יוזמות חופשיות

  • עוזרים לקולו לשחזר את המופע שלו מחדש – Control Freak

     

    [קולו אור]

     

    "קונטרול פריק״ נוצר סביב הרעיון של מופע בו אני שולט על הכול סימולטנית:
    מנגן מוזיקה חיה תוך כדי ובאמצעות להטוטי קרקס, תוך שאני גם בו זמנית שולט על התאורה, על הווידאו, מקליט ועורך בלייב מה שאני מנגן, ועוד.
    כל זה תוך אינטראקציה עם הקהל, הרבה הומור ובאופן כללי – כיף גדול גם לקהל וגם לי.

    התחלתי לעבוד על הפרוייקט הזה בשנת 2000, ולא העליתי על דעתי שהוא ידרוש 18 שנות מחקר, פיתוח ובניה,
    ובעיקר התמודדות עם כמות משברים שהייתה יכולה לפרנס אופרת סבון.
    על תהליך הפיתוח אפשר לקרוא ב מאמר משעשע (אני מקווה) שכתבתי עבור ״אתר הקרקס של ישראל״.

    במאמר ההוא אפשר לקרוא על הרבה מהכיף, הפליאה וההשראה שהיתה בתהליך היצירה. ובהחלט היתה.
    מה שלא תמצאו שם אלו הן אין ספור הפעמים בהן הייתי על סף ייאוש, ולא פעם גם מעבר לסף.
    השיא השלילי היה במהלך מופע הרצה בו היו כל כך הרבה תקלות שנאלצתי להוציא את הקהל מהאולם כדי לאתחל את המערכת! פעמיים!!
    כמעט כל חודש הגעתי לרגע בו התייאשתי ״סופית״, ויתרתי על כל הפרוייקט הזה ״אחת ולתמיד״ וקיללתי את היום שהתחלתי לעבוד עליו.
    ואז אחרי כמה שעות באגרופים קמוצים, חזרתי לעבודה…

    שקופית עם הכיתוב ״18 שנה מאוחר יותר״…

    ביוני 2018 הגרסה הראשונה הייתה מוכנה להופעת בכורה בינלאומית בפסטיבל BE באנגליה. הייתי בחששות גדולים לקראת ההופעה הזו.
    בראש ובראשונה התפללתי בכל מאודי שכל המערכות הסבוכות יעבדו, אבל גם אם כן, אחרי שראיתי במהלך השנים מאות אם לא אלפי הופעות בפסטיבלים בארץ ובחו״ל בלט לי עד כמה ״קונטרול פריק״ לא דומה לאף מופע אחר שראיתי אי פעם.
    אולי החריגות הזו תהפוך אותו למוזר? בלתי מובן? בלתי אהוב?

    החששות, לשמחתי, התבדו: הופעת הבכורה הזו זיכתה את ״קונטרול פריק״ בשני פרסים מרכזיים בפסטיבל (פרס הקהל ופרס ACT),
    והולידה סיבובי הופעות ארוכים ומוצלחים באנגליה בספרד. בשנה שחלפה המשכתי לשפר, להרחיב ולעבוד ללא הרף.
    לאט לאט ובעבודת נמלים ״קונטרול פריק״ צמח מ-40 דקות למעל שעה, וכל מופע גרר תגובות נלהבות והזמנות להופעות בספרד, איטליה, פורטוגל ואפילו סין.
    נראה היה שאני על דרך המלך להגשמה נפלאה של חלום עליו עבדתי 19 שנה.

    אבל הדרך פנתה לכיוון מאד לא צפוי.

    האסון קרה ב 25 ליולי כשהגעתי לשדה התעופה של ברצלונה בדרך בין הופעה באיטליה להופעה בספרד –
    תיק בו כל ציוד המיחשוב של המופע נגנב ממני.
    למרבה הקטסטרופה המשמעות היתה שנגנבו גם כל הגיבויים. שנים על גבי שנים של עבודה מאומצת, מקורית, נעלמו ברגע.
    הייתי תמים להחריד: חששתי תמיד מקריסה טכנולוגית כלשהי, לכן היו לי גיבויים על 3 סוגי מדיה שונים.
    אבל לא השכלתי להבין שהסכנה האמיתית כלל אינה טכנולוגית, אלא אנושית: שמרתי הכול יחד, לכן הכול גם נעלם יחד .

    אחרי האירוע ישבתי בתחנת המשטרה בברצלונה, ממתין לתורי בדמעות ובמחשבות מתרוצצות – מה בעצם אעשה בחיים מכאן והלאה?
    בשיחה עם השוטר בקבלה היה ברור מטון דבריו ומהבעת פניו שהוא רואה כמוני 10 בשעה, ושהסיכוי שאפגוש אי פעם את הציוד שוב שואף לאפס.
    היה ברור לי שזו נקודת הסיום של מפעל חיי.
    19 שנים של התמסרות מוחלטת – אלפי ימים ולילות שהושקעו בפיתוח תוכנות, טכנולוגיה ואביזרים, טכניקות בימתיות, דמות.
    עבודה אין סופית של שיפורים ותיקונים כדי להגשים את חלום המופע שלי. התמסרות מוחלטת שכל פירותיה נעלמה בבת אחת.
    כל כך הרבה משברים צלחתי, רק כדי בסופו של כל התהליך, רגע לפני ההפי-אנד, ליפול חזרה כל הדרך למטה בלי כלום?
    הוחזרתי לנקודת ההתחלה.

    שבתי שעות בתור במשטרה כדי לתת תצהיר, במצב של ייאוש מוחלט.

    באיזשהו שלב הכנסתי את הידיים לכיסים.
    והרגשתי שיש משהו בכיס. חתיכת פלסטיק לא ברורה. מה זה?
    הוצאתי אותה והסתכלתי עליה כמעט חצי דקה, תוך שהשערות על העורף שלי פיזית מתחילות להסתמר.
    זה היה דיסק און קי.
    הדיסק און קי שאני משתמש בו בכל פעם שאני צריך להעביר קבצים ממקום למקום, ושבשלב זה או אחר של חייו כל קבצי המופע עברו דרכו, בדרך ממחשב אחד לשני.
    אותו דיסק און קי שתמיד, אבל תמיד, אמור להימצא עם שאר ציוד המיחשוב של המופע. הציוד שנגנב.

    הרגשתי כמו בילבו באגינס מ״ההוביט״, שם במערה עמוק מתחת לאדמה, עומד מול גולום שמתכנן ומאיים לטרוף אותו.
    בילבו מכניס אז את היד לכיס בחוסר מחשבה, ומגלה שם להפתעתו את הטבעת. ה-טבעת.
    אותה טבעת שהוא הכניס מוקדם יותר לאותו הכיס בהיסח דעת מוחלט ושכח ממנה. זו שתציל אותו.

    נזכרתי שערב לפני כן, בסוף ההופעה באיטליה נתתי לצלם של הפסטיבל את הדיסק הזה כדי שיעביר אליו את צילום ההופעה.
    לקח לו לא מעט זמן להכין את הסרט, וכשהוא חזר ב 3 לפנות בוקר הייתי כבר לקראת סוף פירוק המופע והייתי מותש כל כך,
    שלא היה לי כוח אפילו ללכת לשים אותו במקום הקבוע, עם המחשבים. הכנסתי אותו לכיס ומייד שכחתי ממנו.

    נס מספר 1!

    ואז נזכרתי גם מה אמר לי אותו צלם כשהחזיר לי את הדיסק:
    ״הקובץ של סרט ההופעה יצא בגודל של 8.5 ג׳יגה-בייט, ועל הדיסק יש רק 8 ג׳יגה-בייט פנוי. אז מצטער, לא יכלתי להעביר את הסרט לדיסק. אשלח לך אותו מאוחר יותר״.
    ואם הוידאו של הצילום לא הועבר לדיסק און קי, זה אומר שהקבצים שהיו שם לא נדרסו. וזה אומר שיש סיכוי שיש עליו שרידים רבים מתוכנות וקבצי המופע.

    נס מספר 2!

    לא הייתה לי שום דרך לדעת מה באמת יש או אין על הדיסק עד שאביא אותו למעבדה שמתמחה בזיכרונות מחשב, ואשחזר ממנו כל מה שאפשר.
    חיכיתי בברצלונה ארבעה ימים מרוטי עצבים לטיסה חזרה, עם הדיסק עלי 24 שעות ביממה;
    מיששתי אותו בכיס ללא הרף אפילו מתוך שינה, כדי לוודא שהוא שם.
    הורדתי אותו ממני רק במקלחת, מניח אותו בזהירות מולי על השיש ולא מסיר ממנו את העיניים אפילו במהלך חפיפת הראש.
    כשהגעתי איתו לארץ, אחוז היטב בכף ידי, נסעתי ישירות משדה התעופה למעבדת שחזור הזיכרונות היחידה שהייתה מוכנה לעבוד איתי מייד למרות שהשעה הייתה 23:00 בלילה.

    הייתי במתח עצום, אבל עד הבוקר כבר היה ברור שיש סיכוי להקים את המופע לתחייה:
    זה אמנם ייקח שבועות רבים של עבודה מאומצת (אם לא חודשים) לבנות מחדש את מה שכבר לא ניתן היה לשחזר מהדיסק, אבל חודשים זה כבר בתחום האפשר.
    זה אמנם קשה, אבל לא מייאש טוטלית. זה לא שנים של עבודה.

    מאותו רגע נכנסתי לטירוף של עבודה אינטנסיבית, 20 שעות ביממה: לתכנת, לבנות ולצלם מחדש בעבודת נמלים כל פיסת קוד, כל גרפיקה וכל סרט שנדרשים כדי להרכיב שוב את המופע.
    הפעם, כשכל צעד מגובה לזיכרון ענן כמובן.

    ואכן בהדרגה קונטרול פריק הולך וחוזר להתקיים!

    אז איך אפשר לסייע?

    • ע"י שליחת תרומה כאן >
    • או בטלפון דרך אפליקציות ״פייבוקס״ או ״ביט״ למספר: 050-9080200.

    אם יש משהו ששיננתי לעצמי כמעט מדי יום במהלך המסע המטורף הזה, הוא שלאו דזה ידע מה הוא אומר:
    גם מסע של אלף מילין אכן מתחיל בצעד, ואז עוד אחד. ועוד. רגל אחרי רגל.
    לכן ברור לי שגם סכומים קטנים יצטברו ויעזרו להגיע למצב בו המשימה הופכת לאט לאט לברת השגה.

    כל עזרה, גם קטנה, תתקבל בהכרת תודה עצומה מעומק הלב!

    לדף הקמפיין >


    להגיב
  • היסטוריה של מהירות – עמית נויפלד

     

    ( קצת מוזר לכתוב ביקורת על ספר לפני שסיימתי לקרוא אותו, אבל אני כ"כ נהנה אז למה שלא תקראו יחד איתי? וכדי לראות אם הבנתי משהו מהספר שאני קורא כבר 170 ימים ובדיוק הגעתי לעמוד 170, אנסה לשלב בין צורה לתוכן ולכתוב את הפוסט הזה באיטיות מקודשת כאן בפורטוגל. הפוסט התחיל להיכתב בשבוע שעבר)

    לנסיעה הזאת לספרד ופורטוגל (5 שבועות) לקחתי ספר אחד בלבד. לא בגלל בעיות משקל או כי אין לי מה לקרוא, אלא כי קשה לי מאז עידן הפייסבוק להתרכז בקריאה של דברים ארוכים וגם 4 ילדים לא תורמים לזמן איכות שקט ופנוי… אז ידעתי שלא אקרא הרבה.
    קיבלתי מעמית את הספר אי שם בדרום תל אביב בפברואר השנה, ועכשיו קורא אותו בדרום פורטוגל בהנאה רבה ובאיטיות מרשימה. כנראה הספר השני שאני קורא הכי לאט בחיים (בדיוק בדקתי ויוצא קצב ממוצע של עמוד ביום…).

    כל זה לא כדי ליישם את התאוריה, אלא כי הספר באמת גרם לי להאט ולחשוב, להרגיש ובעיקר להרהר. יש אפילו פרק ששמו "אתנחתא מתודית" שדורש לקחת פסק זמן ומסתיים במילים:

    READY, GET SET, SLOW

     

    (לוקח הפסקה בכתיבת הפוסט והולך לשכב על ערסל ולפצח קצת גרעינים. דד-ליין נוגד את רעיון תנועת ההאטה, אז אקרא לו Life-Line. הפוסט הזה אמור לעלות ביום ראשון. תחזיקו אצבעות (אבל בשכיבה כן)).

    על תנועת ההאטה שמעתי אי שם בשנת 2015 ומאז פרסמתי כאן כמה וכמה פוסטים הקשורים אליה.
    כאדם זריז ומהיר, מאז ומתמיד אותגרתי להאט (גם בסדנת "ילדולפין" בגיל 23 כשהמדריך אמר "ל א ט… ו מ ע ט…) וכאן בפורטוגל, בה היום מתחיל ב-11:00 (לפני 10:00 החנויות לא נפתחות אפילו בתי קפה!) והקצב הוא של פעם, אני פשוט מתענג על קריאת הספר. כטבעוני שגר בפרדס חנה ראיתי שאני כבר מיישם לא מעט המלצות ואמונות איטיות – אבל מה יותר טוב ממדריך מעשי להאטה, שנכתב ע"י כותב סופר מוכשר שחי את הדברים שעליהם הוא מדבר?

    קוראים לו עמית נויפלד וזה מה שהוא כותב על עצמו:
    עמית נויפלד, יליד 1975, מייסד ועורך אתר תנועת ההאטה slow.org.il כותב אודות פשטות מרצון, מינימליזם והמנגנונים שמניעים אותנו לעבוד ולצרוך בהילוך מהיר. מפרסם טורי דעה בעיתונים (הארץ, כלכליסט) ומרצה בפורומים שונים. לעמית תואר ראשון בפילוסופיה וקולנוע ותואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. מתגורר בשכונת התקווה עם נועה, אשתו, וגור חתולים. אוהב ללכת לאט ולבהות, משתדל שלא להידרס.

    ועמית הוא באמת קצת פילוסוף מודרני, והוא משלב בהומור ובחוכמה מרתקת הסברים על תולדות הקפיטליזם והסגידה לעבודה, לצריכה ולכסף, ודואג לנווט בין אז לעכשיו בצורה קולחת. הספר גם גורם לך להנהן ולהיאנח בהסכמה – וגם נותן כלים מעשיים לעצור את המירוץ והמרדף ולהבין שאין מה למהר וכמה טוב להאט לפעמים…

    (וכדי להמשיך בנתיב העצלנות, עליה ממליץ הספר, אעשה הפסקה מתודית לשתיית בירה מקומית ואחסוך זמן ומאמץ ופשוט אחתוך ואדביק את הביקורות המהללות על הספר)

    אז גם אם החיים שלכם הם מירוץ מטורף ושלוותא נראית קרובה יותר משלווה…  וגם אם אתם מרגישים שאתם בחצי הדרך אל הנירוונה – תעשו לעצמכם טובה ותקראו את הספר הזה. שנים שאני לא נהנה ככה מספר – לא ממש רוצה לסיים אותו – גם כי הוא סופר מעניין וגם כי הוא פשוט מאפשר לי להרגיש בנוח וכאילו טופח לי על הכתף בכל הפסקת עצלות או בטלות (שאינה פייסבוק…) – ואומר, הכול בסדר, קח את הזמן…

    (זהו, לא מאמין שסיימתי את הפוסט הזה. כי לסיים זה חשוב כשעושים דברים לאט… נחגוג את המאורע בעוד בירה קרה כי לא נעים לשבת בבר שעתיים על 4 שקלים…)

    את הספר אפשר להזמין כאן >

    לאתר של תנועת ההאטה והפוסטים הנהדרים שלו (קחו לכם כמה ימים לקרוא אותם ולהרהר) >


    להגיב
  • צהרון "גן בית" – בפרדס חנה, לגילאי 4-10

    נכון לתאריך 01.07.2022 שהגן/צהרון נסגר 

    ל"גן בית", הגן החדש והקסום בפרדס חנה יש גם צהרון.

    מוזמנים לחגוג את שנות הילדות בחצר ובית קסומים.

    הצהרון ממוקם ברחוב הראשונים ליד הדמוקרטי.

    מאמינים בעיקר בלהעניק תחושה של בית.
    ליצור קשר, קרבה ודיאלוג מהלב בו יהיה אפשר לשתף (אם רוצים) במה שהיה נעים במהלך היום ובמה שלא.
    יש פעילויות שקשורות בבישול (עם מטבח חוץ אמיתי לילדים)
    יש מרחב לרקוד (גם עם מוזיקה חיה)
    המון מתקנים ובתי עץ
    דום מטריף וטרמפולינה ענקית
    מדורה
    ופיתות על הסאדג'
    ועוד…

    יש מקום להניח ראש, לנוח, לבהות, להאזין לסיפור.
    תפריט מזין, טרי, מגוון וטבעוני.

    צהרון "גן בית" ברחוב הראשונים, פרדס חנה
    ימים א'-ה' – 13:30-16:00
    הצהרון יפעל עד סוף יולי (ותהיה קיטנה באוגוסט)

    לעוד פרטים: גיל  054-2358883


    להגיב
  • פרדס חנה בת 90!

     

    אחרי היעדרות ארוכה חוזרת בצהלות שמחת העשייה 🙂 

    לפני שש שנים, ב-2013, קיימנו עם אייל כגן (אז כשותפי לאירוע כ'שר החוץ' והיום סגן ראש המועצה ושוב שותף) את אירוע 'מקום שמור 100 לכרכור'  שהיה להצלחה מרגשת. מאות אנשים השתתפו בכנס ובסיורים, והשילוט ההיסטורי שהצבנו עומד עד היום.
    (וכן, מחדשים כמה מהם)

    עכשיו תורה של פרדס חנה האחות הצעירה לחגוג יום הולדת. גם 50 שנים לאיחוד עם כרכור

    בימים אלה, אני והצוות שאיתי, עמלים במלוא המרץ על חגיגת יום הולדת למושבה פרדס חנה החוגגת השנה 90! להיווסדה (1929)

    פרדס חנה ואחותה הבכורה כרכור (1913), מהוות בית לקהילה גדולה של יוצרים, אמנים, אומנים ואנשים שמוקירים את התרבות המקומית, זו שנבנתה פה ונוצרה במהלך השנים – החל מהעליות הראשונות, דרך האנשים שבנו את המקום, סיפוריהם, הבתים
    בהם גרו ועד ימינו אנו.

    לכבוד יום ההולדת כחלק מפעילות המועצה, התקיימו ועוד יתקיימו בהמשך השנה, אירועים רבים ושונים. אפשר גם לעקוב כאן.

    אחד מהם הוא זה אשר עליו אנו עמלים וזה קורה ממש החודש – 20|21|22 ביוני

    גם אנחנו במושבה כמו ערים ועיירות רבות, עוברים בשנים האחרונות תהליך עיור מואץ הנובע מגידול מאסיבי באוכלוסיה, הפשרות שטחים לבניה, עקירת פרדסים ועצים עתיקים ובירוא חקלאות למען הבנייה המשתלטת. אני מבקשת להאיר את יופיו וייחודו של המקום שלנו מבלי להתעלם מאילוצי הקידמה והפיתוח הכרחיים. את הבתים שעוד נותרו ואלה שכבר לא, דרך הארכיונים, סיפורי הראשונים ודורותיהם.
    מקום שמור נולד מתוך אהבה ודאגה לעיירה שלנו, ומהרצון לשתף אתכם בסימני הדרך ההיסטורים והארכיטקטונים במושבה, להוקיר את הקיים ולשמר לעתיד, להסתכל, ללמוד, לאהוב ולהתפתח לצידם ולא על חשבונם ובמקומם.
    היינו רוצים לראות את שני הנושאים צועדים יד ביד – שימור ופיתוח תוך בחינה של המעבר מכפריות לכפריות – עירונית, שיתוף הציבור ושמירה על הצביון הייחודי שלנו שבשלו באנו לגור כאן.

    פרויקט זה מתווסף אל פרויקטים דומים בישובים בסדר גודל של יישובינו, יישובים המבקשים להתפתח תוך שמירת צביונם וייחודם ויכול להוות השראה ולהוביל יישובים נוספים למעורבות התושבים בתכנון המרחב בו הם חיים, בחינת פיתוח מואץ מול שמירה על האופי והיופי.

    וכך במהלך החמשוש של 20/21/22 ליוני, הימים הארוכים בשנה, יערכו האירועים במסורת מקום שמור:

    ⊗ 6 סיורים רגליים וסיורי שטח – אשנב להיסטוריה, אדריכלות, נוסטלגיה וטבע בפינות קסומות ונסתרות (בשישי ושבת) כאן פירוט הסיורים והרישום

    בין הסיורים יערך כנס/ שיח/ מדברים על התלבטנו הרבה לדייק את שם למפגש הזה כדי שיגע בכם ותתעניינו ותבואו כי הוא בפירוש מיועד לנו התושבים כמו גם לבעלי מקצוע!

    כשמגדל פוגש פרדס' מדברים אדריכלות בגובה העיניים 
    [יום שישי, 11:30-13:00, במתנ"ס פרדס חנה]

    ⊗ 5 הרצאות קצרות הסוקרות מגמות עכשוויות בתחום התכנון האורבני, מפי אדריכלים ואדריכליות מובילים/ות בתחומם.  שימוש במשאבים קיימים (אדריכלות, טבע, עיצוב עירוני, קהילה) ומינופם לתכנון מושכל ומתחשב של צמיחה עירונית.
    ההרצאות "יאירו זרקור" על המאפיינים הייחודיים של המושבה פרדס חנה-כרכור (מבחינה פיזית, היסטורית וחברתית), ויאפשרו לנו קהל התושבים להרחיב את הידע והאפשרויות ולקבל כלים להתבונן על המרחב שלנו באופן שיצעיד את המושבה למקום טוב יותר.
    המרצים שיכבדו אותנו : אדר' הלל שוקן | אדר' דניאלה פוסק | אדר' אסף לרמן | אדר' יעל גלעד | אדר' ליאור ויתקון.
    האירוע במעמד ראש המועצה גב' הגר פרי יגור. תהיה אתנחתא קומית.

    מקווה שתבואו בהמוניכם לשמוע. יהיה מרתק. חשוב לנו שתרשמו כדי שנדע להערך לכבודכם. ההרשמה כאן

    ⊗ ביום חמישי ה 20/6  ב- 18:00 מוזמנות ומוזמנים לחצר השוק לפתיחת תערוכת צילום מחומרי ארכיון של בית הראשונים על חיי התרבות השוקקים שהיו כאן מתמיד,נרים כוסית לפתיחת החמשוש. להקה חיה על במת  ה-BOX  תנעים לנו את הערב.

    ⊗ ואחרון חביב ביותר, אנחנו מציבים עוד 10 שלטים היסטורים באתרים חשובים בפרדס חנה בנוסף על אלה של כרכור בה נחדש חלק מהשלטים הקיימים.  הנה הם כבר בדפוס

    מקווים לראותכם בכל הטוב הזה.

    אילנה וצוות מקום שמור: עוזרת הפקה: עינת גראור, שותפה מקצועית להפקת הכנס: אדר' מיכל שלגי, אדר' ליאור ויתקון, סגן ראש המועצה אייל כגן. תודה לראש המועצה הגר פרי יגור, לחבר המועצה מחזיק תיק תרבות וספורט אבי אמיתי, לעובדי ועובדות המועצה, לרונית בר אילן ולכל האחרים שנותנים כדי שזה יקרה בדיוק בדיוק כמו שאני חולמת. תודה

    תסתכלו סביבכם, תרימו את המבט, מתוך המילים האלו ממש, והתבוננו. יש הקוראים לזה עיניים טריות. הכל מתחדש כה מהר, הישן נעלם מפני החדש. מצמוץ אחד ארוך והכל משתנה, אבל, בתוכה נטועות תזכורות. הן שמורות למי שהולך לאט ורוצה לדעת, להסתכל.

    תמונה מנהלי פיק"א בביצות כבארה

    ובין המבטים כנסו לכאן, כי ממש חשוב לנו שתשריינו מקום לסיורים ולשיח אדריכלות כך שנדע איך להיערך

    וכמובן, עקבו אחר האירוע בפייסבוק

    מבט שווה אלף מילים

    להתראות בקרוב


    להגיב
  • מינימליזם מחשבתי – או – מדוע וכיצד להשתעמם

    [עמית נויפלד]

    יתכן וכבר נתקלתם בעבר בתמונה זאת. היא רצה שנים ברשת כ"מם" כשעליה הכיתוב "איך אנשים התעלמו אחד מהשני לפני הסמארטפונים". אני באופן אישי מקבל אותה למייל, או מתויג בה אחת לכמה חודשים. בדרך כלל בסמיכות ל"יום לא דיגיטלי" שאנחנו מציינים אחת לשנה, ונועד לעורר מודעות להתמכרות לניידים. לא מעט אנשים רואים בתמונה הזאת הוכחה לכך שהסמארטפונים לא שינו כלום. תמיד היינו מיזנטרופיים והתעלמנו מאחרים.=

    המם הזה משעשע אותי משלוש סיבות:
    ראשונה, אף אחד לא פותח עיתון בדייט ראשון, כשהוא יושב על הבר עם חברים, בארוחה משפחתית או באולם קולנוע מלא אנשים.
    שניה, כשאנחנו קוראים עיתון אנחנו לא מגיעים לעמוד האחרון, הופכים אותו ומגלים שהכותרות התחלפו והתחדשו. עיתון, בניגוד לטלפון חכם, הוא יחידת מידע סופית.
    שלישית, סמארטפונים לא גורמים לנו "להתעלם מאחרים". כדי להתעלם ממשהו אנחנו צריכים קודם כל להבחין בקיומו. הסמארטפונים הופכים אנשים לשקופים.

    ויש גם סיבה רביעית, משעשעת פחות. התמונה מקבעת את הרעיון שהבעיה המרכזית עם הטלפונים החכמים היא העובדה שהם גורמים לנתק בין אנשים, לפגימה בכישורים החברותיים שלנו. זה כמובן נכון, הסמארטפונים מאיימים על הממשי, על הכאן ועכשיו. הצליל של ההתראה בנייד יכול להיות כל דבר, והוא תמיד יהיה יותר מסקרן מהרגע הנתון. עם זאת, תשומת הלב צריכה להיות נתונה דווקא לאופן שבו הטלפונים החכמים פוגעים בקשר שלנו עם עצמנו – תהליך שהחל פחות או יותר ברגע שהנייד הפך מאמצעי תקשורת לספק המידע המרכזי.

    אמת, היה זה האינטרנט שהוביל למהפכת המידע, אבל הנייד הוא שהבטיח שהמהפכה הזאת תהיה תמיד במרחק נגיעה, בתיק או בכיס המכנס. בכל רגע נתון אנחנו מוצפים בתוכן שמתעדכן בתדירות גבוהה, ולראשונה אנחנו יכולים לצרוך אותו כמעט בכל מצב, כל עוד אנחנו בהכרה. אנחנו צורכים תוכן תוך כדי עבודה, הליכה, ריצה, נסיעה, רכיבה על אופניים, קיפול כביסה, שטיפת כלים, הכנת ארוחה….

    מהבחינה הזאת, וייתכן ואני עומד להרגיז כמה אנשים, הפודקאסט הוא יחידת התוכן הבזויה ביותר, תוצר מובהק של ההתמכרות שלנו למידע – הוא פורח ומשגשג בדיוק בגלל העובדה שאנחנו יכולים לצרוך אותו תוך כדי שאנחנו עושים משהו אחר. הרי למה לבזבז רגעים יקרים בעשיית דבר אחד, כשאפשר באותה נשימה להקשיב למיטב המוחות והרעיונות שרוחשים בעולם, והבונוס – אנחנו לא צריכים להישאר לבד עם המחשבות שלנו, זה הרי עלול להיות משעמם.

    מדוע להשתעמם

    התרגלנו לברוח מהשעמום בכל הזדמנות, וזאת טעות. השעמום חשוב מטעמים רבים, והצפת חיינו בתוכן מובילה להכחדתו בטרם עת. אותו אחד שהיה מאז ומעולם מנוע הצמיחה של הרעיונות הכי גדולים וההרפתקאות הכי מסעירות. לולא ניוטון היה שוכב משועמם תחת עץ תפוח ייתכן וכולנו היינו עדיין מרחפים בצורה מסוכנת עשרה סנטימטרים מעל האדמה. לולא איינשטיין היה נוהג לצאת להליכות ארוכות ומשעממות מחוץ למעבדה שלו, ייתכן ולא היינו יודעים לעולם שאנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור בריבוע, ואיך היו נראים חיינו אז? ולולא היינו שמוליק ואני משועממים בגיל 12 לעולם לא היינו מקימים את החבורה הכי סודית שאי פעם התקיימה, שמפאת חשאיותה גם כיום לא ניתן לחשוף פרטים על אופי פעילותה.

    וברצינות, לשעמום יש חשיבות רבה. שורה של מחקרים  (וספרים) שנכתבו בנושא מצאו כי שעמום הוא המפתח לחיים של פרודוקטיביות ויצירתיות. במאמר שזכה לתפוצה רחבה "מדוע השעמום טוב לילדים", נטען כי השעמום הוא חלק חשוב בהתפתחות התקנית של ילדים. הוא מאפשר זמן למנוחה, רפלקסיה הירגעות, ומסייע לפיתוח הכישורים היצירתיים. מילוי שעות הפנאי של הילדים בפעילויות מתוכננות, נכתב בו, עלול להפוך אותם לחסרי שקט וחרדתיים, כמו גם לטעת בהם את התחושה המוטעית כי החיים צריכים להיות רצף בלתי פוסק של עשייה תכליתית וברוב המקרים גם תחרותית.

    הערך הויקיפדי שמוקדש לשעמום מתקף טענות אלה: “השערה מקובלת היא שתפקידה האבולוציוני של תחושת השעמום היא יצירת דחף להכרת הסביבה, לשיפור התנאים המאפשרים הישרדות ולמניעת סטגנציה. פסיכולוגים וחוקרים טוענים כי שעמום מאפשר לאדם לחפש ולגלות מה מעניין אותו ומהנה עבורו, ובכך מתאפשר גם פיתוח של דמיון ויצירתיות, תחושת אוטונומיה, ויכולת להסתמכות עצמית”. במילים אחרות, אם אנחנו רוצים להתפתח מהמצב האנושי הנחות בו אנחנו מצויים, כדאי מאוד שנתחיל להקדיש זמן איכות לשעמום.

    עומס המידע אינו מאפשר לנו את האיים ההכרחיים של השעמום (שתורם ליצירתיות), של החלומות בהקיץ (שמאפשרים למחשבות לנדוד באופן חופשי), ושל הרפלקסיה – חשיבה אודות חשיבה (במהלכה אנחנו מנתחים רעיונות, יוצרים מחשבות מקוריות ומוצאים פתרונות לבעיות). אנחנו במרדף בלתי פוסק אחר input, מה שמוביל לפגיעה בתוצר שאנחנו מפיקים, ה- output. רעיונות חדשים, מקוריים, חשובים או משעשעים, דורשים זמן, רוגע ומחשבה מעמיקה כדי להתפתח, ולכל אלה אנחנו כבר כמעט שלא נותנים צ'אנס. לשבת ולחשוב עם עצמנו זה לא סתם משעמם, זה מסוכן – נסו לשבת מהורהרים בחברה למשך חמש דקות, וספרו לי אחר כך כמה אנשים הגיעו לדרוש בשלומכם והמליצו על נטילת ציפרלקס, חצי כדור פעמיים ביום.

    בעבר הלא רחוק אנשים נהגו בלי רדיו, טסו בלי מערכת בידור, ישבו בסלון בלי טלוויזיה, יצאו לרוץ בלי נגנים, בילו בבתי קפה בלי סמארטפונים והלכו לישון בלי שעונים חכמים. אם שאלתם מישהו איך הוא ישן בלילה קיבלתם תשובה ולא קובץ נתונים. ייתכן והחיים של אותם אנשים היו יותר משעממים (רק ייתכן) אבל בוודאות הם אפשרו יותר איים של חשיבה עצמאית. לכאורה, גם אנחנו יכולים להיות אותם אנשים. אנחנו יכולים לבחור לכבות את הטלוויזיה, את הרדיו, את המחשב ואת הנייד ולבהות כמה שרק נרצה. זה נכון, אנחנו יכולים, אבל זה לא כל כך פשוט.

    זה לא פשוט משתי סיבות: הראשונה, המכשירים הניידים מתוכננים ומעוצבים במטרה אחת – לגרום לנו לבלות בחברתם כמה שיותר זמן. הסיבות להתמכרות רבות: אי יכולת לדחות סיפוקים, נטייה לסקרנות, רצון להיות מעודכנים, פחד מהחמצה, הורמונים המופרשים במוח בעת השימוש (דופמין ואוקסיטוצין) שגורמים לתחושה של אופוריה, חרדה המתעוררת באופן טבעי עם כל צליל התראה (כתוצאה מהפרשה של קורטיזול) – אלה משרתים את חברות המובייל, האפליקציות והרשתות החברתיות, שהזמן שלנו שווה הרבה כסף בעבורן.

    סיבה שניה היא שמדובר בהתניה תרבותית. הצורך שלנו למלא כל רגע פנוי בעשייה הוא חלק מתהליך אינסטרומנטלי שעובר על החברה המערבית. בכל רגע נתון אנחנו עסוקים בהתאמת זמנים ליעדים, אמצעים למטרות ובאופן כללי מצויים במרדף אינסופי אחר הפגנת שיפור, לימוד, צמיחה והתייעלות. עצם המחשבה על ישיבה בחוסר מעש, בבטלה גמורה, כמוה כהודאה בכישלון פרויקט האדם. תנועת ההאטה, בין השאר, שמה לעצמה מטרה להיאבק בהתניה תרבותית זאת, באמצעות עידוד של פעילויות חסרות תכלית לחלוטין כגון בהייה או שוטטות.

    בשנים האחרונות המינימליזם הולך ותופס מקום מרכזי בתרבות המערבית. יותר ויותר אנשים מבינים שעוד ועוד חפצים לא בהכרח יגרמו להם להיות מאושרים, ובסבירות גבוהה אף ההפך מכך. כמסקנה מתבקשת הם מפחיתים צריכה ומשילים מעל עצמם שכבות של רכוש מיותר. כעת הוא הזמן להכיר בכך שכפי שחפצים יכולים לצור עומס, כך גם מחשבות ורעיונות של אחרים (מעניינים ככל שיהיו), עלולים ליצור סתימה במערכת אם לא נעניק להם זמן ראוי לחלחל ולהתעכל, בטרם נמהר לרוץ ולספוג אחרים.

    בעידן של עומס מידע, אנחנו זקוקים למינימליזם מסוג חדש – מינימליזם מחשבתי. אנחנו צריכים לייצר לעצמנו איים של התנתקות, בטלה, בהייה ושעמום. בלעדיהם, התוכן שאנחנו סופגים יתקשה לייצר ערך, השראה או משמעות אמיתית.

    כיצד להשתעמם

    ההמלצות מטה הן רשימה חלקית ולא מחייבת, כל אחד יכול למצוא את הטכניקה המתאימה בעבורו, כל עוד היא מובילה אותו בבטחה לאי עשייה:

    להתנתק לגמרי. לקבוע שעות ספציפיות במהלך השבוע בהם מתנתקים לחלוטין מכל אמצעי לקליטת מידע, ומנצלים אותן לבהייה וחלימה בהקיץ. קראתי לא מעט טקסטים של כותבים שטוענים שהשיטה הזאת עובדת בשבילם, אני באופן אישי מעדיף לייצר לעצמי את האיים בצורה יומיומית וטבעית יותר, פשוט על ידי כך שאני בוחר

    לעשות בכל פעם רק דבר אחד. כשאני שוטף כלים אני רק שוטף כלים. כשאני רץ אני רק רץ. כשאני מקלף 2 קילו שום כדי להכין קונפי, אני רק מקלף שני קילו שום. באופן הזה אני מאפשר מספר פעמים ביום למחשבות שלי לנדוד באופן חופשי.

    למחוק אפליקציות. אם ההתראות לא נותנת לכם מנוחה, ואתם יודעים שהן יגרמו לכם תמיד לשלוח יד לנייד, מחקו את האפליקציות, או לפחות בטלו את ההתראות. קבעו לעצמכם זמנים בהם אתם נכנסים לאפליקציות, ואל תתנו להן לגרור אתכם בכל שלב אליהן.

    לחיות במוד ספרייה. עד כמה שאפשר, נסו פשוט להשתיק את הנייד לפרקי זמן קצרים במהלך היום, ואז, בהדרגה, נסו להאריך אותם. 

    לעשות שימוש בתוספים שמגבילים גלישה. אם אתם לא מצליחים להגביל את עצמכם, תנו לטכנולוגיה לעשות זאת בעבורכם. קיימים לא מעט תוספים שיאפשרו לכם להגביל את שעות הגלישה, או למנוע אותה לחלוטין לפרקי זמן שתקבעו, ולעשות זאת ללא שימוש באלימות.

    לצמצם מקורות תוכן. אין לי טלוויזיה. אין לי טוויטר, אין לי אינסטגרם, אין לי לינקאדין, אין לי אפליקציות של אתרי חדשות או רשתות חברתיות אחרות. יש לי פייסבוק, ואני משתדל להיות נוכח בו כמה שפחות. זה מצמצם את החשיפה של תכני ההאטה שאני מקדם, אבל זה בסדר, יש יותר מידי תוכן בעולם, וגם הפוסט הזה גוזל מכם זמן שהייתם יכולים לנצל כדי להשתעמם.

    להפוך לנודיסטים. עד כמה שאפשר, צאו מהבית בלי טלפונים ניידים. בהתחלה זה אולי ירגיש כאילו יצאתם בלי בגדים, אבל עד מהרה תתרגלו לחופש שזה מעניק. טיול עם הכלב, הליכה למכולת, יציאה לריצה – ישנן פעילויות רבות שלא באמת מצדיקות נשיאת נייד חכם, ואלה בדיוק ההזדמנויות לתרגל חיים בלעדיו. אחרי כמה פרידות קצרות ומוצלחות כבר תוכלו לצאת לערב שלם עם חברים ולא תרגישו דבר פרט להנאה מחברתם.

    לחבק את הטיפשות. רכשו לעצמכם טלפון טיפש. הוא יאפשר לכם להיות זמינים למקרי חירום ועדיין ימנע מכם מלהיעלם לתוך מסכים מהבהבים אם יצאתם לבר השכונתי לפגוש חברים. גם שעון מעורר טיפש יכול לעזור להוציא את הניידים מחדר השינה, וכך להבטיח עוד כמה דקות של שלווה נטולת גירויים. מומלץ לנצל אותם כדי לפתוח את הבוקר בחיבוק ארוך עם מי שאוהבים.

    להיות אמיצים. כשהשעמום מגיע, להישיר כלפיו מבט. זה לא פשוט. הוא אפל ומאיים. עדיין, אל תברחו. אני לא מבטיח שכבר בפעם הראשונה תחשבו על רעיון מבריק לסרט קצר, או תגיעו לפריצת דרך בבעיה מתמטית עתיקה. רוב הסיכויים שסתם יהיה לכם משעמם. אבל ככל שנרגיל את המוח לפעול על ריק, נגלה לאט כיצד הוא משיב לעצמו את היכולת לייצר רעיונות מעניינים ומחשבות חדשות. אז אנא מכם, סבלנות.

    *******

    (פוסט זה הנו תמלול של מיני הרצאה שהעברתי ביריד "סלואו מרקט" בבית חנה בתל אביב 10.05. פורסם במקור באתר Slow).


    להגיב
  • על האנשים שהחליטו לחיות אחרת ולהתנתק מהחיים המודרנים

    "על הפלנטה הקרויה ארץ, האדם הניח תמיד שהוא אינטליגנטי יותר מהדולפינים, וזאת משום כל אותם הישגים שהצליח להשיג – הגלגל, ניו יורק, מלחמות וכיוצא באלה. בעוד שכל מה שהדולפינים עשו מסתכם בלהשתכשך במים ולבלות זמנם בנעימים. לעומת זאת האמינו הדולפינים כי הם אינטיליגנטים הרבה יותר מהאדם, מאותן הסיבות בדיוק"
    (דאגלס אדאמס)

     

    4 סיפורים על 4 אנשים מעורר השראה שבחרו לחיות אחרת. לצרוך פחות (אם בכלל).

     


    להגיב
  • Summer Kick-Start # 2 – סאמר קיק-סטארט 2!

    [יהלי שפהרד]

    היי אני יהלי שפהרד מכושר לחיים טובים.
    מאמנת כושר בחירה ומוסמכת ומנחת סדנאות לבישול ספורטיבי.

    רבים מאיתנו חיכו לאביב כדי להתחיל להיכנס לכושר ואז הגיע הפסח ושרפנו הרבה חמץ ומעט קלוריות.
    אבל זהו, הקיץ כבר כאן והגיע הזמן להתעורר משנת החורף… ובמידה ולא ישנתם בחורף וכן שמרתם על שגרת אימונים (כל הכבוד ושאפו ענק!) אז קחו את זה בתור זריקת רענון של אנרגיות קייציות ? והיכרות עם המטבח הספורטיבי.

    ———————————————- (האירוע כבר התקיים, מוזמנים לבוא לשיעורים בסטודיו החדש) ———————————

    זה הזמן להתחיל ואם כבר להתחיל אז – ב-שבאנג!!!
    בכל הכוח, האנרגיה והשמחה – באירוע שייתן את הקיק-סטארט לקיץ חטוב ? דינאמי ? עסיסי ♥ ומלא אנרגיות.

    אחרי האירוע המהמם שהיה לנו לפני שנתיים החלטתי להרים את הכפפה שוב.

    אני מזמינה אתכם לאימון כושר סוחף, מרגש ומפתיע בחוף שדות-ים שעוד לא היה כמותו!!! ארוחת בוקר שתכלול את מיטב המטעמים שאני מלמדת להכין בסדנאות הבישול הספורטיבי והרצאה שתעשה לכם סדר באיך לבשל בריא ולאכול נכון.

    Summer Kick-Start # 2 – סאמר קיק-סטארט 2!

    שישי, 3 למאי,  ב-8:00 בבוקר בחוף שדות ים הדרומי

    נתחיל במשחק ספורטיבי שיגלוש לאימון כושר מטריף על חוף הים.
    אחרי האימון תוגש ארוחת בוקר בריאה וטעימה ♥ משלל מתכוני הבישול הספורטיבי והכל מעשה ידי…

    לאחר מכן תהיה הרצאה על בישול ספורטיבי ואוכל בריא בה תלמדו את 10 כללי הזהב לתזונה בריאה ובישול ספורטיבי.

    כמובן שנשכשך לנו במים, נכיר, נקשקש ונהנה.
    ובנוסף, כל המשתתפים יקבלו מתנה מגניבה!

    מעוניינים להשתתף באירוע הקיץ? סמסו את שמכם ל-052-5606827

    מחיר כרטיס: 60 ש״ח.

    אז אם באמת רציתם להתחיל סופסוף להיכנס לכושר, להתחיל לאכול יותר בריא… להוריד כמה ק"ג עודפים ולהרגיש חיוניים ומלאי אנרגיה… האירוע הזה הוא אחלה הזדמנות להתחיל!

    לדף האוונט בפייסבוק > 

    יהלי שפרד, 052-5606827    |    אתר    |   פייסבוק

    יהלי שפרד מאמנת כושר בכירה ומוסמכת ועל ידי Australian Institute Of Fitness
    הכשרות: פילאטיס, איגרוף, אימון פונציונאלי, אימוני חוץ, Body Jam ,Shabem ,TRX, מדריכת סטודיו ומאמנת אישית לאוכלוסיות מיוחדות.  


    להגיב
  • "1, 2, 3 דג מלוחה" – ספר סיפורים על משחקים

    לתמיכה בקמפיין המימון >

     

    [רומם סרנגה]

     

    12 סיפורים על 16 משחקים, לילדים וילדות בגיל 6-10

    הספר הזה הוא על הדרמה שבמשחק. יש בו 12 סיפורים קצרים המתרחשים סביב משחקים: משחקים מוכרים ומשחקים חדשים, משחקים שמשחקים היום ומשחקים ששיחקו גם פעם. אבל המשחקים הם רק זירת ההתרחשות, הסיפורים הם על הילדים, ועל מה שקורה להם, וביניהם, לפני אחרי או בזמן המשחק. כי בשביל ילדים זה אף פעם לא "רק משחק".

    למה חשוב שילדים יקראו סיפורים על משחקים?

    שאלה מצוינת, ויש לה תשובה מפורטת כאן, שזה הלינק לעמוד הגיוס של המימון להוצאת הספר. הספר יוצא בהוצאה עצמית במימון המונים, ובעמוד הגיוס תוכלו לקבל הצצה לחלק מהאיורים הנפלאים של שירה מזור, לרשימת הסיפורים שיהיו בספר, וכמובן תוכלו לרכוש את הספר בהזמנה מוקדמת ולהזמין גם תשורות שוות אחרות.

    עד עכשיו הוזמנו כבר כ-300 ספרים!

    רומם סרנגה הוא מורה למשחקים בבי"ס רימון (האנתרופוסופי). זהו ספרו השלישי אחרי ספר הבישול המצליח "גם אבא יכול" וספר שירי הילדים "איתמר 8 קומה שלישית", שזכו לביקורות נלהבות.

    "רומם הוא אחד המבוגרים היחידים שאני מכירה שבאמת זוכר ויודע מה זה להיות ילד.
    מרגישים את זה כשמדברים איתו, מרגישים את זה כשקוראים את הסיפורים שלו.
    הסיפורים ב"אחת, שתיים, שלוש דג מלוחה" הם לא רק מעניינים (הם גם), ולא רק מצחיקים, מותחים, מפתיעים (הם גם, גם וגם) – הם נותנים כבוד לחשיבות העצומה, המהותית של משחקים בגילאים הצעירים.
    אצל ילדים, משחק הוא לא רק דרך להעביר את הזמן – הוא כמעט הכל. החל מקשרים בין חברים ועד קבלה של ניצחון או של הפסד. הערכה עצמית, מעמד חברתי, חוסן נפשי, שאלות מוסר – אין נושא שלא מקבל ביטוי ביקום של המשחקים.
    אני אוהבת את רומם, אני אוהבת את הכתיבה שלו, אני שמחה שהספר הזה יהיה על המדף שלי."
    [רינת פרימו, עורכת ספרות ילדים ונוער בהוצאת ידיעות ספרים]

    ***

    לתמיכה בקמפיין המימון >


    להגיב
  • באושר ועושר – הסיפור האמיתי – הספר!

    לתמיכה בהדסטארט >

     

    [מיכל ליבדינסקי ושי אביבי]

     

    המופע הראשון של ׳באושר ועושר׳ – קרה לפני 6 שנים. בחנוכה 2012.
    הקראנו את המערכונים מהדפים, מול קהל שיושב בצפיפות בסלון ביתנו, וחשבנו שזה אירוע חד פעמי. להפתעתנו הרבה מצאנו את עצמנו ממשיכים להופיע בכל רחבי הארץ עד עצם היום הזה.

    בימים אלו הבשלנו לשלב הבא, ואנחנו משגרים לאוויר העולם את פרויקט ההדסטארט של הספר: ׳באושר ועושר – הסיפור האמיתי׳ .
    בספר נמצא המסע הזוגי שלנו, ובו התגליות וההבנות על המסלול הזוגי שחשבנו שהוא אישי, וגילינו שהוא (כמעט) של כולם.

    יש נקודת מבט בוגרת על מה זאת אהבה, אחרי שקסם ההתאהבות פג, ואנו מוצאים עצמנו חיים יחד צמודים ומרוטים, בתוך שגרה עם משכנתא ושני ילדים ?

    הבשורות הטובות: זוגיות יכולה להיות כלי להתפתחות אישית, ויש מקום כזה ׳באושר ועושר׳!

    כל זאת ועוד דרך טקסטים מצחיקים ומרגשים בספר החדש שלנו.
    מוזמנים ומוזמנות להיכנס לפרויקט ההדסטארט, לרכוש את הספר מראש, או לבחור לכם תשורה יצירתית אחרת – יש תשורות מיוחדות רק לזמן ההדסטארט הזה.

    כל השתתפות שלכם היא תמיכה משמחת בהוצאה לאור של הספר החדש.

    בהתרגשות ובתודה

    שי ומיכל
    ????❤️?

    לתמיכה בהדסטארט >


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 1 – הטור של מאיר ושירז אריאל

     

    זכות גדולה נפלה בחלקי. איכשהו קרה שאהיה בתו הבכורה של מאיר אריאל היקר עליו השלום. נו, אתם בטח יכולים לשער, טוב כנראה שלא. עד גיל 31 חשבתי שיש לי כיוון בחינוך של הגיל הרך עם גלישה לתחום הריון ולידה. אבא היה ברקע כיוצר, זמר, משורר, לא ידוע במיוחד אבל אהוב עד מאוד. היה לנו קשר חזק מאוד של אבא ובת. שנינו גם בני מזל דגים, כך שלפעמים בכלל לא היינו צריכים לדבר, היו לנו שיחות שלמות ממבטים והבעות בלבד. בכלל חשבתי שאהיה אמנית ויש לי עבר של ציירת, זוכרים את הפלפל מהעטיפה של האלבום זרעי קיץ? הנה הסיפור המשעשע פה >

    אוכל להגיד שהבנתי את גודל המעמד ביום שאבא נפטר פתאום ביולי 1999. מה שקרה מאז הוא סוג של מפץ ענק כאשר האדוות שלו עדיין מתרחבות והמעגלים עדיין גדלים. אין ספק שלאימי תרצה אריאל יש חלק מרכזי במפץ הזה, היא היתה המנוע ובזכותה נוצר המצב של היום, עם עשרות אלפי אוהבי מאיר אריאל והכרה כמעט גורפת במעמדו כאחד הכותבים הגדולים שחיו כאן. זה מאוד מרגש (לדעתי אמא שלי צריכה לקבל פרס על קידום התרבות בישראל).

    בחודש הראשון למותו חוויתי את המפץ הפרטי שלי – לגלות את כל החומרים שהשאיר אחריו. משהו בתוכי לא נתן לי לשקוע בעצב על האובדן המיותר הזה, זה תועל לכיבוש שולחן העבודה שלו. זוכרת את ההלם שהרגשתי כאשר הבנתי את הכמות של החומר. אלפי ניירות מכל מיני סוגים ובנושאים רבים ומגוונים. הכל היה עם הכל. שירים מוכרים לצד לא מוכרים, מכתבים, ציורים ורישומים, ברכות, הספדים, מאמרים על המדינה, על הקיבוץ, על השלום, על התנ"ך ואלוהים. על המון דברים הוא חשב וכתב האיש הזה. התברר לנו שהאיש לא רק כתב הרבה מאוד, אלא גם שמר כמעט הכל.. מצאנו חומרים מתקופת השליחות בארה"ב משנת 1968-71

    מצאנו גם את כל מה שאביו אסף עבורו, סבא שלי עליו השלום. ציורים וברכות וטקסטים מתקופת היותו נער וחייל. גם אבא שלו שמר הכל. איזה מזל.

    יחד עם חברת משפחה קרובה, החלה מלאכת המיון וסידור של החומרים מהמשרד הקטן שלו. כל גילוי כזה יצר לי נחמה קטנה. תוך מספר חודשים נוצר סדר ראשוני עם קלסרים מופרדים לפי נושאים, אך רבים מהחומרים לא מוינו עדיין.

    במהלך השנים יצאו מספר ספרים מתוך החומרים הללו: 2005 יצא ברכות והספדים 2009 יצא 'עצמאי בשטח כל השירים' 2011 יצא 'כתבים' שכלל 29 טקסטים שהם אינם שירים. למעשה מתוך עבודת שימור החומרים שלו  המשפחה הפכה לבית הוצאות לאור ואני הפכתי למפיקת ספרים.

    מה שעצוב זה שאת שלושת הספרים הללו כעת אין להשיג. הם אזלו כולם ולהפיק הדפסות מחודשות דורש מימון, שלנו היה קשה להשיג. לפני שנתיים עשינו מיזם הדסטארט למען גיוס מימון לחידוש שניים מהספרים ואכן כך היה. אך גם כל העותקים האלה, אזלו לגמרי. נוצר עסק ביש, אין ספרים. בינתיים השנים עוברות ובלי ששמנו לב, הגענו לשנה ה-20 לזכרו.

    אני קצת בשוק מזה,

    עכשיו אני מוכנה לפרויקט הגדול הבא – ריכוז כל חומרי הפרוזה שלא ראו אור יחד עם אלו שכן ראו אור. ליצור ספר מכובד שמאגד אותם – ספר הכתבים הגדול (שם זמני).

    בשבועות האחרונים אני קוראת את החומרים מהקלסר הענק שיש לי. קלסר די שמן עם חומרי הפרוזה של אבא. קלסר שכבר לפני לא מעט שנים הכנתי אותו עם המטרה להפיק ממנו ספר. אחד החלקים בספר יכלול אסופת מכתבים מיוחדים שאבא כתב לדמויות וגופים שונים. כמו בית המשפט או הדואר, לראשי ממשלה, לסופרים דוד גרוסמן, דן בן אמוץ ועוד. אחד המכתבים המקסימים שמצאתי הוא המכתב לניקו ניתאי, השחקן והבימאי שהקים את מועדון 'תאטרון הסמטה' ביפו. שם אבא התחיל את קריירת השירה שלו. היה נוסע פעם בשבוע עם הגיטרה ומקיים הופעה גם אם במקום יש 3 בני אדם כקהל, אפילו אם אלו המלצריות.

    חושפת כאן את כתב היד + הטקסט עצמו.

    לניקו היקר,


    בימים אלה עומד להסתיים מיזם ההדסטארט החדש שהעליתי לטובת מימון ספר הכתבים הגדול. לאור הצלחתו,  אוכל גם להוציא מהדורה נוספת לספר עצמאי בשטח – כל השירים. (272 ע' צבע מלא בכריכה קשה בעריכת יואב קוטנר). יש עדיין הזדמנות פז להזמין את אחד או שני הספרים מאת מאיר אריאל. הנה לינק לתמיכה >

    בטור הבא: תחילת העבודה על הספר החדש ועל שיחת הטלפון המרגשות עם הבת של דן בן אמוץ (המשוררת נעמי בן אמוץ) והמכתב המיוחד שאבא שלי שלח לאבא שלה…

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • ישראלי בפרכור

    [איתי קן-תור]

     

    ישראלי בפרכור

    סדרה שנתית של יצירות קולנועיות אשר נעשו על ידי יוצרים ויוצרות מפרדס חנה כרכור והסביבה.

    מדי יום ג' השלישי בכל חודש, מוקרנים הסרטים בליווי שיחות עם יוצריהם.

    כניסה: 25 ש"ח

    שתי הקרנות:
    17:30 – ספריית פרדס חנה -רחוב הבוטנים 59, פרדס-חנה
    20:30 – מרכז פיס לגיל הזהב – רחוב אחוזה 24, כרכור

    אוצר ומנחה: איתי קן-תור

    ישראלי בפרכור:   052-2283407   |   מייל   |  פייסבוק 

     

                                                                                                                                                                                                         

     

    יום שלישי, 18.12.18

    חיסון אוטומטי , ישראל 2007

    בימוי: איתי קן-תור

    הפקה: איתי קן-תור ולירן עצמור, בלפילמס בע"מ

    החלק הראשון של הסדרה "מישהו מטפל בך"  העוסקת במערכת הבריאות בישראל.
    בשנים שלפני עשיית הסרט  קמו בעולם תנועות המתנגדות לחיסונים, שקראו ועדיין קוראות להימנע מהם וטוענות לקשר בין פגיעות ומומים שונים לבין החיסונים. העיתונאית גל גבאי יוצאת למסע לבחינת הנושא באופן ביקורתי ובלתי תלוי ואשר אינו מחויב לאף צד מהמערכת או מחוצה לה. באמצעות תיעוד בבתי החולים, טיפת חלב, רופאים, מטפלים משלימים, הורים, נפגעי חיסונים, ושופטת אחת עוסק הפרק בוויכוח היצרי והעמוק בין שתי תפיסות העולם השונות ובוחן לעומק את טיעוני הצדדים.   הסרט חושף את הבעייתיות של שיטות הפעולה של הממסד הרפואי ובכללן עבירות על חוק זכויות החולה הממסד הרפואי, ואת קיומה של ועדה לפיצוי נפגעי חיסונים שאין איש יודע על קיומה.

    לדף האירוע בפייסבוק


    להגיב
  • קרוסלה – חוגי תנועה וריקוד לילדים בפרדס חנה – בשיטת דבי רומק

     

    שמי דבי,

    מזה 25 שנה, אני מלמדת חוגי מחול יצירתי לילדים בפרדס חנה-כרכור.
    נפלה בחלקי הזכות ללמד מאות ילדים ליצור ולרקוד ועל זה אני מודה.

    אני רוצה לשתף אתכם בסיפור קצר מתוך המסע שלי למקום בו אני נמצאת היום.

    עוד כשגרתי בקנדה, בגיל צעיר, אהבתי מאוד לרקוד. אמא שלי, שזיהתה את זה, דאגה במשך הרבה שנים שאגיע לחוגי ריקוד (שאז לא היו כל כך נגישים ומוכרים..). כבר אז הרגשתי עמוק בתוך ליבי שהאהבה והשמחה שהתנועה והמחול מביאים עימם, ישאירו אותי קרוב לעולם הריקוד לעוד הרבה שנים. בשלב מאוחר יותר החלטתי ללמוד ריקוד באוניברסיטה ולמזלי גיליתי פרופסור שהייתה אחת מהמומחים המובילים בתחום המחול היצירתי לילדים.

    החלום שלי התגשם – הייתה לי הזדמנות לשלב בין שתי אהבות שלי!

    העמקתי בנושא המרתק של התפתחות הילד, במחלקה לפסיכולוגיה, באוניברסיטה.
    חידדתי את הכלים שלי כמורה במכללה להוראה, בכדי שאוכל ליצור מערך ייחודי לילדים, המאפשר אווירה חמה וידידותית לרקדנים ורקדניות צעירים וסביבה בה יש מקום לגיבוש יצירתיות.

    עשיתי עלייה לארץ מקנדה ולמדתי עברית כדי להמשיך לעסוק באהבה שלי ללמד ריקוד.

    הקמתי בפרדס חנה-כרכור את "לרקוד עם דבי" .

    במהלך המסע הכרתי את הדר כהן זמיר, הפועלת לצידי בארבע השנים האחרונות. היא למדה את שיטתי והפגינה יצירתיות ויכולות כוראוגרפיות ברורות שאפשרו את היווצרותו של קשר מיוחד עם הילדים והבטחה לעבודה עתידית ושותפות יצירתית, אמיצה ומרגשת.

    היום, ביחד עם הדר אנחנו מלמדות ילדים בגיל הרך וגילאי יסודי, באהבה רבה –

    ב"קרוסלה- בית ספר לריקוד"

    מקור שמו החדש של העסק "קרוסלה- בית ספר לריקוד", מגיע מן המוסד בו התמקצעתי "Carousel" באוניברסיטת Waterloo  בחניכתה של ד"ר רות פרידל, על פי גישתה המשלבת לימודי מחול יצירתי עם פסיכולוגיה התפתחותית.

    השיעורים בחוג מתמקדים בנושאים מתחלפים ומלווים במוסיקה, סיפורים, אביזרים ותמונות שנועדו לעורר את הילדים לחקור את הסביבה, עולם הדמיון, היצירה והביטוי של הרגשות שלהם כתגובה לנושאי השיעור. ניתן דגש על עבודה קבוצתית-שיתופית הכרוכה בפתרון קונפליקטים, ביקורת בונה וסובלנות.

    הקליקו להגדלה

    סגנונות הריקוד הם מחול יצירתי, בלט קלאסי, מחול מודרני.

    בכל שיעור, על פי השלב ההתפתחותי, נשמר איזון עדין, המאפשר לרקדנים והרקדניות הצעירים להגביר את יעילות התנועה, להרחיב את רפרטואר התנועות שלהם תוך טיפוח חופש היצירה.

    אנחנו מלמדות, בשיתוף עם המורה נהדרת, קטרי סייפולה כהן, בימי ראשון, שני, ורביעי.

    הגילאים: טרום חובה, גן חובה, כיתה א', כיתות ב'-ג', כיתות ד'-ו'.

    מזמינות את ילדכם ואתכם לבוא לרקוד איתנו.

    השיעורים מתקיימים ב: סטודיו "Judo for Life" סמטת ערער 1, פרדס חנה (ליד BIG)

    לפרטים נוספים והרשמה לשיעור נסיון:

    דבי- 052-5670792
    הדר- 054-3210811

    לדף הפייסבוק של "קרוסלה – בית ספר למחול" | שלחו לנו מייל

     


    להגיב
  • מכּרכּרת בפרדס (11) – הטור של לילה חפר

    [לטור הקודם – מכרכרת עם המתמודדים – הרהורים כלליים על סדרת המפגשים]

     

    האם קהילה יכולה ליצור פסטיבל שלם ללא מפיק, ללא אוצר ובלי כסף בשום צורה?

    אם הקהילה הזו היא קהילת פרדס חנה-כרכור היא כנראה תרצה לנסות.
    ההשערה הזו תיבדק בחודש נובמבר במושבה שלנו במסגרת פסטיבל דרך הנדיב.

    מבט באתר כבר מספר על הצלחה. סוף שבוע שלם של אירועים יצירתיים משלל סוגים החל במוסיקה, תיאטרון ופרפורמנס ועד סיור לילה בבית הקברות הישן לאור עששיות ואפילו חתונה קהילתית!
    127 אירועים נרשמו באתר, שפע לא יאמן שהיה תגובה לקריאה שהוציאה קבוצה שמכנה את עצמה "אחוות הטבעת".
    הקבוצה קבעה את חלון הזמן, 22-23-24.11.18 ויצאה לקהילה בקריאה להעלות לאתר חלומות שהם היו רוצים לחלוק בנדיבות עם אחרים. וזהו. מקום בזמן, מקום ברחב הדיגיטלי לתקשר בו כשפרפר מרפרפף בכנפיו במושבה שלנו אף פעם אי אפשר לדעת איך זה יגמר.

    תהיתי מה גורם לאנשים מבוגרים, עסוקים ורציניים לצלול להפקה של פסטיבל שלא מעורב בו כסף, אין תהילה, אבל יש עשרות שעות עבודה מאחורי הקלעים?

    גיא לב: ההבנה שבתור מבוגר אחראי, אתה מבין שיש לך אחריות גם על הסביבה שלך ויכולת להשפיע עליה. אנחנו אחראים ליצירת הסביבה שבה אנחנו רוצים לחיות.

    טימור סלומון שדה: זו בכלל לא המבוגרת! זו הילדה שבתוכי שמבקשת להביא לעולם המבוגרים קצת יותר כלים פשוטים: החזקת ידיים, עיניים בורקות ומרחב לא שיפוטי לשחק בו ולהיות בו יחד

    עירית רותם: בתור מי שמשתדלת לעצב את המרחב בה אני חיה כך שיתאים לי יותר, שיהיה יותר מעניין, צבעוני וחי, הפסטיבל הזה הוא הדרך לגרום לאנשים אחרים להבין את היכולת שלהם להיות משתתפים פעילים במרחב. הביטוי השחוק של "היה אתה השינוי שאתה רוצה לגרום בעולם". ומכיוון אחר: איזה כייף לייצר מסביבנו לונה פארק ענקי בו כולם יכולים לשחק.

    חמוטל ארבל: כי זה נראה לי פסטיבל מעיף שממש בא לי שיהיה לנו אותו!

    אילן שריף: כי בא לי לעשות דברים עם אנשים שמדברים ככה.

    האמת. הטיעון האחרון ממש תפס אותי. גם לי מתחשק לבלות זמן עם אנשים שמדברים ככה, שחושבים ככה ושמבטאים את זה בעשייה
    ובאמת, עוד לגמרי אפשר להצטרף לעשייה הזו.

    האחווה יצרה מודל עבודה על הפסטיבל, מתנדבים מהקהילה יגויסו להפעיל אותו מתוך עיקרון של אחריות משותפת והובלה משותפת על ידי חברי הקהילה. בפסטיבל משתמשים במושג "הצעת-ביצעת" וגם בעקרון "האחריות האישית" שני העקרונות האלה יוצרים פעולה משותפת. למרות שפסטיבלים לא "אמורים" להתנהל כך, למעשה אין מנהל שמחליט אלא יצירה משותפת שמתהווה תוך כדי תנועה. עוד דרושות ידיים רבות לימי הפסטיבל כדי שהוא יתממש במלוא הפוטנציאל שלו. ואם אתם רוצים להצטרף לצוות המופלא הזה כתבו להם הודעה לדף הפייסבוק דרך הנדיב >

    העקרון ההרפתקני ביותר הוא "כסף לא מחליף ידיים" כל מה שיקרה יוכל לקרות רק אם מישהו יבחר לתת אותו. הרעיון מאתגר גם את היוצרים המקצועיים שיכולים להשתמש בפסטיבל לא כאל אירוע שמביא הכנסות אלא כאל אירוע של קשר עם קהל, של התנסות בחומרים חדשים ומפגש הדדי ויצירתי.

    הפסטיבל יתקיים גם בבתים פרטיים של תושבים שנדבו את ביתם וגם במבנים ציבוריים ובתמיכת מועצת פרדס חנה כרכור.

    הפסטיבל שמצטייר לאיטו מתוך מארג האירועים יהיה צבעוני ומגוון ביותר ויכיל אירועי קולנוע, מוסיקה, קרקס, הרצאות במגוון נושאים, סדנאות ואירועי רחוב.

    בתקופה שבה בדידות הוכרזה כמחלת העשור מבורך ומסקרן לראות התגייסות קהילתית לברוא ביחד יצירה שכל הרווח ממנה הוא העונג שביצירה עצמה ובמפגש האנושי שנוצר במהלכה, בין אנשים ובין קבוצות שונות בקהילה.

    כל שנותר לכם הוא לשריין את התאריכים ולבוא לחגוג ביחד עם הנדיבים והנדיבות של הישוב המיוחד הזה, לבוא ולקבל את כל השפע היצירתי שמוענק שם לאורך שלשת הימים של פסטיבל דרך הנדיב. חפשו את הפרח הורוד!

    לתוכניה המלאה היכנסו לאתר >

     

    ——————————————————————————————————————————————————

    לילה חפר – עובדת סוציאלית ומחברת סיפורי עוצמה לילדים. אוהבת את המילה על כל צורותיה ואת החמוץ-מתוק של החוויה האנושית. לדף הסיפורים והשירים של לילה חפר רצוא ושוב.


    להגיב
  • היה אתה השינוי – קורס בניסים עם אפרת אביטל

    מהטמה גנדי אמר ״היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם״.
    קורס בניסים אומר שהעולם החיצוני לא באמת קיים, הוא אינו אלא השתקפות של העולם הפנימי.

    שינוי ממשי אנחנו יכולים ליצור רק בעצמנו על עצמנו.

    כל שינוי בנו, משפיע באופן ישיר ואותנטי גם על כל הסובבים אותנו ועל סביבתנו. זוהי בשורה משחררת. כשנבין איך אנחנו פועלים, נהיה מודעים לבחירה החופשית שלנו, ננקה את הבלבול וההרגלים האוטומטים דרכם אנו מפרשים את המציאות ונוכל להכיר באמת היחידה לגבי עצמנו.

    האמת היא פשוטה: אנחנו אוהבים לאהוב, הדבר שאנו הכי כמהים לו הוא אהבה. הדרך היחידה בה אנו מרגישים את היותנו אהבה היא כשאנחנו אוהבים.

    האמת אומרת שאנחנו אהבה, מקיפת כל, בלתי פגיעה, פשוטה ונוכחת.

    שדווקא ההגנות, התדמית, ההדחקות וההתנתקות פוגעים בנו ולא משרתים אותנו. המרדף אחרי השוואות, תחרותיות והישגיות מעכבים את הצלחתו, שופטים וצולבים אותנו על מזבח הקורבנות.

    כשאנחנו אוהבים אנחנו מקבלים אהבה. אנחנו אוהבים לקבל אהבה, ככה אנחנו מרגישים שלמים, טובים, ראויים.

    הדרך היחידה לקבל אהבה היא לתת אהבה מתוך אהבה.

    לא מתוך פחד ותחושה שלא מגיע לנו ואנחנו צריכים להוכיח את עצמנו, לא מתוך הצורך לפוגג את הבדידות. נהפוך הוא. דווקא מתוך חווית האחדות, מתוך ההבנה שכולנו בני אדם וכולנו מחפשים אחרי הדבר היחיד לו אנו זקוקים באמת: אהבה.

    כשאנחנו באהבה אנחנו:

    • בטוחים בעצמנו.
    •  נוכחים בכאן ועכשיו (כי הוא נעים לנו).
    • עוצמתיים וחווים את העוצמה שלנו.
    •  בלב פתוח המקבל את הזולת בסלחנות ובעדינות, ומלמד אותנו לנהוג כך גם כלפי עצמנו.
    •  אנחנו סולחים במקום לשפוט.
    •  העולם נראה יפה ונעים יותר.
    •  אין גבול ליכולת שלנו, לאמונה שלנו בעצמנו ולתחושת המסוגלות שלנו.

    קורס בניסים מלמד שניסים הם ביטויים של אהבה. ניסים הם טבעיים, קורים כל הזמן, אלא שלרוב אנו לא מודעים להם, שוכחים לייחס להם את החשיבות ולהבין את המסר שבאו להזכיר לנו.

    ניסים משנים את העולם, בכך שהם מביאים לו אהבה. אהבה תמיד מנצחת פחד כי היא מקיפת כל. הניסים מתחוללים באמצעותנו, בזכות הבחירה החופשית שלנו, באופן מודע, כל רגע מחדש, לאהוב.

    רוצים לשנות את העולם? לראות עולם טוב יותר, נעים יותר, אוהב יותר?

    כולנו רוצים אותו דבר ואם כל אחד ישנה את עצמו, ביחד,כולנו, נשנה את העולם. זה בשכל שלנו, הבחירה היא שלנו, כל רגע מחדש. אף אחד לא יכול לעשות זאת עבורנו, רק אנחנו יכולים לבחור להשתנות. בואו נהיה אנחנו השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם ואז נגלה שהעולם, כפי שאנחנו רואים אותו היום,הוא בסה"כ אשליה חסרת משמעות.

    קצת עלי

    שלום, אני אפרת אביטל. צועדת בדרך המודעות וההתבוננות פנימה מעל לעשור באמצעות קורסים רבים בארץ ובעולם, סדנאות מגוונות, מחקר מתמיד, העמקה ובעיקר בדיקה עצמית והתנסות. מלווה ומטפלת בקליניקה פרטית למודעות, מנחת קבוצות ומורה. החל מ-2012 אני לומדת ללא הרף את הקורס בניסים, על כל חלקיו והיבטיו ברמה האינטלקטואלית והמעשית – בקבוצות ובאופן עצמאי, כתלמידה, מסייעת ומורה. ההנחייה מהווה עבורי מענה לקריאה פנימית חזקה ובכך אני רואה שליחות בעלת ערך מרכזי בחיי, מזמינה אתכם  ללמוד יחד, להביא ריפוי לחיינו ולאהוב יותר.

     

     

    ערב מבוא חינם יתקיים בבנימינה, ביום ג' ה-16.10.2018, בשעות 18:30-21:30

    רוצים לקרוא עוד? efratavital.com

    שאלות? מוזמנים ליצור קשר בטלפון 052-4869269, במייל  efrata@gmail.com או בפייסבוק >


    להגיב
  • סינמה שישי בפרדס חנה – סרטי אוקטובר

     

    אוקטובר בסינמה שישי

    * כל הסרטים מוקרנים בימי שישי במרכז לאמנויות הבמה בפרדס חנה (צמוד למתנ"ס, רחוב הבוטנים 54).
    בוקר 09:30 צהריים 14:00 בוקר: הקופה והמזנון ייפתחו ב-08:45, צהריים: הקופה והמזנון ייפתחו ב-13:30.
    המקומות אינם מסומנים, מומלץ להגיע 20 ד' לפני תחילת הסרט, לפרטים נוספים: 052-3653066
    * מומלץ לחנות ליד הבריכה, כניסה לחניה מרחוב הדרור.

     

    ***

     

    26.10 "שרוכים"
    Laces

    במאי: ינקול גולדווסר ישראל /2018 98 דקות הסרט דובר עברית
    שחקנים: דובל'ה גליקמן, נבו קמחי, אוולין הגואל, אליהו אלטוניו, אושרת אינגדשט, דרור קרן.

    מועמד ל-8 פרסי אופיר כולל הסרט הטוב ביותר. גדי הוא ילד-איש עם פיגור קל, בעל חוש הומור ייחודי, צחוק מתגלגל ואופטימיות אין סופית. מותה הפתאומי של אימו מאלץ את גדי לעבור, באופן זמני אל אביו הביולוגי, ממנו היה מנותק רוב חייו. ראובן, אביו של גדי, השקוע בבעיות חייו שלו , תמיד נרתע ממפגשים עם בנו יוצא הדופן. אבל האהבה החבויה בין האב לבן, נחשפת, נבנית ומתעצמת במהלך ההכרות המחודשת. האופטימיות האין סופית של גדי, תנחם את כולם כשהשניים יאלצו להתמודד ביחד עם תלאות החיים המצפות להם.

    "אחרי 'על הספקטרום', מגיעה דרמה ישראלית נוספת על דמויות עם צרכים מיוחדים והפעם זה 'שרוכים' של ינקול גולדווסר הוותיק. בזכות האנושיות שלו ותצוגות המשחק הפנומנליות של דובל'ה גליקמן ונבו קמחי, הסרט מצליח לגעת בלב.
    את דמותו של האב מגלם דוב'לה גליקמן, שחקן שבתחילת הקריירה שלו, בין שלהי שנות השבעים עד תחילת שנות השמונים, שמר על קצב של סרט בשנה, מ'מסע אלונקות' ו'הלהקה' ועד 'סופו של מילטון לוי'. מאז, נוכחותו במסך נהיתה נדירה הרבה יותר – וחבל שכך.
    ב'שרוכים', הוא מוכיח איזה כישרון קולנועי גדול יש לו, והופעתו מלאת הומור, רגש ועוצמה.
    את בנו מגלם נבו קמחי, שחקן צעיר יותר אך גם כן בעל מלאכה ותיק שעד כה לא קיבל הזדמנות למצות את כישרונותיו, וכאן עושה את תפקיד חייו. הופעה בדמות של אדם עם צרכים מיוחדים היא מבחן כפול – אמנותי ומוסרי, ולכן מדובר באחד האתגרים הכי קשים שיש בעולם המשחק. כוכב 'שרוכים' עומד באתגר הזה והופעתו לא רק מרגשת, אלא גם אמינה, ואולי חשוב מכל – נטולת זיוף ונטולת מניפולציות.
    … השניים (גולsווסר הבמאי ומרין התסריטאי) עושים זאת באמצעות תסריט מיומן, רהוט וקולח, ועבודת בימוי מהוקצעת. הם יודעים את מלאכתם, ובצירוף תצוגות המשחק הפנומנליות, מתקבל סרט אפקטיבי ונוגע. התגובות החמות של הקהל בהקרנות טרום-הבכורה שלו מוכיחות כי הוא מקבל בחזרה את כל האהבה שהוא נותן, ונראה שבדיוק לכך שאף. בין שיזכה להיות הנציג שלנו לאוסקר ובין שלא, דבר אחד בטוח: הוא יעזור לרבים ורבות מאלה שיצפו בו לקבל את סביבתם, שונה מהם ככל שתהיה."אבנר שביט,אתר וואלה

    טריילר

    ———————————————————————————————————————————————————

    אנחנו בפייסבוק!   לחצו כאן להצטרף ולצרף

    להצטרפות לרשימת התפוצה למידע במייל : besorn@netvision.net.il


    להגיב
  • מתחת לפנס 6 חול המועד סוכות 25-26/9/18

     

    לא יאמן. חלפו 6 שנים מאז שעתר העלה את הרעיון הראשוני אי אז ב 2013. והנה אנחנו כבר במתחת לפנס 6.

    מתחת לפנס – פסטיבל אמנות לאור פנסי רחוב

    25-26 ספטמבר 2018 לילהיוםלילה

    חול המועד סוכות בגבעת חביבה

    הופעות, מיצגי אמנות, מוסיקה ואור, תיאטרון רחוב, תערוכות, וידאו ארט, מחול, שירה, חקר, שיח ועוד…
    במסלול הליכה רגלי לאורך שדרת פנסי הרחוב, בסביבה מופלאה שהכל יכול להתרחש בה.
    הכניסה חופשית!

    השנה חידוש! קמפינג במחיר סמלי / חדרים ללינה בתשלום! להזמנות טל: 052-5809838
    פרטים ומחירים באתר.
    הכניסה וההשתתפות בכל אירועי הפסטיבל חופשית!

    • מוזמנים לעקוב אחר סיפור הפסטיבל המתהווה ב:
    דף של הפנס בפייסבוק >   |   איוונט >   |   אינסטוש >   |   לאתר הפסטיבל >   |   הרשמה לסדנאות >

    לילהיוםלילה: התכנית שבין הפנסים…

    שלישי 25.9

    גולדמן בראדרס בהופעה
    18:30-19:30
    במה המרכזית.

    19:30 הפנסים נדלקים!!!

    Betty bears בהופעה – סווינג אמריקאי מקפיץ!
    22:00-23:00
    במה מרכזית.

    מעגלי דבקה עם סאעד דראוושה
    23:00-24:00

    אפשר להישאר לישון בגבעה, מחר מחכה לנו יום פנטסטי!
    ——————————

    יום רביעי 26.9

    בוקר

    מתחילים מוקדם בבוקר, באיזי.. הצ'אי שופ פתוח.. תבחרו לכם מה בא – ליצור, לנוע, לשוטט, לצייר, סתם לנוח באיזו פינה ולכתוב.. אכול צהריים בחדר האוכל (חמגשיות!).

    כאן ואתה – מדיטציית ציור משותפת- עמית שפירא.
    07:00-10:00 על הדשא הגדול.

    חילוץ שירה מהחיים. סדנת כתיבה בהנחיית נועה ברקת.
    10:00-11:30 במרכז האמנות המשותף.

    אמנות רחובשלום או להתראות? ציור קיר ענקי עם מנחים מתכנית "אתגרים" לאמנות רחוב.
    10:00-16:00 סוכה לשלום

    בין פאן לפנאן – סדנת ערבית מדוברת עם גלית קלנר
    שלושה שיעורים: 10:00, 11:30, 13:00 בספריות
    משך השיעור: 45 דקות. רב גילאי

    המעבדה ליצירה קהילתית חוקרת – התכנסות ופתיחה. ניסוי חברתי משותף לאורך היום.
    11:00-12:00 בחדר האוכל

    רודא – הסרט. מקומו של האמן בקהילה
    שלוש הקרנות: 11:00, 13:00, 16:00
    באולם ארכיון יד יערי, קומת הקרקע

    צהריים

    12:00-13:00

    אמנות לאור יום – סיור במיצבי הפנס עם עתר גבע, היזם ואוצר "מתחת לפנס"
    12:00-13:00 ברחבי הגבעה. נפגשים בבמה המרכזית ומשם יוצאים לסיור.

    שיח תרבויות – קאדי, רב וכומר מתארחים בסוכה לשלום
    12:00-13:30 הסוכה לשלום

    מפגשים עם אמנים מהפנסנועה רוזן, שרון גלזברג, יפעת טריינין ליסאי, יובל דניאלי, הדס גרטמן ולילך צפרוני.
    13:00-14:00 בחדר האוכל

    אמנות או אומנות – סדנת הדפס רב גילאית – עם משה רואס ובוגרי קורס הדפס
    13:00-15:00 במרכז האמנות המשותף

    אחה"צ

    שפת הראפ – סדנת ביטוי עם נטע ויינר סולן סיסטם עלי
    14:30-16:00 על הדשא הגדול

    לעצם העניין – סדנת לימוד ותנועה עם עדי שילדן
    14:30-16:00 ליד הבמה המרכזית

    סיפורי מקום – הקיבוץ כמקרה בוחן שיתופי. עם מוקי צור ועדי רוזן.
    14:30-16:00 ארכיון יד יערי. (לאחר השיח יוקרן הסרט "רודא")

    יאיר גרבוז – שיח אמן בתערוכה. מנחה: עתר גבע
    15:00-16:30 במרכז האמנות המשותף.

    תנועת הלהקה – ריו אביירטו: ריקוד אנושי יוצר עם ענת לידרור, אסטרז'ה גורביץ' ומנחות ריו אביירטו.
    16:00-17:30 הדשא הגדול

    על כנפי הדמיון – סדנת צילום עם טל בדרק
    16:00-17:30 ליד הבמה המרכזית

    ציפור החופש / עספור אל חורייה – מופע סיפור תיאטרון דו לשוני לילדים עם נילי ספרילי
    17:30-18:30 במה מרכזית

    קפה עולם – המעבדה ליצירה קהילתית – שיחה ותודעה – סיכום ניסוי
    עם שני מרצ'בסקי מובילת המסלול.
    17:30-18:30 בחדר האוכל

    כותבים חברה משותפת
    ערב כותבים על חברה משותפת
    18:00-19:30 בספריה החדשה

    כאן קול השלום
    מאיה יוהנה ויוצרים שרים עשור לאייבי נתן
    18:30-19:30 הבמה המרכזית

    19:30 הפנסים נדלקים!!!

    שפות אחיות -סדנת מושגים בתנועה עם אלכסנדרה זלסב
    20:00-21:00 הספריות.

    אומרים אהבה יש בעולם – ערב שירת אהבה בעברית ובערבית
    20:30-21:30 בכיפה הגיאודזית של מכינת חביבה רייק

    פול טראנק בהופעה
    22:00-23:00 במה מרכזית

    אפטר פארטי מסיבת חופש
    23:00-24:00 במה מרכזית

    תערוכות פתוחות במהלך כל הפסטיבל:

    • יאיר גרבוז – גלריית השלום, מרכז האמנות המשותף
    • שאול קנז – הספריה הישנה
    • זוזו כבר – גלריית זוזו חוגגת שנה
    • הדפס מהשטח – כיתת אמנות, מרכז האמנות המשותף.

    להת!

    דף של הפנס בפייסבוק >   |   איוונט >   |   אינסטוש >   |   לאתר הפסטיבל >   |   הרשמה לסדנאות >


    להגיב
  • סינמה שישי בפרדס חנה – סרטי ספטמבר

     

    ספטמבר בסינמה שישי

    * כל הסרטים מוקרנים בימי שישי במרכז לאמנויות הבמה בפרדס חנה (צמוד למתנ"ס, רחוב הבוטנים 54).
    בוקר 09:30 צהריים 14:00 בוקר: הקופה והמזנון ייפתחו ב-08:45, צהריים: הקופה והמזנון ייפתחו ב-13:30.
    המקומות אינם מסומנים, מומלץ להגיע 20 ד' לפני תחילת הסרט, לפרטים נוספים: 052-3653066
    * מומלץ לחנות ליד הבריכה, כניסה לחניה מרחוב הדרור.

    ***

    28.9 "האישה"
    The Wife

    בימוי: ביורן רונגה שוודיה/ארה"ב/אנגליה / 2017. 100 דקות. הסרט דובר אנגלית

    שחקנים: גלן קלוז, ג'ונתן פרייס, מקס איירונס, כריסטיאן סלייטר, אליס וילטון רייגן,קארין פרנץ קורלוף, אנני סטארק.

    תפקידה היחידי של ג'ואן קסטלמן במהלך שנות נישואיה הוא לשמש כיד ימינו של בעלה, הסופר והנדיב הנודע ג'ו קסטלמן. למרות כשרון הכתיבה יוצא הדופן שלה, ג'ואן ויתרה על קריירה מפוארת כסופרת, וחיה את חייה בצלו של ג'ו. היום, ערב זכייתו של ג'ו בפרס נובל לספרות, מחליטה ג'ואן לעזוב אותו.

    "את האישה בסרט המבוסס על ספרה של מג וולצ׳ר ובבימויו של ביורן רונגה, מגלמת גלן קלוז, באופן מטלטל ומדויק, מה שנותן את התחושה, שרק היא יכלה לגלם תפקיד כל כך גדול ועוצר נשימה. תפקיד שכל אישה יכולה להזדהות בחלק ממנו אם לא בכולו. תפקיד ה-אשתו.
    כולם מכירים את האמרה המפורסמת ״מאחורי כל גבר מצליח, עומדת אישה״. נדמה כי הסרט שלפנינו, מבקש לאתגר ולקחת את המשוואה הזאת, צעד אחד רחוק יותר ולהתמודד עם השאלות הגדולות, של חשבון זוגי והמחירים שנדרשים לעיתים, לשלם, בחברה שנשענת על יסודות פטריארכאליים…
    אמנע מספוילרים כשנדמה לי שהבנתם עד כה, שמדובר בתסריט מבריק וארוג היטב עם אנסמבל שחקנים משובח ואסכם זאת כך, הסרט מעניק לנו את התשובות באינפוזיית מבנה מתוחכם, האישה הצעירה והאישה שהתבגרה. התובנות של החיים אל מול המחירים שתובעת זוגיות וקריירה, הבגידות ומסכת הזיוף והכיבודים, בעבר ובהווה. וכוח שתיקתה של אישה אחת. אל תפספסו את היצירה הסמיכה הזאת. היא אולי לא מעפילה לחמשה כוכבים אבל היא מתיישבת יפה על לב הצופה". מרלין וניג, אתר סלונה

    טריילר

     

    ———————————————————————————————————————————————————

    אנחנו בפייסבוק!   לחצו כאן להצטרף ולצרף

    להצטרפות לרשימת התפוצה למידע במייל : besorn@netvision.net.il


    להגיב
  • פסטיבל דרך הנדיב

     

    דרך הנדיב – קהילה יוצרת פסטיבל

    22-23-24.11.18 ברחבי פרדס חנה והסביבה

     

    "דרך הנדיב" הוא פסטיבל קהילתי, פרי יוזמה של תושבות ותושבים, המושתת כולו על יצירה עצמית והתנדבות.

    "דרך הנדיב" בא מתוך ידיעה עמוקה שלכל אחת ואחד מאיתנו יש מה לתת, ומציע פלטפורמה פשוטה למפגש ולנתינה בלתי אמצעית.

    צוות האירוע יכוון את התנועה, יתאם ויידע, אבל כל השאר יבוא מיוזמות ומביצוע של המשתתפות והמשתתפים.
    זו שותפות.

    איך זה יעבוד?

    העיקרון הוא "הצעת – ביצעת". מה שנעשה הוא שיהיה.
    כל מי שרוצה להרים אירוע בימי פסטיבל "דרך הנדיב" מוזמנ.ת להתגבש עם עצמה ולהודיע לצוות מה יהיו תכניו, איפה ומתי הוא יתקיים וכמה זמן הוא יימשך.

    עקרונות הפעלה

    • כל אחת ואחד יכול/ה ליצור אירוע.
    הנה לינק זריז ליצירת אירוע >    (זוכרים? היצעת-ביצעת, כמובן שאפשר לבקש עזרה)
    והנה לינק זריז לשיתוף פעולה > (יענו, יש לכם רעיון אבל אין מקום, או יש אחלה מקום ורוצים לארח בו מופע).
    • אחריות אישית של היוצר/ת על האירוע כוללת בחירת התכנים, בחירת המקום (בית פרטי, תיאום עם חלל ציבורי, שטח פתוח וכו'), הפקת האירוע תוך שמירה על החוק.
    • אירועי "דרך הנדיב" יתקיימו ללא תמורה כספית. כן, כן: בחינם. הכל.
    • נתינה יכולה להתבטא גם באירוח של מפגש או אירוע (הצוות יסייע במידת הצורך בשידוך אירוע ללוקיישן), בהסעות לאירועים, בהשאלת ציוד, בפתיחת ביתנו ללינה לאורחות ואורחים שבאו מרחוק, בהבאת סיר מרק לאירוע, בהפרחת בועות סבון ברחוב, בסיוע בפירוק אחרי אירוע, בהבעת תודה נלהבת לזמרת ובעוד אינסוף דרכי הנדיב.
    • נתינה יכולה להתבטא גם בהזמנה לארוחה.
    • "דרך הנדיב" הוא יוזמה של תושבות ותושבים, ואינו נתמך ע"י גורמים ציבוריים או מסחריים. תרומות יתקבלו בברכה.

    לאתר של פסטיבל דרך הנדיב >

    לתכנייה המקוונת >

    לדף האירוע בפייסבוק >

    לדף הפייסבוק של הפסטיבל >

    עוד מלאן עדכונים נביא כאן בהמשך. ככה נראתה פגישת הנעה בראשון האחרון

    200 אירועים! מתחילים היום!

     


    להגיב
  • סינמה שישי בפרדס חנה – סרטי אוגוסט

     

    אוגוסט בסינמה שישי

    * כל הסרטים מוקרנים בימי שישי במרכז לאמנויות הבמה בפרדס חנה (צמוד למתנ"ס, רחוב הבוטנים 54).
    בוקר 09:30 צהריים 14:00 בוקר: הקופה והמזנון ייפתחו ב-08:45, צהריים: הקופה והמזנון ייפתחו ב-13:30.
    המקומות אינם מסומנים, מומלץ להגיע 20 ד' לפני תחילת הסרט, לפרטים נוספים: 052-3653066
    * מומלץ לחנות ליד הבריכה, כניסה לחניה מרחוב הדרור.

     

    ***

    17.8 "המילים הפשוטות"
    Le Brio

    במאי: איוואן אטאל צרפת /2017 95 דקות

    שחקנים: דניאל אוטיי, קמליה ג'ורדנה

    דרמה קומית מרגשת ומצחיקה שסחפה את צרפת באמצעות הומור חד, הופעות משחק יוצאות דופן של דניאל אוטיי וקמליה ג'ורדנה, וסיפור שמחמם את הלב. ניילה גדלה בפרברים של פריז, בשכונה שרוב תושביה מהגרים, כמוה. היא תמיד חלמה להיות עורכת דין, עבדה קשה והצליחה, כנגד כל הסיכויים, להתקבל לאוניברסיטה למשפטים המובילה בפריז. אבל כבר ביום הראשון, בשיעור הראשון, היא נתקלת בפייר, פרופסור חד לשון ופרובוקטיבי שידוע בנטייתו להסתבך באמירות עוקצניות, גזעניות ולחלוטין לא הולמות…
    בעקבות דיון שהתלהט, ולמרבה המבוכה צולם והופץ באינטרנט, נאלץ פייר לקחת את ניילה כבת-חסותו על מנת לטהר את שמו. זוהי הזדמנות נדירה בשבילה לקבל את ההכשרה והידע שלהם היא זקוקה בשביל לכבוש את העולם – רק אם הם יצליחו להתגבר על הדעות הקדומות שלהם, ללמוד לקבל זה את זה, ולעבוד יחד…

    "כסרט שחלק גדול מעניינו הוא כוחה של המילה המדוברת, תסריטו והדיאלוגים בו כתובים נהדר.
    …סרטים צרפתיים לא מעטים הציגו את הניגודים והמחלוקות שבין הצרפתים ובין המוסלמים הצפון אפריקאים החיים ביניהם כצרפתים שווי זכויות אף הם. 'המילים הפשוטות' הוא אחד הטובים שבהם, בהיותו דרמה רצינית ולא פרודיה או סאטירה על הנושא.
    לטעמי זהו סרטו הטוב ביותר עד כה של השחקן-במאי אטאל, יהודי צרפתי יליד תל-אביב שהוריו ממוצא אלג'יראי, החתום בין היתר על 'היהודים' ו- 'אוהב אותך, ניו-יורק'. נראה כי סרט זה גם מאשרר את מעמדו של דניאל אוטיי כאחד השחקנים הבולטים כיום בקולנוע הצרפתי. טמונה עוצמה אותנטית טוטאלית בדרך בה הוא מאפיין את הדמויות אותן הוא מגלם. ראינו זאת לאחרונה גם ב'בשם בתי' ו'לפני החורף', ובשלל סרטים קודמים, בהם 'ז'אן דה פלורט', 'מנון', 'הנערה על הגשר' ועוד.." (נחום מוכיח, אתר הבמה)

    טריילר

    ***

     

    31.8 "אהבתה מרתיחה את מי האמבט"
    Her Love Boils Bathwater

    במאי: ריוֹטָה נָקָאנוֹ יפן /2018 125 דקות

    שחקנים: ריה מיאזווה, האנה סוגיסאקי, איו איטו.

    משפחת סָשִינוֹ ניהלה בית מרחץ מסורתי עד שקזוּהירוֹ, אב המשפחה, החליט לעזוב את הבית. כאשר אשתו פוּטָבָּה קוֹנוֹ מגלה כי חלתה ונותרו לה לחיות רק חודשים אחדים, היא בוחרת להסתיר זאת מבתה ועורכת רשימת משימות שעליה להספיק לבצע. היא תנסה לאתר את בעלה בנפרד קזוּהירוֹ , על מנת לשכנע אותו לפתוח מחדש את בית המרחץ המשפחתי ולדאוג לבתם המשותפת בת העשרה אָזוּמִי. אלא שיש עדיין עוד סוד משפחתי גדול שהאם מתכננת לחשוף בפני בתה, למען עתידה.
    מועמד יפן לאוסקר, זוכה שלושה פרסי האקדמיה היפנית לקולנוע.

    ""אחד הסרטים היותר מרתקים, מסעירים ומרגשים שראיתי השנה.
    סיפור אנושי עם דרמה גדולה שנפרש אט-אט בסגנון שקט ומאופק, כמיטב הסגנון, התרבות והמסורת היפנית. מנקודת הפתיחה של משפחה הרוסה, לאחר שבעלה של פוּטָבָּה קוֹנוֹ עזב את הבית ועקבותיו נעלמו, היא בוחרת, בגלל מחלתה הסופנית, לנסות לאחד אותה מחדש ולפתוח שוב את העסק המשפחתי, בית המרחץ, מתוך מחשבה על עתיד בתה. והיא עושה זאת בנחישות שקטה ועיקשת, כשתוך כדי התהליך נחשפים עוד ועוד סודות משפחתיים. יש בסרט לא מעט מומנטים רגשיים שעלולים לגרום למי האמבט לגלוש, אבל נקאנו, שביים קודם לכן את 'לתפוס את אבא', מרכיב את הפאזל בעדינות רבה, לא מתפתה לאמוציונאליות יתר והסיפור המצוין שלו, בשילוב עם בימוי מתון, מאופק ולירי הם מתכון מנצח." 
    (נחום מוכיח, אתר הבמה)

    טריילר

    ———————————————————————————————————————————————————

    אנחנו בפייסבוק!   לחצו כאן להצטרף ולצרף

    להצטרפות לרשימת התפוצה למידע במייל : besorn@netvision.net.il


    להגיב
  • סינמה שישי בפרדס חנה – סרטי יולי

     

    יולי בסינמה שישי

    * כל הסרטים מוקרנים בימי שישי במרכז לאמנויות הבמה בפרדס חנה (צמוד למתנ"ס, רחוב הבוטנים 54).
    בוקר 09:30 צהריים 14:00 בוקר: הקופה והמזנון ייפתחו ב-08:45, צהריים: הקופה והמזנון ייפתחו ב-13:30.
    המקומות אינם מסומנים, מומלץ להגיע 20 ד' לפני תחילת הסרט, לפרטים נוספים: 052-3653066
    * מומלץ לחנות ליד הבריכה, כניסה לחניה מרחוב הדרור.

    ***

    20.7 "מודי"

    במאית: אייסלינג וולש אירלנד/קנדה /2016 115 דקות

    שחקנים: אית׳ן הוק, סאלי הוקינס, גבריאל רוז, זאכרי בנט, קארי מאצ׳ט.

    מבוסס על סיפורה האמיתי של מוד לואיס, שמתקבלת לעבודה כעוזרת בית בביתו של אוורט, סוחר דגים מקומי, איש מוזר ומתבודד. מודי לא כל כך מוצלחת בעבודות הניקיון ולהפתעתו של אוורט, היא מתחילה לצייר על קירות הבקתה. במהרה היא גם מציבה לו תנאי: הוא חייב להתחתן איתה כדי שתחלוק איתו את מיטתו. הזוג מתחתן ובמהרה הציורים הופכים למקור פרנסתם העיקרי. כשאוורט עושה טעות אחת נדמה שהעולמות שלהם עומדים להתפרק.

    "התמיהה היחידה היא למה סרט נהדר כזה מ-2016 מופץ כאן רק עכשיו? האם המפיצים לא מאמינים בו? סיפורה של מוד דאולי מרתק והוא באמת חומר מצוין לסרט, אותו יצרה בכישרון רב הבמאית האירית וולש. האווירה שהיא בונה, של עיירה קטנה בה מרבית התושבים הם אנשים פשוטים העסוקים בהישרדות, משמשת כמעטפת ראויה לסיפורה של מודי. במיומנות ובאינטליגנציה היא מרכיבה את סיפור חייה, כשלכל אורכו מצטרפים עוד חלקים בפאזל, חלקם מפתיעים ולא צפויים. אבל מרקם היחסים המשתנה והמתעצב מחדש כל הזמן בין הגיבורה ובין אוורט, מי שהופך להיות האיש שלה למרות הניגודים הקיצוניים ביניהם – זהו ההישג האמיתי ביצירה האנושית הזו, הקשיחה והעדינה בו זמנית. זהו אחד התפקידים הנפלאים של איתן הוק, בוודאי שבשנים האחרונות. ומה נאמר על סאלי הוקינס? ראינו אותה לא מזמן בתצוגת משחק נפלאה בסרט זוכה האוסקר 'צורת המים', אבל כשרונה בא לידי ביטוי גם בסרטים קודמים שלה ('יסמין הכחולה', 'תקוות גדולות' ועוד ועוד). אבל בעיקר ב'מודי'. הייתי מייחס לה את מה שכתב חנוך לוין: 'לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם הזה'. אני לא אוהב את ההגדרה שחקנית אופי, אבל הוקינס נמהלת לחלוטין בתוך הדמויות אותן היא מגלמת. בעיצוב הפרופיל של מודי אלה הן המגבלות הגופניות ובצדן האישיות הפריכה והרגישה שפועל יוצא שלה הוא הכישרון לציור. את אלה היא מבצעת בשלמות. סרט שמומלץ מאוד לצפות בו." (נחום מוכיח, אתר הבמה)

    ———————————————————————————————————————————————————

    אנחנו בפייסבוק!   לחצו כאן להצטרף ולצרף

    להצטרפות לרשימת התפוצה למידע במייל : besorn@netvision.net.il


    להגיב
Close