סביבה וקהילה

  • מכּרכּרת בפרדס (4) – הטור של לילה חפר

    [לטור השלישי של לילה – הפרדס של חנה]

     

    בחמש השנים הראשונות למגורי בפרדס חנה-כרכור הייתי בטוחה שיד-לשילוב הוא סמל לאיזה פרוייקט לשילוב אנשים עם מוגבלויות בקהילה.
    אני חלק מאוכלוסיות המהגרים שהמקף הזה היה עבורם עובדה קיימת שאפילו הולחנה יפה לתוך שיר.
    כשהתחלתי לעבוד במועצה למדתי שהמקף הזה לא נולד בפשטות וראיתי שכשמזכירים את העובדה שפעם היו שתי מושבות נפרדות מייד עולות אמוציות בקרב הוותיקים זה סקרן אותי אבל למי יש זמן לחפור בהיסטוריה?

    למי שבוחרת לכתוב בלוג בנושא.

    כשנגשתי לכתוב חשבתי שמדובר בסיפור היסטורי שמעורר ריגשית רק אנשים בני שבעים שהיו חלק מהדרמה כשקרתה. כשכתבתי פוסט בפייסבוק שמחפש לדבר עם אנשים שהתנגדו לאיחוד בזמנו, הופתעתי לגלות שרגשות רבים קיימים גם אצל אנשים בגילי. התגובות הפתיעו אותי.
    הנה מדגם: "החדשים האלה באים להעיר את המתים", "מחפשת לסכסך בתקופת בחירות?", "אל תדברו איתה. אל תתנו לה לחרחר מלחמה".
    התגובות האלה שלחו אותי ישר לארכיון "בית ראשונים" לנסות להבין מה היה שם בסיפור הזה שמסעיר עד היום אנשים.

    "בית ראשונים" הומה פעילות. קבוצת מתנדבות מתייקת, סורקת, מקלידה. אני שואלת על ימי האיחוד ומקבלת מבטים סקרניים ושלשה קלסרים עבי כרס.
    "את כותבת על האיחוד?" שואלת אילנה רייפר. "האיחוד מחק את כרכור בדיוק כמו שחששנו שיקרה. כרכור הפכה לשכונה של פרדס-חנה ממושבה עם אופי כל כך יחודי".

    המתנגדים לאיחוד היו רובם מכרכור.

    עד כמה התנגדו? אפשר ללמוד על כך מהמודעה בתמונה אחת (תמונת הפוסט). מודעת אבל שפורסמה בעיתונות בשם ותיקי כרכור שאבלים על מותה של קולנויה כרכורה שנטרפה על-ידי אחותה הצעירה פרדס חנה. איזה דימוי ציורי שמכיל בתוכו הרבה כאב ואובדן.

    בניגוד למה שמקובל לחשוב התיעוד ב"בית ראשונים" מלמד אותנו שלמרות שהמושבות היו ישויות עצמאיות, היה ביניהן שיתוף פעולה פורה מראשית הדרך. לדוגמא, מצאתי שם חלופת מכתבים שמתארת את תהליך קבלת ההחלטה של שני ועדי הישוב לחלוק ביניהם קַצָב, כי לאף אחת מהן אין די עבודה לתת לו. יש תיאור דומה לגבי רופאה ושאלה לגבי הקמת מוסד דת משותף.
    (צילמתי לכם תמונות יפות של מסמכים בנושא. תענוג גדול לקרוא את העיברית הזאת).

    הקריאה לאיחוד המושבות הגיע משר הפנים ששאף לצמצם את מספר הרשויות במדינה.
    עוד בשנות החמישים הועלתה הצעה ממשרד הפנים לאיחוד אבל היא נדחתה על הסף.

    מה באמת עמד שם בבסיס ההתנגדות?

    בעקבות הקריאה במסמכים והשיחות בבית ראשונים יש לי כמה סברות.

    1. מפא"י מול מפ"מ. הוועד המנהל של כרכור היה מחובר למפ"מ שהיו מתנגדים גדולים לשלטון מפא"י. היסטוריונים טוענים שבתקופה ההיא מי שלא היה חבר מפלגה במפא"י לא קיבל כלום. זה היה בידול קשה, אידואולגיה מהסוג ששלח אנשים למסעות של חיים או מוות. נראה שלא היה סביר לאחד שתי הנהגות כאלה כמו שלא היה סביר לאחד את השומר הצעיר עם הצופים.
    2. מים. אחד המיתוסים המכוננים בהקמת כרכור הוא היעדר המים. במשך 12 שנה לא היו בכרכור מים סדירים והיה שם מאבק השרדות קשה מנשוא עד שנמצאו מים בבאר עומק שנחפרה. אולם משנמצאו המים הם זרמו היטב ולחקלאי כרכור היו מים משלהם. לא של המדינה ומקורות. המים של כרכור חולקו במחיר זול יותר לחלקאי כרכור מזה שקיבלו חקלאי פרדס חנה מהמדינה. ועד כרכור היה חרד מאד שהאיחוד יכפוף את חקלאי כרכור לחוקי מועצת פרדס חנה ויכריח אותם לשלם יותר על המים.
    3. זהות. איך נשמע לכם אלוני חן? נחמד לא? יותר טוב מכל המקף הזה. הסערה סביב השם איימה לפרק את האיחוד שעמד על הפרק. ועד כרכור דרש נמרצות שם שלא יזכיר בשום אופן את פרדס חנה (חן, במקרה הזה) או יזכיר את שתי השמות. פתרון יצירתי לא נמצא ואנחנו נשארנו עם מקף. אבל המלחמה על השם לא הייתה מלחמת אגו סתמית. כרכור הייתה מושבה עם היסטוריה שנאבקה קשות על קיומה ולקח לה זמן רב להתבסס בשטח, בניגוד לפרדס-חנה שתוכננה ע"י פקידי פיקא ונתמכה ע"י הברון. לחבר בין שתי המושבות האלה אמר עבור בני כרכור שהם יקבלו עליהם את אופייה של פרדס-חנה שהייתה גדולה בהרבה.

    האיחוד הסופי בוצע בשנת 69. הוא הביא איתו הקלות בתחום הכלכלי ורבים טוענים שהיה מהלך נבון מאד מבחינה מוניציפאלית.

    האם היה יותר טוב שלא? אין באפשרותנו לדעת.

    והיד לשילוב?

    הופתעתי לגלות שאין שום קשר בין הפסל לשילוב…
    אם תקראו את סיפורו של יהודה בלזר תלמדו גם אתם שהפסל נוצר בגרנות ולא מצא חן בעיני המנהל ולכן חיפש לו בית אחר ואנחנו קיבלנו תזכורת מוצקה מאד למקף.

    ————————————————————————————————————————————————–

    לילה חפר – עובדת סוציאלית ומחברת סיפורי עוצמה לילדים. אוהבת את המילה על כל צורותיה ואת החמוץ-מתוק של החוויה האנושית. לדף הסיפורים והשירים של לילה חפר רצוא ושוב.


    להגיב
  • פוסט שיווקי (למה כדאי לפרסם במושבה חופשית)

    טוב הגיע הזמן.

    אחרי 12 שנה שמושבה חיה ופועמת, הגיע הזמן לבשר בחוצות העיירה:

    הפרסום במושבה חופשית כדאי ומשתלם!

    (במיוחד אם אתם עצמאיים או בעלי עסק קטן או בינוני שגרים או פועלים באזור – ורוצים שימצאו אתכם בגוגל)
    ואפשר לפרסם גם ב-200 ש"ח לחודש

    אבל קודם קצת רקע:

    מושבה חופשית קמה בדיוק לפני 12 שנה, כיוזמה עצמאית של רונית בר אילן. בהצהרת הכוונות שלה נכתב בין השאר: "…הקו פרסומי כאן הוא ביוגרפי, כזה שמספר מי האדם שעומד מאחורי השירות או המוצר. הלאה השפה השיווקית המנוכרת!…"

    ואכן, לכל אורך התקופה, תמיד יעצנו למפרסמים לספר גם על עצמם, מי האדם מאחורי העסק, מה משך אתכם לפתוח אותו – ולא רק מה השירות או המוצר. השפה היתה אישית, לא צעקנית וסיפורית.

    וזו עדיין הדרך. והעיצה שאנחנו נותנים למפרסמים. ההזדהות עם הסיפור שלכם עוזרת לזכור מה שאתם מציעים.

    ***

    אנחנו חיים בעולם מדיד. סופר-טכנולוגי. קליקים ויחסי המרה וכניסות ויציאות – ומושבה היא תוצר של העידן הקודם, שעוד היה זמן להרהר, לפסוע לאט ולא למהר. היא מחלחלת לאט בנהרות התודעה של האנשים שחיים כאן, ומשפיעה גם שנים אחרי. היא לא צועקת בחוצות העיר או מצלצלת 10 פעמים ביום. לא מבקרים בה מיליונים כמו בפייס. אבל היא מדוברת ונשארת.

    וגם נכתב בה המון. 12 שנה עם 4000+ פוסטים והרבה מילים, יצרו קַטָר קידום בגוגל אורגני לגמרי. זה קרה, פשוט קרה. בלי SEO ובלי כל מיני טכניקות קידום, והכי מפתיע – בכלל בלי כסף וקידום, מושבה חופשית התקבעה לה כמקדמת אוטומטית ואורגנית של כמעט כל מה שמחפשים בגוגל בפרדס חנה (כמעט תמיד תוצאות החיפוש בעמוד הראשון או השני).

    לדוגמא: חפשו "טאי צ'י פרדס חנה": (1/3 = עמוד ראשון תוצאה שלישית)

    והנה "פנסיון לכלבים פרדס חנה" (1/3):

    ואפשר להמשיך ("בריכה פרדס חנה", "סדנה פרדס חנה", "יוגה פרדס חנה" וכו'). חפשו בעצמכם.
    יש כ"כ הרבה תחומים שבהם אפשר לקדם אתכם לעמוד הראשון…

    ופרט לקידום אתם נחשפים לאלפי גולשים בשבוע והפוסט שיווקי מופץ, משותף ומקודם בדף הפייסבוק של מושבה חופשית ונשלח במייל בניוזלטר חודשי לכמעט 2,000 אנשים.
    הנה הנתונים של הניוזלטר האחרון:

     

    כך למעשה פרסום במושבה הוא חשיפה ב-4 חזיתות: חיפושי גוגל, אתר, פייסבוק ומייל. והפרסום שלכם לעולם לא מפסיק (כמו קמפיין בפייסבוק), הוא ממשיך להופיע כמיני-סייט באתר וממשיך להתעגן כתוצאת חיפוש בגוגל.

    ***

    ואולי לחלק זה גם ישנה, אבל כשאתם מפרסמים במושבה חופשית, אתם עוזרים לפרנס משפחה מקומית – את אֵלי ולֵיאו וליעם ולירי וגיל ואותי… לא את צוקרברג ופייסבוק. ואפשר לדבר איתי. ולהתייעץ.

    עוד פרטים על אפשרויות הפרסום אפשר לקרוא כאן וכאן.

    ועכשיו הכי כדאי לשלוח אלי מייל ולספר עליכם ועל העסק שלכם ונקבע לנו שיחת טלפון או פגישה (נסו בפייסבוק…) ונמצא את הדרך הכי טובה לפרסם אתכם. לפעמים אפילו אשלח אתכם לפרסם במקומות אחרים אם אחשוב שזה יותר יעיל (לדוגמא מסיבה שתהיה מחרתיים).

    אני זמין גם ב: 052-4636456, בעיקר בבקרים או אחרי 21:00. ווצאפ כל היום ואחזור אליכם.

    תודה

    רואי


    להגיב
  • אחרי 12 שנה… (מעשה בשלושה גלגולים)

    וואו. היום לפני 12 שנה קמה לה מושבה חופשית. מזל טוב!

    12 שנה זה חתיכת זמן. זה כמו שנה גדולה… אז קודם, הנה שלושה נתונים על 144 חודשים של מושבה חופשית:

    • זה הפוסט ה-4,002 שמתפרסם באתר (!), ממוצע של מעל 300 פוסטים בשנה, שזה פוסט כמעט כל יום.
    • 52,497 תגובות התפרסמו כאן, ממוצע של 12 תגובות ביום.
    • כמות הגולשים עברה את השניים וחצי מיליון (!) מתוכם כמיליון יוניקים. ממוצע חודשי של קרוב ל-20,000 כניסות.

     

    מעשה בשלושה גלגולים

    גלגול ראשון – בריאת האתר ושש השנים הראשונות (שתי גרסאות לאתר)

    פברואר 2006: רונית פותחת את "מושבה חופשית" – המקומון-בלוג הראשון בארץ. טרום עידן פייסבוק. הציצו בתמונת הפוסט לראות איך הוא נראה.

    והיא כותבת את זה בפוסט הראשון שלה:

    מושבה חופשית עלתה לאויר בחורף 2006. יוזמה עצמאית של רונית בר אילן, תושבת פרדס חנה. הצהרת הכוונות הראשונית היתה פרקטית: אתר שבו אפשר להתעדכן בהופעות, סדנאות, בילויים, מסיבות, שיטוטים וכל שאר ההתרחשויות מרחיבות הלב והתודעה שיש באזור. חוץ ממידע מעשי יש פה גם טורים אישיים, אזוטריה מקומית, אקספירימנטליות רוחנית וכמובן – אמנות…

    מושבה חופשית היא הבלוג המקומי המסחרי הראשון בארץ. הקו פרסומי כאן הוא ביוגרפי, כזה שמספר מי האדם שעומד מאחורי השירות או המוצר. הלאה השפה השיווקית המנוכרת!

    האתר מתבסס כמדורת השבט של האזור. הלוחות תוססים, האינדקסים מתמלאים והשיח ער.

    המון יוזמות חדשות מתחילות כאן, כמו הגינה הקהילתית או 'ח"י באהבה' ("טוב ברחוב").

     

    גלגול שני (סוף 2011-אפריל 2015) – אני מצטרף, גרסה חדשה ו"מקום בזמן"

    ב-2011 הצטרפתי אל רונית כשותף. וכתבתי את זה:

    רוצה לנצל את הזמן והמקום הזה לומר שאני מבטיח לשמר את הרוח של מושבה חופשית, אני חש שרונית ואני אולי ננווט קלות את הספינה, אבל את הרוח במפרשים נותנים אתם. אני מתכוון לראות כל אחד בעיניים חדשות, אשתדל לראות את האנשים מאחורי העסקים שאיתם נעבוד והלואי שנוכל יחד להרגיש אנשים חופשיים בתוך מושבה חופשייה.

    יחד גם פתחנו את "מקום בזמן" – האב ייחודי בקיבוץ עין שמר. למושבה חופשית יש בית פיזי.

    הרשתות החברתיות מתחילות להשתלט על העולם… בנות שוות ואבות פגומים שואבים את השיח אליהם.

    בוראים יחד גרסה חדשה. עם שוק חופשית ושימושון. עולה לאויר בראש השנה 2013 ונראית ככה:

     

    גלגול שלישי – בלי רונית (אפריל 2015 ועד?)

    רונית עוזבת את האתר באפריל 2015 ואני נשאר כבעלים יחיד.

    שנתיים מנהל את האתר מרחוק. בקיץ 2016 שב ארצה. לאט לאט מניע שוב את הרוח שמפיחה חיים חדשים באתר.

    ממש בסוף 2017 יוצאת הגרסה השלישית הנוכחית והגלגול החדש והשלישי של מושבה חופשית החל…

    * * *

    עובר היום על ההתכוונויות הראשוניות של האתר ושמח לגלות שרובן נשתמרו. הזמנים אחרים, כן. בעולם של צוקרברג עדיין רבים מבקרים כאן וזה משמח אותי יותר מהכול. הלוחות החינמים מהיום הראשון ועד בכלל עדיין משרתים עשרות אלפי א.נשים שמוצאים כאן עבודה חדש או בית חדש, מוכרים או מוסרים את האופניים המשומשים או יוצרים שת"פ עם אנשים חדשים.
    דם כתיבה חדש מתערבב עם ישן וההתחדשות בתוך כל החדשנות חיים יחד עם הפשטות ואהבת האדם שתמיד היו כאן.

    לא יודע מה צופן העתיד למושבה חופשית אבל סקרן לגלות…


    להגיב
  • מכּרכּרת בפרדס (3) – הטור של לילה חפר

    [לטור השני של לילה – סודות בשדות]

     

    אתם אולי תתקשו להאמין לזה היום אבל פרדס חנה הייתה המושבה הראשונה שהקמתה תוכננה מראש. על רקע ההצלחה הפלאית של "תפוזי יפו" החליטו וועד המנהל של פיק"א לאתר אדמה עליה תוקם מושבה של פרדסנים. ומכאן הגיע הפרדס.
    את חנה תרם יחד עם גיבוי כלכלי הנדיב הידוע ובכך הנציח את בת-דודו חנה רוטשילד.

    במרץ 1929 ביום אביב יפה (אני לא יודעת אם הוא היה יפה אבל תזרמו איתי בדמיון הסצנה) הגיעו חמש-עשרה משפחות מלאות אידיאולוגיה ותקווה והשתכנו בבתים צנועים ברחוב שהיום מאזכר אותם, רחוב הראשונים. כבר אז זיהו במושבה פוטנציאל נדל"ני ובנוסף לבתים הצנועים הוכשרו שטחים לבעלי הון ברחוב הנדיב קבוצת 800 וברחוב הדקלים קבוצת 500 על שם מספר הלירות הארץ ישראליות שעברו מיד לוועד.

    אבל… את כל הזה הייתם יודעים גם בלעדי. אני יצאתי לבלוש אחר עדויות חיות.

    וכך סידרתי לעצמי הזמנה לביתם של חנה ויוסק'ה ברקאי לשיחה על כוס תה של אחר הצהריים, כדי לתת פרספקטיבה נוספת הצטרפו לשיחה בנות הדור השלישי בפרדס האחיות יעל רוט ברקאי ומלי ברקאי שפירא.

    הוריה של חנה, אליעזר ועליזה בורכרד, עלו בעלייה השלישית. הם היו מה"יקים" הבודדים שעלו אז לארץ (טרום שואה). הזוג היה חלק מגרעין שרצה להקים קיבוץ. ב-1921 הגיעו לפתח תקוה וקבלו בית של משפחת מוסינזון (משפחה שגם היא תהיה ממקימי פרדס חנה) לתקופה. אחר כך עלו למזרע עברו לעמק הירדן והקימו את בית זרע. לאחר התנסות בחיים בקיבוץ החליטו להיענות לקריאה ולבוא לפרדס חנה.
    חנה נולדה ב….פרדס חנה, היא הייתה בעשרייה הפותחת של ילדי פרדס חנה.

    אני שואלת אותה: איך הייתה המושבה של ילדותך?

    חנה: אין כבישים, אין כלי רכב, הלכנו יחפים לבית הספר. הצרכנייה הייתה במקום בו נמצאת היום אמריקן פיצה. הגן היה בבית הראשונים. בית ספר אלונים היה בית הספר היחיד במושבה (אני ושני אחיי, כל חמשת ילדי ושניים-עשר נכדי למדנו שם, אומרת חנה בגאווה). כל הילדים למדו שם, דתיים חילוניים, לא ידענו אז שיש הבדלים. בית הספר היה במבנה הישן של אלונים שהיום לא בשימוש. היה ועד מנהל למושבה, היו שאלות גדולות כמו גיוס לצבא הבריטי, היינו מקום קטן ופעיל. לא היה קשר עם כרכור (אמנם הדואר ורופא השניים היו שם) אבל זה היה שני ישובים שונים לגמרי, לא יותר קשורים מבנימינה וזיכרון יעקב. הילדים היו בחופש מוחלט, הייתה לנו הרבה עצמאות. למשפחה היה משק חקלאי, אבא שלי חלם שהמושבה תהייה משק אוטרקי, לנו היו עיזים, ירקות, ועצי פרי שונים חוץ מהפרדסים.

    שאלה: והייתם קרובים כל ילדי המושבה? כמו ילדים בקיבוץ?

    לחצו על התמונה להגדילה

    חנה: היינו קרובים לילדי השכונה או אלו שהיו בנוער העובד (שכן בבית הפועל הישן, מול מרכז הורים ילדים), זאת הייתה תנועת הנוער היחידה בפרדס בזמנו. רבים מחברי הילדות שלי נשארו בפרדס חנה ואנחנו בקשר גם היום.
    אנשי פרדס חנה חיו על הפרדסים, עשרים דונם למשפחה, וליד הבית חמישה דונם נוספים לצרכי המשפחה. הפרדסים היו בדרך לרכבת, החמור היה כלי הרכב,היה עליו שק עם שני כיסים לטורייה ולסנדוויצ'ים. אבא שלי התנגד ל"לוקסוס" והיה צמוד לחמור עד שאחרי מלחמת העולם השנייה קיבלו מענק אמריקאי – עגלה לחמור.
    אבא שלי יזם את הבאת העזים לפרדס חנה ואני הייתי אחראית על רעיית העזים בבית. מול הבית שלי (בית המשפחה נמצא מול מאפיית אגמי והוא הבית המקורי האחרון בפרדס חנה), היו שדות. עז אחת שובבה עברה את גדר התיל וקרעה את העטין, במקום דם יצא לה חלב. הייתי ילדה בת תשע ונבהלתי כל כך, זו הייתה אחריותי. אלו היו חיי הילדים אז, שותפים לכל מאמץ משפחתי ולאומי (אתם מוזמנים לקרוא את הסיפור של חנה על המאמץ המלחמתי בקטיף בוטנים שנמצא בספר המקסים "אלונים מספרים- 70 מחזורים לבית הספר", הקטע מצורף בצילום פה.)
    בסוף כיתה ח' אבא שלי שלח אותי ללמוד בנהלל. בית הספר החקלאי של פרדס חנה נחשב פחות חקלאי ורוב בני בכיתה שלי הלכו למקווה וכדורי.בעיני הוריי ה"חקלאי" נחשב בית ספר בורגני.

    חנה נישאה ליוסק'ה ממקימי קיבוץ חצרים והם חיו שם עשור.

    חנה: אחרי עשור חזרנו לתמוך בהורי (זקנים בני 60 ) , אבי היה צריך עזרה בעבודה בפרדס. נפתחה לפנינו הזדמנות עם בניית שכונת רסקו שיועדה לבני המושבה. הגרילו בייננו בתים זהים (בנה ביתך הראשונים). חזרתי לפרדס חנה שונה. כבר היו עשרת אלפים איש. כבר היו מחנות עולים של העלייה מצפון אפריקה (כל אזור "שוהם" היום). אבל הייתה הפרדה גדולה, החיים שלנו היו עד גבול המתנ"ס, לא הכרנו את השכונות. הם לא למדו באלונים ולא הגיעו לצופים.
    גם היום אני פחות חייה את הגדילה של פרדס חנה, פה ברסקו עדיין מרגישים את פרדס חנה שלי. האדמות של אבי נמכרו והיום עובדים עליהם "גזר שליט".

    שאלה ליעל ומלי: יש גאוות יחידה פרדס-חנאית?

    מלי ויעל: כילדות ונערות מאד שמחנו לגדול כאן. זו הייתה מושבה חקלאית מפוארת. הייתי גאה שסבא וסבתא שלי היו מקימי המושבה.
    גדלנו על המורשת של רחוב 500 ו- 800. היה לנו נרטיב ייקי חזק (שלפשטונדה וכו') . פרדס חנה הייתה מושבה שווה מבין מושבות הברון. למדנו יחד בחקלאי זה היה בית הספר של כל המושבות ופרדס חנה הייתה השווה מבניהן. היא הייתה עיר המחוז של בנימינה, גבעת עדה, מ.א מנשה.

    שאלה: מה בפרדס חנה שרד את הזמן?

    מלי ויעל: בעיננו לא הרבה. הצופים עוד מחזיקים את רוח פרדס חנה. והכביש הלא סלול של שכונת מז"ל בז"ק (ביתם של משפחת ברקאי ברסקו.רסקו היא שכונה משני הצדדים של דרך הנדיב. בצד הברקאי שכנו שש משפחות מחוברות מאד והשם מורכב מהאות הראשונה של כל משפחה).

    חנה: בעיני בפרדס חנה יש קסם של משהו. הידית, המתנ"ס, הדאגה לקשיש, הצעירים שבאים כמו בסיקסטיז, האורוות, יש פה חיים אחרים. אני לא יכולה לנתח איך זה מחובר. לי חשוב שידעו פה את המורשת, שיבינו מה היה פה לפני בניינים של חמש-עשרה קומות. אני לא רבה עם הקידמה ומבינה שהזמנים השתנו אבל הייתי רוצה שישמרו יותר וישמרו יותר.

    יצאתי מבית משפחת ברקאי אל הרחוב הלא סלול, אל הנוף שעדיין ירוק ופראי, ודמיינתי לעצמי איך המושבה נראתה כשהיא הייתה כולה כך. גם אני כמו חנה לא רבה עם הקדמה אבל הייתי שמחה עם היינו מצליחים להתקדם עם שורשים ושגם הילדים שגדלים פה עכשיו יוכלו לקטוף תפוז בפרדס של חנה.

    [לטור הרביעי: תולדות המקף הגדול]

    ———————————————————————————————————————————————

    לילה חפר – עובדת סוציאלית ומחברת סיפורי עוצמה לילדים. אוהבת את המילה על כל צורותיה ואת החמוץ-מתוק של החוויה האנושית. לדף הסיפורים והשירים של לילה חפר רצוא ושוב.


    להגיב
  • מדריך לאתר (או מה יש לעשות כאן בכלל?)

    אהלן.

    שמח מאוד מהפידבקים שלכם על שהאתר יפה וכמה מהר שהוא עולה.
    האתר מצד אחד צומצם (ביי ביי שוק חופשית ושימושון) ומצד שני התרווח והשתבח.
    בואו נסתכל גם מה שיש בקנקן...

    כמה שינויים ותוספות חשובים וחשובות:

     

    אפשר היום להעלות אירוע בלחיצת כפתור!
    מתחברים ל-Facebook Connect
    ומכניסים את ה-URL של האירוע שלכם שם...
    והופ! (כמעט) כל הפרטים בפנים.
    לכם נשאר להוסיף כמה פרטים ותמונה

    הנגן של רדיו חנה החדש!
    מוזמנות ומוזמנים
    לשמוע את הצלילים הערבים
    בזמן שיטוט ברחבי האתר

    תחזית חיה של מזג האויר באזור
    עד עשרה ימים קדימה
    (ויאללה שיבוא כבר גשם)

    הכפתור החדש שצץ לו פתאום...
    איפה הוא?
    מעניין מה קורה כשלוחצים עליו...

    בינתיים הכותבות והכותבים החדשים מטפטפים לכאן טורים חדשים ומרגשים... עד עתה היו אלה שלי מרכוס ולילה חפר. מי יהיו הכותבים האחרים?...

    הלוחות בחינם החביבים והפופולרים שודרגו (הרבה יותר קל לחפש בתוכם, בתגובות האחרונות נראים רק מודעות חדשות ולא תגובות לישנות, קידום בגוגל ועוד...).

    לוח האירועים מתמלא לו ומרכז במקום אחד את כל האירועים שקורים באזור. וכן - הוספת אירוע אליו היא חופשית ובחינם!

    הניוזלטר לובש צורה חדשה - ומי שלא הצטרף לרשימת התפוצה יכולעשות זאת כאן משמאל -------------->

    עוד רעיונות מתבשלים... מוזמנים להציע גם את שלכם למה חסר לכם באתר.

    כל מי שרוצים לפרסם את עצמם או לקדם עצמם בגוגל (החל מ-200ש"ח לחודש!) מוזמנים לפנות אלי ולקבל הצעה שמתאימה להם.

    תהנו כאן

    חג שמייח ומואר!

    (בתמונת הנושא: ציור של יוסף אדרי)


    להגיב
  • מסע ברוח הפרדס-כרכוראית (שם זמני) – הטור החדש של לילה חפר

     

    (עדכון: נבחר שם חדש! "מכּרכּרת בפרדס")

    השנה היא 2005. אנחנו זוג נשוי טרי שמסיים את הלימודים במכללת תל-חי.

    עם כל האהבה לצפון אנחנו יודעים שלא נשתקע שם.

    הנתונים שלנו הם משפחות מוצא בבאר-שבע ותל-אביב, שנינו עובדים סוציאליים, שנינו סניאסים (תלמידים) של אושו, זוג צעיר אבל לא צעירים מאד וכבר רוצים להגיע למקום שיהיה לנו בו בית.

    אנחנו יודעים שאנחנו רוצים את הבית שלנו על האדמה, שיהיה שקט אבל לא חור, שתהייה בו קהילה אבל לא בתוך התחת שלנו, שיהיו אפשרויות לחינוך לילדים, ושיהיה לו אופי למקום.

    וככה הגענו לפרדס חנה מקף כרכור.

    אנחנו, ועוד אלף זוגות עם פרופיל דומה מאד לשלנו.

    מקום עם אופי. אני תוהה על ההגדרה הזאת היום? איך קורה שלמקום יש אופי? איך מקום אחד הוא פרבר סתמי חסר כל טעם ומקום אחר הוא מקום עם סיפור שאפשר לדבר עליו כמעט כמו שמדברים על אדם.

    פרדס חנה-כרכור, צל-עלי בננה ושלוות עולמים, שיקשוק, אמנים במושבה, פרדס-חפלה, הידית, הקהילה הדמוקרטית, הקהילה האנתרופוסופית, האנרופו-דוסית, גינה קהילתית, ראגה, קואופרטיב, מושבה חופשית.

    עשור אחר כך אני מתחילה לעבוד במועצה המקומית פרדס חנה-כרכור באגף הרווחה בתור עובדת קהילתית. ומהר מאד אני מגלה שכל הנרטיב הפרדס-חנאי שלי הוא נחלתם של שלושת אלפים איש (במקרה הטוב) במועצה מקומית של ארבעים ושתיים אלף איש.

    יש ותיקים שמרגישים שפלשו להם. יש כרכוריסטים שמבכים את המקף ואת המורשת הכרכוראית.

    יש שכונות של עולים. יש קווקזים. אתיופים. שיכונים. יש אנשים שלא מתגעגעים לשיקשוק. הם אפילו לא יודעים שהוא היה קיים.

    לא כולם רוצים פרחי בר. יש כאלה שרוצים שירססו הכל ויעשו מדרכות. יש אנשים בפרדס חנה שמתים שהיא תהייה רמת השרון.

    משהו קורה בפרדס חנה – כרכור. אי אפשר להתווכח עם המספרים. הגידול באוכלוסייה בעשור האחרון הוא מטורף, כל שנה בעשור האחרון גדלה פרדס חנה בארבעה אחוז!

    והמשהו הזה, הרוח הפרדס-כרכוראית הזו, היא היא נושאו של הטור הזה.

    הטור הזה הוא מסע, כי אני מאד אוהבת מסעות, בין הפנים השונות של המועצה המקומית שלנו.

    בין האנשים שהזרימו אליה רוחות חדשות והאנשים שהגיעו כי הרוח הזו קראה להם.

    בין ותיקי המושבה שמאוהבים בה עד מעל לאוזניים לתושבים שהגיעו בחמש עשרה השנה האחרונות ואוהבים אותה לא פחות.

    אני מזמינה אתכם לשוטט איתי בין החקלאים למייסדי תרבות הפרינג' המקומית, לשתות בונה אתיופית ולאכול חינקל קווקזי, להכיר את האקטיבסטים שמשנים מפה את העולם ואת תושבי השיכונים שלא נוטים לצאת משם.

    וכל זה יסופר באתר המתחדש של מושבה חופשית שהייתה מורה הנבוכים שלי פעם מזמן כשרק הגעתי לפרדס חנה – כרכור והיא עוד הייתה כולה רק הבטחה למשהו שעוד לא ידעתי מהו אבל ידעתי בכל ליבי שאני רוצה להיות חלק ממנו.

    [לטור השני של לילה – מכרכרת בפרדס]

    ———————————————————————————————————————————————

    לילה חפר – עובדת סוציאלית ומחברת סיפורי עוצמה לילדים. אוהבת את המילה על כל צורותיה ואת החמוץ-מתוק של החוויה האנושית. לדף הסיפורים והשירים של לילה חפר רצוא ושוב.


    להגיב
  • אז מה הולך לקרות עם האתר הזה בגלגול הנוכחי

    כשישבתי וחשבתי (קורה לפעמים)

    האם השלב הזה של מושבה…

    …הוא כמו אצל פרפר שיוצא מהגולם
    …או אולי בכלל נחש שמשיל מה אשר יבש
    …או צפרדע שמקפצת

    (בטח אגלה על הדרך)

    מה שאני יודע ורוצה שיקרה במושבה חופשית החדשה הזאת
    הוא לשלב בין ה-Being (רלוונטי) ל-Doing (גם כסף)
    ליצור שילוב שייטיב עם כל הצדדים:
    מצד אחד תוכן מרענן  – דינמי – מגוון – ואיכותי (מה זה בכלל?)
    ומצד שני כלי קידום מעולים (שתמיד היו ועכשיו עוד השתפרו)

    מבטיח לספר על כל אלו בפוסטים הבאים השבוע – על הכותבים החדשים והפינות החדשות ו…
    בינתיים נהנה מהשמש והירח וכמה כוכבים…



    להגיב
  • פוסט ראשון למושבה חופשית החדשה (פעם שניה…)

    אתר חדש.

    שהוקם ע"י החברה המוכשרים מ"הנקודה" בבנימינה (אתם עוד תכירו אותם בפוסט נפרד).

    מושבה חופשית חדשה. מושבה שאחרי רונית. שלעולם לא היתה בלעדיה.

    שמח להציג אתר פשוט, נקי ומרווח.

    נשאר מה שעובד, שפועם.

    הלוחות בחינם, שהיו וישארו פתוחים וחינמים לפרסם בהם ולמצוא בהם.

    הפוסטים מכל הסוגים עם כותבות וכותבים חדשים ומופלאים שיחלו בטורי אורח אף שרובם היו אורחים קבועים במושבה.

    לוח האירועים שודרג פלאים! אפשר להכניס כל אירוע (בחינם) ע:י הכנסת ה-URL שלו מהפייסבוק…

    נפרדנו משוק חופשית (דמעה) והאינדקסים והשימושון הנטושון.

    אבל הוספנו לינק ישיר לרדיו חנה! אחלה רדיו ואחלה מוזיקה!

    ויש תחזית.

    ואם משעמם לכם תלחצו על משעמם לי (יש כפתור כזה)

    ועוד מלא תוכניות לפינות ופונקציות ולוח כזה ושירות כזה.

    אבל עכשיו זה מה שיש.

    ממש מוזמנים לשלוח לנו הצעות על אילו פינות או פונקציות לעשות באתר.

    מושבה חופשית החדשה עולה לא מושלמת. לא לגמרי מוכנה. אבל היא מגיעה עם הכנות שלה, יכולת החיבור והקידום, השירות לקהילה, וגם פרנסה למשפחה כאן מהקהילה.

     

     

     

     

     

     

     

     

    יש עוד המון לספר ולומר אבל זהו לבינתיים.

    רוח חדשה נושבת במושבה חופשית.

    מקווה שתצטרפו אלי ואליה.

    רואי


    להגיב
  • כיכר הגעגועים ה-II! שבת, 11.11, 15:00-18:00 בואדי בפרדס חנה

    ***

    אחרי כיכר ראשונה מרגשת כל כך…

    כיכר הגעגועים השניה תתקיים בואדי בפרדס חנה (היכן שהיה "טוב ברחוב"), ליד כיכר שמונה בשבת, 11.11, בין השעות 15:00-18:00…

    כיכר הגעגועים היא מרחב חוויתי מבוסס השתתפות של ילדים, בני נוער, מבוגרים ובני גיל הזהב שיפגשו דרך ריחות, טעמים, משחקי רחוב של פעם, שיחה, שירה ונגינה.

    את כיכר הגעגועים מעטרים סיפורי געגוע קצרים של חלק מתושבי המקום, על מנת לעורר הזדהות והשראה ליצירת רגעים משמעותיים וערכיים בחיים. זכרונות חזקים ומשמעותיים שתמיד אפשר לחזור ולהיות ניזונים מהם.

    (ממשיכה לאסוף סיפורי געגועים ממכם).

     *********

    בכיכר יהיו:

    חמישה מעגלים:

    1) "האימוג'י של הגעגוע" – בני נוער ובני גיל הזהב מנסים להבין יחד את המשמעות של כל הסמלים ולחפש יחד רעיון לאימוג'י של הגעגוע.
    שבת, 15:00, בהנחיית בני נוער מקסימים…

    2) "רגעי חסד אז והיום" – רגעי החסד שאנו יוצרים עם ילדינו הופכים בבוא היום לגעגועים…
    שבת, 15:30, בהנחיית ליהי שימי רגב

    3) "קריאת שירי געגועים" – מוזמנים לקרוא שירה ולשתף אותנו באירועים אליהם אתם מתגעגעים.
    שבת, 16:00, בהנחיית שוקי גוטמן, "אשכולות פואטיקה"

    4) "הגעגוע לחיים שלפני ההורות" – על המעבר מרווקות להורות, על מה ויתרנו, מה אפשר עדיין לממש, איזו איכות מאז ניתן להחיות בחיים שלנו היום…
    שבת, 16:30, בהנחיית שחר בסטקר

    5) "הגעגוע לשבט" – על התעתוע בתחושת השייכות בעידן הרשתות החברתיות והמסכים והגעגוע למפגש אמיתי ואנושי.
    שבת, 17:00, בהנחיית גיל עמנואל

    – תיאטרון בובות לילדים

    – מתחם נגינה מאולתרת

    – משחקי רחוב של פעם.

    ועוד…

    המפגש בין הזקנה לילדות הוא חלק בלתי נפרד מהכיכר בה תחושת השבריריות והפגיעות פועמת לצד הקסם, היופי והפליאה.

    הכיכר היא יוזמה קהילתית התנדבותית. הכניסה חופשית. בכיכר לא יהיו דוכנים או יימכר מזון אז מוזמנים להביא אתכם את שחפצה נפשכם (מים וכיבוד קל יוגשו במקום).

    ניפגש בכיכר!

    לדף "כיכר הגעגועים" בפייסבוק >  |   לדף האירוע בפייסבוק >

    Posted by ‎כיכר הגעגועים – The Longing Square‎ on Saturday, October 21, 2017


    להגיב
  • טוב ברחוב! – פסטיבל מקומי פרדס חנה כרכור – חמישי 19.10

    ***

    פסטיבל "טוב ברחוב" , הפסטיבל המקומי של פרדס חנה כרכור שיתקיים השנה ב-19/10/17 ומכונה על ידינו "החג שאחרי החגים". מנסה לבטא את הרוח הייחודית של היישוב. זו השנה השנייה שהוא מתקיים  וכפי שהבטחנו, בכל שנה יזוז הפסטיבל לרחוב אחר, מתוך רצון לשתף את כל חלקי היישוב בפסטיבל ולאפשר בכל פעם זווית הסתכלות חדשה על המתרחש ברחוב.

    הפסטיבל  שכולל הופעות מוזיקה, מיצגים, אמנות רחוב, תאטרון, קרקס ות ועוד ועוד, יתרחש השנה במרכז המושבה, בלב ליבה, בוואדי שחוצה אותה מדרום לצפון  ומצטלב עם דרך הבנים.  לא לחינם בחרנו את המיקום. יש כאן רצון אמיתי לחבר בין כל חלקי המושבה. לא מדובר רק בחיבור פיזי, אלא בחיבור רעיוני בין תושבים חדשים לוותיקים, בין ילדים למבוגרים, בין דתיים לחילוניים  והכל בעזרת לא מעט אמנות מקומית חיה ובועטת.

    פרדס חנה כרכור מייצרת  לאורך השנים קול תרבותי חברתי קהילתי  שונה ומרענן והפסטיבל רוצה לתת לו ביטוי אמיתי. הקול הזה מתקיים כל השנה, ובא לידי ביטוי בעשרות שיתופי פעולה תרבותיים, חברתיים, קהילתיים ועסקיים. הפסטיבל שנשען על אירועים קודמים כמו "ח"י באהבה", הלילה הלבן של פרדס חנה כרכור  והשיקשוק המיתולוגי, מהווה עוד נדבך באבולוציה של ההתפתחות התרבותית של היישוב.

     זהו פסטיבל מקומי ברוח פסטיבלים שונים בעולם, שמנסה לשמר את הרוח המקומית מתוך הבנה ברורה שמה שהיה לא יהיה, אבל בהחלט תמיד אפשר ליצור משהו חדש. אנחנו סבורים שבסופו של יום הכוכב האמיתי של הפסטיבל  הוא הקהל שנחשף למתרחש ברחוב והופך מצופה למשתתף.

     השנה במיוחד יאיר "טוב ברחוב"  את מרכז המושבה המתחדש בחלקו , ינסה להראות כיצד ניתן לייצר אורבניות  תוססת,מלווה בקריצת עין שובבה,  לצד שימור הקיים מתוך אמונה אמיתית שהכל קשור ומתחבר.

    כל ההפקה המורכבת הזו שנרקחה במשך חודשים, לא הייתה יכולה להתרחש ולהתקיים כעבודת יחיד, והיא תוצר של עבודת צוות מאומצת ויצירתית ועל כך תודתי הגדולה לאנשים שאיתי.

    ניפגש ברחוב.

    אייל כגן, מפיק ומנהל אמנותי.


    הפסטיבל יתקיים במרכז המושבה מסביב לכיכר שמונה – מאזור השוק הישן (שמתחדש) ועד לואדי (היכן שהיה השיקשוק) בין השעות 20:00-חצות

    הדף של "טוב ברחוב" בפייסבוק >

    האירוע בפייס >

    התוכניות של הפסטיבל מפוזרות בנקודות המסחריות ברחבי המושבה.
    להורדת התוכניה אליכם לנייד הקליקו כאן >

    הכניסה חופשית


    להגיב
  • מסע השלום יוצא לדרך

    * * *

    עשרות אלפי נשים מכל הקשת הפוליטית בישראל, ראשי רשויות, אנשי תרבות, נשים פלסטיניות, אישי ציבור ועוד, ישתתפו באירועי "מסע השלום" שיתקיים בחודש הבא בקריאה להסכם מדיני.

    הקמת אוהל השלום הגדול בעולם, עצרת המונית בירושלים, השקת "כנסת הנשים" ועוד- הם חלק מאירועי "מסע השלום" אותו מובילה תנועת נשים עושות שלום, שיחל ב- 24 בספטמבר עד ל-10 באוקטובר. המסע ייערך בהשתתפות עשרות אלפי פעילות ותומכות מכל רחבי הארץ, אלפי נשים פלסטיניות, ח"כים, ראשי רשויות, אישי ציבור, אנשי רוח ותרבות ועוד

    המסע יחל ב- 24.9  (יום א', ד' בתשרי) בשדרות והנגב המערבי וימשיך באירועים נלווים בכל רחבי הארץ – בדימונה ובערבה בעוטף עזה ואשקלון, בתל אביב ובנצרת. האירועים יסתיימו ב- 10.10 (יום ג', כ' בתשרי) בעצרת המונית מול בית ראש הממשלה בירושלים, הקמת סוכת השלום הגדולה בעולם והשקת "כנסת הנשים", במטרה להניע את הפוליטיקאים משני הצדדים לפעול למען הסכם מדיני. במהלך המסע יוקם אוהל השלום הגדול בעולם בהשראת אוהל הגר ושרה בערבות ים המלח ובהשתתפות עשרות אלפי נשים יהודיות ופלסטיניות.

    במסע ייקחו חלק עשרות אלפי פעילות ותומכות מכל רחבי הארץ, אלפי נשים פלסטיניות, ח"כים, ראשי רשויות, אנשי רוח ותרבות ועוד. כמו כן, בימים אלה הולך ונרקם דגל השלום הגדול בעולם שעליו רקומים מסרי שלום ודו קיום ויונף במהלך המסע.

    המסע מהדהד את אירועי צעדת התקווה בהם השתתפו בשנה שעברה אלפי נשים וכלת פרס נובל לשלום ליימה גבואי מליבריה. הצעדה שבעקבותיה הוכפל מספר החברות בתנועה, סימנה את תחילת הפעילות הפרלמנטרית של התנועה ועליית מדרגה בפעילותה מול מקבלי ההחלטות. במהלך השנה הוקמה בכנסת ביוזמת התנועה "שדולת הנשים למען ביטחון ושלום", נכתב שיר שלום המושמע שוב ושוב בכל העולם ובהשראת צעדת התקווה נערכו צעדות נשים במדינות רבות. בין חברות התנועה – השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, הסופרת צרויה שלו, חברת הכנסת לשעבר אתי לבני, הזמרת והיוצרת יעל דקלבאום ושורה של נשים מרשימות אחרות.

    תנועת נשים עושות שלום הוקמה לפני שלוש שנים בעקבות מבצע "צוק איתן" וצמחה להיות תנועת השטח הגדולה בישראל. חברות בתנועה למעלה מ-24,000 נשים  מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים – אמהות לחיילים, דתיות, מתנחלות, חילוניות, ערביות, נשים ממשפחות שכולות, סטודנטיות, תושבות עוטף עזה ועוד. שותפות לה גם נשים רבות בצד הפלסטיני. התנועה פועלת ללא לאות בקרב קבוצות שונות בחברה הישראלית, בצפון ובדרום, בעיירות פיתוח דרך התנחלויות ועד ערים וקיבוצים במרכז הארץ.

    התנועה אינה תומכת בפיתרון מסוים או בתכנית שלום זו או אחרת אלא פועלת לקידום תמיכה ציבורית רחבה לסיום הסכסוך בהסכם מדיני. זאת, מתוך אמונה שנשים צריכות לקחת אחריות על עתיד ילדיהן ומתוך התפיסה ששילובן של נשים בתהליכי פיוס מגבירים את הסיכוי לשלום בר קיימא, בהתאם להחלטה 1325 של האו"ם.

    לו"ז אירועי המסע:

      24.9 – שדרות והנגב המערבי – טקס השקת אירועי המסע
      26.9 – האירוע המרכזי בדרום– בדימונה בהשתתפות ראש העיר
      3.10 – האירוע המרכזי בצפון– בנצרת
      6.10 – "הלביאות באות"-  בתל אביב

      8.10 – היום המרכזי

    הקמת "אוהל הגר ושרה"- בערבות ים המלח בהשתתפות אלפי נשים פלסטיניות וישראליות.
    בערב תערך עצרת המונית בירושלים

     9-10.10 – הקמת סוכת השלום בירושלים והשקת כנסת הנשים

    מסע השלום – לו"ז מלא


    להגיב
  • כיכר הגעגועים ה-I! שבת, 9.9 החל מ-16:00 בואדי בפרדס חנה

    ***

    כיכר הגעגועים הראשונה תתקיים בואדי בפרדס חנה, היכן שהיה פעם השיקשוק, ליד כיכר שמונה (והפטנק) בשבת, 9.9, החל מהשעה 16:00…

    כיכר הגעגועים היא מרחב חוויתי מבוסס השתתפות של ילדים, בני נוער, מבוגרים ובני גיל הזהב שיפגשו דרך ריחות, טעמים, משחקי רחוב של פעם, שיחה, שירה ונגינה.

    את כיכר הגעגועים יעטרו סיפורי געגוע קצרים שנכתבו בכתב יד ע"י חלק מתושבי העיר, על מנת לעורר הזדהות והשראה ליצירת רגעים משמעותיים וערכיים בחיים. זכרונות חזקים ומשמעותיים שתמיד אפשר לחזור ולהיות ניזונים מהם (ממשיכה לאסוף סיפורי געגועים ממכם).

      געגועים שהתממשו, געגועים שבכוונתנו לממש וגעגועים שבלתי אפשרי לממש.
      געגועים למקום, לתקופה או אדם… לפשטות שהיתה פעם, לשקט, לזמן עם עצמנו ולאיכות נסתרת בתוכנו.
      געגוע לילד/ הורה/ אח/ חבר שכבר לא בעולמנו.
      געגוע לאיכות אחרת של קשר עם ילדינו ובני זוגנו.

    *********

    בכיכר יהיו:

    מעגל סיפורי געגוע בהשראת סיפורי הגעגוע התלויים שיעטרו את הכיכר.

    – מעגל הקראת שירי געגוע שם יארח אתכם שוקי גוטמן מ"אשכולות פואטיקה".

    – מעגל בו בני נוער עוזרים ומסבירים לותיקים לפענח ולהבין את סמלי האימוג'י של פייבסוק וווצאפ – ויחד ממציאים את סמל האימוג'י של הגעגוע.

    – מרחב למסע רגשי בזמן בו יש ריחות וחפצים שונים. מרחב להרהור וכתיבה.

    – מתחם ילדים ובני גיל הזהב עם נגינה מאולתרת ומשחקי רחוב של פעם.

    המפגש בין הזקנה לילדות הוא חלק בלתי נפרד מהכיכר בה תחושת השבריריות והפגיעות פועמת לצד הקסם, היופי והפליאה.

    הכיכר היא יוזמה קהילתית התנדבותית. הכניסה חופשית. בכיכר לא יהיו דוכנים או יימכר מזון אז מוזמנים להביא אתכם את שחפצה נפשכם (מים וכיבוד קל יוגשו במקום).

    ניפגש בכיכר!

    לדף "כיכר הגעגועים" בפייסבוק >  |   לדף האירוע בפייסבוק >


    להגיב
  • שובו של ה"זואון פוליטיקון"

    [עמית נויפלד]

    בסוף השנה הראשונה ללימודים מתבקש כל סטודנט לפילוסופיה לבחור שני תחומי התמחות מתוך שלל המבואות שלקח, ביניהם מטאפיזיקה (מי אמר שיש בכלל מציאות?), אפסטימולוגיה (אם יש מציאות, כיצד אנחנו יכולים להכיר אותה?), לוגיקה (האם ייתכן שיש מציאות ואין מציאות במקביל?), אסתטיקה (אני חושב שהמציאות תראה יותר טוב בוורוד פוקסיה), ובנוסף, פילוסופיה של המוסר, הפוליטיקה, והדת.

    בחרתי להתמחות בתחומים שנראו לי פרקטיים להתנהלותו התקנית של העולם, פוליטיקה ומוסר, אולם, כאשר הגשתי את טופסי הרישום לשנה השניה נתקלתי בהתנגדות לא צפויה מטעם מזכירת החוג: "אתה לא יכול להירשם לפילוסופיה פוליטית ופילוסופיה של המוסר במקביל", היא הבהירה לי חד משמעית, "בשני התחומים מלמדים בדיוק את אותם תכנים".

    ***

    טום "הבטלן" הודג'קינסון, מדובריה הבולטים של תנועת ההאטה בימינו, הקדיש את פרק 12 בספרו "אין מחיר לחופש" על מנת לשכנע את קוראיו לחדול מהצבעה בבחירות הכלליות, ולמעשה להתנתק ככול האפשר מן הפוליטיקה ומוסדות המדינה. "עזבו ת'ממשלה" היא כותרת הפרק, והנה משפט קצר מתוכו שמסכם היטב את רוח הדברים: "יש משהו רקוב בליבן של ממשלות – והוא העובדה הפשוטה שאפשר לעשות קריירה משררה."

    ***

    בעשרים השנים האחרונות, דומה בעיני כי הולכים ומתמעטים הפוליטיקאים האוחזים בשלוש התכונות אותן קבע מקס ובר כמהותיות ונחוצות לעיסוק בפוליטיקה כמקצוע: התלהבות כנה, רגש אחריות וטביעת עין. לא מעט פוליטיקאים בימינו, כך ניתן להתרשם, עסוקים יותר בקידום עצמי, במנעמי השלטון ובמאבקי הכוח הפנימיים הנדרשים על מנת לשמר אותם, מאשר בעיסוק היומיומי בשיפור חייהם של האזרחים.

    החיכוך המתמיד בצמרת העסקית של המדינה מביא אותם לשאוף לרמת חיים דומה, ההישענות על כספם של בעלי ההון במהלך המרוץ לתפקיד, או קבוצות הכוח בתוך המפלגה עצמה, כובלת ומשעבדת את האינטרסים הבסיסיים שלהם, והרצון לדבוק בכיסא מביא אותם, במקרה הטוב, להתנער מטעויותיהם ולהתפאר בהישגיהם של אחרים, ובמקרה הרע לכדי שיתוק מוחלט.

    במצב עניינים זה, קשה שלא לחוש הזדהות עם דבריו של הודג'קינסון. במידה והפוליטיקה הושחתה, במידה והממשלה רקובה מטבעה, מוטב לנו להשליך הצידה את העיסוק בה ולהתרחק ממנו ככל הניתן.

    בגישה זאת קיימת, להבנתי, רק בעיה אחת – היא מנוגדת לחלוטין למהותנו כבני אדם.

    ***

    הפוליטיקה, בהגדרה, אינה דבר מה שניתן לנו להעביר או להפריט לידיהם של אחרים. המילה עצמה נגזרת מהמונח היווני Politikos, שמשמעו "של האזרח", והיא מעולם לא נועדה להיות עיסוק למתי מעט. בימיה הראשונים, הקיפה הדמוקרטיה את כלל אזרחי המדינה (או אם לדייק, "הפוליס" – עיר מדינה ביוון העתיקה), ואילו הדמוקרטיה הייצוגית (להבדיל מזו הישירה) הופיעה רק כאילוץ עקב בעיות של גודל האוכלוסייה, מורכבות הממשל המודרני, והעובדה שרוב הציבור העדיף להישאר בבית ולצפות בטלוויזיה במקום להגיע לאסיפה השבועית.

    כל זה לא אומר שאנחנו צריכים או יכולים להרשות לעצמנו להפסיק להיות פוליטיים. אריסטו כינה את האדם "זואון פוליטקון" (חיה פוליטית) וקבע כי:

    "מכל זה גלוי איפוא שהמדינה נמנית עם הדברים הטבעיים, ושהאדם בעל חיים מדיני על פי הטבע. ומי שאין לו מדינה – על פי הטבע, לא על פי המקרה – הריהו או פחות או יותר מאדם… קודמת המדינה על פי הטבע לבית ואף ליחידים שבבני האדם. כי הכלל קודם בהכרח לחלק, שהרי אם נחרב כלל [הגוף] לא תימצא רגל או יד אבל מי שאינו יכול להשתתף בחברה, או מי שמספיק לעצמו ולפיכך אין לו צורך בה, אינו חלק של מדינה, אלא הוא או בהמה או אל."

    ההשתתפות בענייני המדינה, אם כן, היא לא רק זכותנו הטבעית, אלא גם כורח הנובע ממהותנו. את העובדה כי מרביתנו בוחרים שלא לעשות זאת, ניתן להסביר רק בהתכחשות לטבענו, בניכור, ובמניפולציה מתמשכת מצד אלה אשר מרוויחים מהפאסיביות שלנו – הקבוצות הקטנות והמאוגדות היטב סביב אינטרסים צרים, והאוחזים בשלטון.

    ***

    הפוליטיקה, בהיותה עוסקת בחיי היום יום, ב"ענייניו של האזרח", אחת היא עם המוסר, ומכאן נובע שאם ברצוננו להיות אנשים יותר טובים אין לנו ברירה אלא להיות יותר מעורבים.

    מעורבות פוליטית יכולה להתבטא באופנים שונים: השתתפות בהפגנות ומחאות, אסיפות ציבוריות, עבודה או התנדבות במגזר השלישי (וספציפית בארגונים הפועלים למען שקיפות והנגשה של מידע), אי ציות אזרחי, התפקדות למפלגות ועוד. אסור לנו לטעות – המערכת הפוליטית המושחתת בישראל הינה תוצאה ישירה של הוויתור שלנו על הזכות לקחת חלק בהליך הפוליטי המקומי.

    הכוח משחית, ואנחנו הנחנו לו להתרכז בידיים ספורות. לא צריך יותר מראש ממשלה אחד בכלא על מנת להבין את העובדה הפשוטה הזאת. עכשיו, יותר מתמיד, הגיע הזמן להפשיל שרוולים, לצאת מאזור הנוחות, ולממש את מהותנו הטבעית כאזרחים.

    ——————————————————

    פורסם במקור באתר Slow.org.il


    להגיב
  • ניפגש בכיכר הגעגועים…

    [גיל עמנואל]

    פרוייקט הגעגוע – נושא שחקרתי ועסקתי בו בעשר שנים האחרונות (כולל מסע של שנתיים חוצה יבשות) – יוצא לדרך!

    הפרוייקט יפתח ביצירת כיכר הגעגועים הראשונה בואדי בפרדס-חנה ביום שבת, ה-9.9  בין השעות 16:00 – אחרון המתגעגעים…

    הפרוייקט הנו קהילתי ומטרתו:

    1.ליצור קירבה עמוקה חוצת דור, מגדר ותרבות.
    2. לתת לגיטמציה לביטוי רגשי ויצירתי לתחושת הגעגוע בתרבות בה אין הרבה לגיטמציה לתחושה זו.
    3. לעורר השראה דרך סיפורי געגוע בהם אנשים הצליחו להחיות ערך רגשי שממשיך להאיר את דרכם.

    הכיכר היא מרחב חוויתי מבוסס השתתפות של ילדים, בני נוער, מבוגרים ובני גיל הזהב שנפגשים דרך ריחות, טעמים, משחקי רחוב של פעם, שיחה, שירה ונגינה.

    את כיכר הגעגועים יעטרו סיפורי געגוע קצרים שנכתבו בכתב יד ע"י חלק מתושבי העיר, על מנת לעורר הזדהות והשראה ליצירת רגעים משמעותיים וערכיים בחיים. זכרונות חזקים ומשמעותיים שתמיד אפשר לחזור ולהיות ניזונים מהם.

    – געגועים שהתממשו, געגועים שבכוונתנו לממש וגעגועים שבלתי אפשרי לממש.
    – געגועים למקום, לתקופה או אדם… לפשטות שהיתה פעם, לשקט, לזמן עם עצמנו ולאיכות נסתרת בתוכנו.
    – געגוע לילד\הורה\אח\חבר שכבר לא בעולמנו.
    – געגוע לאיכות אחרת של קשר עם ילדינו ובני זוגנו.

    כיכר הגעגועים, מקום בו תחושת השבריריות והפגיעות פועמת לצד הקסם, היופי והפליאה.


    הגעגוע של שארלוט (דודה בת 80 ניצולת שואה)

    "אני בת 80 ועדיין זוכרת את עצמי בגיל 3 וחצי בבלגיה בזמן מלחמת העולם השניה. נאלצתי להיפרד מההורים שלי. התחבאתי בבית של משפחה פלמית בצפון בלגיה. סירבתי לישון על המיטה בחדר שהכינו לי. כל ערב במשך כל השנתיים ששהיתי שם, נכנסתי לחווה של הפרות כדי לישון עם הפרה המועדפת עלי. נרדמתי כל ערב כשהראש שלי על הבטן שלה והיד שלי ממששת את הפרווה שלה. כל ערב כשנכנסתי לחווה, אותה פרה השמיעה קול כדי שאמצע אותה, כי כל ערב היא היתה במיקום אחר. את תחושת הביטחון והאהבה שקיבלתי ממנה, אני עד היום מקבלת רגע לפני שאני נרדמת, כשאני מלטפת בובת חתול מפרווה סינטטית איתו אני ישנה. אני חייבת ללטף משהו, כמו אז, לפני שאני נרדמת. כמה שנים אחרי המלחמה באתי לבקר עם הורי את המשפחה הפלמית ששמרה עלי. נכנסתי לחווה של הפרות, והפרה שמעולם לא נתתי לה שם, מייד זיהתה אותי וקראה לי. אני זוכרת כמה התרגשתי לראות עד כמה פרה יכולה לזכור ולתת כ"כ הרבה אהבה לילד."

     

     

     

    [איור למעלה: נועה קלנר. פורסם לראשונה ב"אדם צעיר – עיתון לילדים וילדות"]


    להגיב
  • אמנים במושבה 2017: 23-25 במרץ

    מסורת זו מסורת!

    אירוע "אמנים במושבה" פרדס חנה כרכור חוגג 19 ואנחנו מזמינים אתכם להגיע ולהתארח במתחמים המרוכזים ברחבי המושבה הפסטורלית ובבתי האמנים, הפתוחים לקהל חובב אמנות ועיצוב.

    בפסטיבל ייקחו חלק מעל 100 אמנים מקומיים, כאשר ביניהם אמנים בעלי שם עולמי המציגים בגלריות מובילות בחו"ל.

    מה תוכלו למצוא במתחמים?

    * מתנות ייחודיות מעשי ידי האמנים שלנו, ממגוון תחומים: קרמיקה, ציור, פיסול, תכשיטנות, אמנות שימושית , נגרות, צילום, חפצי נוי, זכוכית, אופנה, צורפות ועוד .

    * מגוון סדנאות אמן, כגון: סדנת טאי דאי- צביעת בדים ובגדים, יסודות ציור פורטרט בצבע, מחזור תכשיטים, רישום לכל הרמות, ציור בועות סבון לילדים והורים, עיסת נייר לכל הגילאים, חימר למבוגרים וילדים ועוד.

    * פעילויות לכל המשפחה: תיפוף אפריקאי, הפעלת משחקי חשיבה (פתוחה במהלך יום שבת), שירה בציבור להורים וילדים, קבלת שבת, הופעות חיות ואטרקציות נוספות.

    * דוכני מזון מגוונים ואותנטיים

    *לראשונה: Art Night – בואו להנות במוקדי הפסטיבל עד 22:00 בלילה (ביום חמישי בלבד).


    שעות הפעילות:

    חמישי, 23.3.17- 10:00- 22:00

    שישי, 24.3.17- 10:00– 17:00

    שבת, 25.3.17- 10:00- 20:00 


    פרטים נוספים ומידע לגבי מיקום ושעות הפעילויות השונות בדף הפייסבוק של האירוע "אמנים במושבה פרדס חנה כרכור"

    פרטים מלאים על האירוע ורשימת האומנים המשתתפים ועוד ממש כאן >


    להגיב
  • סורה חושך – הכרת תודה

    [מאיה לילה חפר]

    שמש עולה על היום שאחרי.
    כבר הוצאתי את כל המרמרת החוצה,
    השלמתי שעות שינה
    ועכשיו , מול אש ושמש יחד,
    שומעת את התוכנית המופלאה של DJ מיכל גפן עם DJ מיכל רוז (קאלט בבית)

    קוראת שוב את המילים היפות של רבקה גוטסמן
    וחושבת על הסלוגן שנתנה לי הבוקר מיכל ליבדינסקי "הכרת תודה זה הכי אחותי" (רוצה סטיקר מיכלי!)

    וככה בלי לרצות,
    ולמרות שמרמור יפה לי לאור הפנים
    כמו פנדורה בשעתה,
    גם אני מגלה
    בתיבת פנדורה הפרטית שלי
    את תקווה.
    אח תקווה אופיטמיסטה,
    ההיית או חלמתי חלום…..

    אז אחרי שהתאומים של תמרה סיגל עשו לי טיפול לצ'אקרת הלב.
    ואחרי שהבנתי שאני משאירה את גורו המרמור אלעד נאמן שיראה עשן במרוץ לגביע מונטי-פייטון לשנינה אנגלית.
    ואחרי אייל כגן ושי אביבי ואייל עמית באקפלה גברית שעונה לשם "עוד לא אבדה תקוותנו שניים".
    ואחרי עידו רוזנטל וחגית אלמקייס
    ותקווה לגבי משהו עם ירון סנצ'ו גושן לא נותר לי אלא להכנע.

    פרדס חנה כרכור לא יודעת מה את שמה במים,
    אבל כולי אור, אהבה ואמון במין האנושי.

    תודה לאסים שאול ברכה שהוא באמת סופי שמחזיק אותי ישר בלב.
    תודה לבעלי ורדי מוסקוביץ שמה אני בלעדיו,
    תודה לקהל אהובה מלכיאוביץ ויעקב אנושי וענת לאה אנושי שלושתם יודעים למה.

    ולקדוש ברוך הוא ולקדושה ברוך היא
    ולרוח הגדולה
    ולקריוקה שלימד אותי לשיר
    ולעולם הכיר לו תודה על זה,
    כי שיר באמת מגרש את החושך בלילה
    שיר באמת מחמם את הלב בימים קשים.

    תודה לנשות מתחם המפגש השלישי
    ולאנשי הסוניה באר והסאונד של מעגן מיכאל
    לשירן לב פרופרמרית מדהימה
    להילה, אילן, חגית ואלה שתדעו

    לכל מי שהודתי לו על המגנט
    לכל מי שהיה
    או חשב טוב
    או חייך ברחוב.

    * ואם קבלתם מימני הודעה ממורמרת הבוקר,
    תדעו שזה סימן שאני אוהבת אתכם מאד
    אתם השבט שלי
    המעגל שלי
    המצפון שלי
    הצחוק שלי
    אי שם בלב
    פרח מלבלב
    פרח מלבלב
    החברים משקים אותו
    במים רבים
    שוטפים את אהבתנו
    ואת המסע המשותף שלנו.

    תשמור אתכם הרוח הגדולה
    נטולת השם
    שם זה אנושי
    מעשי הם רכושי היחיד
    אין מנוס מתוצאות מעשי
    מעשיכם הם רכושכם היחיד
    אין מנוס מתוצאות מעשיכם

    *מי יתן וכל הברואים יהיו מאושרים,
    מי יתן וכל הברואים יחיו בשלום ובשמחה*


    להגיב
  • סורה חושך: ארוע המשפחות למען אזרחי סוריה

    טיפה אחת קטנה. זה מה שיש לנו להציע. זה מה שאנחנו.
    אבל "טיפה ועוד טיפה תהיינה לים", כמו שכתב ושר אריק איינשטיין.
    המצב הקיים הוא הזדמנות עבור כולנו להפוך את הטיפות שאנחנו לאוקיינוס גדול ורחב לב. "

    "סורה חושך" הוא אירוע שהחל בטיפטיפונת משאלת לב של מאיה לילה חפר, שתוך זמן קצר גייסה עשרות מתנדבות להפקה קהילתית יוצאת מן הכלל.

    אירוע זה הוא בעיקר תפילה עמוקה ומשותפת לשלומם של א/נשים וילדים ממש כמונו, החיים בשכנות אלינו.
    זוהי הזדמנות עבורנו לצאת מעצמנו, להעניק וגם לומר: אנחנו כאן איתכם, אנחנו רואים אתכם, את כל מה שקורה לכם.
    לשלוח מרחוק חיבוק, תפילה וברכה ולקוות שמשהו יגיע לאוזן נזקקת, ללב כואב ולנשמה הזקוקה לנחמה.
    מעבר לאיסוף הכסף לתרומה הוא בראש ובראשונה הצהרה שאנחנו לא שותקים, שליבנו נשבר למראה התמונות והקולות. הוא התכנסות אחת מיני רבות שמהוות תפילה משותפת לשלומם של א/נשים וילדים ממש כמונו, ממש קרוב.

    תוך זמן קצר התגייסו עשרות מתנדבות ומתנדבים להפקה קהילתית יוצאת מן הכלל. ההפקה כוללת שלושה ערוצים מהנים ונפלאים לעשות מעשה ולתרום למען הפליטים הסורים.

    ביום שישי, 20.1.17 ,ב-12:00  יתקיים ב"בית המפגש השלישי" במתחם החקלאי בפרדס חנה אירוע משפחות בו יתקיימו פעילויות, מופעים, סדנאות לילדים וימכרו מוצרים, הכול בהתנדבות, כל ההכנסות יתרמו למען הפליטים הסורים.

    לינק לאירוע המשפחות >

    באותו יום ב-14:00 יתקיים מופע של אומנים מוכשרים עם לב ענק בפאב סוניה במעגן מיכאל. כל ההכנסות יתרמו למען הפליטים הסורים.

    קישור לרכישת כרטיסים >

    בנוסף, מטפלים, נותני שירותים שונים ובעלי עסקים תורמים מעשייתם המבורכת באמצעות מכירת שוברים שההכנסה מהם גם היא, תרומה למען הפליטים הסורים.

    לינק לפירוט השוברים ולהסבר לאן נתרם הכסף >

    מי יתן וכל היצורים החיים יחיו בשלום.


    להגיב
  • בית אקולוגי אולטימטיבי – סדנה עם גור רותם, שישי, 9.12, פרדס חנה

    האם יש אפשרות לחיות חיים שלווים מלאים, מאושרים, במרחב בו האוויר נקי המים טהורים, המזון חיי אורגני וחיוני, המחסה שלנו נוח ומאפשר נינוחות, וסיפוק גשמי ונפשי?

    האם אפשר לחיות חיים מעגליים בהם מוצר הופך למוצר אחר וכן אלה ללא יצור של זבל וזיהום?

    נשמע בדיוני על גבול הבלתי אפשרי, נכון?

    אז מסתבר שזה אפשרי ואפילו חשוב וחיוני.

    גור בירידבסדנה מרתקת שיעביר גור רתם, נכיר מקרוב מערכות ייצור ומחזור בעזרתם תושבי הבית יקבלו את צרכיהם – אויר נקי, מים, מזון, מחסה נוח, סיפוק, נפשי, אנרגיה – תוך שימוש באנרגיות הבר ובתוצרי הלוואי של החיים בבית.
    נבין כיצד סביבת חיינו יכולה לתפקד כמערכת אקולוגית שלמה, כיצד לומדים מהטבע ומיישמים בחיים ובבית פתרונות מעשיים לחיים אקולוגיים תוך שיחזור ידע שאבד ושילוב בין הקדמה למסורת.

    כפי שהביוספרה מספקת את כל הצרכים של כל האנושות, כך נוכל לבנות בית שמספק לתושביו את כל צורכיהם.
    הגענו עכשיו לצומת של תודעה וטכנולוגיה- אנחנו יודעים את הנזקים שאורח חיינו מביא לנו ולסביבתנו, ויש כעת טכנולוגיות מדף ברחבי העולם שמסוגלות לטפל בכל הפסולות שלנו, בדרך יצרנית.

    הנה כמה פתרונות ברי קיימא:

    * אויר נקי לנשימה – יש צמחי בית שלא מתחרים בנו על החמצן בלילה, יש אחרים שמפרקים את הזיהומים שנפלטים בטיגון.

    * מים נקיים- איסוף מי גשם, טיהור מים משומשים ושימוש בבריכת שחיה טבעית כמקוה ביתי לטהרה יספקו זאת.

    * אוכל- נגדל בחצר ועל קירות וגגות. נוציא את גן הנוי לפנסיה- מעתה רק מזון.

    * מערכת ביוגז תספק גז לבישול ודשן נוזלי לצמחים.

    * מערכת פירוליזה תספק סולר לרכב מניילון ופלסטיק משומשים.

    * אופני כושר ייצרו חשמל. טורבינות רוח קטנות יוסיפו חשמל.

    * בידוד ומסה טרמית יאפשרו לנו נוחות אקלימית ללא מזגן ותנור.

    * פנלים סולריים ייצרו חשמל ומים חמים לרחצה ולחימום הבית.

    * קולטי שמש אחרים ירתיחו שמן לבישול במטבח.

    גור רתם
    מחלוצי הפרמקלצר בישראל. .MsC.אקולוג. מורה לפרמקלצ'ר.

    מייסד "אדמאמא" – משק אקולוגי לניסוי והדגמה במושב ניר משה.
    שוחר שלום כרוני ורכש פרדס חנאי חדש.

    הסדנה תתקיים ביום שישי, 9.12, בין השעות 10:00-12:00 בבית ההוביט של מיכל,מגד 5א, פרדס חנה.

    הסדנה פתוחה לכולם, בדאנה

    מס' המקומות מוגבל יש להירשם בקישור המצורף

    https://goo.gl/forms/oeGxgRAIPzugMktl1

    לדף האירוע בפייסבוק >


    להגיב
  • שנה טובה ומטורללת

    כשהיינו בפורטוגל, תכננו לפתוח "Natural Learning Environment" – מקום מבוסס משחק ולימוד מתוך רצון וחיקוי/עבודה עם מבוגרים שחוקרים בלהט את מה שהם אוהבים.

    ומאז שחזרנו לארץ, שמנו את הילדים במקום שהרגיש לנו הכי דומה לזה, הבית העגול. אנחנו גרים בחדרה, ליד הקניון החדש, מרחק הליכה מבית הספר (שם שאף פעם לא היה ברור לי, מדוע זה אינו "בית ילד"…). מול הבית שלנו יש גן שעשועים, בו אנו נפגשים כל אחה"צ עם ילדים מכל השכונה. בשישי במיוחד מגיעים כולם: אתיופים ודתיים, מזרחיים ואשכנזים, ילדים על אופניים חשמליות ועל קורקינט שבור, אימהות עם כיסוי ראש ועם בקושי בגדים על הגוף. אבות כועסים וחייכנים, ולא מעט כלבים… יוצא לי לא פעם לחלוק ספסל עם אמא של ילד שמשחק עם ילדי, ואנחנו מדברים לא מעט על בתי הספר של הילדים, על שיטות לימוד והסתגלות. לא אכנס עכשיו לטוב או רע, לגישות ועונשים ושאר סיפורים מעוררי חלחלה. אבל כן למכנה משותף מפחיד שאני פוגש ממש ברוב השיחות. רטלין. סם בעייתי מאוד שכופים על כ"כ הרבה ילדים ("בלי זה הוא לא נכנס לבית הספר"), חלקם מכיתה א' (!). כי כשהמערכת מקולקלת, צריך ילדים זומבים שיתאימו את עצמם אליה.
    מעניין אם השלב הבא יהיה לקשור אותם לשולחנות בשלשלאות…

    מאחל לכולם שנה טובה באמת. במיוחד לילדים באשר הם. אל תקשיבו למורים אם זה משעמם. פרקו כל עול, רוצו, צעקו, השתוללו, אתם ילדים. אל תתנו למערכת ליישר אתכם, עקמו אותה. אל תאבדו את השמחה, היצירתיות והכשרון המדהים שלכם הזה, לחיות ברגע.
    ולמבוגרים – מאחל בדיוק את אותו הדבר…

    שנה טובה ומטורללת!


    להגיב
  • טוב ברחוב

    "טוב ברחוב" – פסטיבל מקומי 24-25.8

    שני ערבים של חגיגות לסגירת הקיץ, תרבות מקומית, שפע מקומי
    ושמחה רבה ברחובות המושבה! הכניסה חופשית לכל ארועי הפסטיבל.

    [אייל כגן – מפיק הפסטיבל והמנהל האמנותי]

    13906746_300627036957271_2245825110121583381_n[1]פסטיבל ״טוב ברחוב״ הוא פסטיבל מקומי. ברוב המקומות כדי להפיק פסטיבל צריך להתחיל ולחפש אמנים ויוצרים מבחוץ. בפרדס חנה כרכור, המצב הוא בדיוק הפוך. יש ביישוב הזה שפע יצירתי ואמנותי הדומה למעיין מפכה. יש קבוצות תאטרון ומוסיקאים ואמני רחוב ומיצגנים ודי ג׳ייז ועוד. יש כאן שפע של תרבות מקומית שרק מחפשת במה. מהבחינה הזו, ברגע שהתאפשר מפגש בין העושר התרבותי לפלטפורמה הנכונה, החיבור נוצר בשיא הטבעיות.

    חברו כאן משרד התרבות שהחליט לתמוך תקציבית בפסטיבל שיתבסס על יצירה מקומית והמועצה המקומית שהרימה את הכפפה והתגייסה לטובת העניין הן כלכלית והן מבחינת הקצאת משאבים רבים נוספים.

    מבחינת הקונספט, טוב ברחוב כשמו כן הוא מבטא את ההכרה שהרחוב המוכר והאהוב עלינו בילדותינו צריך להמשיך ולשמש ככזה בעולם שמקדש ומקדיש לא מעט זמן למסכים ושוכח לעיתים את האינטראקציה הבסיסית. והטבעית ביותר. את המפגש האנושי. אז ברור לכולנו שבעולם רווי מרכזי קניות בכל פינה, הרחוב צריך להאבק ביתר שאת על מרכזיותו. כפסטיבל מקומי המתרכז ברחוב, יש בכך משום הכרה בחשיבות הזו ועידוד. מעבר לכך, הפסטיבל הזה ינדוד בשנים הבאות (אינשאללה) בכל פעם לרחוב אחר ברחבי היישוב וימקד את הפוקוס עליו.

    מבחינתנו, הקרנבל מגיע לעיירה, בדיוק בסוף הקיץ, סוף החופש הגדול, רגע לפני שחוזרים לשגרה וזו בהחלט הזדמנות מעולה לצאת, להזיע, להנות, לצחוק ולזכור שפשוט טוב ברחוב.

    ———————————————

    אז מה יקרה ואיפה?

    רביעי 24.8 טוב ברחוב פרדס חנה (במתחם המתנ"ס)

    13912766_298659600487348_2215639219485244230_n[1]17:00 – בובו ולוסינדה (באולם) / תאטרון התיבה
    18:00 – מחול אש (רחבת כניסה לובי) / רונה בראון
    19:00 – להקת מג'יקל מיסטרי – 'השירים המשחקים' – מופע לכל המשפחה על מדשאות מרכז אמנויות הבמה
    21:00  – להקת מג'יקל מיסטרי – ערב הצדעה לביטלס – magical mystery tour

    ———————————————

    * חמישי 25/8 – טוב ברחוב בכרכור *

    במה מרכזית – רחוב המייסדים

    20:00 – האחים אריאל
    20:50 –  חיים לרוז מארח חאפלה טורקית צוענית
    21:45 –   איקי לוי והראסטה היברו מאן – Iki Levi "Rasta Hebrew-Man"
    22:40 –  The Goldman Brothers
    23:30 –  Odelyah LIVE on DJ set

    מנחה: ערן בן זאב

    ———————————————

    במת אחוזה

    20:15 – פלמנקו \ סטודיו רקליטה
    21:00 – Quick change
    21:50 – קרוסלה
    22:30 – STARS
    23:15  – מחול הכסף של רונה
    DJ Oz

    ———————————————

    13876348_298812433805398_1915956562720175516_n[1]

    מסיבת רחוב מ 20:00 לתוך הלילה:

    DJ MiKa
    DJ Leroy
    Dj GULA K

    ———————————————

    על הרחוב:

    תיאטרון הידית
    * קפה לה טרסה
    Kleine Mentshelekh / קליינע מענטשעלעך
    * גבי ריינבו
    * שגיא ג'אגלינג
    * פרינצ'יפסה מלכת האמבטיה
    * שוק אמנים מקומיים בגן הגיבורים (ליד חומוס חמסה)
    * בירה ונשירה עם הגלוגרים (מסעדת רוברטה וינצ'י)

    מ- 21.00 – מסיבת ריקוד חופשי בבית בנגורה (רחוב המושב הסמוך)

    וכמובן כל העסקים המקומיים במייסדים:
    קליית אבגי, שייקספרי, קפה כרכור, חומוס חמסה, הכהן, הפיצוציה, ההודית של אלאדין, רוניה, בית 25, ALI לאבידו, המרפסת, החסידה, המכולת של בני ו-פלאפל דבורה המיתולגי שחוגג יובל 50 🙂

    ———————————————

    הצטרפו אלינו והזמינו אנשים לטוב מטוב הזה…

    טוב ברחוב
    (
    לחצו על התמונה להגדלה)


    להגיב
Close