יוזמות חופשיות

  • קורס "מיינדפולנס, מדיטציה ועקרונות הבודהיזם" בהנחיית סנדיה בר-קמה

     

    [סנדיה בר-קמה]

     

    המורה הראשון שלי היה אבא שלי. הערצתי אותו. כשהוא נפטר מסרטן כשהייתי בת 21 נשמטה הקרקע מתחת לרגליים שלי, וצללתי לתהומות של צער וכאב. עם מותו חוויתי באופן המוחשי ביותר את חוסר הקביעות, את הארעיות, את השתנות הדברים, גם הבטוחים והנצחיים ביותר כמו אבא שלי.

    חודשים ושנים אחרי מותו, כשעדיין הייתי מתעוררת בלילות למשמע קול בכי ומבינה שזאת אני שבוכה וששוב חלמתי עליו, הגעגועים אליו היו מהולים בכמיהה עזה להבין,  להבין את פשר החיים ואת פשר המוות, ומה המשמעות של החיים האלה בכלל. ושלי בפרט.

    אבא שלי לימד אותי לשאול שאלות. להטיל ספק. לחקור ולא לקבל כמובן מאליו שום דבר. לא כי "ככה צריך", לא כי ככה "כולם עושים", לא כי זה מה שכתוב בספרים, גם לא כי מישהו חכם ויודע אמר את זה או כתב את זה בספר.

    מבלי דעת, אבא שלי בעצם חזר על דבריו של הבודהה, שהמליץ לא להאמין בצורה עיוורת לאף אחד'ת, אפילו לא לו, אלא לגבש דעה מתוך חקירת החוויה האישית.

    ככה הגעתי אל הבודהיזם ואל המיינדפולנס. ואני בהכרת תודה מתמשכת ונצחית לדרך הזאת, שמאפשרת לחיות חיים שפויים וערים בתוך הכאוס והקושי של החיים המודרניים העמוסים, שלא לומר המוטרפים,

    ובמיוחד בתקופה הנוכחית, שיש בה כל כך הרבה חוסר ודאות ודאגה ופחד מהבאות.

    איך מתמודדים עם חוסר הוודאות?

    התקופה האחרונה קשה לרבים מאיתנו.
    אנחנו מתמודדים, יום יום, עם חוסר ודאות, חוסר יציבות ושינויים לא צפויים שלא תלויים בנו.
    מרגישים מוצפים, מיואשים מהמצב בארץ ובעולם, מבודדים מהמשפחה הרחבה, מההורים המבוגרים.

    מצב לא פשוט.

    חלקנו בוחרים לא להתמודד, מתנתקים מהרגשות שלנו, או מתכחשים להם וחלקנו פשוט לא יודעים איך להתמודד.
    שתי הדרכים האלה מובילות להרבה סטרס, לכעס ולתסכול. זה גובה מאיתנו מחיר מאוד גבוה ומחבל לנו באיכות החיים ובמערכות היחסים שלנו – בין אם זה מריבות בזוגיות (ואפילו פרידה), מריבות עם הבוס או קולגות בעבודה, או מריבות עם ההורים או עם הילדים.

    מה עושים?

    איך בכל זאת מתמודדים?

    כדי להתמודד טוב יותר עם מצבים של חוסר ודאות וחוסר יציבות, חשוב שנקבל כלים פרקטיים שישמשו אותנו ביומיום:

    ♦ איך להתמודד עם רגשות שליליים
    ♦ איך להתמודד עם כעס ותסכול
    ♦ איך להתמודד עם חרדות
    ♦ איך להתחבר מחדש לעצמנו
    ♦ איך להיפטר מביקורת ושיפוטיות עצמית
    ♦ איך לייצר לעצמנו יציבות בכל סיטואציה

    את כל זה ניתן לעשות בעזרת תרגול מיינדפולנס וכלים מתוך הדרך הבודהיסטית.

    מיינדפולנס היא טכניקה לתרגול מודעות קשובה ונוכחות מלאה, בשילוב מדיטציה, לכל מה שקורה לנו, למה שאנחנו עושים ולסביבה שלנו.
    היא עוזרת לנו להבין טוב יותר את עצמנו, להשתחרר מדפוסים שמייצרים לנו סבל ומאפשר ליותר חופש ושמחה להיכנס לחיינו.

    ב-1/12/20 יפתח הקורס "מיינדפולנס, מדיטציה ועקרונות הבודהיזם" במכללת כרכור בהנחייתי.

     

    הקורס מקנה כלים להיות במיינדפולנס בכל תחומי החיים, ומיועד לכל מי שרוצים לשפר את איכות חייהם ואת מערכות היחסים בחייהם ולחוות יותר קלות ושמחה בחיים האישיים והמקצועיים.

    בין היתר, הקורס מאפשר:

    להפחית סטרס
    לנהל מחשבות טורדניות וכעסים
    להתמודד עם מצבים קשים (גירושין, ילדים מתבגרים, אובדן ועוד)
    לקבל אומץ לעשות שינויים בחיינו
    ליהנות מהכאן ועכשיו בלי לדאוג לעתיד או להיתקע בעבר
    ליצור יציבות למרות חוסר הוודאות שיש בחיים
    לטפח חמלה לעצמנו ולאחרים
    להתמודד טוב יותר עם רגשות שליליים
    להפחית ביקורת ושיפוט עצמי
    לחולל שינוי בדפוסים, אמונות והרגלים
    להתמודד עם פחדים וחרדות
    להכניס יותר הנאה לחיים
    העלאת ביטחון עצמי וערך עצמי
    להכניס יותר שלווה, קבלה ורוגע בחיינו
    להכניס הרמוניה במערכות היחסים שלנו
    ועוד.

    אם יש לך תחושה של תסכול וחוסר ודאות, ויש לך רצון לעשות שינוי אמיתי ומשמעותי בחייך, הקורס הזה בשבילך.

    הפרטים המלאים על הקורס נמצאים כאן >

    עוד פרטים בטלפון 072-3924690

     

    על סנדיה בר-קמה:

    את המסע הרוחני התחלתי ב-1986 והוא נמשך עד היום הזה.
    אני מורה למיינדפולנס, מדיטציית ויפאסנה, עקרונות הבודהיזם ופסיכולוגיה בודהיסטית.
    מתרגלת ומלמדת למעלה מ-25 שנים, מנחה סדנאות, קורסים וקבוצות.
    מאמינה שבכולנו טמונה היכולת לאהוב, לחמול, להיות נדיבים ולהתעורר.

    לאתר שלי >

     

    סרטון על הקורס במכללת כרכור:


    להגיב
  • קמפיין מימון ההמונים של מוסללה

     

    לתמיכה בקמפיין

     

    בגלי חום, שריפות ענק, סופות, מגפה –
    הטבע כבר הפסיק לתת לנו רמזים וממש מדבר איתנו גלויות.
    אם לא ניקח אחריות על אורחות החיים שלנו על הכדור, כולנו נפגע.
    השינוי הזה יכול וצריך להתחיל ממש בתוך הבית – בתוך העיר.
    בשביל זה אנחנו חייבים לחשוב מחדש על הערים שלנו,

    ולהחזיר אליהן את הטבע והירוק, ולהפוך אותן למרחבים של יצירתיות וחיבור אנושי.

     

    אנחנו אנשי מוסללה, קהילה ירושלמית של אמנים, אנשי סביבה וחינוך,
    פועלים יחד כבר למעלה מעשור בחקירה וביצירה של חיים בני קיימא (ירוקים) בעיר.
    הקמנו ארבעה מרכזים שונים הפועלים כמעבדה לחדשנות עירונית בת-קיימא העוסקים בחינוך, הכשרה ומפגש, בהם ביקרו אלפי אנשים, יזמנו מאות אירועי תרבות ברחבי העיר, העברנו אלפי שעות של קורסים מעשיים בתחומי החקלאות העירונית לקהל הרחב, ועכשיו אנחנו מפתחים גם מודל כלכלי יחיד מסוגו בעולם, שיקדם מהפכה ירוקה על גגות העיר.
    המנוע היצירתי שלנו בהילוך חמישי, אבל הדלק הכלכלי שלנו בליטרים האחרונים שלו.
    אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו ולתמוך בקמפיין כדי שנוכל להמשיך במהפכה הירוקה בחיים העירוניים למען בריאותנו, ולשמירה על העולם היפה שלנו.
    הרגע שבו נולדו החיים האורבניים והפרדנו את עצמנו מהטבע, הוא נקודת השבר שהובילה לקלקול שאנחנו מרגישים היום – החל ממשבר האקלים והרס הפלנטה שעליה אנו חיים, עד משבר הקורונה.

    כי כשאתה נפרד ממשהו – קל לך להרוס ולוותר עליו – ושם בדיוק מתחיל התיקון, בחיבור.

     

    בשנים הראשונות מוסללה עסקה בהנגשת האומנות למרחב הציבורי, כהזמנה לחוויה ומחשבה אחרת על המימד העירוני. לאורך התקופה הזאת למעשה ניסחנו את דרכי הפעולה שמלוות אותנו עד היום:

     

    על הגג של מרכז כלל הקמנו ב-2016 את ״המרפסת: נווה מדבר עירוני״ – המעבדה המרכזית שלנו. אנחנו מקיימים כאן עשרות קורסים וסדנאות של חקלאות עירונית וקוסמטיקה טבעית, מגדלים ירקות ועצי פרי, ופתחנו את ״פרופוליס״ המרכז לדבוראות עירונית, ללמידה והכשרה.

    הגג גם מארח מגוון אירועים מדי שבוע, רוקדים כאן גם קונטקט, מקיימים מפגשים שבועיים של החלפת שפה עברית-ערבית, וביום יום המקום פתוח לכל מי שמחפש פינה ירוקה ושקטה לברוח מהמולת העיר.

     

    הקמנו את הסדנא של מוסללה, סדנא קהילתית פתוחה לכולם שמנגישה את העבודה בעץ לכל מי שרוצה. בשעה שמלאכות מסורתיות נעלמות מן העולם, אנחנו עושים את הכיוון ההפוך מציעים לאנשים לבוא לבנות רהיטים מעץ בעצמם, וללמוד ליצור מתוך מיחזור במקום לקנות חדש. בקרוב נפתח את המחזור ה-51 של קורס נגרות בסיסית.
    משבר הקורונה מאיים מאד על הפעילות העתידית שלנו.
    מקור ההכנסה העיקרי של מוסללה הם הסיורים, הקורסים והסדנאות המעשיים, שלא מתקיימים כרגע עד הודעה חדשה. בהיעדר מקור מימון, לא נוכל להתקדם עם הפרויקטים האלו ונאלץ להפסיק את כל הפעילות.

    אבל אתם, כשתצטרפו אלינו, יכולים לשנות את התמונה ולהגשים את כל זה:

     

    בחודשים הקרובים נשיק את מרכז ״סינסילה״, האח התאום של ״המרפסת״ – רק בערבית ובמזרח ירושלים. ״סינסילה״ יהיה בית וחממה לקהילה מקומית של אנשי יצירה וסביבה, ולמעשה יהיה המרכז היחיד שמחבר קהילה-קיימות ותרבות במזרח ירושלים.

    המרכז ממוקם על הגג של הספרייה המרכזית העירונית של מזרח העיר, בו יועברו קורסים מתחומי הקיימות, סדנאות והרצאות, ויהיה מרחב הפתוח לכלל הציבור שבו ניתן לבוא ללמוד, לעבוד, לנוח ולהנות מסביבה ירוקה באמצע העיר.

     

    הקמה של מרכז לוגיסטי בתוך השוק הסיטונאי שילקט את מיטב המזון שנזרק מדי יום, ויעביר אותו אל קהילות ואנשים הזקוקים לכך.
    תקופת הקורונה הביאה את קבוצת הפעילות החברתיות ״מצילות המזון של ירושלים״ לעבודה סביב השעון בשביל להעביר חלק מהכמות הבלתי נתפסת של ירקות ופירות טובים שנזרקים מדי יום בשוק הסיטונאי (בין 2-4 טון של אוכל!) – למשפחות נזקקות מכל קצוות האוכלוסיה.

    בעקבות החיבור עם אנשי השוק הסיטונאי, המרכז הלוגיסטי החדש יאפשר להרחיב את הפעילות, והוא גם ישמש את ההמתנדבות והמתנדבים שעושים עבודת קודש מדי יום.

     

    לקחנו על עצמנו משימה לא פשוטה – להפריח את מדבר הגגות העירוני.
    במקום גגות עצומים שוממים ובלתי מנוצלים – מרכזי חיים ושפע עבור תושבי העיר.
    למה?
    כי כשמדבר הגגות הצחיח יהפוך לירוק – האוויר יהיה נקי יותר, הקיץ יהיה קריר יותר ומיני בעלי חיים שלא ראינו ישובו לחיות לצידנו.
    הקמנו את ״ארגון-גג: מקדמים תרבות גגות״ המאפשר לכל בעל גג לקבל ייעוץ ממיטב המומחים בתחום, וכמו כן קורס ראשון של ״חלוצי הגגות״ יוצא לדרך בקרוב,
    ויכשיר בעלי גגות להפוך את הגג שלהם למרחב קהילתי ירוק, ובקרוב נתחיל לראות
    יוזמות בסגנון ״המרפסת״ בכל שכונה בירושלים.
    בנוסף – אנחנו מקימים את אתר הקמפינג גגות (!) שיאפשר לכולם את החוויה של שינה בטבע עירוני, אבל בעיקר בשביל להוכיח שגגות ירוקיםיכולים להיות גם רווחיים.
    יחד עם המעצבת נתי שמיע עופר, פיתחנו את ה-Roofing, מודל שינה ואירוח בני קיימא, יחיד מסוגו בעולם שיצור תיירות גגות ראשונה מסוגה בעולם (וקורונה פרנדלי!).

    אנחנו מתכוונים לפתוח את האתר לקהל הרחב באפריל 2021.

     

    מרכז כלל צפוי להפוך למשכנם של עוד כ-20 עמותות ואירגוני חברה אזרחית שיצרו יחד אקו-סיסטם הפועל בשותפות לטובת קידום מטרות ציבוריות, ויוכלו יחד לצלוח את המשבר הנוכחי, על ידי שימוש במשאבים המשותפים שכבר קיימים (כיתות, חדרי ישיבות, אולם כנסים ועוד).

    כל הדברים האלה לא בשמיים. כולם בשלבים שונים של תנועה ובשלות, ואסור לתת למומנטום הזה לגווע.
    ב-11 שנות פעילות הראנו שקהילה הולכת וגדלה בתוספת השראה וחזון יכולים לשנות את המציאות – והיא אותה מציאות שתחכה לנו גם אחרי הקורונה.
    הצטרפו אלינו, קחו חלק בעשייה וביצירת המציאות, כי אף אחד לא יצור אותה עבורנו.
    תמכו במוסללה, כדי שנוכל להמשיך וליצור עיר אחרת.
    תודה!

    לתמיכה בקמפיין

     

     


    להגיב
  • נקודת החיבור # 2 – מסע שמאני משנה חיים עם סופי

     

    (לחלק הראשון: הרקולס של אהבה)

     

    [אסף (סופי) יבנאי]

     

    המסע הקרוב למדבר – 2-5.12.2020

    לפני כמה ימים הייתי אצל חברים והילדים שיחקו "10 שניות מתחת למים", מן משחק מחבואים משוכלל. אנחנו המבוגרים ישבנו בחוץ ודיברנו. באחד התורות, אחד הילדים התחבא מתחת למפת השולחן שסביבו ישבנו. מחבוא גאוני. לפתע הילדים האחרים עצרו את המשחק ורצו להתחיל את התור מהתחלה, מה שהיה חושף את המחבוא המוצלח. מיהרתי להגן עליו ואמרתי לשאר הילדים שהוא לא יוכל לצאת כי הוא מצא מחבוא ממש מוצלח ושיתחילו את הסבב החדש בלי לחכות לו.
    איך שסיימתי לדבר הילד מתחת לשולחן החל לצעוק עלי באכזבה שגיליתי אותו ויצא מתחת לשולחן חושף את מקומו.
    באמת? שאלתי בהפתעה, כן עכשיו הם ידעו שאני כאן התיך בי ו…הלך.
    הילדים המשיכו במשחק כאילו כלום לא קרה ולי התחילה שיחה עם אמו על מה שקרה.
    אתה באמת חשפת את המיקום שלו היא אמרה.
    באמת? איך אפשר לדעת? הרי הוא יכול היה להיות להיות בכל מקום בשדה הראיה שלי, אם היה נחשף ואז מתעצבן עלי אז אתם צודקים… אך איך אפשר לדעת לפני?

    כשנזכרתי היום במקרה הזה, נזכרתי גם בנטייה שלנו כאנשים לקבוע תוצאה עוד לפני שהתרחשה.
    ואז נזכרתי בשיעור שלמדתי מהדרך.

    האינדיאנים קוראים לאדם הלבן ווא-שין-צ'ון (wa shin-chun), שמשמעותו 'האדם של השכל'.
    האדם הלבן בעזרת האינטלקט החזק שלו הצליח לשנות סדרי עולם, אולי לטוב ואולי לרע, אבל החשוב הוא שהאנשים הלבנים הם הראשונים, כחברה, שיצאו מהמעגל הטבעי של החיים שכל היצורים החיים שותפים לו, ובעצם יצרו עולם בתוך עולם. וכך הלכנו והתרחקנו מהחיבור הטבעי והפשוט הזמין לכל הייצורים החיים, ואנו בתוכם.

    למצב התודעה הזה דוגמאות רבות, כמו מערכת החוק האנושי, מבנים חברתיים, מה מלמדים אותנו במערכות החינוך, מוסר, הערים ושיטות התכנון ואפילו נקודת המבט של הרפואה המודרנית על האדם והחיים.
    ברמה האישית אנו יוצרים מלא מציאויות דמיוניות, לרוב, כשאנו בסרטים, יוצרים הנחות והשערות, או קובעים תוצאה לפני שלמעשה התרחשה, כמו בסיפור של הילד מתחת למפה.
    ואולי המופע המרשים ביותר, שאני מכיר, הוא חיבור של מציאויות פנימיות לרשת גדולה אחת, לדוגמא פייסבוק.

    אלו עולמות שהאדם יצר, שנשענים על המציאות, אינם המציאות, אך משליכים עליה.

    אותי זה מרתק ממש.

    אדומי העור מספרים שיום אחד החיות באו לבורא עולם והתלוננו לפניו שמאז שנתן לאדם את הדעת, הפך האדם לזעפני כזה, לא קשוב, מתלונן ועושה בלאגן. ולמרות מאמצם האדיר של החיות לדבר אל האדם, בחר זה להישאר בשלו. התחננו החיות לבורא עולם שייקח מהאדם את הדעת בכדי שהחיים ישובו למסלולם. חייך אליהם בורא עולם ואמר להם: נכון, הדעת של האדם חזקה, אך הלב שלו חזק הרבה יותר. בואו נעזור לאדם להיזכר. וכך קיבלו האנשים הראשונים טקסים, שהמרכזי שבהם הוא הסווט לודג', אוהל הזעה, שכוונתו היא חיבור מתוך היסודות הטבעיים של החיים – אש, אדמה, מים, אוויר ותפילה של הלב.

    הדרך האדומה של הלב, הדרך בה אדומי העור הולכים ורואים את החיים, נקראת דרכו של האדם הפשוט, איקצ'ה וישאשא (ikche wishasha) או האדם הטבעי/המחובר. האדם הטבעי נושא בתוכו את דרכו של הטבע שמחוצה לו בתוכו. הוא יודע להישאר מחובר לתנועת החיים הטבעית בכל מקום ואורח חיים. כמו על ההר, במדבריות מקסיקו, כך גם בעיר הגדולה או בכפר.

    ואיך הכי טוב להישאר טבעי ומחובר? אותי החיים לימדו פתרון פשוט – להיות בטבע. הטבע הוא המרחב הישיר שיצרה הבריאה, כל השאר הוא עם שינויים שאנחנו הוספנו. לשהות בטבע מעורר אותנו בצורה שלא תמיד אפשר לתאר  במילים ברורות, אך כולנו יודעים איך זה מרגיש לשבת סביב אש טובה או לראות שקיעה יפה, משהו מרגיש נעים ומוכר. אלו החלקים בנו שיודעים וזוכרים את החיבור לטבעי. אני גיליתי שהחיבור מועצם כשאני מסכים להיות בטבע מנותק לגמרי מעולם האדם.

    ואיך מתנתקים לגמרי מהחיים "הרגילים"? יש מלא דרכים. אני, אגלה לכם בסוד, מוציא מסעות בדיוק כאלה לחיבור בין אנשים לטבע ומי שסקרן יכול לקרוא עוד על "נקודת החיבור".

    ובחזרה לעניינו – הטבע.

    צאו אליו. זה יכול היות בחוף הים, או להישטף באור הלבנה במרפסת בקומה 30, זה לא באמת משנה. מה שחשוב זה לעצור רגע את השטף של החיים ולתת לגוף ולנפש שלנו זמן להתחבר.
    במיוחד בזמנים האלו של סערות גדולות, מידע סותר, חוסר וודאות ופחד- חשוב למצוא נקודת חיבור למשהו יציב וקבוע, כמעיין הנובע תמיד ומזין אותנו.
    שהות בטבע עבורי היא קודם כל דלת, כניסה אל החיים האמיתיים. בנוסף זהו גם תרגול וגם תזונה הנותנת מענה לקשת רחבה של צרכים.

    וישנה עוד דלת, קצת יותר חמקמקה, על מפתנה עומד כשומר הלא ידוע, כשחוצים אותה מגיעים אל אזור קצת מפחיד, בהתחלה, שבעזרת הסכמה לתת לחיים להתגלגל דרכנו, בלי לקבוע תוצאות מראש, בלי מאמץ ובלי הידוע, נגלה מעיין הנעורים שמוכר גם בשם אזור הקסמים.

    מכירים? ספרו לי ולנו על המפגשים שלכם

    ימים טובים

    אסף (סופי) יבנאי

    המסע הקרוב – 4 ימים במדבר – החל מה-2 לדצמבר

    _________________________

    אסף (סופי) יבנאי

    איש רב תחומי ההולך בד בבד בעולם החומר והרוח – יועץ ומנהל בכיר בהייטק עם רקע טכני ועיסקי. איש רפואה ההולך את הדרך האדומה, המסורת האינדיאנית, מלווה ומעצים אנשים ועסקים, מלמד ומעביר טקסים, מוביל מעגלי גברים ונשים, מוציא מסעות התפתחות של לב לטבע. עוסק במהות הזכרית והנקבית, מדריך אנשים אל עבר מהות הווייתם ולמימוש עוצמתם.

    אסף (סופי) יבנאי   050-9112435   |   אתר המסע   |   האתר שלי   |   מייל


    להגיב
  • קורסי האונליין של מרכז גוף נפש – מתחילים בשבוע הבא!

     

    בשבוע הבא מתחילים טובי הקורסים של מרכז גוף נפש! כולם Online
    מגוון תכנים רחב עם מיטב המנחים בארץ.
    לקהל הרחב | לאנשי טיפול | לאנשי חינוך
    החל מ 12.10

    הצטרפו אלינו, לימדו והעשירו את עולמכם האישי והמקצועי עם קורסי האונליין שלנו המועברים על ידי מיטב המנחים, תוך שמירה על קבוצות קטנות המאפשרות לימוד ויחס אישי גם בלימודי האונליין.

    לכל קורסי האונליין הקרובים>>

     

    מחירי הקורסים הותאמו למצב והופחתו ב-25%, מערכי השיעור הותאמו ללידה מקוונת.
    הלימודים ילוו במצגות, חומרי העשרה והקלטות שיעורים לצפייה חוזרת והשלמת חומרים.
    תמיכה טכנית רציפה ומקצועית בזמן השיעורים.

    מגוון מפגשי היכרות אונליין בין התאריכים 12-28 לאוקטובר.


    חלק מהתכנים הקרובים לקהל הרחב

    • יסודות התקשורת המקרבת  | יעל קורן
    • 4 מפגשי מבוא למיינדפולנס | מיכל יון
    • מיינדפולנס למתחילים         | שלומית שלו
    • פוטותרפיה בשישה פרקים   | ד"ר צביקה תורן וד"ר רבקה הלל לביאן

    חלק מהתכנים הקרובים לאנשי טיפול / חינוך

    • הפסיכולוגיה הבודהיסטית | לילה קמחי ומתי ליבליך
    • חמלה בבודהיזם ובגישת CFT החדשה | מתי ליבליך וד"ר רוני ברגר
    • ACT – קורסי העמקה לבעלי רקע בגישה זו או רקע בעבודה עם מיינדפולנס בקליניקה | ד"ר יערה ניצן וד"ר גליה תנאי
    • AEDP | ד"ר נירית אברהם
    • תקשורת מקרבת בקליניקה | שאנייה כהן בן חיים
    • מיינדפולנס לעולם הילד והמתבגר – יוזמות ויישומים מסביב לעולם | ד”ר נמרוד שיינמן

    לכל קורסי האונליין הקרובים>>

     

    לפרטים והרשמה: 072-3942557 | mindbody@mindbody.co.il

     

    —————————————————————–

    התייעצו עמנו – מרכז גוף נפש: mindbody@mindbody.co.il
    072-3942557
    וואטסאפ: https://wa.me/97235495149


    להגיב
  • נקודת החיבור – מסע שמאני משנה חיים עם סופי

     

    [אסף (סופי) יבנאי]

     

    המסע הקרוב למדבר – 2.12.2020

    אני רוצה לספר לכם על אחת החוויות החזקות שעברתי בחיי ועל השינוי במסלול חיי שבא בעקבותיה.
    כדי להגיע לנקודה בזמן שבה קרתה החוויה אני רוצה קודם לספר איך הגעתי לשם ולחזור לינואר 2000 במדבר.

    אז לפני 20 שנה הייתי כולי ראש, עד כדי כך שהייתי משוכנע שאין לי בכלל רגשות. הייתי ציני מאוד, ציניות שניזונה מהעובדה שהכל נראה שחור וחסר משמעות. הייתי נוקשה וביקורתי כלפי פנים וכלפי חוץ, לא ידעתי מי ומה אני,  חסר בטחון ובעיקר הייתי רגזן, נרגן, מתוסכל, משועמם או בקיצור חסר שמחת חיים.
    באותה תקופה למדתי שיטת טיפול שיש בה המון המון נתיבי גישה, ובגלל שהייתי ראש לא ידעתי איך לחוש ולהקשיב לאן ללכת. לא הייתה לי שום דרך לדעת איזה מהנתיבים יוביל לשורש הבעיה ולטיפול בה. הדרך בה התמודדתי עם "המכשול"  הפעוט הזה היה לסרוק נתיב נתיב בשיטתיות עד שמצאתי אותו. זה עבד…חלקית. כשלבסוף הייתי מוצא את שורש הבעיה הייתי מדהים וחוללתי קסמים.
    אבל יצאתי מותש ומתוסכל מהחיפוש האינסופי

    כשחלקתי את התסכול שלי עם המורה שלי היא אמרה לי – "אני מכירה מישהו שיוריד לך את הראש. רוצה?"
    כן! אמרתי.
    "אז צא למסע"

    ככה פגשתי את המסע. בינואר 2000 בלב המדבר. המסעות היו מפגש בלתי אמצעי עם הטבע, בסביבה תומכת וחסרת חוקים שהראש יכול להבין. האנשים בה עסקו בלמצוא נתיבים להיות, לפגוש, את עצמם, אחרים והחיים, ולעשות משהו שנקרא להפוך כיוון – לתת אהבה במקום לבקש אותה.
    במפגש הזה עם המדבר, האנשים ואהבה למעשה נולדתי. ובנקודה הזו החלו חיי.
    וככה כאיש צעיר בן 23, מבלי שממש ידעתי, זכיתי לעבור חניכה בעבודה עם הטבע, הבריאה, האדמה, היופי, שקט ואהבה. ושם במדבר פגשתי את אם ילדותיי
    על כל אלה תהיה לי תודת-עולם ל"נהג", כפי שכינה את עצמו גילעד, מוביל המסע

    השנים חלפו ואני נהייתי חלק מעולם "המסעות" ומדי חודש היינו יוצאים אל הטבע למסע שתמיד היו בו גדילה, לימוד, ריפוי, וקסם, הם הפכו למשפחתי הקרובה ביותר, השבט שלי.
    בשיא התקופה החיים היו לי כגן עדן. כל מה שרציתי קרה. התחושה הייתה ללכת בעולם ששטיח אדום פרוש לפניי.

    וכמו הרבה דברים טובים, אט אט התנועה הזו דעכה עד שפסקה. אין יותר מסעות והשבט התפזר לכל כנפי השמיים.

    מהשבט הרחב נשארה לי המשפחה הגרעינית והמהממת שלי והחיים לקחו אותי במסלולים שונים וארצות אחרות, שהרחיקו אותי מבית הלב שלי שהיה המדבר.
    מבדואי הפכתי להייטקיסט ומנהל, בתוכי עדיין היו קיימים ערגה ועצב מתוק למדבר, לטבע, לחיבוקים ואהבה פשוטה. לא ידעתי איך להביא אותם לחיי, והשתקתי בתוכי את הכמיהה.
    השנים חלפו ואט אט נהייתי שוב מר.

    יום אחד איפשהו לפני 10 שנים קרה משהו – מצאתי את עצמי מדבר עם חבר על המסע, על הבית שלי שבמדבר, על השקט, החיבור החזק, הביחד ואהבה פשוטה. עיניי נצצו וליבי עלץ. כבר לא יכולתי להסתיר את השמחה הזו מעצמי ואמרתי לו  בוא, אני רוצה להראות לך את הבית שלי, שאני עצמי לא ביקרתי בו שבע שנים.
    וככה יצאנו הוא ואני אל לב המדבר לשמונה ימים, ובנקודת הזמן ה ו מתחיל הסיפור שרציתי לספר לכם עליו –
    היה זה ביום השישי של המסע הפרטי שלנו. כל המילים כבר נאמרו בינינו  ובעיקר שתקנו. דיבור הפך למאמץ שדרש ממש מנוחה אחריו, כזה עמוק היה השקט בנו. ובבוקר אותו היום אחד ההרים קרא לי לבוא אליו, חייכתי, תפסתי בקבוק מים ויצאתי למסע היומי שלי לבד.
    את הדרך עשיתי בנחת. ישבתי, נמנמתי, נחתי, הקשבתי כל פעם כשאיזה עץ או סלע קראו לי אליהם. ובין לבין אני מטפס על ההר. הזמן איבד מצורתו ומשמעותו וככה התקדמתי לי בלי לדעת אם היה זה קצב מהיר או איטי.
    מתישהו הגעתי לראשו של ההר, שם נפרש אל מול עיניי פלאטו ענק ורחב ידיים, כמו ארץ נוספת שנגלית רק מכאן.
    ואני עומד כמו בכניסה לארץ חדשה שלא ראיתי מעולם. למרגלותי גומחה קטנה, שנראתה לי כמעין שטיח שיש בכניסה לבית, כל מה שידעתי שאני צריך לשכב בתוכה. וכך קרה, נדחקתי לתוכה ולהפתעתי היתה תפורה בול למידותי.
    מיד נרדמתי בה בתנוחת עובר.

    הזמן עבר

    כמה? אין לי מושג.

    פתחתי עיניים והמציאות הייתה שונה.
    בחנתי את סביבתי ואותי ושמתי לב שלא הרגשתי את גבולות גופי, הסתכלתי על העור שעל ידי והוא היה שם, אך כמו לא היה שלי. אני הייתי ענק וקטן בו זמנית, ויכולתי להיות בכל גודל שעלה בדמיוני. תחושת אחדות פראית אחזה בי, יכולתי להרגיש כל דבר, עץ, אבן, שמיים, חיה וממש להיות הם, כאשר אני נע ומתקרב אליהם מבלי לזוז, מתאים את המימדים שלי אליהם וממש הופך להיות הם. מאושר כילד התחלתי לשחק עם הבריאה – הייתי יכול להיות ענק כמו כדור הארץ ולחוש אותו כמו הייתי הוא, או קטן כמו תא בגוף שלי ולהיות הוא.

    וככה עברו השעות כשאני בחוויה העוצמתית של אחדות.

    והשמש החל שוקע, בלכתו השאיר שובל כתום כאש בענני השמיים.
    מהופנט מהיופי של הבריאה עצרתי והקשבתי, נתתי לכל רחש ותנודה לחדור אלי, כאשר לפתע רעש מיכני חזק התקרב וחדר בעוצמה אליי. רצתי מהר לשפת הצוק לראות מה הדבר הזה, ולתדהמתי מתחתיי, כן מתחתיי,  עף לו מטוס הרקולס (שהוא מטוס תובלה צבאי ענק), ארבעת מנועיו מרעישים וקורעים את השקט של המדבר.

    הוא חלף באיטיות תחתיי, כ"כ קרוב, שהייתי משוכנע שאני יכול לקפוץ בקלות מהצוק על גב המטוס ולעוף איתו.

    ולמה לא? זו יכולה להיות אחלה חוויה…
    למזלי עוד היה בי מספיק חיבור למציאות כדי לעצור את עצמי.
    ואולי החיבור הזה לקרקע, אולי המטוס ואולי בגלל שזה סוף היום, הקסם התפוגג והמציאות חזרה להיות רגילה.
    כבר החשיך וידעתי שעלי לחזור חזרה, נזכרתי בחבר שלי, התגעגעתי אליו והרגשתי שהוא דואג לי, כל אלה גרמו לי לנוע חזרה בנחישות למחנה.

    כשהגעתי חזרה למחנה הוא בא לקראתי, מודאג :"איפה היית?" (ובטח רצה להוסיף יא משוגע)

    ואני רק מביט אל תוך עיניו ומחייך,
    אוסף אותו אליי ומחבק,
    ליבי גואה ומתפוצץ ונחשול של אהבה שוטף.
    קשה לתאר כמה אהבתי (אותו) באותו רגע,
    התחבקנו במשך דקות

    באיזשהו רגע חשבתי לספר לו מה עברתי, ואז הבנתי שאומנם החוויה על ההר היתה חזקה, אך חוויות מסוגה הם לא העיקר בחיים, מה שבאמת חשוב זה לאהוב. והמשיכה שלי לחוויות חזקות וסיפורים טובים מסיטים אותי מהעיקר…להיות עם לב פתוח ולתת אותי וכל מה שעובר דרכי מחוכמת הדרך שאספתי עם השנים.

    ועם ההבנה הזו עלתה בראשי תמונה של לפיד המסעות שכמעט כבה לפני שבע שנים וראיתי אותו עובר לידיי.
    עכשיו אני אמון לשמור את אש התמיד.
    אש היופי ואהבה.
    ולהזכיר לעצמי ולכולם שגן עדן זה כאן

    _________________________

    אסף (סופי) יבנאי

    איש רב תחומי ההולך בד בבד בעולם החומר והרוח – יועץ ומנהל בכיר בהייטק עם רקע טכני ועיסקי. איש רפואה ההולך את הדרך האדומה, המסורת האינדיאנית, מלווה ומעצים אנשים ועסקים, מלמד ומעביר טקסים, מוביל מעגלי גברים ונשים, מוציא מסעות התפתחות של לב לטבע. עוסק במהות הזכרית והנקבית, מדריך אנשים אל עבר מהות הווייתם ולמימוש עוצמתם.

    אסף (סופי) יבנאי   050-9112435   |   אתר המסע   |   האתר שלי   |   מייל


    להגיב
  • סדנת האף האדום עם יולנה צימרמן

     

    ב-12 למרץ , יום לפני הגל הראשון של הקורונה בארץ אני ועוד כמה נשים מוכשרות העלינו באופן חד-פעמי ערב קומדיה נשית נועזת ובועטת בסטודיו ארץ לוץ בתל אביב (תודה לאורי לוץ על היוזמה המבורכת).
    זה היה ערב פרוע ומצחיק ברמות (מופע קסמים אבסורדי, זונות באמבטית בועות, מתקשרת פותות מפרדס חנה, קרקסנית סקסית ועוד שלל דמויות שלי כמנחה).

    בהמלצת בועז בן זוגי המבריק, העליתי קטע פנטומימה שצוחק על פנטומימה, כי אני לא פנטומימאית ומעולם לא למדתי את זה… בקיצור,זה קטע על קוקאין, אלרגיה לציפורים, בדיקה גניקולוגית, הרגלי היגיינה ולידה ותינוק עם קקי שנזרק יחד עם החיתול המסריח מהחלון… בקיצור קטע פנטומימה קלאסי…

    יום אחרי אותו הערב, נסגרו כל בתי הספר והתחילה "הקורונה". ועכשיו, כמעט חצי שנה אחרי – אנחנו בגל השני? השלישי? כבר אין גלים? אלה החיים עכשיו?

    למעשה יש 2 דרכי פעולה ומחשבה שאנחנו משתמשים בהן בחיים:

    התנהלות "אוטומטית" – שזה דווקא חיובי – להתנהל בשחרור מוחי ופיזי, בזרימה בתוך המצב. למשל בנהיגה כשכבר יודעים איך לשלב את כל הפעולות מבלי לחשוב על כל פעולה ולהתרכז, פשוט נוהגים, פונים, מאטים ובינתיים חושבים על משהו אחר והכל מתנהל ברגוע.

    זאת לעומת מצב כשזה חדש וצריך ממש להתרכז במודעות יתר (עם מידה של חרדה) בכל פעולה ופעולה שזו, למעשה, הדרך השנייה – התנהלות שביסודה הצורך שלנו לשלוט, להיות בפוקוס ומודעות מכוונת, כדי לשלוט במצב.

    בסדנת ליצנות, בתרגילים ומשחקים קלילים – מתרגלים ומקבלים כלים איך לאזן בין ריכוז, פוקוס וכוונה בפעולות שלנו, לבין פעולה אוטומטית וזרימה – עבודה מהבטן, מהאינטואיציה, מהלב ומהרגש – בניסיון להיות בנוכחות מלאה עם עצמי והסביבה שלי (הקהל) כאן ועכשיו.

    הקהל ותגובותיו נותנים את הפידבק לליצן ונוצר מעגל אנרגיה שנע הלוך ושוב, כך שכולם נטענים – כולם זוכים.

    בסדנה שאני פותחת בספטמבר, כל אחד ואחת ילמדו על עצמם. איך הם הולכים, מה נפלט מהגוף במבוכה, בהצלחה ובכישלון, מה מצחיק באופן טבעי בנוכחות הפיזית והאישיותית שלו/ה, איך להגביר את זה, מה זה תזמון קומי, מה זה ה"פלופ" Flop , איך להפוך כישלון ליתרון, והכי חשוב…

    ל-נ-ש-ו-ם באמת, לא הנשימה הרדודה שלנו ביום יום, נשימה עמוקה, מלאת הבעה, נשימה משחררת, מטעינה וממלאת בחיים. כי זה הדבר הראשון אנחנו עושים כשאנחנו יוצאים מה*** של אמא שלנו.

    נותרו עוד מספר מקומות אחרונים בסדנה שתפתח ב-15 לספטמבר.
    בסדנה מרתקת בת 13 מפגשים, נחקור את עולם הליצנות-
    מהו ההיגיון הליצני הייחודי ותפקידו של הליצן בחברה ובעולם.
    דרך משחקים ותרגילים פיזיים, עבודה קולית, עבודה עם חפצים, עם מילים, בלי מילים, עם פרטנר, ובסולו-
    נצלול אל הרגע, התענוג של הזרימה בתוך האי ודאות
    ( יש המון איים של אי ודאות בימינו), איך להפוך את הפחד להתרגשות,
    את ה"טעות" להזדמנות , לחגוג את הכישלון , את הפיוטיות של הטיפשות ועוד.

    הסדנה תתקיים בקרקס שבזי בעין שמר
    האיוונט :סדנת האף האדום

    קצת עלי: שמי יולנה צימרמן, שחקנית ויוצרת עצמאית, בימאית, ליצנית רפואית, מורה ומנחת סדנאות עם ניסיון של בינלאומי של כ-20 שנה בפרפורמנס והנחייה.

    לפרטים יולנה 054-7519535   |   פייס   |   מייל


    להגיב
  • מקום מושלם לאירועים קטנים ובינוניים – בפרדס חנה

     

    בלב פרדס חנה, ברחוב הכי יפה במושבה, שוכנת לה פינה קסומה.
    חצר של שני דונם מרווחת ומקסימה הכוללת דשא, בריכה, דום, בתי עץ, פינת קפיצות, טרמפולינה, פינת מדורה והמון מרחבים.

    המקום מושלם לארועים תפורים אישית מכל הסוגים עם הרבה מרחב ואינספור אפשרויות:

    ♥ ימי הולדת לקטנים (גילאי 2-10) עם אינספור מתקנים מותאמים לגיל הזה – אפשרות להפעלות (ג'ימבורי, חפש את המטמון ועוד)
    ♥ בת/בר מצווה עם מרחב לשולחנות, מקרן ומקום לרקוד. גישה לחשמל ומים, מטבח חוץ ועוד
    ♥ חתונות של עד 50 אורחים בשישי בצהריים/שבת אחה"צ

    ♥ מקום לחגוג 60 או 70 לאבא/סבתא או כל אירוע משפחתי גדול (ושיהיה לקטנים מה לעשות)
    ♥ הקרנת סרט על מסך ענק באויר הפתוח…

    יש גישה למים וחשמל, מטבח חוץ ומקרר ענק, שירותים ומקלחת, אפשרות לקייטרינג – וכל מה שתבקשו.

    לימי הולדת אפשרות להפעלות מגוונות – חפש את המטמון, ג'ימבורי, מסיבות מים, מדורה ועוד

    המקום מבוטח כל השבוע (פרט לשבתות – צריך לעשות בנפרד)

    גישה נוחה והרבה חנייה באזור

    מחירים מותאמי תקופה…

    לעוד פרטים: רואי 052-4636456


    להגיב
  • גן ספלולים – גן בפרדס חנה המאפשר ילדות טבעית

     

    בילדותי, שוטטתי יחפה ברחובות פרדס חנה מלאת עצי האלונים ואספתי בלוטים, המווון בלוטים.
    כל כך אהבתי את האגוז הזה ואת הספל שעוטף אותו מלמטה, הספלול, שם כל כך מתוק.
    הספלול והבלוט מסמלים עבורי את הילדות הקסומה שלי בפרדס חנה, ילדות של טבע, רגליים יחפות ושדות מוריקים.

    לכן משהחלטתי לפתוח גן, היה לי ברור ששמו יהיה "גן ספלולים" – גן שמאפשר ילדות טבעית בפשטות לקטנטנים…

    הגן משלב גישות שונות ומבוסס בעיקר על החינוך הקיבוצי.

    אז מה זה בעצם "חינוך קיבוצי"? ?

    בחינוך הקיבוצי יש חלקים רבים: טיולים, חצר גרוטאות, עשייה ילדית (יצירה), תיווך מבוגרים, ארגז חול ועוד ועוד.

    אבל החלק המהותי בעיני, הוא המפגש בין הילדים לסביבה והקהילה דרך התנסות חווייתית.

    לדוגמה – בטיולי הטבע בסביבתנו בעונה זו, נפגוש פשפש אש, נחלל בעשב ונריח את פרחי הבוגונויליה – אבל גם נכיר את מתקן האופניים ברחוב ואת האישה המבוגרת שגרה בסמוך ונספר לה על פשפש האש.

    אני שרון, גננת כבר 10 שנים ובספטמבר הקרוב גן ספלולים יתחיל את שנתו השלישית.

    הגן ממוקם במתחם חקלאי הקסום בפרדס חנה ומיועד לגילאי 2-4 שנים.

    ימי פעילות הגן:
    א'-ה' 7:30-16:00
    יום ו' 8:00-12:00

    תזונת הגן: בישול טרי בגן על בסיס יומי – ללא אוכל מעובד, הכל ממרכיבים טבעיים.

    מוזמנות.ים להתקשר ולשמוע פרטים נוספים

    054-4411699

    שרון


    להגיב
  • מהגינה של נמרוד – חקלאות אורגנית מקומית ואקולוגית

     

    אירוע קהילתי אפטר שבועות בגינה – פתוח לכולם!

    ביום שישי 5/6/20

    מה בתכנית?

    ?12:30-13:30 התכנסות, שולחן פתוח, והחלפת זרעים.

    ?13:30-14:30 פעילות בהנחיית גד אסתרין סו-טאי ועיסוי
    "לשחרר את הגוף לשחרר את הנפש"

    ?14:30סיור ליקוט עם המרכז המקצועי לליקוט – מלקטים עם הברקוביצ'ים

    ?16:00-17:00 גינה פתוחה, גינות קייץ ביתיות – שיח פתוח בהתאם לשאלות שיעלו.

    האירוע פתוח לכולם, ילדים ומבוגרים וללא עלות.

    החנות תהיה פתוחה בין השעות 08:00-17:00 עם שפע תוצרת אורגנית מובחרת

    בואו באהבה ?

    כתובת: רחוב מגד 5 פרדס חנה- בקצה הרחוב צמוד לשדות
    קישור לאתר: https://www.nimrod.bio/
    פרטים בטלפון: 052-4242342

     


    להגיב
  • הבית העגול פותח את ההרשמה לשנת הלימודים הבאה

     

    מה תפקידו של בית הספר כיום וחינוך בכלל?
    בעבר הרחוק תפקיד הורה היה ברור יותר ואולי אף פשוט יותר מהיום. ההורה היה חי את חייו והילד לקח חלק בחייו דרך צפייה והשתתפות ככל הניתן. ככל שהילד התבגר ומיומנויותיו השתכללו, הוא השתלב יותר ויותר בעולם המבוגרים עד לכדי לקיחת חלק פעיל ושווה זכויות וחובות בקהילה. הלמידה היתה אינטגרלית כחלק מהחיים בשבט או בכפר. כך גם הילד רכש את המיומנויות הנדרשות עבורו כדי לשגשג כבוגר.

    ומה היום?
    ב-150 השנים האחרונות חינוך שמוסדר על ידי המדינה ומבוצע על ידי בעלי מקצוע – מורים – במסגרת יעודית הפך לקונבנציה. מטרת חינוך זה מימיו הראשונים היתה להכשיר את הילדים לעתיד. לצורך כך הוא מעניק לילדים מיומנויות וידע שבאופן מסורתי אמורים לסלול את דרכו של הילד לעתיד בטוח.
    עד כמה כיום אנו יכולים ואמורים "להכשיר" את ילדינו לעולם העתיד? האם גם היום תפקידנו כהורים ומחנכים הוא להכין את ילדינו לבגרות ואם כן כיצד עושים זאת בעולם בו קצב השינויים הולך וגדל מרגע לרגע וחוסר הוודאות לגבי כיצד תיראה האנושות הולך וגדל? לאף אחד אין מושג איך תיראה האנושות בעוד 10 או 20 שנה, מהן המיומנויות ואיזה ידע יצטרכו הדורות הבאים לשכלל. אז אם כך, מה תפקידנו בעידן זה של חוסר וודאות כלפי הילדים שלנו?

    ועל כך עונה דן לסרי:

    "אני נוהג לומר, כדי לסבר את האוזן, שהדרך הטובה ביותר לתמוך בחיים משמעותיים של בן השלושים, היא לאפשר לילד לחיות את חיי בן השבע שלו באופן משמעותי. ואני באמת חושב שזה נכון, שגם בדיעבד, חיי עומק בהווה תורמים לחיי עומק בעתיד, אבל האמת היותר אמיתית היא שלא אכפת לי. לא מעניין אותי מה הם יהיו כשהם יהיו בני שלושים וכיצד הכנתי או לא הכנתי אותם לעתיד הזה. אינני מבין בעתיד, ויש לי חשד שגם אחרים לא ממש מבינים בו. כל מה שמעניין אותי הוא שכעת הם ימצאו את הדרך ללבם, שכעת הם יהיו נאמנים לעצמיותם, שכעת הם יגלו את האפשרות של קשר עמוק עם מה שמעבר, שכעת יהיו חיים".

     

    הבית העגול הוא שמורת טבע חינוכית, בית חינוך הפועל ברוח דיאלוגית חופשית המאפשרת לילדים להיות מי שהם. אנו רואים את הילד (והמבוגר) כאדם שלם אשר נועד ויכול לערוך בחירות חברתיות ולימודיות בהתאם לאישיותו, לקצב שלו ולצרכיו העמוקים.
    לכן יש בבית העגול דגש מיוחד על תקשורת אישית, קרובה ופתוחה: אנשי הצוות מלווים כל ילד מקרוב ועוזרים לו בסבלנות ובאהבה להכיר את עצמו ולכוון את בחירותיו.

    לילדים בבית הספר יש עצמאות מלאה בבחירת סדר היום ותחומי הלימוד שלהם תוך שהם מלווים בחונכות מכילה, מעצימה ומפתחת מצד הצוות, בכל דרך בה הם בוחרים. לילדים יש את החופש להיות מי שהם, לבטא את עצמם, להתנסות וללמוד מתוך עניין פנימי.

    בשבועות הקרובים אנו מבצעים תהליכי הכרות והרשמה לשנת הלימודים הבאה (תשפ"א) לילדים העולים לכיתה א' וכן למספר מקומות בכיתות ב'-ט'.
    אנו מזמינים כל מי שמאמין בדרכנו או שסקרן לשמוע עוד על הדרך שלנו, להכנס לאתר (www.bait-agol.com)  ולהצטרף לאחד מערבי ההכרות הקרובים  (לפי הנחיות משרד בריאות ככל הנראה בתקופה הקרובה ייערכו בזום).

    להרשמה >


    להגיב
  • סקס איטי / יובל פלס

     

    [יובל פלס]

     

    נעים להכיר אני יובל. אני לא מדריך למיניות, אני לא מעביר סדנאות בנושא, ואני לא מתיימר להיות מאסטר באינטימיות. היה לי חשוב לפתוח בזה, כדי להבהיר שאני לא מדבר ממקום שונה ואחר מכם. ועדיין, אני חושב שזה אחד הנושאים החשובים בחיי.

    כמו רוב האנשים, לאורך רוב חיי לא באמת דיברתי או עסקתי באופן עמוק בתחום המיניות. זה לא שחשתי פחד או רתיעה, פשוט זרמתי, היה ממש כיף. לא חשבתי שיש מעבר לזה.

    דברים השתנו מבחינתי בעקבות שיחה עם חברה טובה. היא סיפרה לי שהיא השתתפה בסדנה על מיניות, שבעקבותיה היא הבינה שכל מה שחוותה עד לאותו רגע לא היה באמת "סקס", והוסיפה שעד שלא אחווה זאת בעצמי לא אדע על מה היא מדברת. מאחר ושנה קודם לכן היינו בקשר אינטימי קצר, שאני חוויתי כלא פחות ממדהים (פיזית), החלטתי בו במקום להיעלב עד עמקי נשמתי, אם כי, כגבר טיפוסי, המשכתי את השיחה כאילו כלום לא קרה. מבפנים, ביני לבין עצמי, תהיתי מה עבר עליה.

    ***

    לפני שאני ממשיך, קצת על הרקע ממנו הגעתי לנקודת הזמן בה התקיימה השיחה:

    הייתי בן 26, חילוני, יזם עסקי וחברתי, פה ושם הרפתקן אקסטרים (גלישת אוויר, אבל תמיד עם קסדה), חובב ספרות עיון בנושא התפתחות אישית – חיים סטנדרטיים לכל הדעות. בכל הנוגע להתעסקות במיניות ושיח על מיניות – זה לא היה חלק מהשגרה שלי.

    התבגרתי כחנון ירושלמי טיפוסי. לא העזתי לדבר עם בנות יותר מדי עד שהגעתי לצבא, אז התחלתי לגלות את המין השני. רק בגיל 20 וקצת מצאתי את החברה הראשונה שלי. עד אז אפילו לא נישקתי בחורה (הנשיקה הראשונה הפכה למערכת יחסים של שלוש וחצי שנים). אחרי שנפרדנו היו כמה מערכות יחסים של לא יותר מחצי שנה וגם תקופות כרווק, במהלכן חוויתי קשרים אינטימיים קצרים יותר או פחות, והתנסתי בכל מיני הרפתקאות מיניות (חלקן יותר פרועות, חלקן פחות, אבל לא משהו קיצוני מידי, הצלקות לא קשורות). אהבתי לעשות סקס, התמסרתי להנאה, רוב הפרטנריות אפילו העידו שאני "ממש טוב בזה", אז בסך הכל לא הרגשתי שיש עוד מימדים אחרים או שאני מפספס משהו.

    נקפוץ כמה שנים קדימה. אני בזוגיות רצינית וארוכה. לאחר בערך שלוש שנים, הגענו, בת זוגי ואני, להבנה שהמיניות בינינו נשחקה. זה לא היה אמור להפתיע אותנו, זוגות רבים מגלים שהזמן שעובר, גם אם מחזק את החברות ביניהם, נוטה לעשות שמות במשיכה המינית ההדדית. אבל במקום לקבל את השחיקה כגזירת גורל, החלטנו לצאת למסע כדי לבדוק אם אנחנו יכולים לשנות את המצב.

    בתוך המסע הזה גיליתי עולם שלא הכרתי עד אז, ולראשונה הבנתי למה התכוונה החברה הטובה כשאמרה שעד שלא אעבור את מה שעברה, לא אבין מה היא מיניות אמיתית.

    השינוי המשמעותי התחיל במהלך סדנה של שבוע אחד, שעסקה כולה במיניות – החל מהחיבור הרגשי ועד העמקה אמיתית ופרקטית בעולם המיניות. רוב האנשים ששומעים על סדנה כזאת, בטוחים שמדובר באורגיה אחת גדולה. מצטער להרוס, אבל זאת לא. זה בעיקר מקום בו אנחנו מתבקשים לפרק את החומות שבנינו סביבנו, להסיר את השריון שמגן עלינו, ולהתבונן מחדש בדברים בעיניים אחרות.

    לגמור

    במהלך הסדנה גיליתי שהדבר הכי חשוב במיניות הוא דבר מה שאנחנו נוטים להזניח, הן במיטה והן מחוץ לה – הנוכחות. אנחנו גדלים בחברה שבה הכל מהיר והכל צריך להיות מיידי – הגירויים, העבודה, הרפתקאות, החוויות. בכל רגע אנחנו טרודים בדבר הבא שצריך להיעשות, ממהרים קדימה מבלי לעצור לרגע, מבלי להיות נוכחים באמת במה שאנחנו עושים ברגע עצמו.

    עידן המהירות לא פסח על המיניות. אנחנו חיים בעולם סופר אינטנסיבי. בעבר הלא רחוק, גירויים מיניים היו נדירים בנוף. חוברות פורנוגרפיות וסרטי סקס נמכרו בחנויות צדדיות והוקרנו באולמות ייעודיים (שרוב הציבור הנורמטיבי הדיר את רגליו מהם). הדור הנוכחי מוצף בגירויים מכל כיוון, פרסומות, קליפים, אתרי רכילות, סרטי מיינסטרים וסדרות, וכמובן אתרי פורנו. אנחנו חיים במציאות בה כל ילד בן 8 נחשף לפורנו, וגדל לעולם שבו הוא חושב שזו הנורמה. והדבר העצוב ביותר, לפעמים נדמה שזו באמת הנורמה. שאנחנו כפופים לסטנדרט חדש של "יעילות" ו-"הצלחה" גם במיטה, וסטנדרט זה נמדד לפי איכות הביצועים, מספר התנוחות, רמות הקושי שלהן, וכמובן, התוצאות – כמה פעמים גמרנו בסשן אחד, בסופ"ש אחד, בחופשה אחת.

    העולם שלנו מוכוון תוצאות – כמה כסף אנחנו מרוויחים, כמה תארים יש בקורות החיים, כמה עסקים הקמנו בחיים, האם יש או אין לנו בת או בן זוג, יש או אין ילדים. העולם בוחן תוצאות. אפילו בטרנדים "רוחניים" כמו מינימליזם ופשטות מרצון, אנחנו יכולים לעיתים לראות כיצד המרוץ לתוצאות המדידות מסיט את תשומת הלב מהדברים שבאמת חשובים. במקום לדבר על חופש, סופרים חפצים.

    הדבר אינו שונה בעולם המיניות – בסקס – כל מה שנספר הוא התוצאה. לגמור.

    שניה אתן פה פאוזה לתת לזה לשקוע.

    רגע… אתה אומר שכל עניין המיניות הוא לא לגמור?

    לא. גם את זה אני לא אומר. אני מנסה להוריד את הנושא הזה בכלל מהשולחן.

    אקח אנלוגיה מעולם אחר – הקולינריה.

    מזון אמור לספק לגוף שלנו אנרגיה. העונג שאנו חשים מאכילה של מזונות מסוימים הוא לא יותר ממנגנון אבולוציוני עתיק ימים שנועד לעודד אותנו לצרוך מזונות טובים, ולהרחיק אותנו מכאלה שעלולים להזיק לנו. למרות זאת, האוכל שאנחנו צורכים תופס מקום מרכזי בתרבות ובמסורת האנושית, והוא היווה נדבך מרכזי בחיי האדם, עוד הרבה לפני הופעת ה- "Foodies" בעולם. הסיבה לכך נובעת מהעובדה שאנחנו, כבני אדם, מחפשים תמיד את המשמעות שמעבר, את הסיפורים שיוצרים מסורות וקהילות, ואת ההנאה שנובעת מצלילה לעומקם של דברים.

    ובמיניות?

    המטרה האבולוציונית היא רביה, ומנגנון העונג הנלווה לה נועד לעודד אותנו להזדווג בכל הזדמנות.

    רובנו כמובן כבר מזמן לא שם. אנחנו עוסקים במין גם כאשר אין בכוונתנו להתרבות, כאשר ההנאה היא המניע המרכזי לפעולה, או נכון יותר – הגמירה. זה המדד העיקרי של רוב בני האדם בעודם באים להכריע בשאלה האם היה אקט מיני מוצלח או לא. בגדול, זה מרגיש כמו מסע, ארוך או קצר, לאורגזמה. ומי שלא צלח את המסע, יוצא מאוכזב.

    מיניות איטית

    אז מה זה מיניות איטית ואיך מיישמים אותה בפועל?

    מיניות איטית מתחילה בנוכחות.

    נוכחות במיניות היא לא לרוץ לשום מקום – להיות (להוות) ולחוות ללא מטרה. גם לא אורגזמה.

    לא אכנס פה לטכניקות המתאימות לכך לגבר, כי זה לא עניין טכני. זה קודם כל עניין מהותי. והוא לא תקף רק לגברים אלא גם לנשים. נוכחות היא פשוט להיות. מיניות מבחינתי יכולה גם להיות רק חיבוק וזהו. מיניות מדהימה יכולה להיות בכלל ללא חדירה, ללא זקפה. אחד מהדברים הכי מיניים שאני מכיר הוא פשוט להסתכל לבת הזוג בעיניים.

    במיניות איטית אנו שמים את כל המטרות שלנו בצד. אנחנו לא מנסים להניע את בן או בת הזוג לבצע פעולות טכניות כאלה ואחרות שיובילו לאורגזמה מיוחלת. אנחנו בוחרים להיות בכאן ובעכשיו, ללא החומות, השיריונות והמסכות. זה החיבור הכי עמוק שייתכן, חשוף ומעורטל מהגנות, שמכוון להתענגות משותפת.

    למהות הזו יש מתודות רבות (למשל, טנטרה) אבל הן רק כלים שבאים לתמוך בתפיסה מסוימת – תפיסה של חיבור בין שני אנשים ללא ריצה או מטרות. בני זוג שבוחרים פשוט להיות. וכן – הדבר הזה אפשרי גם למפגש חד פעמי ומקרי בין שני בני אדם – זה לא חייב להיות רק בין בני זוג של חודשים או שנים.

    היות ואני ידוע בין מכריי כאדם פרקטי ולא רק פלספן, אנסה להוריד לקרקע את השיח שהתחלתי לייצר כאן.

    איך לייצר מיניות איטית וסקס איטי בחיי היומיום

    אתחיל בבלתי אפשרי – בסטוץ!

    כן, אותו מפגש מיני אקראי, חד פעמי, שהתחיל בערב על הבר או באפליקציית היכרויות, וכל מהותו היא היסחפות מהירה ומלאת תשוקה, גם אותו אפשר להאט, ואפילו בלי לדפוק אותו לגמרי. אז איך איטיות נכנסת לזה?

    התרגול, שמאפשר להאט גם מפגש מיני חד פעמי, הומצא בארגון  ISTA שמעביר סדנאות מעמיקות על נושא המיניות, והוא נקרא RBDSM. לא. זה לא קשור לעולם ה-BDSM. אלה פשוט ראשי תיבות לחמישה נושאי שיחה, ששניה לפני שנכנסים לאינטראקציה מינית עם אדם חדש, שווה וכדאי לעבור עליהם.

    זה יכול להיות כשאתם כבר במיטה, ערומים, שניה לפני שאתם נסחפים לאקט עצמו, ואז לוקחים רגע כדי לעצור, לדבר שניה, להיות נוכחים ברגע עצמו, להסתכל לפרטנר בעיניים ולדבר על מה שבאמת חשוב במפגש כזה. שיחה כנה לפי חמשת הנושאים (שמיד אפרט), מאפשרת למפגש להפוך לכזה שלא מצלק אף צד, ויותר מכך, מאפשרת לנו לחוות יותר ממה שהאמנו שאפשרי במפגש אחד – לדוגמה, להגיע למקומות שממש מדליקים אותי ובדרך כלל מביך אותי לבקש אותם מפרטנרית ללילה אחד.

    RELATIONSHIPS
    מערכת יחסים – באיזה סטטוס מערכת יחסים אני נמצא כרגע. רווק, גרוש, במערכת יחסים פתוחה ועוד.

    BOUNDRIES 
    גבולות – שאלה חשובה במיוחד בסיטואציה של סטוץ, שלעיתים קרובות מלווה באלכוהול או חומרים משככי מציאות אחרים- מה הגבולות שלי ושלך, מה אני לא מוכן לעבור ומה אני מוכן לבדוק אבל ברגישות ועם הקשבה.

    DESIRES
    תשוקות – מה ממש מדליק אותי ומרגש אותי, וכדומה אצל בן/בת הזוג

    STD
    מחלות מין – נשמע כמו טרן אוף רציני, אני יודע, אבל דווקא ההפך הנכון. במקום שמחשבות מסוג זה יטרידו אתכם במהלך האקט עצמו, ויסיטו את תשומת לבכם, עדיף להוריד את הנושא מהמיטה כבר בהתחלה – האם יש לי או אין לי מחלות מין ואיזה סוג סקס אני מוכן? רק קונדום, אפשר בלי… הבנתם את הרעיון.

    MEANING
    מה המשמעות של המפגש הזה עבורנו – האם אנחנו מחפשים רק מפגשים חד פעמיים, האם אנחנו פנויים רגשית לאפשרות שיתפתח משהו משמעותי יותר, עד כמה אנחנו "זורמים" ואומרים מה שיהיה יהיה.

    אני יודע, רוב האנשים שקראו את השורות האחרונות בטח אומרים לעצמם שאני חי בסרט. ששיחה מהסוג שאני מציע תהרוג את המתח המיני ותוציא את כל האוויר מהמפגש. אז אני כאן כדי לספר לכם שההפך הוא הנכון – השיחה יכולה להפוך את המפגש להרבה הרבה יותר לוהט. תחשבו שפתאום אתם מגלים שבן/בת הזוג אוהב בדיוק את הדברים שאתם חלמתם לעשות אבל אף פעם לא העזתם. או שתחשבו כמה אתם מתגרים רק מלדבר על מה הולך לקרות? כמה הציפייה בונה תשוקה חזקה. זה אמיתי. אני לא משתף פה בדברים שקראתי בספר, אלה התנסויות מהחיים האישיים שלי.

    אחד הדברים שהכי חשובים לי, כדי שבאמת אוכל להיות משוחרר במיניות, זה לראות את בת הזוג שלי. חשוב לי לוודא שהיא במקום נוח ונעים עבורה כי אני מבין שאם היא במקום כזה – השמיים הם הגבול, ואם היא לא, זה יכול להיות מצלק עבור שנינו.

    מוזמנים לנסות את זה בתור משחק מקדים. עוד בבר כשאתם יושבים לבירה, או בשיחה בצ'ט כשאתם גולשים בטינדר. אני יודע שזה יכול מצד אחד לייצר להט ותשוקה, ומהצד השני לחסוך כאב לב ואכזבה.

    ***

    גם עבור אלה מאיתנו שמצויים בזוגיות, למיניות האיטית יש מה להציע.

    הרעיון הראשון והחשוב ביותר, הוא להבין שמיניות זה דבר חשוב, ולכן יש לתת לעיסוק בה זמן ומקום הולם.

    בעולם של ימינו, מיניות היא "משהו שקורה" אחרי שנכנסים למיטה, ובדרך כלל באופן ספונטני, כי אם מתכננים את הסקס זה מוציא ממנו את כל הכיף. גם לגבי תפיסה זאת, שמקורה ככל הנראה בסרטים, אני יכול להעיד אחרת לגמרי.

    לקבוע זמן ומקום. כל דבר שחשוב לנו מספיק, אנחנו דואגים לפנות לו זמן מתאים. קובעים מראש יום, שעה, רושמים ביומן ומוודאים שזה אכן קורה במציאות. ההתכוונות וקביעת הזמן מייצרת נינוחות, שקט ואנרגיה שמעניקה למיניות את המקום הראוי לה, ולא את התחושה שמדובר במשהו שנעשה כדרך אגב.

    גם למקום שנבחר יש חשיבות. חדר השינה הוא מקום מוצלח, אבל מן הראוי לארגן אותו בצורה שתהלום ותעצים את החוויה. להעיף את הכביסה לחדר אחר, להדליק נרות, להשמיע מוזיקה נעימה – להכין אותו באופן שישרת בצורה הטובה ביותר את עשיית האהבה.

    האיטיות עצמה. לרוב, מיניות בראש שלנו מתקשרת לתשוקה סוערת, אש לוהטת ודברים שעפים באוויר. אבל זוגיות, תודה לאל, היא לא סרט פורנו, ואהבה היא הרבה יותר מזה. מסיבה זאת ממש, ההאטה בסקס יכולה להגביר את ההנאה. אנחנו עוצרים רגע ולוקחים את הזמן כדי ליצור ציפייה, מוכנות, התרגשות וגירוי.
    סקס איטי יכול להתחיל בפעולות לכאורה לא מגרות. לשים את היד של בן הזוג על אבר המין הנשי, מבחוץ. ממש לכסות אותו מבלי לנוע, מבלי לחדור. רק להיות שם. נוכח. ואותו הדבר בדיוק גם מהצד השני – לשנים יד ולהחזיק באיבר המין הגברי, מבלי לעשות כלום. רק להיות שם שניה נוכחת. לתת לציפיות, למחשבות, לגירוי למלא את החלל. לא רק לאינטנסיביות.

    נשימה והתכווננות. בעירום, או לפחות קרוב מאוד לעירום, יושבים אחד מול השניה, כשהרגליים של האישה חובקות את הגוף של הגבר אבל אין מגע בין אברי המין. אוחזים אחד את השניה ונושמים ביחד. מסנכרנים את הנשימה ולו קצת כדי להרגיש את החיבור. לאחר כמה רגעים של נשימה, משתפים במחשבות – זה יכול להיות הדברים שהייתם רוצים שיקרו, המקום שבו אתם נמצאים, מה שמדליק אתכם, או כל דבר אחר מהלב שמחובר לרגע הזה.

    כן, אני יודע, גם אצלי, בהתחלה, התגובה המידית לרעיון הזה הייתה – נו באמת! ועד היום, לעיתים, כשזוגתי מבקשת שנעשה את זה אין לי סבלנות. ואז אני שם לב שאם אין לי סבלנות לזה, כיצד אוכל לעשות את אחד הדברים המחוברים, החשופים והמהנים ביותר שאנחנו יכולים לעשות ביחד? התרגיל הזה בעיקר מחבר אותי לכאן ועכשיו. לעובדה שאני פה איתך, ואני חולק את שעל ליבי, ואת המחשבות המגרות שלי, וזה בפני עצמו יכול לייצר חיבור משמעותי.

    קלילות ושיח. לפעמים, המיניות שלנו עמוסה במטעני עבר, מה שמכביד על ההנאה ממנה. להקליל את המיניות זו דרך נהדרת לייצר חיבור מדהים – כזה שמוביל משיכה וגירוי.

    אז איך מייצרים את זה – מותר לדבר תוך כדי, אפילו רצוי. אם אפשר לצחוק – זה בכלל מדהים.

    צחוק גורם לשרירים להיות רפויים – שזה המצב הרצוי – לא להיות מתוחים.

    אז לדבר תוך כדי זה מומלץ, לתקשר, לספר, ללחוש, לצחוק. לצאת מתוך הקונכיה של עצמי. לא רק עם המחשבות והדברים שעוברים לי בראש. לשתף. זה בסופו של דבר חיבור בין שניים – לא כל אחד עם עצמו.

    שיחה.

    מה? הרגע דיברת על זה לא?

    אז הכוונה היא לא תוך כדי. אלא אחרי. לפני, מתי שזה ממש לא על השולחן.

    מיניות היא נושא מורכב. יש בה דברים כואבים, וכל כך הרבה חשיפה וכל כך הרבה מטענים ומעצורים.

    זה מרגיש לנו כמו משהו שלא מדברים עליו באמת. אז ממליץ ממש בחום כן לדבר על זה – לשים את המין על השולחן ולשבת לקפה, או לארוחה ולדבר על זה. אפשר להכין כמה שאלות לפני (כמו: מה הדברים שאת / אתה הכי אוהב, או מה מדליק יותר, או מה הלבוש שהכי עושה לך את זה). עצם השיח על משהו – מייצר מודעות – והמודעות הזו מייצרת חיבור.

    אני יודע שהמחשבה על כל הפרקטיקה הזו היא משהו שלפעמים בא לנו לדפדף הלאה. היא לא טבעית לנו. אבל, במהלך חיי למדתי שכאשר לא מדברים על משהו מורכב, ויוצאים מתוך הנחה שהכל סבבה, מגלים, לעיתים מאוחר מדי, שמתחת לפני השטח רוחשים דברים שיכולים לפרק גם את החיבור המוצלח ביותר. השיח וההסכמה לדבר על דברים – גם אם מביכים או קשים – יכולים לייצר מיניות אחרת, נוכחת, מחוברת ומדהימה.

    ***

    גם אם הפרקטיקה שהצעתי פחות מדברת אליכם, חשובה לי יותר המהות – מיניות היא הרבה יותר מסקס.
    מיניות היא משהו קסום ואיטי שמועצם כשלא ממהרים לשום מקום. גם קוויקי יכול להיות "איטי". מהיר בזמן האקט עצמו, איטי בכך שאנחנו באמת שם ברגע עצמו, עם קשב ועם רגישות, ביחד עם בן או בת הזוג.

    המסע אליו יצאתי לא הפך את חיי לסרט אירוטי, אבל ההתעמקות בנושא בהחלט הפכה את המיניות שלי למשהו אחר. לא עוד משימה שצריך לעשות עליה וי רק כדי להגיד שאנחנו בסדר, ולא רק אקט שהוא תוצר של דחף בלתי נשלט. היחסים המיניים הפכו למפגשים קסומים, שלא פעם תוהים איך הם מתעלים בכל פעם מחדש מעל כל מה שהיה לפניהם. ולא כי היו בהם תנוחות אקרובטיות חדשות, שברנו שיא במספר האורגזמות, או התנסינו בדברים הרפתקניים כמו אורגיות או חילופי זוגות, אלא רק בגלל שיישמנו סוד קטן, עתיק ימים וקסום – היינו שם נוכחים, אחד עם השניה, בכל רגע נתון.

    ***

    יובל פלס הוא יזם חברתי ועסקי, וממקימי הג'ימבורי הראשון בעולם למבוגרים

    _________________________

    פורסם במקור באתר סלואו


    להגיב
  • עזרו לנו להביא את "משפט הבנקאים" לכל המסכים בישראל

     

    אהלן, אני אליאב לילטי ואני במאי קולנוע וטלוויזיה.

    אין כמעט אזרח שלא נפגע או נכווה בדרך זו או אחרת מכוחם הדורסני של הבנקים בישראל. בחמש השנים האחרונות אני עוקב אחרי הסיפור של עו"ד ברק כהן ופעילי באים לבנקאים, שניהלו מאבק עיקש נגד צמרת המערכת הבנקאית.

    הפופולריות העצומה שלה זוכה עו"ד כהן ברחוב הישראלי נובעת קודם כל מההזדהות העצומה שהרחוב הישראלי מרגיש כלפי המאבק הזה. לבד מההזדהות הרחבה, המשפט והסרט חושפים פרטים, מסמכים ועדויות מטרידים ביותר אודות קשרי הון-שלטון-עיתון-משטרה-פרקליטות.

    בניסיון להשתיק את המאבק של ברק וחבריו הוגשו קובלנות פליליות, הוסרו הדפים של "באים לבנקאים" בפייסבוק ובגוגל, לשכת עורכי הדין בראשות אפי נוה השעתה את רישיון עריכת הדין של ברק, בנק לאומי ניסה להכריז עליו כפושט רגל,  בוצעו אחריו מעקבים ואפילו גויס נגדו מומחה למלחמה בטרור! כל  זאת, על אף העובדה שברק מתנגד באופן נחרץ לאלימות וכל מודל הפעולה שלו מושתת על מחאה בגבולות החוק.

    שיאו של ניסיון ההשתקה הזה היה "משפט הבנקאים". על פעילותם ב"באים לבנקאים" עמדו ברק כהן וחבריו למשפט. האישומים כללו סעיפים חמורים כקשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים שכמו לקוחים ממשפט נגד משפחת פשע מסוכנת. המאבק של ברק החל כאקט שנתפס בתחילה כאקט  דון קישוטי וכמובן חסר כל סיכוי מול הגופים החזקים במדינה ששילבו ידיים לנטרל את פעילותו. פעילי "באים לבנקאים" לא נבהלו מהמשפט נגדם. עבורם הייתה זו הזדמנות יקרה מפז להפוך את היוצרות; להפוך את האישומים נגדם לכתב אישום כנגד ראשי המערכת הבנקאית, הפרקליטות והמשטרה.

    מהלך שהוכתר כהצלחה מהדהדת.

    תיעדתי כל פעולה, כל חקירה וכל דיון בבית משפט.

    במשפט, הבנקאים הבכירים נתנו לראשונה דין וחשבון על תהליכי הגבייה הדורסניים, על שכר הבכירים, על הפשעים שהודו בהם בארה"ב ועל האשראי המיוחד לבעלי הכוח.

    מה קרה מאז? משפט הבנקאים החל בקול תרועה רמה כאשר דיון אחר דיון, משטרת ישראל, הפרקליטות ובנק לאומי מובכים שוב ושוב, סעיפי אישום נמחקים וההתנהלות הבעייתית ולפרקים לא חוקית של בנק לאומי ובכיריו נחשפת במלואה. שיאו של המשפט היה בעדותה הדרמטית בת שלושת הימים של מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח, בה נחקרה בנוגע להסדר הטיעון של לאומי עם הרשויות בארה"ב (שכלל גם קנס של שני מיליארד ש'"ח). בעדותה נחשפו הליכי הגבייה הדורסניים, מערכת קבלת ההחלטות ופעולות לא חוקיות שביצע בנק לאומי נגד עו"ד כהן. שיאו הבא של המשפט אמור היה להיות התייצבותו לעדות של ציון קינן מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר. אבל הפרקליטות והמדינה החליטו לרדת מהעץ הגבוה שעליו רצו לתלות את ברק וחבריו והגיעו להסדר טיעון.

    אבל הסיפור לא תם. עו"ד כהן הגיש תביעות אזרחיות כנגד בנק לאומי וחנן פרידמן (היועץ המשפטי של בנק לאומי דאז שקוּדם לתפקיד מנכ"ל לאומי) וכנגד היועץ למלחמה בטרור טיראן פרטוק על פגיעה בפרטיות.

    תלונות נוספות הוגשו כנגד מספר שוטרים על בידוי ראיות ותיאום עדויות והוגשה התראה לפני תביעה אזרחית נגד ארז ריכטנברג, התובע במשפט מטעם פרקליטות המדינה.

    ובמקביל, אפי נוה הודח מראשות לשכת עורכי הדין ומואשם בשוחד; ציון קינן ויאיר סרוסי הודחו מתפקידם ;רקפת רוסק עמינח פרשה מתפקידה; חוקק חוק שכר הבכירים; נוסחו כללים חדשים לגביית חובות מחייבים (חוזר לבנקים מאת חדווה בר, הממונה על הבנקים); נפתחה חקירה בארץ על הסכם הטיעון של לאומי עם הרשויות הפדרליות בארה"ב וקרו זעזועים נוספים שיפורטו בהמשך.

    והסרט "משפט הבנקאים"? 

    לסרט הצטרפה המפיקה סתיו מירון וכעת אנו בשלב גיוס כספים, צילומי ראיונות ותחילת עריכה.

    מלבד החומרים שאני עצמי צילמתי במשך 4.5 השנים האחרונות, יישזרו בסרט חומרי גלם רבים מאוד של ברק עצמו ופעילים נוספים. אחת העדויות הדרמטיות ביותר שתופיע בסרט היא עדותה של מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח, החושפת את מנגנון קבלת ההחלטות ואף מעמתת אותה עם העבירות שביצע לאומי בארה"ב, שבגינן נקנס בסכום חסר תקדים של 2 מיליארד ₪.

    כדי שהסרט החשוב הזה יגיע לכל אחת ואחד בציבור, אני צריך את התמיכה שלכם.

    יש לנו תשורות נפלאות בשבילכם, כולל כרטיסים לסרט.

    עכשיו אתן ואתם יכולים להיות חלק מיצירת הסרט.

    היכנסו ללינק, בחרו תשורה ועזרו לנו להביא את "משפט הבנקאים" לכל המסכים בישראל.

    תודה רבה

    אליאב


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 11 – הטור של מאיר ושירז אריאל

    [הטור העשירי: Carry on Mr. Dylan – השיר הגנוז של מאיר אריאל]

    זה נכון שבשנת ה 20 לזכרו, אבא שלי קיבל הרבה כבוד והערכה. זו היתה שנה עם רצף שיאים מרגשים (יציאת שלושת השירים 'משורר', 'פילוג' וכמובן 'קרי און', יציאת הספר החדש, יציאת חוברת האקורדים, מופע ענק ועוד) וזה מאוד נעים ומעורר הודיה.

    לא מזמן נערך ערב מחווה למשוררת רחל, 90 שנה למותה! מאוד חימם את ליבי שיש מי שטורח להזכיר ולזכור את המשוררים הישראלים הראשונים. האמת שנדמה לי שכל עוד הדור של הוריי והדור שלי קיימים, זיכרון המשוררים הראשונים מובטח. מה יהיה עוד 20 שנים? האם נצליח להעביר לדור הצעיר את חשיבות הזיכרון?

    היו שחשבו שאחרי יציאת הספר אני אחווה נפילת מתח, פתאום יהיה ריק. דווקא מתאים לי אתנחתא ואז התכנון הכללי שלי הוא לחזור לעשות מה שעשיתי לפני הרבה שנים, מפגשי דיון על החומרים הפילוסופיים של אבא. מכל מיני כיוונים. בכל מפגש דיברנו וניתחנו שנים עד שלושה חומרים וזה הלך ותפס תאוצה. אבל אז יצאתי ללימודים ועשיתי פאוז על המפגשים. עכשיו מרגיש לי נכון לחזור לזה ואני מחפשת את המקום הנכון שיכול לארח מפגש קבוע כזה באזור פרדס חנה.

    מיזם דומה אך שונה התחיל לא מזמן בתל אביב בהנחיית יותם זיו וחמי בן לביא .. במפגשי הלימוד יותם מנחה ואחת לחודש מתארח אומן ויוצר שקשור איכשהו למאיר אריאל. במפגש של 12.2 יתארח החבר שלום חנוך וגם יראיינו אותי קצת. ההנחיה של יותם מאוד נעימה וזה מפגש מומלץ מאוד.  (מכירת כרטיסים מתחילה ב 27.1)

    ואם חשבתם שכאן זה נגמר אז ההפך הוא הנכון. אנחנו חווים גל של פניות עם בקשות לכל מיני פרויקטים שכולם עוסקים במאיר אריאל: יש רעיון למחזה המבוסס על כתביו מהספר החדש. יש יוזמה לתערוכה המבוססת על שיריו, יש יוזמה ליצירת סדרה המבוססת על חייו. על איזה אתנחתא אתם מדברים?

    עכשיו מתחיל להיות לי מאוד חסר מקום קבוע שיכול לארח את המפגשים והיוזמות האלו. מקום שאפשר להגיע אליו גם ללא קבוצה, מקום שישמר את המורשת.  כי מאז שאמא יצאה מהבית הגדול שבו גרה שהפך לסוג של בית מאיר אריאל, אין בית מאיר אריאל. וזה חסר לי, זה חסר לאמא, זה חסר לכולנו. אני מרגישה את גלגלי ההפקה מתעוררים…

    עכשיו דמיינו את הדבר הבא:

    המרכז לרוח ותרבות – בית מאיר אריאל

    להלן חזון:

    המקום הזה יכלול מספר חללים שבהם יתאפשרו מגוון פעולות:
    חדר ארכיון – שם ניתן יהיה לעיין בחומרים הסרוקים, לקרוא מאמרי עיתונות מכל השנים, לחפש חומרים לעבודות, לשבת בנוח להתחבר עם הכתובים.
    על קירות החלל המרכזי תוצג תערוכה שתכלול את רישומיו, כתבי היד, חומרים מעניינים מחייו ועוד. התערוכה תתחלף אחת למספר חודשים ותכלול גם יצירות של אמנים שיצרו ציורים ויצירות בהשראת מאיר אריאל.  החלל המרכזי יכלול בית קפה עם נשנושים.
    חדר למפגשים וסדנאות – בו יתקיימו מפגשי לימוד שיכללו גם את הגותו של מאיר אריאל אך גם סדנאות שונות מעולם התרבות והרוח. שיעורי כתיבה, לימודי נגינה ועוד.
    במקום יתקיימו הרצאות שונות, סדנאות חד פעמיות וגם קבועות, הקרנות של סרטוני וידאו מהארכיון המשפחתי, הקרנות סרטים מיוחדים ובחגים שונים יתקיימו אירועים, בסוכות תהיה סוכה וכו'…

    איך עד כה?

    אני רק אוסיף שבמקום יוכלו להתקיים השקות של ספרים, תערוכות של אמנים ואירועים מיוחדים.
    וגם, כמובן, שיהיה במקום הזה את הבר האדום…נראה מי מזהה מאיזה שיר זה…והבר הזה יפעל עם אופציה להופעות קטנות ואינטימיות.

    שלמות. נדרשים רק חמישה מיליון שקלים.

    חזרה למציאות. אני מכנסת ישיבה דחופה עם ההיגיון הבריא שלי, מזמינה גם את אומץ, יצירתיות ומקוריות.  חברים, האם הדבר אפשרי במציאות? הגיון בריא: את לא אמתית. אומץ: תירגע, יתכן ויש לזה התכנות. יצירתיות ומקוריות יחד: אנחנו על זה. אני: נכון יש הרבה עבודה אבל בתכלס אפשרי. הגיון בריא: את מבינה שזה חמש שנים מעכשיו כן? יצירתיות ומקוריות: תנוח, תכף תראה קסמים. אני: נו נהדר, זה יהיה מוכן לשנה 25 לזכרו של אבא.

    יצירתיות ומקוריות מנהלות דיון ער עם ההיגיון הבריא שלי על אסטרטגיות, גישות, יציאות לא מתוכננות ונזרקים לאוויר רעיונות שלא נפסלים על הסף, אומץ ואני יצאנו לסיגריה כדי לדון בלו"ז.

    חזרה למציאות באמת.

    אבל איזה כיף לעוף ככה על החלום הזה, אני רואה בדמיון את המרכז הזה, את הבית הזה קיים ופועל, אנשים יושבים בבר האדום, אנשים לומדים מאיר אריאל, אנשים מגיעים עם הילדים שלהם, אנשים לא שוכחים.

    זה החזון.

    להוריי מעולם לא היה בית בבעלותם, יוצאי קיבוץ שכאלה. אנחנו משפחה ללא הון עצמי או ירושה נחמדה. אני מפיצה עכשיו אדוות אופטימיות, קיים סיכוי טוב שהיא תגיע לאדם הנכון ואז דברים קורים. אני מאלו שמאמינות ביצירת מציאות ע"י מחשבה מספיק חזקה עקבית ונחושה. אז אני אמשיך לראות בדמיוני את הבית הזה קיים עד שיהיה קיים.

    מי שבעד, מוזמן לשתף את המסר לעולם.

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • תמכו באנו – עזרו לנו לעזור למאבק הבא

    לתמיכה לחצו כאן >

    עזרו לנו לתת גב לאלפי מנהיגים ומנהיגות שפועלים סביב השעון כדי שישראל תהיה דמוקרטית, שוויונית, צודקת, סביבתית יותר. תנו לנו את הכח לתת כח למאבק החברתי הגדול הבא.

    להוביל שינוי חברתי זה מאתגר: לדמיין מציאות אחרת; לשכנע אנשים שזה אפשרי; לגייס תמיכה ציבורית ולהגיע למי שמקבל את ההחלטות.
    עשרות אלפי גיבורים מובילים מאבקים לשינוי בישראל לטובת כולנו – אם זה מאבק להקמת גן משחקים בשכונה, אם זה מאבק להגברת תדירות האוטובוסים בעיר; אם זה קמפיין לחיזוק מערכת הבריאות או הפחתת הצפיפות בכיתות.

    אנו נותנת להם גב, כדי שיוכלו להצליח.

    כבר 5 שנים שאנחנו עוזרים למנהיגות ומנהיגים חברתיים להוביל שינוי: דרך מתן ייעוץ אסטרטגי, בחיבור עם מקבלי החלטות, בגרפיקה ומיתוג, בהשאלת ציוד ובסיוע ביחסי ציבור. באמצעות מתן גב לאקטיביסטים הצלחנו לגייס תמיכה של מאות אלפי ישראלים ולקדם שינויים אדירים: לחזק את טוהר הבחירות ולמנוע זיופים; לדאוג לפיקוח על הפעוטונים ומעונות היום כדי להגן על הילדים שלנו; לקדם העסקה ישירה של אלפי עובדים; לקדם הכרזה של שמורות טבע ימיות, להגן על החופים ועל הים; ועוד ועוד ועוד.
    כשנותנים גב למנהיגות אמיתית שבאה מהשטח, מצליחים לעשות שינוי אמיתי.

    מה אנחנו עושים עם הכסף?

    1. כל 3000 ש"ח שנגייס עוזרים לנו לתת גב לעוד מאבק חברתי שלכם.ן: אנשים שנאבקים על הגברת תדירות האוטובוסים ברחוב שלהם; על שיפור החינוך בעיר או במדינה; מניעת בנייה בשטח פתוח ועצירת מפעלים מזהמים; ועוד מאבקים רבים אחרים.
    2. כשאנחנו מגייסים 80,000 ש"ח אנחנו יכולים להרים אתכם.ן מאבק ברמה הארצית: כך ייסדנו את חינוך מלידה שמובילה את המאבק על הגנת הילדים של כולנו; טוהר הבחירות – שהובילו מהפכה במניעת זיופים במערכות הבחירות; או אנשי הים התיכון, שמגנים על הים והסביבה.
    3. עם 60,000 ש"ח אנחנו יכולים ליצור הכשרות ולהפוך את אקטיביסטים בישראל למקצועיים ומיומנים יותר – איך להופיע בתקשורת, איך להשתמש ברשת, איך לארגן קהילה.

    כדי שנוכל להגדיל את ההשפעה, לחזק יותר מאבקים ויותר פעילות ופעילים, ליצור רשת רחבה של אקטיביסטים שתומכים זה בזה ונלחמים יחד על שוויון, צדק חברתי ודמוקרטיה – אנחנו צריכים אתכם – תרמו עכשיו למאבק הגדול הבא!

    לתמיכה לחצו כאן >

    ליצירת קשר עם העמותה:

    טלפון: 03-6096585   |   אי-מייל: jake@anu.org.il   |   אתר www.anu.org.il   


    להגיב
  • המדריך הקצר לחיים ללא קניות

    [עמית נויפלד]

    לרגל חגי הקניות הקרבים ובאים: שופינג IL, חג הרווקים הסיני, בלאק פריידי וסייבר מאנדי – להלן מגוון דרכים בהן ניתן לנצל בצורה הטובה ביותר את ההטבות המוצעות, וליהנות מחיסכון מקסימלי בהוצאות:

    לעשות אאוטינג לחפצים. עברו על ארונות הבגדים שלכם, על כלי המטבח, על מדפי הספרים. ככל הנראה תמצאו בגדים שלא לבשתם שנים (או מעולם) ועכשיו דווקא ייראו לכם נאים. בארונות המטבח אולי תמצאו מכשיר להכנת פסטה ביתית שהשתמשתם בו רק פעם אחת, וזאת הזדמנות טובה להזמין שוב את החברים לארוחה איטית. את כל הספרים בבית שעדיין לא קראתם שימו בערימה מסודרת, בחרו אחד וקראו לפחות עשרה עמודים. אל תתפתו לקנות עוד בגדים/כלי מטבח/ספרים וכו' עד שלא סיימתם לנצל את כל האחרים שמונחים אצלכם בבית ללא שימוש.

    להחליף עם חברים. גם אחרי שהשתמשתם בכול עדיין אין צורך לרוץ לחנות הקרובה, עדיף להתחיל להחליף ולשתף חפצים עם חברים. אם מכונת הפסטה עומדת רוב הזמן ללא שימוש אפשר להחליף אותה מידי פעם עם מכונה ביתית לייצור גלידה שמעלה אבק בארון של חבר אחר, או מסחטת מיצים מהשבוע שבו הוא החליט לחיות חיים בריאים. מסיבות להחלפת בגדים כבר הפכו לקלאסיקה מודרנית, וכן, גם ביבליופילים עם תעודות יכולים להשאיל מידי פעם ספרים, ולרשום למי נתנו באלף מקומות שונים.

    להקים בנק חפצים. האנשים שהכי נוח לשתף איתם חפצים הם השכנים שלנו. אם יש לכם מקלט בבניין, או מחסן משותף, הציעו לשכנים האחרים להניח בו בצורה מסודרת את החפצים בהם אתם כמעט ולא עושים שימוש ביום יום: מקדחה, סולם, אקדח דבק, שואב אבק, תיבת כלי עבודה וכו'. רשימה שתיתלה על הדלת עם פירוט המוצרים תוכל לסייע למעקב כאשר כל שכן שלקח מוצר יחתום את שמו על גבה. אין לכם מקלט או מחסן פנוי – אל ייאוש, "אפליקציית הבניין" דורשת רק עט ודף נייר.

    לתקן דברים. לפני כמה ימים התקלקל מנגנון הכיסא המשרדי שלי, הוא לא עלה וירד כמו שצריך. מאחר ומדובר בכיסא בן כעשר שנים, הסקנו שהוא מיצה את גלגולו הנוכחי והתקשרנו לחנות ממנה רכשנו אותו במטרה להזמין חדש. במקום לנצל את המצב, בעל העסק נזף בנו והגיע יום למחרת על מנת להחליף את הבוכנה הפנימית. זה עלה רבע ממה שהיה עולה כיסא חדש. העולם מלא באנשים שמתפרנסים מלתקן דברים: נעלים, בגדים, רהיטים, מכשירי חשמל כאלה ואחרים. בדקו אם יש לכם בבית משהו קרוע, שבור או מקולקל וקחו אותו ביום שישי הבא לתיקון. התחושה של להשיב משהו מת לחיים שקולה להנאה שבלגדל משהו שאפשר לאכול באדנית.

    לגדל משהו שאפשר לאכול. האדניות הריקות שעדיין תלויות לכם על המעקה, מונחות בכניסה לבית או זרוקות על הגג. הכשירו אותן מחדש ושתלו בהן משהו שבעוד כמה שבועות יוכל להשתכשך לכם בכוס התה, או לבלות עם חברים אחרים בקערת הסלט.The Chair 

    לבקר בשוקי פשפשים. יום שישי הוא יום נהדר לשוקי פשפשים, ולפחות לטעמי, רכישה של משהו יד שניה, לפחות מבחינה סביבתית, שקולה לרכישת שום דבר (בהנחה שלא מנצלים את ה"לופ הול" הזה על מנת לרהט מחדש את כל הבית ולזרוק חפצים ישנים לרחוב). מעבר לעובדה שחפצים ישנים נבנו טרם עידן "מנגנוני היישון" המובנים, מה שמבטיח להם בסבירות גבוהה חיים ארוכים יותר משל מוצרים חדשים (על רוב הרהיטים בבית שלי אפשר למצוא מדבקות של "מס מותרות"), הרי שהמחשבה העמוקה שהושקעה בכל אחד ואחד מהם הופכת אותם למתנות מוצלחות לכמעט כל אירוע שתוכלו לדמיין. הציצו בפוסט הזה ותוכלו לעצור תעשייה שמגלגלת 10 מיליארד שקלים בשנה.

    לנסוע לחירייה. באמת, סעו לשם. יש מעט מאוד חוויות עוצמתיות כמו עמידה על הרמפה שמעל בור האשפה, ובהייה בדחפורים העצומים שמניעים את הררי האשפה שאנחנו יוצרים בכול יום מחדש. צרו קשר עם המרכז לחינוך סביבתי בחירייה, ותאמו לעצמכם ביקור עם המשפחה או חברים. כתבתי על הביקור שערכתי במקום בפוסט הזה, ואתם יכולים להתרשם מהתמונות, אם כי אני מבטיח לכם שהן לא מהוות תחליף הולם לחוויה העל חושית שתעברו אם תגיעו לשם בעצמכם.

    להכיר את המנגנונים שגורמים לנו לרצות לקנות עוד. אם כבר נכנסתם לפוסט על הביקור בחירייה, כדאי מאוד גם לקרוא על הסיפורים שמספרים לנו כדי לגרום לנו לקנות דברים: הסיפור אודות שיפור רמת החיים, הסיפור אודות החירות, הסיפור אודות ההצלחה, וגם הסיפור אודות העיצוב. הם כולם שם, בתמציתיות, ממש מתחת לתמונות, ויכולים להעביר לכם לפחות 15 דקות.

    להתרחק מאתרי מכירות ברשת ומרשתות. מצטער, אני פשוט לא יכול להתאפק. כתבתי בהרבה מקומות אחרים על למה לא לקנות ברשתות, אבל בחודש שמוקדש כולו לחגי קניות, כמעט מתבקש לשים על כך דגש – אתרי מכירות ברשת ורשתות תמיד יגרמו לנו לקנות יותר ממה שאנחנו צריכים, בעיקר באמצעות שלל "מבצעים", אבל גם באמצעות תכנון כמעט מדעי של מיקום מוצרים וסידור מעברים או לינקים ל"מוצרים דומים שאחרים אהבו", שפועל על התת-מודע שלנו בלי שאנחנו מרגישים. אם מסיבה כזו או אחרת אתם ממש חייבים לקנות משהו בזמן הקרוב (או בכלל מתישהו בחיים למרות הפוסט הנוכחי), עשו זאת בחנויות קטנות, פרטיות, עצמאיות, עם בעלי בית שעומדים מאחורי הקופות. אני מבטיח לכם שחוויית הקנייה תהיה מוצלחת בהרבה, שתקנו רק מה שאתם צריכים, וכשתחזרו אליהן בפעם השנייה, או לכל המאוחר השלישית, כבר תהפכו ללקוחות קבועים שזוכים גם לחיוך רחב ולניד ראש גם אם הם בסוף לא קונים כלום.

    *******

    פורסם במקור באתר Slow


    להגיב
  • קלפי פנימהות – דרך באך

    [סוזי מור]

     

    לפני כשנתיים יצאתי למסע מדהים, שהתחיל בצורה של ויז'ן מרגש- קרם צורה ומילה בתוכי, ולאחרונה גם מתגשם במציאות.
    קלפי "פנימהות- דרך באך"

    הרעיון מרגש אותי בטרוף והעשייה וההתממשות של הרעיון במציאות הגשמית- אפילו עוד יותר מרגשת.

    אוריין שביט, מאיירת בחסד עליון- מצליחה לקחת את מה שיושב אצלי בראש, ולדייק אותו בצורה מדהימה על גבי הנייר.
    מצליחה לקחת את התיאורים שלי ולמזוג לתוכם צבע וממשות.
    להוריד רעיונות מין הרוח אל החומר- אין חוויה מדהימה מזו!!

    לפני 10 ימים הפרויקט עלה להדסטארט- אתר לגיוס המונים, ובזכות התמיכה של ההמונים ורק אם אגיע ל100% – הקלפים יוכלו להיוולד לאור!

    לתמיכה בפרויקט >

     

    איך זה התחיל
    כשהתחלתי ללמוד פרחי באך- מהר מאד התאהבתי בכלי.
    התאהבתי כל כך שלא יכולתי להפסיק לחשוב על איך אפשר להשתמש בכלי הזה בעוד צורות, בעוד דרכים, איך אפשר להפיץ אותו לקהל רחב יותר.
    ויום אחד תוך כדי סיעור מוחות עם חברה מהכיתה, נצנץ בראשי רעיון הקלפים.
    בתור חובבת קלפים – זה מיד הדליק אותי.
    שהיתי עם המחשבה על זה תקופה- בדקתי, חקרתי את השוק, נבהלתי, לא האמנתי שאני באמת יכולה… התבשלתי..
    אבל את הדבר שקרה לי בתוך הראש ובעיקר בלב ובבטן באותה תקופה- לא הצלחתי להשתיק.
    זה היה חזק ממני.
    המהויות של תמציות הפרחים התחילו להתגלות אלי בזו אחר זו כציורים יפיפיים- כל מהות לבשה צורה.

    הבנתי שאני חייבת להוציא את הפלא הזה לאור.
    התחברתי למאיירת נפלאה, שנדלקה כמוני על הרעיון והתחילה לעבוד על הציורים כפי שראיתי אותם בעני רוחי.
    ההתרגשות של לראות את הדמיון שלי מקבל צורה אמיתית היא ענקית.
    פרויקט סופר מרגש!

    עלי-
    סוזי, בת זוג למוטי ואמא לעלמא (11), אומני (6) וגומא (3).
    יוצרת, מפסלת, מציירת, מטפלת, מנחה מעגלים וקבוצות ובעיקר מסתכלת פנימה, בהקשבה לעצמי ולסובבים אותי.
    נמצאת בלמידה והתפתחות כבר שנים רבות. ב11 השנים האחרונות הייתי בעיקר אמא במשרה מליאה.
    לפני כשנה יצאתי לחפש ולמצוא את עצמי מחדש.
    באותה תקופה התחילו הקלפים כבר להירקם במוחי אך עדיין לא נתתי להם תוקף.
    החיפוש לקח אותי לעשיה וליצירה הזאת. הבנתי שזה גדול ממני וזה הפך לחלום שחייבת להגשים.

    והנה אני כאן- ביחד איתכם- ורק יחד נוכל להגשים את החלום הזה שלי.

    על הערכה-
    39 קלפים.
    לכל קלף שם, מספר, ציור, תנועה ומסר מחזק.
    כל קלף מבטא דפוס רגשי-מנטלי-אנרגטי מסוים.
    הצד האחורי של הקלפים אחיד על מנת לאפשר בחירה בקלף סמוי.
    הערכה תכלול חוברת הסברים, בה יהיו הסברים מפורטים יותר לגבי כל מסר, וכן יהיו מס' שאלות מיקוד- על מנת לאפשר עבודת עומק התפתחותית.
    הערכה תגיע בשקית בד, כך שיהיה נוח לשאת אותה בתיק לכל מקום!

    הקלפים מתאימים מאד לעבודה בקליניקה, בין אם בטיפול בפרחי באך או בכל טיפול באשר הוא.
    מתאימים מאד לעבודה בקבוצות ומעגלים, וכמו כן אפשר לעשות איתם עבודה אישית מדהימה.

    וכאן אתם נכנסים לתמונה- זקוקה לתמיכה שלכם בי ובפרויקט המרגש הזה על מנת שאוכל ללדת את הקלפים האלו לאור.
    רק עם גיוס של 100% – הקלפים באמת יוכלו להיות מודפסים ומופצים.

    הערכה נמכרת בהדסטארט במחיר השקה מוזל במיוחד ויש עוד הרבה תשורות שוות וכיפיות
    כנסו ותתמכו >

    תודה מעומק הלב!


    להגיב
  • פסטיבל דרך הנדיב 2

     

    דרך הנדיב 2 – קהילה יוצרת פסטיבל

    14-16.11.19 ברחבי פרדס חנה והסביבה

     

    "דרך הנדיב" הוא פסטיבל קהילתי בפרדס חנה-כרכור, המושתת כולו על יצירה עצמית, אחריות אישית ונדיבות. במשך סופשבוע אחד יתקיימו במושבה ובסביבתה מעל 200 אמנות ותרבות מגוונים, יצירתיים וצבעוניים. האירועים יתקיימו בבתים פרטיים, במבנים ציבוריים ובמרחב הציבורי.
    פסטיבל "דרך הנדיב" נוצר מתוך ידיעה עמוקה שלכל אחת ואחד מאיתנו יש מה לתת.

    שלושת העקרונות המנחים ביצירת הפסטיבל הם:

    יצירה עצמית

    כל אחת ואחד יכולים ליצור אירוע.

    אחריות אישית

    האחריות המלאה על כל אירוע היא של היוצר.ת שלו. אין לפסטיבל הנהלה, אלא צוות מתנדב שתפקידו להציע את הפלטפורמה ולסייע בהפקה..

    נדיבות

    הכניסה לכל אירועי הפסטיבל חופשית. היוצרים, המשתתפים וצוות ההפקה – כולנו פועלות ופועלים בהתנדבות.

     

    הפסטיבל של כולנו!

    האחריות על הפסטיבל היא של כל אחת ואחד מאיתנו, דרך שמירה אקטיבית על הניקיון, התנהלות מכבדת בכבישים ובמרחב הציבורי ונדיבות כלפי הקהילה. נדיבות יכולה להתבטא באופנים רבים: בהסעות לאירועים, בהבאת סיר מרק או עוגיות ביתיות, בהפרחת בועות סבון ברחוב, בסיוע בפירוק אחרי אירוע, בהבעת תודה נלהבת לזמרת, במופע ספונטני ברחוב ובעוד אינסוף דרכי הנדיב.
    הפסטיבל הוא פרי יוזמה של תושבות ותושבים, בשיתוף פעולה עם המועצה המקומית, ואינו נתמך על ידי גורמים מסחריים.

    השתתפות בפסטיבל היא דרך לשלוח לחם על פני המים, להיחשף, לזכות בהכרה. לא תאמינו כמה מהמשתתפים והמשתתפות בפסטיבל הקודם דיווחו אחריו על פרויקטים והזמנות ושיתופי פעולה מניבים שצמחו בעקבותיו!

    (ההרשמה לאירועים חדשים הסתיימה אבל עדיין ניתן לארח, ליצור שיתופי פעולה ולעזור!)

    **

    לאתר של פסטיבל דרך הנדיב >

    ללוח האירועים >

    לדף האירוע בפייסבוק >

    לדף הפייסבוק של הפסטיבל >


    להגיב
  • מתחת לפנס 7 חול המועד סוכות 16-17/10/19

    מתחת לפנס 7

    שמיטה בשדה תרבות

    פסטיבל אמנות לאור פנסי רחוב, גבעת חביבה. חול המועד סוכות  16-17/10/19

    בסימן חגיגות 70 שנה למועצה אזורית מנשה וגבעת חביבה

    הפסטיבל נערך בתמיכת משרד התרבות ומפעל הפיס

    ***

    שמיטה בשדה תרבות היא פעולה שמכילה בתוכה שבע שנות עשייה תרבותית של 'מתחת לפנס'.

    ההקבלה מתבקשת למסורת היהודית והחקלאית, היא דשה וקוצרת, חורשת והופכת בה ובמסורות אחרות, זורעת כוונות ומחדשת חידושים.

    הנחה, התחברות, הקשבה, ויתור, חקירה והופעה, כל אלו מאפשרים את הקסם שקורה 'מתחת לפנס'.

    **

    הופעות, מיצגי אמנות, סיורים/סיבובים מודרכים ומופרעים, מוסיקה ואור, תיאטרון רחוב, תערוכות, וידאו ארט, מחול, שירה, חקר, שיג ושיח, ועוד כיד הדמיון החופשי, במסלול הליכה רגלי לאורך שדרת פנסי הרחוב, בקנווס הירוק שנקרא גם גבעת חביבה – בהיסטוריה שלה, בגיאוגרפיה שלה, בטבע שלה, בנדל"ן שלה, מתחת לפנסים…

    פנס 7 קורה בגבעת חביבה היפהפיה, מקום שבעבר שימש להכשרה של נערים ונערות לחיים משותפים, וכיום הוא בית לנוער מכל העולם המדברים בכל השפות. יש מקומות רבים בגבעה שעוד לא נכנסנו אליהם (והשנה נכנס) – בתים, גינות, פינות, זכרונות, תכניות. אזורים של פעולה.

    הכניסה וההשתתפות בכל אירועי הפסטיבל חופשית!

    חלק (קטן) מהאמנים המשתתפים השנה בפנס:

    דורון גזית – חזר מלוס אנג'לס אחרי 33 שנה של פעילות ענפה וחובקת ארצות ויבשות סביב העלאת המודעות לאתגרי הסביבה והשפעת האדם על הטבע, סביב פרויקט' הקו האדום', אותו הוא ביצע בים המלח, בנוואדה, בונציה ובקרוב גם ביער האמזונס!, הסובל משריפות, הצתות, ובירוא מואץ. הפייסבוק של דורון    |    כתבה עליו

    יפעת טריינין ליסאי – אמנית/לקטית (מלשון ליקוט). בשנים האחרונות עובדת, בין הפוגה להפוגה(סבבי הלחימה ברצועת עזה) בשדות קיבוץ בארי בעוטף.
    שם, בדרום, היא בונה לעצמה זירות פעולה, חורשת את המרחבים בחיפוש אחר חיבור מחדש עם טבע ומעשה ידי אדם (מבנים נטושים, דרכים מתפוררות, שדות מעובדים, אתרים היסטוריים). בנוסף, פועלת יפעת בעין שמר, שם היא מעבדת את מסעותיה, ויוצרת דמויות נשים מאדמה, ענפי עצים וחומרים שונים.

    אתי חן ברייר – הסיפור של אתי חן ברייר הוא מעשה של אישה לוחמת, שדרך האמנות מתארת את התמודדותה עם חוסר התפקוד של הגוף שלה, שבמשך שנים ארוכות תוקף את עצמו ומערים עליה קשיים אדירים. היא, בתגובה, מוצאת בכל פעם את הדרכים להתמודד ולהתגבר בצורה מרגשת ומעוררת השראה – אם באמצעות האמנות ואם בהשתתפות באליפות העולם למושתלים שנערכה בבריסטול, אנגליה לפני כחודש.
    אתי תציג ב'פנס' מיצב המתמודד עם נושא השמיטה דרך הפן האישי טיפולי, סביב טיפולי החלפת דם אותם היא נאלצת לעבור, גם כיום. פוסט שלה

    ציבי גבע –  יציג ב'פנס' בתערוכה משותפת עם האמן פריד אבו שקרה.
    גבע יציג ציורים משנות השמונים, בהם הוא מנכיח את שמות היישובים הערבים במעשה הציורי, ומערב בין אמנות לפוליטיקה באופן שנהיה רלוונטי יותר ויותר בימים האחרונים, בשעות האחרונות..
    לציבי גבע קשר מיוחד לגבעת חביבה ולתנועת השומר הצעיר,בהיותו כנער מדריך בתנועה, ובהמשך דרך פעילותו ארוכת השנים.
    עוד על ציבי

    מרגו גראן – אמנית וציירת העוסקת בעשור האחרון בחקר המדיום של צבעי המים ומלמדת טכניקה זו כבר שבע שנים. עובדת במקביל לציור על נייר, בחריטה ורישום בקרמיקה. העבודות מתייחסות לנוף, לאובייקט היומיומי ולמטבח ולמעבר בין המבט הרחוק למבט הקרוב. פעולת הציור מתפקדת כפעולה הישרדותית, דגש על כתם ואור ולתיעוד הקיים.
    "העבודה viewfinder משלבת את פעולת הציור מתוך התבוננות בנוף, עם מיצב וטקס. לצד ריטואל הציור שלי ושל ציירות אקוורל שהזמנתי להשתתף בעבודה, יעמוד מתקן עליו תלוי נייר אקוורל ארוך של 10 מטרים. מתוך הנייר נחתוך מלבנים בהן נתעד בצבעי מים את מבני ונופי גבעת חביבה, למשך שני ערבי הפסטיבל. את מלבני הציור נתלה כממצאי החקירה שלנו את המקום.
    הציירות המשתתפות לצידי: רותי זינגר, אריאלה למברג, נורית תמיר ברנשטיין, אוקי שוורץ, אפרת אהרונוב, נעמי שניידר, אגם בר אילן, ליאורה דרייפוס, תמר שליט ברלב. הפייסבוק של מרגו   |   ועוד אחד   |  והנה גם אתר

    צוות הפנס:

    עתר גבע – הוגה, מייסד, אוצר ומסדר מתחת לפנס.

    עטר שנפלד – מפיק, חתול פרא, מארגן .

    רונית בר אילן – רעיונאית וממקדת, מדיה דיגיטלית.

    טל בדרק – צילום, וידאו, מדיה דיגיטלית.

    ענת לידרור – מנהלת מרכז האמנות המשותף גבעת חביבה.

    מוזמנים באהבה לנהור לגבעה! הכניסה חופשית בכל מובן ואופן!

    הדף של הפנס בפייסבוק, המתעדכן יומיום >    |   האיוונט >   |  באינסטגרם: panasim.art

    תכף נדלקים.

    'מתחת לפנס 7'
    שמיטה בשדה תרבות.


    להגיב
  • מצילים את עץ בעיר! אקולוגיה עירונית והרבה יותר

    עץבעיר הוא עסק חברתי עצמאי לחקר והפצה של דרכי התמודדות עם משבר האקלים והסיפור על מקומה של האנושות במארג החיים על פני הכדור. “העץ" נמצא בלבה של קהילה רבת מעגלים ומגוונת, ופועל מדירת באוהאוס אקולוגית-שיתופית בכיכר ביאליק.

    ב-2006 הקימה תמי צרי, אמנית שבאחת מההרפתקאות שלה היתה גם אשת עסקים בניו יורק, את אתר עץבעיר. המטרה הייתה להפיץ מידע על ששינה את חייה שלה, על אקולוגיה עירונית. ממרחב וירטואלי די קונבנציונלי, התגלגל עץבעיר להיות מרחב ממשי למפגש ולתרגול מעשי של אורחות חיים הכוללות עבודת אדמה ומשק בית אקולוגי במרחב העירוני. כשתמי הגיעה לכיכר ביאליק ב-2008 העץ כבר היה בשל לייסודו של "הסלון האקולוגי", יחד עם אלון אלירן, היום דוקטור במדעי הסביבה, ואז כמו היום לקט עירוני, גנן ומשורר אקולוגי.

    מאז הסלון עבר דירה פעמיים. לדירה הנוכחית, בקומה השלישית שברחוב ביאליק 25, שותף מעגל הולך וגדל של דיירות, נוודים ותלמידים, שבאים והולכים וחוזרים ומהדהדים את המסר: אנושות יפה יותר בעולם יפה יותר הם אפשריים ואפילו נגישים.

    בימי שלישי אפשר לבוא לפגוש את תמי, אלון וחבורת המתלמדים והדיירות שחיות לפרקים בדירה או מבקרות בה, אפשר להגיע לסדנאות או לקנות חומץ או סבון. זו הזדמנות להציץ לבועה קטנה של חמימות ושפיות בלב ליבה של העיר, ולכל העבודה שנעשית כדי לממש את חזונו של סר פטריק גדס, וכדי לברוא אנושות חדשה שיודעת איך לחיות על פני הכדור הכחול היפה – ההזמנה להצטרף לעשייה תמיד פתוחה!

    לתרומה >

     

    אנחנו במצב חירום

    אני יודעת שאתם כבר יודעים, אבל אני לא יכולה להמשיך לדבר על העץ בלי לצאת מהגומה שלי ולהסתכל על הכדור הכחול והיפה ש(היה)לנו – הוא עולה באש, והעשן ממלא את לבנו – בקוטב הצפוני, בהר תבור, באמזונס – בכל מקום, שבועות ארוכים של אש שמאכלת את היערות, את מאגרי הקור, את מאגרי הפחמן ושאר גזי החממה שגאיה ידעה ברוב חכמתה איפה להטמין. ואנחנו, פצענו את האדמה אנושות ושחררנו את קרביה אל האוויר, וממשיכים בכך, עוד ועוד, יותר ויותר עם כל שנה שחולפת – איך נתפלא כשהמים והאש יוצאים מכלל שליטה ויוצרים תוהו ובוהו? הרבה יותר מהר ממה שהמדענים צפו?

    ובכל זאת, נתפלא, נכעס, נתייאש, נתאבל ונקרא בקול הכי גדול שלנו:
    ממשלות ותאגידי העולם, אתם שנהניתם עד כה מהביזה, אתם שהשתתם עלינו מחשבות שווא על מקומו של האדם בעולם וטיב היחסים בינינו לבין עצמנו, אתם שממשיכים להכחיש את המשבר ובגדול לא לעשות כלום בקשר אליו בזמן שילידי הכדור – ילידים, נשים, ילדים, חיות ועצים, כל היצורים העדינים מכם, גדולים כקטנים, ואתם בעצמכם, נמצאים כעת בסבל ובחרדה מפני העתיד הקרוב – אתם ממשיכים בשלכם, בעוצמה ובכוח שירשתם מהאדמה שלא בזכות, אתם – הגיע הזמן שתקשיבו לקולה של גאיה.
    ואנחנו, כל מי שעדיין מצליחה לנשום, לשתות ולאכול כאן, תחת שלטון ה"חוק", לנו לא נותרה ברירה אלא למרוד.
    אנחנו במצב חירום! זה הזמן לעצור הכול.
    הכול.
    ולעשות דברים אחרת.

    מה מאה אלף שקל עכשיו? איך זה קרה?

    בעצם לא קרה שום דבר מיוחד – כרגיל התמסרנו, תמי ואלון, למה שנראה לנו הכי חשוב, בלי לעשות שום תוכנית כלכלית – הרי אם היינו מנסים לתכנן "כלכלית" – מזמן עץבעיר לא היה עץבעיר… לפני שישה חודשים הוראת הקבע של שכר הדירה קפאה מרוב בהלה מהמצב האקלימי והאקולוגי, היא הבינה שבלעדיה יהיה לנו הרבה יותר קל להקדיש את עצמנו למרד בהכחדה – ואז, לפני שבועיים, שמנו לב והבנו שלושה דברים:

    אנחנו חייבים 45 אלף שקל לבעלת הבית

    אנחנו חייבים להמשיך להתמסר למרד בהכחדה ולאוטופיה עירונית

    כדי להבטיח שנוכל להמשיך למרוד בשיטה, אנחנו צריכים את התמיכה שלכם גם קדימה.

    מי שמורד בשיטה, לא באמת יכול להתפרנס מהשיטה – מי שמתפרנס מהשיטה לא יכול למרוד בה.

    כאן אתם נכנסים לתמונה

    מאה אלף שקל נשמע כמו הרבה כסף, אבל זה כלום לעומת 35 מיליון שקל ששופרסל ישלמו לאלשטיין על 1.2 טון בשר קפוא מיובא מארגנטינה – על סבל של בעלי חיים, פליטות גזי חממה, ואובדן מכאיב ומקומם של יערות גשם השיטה שלנו מתגמלת יפה – והמשחטה הזו ממחישה את ההשמדה הביולוגית שמובילה אותנו אל הגיהנום ברגע זה ממש – המרד בהכחדה ועץבעיר הם העוגנים שלנו בים הסוער של המבול שאנחנו כבר בעיצומו – הרבה כבר איבדנו, וההצלה לא תבוא מהשיטה, שיתוף פעולה איתה ועם סכימות המחשבה שלה ("לכו לעבוד") הוא הסכמה להשמדה.

    מאה אלף שקל זה מאה א'נשים שנותנים 1000, או אלף א'נשים שנותנים 100 – זה מה שהקמפיין הזה יוצא להשיג. הכסף שלכם יכול להבטיח את שלום העץ ואת המשך העבודה שלו למען החיים. הקמפיין הוא עוד הזדמנות להפיץ את האמת על מה שקורה עכשיו ממש לכדור הכחול היפה שלנו – אנא עזרו לנו להפיץ את המסר הכואב הזה! זה בדמנו.

    אנחנו צריכים אתכם יותר מתמיד

    אם לא נצליח לגייס את הכסף, לא יהיה עץבעיר.
    נסגור, נחזור להורים, נגור אצל חברים (לאף אחד מאתנו אין חסכונות ששמנו בצד, אין לנו כסף לשלם שכר דירה כפרטים, וזה גם לא מעניין אותנו), נמשיך למרוד. תמי תעשה חוגי בית בכל הארץ, ותמשיך ללמד ולייצר מצגות שמסבירות מה הולך, אלון ימשיך לגנן ולפעול בכל פורום אקטיביסטי אפשרי, הוא ימשיך גם לכתוב שירים. לא נמות, לא בגלל הכסף.

    רק דבר אחד יחסר – המקום היחיד והמיוחד הזה בלב העיר תל אביב שמחזיק את האפשרות של אוטופיה עירונית, שבו אפשר לנשום ואפשר לחיות, ואפשר לפגוש חיים. אפשר לקבל אוכל מזין ותשובות מא'נשים שחיים אחרת, שבו אפשר לקיים פגישות מהפכניות אמתיות, לקיים מפגשי עבודה והטמעה של המרד בהכחדה, שבו יודעים ומדגימים איך לשקם אדמה ואיך לגדל מזון ואיך לצאת מהסופר, שבו מתקיים הקורס "עושות חיים בבית", שבו יש קומפוסט וגינה ואהבה, בנקודת דיקור חשובה – כיכר ביאליק.
    זה הכול.

    נדמה לנו שלעץבעיר עדיין יש תפקיד חשוב למלא בסיפור העצום של התנועה הגדולה, ברגעי המבחן האחרונים של האנושות – שלמקום הזה יש מה לתרום לקידום העולם היפה יותר שכולנו יודעות שאפשרי – אם גם אתן מרגישות ככה, זה הזמן להפסיק להאמין ש"מישהו אחר" כבר יטפל בזה, ש"בטח נסתדר" – אנחנו מבקשים – קחו חלק בטיפול בבעיה הזו, אנא עזרו לנו להמשיך.

    לתרומה >


    להגיב
  • אלטרואיזם אפקטיבי

    [עמית נויפלד]

    לפני מספר שנים נתקלתי בהרצאת טד של הפילוסוף פיטר סינגר. הנושא, אלטרואיזם אפקטיבי, לא יכול היה להגיע בזמן טוב יותר מבחינתי. באותם ימים קראתי את ספרה המטלטל של העיתונאית לינדה פולמן "תעשיית החמלה – מאחורי הקלעים של הסיוע ההומניטרי", והוא ערער לחלוטין את כל מה שחשבתי עד אותו יום על עשיית הטוב.

    פולמן העבירה שני עשורים מחייה בסיקור אזורי אסונות הומניטריים. רצח עם ברואנדה, מלחמת אזרחים בניגריה, רעב באתיופיה, צונאמי בסרי לנקה. המסקנות שהיא חזרה עמן כמעט הצליחו להרוס לנועה את ירח הדבש שלנו – העובדה שהייתי שרוע לצדה על החוף, מניד את ראשי ללא הרף, ממלמל "לא ייאמן, פשוט לא ייאמן" ואז מנסה לשתף אותה בעובדה שסיוע הומניטרי הוא שאפשר את המשך טבח העם שביצעו בני ההוטו בבני הטוטסי – ככל הנראה גרמה לה לפקפק בהחלטתה הטרייה לענות בכן.

    כל ניסיון לתמצת את הספר למספר שורות או אף פסקאות יעשה לו עוול. מדובר בקריאת חובה, במיוחד לאלה מאיתנו שחיו, בנעימות יחסית, כאשר החדשות אודות אותם אירועים ריצדו על מסכי הטלוויזיה בבתים. באופן אישי נאלצתי לא אחת לסיים ארוחות לא טעימות רק בגלל קיומם של ילדים רעבים בביאפרה. לגלות תוך כדי קריאת הספר שאותם פעוטות רכים לא רעבו למוות בשל בצורת קשה (כפי שדווח בעולם), אלא בשל רודן מקומי שיצא למלחמה עצמאית במשטר המרכזי, תוך שהוא מנצל את עתודות הסיוע ההומניטרי להעצמת צבאו – זה כבר היה יותר מידי.

    120 מיליארד דולרים מושקעים מידי שנה בסיוע הומניטרי. על התקציב העצום הזה מתחרים קרוב ל-40,000 ארגוני סיוע רשומים. והתחרות עזה. כה עזה עד שלעתים ארגון סיוע ימשיך בעבודתו, גם כאשר ברור לעובדיו שרבים הסיכויים שנוכחותם במקום גורמת יותר נזק מאשר תועלת. במידה ויבחרו לעזוב, ברז המימון של הארגון ייבש.

    סיוע לרודנים, הענקת מחסה ומרפא לחיילי מיליציות (רוצחים), העלמת עין משוחד ושימוש לא הולם בכספי וציוד סיוע – כל אלה מתרחשים באופן יומיומי באזורי אסון, לא מתוך כוונה רעה של עובדי ארגוני הסיוע, אלא כתוצאה מההחלטה לשמור על "ניטרליות" ולהעניק סיוע באופן שווה לכל אדם (תפיסה שגובשה עם הקמת הצלב האדום).


    מאלטרואיזם פילנתרופי לאלטרואיזם אפקטיבי

    כל אותם אנשים, שתרמו לארגוני הסיוע שפולמן מתארת בספרה, בוודאי לא יכלו לדעת שכספם ישמש למטרות הפוכות מאלה שהניעו אותם לבצע מחווה פילנתרופית ואלטרואיסטית של נתינה. זוהי אולי הנקודה המתסכלת ביותר בתמונה שנפרשת לעיני הקורא – כל המעורבים בסיפור הנם בעלי כוונות טובות, תורמים ועובדי סיוע כאחד, ועדיין, התוצאות איומות. בעבורי, כאמור, הקריאה הייתה לא פחות מאשר קריאת תיגר על אמונתי ביכולת לפעול בצורה מוסרית בעת שחותרים אל עבר הטוב. אם בארגוני הסיוע הגדולים בעולם נפלה שלהבת…

    רעיון האלטרואיזם האפקטיבי הצליח לצמצם במידה את הוואקום הניהיליסטי שנוצר. תוך שימוש בחשיבה רציונלית וכלים אמפיריים, האלטרואיזם האפקטיבי מבקש לייצר מדד מבוסס תועלת, הבוחן מטרות או תכניות להתערבות במטרה להעניק סיוע, וקובע אילו מהן מצליחות לייצר אפקט משמעותי, ומביאות עמן תועלת רבה יותר. דוגמה אחת מתוך הרצאת הטד של סיגנר: עלות ההכשרה של כלב נחייה שישרת אזרח אמריקאי אחד, היא שוות ערך לעלות ניתוחים שיכולים להציל את ראייתם של 200-400 תושבי העולם השלישי. מבחינת האוחזים באידאולוגיית האלטרואיזם האפקטיבי, המתמטיקה פשוטה.

    אוסף המדדים השונים מאפשר לתנועת האלטרואיזם האפקטיבי לקבוע לאילו ארגוני צדקה מומלץ לתרום – את הרשימה המלאה ניתן למצוא באתר GiveWell (ובישראל- אתר מידות) – אבל האפקטיביות אינה באה לידי ביטוי רק ביעד הסופי של התרומה, אלא גם באופן התרומה, או נכון יותר, בתורם עצמו. נניח שאני בחור צעיר בעל השכלה אקדמאית שרוצה להרבות טוב בעולם. אני יכול להצטרף לארגון סיוע קיים, או, לחלופין, אני יכול להשיג עבודה טובה בתחום הפיננסי, להרוויח שכר גבוה, ולתרום מספיק כסף שיאפשר לאותו ארגון לשכור חמישה עובדי סיוע. לטעמו של פיטר סיגנר, ברור איזו בחירה תסייע בצורה אפקטיבית יותר להרבות טוב בעולם.

    בניגוד אליו, אני לא כה החלטי. מעבר לתחושת ההגשמה העצמית (ניתן להניח שעובד סיוע שכלוא בגוף של יועץ השקעות הוא מועמד טבעי לדיכאון קיומי), קיימת גם שאלת האחריות הכללית. סיגנר מביא את וורן באפט וביל גייטס כמייצגים אידאליים של פילנתרופים אפקטיביים. אמת, אי אפשר לקחת משניים אלה את העובדה שהחליטו לתרום את רוב הונם לצדקה, אך מנגד, אי אפשר שלא לזקוף לחובתם את תרומתם ליצירת המערכת הקפיטליסטית, הדורסנית, המונופוליסטית, ששמה את שורת הרווח לפני כל ממד אחר של אחריות חברתית, סביבתית או קהילתית.

    עם זאת, אני בהחלט רואה את היתרון הגדול שבשיטה. לא כולנו יכולים להתמסר באופן מוחלט למאבקים חברתיים, לסיוע הומניטרי לנזקקים, או למלחמה במשבר האקלים – אבל כולנו יכולים לסייע באופן אפקטיבי, באמצעות תרומה כספית, קטנה כגדולה, למטרות בהן אנחנו מאמינים. גישת האלטרואיזם האפקטיבי רק מבקשת לוודא שהתרומה הזאת תנוצל בצורה הכי טובה שאפשר.

    *******

    פורסם במקור באתר Slow


    להגיב
Close