נשים

  • 'כותבת בדיו לבנה' (3) – הטור של צילה זן-בר צור

    [לטור השני – טקס הנזיד האדום]

     

    'כוחו המרפא של הריטואל הנשי', זהו שם המאמר שאני כותבת בימים אלו. מתוך סיפור חיי אני חוברת שוב ושוב לטקסים שחוויתי בצל קורתה של סבתי. חלק מהטקסים עברתי 'בגוף ראשון' וחלק מהטקסים צפיתי בהם או שמעתי אודותיהם.

    בטור הקודם כתבתי על טקס 'הנזיד האדום' שנערך במרכז אסיה לנערה שקיבלה וסת. בטקס הנערה המתבגרת עברה שלושה מבחנים: מבחן הסבלנות, מבחן החכמה ומבחן האומץ.

    הפעם אני מבקשת לכתוב על טקס 'הנזיד הלבן' המכונה בשפת הדָרִי, 'אָשְ-יִ סֶפִיד' אשר נערך לאישה בשלב המנופאוזה. האישה כונתה אז 'סַר גוֹזַשְתְּ' – האישה החכמה ובעלת ניסיון החיים.

    הטקס נערך בחמאם – בית המרחץ, אליו הוזמנו הנשים מבנות המשפחה וחברותיה של האישה החוגגת את שלב הבתר-פריון. חונכת האישה בישלה את הנזיד הלבן שהותקן מאורז לבן, חלב שקדים, סוכר נֶבָּאט ומי ורדים. הנזיד היה קר ומתוק. כל מוזמנת הביאה מתנה סמלית בצבע לבן, כדוגמת; אבן קריסטל, שָאל סרוג מצמר לבן, תכשיטי פנינים, נוצה לבנה, זרעים של פרחים לבנים, חרוט סוכר קנים מקושט (קָאלֶה רָאנְדְ) ואף תכריכים מבד פשתן לבן (כֶּפָאן) כסגולה לחיים ארוכים.

    הצבע האדום והלבן הם סמלי מפתח בתרבות האפגאנית, כאשר האדום מסמל פריון, יופי נשי והגנה מאגית והצבע הלבן מסמל טוהר, חכמה, כהונה, מוות ולידה מחדש. הדימוי של האישה בשלב הבתר-פריון הוא שהדם שלה הופך מאדום ללבן. החונכת הייתה מאמנת את האישה להתמיר את רחמה מאיבר של הולדה לאיבר של חלימה וריפוי. הרחם אינה מאבדת את חיוניותה בשלב המנופאוזה כי אם האיכות מותמרת מהולדה לריפוי. הרחם הופכת למעין 'תיק רפואה' של האישה בשלב המעבר.

    אם בשפת הדָרִי האישה בשלב המנופאוזה מכונה, 'סַר גוֹזַשְתְּ' – 'האישה החכמה ובעלת הניסיון', הרי שבשפה העברית יש לנו מונח מקומם 'אישה בּלה' מלשון בּלות. אני מאמצת את הפרשנות של חברותיי מ'נאורה' שהופכות את 'אישה בלה' לאישה שבא לה. בא לה ללמוד, בא לה לצאת אל העולם, להגשים את עצמה. כי כך זה בדיוק היה אצל סבתותיי באפגאניסטן.
    בטקס הנזיד הלבן הנשים הוכתרו לתפקיד כהונתי בקהילה.

    מהלך הטקס התחיל בחמאם כשכל המוזמנות התאספו, התפשטו ועטו על עצמן לוֹנְגִי – מעטפת בד לבן מכותנה. הן מלאו אגן במי ורדים מבושמים וכל אחת רחצה חלק בגופה של החוגגת תוך כדי אמירת ברכות. האחת נוטלת בקנקן נחושת מי ורדים חמימים ורוחצת את פניה של האישה, השנייה רוחצת את שיערותיה של האישה בּכְּתִּירָא – שרף לבן מבושם, השלישית את צווארה, הרביעית את כפות ידיה, החמישית את זרועותיה וכן הלאה כאשר כפות הרגליים נרחצות אחרונות. לאחר מכן הנשים היו רוחצות ביחד באגן הגדול של המים החמים ומספרות סיפורי חכמה והומור. לאחר ההלבשה הן היו מטהרות את החוגגת בקטורת האֶסְפָּאנְגְ', מלבישות אותה בבגדים חגיגיים ולעתים כורכות על אגנה מעטפת מבד הפשתן כסגולה להגנה ולחיים ארוכים. החונכת הייתה מכתירה אותה בשלב הזה לתפקיד כהונתי בקהילה ושאר המוזמנות היו מעניקות לה את המתנות הסמליות בצבע הלבן ומברכות אותה. מהשלב הזה האישה החוגגת הייתה יכולה לשמש בתפקיד של מיילדת, מרפאה, רוקחת תרופות, מנחת טקסים, מקוננת, רוחצת מתים, יועצת דרך, בלנית, פותרת חלומות, מספרת סיפורים וכדומה.

    הנשים בעלות הדם האדום עסקו ביילודה, בטיפול בבית ובחינוך הילדים, הנשים בעלות הדם הלבן כיהנו בתפקידי מפתח. למעשה הן הנשים הרוחניות שנתנו משמעות לחיים ועסקו בטקסי מעבר, לידה, התבגרות, נישואין ומוות. הן נתפשו כבעלות כוח מאגי ורוחני ומבחינה היררכית מעמדן היה גבוה משל הגברים והן היו הנשיאות של המשפחה והקהילה.

    טקס ייחודי זה לא נחגג יותר כאשר הנשים היגרו מאפגאניסטן למרחבים אחרים. השפה הסמלית הייתה אחרת. התמזל מזלי ונחשפתי לטקסי הנזיד האדום והנזיד הלבן בביתה של סבתי ובראיונות עם מידעניות מפתח על המחקר שערכתי אודות הנשים האפגאניות. באותו הלך רוח שהיכה בי כי טקס זה נעלם מן העולם ולא יהיה לו יותר המשכיות, אני שומעת את הכמיהה של חברותיי מכל הזרמים לטקס מעבר מן הסוג הזה. טקס שיש בו קומיוניטאס נשי, שיש בו האצלת סמכות וכוח מרפא מדור לדור, שיש בו חיבור למשבר הזה שאנו עוברות בשלב המנופאוזה ושיש בו מענה תרבותי לכאב ולבדידות של תקופה ייחודית זו.

    ישנו פתגם בשפת הדָרִי שאומר: 'אָז חֶ'שְתְּ תָּא חֶּ'שְתְּ' – מלבנה ללבנה. חֶ'שְתְּ זה גם הכיסא של היולדת וחֶ'שְתְ הוא גם משענת לרחצת המת. חיינו הם מרגע בואנו לעולם על כיסא היולדת ועד לכתנו מן העולם על מיטת רחצת המת. בין לבין עלינו לטוות קורים של משמעות בחיינו. בשפה התלמודית כיסא היולדת מכונה 'משבר'. היולדת יושבת על המשבר ויולדת חיים, כך מתוך המשבר שאנו עוברות אנו יולדות את עצמינו מחדש. טקס הנזיד הלבן הוא גם הזמנה ללידה מחודשת.

    חותמת את הטור בברכה, 'סֶפִיד בָּאחְתְ בָּאשִי' – 'שהמזל שלך יהיה לבן', ובשירת הנשים בטקס הנזיד הלבן.

    'השקד הלבן' מתוך: אָנָאר בָּאלְחִ'י – ביוגרפיה סוּפית דמיונית
    הנשים שלנו ממלאות את כדי החמר בחלב שקדים.
    הן מטפסות מעלה בהר התלול אל המערה החבויה,
    שם הן מוזגות לאגן החצוב בסלע את שמחת הבשלתן.
    בעונה האחרונה טוויתי בכישור חוטי פשתן
    וארגתי בנול העץ גלימה צחורה.
    סבתי הגיעה לגילו של הירח הלבן.
    אני מלבישה אותה והיא פורמת חוט אחד
    וקושרת לכנף בגדי. "אָנָאר, לעולם תהי כרוכה בכהונתי",
    היא מתפללת, "ימיי הלבנים יתמכו בימייך האדומים."
    אני קוטפת את פרחי השקד וטומנת בצווארה הקמוט.
    אני נושאת אותה על גבי. שיערי השחור חולף על פני שיערה הלבן.
    צלינו מתארך ככל שאני מטפסת על ההר. זיעה בעיני.
    "אל תבכי דֹחְ'תַּר ג'וֹן. אלמד אותך לחלום בצלו של העץ הלבן".
    במערה מחכות הנשים שלנו.
    הן עוטפות אותנו במזמורים ומגלפות את מטה הכהונה של סבתי.
    אחת קושרת למטה נוצה לבנה, שנייה קושרת גביש קריסטל,
    שלישית צדף ורביעית פרח שָבָּר לבן.
    אני קושרת פתיל מחוטי הפשתן ומברכת אותה
    שתרוץ בהרים עם האיילות הלבנות.
    הנשים שלנו מוזגות חלב שקדים ומברכות את עונות חייה של סבתי.
    כל מי שהגיעה לגילו של הירח הלבן הוכתרה ככוהנת.
    אחת מיילדת, השנייה מקוננת, השלישית אסטרולוגית,
    הרביעית יועצת חלומות, החמישית מרפאה, השישית רוקחת בשמים,
    השביעית אלכימאית וסבתא שלי מיועדת לכהן כאוהבת האל.
    הנשים שלנו שרות כל הלילה מזמורים סביב המדורה.
    המערה היא הרחם שלנו, כך הן שרות. דמן הלבן מצמיח מטע עצי שקד.
    אני איילה צעירה המשחקת בין העצים. פרחים לבנים מנקדים את עורי.
    האיילות החכמות קוראות לי לנוח עמן תחת צלו של העץ הלבן.
    אני חולמת על ספר שירים שדפיו לבנים וריקים.
    כשגופי יבשיל לא אכתוב עוד. הדפים יישאו את זכרון עצי השקד.
    אני יורדת מההר.
    נכדתי טומנת באדמה נבט שקד.
    סבתי ענן.
    אני –
    סימנית הגשם.
    [בצילום למעלה: קמע פריון נשי]

    _________________________________________________________________________________________

    צילה זן-בר צור – חוקרת את הפולקלור של הנשים במרכז אסיה. מלמדת באקדמיה אנתרופולוגיה, אמנות ומגדר ומנחה טקסי מעבר.
    לאתר של צילה >


    להגיב
  • הריקוד האפריקאי כסגולה להעצמת נשים

    [רחל בנגורה]

    זוכרים את הסרט "גבעת חלפון אינה עונה" ?
    שם באחת הסצנות צולמה ניצה שאול עושה צעדים כבדים בקו מעגלי וצועקת בקול נמוך ומאיים "בולה בולה".
    זו ההזדמנות לספר לעולם ואשתו (במיוחד לאשתו) שזו לא דוגמא לריקוד אפריקאי, אם הסרט היה נעשה היום היה כמובן תחקיר מעמיק יותר. ביוטיוב יש מליוני קליפים של ריקוד אפריקאי, מרטיט ומרתק, מלא עוצמה.

    למעשה יש שני עמודי תווך להתפתחות המחול בעולם: האחד – בלט קלאסי והשני ריקוד אפריקאי. כל יתר הסגנונות הם שילוב של השניים והתפתחות של השילובים – כמו הבלט המודרני, הג'אז, היפ הופ, ברייק דאנס, טרייבל פיוז'ן ואפילו ריקוד הבטן, כל אלה הושפעו רבות מהריקוד האפריקאי.

    מבחינת ההסטוריה, הריקוד האפריקאי התפתח בתחילת שנות השישים אז נעשה המעבר מריקוד שבטי סגור ליצירות מחול המוצגות על הבמות הגדולות בעולם, אני זוכרת את המופע הבינלאומי "איפי טומבי" שהיה ללהיט כבר ב-1970, מחזה שהיה תוצר של למעלה מ-50 שנות יצירה ואימונים מפרכים במערב אפריקה.

    צעדי הריקוד האפריקאי משמשים כיום השראה לזמרות בולטות כמו שאקירה, ביונסה, ליידי גאגא ודומותיהן.

    אבל רציתי להתייחס למשהו אחר לחלוטין, לסגולה של הריקוד האפריקאי להעצמת האישה.

    וכאן עלי לספר כמה אני אוהבת לראות נשים מבוגרות ובשלות לאחר כמה וכמה לידות, פותחות את הגוף והנשמה ומבצעות את התנועות היפות, אני רואה את הרוח הגדולה מאירה עליהן, בריקוד האפריקאי –  בגרות האישה מטיבה את המחול שלה, לא כמו יתר סוגי המחול בהם "אישה (בלרינה) צריכה לדעת מתי לרדת מהבמה".

    כל אישה אוהבת להיות נאהבת ומוערצת על ידי סביבתה, אנו מבזבזות לעיתים את כל כספינו על תמרוקים שמבטיחים הצערת העור והחלקת הקמטים, ככל שהמוצר מבטיח יותר הוא גם עולה יותר, ומה עם כל הבוטוקס וניתוחי השדיים? טיפולים פוגעניים וחודרניים שכל מטרתם היא לנצל את חוסר הביטחון של הנשים ולהפוך אותן לשפחות נרצעות של מסעות הפרסום.
    לעומת זאת- פעילות גופנית עקבית ונמרצת מאיטה את כל היבטי הזדקנות העור ומסוגלת אף לחדש נעורי עור בלוי ולא בריא, התהליך הנורמאלי של התפרקות והתחדשות התאים מזורז ורקמות החיבור מתחזקות והופכות עמידות יותר לנזקי הזמן.
    כשאני נמצאת בחדר ההלבשה עם רקדניות הלהקה אני נהנית לראות את עורן החלק, הוא מכיל יותר קולאגן, הוא עבה יותר, עמיד יותר, כאשר חום הגוף עולה כתוצאה מהריקוד האנרגטי מואץ תהליך ייצור תאי הקולאגן והעור הופך עבה ופחות מקומט.
    לכן בנות – בבואכן לרקוד אפריקאי – וותרו על המזגן, כדי לחוש ממש כמו באפריקה החמה…

    ובואו נרד קצת לערכי האגן, העמידה הבסיסית בריקוד האפריקאי היא בכיפוף ברכיים עם גוו נוטה קדימה כמו חץ שלוח ליקום, בטן משוחררת, לא תפוסה ומוחזקת שמא מישהו יראה שיש לנו כרס, האגן קרוב לאדמה, יציב אך משוחרר, גו חזק אך מלא תנועה וגמישות במפרקים.
    האגן מכיל את האברים החשובים של מערכת העיכול, – השתן, המין והפריון, תומך בשלד, ביציבה ובתנועה ומאפשר לנו לעמוד זקוף ולהתנועע בחופשיות.
    מעצב את האיברים הפנימיים ואת הגפיים. תומך את השחלות והרחם ומאפשר לנשים לשמור על פוריות ואפשרות הכניסה להיריון, לתמיכה במהלכו וכמובן ללידה קלה ובטוחה.
    תפקידו של האגן הבריא לאחר לידה בשמירה על קרקעית חזקה וגמישה כדי לתמוך באיברים הפנימיים ולאפשר את בריאות הסוגרים, לבריאות נשית ומינית.

    הריקוד האפריקאי נותן את המענה לאגן שלנו ושומר עליו למען בריאותינו. בשיעור ריקוד אפריקאי אנו מבלות יותר מחצי שעה בהפעלת האגן בתנועות מכל כיוון, הרעדה, מעגלים ושמיניות. אנו מחזקות את האזור החשוב לנו ביותר כנשים.

    ואם נעבור למימד החושני, נושא אהוב וגם כאוב בגילאים מסוימים הרי שגם כאן תמצאנה את הסגולה המיוחדת של הריקוד האפריקאי:
    "מהות הנשיות" נמצאת בהורמון שנקרא 'אסטרוגן', הוא גורם לאישה לחוש חושנית, הוא משפיע על ברק העור, לחות העיניים, מלאות החזה ובהירות המחשבה. הוא שומר על  לחות הנרתיק. הוא מרומם ומייצב את מצב הרוח. הוא משפיע על המוח ועל העצמות.
    בנוסף הוא גם מפחית כולסטרול, מקטין את הסיכויים לחלות באלצהיימר, משפר את הזיכרון, מטפל בתסמיני גיל הבלות: כאבי ראש, שינויים במצב הרוח, נפיחות, גלי חום, עייפות, ירידה בחשק המיני. גורם לצמיחת תאים. מדכא את פעולת בלוטת התריס.
    האסטרוגן דרוש לתפקוד נכון של מערכות רבות בגוף, שילוב מאוזן של האסטרוגן והפרוגסטרון יפעלו יחדיו ביעילות. רמות הפרוגסטרון נוטות לצנוח מוקדם יותר ובצורה חדה יותר עם הגיל, לעומת רמות האסטרוגן. גורמים אלו עלולים להוביל לרמה גבוהה מדיי של אסטרוגן באופן יחסי לרמת הפרוגסטרון בגוף.
    פרוגסטרון הוא הורמון נשי – המאזן הגדול. הוא מסייע לאישה להיכנס להריון ולהימנע מהפלה. הפרוגסטרון מאזן את ההשפעות השליליות של עודף האסטרוגן, מגן מפני סרטן הרחם, מסייע לשמירה על ערכי סוכר תקינים, מסייע בתיקון מצב של הידלדלות העצם על ידי בניית תאי עצם, מסייע לפעילות הורמון בלוטת התריס, משמש כנוגד-דיכאון טבעי, מגן כנגד עצבנות, מגן כנגד מתח ואי שקט.
    חוסר איזון בין האסטרוגן לפרוגסטרון מהווה גורם נפוץ להופעת התסמינים המופיעים בגיל הבלות ובגיל הביניים. אלו עשויים להופיע גם לאחר לידה או במהלך תקופות של מתח נפשי מוגבר בהן האישה עוברת שינויים הורמונאליים מהותיים. שליטה של האסטרוגן עשויה להיות קשורה לתופעות כגון בעיות בבלוטת התריס, מחלות שד, מחזור מוגבר או בלתי סדיר, רכות בשד, צבירת מים, מצבי רוח, השמנה, קשיי שינה ועוד.

    על ידי הריקוד האפריקאי אנו יכולות להגביר את פעילות ההורמונים האלה בתוכנו. כאשר אנו נושמות את קצב התופים ונותנות לגוף לחוש את הפעימה, לקפוץ ולשקשק, לבצע תנועות ולהעצים אותן, הרעד של הריקוד מטלטל אותנו בסערה ומגביר את היווצרות זרמי האסטרוגן והפרוגסטרון. אנו מתאחדות עם האם הגדולה שתמיד בתוכנו אך לעיתים אנו מאבדות איתה את המגע, וכאן באיחוד הזה אנו יכולות לחוש את החושניות ואת דופק החיים. בסופו של דבר אנו חוזרות לשקט הפנימי, לידע העמוק של הטבע האנושי, שהכל מתחדש והבלות היא רק אשליה. למעשה זוהי התפתחות והבשלה, אנו הופכות להיות נצחיות בנשיותינו מלאת העוצמה.

    וזוהי הסגולה הנפלאה שמעניק לנו הריקוד האפריקאי, אשמח להעביר לכל אחת את הסודות האלה, עלי הם השפיעו ואני בטוחה שישפיעו גם עליכן.

    רחל בנגורה – מנהלת בית בנגורה- מרכז לתיפוף וריקוד אפריקאי, רח' המושב 44 כרכור
    054-5715489    |    מייל    |    אתר    |   פייסבוק


    להגיב
  • 'כותבת בדיו לבנה' (2) – הטור של צילה זן-בר צור

    [לטור הראשון של צילה: כותבת בדיו לבנה]

     

    המפגש הסודי ביותר של הנשים האפגאניות נקרא תּוֹצִ'יָאק שפירושו, 'הפרח הסודי שלך'. (צִ'יצִ'יָאק זהו שם של פרח וכינוי לאיבר המין הנשי). במפגש הזה הנשים חלקו ביניהן סודות ומונולוגים שנסובו סביב נושאים כמו, טקסי מעבר נשיים, קבלת הוסת, המעשה המיני הראשון, אהבה, פחד פאלי, פריון וטיפולי צִ'יצִ'יָאק בחמאם, היריון ולידה, נידה וטהרה, מנופאוזה, עינוגים מיניים והומור מיני. בעבודת השדה שערכתי במשך כחמש עשרה שנה על תפישת הנשיות של הנשים היהודיות האפגאניות, היו אלה נשים בנות שמונים ותשעים שסיפרו לי על המפגשים הסודיים האלה. מפגשים שנטעו בהן, לדבריהן, כוח ואומץ לספר סיפורים אינטימיים על הגוף והמיניות, על הפחד והתשוקה, על כל מה שמותר ואסור מבחינת ההלכה היהודית, על מחאה וחתרנות. בחברה הפטריארכלית הנדונה, השיח המיני היה מבחינת טאבו למעט במפגשי התּוֹצִ'יָאק.

    תכני המפגש 'הפרח הסודי שלך' מהדהד למחזה שכתבה איב אנסלר, 'מונולוגים מהווגינה' – כל מונולוג מתייחס לווגינה מפן ייחודי כמו, וסת, יחסי מין, אהבה, אורגזמה, אוננות, היריון ולידה, אונס, גילוי עריות, אלימות, מילת נשים. המחזה של אנסלר הועלה על בימות רבות בעולם וזכה להד חברתי ותקשורתי נרחב. זוהי דוגמה לאמנות המחוללת שינוי חברתי תודעתי, שכן, מאז 1998בהשפעת 'מונולוגים מהווגינה' מצוין על גבי הלוח השנה הקלנדרי, 'יום הווגינה' – V Day) Vagina Day, Victory Day, Valentine's Day). כיום ה- V Day היא תנועה גלובלית הפועלת להגברת המודעות בכל הקשור באלימות כלפי נשים ובמיגורה. במחשבות רפלקסיביות שעלו לי בעקבות המחקר שלי על הנשים האפגאניות, תהיתי לא אחת איך אני הייתי חווה מפגשים מן הסוג הזה בפער של זמן, שפה ומקום.

    במפגשי התּוֹצִ'יָאק היה שיח ער ופתוח של הנשים על נשיות ומיניות. הנשים לא תפשו את עצמן רק כבעלות איבר פונקציונלי ללידת ילדים אלא מעבר לזה. הן שוחחו על עונג וארוטיקה ולמדו דרכים לשיפור איכות העונג המיני ואף התנסו בטיפולי צִ'יצִ'יָאק בחמאם על ידי אישה שהייתה מומחית לזה. ומה שמעניין הוא שהנשים כינו אותה מָאמָא – מיילדת, ואולי ברמה הסמלית היא הייתה המיילדת של התודעה המינית של הנשים. על אף היותי בת הקבוצה (שני הוריי הם אפגאנים) ודוברת השפה (דָרִי), לקח למידעניות שלי שנים מספר עד ששיתפו אותי בתכנים של המפגשים הסודיים.
    במפגשי התּוֹצִ'יָאק נחגגו גם טקסי מעבר נשיים. אחד מהטקסים הללו הוא טקס 'הנזיד האדום' ('אָשְ-יִ סוֹרְחְ'). הטקס נערך לכבוד נערה שקיבלה בפעם הראשונה את הוסת. הנשים היו עורכות טקס סודי ובו הן היו מבשלות את הנזיד שהותקן מעדשים אדומים, פרוסות של סלק, מיץ רימונים ועוד תבלינים אדומים. הקדירה המהבילה והלא ממש טעימה (טעמי האישי) הונחה על גבי כּוּרְסִי – שולחן קטן שמתחתיו בערו זרעי קטורת האֶסְפָּאנְגְ'.
    הנשים היו מתכנסות ומניחות על השטיח מתנות סמליות בצבע אדום ויושבות על כריות הסבה סביב קדירת הנזיד האדום. בטקס הנערה עברה שלושה מבחנים: מבחן הסבלנות, מבחן החכמה ומבחן האומץ. האישה הקשישה ביותר שנכחה בטקס האכילה את הנערה בנזיד האדום על מנת להעצים את פריונה.

    המבחן הראשון בטקס הנזיד האדום היה מבחן הסבלנות. הנשים היו נותנות לנערה פקעת סבוכה של חוטים. עליה היה להתיר בסבלנות את הקשרים ולמיין את החוטים על פי צבעים. לאחר מכן הנערה הייתה לוקחת חוט, מוסרת לאישה שישבה במעגל ושואלת אותה שאלה על החיים. כל אישה הייתה עונה מחכמת הלב שלה. אין אמת חיים אבסולוטית, המשאב הינו חכמתה וניסיונה העשיר של האישה. לאחר המענה לשאלה הראשונה, הנערה הייתה ממשיכה ופונה לאישה נוספת וכך הלאה. את קצוות החוטים היו הנשים קושרות ומגלגלות מחדש לפקעת. הנערות היו שומרות את פקעת החוטים כקמע הגנה. לעתים הן סרגו מהפקעת כר חלומות, או שמיכה לוולד הראשון.

    המבחן השני היה מבחן החכמה או מבחן התושייה. האישה הקשישה, למודת הניסיון הייתה מספרת לנערה מעשייה בשם 'נְמֶכֶּה' (בסגנון 'היפה והחיה'). אחרי סיפור העלילה הייתה האישה עוצרת את היגוד הסיפור ומבקשת מהנערה להתיר את הקונפליקט בסיפור עד הסוף הטוב. החכמה או התושייה של הנערה נמדדה ביכולת המניפולטיבית שלה להגיע אל הסוף הטוב.

    המבחן השלישי נעשה בפאתי העיר או הכפר. הנשים היו מלוות את הנערה באמצעות עששיות אל פתח מערה. עליה היה לרדת במדרגות חצובות באבן אל תחתית המערה. שם ישבה אישה זקנה, מעין דמות מיתית. על הנערה היה להשקות אותה במים ובתמורה האישה הזקנה הייתה מברכת אותה: אַז גָ'אִי בְּרִי רָא בָּאשֶה – אַז גָ'אִי בְכּוֹנִי אוֹצָ'א בָּאשֶה – "באשר תלכי תמצאי דרך – באשר תחפרי תמצאי מים חיים". בעבודת השדה שערכתי בקרב הנשים האפגאניות, ספרו לי הנשים הקשישות כי המבחן השלישי דרש מהן אומץ רב. הן חששו לרדת את בטן המערה מפאת תקיפתן של ישויות דמוניות או חיות טורפות. הנשים עודדו את הנערה ותמכו בה באומרן: אנחנו השומרות עליך, אנחנו המגנות עליך, רוחך אמיצה כמו לביאה. רדי למטה וקבלי כוחות מאשת המערה ומברכתה'. המידעניות הוסיפו וספרו לי כי קולן של הנשים עודד אותן לרדת לבטן האדמה לקבל את ברכת האישה הזקנה לשוב למעלה ולצאת מפתח המערה כמו לידה מחדש. הנשים שחיכו בפתח המערה היו המיילדות שלה בטקס החניכה והן ברכו אותה בברכת 'סֶפִיד בָּאחְ'תְ בָּאשִי' – שהמזל שלך יהיה לבן. הנשים חלקו לנערה ולנוכחות בטקס את סוכריית הנֶבָּאט למילוי משאלותיהן.

    לאחר שלושת המבחנים של טקס הנזיד האדום, הנערה כונתה 'אישה' ויכלה לשוב אל חיי היום יום תוך כדי שהיא חוברת אל הנשים עצמן.
    למעשה, האישה הקשישה ביותר שהנחתה את הטקס הייתה מעין מיילדת למודת ניסיון שחנכה האת הנערה ויילדה אותה לתקופת חיים חדשה. המסע אל בטן האדמה – אל האישה המיתית שקיבלה מידיה של הנערה את המים החיים והשיבה לה בברכת הדרך ובחיים ארוכים ומלאי משמעות, היא זו שלמעשה העבירה לנערה באופן סמלי את מי השליה – נוזל החיים מהדור המיתי של הנשים לדור הנשי הצעיר שימשיך את הילודה והחכמה.

    על טקס הנזיד האדום שמעתי לראשונה בבגרותי. גרתי אצל סבי וסבתי בשכונת עמישב. שם קיבלתי בפעם הראשונה וסת. סבתי רצתה לערוך לי בווריאציה המקומית את טקס הנזיד האדום. אני השבתי בשלילה מוחלטת לכל מה שייצג את הנשים הגלותיות. רציתי להיות שייכת לתקופה חדשה למרחב אחר, 'מודרני' יותר. ובכל זאת השכנות שלנו באו לטקס והניחו על הסוּפְרֶה – מפת השולחן מתנות סמליות בצבע אדום (רימון, תפוח אדום, מפית רקומה בכלניות, אנפילאות מצמר אדום ושרשרת עם אבן אודם) אני ברחתי כל עוד נפשי בי והתחבאתי. רק בלילה חזרתי לבית סבתי, היא הגישה לי נָאן – לחם שאפתה בתנור החמר וגוֹל – ורד אדום שקטפה משיחי הוורדים שהיא גדלה בחצרה, ואמרה לי שהיא לא מבינה למה איני רוצה לחגוג את התבגרותי, היא עצמה הייתה שייכת לקהילה נשית שחגגה את הפריון וטקסי מעבר נוספים. ואז סבתי העניקה לי פתגם אחד כירושה ואמרה לי, צילה ג'וֹן (יקירה) בכל בוקר כשאת מתעוררת משנתך, שאלי את עצמך, נָאן וְגוֹל דָארִי, יש לך לחם ופרח – כי לחם זה לגוף ופרח זה לנשמה ואם יש לך זאת, אשרייך. את הירושה היפה הזאת אני מעבירה לכם בברכת הלחם לגוף והפרח לנשמה.
    צחוק הפעמונים של סבתי נשמע לי מאז שבתי הבכורה התבגרה וערכתי לה (בלי לעשות בושות, כמובן) את טקס הנזיד האדום ומאז אני מנחה טקסים אלו במקומות שונים בארץ.

    חותמת את מונולוג התּוֹצִ'יָאק בשיר על קסם הפריון:

    'הגוף של אמי הוא כמו עץ רימון' מתוך: אָנָאר בָּאלְחִ'י – ביוגרפיה סוּפית דמיונית.
    הגוף של אימא שלי הוא כמו עץ הרימון.
    יש ימים ודם יורד בין ירכיה.
    'זה דם הברכה', אומרת סבתא
    עוטפת את אימא בשטיח תפילה
    ושרה לה מזמורים בשפה עתיקה.
    עכשיו בא הדם אל בין ירכיי.
    סבתא עוטפת אותי בשטיח שלה
    ומברכת אותי 'ספיד באח'ת באשי' –
    שהמזל שלך יהיה לבן.
    אימא רוכנת על הקדרה ומבשלת לי את הנזיד האדום.
    אני נדבקת בשמחה הפורצת ממנה.
    סבתא מדליקה את בתי המנורה ומזמינה את הנשים להאכיל אותי
    חופן נזיד אדום מכפות ידן.
    'אנאר', אומרת ח'אנום עתארי,
    'למדי את סוד הפריחה והקמילה של פרחי הגן.
    למדי שורשים, עלים וזרעים מרפאים'.
    'אנאר', אומרת ח'אנום מאמא, 'האמיני בגופך,
    הוא יידע בעת הצורך להחלים בעצמו.
    הוא יידע את סוד התשוקה והלידה. האמיני'.
    'אנאר', אומרת ח'אנום נאלה, 'בכי עד כלות
    על פרידה מאהובייך. שחררי.
    לבם פועם בתוכך'.
    'אנאר', אומרת ח'אנום מורדה שור, 'זכרי ילדה
    גם במותך, אנחנו שריד של ציפור הסימורג,
    מתעוררות לחיים מתוך מותנו'.
    'אנאר', אומרת סבתא שלי. 'אל פחד ילדה,
    אהבי את העולם עד כלות. אהבי את אלוהייך.
    אהבי בני אדם, אהבי בעלי כנף וחיות. שמרי על חייהם.
    אכלי זרעים ופירות. אכלי שורשים – זה כוחנו'.
    'אנאר' אומרת ח'אנום נושתה, שירי מזמורים,
    שירי לעצמך, לסבתות שלך, לילדיך. שירי.
    כתבי שירה על גופך, על בטנך ושדייך. על כפות ידיך,
    על ירכייך, על עפעפיך.
    בלילה, כבתה אמי את בתי המנורות
    וכסתה אותי בשטיח התפילה של סבתא.
    'אנאר', היא לחשה, 'ילדתי אותך עם בית מנורה בלב.
    לכי בדרך בו יאיר לבך. קחי אתך
    את תיק הרפואה שנתנו לך הנשים שלנו.
    קחי את הברכות. הן ישמרו עלייך.'
    את תיק הרפואה שתפרה לי אמי שמרתי שבעים שנה.
    נשמרו בו ברכות הנשים שלנו וגרגרי רימון
    שנטלתי ביום ההוא מכפות ידיה של אמי.

     

    [לטור השלישי: טקס הנזיד הלבן]

    _________________________________________________________________________________________

    צילה זן-בר צור – חוקרת את הפולקלור של הנשים במרכז אסיה. מלמדת באקדמיה אנתרופולוגיה, אמנות ומגדר ומנחה טקסי מעבר.
    לאתר של צילה >


    להגיב
  • 'כותבת בדיו לבנה' – הטור של צילה זן-בר צור

    בכל עונה במעגל חיי אני כותבת בחומר אחר. עונה היא הלך רוח פנימי.

    זו לא  עונה המכונה בשם, סתיו או אביב, זה שלב בהתפתחות שלי.

    העונה הזאת שבה אני נמצאת היא עונת מעבר. או יותר נכון לומר, בהלך רוח של מעבר. ויקטור טרנר היה קורא לזה לימינאליות. מצב שהוא בין לבין.  הוא גם היה מצביע על קומיוניטאס בשלב הזה. האבחון המדיקלי היה מכנה זאת מנופאוזה – פתאום 'הפסיק לי הירח' (אבל דווקא עכשיו אני יותר ויותר יודעת למדוט על אורו של הירח, להתמלא ולגרוע בהבנה עמוקה שהיא מעבר לאריתמטיקה פשוטה). הסבתות האפגאניות שלי היו אומרות שאני בשלב בו הנשים מתאמנות להתמיר את הרחם שלהן מאיבר של הולדה לאיבר של חלימה וריפוי. ואצלן היה קומיוניטאס – קהיליות נשית. אחת עגנה בנפשה של השנייה. אחת חנכה את השנייה. הן תפשו את הקשרים שביניהן כמארג חיים. אין תחרותיות. אין היררכיה של יוקרה ומעמד. לשפה הזאת אני מתחברת. בשלבי מעבר יש תמורות.

    בעונה הזאת אני כותבת ב'דיו לבנה'. תדמיינו דיו מהולה בחלב אם. הדמיון הוא המחשה פואטית. הוא מרחיב את גבולות התודעה. מבחינתי לכתוב בדיו לבנה זה קודם כל ליצור תמהיל בין החלב של האימהות הקדומות שלי לבין דיו – ההחתמה האישית שלי. התמהיל הזה הוא תרופה בעבורי. את המונח 'דיו לבנה' טבעה ההוגה הפמיניסטית הלן סיקסו במאמרה 'צחוקה של המדוזה'. על פיה: "בכל אישה יש תמיד משהו מהאם הטובה, לכן כדי לייצג את עצמה ואת גופה היא כותבת בדיו לבנה. כתיבה ב'דיו לבנה' יוצרת שפה נשית שמתארת וחוקרת נושאים של נשים. אישה הכותבת כתיבה נשית מתאחדת עם הגוף הנשי האימהי". לשיטתה של סיקסו כתיבה נשית  מאופיינת בפיוטיות, ובאינטימיות. הכתיבה זורמת ושוברת את האחדות הליניארית של הזמן והדמויות.

    ומכאן שם הטור שאכתוב בו, 'כותבת בדיו לבנה'. השם מהדהד אל ספרי, 'כותבת במקל של כורכום' שלקוח מתוך קינה בשפת הדַרִי (השפה האפגאנית), בה הבת או הנכדה מקוננות על מותה של האם: קָאלַם סָר מִיכּוּנַם אָז זַרְצ'וּבֶּה – 'כותבת במקל של כורכום'. (הבית הראשון של הקינה: כותבת במקל של כורכום / עד מתי אשא את הסבל / עד שאראה את האור [שלה] / הוי, סבל עד מתי אשא [אותך] / חצי ממני לא נשאר / הסבל עד מתי / געגועיי אלייך / נזלו בדמעות עיניי). הנשים שחיו בתקופתה של סבתי באפגאניסטן לא היו אורייניות אך הן כתבו (רשמו סמלים) בתבלינים. במקל של קינמון הם כתבו ברכות, באניץ של זעפרן הן כתבו נוסחאות ריפוי ובמקל של כורכום הן כתבו קינות. הפעם זו אני שכותבת בדיו לבנה את חכמתן של הנשים שהיו האימהות הקדומות שלי, את הריטואלים ומסעות החניכה שהן עברו, את שירת חייהן.

    הסיפור על ח'אנום פאי לנג ( 'כותבת במקל של כורכום', עמ' 47) מעורר את הזיכרון שבי על אותן אימהות קדומות שידעו למהול דיו בחלב כפורמולה של ריפוי.

    חָ'אנוּם פָּאִי לַנְג

    מעבר לגג החמר שלנו בעיר קנדהאר היה בוסתן של עצי דובדבן. מעבר לבוסתן היה הר לבן ומעבר לו בקתה שבפתחה כד מים ועליו רוכנת חָ'אנוּם פָּאִי לַנְג. לפני ששמעתי את שמה ידעתי על קיומה, כי בכל פעם שהייתה שרה למים, הם היו נרעדים ומשמיעים צליל שהיה מעיר אותי משנתי. פעם אחת ויחידה פגשתי אותה. זה היה כשאימא שלי לקחה אותי אליה, בגלל שנכנסו בי רוחות וחוללו בי סערה.

    "נדבקו בה רוחות פרצים," אמרה אימא שלי לחָ'אנוּם פָּאִי לַנְג. וזו צלעה אל כד המים שלה, ויכולתי לראות אותה מאחור ואת שתי הצמות שלה השזורות משערות בצבע ירוק ונחושת.

    "זה מהזקנה," אמרה אימא שלי והזהירה אותי שלא אביט בעיניה של חָ'אנוּם פָּאִי לַנְג, כי תמיד יוצאים משם נחשים ומשאירים את הנשל שלהם בעיניים של אלה שמביטים בה. נזהרתי טוב טוב שלא להביט בנחשים של חָאנוּם פָּאִי לַנְג, כי לא רציתי שישאירו לי את הקליפות שלהם ויסתירו לי את העולם. חָ'אנוּם פָּאִי לַנְג שרפה אֶסְפַּאנְג' [זרעי קטורת] וקראה שלוש פעמים "פָּאריז פָּא רישְתֶה  [רגלי השדים, סורו מכאן]" ונתנה לי לשתות דיו בחלב שהיא הכינה. "חת שתיים," היא אמרה, ואני שתיתי הכול בלגימה אחת. חָ'אנוּם פָּאִי לַנְג אמרה לאימא שלי: "זהו. הפרצים יצאו והרוחות נשארו." ואימא שלי לא הבינה כלום ושאלה מה ועוד מה. אני הבנתי הכול. חָ'אנוּם פָּאִי לַנְג נתנה לי חומר כדי שאכתוב את הרוחות שבי. שבעים מחברות כתבתי בדיו שבתוך גופי. כל שנה מחברת אחת, ובכל דף יש נשל מיובש מהמבטים של פָּאִי לַנְג. אני מתחילה לקרוא את המחברת הראשונה שלי:

    מעבר לגג החמר שלנו בעיר קָנְדַהָאר היה בוסתן של עצי דובדבן. מעבר לבוסתן היה הר לבן ומעבר לו בקתה שבפתחה כד מים ועליו רוכנת ילדה ושמה דוֹחְתָּר פָּאִי לַנְג. והיא מאמנת נחשים שיהיו עוזרי הרפואה שלה, והיא קוראת לי בשמי. ואני באה, אבל נעצרת בבוסתן של עצי הדובדבן וקוטפת פֵרות אדומים ומתוקים. צופה ברעדה בהר הלבן, ובן רגע הוא הופך לעמק שמוליך אותי הביתה.

    [לטור השני: טקס הנזיד האדום]

    —————————————————————————————————————————————————–

    צילה זן-בר צור – חוקרת את הפולקלור של הנשים במרכז אסיה. מלמדת באקדמיה אנתרופולוגיה, אמנות ומגדר ומנחה טקסי מעבר.
    לאתר של צילה >


    להגיב
  • מסע השלום יוצא לדרך

    * * *

    עשרות אלפי נשים מכל הקשת הפוליטית בישראל, ראשי רשויות, אנשי תרבות, נשים פלסטיניות, אישי ציבור ועוד, ישתתפו באירועי "מסע השלום" שיתקיים בחודש הבא בקריאה להסכם מדיני.

    הקמת אוהל השלום הגדול בעולם, עצרת המונית בירושלים, השקת "כנסת הנשים" ועוד- הם חלק מאירועי "מסע השלום" אותו מובילה תנועת נשים עושות שלום, שיחל ב- 24 בספטמבר עד ל-10 באוקטובר. המסע ייערך בהשתתפות עשרות אלפי פעילות ותומכות מכל רחבי הארץ, אלפי נשים פלסטיניות, ח"כים, ראשי רשויות, אישי ציבור, אנשי רוח ותרבות ועוד

    המסע יחל ב- 24.9  (יום א', ד' בתשרי) בשדרות והנגב המערבי וימשיך באירועים נלווים בכל רחבי הארץ – בדימונה ובערבה בעוטף עזה ואשקלון, בתל אביב ובנצרת. האירועים יסתיימו ב- 10.10 (יום ג', כ' בתשרי) בעצרת המונית מול בית ראש הממשלה בירושלים, הקמת סוכת השלום הגדולה בעולם והשקת "כנסת הנשים", במטרה להניע את הפוליטיקאים משני הצדדים לפעול למען הסכם מדיני. במהלך המסע יוקם אוהל השלום הגדול בעולם בהשראת אוהל הגר ושרה בערבות ים המלח ובהשתתפות עשרות אלפי נשים יהודיות ופלסטיניות.

    במסע ייקחו חלק עשרות אלפי פעילות ותומכות מכל רחבי הארץ, אלפי נשים פלסטיניות, ח"כים, ראשי רשויות, אנשי רוח ותרבות ועוד. כמו כן, בימים אלה הולך ונרקם דגל השלום הגדול בעולם שעליו רקומים מסרי שלום ודו קיום ויונף במהלך המסע.

    המסע מהדהד את אירועי צעדת התקווה בהם השתתפו בשנה שעברה אלפי נשים וכלת פרס נובל לשלום ליימה גבואי מליבריה. הצעדה שבעקבותיה הוכפל מספר החברות בתנועה, סימנה את תחילת הפעילות הפרלמנטרית של התנועה ועליית מדרגה בפעילותה מול מקבלי ההחלטות. במהלך השנה הוקמה בכנסת ביוזמת התנועה "שדולת הנשים למען ביטחון ושלום", נכתב שיר שלום המושמע שוב ושוב בכל העולם ובהשראת צעדת התקווה נערכו צעדות נשים במדינות רבות. בין חברות התנועה – השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, הסופרת צרויה שלו, חברת הכנסת לשעבר אתי לבני, הזמרת והיוצרת יעל דקלבאום ושורה של נשים מרשימות אחרות.

    תנועת נשים עושות שלום הוקמה לפני שלוש שנים בעקבות מבצע "צוק איתן" וצמחה להיות תנועת השטח הגדולה בישראל. חברות בתנועה למעלה מ-24,000 נשים  מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים – אמהות לחיילים, דתיות, מתנחלות, חילוניות, ערביות, נשים ממשפחות שכולות, סטודנטיות, תושבות עוטף עזה ועוד. שותפות לה גם נשים רבות בצד הפלסטיני. התנועה פועלת ללא לאות בקרב קבוצות שונות בחברה הישראלית, בצפון ובדרום, בעיירות פיתוח דרך התנחלויות ועד ערים וקיבוצים במרכז הארץ.

    התנועה אינה תומכת בפיתרון מסוים או בתכנית שלום זו או אחרת אלא פועלת לקידום תמיכה ציבורית רחבה לסיום הסכסוך בהסכם מדיני. זאת, מתוך אמונה שנשים צריכות לקחת אחריות על עתיד ילדיהן ומתוך התפיסה ששילובן של נשים בתהליכי פיוס מגבירים את הסיכוי לשלום בר קיימא, בהתאם להחלטה 1325 של האו"ם.

    לו"ז אירועי המסע:

      24.9 – שדרות והנגב המערבי – טקס השקת אירועי המסע
      26.9 – האירוע המרכזי בדרום– בדימונה בהשתתפות ראש העיר
      3.10 – האירוע המרכזי בצפון– בנצרת
      6.10 – "הלביאות באות"-  בתל אביב

      8.10 – היום המרכזי

    הקמת "אוהל הגר ושרה"- בערבות ים המלח בהשתתפות אלפי נשים פלסטיניות וישראליות.
    בערב תערך עצרת המונית בירושלים

     9-10.10 – הקמת סוכת השלום בירושלים והשקת כנסת הנשים

    מסע השלום – לו"ז מלא


    להגיב
  • איך לגרום לפעילות הגופנית שלכם להיות יותר אפקטיבית (יהלי שפהרד)

    [יהלי שפהרד]

    כל שבת החברה נפגשים עם האופניים בקצה השביל ומשקיעים ברכיבה מאומצת…
    את הולכת עם חברה פעמיים בשבוע להליכה בחוף הים…
    הקטע שלך זה לרוץ עם אוזניות כל ערב… את אוהבת לשחות בבקרים…

    זה מצוין. אז איך יכול להיות שאתם עדיין לא רואים תוצאות? שעדיין יש כמה ק"ג עודפים?…

    כמו בכל דבר בחיים, גם בספורט – צריך לגוון. אדם יכול לעשות אימון קבוע במשך חודשים ולהגיע לתוצאות מסוימות אבל לא להתקדם משם הלאה. למה לא ממשיכים לרזות? למה הגוף לא מתעצב כמו שרצינו? למה אנחנו לא מצליחים לעמוד במשימות יותר קשות כמו – להגדיל טווחי תנועה, להגדיל טווחי סיבולת, לעלות בהישגים?

    אז למה בעצם ?

    הגוף שלנו הוא מכונה סתגלנית מאוד. כשאנחנו מתחילים פעילות חדשה – בהתחלה, הפעילות מהווה אתגר – ובהמשך הגוף מתייחס לפעילות כאל הרגל קבוע ולכן לא מושקע מאמץ. וללא מאמץ – אין התקדמות. אז זה בדיוק הזמן בו אנחנו צריכים להחליף פעילות, לגוון או להגדיל עצימות.

    אז כן. אתם יכולים להישאר באותה פעילות ספורטיבית גם שנים ופשוט להגדיל עצימות כל פעם שהגוף מסתגל והדברים נעשים קלים יותר וכך תמשיכו להתקדם ביכולת הספציפית לאותה פעילות. אבל, כאן אתם נתקלים בבעיה אחרת – כי כשאנחנו מדברים על לחיות בגוף בריא יותר וחזק יותר שיהיה עמיד יותר מפציעות ובעל יכולות ספורטיביות טובות אנחנו חייבים להתייחס לכל מרכיבי הכושר באשר הם – כוח, סיבולת שריר ולב ריאה, גמישות, מהירות, קואורדינציה מוטורית ויציבות . אין פעילות אחת שתוכל לכלול את כול המרכיבים יחד. ובטח לבטח אם מדובר בלהתחטב ולשפר את הנראות החיצונית.

    אז מה עושים?

    למשל – רוכבי אופניים מפעילים שרירי גוף תחתון בעיקר והרכינה קדימה יכולה ליצור בעיות בגב וחולשה. כדי להגדיל את ההתקדמות בכושר הגופני הכללי (וגם באופניים) מומלץ להוסיף לרכיבה אימון כושר נוסף – שיכלול אימון כוח לחיזוק הגוף וכוח מתפרץ, גמישות, עבודה על שרירי השכמות והגב לשיפור היציבה.

    דוגמה נוספת – הליכות – בואו נדבר על זה רגע.. זה נחמד, משחרר, מרגיע ובהחלט התחלה טובה למי שלא זז שנים. אבל אם אתם רוצים תוצאות – חיזוק הגוף, חיטוב, הרזיה – אתם יכולים להתחיל בהליכה אבל אחרי חודשיים של הליכה פעמיים בשבוע במשך שעה, ההתקדמות תיעצר. אתם צריכה לעבור לאימוני כוח ופעילות אירובית בעצימות גבוהה יותר.

    דוגמאות לשילובי ענפי אימון – אני מאוד ממליצה לאמץ טכניקה של אימון קבוע בסוג הספורט שאתם אוהבים ולהוסיף לו אימון נוסף לפי הפירוט כאן. כמובן שתמיד מוזמנים להתקשר ולהתייעץ.

    * אימון ריצה + אימון כוח פונקציונלי ופילאטיס
    * אימון כוח מכשירים (חדר כושר) + שיעור אירובי, אימון כוח עם TRX
    * רכיבה על אופניים + HIIT (אימון אינטרוואלים) ופילאטיס
    * הליכה + TRX ושיעורי אירובי
    * ריקוד או זומבה + TRX, כוח פונקציונלי
    * טניס + קיקבוקס, כוח פונקציונלי ופילאטיס
    * שחיה + TRX, קיקבוקס

    מזמינה אתכם לבוא לאימון התנסות במתנה בסטודיו שלי, בבית בנגורה רחוב המושב 44 בכרכור שם תוכלו להתאמן במקצועיות ולהגיע לתוצאות מהר.

    כושר לחיים טובים מציעה אימונים אישיים ובקבוצות קטנות (עד 8 אנשים) בסטודיו ובבית הלקוח.
    אימונים כושר במגוון השיטות המובילות בתוחם: פילאטיס מזרון, TRX ,HIIT ,FUNCKFIT, אימהות ותינוקות, עיצוב דינאמי, קיקבוקס, אירובי דאנס, זומבה מדרגה ועוד.

    להתראות!

    יהלי שפרד, 052-5606827    |    אתר    |   פייסבוק

    יהלי שפרד מאמנת כושר בכירה ומוסמכת ועל ידי Australian Institute Of Fitness
    הכשרות: פילאטיס, איגרוף, אימון פונציונאלי, אימוני חוץ, Body Jam ,Shabem ,TRX, מדריכת סטודיו ומאמנת אישית לאוכלוסיות מיוחדות.  


    להגיב
  • חודש נשי בתיאטרון הידית

    לקראת יום האישה הבינלאומי, החל השנה ב- 8.3.15, תיאטרון הידית יוזם ומארח סדרה של מופעים והתרחשויות אשר במרכזם נשים. אנחנו פותחים מרחב של אפשרויות התייחסות להוויה הנשית ולכל מה שקיים, עולה ומתעורר מתוכה, לעיתים בתנופה ומתוך להט ובערה ולעיתים מתוך חילחול עמוק.
    בתוך המהלך הזה אנחנו לא שוכחים לשאול מה ערכן של הבחנות מגדריות בשדה היצירה והאם יש או ראוי שתהיה יצירה 'נשית'.
    לכל ההתרחשויות מוזמנים גברים ונשים כאחת.

    פירוט האירועים:

    יום א' (8.3) 9:00-14:00:
    השראה נשית | בוקר קהילתי של נתינה ויצירה | ביוזמת מיכל ליבדינסקי
    האירוע פתוח לנשים בלבד ומתקיים ללא תשלום.

    יום ה' (12.3) בשעה 20:30:
    הקרנת הסרט הדוקומנטרי "האויבת שלי, השותפה שלי" + שיחה עם הבמאי דוקי דרור
    מחיר כרטיס: 35 ₪

    https://www.facebook.com/events/339068159615328/?fref=ts

    יום ו' (13.3) בשעה 13:00:
    תערוכה: "חללית / גן עדן" – מפגש עם האמניות – מרגו גראן ויערה ברקן
    https://www.facebook.com/events/1616410261923265/?ref=5

    מוצ"ש (14.3) בשעה 20:30:
    "אמא של דיקטטור" | הצגת יחיד מאת ובביצוע מיכל סבירוני
    מחיר כרטיס: 50 ₪
    https://www.facebook.com/events/849078368467408/?ref=5

    יום ה' (19.3) בשעה 20:30:
    "אום מוחמד" | סמדר יערון – המרכז לתיאטרון של עכו
    מחיר כרטיס: 70 ₪
    https://www.facebook.com/events/474075792731648/?ref=5

    מוצ"ש (21.3) בשעה 20:30:
    "אני רוצה ג'יפ אדום" | הקומיקאית טלי ורד קפלן
    מחיר כרטיס: 35 ₪
    https://www.facebook.com/events/1538730506405938/?ref=5

    יום ה' (26.3) בשעה 20:30:
    "קונפטי פואטי" | המשוררת זוכת הפרסים נעם פרתום במופע סולו אנפלגד
    מחיר כרטיס: 50 ₪
    https://www.facebook.com/events/407650802743290/?ref=5

    מוצ"ש (28.3) בשעה 20:30:
    "כל הדרך אלי – מופע נשי" | מיכל ליבדינסקי ועדי ארנון
    מחיר כרטיס: 60 ₪
    https://www.facebook.com/events/719539168144336/?ref=5

    *ציור: מרגו גראן
    *עיצוב: שושנה

    לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים:
    תיאטרון הידית 077-5301381
    https://www.eventer.co.il/user/hayadit

     —
    וכמה מילים של מרגו גראן, הציירת הנפלאה שעובדת עם תיאטרון הידית ואף אחראית על הלוגו של התיאטרון – 
    שיתופי פעולה בין יוצרים הוא דבר שהכרתי אבל חוויתי יותר, מאז שאני חיה כאן בכרכור. בינואר פנתה אליי שירי ג'ורנו, מייסדת ובמאית תיאטרון הידית ושאלה אם יעניין אותי לעבוד איתם על כרזה לפרסום חודש אירועי יום האישה בתיאטרון. יחד עם המעצב הגרפי עפר כהנא שמעניק מכישרונו והיבטו הייחודי לתיאטרון, החליטו שרוצים 'טייק עכשווי' על הציור של פרידה קאלו, האהוב על עפר באופן מיוחד ~ ציור בשם "מה נתנו לי המים" (1938).
    כשהראו לי את הציור, היו לי שתי תגובות מקבילות: שם הציור ורגלי הדמות המבצבצות מתוך האמבטיה, דברו אליי והתכתבו עם ציורים ותכנים מהשנתיים האחרונות, הקשורים לחיים, נשיות וגבריות, תנועה, זרימה וריענון. מצד שני, האופי הסוריאליסטי של הציור שונה מאד מהגישה הציורית שלי…אהבתי את האתגר.
    לאחר שבועיים של ניסיונות ולצד השראה משיר של רילקה שעפר שלח לי, שמתי לק שחור על ציפורני כפות הרגליים, הורדתי את מעט האבק שהספיק להצטבר על הסבונים החדשים לתינוק וביימתי את עצמי באמבטיה. מתוך עשרות צילומים שצילמתי, בחרתי אחד כהשראה לציור, בו הרגשתי שהתכנים של פרידה באים לידי ביטוי בשפה שלי. התכנים הפאליים לצד הנשיים וההתמודדות עם השאלה הפתוחה אודות 'אישה עכשווית מהי' ~ לפניכם תהליך העבודה והתוצאה.

    אנו סובלים זאת תכופות: להבות לאפר נעשות
    אך באמנות: האבק נעשה ללהבת אש.
    הנה הכישוף.
    לתחומו של הקסם
    המילה המוכרת כמטפסת מעלה נדמית
    אך למעשה היא כקריאתו של התור
    הקורא ליונה לא נראית
    [מתוך השיר 'קסם' של רילקה] o
    הציור המקורי של מרגו גראן


    להגיב
  • הדרכה מקצועית ליולדת לפני ואחרי הלידה

    הדרכה מקצועית ליולדת
    לפני ואחרי הלידה

    פגישת הכרות לפני הלידה
    בביתך או אצלי בקליניקה
    הדרכה וייעוץ לקראת החזרה הביתה
    למציאות אחרת חדשה

    ביקורי בית לאחר הלידה
    הדרכה לטיפול בתינוק
    הדרכה להנקה ותמיכה בך

    ליווי אישי תמיכה וייעוץ
    התייחסות פיזית ורגשית
    עזרה בפתרון בעיות והתמודדות עם קשיים

    ייעוץ אישי טלפוני
    054-3188718
    ופגישות אישיות באזור  חוף כרמל עד חדרה

    התייחסות אישית ומקצועיות
    ליאת הרצוג
    אחות מוסמכת תואר ראשון
    (טיפת חלב , בי"ח לילדים קליפורניה)
    מדריכת הנקה (בי"ח בני ציון)
    אמא לחמש (שתיים תאומות)
    liat@herzogemail.com | 054-3188718


    להגיב
  • על טראומה והחלמה (לאומית)

    [מאת: רוני כ"ץ]

    אז איך אתן מגיבות בימים האלה?
    ?Fight? Freeze? Flight

    אחרי שיומיים הסתובבתי בדיכאון. הבנתי שזה מה שקורה לי.
    אני בטראומה. וכנראה שאני לא היחידה.

    זה היה השבוע שלי.

    דבר ראשון רציתי לצעוק שלא יכול להיות שזאת המציאות שלנו.
    הייתי צועקת אבל איבתיסאם מרענה הקדימה אותי בפוסט שלה בפייסבוק:
    "אוף!!! יש לי רעלת גברית.
    הם המאיימים, החוטפים, הרוצחים, הכובשים, התוקפים, ההורסים, המתלהמים, המדליפים, המתפללים, המשקרים, החוקרים, המפרשנים, הנואמים, המתקרבנים והם טופחים לעצמם על השכם"
    אחר כך נאלמתי דום אל מול גלי האלימות הפיזית והמילולית, ברחוב וברשת. פשוט לא היו לי מלים בכלל רק מחנק בגרון ומועקה בחזה.
    ולא מעט רגעים בין לבין ביכיתי את העובדה שיש לי רק דרכון אחד. לו רק הייתי יכולה לקום וללכת. עכשיו.

    טראומה. כבר אמרתי?

    אבל אני כאן. ואני לא יכולה לשתוק יותר. ואני לא מוכנה להשלים עם מעגל הכוח וטירוף הטסטוסטורון באויר.

    מתחת לאלם הזה יש קול פנימי שזועק את הידיעה שאפשר כאן אחרת, ושאת הטירוף הזה אפשר לעצור.
    וכבר אמרו לי שאני נאיבית.
    וכבר אמרו לי שאין עם לדבר (אמונה רווחת בשני צידי הסכסוך).
    וכבר אמרו לי – אז את מתנגדת לאלימות ולכיבוש ולשימוש בכוח. אבל מה את מציעה? יש לך רעיון יותר טוב?

    אם התקוה בת שנות אלפיים, מאיפה מגיע הייאוש הפטליסטי הזה, שאומר שאין שום סיכוי שמשהו כאן הולך להשתנות?
    זה קרה בדרום אפריקה. זה קרה באירלנד. וגם כאן זה יכול לקרות.

    אז הכנתי רשימה של 6 דברים שעוד לא ניסינו כדי להביא לסיום הסכסוך.
    (רמז – אני מאמינה שיש סבירות גדולה יותר שנשים יוכלו לבחור במהלכים כאלו)

    ביטוי של כאב ופחד – שהוא נטול האשמה, כעס ואיומים. פשוט להרגיש ולבטא עד כמה כואב לנו להיפגע, ועד כמה אנחנו מפחדים, ברמה ממש הישרדותית.

    • להקשיב באמת לכאב בצד הפלסטיני. גם שם יש אמהות שכולות. הרבה.
    • לנסות ממש להבין איך זה לחיות לאורך עשרות שנים תחת שלטון צבאי, בלי חופש תנועה, בלי חופש ביטוי, בלי זכויות משפטיות. איך זה להיות אזרח נטול זכויות.
    • להכיר ולקחת אחריות בחלק שלנו בגרימת כאב לכל כך הרבה א/נשים חפים וחפות מפשע
    • להכיר בכמה הכיבוש עושה לנו רע. לנו. לא להם. מה קורה לכל החיילים ששלוש שנים עומדים במחסומים ופושטים על בתים. האם הם מגיעים הביתה ועוטים מעטה רך, אוהב וקשוב לבנות זוגן? האם הם נהיים אבות טובים?
    • והניסוי הגדול מכולם שעדיין לא נוסה בעולם המערבי – להרכיב צוותי משא ומתן שכוללים לפחות 50 אחוז נשים. מהפכני, לא?
      אין לי בלעדיות על הרעיון הזה. קוראים לזה החלטה 1325 של האו"ם. הנה דף הפייסבוק של נשים מנהיגות לשלום ובטחון – 1325. 
      ולמה הניסוי הזה כל כך מפחיד? שווה להקשיב לתשובתה של ד"ר אורלי לובין, לשאלה למה דחתה מערכת הביטחון את בקשתן של 4 נשים מרצועת עזה לעבור לגדה המערבית כדי להשלים את לימודיהן לתארים מתקדמים במגדר, דמוקרטיה וזכויות אדם.

    אחרי שננסה את כל אלו, אני מוכנה באמת להתייאש. בינתיים, יש לי תקווה.


    רוני כ"ץ – נאמנה עיקשת לקול הפנימי ומאמינה כי ריפוי הוא אפשרי. מלווה, מגשרת ומנחה בשיטת תקשורת מקרבת (תקשורת לא אלימה) מלווה נשים בתהליכי ריפוי עמוקים
    לפייסבוק של רוני >
    (
    צילום, אביב פרץ)


    להגיב
  • יוני(יולי)סקס בתיאטרון הידית!

    אנו מזמינים אתכם לקחת חלק ולהשתתף במגוון של פעילות אמנותית, קהילתית, תרבותית, העוסקת כולה בנושאים ארוטיקה, תשוקה ויצריות.
    מיניות היא נושא גדול המצוי בכל והכל מצוי בו, וכשעבדנו על האירוע התיאטרוני "שלוש אצבעות מתחת לטבור" פתחנו את הדלת ויצאנו למסע חקר תודעתי אמנותי שבמהלכו פגשנו אפשרויות שונות, פחדים, דחפים, תחושות, העדפות, תפיסות עולם ומשאלות של הלב, אותם חלקנו ביצירה זו.
    באירועי יוני – יולי בתיאטרון, מוצע מגוון אירועים הנוגעים בנושא דרך קולות, זוויות מבט ומדיות שונות.
    זו הזדמנות לקחת חלק, להסתקרן, להתחקות, לחלוק, לחשוף, להתעורר, לעורר שאלות, להטיל ספק, להתדיין, להתחכך ולחגוג ביחד את עצמנו. בואו באהבה ובתשוקה!

    אירועי חודש יוני:

    שישי 6/6/14, 10:00-18:00
    Songs Of My Soul- אידה קלרובה (צ'כיה) בסדנת שירה צוענית
    אידה קלרובה, הזמרת המפורסמת מצ'כיה, הידועה בכינויה 'הקול של הצוענים', מגיעה לארץ לסדנת שירה חד פעמית בתיאטרון הידית.
    הסדנא מיועדת לכל מי שאוהב מוזיקה- כל אחד יכול לשיר!
    עלות הסדנא: 250 ₪
    דף האירוע: https://www.facebook.com/events/229549603910119/?fref=ts#

    מוצ"ש 7/6/14
    20:30- נשים עושות גברים, קבוצת היוצרים של תיאטרון הידית.
    קבוצת נשים יוצאת למסע חקר אמנותי בעקבות נושא הגבריות. האישה משחקת גבר כדי ללמוד עליו, כדי ללמוד על עצמה.
    כרטיסים: 35 ₪
    דף האירוע: https://www.facebook.com/events/633438570070947/

    שלוש אצבעות מתחת לטבור

    חמישי 12/6/14
    20:00- שלוש אצבעות מתחת לטבור
    יצירת מקור של אנסמבל תיאטרון הידית.
    מסע בירור של המותר והאסור, האפשר והאפשור, הקבלה והנוחות של האדם עם עצמו, עם גופו, עם תשוקתו. גילוי חדוות הגוף מול התניות תרבותיות, איסורים, עיוותים, דיכוי החופש הפנימי, הראשוני האותנטי.
    כרטיסים: 60 ש"ח בהזמנה מראש, 70 ש"ח בקופה.
    דף האירוע: https://www.facebook.com/events/347920965334277/

    21:30- "שירים מהבידיבום"- שואו מאת נעם פרתום ויונתן כנען
    מופע קוקטייל פופואטי על בסיס טקסט ומוזיקה עם שפריץ הומור והרבה נשמה.
    נעם פרתום- משוררת, פרפורמרית, עיתונאית ומנחת סדנאות כתיבה וספוקן וורד. ספר ביכוריה – ״להבעיר את המים באש״- ראה אור בהוצאת חרגול-עם עובד באוקטובר 2012 ומאז הודפסה כבר מהדורה שלישית שלו. בימים אלו כותבת סדרת טלוויזיה בשיתוף 'דנה עדן ושולה שפיגל הפקות' ומתרגמת ספר שירים מאוירים מאת של סילברסטיין עבור הוצאת 'מודן.
    כרטיסים: 50 ₪
    דף האירוע: https://www.facebook.com/events/1453674868213055/

    מוצ"ש 14/6/14
    20:00- שלוש אצבעות מתחת לטבור + שיחה עם השחקנים והבימאית.
    יצירת מקור של אנסמבל תיאטרון הידית.
    מסע בירור של המותר והאסור, האפשר והאפשור, הקבלה והנוחות של האדם עם עצמו, עם גופו, עם תשוקתו. גילוי חדוות הגוף מול התניות תרבותיות, איסורים, עיוותים, דיכוי החופש הפנימי, הראשוני האותנטי.
    כרטיסים: 60 ש"ח בהזמנה מראש, 70 ש"ח בקופה.
    דף האירוע: https://www.facebook.com/events/347920965334277/

    חמישי 19/6/14
    20:00- הקרנת הסרט "אליס"- זוכה פרס השחקנית, התסריט וציון לשבח לבמאית צעירה פסטיבל ירושלים 2012 + שיחה עם בימאית ויוצרת הסרט- דנה גולדברג
    כרטיסים: 35 ₪
    דף האירוע: https://www.facebook.com/events/1428786504051426/

    מוצ"ש 21/6/14
    20:00- שלוש אצבעות מתחת לטבור
    יצירת מקור של אנסמבל תיאטרון הידית.
    מסע בירור של המותר והאסור, האפשר והאפשור, הקבלה והנוחות של האדם עם עצמו, עם גופו, עם תשוקתו. גילוי חדוות הגוף מול התניות תרבותיות, איסורים, עיוותים, דיכוי החופש הפנימי, הראשוני האותנטי.
    כרטיסים: 60 ש"ח בהזמנה מראש, 70 ש"ח בקופה.
    דף האירוע: https://www.facebook.com/events/347920965334277/

    21:30- פאנל ארוטיקה ויצריות בהשתתפות אנשי אמנות ורוח מתחומי ידע ועניין שונים.

    מוצ"ש 28.6.14
    20:30- פרויקט S- סצנות סקס מהחיים
    ראיונות חושפניים על הגוף, התבגרות מינית, פנטזיות, פורנו ואהבה הולידו ערב קורע, נוגע ומחרמן.
    תיאטרון "כאן" מציג מחזה המבוסס על שיחות על סקס שנערכו עם אנשים אמיתיים, ועובדו בחסד לשפה תיאטרונית מרתקת, מגרה, ומעוררת מחשבה, המציגה דפוסים שונים ומשונים של יחסי מין בלי פוטושופ ובלי הנחות.
    סקס ממלא את המרחב הפרטי, הציבורי, הפוליטי, הצבאי, המשפטי, התקשורתי. סקס מוכר.
    אבל על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על סקס? מה מותר להגיד ומה אסור? האם השחרור המיני והדיבור החופשי מאפשרים מפגש בגובה העיניים או שהכל הפך לפורנו? ומה לעזאזל קרה לאהבה?
    שחקנים: אסתי זקהיים, טליה מנשה, אודליה סגל, חי מאור, נדב ניר, רמי קאשי
    בימוי: שלמה פלסר
    מחזה: עידו בורנשטיין
    כרטיסים: 60 ש"ח בהזמנה מראש, 70 ש"ח בקופה
    לדף האירוע: https://www.facebook.com/events/807544395931013/

    אירועי חודש יולי:

    רביעי 9/7/14
    18:30- הרצאה: "שיטת שירז- סוד המיניות של הלידה"- שירז אריאל
    מידע מרתק על שילוב המיניות בלידה ככלי עזר והגנה- עובדות מהשטח וסיפורים מעוררים מהארץ ומהעולם על אחד הגילויים המפתיעים של העת המודרנית- תרומתה של האורגזמה הנשית ללידה. מתאים לכל מי שסקרן על נפלאות הגוף האנושי, לזוגות בהריון שמעדיפים לידה טבעית ורוצים לדעת על כול דבר שיכול לסייע לחוויה לעבור בטוב. נשות מקצוע מתחומי המיילדות מוזמנות.
    שירז אריאל- 46, מדריכת הכנה ללידה ותומכת לאחר לידה | חוקרת ומלמדת את תחום המיניות של הלידה ולאחריה | מדריכה זוגות ונשים. באופן פרטי 050-7555601
    *הכניסה ללא תשלום

    חמישי 10/7/14
    18:30- הרצאה: "נטושים בשטח- הורות מכוונת בעידן הפורנו"- מרגנית ארז
    במציאות של מסרים מיניים מעוותים ועלייה בלחצים החברתיים, מעורבות והכוונה נכונה של ההורים בחיי הילדים חשובים מאי פעם. נשוחח בין היתר על התנהגויות מיניות של בני נוער, שאלות אופייניות לגיל וכלים התחלתיים לשיחה בריאה עם הילדים.
    מרגנית ארז- B.Ed בחינוך | מפתחת תכניות הדרכה לנוער | הורים וצוותי חינוך | מנחה ליחסים ולבריאות מינית מטעם האגודה לתכנון מהמשפחה | יועצת ב"דלת פתוחה"- רשת ייעוץ לבני נוער בנושא של מיניות ויחסים.
    *הכניסה ללא תשלום

    20:00- שלוש אצבעות מתחת לטבור
    יצירת מקור של אנסמבל תיאטרון הידית.
    מסע בירור של המותר והאסור, האפשר והאפשור, הקבלה והנוחות של האדם עם עצמו, עם גופו, עם תשוקתו. גילוי חדוות הגוף מול התניות תרבותיות, איסורים, עיוותים, דיכוי החופש הפנימי, הראשוני האותנטי.
    כרטיסים: 60 ש"ח בהזמנה מראש, 70 ש"ח בקופה.
    דף האירוע: https://www.facebook.com/events/347920965334277/

    מוצ"ש 12/7/14
    20:00- שלוש אצבעות מתחת לטבור
    יצירת מקור של אנסמבל תיאטרון הידית.
    מסע בירור של המותר והאסור, האפשר והאפשור, הקבלה והנוחות של האדם עם עצמו, עם גופו, עם תשוקתו. גילוי חדוות הגוף מול התניות תרבותיות, איסורים, עיוותים, דיכוי החופש הפנימי, הראשוני האותנטי.
    כרטיסים: 60 ש"ח בהזמנה מראש, 70 ש"ח בקופה.
    דף האירוע: https://www.facebook.com/events/347920965334277/

    חמישי 17/7/14
    20:00- שלוש אצבעות מתחת לטבור
    יצירת מקור של אנסמבל תיאטרון הידית.
    מסע בירור של המותר והאסור, האפשר והאפשור, הקבלה והנוחות של האדם עם עצמו, עם גופו, עם תשוקתו. גילוי חדוות הגוף מול התניות תרבותיות, איסורים, עיוותים, דיכוי החופש הפנימי, הראשוני האותנטי.
    כרטיסים: 60 ש"ח בהזמנה מראש, 70 ש"ח בקופה.
    דף האירוע: https://www.facebook.com/events/347920965334277/

    21:30- סגירת אירועי הקיץ: וידאו ארט, מוזיקה, אלכוהול וריקודים תחת כיפת השמיים

     

    מוצ"ש 19/7/14
    20:30- שעה עם אוכלי כל- שני גרנות ונבו רומנו
    על הבמה החשופה שני מופיעים, שני אוכלי-כל, גם הם חשופים לחלוטין. על בסיס זה נתפרת תנועתיות ראשונית המשתמשת בהרמוניה הטונאלית של הגוף כחומר גלם לבניית זרם של סצנות ומקטעים לא שגרתיים, מפתיעים ולעתים מצחיקים, כך שנוצר פסיפס הבוחן את התרבותי שבגוף ואת הגופני שבתרבות.
    כרטיסים: 60 ₪
    דף האירוע: https://www.facebook.com/events/518747461585005/

     

    להזמנת כרטיסים:
    דרך הטלפון: 077-5301381
    דרך האינטרנט: http://www.tixwise.co.il/he/website/2101


    להגיב
  • שאקטי קיץ – פסטיבל נשים

    שאקטי קיץ – פסטיבל נשים

    חוגגות בריאה חדשה

    29-31.5.14 בקמפוס גבעת חביבה

    חגיגה נשית של יופי, עומק ועוצמה

    סדנאות, טקסים, מופעים, ריקודים והמון חופש לעצמך במרחב ייחודי ומאפשר

     10

    זוהי הזמנה והזדמנות לבחור בך, לתת לעצמך זמן איכותי וייחודי עם נשים מופלאות, חברות, אחיות, אימהות, להניח למשימות ולשגרת החיים ולהצטרף ל-3 ימים ו-2 לילות של נשיות בבריאה.

    התהליך מתרחש בעשרה מרחבי פעילות – סדנאות ומנחות מדהימות והנחיות ייחודיות שחלקן הגדול נוצר בהתאמה לשאקטי, דרך מגוון מרחבים – שפע ושגשוג, יחסים ומיניות, ריקוד ותנועה, אימהות פריון ולידה, יוגה נשימה ומדיטציה, דימוי גוף, יצירה ויצירתיות, מוסיקה ותיאטרון, סדנאות ומסיבות בריכה, הקרנות סרטים, רבי שיח מרתקים, מתחמים לילדות ונערות, אמהות ותינוקות והריונית. המנחות, מתמסרות אל המסתורין ומאפשרות ליכולות ולכלים שלהן להשתלב ולהיפגש עם המשתתפות בגובה העיניים והלב

    הופעות של דין-דין אביב וליאת ציון על הבמה המרכזית ועוד הופעות של הרכב מתופפות עם רוני פרנס ויעל שרוני, שירה מקורית של שירה גולן, מרים טוקאן, הדר יעקוב וקרן סימן-טוב טל בצ׳אי שופ.

    בשטח הפסטיבל תוכלנה להינות מבזאר דוכנים צבעוני עם שפע בגדים, תכשיטים, תיקים, אמנות ויצירה נשית ועוד פינוקים.

    צ'אי שופ, ארוחות צמחוניות, בר מיצים טבעיים.

    מתחם טיפולים משמח גופנפש, מתחם מיסטיקה, סווט לודג´ (בתוספת תשלום) ועוד ועוד.

    אנחנו על הגבעה:
    כבר שלוש שנים שאנחנו בקמפוס גבעת חביבה – מקום מרווח וירוק עם מדשאות, בריכה גדולה, חדרי לינה, אזורי קמפינג נוחים, ברזיות ושירותים, מקום קרוב ונגיש (5 דקות מחדרה, סמוך לכביש 6).

    1025546_10201320462677760_1494041864_o

    כרטיסים ברכישה מוקדמת:
    עד התאריך 30/4 – 460 ש"ח
    עד ה-15/5 – 490 ש"ח לבוגרת
    2 נרשמות ומעלה במחיר מוזל – 460 ש"ח
    בין ה-15/5 ועד ה-28/5 – 520 ש"ח
    בקופות – 550 ש"ח

    נערות וילדות בין גילאי 5-15 משלמות מחצית מהמחיר, הכניסה עד גיל 5 חינם.

    הכרטיס כולל: כניסה לפסטיבל (לכל הסדנאות, הטקסים, המופעים ולשטח הבריכה) ולינה בקמפינג.

    חדרי אירוח ולינה:
    בגבעת חביבה מגוון אפשרויות אירוח. אנחנו ממליצות בחום לשריין לעצמך מיטה לסופשבוע הנעים הזה. בכל החדרים יש מזגן, שירותים ומקלחת צמודים לחדר. יהיה זה מקום להתרענן, לשים את הראש או לנוח לרגע.

    להזמנת כרטיסים ומיטות התקשרי למרכז ההזמנות הטלפוני שלנו: 052-367-73-73

    אירוע הפייסבוק >

    מצאי אותנו בפייסבוק בדף שאקטי העצמה נשית >

    מידע נוסף באתר שאקטי >


    להגיב
  • מה נשתנה הלילה הזה? נוספה לשולחן כוס מרים!

    עשתורת הבית, כלומר רענן, סיפר לי שהוא שמע על מנהג להוסיף לליל הסדר כוס נוספת לזו של אליהו – כוסה של מרים.
    מיד יצאתי לגוגל לחפש את המנהג, ופגשתי בעיקר את מרים. בת עמרם ויוכבד, משבט לוי, אחות אהרון ומשה.
    מרים הנביאה, העצמאית והדעתנית, הרואה למרחוק.
    מרים שהוליכה את הנשים בריקוד ובשיר בחציית ים סוף. מרים שבזכותה ליוותה את העם באר מים חיים במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר.
    איזו גיברת!

    כשפרעה גזר להשליך ליאור את הבנים הזכרים שיוולדו, עמרם אביה גירש את אישתו יוכבד, כדי שלא יוולד להם בן. מרים עמדה מול אביה בעוצמה ובאומץ ואמרה לו: 'פרעה גזר על הזכרים ואתה גזרת על גם הנקבות'. והתנבאה: "בן יוולד לך מאימי, והוא יושיע את ישראל." כשמשה נולד ואכן הושלך ליאור, היא עקבה אחר אחיה התינוק המתרחק ווידאה שהוא מגיע לידיים הנכונות. כשבת פרעה חיפשה עבורו מינקת, הביאה לה מרים את יוכבד, אמו (ואמה) הביולוגית, שתהיה עבורו המינקת העבריה בבית המלך. (תחשבו על זה רגע. איזו סיטואציה לא פשוטה).

    ואז במדבר – מרים היא מנהיגה כריזמטית הסוחפת אחריה את כל הנשים. אחרי הנס של חצית ים סוף משה שר את שירת הים. לעומתו, מרים, מיזמתה, 'לוקחת את עצמה בידים': הפסוק המתאר אותה פותח במילה 'ותיקח'. היא לוקחת את התוף בידה ופוצחת בשיר, ללא רקע קודם ממוסד ומגובה מגבוה. משה לוקח בידו את המטה, היא לוקחת בידה את התוף. הוא לוקחו על פי צו ה', היא לוקחת על דעת עצמה. והנשים כולן נענות לה ויוצאות אחריה, מכירות מעצמן במנהיגותה, בכוחה הרוחני. כמענה להיענות זו היא מדברת אליהן ומקרבת אותן לאביהן שבשמים: 'ותקח… את התוף בידה ותצאן כל-הנשים אחריה… ותען להם מרים, שירו לה' כי גאה גאה' (טו כ, כא). אגב, כתוב ותען 'להם' מרים ולא 'להן'. אמנם יש שהמקרא פונה בלשון זו לנשים, אך יש הרואים בכך רמז שמרים השפיעה על שירתם של כל בני ישראל והגברים בכלל. (אריאלה ידגר מתוך עלון קולך, גליון 22)

    שירתו של משה (שירת הים) משתרעת על פני פסוקים רבים וכתובה בספרי התורה בשיטה מיוחדת (המכונה "אריח על גב לבנה") ואילו תיאור שירתה של מרים והשירה עצמה, אינם תופסים אלא שני פסוקים בלבד:

    "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ
    וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
    וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם
    שִׁירוּ לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות טו, 21-20).

    אולי מרים שרה את השירה כולה והתורה מוסרת לנו רק את כותרתהּ (כך עולה מפירוש רש"י) ואולי מדובר בשירה בעלת איכויות אחרות. אם אכן שירת מרים הכילה רק פסוק אחד, הרי שהדגש בשירה זו הוא פחות על הממד המילולי, וממדים אחרים מודגשים בה: הממד הגופני, שהרי התורה מתארת את ריקודיהן של הנשים; הממד האסתטי, השימוש של מרים בכלי נגינה שהלהיב וסחף את הנשים; הממד הקהילתי, שכן מרים קראה לנשים: "שִׁירוּ לַה' כִּי-גָאֹה", לעומת משה שפתח את שירתו באומרו: "אָשִׁירָה לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה" ובכך התמקד בחווית האני הדובר והממד החוויתי, מרים קראה לנשים והן, ככל הנראה, ענו לסירוגין אחריה.
    (הרֵבֵּה דליה מרקס, מתוך האתר "רבנים למען זכויות האדם")

    שירת מרים

    יש עוד ועוד מה לספר על מרים. על היותה מילדת. על שמותיה השונים. על הצרעת שקיבלה ולמה. על נאמנותו של העם אליה ועל היכולת שלה ללכד אותו. וערב החג מתקרב, ויש עוד מלאן דברים לעשות… אז נעבור לטקס כוס מרים, שאם הבנתי נכון, נולד אי שם בשנות השמונים בארצות הברית, ע"י נשים יהודיות פמיניסטיות. לפי האתר "קולך" (פורןם נשים דתיות), מקור המנהג הוא בקבוצת ראש חודש בבוסטון, אי אז בשנות השמונים, ע"י אישה בשם סטפני לו. זה התחיל כמדיטציה קבוצתית מונחית, שבה שתו חברי (או שאולי רק חברות) הקבוצה מים חיים מגביע מרים, לזכר הבאר שממנה נבעו מים חיים.

    לגבי אופן שילובה של הכוס בסצנריו הפסחיסטי, מצאתי את זה:
    "דמותה של מרים מסמלת חיים, התחדשות, ומנהיגות נשית. עם השנים התפתחה מסורת של הוספת כוס מרים לסדר הפסח: כוס מים חיים הנמזגת בתחילת הסדר, או אחרי מניית עשרת המכות או בסיום הסדר במקביל לכוסו של אליהו. מאחר ומדובר במנהג חדש יחסית, ישנה חירות בבחירת אופן שילובו של מנהג כוס מרים בטקס החג". (מתוך הבלוג הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית, לקרן פייט)

    הרב שלמה פוקס מהתנועה הרפורמית כותב גם הוא על המנהג להוסיף לשולחן הסדר כוס של מרים :
    כוחה של מרים טמון בערעור הנורמות, למרות שלא היתה מצוּוה היא יזמה ועשתה, ובכוחה זה הצליחה להעיר ולעורר את העם. […] עולה שמִרים ובארה ממשיכים לנבוע ולהעניק חיוּת וחיוניות גם ימים רבים לאחר מותה. מכאן המנהג להוסיף 'כוס מרים' לשולחן הסדר כניסיון להתחבר לכוחה של מרים ולהכניס בנו חיוּת, מתוך ההבנה שיוזמה ושבירת מסגרות היא הדרך להתעוררות, ליציאה מן המקום הצר, ממצרים.

    בקיצור, סיסטר סיטסר!
    אם נדלקתם עליה, הנה הצעה מעשית איך להוסיף אותה לליל הסדר.

    בהיותנו מסובים כבני חורין על שולחן הסדר נרים כוס לחיי מרים:

    שעמדה מול אביה עמרם ומול גזרת המלך פרעה;
    שזיכתה את העם בבאר על ידי רצונה וחיוּתה;
    שהעזה לעמוד מול אחיה כדי להגן על האישה העזובה;
    שבזכותה עמד העם במבחן הנאמנות;
    שנקראה 'עזובה' ונלקחה לאישה על-ידי כלב המורד בדעת חבריו;
    המזכירה לנו שבאר השפע הולכת לצדנו באשר נלך.

    הצעה קונקרטית לשילובה של כוס מרים בליל הסדר אפשר למצוא, שוב, באתר קולֵך:

    ממלאים את הגביע של מרים לאחר כוס שני של יין לפני נטילת הידיים.
    רחץ – מגביהים את הגביע הריק ואומרים:
    כוֹסה של מרים ימולא במים ולא ביין. אני מזמינ/ה נשים מכל הדורות שבשולחן הסדר שלנו למלא את כוֹסה של מרים במים מכוסותיהן הן.

    זה יפה…..
    והנה ההמשך [לקריאה במקור] (תביאו תוף!)

    אני מתרגשת ומתכוונת להציע את זה בשולחן הסדר השנה.
    עם טקסט שונה, אבל עקרונות דומים.

    חג שמח!

    בתמונה: מרים הנביאה ונשות ישראל שרות ומחוללות אחר קריעת ים סוף. מאת: גרטה קוזניצוב. שמן על בד קנווס מידות: 70\70 ס"מ [לינק].
    בתמונה הראשית: מרים הנביאה בפסיפס מתוך כנסיית הדורמיציון על הר ציון בירושלים [לינק]

    יפה לקרוא על מרים הנביאה גם באתר הידברות.


    להגיב
  • בפנים אני שומעת אותה צוחקת

    רונה רענן שפריר קראה את הפוסט על החיים ועל זקנה, והתחשק לה לשלוח אלי קטע מטקסט שהיא כתבה פעם ולא פורסם.
    "מי יודע למה לא פירסמתי? ככה קרה. אז לפחות את תראי". היא כתבה. כמו חתימה של שוקולטייר על ממתק.

    [רונה רענן שפריר]

    ברחוב עדיין מתייחסים אלייך כאל כּוּּסית, לפעמים. כּוּסית. שם מעניין. כינוי של הערכה שאומר שהכּוּס שלך עדיין מעניין גברים.
    ואת מוחמאת, "כן!" את מתריסה מולי, קצת כועסת על המבט המפקפק, "זו מחמאה. זה אומר שעדיין לא נכנסתי למסלול ה"זקנה", וה"דודה"". זה אומר גם שהצוף שלך עוד מזמין ומעניין גברים, וזה נעים לך, במיוחד בגילך. את כמעט בת 45.

    האם מדובר כאן רק על ברירת המחדל הביולוגית, המיושנת, שאומרת שנקבות צריכות לשמור את הזכרים בסביבה, כדי לזכות להגנה ולפריון? האם זו הסיבה שהשתגענו? האם רק בגלל זה אנחנו עובדות בשיפוצים מתמידים?
    ביחס לאמהות שלנו אנחנו מתחתנות בגיל הרבה יותר מאוחר, ועושות ילדים עוד כמה שנים אחר-כך. אז אולי זה כל העניין: פעם הנעורים הביאו איתם את כל הגברים שצריך כדי לבחור מתוכם את האחד שיפרה אותנו. היום אנחנו צריכות את הגברים כשהנעורים מאחורינו, וכדי להצליח לפרות ולרבות למלא את הארץ, אנחנו מתייפות ומייצרות "נעורים בכאילו".

    "שטויות", את אומרת. "זו תזה מופרכת. התחלנו כשהיינו כל כך צעירות ויפות. התחלנו עוד לפני שידענו. ותראי את הבאות אחרינו. תראי את בנות השש, את בנות החמש: לובשות מיני וחולצות בטן, ומתאמנות במבטים מפתים עוד לפני שהן מבינות את מי צריך לפתות. תראי אותן משחקות בבארץ' , התחליף הפרחי של הבארבי. התחליף המיני יותר, העסוק בפתיינות. תראי את הבארץ'", את אומרת.

    אני לא עונה. מה יש לי להגיד.

    Big-Bronze-Wind-th

    ועכשיו נדבר על הסימנים הראשונים של הזקנה. מתי הם מופיעים? את לא יודעת. פתאום הם כאן, רגע היית בטוחה שהנעורים כאן לתמיד, שהקרמים עוזרים, שהשיעורי הזעה משתלמים, וברגע הבא גילית. מה גילית? את הכתמים על הידיים ועל החזה, את אומרת. אני מסתכלת על ידייך: יפות, לבנות, כמעט מושלמות. את מראה לי את הכתמים. נכון. זה לא שמש, זה איתות של הזקֵנה, הזקֵנה שחיה בתוכך כל הזמן, מחכה לצאת.
    ואז את מספרת על שערות לבנות למטה, איפה שלא צובעים. שלוש שערות, אבל זה מספיק. עוד ניצחון של הזקנה. היא שם, היא עובדת כל הזמן. נמאס לה מהמאמצים וכל השטויות האלה. נמאס לה להוכיח להראות ולנסות. הזקנה שבתוכך, את אומרת לי, היא שפויה יותר מכולנו. היא נראית משוגעת, אבל היא הכי בסדר. היא רוצה לזרוק את כל ערכות הצבעים, את כל המכשירי העינויים, היא רוצה ללכת לאט, לראות פרחים, להאנח כמו משוגעת בגלל מוזיקה שצורבת את נשמתה.

    אז את מחכה כבר, להיות זקנה? אני שואלת, מאמינה, לא מאמינה.

    "מחכה ופוחדת, פוחדת ומחכה. המלחמה עכשיו בעיצומה", את אומרת. "זה שיא הקרב. מבחוץ אני בג'ינס צמוד וטי שירט, כאילו לא עברו השנים. בבקרים מותחת את קמטי הצחוק, קמטי העצב, בתרגילים מיוחדים של יפניות. בלילות מותחת את הגוף על סד בג'ים, ונהנית ממין, כי אומרים שזה טוב לעור הפנים. אבל בפנים אני שומעת אותה צוחקת. את הזקנה שאהיה. היא צוחקת בפנים. היא יודעת שתנצח, ויש לה סבלנות. היא לא מתאמצת אפילו. רק מציצה: כמו שערה לבנה, כמו עוד קמט בסנטר, כמו להביט על אמא שלי, או על תמונות של סבתא שלי, ולראות אותי".

    ואם הגוף הוא מפה
    ואם אלה הסימנים הטמונים בה
    לאן תוביל הדרך?

    אף פעם אין רק דרך אחת. את אומרת. זה מה שיפה בכל הסיפור הזה.

    אָמַר:
    הַמִּלִּים הֵן חָלָל רֵיק
    שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָכִיל אֶת הֲדָרוֹ שֶׁל הַגּוּף
    (אדוניס)


    רונה רענן שפריר היא מורה בכירה להתמקדות, Coordinator מורשית להסמכה בהתמקדות, מחברת רב המכר "איש לומד לעוף", מפתחת מודלים חדשים לעבודה עם התמקדות בשדה היזמות, היצירה והבאת החדש.

    הצילומים בפוסט הם עבודות של זוג פסלים ממסצ'וטס, שמצאתי באינטרנט. עוד עבודות (היה קשה לבחור) כאן.


    להגיב
  • השראה נשית – מפגש נשים לכבוד יום האישה הבינלאומי

    [מיכל ליבדינסקי]

    השבוע יצוין יום האישה הבינלאומי. כבר כמה זמן אני חושבת לעצמי שאנחנו הנשים, צריכות להפגש יותר. להתערבב, לדבר, לצחוק, לבכות, לשתף, לספר, ליצור, להיות יחד. כל אחת היא עולם שלם של תובנות. אז הנה הזדמנות למפגש נשי, שהוא כולו נתינה אחת לשניה. מפגש שמאפשר להתחבר למהות, לחלוק ידע.

    יום חמישי, 6/3, משעה 9:00 – 13:30 מוזמנות להגיע למתחם הידית. נשים מהקהילה יעבירו מפגש בנושא שקרוב לליבן. הנשים שבאות ומתארחות יוכלו לבחור להכנס למפגש , יצירה, שיחה, שמעניינת אותן. ובין לבין לשבת יחד ,לדבר, להיות. מוזמנות להביא דבר מאכל אותו נחלוק יחד בסוף. חוצמזה נאסוף 15 שקלים מכל אחת לכיסוי עלויות: שימוש במתחם החוץ, ושימוש בחומרים בסדנאות. אם ישאר עודף הוא יתרם לאחד ממקלטי הנשים.

    מה בתכנית?

    9:00 צ'איה פותחת את הבוקר עם יוגה נושמת

    9:00 תמרה גיברנשטיין פותחת את הבוקר עם 'שרות לשמש' שירה פראית משחררת

    9:00 שרה גילאון עם "נשים עושות שלום עם הגוף". שיחה על אזון אכילה רגשית וקבלת הגוף. הבחירה לאהוב את עצמי ללא תנאי בכל גיל

    9:00 קיה קרנברג עם שיחה על רצפת האגן בהבט נשי – רגשי.

    10:00 שירי ג'ורנו מעבירה מפגש דרמה בנושא: לשחק את הנשים בתוכי

    10:00 מיכל גולדן תבדוק את מיתוס היופי

    10:00 הדס שלום מעבירה מפגש יצירה בסטודיו – הכנת קעריות הגשה קטנות

    10:00 שלי פסטרנק כץ (סקסולוגית חברתית) עם 'יש סקס אחר' – שיחה על סקס אחרי הנישואים, הילדים, הבית, והשגרע

    11:00 קטי קמחי מנחה שיחה נשית על מין

    11:00 רותם שלאוזר על – איך להגדיר מטרה כתנאי להגשמה, בשיטת nlp.

    11:00 לי זיו על "החולמת" – הקשר שבין חלימה, גוף האשה ומחזור הירח

    11:00 חגית אלמקייס במפגש כתיבה בביליותרפי נשי 'כותבות עם זאבים'

    11:30 אורה צימרמן במפגש דרמה מוזיקלי: 'לאן נעלם הקול שלי?' לכל אחת יש קול, עם אמירה, זהות, חיות ונוכחות. מפגש מלא קשב וגילוי שעשוע צחוק (ואולי גם בובה שמפתיעה בדרכי הביטוי) התחקות אחר קולינו בעזרת התנסויות, אגדות ושעשועי תיאטרון

    11:30 אפרת שקד מעבירה סדנת תפירת בובות גרב עבור חלוקה לילדים מעוטי יכולת.

    13:00 מעגל סגירה ותודה – ברוכה שעשתני אישה

    13:30 אוכל!

    מוזמנות לסמן לכן ביומן, להזמין חברות, ולבוא להפגש, לעומק.

    * * *

    וב 20:30 בתאטרון הידית לרגל יום האישה הקרנה של הסרט: "היהלום שבפנים", סרט תיעודי עטור שבחים המגולל את מסען המופלא של שלוש נשים, נפגעות גילוי עריות, מהחושך שבילדותן אל האור שבהווה. בסיומו תתקיים שיחה עם הבימאית קרן לב (גוטמן).

    כרטיסים: 35 ₪.

    להזמנת כרטיסים: טלפונית: 077-5301381

    באינטרנט: http://bit.ly/1dv0S3K

    לפרטים מלאים על הסרט לחצו על הלינק: https://www.facebook.com/events/1428404970735446/

    * * *

    ותודה לתאטרון הידית שתומך בנושא ומארח אותנו ללא כל תמורה


    להגיב
  • מקום למחול

    בס"ד

    מקום למחול

    נשים רוקדות את עצמן

    וילדים בתנועה

    לוגו טל רויכמן-מקום למחול

    נשים רוקדות את עצמן

    כל יום מביא איתו תנועה רבה ונראה שבעידן שלנו הקצב רק הולך ומתגבר. אנחנו הנשים ממלאות מהויות רבות כאשה, בת זוג, אמא, בת, חברה וכמשפיעות בקהילה, כל אחת בדרכה.
    ביומיום מוצאות את עצמינו עוברות  בין אינספור תנועות. מפעולה לפעולה לעיתים בלי לשים לב. אנחנו מארגנות, מקפלות, מחתלות, מקשיבות, מלבישות, מקשיבות, מתכננות, מבשלות, מסיעות, מחבקות, מקריאות, מרדימות, משחקות, מרגיעות, מניקות, עושות כלים, יוצאות מהכלים, מנשקות, מכבסות, מסדרות ועוד…

    ניקח נשימה….. ועוד נשימה ……ועוד אחת.

    מאחורי ובלב התנועות הללו נמצא הרצון, רצון להיות מי שאת באמת, להגשים את המתנות שבך, לתת ולקבל באיזון. לפעול את פעולות היומיום מתוך בטחון ושמחה.
    אם את מוצאת את עצמך לפעמים מרגישה "לא מוצאת את הידיים והרגליים שלי" ורוצה לחזור לעצמך, לחיבור לעוצמה הרכה שבך, לכוח הפנימי, לאיזון, לשמחה ולשלווה, מקום למחול הוא המקום בשבילך.
    אצלי תרקדי. אחר כך נעבד את החוויה באמצעות כתיבה מרפאת ושיתוף בשפה חדשה.

    מקום למחול הוא מקום להיות, להרגיש, להרפות, להשתחרר מהמיותר, לשמוח, ליצור חזון ולהגשים את היעוד שלך. להתכוון ולתת את המתנות הטמונות בך.

    בסדנה- שישה מפגשים המכילים ריקוד, דמיון מודרך, כתיבה מרפאת ובהם נלמד באמצעות חוויה כיצד להיות כלי להגשמת היעוד שלנו בשמחה ובשפע. המפגש הפותח של הסדנה הינו מפגש היכרות במחיר מיוחד.

    לוגו טל רויכמן-מקום למחול

    ילדים בתנועה

    התינוק המתפתח לפעוט ולילד יש בו באופן טבעי- בלי מאמץ, אחדות של גוף נפש ותודעה.
    כאשר תינוק בוכה אימא בודקת מה הוא צריך ונענית לצורך שלו. כאשר פעוט צועד את צעדיו הראשונים קריאות התפעלות והתרגשות ממלאות את המרחב ואת ליבו.
    התינוק המתפתח לומד ומבין כי כאשר הוא נע, פועל, מוציא קול, נוצר קשר ובנוסף שיש לו כוח השפעה על הסביבה. התינוק מבין בחוויה שהתנועה מהנה. אנחנו ההורים נוכחים כי הרצון לפעולה מניע שינוי וצמיחה של ילדינו.
    כולנו בנויים על הרצון לקשר וכאשר הזרימה משתבשת ניתן לטפל בזה. דבר ראשון לזהות שהילד חווה קושי ולקבל עזרה.  ניתן לסייע לילד לחזור לעצמו ולאפשר לכוחות הריפוי הטבעיים לעשות את שלהם.
    במקרה של מצוקה נקודתית וגם במצב של קושי מתמשך המרחב הטיפולי כוונתו לאפשר לילד להרגיש בטוח להביע את הקושי, הפחד, הלחץ וכך הוא משתחרר מאותו הגורם שגרר לחסימה ויכול להמשיך את המהלך הטבעי של בריאות, זרימה והתפתחות.
    באמצעות תנועה, משחק, שירה ונגינה הילד נפתח ומתחבר לכוח החיים שבאופן טבעי זורם דרכו. את הכוח הזה אפשר לזהות בפשטות. הילד שמח.
    במקביל כדאי להורים לעשות עבודה פנימית כדיי להבין מהי הנקודה שבה מתקשים להכיל את הילד. בעצם ההתבוננות על הקושי שלנו ההורים והשיתוף מעלה אותנו על מסלול של ריפוי. מסלול כזה דורש מחויבות ומטרתו להביא לתקשורת חדשה בבית. תקשורת מכילה, בטוחה ולחיי משפחה שמחים, כאלה שמקבלים שיש קשיים, שיש אתגרים לכל אחד מבני המשפחה ושאנחנו ההורים מהווים בסיס לקבוצת תמיכה המחויבת להתפתחות של כל בני המשפחה לאורך החיים.

    טיפולים בתנועה בקליניקה בפרדס חנה – מגיל שלוש ומעלה.

    לוגו טל רויכמן-מקום למחול

    שמי טל רויכמן, בעלת B.e.d בבימוי והוראת תיאטרון מטעם סמינר הקיבוצים, מטפלת מוסמכת בתנועה ותומכת תהליכי שינוי צמיחה והגשמה לנשים.
    השתלמתי במגוון שיטות טיפול גופנפש בארץ ובחו"ל. אפשר לכתוב הרבה על מסעי בעולם התנועה אך בקצרה ממחול הודי ועד מחול יפני וחזרה הביתה לחבר את כל המתנות הללו אל המקור.
    באמת אין מילים לתאר את החוויה של ריקוד הנשמה. מתרגשת כל פעם מחדש להיות עדה ומלווה נשים שרוקדות את עצמן ובאמצעות הריקוד מכירות את עצמן ומתחדשות. וכן לתמוך בילדים באמצעות התנועה והיצירה.

    סדנת מקום למחול הקרובה בתאריך ה-23.3 יום ראשון שעות 19:00 עד 21:00 . מפגש ראשון, מפגש היכרות בעלות מיוחדת -40 ש"ח

    בביהס רימון במתחם החקלאי. פרדס חנה. כניסה מרחוב היוגב, סמוך למגרש החנייה.

    מיועד למטפלות, רקדניות, והרוצות בהגשמה יעודן.

    לוגו טל רויכמן-מקום למחול

    להרשמה שאלות ופרטים על הסדנאות והטיפולים – 054-4459040   /   tal.roich@gmail.com

    מפגשי תמיכה אישיים לנשים "החיים שנועדת לחיות" תמיכה לתהליכי שינוי צמיחה והגשמה. מפגש ראשון במחיר היכרות

     


    להגיב
  • מישהי לרוץ איתה

    מישהי לרוץ איתה

    התמחות בליווי הריון למטפלות שיאצו בהנחיית גלית שביב
    תוכנית בת 14 מפגשים, המכשירה מטפלות מוסמכות בשיאצו לטיפול ולליווי נשים הרות, מתחילת ההיריון ועד אחרי הלידה

    שיאצו בהריון

    לטיפול השיאצו במהלך ההיריון השפעה עמוקה על מצבה הגופני,  האנרגטי והמנטלי של האשה. אמנם לא מחלה – אבל מצב מיוחד וקיצוני, שבו הגוף והתודעה עוברים שינוי מטלטל.
    הטיפול הריתמי העמוק עוזר לאשה להתרגל מחדש אל גופה המשתנה, לעצור ולהקשיב לחיים הנוצרים, לחדד את האינטואיציה, לשנות סדרי עדיפויות ולהשיב אנרגיה לגוף היוצר והבורא חיים.
    היריון הנתמך בטיפול מקצועי, המתייחס לרבדים המשתנים – גוף, רגש, תודעה – הינו ליווי חיוני וחשוב במסע של יצירת חיים חדשים – תינוק, אמא ואשה.
    לפרטים, גלו galitshaviv@gmail.com | 052 8889191

    מה מיוחד בקורס הזה

    הגישה לטיפול בנשים הרות מבוססת על ניסיון של עשרים שנות טיפול, במהלך ההיריון, בלידה ולאחריה.
    השיעורים יתמקדו בהעמקת השיאצו ככלי יעיל, בשיטת  Qi & Body
    השיטה שמה דגש על התמצאות המטפלת בשדה האנרגטי שלה ושל המטופלת, על פיתוח שיטתי של היכולות האינטואיטיביות והאמפתיות, על דיוק במציאת נקודות הלחיצה ובאפקטיביות שלהן, על התבוננות בעצמי המטפל תוך עבודת השיאצו – ועל ניהול נכון של אנרגיה, בחדר הטיפולים ומחוצה לו.
    המטרה – ללמוד איך לתת ליווי שלם ואפקטיבי המתייחס לכל הרבדים המשתנים של הגוף הבורא חיים.

    התרגול כולל

    — לימוד והעמקה של קאטות המתאימות לשלבים ולמצבים המשתנים בהריון.
    — טכניקות טיפול ספציפיות למצבים מיוחדים (כאבי גב, סימפליזיס פוביס, בחילות, צרבות, חוסר שינה ועוד).
    — תהליך ההיריון לפי טרימסטרים — והסימפטומים הגופניים והרגשיים המיוחדים לכל תקופה.
    — לימוד של תרגול עצמי המותאם למצבים שונים, להקלה ולחיזוק,  כולל תרגילי גוף-תודעה, נשימות והנחיית הדמיון.
    — טיפול במערכת הרגשית-הורמונלית: גוף, מיניות, יחסים, מנוחה-עבודה ועוד.
    — קריאה ודיון בטקסטים מעוררי השראה
    — הכנת הגוף ללידה
    — שיקום לאחר הלידה
    — קונטרה-אינדיקציות
    — התוודעות לתחומי ריפוי מקבילים היכולים לתת מענה משלים לטיפול השיאצו.

    על התוכנית

    14 שיעורים שיתקיימו בכרכור בימי ד׳ ב– 9:00-14:00 , החל מה 2- באפריל 2014 . סך הכל 70 שעות (93 שעות אקדמיות).
    לבוגרות תינתן תעודת התמחות.
    לתוכנית יתקבלו מטפלות שיאצו עם הסמכה של שלוש שנות לימוד לפחות וניסיון קליני.
    הקבוצה מוגבלת במספר המשתתפות, על מנת ליצור לימוד אינטימי ועמוק.
    מחיר: 5000 ₪ לתוכנית.
    אפשרות לתשלומים.

    על המורה

    גלית שביב, ילידת 1967 , עוסקת בשיאצו משנת 1992 . בוגרת בית הספר הישראלי לשיאצו וריפוי סיני  (לימים מדיסין), בוגרת לימודי טאו שיאצו לריוקיו אנדו ולימודי סייקי שיאצו לצביקה קליסר.
    מטפלת בנשים בהריון מ 1996 .
    בוגרת ההכשרה הראשונה לטיפול וליווי לידות בתוכנית המשותפת לבית החולים מאיר בכפר סבא ולמכללת מדיסין.
    ליוותה לידות בבתי חולים ובלידות בית שנים רבות.
    מנחה קבוצות של מיילדות (ליס, רמב״ם, בית יולדות ועוד) ושל דולות לעבודה בחדר לידה
    מכשירה מטפלות לעבודה עם נשים הרות.
    מטפלת במרפאות ברמת אביב ובכרכור.
    לימדה ותרגלה כיתות שיאצו במכללת מדיסין עד שנת 2001 . מלמדת שיאצו מעל לעשור בתוכנית ללימודי רפואה סינית עתיקה של האוניברסיטה העברית, מלמדת את השיטה בבית הספר הבינלאומי לדיקור בהלסינקי, פינלנד.
    תרגלה יוגה 18 שנה (איינגאר, ויג׳נאנה, יוגה נשית), שיטת רות זיו-איל, פילאטיס. תלמידה של אורלי פורטל (ריקודי בטן-פלדנקרייז).
    תלמידת אייקידו וקשתות יפנית מסורתית במרכז לאמנויות לחימה מסורתיות של אפי דינר.
    אמא ובת זוג


    להגיב
  • אובדן שקט – קבוצה להורים שאיבדו תינוק במהלך הריון

     

    לפני כמה שבועות הסתיימו מפגשי הקבוצה להורים שאיבדו תינוק במהלך הריון, קבוצה שהיתה מרגשת ועוצמתית מאוד, הן למשתתפים והן לנו, המנחים. קבוצה של אמהות ואבות אמיצים וכנים שהסכימו לפגוש יחד את האין, אבל גם את היֵש.
    * * *
    אובדן של תינוק במהלך הריון הוא חוויה כואבת ובודדה מאוד להורים. הורים שחווים אובדן הריון מגלים פעמים רבות שהסביבה מאיצה בהם "לחזור לחיים" ואינה מכירה בצורך שלהם להתאבל ולהתגעגע. גם בין בני הזוג יש שוני: מידת ההיכרות של האם, שנשאה את העובר ברחמה, שונה מזו של האב. היחסים הזוגיים עוברים שינוי בעקבות האובדן. הילדים האחרים במשפחה וההריונות הבאים, גם הם מושפעים מאוד מהאובדן.
    הזמן לא רק מרפא. הכאב מגיע ברגעים לא צפויים. לעיתים חולפות שנים עד שמגיע הרגע הנכון לקבלת תמיכה וסיוע.
    הקבוצה תאפשר לאמהות, לאבות ולזוגות מפגש סביב חווית האובדן. באמצעות כלים שונים נתבונן במצבים ודרכי התמודדות, תוך מתן מרחב אישי וקבוצתי מוגן ותומך.

    קבוצה חדשה נפתחת בחודש מרץ 2014 בפרדס חנה. יתקיימו 12 מפגשים בני שעה וחצי, בימי שלישי בשעה 20:15.
    לקביעת מפגש אישי מקדים עם המנחים:
    חמוטל ארבל: 050.7888374 hamutalar@gmail.com
    אילן שריף: 050.6223585 ilansharif@gmail.com

    המנחים:
    אילן שריף, עובד סוציאלי (MA). ראש תחום אובדן ושכול, ומפקח על התחנות לטיפול משפחתי במשרד הרווחה. מטפל פרטני וקבוצתי.
    חמוטל ארבל, מטפלת באמנות (MA). מטפלת פרטנית וקבוצתית במבוגרים, מתבגרים וילדים במסגרות ציבוריות ובקליניקה פרטית בפרדס חנה.

    אובדן שקט1


    להגיב
  • סדנת לאמהות ובנות-מצווה

    גיל 12 איננו עוד יום הולדת, זוהי כניסה לעולמן של נשים ביהדות בעבר ובהווה. התנועה המסורתית מציעה לכן, אם ובת, לקחת חלק במסע בעל משמעות מיוחדת לקראת הבת מצווה: מסע המשלב חוויה אינטלקטואלית ורוחנית של אימהות ובנותיהן, וכולל מפגשים של שיח משותף ומעצים על התבגרות ונשיות, תוך היכרות והתנסות בכלים שמציעה לנו היהדות העתיקה והמודרנית.
    הסדנא כוללת 10 מפגשים והיא תתקיים בימי רביעי, החל מחודש פברואר 2014.
    בואו למפגש היכרות ללא עלות, ביום ד' ה-29.1, בשעה 19:30.
    מנחות את הסדנה: אביבה פרידברג וריבי דרור, שתיהן בעלות ניסיון רב בהנחיה וליווי פרטני וקבוצתי של בנות ובני מצווה ומשפחותיהם.
    עלות הסדנה לכל אם ובת – 300 ₪.
    המפגשים ייערכו במתנ"ס פרדס חנה, חדר 5, רח' הבוטנים.
    לפרטים נוספים והרשמה: אביבה, טל. 050-4806400

    חגיגת בת המצווה היא אירוע משמעותי, שעלול להיות מבלבל: את, כאימהות רבות אחרות, היית רוצה לציין את האירוע בצורה שונה מהמקובל, אך ייתכן שאת חשה חוסר אונים אל מול הלחץ החברתי…מעבר לכך, בזמנו אולי רצית לחגוג את בת המצווה שלך, אך לא יכולת לעשות זאת כפי שהיית רוצה. בת המצווה של בתך יכולה להוות עבורך תיקון ודרך להעצמה אישית – בנוסף להידוק הקשרים בינך לבינה, מתוך החוויה המשותפת של הסדנה.
    הסדנה תעסוק בנושא ההתבגרות בימינו, מתוך שאיפה ליצור גשר בין האימהות והבנות על ידי עיסוק משותף בחומרים אישיים ומשפחתיים. הסדנה גם תחשוף את הבנות והאימהות אל תכנים מסורתיים של התרבות היהודית וחגיגת הבת מצווה, ותהווה פתח לאפשרויות נוספות לציון חגיגת ה"בת מיצווש" והמעבר לגיל ההתבגרות.

    על המנחות:

    ריבידרור
    ריבי דרור היא מורה לתנ"ך ולתרבות יהודית, מדריכה בקרן תל"י, מנחה במדרשה במכללת "אורנים" וחברה בקהילת "דרכי נועם" – הקהילה המסורתית בפרדס חנה-כרכור. ריבי עוסקת במציאת הדרך לחיבור משמעותי ורלוונטי בין המסורת וערכיה לבין חיינו במאה ה-21, ובודקת את האפשרות להתבטא ולהתחדש בתוך תבניות מוכרות.

    אביבה פרידברג

    אביבה פרידברג היא מנהלת תכנית בר/בת מצווה בקהילת "ואהבת", הקהילה המסורתית בזיכרון יעקב. זה עשר שנים שהיא מלמדת ומכינה ילדים לעלייה לתורה, כולל לימוד מושגי יסוד של היהדות וטעמי המקרא. אביבה שואפת להעניק לילדים ולמשפחות חוויית למידה יהודית משמעותית, לגלות את הרלוונטיות של פרשת השבוע לחיי הילד/ה ואת משמעותו של הטקסט המקראי עבור המשפחה כולה.


    להגיב
  • טבעי לי יותר לעשות אהבה מאשר להזדיין

    שלום לכם, שמי דורית בר, שמחה להיות איתכם כאן היום.

    משהו במרחב כאן במושבה החופשית קורא לי לפניה אינטימית אליכם הקוראים והקוראות, כזו שקצת מזכירה ישיבה על כוס קפה במרפסת, עם הרוח הסתוית שנחה עלינו בימים אלה.

    אני מטפלת מינית וזוגית, מלווה ומדריכה נשים וגברים, יחידים וזוגות בתהליכים התפתחותיים הנוגעים לתקשורת מינית, אינטימיות רגשית ומערכות יחסים.

    התחלתי את המסע לחקר הנפש בגיל מאד צעיר, בגיל 14 קראתי את ספר הפסיכולוגיה הראשון שלי ומאז לא הפסקתי. מזה חמש עשרה שנים אני עוסקת בטיפול, ובארבע השנים האחרונות בחרתי להתמקד בכל מה שקשור למערכות יחסים אינטימיות, נשיות, גבריות ומיניות.
    לאורך שנות העבודה שלי פיתחתי את השיטה למיניות מודעת – סדרה של תובנות וכלים שמשלבת עקרונות מעולם הפסיכולוגיה והתראפיה לצד הבנות מעולם הרוח והמדיטציה.

    אחת התובנות היסודיות שבקעו מתוך תהליך הלמידה שלי היא שמיניות מתחילה בקשר שבינינו לבין הגוף שלנו – ולא בקשר שבינינו לבין אדם אחר. מיניות ביסודה היא אירוע אנרגטי, פיזי ותחושתי, סוג של התפוצצות חושית שגורמת לתחושות של עונג, שמחה והתרחבות.
    מסיבות מגוונות, כמו מוסר, תרבות והרגל חברתי – רובנו לא קיבלנו חינוך מיני נאור ופתוח, ובעיקר חווינו חוויות של איסור, בושה ואשמה סביב הקשר עם הגוף בפרט וההתמסרות לעונג בכלל. שמתם לב, שהרבה יותר אנשים ירגישו בנוח לספר שהם בדיכאון, מאשר לספר שהם חווים שמחה ואקסטזה מענגת? במובנים רבים, "מותר" לנו להיות בדיכאון, אבל "אסור" לנו להיות שמחים.

    היתר חברתי פופולרי נוסף הוא החיפוש אחר בן/בת הזוג האולטימטיביים, ניתן למצוא אינסוף אתרים, טכניקות, שיטות ומדריכים שמבטיחים לנו שיעזרו לנו למצוא את הנשמה התאומה שלנו – ולצד היתר זה, המיניות מוסתרת, לא מדוברת, מודחקת אל המחשכים והמרתפים של אתרי הפורנוגרפיה או אל בדיחות גסות ומופעי סטנד אפ.

    אם כן, ברור שהצעד הראשון להבנה של המיניות שלנו יהיה ההסכמה לדבר עליה, להיפתח לחקירה ישירה של הגוף וללמידה מעמיקה של כל מה שנוגע לה.

    **

    החקירה המינית שלי התחילה בשנות העשרים, אחרי חמש שנים במערכת יחסים עם גבר מקסים שלא משך אותי מינית כלל – הבנתי שאני חייבת לעזוב אותו ולהתחיל להתקרב לעצמי. זה לא היה פשוט להיפרד ממרחב נעים וחברי, לוותר על קשר תומך ואוהב – לטובת לבדות נטולת כל ודאות.
    עם זאת, היתה בתוכי ידיעה, שאם לא אעשה את הצעד הזה, אמצא את עצמי עם אותו בן זוג בגיל 40, עם שני ילדים וכלב – מרירה ומדוכאת. ההחלטה נעשתה והפעולה עקבה אחריה.

    בשנים הראשונות שאחרי הפרידה פשוט התנסיתי, קניתי ויברטור, למדתי לאונן באופן מודע (בשונה מהאוננות הילדית שקורית ללא הבנה מודעת), בדקתי מהי משיכה מינית, נפתחתי לחוויות מגוונות, שאיפשרו לי לאט לאט להתקרב לעצמי. זה היה תהליך של ניסוי וטעיה, לא כל החוויות היו חיוביות – אך מכולן למדתי עוד על מה אני באמת רוצה, מה נכון לגוף שלי, ומה מאפשר לי להיות שמחה. למשל, למדתי, שנכון לי הרבה יותר לחבר חוויה מינית עם אינטימיות ופתיחות רגשית, שמתי לב שטבעי לי יותר לעשות אהבה מאשר להזדיין. התקשורת הישירה עם התחושות והרגשות שלי היתה ועודנה הקרקע לחוויות אינטימיות ומיניות עם אנשים אחרים.

    **

    דורית בר בחיטה

    יש משהו במרחב המיני שבינינו לבין עצמנו שהוא לפעמים קצת מרתיע, הכי מפחידה אותנו הבדידות, וזה המקום שבו תמונות בראש, פנטזיות מיניות או אתרי פורנו משעשעים אותנו. אני אוהבת לומר, שדווקא התקופות שבהן אין לנו בני זוג, הם זמן נהדר להתבוננות פנימית, ללמידה עצמית ולהתפתחות, הכנה לקראת הקשר הבא, ומיצוי כל מה שניתן לגזור מהחוויות הקודמות.

    אני רוצה להציע תרגיל, הוא מתאים לנשים ולגברים, גם כאלה שבזוגיות וגם כאלה שלא, כי המטרה שלו היא יצירת קשר ישיר ועמוק ביני לבין הגוף שלי. מיניות היא אכן התרחשות שקורית בגוף, אולם הנחשולים שלה משפיעים על הנפש, וככל שהיא עמוקה יותר היא יכולה לעלות לכיוון הלב ולאפשר את הפתיחה שלו, ולמי שיילך איתה עד הסוף, היא יכולה להיות גם שער לחוויה רוחנית מדיטטיבית של התמזגות עם כל הקיים (זה הנתיב הטנטרי).

    אז לפני שאנחנו הופכים להיות אחד עם אלוהים, דרך איברי המין שלנו, נתחיל בצעד הראשון, שהוא התרגלות הדרגתית לקשר הישיר עם הגוף וללבדות הפשוטה.

    שבו בעירום מלא במקום שקט ונינוח, בטבע או בחדר פרטי. רצוי להיות רחוצים וריחניים, אחרי מקלחת נעימה. שימו לעצמכם מוסיקה שאתם אוהבים, ופנקו את עצמכם בכוסית יין, או שוקולד, משהו טעים ומענג.

    ואז התחילו לגעת בגוף, בשלב הראשון, אל תגעו באיברי המין בכלל, הכירו את כל חלקי הגוף שלכם, מכף רגל ועד ראש, נסו סוגי מגע שונים, הקשיבו לגוף, איך הוא אוהב שנוגעים בו, התערטלו, לטפו, ריקדו, נועו בתוך הגוף ובתוך התנועה של מגע. נסו לגעת בעוצמות שונות, והשתמשו בלשון שלכם בכל מקום שאליו היא מגיעה, שחקו, השתובבו, צחקו. אחרי לפחות רבע שעה של מגע בכל הגוף, תוכלו לגשת לאיברי המין. שימו לב, איך אתם ניגשים אליהם, בעדינות. הסכימו להניח מאחור את כל מה שאתם עבר יודעים עליהם ונסו לפגוש אותם כמו ילדים סקרנים, שפוגשים משהו בפעם הראשונה. למדו אותם, נסו סוגי מגע שונים, שחקו, חייכו לעצמכם, תנו לחווית העונג להיפתח יותר ויותר.

    תוך כדי שאתם נוגעים בעצמכם שימו לב לשני דברים מרכזיים, האחד לנשימה שלכם, תנו לה להיות עמוקה ורפויה, נטולת מאמץ, והשני הוא המיקוד הטוטאלי בגוף ובתחושות. למחשבה הפסיכולוגית יש נטיה להתערב במהלכים שכאלה ולהתחיל "לומר" לכם כל מיני דברים כמו "מה זה התרגיל הזה?!", "זה משעמם", "אני לא מרגישה כלום", "אני רוצה להפסיק". כל אלה הן רק מחשבות. לא להיבהל מהן. לנשום ולחזור למיקוד בגוף עצמו.

    שימו לב שלתרגיל אין מטרה או כיוון ברורים, כלומר, אורגזמה היא לא היעד. כל מה שאנחנו מתנסים בו הוא תחושות, פתיחות ועונג.

    מומלץ בחום לתרגל את התרגיל פעמיים בשבוע 15-20 דקות כל פעם. אתם מוזמנים בחום לכתוב לי שיתופים, ולשאול שאלות במייל

    **

    לפני שאנחנו נפרדים אני רוצה לספר לכם שאת השיטה למיניות מודעת אני חולקת דרך הרצאות וסדנאות, וממש בקרוב אני מגיעה לפרדס חנה, כדי לתת גם לכם מרחב שמתוכו תוכלו להעצים את העונג המיני, להתחבר יותר לתקשורת אינטימית ולממש עוד משמחת החיים הזמינה לכם.

    ההרצאה מתקיימת ב- 28/10/13 , יום שני, בשעה 19:00 בסטודיו 'מקום קסום', רחוב עמל 38

    קראתי לה 'סודות המיניות המודעת', ותוכלו לקרוא עליה עוד בקישור כאן

    אפשר לפגוש אותי גם בפייסבוק וגם באתר שלי

    אשמח מאד לעמוד לשירותכם בכל שאלה שעולה, שלכם באהבה, דורית


    להגיב
  • הכשרת מנחות מעגלי נשים – מעגל תהליכי

    "עד כמה חייך היו שונים אם היה עבורך מקום, מקום אליו תוכלי ללכת להיות עם אמך, עם אחיותייך, עם דודותייך, עם סבתך, וסבות-סבתך, מקום רק לנשים, מקום להיות בו, לשוב אליו, כנשים. עד כמה חייך היו שונים? "

    מנחות מעגלי נשים – מעגל תהליכי
    תכנית שנתית להכשרת מנחות מעגלי נשים בהנחיית ריה גינזר ואורה המר

    מעגל הכרות 10.10.13, יום חמישי משעה בזכרון יעקב, החל מ 19:30.
    ההשתתפות ללא תשלום, בהרשמה מראש.

    נשים יצרו לעצמן מעגלים בכל הזמנים, מפגשים רק שלהן בהם אפשר לדבר על הכל, להבין מחכמת האחרות, לצחוק לבכות ,לשיר לנוע, להשתתף לשתוק…
    נוצר מרחב קסום, עמוק, מוגן, משחרר ומאפשר.
    בשנים האחרונות אנו רואות שיש בארץ ובעולם כמיהה לחזור למעגלי הנשים ;טקסי מעבר מילדות לנשיות, מפגשי ראש חודש, מעגלי הקשבה, אהל אדום, חיבור לאימא-אדמה ופסטיבלי נשים.
    התעוררות זו נובעת מעוצמתו של המעגל הנשי, כוח הריפוי שלו, והשינויים שהוא מחולל בחיי הנשים.
    קורס זה נענה לכמיהה ולצורך בנשים מובילות.
    החזון שלנו הוא שכל אישה בארץ תוכל להגיע מדי פעם למעגל באופן סדיר ומובן מאליו.

    למי מיועד הקורס?
    הוא מיועד לכל אישה המעוניינת להתחבר לכוחות שלה, לנשיות ולאותנטיות שבה. לרכוש כלים להתפתחות והעצמה אישית. ללמוד דרך להנחיה הוליסטית.
    הקורס מתאים לכל אישה שהמעגל קורא לה, ומעשיר במיוחד נשים שעוסקות כבר בהנחיה, הדרכה בקבוצות או באופן פרטני כגון: מנחות קבוצות, מורות, מדריכות בנושאי לידה ואימהות, מנהלות צוותים ועוד.
    תנאי קבלה: ראיון אישי.

    מעגל נשים במעיין

    מטרות הקורס:
    הקורס מהווה תהליך של התפתחות אישית נשית.
    הוא מכשיר אותך להנחות מעגלי נשים ומקנה לך כלים מעשיים לכך.
    הקורס יכלול לימודים עיוניים, קריאה בטקסטים, תרגול הנחייה במעגל והגשת עבודות.
    יש אפשרות לקחת רק את המחצית הראשונה של הקורס – מעגל נשים תהליכי, ללא לימודי הנחיה.

    תכני הקורס:
    לימוד כוונות המעגל, כלים להקשבה פנימה והחוצה, רוח המעגל, אנתרופולוגיה של טקסי נשים, יצירת טקסי ריפוי וטקסי מעבר, חכמת הרחם ואימא אדמה, הנחיה בקו (זוג מנחות), הכנת המעגל על פי נושא : רכישת כלים לעבודה עם תהליכי מודעות וריפוי באמצעות: דמיון מודרך, כתיבה אינטואיטיבית, מדיטציות מונחות, עבודה עם קלפי מודעות, שירת הלב, תרגלי גופנפש, עבודה יצירתית בתנועה, עם מנדלות ועוד.

    מנחות הקורס: ריה גינזר, אורה המר ומנחות נוספות מהמובילות בתחומן.
    ריה: מנחת מעגלי הקשבה ומעגלי נשים, מכשירה מנחות, מורה ותיקה ומטפלת למודעות גוף-נפש-רוח, יוצרת הדרך "פנימהחוצה" והמרכז בשם זה ומחויבת לתמיכה בכוח ובחופש הנשי האותנטי בעולם שזקוק לו.
    בשבילי המעגל הוא מקום של יצירה משותפת, רקמת סיפורי חיים ונקודות מבט. זוהי חוויה בעלת ריפוי עמוק, למידה ותמיכה שכל אחת צריכה בחייה, גם אלו שלא יודעות מה הן מפסידות…
    מלבד היותי מנחת מעגלי נשים אני מכירה את עוצמתו המרפאת של המעגל עוד משנת 1997, ומאז אני יודעת שזו דרכי. אפשר לקרוא עוד עלי כאן.

    אורה: מנחת מעגלי הקשבה ומעגלי הקשבה לנשים, מכשירה מנחים מטעם עמותת מעגל ההקשבה ו CCTCalifornia, מנחת קיימות, מאמינה בכוח הנשי החדש.

    מה מעניק הקורס:
    תזכי לחודשים של ליווי והתפתחות אישית בקבוצה מעצימה ותומכת שתאפשר לך לקבל את חולשותייך ולצמוח בעזרתן ולגלות את העוצמות החבויות והגלויות ולטפחן בהנאה וקסם.
    תוכלי להנחות מעגלי נשים וליצור את המעגלים האלו לפי נושאים ובדרכים שונות
    תוכלי להנחות מפגשים חד-פעמיים, קבועים ואף תהליכיים (אם באת עם כלים מבוססים היטב או ברגע שתרכשי כאלו)
    תוכלי להנחות טקסים וטקסי מעבר.
    למסיימות הקורס העומדות בכל הדרישות, תוענק תעודת מנחת מעגלי נשים מטעם מרכז "פנימהחוצה".

    תאריך פתיחה: אוקטובר 2013
    משך הקורס: 22 מפגשים של ארבע שעות (סה"כ 110 שעות לימוד אקדמאיות), כולל יומיים מרוכזים.
    מועד: ימי חמישי אחה"צ-ערב.

    מעגל התנסות פתוח יתקיים ביום חמישי 10/10/13 משעה 19:30
    המפגש יתקיים בזכרון יעקב עם הסעה מרכבת בנימינה וחזרה.
    המעגל ללא תשלום, בהרשמה מראש כאן >

    פרטים נוספים כאן >

    ריה גינזר, "פנימהחוצה" – בפנים, בחוץ ומה שביניהם. טל'  054-306627 וגם 04-6290456 | www.within-without.com


    להגיב
Close