חינוך

גנים ובתי ספר בפרדס חנה כרכור והסביבה

  • מערכת הגיל הרך בקיבוץ משמרות

    החלה ההרשמה לשנת הלימודים תשע"ז!

    בלב הקיבוץ באווירה פסטורלית חמה ואוהבת ממוקמת מערכת גני הילדים של הגיל הרך בקיבוץ משמרות.

    המערכת מלווה במנהלת מקצועית וביועצת חינוכית צמודה. בגנים גננות מוסמכות וצוותים מקצועיים, מתקיימים טיולים ברחבי הקיבוץ, יש פינת חי, מסיבות משותפות לכלל הגנים, חוגים ופעילויות.
    לילדים מוגשות ארוחות טריות ומזינות.

    גילאי הילדים במערכת הינם מגיל 6 חודשים ועד 9 שנים (גני ילדים + צהרון לכיתות א'-ג').

    הגנים עובדים 6 ימים בשבוע (ימי א' עד ה') בין השעות 07:00-16:00 עם אפשרות להארכה עד 17:00 ובימי ו' בין השעות 07:00-13:00.

    המערכת פועלת במרבית ימות השנה כולל ערבי חג וחול המועד פסח.

    במהלך חופשת הקיץ, בסוף אוגוסט, הגנים סגורים ל-12 ימים בלבד.

    לפרטים נוספים ומידע על מקום פנוי ניתן להתקשר לנדין: 04-6374807 או לנייד: 052-3275658

    נשמח לראותכם אצלנו,

    הגיל הרך קיבוץ משמרות


    להגיב
  • מתמטיקה מושחתת – 2

    כשעדיין ניהלנו יחד את מושבה, רונית ואני, תמיד התווכחנו על נחיצותה של המתמטיקה בחיים. כמעריץ גדול של מתמטיקה תמיד טענתי, שהדרך בה מלמדים אותה היא הבעיה… ועל זה שנינו תמיד הסכמנו. אז אחרי שרונית העלתה את החלק הראשון בסדרת מאמרי המתמטיקה המושחתת של דני לסרי ממש מזמן, הנה החלק השני…

    ————————————-

    [דני לסרי]

    כששואלים ילד שמתחיל לדבר מאין הוא מכיר את המילה "סוס", הוא יגיד שהוא יודע מעצמו, שאף אחד לא אמר לו. והוא יתעקש על כך בעקשנות שאנו עשויים לפרש כילדותיות, או סתם גאוותנות.

    אבל באמת לא סתם הוא מתעקש: יש מובן עמוק שבו הוא צודק – הוא זה שהמציא את המילה "סוס". כי אף על פי שהמילה סוס הייתה שם בסביבה, בשפה, כחלק מן האקלים שבו גדל, הוא היה צריך להמציא אותה מחדש בנפשו. גם אם היה שם מישהו שהצביע ואמר לו "הנה, זה סוס" עדיין זה היה מחוסר משמעות מבחינתו עד שהבשיל בתוכו משהו.

    וכשהבשיל המשהו הזה והוא למד את המילה סוס, הוא לא למד אותה כי מישהו אמר לו – העביר לי מידע "זה סוס" – הוא למד אותה כי הוא שמע אותה מאות פעמים לפני כן. בהתחלה היא הייתה חלושה, לא מובנת, לא מחוברת, ואט אט היא בקעה מתוך הערפל עד שמילאה את תודעתו. היא הבשילה בצד מילים אחרות, ובצד מיומנויות שפתיות ואחרות שרבות מהן כבר היו טבועות בנפשו, ואז יום אחד, בכוח יצירתו הוא גילה אותה בנפשו. משם דלה אותה בביטחון של הרגשה וידיעה, מביא אותה בו זמנית גם מן המעמקים ההיסטוריים שבהם נוצרה לראשונה, ואשר לשם גם מחוברים שורשי נפשו.

    וכשהוא אומר לפיכך "אני גיליתי את המלה סוס" הוא צודק, הוא אכן המציא אותה מחדש.

    * * *

    רק שאת הביטחון הזה שהמילה "סוס" היא מילה שלו, שייכת אליו באופן העמוק שבו יצירה שייכת לממציא שלה, הוא לא יתמיד להחזיק לאורך זמן. במוקדם או במאוחר הוא יפנים את המסר שהשפה, כמו גם חלקים כל כך נכבדים אחרים של העולם, שייכים לאחרים, ואם יהיה נחמד הם יתנו לו רשות להשתמש בה.

    אותו דבר לגבי המתמטיקה. כשפוצחת ההבנה המתמטית של הילד היא מופיעה אצלו כיכולת, כראייה, כהבנה, משהו ששיך אליו לחלוטין, שהוא מרגיש חלק ממנו, כמו יד או רגל. הוא מבין, הוא יודע, הוא רואה. אף אחד לא מלמד אותו – כמו דברים רבים אחרים, המתמטיקה היא חלק מאוצר חייו, משפתו, משייכותו לאדמה, מהרגשתו, כשרונו ועוצמתו.

    אבל השנים עושות את שלהן. הוא לומד, (ונדמה לי שאין מקום שבו הוא לומד את זה באופן כל כך קיצוני כמו בעולם המתמטיקה), שבעצם המתמטיקה לא שייכת אליו, היא שייכת למורה. היא תתקן אותו, היא תגיד לו שהוא טועה, היא תאשר אם עשה טוב או עשה רע. מתוך כך הוא ילמד לחשוד בעצמו, לא להאמין לעצמו, לא לסמוך על הרגשתו, על ראייתו, על הבנתו. בסופו של דבר הוא יסתובב בארץ המתמטיקה כמו שמסתובב זר בארץ לא שלו.

    אכן, הוא נושל מנחלתו.

    האם זה נעשה בכוונה, או שזו סתם אי שימת לב של המבוגרים?

    * * *

    מכל מקום, כשזה יגיע לשלב הזה הוא עשוי לעשות טעויות מן הסוג שג'והן הולט מזכיר בספרו "כיצד נכשלים ילדים": "אם יש לך 6 קנקנים, ואתה רוצה לשפוך 2/3 ליטר לימון לכל קנקן, לכמה מיץ לימון תצטרך? תשובתו הייתה 18 ליטר. שאלתי: כמה בכל קנקן? שני שלישים של ליטר. אמרתי: האם זה פחות או יותר מליטר אחד? פחות. אמרתי: וכמה קנקנים יש? שישה. אמרתי: על כן זה לא הגיוני. הוא משך בכתפיו ואמר: אולי, אבל כך זה יוצא לפי השיטה."

    זה חוסר האכפתיות וחוסר השייכות שיוצר את התשובות המוזרות האלה. בטח, הוא משתמש באיזו טכניקה, אבל באופן עיוור, בלא שום אחריות לתוצאה. אין לו תחושת אורינטציה, מוכרות, ראייה. הוא מסתובב בעיר זרה ופולט תשובות באותה אי-אחריות שבה זורקים את הזבל במדינה זרה – זה לא שלי, 18 ליטר.

    ומדוע לא אכפת לו?

    כי הוא למד מתמטיקה בתוך הקשר מכאני-הישרדותי – אקלים של אי-אכפתיות עקרונית, שבו הערך הגבוה ביותר לאדם, זה של החירות והעניין, נגנב יחד עם תחושת השייכות שלו. ומדוע שיהיה אכפת לו? רק כי הוא צריך להצליח במבחן? זו לא סיבה ראויה. זו סיבה שמחנכת לרדידות נפשית.

    האם אתם מפקפקים בכך שזו החוויה של רוב ילדי בית ספר? האם אתם מוכנים לבדוק את האפשרות שזו לא הייתה החוויה שהילד נכנס אתה לבית ספר (או לגן)?

    * * *

    תייר מגיע לעיר חדשה בטיול מאורגן. האוטובוס לוקח אותו למלון, ובצהרים לוקח אותו למסעדה ומחזיר אותו למלון. לכאורה התייר הזה יודע איך להגיע מן המלון למסעדה. הוא הביט מן החלון של האוטובוס, לפחות במידה מסוימת הוא מכיר את העיר. ולא כך הוא. העיר הרב ממדית מצטמצמת עבורו לשתי נקודות שהקו ביניהן אובד בחלל. שני דברים חסרים לו כדי להכיר את העיר: האקטיביות ותחושת הרצף במרחב.

    היות והקו לא משובץ בתוך מרחב מוכר אין שום משמעות למסוימותו של הקו, באותה המידה הוא היה יכול להיות פרוש בכיוון אחר, בעיר אחרת, זה לא היה משנה. הדרך הממשית להגיע מנקודה אחת לנקודה אחרת כוללת את ההתייחסות לכל הפניות האפשריות שלא נעשו, לפרישת הכבישים האחרים, הבתים האחרים. על מנת להכיר את העיר עליו ללכת לאיבוד בתוכה, להכיר לא רק את הדרך מא' לב' אלא גם את כל המרחב האחר שביחס אליו פרוש הקו, את כל מוקדי ההחלטה שבהם הוא בוחר ללכת בדרך זו ולא אחרת ורואה לאן זה מוביל אותו. זה חייב להיות משהו פעיל שבו לתנועתו יש משמעות, זה חייב להיות חלק מדיאלוג.

    ודיאלוג הוא גישוש, הוא רצף, הוא אף פעם לא שחור ולבן.

    כך גם במתמטיקה ההתמצאות דורשת שיטוטים, בדיקות, טעיות, מחקר שנותן לה את הרב ממדיות שלה. לא מספיק שהילד ידע טכניקה להגיע משאלה לתשובה, חשוב שירגיש את הקשר ביניהם, ומדוע נבחרה דווקא דרך זו ולא דרך אחרת, ומה היה קורה אם היה פונה בדרך אחרת. לכן כאשר אני עובד עם ילד והוא פונה בכיוון "לא נכון" אני פונה אתו, רואה לאן זה מגיע, ומאפשר לו לראות אם זה המקום שאליו הוא רצה להגיע.

    התמצאות היא לא עניין חד ערכי נקודתי. היא מתפרשת על פני מישור, היא חלק מרצף. כדי לשמור על שיווי משקל אדם כל הזמן נופל ומתקן. הוא לא עומד באופן סטטי בנקודה המדויקת של השיווי משקל ולא זז משם – אם זה היה כך אז הוא היה מאבד לחלוטין את הגמישות שלו, כל משב רוח היה מפיל אותו, הוא לא היה מחזיק מעמד בעולם דינמי. אבל הרבה פעמים זה המקום שאליו נקלעים ילדים שלומדים מתמטיקה, הם מאבדים לחלוטין את הגמישות שלהם. הם מכירים רק את התשובה המדויקת, ומעבר לזה – תהום. התמצאות חייבת להתפרש על פני המרחב, תוך שמירה על תחושת הרצף. היא לא יכולה להיות קפיצה מן הכלום אל המשהו, היא תנועה. הילד שרוצה להבין מנסה להרגיש את הרצף, את התפתחות, את הדינמיקה, מה קורה כשמזיזים את זה קצת ומה קורה כשמזיזים את זה קצת. וכך כשהוא טועה הוא לא ישר נופל לתהום הוא מחליק הצידה והוא יכול לזהות את ה"הצידה" הזה ביחס לטעות שלו, זה חלק מן הרצף.

    לתחושת השייכות הזו מגיע הילד כשלא מפריעים לו לשחק עם מספרים, לעשות בהם ניסויים, לראות איך הם מתפתחים. ומה שחשוב במשחקים היצירתיים הללו אלה שני הדברים, גם עצם האקטיביות של מי שמשחק ומנסה, שהוא מבין את החיפוש של עצמו ובמילא גם את התשובות שחיפוש זה מניב, אבל גם ההרגשה של הרצף. הוא יספור עד מאה, עד אלף, אפילו שכביכול העיקרון מובן לו, כי מתוך כך הוא קונה את תחושת הרצף. הוא יחזור ויפרק את המספרים, כך שאם יפלו לו מן הידיים הוא יוכל להרכיב אותם מחדש. מתוך כך גם תהיה לו תחושה בסיסית ש35 לא יכול להיות התשובה הנכונה ל16 ועוד 18, לא בגלל שזה לא הפתרון שכתוב בספר, אלא בגלל שירגיש, אפילו בלי לתת לעצמו דין וחשבון, שלא יכול להיות שמספר זוגי עם מספר זוגי ייתן מספר לא זוגי.

    הילד יכול להרגיש את כל זה כשהוא מרגיש ביטחון של התמצאות בעולם שהוא שלו. כשהוא ממשיך להישען על ההרגשה שלו באמון גדול בעצמו ובראייתו, כשאין לא בעיה ללכת לאיבוד בעולם הזה, כי זה הבית שלו, וגם אם הרחיק לכת וטעה והתבלבל, הוא מריח את המרכז ומסוגל לשוב אליו.

    * * *

    כמובן כל זה לא יכול לקרות במציאות שבה אסור לטעות. שבה הטעות היא חטא. מציאות הישרדותית של חיים ומוות שבה לכל טעות יש מחיר כואב.

    מחקרים רבים שנעשו על המשגות מוטעות (misconceptions) של ילדים הראו שבעצם רוב ה"טעויות" הן טעויות שיטתיות הנובעות מהבנה ולא מאי הבנה. רק שההבנה היא הבנה אלטרנטיבית (וכך יש שמכנים זאת בשם המשגות אלטרנטיביות במקום המשגות מוטעות). כך שבאופן פרדוכסלי מה ש"מפריע" לילד לפתור נכון זה ההבנה שלו.

    אני חושב שהרבה ממכוני הבגרות הפנימו את העניין הזה והגיעו למסקנה שהפתרון ל"בעיית ההבנה" היא פשוט למחוק את ההבנה – ללמד את הילד לא להישען על עצמו בכלל – רק על הטכניקה והסמכות של הטכניקה.

    יופי למכוני הבגרות.

    כל כך עצוב לילד, למתמטיקה.

    אולי כדאי להבין מחדש מה המשמעות של המילה הזו "להפריע" ומה קורה כאשר מנסים למחוק את ההפרעה.

    * * *

    כשילד אומר לי שחמש לחלק לשתיים זה שלוש, האתגר שלי הוא לא למחוק את הטעות שלו ולשים תחת זה את התשובה הנכונה, אלא קודם כל להבין את מה שהוא רוצה ללמד אותי. כי מה שאני תופס כאי-הבנה שלו, והוא בעצם הבנה אלטרנטיבית שלו, עתיד להפרות אותי, אם רק אדע לפגוש אותו. הוא לא סתם אמר שלוש. הוא ראה משהו. אמנם משהו שונה ממה שאני רואה, אבל הוא ראה, ואני רוצה לעזור לו לראות, לא להחליף את הראיה שלו בידיעה מכאנית. אני רוצה לעזור לו לשכלל את הראיה שלו, לעזור לו לחזק את האמון בראיה שלו, ולא להחליש אותו.

    ללכת אחרי מישהו שיודע מחמיץ את נקודת המוצא של מי שלא יודע. היודע כבר לא רואה את מה שהוא לא יודע. אבל בשביל מי שעדיין לא יודע, כל האפשרויות לגיטימיות, הוא עדיין לא מוסלל, והמרחב כולו פתוח לפני עיניו.

    הראיה המשוכללת צומחת מן הראיה הפחות משוכללת, היא לא צומחת מאי-ראיה. מטרת העיסוק במתמטיקה היא לא שהילד יהיה פחות בטוח בעצמו, אלא שיהיה יותר בטוח בעצמו, עד כדי כך בטוח בעצמו שיהיה מוכן לנסות, לטעות, להרגיש שהוא טועה ולשכלל את ראייתו. באופן זה ה"טעות" כביכול, היא הגרעין למה שבהמשך יהיה "לא-טעות". דומה הדבר לסירת מפרש, העיקר בהתחלה זה להתחיל לנוע, אחרי שהיא נעה זה כבר פרט קטן לסובב אותה, כי עצם התנופה מאפשר לסבוב ההגה להיות בעל משמעות. אבל לפני התנועה, סיבוב ההגה הוא חסר משמעות ולא יסובב את הסירה. גם כאן, זה בכלל לא משנה אם הוא ראה בכיוון הנכון או לא, מה שחשוב שהוא ראה משהו, ועל המשהו הזה שהוא ראה, גם אם הוא קטן, גם אם הוא בכיוון הלא נכון, יכולה התנופה לרכב. זה הגרעין שעליו עתידה להבנות גאונותו המתמטית.

    וכך כשהוא אומר לי שחמש לחלק לשתיים זה שלו, תפקידי הוא לגלות שהוא צודק – לא שיחדל להאמין בעצמו אלא שיעמיק להאמין בעצמו. תפקידי להיות אתו בראיה שלו. לראות שאכן חמש לחלק לשתיים, זה שתיים ושלוש. ומדוע לא אמרתי שאני מתכוון לחלק את חמש לחלקים שווים?

    * * *

    וכך אני רואה שאחד הדברים הקשים ביותר שעושים המבוגרים לילדים, זה לחנך אותם לא להאמין לעצמם. לא להאמין לגופם, לא להאמין להרגשתם, לא לסמוך על עצמם, לא לראות בעצמם מקור של טוב ושפיות. באופן שיטתי לגמרי הם מרסקים את המקור היוצר שלהם, את עצמאותם, עצמיותם, עוצמתם. מתייחסים לילד ולהרגשתו כמשהו של ילדות – " עד החתונה זה יעבור".

    ואני שואל על רקע זה איך אפשר ללמד מתמטיקה בלי לסרס את הילד תחילה. איך אפשר, כשילד אומר דבר מה שמבחינה מתמטית הוא טעות, לתמוך בו בלי לגנוב ממנו את זכות הבעלות על המתמטיקה, איך אפשר לעזור לו להשתכלל, לדייק יותר, מבלי למחוק אותו תחילה?

    כשילד מגיע לכתה א' הוא כבר יודע הרבה על מספרים. זה לא יעזור שהמורה המיומנת תגיד לו "תשכח את כל מה שאתה יודע, אני עומדת ללמד אותך הכל מחדש ובצורה מסודרת". בדמיון שלה היא רואה שולחן מבולגן שהיא רוצה להוריד ממנו את כל המבלבל, כדי להניח את הדברים מחדש בערמות מסודרות. יש בזה הגיון כשזה נוגע לשולחנות, אבל זה לחלוטין מופרך כשמדובר בבני אדם. הילד הוא מנוע של הבנה, מלא בהיסטוריה של ראייה והרגשה. כל עובדה מתמטית חדשה שתגיד לו המורה תעוכל ותעובד ותובן על ידי המכלול השלם של מי שהוא, ניסיון חייו וכשרונו. הוא לא בא לכיתה ריק, יש לו כבר אינספור הבנות, רגשות, גרעיני מושגים. הוא לא יכול לזרוק את ניסיון חייו והבנתו החוצה, הבלגן הזה שהיא רוצה לנקות כדי להתחיל מחדש זה הוא עצמו. היא רוצה לנקות את הייחודיות שלו, את האופן האישי שלו להבין דברים. וככה, כמו דחפור מיומן, היא תיישר את השטח, אצלו ואצל עוד שלושים ילדים שיושבים לידו. הבעיה היא לא שהיא לא יודעת מתמטיקה או לא יודעת ללמד מתמטיקה, הבעיה היא שהיא יודעת יותר מדי. ורק את הדבר האחד הזה היא לא יודעת מספיק: שהיא לא יודעת.

    ועולה השאלה, אם כן, איך אפשר לעזור לילד להשתכלל בלי לשבור את רוחו ורצונו, בלי לגנוב ממנו את האינטואיציה, ותחושת האורינטציה, איך אפשר להגדיל אותו בעולם המתמטיקה מבלי לעשותו כזר בארץ נוכריה?

    * * *

    אסור לוותר על הרגשות, על ההבנה, על הראייה, על תחושת היופי והמשמעות. וכמו שכבר אמרתי במאמרי הקודם, המתמטיקה היא סמל האמת והזדמנות לתרגל יושר. אצילות שאפשר לטפח הרבה לפני שמטפחים מיומנות טכנית. מתוך כך גם יכולה להיות למיומנות טכנית משמעות, אבל בלי זה היא משחיתה.

    לשרוד בכל מחיר זו חכמה קטנה. כל שבלול יודע לעשות את זה. החכמה היא לחיות כאנשים. ולהיות איש, זה לראות, זה להרגיש, זה להאמין, ולפעול בתוך עולם שהוא בעל משמעות. זה לראות, זה ליהנות מן היופי, זה להתענג, ולחוות את העולם כמקום של הגשמה, ולא רק כמרחב הישרדותי שצריך להסתדר בתוכו. להיות איש, זה להבין שערכים הם לא עוד מצרך או לבוש מגן העושה אותנו ראויים בעיני אנשים אחרים, זה להבין שערך הוא מידה, הוא עוצמה אישית, הוא נוכחות, הוא אצילות.

    והמתמטיקה היא הזדמנות, היא יכולה להיות מקום של חקירה משותפת, מרחב שבו אדם לומד להיות מדויק כאומנות, כערך, כמידה של יושר. מקום שאפשר להניח בו בצד את מושגי הצדק והעוול, הדרמות של הכוחות והמניפולציות לטובת החוכמה.

    היום, בשביל רבים, המתמטיקה היא בדיוק ההפך מזה – קיר אטום סתום. ולא מכיוון שלא היו בשיעורי מתמטיקה, אדרבא, כי הם היו בשיעורים רבים מדי.

    * * *

    גם אם יש הרבה ילדים בעולם ממש לא משתמע מכך שחינוך צריך להיות חינוך להמונים. חינוך להמונים הוא דבר וסתירתו. כדי לעזור לילד לטפח את מידותיו הוא חייב להיות יחיד לאינסוף ולקבל יחס אישי לחלוטין. הוא צריך שיראו אותו, שיתייחסו אליו לא כאל "התלמיד שמעון". אין דבר כזה "התלמיד שמעון", זו פיקציה שמערכת החינוך המציאה. ואילו הוא, שמעון הממשי, זקוק שיתייחסו אליו ברצינות, לא בתור אחד מתוך אלף, אלא בתור האחד. אפילו בתור האחד שמסוגל להשהות את גאוותו ולהיות אחד מאלף.

    אני זוכר שבילדותי הייתי משוכנע שכל המבוגרים, ההורים, ראשי הממשלה, המורים, עשויים חטיבה אחת ומנהלים ישיבות כיצד יש לנהל את העולם. לא הבנתי בדיוק איך זה עובד, מתי הם נפגשים, חשבתי אולי בלילה או אולי במקום הזה שהולכים אליו המבוגרים במשך היום – ב"עבודה". הייתי בטוח שכקבוצה של אנשים מבוגרים הם גם מייחדים זמן לבחון אותנו, הילדים, יושבים ומדברים על כל ילד, רואים כמה התקדם, ואיזה עוד דברים צריך להכין לו כדי שימשיך להתקדם. הייתי משוכנע הם מתקשרים זה עם זה כדי לדבר עלינו, ושאכפת להם באופן עמוק ויסודי, שהם פנויים לטפל בנו. ורק בדיעבד הבנתי שעולם המבוגרים הוא מסכת מסוכסכת, שאנשים הרבה יותר מדי עסוקים בעצמם מכדי לחשוב באמת ובאופן רציני על כל ילד. שבאמת לא אכפת להם. הם עסוקים מדי בהישרדות.

    חינוך לא צריך להיות חינוך להמונים. "חינוך להמונים" מעלה על הדעת את המרחב ההישרדותי על כל מאבקי הקיום שלו. חינוך צריך להיות חלק ממרחב יצירתי – מקום בו לכל מורה, מבוגר, איש צוות, יש מרחב להתפנות באופן עמוק ובלי לחץ. אין לזה שום קשר לכמות הילדים. אין שום אילוץ שבעולם שמצדיק חינוך להמונים. חישבו רק על כמות השעות שילד ממוצע מבלה בשיעורי מתמטיקה במשך שתים עשרה שנות בית הספר. לפי החישוב שלי זה מסתכם בכאלפיים שעות. אלפיים שעות שבמקום להתחבר למנוע של הילד, עמלים לכבות אותו, לרסן אותו ולהניע אותו מבחוץ. כדי להגיע לרמה של מתמטיקה תיכונית עם הבנה עמוקה לא צריך יותר מאשר עשירית מזה, מאתיים שעות של למידה מתוך רצון ועניין, מתוך בחירה ואהבה, מאתיים שעות של מפגשים משמעותיים הקורים באופן דיאלוגי, מאוורר, חקירתי, ישר. כל השאר עושה דברים מיותרים ומזיקים.

    ——————————————-

    דני לסרידני לסרי – מחנך וסופר, אב לארבעה, יזם וניהל את בית ספר מיתר, מרכז את האקדמיה הדיאלוגית, מבין ספריו: "חינוך בביצת הפתעה", "הארות לפילוסופיה של נוודים", "באיזה גודל רואה אותנו אלוהים", "פינוקיו יורד מן הפסים", "מקום לגדול".


    להגיב
  • חינוך בעד האדם

    [דני לסרי]

    מאז שהתחלתי לעבוד עם ילדים אני במנוסה.

    בלי לשם לב, מצאתי את עצמי מתייחס לעצמי כפושע, וסיגלתי את הליכותיו של מי שצריך להצניע את אמיתות חייו. היה נדמה שאני עושה את זה כדי שיתאפשר לי להמשיך לעבוד עם ילדים, אבל אני חושש שזה הלך עמוק יותר מזה – חשתי כמו ילד שברח מן השיעור, ואם לא ייזהר, תכף עתיד איזה מבוגר אחראי למשוך באוזניו כל הדרך עד למנהלת.

    וזה מוזר, כי על פניו נדמה שדווקא אמרתי דברים די לא מקובלים, ופה ושם גם הרגזתי אנשים. אבל באמת, השתדלתי תמיד לרכך, לפייס, להגיד דברים באופן כזה שישאירו לי את החופש לסגת בכל רגע. אני לא איש מלחמה, לא שייך אלי לנפנף בדגלים, להכריז אמיתות, להיגרר לוויכוחים אידיאולוגיים. אף על פי שמצאתי את עצמי לא פעם בחזית, מטבעי אני נחבא אל הכלים, מעדיף את המפגש האינטימי והדיאלוג החי, על פני ההרצאה מול ציבור. עימותים ציבוריים מפחידים אותי, קולות רמים שנאמרים בטון צודק מקפלים אותי פנימה. פעם זה היה עמוק כל כך עד כי הילדים לבדם השביעו את רעבוני לחברה, אחר כך למדתי למצוא מזור גם בחברתם של מבוגרים.

    למדתי, אם כן, לדבר בשפה התקנית. לדבר כאילו אני מן הצד של המבוגרים האחראיים, וביחד אנחנו בוחנים את "טובת הילד" וכל זה. השתדלתי לא לפגוע באיש, למצוא תמיד איך בעצם, גם אם לא מסכימים על הדרך, הרי לפחות בכוונה אנו שותפים, והרי אני עוד איש חינוך הגון הנמצא בקהלם. אבל מתחת למעטה המהוגן הזה, לא הפסקתי לחוש שאני במנוסה, מגן על סוד.

    עם השנים נעשיתי אומן בדיבור הכפול הזה. אנשים התייחסו אלי ברצינות, לא ביקשו לראות את תעודותיי, אפילו היו מצמידים לשמי את תואר הדוקטור בלי לשאול אם אכן כך. יכולתי לשבת עם מפקחת, למשל, אשר מתחת לאפה שיחקו ילדים בבוץ, ולתרגם לה את כל זה באופן כזה שהדוח שלה התמלא במילים גבוהות על לימוד מתמטיקה היסטוריה ופיסיקה. זו הייתה שותפות של פושעים, אני שהחבאתי את האמת (הם סתם שיחקו בבוץ), והיא שהעמידה פנים שהיא פתוחה, נאורה, ודווקא אוהבת ילדים.

    אבל היום אני רוצה להפסיק לברוח, לצאת מן הארון, כמו שאומרים. עוד מעט אהיה בן חמישים. וגם אם אחזור לסורי, לפחות במעמד זה, אני מבקש להיות ישר.

    הנה, אם כן, שלושה דברים פשוטים שאני מאמין בהם בנוגע לגידול ילדים, ושבהם שוב איני רוצה להסתתר.

    אגב כך אני גם רוצה לענות לאנשים שכועסים עלי שאני כל כך לא אופטימי לגבי אפשרות השינוי של מערכת החינוך. לא ביקשתי להיות ביקורתי לשם השעשוע האינטלקטואלי שבדבר. אם רואים אתם שמה שאני מציג כאן בהמשך אכן אפשרי שיקרה במערכת החינוך, לכו על זה במלוא אמונתכם. אבל, אנא מכם, זה לא מסוג הדברים שסובלים עשייה מתפשרת. לעצור בחצי הדרך אל המעיין ישאיר את הילדים צמאים כשהיו. רק התחזות פוליטית שאיבדה עניין במציאות, יכולה להתהדר במין דבר כזה כאילו הושג איזה הישג הראוי לתשבחות. ביושר אני מדבר אליכם, היו ישרים גם אתם איתי.

    הדבר הראשון: ילדים הם לא מבוגרים שטרם הבשילו, וחייהם הם לא מסדרון בדרך אל הבגרות. עכשיו הם חיים, וכאן ועכשיו הם זקוקים לאיכות חיים. חייהם יקרים וראויים לכבוד בזכות עצמם.

    ואם צריך למצוא צידוקים לגישה זו אפשר לומר כל מני:

    שהילד הוא אבי האדם ומה שחווה בילדותו עתיד להשפיע על כל חייו,

    שגם אם נניח שבעתיד הוא יצטרך לשלם על אושר ילדותו בסבל בגרותו, אין סיבה להעדיף את הבגרות על פני הילדות. גם הילדות היא פרק זמן ארוך, שבמונחים פסיכולוגיים אולי הוא ארוך אף יותר. והרי הילדות כל כך עשירה בצבעים וטעמים, כל דבר חי בה יותר.

    מה גם שאין שוב הבטחה שאם ניקח את אושרם היום בכל מני פרקטיקות של "הכנה לחיים", זה יביא להם בגרות מאושרת. למעשה, המציאות מראה את ההפך מכך. ואם ממילא אין הבטחה, אז בוודאי שעדיף להשקיע בזה שיחיו טוב עכשיו.

    אבל כל אלה הם רק תירוצים, והאמת הפשוטה היא שאם הדבר הזה צריך צידוקים, כבר הוא נפגם בלבו. הם כאן לפניי, הילדים, אחרותם האמיצה קוראת ללבי, ואחריותי פוגשת את ליבם.

    זה הדבר הראוי להם. לשם מתנקז כל ניסיוני החינוכי, על זה אני עובד כשאני מבקש ליצור מצע פורה לבריאותם הגופנית, הנפשית והרוחנית: מבקש אני מרחב שיאפשר להם לחיות את חייהם באופן עמוק וממצה. איני צריך שום תרוץ לכך.

    מאמירה פשוטה זו נגזרים כמה וכמה דברים, שגם הם לא מסובכים. הם נוגעים לאופן שבו ניתן לתמוך באיכות החיים של ילדים:

    מרחב שייכות ביתי: ילדים זקוקים למרחב של שייכות. זה המצע שבו הם יכולים לפרוח למלוא חיותם וייחודיותם. למצע הזה צריך להיות ריח של בית, לא של מוסד. בתור שכזה הוא לא יכול להיות גדול מדי, (לכל היותר מאה ילדים לטעמי, וגם זה תלוי בגיל), ומטבעו הוא נעדר את כל אותם גינוני פורמאליות וציבוריות, הדוחקים את הילד לבדידות. כבית שני, הוא יותר דומה למשפחה מורחבת, כפר קטן של ילדים, מאשר מוסד חינוכי. בית כזה מתאפיין ב"מלאותו" – אין הוא רק חלל מגורים ריק – אלא נוכחות מברכת, הקורנת הן ממנהיגותם של המבוגרים, והן מאיכות האינטראקציה בין ילדים. כאן הם יכולים לשקוד על ייחודיותם, להיות עדים לאחרים, ולהתברך בזה שהם עצמם נראים. הם יכולים להרגיש את האכפתיות במובנה העמוק ביותר, וממילא זה עושה גם אותם אכפתיים ונותנים כלפי זולתם. הנתינה ללא ספק חיונית לאיכות חייהם. הם לא יכולים לחיות רק כצרכנים. המקום הזה מכבד לא רק באווירתו האנושית, אלא גם באופן בו הוא בנוי ומאורגן – במהותו זהו מקום תומך חיים, שהיופי ותשומת הלב המקרינים מקירותיו עונים כהד לדופק החיים היומיומי הממלא את חללי חדריו.

    חירות: בתוך המרחב הזה הם יכולים לנוע בחופשיות, מתוך הקשבה למקצב הטבעי של פעילותם, ו"לנהל" את זמנם לגמרי באופן חופשי. המשמעות של ילדים טמונה בשפת המשחק שלהם. ובזה הם עוסקים באופן טבעי רוב היום. לימודים פורמאליים מעט שייכים אליהם, אבל גם אם הם קיימים בתוך המרחב הזה, הם לגמרי מתוך בחירה. משחק,רק כדי שלא לרדד את הדברים, כולל בתוכו את מאה שפות הפעילות והיצירה. ובעיקר צריך לחבר אותו לחיים המתהווים, המבקשים להגשים את עצמם, ייעודם ושליחותם, במלוא העוצמה. חירות היא מידת הסוד של האדם, מה שמחלץ אותו מן המרחב ההישרדותי, ומניח אותו במרחב של נוכחות ואמונה. לטעמי אי אפשר לכונן מרחב של איכות חיים בלי להעמיד במרכזו את החירות במובנה העמוק.

    רב-גלאיות: בתוך המרחב הזה אין מקום לחלוקה גילאית צרה הנכפית מבחוץ. זהו מרחב רב-גילאי, השלובים בו ילדים מכל הסוגים, וכל אחד ואחד מהם חיוני למעגל השייכות הנרקם. במקום הזה ישנו חופש התוועדות מלא. הרב-גילאיות היא חלק מעקרון הרצף המאפשר לילד להיות מחובר לגיל שהוא בא ממנו, ושאליו הוא הולך. היא גם מאפשרת קיומם של הגילאים האלה בו זמנית, שהרי כל ילד ממשיך לשאת בתוכו הן את הילד שהיה, והן ניצנים מן הילד שהוא הולך להיות, ושמירה על שערים פתוחים בין כל אלה, היא חלק משלמותו, ועיגונו במציאות. אוסיף לזה שרב-גילאיות עושה שייכות של השלמה, שבה יש מקום ייחודי לכל אחד. וזאת בשונה מן החלוקה המכאנית לפי גיל, שממילא מגדילה את התחרות הריקה – מקום בו קיומו של האחד בא תמיד על חשבון השני.

    מרחב מעגלי ללא מבחנים: מבחנים מדכאים כל אדם, ילדים במיוחד. או בניסוח הפוך: זכותם של ילדים לגדול במרחב שבו לא ממיינים, מתייגים ובוחנים אותם ללא הרף. ויותר מזה – צריך להעמיק בצורות הסמויות שבהם הופכים את החינוך לזירה שבה הילדים משוסים אלה באלה למען ישיגו יתרון זה על פני זה. זה, אגב לא בגנות אתגרים או מבחני שער, אבל מבחני שער שונים מהותית ממבחני מידה, בין היתר בכך שהם עניין של בחירה.

    אתגריות: המרחב הזה, מחבק ככל שיהיה, גם מעמיד אתגרים אותנטיים, ופותח הזדמנויות להפעלת יכולת. אתגרים אלה, שהילדים לוקחים על עצמם במלוא הרצינות, מהווים את הזירה להגשמת הביטוי שלהם. חלק מאתגרים אלה גם קשור לעולם המבוגרים. שהרי איכות החיים של הילדים קשורה לכך שהם נמצאים בזיקה פורייה לעולם המבוגרים, שהוא לא רק מה שנמצא לצידם, אלא גם האופק המחכה להם עצמם.

    נדמה לי שאלה הדברים העיקריים שמאפשרים איכות חיים לילדים. אני לא חושב שאני מחדש בהם. אני מניח שכל מי שמבין ללבם של ילדים, ושם לעצמו למטרה את העניין הזה – לדאוג לאיכות החיים של ילדים – יגיע למסקנות דומות. העיקר שבהן, מבחינתי, קשור בהבנה שילדים הם יצורי עומק, ואיכות החיים שלהם דורשת תשובה של עומק. אף על פי שאפשר בקלות להשביע את דעתם בממתקים, הם משוועים לרצינות רבה יותר.

    * * *

    תשאלו, מה יהיה עליהם בעתיד, כיצד הם ישתלבו בחברה, בשוק העבודה, בצבא, אם לא נכין אותם וניתן בידיהם את הכלים הנכונים? טובים חייהם בהווה, אבל מה יצא מגן השעשועים הגדול הזה? האמת היא שלא אכפת לי. הם יסתדרו. כמו שהם מסתדרים היום. בכל מקרה זה שלהם – חייהם – לא שלי.

    אני נוהג לומר, כדי לסבר את האוזן, שהדרך הטובה ביותר לתמוך בחיים משמעותיים של בן השלושים, היא לאפשר לילד לחיות את חיי בן השבע שלו באופן משמעותי. ואני באמת חושב שזה נכון, שגם בדיעבד, חיי עומק בהווה תורמים לחיי עומק בעתיד, אבל האמת היותר אמיתית היא שלא אכפת לי. לא מעניין אותי מה הם יהיו כשהם יהיו בני שלושים וכיצד הכנתי או לא הכנתי אותם לעתיד הזה. אינני מבין בעתיד, ויש לי חשד שגם אחרים לא ממש מבינים בו. כל מה שמעניין אותי הוא שכעת הם ימצאו את הדרך ללבם, שכעת הם יהיו נאמנים לעצמיותם, שכעת הם יגלו את האפשרות של קשר עמוק עם מה שמעבר, שכעת יהיו חיים.

    הכי רחוק שהצלחתי ללכת עם עניין זה של "להכין את הילדים לחיים" הוא זה: אשמח שהם יגדלו להיות אנשים ששום תעמולה אידיאולוגית לא תצליח לעבוד עליהם. הם יהיו עמידים לשואה חדשה משני קצותיה – האלים והקורבני. לצורך זה די שישמרו על קשר עם ילדותם ועם החיוניות הטמונה בה. האם יהיו מועילים לחברה? אני מקווה שזה יהיה קשור למהותה של חברה זו.

    * * *

    הדבר השני: ילדים זקוקים בסביבתם למבוגרים אותנטיים, שבצד זה שהם מבינים ללבם ומכירים את עולמם, הם מבוגרים אחראים במובן העמוק והאכפתי, שאוהבים את חברתם, ונכונים לפגוש אותם מפגש של אמת.

    או בניסוח על דרך השלילה: רצוי שילדים לא יגדלו בסביבתם של מבוגרים פורמאליים – מורים או בעל תפקידים אחרים – השומרים על ניתוק-מנכר, ואשר עיקר התקשרות שלהם עם ילדים נעשית דרך פרוצדורות מלאכותיות ורשמיות.

    אני מנסח את זה גם על דרך השלילה, מכיוון שיש פה בעצם שני דברים שונים: גם הצורך למעט את הנזק הקשור בהתחככות יומיומית עם "בעלי-תפקיד" מנכר, וגם ההבנה שלא די לבודד את הילד מן הנזק – הילד זקוק באופן חיובי לאנשים של ממש. אנשים חשופים, אמיתיים, עמוקים, אנושיים, רחבי לב, אכפתיים, שיש להם עניין אמיתי להתרועע עם ילדים, שהם במסע חקירה משל עצמם, ואשר מתעניינים בחיים. אנשים כאלה יכולים להיות עדים למסע של הילד, מסוגלים לעמוד על דקויותיו, ולהאיר מאור השראתם.

    אני מדגיש שהילדים זקוקים למבוגרים מסוג זה בסביבתם, כי אני מניח שרוב הזמן הם לא צריכים אותם באופן ישיר, ודי שאלה יהיו שם ברקע, נוכחים ברגעי המפתח, ומנהיגים את הקהילה כשלם.

    * * *

    treeאכן, עיקר החינוך תלוי ועומד על המחנכים. וכשאני אומר את זה אני לא מתכוון לא לשיטה הפדגוגית שהם מחזיקים בה, ולא לכלים המתודיים העומדים לרשותם, וגם לא להשכלה החינוכית שלהם – אלא לזרע שקודם לכל זה.

    בעניין הזה אני לא אופטימי. בהיעדר הזרע הזה לא יעזרו כל תוכניות ההכשרה, ובקיומו, הן מיותרות במתכונתן הנוכחית. הדבר העיקרי שיכול לעזור לזרע להבשיל למלוא עוצמתו, זה הניסיון החי, מלווה בלימוד יומיומי ומודע של צוות עובד. רוב מסלולי ההכשרה למורים, לא רק שלא עוזרים לחשוף את הזרע הזה, הם מחניקים אותו.

    אני יודע, המורים מאוגדים, אומנותם היא פרנסתם, הם זקוקים לביטחון פנסיוני, הם השקיעו ממרצם שנות לימוד רבות, לא ייתכן שיבואו אחרים ויתחילו לעבוד עם ילדים ללא רישיון, ללא הכשרה, ללא ניסיון מסודר. אפשר להבין שמשרד החינוך מתעקש על כך שהעוסקים בחינוך יהיו בעלי רישיון. כמו שאני רואה את זה, גדול נזקו של רישיון זה מברכתו. ובכל מקרה, במובן העמוק ביותר, לא זה מה שיגדיר מחנך. חינוך הוא ייעוד שאיש אינו יכול להשית אותו מבחוץ. ואם אדם רואה את עצמו כמחנך, גם איש אינו יכול לקחת את זה ממנו.

    אני מודה, אם כן, גם בזה: תעודות לא מעניינות אותי, וגם לא כמות הנקודות שנצברו בהשתלמויות כאלה או אחרות. כשאני מחפש מחנך, אני עוקף את כל אלה הישר אל הלב. הניסיון בעבודה עם ילדים, הרצון ללמוד ולקחת חלק משמעותי בחיים בצוותא, ואותו זרע שקשה מאוד להגדיר אותו, הם הפרמטרים שאני בודק.

    אל תשאלו אותי מה אמורים לעשות עם כל המורים האחרים שצריכים לפרנס את משפחתם. אמרתי, אני מדבר מתוך יושר היום. לכל היותר אני יכול לומר שכל אדם הוא מברך ביותר כשהוא נמצא במקומו המדויק. יכול להיות שרבים מהם, שאולי לא הייתי בוחר בהם לעבוד עם ילדים, יכולים לעשות זאת, אם הם פועלים בתוך מרחב מסוג אחר.

    * * *

    והדבר השלישי הוא כל כך מורכב, עד כי אני לא בטוח שיעמוד לי הכוח לנסח אותו כראוי. זה קשור לעולם הידע, ולמה שאני רואה כאחת ההולכות שולל הגדולות ביותר של האנושות המודרנית – רעיון ההשכלה.

    רעיון ההשכלה כפי שבא לידי הגשמה בבתי הספר ובאוניברסיטאות הוא בעצם סוג של התחפשות המתהדר בחוכמה, אבל בעצם מהווה רק קליפה של השכלה – עניין שאצים לרכוש אותו מן הטעמים הלא נכונים. אף שנמצאים במקומות האלה אנשים חכמים, הנה החוכמה נבזזה בהם עד עפר בידי מנגנונים מכאניים, ומשחקים מוזרים, שנעשים יותר ויותר תלושים מן המציאות ככל שמעמיקים בהם. תלמידים הצמאים לידע של אמת, לא ימצאו כאן אלא את המאבק המעמדי לזכות בתואר זה או אחר, שעיקר המשמעות שלו הוא ביתרון היוקרתי/פרנסתי שלו.

    אני רואה את זה כסוג של מחלה שפשטה בתרבות, ונקבתי בעבר בשמה: "בורות מודרנית" – שהיא היכולת הבלתי רגילה הזו להיכנס לנהר החיים ולהישאר יבש. היום, על כל צעד ושעל נעשית ה"אקדמיזציה" הזו כסמל לקדמה. אפילו מן הנגר מצפים להשתתף במשחק המלומד הזה, כדי שיצבור נקודות ותעלה משכורתו, כאילו שבאמת זו הדרך שיעשה נגר טוב יותר. אני יכול להבין את האבולוציה החברתית שניפחה את מעמדם של אלה המתפרנסים מהוראה (לפעמים קל יותר לדבר על נגרות מאשר לעסוק בה בפועל), אבל אני מתקשה להבין איך אנשים ממשיכים לתת לזה יד, בלי לראות את השקר שבזה. ברור, אם נגר ידע שיש עוד כל מני סוגים של עץ וטכניקות של עיבוד, זה יעשיר אותו ויעשיר את מקצועו, אבל בין זה לבין ההשתלטות של תעשיית ההוראה על תהליך התמקצעותו יש מרחק רב מאוד. למעשה, במובן עמוק, השתלטות של ההוראה התיאורטית הזו, רק מרדדת את הכבוד של מקצועיותו. הוא ראוי לכבוד הזה לא בגלל שהנגרות נעשתה דומה למלאכת עשיית התארים, אלא דווקא משום שהיא שונה ממנה, ויש לה יסוד חיים משלה, שהוא טהור ועמוק בזכות עצמו.

    כל זה כמובן נכון במשנה תוקף במה שנוגע לילדים ולבתי ספר שהם נשלחים אליהם. בחסות רעיון ההשכלה נעשים דברים רדודים, שבצד חוסר הטעם שבהם, הם פוגעים בילדים.

    * * *

    ניסוח מסוים של דבר שלישי זה, אם כן, יכול להיות פשוט זה: ילדים לא צריכים "ללמוד".

    ואני כבר סומך על כך שהפועל "ללמוד" יובן בהקשר המקובל, בלא שאצטרך להתנצל על אמירה גורפת שכזו. ילדים לא צריכים ללמוד. אין איזה גורל מיוחד שמחבר אותם, ואותם דווקא, לעניין זה שמבוגרים רבים דוחים מעל עצמם בשאט נפש. הם יסתדרו נפלא בחיים ללא שום מגע עם כל הדבר הזה. למעשה, הרבה מן הדבר הזה, בצד זה שהוא ממלא אותם בדעת מזויפת, גם עושה אותם חסרי אונים. ושני הדברים כאחד מזיקים להם הרבה.

    כאן הם לומדים לוותר על חכמתם העצמית, שהיא חלק מחיוניותם והתמצאותם בעולם, ומחליפים אותה בהעמדת הפנים של ידע. המפגש עם ידע מן הסוג הזה מרחיק אותם מלבם, תולש אותם מיחס כנה ועמוק למציאות, ודוחק אותם להתייחס לדעת כסוג של מוצר צריכה במקום כעוד הזדמנות לשירת החיים העמוקה.

    במיוחד אני בוכה על התפיסה המכאנית שמחדירים בהם השכם והערב, הן כתפיסת עולם והן כפראקטיקה יומיומית. זו תפיסה שגונבת מהם את אלוהיהם כשהם זקוקים לו ביותר.

    אפילו בתי ספר מאוד פתוחים נופלים באשליית ההשכלה, ובצד כל עקרונותיהם הנאורים, ממשיכים "לעשות שיעורים", ולהרביץ דעת, כאילו זה עדיין עיקר החינוך, ובזה מתמצה חובת קיומם של הילדים – שיהיו "תלמידים". שום איש תאב חיים לא אמור ליפול ברשתה של תעשיית הדעת הקליפתית הזו, שמרחיקה מכל חוכמה של אמת, ובטח לא ילדים רכים בשנים.

    במידה רבה כל העיסוק הזה בידע קשור לכך שאנשים אבדו עניין בחיים ומיצג-הידע מרגיש להם כמו תחליף ראוי ונוח שבו הם יכולים להעסיק גם את עצמם וגם את הילדים. מה הם יעשו אתם אחרת, ישחקו בגולות? אני משוכנע שאם לא היו מאבדים עניין בחיים, הם לא היו טורחים כל כך ב"השכלה", שעיקרה הוא המרדף "לסתום חורים" שדווקא טוב שייוותרו פתוחים כפתחי נשימה לאדם.

    * * *

    רק לאחר שהובן כל זה לעומקו, ושוב לא נעשה כתחליף חיים אפשר ליצור מחדש מקום גם לעניין זה – להשכלה – אבל לא כיצר התחפשות, אלא דווקא כרצון של התפשטות אל הפשטות.

    רוצים אתם ליצור איכות חיים לילדים, הרחיקו אותם מן ההשכלה המזויפת וחזרו לפגוש אותם עם חוכמה אותנטית ורלוונטית. ואנא מכם, איני מדבר על חוכמה מעשית בלבד. הילדים הם פילוסופים טבעיים, ועומק ההבנה שלהם נטוע בשורש פילוסופי זה וברליגיוזיות שלו. אם כבר מתמטיקה, אז שתהייה זו הפילוסופיה של המתמטיקה, ולא המכאניות שכה בקלות מוכרים להם היום. וזה נכון גם לגבי כל תחום דעת אחר. כשילד בן ארבע מתחיל לחבר מספרים וזה מעסיק אותו, זה הרבה יותר מאשר עובדה של שוק. הוא משתאה נוכח הסדירות המופלאה שלהם, מתמלא תחושה של קסם שאותה הוא לא יודע להגיד, אבל שאיתה הוא הולך לישון עם ליל, וקם דבר ראשון בבוקר. לוח הכפל לא יברח לו, אבל אם לא יהיה שם מישהו שיפגוש אותו בקסם, עדות למאבק היצירה שלו, הוא עתיד להתרוקן ולאבד את הרלוונטיות שלו, והנה עוד אדם שנמצא בדרך לאבד עניין בחיים.

    * * *

    כעת אני גם יכול גם להתייחס לאותה "תוכנית ליבה" שמשרד החינוך מתעקש עליה, אם משום שהוא רואה אותה כמכילה את הדברים החיוניים ש"מכינים לחיים", ואם בשל ההזדמנות שהוא רואה כאן ליצור מכנה משותף שיחבר אנשים מקצות הארץ והעם.

    אתחיל דווקא בעניין השני: אני מאוד בספק עד כמה "תכני לימוד בית-ספריים" יכולים להוות תשתית לחיבור בין אנשים. לחיים יש מקצב משלהם, ובכפר הגלובלי שאנו חיים בו, ענייני תקשורת וצריכה, הרבה יותר רלוונטיים למפגש בין שני בני נוער מעולמות שונים, מאשר שירי ביאליק. ואדרבא, באותו עולם מרושת, בהיעדר תוכנית ליבה מחייבת, יש יותר סיכוי ששני אוהבי שירה ימצאו אחד את השני עוד בנערותם – גם מפאת הטכנולוגיה, וגם מכיוון שיהיו פנויים להתחקות אחר אהבתם ליבם. אני יודע שאנשים מבוגרים נוטים להתרפק על תכנים שלמדו כביכול בבית ספר, ובאנחה של התמכרות מצרים על הנוער ששוב אינו זוכה לפנינים אלו. אבל האמת היא שרק לעיתים נדירות ובהקשרים מאוד מלאכותיים, מהווים אלה אכן מצע לחיבור בין אנשים מקצוות העם.

    ובאשר לעניין הראשון, חוק החיים הפשוט שעומד כאן הוא זה: אם זה "ידע" שבאמת נחוץ לחיים (ואני לא מתכוון כאן רק במובן ההישרדותי, אלא גם במובן הרוחני), הוא ממילא משובץ בתוך סביבתו של הילד, והוא יקלוט אותו אליו גם אם איש לא יטרח להגדירו כתוכנית ליבה (ובמיוחד אם הוא חשוף למפגש אותנטי עם מבוגרים). ואם הוא לא ידע חיוני, אלא רק "הידע שכל אדם משכיל צריך לדעת אותו" – אני מוותר על העומס המלאכותי הזה. באמת ובתמים אני מעדיף את הבורות המקורית. אז לפחות ידע האדם שהוא אינו יודע, ומתוך כך אולי ביקש להחכים. כאן, הוא אפילו לא יודע את זה, ומה שהוא לכאורה "יודע", הוא בעיקר עומס שמכביד על החוכמה, ולא מאפשר לה לעוף.

    אני יודע, אנשים כל כך אוהבים לתת דוגמאות נגד, וממהרים להעיד מעצמם עד כמה ידע כזה או אחר העשיר את חייהם, ובלעדיו לא היו מגיעים להיכן שהגיעו. הם שוכחים שלא הידע הריק הוא שמילא את ליבם, אלא הזרע החי שפגש אותם מתוך זה שהם עצמם היו בחיפוש חי. הם למדו לעוף לא מכיוון ש"נחשפו" לידע סטנדרטי, אלא משום שהשתוקקו לעוף, ואגב כך ידעו ללקט את הנחוץ להם, כן – גם מבין השורות המשמימות של הידע הבית-ספרי, (אבל גם ובעיקר ממקורות אחרים).

    * * *

    אלה הדברים שאני מאמין בהם. הארתי אותם כאן רק בראשי פרקים. במאמרים וספרים קודמים העמקתי בהם. כאן אני אומר אותם ללא גינונים מיותרים. משתמעים מהם עוד הרבה דברים אחרים, אבל אלה הדברים שעומדים במרכז, לא חפצתי להעמיס עליהם נוספים. הם יכולים להישמע רדיקליים על רקע האופן שבו מתנהל החינוך המקובל, אבל מצד עצמם, אלה דברים פשוטים, לא מתלהמים, לא רוצים לחולל מהפכות, רק לכבד את הילדות ואת האוצר הטמון בה לאנושות המתבגרת.

    קראתי לזה "חינוך בעד האדם". הרבה מאוד משמעות אני טומן בכותרת זו. החינוך נעשה לפעמים כל כך פוליטי, והמדבר כאן מוצא את עצמו נזהר ברצונו לתת דין וחשבון להרבה עמדות ודעות. רק אוסיף עוד הערה: לא נכון הוא שאנשים שגדלים מתוך כבוד לייחודיותם נעשים אגוצנטריים, ובמובן הזה כביכול ניצבת הדילמה אם להשקיע באדם או להשקיע בחברה. זו דילמה מזויפת. המשקיע באדם, ממילא גם משקיע בחברה. חינוך בעד האדם כולל את הכול – את החברה ואת העולם.

    אם הייתי צריך לסכם זאת בשפה של זכויות, אלה שלוש זכויות שאני תובע לילדים:

    – זכותם ליום הזה, (וכך גם קורצ'אק תובע)

    – זכותם למפגש אותנטי עם מבוגרים,

    – זכותם להתחכך בחוכמה רלוונטית.

    אם מערכת החינוך הממלכתית יכולה לשנות את מטרותיה כדי לכבד רק את שלושת הזכויות הללו, יהיה זה אכן שחרו של עידן חדש. האם אני עצמי אוכל לומר את כל זה בעתיד, שלא מתוך עמדה של התנצלות, אינני יודע.

    החיבור המצורף נכתב בעקבות אי אלו אירועים שהייתי מעורב בהם בעת האחרונה, אחד מהם הוא שביתת הרעב שפתח בה איש בן שמונים – דוד בן יוסף – בזעקה על העוול שנגרם לילדים במערכת החינוך.

    ברקע לכתיבתי היה כמובן מיתר. הוא נתן לי את הביטחון שהדברים שאני אומר אינם תיאורטיים – הרי מיתר חי וקיים ובועט כבר שמונה עשרה שנה! אחרי שכתבתי את הדברים וראיתי כי טוב, ורווח לי מעצם אמירת הדברים, נזכרתי בכנס, וחשתי שאני רוצה להביא מתנה לכל האנשים היקרים שפעלו כאן במשך השנים, ואשר בזכותם המקום הזה קיים.

    תהא זו אם כן מתנתי לכבוד חי השנים של מיתר.

    ——————————————-

    דני לסרידני לסרי – מחנך וסופר, אב לארבעה, יזם וניהל את בית ספר מיתר, מרכז את האקדמיה הדיאלוגית, מבין ספריו: "חינוך בביצת הפתעה", "הארות לפילוסופיה של נוודים", "באיזה גודל רואה אותנו אלוהים" "פינוקיו יורד מן הפסים" "מקום לגדול".


    להגיב
  • למה תינוקות אפריקאים לא בוכים?

    [ג'י קלייר קיי ניאלה]

    נולדתי וגדלתי בקניה וקוט דלאוור.
    מגיל 15 התגוררתי באנגליה.
    למרות זאת, תמיד ידעתי שארצה לגדל את ילדי (היכן שלא יוולדו) בביתי שבקניה.
    וכן, הנחתי שיהיו לי ילדים.
    אני אישה אפריקאית מודרנית, עם שני תארים אקדמאים ודור רביעי לנשים עובדות-אך כשזה הגיע לילדים, אני אפריקאית טיפוסית. ההנחה הכללית נשארה כזו, שאתה לא שלם בלעדיהם. ילדים הם ברכה שיהיה פשוט טירוף להתעלם ממנה. למעשה, השאלה כלל לא עלתה.
    התחלתי את ההריון באנגליה. הדחף ללדת בבית (בקניה) היה כה חזק עד שמכרתי את המרפאה שלי, הקמתי עסק חדש ועברתי בית ומדינה תוך חמישה חודשים מהרגע בו גיליתי שאני בהריון.
    עשיתי מה שרוב הנשים המצפות לתינוק באנגליה יעשו, קראתי ללא הפסקה: התינוקות שלנו ואנחנו, הורות ללא תנאים, כל ספר שנכתב ע"י ד"ר סירס- הרשימה נמשכת. (סבתי העירה מאוחר יותר שתינוקות לא קוראים ספרים ובאמת כל מה שהייתי צריכה לעשות היה לקרוא את התינוק שלי).
    כל מה שקראתי סיפר שתינוקות אפריקאים בכו פחות מתינוקות אירופאים.
    אתגר אותי לגלות מדוע.כאשר חזרתי לקניה התבוננתי. חיפשתי אימהות ותינוקות והם היו בכל מקום, למרות שתינוקות מאוד צעירים ממוצא אפריקאי לרוב לא יוצאים מן הבית.
    הדבר הראשון שהבחנתי בו, הוא שלמרות שכיחותם זה למעשה די קשה "לראות" תינוק קנייתי. לרוב הם עטופים לחלוטין לפני שיוצאים עימם או קושרים אותם לגוף אימותיהם (לעיתים לאבא). אפילו תינוקות גדולים יותר הנישאים על הגב מוגנים בנוסף באמצעות שמיכה גדולה.
    יהיה לך מזל גדול אם תצליחי לראות גפה, שלא לדבר על עיניים או אף.
    העיטוף הוא בסגנון שמדמה רחם.
    התינוקות ממש מגולמים (כמו גולם) מהלחצים של העולם החיצון שאליו הם נכנסים.
    ההבחנה הנוספת שלי הייתה תרבותית.
    בבריטניה, זה היה מובן שתינוקות בוכים.
    בקניה, ההפך הוא הנכון. ההבנה היא שתינוקות לא בוכים.
    אם הם בוכים – משהו מאוד לא בסדר עבורם ומשהו חייב להיעשות על מנת לתקן זאת במידית. גיסתי האנגליה סיכמה זאת היטב: "אנשים כאן, היא אמרה, ממש לא אוהבים תינוקות בוכים, נכון?"

    הנקההכל הפך להרבה יותר הגיוני כאשר ילדתי וסבתי הגיעה מן הכפר לבקרנו.
    כפי שקרה, התינוק שלי בכה די הרבה. עצבנית ועייפה, שכחתי כל מה שאי פעם קראתי ולעיתים אפילו הייתי מצטרפת לבכי. עבור סבתי זה היה פשוט: "ניוניו"! (הניקי אותה!) זו הייתה תשובתה לכל פיפס שהתינוקת צייצה.
    היו פעמים שהיה זה חיתול רטוב, או שהנחתי אותה לשכב, או שהיה לה גרעפס. אך בעיקר היא רק רצתה להיות על השד – זה לא ממש שינה אם היא רצתה לאכול או רק הייתה נרגעת בשלווה. ממילא נשאתי אותה רוב הזמן על הגוף ובלילה היא ישנה איתנו במיטה כך שזו הייתה הרחבה טבעית של הטיפול בה.
    לפתע גיליתי את הסוד הלא-כל-כך-קשה של השקט המענג של תינוקות אפריקאים.
    זו הייתה בסה"כ מערכת סימביוטית של סיפוק צרכים שדרשה השהייה מוחלטת של רעיונות אודות מה אמור לקרות וקבלה מוחלטת של מה בפועל קורה באותו הרגע.השורה התחתונה הייתה שהתינוקת שלי ינקה הרבה, הרבה יותר מאשר קראתי עליו אי פעם ולפחות פי 5 (!) מטבלאות ההאכלה הקשוחות יותר שהכרתי וקראתי עליהן.
    בערך בגיל ארבעה חודשים, הגיל שבו רוב האימהות המערביות מתחילות להציע לתינוקות שלהן מזון מוצק על פי המלצות של ארגוני בריאות, התינוקת שלי חזרה לדפוס הנקה שעתי כאילו היא נולדה הרגע, מה שהיה שוק מוחלט עבורי.
    במהלך ארבעת החודשים האחרונים, משך הזמן בין ההנקות הלך וגדל לאט לאט. אפילו יכולתי לקבל מטופלים שלי בלי ששדי ינטפו חלב או שהמטפלת של ביתי תפריע לפגישה על מנת להודיע שביתי זקוקה להאכלה.
    רוב האימהות בקבוצת האימהות-תינוקות אליה השתייכתי התחילו להציג לתינוקותיהן אורז (במטרה להגדיל את ההפסקות בין ההנקות) וכל המומחים המעורבים בחיי ילדינו-רופאי ילדים, אפילו דולות אמרו שזה בסדר ותקין. גם אימהות היו זקוקות למנוחה, עשינו עבודה מדהימה בעצם כך שהגענו עם התינוקות לגיל ארבעה חודשים על הנקה בלעדית והמומחים הבטיחו לנו שהתינוקות שלנו יהיו בסדר גמור. משהו לא צלצל לי נכון ואפילו שניסיתי, בחצי לב, לשלב פאופאו (מזון גמילה מסורתי מקניה) עם תוספות חלב אם והצעתי זאת לביתי, היא לא הייתה מוכנה לאכול מזה.

    אז התקשרתי שוב לסבתי.

    היא צחקה ושאלה אם שוב חזרתי לקרוא ספרים. בעדינות היא הסבירה כיצד הנקה היא כל דבר מלבד קבועה וצפויה. "היא תאמר לך מתי היא מוכנה לאכול מוצקים, וכך יעשה גם הגוף שלה".
    ומה אעשה עד אז? הייתי להוטה לדעת.
    "תמשיכי לעשות מה שעשית עד כה, ניוניו רגיל" (הנקה). וכך חיי האטו שוב והייתה לי תחושה כאילו אנו עומדות במקום.
    בעת שרבות מבנות גילי התפעלו כיצד תינוקותיהן ישנים פרקי זמן ארוכים יותר, כעת כשהציגו להם אורז לתינוקות ואפילו התחילו להתעניין במזונות נוספים, אני המשכתי להתעורר כל שעה או שעתיים עם התינוקת שלי, והסברתי למטופלי שהחזרה לעבודה כנראה לא תתרחש כפי שתכננתי בהתחלה.
    במהרה הבחנתי שללא משים הפכתי לתומכת בלתי רשמית לאימהות עירוניות אחרות.
    הטלפון שלי צלצל לעתים קרובות, ופעמים רבות בזמן שהאכלתי את התינוקת שלי שמעתי את עצמי הוגה את המילים "כן רק המשיכי להניק אותו/אותה. כן, גם אם הרגע האכלת אותו/ה. כן, יתכן ולא ממש תצליחי לצאת מהפיג'מה שלך היום. כן, את עדיין צריכה לשתות ולאכול כמו סוס. לא, עכשיו אולי זה לא בדיוק הזמן לשקול חזרה לעבודה אם את יכולה להרשות לעצמך שלא לעשות כך". ולבסוף, הבטחתי לאימהות "זה ילך ויהיה יותר קל". הייתי חייבת פשוט לסמוך על המשפט האחרון מכיוון שזה לא הפך לקל יותר עבורי. עדיין.

    בערך שבוע לפני שלביתי מלאו חמישה חודשים, נסענו לאנגליה לחתונה, לפגוש משפחה וחברים.
    בגלל שהיו לי מעט מאוד מחויבויות אחרות, שמרתי בקלות על תדירות ההאכלות שלה.
    למרות המבטים המוטרדים של אורחים זרים רבים בעת שהאכלתי את ביתי במגוון של מקומות ציבוריים, (רוב חדרי ההנקה הייעודיים היו בתוך חדרי שירותים שפשוט לא יכולתי להביא את עצמי להשתמש בהם) פשוט המשכנו בשלנו.
    בחתונה, האנשים שהסבו איתנו לשולחן ציינו בקול: " היא תינוקת כל כך קלה- למרות שהיא יונקת די הרבה". אני שמרתי על שתיקה. עוד אישה העירה: " למרות שקראתי במקום כלשהו שתינוקות אפריקאים לא בוכים הרבה". לא יכולתי שלא לצחוק.

    החכמה העדינה של סבתי:
    1. הציעי את השד בכל פעם שהתינוק שלך מוטרד ממשהו- אפילו אם ממש ברגע זה סיימת להאכיל אותו.
    2. שינה משותפת. פעמים רבות את יכולה להאכיל את התינוק שלך לפני שהוא ער לחלוטין, מה שיאפשר לו לחזור ולהירדם בקלות ויאפשר לך יותר שעות מנוחה.
    3. תמיד קחי עימך בקבוק של מים חמימים למיטה בלילה בכדי שלא תתייבשי וגם תסייעי לחלב להמשיך ולזרום בקלות.
    4. הפכי את ההנקה להעדפה שלך, (במיוחד במהלך קפיצות גדילה), וריתמי את כל הסובבים אותך לעשות ככל שהם יכולים עבורך. יש מעט מאוד דברים שלא יכולים להמתין.

    קראי את התינוק שלך, לא ספרים. הנקה היא לא צפויה ויציבה – היא עולה ויורדת ומסתובבת אפילו במעגלים. את היא המומחית אודות הצרכים של התינוק שלך.

    —————————————————–

    ד"ר ג'י קלייר קי ניאלה היא אמא, סופרת ואוסטאופתית הנהנית לחקור את ההבדלים שלמרבה המזל עדיין קיימים בין תרבויות שונות סביב העולם. היא נולדה וגדלה בקניה, קוט דלוויאר ואנגליה. היא עבדה וגרה בשלושת המדינות וביקרה לפחות במדינה חדשה אחת בכל שנה מאז שהיתה בת 12. המלוות המועדפות עליה שטיוליה הן אימה וביתהשסיפוריהן והתעניינותן באחרים מביאים אותה לעסוק בנושאים בעולם בדרך שלעולם לא היתה מדמיינת.

    קישור למאמר המקורי באנגלית >


    להגיב
  • גנים במצר – מקומות אחרונים

    בגנים בקיבוץ מצר יש עדיין מספר מקומות פנויים. מוזמנים לבוא להתרשם.

    הקבוץ נמצא כ-10 דקות מפרדס חנה כרכור.

     בגנים צוות מקצועי, אוהב ומכיל. מס' אנשי הצוות לעומת הילדים הוא גבוה – תקן קיבוצי.

    בתכנית החינוכית חלק חשוב מוקדש לטיול. זהו טיול  ברחבי הקיבוץ כאשר הילדים חווים בצורה בלתי אמצעית את השתנות הדברים, פוגשים אנשים  ונחשפים  לאירועים השונים.
    בגנים יש חצרות גרוטאות וחצרות לפעילות מוטורית. חצר הגרוטאות מזמנת התנסויות שונות עם חומרי מציאות, שם משחקים במשחק דרמטי או במשחקים חברתיים. זהו מקום לעיבוד חוויות מהטיול, מהחג שהיה וכל חוויה אחרת שעוברת על הילדים.

    בתוך הגנים עצמם פינות מגוונות.
    לילדי הגנון הגן הצעיר והבוגר מתקיימים לאורך השנה חוגי מוזיקה, יוגה וחיות.

    הגנים פתוחים לאורך כל השנה מלבד שבוע אחרון באוגוסט.
    כל יום משעה 7:00 עד השעה 16:30.
    יום שישי וערבי חג משעה 7:00 עד השעה 13:00

    ילדי הגנים ומשפחותיהם מוזמנים לחגי הקיבוץ ולבריכת השחייה בקיץ.

    אתר מצר: www.metzer.org.il

    צרו קשר: אביטל דיכטר 0544921038


    להגיב
  • קייטנת אומנות לגילאי 5-12 במרכז Ofarim – הרבה יותר מקייטנה!

    הורים יקרים, אתם בטח נורא מבולבלים מההיצע הגדול של הקייטנות…

    באיזו קייטנה לבחור? מה יותר יתאים לילדכם?

    מצד אחד מאוד חשוב לכם להעניק לילדכם חוויה מיוחדת, מעניינת ומצמיחה ומצד שני מדובר בסכומים לא מבוטלים (במיוחד שיש ילדים נוספים).

    אני ממש מבינה אתכם.

    אני בילדותי לא רציתי להצטרף לקייטנה, הייתי ילדה ביישנית ופחדתי שארגיש לבד, אך לבסוף נכנעתי להפצרות של הוריי והצטרפתי לקייטנה ששינתה את השקפת עולמי ועיצבה את אישיותי.
    אני זוכרת כמה התרגשתי ופחדתי ביום הראשון. ידעתי שאין לי מחברות להסתתר מאחוריהן, אבל לשמחתי החוויה הייתה שונה מאוד מימה שציפיתי.  המדריכים בקייטנה קלטו אותי מהרגע הראשון שנכנסתי בדלת והיו שם בשבילי, הרגשתי שיש לי על מי לסמוך, ולא פחות חשוב, שלא יוותרו לי שקצת קשה. השתתפתי בכל הפעילויות למרות שלא תמיד רציתי ולראשונה הרגשתי נינוחה בחברת שאר הילדים.
    כשגדלתי ידעתי שאני רוצה לעבוד עם ילדים, שזה הכי טבעי לי, והכי כיף לי בעולם. כל חיי הייתי עם ילדים, הדרכתי בנוער העובד, ארגנתי קייצות וקייטנות, הייתי חובשת בצבא וליוויתי טיולים בבתי ספר.

    עכשיו זו הקייטנה החמישית שלנו. פלוס מיני קייטנה בפסח (90% מהילדים היו ילדים שחזרו. יש כמה ילדים ששבים וחוזרים שמשנת 2013 ועד היום, כך שזה מרגיש כמו משפחה).

    אני רוצה לספר לכם מכל הלב על הקייטנה שלנו, קייטנה שנוצרה מתוך אהבה ענקית לילדים ואומנות – ועד כמה אני מתרגשת שנפתחת שוב קייטנה, מאוד כייף לי לראות פרצופים מוכרים של ילדים שחוזרים אלינו מידי שנה וכמובן שגם פרצופים חדשים, להכיר כל ילד וילד, לגלות עולם מופלא בכל אחד מהם.
    כל קייטנה היא מיוחדת במינה עם ילדים קסומים, חלקם מגיעים עם חברים, חלקם לבד, חלקם ביישנים וחלקם פחות. גם בנים אמיצים מגיעים אלנו, ואני הכי גאה בהם בעולם להצטרף לקייטנה שרובה בנות.

    אז מה מיוחד בקייטנה שלנו?11407233_436559799838442_1797468765792643125_n - עותק– בקייטנה שלנו מגוון גילאים כך שנוצרים יחסי חונכות מדהימים, הקטנים מאומצים על ידי הגדולים והגדולים מאמצים את הקטנים.

    – אנחנו שמים דגש גדול על גיבוש הקבוצה, שילוב וחיזוק ביטחונם העצמי של ילדים ביישנים שמתקשים חברתית כך שזה יוצר שינוי מהותי בעולמם.

    – תרפיה באומנות – הילדים פורקים תסכולים וכעסים בעזרת האומנות וחוזרים הביתה "נקיים", רגועים ושמחים יותר.

    – הקייטנה פותחת להם עולם חדש של צבעים, סוגי חומרים ומגוון סוגי אומנות: עיסת נייר, תפירה, בצק סוכר, בישול ואפייה, שזירת פרחים ועוד…

    – השנה החלטנו לשלב בית עם חצר מפנקת בצמוד למרכז שלנו, ממש שני צעדים מאתנו, בימים חמים במיוחד לאחר שנסיים את הפעילות נשחק ונהנה ממשחקי מים קומזיץ ועוד הפתעות…

    – אצלנו ניתנת מלוא תשומת הלב לכל ילד וילדה, ואנחנו מקפידים איתם, שימשיכו לנסות ולא יוותרו גם כשהיצירות יותר מאתגרות אותם, איתנו הם לומדים שהם מסוגלים לכול!

    – צוות מדריכים מקצועי ומיומן שאני בוחרת בפינצטה.

    – ארוחת בוקר עשירה ומפנקת, ביטוח לכל ילד. חולצה , מיזוג אויר, יצירות שוות ביותר.

    – בקייטנה שלנו לא משעמם, תמיד יש אקשן, משחקי חברה והרבה הפתעות…

    – אצלנו הם ירגישו הכי בבית שאפשר! באחריות!

    בטח אתם אומרים לעצמכם, " כן אבל שמענו על קייטנות זולות יותר".

    נכון, שוב אתם צודקים, אך חשוב לי להגיד שאני מאוד משקיעה בחומרי הגלם, הילדים מכינים יצירות מקסימות ומאתגרות למשל:

      * כל סוף שבוע הילדים שוזרים סידור פרחים יוקרתי הביתה.

      * בסדנאות תפירה נתפור תיק אופנתי, דובי מפרווה (כמובן סינתטית), כרית ועוד.

      * נאפה יחד, נבשל, נפסל מבצק סוכר.

      * נכין יצירות מעיסת נייר ועוד יצירות ברמה הכי גבוהה שיש.

    חשוב לי להדגיש שמקייטנה לקייטנה אנחנו משדרגים והיצירות כמובן משתנות.

    אז לכם ההורים נשאר רק להביא את הילדים אלינו ואני אדאג שהם יישארו וייהנו.

    כי ילדות יש רק פעם אחת בחיים.

    """""""""""""""""""""""""""""""""""""""""""""""

    מוזמנים לתת לילדכם חוויה בלתי נשכחת עם המון אבל המון אהבה קבלה וים של כיף ועשיה.

    11205984_459773737505869_7804937828911404420_nהקייטנה מיועדת לילדים מגיל 5 ועד 12.

    מחזור ראשון: 1-21/7 כולל ימי שישי.
    מחזור שני: 22/7-12/8 כולל ימי שישי.

    שעות פעילות: 08:00-13:00 (אפשרות לצהרון בתיאום מראש איתנו)

    מרכז OFARIM -הבחירה שלכם לתת לעצמכם ולילדכם יותר – רחוב הנחילות 2, כרכור

    מוזמנים לדף הפייסבוק שלנו >

    052-7501339 או 04-9931718 סיגלית


    להגיב
  • למה באמת אבא הלך לעבודה?

    [שי אור]

    שוב זה קורה לי… אני יושב בפגישה עם אמא.
    יש לה ילדה בת ארבע. היא מותשת מחוסר שינה של ארבע שנים. היא מיואשת מעצמה וחסרת אונים בהתמודדות עם התנגדויות וקשיים של ילדתה. אני רואה שאין שום טעם להתחיל לחקור לעומק, לשאול שאלות קשות, אין עם מי. העומס כל כך גדול שהדבר האחרון שחסר כאן זה אותי עם כל הרעיונות שלי…
    ואז אני מציע לה: "אולי תקחי שבוע חופש לעצמך, קצת להתחזק, שנוכל להתחיל משהו?" ואז המבט ההמום בעיניה: "אבל מה עם הילדה?" ואז אני "התמים והמנותק": "יש לילדה אבא (כאילו דא)" והיא (במבטה תערובת של רצינות אחראית, עם ייאוש שנובע מעובדות החיים, עם רחמים עליי שפשוט לא מבין): "לא, אין סיכוי, לילה אחד בסופשבוע נסעתי פעם, הוא נסע איתה לאמא שלו והסתדר ממש נפלא, אבל שבוע? אין סיכוי…"

    בוקר טוב גבירותי ורבותיי!

    עורו והתעוררו לאבסורד הגדול ביותר של תקופתנו!

    אישה מנהלת את בנק ישראל, נשים לוחמות בצבא, מנצחות על תזמורות וקובעות מדיניות בכלכלה ובפוליטיקה. גברים ונשים יכולים לעצב את חיי המשפחה שלהם כעולה על רוחם, ונערה אחת אמיצה יכולה לעמוד מול מפקד בצבא שהטריד אותה מינית ולנצח ועדיין…
    עדיין נדיר כל כך שאבא לוקח אחריות מלאה על ילדיו.
    עדיין המשפט המנצח אצל אמהות הוא: "שלא תחשוב הוא (בעלי) ממש עוזר לי" (במה הוא עוזר לך? בלמרוט גבות? בלהתכונן לתזה בפילוסופיה? איך זה שהוא עוזר לך בלגדל את הילד של עצמו?! שמעתם פעם אבא שאומר "היא ממש עוזרת לי?" בהקשר כזה?)
    עדיין נדיר כל כך למצוא אבא (שאינו גרוש) שיכול להישאר לבד עם ילדים מתחת לגיל ארבע למשך יותר מכמה שעות.
    איך אנשים כל כך חכמים, יצירתיים ורבי תושייה בנוגע לעריכת הסכמים, המצאת אפליקציות, בניית חללים מגבס או עריכת סאונד – הופכים לחסרי אונים ומאותגרים שכלית כשצריך לחשוב לבד איך להרדים תינוק בלי ציצי או איך לייצר ארוחה לילדון החלטי בן שנתיים כשחסרים כמה מרכיבים במקרר?

    ואם גרמתי לך לחשוב שמה שמעסיק אותי זה שוויון בין המינים או פמיניזם אז סליחה. זה ממש לא העניין. אני כאן לא מצד הכלה. אני מצד הילד או הילדה.
    כי למרבה הצער אף ילדה או ילד לא מגיעים לעולם מצוידים בצ'יפ קטן שמאפשר להם להבחין בין אהבת אם לאהבת אב. ויש בעייה קטנה עם החיה הזאת שקוראים לה בן אנוש שגורמת לו או לה לכאוב כשמישהו אומר לה במשך כמה שבועות רצוף – במבטו- בחיבוקו- במלותיו : אוהב אותך, רוצה אותך בחיי, את כל כך חשובה לי – ואז הולך… (לעבודה). לחיה הקטנה זה כואב באותה מידה כשמי שהולך (ובמקרה הטוב, אחרי כמה שנים כשהיא היא כבר הולכת ומדברת ואפשר להסביר לה – חוזר להיות מרכזי בחייה) הוא זכר או נקבה.
    ולמרבה הצער גם עכשיו בעולם שלך ושלי שבו יש מספיק חופש בחירה לעזוב עבודה ולעבור לארץ אחרת ולהיפרד מבני זוג כשנמאס – מי שנשאר זה כמעט כמעט תמיד זאת אמא. ואבא… נשאר כשזה מסתדר.

    אז אחרי שהסתערתי על נושא הגבולות, והצלחתי לאבד כל כך הרבה אוהדים, החלטתי להרחיק ממני את המעט שנשארו.

    אני עושה הרצאה חד פעמית ששמה: למה באמת אבא הלך לעבודה?

    זאת לא הרצאה לאבות בלבד. "שובו של האב האבוד" קשור הרבה להתיחסות של הגבר לאבהותו אבל לא יכול להתחולל ללא שינוי במה שאמא חושבת על עצמה ועל מקומה בבית.

    נושאי ההרצאה:

    11180336_359299137593919_3184981833387982714_n– איך משפיעה על על תחושת הבית של ילדינו העובדה שבינקותם יכולים להישען רק על אמא?
    – האם באמת אבא לא כל כך חיוני בשנים הראשונות?
    – האם באמת כשאבא מחליט להיות אחראי לחלוטין זה אומר שאמא תיתן לו? (רמז – בד"כ לא)
    – האם מקומו השולי של אבא כמקור לתמיכה רגשית נובע ממגבלה של אבא או ממגבלה של אמא או בכלל נובע מהרגלי מחשבה שעליהם תובנתנו?
    – איך משפיעה על אבא הבחירה להיות המקור לכל הצרכים מגיל אפס?
    – כמה זה טוב ולמה זה כל כך טוב לעולמנו שגברים מתמסרים לחלוטין למי שחלש מהם ותלוי בהם ואוהב אותם?
    – האם האופן שבו מתנהלים העניינים האלה בבית שלך תואם את הרצון הכי עמוק שלך?

    ועוד דבר קטן וטוב:

    את ההרצאה הזאת אני נותן כחלק מקמפיין בהדסטארט להצלת "הבית העגול".
    בית ספר מופלא שהוקם בפרדס חנה ושרוב המשפחות בו מכאן.
    מקום שבו פוגשים ילדים מבוגרים (מורות ומורים) שמקשיבים להם הקשבה עמוקה, רוצים אך ורק לאפשר להם לגלות את נתיב הפריחה שלהם (מומלץ לבוא ולראות כדי להאמין שיכול להתקיים "מוסד " כזה").
    ברוך השם יש כיום הרבה בתי ספר באזורנו שמעיזים לנוע בכיוון הזה אבל יש רק מקום אחד שבו ההקשבה לעומק נפשו של הילד חשובה יותר מכל עיקרון או ערך או גוף ידע.

    ההרצאה תתקיים בתל אביב, ביום שישי בבוקר, ב – 3.7.15

    כאן הקישור לקמפיין של הבית העגול – "חינוך אחר הוא אפשרי" שבו אפשר לקנות כרטיסים.

    וזה הקישור לאירוע בפייסבוק של ההרצאה >

    וכאן סרטון הקמפיין:

    תודה ולהתראות

    שי


    להגיב
  • הבית העגול – ההרשמה לשנת הלימודים תשע"ו בעיצומה

    הבית העגול הוא שמורת טבע חינוכית, גן ובית ספר הפועלים ברוח דיאלוגית חופשית ומאפשרים לילדים להיות מי שהינם.

    אנו רואים את הילד כאדם שלם אשר נועד ויכול לערוך בחירות חברתיות ולימודיות בהתאם לאישיותו, לקצב שלו ולצרכיו העמוקים.
    לכן יש בבית העגול דגש מיוחד על תקשורת אישית, קרובה ופתוחה: אנשי הצוות מלווים כל ילד מקרוב ועוזרים לו בסבלנות ובאהבה להכיר את עצמו ולכוון את בחירותיו.

    לילדים בגן ובבית הספר יש עצמאות מלאה בבחירת סדר היום ותחומי הלימוד שלהם תוך שהם מלווים בחונכות מכילה, מעצימה ומפתחת מצד הצוות בכל דרך בה הם בוחרים. לילדים יש את החופש להיות מי שהם, לבטא את עצמם, להתנסות וללמוד מתוך עניין פנימי.

    בימים אלה אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך הכרה מול משרד החינוך על פי המודל של בית הספר הדיאלוגי "מיתר" שבכפר גלים ובברכתה של מנהלת מחוז חיפה במשרד החינוך.

    הבית העגול יעבור בשנת הלימודים הבאה למבנה חדש בסמוך לצומת חדרה-מזרח.
    אנו קולטים משפחות חדשות לגן הילדים (מגיל 5) ולכיתות א'–ו', ומזמינים כל מי שמאמין בדרכנו להצטרף אלינו להגשמת חזון חינוכי שיש בו בשורה אמיתית של שינוי.

    מספר המקומות מוגבל.

    פרטים נוספים על עקרונות היסוד של בית הספר: www.bait-agol.com

    דף הפייסבוק שלנו >

    מוזמנים גם ליצור קשר במייל: baitagol@gmail.com

    free_1

    הבית העגול מחפש אנשי צוות מופלאים לשנה הבאה

    אם אתם אוהבים חופש, אוהבים את החיים ואוהבים בני אדם קטנים, אם אתם רואים בחינוך דרך חיים ורוצים לקחת חלק בבית חינוך חופשי, משפחתי ומיוחד, אם אתם מסורים וגמישים, אוהבים ליצור, לשחק, לדבר, ללמוד וללמד, ליזום ולהקשיב לילדים – שלחו פרטים אישיים וקורות חיים למייל baitagol@gmail.com

    עדיפות לגננות ומורים מוסמכים לחשבון.


    להגיב
  • משפחתון האפרוחים של יאנה: אינטימי, ותיק ואוהב

    שלום, שמי יאנה, אמא לאפי ומאי, גננת בעלת נסיון עם התמחות בחינוך מוסיקלי.
    הגעתי לפרדס חנה כרכור לפני 20 שנה מעיר גדולה באוקראינה, כשאני נשואה ואמא לילד קטן.
    לקח לי זמן להתרגל לקצב האיטי והכפרי של המושבה, והיום, נינוחה ושלמה, לא הייתי מחליפה את המקום בשום עיר.
    כאן ילדתי את מאי, גידלתי את ילדי וכאן גדלתי בעצמי.
    אני אוהבת ונהנית לגדל ילדים ועוסקת בכך כל חיי.

    את משפחתון האפרוחים הקמתי בשנת 2003 מתוך אהבה גדולה לילדים ולעולמם.

    בעקבות רצון להקים עבורם קן חם ונעים, באווירה תומכת, עוטפת ורגישה לצרכים האישיים של כל ילד וילדה. מקום בו הם יוכלו להרגיש בבית ולהיות הם עצמם.
    מאז עברו עשר שנים ואני שמחה לגלות כל בוקר מחדש שזה בדיוק מה שיצא!
    המשפחתון שלי הוא סביבה בה הקטנטנים משחקים, חוקרים, שרים, רוקדים, יוצרים. לרשותם עומדים בית רחב ידיים וחצר גדולה ומגוונת, בה הם חופשיים לחקור ולהתנסות, לעלות ולרדת, ללוש בבוץ, לרוץ, לקפוץ.. כל ילד לפי התפתחותו, מזגו וצרכיו. כשתינוק הופך להיות פעוט ואחר כך ילד זה קסם.. להסתכל ולהשתתף בתהליך – זה תענוג.

    המשפחתון הוא רב גילאי, ומארח קטנטנים בגילאי 3 חודשים עד 3 שנים.
    כמו במשפחה, הילדים לומדים לפתוח את הלב ולחיות אחד עם השני בנועם ובשלום.
    אנו, הצוות, מעשירים את עולמם בשפע דרכים – מספרים סיפורים, רוקדים, שרים, מגשרים ובעיקר מחבקים, מנשקים ונותנים לילד אהבה וקבלה.

    התפריט היומי מגוון וביתי, משלב את כל אבות המזון ועשוי מוצרים מזינים ובריאים, כולל דגנים וביצים אורגניים. האוכל ביתי וטעים, כמו בבית. מה שהייתי רוצה שיכינו לילדים שלי אני מכינה!

    עוד אפרוחים

    שעות הפעילות: בימים א’-ה’ בשעות 7:30 – 16:00 ובימי ו’ בשעות 8:00-12:00.
    אנחנו נמצאים ברח’ פדויים בפרדס חנה, במקום שקט ונעים בעל נגישות גבוהה לתושבי האיזור.

    נשמח לראותכם בין אפרוחינו…

    יאנה

    050-7900428 | אימייל > | פייסבוק >

    המלצות של הורים ניתן לראות בתגובות לפוסט הזה >


    להגיב
  • המשפחתון האורגני – משפחתון ושמרטפיה

    המשפחתון האורגני – משפחתון ושמרטפיה:

    משפחתון טבעוני בגישה אורגנית היוצרת סביבה משפחתית, אוהבת ומכילה.

    המשפחתון האורגני הוא משפחתון המכיל גם ילדים על בסיס קבוע וגם על בסיס שעתי (שמרטפיה).

    מהי הגישה האורגנית?

    על פי הגישה האורגנית שפותחה על ידי אלינה זולוטושקו (מנהלת המשפחתון), המקום הכי טבעי לילד לגדול בו הוא עם אימו ובחיק משפחתו. צרכי המציאות והציפיות החברתיות מחייבים אותנו להכניס את ילדינו למסגרת להרבה מאוד שעות כבר מגיל מאוד צעיר.
    על כן במשפחתון האורגני ניתנת האפשרות להגיע גם למספר שעות בודדות ביום, מספר ימים בשבוע, וכל אפשרות אחרת שתהיה אידיאלית לפעוט ולהורים.

    בחינוך על פי הגישה האורגנית ישנו דגש על ארבעה אלמנטים עיקריים בגיל הרך:
    * סביבה תומכת ואוהבת המקבלת את הילד בדיוק כפי שהוא, באווירה ביתית ומוגנת המאפשרת לילד את מירב החופש לבטא את אישיותו הייחודית ולפתח את עצמאותו. הילדים לומדים אחד מהשני, תומכים אחד בשני וגדלים בקבוצה מלוכדת, ועם זאת ניתן הרבה מקום לביטוי אישי, כמו במשפחה חמה ואוהבת.
    * פעילויות התפתחותיות והעשרה בכל התחומים: מוטוריקה עדינה, אומנויות, צלילים ומוזיקה, תנועה, דמיון, חושים, ויזואלי, מילולי ועוד.
    * תזונה בריאה, טבעונית ואורגנית ללא חומרים מזיקים והקניית הרגלי אכילה נכונים ובריאים להתפתחות קוגנטיבית ופיזיולוגית מיטבית.
    * הקניית ערכים למען הסביבה שלנו: חמלה ואהבה לכל בעלי החיים, לטבע ולזולת, קבלת השונה, מודעות סביבתית (מיחזור, קומפוסט), השתתפות בגידול והכנת האוכל (ירקות בגינה, הכנת לחמניות מחמצת ועוד), השתתפות במטלות פשוטות בבית (סידור הצעצועים, עזרה בפינוי הכלים אחרי האוכל וכדומה).

    המשפחתון האורגני הינו רב גילאי, לגילאי 3 חודשים עד 3 שנים, במסגרת קטנה ואינטימית עד 10 ילדים, על מנת ליצור סביבה המדמה בית ומשפחה, שהיא באופן טבעי הסביבה האידיאלית לילד לבנות לעצמו בטחון וכלים להתמודדות בעולמו, ולהתפתח רגשית בצורה תקינה.

    אנו מאמינים כי ההורים והמחנך/מטפל שותפים לגידול ולחינוך הילד ולכן מאמינים בשקיפות מלאה ושיתוף פעולה מלא של הגן וההורים. טובת הילד, התפתחותו הטבעית ורגשותיו הם בראש מעיינינו.

    במשפחתון האורגני גינה נעימה ופסטורלית עם עצי פרי שאנו מאוד אוהבים לאכול מהם, אנו מגדלים יחדיו ירקות למאכל, יוצאים לטיולים רבים לשדות הקרובים ולגני השעשועים, משחקים עם הכלבים והחתולים שהם חלק מהמשפחה שלנו, ופשוט נהנים מהילדות!

    10330331_1547355338814725_5755440402728639299_n (1)

    לפרטים נוספים והתרשמות:

    אלינה – 054-4464110

    המשפחתון האורגני של אלינה:

    סניף גבעת עדה – החרוב 14.
    סניף פרדס חנה  – השקדים 9.

    חפשו אותנו בפייסבוק: משפחתון אורגני – המשפחתון של אלינה


    להגיב
  • איריס ג'בלי – מטפלת הוליסטית בלקויות למידה ותפקוד ומדריכת הורים. ילדים* נוער* מבוגרים

    הורים יקרים.

    מתמודדים עם ילד בעל צרכים מיוחדים…?  מאותגרים מול ילדכם עם גבולות וסמכותכם ההורית?
    מרגישים שאתם עושים את המיטב שלכם ועדין דברים לא מתפקדים כפי שהייתם רוצים?
    הילד/ה לא מכבדים אתכם, מסרבים ללמוד, חצופים, מתריסים, מתבודדים, מסתבכים בצרות ואתם חסרי אונים מול זה?
    ילדכם נוטים להתפרצויות זעם, מסתגרים, מתקשים לנהל את עצמם, קשיי קשב וריכוז, אימפולסיביים, סובלים מרגישויות יתר או תת רגישות במערכת החושים?
    ילדכם ואתם זקוקים להכוונה, הדרכה, על מנת לגרום לדברים לחזור לשקט מבורך?

    אל תישארו עם הקשיים לבד – יש מה לעשות !

    דרך  עבודה משולבת של אבחון גורמי הקושי, טיפול ישירות בהם בליווי הדרכת הורים, קשר עם הצוות החינוכי ניתן ליצר שינוי מבורך לכל המשפחה.

    בגיל ההתבגרות הילד צריך מאוד את התמיכה של ההורים גם אם הוא מתנהג כאילו הוא לא צריך אותה. ככל שאנו מרגישים יותר בטוחים וחזקים כהורים  אנו יכולים להיות עם הילד שלנו בהתפתחות שלו, עם הקשיים מבלי להתפרק.

    כהורים אנו עומדים מול האתגר  מצד אחד לשחרר, לסמוך, להעביר את האחריות והעצמאות אל המתבגר ומצד שני לשמור על סמכותנו. השינוי שחל אצל המתבגר דורש התאמה בהתנהלות שלנו למול המתבגר שלנו  שמתמודד עם שינויים פיזיולוגיים, רגשיים, וקוגניטיביים.
    המתבגר מתחיל להרגיש שהוא נהיה "גדול",  חיצונית הוא מתחיל להידמות לגדולים, אך רגשית הוא נבוך, מבולבל, ועדיין תלוי בהוריו. הוא חש תחושות סותרות והוא מתקשה להגדיר ולהסביר אותן גם לעצמו.
    עליו לגבש לעצמו זהות חדשה ולהגדיר ולענות לעצמו על השאלה: מי אני? מהי הזהות האישית שלי? מה אני חושב על עצמי? איך אני רואה את עצמי? לאיזו קבוצה אני משייך את עצמי?
    בתקופה זו הוא חווה שינויים הורמונאליים מיניים הקשורים לשינויים חברתיים וליחסים שבין המינים. הדרישות של בית הספר ממנו מתגברות ועליו לעמוד במטלות לימודיות קשות ומורכבות. המערכת מצפה מהמתבגר שיהיה פנוי ללימודים ושיתרכז בהם.

    מתבגרים שלהם קשיי קשב וריכוז קשייהם מועצמים בגיל זה וזאת מכיוון שהם נוטים לאימפולסיביות, יש להם טווח קשב קצר וסף תסכול נמוך, לעיתים מתקשים לפענח סיטואציות חברתיות, מתקשים בלימודים, מתקשים להמתין לתורם, לשתף אחרים ויכולים להיחשב בעיני הסביבה כחוצפנים ובוטים, הם יטו להסתבך במריבות ובקטטות ובמקרים קיצוניים אף ידחו חברתית,  מתקשים לנהל את זמנם ולארגן את סדר היום שלהם.
    לכולנו צורך בשייכות ובתחושת מועילות – תחושה זו מתפתחת בעקבות חוויות מעודדות בימי הילדות. ילדים עם קשיי קשב וריכוז חווים לא מעט חוסר הצלחה, הם צריכים לעבוד קשה יותר ולא תמיד ההשקעה שלהם באה לביטוי בתוצאות.

    ילד שיש לו ספקות לגבי יכולותיו  לא ינסה להשתייך בדרכים מועילות, בייאושו הוא פונה להתנהגות חסרת תועלת ומרגיזה הוא מחליט שלפחות ירגישו בנוכחותו.

    כיצד ניצור חוויות חיוביות ומעודדות אצל ילד שקשה לו ו…קשה לנו אתו ?

      * תחושת התייחסות אישית.
      * תחושת צמיחה וגדילה.
      * תחושת משמעות אישית.
      * תחושת מועילות ותרומה.
      * תחושת ערך עצמי.

    עידוד הוא הזנה      חוסר עידוד הוא הרעבה       ביקורת היא הרעלה.

     10קצת עלי…

    שמי איריס ג'בלי. את ההתפתחות המקצועית שלי בתחום כיוונה "יד המקרה" כאשר בתי הובחנה כילדה עם לקות למידה חיפשתי מענה עבורה וזאת כי היה לי ברור שבמקרה שלה המענה זה לא ריטלין, דרך המסע הגעתי  לשיטת אלבאום שזו שיטת טיפול גופנית, המטפלת בגורמים עצמם להפרעה.  נרשמתי ללימודים של ארבע שנים שפתחו בפני עולם ומלואו, ומאז אני משתתפת בלמידת עמיתים ומשתתפת באופן קבוע בכנסים והשתלמויות.

    בנוסף עם הזמן רכשתי כלים נוספים:

    מטפלת מוסמכת ומאבחנת ל"ל ותפקוד – שיטת אלבאום.
    מאמנת הוליסטית – רידמן.
    מטפלת בעזרת פרחי באך – רידמן.
    מדריכת הורים לילדים עם לקויות למידה ותפקוד – או"פ ת"א.

    איריס –  050-8674707  /  מייל


    להגיב
  • הגיל הרך בקיבוץ משמרות

    בלב הקיבוץ באווירה פסטורלית חמה ואוהבת ממוקמת מערכת גני הילדים של הגיל הרך בקיבוץ משמרות.

    המערכת מלווה במנהלת מקצועית וביועצת חינוכית צמודה. בגנים גננות מוסמכות וצוותים מקצועיים, מתקיימים טיולים ברחבי הקיבוץ, יש פינת חי, מסיבות משותפות לכלל הגנים, חוגים ופעילויות.
    לילדים מוגשות ארוחות טריות ומזינות.

    גילאי הילדים במערכת הינם מגיל 6 חודשים ועד 9 שנים (גני ילדים + צהרון לכיתות א'-ג').

    הגנים עובדים 6 ימים בשבוע (ימי א' עד ה') בין השעות 07:00-16:00 עם אפשרות להארכה עד 17:00 ובימי ו' בין השעות 07:00-13:00.

    המערכת פועלת במרבית ימות השנה כולל ערבי חג וחול המועד פסח.

    במהלך חופשת הקיץ, בסוף אוגוסט, הגנים סגורים ל-12 ימים בלבד.

    לפרטים נוספים ומידע על מקום פנוי ניתן להתקשר לנדין: 04-6374807 או לנייד: 052-3275658

    נשמח לראותכם אצלנו,

    הגיל הרך קיבוץ משמרות


    להגיב
  • התפתחות מודעותית פנימית בנושא הורות

    שמי ורה לוי
    שנים של ניסיון בעבודה עם ילדים כגננת בגן וולדורף בקיבוץ הרדוף,
    שנים של הוראה בסמינר לחינוך וולדורף, ושנים של ליווי הורים הובילו אותי לרצון ליצור סדנאות עבור כל מי שההורות מהווה עבורו דרך להתבוננות עצמית ולהתפתחות אישית מודעת.
    במפגשים יינתן מקום להתבוננות בדילמות שהורים יביאו איתם לפגישה ולדרכי התמודדות עם דילמות אלה. עצם התהליך הזה מהווה שחרור מתפיסות ומאפשר התרחבות של התודעה.
    לצד פתיחת מודעות ותודעה יפתח צוהר להכיר מקרוב את התכנים הקשורים לחינוך האנתרופוסופי על מנת לאפשר שינוי אמיתי, ואיתו התרחבות של הגישה החינוכית והתמודדות שונה ואחרת עם סוגיות שמתעוררות בחינוך ילדים בין אם בהורות ובין אם בעבודה עם ילדים.

    הסדנא מתאימה לקבוצות מבוגרים, הורים, מחנכים, מורים וכל מי שקשור ורוצה להעמיק את ההיכרות עם המהות הילדית המתקיימת בתוכו ועם המהויות הילדיות אותן הוא פוגש במסגרת עבודתו ובמסגרת הורותו. כל מי שהתכנים האלה מהדהדים בתוכו מוזמן בחום.

    הפרק הראשון -12 מפגשים בימי ד' בשעות 20.30 – 22.30.
    מפגש היכרות יתקיים ביום רביעי 19/11/14 בשעה 20:30 בבית "הקול קורא" בעין שמר. 
    ההשתתפות במפגש ההיכרות היא ללא תשלום, בהרשמה מראש בלבד בטלפון או במייל.

    להרשמה לפנות לורה – טל: 04-9059253; נייד – 0523460384

    קבוצה 2 –

    נפתחת סדנה תהליכית בנושא הורות.
    בסדנה נתייחס לדילמות שמעוררת ההורות וכיצד הן מתפרשות אצל כל אחד מההורים כשער לברר תפיסות, עמדות ורגשות, ומתוך כך ליצור גיבוש אנרגיה הורית אל מול הילדים. נעבוד על העמקת האינטימיות ושיפור היכולת ההורית תוך התבוננות על ההיבטים הפנימיים העמוקים שמהדהדים בעולמו הפנימי ביחס למה שילדיו מביאים. תהייה התבוננות על התקשורת הבינאישית בתוך המשפחה ונראה כיצד אפשר לשנות את החוויה ההורית כתוצאה משינוי בתקשורת.

    כחלק מתהליך העבודה תתאפשר קביעת מפגשים פרטיים לצרכי תהליך בירור אישי.

    הפרק הראשון – 12 מפגשים
    בימי ה' בשעות 20.30 – 22.30
    מקום המפגש ייקבע בהמשך.
    להרשמה לפנות לורה – טל: 04-9059253; נייד – 0523460384

    התפתחות מודעותית


    להגיב
  • האקדמיה להורים וילדים בקורס MOOC בחממה האקולוגית

    "האקדמיה להורים וילדים" –
    החממה האקולוגית בעין שמר מזמינה ילדים ומבוגרים ממועצה אזורית מנשה, פרדס חנה כרכור והסביבה – לחוויה מיוחדת במינה של למידה משותפת.
    מוזמנים להרשם ללמידת משותפת של קורס mooc – שהינו קורס אקדמי לקהל הרחב באינטרנט.
    הקורס שנתחיל ללמוד מיד אחרי סוכות (ביום רביעי 22.10.14) יעסוק בטיפול בבעיות מים.

    לינק לקורס.

    אקוופוניקה Aquaponics (מורכב מהמילים הידרופוניקה ואקווקלטורה) הינה שיטה חדשנית לגידול משולב של ירקות וצמחים אורגניים עם דגי נוי או מאכל אצלך בבית ובחצר.
    בעשרות השנים האחרונות הקצב המתגבר בגידול אוכלוסיית ישראל והעולם גורם למספר בעיות בעלות השלכות גלובליות ומקומיות ,אלו כוללות בין השאר עלייה בצריכת המים המתוקים, הידלדלות השטחים הפנויים לגידולי שדה ומנגד לעלייה בביקוש לתוצרת חקלאית בנוסף לבעיות שנוצרו ישנו רצון טבעי לחסוך בהוצאות הכספיות ורצון לאינטנסיפיקציה .כל האמור לעיל יצר מצב אשר הביא לחיפוש אחר רעיונות ופתרונות טכנולוגיים חדשים ,לשיפור המערכות החקלאיות .
    אחד הפתרונות הינו מערכות אקוופוניקה , צורת גידול המבוססת על שילוב של גידול צמחים ודגים במערכת סגורה אחת, עקרון המערכת הבסיסי הינו מיחזור הנוטריינטים מהפרשות הדגים לשימוש חוזר על ידי הצמחים וניקוי המערכת על ידם .

    קורסי MOOC (Massive Open Online Courses) הם קורסים אקדמיים מהאוניברסיטאות הטובות בעולם, הפתוחים בחינם באינטרנט לקהל הרחב.
    הרבה אנשים נרשמים לקורסי mooc אבל מעטים מתמידים וגם מסיימים אותם(כ-4%).
    אנו נלמד את הקורס ביחד כקבוצה עפ"י מודל של למידה שיתופית
    תוך שימוש במדיה חברתית.
    המודל שפותח בארגון 'ערי חינוך' עוזר ללומדים להעשיר ולגוון את הלמידה וכן להתמיד ולסיים את הקורס בהצלחה רבה.

    בחממה נלמד גם דרך הידיים. כל משתתף ילמד לבנות מערכת אקופונית שימושית לטיהור מים!
    נעשיר את הלמידה גם דרך קשר עם חברות ישראליות שמפתחות טכנולוגיות חדשניות בתחום הטיפול במים.

    לשאלות נוספות:

    החממה האקולוגית בעין שמר 04-6374160 hamama@mevoot-eron.org
    מנחי הקורס:
    ליה מאור-בקר, ערי חינוך 052-5518212 lia@education-cities.com
    עידו מימון, החממה האקולוגית 054-5600787 edomaimon@gmail.com

    להרשמה לקורס > 

    כחול הוא הירוק יום רביעי

     

     


    להגיב
  • חוגים בחממה האקולוגית בעין שמר: לחקור, לגלות, להמציא!

    חוגים בחממה האקולוגית עין שמר
    קיימות | חקלאות | מדע!
    לחקור, לגלות ולהמציא

    החממה האקולוגית בעין שמר הינה סביבת למידה מלהיבה, המהווה אבן שואבת לבני נוער, ילדים ומבוגרים מכל האזור, להיפגש, לחקור, לגלות ולהמציא יחד! בחממה לומדים וחוקרים את תחומי הקיימות, מדעי הסביבה, המים, האצות, החקלאות המסורתית והמדוייקת, צמחי המרפא, עולם הדגים ועוד… ומשלבים טכנולוגיה, אמנות והרבה שמחה וכיף!

    בחממה צוות מדריכים מקצועי ונלהב, המנחה ומכוון את התלמידים והחניכים בביצוע הניסויים, המחקרים והפרויקטים, ונעזר במומחים המגיעים מתעשיות ומוסדות אקדמיים שונים בישראל. הנושאים בהם עוסקים התלמידים נוגעים באתגרי הסביבה העכשוויים, אותם מנסים, יחד, התלמידים והחניכים לפתור.

    לאורך 37 שנות פעילותה, נבנתה והתפתחה החממה על ידי תלמידיה. בריכות הדגים, שולחנות הצמחים, סדנת הבנייה וההמצאה, המטבח הטבעי, מרחבי הניסויים – כולם עבור בני-נוער, ילדים ומבוגרים סקרנים וחקרנים.
    וכמו שנאמר: "אני ואצה נשנה את העולם!"

    בקרו אותנו בדף הפייסבוק של החממה – כאן
    ובאתר החממה האקולוגית: www.greenhouse.org.il

    בשנת הלימודים תשע"ה נקיים בחממה את החוגים הבאים:

    חוג חמ-דע "קסם רפואת הטבע"
    חוקרים צעירים – צמחי מרפא, טבע ומדע
    "חמ-דע" (חממה + מדע) הינו חוג המתקיים במתכונת "חוקרים צעירים". החוג משלב התנסות מעשית, ביצוע מחקר משותף בצוות תלמידים, עבודה בידיים ועם כל החושים, לימוד חומר מרתק ודגש על טיפוח של אהבה ואחריות לסביבה. הנושא המרכזי בו נעסוק יהיה צמחי המרפא והפקת שמנים אתריים.
    בחוג זה נלמד להכיר את עולם הצמחים בדרך מעשית ומגוונת: נקים גינת תבלינים אורגנית וקהילתית, נטפח את האדמה ונייצר קומפוסט, נגדל צמחים, נכיר את הצמחים ואת תכונותיהם המופלאות, נפיק שמנים אתריים באמצעות ציוד מעבדה ונשתמש בשמנים על מנת להפיק תרופות, מוצרי טיפוח ומזון. תוך כדי השנה, נשלב התנסות בהדפסה במדפסת תלת מימד, עבודה בסדנת בנייה והמצאה, גידול דגים בבריכות ועבודה במעבדה עם מיקרוסקופים.

    ימים ושעות:
    החוג יתקיים ביום ד', בשתי קבוצות:
    כיתות ז'-ט' 14:00-15:30
    כיתות ד'-ו' 16:15-17:45

    מפגשי התנסות:
    בתאריכים הבאים יתקיימו מפגשי התנסות, ללא תשלום וללא התחייבות:

    מפגש 1 : יום ד' 10.9.2014
    ז'-ט' בשעות 14:00-15:30
    ד'-ו' בשעות 16:15-17:45
    מפגש 2: יום ד' 17.9.2014
    ז'-ט' בשעות 14:00-15:30
    ד'-ו' בשעות 16:15-17:45

    הדרכה:
    דיקלה באשר, קיבוץ עין שמר. למדה והתנסתה 8 שנים באופן עצמאי ומעשי ברפואת הצמחים והרוקחות הטבעית בארץ ובחו"ל. בעלת דיפלומה בינלאומית בארומה תרפיה, עיסוי רפואי הוליסטי ורוקחות טבעית. בעלת עסק קטן המייצר משחות טיפוליות, קרמים וסבונים טבעיים למכירה והפצה. מדריכת קבוצות חקר בחממה.
    החוג מתקיים בשיתוף מרכז הפנאי של עמותת "רות"ם".

    לפרטים נוספים:
    דיקלה באשר, מדריכת החוג 0542013398 diklibasher@gmail.com
    טל חן, רכזת חוגים בחממה tallcchen08@gmail.com 0523468018
    משרד החממה: 04-6374160 | hamama@mevoot-eron.org

    להרשמה:
    משרדי רות"ם: 04-6177698/687 | rotem@menashe.co.il

    אקו-אפליקציה
    פיתוח ותכנות אפליקציות ירוקות ומשחקי מחשב

    תכנית המשלבת מדעי המחשב ואקולוגיה, ומיועדת לנערים ונערות הרוצים ללמוד ולשלב שניים מתחומי הטכנולוגיה הכי נחשבים כיום!
    נלמד לפתח ולתכנת מגוון של משחקים ואפליקציות למוצרי Android, Apple ונשתמש בטכנולוגיה הזו בכדי למצוא פתרונות למצבים ובעיות אקולוגיות מוכרות.
    נעבוד בצוות, נשתמש בכלים להמצאת רעיונות ונלמד לעצב ולהתקין את התוכנות במכשירי סמרטפון וטאבלט. במהלך החוג ישולבו גם תכנים העוסקים באקולוגיה והתנסות בהדפסה במדפסת תלת מימד!
    שנה שלישית לחוג!

    ימים ושעות:
    מתקדמים: ימי א', כיתות ד'-ו' בשעות 16:00 – 17:30, כיתות ז'-י"ב בשעות 17:30 – 19:00
    מתחילים: ימי ג', כיתות ד'-ו' בשעות 16:00 – 17:30, כיתות ז'-י"ב בשעות 17:30 – 19:00

    מפגשי התנסות:
    בתאריכים הבאים יתקיימו מפגשי התנסות, ללא תשלום וללא התחייבות:
    מפגש 1 יום ג' 16.9.2014:
    כיתות ד'-ו' 16:00-17:30
    מפגש 2 יום ג' 23.9.2014:
    כיתות ז'-יב' 16:00-17:30

    הדרכה:
    שמוליק מילר מחברת iTHINKDIFFERENT

    לפרטים נוספים:
    שמוליק מילר, מדריך החוג (shmulik.miller@ithinkdifferent.info, 052-7252420).
    טל חן, רכזת חוגים בחממה tallcchen08@gmail.com 0523468018
    משרד החממה: 04-6374160 | hamama@mevoot-eron.org

    להרשמה:
    משרדי רות"ם: 04-6177698/687 | rotem@menashe.co.il

    לטעימה ממה שקורה בחממה:


    להגיב
  • שלישי-קהילתי בבית ספר רימון

    לוגו רימון

    שלישי-קהילתי
    אחר צהריים של בילוי משפחתי בחוגים משותפים להורים ולילדים, ימי שלישי בבי"ס רימון.
    בית ספר רימון (במתחם "החקלאי" בפרדס חנה) פותח מרחב בילוי משותף לילדים ולהורים, כל יום שלישי מ-16:30 עד 19:00:

    משחקי ילדוּת להורים וילדים
    בילוי משותף בחוגים: נגרות, גינון או ג'אגלינג
    ארוחת ערב משותפת כל אחד מביא משהו
    בואו לחוויה מיוחדת של יצירה, הנאה, ומפגש אנושי משמח.
    עלות: 210 ש"ח לחודש לילד והורים,  380 ש"ח לחודש לשני ילדים והורים.
    התנסות ראשונה חינם.
    פרטים באתר האינטרנט של רימון.

    מתחילים ב- 2/9/14, עם יום פתוח ללא תשלום!

     

    ואם ביום שלישי לא בא לי?

    יש עוד הרבה חוגים לילדים ולמבוגרים, בשאר ימי השבוע.
    לפרטים ולהרשמה מוזמנים לפנות לרומם סרנגה בטלפון 054-8300357
    או במייל: romemsaranga@gmail.com

    על החוגים והמורים:

    ג'אגלינג עם ערן צנטנר, מגיל 6-106
    הזדמנות ללמידה הן לילד והן להורה. הנוכחות ההורית תומכת בילד (ולהיפך…) וזו הזדמנות לכולנו לנסות לאתגר את עצמנו בלמידת מיומנויות ובחזרה אל אווירת המשחק של הילדות.
    ערן צנטנר עושה להטוטים ומלמד ג'אגלינג במספר מסגרות, זאת השנה השנייה שהוא מלמד אצלנו ב"רימון". התוצאות של השנה הראשונה והמוצלחת ניכרות בהפסקות: הרבה מאד ילדים עושים אצלנו ג'אגלינג בהפסקות, במיומנות מרשימה!
    בנוסף לחוג המשותף ימשיך גם חוג הילדים שהחל לפני שנה.

    גינון עם מעין אגמון, גיל 4-104
    נבנה ביחד ערוגת שכבות עשירה מחומרים מזינים, נזרע זרעים ונכין שתילים שמתאימים לעונה, נעקוב בהתרגשות אחרי ההתפתחות של הצמח – מזרע לפרי, נתבונן, נצייר, נתפלא, נלמד לעבוד ביחד מתוך הקשבה, שיתוף, התמסרות ואחריות. נכין גינות קטנות משפחתיות, וערוגות גדולות משותפות. תוך כדי העשייה נחווה מקרוב את היצירתיות שלנו ושל ילדינו, ונתבונן מחדש על מקומנו כהורים.
    מעין אגמון מטפלת בעזרת כוח הריפוי של מחזור הצמיחה. מורה בהכשרתה, ובעלת תעודה של גינון מרפא עם נסיון של 10 שנים בתחום זה.

    נגרות עם מעין יצחקי ועידו אגמון, גיל 6-96
    מעין הוא נגר מוכשר, וגם מורה. עידו עובד עם ברזל ועץ, והוא גם אמן. שניהם יחד יעבירו חוג נגרות ועבודה בעץ להורים וילדים, שיבנו יחד רהיטים קטנים ופשוטים או יעשו יחד עבודות אמנות בעץ. לא נדרש כל ידע מוקדם או ניסיון באחיזת מסור .
    מועד התחלה: 2.9.14. עלות: 210 ₪ לילד והורים לחודש, 380 ₪ לשני ילדים והורים לחודש.

    ריקוד הודי קלאסי – קאטק, ימי שני, גיל 6-12
    לריקוד ההודי יש שפה עשירה מרובת רבדים ודקויות, ומשתתפים בו איברים שכמעט לא נוכחים בריקוד המערבי כמו אצבעות הרגליים, העיניים וכפות הידיים. הידיים למעשה מספרות את הסיפור כמו בשפת הסימנים: הן מתארות את זריחת השמש, את העננים המרחפים בשמים, גלי הים, הזרע שנובט ומעוף הציפורים. לכפות הרגליים ענודות פעמוני קרסול יש חלק מאוד חשוב בריקוד הודי: התלמידות לומדות לתופף עם כפות הרגליים שלהן מקצבים מורכבים כשהפעמונים ענודים בפעמונים בהרמוניה מקצבית. מלבד תיפוף המקצבים, גם שפת המקצבים נרכשת בחוג זה. לכל תיפוף רגל יש מילה/קול משלו והרקדניות הצעירות לומדות שפה ייחודית זו הנשמעת כמו שירה ערבה לאוזן.

    מאילה היא רקדנית, מורה וכוריאוגרפית לריקוד הודי קלאסי. מאילה, ילידת הארץ, למדה את הריקוד ההודי במכון לאומנות ותרבות הודו בלונדון. במקביל, הופיעה מאילה כרקדנית וכסולנית במספר להקות ריקוד מחול הודי בלונדון. מוזמנים לראות קליפ קצר ממופע הסיום בשנה שעברה (וגם לנסות לזהות בו כמה ילדות מ"רימון" שכבר לומדות עם מאילה).
    מועד התחלה: נובמבר. עלות החוג תימסר בהמשך. ניתן לפנות למאילה בכל שאלה, בטלפון: 054-6262931

    לרקוד עם דבי, ימי רביעי, גיל 4 עד כיתה ג'.
    חוג המחול היצירתי של דבי גידל כבר מחזורים רבים של רקדניות מכל האזור. דבי מלמדת כבר שנים רבות בפרדס חנה, בבנימינה ולאחרונה גם באולפן למחול בעין שמר. אצל דבי רוקדים לצלילי סגנונות מוזיקה שונים, הריקודים עדינים וסיפוריים, התנועה חופשית ומשוחררת, והגישה שלה לילדות הצעירות מעוררת השראה!
    מועד התחלה: 3.9.14. כל הפרטים לגבי עלות והרשמה ישירות אצל דבי: 052-5670792

    יוקלילי, ימי ראשון, כיתות ד'-ו'
    ה- ukulele הוא כלי נגינה שהומצא בהוואי בסוף המאה ה-19, והוא בעצם גיטרה קטנה בעלת 4 מיתרים. הוא קטן, נוח לנגינה ומתאים מאד לילדים. ארנון אולנדר-רוזן הוא מורה למוזיקה, בעל ניסיון עשיר בלימוד ילדים, והוא פותח גם אצלנו קבוצה קטנה של לימוד יוקלילי. לפרטים נוספים על החוג היכנסו לקישור הזה.
    מועד התחלה: 7.9.14. עלות: 200 ₪ לחודש. להרשמה ולפרטים נוספים ניתן להיכנס לקישור או לפנות לארנון בטלפון: 052-3063620

    יוגה לילדים, ימי חמישי, גיל 5-8
    שיעור יוגה לילדים נלמד בדרך חווייתית ומרתקת, בה הילדים פוגשים את תנוחות היוגה, הנשימה, וההרפיה בדרך של סיפור, משחק ושיר, דרך עולם החי והצומח. הילדים מקבלים כלים המאפשרים להם לפגוש עולם קסום של רוגע ושלווה, שקט פנימי, יציבה נכונה, קשב וריכוז, חיוניות ושמחה, והרבה הנאה.
    טליה, אמא לארבעה, מורה ליוגה לקבוצות מבוגרים וילדים. בוגרת קורס מורים באוניברסיטת ת"א בהדרכת יעל זיו, תלמידתו של עידו לוי, בוגרת קורס מורי יוגה לילדים במרכז שיבננדה ת"א בהדרכתו של גיא דקל.
    מועד התחלה: 4.9.14. עלות: 170 ₪ לחודש.

    ג'אגלינג לילדים, ימי חמישי, גיל 6-14
    ג'אגלינג הוא הזדמנות לפעילות חוויתית, מעשירה, מגבשת, מעצימה, ובעיקר כייפית. התלמידים יתנסו במגוון רחב של אביזרים מתחום הג'אגלינג ועולם הקרקס, ביניהם: כדורים, דיאבולו, מוטות, מקל פרח, מטפחות, טבעות, קביים, רולה-בולה, צלחת סינית, חבל ועוד… נתאמן ונרכוש מיומנויות של קואורדינציה, שליטה, ריכוז, שיווי-משקל ואיזון, פיצול קשב, זריזות, שיתוף פעולה ועוד. לימוד התרגילים ודרך המשחק נעשים בצורה הדרגתית ומותאמת אישית, מדרגת הפשטות הבסיסית ביותר לעבר מורכבות עולה. סגנון לימוד זה מאפשר יצירת רצף של הצלחות, התרגול יכלול עבודה אישית, בזוגות ובמסגרת קבוצתית, וייערך שילוב בין הקניית הטכניקות השונות לבין שימוש במשחקים.
    ערן צנטנר עושה להטוטים ומלמד ג'אגלינג במספר מסגרות, זאת השנה השניה שהוא מלמד אצלנו ב"רימון". התוצאות של השנה הראשונה והמוצלחת ניכרות בהפסקות: הרבה מאד ילדים עושים אצלנו ג'אגלינג בהפסקות, במיומנות מרשימה!
    מועד התחלה: 4.9.14. עלות: 180 ₪ לחודש (140 ₪ לילדים שיירשמו גם לחוג ביום שלישי). פרטים נוספים אצל ערן: 054-4735828.

    מספר המקומות מוגבל, הבטיחו את מקומכם והירשמו עכשיו, ובואו לשיעור ניסיון ללא התחייבות.
    לשאלות נוספות והרשמה ניתן לפנות במייל או בטלפון 054-8300357, לרומם.

    חוגים למבוגרים

    יוגה למבוגרים, ימי ראשון
    שלום זוהר מלמד יוגה כבר שנים רבות. הוא מלמד אשטנגה יוגה מסורתית ע"פ המסורת של שרי ק. פטבהי ג'ויס, המבוססת על הביומכניקה של הגוף. שלום הוא מורה ומטפל מוסמך ליוגה ואיור-ודה, בארץ ובחו"ל, מאז 1996, והוא פותח חוג יוגה אצלנו בנוסף לחוגים שהוא כבר מעביר באזור עמק חפר ובמקומות נוספים.
    מועד התחלה: 7.9.14. עלות: 200 ₪ לחודש. פרטים נוספים אצל שלום בטלפון: 054-3254212.

    קפוארה למבוגרים, ימי שלישי
    קפוארה היא אמנות לחימה ברזילאית. הקפוארה היא בן חורג במשפחת אמנויות הלחימה, וטוב שכך: היא משלבת בנוסף למיומנויות גופניות גם מוזיקה דרום אמריקאית, קשר בין קצב לתנועה, הרבה עדינות, אסתטיקה וכישורים חברתיים.
    הרפה היא מורת קפוארה מנוסה, מומלצת ומבוקשת מאד, הרבה מילדי פרדס חנה כבר מכירים אותה, וזאת ההזדמנות שלכם. מומלץ לנסות, גם (ובייחוד) למי שלא עשה קפוארה מימיו.
    פרטים לגבי מועד תחילה, עלות והרשמה – ישירות אצל הרפה בטלפון: 054-5712757

    פלדנקרייז למבוגרים, ימי שלישי
    פלדנקרייז היא שיטה לפיתוח מודעות דרך תנועה, שכלול היכולת התנועתית ושיפור היציבה. סיגל אביטל בוגרת קורס הסמכה למורים בשיטת פלדנקרייז של ג'רמי קראוס, מלמדת מזה 8 שנים שיעורים פרטיים וקבוצתיים. למידע נוסף מוזמנים להיכנס לדף הפייסבוק של סיגל.
    מועד התחלה: מיידי, החוג כבר רץ ואפשר להצטרף. עלות: 150 ₪ לחודש. פרטים נוספים אצל סיגל: 052-3312694.

    רישום מודל, ימי חמישי
    רעות לביא, המורה לציור ורישום של כיתות ו'-ז'-ח' בבי"ס רימון, תחזור בקרוב מחופשת לידה ותפתח סדנת רישום מודל בת 10 מפגשים.
    הסדנא תיפתח לאחר החגים ופרטים נוספים יימסרו לקראת הפתיחה.

    לפרטים ולהרשמה מוזמנים לפנות לרומם סרנגה בטלפון 054-8300357
    או במייל: romemsaranga@gmail.com


    להגיב
  • ימים פתוחים ב"ידית בית הספר לשחקן היוצר"

    ימים פתוחים ב"ידית בית הספר לשחקן היוצר"

    יום שישי 8.8.14 בין השעות 10:00-12:00
    יום שישי 10.9.14 בין השעות 10:00-12:00
    יום שישי 24.10.14 בין השעות 10:00-12:00

    במהלך היום תיערך סדנת התנסות ושיחה עם היוצרים והאמנים הפועלים במקום

    הידית – בית הספר לשחקן היוצר נותן את הכלים המקצועיים ואת ההזדמנות לבוא לידי ביטוי, לחקור ולגלות את מקורות ההשראה הייחודיים של כל אחת ואחד, ולברוא מתוכם עולמות בימתיים. זוהי סביבה מעמיקה ומחוללת פלאים, המועלים ונחקרים בה מושגים פרטיים ואוניברסליים, תוך שימוש בכלים אמנותיים. ניסיון החיים, האיכויות והכישורים שכל אחד מגיע איתם, שהם חלק אינטגרלי מהוויותיו, הופכים לשדה לימוד ומחקר ולחלק מהיצירה.

    התחומים הנלמדים בבית הספר הם משחק, תיאטרון פיזי, קול ותנועה, עיצוב במה, ליצנות, כתיבה, בימוי ויצירה מחומרים אישיים.
    היצירה נובעת מתוך תרגום וגיבוש עולם חוויתי–רגשי לכדי דימוי, אשר הופך לכוח מניע ומחולל בשדה הבימתי. עבודת המשחק מתמקדת בחיבור בין קול ומילה, נוכחות השחקן בחלל.

    בבית הספר שני מסלולי לימוד:

    1. מסלול יוצרים
    המסלול מיועד לבעלי רקע וניסיון בתחומי המשחק ואמנויות המופע, המעוניינים להעמיק, ללטש ולחדד את יצירתם כיחידים וכקבוצה. הקבוצה תיפגש לאורך השנה עם מנחים – בימאים לתהליך עבודה משותף, במסגרתו יועלו מספר פרויקטים אשר יוצגו בתיאטרון הידית ובמסגרות חשיפה נוספות.
    *הלימודים יתקיימו בימי ג' בשעות 9:00 – 13:00, החל מ-4 לנובמבר וימשכו עד יולי 2015.

    2. מסלול יסודות
    המסלול מיועד למי שאוהב לשחק, להופיע ולחקור, וכולל הקניית יסודות ובסיס מקצועי ליצירה בימתית, חקירה עצמית ושכלול היכולות כשחקנים, מופיעים ויוצרים.
    *הלימודים יתקיימו בימי א' בשעות 19:00 – 22:00, החל מ-2 לנובמבר וימשכו עד יוני 2015.

    "באתי כי רציתי לספר את הסיפור  שלי לעולם וגיליתי שאני מתרגשת, מרגשת, מתפתחת, מתעצבת, מעצבת, בוראת ויוצרת את עצמי. התיאטרון הזה הוא המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בחיי, קיבלתי הזדמנות להכיר להיוולד ולהתעצב מחדש, כאדם וכיוצרת בתוך סביבה תומכת ויצירתית ולהשפיע על חיי". אסנת אפק, תלמידת מסלול "יסודות" .

      "התיאטרון מהווה חלק מהותי מחיי, חונכתי על ברכיו, חשבתי תמיד שתפסתי את האי- קונבנציונאליות שבו. ואז הגעתי ל"ידית" ופגשתי בשירי ג'ורנו, שמצליחה להוציא מכל אדם את האמירה ואת המהות שלו, ולהביאם בצורה אחרת ולא צפויה לבמה".   יערה בויום קפלן, שחקנית במסלול "יוצרים".

    לפרטים נוספים:

    דף האירוע בפייסבוק >

    תיאטרון הידית מעבדת פיס לתרבות פרדס חנה – כרכור,  טל. 077-5301381
    מייל. hayadit@gmail.com פייסבוק. https://www.facebook.com/hayadit.theatre
    כתובת. רח' חרושת 1, ת.ד. 964 פרדס חנה – כרכור 3710901

    ימים פתוחים בידית גלויה


    להגיב
  • איך מצאתי את עצמי ב"מקום בזמן" ומה אני רוצה לעשות כאן

    [רותי שמרון]

    יושבת בפינה ליד השולחן העגול החדש שבנינו ב"מקום בזמן", המקום שהפך לבית שני בחודש האחרון. את הבוקר פתחתי אצל רואת החשבון בהגשת קבלות וחשבוניות לקראת דו"ח המע"מ הראשון שלי…גיחה זריזה אח"כ ל"רמי לוי" לקנות סטוק קטן של קפה, סוכר ובפלות – ואני לעין שמר. אחרי יותר מ 20 שנה כשכירה – אני עצמאית. קובעת לעצמי את סדר היום. יוצקת את התוכן. יש רגעים שאני מתרגשת ונפעמת. רגעים אחרים – בדרך-כלל – סביב 4 בבוקר, אני חרדה, מתעוררת בבת אחת כשמולי מרחפת השאלה הגדולה – מה יהיה? יש לי רעיונות למכביר, מרחב מקסים, כוח פיזי ונפשי ובית תומך בלי סוף – עכשיו השמים הם הגבול.

    מקום בזמן שולחן עגול2

    כבר שנים שאני רוצה מקום לעצמי. מקום שבו אני אחליט מה קורה. מקום שיראה כמו שאני רוצה. מקום שבו אוכל לדבר על מה שחשוב בעיני. להביא אחרים לשמוע. ליצור מפגשים בין אנשים. לזמן שיח. כמי שעוסקת מאז ומעולם בחינוך וחברה תמיד עשיתי תפקידים שיש בהם עצמאות רבה, מרחב גדול לשיקול דעת ובעיקר אחריות גדולה לאיך ולמה. עבדתי עם מגוון עצום של אוכלוסיות וגילאים מילדים ועד סטודנטים ומבוגרים. הובלתי קבוצות ותכניות, מפגשים רב-תרבותיים והכשרות שונות. רכשתי כלים, ניסיון וידע עצום. הכרתי מאות שותפים, חברים ואנשי מקצוע. בשנתיים האחרונות ניהלתי פדגוגית תכנית גדולה במגזר הדרוזי. אבל בכל התפקידים תמיד בסוף היה מישהו מעל. אג'נדה שלא עד הסוף הרגשתי בה בנוח. סדר עדיפויות של מישהו אחר. תחושה שמשהו או מישהו עוצרים בי מלעוף.

    בוקר אחד לפני פחות מחודשיים נכנסתי ל"מושבה חופשית". אלוהים יודע מה חיפשתי שם, אני בכלל מטבעון. לא זוכרת למה ואיך. בדף הכניסה הופיעה הכותרת המסקרנת – "יש מקום, אבל אין זמן". נכנסתי. משהו הדליק אותי. שעתיים אח"כ באתי לראות. שבועיים אחרי כבר חתמתי חוזה. התחושה הייתה שהגיע הזמן ושזו ההזדמנות.
    מאז, אני כאן. בונה, מנקה, משפצת, קונה ציוד חסר וחדש, מכניסה צבע, מוציאה מה שלא צריך. נפגשת עם, מדברת על, חושבת, מגלה ולומדת. ואני נשאלת שוב ושוב מה אני רוצה לעשות כאן. אז הנה.
    יש כאן מקום מקסים. מרחב לעבודה ולשיח. בקרוב יהיו כאן אירועי ערב ואחה"צ כמו סרטים והרצאות וגם פעילויות להורים וילדים. במשך היום המקום הזה מזמן ומזמין אנשים לעבוד מכאן. אנחנו משרד משודרג עם מרחב נעים, שקט, מזגן, חדר ישיבות, כל הציוד שצריך וגם חברה טובה.

    מקום בזמן ספה

    בנוסף אני רוצה להזמין לכאן אנשים שהם יזמים ומפתחים רעיונות ויוזמות. אין כמו סינרגיה לקדם מיזם. תוכלו לקבל כאן סיוע וכלים לקידום המיזם שלכם. תוכלו להתייעץ, ללמוד ולהכין תכנית עבודה, להבין איך לאתר את השותפים שלכם, להיעזר ברשת החברתית שלי ושל אחרים, לחלוק דילמות והצלחות עם אנשים שיש בהם להט ותשוקה דומה לשלכם.
    בימים אלה אתר האינטרנט עובר עדכון וממש בקרוב תוכלו לקרוא בו יותר. בינתיים, נעדכן הצעות ופרטים בדף הפייסבוק של "מקום בזמן" ובכל שאלה אפשר פשוט להתקשר אלי

    רותי שמרון, 052-6130189.
    להתראות.


    להגיב
  • כתה 2021: העתיד שייך לסקרנים

    בעקבות ההתעניינות, נוספו מפגשי חשיפה לכתה 2021 בסוכה בבנימינה במהלך הקיץ. הנה התאריכים. מורים והורים – הנה הזדמנות להגיע לשנה הבאה רעננים!

    אחד הדברים המעוררים שקרה במהלך מאי מושבה חופשית, היה המפגש עם אוג'ס ולדמן, שהגדיל והביא למפגש את ליה מאור, עמיתתו לערי חינוך.
    סופסופ תפסנו שניים מהגולשים על הצונאמי בחינוך, שקפצו רגע למרפסת של מקום בזמן, למפגש אינטימי וחדשות מסעירות מהשטח. הם סיפרו על הדבר הבא שקורה בערי חינוך: כתה 2021.

    החבורה של ערי חינוך מסתובבת בבתי ספר ומציפה את חדרי המורים ברוח רעננה. הם נכנסים לחדרי המורים כחלק מאסטרטגיה יישובית, ושם מאתרים מורים שרוצים לשנות, ואיתם הם עושים תהליך. הפרוייקט נקרא כיתה 2021 מפני שהכיתה הינה אבן היסוד של הבניין החינוכי כולו. בדומה לאפקט הפרפר, שינויים פורצי דרך, חדשניים, ומשמעותיים, שיתחוללו בכיתה בירוחם, יכולים להביא לשינוי בירושלים או בתל אביב. כיתה אחת יכולה לספק עדות חיה וקיימת לניסיון שהצליח, לשינוי בר קיימא, ולחולל גל ויראלי מרחיק לכת. [מתוך האתר].

    ערים ומועצות הפועלות בשיתוף פעולה עם ארגון ערי חינוך הן – בת ים, טבריה, חדרה, נתניה, קריית חיים, ירוחם, והמועצות האזוריות עמק המעיינות, גליל תחתון, מנשה, וערבה תיכונה. אוג'ס וליה, למשל, הם תושבי פרדס חנה כרכור – מועצה מקומית שלא עובדת עדיין עם ערי חינוך. נקווה שזה יקרה. אולי אם לא "מלמעלה" אז כיוזמה מהשטח, כאופייני למחוזותינו.
    בינתיים ישבנו במרפסת והקשבנו לשליחים מהעתיד העכשווי. דיברנו על למידה מקוונת, על כיתה הפוכה, על דרכים לשווק את הרעיון, על יישומים מדליקים בבתי ספר בערים אחרות, על שי פירון (שתומך ומעודד) ועל איך זה שהדבר הזה עוד לא פעיל כאן, בפרדס חנה, שיש בה חדשנות ויזמות חברתית ברמה גבוהה. בקיצור, זה היה מפגש מעורר מאוד.

    וכל ההקדמה הארוכה הזו היא ראיתי שמחרתיים יש כנס של כתה 2021 בבנימינה.
    אז אם אתם מורים שיש להם רצון לשנות את המערכת או הורים עם רצון דומה, או סתם סקרנים, או הורים, הנה ההזמנה:

    הזמנה לחשיפה כיתה 2021

    מהי כיתה 2021 ?
    במטרה לקדם את יישום הלמידה המשמעותית בבתי הספר בישראל, יצר מטבחון רשת ערי חינוך את תכנית כיתה 2021.
    כיתה – מפני שהכיתה הינה אבן היסוד של הבניין החינוכי כולו. בדומה לאפקט הפרפר, שינויים פורצי דרך, חדשניים, ומשמעותיים, שיתחוללו בכיתה בירוחם, יכולים להביא לשינוי בירושלים או בתל אביב. כיתה אחת יכולה לספק עדות חיה וקיימת לניסיון שהצליח, לשינוי בר קיימא, ולחולל גל ויראלי מרחיק לכת.
    כמו כן, מאפשרת תכנית “כיתה 2021″ למורה היחיד/ה, להשפיע וליצור שינוי משמעותי במערכת כולה.
    2021 – השאלה שאנו בחרנו להתמודד אתה היא : כיצד תיראה כיתה בשנת 2021. בחרנו בתאריך הזה מפני שהוא לא רחוק מדי אך גם לא “מעבר לפינה”. הוא משאיר זמן לדמיין, לחלום, ולהפוך מציאות. הכיתות ב-2021 יכינו את תלמידיהן לחיים ב-2030. לכן, תכנית “כיתה 2021″ בנויה על היכולת ללמוד ולדמיין כיצד ייראו החיים ב-2030 , ומה דרוש לכיתה שמכינה לקראתם בכמה קטגוריות:
    מקום – כיצד ייראה המרחב הפיזי המקדם למידה משמעותית.
    זמן – אלו מבני זמן חדשים המקדמים למידה המשמעותית, יהיו בשימוש. איך ייראו מערכת שבועית, תכנית שנתית, זמן מורה וזמן תלמיד.
    פעילות – כיצד מתקיימת הלמידה המשמעותית בכיתת 2021, מה ואיך לומדים?
    הערכה – כיצד מתבצעת הערכה בעידן של ידע פתוח ונגיש לכל.
    שותפים – השותפים הפנימיים – מה התפקידים החדשים של המורים, התלמידים וההורים, ומה
    החידוש במערכת היחסים ביניהם.
    השותפים החיצוניים – מה מערכת היחסים בין בית הספר וארגונים נוספים הפועלים
    במעגל הקהילתי, הלאומי והבין לאומי.
    כל כיתה יכולה להגיש מועמדות לקבלת כוכב באחת הקטגוריות לעיל. כיתה שתקבל שלושה כוכבים, תזכה בהכרה כ”כיתה 2021″. הזכאות לכוכב תוחלט על ידי הערכת עמיתים.
    בית ספר שיותר מ-70% מכיתותיו יזכו בהכרה “ככיתות 2021″, יזכה בהכרה כ”בית ספר 2021″, ועיר שיותר מ-70% ממוסדות החינוך שלה יוכרו על ידי התכנית, תזכה בהכרה כ- “עיר חינוך2021″.

    לפייסבוק של כתה 2021 | לאתר של ערי חינוך |


    להגיב
  • משפחתון טבעי לי

    משפחתון טבעי לי

    מיועד לגילאי שלושה חודשים עד שלוש.
    קבוצה אינטימית המייצרת מענה לצרכי כל ילד (עד 10 ילדים)
    הרבה מגע חום וחיבוקים,
    טיולים בחיק הטבע,
    הילדים נחשפים לשירים ומנגינות מכלי נגינה שונים: לירה, תוף אינדיאני, מטלופון ועוד.

    התזונה במשפחתון הותאמה ע"י תזונאי לילדים בגיל הרך, עם התחשבות בצרכים המיוחדים של תינוקות בשלב המעבר מהנקה/בקבוק לתזונה מוצקה. המזון מבושל טרי במקום באהבה, תשומת לב ויצירתיות. הארוחות מבוססות על דגנים, ירקות, קטניות, חלבון מהחי, שמן זית ופירות.
    סדר יום קבוע ומובנה, מעניק לילדים מציאות ברורה ומוכרת הנותנת תחושת יציבות וביטחון.

    משפחתון טבעי לי במיחזורית

    המשפחתון נמצא ברח’ הגאון בפרדס חנה, בבית מרווח עם חצר גדולה מלאה בעצים, צמחים, ארגזי חול, מתקנים ומשחקים. רוב המשחקים בגן עשויים מעץ או מחומרים ממוחזרים.
    במשפחתון מצאנו לנכון להפעיל ביחד עם הפעוטות כמה מהפעילויות של אהבת הטבע החי והצומח ברוח ערכי איכות הסביבה ואקולוגיה. בין השאר אנו ממחזרים מיכלי פלסטיק וקרטון בפחים המיועדים לכך תוך כדי טיול עם הילדים, הופכים חלק מהכלי פלסטיק/קרטון למשחקים מסויימים/מתנות בחגים וכד'… הפעוטות משתתפים בהשקיית העצים והצמחים, האכלת בע"ח וכו…

    המשפחתון פועל בימים א'-ה' בשעות 07:30-16:00 ונפתחת גם אופציה לימי שישי 08:00-12:00 ללא שישי אחרון בכל חודש.

    טבעילי קטן

    ההרשמה לשנה הבאה בעיצומה

    לבירורים לגבי: מהות הגן, סדר יום, מחיר, תפריט, חופשים, קצת עליי ועל הצוות, וכל אשר על ליבכם ניתן ליצור קשר :

    דניאל בן זינו

    052-4700595 |  072-2111640 |  Dashdash17@gmail.com


    להגיב
Close