ניו אייג'

  • מסע ברוח הפרדס-כרכוראית (שם זמני) – הטור החדש של לילה חפר

     

    השנה היא 2005. אנחנו זוג נשוי טרי שמסיים את הלימודים במכללת תל-חי.

    עם כל האהבה לצפון אנחנו יודעים שלא נשתקע שם.

    הנתונים שלנו הם משפחות מוצא בבאר-שבע ותל-אביב, שנינו עובדים סוציאליים, שנינו סניאסים (תלמידים) של אושו, זוג צעיר אבל לא צעירים מאד וכבר רוצים להגיע למקום שיהיה לנו בו בית.

    אנחנו יודעים שאנחנו רוצים את הבית שלנו על האדמה, שיהיה שקט אבל לא חור, שתהייה בו קהילה אבל לא בתוך התחת שלנו, שיהיו אפשרויות לחינוך לילדים, ושיהיה לו אופי למקום.

    וככה הגענו לפרדס חנה מקף כרכור.

    אנחנו, ועוד אלף זוגות עם פרופיל דומה מאד לשלנו.

    מקום עם אופי. אני תוהה על ההגדרה הזאת היום? איך קורה שלמקום יש אופי? איך מקום אחד הוא פרבר סתמי חסר כל טעם ומקום אחר הוא מקום עם סיפור שאפשר לדבר עליו כמעט כמו שמדברים על אדם.

    פרדס חנה-כרכור, צל-עלי בננה ושלוות עולמים, שיקשוק, אמנים במושבה, פרדס-חפלה, הידית, הקהילה הדמוקרטית, הקהילה האנתרופוסופית, האנרופו-דוסית, גינה קהילתית, ראגה, קואופרטיב, מושבה חופשית.

    עשור אחר כך אני מתחילה לעבוד במועצה המקומית פרדס חנה-כרכור באגף הרווחה בתור עובדת קהילתית. ומהר מאד אני מגלה שכל הנרטיב הפרדס-חנאי שלי הוא נחלתם של שלושת אלפים איש (במקרה הטוב) במועצה מקומית של ארבעים ושתיים אלף איש.

    יש ותיקים שמרגישים שפלשו להם. יש כרכוריסטים שמבכים את המקף ואת המורשת הכרכוראית.

    יש שכונות של עולים. יש קווקזים. אתיופים. שיכונים. יש אנשים שלא מתגעגעים לשיקשוק. הם אפילו לא יודעים שהוא היה קיים.

    לא כולם רוצים פרחי בר. יש כאלה שרוצים שירססו הכל ויעשו מדרכות. יש אנשים בפרדס חנה שמתים שהיא תהייה רמת השרון.

    משהו קורה בפרדס חנה – כרכור. אי אפשר להתווכח עם המספרים. הגידול באוכלוסייה בעשור האחרון הוא מטורף, כל שנה בעשור האחרון גדלה פרדס חנה בארבעה אחוז!

    והמשהו הזה, הרוח הפרדס-כרכוראית הזו, היא היא נושאו של הטור הזה.

    הטור הזה הוא מסע, כי אני מאד אוהבת מסעות, בין הפנים השונות של המועצה המקומית שלנו.

    בין האנשים שהזרימו אליה רוחות חדשות והאנשים שהגיעו כי הרוח הזו קראה להם.

    בין ותיקי המושבה שמאוהבים בה עד מעל לאוזניים לתושבים שהגיעו בחמש עשרה השנה האחרונות ואוהבים אותה לא פחות.

    אני מזמינה אתכם לשוטט איתי בין החקלאים למייסדי תרבות הפרינג' המקומית, לשתות בונה אתיופית ולאכול חינקל קווקזי, להכיר את האקטיבסטים שמשנים מפה את העולם ואת תושבי השיכונים שלא נוטים לצאת משם.

    וכל זה יסופר באתר המתחדש של מושבה חופשית שהייתה מורה הנבוכים שלי פעם מזמן כשרק הגעתי לפרדס חנה – כרכור והיא עוד הייתה כולה רק הבטחה למשהו שעוד לא ידעתי מהו אבל ידעתי בכל ליבי שאני רוצה להיות חלק ממנו.


    להגיב
  • קורס בניסים עם אפרת אביטל

    כמה פעמים יצא לכם לחשוב שחייבת להיות דרך אחרת לחיים כאן?

    כמה פעמים שאלתם את עצמכם למה אתם מתנהגים בדרך בה אתם מתנהגים?

    איך אתם רוצים לחיות את החיים- צודקים או שמחים?

    מה נעים לכם יותר- פחד או אהבה?

    האם כעס וכאב הם מנת חלקנו בעולם הזה או שמגיעים לנו שקט ושלווה?

    קורס בניסים – איך זה קשור אלי?

    קורס בניסים אומר שאנחנו, כל אחד מאיתנו, ׳אור העולם׳. אנחנו יכולים להכיר בכך ולהאיר או לא, זו הבחירה.
    הקורס מלווה אותנו בדרך לחיבור למודעות הגבוהה ביותר הקיימת בנו, יושבת ומחכה שנשאל והתשובה תגיע.
    המציאות כולה משתנה יחד איתנו כשאנחנו בוחרים אחרת, בוחרים בטוב, כי כולנו רוצים להיות מאושרים.

    קורס בניסים החל בהחלטה פתאומית של שני אנשים, הלן שאקמן וויליאם סתפורד, שניהם פרופסורים לפסיכולוגיה קלינית בבית הספר לרופאים ומנתחים באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק.  הם לא היו רוחניים כלל, יחסיהם היו קשים ומתוחים לרוב, מצב שחלחל לכל היבט של חייהם. בשלב כלשהו, שניהם עייפו מרגשות הכעס והתוקפנות והסכימו "שחייבת להיות דרך אחרת". למטרה זו נרתמו בשיתוף פעולה ועם "נכונות קטנה" לשינוי.

    כאשר הלן שמעה את הקול המוכר אומר לה: "זהו קורס בניסים, בבקשה רשמי בדפים".  מוטרדת, היא התקשרה לביל שהרגיע אותה והסביר לה שהיא לא משוגעת, הוא הציע שהיא תכתוב את כל מה שהיא שומעת ולמחרת בבוקר, במשרד, יעברו על הכתוב יחד. כך החלה הכתיבה של קורס בניסים.

    תהליך הכתיבה נמשך כשבע שנים (1965-1972) והיה מבצע שיתופי אמיתי בין ביל להלן, אין זה חשוב מי היו שניהם, חשוב רק שהסיפור מוכיח שעם אלוהים, כל הדברים אפשריים.

    מהו הקורס בניסים?

    זוהי תוכנית לימודית רוחנית, אשר עוצבה לקחת את תלמידיה לתהליך של הפנמת מערכת החשיבה שלה. בתהליך זה, אנו לומדים לקבל בשכלנו ולהאציל לאחרים את מה שהקורס מכנה 'ניסים', שמרפאים את תפישת מי שמקבל אותם. ניסים הם ביטויים של אהבה ו"כשאני נרפא איני נרפא לבד".

    הקורס מציג 365 שיעורים יומיים, אחד לכל יום מימות השנה. השימוש בהם הוא שעושה אותם משמעותיים, מביא את התיאוריה לחוויות היום-יום ובכך יוצר שינוי ממשי במערכת החשיבה הקיימת שלנו.

    מה אומר הקורס בניסים?

    "אי אפשר לאיים על שום דבר ממשי.
    שום דבר לא-ממשי אינו קיים.
    בזאת שוכן שלום האלוהים."  

    קורס בניסים עושה הבחנה בסיסית בין הממשי ללא-ממשי, בין הדעת לבין התפישה, דעת היא אמת, תחת חוק אחד, חוק האהבה או האלוהים. אמת אינה ניתנת לשינוי, היא נצחית ואינה משתמעת לשתי פנים. אפשר שלא לזהות אותה, אך אי אפשר לשנותה.

    עולם התפישה, מאידך, הוא עולם של זמן, של דואליות, של שינוי, של התחלות וסיומים. הוא מבוסס על פרשנות ולא על עובדות. מה שהתפישה רואה ושומעת נראה ממשי, וזאת משום שהיא מתירה רק למה שמאשר את משאלותיו של התופש להגיע למודעות.

    הקורס מראה לנו את הדרך, מלווה אותנו ומציע לנו להתחבר לקול הממשי הפנימי שבנו, אותו  קול שמזכיר לנו את כוחותינו האמיתיים, הנצחיים, והם עצומים. כשאנחנו שוכחים את כל תפישותנו המוטעות, וכאשר אין דבר מן העבר המעכב בעדנו, אנחנו יכולים לזכור את  האהבה, שהיא מורשתנו הטבעית.

    מה לומדים בקורס בניסים?

    הקורס מאפשר הכרות עם מערכת החשיבה הקיימת שלנו והשפעתה על מערכות היחסים בחיינו, רק כשנראה עד כמה היא לא משרתת  אותנו, נסכים להיפרד ממנה ולהתחבר לכמיהה העמוקה בתוכנו לחיים אחרים. בד בבד עם השיעורים היומיים, נפרום את האמונות המנהלות אותנו, נפגוש ונשחרר את הפגיעות והאשמה שמהוות מחסום לאהבה ונכיר ברצוננו הטבעי.ככל שנתקדם, נפגוש עוד ועוד כלים מעשיים ונשכין שלום ביננו לבין זולתנו, ביננו לבין העבר שלנו ובעיקר בין החלקים השונים בתוכנו, "השלום מתחיל מבפנים", מי ששלם עם עצמו חי בשלום עם סביבתו.

    הלמידה המשותפת מאפשרת את פתיחות השכל ומציעה תמיכה וחיזוק, האחדות שנוצרת משמרת את המחוייבות ומעצימה אותה, מסייעת לנו להביא את הנלמד לתוך חיינו האישיים, בדיוק כפי שהקורס מבקש מאיתנו.  בשביל לאהוב צריך לפחות שניים וככל שנרחיב את המעגל כך נתעצם.

    קצת עלי

    שלום אני אפרת אביטל. צועדת בדרך המודעות וההתבוננות פנימה מעל לעשור באמצעות קורסים רבים בארץ ובעולם, סדנאות מגוונות, מחקר מתמיד, העמקה ובעיקר בדיקה עצמית והתנסות. מלווה ומטפלת בקליניקה פרטית למודעות, מנחת קבוצות ומורה. החל מ 2012 אני לומדת ללא הרף את הקורס בניסים, על כל חלקיו והיבטיו ברמה האינטלקטואלית והמעשית, בקבוצות ובאופן עצמאי, כתלמידה וכמסייעת. ההנחייה מהווה עבורי מענה לקריאה פנימית חזקה ובכך אני רואה שליחות בעלת ערך מרכזי בחיי, מזמינה אתכם  ללמוד יחד, להביא ריפוי לחיינו ולאהוב יותר.

    ערב מבוא ללא עלות יתקיים ב– 15.11.2017 בשעות 19:00-22:00.

    רוצים לקרוא עוד? efratavital.com

    שאלות? מוזמנים ליצור קשר בטלפון 052-4869269  במייל  efrata@gmail.com  או בפייסבוק >


    להגיב
  • רקמה אנושית אחת חיה

    [נגה סיני-מולר]

    מורין מגיעה בכל פעם בתסרוקת אחרת ולוקח לנו רגע לזהות אותה. החיוכים שלה תמיד רחבים והציטוטים הישועיים שהיא מחליפה בתור תמונת הזהות שלה בוואטס אפ אחת לשבוע דוגלים באהבת אדם ובהתעלות עצמית. שיער האפרו העצום שלה מתביית לעיתים להרבה צמות קטנות נצמדות לקרקפת ולעיתים מתעגל לפאן בסגנון אופרה וינפרי. בכל יום ראשון היא שרה גוספל עם החברות בכנסייה ורוקדת באקסטזה עבור הרחום מכולם. היא אוהבת לנקות ולסדר את הבלגן שלנו לפי הדרך בה היא רואה את העולם ולעיתים המגבות נערמות בארון האמבטיה כמגדל לפי הגודל ולפעמים לפי צבעים ולפעמים נשארות כפי שהן. אך מאז שהגיעה לעזור אחת לשבוע בניקיון המרכז שהקמנו, נוכחות אימהית ערה אופפת את החדרים שאני כה מיטיבה לבלגן. חלומה הגדול הוא ללמוד תואר של ארבע שנים בטיפול בקשישים. מקצוע עם ביקוש אדיר בארץ בה אחוז הקשישים גבוה כל כך ונתיב הגאולה של שוהים רבים שמגיעים מגאנה או מניגריה בחיפוש אחר חיים חדשים באירופה.

    אנחנו שותות קפה חלש בסלון וצוחקות. ״ בינכה העבודה לא נגמרת״ אני אומרת ומסתכלת על ערימת המיילים שמחכה לי, ״אז לפחות נשתה קפה״. היא חולקת איתי את המתח הכרוך והאינסופי בהמתנה למשרד הזרים ולחוקים המוזרים שלהם. ואני משתדלת יחד עם יאן אהובי, להוות בסיס כלכלי ורגשי. לדחוף פינוקים ולדאוג לעוד לקוחות כך שגם אם הענינים הבירוקרטים מתעכבים , אוכל תמיד יהיה בשפע ועבודה גם ושהכסף יספיק לחיים פשוטים כמו שמורין אוהבת בפרברי העיר הגדולה ברלין.

    ובאמצע הקפה העיניים שלנו נפגשות ושקט משתרר לרגע. והגבות שלה עולות והיא אומרת: ״אני לא יכולה לחזור לאפריקה. אני פשוט לא יכולה להרשות את זה לעצמי".
    ״זה בטוח יותר נעים מהרעש כאן, ומכל המיסים והחוקים והגרמנים הזעופים ויש שמש…״, אני מנסה להקליל.
    ״מאיפה שאני מגיעה אפשר לעבוד רק עם הידיים, אין לך איך לעבוד עם הראש, אין לך איך באמת ללמוד״.
    שתיקה. אנחה. חיוך.

    אני מעלה לנגד עיני לרגע את עבודת החלומות שלה – שילוב בין מטפלת סיעודית לאחות שכוללת לימוד גרמנית שוטפת והבנה בסיסית ברפואה והקניית טונות של סבלנות לזקנים התשושים האלה שבימים שהיו ילדים אנשים בעלי צבע עור כהה כמו שלה לא הורשו להתקיים. ובמקרים רבים הם כעת המלאכים הגואלים מהכאב והבדידות וחוסר האונים. כל כך קשה לגאווה הגרמנית העיקשת לפגוש חוסר אונים ומגבלה. אני מהרהרת במורכבות הזו של עבר והווה, ערכים ישנים ומחרידים מול מציאות פשוטה ואנושית המבקשת גמישות וסליחה וקירבה.

    ״מה שאת רוצה ללמוד זה לא עבודה ממש עם הראש״ אני אומרת בדאגה כנה. ״זה הרבה עבודה פיזית ואת יודעת שהם לא אנשים נעימים הרבה פעמים״.

    מורין בוהה בי לרגע ומניחה את כוס הקפה שלה בנחת על השולחן.

    ״זה עבודה עם הלב״ היא אומרת, ״ומבחינתי שם הראש שלי נמצא״.

    וכמה שעות מאוחר יותר, בחדר הטיפולים, קלאוס מתאמץ להסביר את עצמו בשפה של הצ׳אקרות. אני יודעת שהוא לא מספר לאף אחד מסביבתו שהוא כבר שנה בטיפול ושהוא לומד התפתחות אישית ורוחנית. אשתו לשעבר תתפלא ותזעם, בנותיו יתביישו באביהן המבוגר שאחרי פרישתו לגמלאות גומע כתבים יוגיים ורעיונות של שחרור. והיחסים המוצקים בין הגמלאים האחרים ובני משפחה רחוקים גורמים לו תמיד מתח אדיר לפני כל פגישה.
    ובכלל, טראומות הילדות שלו שכוללת הצלפות שוט על כל מילה מיותרת, הן סיפורו של דור שלם שמנסה להתמודד בחוסר הצלחה עם המורשת והקראמה של השתייכות לעם של רוצחים.
    הוא איש נדיב ועדין שרוחו מתאחה לאיטה. בן לדור שהסתיר מילדיו את האמת וכיסה על האלימות באלימות נוספת.
    סיפורי הילדות שלו סמיכים ומעורפלים ומחרידים ואנחנו מפלסים את דרכנו לפגוש את השדים הקבורים שכל אחד שנולד כאן מרגיש אך רק מעטים מוכנים לפגוש ישירות פנים אל פנים.
    קלאוס מספר לי חלום ובחלומו הוא מגלה שהכל מורעל. רוכבי האופניים מורעלים וגם הגבינה. הילדים והשמש. והוא רץ ומחפש מהו הרעל ומי הוא זה שהרעיל הכל.
    ואחרי תהליך מדיטטיבי ארוך הוא נושא את עיניו הכחולות המבוישות ואומר: ״הרעל דבק במשפחה ובבית, בכפר ובארץ. נולדתי לתוכו. כל החיים אני פוחד להגיד את מה שאני חושב ומרגיש כי אני פוחד שגם אני מורעל. שגם אני הרעל. אבל אני רואה שאני לא חייב להיות. אני רואה שאני לא״. והבכי שלו נוטף ומשחרר.

    השנים של החיים כאן עבורי הן ללא ספק שנים של לב מתרחב שמשיל מעליו את השיפוט. שנים של פיתוח יכולת לפגוש את האנושי בהתעלותו וברגעי השפל שלו ולהכיל מליון צבעים וצורות וזוויות ראייה, זכרונות ושפות ודרכי מחשבה.

    באתי לכאן לעשות שלום בנפשי ואני מגלה שהשלום שנדרש הוא בין כולנו, בתוכנו וביננו. ובשביל זה צריך להקשיב. לשמוע ממעמקי הלב.
    להגיע לרמה אחרת של אנושיות בה ניתן יחד להתמיר ולרפא ולפסוע אל דרך חדשה. גם כשצללי עבר והווה מרחפים כל העת ומאיימים לצלק את הלב לעד.
    כמו שקרסטין אומרת כשהיא שרה בעברית ובגרמנית את מה שלימדו אותה במרכז לשלום בנווה שלום- הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.


    * נגה סיני- מולר, חיה בברלין ומנהלת מרכז להתפתחות אישית המשלב מרפאה אלטרנטיבית ומרכז לימודי. תלמידה ותיקה של שי טובלי – הוגה וסופר, מפתח ואיש רוח ורוחניות. מאמינה בחירות האדם ובגדולה הטמונה בבני אנוש כשהם מהווים גשר חי בין הנעלה לארצי בכל רגע ורגע.
    יוזמת ומארגנת בית הספר לפסיכולוגיה של הצ׳אקרות.


    להגיב
  • ניפגש בכיכר הגעגועים…

    [גיל עמנואל]

    פרוייקט הגעגוע – נושא שחקרתי ועסקתי בו בעשר שנים האחרונות (כולל מסע של שנתיים חוצה יבשות) – יוצא לדרך!

    הפרוייקט יפתח ביצירת כיכר הגעגועים הראשונה בואדי בפרדס-חנה ביום שבת, ה-9.9  בין השעות 16:00 – אחרון המתגעגעים…

    הפרוייקט הנו קהילתי ומטרתו:

    1.ליצור קירבה עמוקה חוצת דור, מגדר ותרבות.
    2. לתת לגיטמציה לביטוי רגשי ויצירתי לתחושת הגעגוע בתרבות בה אין הרבה לגיטמציה לתחושה זו.
    3. לעורר השראה דרך סיפורי געגוע בהם אנשים הצליחו להחיות ערך רגשי שממשיך להאיר את דרכם.

    הכיכר היא מרחב חוויתי מבוסס השתתפות של ילדים, בני נוער, מבוגרים ובני גיל הזהב שנפגשים דרך ריחות, טעמים, משחקי רחוב של פעם, שיחה, שירה ונגינה.

    את כיכר הגעגועים יעטרו סיפורי געגוע קצרים שנכתבו בכתב יד ע"י חלק מתושבי העיר, על מנת לעורר הזדהות והשראה ליצירת רגעים משמעותיים וערכיים בחיים. זכרונות חזקים ומשמעותיים שתמיד אפשר לחזור ולהיות ניזונים מהם.

    – געגועים שהתממשו, געגועים שבכוונתנו לממש וגעגועים שבלתי אפשרי לממש.
    – געגועים למקום, לתקופה או אדם… לפשטות שהיתה פעם, לשקט, לזמן עם עצמנו ולאיכות נסתרת בתוכנו.
    – געגוע לילד\הורה\אח\חבר שכבר לא בעולמנו.
    – געגוע לאיכות אחרת של קשר עם ילדינו ובני זוגנו.

    כיכר הגעגועים, מקום בו תחושת השבריריות והפגיעות פועמת לצד הקסם, היופי והפליאה.


    הגעגוע של שארלוט (דודה בת 80 ניצולת שואה)

    "אני בת 80 ועדיין זוכרת את עצמי בגיל 3 וחצי בבלגיה בזמן מלחמת העולם השניה. נאלצתי להיפרד מההורים שלי. התחבאתי בבית של משפחה פלמית בצפון בלגיה. סירבתי לישון על המיטה בחדר שהכינו לי. כל ערב במשך כל השנתיים ששהיתי שם, נכנסתי לחווה של הפרות כדי לישון עם הפרה המועדפת עלי. נרדמתי כל ערב כשהראש שלי על הבטן שלה והיד שלי ממששת את הפרווה שלה. כל ערב כשנכנסתי לחווה, אותה פרה השמיעה קול כדי שאמצע אותה, כי כל ערב היא היתה במיקום אחר. את תחושת הביטחון והאהבה שקיבלתי ממנה, אני עד היום מקבלת רגע לפני שאני נרדמת, כשאני מלטפת בובת חתול מפרווה סינטטית איתו אני ישנה. אני חייבת ללטף משהו, כמו אז, לפני שאני נרדמת. כמה שנים אחרי המלחמה באתי לבקר עם הורי את המשפחה הפלמית ששמרה עלי. נכנסתי לחווה של הפרות, והפרה שמעולם לא נתתי לה שם, מייד זיהתה אותי וקראה לי. אני זוכרת כמה התרגשתי לראות עד כמה פרה יכולה לזכור ולתת כ"כ הרבה אהבה לילד."

     

     

     

    [איור למעלה: נועה קלנר. פורסם לראשונה ב"אדם צעיר – עיתון לילדים וילדות"]


    להגיב
  • בית ספר בינלאומי לפסיכולוגיה של הצ'אקרות – עם שי טובלי

    [נגה סיני-מולר]

    בוואטסאפ הכל כל כך נגיש הוא אמר. המרחק הפיזי בין פרדס חנה וברלין נעלם ברגע.
    כן, חייכתי, יש כל כך הרבה הבדלים ופערים בין המקום שממנו אני מדברת, בו באמצע יוני הכל אפור היום וקודר , לבין הזיעה הנוטפת אי שם קרוב לים.
    אבל ידעתי- לפרדס חנה יש מקום בלב שלעולם לא יחלוף. בשבילי היא ישראל, גם אחרי חמש שנים בברלין ועוד שנתיים שלוש לפני כן באיזורים אחרים, עבורי ישראל היא פרדס חנה ולכן אני אכתוב כאן – במושבה חופשית, כשארצה לחשוב על יקרים ללב שמדברים עברית וחיים בארץ של שמש. ואני מעלה בעיני רוחי אלפי רגעים מרגשים, אנשים יצירתיים, פתוחים, מתחככים, מתקהלים, דוגלים בחופש ומאמינים שאפשר וצריך ומותר. ומחייכת במין אנחה כזאת של זכרונות שהם כבר חלק ממני ואוחזים פיסת חיים בת עשר שנים בה השתלבו כל מימדי החיים (ממש לפי חוכמת הצ׳אקרות).

    בסתיו אני פותחת בית ספר אינטרנטי שמביא את פסיכולוגית הצ׳אקרות רק לישראלים, רק בעברית כאן מברלין. והוא באמת מתאים ואפשרי לכל מטפל דובר עברית בעולם אבל כשאני רוצה לספר עליו אני מתחילה כאן, בבית, במושבה חופשית. 

    קוראים לי נגה, אולי חלק מכירים. אני חוקרת את מסע החיים באופן מעורב ומלא להט כבר שנים רבות, מטפלת, מלמדת, לומדת ואוהבת יותר מכל עומק אמיתי. עומק של מערכות יחסים, עומק של ידע, מפגש ישיר, אוהב עם רב מימדותם של החיים ומורכבות החוויה האנושית.
    עבורי, הגילוי המסעיר ביותר של השנים האחרונות הוא דווקא במקום שנשמע לכולנו מוכר אבל צופן בתוכו עולם ומלואו- חיים מורכבים שלמים ומלאי אינטלגנציה – העולם של מערכת הצ׳אקרות.
    על צ׳אקרות בטוח שמעתם אבל אני לא בטוחה שהעלתם בדעתכם שלא מדובר במעגלים צבעוניים המטיבים לתקשר עם מנטרות מסוימות או עם סמלים אחרים מהמסורת היוגית אלא בשבעה מורים שישנו עבורכם את האופן בו אתם מבינים פסיכולוגיה, ריפוי, בריאות, מערכות יחסים, משמעות, חמלה, רוחניות, אינטילגנציה, ארציות, רגשות מחשבות וכל תופעה אנושית פנימית או חיצונית שאתם מכירים.

    למדתי שיטות טיפול רבות לאורך השנים, עבדתי שנים ארוכות עם הגוף ואז עם הנפש. אלפי פעמים ישבתי והקשבתי ותמכתי וחייכתי ודמעתי. אבל עם ההבנה של פסיכולוגיית הצ׳אקרות התמונה התבהרה והפכה להיות חדה, עשירה ואפקטיבית. הידע הזה שינה את מה שלא חשבתי שכבר אפשר לשנות ולכן אני כאן- מזמינה אתכם ללמוד ולהעביר הלאה למטופלים שלכם, לאהובים שלכם, לכל מי שמבקש שינוי והתפתחות בחיים .

    אנשים כמוני מוגדרים בפסיכולוגית הצ׳אקרות כבעלי מבנה ראשי של צ׳אקרת הגרון. חלק מהידע מכיל שיטת אבחון מעמיקה המשרטטת מבנה אישיות, פוטנציאל, נטיות וכישורים הבנוי מקומבינציה ספציפית של מפת הצ׳אקרות. טיפוסי צ׳אקרה חמישית מדברים הרבה ונאבקים לנסח ולתקשר. הם בנויים להוביל חזונות וחולמים על שינוי עולם. הרבה פעמים נמצא את עצמנו כמטפלים, כמורים, כיועצים כאלה שמעבירים הלאה ידע ומאמינים בלב שלם שיחד, אדם לאדם, לב ללב החברה כולה תשתנה. בחזון שאני רואה לנגד עיני ידע הוא מה שמשנה אותנו במיוחד אם הוא נוגע בשמיים ובארץ. ברוח ובאדמה כאחד.

    בבית הספר שיזמתי , מטפלים הלומדים את ידע הצ׳אקרות (מותר לך ללמוד גם אם אינך במקצועות הטיפול גם וכדאי בשביל עצמך. כן בשביל עצמך: )) לומדים לאבחן במהירות מה המבנה ומפת הצ׳אקרות של עצמם ושל מי שנמצא מולם. הם יכולים לבדוק מה המצב הנוכחי ומה הפוטנציאל הכללי של כל מבנה. לפי כך הם יכולים לתת המלצות והכוונות לאורח חיים, למערכות יחסים, למקצועות והתפתחות רוחנית. הם לומדים להכיר את שבעת הרמות של הצרכים הרגשיים של כל אדם, ואיך ניתן להביא למצב של שגשוג ואיזון. הם לומדים על חוסר איזונים בכל צ׳אקרה ומה ההיבטים הנלווים כולל הריאקציות האישיתיות. הם מקבלים מפתחות, תרגולים וכלים לעזור, לאזן, לעורר, וליצור מערכת פיזית-רגשית- מנטאלית ורוחית שמתפקדת כשלם ומביאה למימוש את הפוטנציאל הנפלא שגלום בכל אחד מאיתנו.

    כשהגעתי לברלין הופתעתי להבין עד כמה היא אינה עיר של ביחד… עד כמה כל ביקור אצל חבר דורש תכנון מראש. עד כמה אינטימיות אינה שם המשחק ועד כמה טריטוריה אישית היא אחת מאבני הבנין של כל תקשורת. כמי שבילתה זמן בקיבוצים, קהילות ומחוברת לתודעה שבטית, לקח לי המון זמן להבין שהעבר הינו לא בהכרח המציאות אותה אפגוש בארץ חדשה. נשמע אלמנטרי אבל לוקח זמן להפנים. חיפשתי תודעת קהילה ומצאתי אותה במקום לא צפוי:)

    מערכת הצ׳אקרות היא קהילה בה כל פרט הוא ייחודי וחולש על תחום אחר בהוויה שלנו ( בגוף ובנפש, במיינד וביכולת להתחבר לרוח.) כשמבינים את כל אחד מהשחקנים הפועלים מבינים גם איך ליצור אינטראקציה בריאה ביניהם כך שהן תפעלנה כקהילה אחת. כשזה קורה… החיים שלנו משתנים והופכים לבעלי משמעות, שלמות ויופי. 

    וזו רק טיפה בים. יש הרבה מה ללמוד בשבעת מסעות החיים כפי שהם משתקפים בצ׳אקרות.

    בית הספר הוא אינטרנטי – שזה אומר שאפשר להשתתף און-ליין או לצפות בוידאו המעולים של השיעורים מתי שתרצו.
    הוא מתחיל בסוף אוקטובר ונמשך תשעה חודשים, שש שעות בחודש – והוא מעניק תעודת הסמכה והרבה ידע מקצועי מעמיק שלא למדתם בשום מקום אחר.
    מלמד אותו שי טובלי שהוא מומחה בינלאומי לתחום והמפתח של כל השיטות שתפגשו בבית הספר.
    הוא מתאים לאנשים חושבים, שאוהבים ידע מקיף שמעלה שאלות ומספק פתרונות שלא חשבתם עליהם לבד.
    נהדר לתרפיסטים ומטפלים מכל סוג שמאמינים בשיטות אינטגרליות בין מדע רוח ונפש. וחשוב לציין, גם אם אתם מטפלים בשיטות אחרות, תוכלו לשלב כלים, הבנות ותרגולים בעבודה הנוכחית שלכם.

    ואתם יכולים לקרוא עליו יותר ואפילו להירשם – כאן >

    ואם אתם אוהבים לשמוע עוד אשמח לשוחח ולהסביר ולהכיר בעברית – פשוט השאירו לי הודעה בווצאפ או במייל, נקבע מועד מתאים ותקבלו ארבעים דקות מדיטצית צ׳אקרות או שיחת צ׳אקרות מתנה.

    נגה סיני   –   49-1573-1681740+ (מוזמנים לשלוח הודעה בווצאפ ואתקשר אליכם חזרה)

    מייל nogasini@gmail.com    |   אתר    |   פייסבוק


    להגיב
  • ריברסינג – נשימה מעגלית ; דב (דובי) גור – סדנאות וטיפולים

    רובנו מרגישים בחיי השגרה את הרעשים הבלתי פוסקים של הרגשות והמחשבות, אשר עולים  וצפים ולא מאפשרים מנוחה.

    ישנה דרך פשוטה וקלה, אשר בעזרתה ניתן להשתיק את כל הרעשים הבלתי פוסקים בראש, ליצור חופש חיצוני ופנימי ולהתחיל את הצעד הראשון בשינוי.

    את הדרך כל אחד יכול ליישם ולהוביל את עצמו לשחרור העבר וצמיחה אישית.

     אנחנו משקיעים המון משאבים ומאמץ בטיפול בגופנפש שלנו אבל לא תמיד מביאים מודעות ותשומת לב לפעולה הבסיסית שמזינה אותנו בחמצן ובאנרגיה, שהכרחיים לקיומנו – הנשימה.

    אני מכיר ממש מקרוב את התחושה הזאת שמגיעה לפעמים, שמשהו חייב להשתנות, אבל מכיר גם את התשובות שאנחנו נותנים ברוב הפעמים לתחושות ולמחשבות אלו: "זה לא הזמן המתאים, אני לא אצליח, אני פוחד מהתוצאות, אולי נחכה ועוד ועוד".

    תהליך הריברסינג – REBIRTHING הוא תהליך עוצמתי היכול להביא טרנספורמציה אדירה. כוחה של הנשימה הינו מופלא בעיני. זהו כלי עוצמתי ומרפא, אשר תומך ומקל בבעיות ותופעות כגון: קושי בהתמדה, כעס, מתח נפשי, מועקה, לחץ, מצבי רוח, עייפות, התמכרויות, אכילה רגשית, תחושת תקיעות, טראומות מכל הסוגים, מחלות ובעיות בריאותיות שונות, אשמה, חוסר ביטחון, קושי זוגי ו/או חברתי ועוד.

    מזמין אתכם לעצור, להרפות, לקחת נשימה עמוקה ולעשות את הצעד הראשון בדרך לשינוי.

    לפרטים ושאלות נוספות – דב (דובי) גור   |   052-6457987   |  פייסבוק   |   מייל

    דב (דובי) גור
    מטפל בריברסינג -נשימה מעגלית מודעת, חוקר, מתרגל ומאמין גדול בכוח הריפוי המופלא של הנשימה  והריפוי העמוק שהיא מביאה.
    עובד עם מגוון כלים כמו נוכחות, הילינג, מדיטציה ביואנרגיה והילד הפנימי וגם כלים מעולם הפסיכותרפיה הגופנית הביו דינמית.
    בוגר קורס המטפלים של נירוואן לב. חבר בצוות המטפלים של Integrative Core Healing Institute.
    מנחה סדנאות ריפוי קבוצתיות בנשימה מעגלית- ריברסינג  בכרכור. ומפגשים וטיפולים אישיים בתל אביב ובכרכור.

    המלצות מסדנאות וטיפולים:

    "דובי יקר, איזה מטפל מעולה אתה. דרך הריברסינג שעשיתי איתך קיבלתי את האנרגיה שלי חזרה, המון רגשות ומקומות תקועים השתחררו, ונוצרו מקומות חדשים שהתמלאו באנרגיה נפלאה של עשיה,חיוניות ושמחה. ממליצה בחום רב." (שורי)

    "כמו רובנו, גם אני במעגל מרוץ החיים. בית, עבודה, ילדים… על ריברסינג שמעתי מדובי. להגיד את האמת?! לא ממש האמנתי שאפשר לחולל שינוי בגוף רק ע"י נשימה נכונה. השבוע אחרי הטיפול הראשון שזכיתי לקבל מדובי, נוכחתי לדעת כמה טעיתי. יצאתי מהטיפול נינוחה ורגועה, אנשים שמכירים אותי אישית שמו לב אפילו לשינוי באינטונציית הדיבור שלי. פשוט מדהים. אמנם זו הייתה החוויה הראשונה שלי אבל בהחלט לא אחרונה. נתת מעצמך בטיפול מסור ומקצועי. עלה והצלח ועוד ניפגש…" (רחל)


    להגיב
  • הילה לב – בריאות ומהות

    [הילה לב]

    הוא מגיע אלי אחרי משבר רגשי עמוק ועם כמיהה שנמשכת כבר שנים, לרדת במשקל.

    היא מגיעה עם אבחנה טרייה של סרטן והמלצות חריפות לשינוי תזונתי.

    ***

    הוא והיא והם, מתיישבים אל מולי בקלינקה, בנקודה כזו במסע חייהם שבה הם מבינים את הצורך בשינוי, כי משהו פתאום התעורר בהם.
    לרוב זה קשור בכך שמשהו גם השתבש.
    הנסיון שלי מספר לי שהתעוררות כזו מתאפשרת, לרוב דווקא אחרי משבר רגשי או כאב גופני שלא נותן מנוח.

    אני מבינה אותם, כי הרי גם אצלי זה התחיל ככה.

    אצלי ההתעוררות והכמיהה לשינוי הייתה כרוכה במשבר ארוך מאוד שלווה בתחושת חוסר מיצוי.
    חיפשתי חיפוש אחרי משמעותם העמוקה של החיים, הרגשתי לבד בעולם והייתי בת 19. בתוך המשבר, אולי אפילו בליבו, התעורר בתוכי קול חזק – ידיעה, שאני רוצה ״עוד מהחיים האלו״, שיש יותר ושאני רוצה להתעורר לריפוי אמיתי. יצאתי למסע של מחקר עצמי ותודעתי.
    באופן לא מפתיע וכמעט באנלי, נסעתי עם הקול הפנימי הזה, להודו. בהודו תרגלתי יוגה והתוודעתי לתורות הריפוי המסורתיות, הרוחניות, ההוליסטיות. עברתי דרך צומות ארוכים, עשיתי שיטות ניקוי יוגיות והפנמתי תרגולי מדיטציה עמוקים, שחברו יחד למסע משנה חיים.

    בהודו חוויתי באופן ברור ש״בריאות״ ו״מהות״ כרוכים ומשלימים זה את זה. ומתוך החוויה הישירה שלי את עצמי, הבנתי איך בריאות הנפש, היא המפתח לבריאות הגוף.
    כאשר חזרתי ארצה, הייתי אחרת. ידעתי באופן ברור – שאני רוצה לדעת ולחקור מהי ״בריאות אמיתית״ וכיצד אפשר לחיות אותה ולשהות בה. עם הבקשה הזו הלכתי ללמוד ולהכשיר את עצמי, יצאתי למסע ממושך לרכוש כלים פרקטיים וידע, כדי לעסוק בריפוי.

    ***

    כיום, כמעט 20 שנה מאז אותו טיול להודו אני נטורפתית מוסמכת ומנהלת קליניקה פרטית בפרדס חנה, הרבליסטית מומחית ורוקחת צמחי מרפא, מומחית לתהליכי ניקוי רעלים ולתהליכי מודעות באכילה רגשית. מטפלת בילדתי בת השש, מטפלת בגינתי ומלווה אנשים לבריאותם. 

    את עצמי ואת השקט שלי אני מוצאת בטבע, קרובה לאדמה, רחוק מהסחות הדעת וההמולה של החיים המודרניים (אבל אני יודעת גם ליהנות מבילוי בבית קפה עירוני ומסרט טוב).

    בדרכי אל הקליניקה הפרטית הרצתי במכללות לרפואה משלימה, העברתי סדנאות לניקוי רעלים, עבדתי בקופת חולים מכבי בליווי אנשים באופן פרטי לשינוי אורחות חייהם ולבריאותם הטבעית והשלמה, עברתי השתלמויות רבות בארץ ובחו"ל בתחום צמחי המרפא והסימביוזה המופלאה בין גוף לנפש. העברתי את עצמי הכשרה ארוכה ואני עדיין ממשיכה ללמוד ולהתפתח כל הזמן, כך שבכל מפגש איתי מוגשות לכם שנות מחקר ונסיון רבות שמביאות לתוצאות.

    ***

    פניות רבות של מתענינים מתחילות בשאלות כמו:

    ״אם את נטורופתית, אז על איזו גישה תזונתית את ממליצה"?

    "מה הסוד שלך בצמחים לטיפול בסרטן, מה את נותנת לסרטן השד״?

    הסוד הוא שאין לי סוד. כלומר, אין צמח אחד או ״תפריט אחד נכון״ שיתאים למחלה כלשהי, לכן יכולים להגיע אלי שני חולי סרטן הערמונית ולכל אחד מהם אמליץ על טיפול שונה לחלוטין.

    הסיבה לכך היא שאני מטפלת באדם ולא במחלה. אני מטפלת מתוך תפיסת ״הרפואה ההוליסטית האינטגרטיבית״.

    בחרתי בתפיסה הזו כי היא מתיישבת עם האמונות שלי. אני מאמינה שלכל אדם יש צרכים משלו ולכן אני לא מחזיקה באג'נדה תזונתית אחת וכפי שלכל אדם יש צרכים תזונתיים שונים כך גם אין לתפישתי גישה או רפואה אחת יחידה ונכונה.

    אני מטפלת באנשים שמבקשים שינוי אמיתי, אנשים שהגוף שלהם קרא אליהם באמצעות כאב או ליקויי גופני, לעיתים הגוף צעק אליהם נואשות בדמותה של מחלה קשה.
    אנשים שמגיעים אלי מרגישים תקועים עם הבריאות שלהם, עם עודף המשקל שלהם, או עם התחושה שהגוף ״בגד״ בהם ואינם יודעים לאן לפנות. לעיתים קרובות, מגיעים גם אנשים שכבר עשו את הצעד ופנו לאיש מקצוע, אך הם מתקשים ליישם את ההנחיות המחמירות לבדם.

    אני מציעה מפגש פרטני ומאמינה שבאמצעות ליווי אוהד, תומך וקשוב שמאפשר ומייצר תהליך, ניתן להגיע לתובנות עמוקות ולשינויים ארוכי טווח.

    ***

    אני יכולה לספר לך עוד ארוכות ורבות על הקסם של דרך הבריאות הזו, לספר שמזון מותאם ואכילה מודעת היא משנת חיים, שבחירה בתפריט חדש יכולה להוות פריצת דרך של ממש. אני נוכחת פעם אחר פעם שבליווי הנכון והמותאם, אין כבר צורך "לשמור על המשקל" כי גוף שבאמת מקשיבים לו מתאזן מעצמו, שמחת החיים בו גוברת והעשיה נעשת צלולה יותר.

    התהליך שאני מזמינה אותך לעבור הוא תהליך שאני עוברת כבר שנים ארוכות.

    לא מדובר במשהו חיצוני לי. בגוף ידע שאני מוסרת מאדם לאדם. התחום הזה הוא אני, ואני הוא – מדובר בחיי שלי ובדרך שאני עצמי צועדת בה.

    אני מזמינה אותך לצעוד ביחד איתי בשבילי הריפוי הפרושים לרגלינו.

    הילה לב   |   052-8985097   |   אתר   |   מייל   |   פייסבוק


    להגיב
  • קורס הפחתת מתחים באמצעות מיינדפולנס

    כבר מעל 20 שנה שאני מתרגלת מיינדפולנס וכפי שאני נוטה לומר לאנשים שמתעניינים, תרגול המיינדפולנס כבר נמס אל תוך חיי כמו סוכר בכוס תה. אין לי מילים לתאר עד כמה המיינדפולנס תומך בי ובחיי; מאזן, מרחיב, ומעמיק כל מפגש עם עצמי ועם הסביבה. מעניק נשימה, קלילות ושמחה  להתנהלות השגרתית ולתנועה שלי בעולם.

    אז שמחה מאוד לספר שבסוף החודש אני פותחת שני קורסים למיינדפולנס, כאן בפרדס.

    ערב מבוא (ללא עלות או מחויבות) יתקיים ב-19 ליוני בשעה 19:00

    כל הפרטים באתר שלי: http://www.ellayamindfulness.com/mindfulness

    ועכשיו…

    מהו מיינדפולנס? (או בעברית, מודעות קשובה)

    מיינדפולנס הוא איכות של תשומת לב, שבאופן עקבי מופנית אל עבר מה שקורה לי ברגע הנוכחי. באנגלית, mindfulness, ובעברית "מודעות קשובה" "קשיבות", או "קשב".
    המושג מיינדפולנס לקוח במקור מתוך העולם הבודהיסטי ובעשרים שנים האחרונות עבר התאמה להקשרים שאינם דווקא רוחניים, דתיים או בודהיסטים, וזכה לתיקוף מדעי במספר עצום של מחקרים מדעיים (למעלה מאלפיים, נכון לשנת 2013). מחקרים מראים שפיתוח שיטתי של מיינדפולנס עוזר משמעותית להפחתה של מתח, חרדה, תסמינים פסיכוסומטיים, כאב, ובמקרים מסוימים אפילו דיכאון. משום כך, אפשר למצוא היום קורסים למודעות קשובה בבתי חולים, בתי ספר, קליניקות לטיפול פסיכולוגי ואפילו בחברות ותאגידים דוגמת גוגל, פייסבוק, ועוד

    למה מיינדפולנס?

    רבים מאיתנו חיים באינטנסיביות גדולה, אחוזים בצורך להספיק, להצליח, להתקדם, לשרוד. בתוך עומסי החיים אנחנו לעתים קרובות מוצאים עצמנו חיים על "טייס אוטומטי", מתוחים, טרודים, ולא מצליחים באמת ליהנות מן החיים או אולי נכון יותר יהיה לומר, באמת להיות בחיים.
    כשאנו חיים על "טייס אוטומטי" אנחנו מפספסים רגעים יקרים בחיינו ואף לפגוע בבריאותנו הנפשית-גופנית, בקשרים בין אישיים ובתפקודינו היומיומי. המודעות הקשובה לעצמנו ולמתרחש סביבנו ובתוכנו, משפר את בריאותינו הנפשית והפיזית, מיעל את התפקוד היומיומי, מרחיב את תווך הבחירה שלנו ופותח בפנינו מרחבים פנימיים של שמחה, שקט ונוכחות.

    קורס הפחתת מתחים באמצעות מיינדפולנס – MBSR Mindfulness Based Stress Reduction

    אתם מוזמנים לקורס מן שמונה שבועות בו נתרגל טכניקות של התבוננות וקשיבות המשקיטות את הגוף, מרגיעות את הראש ומיעלות את התפקוד היומיומי ואת היכולת להפיק נחת ושמחה מן חיים.

    הקורסים מתקיימים בקבוצות קטנות של עד 6 אנשים, שמאפשרות יחס אישי ומעמיק לכל אחד ואחת.

    מחקרים רבים מוכיחים כי קורס MBSR ותרגול מיינדפולנס מביאים את האדם ל:

    √ שיפור הבריאות הפיסית והנפשית
    הפחתה משמעותית בלחץ וחרדה
    √ 
    הרגעת הגוף
    √ 
    הפחתת במחשבות טורדניות
    √ 
    העלאת והגברת החיונית ו"החיוביות"
    √ 
    השקטת המחשבות והתבוננות בתהליכי חשיבה
    √ 
    חיזוק, ושיפור ההתמודדות עם אירועי החיים
    √ 
    קבלת המציאות כפי שהיא
    √ 
    שינה בריאה ורציפה יותר
    √ 
    הגברת הערנות החדות והאנרגיה
    √ 
    הפחתת השיפוטיות והביקורת העצמית
    √ 
    הפחתה והשהיית תגובות של רוגז, כעס, שעמום

    כאמור ערב מבוא יתקיים ב-19 ליוני בשעה 19:00

    מוזמנים בשמחה, לשמוע, להכיר ולשאול שאלות.

    אלהיה   050-6958878   |   אתר   |   מייל

    אלהיה אייל מור
    יוצרת בין תחומית, דרמה תרפיסטית , M.A מטפלת בהאקומי (פסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס) ומורה מוסמכת לMBSR (הפחתת מתחים באמצעות מיינדפולנס) ע"י אוניברסיטת בנגור באנגליה. מתרגלת דהרמה (הגות בודהיסטית) מעל 20 שנה ומלמדת מדיטציה ו-MBSR במסגרות פרטיות וציבוריות ברחבי הארץ, מעבירה סדנאות והשתלמויות לצוותים ואנשי חינוך וטיפול, מלמדת במוסדות בריאות וחינוך, ועובדת עם מכון מודע למיינדפולנס מדע וחברה, בפיתוח תוכניות והשתלמויות.


    להגיב
  • ערב ריפוי פתוח בתדר "התערבות אלוהית" – 11.1.17 בעין שמר

    ערב פתוח לקראת ריטריט "התערבות אלוהית" שיתקיים במרץ במדבר. "התערבות אלוהית" הינה חניכה שמאנית גבוהה של שושלת הקורנדרוס. בערב הפתוח נחוש את התדר המרפא, ונקבל ריפוי אישי. הערב הוא ללא תשלום ובהרשמה מראש בלבד.

     "לפעמים אתה יוצא לסדנא ולא מבין ממש לאן אתה הולך, פניך אל הלא נודע ובליבך אמונה ואמון בתהליך בהדרכה ובדרך… כשאני יצאתי לחניכת התערבות אלוהית בפעם הראשונה לא הבנתי ולא ידעתי כמה מדרגות אני הולכת לצמוח… בזמן כל כך קצר של חודש ימים מתוך חיים שלמים, אנחנו נכנסים לקפסולה של ריפוי בתדר חזק ומנקה. מזמינה כל מי שמוכן למסע אל האני הצלול אל חכמת רפואת השמאנים העתיקה, אלו 28 יום ללא זמן, ללא מילים,ריטריט של חזרה אל דרך הלב ודרך האור שבנו"…. (אורניתה ליבנה לייבמן)

    התערבות אלוהית לפייס'התערבות אלוהית' הינה ריטריט אינטנסיבי וטרנספורמטיבי של חודש שלם, בו תחווה מעבר דרך האשליה, הבלתי אפשרי יהפוך לאפשרי והלא ייאמן לייאמן. תלמד להחזיק את השדה שלך ברטט ברמת 'התערבות אלוהית'.

    כך תוכל לרפא בנוכחותך.

    כך קורים ניסים.

    זהו מסע של זיכוך עצמי, מודעות ערה, תהליכי ניקוי והעצמה.
    זהו מסע להיות המאסטר של חייך.
    בחניכה תלמד להחליף מימדים, להפעיל תדרי הרץ, לפתוח פורטלים ולייצר וורטקסים. תחנך ליותר מ 21 טכניקות הילינג עוצמתיות. ועוד…
    החניכה הועברה ממורה לתלמיד דרך שושלת מרפאי הקורנדרוס שמקורה בבני המאיה.

    החניכה תועבר על ידי שתי מרפאות ומורות עוצמתיות משושלת הקורנדרוס – אורניתה ליבנה לייבמן ומאיה שרה מירב.

    במפגש הפתוח יתאפשר לנו לחוש את תדר ההתערבות האלוהית ולשהות בו, כמו גם לקבל מתנת ריפוי אישי עוצמתית – "נשיפת הבורא".
    כמה מלים על נשיפת הבורא – מרפאי הקורנדרוס משתמשים בנשיפות כדי ליישר, לסנכרן ולהטעין את המארג האנרגטי של הגוף.
    במפגש הפתוח נחווה את אחת מהן – "נשיפת הבורא", אליה גם נחנך בסמינר עצמו.
    זהו ריפוי עמוק וטרנספורמטיבי שיינתן למשתתפים לקפיצת מדרגה בחייהם.

    ההשתתפות במפגש הפתוח הינה בהרשמה מראש בלבד.

    המפגש עצמו ללא תשלום.

    מחכות לחלוק אתכם את רטט האור האלוהי הזה…

    לפרטים נוספים ולהרשמה מוזמנים ליצור קשר:                                                                 

    איה   054-5258280    |    מייל >    |    איה בפייסבוק >    |    לדף האירוע בפייסבוק >

    IMG_3795

    על מנחות הריטריט:

    אורניתה ליבנה לייבמן היא שמאנית שנחנכה לשושלת מרפאי הקורנדרוס. מורה של אור, מלמדת לשוחח את שפת האור בכלים של צורות גאומטריות מקודשות המוטענות בתדרי הצבעים, ומערכים אנרגטיים מורכבים המוטענים למטרות שונות. מלווה תהליכי צמיחה בדרך הלב ודרך ההקשבה. מביאה תדר של ריפוי והרחבת גופי האור בהילה, מטפלת בקליניקה ומלמדת טכניקות טיפול עוצמתיות שמאניות , מאסטר לרייקי, מורה שהוכשרה לשיטת "ההתערבות האלוהית", מנחת טקסים, אומנית של ציורי רפואה לריפוי מרחבי מחייה.

    מאיה שרה מירב היא מורה ומרפאה בשושלת הקורנדרוס, מורת דרך בממלכת הקריסטלים, מדריכה בתהליכי ריפוי, התעוררות אל האני הכוכבי והעצמה להגשמה. בעלת מומחיות גבוהה בעבודת תדרים והילינג, ניסיון עשיר בעבודה טיפולית ואנרגטית על סוגיה. נחנכה על ידי מאסטרים מהארץ ומהעולם. מאיה מלמדת מתוך תבונת הלב וידיעת האור. מיצרת מרחב אנרגטי מואר ומקודש ורוקמת תודעה ערה אל תוך בריאת מציאות חדשה.


    להגיב
  • חוני המעגל מת

    [רפיק ידידיה]

    כששמעתי על מותו של חוני המעגל, חברי ומורי והאמן הישראלי שהשפיע עלי רבות, הייתי בטוח שזו עוד מתיחה דאדאיסטית אופינית לאמן ששחט כל פרה קדושה אפשרית.

    והנה לא.

    כבר חודש וחצי עבר, כולל גילוי המצבה, ואף אחד לא פירסם הספד, או ביכה את מותו של אמן השוליים החשוב, החכם, החריף ואוונגרדי הזה. צייר, פסל, מיצגן, במאי וקולנוען שסלד סלידה עזה מכל מה שמריח מיינסטרים. אז הנה אני, בסיפור הוקרה לאמן שמרכזיותו בשוליותו, שהיה ה“אחר“ המושלם, שסלד מגינונים ופרסים; פרובוקטור הזוי אך מנומק.

    מתוך ספרי ”מאושר בחלקו“- הנה סיפור על מעשה קונדס נחמד שהוא רקם לי ולקהל סרטו ”נערי החוף“:

    ב-2005 הוזמנתי להקרנה של הסרט "נערי החוף" בבימויו של חוני בסינמטק תל-אביב. לעת ערב הגעתי לרחבה, קהל המוזמנים קטן עמד מחוץ לבניין, דלתות האולם היו סגורות ויכולתי לראות את חוני עובר בין האורחים שלו, בידו מצלמת וידאו עם זרקור קטן והוא מראיין אותם. עד מהרה הגיע אלי: "מה אתה חושב על הסרט שאתה הולך לראות?" הוא שאל, ואני עניתי איזה דבר שטות. לאחר מכן נפתחו הדלתות וכולנו זרמנו אל האולם הגדול, שם המתנו זמן ארוך מהמקובל שהאורות יֵרדו והסרט יתחיל.

    אני מרגיש קרוב לחוני. הוא מתעד כפייתי שצילם במשך עשרות שנים בכל פורמט פילם או וידאו אפשרי את תל-אביב ואת נערי החוף שצדים תיירות מתחת לסוכת המציל ב"גורדון". אנחנו דומים בערימות הקַלטות שנחות בארגזים אצלנו בבית, ולמרות שהוא אוונגרדיסט ואני בזמני פעלתי מתוך התעשייה, משהו בצורך האובססיבי לתעד ולהסתכל דרך המצלמה על השוליים של התרבות, על הדפוק והזרוק – קירב בינינו.

    14502767_1006782129430834_4076717945672592339_n[1]
    ערימות של קלטות…

    הכרתי אותו בתוכנית התרבות "מטרונום" שהגשתי פעם בערוץ המשפחה של הכבלים, תוכנית שהיתה בית לכל אמן שוליים אפשרי: קוסמים, זמרי קברטים, בדרנים בתחילת דרכם וגם אמנים כמו חוני, שהגיע לאולפן עם הדוגמנית השמנה שלו לוסי – שהיתה אז בת 70, מאופרת בכבדות, שיער כחול – שם אותה באמבטיה וקרא לזה "מיצג טלוויזיוני".

    "איזה מין מיצג זה, חוני?" שאלתי אותו, "גם אני יכול לעשות את זה." והוא ענה: "מה קרה לך? זה פסל אנושי. תראה! המונה ליזה לא מעניינת אותי, לוסי מעניינת אותי. מונה ליזה זה משהו מהעבר, לוסי עכשיו כאן, מי יודע אם היא תהיה מחר! פרובוקציה זו לא מילת גנאי: אמנות צריכה לעורר אותך." ואז והוא אמר את המשפט שנחרט בזיכרוני: "בשבילי, התור למונה ליזה מעניין יותר מהמונה ליזה! התור הוא משהו חי, משתנה כל רגע, הציור של לאונרדו הוא פאסה!"

    לקח לי זמן להכיר את יצירתו, להפסיק לראות בו פרובוקטור ולקלוט את אמן האוונגרד שהוא. בעינַי חוני הוא אמן גאון, שמשתמש בקהל כחומר ביד היוצר. פעם, באחת ההצגות שלו בפסטיבל עכו, הוא הדביק על הקהל המופתע טלאי צהוב, הכניס אותנו לתוך כלוב ושחרר בעלי חיים – חמורים וכלבים אני זוכר – להסתובב סביבנו חופשי באולם. אשה מזיעה אחת לידי כמעט נחנקה. "הקהל צריך לעבור חוויה, חוויה טוטאלית. זאת כל האמנות," הסביר לי אחר־כך על כוס קפה, וסיפר לי על מיצג שעשה בתחילת שנות השמונים ב"יד ושם": תצוגת אופנה של גדעון אוברזון, כשבין הדוגמניות המציגות את בגדי הים הוא שתל גם דוגמנים לבושים במדי מחנות ריכוז המציגים את האופנה האחרונה של האסירים בדאכאו. "נו, ואיך הגיבו?" שאלתי. "שואה שנייה," ענה בנשיפה. "אין דבר שאני עושה שעובר בשתיקה, אבל ממשיכים הלאה. אני שַסתום לחץ חברתי, באמצעותי החברה משתחררת."

    חסיד!

    14492350_1006788689430178_6279071717257039764_n[1]
    מה אתה חושב על הסרט שאתה הולך לראות?

    בחזרה לסיפור. אנחנו יושבים באולם הגדול של הסינימטק, אלון גרבוז סיים לברך, 10 דקות, 20 דקות חולפות, אנשים התחילו לרטון, כאשר לפתע נראה חוני מזנק ואץ לחדר ההקרנה. מייד נזכרתי בפסטיבל עכו ובסכנות הצפויות לקהל שבא לצפות ביצירותיו של חוני ונכנסתי ללחץ. לפתע ירדו האורות ועל המסך התחיל לרצד סרט וידאו-ביתי רועד בו שומעים את חוני מראיין מחוץ לסינמטק את האורח הראשון שהגיע אליו להקרנה! איזו הברקה! האדם הזה, שיושב כרגע באולם, רואה את עצמו כפי שנראה לפני 20 דקות, מנסה להשיב על שאלתו הטיפשית של חוני, "מה אתה חושב על הסרט שאתה עומד לראות?" – כלומר, בן רגע הוא הפך מצופה לכוכב הסרט עצמו, ממתבונן פסיבי הוא נהיה לחלק אקטיבי מהסרט. וגם השאלה השטותית מקבלת משמעות כי אם אתה הסרט שאתה הולך לראות אז מה אתה חושב על עצמך? מיד עבר מלמול של בלבול באולם. כולנו הבנו שתכף אנחנו הולכים לראות קלוז־אפ של עצמנו בגודל של מסך שלם, ולכולם התחיל לדפוק הלב. צעד מבריק, היפוך תפקידים – התור למונה ליזה הפך להיות המונה ליזה! וגם אני התחלתי להזיע: מה לעזאזל אמרתי? ניסיתי להיזכר אם יצאתי בסדר, ואז כעסתי על חוני על הטריק שהוא עשה לי, אבל לא יכולתי שלא לחוש הערכה לאדם הזה, שעסוק בליצור מאסטרפיס מעצמו ומחבריו כל הזמן.

    לתת לאדם לראות את עצמו – זוהי חמלה אמיתית. זהו תפקידו של מאסטר: להראות לך את עצמך, לגרום לך להבין משהו. חוני, אתה מאסטר אמיתי. תודה לך.

    [צילום הקבר שחוני הציג בעודו בחיים: אבי בן זקן]

    —————————————————–

    רפיק ידידיה, 49, מורה למדיטציה, אב לשלושה, בזוגיות עם רותי   –    www.rafeek.co.il


    להגיב
  • מהדורה שניה לקלפי רומי – דת האהבה

    שלום אנשי פרדס חנה והסביבה.

    אני שמחה לספר שאני עומדת להוציא מהדורה נוספת לקלפי הרומי שיצרתי לפני חמש שנים – דת האהבה.

    קצת היסטוריה

    לפני יותר מחמש שנים, מתוך אהבה בוערת למשורר הסופי ג'לאל-א-דין רומי, יצרתי מופע בשיתוף זמר ומוזיקאי מדהים בשם נתנאל גולדברג . למופע קוראים "בואו באשר תהיו" – מסע אל רוחו והוויתו של ג'לאל-א-דין רומי

    אני יודעת שכאן באזור פרדס חנה (ולא רק) רבים מכירים את נתנאל גולדברג, המוזיקאי\זמר שקורע לבבות בקולו המלאכי, ואני יודעת שרבים מכירים וראו את מופע הרומי שלנו, "בואו באשר תהיו", הופיע פעמים רבות גם בראגה  (ז"ל) וגם בתיאטרון הידית. למי שלא מכיר את ג'לאל-א-דין רומי, אומר בקצרה שהוא משורר סופי מן המאה ה-13, שהתפרסם ברחבי העולם המערבי המודרני, כי הוא פשוט מדהים, חודר ופותח לבבות במילותיו המספרות את כל צבעי האהבה.

    בזמנו, כחלק מן המופע יצרתי חפיסת קלפים, כל קלף שיר או חלק משיר של רומי.  את החפיסה הראשונה הדפסתי בהדפסה דיגיטלית, עם גרפיקה בסיסית ומאוד לא מקצועית. לא הייתה לי שום כוונה להוציא אותם בצורה מסחרית. אבל אנשים החלו לבקש אותם. לא היה לי כסף אך הלב בער, לקחתי הלוואה מהבנק וקפצתי למים. פעמה בי התחושה שהעולם מבקש את הקלפים הללו, שהם חייבים לצאת, כמו תינוק שאין לו ברירה אלא להידחף החוצה בבוא העת. וכך הוצאתי את אלף החפיסות הראשונות. והנה, לאחר שעברו כמעט חמש שנים, הקלפים כבר נמצאים בכל קצוות תבל, מניו זילנד ועד פרו. עשרות סיפורים כבר שמעתי על איך קלף כזה או אחר יצא בדיוק כשכך וכך…. וכמה הקלף העצים, הרגיע, נתן כוח, תקווה, בהירות ועוד ועוד.

    לצפייה בכל הקלפים, אפשר לבקר באתר שלי >

    והנה הקלפים כמעט אזלו ויצרתי סרטון המספר את סיפורם ומראה חלקים מן המופע "בואו באשר תהיו" שהווה את ההשראה לקלפים. אודה לכם מעומק לבי אם תצפו, תכנסו לפרוייקט ההדסטארט ותבחרו באחת מן האפשרויות הרבות בכדי לתמוך. בכל מקרה קלפי רומי הם תמיד מתנה נפלאה לכל אירוע או מצב. מוזמנים להזמין קלפים לכל אותם אנשים שאין להם עדיין אבל ברור לכם שזה יעשה להם טוב (ואולי זה בכלל אתם), לכל מי שתרצו לקנות לו או לה מתנה יום אחד.

    מודה מעומק לבי לכל מי שחולק אתי את אהבתי שהיא בסופו של דבר האהבה… לאהבה.

    אלהיה אייל מור

    לתמיכה בפרוייקט >


    להגיב
  • מוותרים על קריירה, משנים את יחסינו לעבודה

    [עמית נויפלד, מתוך "101 דרכים להאט את החיים"]

    שלושת הפרקים האחרונים בטור עסקו בדרך להאט את החיים בעולם העבודה. כך למשל התבקשנו לגנוב שעה במהלך היום לטובת עיסוק החורג מתחום ההתמקצעות שלנו, לפנות זמן סביר לארוחת צהריים נינוחה, וכמובן לייעל את העבודה עצמה באמצעות שיטת “גורמים לדברים לקרות” על מנת שנוכל לפנות לעצמנו די והותר זמן, במהלכו נקיים את שתי ההמלצות הראשונות. באופן שהפתיע גם אותי, טרם עלתה בטור עד כה התייחסות הולמת לנושא העבודה עצמה – מרביתנו עובדים 9-12 שעות ביום (לעיתים קרובות אף יותר) מבלי לשאול את עצמנו מה מקור המנהג המגונה, ובכך חטא טור זה לקוראי האתר כאשר קיבל את המצב כפי שהוא מבלי לנסות ולערער על תפיסת העבודה שהשתרשה בחיינו זה מכבר.

    שתי בעיות מרכזיות טמונות, לטעמי, בתפיסת העבודה בעולם המערבי, והגם שהן קשורות זו בזו, יש להתייחס אל כל אחת מהן בנפרד. הראשונה נובעת מהאופן שבו אנו מתייחסים אל עבודתנו כאל תכלית חיינו (כתבתי על כך בעבר באתר זה, אולם העניין חשוב דיו על מנת לחזור עליו). מי שיפתח מילון לועזי עברי בערך “קריירה” יגלה כי אחת מההגדרות המבארות את המילה היא “תכלית”, וכעת ייתכן ונקל לנו להבין מדוע אנשים מבלים שעות כה רבות בעבודה. יותר מתרבות הצריכה הכובלת אותנו לעשרות תשלומים עתידיים, יותר מתחושת ההישג והיוקרה הנלווית לפוזיציה בכירה המרופדת במשכורת שמנה ורכב מנהלים, מה שבאמת משאיר אותנו שעות ארוכות ולא נחוצות במשרד זה הרעיון כי העבודה היא ייעודנו.

    ***

    את שורשי התחושה הזו ניתן לאתר בקלות יחסית אי שם במאה ה-16, אז התרחשה מהפכה בסדר גודל קופרניקאי בתפיסת המקצוע היומיומי, הידועה גם בכינויה “הריפורמציה הפרוטסטנטית”. עד לאותה מהפכה דתית, ובמשך מאות שנים בהן שלטה הכנסייה הקתולית בכל נדבכי החיים ביד רמה, העבודה היתה בדיוק מה שנדמה לנו שהיא צריכה להיות – משלח יד המעניק פרנסה מספיקה לצרכי החיים המידיים. הכנסייה הקתולית אסרה על צבירת רכוש והון (איסור שלא נגע לה עצמה כמובן) והתחרות העסקית המוכרת לנו כיום, גם היא היתה אסורה מכל וכל. באותם ימים לא רק שהעבודה לא נתפסה כתכלית עליונה, היא אף היתה בזויה במידה שכן עסקה בהבלי העולם בעוד שהתכלית האמיתית של הקיום האנושי היתה בשירות האל באמצעות הכנסייה.

    לצערם של כל פועלי העולם, דעתו של מרטין לותר, אותו נזיר שפילג את הכנסייה הנוצרית לעד, היתה מעט שונה. לטעמו, כל בעל מקצוע, בין אם סנדלר או נגר, נפח או חייט, ממלא אחר יעודו האלוהי בעולם, שכן אלוהים בכבודו ובעצמו ברא את המקצועות הללו, ומכאן שהשירות בהם הינו עבודת קודש לכל דבר ועניין. במילים אחרות, לותר הפך את העולם כולו לקדוש, והעבודה היום יומית קיבלה לפתע תכלית אמיתית, או נכון יותר, תכלית מוסרית – אנחנו משרתים את אלוהים בכך שאנו משרתים את הזולת, וזאת באמצעות משלח היד שלנו, שכעת הפך באמת ובתמים לייעודנו בעולם.

    בחמש מאות השנים האחרונות, עם התרופפות אחיזתה של הדת בעולם המערבי, נעלם כמעט לחלוטין ממד התכלית האתית מהעבודה היומית, ולא נותר ממנו אלא השריד אשר גורס כי הצלחה כלכלית מעידה על היותו של האדם אחד מבחיריו של אלוהים –  אם חיפשתם את הסיבה לכך שאנו מייחסים חשיבות עליונה לקריירה, ולעיתים קרובות מעדיפים להשקיע בטיפוחה ולא בדאגה לבריאותנו, לזמן הפנאי שלנו ולחיי המשפחה, הרי היא לפניכם – ירושה חיוורת של מסורת דתית מפוארת.

    ***

    בעיה שניה הניכרת היטב בחיינו הינה הזיהוי הכמעט מוחלט בין האדם למשלח ידו. לא במקרה השאלה הראשונה שאנו נוהגים לשאול כאשר אנו מכירים מישהו חדש היא: “אז מה את/ה עושים בחיים?” – כאשר הצפי הוא לתשובה בת מילה או שתיים – מלצר, כבאי, עורך דין – או בקיצור, שם המקצוע בו הם אוחזים. ממנו אנו כבר מסיקים שורה של הנחות אודות מהותם, טבעם וערכם החברתי.

    דרך טובה לאתחל את היחס שלנו לעבודה כרוכה בשינוי פעוט בדרכי החשיבה – בפעם הבאה שנפגוש אנשים חדשים לא נשאל אותם מה הם עושים/עובדים בחיים, אלא איזה צבע הם הכי אוהבים, מהם חמשת הספרים הכי טובים שקראו בחיים, איזה סרט גרם להם לבכות או מה דעתם על הבחירות.

    כל אחת מהשאלות האלה תשיב את העבודה למקומה הראוי ותעמיד מולנו אדם ולא אובייקט, סיפור ולא כרטיס ביקור, וההיכרות עצמה תהפוך לתהליך מעניין, אמיתי ופורה, ולא להערכת שווי שוק. משם, נוכל לאט להתקדם, כאשר המטרה הסופית היא להשיב את העבודה למקומה הטבעי – משלח יד התומך בקיום החיים, ולא תכלית עליונה המגיעה על חשבון החיים.

    ***

    בימינו, קריירה טומנת בחובה גם את הצורך להתמקצע עד כלות בנושא אחד ספציפי וקטן. אם בעבר עו”ד היה יכול לטפל במגוון רחב של נושאים בתחום המשפטי, הרי שהיום קיימת דרישה מיוחדת להתמקצעות בדיני משפחה, קניין רוחני, משפט פלילי וכו’. בתחום המדע המצב אף חמור מכך, והמחשבה על איש אשכולות אשר שולח ידו הן בתחום הרפואה והן בתחום האסטרונומיה מבטיחה בעיקר שלא יהיו לו כלל לקוחות. כמי שבילה את חלק הארי של בגרותו בעולם האקדמי אני יכול להעיד שהמצב דומה גם בתחומי הרוח. הצפי הוא ללמוד נישה ספציפית אחת, ולדעת את כל אשר ניתן לדעת אודותיה, ורק אודותיה.

    הסיבה לצורך בהתמקצעות הנקודתית היא כמובן שטף המידע שהצטבר בידינו במאה השנים האחרונות, אשר לא ניתן להשוות אותו לכל עת אחרת בהיסטוריה האנושית, אולם, לעושר המידע המבורך יש מחיר לא קטן, והוא הדרישה מאלה מאיתנו השואפים לקריירה ברורה לצמצם את תחום ידיעתם לחודה של סיכה. מנגד, אלה מאיתנו המסרבים להגדיר לעצמם קריירה ברורה יכולים להרשות לעצמם להתפרש על פני מספר תחומי עניין, שכל אחד מהם בתורו יכול להעניק סיפוק או הכנסה.

    ***

    אם רדיפה אחר קריירה היא זכר לתחושת ייעוד אלוהי מן העבר, אם אנחנו מבינים שהעבודה היומית שלנו אינה מגדירה אותנו כבני אדם, ואם אנו מכירים במחיר שעלינו לשלם על מנת לזכות באותו כבוד מפוקפק המתלווה לקריירה תקינה, הרי שאנחנו יכולים לעשות את הצעד הבא לקראת ההשתחררות מעולה המשעבד של העבודה.

    שתי אופציות עומדות, לתפיסתי, בפני אלה מאיתנו אשר מבקשים להיחלץ ממעגל העבודה-צריכה-שינה המאפיין את חיינו בעת החדשה. הראשונה היא בפשטות לעבוד במה שגורם לנו להיות מאושרים. טום “הבטלן” הודג’קינסון מספר כי מאז שהתחיל להרצות ולכתוב על בטלה הוא עובד הרבה יותר קשה והרבה יותר שעות מבעבר, אולם, מאחר והוא עובד בדבר שהוא הכי נהנה לעשות, הוא לא מרגיש שהעבודה קשה. למעשה, בספריו הוא מטיף לכל הקוראים לקחת כמה חודשים, או אפילו שנה של חופשה, ולגלות מהו הדבר שגורם להם את האושר הגדול ביותר, ואז להפוך אותו לעבודה שלהם – “תעבדו בתחביב שלכם”. שתי בעיות קטנות עולות לדעתי לנוכח תפיסה שכזו, הראשונה נובעת כמובן מהעובדה שמעטים יכולים להרשות לעצמם תקופה ארוכה של חיפוש עצמי, וגם אלה שיכולים לעשות זאת עלולים לגלות בסופו של דבר שהם לא מוכשרים בשום דבר מיוחד, והשניה, שבהפיכת התחביב שלנו לעבודה אנו מעמיסים עליו לחצים הכרחיים, כגון, תשלום החשבונות החודשיים, שעלולים לפגוע בהנאה פר אקסלנס שחווינו ממנו עד אותה שעה. קראו למשל את שני הפוסטים האחרונים בטור “סיפורי האטה” – להפוך את התחביב שלכם למקצוע זאת לא עבודה קלה.

    האפשרות השניה, בה אגב בחרתי באופן אישי, הינה לעבוד במקצוע שלא הייתי מגדיר כתחביב (אני עובד בתחום הביטוח והפיננסים), אולם לעשות זאת בחצי משרה בלבד, ואת הזמן הפנוי להשקיע בתחביבים האמיתיים שלי, שהם לימודי פילוסופיה, כתיבה אודות תנועת ההאטה ונימנומים ארוכים. עבודה בחצי משרה כמובן תדרוש מכם להצטמצם מעט בהוצאות, אולם בדיוק לשם כך נכתבו פרקים 3-6 בטור שאתם עכשיו קוראים.

    לסיכום, שתי אפשרויות עומדות בפניכם בדרך להאטת החיים בעבודה: לפתח את התחביב שלכם לכלל עבודה מכניסה, או, לצמצם את העבודה המכניסה שלכם לטובת הרחבת זמן הפנאי ופיתחום של תחביבים. שתי האופציות, לטעמי, יכולות לגרום לכם אושר באותה מידה.

    ***

    שתי הגדרות נוספות עוקבות אחר המילה קַרְיֶרָה: הראשונה היא קַרְיֶרִיזְם: רדיפה אחר כבוד, רווחים והצלחות חיצוניות בזמן קצר ביותר ובלי בחילה באמצעים, והשניה קַרְיֶרִיסְט: הרודף אחר קאריירה ומעדיף את הצלחתו הפרטית על פני טובת הציבור.

    למעשה, אם אתם לא קרייריסטים, אתם כבר אנשים קצת יותר טובים.

    קריירה-2

    ——————————————————

    פורסם במקור באתר Slow.org.il


    להגיב
  • האומץ לאהוב: מבוא אינטנסיבי לגישת האימאגו (פלוס) לטיפול זוגי – עם ד"ר אסתר אליצור

    האומץ לאהוב: מבוא אינטנסיבי לגישת האימאגו (פלוס) לטיפול זוגי – עם ד"ר אסתר אליצור

    5 מפגשים בימי שלישי, 11:00-15:00, החל ב 3/5/16 בבנימינה

    הגישה מיועדת לסייע לבני הזוג ליצור ביניהם מרחב בטוח המאפשר יכולת הכלה, הקשבה והידברות עמוקה יותר. לסייע למעבר משלב של מאבק כוחות ושחיקה לשלב של קשר מודע המעודד הן ריפוי הדדי של פציעות מוקדמות והן צמיחה אישית עבור כל אחד.

    כמטפלים זוגיים אנו נתקלים לעיתים קרובות בפרדוקס – מצד אחד, אנו עדים לפוטנציאל הקשר האינטימי: חברות, מסירות, תשוקה ומאידך – פעמים רבות, ובעיקר עם חלוף השנים, אנו מגלים כיצד צצה ומתגברת המצוקה: מתח, קונפליקט, ציפיות יתר ואכזבה, מרחק וניכור. בקורס זה נתוודע לאתגרים שפרדוקס הזוגיות הזה מציב בפנינו. נלמד גישה אינטגרטיבית לטיפול זוגי המשלבת מבוא לגישת האימגו עם כמה מעקרונות היסוד של גישת ה- EFT.

    אימאגו היא גישה שמשלבת הבנה אינטרסוביקטיבית – מערכתית עם גישה דינמית. כמו כן יוצגו כמה מעקרונות היסוד של גישת ה- EFT Emotion Focused Therapy, גישה המתבססת על מחקרי ההתקשרות של סו ג'ונסון, כמו אבחון ריקוד ההתקשרות השלילי בין בני הזוג ואופן ההבניה המחודשת שלו.

    הלמידה בקורס תעשה באמצעות תרגול התנסותי של כמה מהכלים המרכזיים של גישת האימאגו: הדיאלוג ההתכוונותי, דיאלוג הורה-ילד, ודיאלוג לשינוי התנהגות. כמו כן נתייחס לדרכים להשבת השמחה, הפרגון והחיות לקשר. יואר תפקידו של המטפל הזוגי כמאמן המסייע לבני הזוג להתוודע, להתאמן ולהעמיק את האינטימיות שביניהם במובן "אני- אתה" הבובריאני.

    ההכשרה מיועדת למטפלים בעלי ניסיון.

    עוד פרטים על הקורס אפשר לקרוא כאן >

    על המנחה:

    דר' אסתר אליצור

    IMG-20141025-WA00021-150x1501פסיכולוגית קלינית ומדריכה מוסמכת בפסיכותרפיה ובטיפול זוגי ומשפחתי.
    מלמדת בתוכנית מזרח-מערב באונ’ ת”א, במסלול הכשרת מטפלים בתל”מ ת”א ובבי”ס פסיכודהרמה בת”א.
    מכשירה מטפלים בשימוש בכלים יצירתיים בעבודה הטיפולית, מתמחה בסדנאות העשרה בנושאי שחיקה,
    ג’נדר וטיפול זוגי.
    מתרגלת מדיטציה במסורת הבודהיסטית מעל ל-15 שנים ומשלבת אותה בחייה ובעבודתה.

    ***********

    המלצות קריאה:
    * "לבסוף מוצאים אהבה"/ הרוויל הנדריקס, הוצ' אחיאסף ;1992.
    * Johnson, S.M. (2004). The practice of emotionally focused marital therapy: Creating Connection.
    New York: Bruner / Routledge.


    להגיב
  • היסטוריה גדולה, בקטנה # 4 – על שחרור, נפילה, שכר ועונש והינדואיזם

    "שחרור ונפילה"… אף פעם לא ידעתי כמה המשחק "סולמות ונחשים" רוחני…

    מכירים את משחק הילדים סולמות ונחשים? כולנו שיחקנו בזה כשהיינו ילדים. זוכרים? משחק לוח שצריך לטפס בו עם החייל שלך מהשורה התחתונה עד לשורה העליונה, להיעזר בסולמות ולהיזהר מהנחשים שיכולים להפיל אותך חזרה למטה ולמנוע את ניצחונך. סוג של מירוץ תחרותי ומהנה. אבל רובנו לא מכירים את המקורות של המשחק הזה, שנועד ללמד ילדים שיעור חינוכי וקשה למדי.

    המשחק סולמות ונחשים הומצא בהודו אי שם בעבר הרחוק. יש שממקמים את ראשיתו במאה השנייה לפני הספירה ויש כאלה שמייחסים את המצאתו למשורר קדוש מהמאה ה-13. כך או כך, הוא נוכח בהודו לפחות כמה מאות טובות של שנים. שמו של המשחק בסנסקריט מעיד על תכליתו הרבה יותר מאשר "סולמות ונחשים" היבשושי והאינפורמטיבי. בסנסקריט הוא נקרא "מוקשה פאתאם" – שחרור ונפילה, והוא הומצא כדי ללמד ילדים הינדואים על אופן הפעולה של הקארמה.

    כמובן שתורת הקארמה, או קצירת פירות הפעולה שלנו, היא הרבה יותר מורכבת ממה שהמשחק מלמד, אבל בגדול לפי המשחק מעשים טובים מובילים לגאולה, לשחרור ממעגל הלידות והמיתות (במשחק – עלייה בסולמות כלפי מעלה), ומעשים רעים מובילים לנפילה שוב ושוב לתוך מעגל הסבל האינסופי הזה (במשחק – נפילה בגלל הנחשים כלפי מטה). במשבצות שבהן הופיעו הסולמות, היו רשומים המעשים הטובים שמובילים את האדם לשחרור (נדיבות, ידיעה נכונה, סגפנות ועוד), ובמשבצות של הנחשים היו כתובים המעשים הרעים שפוגעים בקארמה (שחצנות, גניבה, כעס, תאוות-בצע ועוד). כדי להמחיש עוד יותר את הפירות של פעולותינו, לוחות המשחק היו מעוטרים בציורים של עולם האלים בצד העליון של הלוח, והופיעו שם לעתים דמויות כמו וישנו, שיווה, פארווטי ועוד.
    בשנת 1892 המשחק הוצג לראשונה בממלכה הבריטית על ידי הפקידים הקולוניאליים שנתקלו בו בהודו. בגרסא הבריטית של המשחק המעשים הטובים והרעים עברו התאמות לעולם הערכים והמוסר הויקטוריאני של המאה ה-19: משבצות של חסכנות והכאה על חטא הובילו באמצעות סולמות למשבצות של הגשמה והצלחה, ואילו וותרנות וחוסר-צייתנות הובילו באמצעות נחשים למשבצות של עוני ובושה. גם המבנה של המשחק קצת השתנה – בגרסא ההודית מספר הנחשים היה רב יותר ממספר הסולמות, אבל הגרסא הבריטית השוותה בין מספר הסולמות והנחשים.
    היום, אחרי כל השינויים וההתאמות שהמשחק עבר בעולם המערבי, די נעלם ממנו כל זכר לעולם הדתי ההינדואי שבתוכו הוא צמח. קצת חבל, אבל בסה"כ מרתק לראות איך אותו משחק הצליח להתאים את עצמו לעולם תרבותי אחר לגמרי, שמקדם ערכים אחרים לגמרי. ואולי דווקא הדמיון בין התרבויות איפשר את ההטמעה המוצלחת הזאת: ההצלחה הזו יכולה ללמד אותנו משהו על האמונה המשותפת שלנו שבסופו של דבר שלמעשים יש השלכות.

     

    ——————————————————————————————————

    הפוסט מתוך דף האינטרנט הקסום "היסטוריה גדולה, בקטנה" עליו תוכלו לקרוא כאן


    להגיב
  • האהבה מנצחת – ערב היכרות וסדנה בת ארבעה ימים עם ג'ון דה רייטר

    האהבה מנצחת -ג'ון דה רייטר אחד המורים הגדולים בדורנו חוזר לארץ לערב הכרות וסדנה בת ארבעה ימים

    אודות המורה: ג’ון דה רייטר המורה הרוחני המואר משתף את משנתו מתוך מצב הוויה טהור בו הוא מצוי מזה כ- 30 שנה.
    ג'ון דה רייטר הינו מרצה בינלאומי מבוקש, אשר מעביר הרצאות בכל העולם וממוקם באדמונטון קנדה.

    במסגרת ביקורו הקרוב בארץ תתקיים עמו פגישת הכרות במחיר מוזל ב- 18 לפברואר בשעה 8:00 בערב במלון קיו ויליג’ בנתניה ולאחר מכן סדנה מעצימה ומרתקת בת 4 ימים במלון קיו בנתניה בתאריכים 19.2-22.2.
    המלון ממוקם בחוף פולג, רחוב שולמית 3, נתניה.

    בערב המבוא והכרות תינתן הזדמנות לכל מי שרוצה לפגוש את ג'ון באופן אישי, להחשף לתדר אותו מעביר ג'ון וגם לשאול אותו שאלות בכל נושא שהוא: רוחניות, הארה, מערכות יחסים, מוות, מיניות, מציאות עמוקה, הורות, טראומות, חולי, מהי האמת, אהבה, וכל מה שנכון בעיני השואל.

    לאחר מכן למי שימשיך לסדנה תינתן הזדמנות נדירה לעבוד איתו לפתיחת וגילוי עומקים חדשים, להתעורר לתוך רמות שונות ומימדים של מציאות עמוקה, ללמוד ולהתנסות מי ומה אנחנו באמת במהות ולגלות יחד מה זאת אהבה. בסדנה ניחשף, נלמד ונרכוש כלים פרקטים, בד בבד עם קבלת תובנות לגבי מציאות טהורה עמוקה מלאת אהבה וריפוי. אין צורך בניסיון קודם וכולם מוזמנים.

    ג'ון הוא מאסטר בעל יכולת מופלאה ומדויקת להדריך אותנו כיצד להתחבר אל הלב ולהוויה שלנו, השהיה במחיצתו מעניקה ריפוי ומחברת לשקט ושלווה אותה כולנו מחפשים. היכולת לשאול אותו שאלות בכל תחום שהוא מעוררת ומאירה בנו ידע עמוק וקדום בתוכנו שאנחנו יותר מהגוף הזה, העצמי המוכר, המחשבות והרגשות שלנו. דרך העבודה עמו אם במילים או דרך תמסורת אנרגטית, הוא חושף בתוכנו מציאות עמוקה ואנחנו מתעוררים אל מה שאנחנו באמת

    בסדנה נקבל שלל כלים פרקטיים וישומיים להמשך התמודדות עם מצבים וסיטואציות שונות בחיי היום יום והדרכה כיצד להביא את מה שלמדנו והתעוררנו לתוכו לתוך החיים האלה כאן ועכשיו. בדרכו הקסומה והעדינה ג'ון תומך בכל אחד ואחד מהנוכחים ויש אינספור הזדמנויות לשאול שאלות בכל תחום שהוא: מערכות יחסים, טראומות, הורות זוגיות, חיים ומוות, כסף, מיניות וכל נושא שהוא רלוונטי.

    retreat_israel_2

    פרטים אודות מפגש ההכרות ואפשרויות הרשמה:

    מיקום: מלון קיו ויליג' נתניה, רחוב שולמית 3, פולג נתניה.

    מתי: 18 בפברואר בשעה 20:00 בערב. מומלץ להגיע חצי שעה לפני לכיבוד קל ומינגלינג.

    כמה: מחיר הכרות 60 ש"ח במכירה מוקדמת דרך האתר עד 15 בפברואר www.johnderuiter.co.il או 80 ש"ח בדלת ביום האירוע.

    ניסיון קודם: אין צורך.

    פרטים אודות הסדנה ואפשרויות הרשמה:

    ניתן להירשם לסדנה מלאה (ארבעה ימים) או חלקית (יום אחד, יומיים או שלושה ימים) עם או בלי לינה במלון.

    שימו לב! ההרשמה לסדנה במחיר מוזל עד ה- 31 בינואר לאחר מכן תתאפשר במחיר הרגיל בלבד. ניתן לחסוך עד 220 ש"ח בהרשמה המוקדמת.

    מי שרוצה לפרסם את הסדנה בקרב חבריו, יקבל 100 ₪ זיכוי על כל אדם שמגיע דרכו ונרשם לסדנה מלאה.

    הרשמה לסדנה, לאירוח או לקבלת פרטים נוספים: אורנה טל. 054-4555852  מייל: ornador@gmail.com

    האתר הישראלי לקריאה והרשמה אונליין: http://www.johnderuiter.co.il/

    הצטרפו אלינו לפייסבוק > 

    פרטים נוספים באירועים בפייסבוק: כאן  –  או  – כאן

    אתם מוזמנים לצפות בסרטון קצר המתאר יום בסדנה עם ג'ון:


    להגיב
  • ויהי אור – מסר ליום ההיפוך דצמבר 2014

    ויהי אור – מסר ליום ההיפוך דצמבר 2014

    [קיבלה: מיכל אמדין]

    ענוג הוא הלילה הנפרש למלוא אורכו בפעם האחרונה לשנה לועזית זו. במלוא אורכו הוא נפרש ותחת כנפו נחבאים כל אוהבי החשכה. הקולות הרדומים, הרגשות הבישניים, אלו העושים בסתר, חלומות שלא ראו אור, נאהבים עם עצמם ועם אהוביהם, תינוקות ברחם אמם, מים תת קרקעים, חופשיים וצלולים. ויחד עם כל אלו שוכנים הביאושים, העושקים, החומסים, התאוותנים, חסרי החמלה, מלאי הזדון, צרכני ההצע שאינם שבעים לעולם, גונבי האנרגיה, מלוכלכי השפה, והחושך נפרש על כולם. ויהי אור.

    והאור הולך וגדל מעצים. מגלה. חושף, דורש תשומת לב וצימצום עיניים כי מסנוור הוא. מזמין גאולה של הצל והטהרות, שורף את הרך העדין וחסר המגן. אור בא ועולה ונגלה ומגלה ואתם החוסים בחשכה, האם לבכם ער ומוכן?

    איננו נביאי זעם (תחושת חיוך), לא באנו להפחיד אתכם מהאור. לא באנו להפחיד אתכם מהחושך. באנו לעורר אתכם ולספר כי הזמן קרב ובא. העול הרובץ על כתפיכם יעשה גלוי יותר. הזעקה תצא מליבכם אל שפתיכם, אל אזנכם ואל זו של שכניכם, הכאב לא יוכל להסתתר עוד. החשכה המנחמת והמאפשרת בורות תלקח, ובמקומה האור המזמין חשיפה, שקיפות ועירנות יקח את מקומו.

    השינוי יהיה איטי בהתחלה כי עוד מנומנמים אתם, אולם עם יום השיוויון הוא יתפוס תאוצה וכדאי כי עד אז תדעו כי לבבכם נכון עם לב הבריאה ומעשיכם נכונים על לבבכם. היו כנים אהובים כי קצרה היריעה והזמן. בחרו היטב, משמעות קוצר זמן הוא דחיסות המציאות כפי שאתם חווים אותה. צימצום פערים בין כוונה להתממשות ולכן היו כנים יקרים. קחו תשומת לב אל תשומת הלב שלכם.

    בזמנים אלו בהם מסך האשליה מורם שוב, מוזמנים אתם לאחוז קרוב לליבכם את תמונת המציאות הרצויה לכם. תמונה הכוללת את מציאות חייכם בביתכם – משפחתכם, בארצכם, בעולמכם. החזקה של תמונת מציאות זו היא משמעותית ברגעי המבוכה והקושי, בהם המוח סוער ובוחר בחירות אשר לעיתים רחוקות הן מהתכוונות הלב שלכם. היו עקביים גם במחיר פחד.

    בחרו רגע בו תתרוקנו מדאגה והביטו אל עומק ליבכם. שאלו אותו היכן רוחכם תהין לפרוש כנפיים. הקשיבו בכנות. ומצאו את הכוח לאזור אומץ ולתחזק תמונת מציאות זו. בלא תמונה או חזון מצידכם, תושלכו אל החזון אשר אחר יברא עבורכם.

    חלמו וחכו. אל תצפו. היו שמחים בחלומכם ונטשו את האיך והלמה. דעו כי הוא נרשם בספר החיים, ברקמת הקיום היקומי כי ההתכוונות שלכם משמעותית היא במבחן התוצאה, ועתה הזמנים מתקרבים והתוצאה לא תאחר להגיע.

    בארצכם במיוחד זקוקים אתם לתמונת חלום ברורה. אלו הרואים כזו אינם ששים לאפשר לאחרים לחלום אחת. ואלו החולמים אחת של שיוויון והרמוניה אינם מאמינים מספיק בעצמם כדי לתחזק אותה. יש חלון הזדמנויות. עשו כמיטב יכולתכם למען השינוי לו אתם כמהים. בין הבחירה אם להשקיע בעצמכם פנימה או בחברה בחוץ – השקיעו בחוץ. יטב וישתלם לכם. זה הזמן לרדת מהגדר, לקפוץ מהעץ, לצאת מהמערה ולהצטרף אל הקול שאתם יודעים שיכול להיות גם שלכם. יש הרבה חולמים טובים בחוץ אך חסרים להם משאבי אנרגיה, ידיים עושות, פיות משתפים, חולמים שכמותם לתחזק החלום. חלום הוא כמו מדורה הזקוקה לתחזוק אינסופי – אש התמיד. בריאת המציאות החברתית הרצויה לכם זקוקה לתשומת לב מלאה מכיוון שכוחות העומדים מהצד השני פועלים מתוך התלהמות – שהוא כוח מניע חזק מאד, ולכן, פועלי אור, אתם מתבקשים להתפקד.

    הזמן לטובתכם. הכוחות משתנים ומתהפכים. לכו על ציר הכוכבים והתחזקו איתו. 3 שבועות מהיום, 3 חודשים מהיום. האמינו בעצמכם. התקבצו ותמכו באמונה אחד של השני.
    הזמן יהיה חשוך אך יואר
    האור יהיה קטן אך יגדל
    אתם תהיו עייפים אך יבואו אליכם לעזרה
    אתם תהיו תשושים אך ינתנו לכם מים חיים
    אתם תתייאשו אך תוולד בכם תקווה.
    היו תקווה – המקום בו האמונה אוחזת את הלב
    מעבר להגיון ולניסיון
    ומחפשת בדרך נסתרת את החיבור לסוד הדברים
    לב היקום, פעימת החיים
    שם מונח זרע. התקוה תפוך אותו לנבט.
    טפחו את הנבט שלכם
    כי יש לכם זכות ומקום בעולם הזה
    שהינו רק מראה, רק חלום שנחלם
    התעוררו רבותי
    עת שינוי הגיע
    הרפו מרפיון השמירה על המוכר
    המנוכר והלא אישי
    כחתול זנקו אל האפשרויות החדשות של חלומכם
    זהו אינו מסר של הלקאה
    זהו מסר של תקווה
    אתם הנבט שלנו
    החלום שלנו
    תנוח ידכם פתוחה כלפי שמיים
    חושו כי אינכם לבד

    אמן

    כן יהי רצון כי בזמן חייכם תראו אור וברכה במעשי ידיכם ובפתיחות לבבכם
    אמן סלה

    התקבל על ידי מיכל אמדין
    פרדס חנה

    מיכל אמדין היא הבוחשת בקדרה. משדרת מסרים מתוקשרים לצמיחה ולריפוי, לפי תרומת לב. לדף שלה >

    בצילום: דנה גת צילמה את זריחת הבוקר שבסוף הלילה הארוך.  22/12. לאלבום >

    תודה!


    להגיב
  • מסע רגשי בזמן…

    הביטו במילות השיר "חלומות שמורים". מדהים באיזה דיוק הוא מתאר את פרויקט חיי. ניפגש מייד אחרי…

    חלומות שמורים (מילים: אהוד מנור, לחן: מתי כספי)

    אי שם עמוק בתוך תוכנו
    טמונים קולות וזכרונות
    מראות רבים שכבר שכחנו
    ספרי פלאים ומנגינות.

    כל זכרונות ימים ימימה
    החלומות הראשונים
    וכל מילה של אבא אמא
    שנאמרה לפני שנים.

    אי שם עמוק בתוך תוכנו
    טמונים קולות וזכרונות
    מראות רבים שכבר שכחנו
    ספרי פלאים ומנגינות

    עולם מופלא של ילדותנו
    רדום בפנים בצל צלילים
    איתנו הוא עד יום מותנו
    חבוי בתוך תילי מילים.

    ולפעמים שריד של ריח
    או צליל מוכר או קצה מילה
    משיב אליך גן פורח
    מחזיר אל קו ההתחלה

    ושוב אתה חולם כילד
    ושוב אתה תמים כאז
    אתה נזכר בכל התכלת
    הכל נשמר דבר לא גז.

    אי שם עמוק בתוך תוכנו
    טמונים קולות וזיכרונות
    מראות רבים שכבר שכחנו
    ספרי פלאים ומנגינות.

    לעיתים הגעגוע הוא כמו מנהרת זמן… מנהרה אליה אתה נכנס ברגעים לא צפויים ומוצא את עצמך רגשית, במקום וזמן אחר.

    אני רוצה לחלוק אתכם מאורע שריגש אותי בסדנה שהעברתי רגע לפני צאתנו למסע. מראה, ריח ומגע בבצק, החזיר חברה אל רגע בילדותה, בו סבתה מעסה עם שמן זית את בטנה הכואבת. היא הרחיבה ותיארה כמה סבתה הרגישה אותה ונענתה לצרכיה באהבה ונוכחות מלאה בשעות היקרות שאחרי הגן ובית הספר.

    געגוע זה חיזק עבורה את משמעות בחירתה להיות נוכחת עבור ילדיה בשנים הרכות של חייהם.

    יום למחרת לביתי הבכורה כאבה הבטן… בדר״כ הייתי מכינה לה תה שומר, מציעה לה להתפנות או לשכב על הבטן, בעודי עסוקה בטיפול באחיה הקטנים.

    הפעם נזכרתי בעיסוי של הסבתא… הגעגוע של חברתי העניק לי השראה והוביל אותי לפעולה. פיניתי זמן ומקום ועיסיתי את בטנה הרכה בעדינות ובסבלנות. בזמן העיסוי הקצר (תוך שתי דקות, היא אמרה, ״אמא, כבר לא כואב לי״) מבטנו הצטלבו, וחשבתי לעצמי, שאם אזכור להתמיד בעיסוי בעת הצורך, הזכרון הנפלא הזה ייחרת בגופה ובנפשה ויעבור בבוא היום לילדיה.


    להגיב
  • הגוף המודע – התכנית ללימודי תנועה ואימפרוביזציה

    הגוף המודע

    התכנית ללימודי תנועה ואימפרוביזציה 

    עם נעם כרמלי ומיכאל שחרור

    התוכנית מתקיימת בימי חמישי 10:00-17:15 בסטודיו תנע, קיבוץ עין שמר

    לפרטים: 058-5810800 , studio.tena@gmail.com  ,  www.studiotena.org 

     

    מטרת התכנית היא התפתחות אישית דרך אימון תנועתי יחד עם התפתחות מקצועית כאמני תנועה וכמורים לתנועה.​ תנועה היא הלימוד הראשון שלנו בחיים ולכן ממשיכה להיות לימוד עמוק, מרתק ומהותי.

    את תהליך הלימוד אפשר לתאר בכמה מישורים:
    י

    * פיתוח יכולת תנועה יעילה, משוחררת, משוכללת, עוצמתית ואלגנטית, המתקיימת בהרמוניה עם הכוחות הטבעיים הפועלים תדיר עלינו ובתוכנו.

    * מודעות עצמית כיצורים מונכחים בגוף. מודעות לגוף, ידיעתו וחוויתו הישירה ברמות גדלות והולכות של עידון ומורכבות. פיתוח רגישות תחושתית ומנטלית, הרמוניית גופנפש, והרמוניה עם הסביבה.

    * אינדיבידואציה מתוך חווית הספציפיות והחד פעמיות של כל אדם בגופו הייחודי.

    * פיתוח שפה תנועתית אישית כאמני תנועה.

    * פיתוח אמפתיה, רגישות לזולת ויכולות תקשורתיות וחברתיות.

    * איך חיים ביחד במרחב אחד משותף.

    פרוט השיעורים במהלך היום:

     

    10:00-12:00: אנטומיה, צ'י ותנועה ( BMC ו- FoldUnfold) – מיכאל שחרור

    (BMC (Body-Mind Centering ® היא גישה חוקרת לאמבודימנט (הנכחה גופנית), הכוללת שני אלמנטים מרכזיים השזורים זה בזה: אנטומיה חווייתית ותנועה התפתחותית. באנטומיה חווייתית אנו חוקרים את מערכות הגוף השונות ברמת הידע והדימוי, בחוויה ישירה מתוך הגוף ובהפנמה גופנית – אינטגרציה. בתנועה התפתחותית אנו לומדים באופן חווייתי את אופני הארגון התנועתי/רגשי/תודעתי בשלבים ההתפתחותיים המרכזיים מחד תא ועד אדם, מההפריה ועד הליכה. לימוד הBMC משלב אופני לימוד מגוונים: אלתור בתנועה, תנועה מובנית, עבודה במגע, בקול, לימוד תיאורטי בעזרת מודלים אנטומים, ספרים ווידאו, ולפעמים גם ציור וכתיבה. התנועה והמגע הם המרכיבים המרכזיים.

    13:00-15:00: Flowork וקונטקט אימפרוביזציה – נעם כרמלי ומורים אורחים

    Flowork היא טכניקה לתנועה יעילה, משוחררת וזורמת המתבססת על אקרונות מהאייקידו, שיטת אילן לב וקונטקט אימפרוביזציה. ב Flowork אנו לומדים לחוש את התנועה בגופנו ולאפשר לה לקרות באופן קשור והרמוני עם חוקי הטבע, הסביבה ושותפינו לתנועה. התמסרות לאדמה, לכוח הכובד, מאפשרת לתנועה לעלות חזרה למעלה ויוצרת חיבור בין אדמה ושמיים ובין פנים לחוץ. עם הזמן נגלה איך העקרונות הפיזיקליים יכולים לתמוך בנו ביום יום, איך אנו יכולים להרחיב את האינדיבידואליות שלנו בעודנו מתקשרים, מקשיבים ומכבדים את הזולת ואיך התנאים החיצוניים יכולים להתחבר למשאלותינו הפנימיות.

    15:15-17:00: אימפרוביזציה בתנועה ופרוייקטים אישיים וקבוצתיים – נעם כרמלי, מיכאל שחרור ואורחים

    מעבדת האימפרוביזציה היא מרחב החוקר את אפשרויות התנועה-התנהגות-הופעה בסיטואציות שונות. הסיטואציות נוצרות באמצעות "סקורים" – הנחיות המכוונות את הפעולה,מגבילות וממקדות אותה. האלתור מחבר את תחום התנועה עם תחום ההתנהגות, ככזה הוא נוגע ישירות בחיים האמיתיים ובתקשורת אנושית. האלתור מאפשר ומחייב אחריות אישית לתהליך הלימוד ומציאת דרך וסגנון אישי. הדגשים בתהליך הלימוד יהיו: פיתוח שפה אישית, אימפרוביזציה קבוצתית ואימפרוביזציה כיצירה אמנותית. בהבדל משיעור, המעבדה תאפשר ותעודד מעורבות אקטיבית יותר של התלמיד בתהליך החקירה.

    קורס מורים לתנועה ואימפרוביזציה – נעם כרמלי מיכאל שחרור ואורחים

    תוכנית דו שנתית המבוססת על ימי חמישי מלאים בתוספת ארבע סדנאות סוף שבוע במהלך כל שנה. תלמידי קורס המורים יקבלו משימות נוספות וייקחו חלק בהנחיית מעבדת האלתור והסדנאות. אנו מתכוונים לארח בתוכנית ממיטב המורים בארץ, ואולי גם מורים מזדמנים מחו"ל. התכנית מיועדת לבעלי ניסיון קודם בתנועה. הקבלה על סמך ראיון אישי.

    עלינו

    מיכאלמיכאל שחרור: מיכאל מוסמך על ידי ה School for Body-Mind Centering®) BMC®)  כמטפל בשיטה וכמורה לתנועה סומאטית. BMC עוסק באנטומיה חוויתית ותנועה התפתחותית, הן כשיטה טיפולית והן כדרך להתפתחות עצמית דרך שכלול יכולות החישה, התנועה, ההבעה, והמודעות. מטפל בשיאצו(מ-1994) וב-(2002) BMC. מלמד BMC, קונטקט אימפרוביזציה, אימפרוביזציה ואנטומיה בארץ, ארה"ב וצרפת. מיכאל מופיע כרקדן, בעיקר באימפרוביזציה במסגרות שונות. השכלה אקדמית: תואר ראשון בפסיכולוגיה בודהיסטית  Naropa University, ארה"ב. תואר שני מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. למיכאל ניסיון משמעותי ביוגה, טאי צ'י, צ'י גונג, סישין קיטאידו, תנועה אותנטית, ומדיטאציה. חי בירושלים עם אפרת ונתן בן השנה.

    נעםנעם כרמלי: רוקד, מטפל, מלמד ומנהל. במהלך השנים רכש  ניסיון בהדרכה, הוראה וניהול של קבוצות ופרויקטים מגוונים.למד אדריכלות בארץ ובאמסטרדם, וריקוד בלונדון ובארץ. מאז חזרתו לארץ ב  2003 משלב נעם בין עולם התנועה לעולם האדריכלות. כאדריכל עבד במשרד סקורקא אדריכלים עד שנת 2010 והיום מעורב בפרויקטים רעיוניים של "התערבות עירונית". כאמן תנועה, נעם מלמד ומופיע משנת 2004 ומטפל משנת 2008. הקים את קבוצת "אוקטט", רקד בקבוצות  "Echo Echo Dance Theatre Company" שבצפון אירלנד, ובקבוצת "C.I.C.O" שביפן, איתן הופיע בהופעות מבוססות אימפרוביזציה. בימים אלו, משמש נעם כמנכ"ל עמותת הקונטקט ומנהל פסטיבל הקונטאקט בישראל, מנהל את הקורס למטפלים בשיטת אילן לב וכן מטפל ומלמד באופן קבוע.


    להגיב
  • רפלקסולוגיה להורים

    שלום אני אביים.

    בשנת 1994 חזרתי מיפן שם למדתי איך מייצרים טופו.
    הקמתי כאן מפעל ליצור טופו והתפתחתי יחד איתו במשך עשור אבל…
    אז נולד לי ילד עם שיתוק מוחין ושינה לי את החיים. לטובה !!

    בשנת 2003 חלתה אמי בסרטן ומצאתי עצמי נשאב מאולם היצור לעולם הרפואה המשלימה בכוח שלא הצלחתי להתנגד לו.  בזכות התהליך שעברתי עם אמי הקמתי עם חברים עמותה למתמודדים עם סרטן וריכזתי את פעילותה במשך 4 שנים.
    עשרות מבריאי סרטן מאוחר יותר, אני כולי בעולם הרפואה המשלימה ונהנה מכל רגע.
    בני הפגוע מגיב נהדר לטיפולים שלי, ובזכותו למדתי גם את תחום הליווי הרוחני שנתן לי עוד כמה כלים להעשרת עבודתי כמטפל.

    ארבע ידיים 6כיום אני מטפל גם בארבע ידיים יחד עם רפלקסולוגית ותיקה מתל אביב. אבל לא צריך להיות רפלקסולוג מקצועי כדי לעזור לבני הבית במצבים מתוחים וכואבים של היום יום.

    אם הילד מתוח לקראת מבחן וזה מתבטא בכאב בטן…

    אם את סובלת מכאב ראש ולא מבינה למה….

    אם אתה סובל מהגב בכל פעם שאתה יושב…

    האם צריך לרוץ לרופא משפחה או למטפל קרוב?

    לא בטוח.

    האם אפשר לעזור לבן המשפחה הכואב שבבית?

    כן, בהחלט אפשר לעזור וצריך בשביל זה רק זוג ידיים וכוונה טובה בלב.

    אני מציע סדנה קצרה בת 5 מפגשים שמטרתה להקנות ידע בסיסי ובטחון לגעת בכפות הרגליים

    בסדנה נלמד:

    1. איך ואיפה לגעת בכף הרגל
    2. איך והיכן לגעת כדי לסייע בבעיות שכיחות כמו כאבי ראש, גב או בטן
    3. איך לגעת כדי להרגיע אפילו ילדים היפר אקטיביים
    4. איך המגע התכוף מהווה רפואה מונעת פשוטה וטובה

    ערב היכרות יתקיים ביום חמישי ה-20.11.14 בגבעת עדה.

    לפרטים:  054-5740090  אביים

    WP_20140730_006


    להגיב
  • הורים וילדים – משחקי מראות

    [אילת מלמד]

    ביום בו הייתי אמורה ללמוד ולהטמיע "אהבה עצמית" ב"מרחב מודעות" בו למדתי, כל ארבעת הילדים שלי לא שחררו אותי מהבית. שניים היו צריכים שאקח אותם למיון (אחד עם חשש והשני עם שבר), השלישי העלה חום, והבכורה, אני כבר לא ממש זוכרת מה, אבל היתה צריכה אותי ממש ממש. בשיעור שלפניו, כשפריידי, המורה שלי, אמרה, שמי שלא תגיע לשיעור, כנראה, שיש לה התנגדות ל"אהבה עצמית", חייכתי לעצמי, אגו מניאקית כמוני בטוח תגיע.

    "זה לא אני, אלה הילדים", התעקשתי בשיעור אחר כך והיא חייכה וענתה: "אלה לא הילדים, זו התפישה שלך, שההתפתחות והאהבה העצמית שלך באה על חשבון הילדים". צליל האסימון הנופל הדהד בחדר כמו גונג (או שזה רק הרגיש ככה בתוך הראש שלי). באמת הייתי אכולת אשמה שכל ההתפתחות הזו שלי פרקה לילדיי את ביתם, את האם שהיתה מוכרת להם, ואת החיים הטובים שחיו. "מה שאת לא מבינה, זה שהשינוי הזה הוא בשבילם" פריידי התעקשה ואני נזכרתי איך התבוננתי על אורי שלי כשהיה קטן ולא הבנתי איך ילד קסום כזה הצליח לפרק לי את הגוף והנפש כמו שאף אחד משלושת אחיו הגדולים לא עשה. פתאום הבנתי איך דווקא הוא, ילד הקשת המופלא הזה, היה השליח שהגיע לחבר אותי לעצמי. כזה הוא אורי שלי, אנחנו מודטים ביחד ,מגדלים ומרפאים אחד את השני, כבר כשהיה בן חצי שנה וסבלתי ממיגרנות הוא היה זוחל ונשכב לי על הראש, ההילר הקטן. בזכותו העזתי להתחיל לאמן תודעתית גם את שלושת אחיו, ואפילו אבא שלו משמיע לו מוסיקת מדיטציה לפני בית הספר ועושה לו מסאג' כדי שיצליח להתרכז בבית הספר. (למרות שאורי התעקש שאבא לא יכול לעשות לו אם הוא לא מאמין בזה.. אבל עם הצלחות אי אפשר להתווכח).

    הכל התחיל לפני מבחן חשוב בבית הספר. הגעתי לבית הספר ונסגרתי עם אורי לחצי שעה בחדר של אב הבית, הפעלתי את כל התותחים התודעתיים שהיו בתיק ה"מרי פופינס" שלי, ואחר כך המורה לא זיהתה אותו. "אני לא יודעת מה עשית לו", היא אמרה בהשתאות, " אבל אם תעשי לו את זה כל יום הוא יוכל להיות תלמיד". משם התחלנו. עשר דקות בכל בוקר של מסאז' מקרקע ומדיטציה פשוטה והילד התחזק, התרכז, התמקד, והבין שהוא מסוגל לעמוד בקצב ובדרישות המערכת, וחשוב מזה, שיש לו את הכוח לשלוט בחייו.

    הילדים שלנו מעמתים אותנו עם כל השדים שלנו. הם יודעים לרגש ולערער אותנו כמו שאף אחד אחר לא יכול. הערבוב של אהבה ואשמה, של דמיון מטורף ובמקביל רצון בלתי מתפשר להיות עצמאי וייחודי, כל זה מהלך עלינו קסם ובלבול. לראות את המקומות הקשים לנו בעצמינו קורמים עור וגידים והופכים לייצורים קטנים שאומרים לנו את כל האמת בפרצוף זה, להבנתי, שיא ההתמודדות ההורית.

    צדקה מורתי שתחיה, הההתפתחות האישית שלי הטיסה למעלה וקדימה את כל ארבעת הילדים שלי. להתפרקות ההיא היה תפקיד עצום, היא חייבה אותי להפוך ולהיות האמא שמגיעה לילדים שלי. כי אמא שלמה ומודעת יותר, יכולה להיות פנויה לראות את ילדיה ואת צרכיהם בלי להתערבב איתם. וזה הפך להיות הדגל שלי, להכניס את הילדים לתהליך המודעות שלי, אבל באופן הנכון לכל אחד מהם(לא שלא עשיתי שטויות בדרך), לנקות אשמה, ולתת להם מה שמתאים לגילם מארגז הכלים המופלא הזה.

    התפיסה שלי היא שכולנו מרפאים, כולנו המרפאים של כולנו, וראשונים הילדים שלנו, שמרפאים אותנו ואנחנו אותם. זה הריפוי הכי מיידי ופשוט כי הוא בא מאהבה. הילדים הם שיקופים שלנו, וגם אנחנו שיקופים שלהם ולכל אחד יש את השביל שלו וכולנו סטטיסטים של כולנו בדרך אל חיים טובים ומחוברים יותר. כמה מדיטציות ריפוי אנחנו כמבוגרים עושים, שכל מהותן היא לחזור לילד ההוא שהיינו, להכיל אותו ולומר לו שהוא שמור מוגן ואהוב. איזו זכות זו לחיות חיים מודעים וכמה זה פשוט לגשת אל הילד שלנו ולעשות לו את זה און ליין, פשוט לחבק אותו, לאהוב, ולומר את המילים הפשוטות שהעדרן השפיע על חיינו באופן כל כך קריטי.

    עכשיו אני פותחת קורס קיץ להורים וילדים. מאמינה בכל ליבי שמהלך משפחתי חגיגי ומגוייס יכול לעשות עבודה מדהימה ולהביא שינוי מיידי ומבורך. מטרת הקורס היא ללמד את הילדים איך לטפל בעצמם קודם כל. ולא לצעוד לבד בנתיב הזה, אלא, יד ביד עם ההורה. העבודה העצמית שלנו כבוגרים,היא עוצמתית ותהליכית. לילדים יש עבודה משל עצמם. אני מציעה לתת להם למצוא את הדרך שלהם, לקבל כלים לחיות טוב. זה כל כך יותר פשוט אצל ילדים, כי הם רכים וטריים וכל הדפוסים עדיין לא קיבלו הטבעה עמוקה, אפשר לנער אותם כמו שיירי פירורים ממפת שולחן.

    ילד שלומד למדוט, לזמן מציאות, למגנט שפע, להחליף ערוצים במוח, להרגיע את עצמו בזמן אמת ולראות ראייה גבוהה, מקבל כלים שמשנים חיים!
    לא תמיד נהיה שם להגן עליו או למנוע ממנו לטעות, אבל את היכולת לתפוס מושכות בחיים, יש לנו את הזכות להעניק. גם אם אנחנו לא הגענו למנוחה ולשלמות הפנימית, אנחנו בדרך, ואנחנו עושים מודלינג לילדים שלנו, מהי דרך של אמת, דרך שיש בה אחדות, מהות ותשוקה.

    אני פותחת קורס צפוני, ביקנעם המושבה, בביתי. אם תהיה הרשמה באיזור פרדס חנה אשמח להדרים מעט לכיוונכם.

    טוב לחזור ל"מושבה חופשית"

    אהבת אמת

    אילת.

    פלאייר מרחב להקשבה 750

     


    להגיב
Close