רואי עמנואל

אבא ללירי, ליעם וליאו ובן זוגה של גיל. מנסה לחיות פעם אחת ולא רק להאמין לזה. אוהב מקוריות, מקומות חדשים, מוס שוקולד ואת מנצ'סטר יונייטד (ובטוח יש גם דברים שלא מתחילים במ…)

  • אז מה הולך לקרות עם האתר הזה בגלגול הנוכחי

    כשישבתי וחשבתי (קורה לפעמים)

    האם השלב הזה של מושבה…

    …הוא כמו אצל פרפר שיוצא מהגולם
    …או אולי בכלל נחש שמשיל מה אשר יבש
    …או צפרדע שמקפצת

    (בטח אגלה על הדרך)

    מה שאני יודע ורוצה שיקרה במושבה חופשית החדשה הזאת
    הוא לשלב בין ה-Being (רלוונטי) ל-Doing (גם כסף)
    ליצור שילוב שייטיב עם כל הצדדים:
    מצד אחד תוכן מרענן  – דינמי – מגוון – ואיכותי (מה זה בכלל?)
    ומצד שני כלי קידום מעולים (שתמיד היו ועכשיו עוד השתפרו)

    מבטיח לספר על כל אלו בפוסטים הבאים השבוע – על הכותבים החדשים והפינות החדשות ו…
    בינתיים נהנה מהשמש והירח וכמה כוכבים…



    להגיב
  • פוסט ראשון למושבה חופשית החדשה (פעם שניה…)

    אתר חדש.

    שהוקם ע"י החברה המוכשרים מ"הנקודה" בבנימינה (אתם עוד תכירו אותם בפוסט נפרד).

    מושבה חופשית חדשה. מושבה שאחרי רונית. שלעולם לא היתה בלעדיה.

    שמח להציג אתר פשוט, נקי ומרווח.

    נשאר מה שעובד, שפועם.

    הלוחות בחינם, שהיו וישארו פתוחים וחינמים לפרסם בהם ולמצוא בהם.

    הפוסטים מכל הסוגים עם כותבות וכותבים חדשים ומופלאים שיחלו בטורי אורח אף שרובם היו אורחים קבועים במושבה.

    לוח האירועים שודרג פלאים! אפשר להכניס כל אירוע (בחינם) ע:י הכנסת ה-URL שלו מהפייסבוק…

    נפרדנו משוק חופשית (דמעה) והאינדקסים והשימושון הנטושון.

    אבל הוספנו לינק ישיר לרדיו חנה! אחלה רדיו ואחלה מוזיקה!

    ויש תחזית.

    ואם משעמם לכם תלחצו על משעמם לי (יש כפתור כזה)

    ועוד מלא תוכניות לפינות ופונקציות ולוח כזה ושירות כזה.

    אבל עכשיו זה מה שיש.

    ממש מוזמנים לשלוח לנו הצעות על אילו פינות או פונקציות לעשות באתר.

    מושבה חופשית החדשה עולה לא מושלמת. לא לגמרי מוכנה. אבל היא מגיעה עם הכנות שלה, יכולת החיבור והקידום, השירות לקהילה, וגם פרנסה למשפחה כאן מהקהילה.

     

     

     

     

     

     

     

     

    יש עוד המון לספר ולומר אבל זהו לבינתיים.

    רוח חדשה נושבת במושבה חופשית.

    מקווה שתצטרפו אלי ואליה.

    רואי


    להגיב
  • כן! אפשר לאהוב מתמטיקה! שיעורים פרטיים שהם הרבה מעבר למספרים

    אני לא מבין כלום!
    בשביל מה צריך את זה?
    אני לעולם לא אצליח…
    אני לא טוב בזה…

    אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את המשפטים האלה מילדים כנראה שהייתי כבר שוכב על איזה ערסל באי בקאריבים ולא מלמד שיעורים פרטיים במתמטיקה. האמת שזה לא נכון, כי תחושת השליחות והסיפוק שמגיעה מילד שפתאום הצליח: הצליח להבין, הצליח לענות, הצליח ליהנות – שווה יותר מעשר יחידות או מאה מאיות. כשאני רואה ילדים שמתחילים להאמין בעצמם, שהדימוי העצמי שלהם מתחזק, שהם ניגשים בראש ולב מורם אל מבחן או אתגר – אני מתמלא בחדווה (לא חדו"א)…

    אני אוהב מתמטיקה. כן, באמת! ממש. כמו שכתבתי בפוסט הקודם, מתמטיקה היא הבסיס עליו עומדים כ"כ הרבה דברים. בדר"כ היא לא נראית, נמצאת ביסודות מאחורי הקלעים, אבל בלעדיה כ"כ הרבה יצירות לא היו אפשריות.

    הבעיה לטעמי מתחילה במפגש הראשון של הילד עם הנושא. גם השם "מתמטיקה" או "חשבון" לא מעורר לסקרנות ודו-שיח. אם רק היו משחקים עם מספרים, יוצאים אל הטבע למצוא את יחס הזהב (או בפנים של הסלב האהוב על הילד) ו/או אוכלים איתו יחד איזו רבע עוגת שוקולד – אולי הכול היה נראה אחרת.

    אני רואי, בן 44, אבא ל-4 ילדים מקסימים ומלמד שיעורים פרטיים לסירוגין ב-20 השנה האחרונות. אני ניגש אל כל תלמיד בראיה רחבה שלו כמכלול של כל מה שעבר עליו מגיל צעיר, של היחסים החברתיים ובעיקר הפנים אישיים במשפחה (אח מאוד מוצלח, אבא פרפקציוניסט או סבתא חרדתית הן המשוואות הכי פחות נעלמות מעיני…). אני מכוון קודם אל השורשים, להשקות ולדשן אותם, לחזק את הגזע – ואז ללכת ולהריח את הפרחים.

    אז אני כאן לאסוף את השברים, או רק לחבר ביניהם ולחזק את רוחו ואמונתו של הילד בעצמו. אצל 80% מהילדים איתם עבדתי ועדיין עובד, גיליתי שחיזוק הביטחון העצמי ותחושת ה"אני יכול" עושים את רוב העבודה. אח"כ זה רק כמה מספרים ולוחות, קוים ישרים או סדרות – עוד התמודדות או אתגר כמו הרכבת לגו מסובך או ניצחון במשחק באפליקציה חדשה.

    אני מלמד ילדים מגילאי גן ועד ט' – אצלם בבית. שיעורים במחיר של 120 ש"ח לשעה (שלמה).
    נשארו לי עוד כמה שעות פנויות אחה"צ או בשישי בבוקר.

    יכול לעבוד עם כאלו שלא למדו אף פעם או כאלה שרק מתקשים בנושא מסוים. משתדל להביא איתי שלל פתרונות ודרכים יצירתיות ללימוד – עוגות לשברים, משבצות רצפת הבית ללימוד צירים, קלפי דינוזאורים לחיבור וחיסור, משחקים ואפליקציות ללימוד לוח הכפל ועוד. כמובן שיכול לעבוד גם עם ילדים שצריכים רק עזרה בהכנת שיעורים או בהכנה למבחן – אבל תמיד מעדיף עבודה תהליכית.

    רק דבר אחד אני מבקש ממכם ההורים – לשאול ולוודא עם הילד שהוא רוצה ללמוד, כי מוטיבציה היא דבר שקשה מאוד לכפּות, היא חייבת לבוא מהילד עצמו (ואנו יחד נטפח ונחזק אותה).

    לעוד פרטים וחידות: 052-4636456 

    רואי


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: הדלאי לאמה על כאן ועכשיו

    שרלוט (ניצולת ושאה בת 80):

    “בן אדם הוא לאט לאט חוזר להיות ילד. אבל הוא לא מקבל את האהבה והנשיקות מה נותנים אבא ואמא לילד וזה חסר לו.”

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • שנה לטובה

    והנה  חלפה לה עוד שנה. נזכר מה איחלתי שנה שעברה ורואה את מאות הברכות שרצות ברשת, מלאות בכוונות טובות, אהבה ואופטימיות.

    מה עושה שנה לטובה? מה שקורה בה? מה שקורה לך בה? הישג משמעותי בתחום המדיני? כלכלי? אישי? על מה מכל אלו יש לנו באמת שליטה?

    הבוקר הזה התחיל מצוין. שמעתי טפטוף גשם ואחרי שוידאתי שאיני חולם, רצתי עם תחתוני אל הגינה, לכסות מה שצריך, לסגור החלונות באוטו, נרטב מהטיפות הקטנות והביישניות, אחלה דרך להתחיל את היום. הגשם הוציא אפילו את הילדים מהמסכים, וכולנו נרטבנו בשמחה רבה. מצחיק כמה דברים הם יחסיים – גשם עכשיו הוא אושר אבל בינואר כשקר… ושמש חורפית שמנמנה של צהריים היא סיבה למסיבה אבל לא באוגוסט…

    עוד מעט מתארגנים ונוסעים לארוחת החג אצל הסבתא בגליל. "בשביל הילדים" משתכנע… נסיעה אל בית ילדותי, בלי אבא, עם הרבה זרמים תת קרקעיים מבעבעים שלא ידוע מתי יתפרצו (ואני אני הר געש פעיל).

    אז אולי שנה טובה היא כזאת בה אנו בוחרים לראות את הטוב ברוב המקרים. למצוא את רגעי השמחה והאושר ולזקק אותם לזיכרון מתוק, להתרגש, להרשות לעצמנו להרגיש. וכמובן, בכל זאת פרדס חנה… לאהוב

    אז שתהיה לכולם שנה לטובה


    להגיב
  • הראשון לשמו…

    הראשון בספטמבר.
    כמה משמעותי היה התאריך הזה בשבילי פעם…

    מתיישב בתשע וחצי בבוקר להעלות פוסט תחילת שנה. ברקע הילדים שלי (שמתחילים את השנה שלהם ביום ראשון) מרעישים ומבקשים שלל בקשות (אוכל, שתיה, סרט, מריבה).

    וואו, יש לי כ"כ הרבה מה לכתוב. על למה קוראים לזה "בית ספר" ולא "בית ילד" (וככה הילד במרכז ולא הספר) מצד אחד אבל גם כמה יוזמות מדהימות צצות להן כל הזמן. ואיך יכולהיות שהמציאות הטכנולוגית כ"כ התפתחה ועדיין ילדים יושבים ליד שולחנות מול מורה ולוח (ברוב בתי הספר) ומצד שני כמה דרכים שונות ללימוד קיימות. ועל התעשייה סביב תחילת השנה (הכול חדש) ועל היחס למורים והתשלום הזעום, על שר החינוך, על ההדתה ועוד…

    מתחיל לכתוב ומוחק.
    זה פשטני מדי…
    זה כמו שכתבתי בשנה שעברה…
    זה שיפוטי מדי…
    זה מתנשא…
    זה לא מקורי…

    כבר אחרי 10… חייב להעלות משהו. מתוסכל.
    "אולי תכתבי את?" אומר לגיל שמציעה לי שלל רעיונות. אבל שגרת הבית (והילדים) מעכבים גם את זה.

    הנה כבר 11…
    אולי סרטון?
    או פוסט (מקסים) של אחד החברים מהפייס?
    אולי פשוט שיר?
    או תמונה (ששווה 1,000 מילים)?

    חולפת לה עוד חצי שעה…
    טוב זהו. מעלה את זה.

    שנה מוצלחת לכולם!


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: הדלאי לאמה על כאן ועכשיו

    הדלאי לאמה:

    “יש יומיים בשנה שבהם אי אפשר לעשות כלום. אחד מהם נקרא אתמול והשני נקרא מחר. היום הוא היום הנכון לאהוב, להאמין, לעשות ובעיקר לחיות.”

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • שמחה רבה שמחה רבה? אביב הגיע, פסח…

    יותר מחצי שנה שלא כתבתי במושבה. כתבתי הרבה פוסטים, חלק שיווקיים, חלק עריכות של אורחים. אבל לשבת ולכתוב את אשר ליבי, לא יצא מאז ראש השנה. עם דגש על יצא. כי כתיבה מהלב היא כזאת שיוצאת ממנו. לא מהראש. לא לכתוב על "מה שצריך" או "מה שקורה עכשיו", אלא על עניינים שברומו של לב, שהם אוניברסלים ופרטיים גם יחד, שהם סודיים וגלויים לעיני כל.

    אבל איך מוציאים שם מהלב כוחות לכתוב או לפעול על בסיס קבוע. איך יוצאים מעבדות המוח לשקט של הלב. זה הסוד שאני מקווה למצוא השנה שאולי יוציא אותי באמת לחופשי.

    וזה לא שלא ניסיתי לכתוב. אפילו הלכתי לסדנת כתיבה עם גבי ניצן (מומלץ!). עלו לי אחלה רעיונות ואלוהים, כל מה שקורה בעולם ובחיים שלי יכול לתת נושאים לרומן. אבל כשסופסופ ישבתי מול המקלדת, מייד הצטרף השופט הפנימי שאף פעם לא מרוצה, או שהיה משהו חשוב יותר לעשות. אז מוסיף להגדרת החופש גם את החופש מביקורת עצמית. מהרצון להיות מקורי ומצוין כל הזמן. ואת הבחירה החופשית חסרת נקיפות המצפון או רגשות האשם לעשות עכשיו, בדיוק עכשיו, את מה שהכי טוב בשבילי ואני הכי רוצה לעשות (גם אם למישהו אחר זה רגע פחות מתאים).
    אני אלך לי לנוח רגע.
    "אבא קקי!" (כמה שאני טוב בתיאוריות…).

    מחר נעשה לנו מדורה עם חילדים וחברים. ליל כאוס חופשי. נדבר על מושג החופש ועל חיים בתקופה של עבדות מודרנית (כזאת שהעבד לא מודע לעובדה שהוא כזה). על ההבדלים בין חופש פנימי וחיצוני ואולי נקבל עיצה טובה מהילדים, איך תמיד לחיות את הרגע ולא לדאוג לעתיד…

    חג חירות רב מימדית הוליסטית ומלאה (-: שמח


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: ד"ר משה פלדנקרייז

    ד"רמשה פלדנקרייז ב"הגוף והתנהגות בוגרת":

    “אני טוען שנוקשות, בין אם פיזית או נפשית, כלומר ההיצמדות לעקרון עד כדי דחיה מוחלטת של היפוכו, נוגדת את חוקי החיים. כי נוקשות באדם אינה ניתנת להשגה ללא דיכויה של פעילות כלשהי שהוא מסוגל לבצעה. וכך, היצמדות מתמדת ובלתי מסויגת לעקרון כלשהו, טוב או רע, משמעותה דיכוי מתמיד של תפקוד כלשהו. דיכוי זה, לא ניתן להפעילו בלא פגע במשך זמן רב.”

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • ילדודאנס ברימון! מסיבת ריקודים להורים וילדים! שישי, 7.4 בפרדס חנה

    ילדודאנס ברימון! מסיבת ריקודים להורים וילדים!

    יום שישי, ה-7 לאפריל, 15:00-19:00   –    ביה"ס רימון במתחם החקלאי    –      15 ש"ח בכניסה                                   

    *                        *                      *                                                                                                

    אחרי חודשיים הפסקה עקב לידת בננו… ממשיכים את המסורת!

    רוקדים יחד כל המשפחה, הורים וילדים                                                                                    

    יום שישי בצהריים, שעת בין הערביים… מקבלים את השבת ואת השקיעה בריקודים!

    חלל ענק ומקום לכולם להשתולל

    מוזיקה שמבוגרים אוהבים וילדים שמחים (סבנטיז, אייטיז, ניינטיז, רגאיי, ישראלי)

    הזדמנות להיות שוב ילדים – ולהעביר לדור הבא את המוזיקה שגדלנו עליה

    (או סתם לצפות בהם רוקדים ולנוח עם בירה קרה ביד…)                                                                  

    15 ש"ח לכל אחד מגיל שנתיים (ילד שלישי במשפחה חינם)

    במקום יימכרו שיתה קרה וחמה לגדולים ולקטנים
    וכיבוד שמתאים (בריא ומשביע) במחירים נוחים                                                                             

    ספרו להורים 😉                                                                                                                                              

     איך מגיעים? שתי אפשרויות:

    או לחנות ב"היוגב 23, פרדס חנה" (ב-Waze או גוגל מפס) ולעקוב אחרי השילוט לתוך מתחם רימון עד בית הספר.
    או לנסוע מזרחה בכיכר דרך פיק"א, לתוך החקלאי – ישר עד הסוף. לחנות משמאל ולהיכנס בשער הקטן למתחם רימון ישר אל המסיבה (בטח תשמעו את המוזיקה).

    ככה זה נראה בילדודאנס הקודם…

    לדף האירוע בפייסבוק >


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: לאונרד כהן ז"ל

    לאונרד כהן מתוך "ספר החמלה":

    "שמעתי את נשמתי שרה מאחורי עלה, קטפתי את העלה, אבל אז שמעתי אותה שרה מאחורי ווילון. קרעתי את הווילון, אבל אז שמעתי אותה שרה מאחורי חומה. ניתצתי את החומה, ושמעתי את נשמתי שרה כנגדי. בניתי את החומה, תיקנתי את הווילון, אבל לא הצלחתי להשיב את העלה למקומו. אחזתי אותו בידי ושמעתי את נשמתי שרה כנגדי בעוצמה. ככה זה כשלומדים בלי חבר."

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • ילדודאנס ברימון! מסיבת ריקודים להורים וילדים! 20.1 – שישי בצהריים, בפרדס חנה

    ילדודאנס ברימון! מסיבת ריקודים להורים וילדים!

    יום שישי, ה-20 לינואר, 15:00-19:00   –    ביה"ס רימון במתחם החקלאי    –      15 ש"ח בכניסה                                   

    *                        *                      *                                                                                                

    כיף של מסורת! כבר פעם שלישית… והפעם גם השמש תחייך אלינו…

    רוקדים יחד, עם הילדים                                                                                    

    יום שישי בצהריים, שעת בין הערביים… חלל ענק ומקום לכולם להשתולל

    מוזיקה שמבוגרים אוהבים וילדים שמחים (סבנטיז, אייטיז, ניינטיז, רגאיי, ישראלי)

    והוספנו! ב מ ה   פ ת ו ח ה   ל י ל ד י ם!   משיכת חבל, לימבו ועוד הפתעות…

    הזדמנות להיות שוב ילדים – ולהעביר לדור הבא את המוזיקה שגדלנו עליה

    (או סתם לצפות בהם רוקדים ולנוח עם בירה קרה ביד…)                                                                  

    15 ש"ח לכל אחד מגיל שנתיים (ילד שלישי במשפחה חינם)

    במקום יימכרו שיתה קרה וחמה לגדולים ולקטנים
    וכיבוד שמתאים (בריא ומשביע) במחירים נוחים                                                                             

    ספרו להורים 😉                                                                                                                                              

     איך מגיעים? שתי אפשרויות:

    או לחנות ב"היוגב 23, פרדס חנה" (ב-Waze או גוגל מפס) ולעקוב אחרי השילוט לתוך מתחם רימון עד בית הספר.
    או לנסוע מזרחה בכיכר דרך פיק"א, לתוך החקלאי – ישר עד הסוף. לחנות משמאל ולהיכנס בשער הקטן למתחם רימון ישר אל המסיבה (בטח תשמעו את המוזיקה).

    ככה זה נראה בילדודאנס הקודם…

    לדף האירוע בפייסבוק >


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: שמעון פרס מדבר על חינוך

    שמעון פרס ז"ל מדבר על חינוך:

    "אסור להפסיק ללמוד. חלוקת הלימודים מיושנת, מפני שהמדע השתנה. אחת הבעיות בבית ספר היא המתח בין המורה לתלמיד. לפעמים התלמיד יודע יותר מהמורה: המורה סיים את לימודיו לפני שלוש שנים, לתלמיד יש סמארטפון והוא יודע הכל כל רגע. זה מרגיז את המורים והם נותנים להם ציונים רעים. זה סקנדל. במקום לעודד, הם מעיקים. אפשר לשנות את המצב הזה. אני לא צריך תקציבים, ואמרתי את זה לנתניהו: אני לא מבקש ממך שום דבר, רק תן לי לעבוד.

    אנחנו זקוקים לבית הספר מכיוון שהדיאלוג בין המורה לתלמיד מפרה. לכן חלק יעשה ככה וחלק יעשה ככה. זה מה שנקרא בעיניי דמוקרטיזציה של החינוך: לעשות את החינוך שווה לכל נפש ועם מינימום לימודים באוניברסיטה, מינימום. לדעתי, האוניברסיטאות צריכות לעסוק יותר במחקר ופחות בהוראה."

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • ילדודאנס! מסיבת ריקודים להורים וילדים! 18.11 – שישי בצהריים, בפרדס חנה

    ילדודאנס! מסיבת ריקודים להורים וילדים!

    יום שישי, ה-18 לנובמבר, 15:00-19:00   –    ביה"ס רימון במתחם החקלאי    –      15 ש"ח בכניסה                                   

    *                        *                      *                                                                                                    

    אחרי הפסקה של שלוש שנים…

    המסורת שהתחלתי מזמן בראגה חוזרת לחיים…                                                          

    אחרי שהילדים גדלו עוד קצת – וגם נולדו חדשים                                                                                           

    חוזרים לרקוד יחד, עם הילדים                                                                                    

    יום שישי בצהריים, שעת בין הערביים… חלל ענק ומקום לכולם להשתולל

    מוזיקה שמבוגרים אוהבים וילדים שמחים (סבנטיז, אייטיז, ניינטיז, רגאיי, ישראלי)

    הזדמנות להיות שוב ילדים – ולהעביר לדור הבא את המוזיקה שגדלנו עליה

    (או סתם לצפות בהם רוקדים ולנוח עם בירה קרה ביד…)                                                                  

    15 ש"ח לכל אחד מגיל שנתיים (ילד שלישי במשפחה חינם)

    במקום יימכרו שיתה קרה וחמה לגדולים ולקטנים
    וכיבוד שמתאים (בריא ומשביע) במחירים נוחים                                                                             

    2011
    גיל בהריון (שני) מתחממת עם לירי בת השנתיים לפני הילדודאנס ב-2011 במסיבה גיל (בהריון רביעי) תרקוד עם לירי בת השבע וחצי ועוד שניים…

    ספרו להורים 😉                                                            

    לדף האירוע בפייסבוק


    להגיב
  • מסיבת שנות ה-80 בסטודיו תנע עין שמר, 29.10 – ואתם בוחרים את השירים!

    מסיבת שנות ה-80!!!

    יום שבת שאחרי החגים, ה-29 לאוקטובר, שמונה בערב   –    סטודיו תנע בעין שמר    –    30 ש"ח בכניסה

    מוזיקה משובחת משנות ה-80 העליזות (עם נגיעות מהסוונטיז ומהניינטיז)

    מוזמנים לכתוב כאן בתגובות או בדף האוונט בפייס – איזה שירים בא לכם לשמוע – לאיזה שירים אתם מתגעגעים…

    יהיה מקסים ומרגש אם תשתפו את האירוע עם חבר או חברה שאתם מתגעגעים אליו – שאולי רקדתם איתו באייטיז או סתם לא פגשתם הרבה זמן…

    *   *   *

    לינק לקניית כרטיסים

     זמרים

    לדף האירוע בפייסבוק


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: ססיל ביטון בתעוזה

    Cecil Beaton:

    "Be daring, be different, be impractical, be anything that will assert integrity of purpose and imaginative vision against the play-it-safers, the creatures of the commonplace, the slaves of the ordinary."

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • שנה טובה ומטורללת

    כשהיינו בפורטוגל, תכננו לפתוח "Natural Learning Environment" – מקום מבוסס משחק ולימוד מתוך רצון וחיקוי/עבודה עם מבוגרים שחוקרים בלהט את מה שהם אוהבים.

    ומאז שחזרנו לארץ, שמנו את הילדים במקום שהרגיש לנו הכי דומה לזה, הבית העגול. אנחנו גרים בחדרה, ליד הקניון החדש, מרחק הליכה מבית הספר (שם שאף פעם לא היה ברור לי, מדוע זה אינו "בית ילד"…). מול הבית שלנו יש גן שעשועים, בו אנו נפגשים כל אחה"צ עם ילדים מכל השכונה. בשישי במיוחד מגיעים כולם: אתיופים ודתיים, מזרחיים ואשכנזים, ילדים על אופניים חשמליות ועל קורקינט שבור, אימהות עם כיסוי ראש ועם בקושי בגדים על הגוף. אבות כועסים וחייכנים, ולא מעט כלבים… יוצא לי לא פעם לחלוק ספסל עם אמא של ילד שמשחק עם ילדי, ואנחנו מדברים לא מעט על בתי הספר של הילדים, על שיטות לימוד והסתגלות. לא אכנס עכשיו לטוב או רע, לגישות ועונשים ושאר סיפורים מעוררי חלחלה. אבל כן למכנה משותף מפחיד שאני פוגש ממש ברוב השיחות. רטלין. סם בעייתי מאוד שכופים על כ"כ הרבה ילדים ("בלי זה הוא לא נכנס לבית הספר"), חלקם מכיתה א' (!). כי כשהמערכת מקולקלת, צריך ילדים זומבים שיתאימו את עצמם אליה.
    מעניין אם השלב הבא יהיה לקשור אותם לשולחנות בשלשלאות…

    מאחל לכולם שנה טובה באמת. במיוחד לילדים באשר הם. אל תקשיבו למורים אם זה משעמם. פרקו כל עול, רוצו, צעקו, השתוללו, אתם ילדים. אל תתנו למערכת ליישר אתכם, עקמו אותה. אל תאבדו את השמחה, היצירתיות והכשרון המדהים שלכם הזה, לחיות ברגע.
    ולמבוגרים – מאחל בדיוק את אותו הדבר…

    שנה טובה ומטורללת!


    להגיב
  • בא בחשבון – שיעורים פרטיים יחודיים במתמטיקה

    אני אוהב מתמטיקה.
    כן, באמת!
    מתמטיקה היא הבסיס למוזיקה, לשירה, לפילוסופיה וגם ליופי.
    אך דרך הלימוד שלה ברוב העולם יוצרת אנטגוניזם
    וכמה רתיעה יש ממנה אצל כ"כ הרבה ילדים (וגם מבוגרים…)

    כמה חבל…

    אני רואי, בן 44, אוהב מתמטיקה מילדות ומלמד שיעורים פרטיים לסירוגין ב-20 השנה האחרונות.
    אבל הרבה לפני שאני מלמד, אני משתדל "להדביק" את הילד באהבה שלי. להראות לו את היופי שבמתמטיקה דרך דוגמאות ממשיות מהחיים (כמו לקחת נער בן 16 שלא הצליח להבין מה הם וקטורים – לשחק סנוקר – שגם שם יש כיוון ועוצמה).
    הבנתי ב-20 מהשנה האחרונות, שלא יעזור להשקות אדמה חרבה אלא צריך להסתכל לה בשורשים.
    שהעלאת הבטחון והערך העצמי אצל ילד יעשו 90% מהעבודה.
    שאם אוכל לגרום לילד לאהוב מתמטיקה ולרצות ללמוד יותר ממנה – הכול יבוא יותר בקלות.

    אני מלמד דרך משחקים (כמו מונופול של פעם). דרך דוגמאות מחיי הילדים (כדי להבין מינוסים לדוגמא "אם את רוצה לקנות שמלה חדשה שעולה 40 ש"ח ויש לך רק 25, כמה תצטרכי לבקש מאמא"?) וגם דרך תנועה (הכי כיף ללמוד את ציר המספרים על מרצפות הבית המרובעות ולמקם בהם חפצים).

    Tower_of_Hanoi[1]

    אני מלמד ילדים מגיל גן ועד כיתה י' בביתם שלהם (יכול גם להכין לבגרות 3 יח').

    מוזמנים להתקשר אלי: 052-4636456  או לשלוח חידה או מייל royema@gmail.com

    רואי

    [בתמונה למעלה – הדרך באמצעותה אני מלמד ילדים על שברים]


    להגיב
  • שבוע ויום – סרט חדש עם שי אביבי

    לפני שבועיים וכמה ימים ראיתי את הסרט "שבוע ויום", סרטו החדש והראשון באורך מלא של אסף פולונסקי. מבחינת העלילה היבשה כתוב על הסרט: "בתום השבעה על בנו, אייל אבוד. אין לו עם מי לדבר, אין לו עם מי לשחק פינג־פונג, והאורחים היחידים שנשארו הם זוג גורי חתולים שהתנחלו לו בחצר. אשתו, ויקי, לעומת זאת, מנסה לחזור לשגרה בכל מחיר. היא מאמינה שזו הדרך הטובה ביותר להתמודד עם האבל, ומצפה שאייל ינהג כמוה, בדיוק כפי שהם סיכמו. אבל התוכניות משתבשות כשאייל לוקח מההוספיס את המריחואנה הרפואית של בנו המנוח, מפתה את הבן של השכנים לבוא ולעזור לו לגלגל ג‘וינטים ויוצא איתו למסע התמודדות משל עצמו. במהלך היום שאחרי השבעה יגלו ויקי ואייל שהעולם לא עוצר עבור האבל של אף אחד, אבל הוא כן מספק דברים אחרים, שבשבילם שווה להמשיך ולחיות.".

    אבל הסרט הזה הוא הרבה מעבר.

    הוא עצוב ומצחיק,לעיתים בעת ובעונה אחת.
    הוא עמוק ורציני – ובמקביל מלא בסצינות קלילות, שעוזרות להשתחרר מהמועקה.
    הוא חי ופועם (בעיקר דרך דמותו של השכן) אך המוות והדיכאון נוכחים בו כל הזמן.
    הוא נוגע בנושאים לכאורה נדושים (עוד מישהו שמגלה מריחואנה בפעם הראשונה) ומציג גם סצינות מקוריות ופרועות (Air Guitar).
    הוא מבוים למשעי, ולעיתים קשה להאמין שזהו פיצ'ר ראשון של במאי צעיר – אבל פה ושם רואים את הבוסריות, שלא פוגעת כהוא זה בסרט.

    והוא בעיקר גורם לך להרגיש. להרגיש את כל מה שהגיבורים של הסרט לא מבטאים. אין בסרט כמעט דיבור על האובדן, אך אתה כצופה חש בזה. אין ביטוי ממשי של כאב, אך בכמה סצינות, ובמיוחד בסצינת ההספד, ממש כואב לך הלב. הוא אוחז ומרפה, נותן מרחב של נשימה ואז שוב לופת אותך בגרון.

    ויש בו גם שי אביבי אחד, שלא להאמין, אך זה לו תפקיד ראשי ראשון בסרט באורך מלא. והוא לוקח עליו משימה גדולה. להוביל את כל העלילה תוך כדי משחק מצומצם (במכוון). הוא נוגע לא נוגע, מתעמק בפרטים החשובים (כמו איך לגלגל ג'וינט כהלכה) ושוכח את החשובים באמת (לדאוג לחלקות קבר). והוא בעיקר משכנע שכואב לו והוא לא יכול להרגיש את זה. לצידו יבגניה דודינה הנפלאה (שכל סרט בו היא נוגעת מצליח) ותומר קאפון המצוין (ובתפקידי אורח שרון אלכסנדר ואורי גבריאל).

    והמוזיקה בסרט – כמה שהיא נפלאה. עוצמתית ומגוונת, צועקת ומלטפת, מחלחלת לה לכל המרחבים . משתלטת ומשחררת ומובילה את העלילה ממש כמו עוד דמות בסרט…

    * * *

    שאלתי את אסף הבמאי כמה שאלות:

    1. אין בסרט כמעט התעסקות בכאב מוחשי, אין כמעט דיבור על האובדן, כאילו יש מרחק ואפילו פחד להתעסק בזה. זה מכוון?
    כן, הדמויות במקום של הכחשה, מאוד כואבות. הזוג היה מוכן לזה. הכאב נוכח בכל פריים, לא מדברים עליו. המטרה שהקהל יחוש את הכאב.

    2. בכל הסרטים שלך חוזר המוטו של בדידות ולבדות.. (הערה: אסף ביים 3 סרטים קצרים לפני, "סמנאנג", "במיטה בעשר בלילה" ו"זיפר")
    גם בסרטים הקצרים וגם בסרט שביימתי בסדנה נושא הבדידות הוא מהותי. גם בסרט הם ביחד אבל בודדים. המקום הנוכחי הוא בדידות. הם ביחד אבל לבד. כולנו בודדים… כולם מחפשים חיבור… וכנראה שהנושא הזה באמת מעסיק אותי.

    3. איך התחושה לסיים פיצ'ר ראשון?
    התחושה מדהימה. כמו לידה ארוכה מאוד, עובד על הסרט 6 שנים ועשיתי דברים במקביל. עכשיו הילד סיים תיכון ויוצא החוצה. קצת רוצה להמשיך הלאה… הסרט היה בהרבה פסטיבלים וזכה בפרסים אבל המבחן האמיתי מתחיל עכשיו.

    4. כמה מילים על המוזיקה הנפלאה בסרט…
    הפסקול מורכב מכמה אלמנטים – השירים של תמר אפק. ידעתי מראש שאני צריך 2 שירים (לאייר גיטר ולניתוח) ונזכרתי בשיר של להקת קרוסלה – סטאר קווליטי – אני נורא אוהב את השיר! נברתי בעוד שירים שלה… שלחתי לה מייל וביקשתי אישור – זו פעם ראשונה שהיא מסכימה לתת שיר לסרט. בעריכה חזרתי לעוד שירים שלתמר. והם התלבשו בול. המוזיקה מולחנת ע"י רן בגנו (המלחין הקבוע שללהקת ורטיגו) – שאהב מאוד את השירים של תמר והצליח באומנות לכתוב מוזיקה מקורית שתשלב יחד.

    5. מה התוכניות הלאה?
    אני בשלבי כתיבה גם לארץ וגם לארה"ב (גר שם) – עובד על סרט באורך מלא שלא אני כתבתי ועלעוד כמהפרויקטים במקביל.

    וגם שי ענה בשמחה על חמש שאלות:

    1. תפקיד ראשי בסרט ראשון במסך הגדול – לא הימור לשחק בסרט ראשון של במאי צעיר לא מוכר?
    אני אוהב הימורים ואני אוהב אנשים צעירים…

    2. מה ההבדל המרכזי בין עבודה בטלוויזיה לעבודה בקולנוע?
    בטלוויזיה זה בדר"כ תסריט ומשחק ובקולנוע יש תוספת של שפה קולנועית. בטלוויזיה אין לה זמן לבוא לידי ביטוי. בנוסף, בקולנוע הכול מרוכז ומתומצת. הטלוויזיה דורשת עוד ועוד (עוד פרק, עוד עונה) ובקולנוע בשעה וחצי אתה צריך להביא עולם שלם ולספר סיפור מתחילתו ועד סופו.

    3.  המשחק שלך בסרט מרגיש לפעמים עצור, מצומצם… זה מכוון?
    המשחק והבימוי ביקש את האיפוק, ביקש את המעט שמחזיק הרבה. כמו שאמרתי בריאיון בעיתון המודלשלי היה ביל מארי ב"אבודים בטוקיו".

    4. לא פחדת למתג עצמך כדמות הגיבור האנטיפת? מתחבר לחלק מהדמויות שלך מהחמישייה… (שאלה שנשאלה אחרי שכשיצאתי מההקרנה בסינמטק בהרצליה, שמעתי מישהו אומר ש"שי שיחק את עצמו…")
    (מופתע) אני דווקא חושב שאני עושה פה משהו חדש, כי בדר"כ רוב התפקידים שלי היו יותר מוקצנים. ודווקא פה החדש הוא הצמצום – התפקיד הזה הוא הפוך מהמיתוג שלי. הפוך ממה שרגילים. בדר"כ אני יותר חייכן ומרצה בחיים שלי – אני מרגיש שזה חדש מכל הבחינות. אני לא עושה את תפקיד הפליזר ולא משהו מוקצן.

    5. ומה הלאה? יש עוד סרט בקנה?
    הסרט הבא כבר צולם! בפברואר האחרון. סרט של שבי גביזון. ואני נרגש לבאות.

    * * *

    הסרט יוצא לאקרנים ממש היום! (8.9) ומציג בסינמטק הרצליה ות"א וגם בחיפה.

    הנה הפרומו:


    להגיב
  • שיר לשבת – "טוב לאדם" / זלמן שזר

    טֹוב לָאָדָם / זַלְמָן שַּזָּר

    טֹוב לָאָדָם הֱיֹות ּפַעַם ּבָדָד.
    לא סֵפֶר, ֹלא ֵרעַ, ֹלא צִּבּור וְלא ּפְָרט,
    רק הּוא עִם לִּבּו, עִם הַּלֵב ַרק ּבִלְבַד.
    טֹוב לָאָדָם הֱיֹות ּפַעַם ּבָדָד.

    וטֹוב ּכִי יֵצֵא ּפַעַם ֵריק מִּנְכָסָיו.
    לא ּבַּיִת, ֹלא ׂשֶָדה, ֹלא נְִדָרׁש, ֹלא חַּיָב.

    רַק יָקׁשִיב אֶל לִּבֹו וְיַחְִריׁש חֶֶרׁש ַרב
    טֹוב ּכִי יֵצֵא הָאָדָם מִּנְכָסָיו.
    כִי יָקׁשִיב אֶל לִּבֹו וְיָבִין לְחַּיָיו
    וְיַדע אֲׁשֶר יֵש וְיָחּוׁש מַה חַּיָב.


    להגיב
Close