות, כיאה למקום עם יוזמות חופשיות בטירוף..

    בקיצור…

    לראשות המועצה אצביע לגעש. למה? כי למרות סגנונו הצבאי הוא המועמד היחידי לראשות המועצה שיש לו קבלות. וכדי לרענן אותו (מאסט) הייתי מצוותת לו אנשים חדשים.

    לראשות המועצה אבחר בהגר פרי יגור.
    (עדכון מיום הבוחר, אחה""צ)

    אז למועצה אבחר אה… אוי זה קשה, קשה. גם "ביחד עם העבודה" וגם רשימתו איציק בוחבוט לוין מדברים אלי.
    הניסיון המקצועי של הגר פרי יגור (וגם היותה אישה) – יתרון משמעותי. גם את רון לירם הייתי שמחה לראות במועצה.
    מצד שני מוצא חן בעיני בוחבוט לוין, המצע שלו מצוין. אני רק צריכה להתגבר על הגועל מלהצביע למפלגה של יאיר לפיד.
    טוב.
    אני אשן על זה בלילה..

    לבירור הקלפי שלך >


    להגיב
  • נורית זרחי, על החיים לבד

    "יש בזה צדדים טובים, בעיקר כשהבית קטן. אבל צריך הרבה כוח נפשי לזה. את צריכה שמחת חיים פרטית, הפקה פרטית. והרבה עניין בחיים וכושר תנועה, לנוע. והרבה עצמאות. זה מתאים לאנשים שיש להם את התכונות האלה, זה קורס די קשה. צריך להיות חכמים, לדעת לעשות את זה בגיל הנכון, בצורה נכונה. זה נראה לי מאוד חשוב לחיות בזוג. זה יותר הומני מכל הבחינות, זה גם דורש ממך וגם נותן לך וחוץ מזה החיים הנפשיים זקוקים לסטימולציה נוספת ולבד זה לא פשוט. אבל אי אפשר ללדת בן זוג, גם לא לאמץ". [נורית זרחי, מתוך ראיון למוסף 'גלריה' של הארץ, 18.10.13]

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • המחאה החברתית והשפעתה על הבחירות המקומיות

    אז מה הן הסוגיות הבאמת בוערות שעל הפרק?

    תהליך איכלוס מהיר בלי תשתיות מתאימות (ולא מדובר רק בפקקי הבוקר המטורפים)
    צביונה הירוק של המושבה
    פרשת החקלאי
    עסקים קטנים
    שקיפות בתקשורת עם התושבים
    משאבי מים – החזרת השליטה לרשות המקומית
    ענייני תכנון ובניה (מתי יפתח סניף של הועדה במיוחד לפרדס חנה?)
    ואתם מוזמנים להוסיף עוד.

    נתחיל מגעש. כי געש הוא ראש המועצה המכהן כבר שלוש קדנציות. והוא אדם שנוי במחלוקת. אין ספק שחיים געש עשה ועושה ולמען המושבה. אני כאן תכף עשר שנים ורואה את ההבדל. במיוחד בתשתיות (לטוב ולרע). אבל לגעש יש נקודת תורפה, והיא יחסי האנוש שלו. הוא לא נגיש, לא סחבק, לא שולחנות עגולים, ותנו כבר לעבוד בשקט. או כמו שאייל כגן כתב:

    לא שקל לדבר עם חיים געש. לא תמיד יש לו את הסבלנות. הרבה פעמים הוא חותך. למרות החיתוך החד, חיוך, כן תקבל. ועיניים שמקשיבות וראש שעובד. ויודע. קשה מאוד להתקיל את געש במשהו שקורה פה ביישוב והוא לא יודע. ברמת הרזולוציה של אילו מדרכות נצבעות בכחול לבן, ואיזה פונט יש לשלט החדש ששמו בדרך הים. הוא חי ונושם את פרדס חנה וכרכור, רוב שעות היממה. ראיתי אותו, לא פעם בשש בבוקר, עובר, בודק את התמרורים החדשים בצומת ששינו לה את הרגלי העצירה, או האם עברו ופינו את הגזם.

    חיים געש הוא ראש מועצה מצוין. הוא אחד הטובים שיש בארץ. הוא לא מושלם. מי מאיתנו כן. יש מי שיגרוס שהוא יהיר ואולי אפילו מתנשא. הוא לא תמיד מקשיב עד הסוף, הוא לא תמיד מקבל את מה שאתה אומר. ברוב הפעמים (במיוחד כשמדברים על כסף), הוא אומר "אין לי". אבל הוא ישר. והוא אומר את הדברים ישר בפרצוף. והכי חשוב, הוא עושה. הוא לא איש של מילים (הגם שהוא מדבר לפחות ברוב הטקסים קצר ולעניין). הוא בא לעבוד.
    [לפוסט המלא בבלוג של כגן]

    אבל לתכל'סיות הזו יש גם מחיר. אם יש משהו שהמחאה החברתית דרשה בתוקף זה שיח שקוף עם הבוחרים. משנקרא – שיראו אותנו, גם אם אין פיתרון מיידי. וגעש לא בתדר הזה. אולי כי הוא בא מהצבא. יעלה אורן זלאיט כתבה יפה בפייסבוק שלה:

    מראשית דרכו תמכתי בגעש, גם אחרי ש"ברח" באמצע הקדנציה הראשונה, הבנו אז שהוא מתמודד עם נושאים בלתי אפשריים , גם כשהמושבה משנה פניה ללא כל שימור ערכים אסתטיים שמתאימים לאופיה כפי שעוצב ע"י טובי האדריכלים שהגיעו מהאסכולה הבינ"ל . ראיתי את הצפיפות את העדר החזון , חוויתי על בשרי את הפער בין הפעולה של התושבים לקידום תרבות ואמנות ומה נתמך בפועל ,החלוקות של כספים וכד. כל זה לצד עבודה יסודית בתחומי התכנון והפיתוח והמאזנים הכספיים – כך מבחוץ העדפתי לראות את השינויים לטובה ונתתי גיבוי ותמיכה. לא חשבתי שדעתי היא היחידה שצריכה להשמע ולהתקבל והרגשתי שבדרך כלל יש לי עם מי לדבר, גם אם התשובות לקוניות וקצרות ולא לכולם אני מסכימה ….חשבתי שיש לגעש משימות להשלים וחשוב שימשיך לקדנציה נוספת כשבמקביל יצמחו כאן מנהיגים חדשים , כך למרות הבעיות הלא מעטות שאני נתקלת בהן לא היתה לי בעיה להמשיך ולהצביע געש .היום זה קצת יותר מסובך – ברור לי שלהצביע געש זה להצביע על חיסול מתחם החקלאי ולהצביע להתנהלות שאני לא יכולה לקבל . בחודשים האחרונים נחשפתי לפרשת החקלאי שככל שנחשפים מסמכים ופרוטוקולים אני פשוט לא מצליחה להבין למה המחדל הזה מתרחש ולמה לא עוצרים אותו – והעדר התשובות וחוסר המענה שגם אני נתקלת בו גורם לי לדאוג עד מאוד ולשאול את עצמי על מה אני מוכנה להמשיך לוותר כדי שתמונת עולמי הפוליטית /מקומית תשמר , והבנתי שגם אם תהיה טלטלה ועצירה של מהלכים – יתכן וזה בדיוק מה שהמושבה צריכה. רגע לעצור ולהערך מחדש להמשך .. יש כאן אנשים נפלאים וכוחות אדירים .גם כאלה שנלחמים לשמר וגם כאלה שמנסים להפוך כל מטר אדמה לרווח כלכלי . ברגע הזה צריך לעצור ולשאול שאלות נוקבות על העתיד ומי באמת מסוגל לעמוד כמו אחרון המוהיקנים מול תאבי הנדלן והאופורטוניזם . כי ההוה נהיה מאוד מאוד צפוף

    אכן צפוף, או כמו שמכריז במגאפון שלו גדי וילצ'רסקי – נחנקנו!
    למי שלא מכיר, גדי וילצ'רסקי הוא סטנדאפיסט חיפאי, שהולך על גבול דק בין אמנות למחאה חברתית. הייתי המומה לראות את הוידאו שלו מפגין מול הבית של יאיר לפיד וצועק שם במגאפון את מה שנהוג להחביא. איזה חופש!
    בין המאבקים ההזויים שהוא יוצא אליהם – הפגנה מול השגרירות היוונית, מול השגרירות המצרית, הפגנה לשיחרור מרגול מהכלא ועוד, בהן הוא סוחף אנשים ולא ברור האם לשם הניסוי הפסיכולוגי או שמא הוא מבטא דעה אותנטית – יש כמה הבלחות אמיתיות של מחאה חברתית במיטבה. למשל זה שהוא התלבש על ראש עירית חיפה יונה יהב. ישב לו מתחת למשרד עם המגאפון ודרש:

    עד שאחרי שנה יונה יהב יום אחד נעתר והזמין אותו אליו למשרד לשיחה משועשעת ומפתיעה. לתחושתי, געש לא היה מרים את הכפפה. חודשים ישבו לו אוהלי המחאה מתחת ללשכה והוא לא ירד לשתות קפה. בעידן של שיתופי פעולה, הנכונות להיות עם הבוחרים שלך, השכנים שלך, בגובה העיניים זאת איכות שראוי לטפח.

    צאו לפגוש את המתמודדים:
    יום חמישי הקרוב ה-10/10, בתשע בערב, מפגש עם חיים געש, אצל הכגנים בדורותיאה. הנעורים 35 כרכור.
    הגר פרי יגור תפגוש אתכם כאן:

    • יום חמישי ה-10.10.13, בשעה 21:00 רחוב הגאון 38, אצל משפ' גבסו
    • ביום שני, ה-14.10.13, בשעה 20:30 חוג בית אצל משפ' שמידוב, רח' חלוצים פינת רח' מגד

    מתמודדים נוספים ואנשי שלומם מוזמנים להירשם למושבה חופשית, לקבל קרדיט במתנה ולהשקיע אותו בפרסום חוג הבית הקרוב בקלנדר המשותף, בקטגוריית אירועי קהילה (או מכירות מיוחדות?)

     


    להגיב
  • (1) הבחירות

    שאלוהים יעזור לי, אני לא יודעת הרבה על הבחירות ולא סגורה על מי להצביע.
    השיח בפורומים השונים מלא רעש. ב"אנחנו אוהבים לגור בפרדס חנה כרכור" הדיון לעתים מסתער ובבנות השוות אסור לדבר פוליטיקה. מה נשאר? מועצת התינוקות בווטסאפ, שהתכנסה סוף סוף בלייב אחרי כל החופשות. בין קריאות התפעלות מהקסם ההתפתחותי המואץ של בן אנוש בשנה הראשונה לחייו (כולם כמעט כבר זוחלים, יושבים, מוחאים כף, נעמדים, מנשנשים, וואו!) והכיבוד המושקע, עלתה גם סוגיית הבחירות. לרגע אחד היא עלתה, ומייד נטרקה לרצפה כמו חתיכת בננה. אז מה היה לנו? אה. כמה שמות, כמה שמועות, ושום הבנה עמוקה איך עובדת שיטת הבחירות המוניציפאלית. ומה פשר העניין שחלק מהפרצופים המתמודדים רצים גם לראשות המועצה וגם למועצה, וחלק רק למועצה. ולמשל: האם ניתן לערבב בין מועמד אישי למפלגה שהוא רץ איתה?
    פיוז'ן בחירות, זה אכיל?
    נגיד קואליציה בין געש (ברנש סגור אבל עושה) פרי יגור (מתכננת ערים, בעד שולחנות עגולים) + רון לירם (אכפתניק עם קבלות) + איציק בוחבוט לוין (בעד החינוך הלא-פורמלי), זה אפשרי אנרגטית?
    בקיצור, אנשים מבולבלים. לא יודעים מה ומי להצביע.
    אוי, התינוק התעורר – –

    אני מסתכלת על התמונות וקוראת טקסטים, רואה חולצות מודפסות ומתבוננת בסיסמאות בחירות. מנסה להבין מה הם באמת אומרים. באיזו שפה הם משתמשים. לפעמים זה נראה לי כמו אוסף של רעיונות מופשטים, שכבר קיימים בפועל. "אנחנו ניבנה" אנחנו נקים" "אנחנו ניזום". ותחת זה מה לא – אמנות, תרבות, אירועי קהילה. זה מצחיק אותי, כי הרבה מהדברים שקורים בפרדס חנה כרכור הם פרי יוזמה ישירה "מלמטה". כגן לא הרים את ח"י באהבה מתוך צו מועצה. גם לא אילנה את מקום שמור. גם הפאשן פאשן לא היה חלק מסל התרבות המוניציפאלי, וככה גם הקונסרבטוריון של רימון, שוק החלפות לב העולם ועוד יוזמות שמתקיימות כאן בפועל, וזוכות לתמיכה מינימלית מהמועצה אם בכלל. הרי זה מה שמייחד את פרדס חנה כרכור ממקומות אחרים: יש כאן יזמות אישית שנוסעת על דלק תשוקה ומתקיימת במימון עצמי. מי שיהיה פתוח להקשיב ולטפח את הקיים – שיחק אותה.

    מי הם המועמדים?
    חיים געש וסיעתו העצמאית תל"מ, שניגש לבחירות לקדנציה הרביעית.
    יוסי זריהן "נתיב"
    הגר פרי יגור עם רשימת "ביחד עם העבודה"
    איציק בוחבוט לוין מ"יש עתיד"
    אבי כאכון "המושבה שלנו"
    נחמיה מנצור מ"הבית היהודי מפד"ל החדשה"
    אפריים מעודה מ"זך"
    אלדד בר כוכבא "פ" רשימה עצמאית למען פרדס חנה כרכור
    הרב יעקב צדקה מש"ס

    אם מישהו נשמט מהרשימה, אתם מוזמנים להוסיף בתגובות. מהאתר הרשמי של משרד הפנים אני למדה שבפרדס חנה כרכור מתמודדים כ- 15 מועמדים.

    "כל הפרדס" הקדישו לזה פרוייקט מיוחד לפני שבוע, עם אייטמים קצרים על כל אחד מתשעת המועמדים. הנה כאן (עמוד 22 עד 34). זה עוזר למיון בסיסי.
    וגם אורי מוסנזון התחיל לרכז חומר על הבחירות כאן >
    עם לינקים לאתרים / דפי הפייסבוק של המועמדים.

    תתחילו לקרוא ולנסות להבין. אנחנו נמשיך לדון בבחירות בפוסטים עוקבים ומזויות משתנות.
    תגובות בשפה נעימה בבקשה, כדי שיהיה אפשר להתייחס אליהן בכבוד.

    וקוריוז לסיום:

    לפני שבועיים שלושה עלה פורטל חינוך ישובי פרדס חנה כרכור. שם מצאתי האת הידיעה הבאה: ב- 22/10/13 יתקיים הפורום החינוכי היישובי בנושא הקהילתיות. מוזמנים אליו מפקחי משרד החינוך, מחזיקת תיק החינוך, מנהלי בתי הספר, נציגי תנועות הנוער, צוות החינוך הבלתי פרמאלי וצוות אגף החינוך. זה בדיוק ביום הבוחר. מעניין מאוד. מקווה שכולנו נתנהג למופת.

     


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: כאכון

    לדברי כאכון, עד שנישא לאשתו רלי, בת 30, כיום סטודנטית לתואר ראשון בביולוגיה במכללת אורנים, היה הולל לא קטן. "הייתי פרפר והלכתי עם הרבה נשים, ואמא הגנה עלי" הוא מגלה, "היו מקרים בהם קבעתי עם בחורה ופתאום הגיעה אלי הביתה בחורה אחרת, שהיתה אצלי רק אתמול. אז אמא היתה מבקשת מהבחורה שהגיעה לעזור לה קצת במטבח ובינתיים הוצאתי את הבחורה השניה החוצה מהחלון, בלי שהבחורה שהגיעה תרגיש". [אבי כאכון, מתמודד למועצת פרדס חנה כרכור, בראיון "לכל הפרדס", 4/9/13 עמוד 39].

    לעוד דברים בשם אומרם >

     

     

    בתמונה: כרזה ענקית של כאכון בחצר בית האריס. מעניין מה חנה האריס היתה אומרת על זה


    להגיב
Close