דברים בשם אומרם

  • בן הזוג ביקש ממך לחתום על הסכם ממון? אל תיבהלי

    הסכם ממון. זה נשמע לנו כמו ההיפך מרומנטיקה, כמו ההיפך מתקווה. הסכם ממון זה  בשביל אנשים שמתכוננים לפרידה, נכון? שלא מחויבים אחד לשנייה?

    אז זהו, שלא.

    הסכם ממון – או בשמו הנוסף, הסכם חיים משותפים – הוא עוד הזדמנות לבני הזוג לקבל החלטות ביחד על החיים שלהם, לבחור איך להתנהל מתוך הבנה של כל המשמעויות של הבחירות ולא פחות חשוב – להבטיח לכל אחד מבני הזוג בטחון כלכלי, ודאות ושקט נפשי.

    בניגוד למה שאפשר לחשוב, הסכם ממון הוא ממש לא רק בשביל בן הזוג שמגיע עם הרכוש. גם לבן או בת הזוג שמגיעים עם פחות רכוש יש צרכים ורצונות, שחשוב שיוגשמו במערכת היחסים, ובוודאי שלא ייפגעו ממנה.

    כשבן זוג עם נכסים מבקש מבת הזוג לחתום על הסכם ממון, זה לא אומר שהוא יגיש לבת הזוג מסמך מוכן שהכין עורך דין מטעמו והיא פשוט תחתום. ממש לא! זה אומר שזאת ההזדמנות שלה להבין גם את הצרכים שלה, לראות איך מערכת היחסים הזאת תורמת להתפתחות הכלכלית שלה. בתהליך חכם של עריכת הסכם ממון, אנחנו מנסים להבין איך אנחנו מצמצים את הפערים הכלכליים בין בני הזוג במקום להקצין אותם, ואיך אנחנו יוצרים מציאות כזאת שבה שני בני הזוג מקבלים בדיוק את מה שהם צריכים בקשר. כי כמו שלשני בני הזוג מגיע בקשר אהבה, חברות ותמיכה, ככה גם לשניהם מגיע בטחון כלכלי, בכל מצב.

    אז על מה צריך לחשוב ולקחת בחשבון כשבן הזוג מבקש לערוך הסכם ממון? אחד הדברים שחשוב להבין הוא שכצד אחד מגיע עם נכסים משלו, יש לו באופן טבעי פחות דחף להתפתח כלכלית, לרכוש נכסים ולחסוך. הוא עשוי להעדיף להשתמש בכסף להנאות כמו חופשות או מכוניות יקרות, וזה בסדר גמור. אבל העניין הוא שזה בדיוק האינטרס ההפוך של הצד שהגיע עם פחות נכסים – הוא צריך להשתדרג כלכלית, לחסוך ולצבור נכסים, כי העתיד הכלכלי שלו לא מובטח מראש. זה נכון במיוחד כשצד אחד מגיע עם בית או דירה משלהם. החשש הוא שבמקרה כזה, הפערים בין הצדדים יגדלו דווקא בגלל מערכת היחסים. כשבת הזוג היא הצד ה"חלש" כלכלית, קיים היבט בעייתי נוסף והוא שגם היום, נשים הן עדיין אלה שמשלמות בקריירה ובהתקדמות המקצועית לטובת המשפחה והילדים. המשמעות הכלכלית של זה מתבטאת לא רק במשכורת, אלא גם בצבירה של זכויות סוציאליות כמו פנסיה, קרנות השתלמות וכו', בסכומים שיכולים להגיע למאות אלפי שקלים ויותר.

    לכן, עריכת הסכם הממון היא דווקא ההזדמנות שלנו ליצור איזון כלכלי במערכת היחסים, ולראות איך אנחנו מתפקדים כמשפחה. יש הרבה דרכים לעשות את זה, למשל ליצור שיתוף מדורג בנכסים קיימים של בן הזוג לאורך שנים; ליצור עתודה כלכלית שתשמש את המשפחה אבל תועבר לבן הזוג החלש במקרה של פרידה; להעניק לבן הזוג הטבות כלכליות משמעותיות אם בני הזוג ייפרדו ועוד. הכל בהתאם למה שנכון ומתאים לבני הזוג.

    אז אם בן הזוג שלך מבקש לחתום על הסכם ממון, קחי נשימה עמוקה. הוא מבקש את זה כי יש דברים שחשובים לו והוא מבקש ממך לכבד אותם. תנצלי את ההזדמנות הזאת להבין מה חשוב לך, ולבקש מבן הזוג שלך שיכבד גם את הרצונות והצרכים שלך. בעצם, ככה מתנהלת מערכת יחסים מוצלחת.


    להגיב
  • מועדון העקורים בית בגליל

    בית בגליל

    נראה לי שכולם מכירים את שלושת הטנקים הצבעוניים של תומרקין, המחפים באש על כביש 90 במרכז קריית־שמונה. אם תבואו לפריפריה פעם, אז אחרי הרמזור של מינימרקט מור וקצת לפני תחנת הדלק – פז, נגלים משמאל שלושה טנקים בצבעים צהוב, אדום וכחול. אם מסתכלים טוב אפשר להבחין שהם קשורים בשלשלאות ברזל לעמוד, כשלראשו מרותכים הקרביים שלהם.

    לברוח הם לא יכולים.

    בשבילנו הטנקים היו גן־משחקים. עדיין אפשר, מדי פעם, לראות ילדים משתובבים עלייהם בזמן שההורים שלהם ממלאים דלק או משתינים ביילו. לפני כמה שנים הצטרף אליהם גם תותח עם פרחים בקנה, מתנת העיר חיפה, שמכוון את פרחיו לאריה יהודה שהציבו על כיכר המעיין העילאי זה מכבר. קצת אחרי יש גם שימפנזה מפלסטיק שאפשר לשבת עליה ולהצטלם.

    אבל פעם מזמן, באייטיז,  היו עוד גני משחקים בקריית־שמונה. אני לא מדבר על הפיל פיברגלאס שעדיין מסתתר מאחורי מינימרקט מור או המגלשות דונאלד־דאק שנעלמו מהגן של סבא חיים או אפילו לספינות פיראטים ענקיות מעץ שהוצתו באישון לילה. אלא למשגר קטיושות שעמד בגאווה שפארק הזהב. משאית מתוצרת ברית המועצות עם 30 קני שיגור כשכל אחד מהם צבוע בצבע אחר וביחד סימלו את גאוות העיר בצבעי הקשת. היינו מטפסים עליו, נעמדים בקצה הקנים ומשגרים מיליטריזם לכל אויבינו.

    אם היה יום יפה, היינו מטפסים לגבעת שחומית. בקצהה הדרומי יש מצפור אש של קק"ל והג"א שזה מה שהיה פעם פיקוד העורף. בשנות השמונים כשהזמנים היו מתוחים היו מאיישים אותו מילואימניקים ומחפשים נפילות. מסביב למצפור חפורות תעלות קשר, בונקרים וטוּבּוֹת שהוסרו מטנקים זקנים ומאפשרות צידוד של הכנות שלהן ב-360 מעלות. שעות היינו מסתובבים על הכנות כמו קרוסלה ויורים באויבים דמיוניים.

    בתעלות הקשר היינו משחקים מחבואים ותופסת בונקרים. אפשר היה לרוץ בתוך התעלות ולהתחבא בבונקרים ובארונות תחמושת. קפיצה מצד אל צד מעל תעלה, כדי לחמוק מהתופס, הייתה מבחן גבריות. לא אחת סיימתי עם ברכיים מדממות וחור חדש על טלאי ישן שכיסה חור קודם.

    בשבועות האחרונים החלו לעטר את העמק ואת עוטף קריית שמונה בונקרים חדשים. ערמות בטון חדות וקשוחות מעל כל כיכר או צומת. תעלות קשר בעיקולי דרך, מיגוניות ליד כל מכולת או חנות טבק, חומות בטון בעיקולי כביש, בטונדות בפינות רחוב ושערים צהובים בכל מיני שומקום. גני משחקים חדשים מבטון לילדים אחרים שיבואו וישחקו וילכו ויתגייסו למלחמות אחרות.

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     


    להגיב
  • מועדון העקורים – שיגרה

    לימדתי את האחיין שלי לרכוב על אופניים. אני ממש גאה בעצמי. רצתי איתו ואחריו ולידו שלושה ימים, ועכשיו הוא רוכב כמו גדול. אז אני בשגרת מלחמה קצת דרומה לקו הפינוי הרשמי בקיבוץ אצל אח שלי. הייתי צריך קצת מנוחה מנדודי הפליטות. התיישבתי פה ואני מנסה להשתגר.
    השתגרתי עם יעלי לכינרת, היינו על החוף כמעט לבד. קצת דייגים, קצת חיילי מילואים, אבא מלמד ילד על סאפ וזהו. דליל בפריפריה.
    השתגרתי לחגוג יומולדת לאמא בקפה רנה בראש־פינה, שזו קפיצה קטנה לאייטיז. אחי הקטן והאחיינים הגיעו מגלותם בשרתון תל אביב. אחותי ובִּיתַהּ הגיעו מגלותן בצימר מעל כרמיאל, ואנחנו הגענו מהקיבוץ. חוץ מיומולדת לאמא/סבתא שלנו היו עוד ארבע התכנסויות יומולדת לסבתות אחרות באותו הזמן בקפה, היה יום יפה והזדמנות לאוורר את הסבתות בשמש.
    השתגרתי לערד לבקר אחיין נחלאווי שיצא לרגע מעזה. היה רואד־טריפ חרבות! פעם אחרונה שהייתי בבא"ח נח"ל בערד היה בטירונות אי של ב 1996, הכל נשאר אותו הדבר.
    השתגרתי לאליעד עם קבוצת ההדפס שלי "התעלה" בדרך כלל אנחנו עושים יום עבודה תשע עד חמש וצובעים וצורבים ומדפיסים כשבאמצע לוקחים שעה הפסקה ומכינים ארוחת צוהריים. לאף אחד לא התחשק להדפיס אז השתגרנו רק על ארוחת צוהריים. היה אורז ולוביה וסלט ויין.
    השתגרתי עם האחיין על אופניים בין שלוש תחנות הפוקיסטופ בקיבוץ וצדנו פוקימונים, הרבה יותר קל לצוד על אופניים. בזמן שתפסנו בָּלְבָּאזָאוּר מסוק אפצ'י מעלינו צד חוליית נ"ט מעבר לרכס רמים, הטיל פילח את השמיים והבָּלְבָּאזָאוּר ברח. לא יודע מה עלה בגורל החולייה.
    מלא שיגרה.
    אבל לא השתגרתי לגמרי, הברזתי מהדלקת נר אחרון עם חיילים במועדון, הברזתי מהופעת קרקס באולם, הברזתי מטפטופיי נרות עם האחיינים, והברזתי מרוב אירועי הסופגניות/שמן/צרבת, כי יש גבול לשיגרה. וחוץ מזה, מיד אחרי חנוכה מגיעים האזני המן! ואלה עם הפרג פי אלף יותר שווים מכל סופגנייה.

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     

     


    להגיב
  • מועדון העקורים – חישובים קיומיים

    מועדון העקורים – חישובים קיומיים
    "יש בים המלח, נצרת או אילת" אמרה הנציגה של אמסלם־טורס, סוכנות תיירות פרטית שגויסה למשימת הפינוי של קריית שמונה, אחרי שהעירייה הרימה ידיים ופיקוד־העורף־מחוז־צפון אפילו לא מצא את הידיים או הרגליים שלו בשביל להרים אותן.
    מה בוחרים? נצרת? עכשיו? זה בטוח? ים המלח? מחבלים על אופנוע־ים? אילת? זה לא רחוק מדי? (*זה היה עוד לפני שהתימנים נכנסו למלחמה ההזויה הזו).
    כולם מזיזים כוחות. נושאות־מטוסים־אמריקאיות שטות בים־התיכון. ים־סוף מתמלא באוניות יירוט, כוחות מיוחדים מגרמניה, בריטניה וצרפת באיים של יוון וקפריסין. טייסות של נאט"ו בטורקיה ושל ארה"ב בממלכות המפרץ־הפרסי. כולם שחקנים על שולחן החול של המציאות.
    ואנחנו מה? גם אנחנו.
    מזיזים כוחות.
    כל אחד מזיז את הכח שלו כדי לשפר את נקודת המוצא לקראת הבאות. יש מי שזז בלי כח לממ"ד. יש מי שזז קצת יותר בכח לחדר המדרגות. יש מי שמזיז כוחות למלון או לסאבלט או לאילת ובחזרה. כל אחד מנסה להתמקם הכי טוב לפני שיקרה משהו.
    ובינתיים מה? לא קורה כלום.
    בעצם קורה קצת.
    קצת פה, קצת שם. מאז שבת־שמחת־תורה־השחורה המלחמה שבעורף נמצאת בעצימות נמוכה. הבטיחו לנו גשם של טילים ועד עכשיו טפטוף. אמנם זה נוזל מכל הגבולות כמעט, אבל עדיין טפטוף.
    ברגיל כולם מומחים וכולם מנתחים וכולם מזיזים כוחות לפני שדלתות הגיהינום יפתחו ואֵם־כל־המלחמות, השיטפון־של־אל־עקצא, יגיע אלינו. האימא של כולנו אמורה לקחת איתה את הכל בסערה. אותם ואותנו, אחריה לא יישאר כלום. מה שכן ישרוד לא יהיה אותו הדבר. אז מזיזים את כח סבתא למלון, ואת כח אבא ואמא לצימר, ואת כח דודה לעליית הגג, ומפרידים כוחות בין הילדים כדי שתהיה לכל אחד פינה במלון או בחדר או באיפשהו, הכל בשביל שיוכלו לשבת לכתוב יומן.

    במלחמת־לבנון־השנייה הייתי מחשב מאיפה יבוא הטיל וככה בוחר באיזה חדר לישון, איפה המקום הכי בטוח בבית ולמה אני יכול לשבת בסלון, כי הוא בכיוון דרום¬־מערב וכל הפגיעות הן מצפון, וככה אני בטוח! בטוח כשהקטיושה שפגעה בסלון של השכנים, ארבע קומות מעליי ,חירבה אותו. אבל לא רק אותו, על הדרך היא העיפה לי את החלונות בסלון, עקרה את המשקופים במרפסת כביסה, ניתצה את הקרמיקה במטבח ופירקה את מכונת הכביסה התנור והמקרר בבום אחד.שום דבר לא בטוח. ועדיין, מזיז כוחות.
    מנסה להתמקם הכי טוב אל מול שערי הגיהנום החורקים, רגע לפני היפתחם.
    זזתי מקריית שמונה לפרדס חנה ולרמת גן וללהבות וזהו לבינתיים, אין לי כח. אני כרגע בלהבות הבשן הכי קרוב לקריית שמונה שאפשר. הלכתי עם האחיינית פה בקיבוץ לפעילות טפטוף נרות חנוכה לילדים, היא התעקשה שאני אישאר. ברגיל המתנתי. הם טפטפו נרות ואני שיחקתי קול־אוף־דיוטי בלי קול על ספה מתפוררת. בחוץ הדהדו נפילות בקיבוץ יפתח, יציאות שלנו, נפילות בשטח פתוח בין קריית שמונה לתל חי, שוב יציאות שלנו, עוד קצת פיצוצים ולסיום מטוסי קרב בדרך אל או מ או משהו. קול־אוף־דיוטי מעולם לא היה חי כל כך.
    ססעמק.

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

    מועדון העקורים – שיגרה


    להגיב
  • מועדון העקורים – דילוג צפונה

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

    דילגתי צפונה לבקר את אחי ומשפחתו שנותרו מאחור בלהבות הבשן. זה קיבוץ במרחק עשרה קילומטר מהגבול, כל גבול, גם מסוריה. הוא מספיק רחוק בשביל לא לקבל הטבות מס ובשביל שלא יפנו אותו בצו. אבל הוא קרוב מספיק בשביל שחיילים יחסמו אותו וישמרו עליו, וגם מספיק קרוב כדי לשמוע את הנפילות בקריית שמונה. נראה לי שמוותרים על יירוטים בקריית שמונה, גם כי החיזבאללה יורים שטוח וקצר, אחרי הכל 2 ק"מ מהגבול, וגם כי פינו את רוב התושבים אז למה לבזבז 150,000 דולר על מיירט אם אפשר לסגור פיצויים על נזק בכמה עשרות אלפי שקלים.

    מהרגע שהגעתי לכאן יש נפילות בקריית שמונה. שני מטחים פלוס טיל נ"ט ופגיעות ברחבי העיר. החלונות בלהבות קצת רעדו ופיצוצים הדהדו בעמק.

    נכנסתי לקבוצת וואטסאפ של "תושבי קריית שמונה הנשארים בעיר- " כדי לדעת מה קורה. ליבי עודנו בקריית שמונה אבל גופי עמוק בפליטוּת. מפחיד אותי לחזור, העירייה הוציאה עוד הודעת פינוי, הפעם עם הבטחה לסיור של חיילי פיקוד העורף בין הבתים כדי לסמן אילו בתים פונו ובאילו נותרו אנשים. לא ברור את מי זה אמור לשרת, את כוחותינו? את כוחותיהם? את הגנבים? מישהי חיפשה גרביונים לגילאי 3-4 ואוברול שלם לגיל שנתיים. מישהי אחרת חיפשה סַפָּר לפלוגת חיילים פרועת שיער. שיגרה.

    לקחתי את האחיינית שלי לשופינג בראש פינה. המושבה הציורית מעולם לא הייתה שוקקת חיים כמו עכשיו. בנוסף לתושבים הרגילים, עשרות ומאות חיילים עם מגוון פלאפלים בפה ועל הכתפיים יצאו ונכנסו מכל חנות אפשרית. אפטר בראש פינה זה כנראה דבר. קרענו את חצור ואת ראש פינה, קנינו פנימיות לאופניים, ספרים, קלמר ומק'דונלדס. החיים עצמם.

    בדרך חזרה עצרנו בצ'ק-פוינט-דויד כי הייתה התראה לירי טילים בגזרה, מזל שפנינו ימינה לעמק אחרת היינו מחכים לנצח. יש מחפורות ותעלות קשר ושקי פק"ל ונגמשים ומקלעים בכל צומת, על כל גבעה ותחת כל עץ. ווייבים של מלחמת העולם השנייה בצבע ובמציאות.

    לפחות האופניים בסדר עכשיו, אפשר לדווש בקיבוץ.

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים

     

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

     

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

    מועדון העקורים – חישובים קיומיים

     

     


    להגיב
  • השיקשוק בוואדי פרדס חנה יקרה או לא?

    הי קהילה יקרה.
    ביום שישי האחרון (28.10.21) ערכנו סיור בואדי כחלק מתהליך שיתוף ציבור עם המועצה לגבי השינויים הצפויים בואדי.
    נושא הסיור שלנו היה השיקשוק וכיצד להחזיר אותו.
    עלו נושאים מאד מעניינים ובאו אנשים שנושא השיקשוק קרוב לליבן.
    חלק מהנושאים שעלו הם
    1. האם השיקשוק היא ישות עצמאית שלא צריכה שום עזרה מהמועצה? האם באמת אפשר להסתדר לבד? נזכיר שהשיקשוק היא יוזמה מבורכת אבל גם קצת יוצאת משליטה. איך מתמודדים עם סוחרים ודוכנים שאינם עולים בקנה אחד עם האמנה של השיקשוק?
    2. אולי כן נכון שהמועצה תהיה מעורבת ותחסום עבורנו את מקטע הרחוב בין כיכר השמונה עד החרובים. האם זה אפשרי? נחוץ?
    3. כמובן שאם יש שיתוף פעולה עם המועצה, אז כל עניין האוכל הןופך להיות עניין גדול היות שאין רשיונות למכור אוכל במרחב הציבורי ואם יקרה ו…
    חשוב לציין שגם במקרה של אוכל וגם במקרים אחרים של בטחון ובטיחות – עד היום – במשך עשרות שנים – לא קרה ולו מקרה אחד זה הרעלת מזון או שמישהו נפצע.
    4. עניין הרגולצייה – בהמשך ישיר לסעיף הקודם, מי קובע פה את הנורמות ולוקח אחריות? דעתנו היא שהקהילה יכולה לשלוט על הארוע באמצעות פקחים קהילתיים שזה יהיה התפקיד שלהם. סעיפים כמו אין אש גלוייה, בלוני גז או ממכר של סחורה שאינה רצוייה בין השאר ושתפקידם יהיה לשמור על שלום הציבור.
    5. חשוב לציין שבסופו של דבר, ככל שהקהילה אוהבת את השיקשוק, המלאכה תמיד נופלת על אותם 10 אנשים.
    6. עוד משהו חשוב שעלה בסיור – השיקשוק הוא הואדי. אין מקום אחר שבו זה יכול לקרות. זה לב הקהילה שלנו
    7. קהילתיות – אין אח ורע לשיקשוק בארץ וככה הוא מעודד קהילתיות ומעלה את ערך הנדל"ן באיזור. מה שערים אחרות היו חולמות להשיג ומשקיעות בזה משאבים רבים, פה זה קורה באופן אורגני. רבים ורבות עברו לפרדס חנה בעקבות השיקשוק וערים רבות מנסות להקים בעצמן.
    8. צמיחה מלמטה למעלה grassroots – אין שום דרך שבה המועצה יכולה להחליט עבור הקהילה מה נכון עבורה – לראייה – כל השנים בהן המעוצה לקחה אחריות מןלאה על השיקשוק – הוא חדל להתקיים ואף אחד לא הגיע אליו.
    9. אנחנו מבינים גם שעבור מועצה לקבל דבר כזה בתוך השטח שלה, זה דבר מורכב ולכן אנחנו רוצים לעשות דברים בשיתוף פעולה, אולי אפילו לתקצב את השיקשוק ולפתוח עמותה מקומית שתהיה המתווכת בין המועצה ובין הקהילה ( מחשבה אחת מיני רבות )
    10. כל עוד השיקשוק לא מתקיים, קמות יוזמות רבות אחרות שגם הן אינן באישור ובשום צורה אינן מחליפות את השיקשוק המקורי.
    11. השיקשוק הוא בית לאנשים רבים ולקהילות שונות והייחודיות שלו היא שכל אחד יכול להרגיש בו חופשי. מה שמרגש במיוחד זה לראות גם א תבני הנוער מגיעים לשיקשוק מעבר לקהילות הרבות השונות.
    12. הקהילה מחכה לחזרתו של השיקשוק ורוצה לעשות דברים בשיתוף ולא בלעומתיות. נקבע פגישה בקרוב עם הנציגים של המועצה ונציב תאריך יעד.
    13. מי שרוצה להצטרף ולתרום בשיח מול המועצה, יותר ממוזמן.
    אור ואהבה
    וניפגש בפסטיבל דרך הנדיב בשבוע הבא 🙂
    צוות השיקשוק


    להגיב
  • כיצד בעלי עסקים יכולים למצות את הזכויות המגיעות להם? עמותת מתייעלים

    כיצד בעלי עסקים יכולים למצות את הזכויות המגיעות להם?

    עמותת מתייעלים, שימוש חופשי

    ראיון עם עו"ד נועה טלבי, מאת עמותת מתייעלים:
    כל עסק יושב תחת עירייה או רשות מקומית מסויימת ולכן לעסק יש זכויות וחובות אל מול מגוון מחלקות השייכות לרשות המקומית ממחלקות הארנונה, הועדה המקומית לתכנון ובניה ורשות הרישוי שמעניקה רישוי לעסקים.

    בניגוד לזכויות עובדים שלגביהם יש יריעה רחבה של מקורות מידע רבים הנגישים לכל באינטרנט, כאן אין מידע מונגש הנוגע לזכויות עסקים.

    מדוע זה כך?

    אחת הסיבות היא עניין תרבותי, בעלי עסקים נתפסים היסטורית כבעלי הון, רווחיים, בניגוד לעובד השכיר הבודד שנתפס כמי שיש להגן על זכויותיו אל מול המעסיק בעל הכוח.
    במציאות זה לא כך, מרבית העסקים בישראל הם עסקים קטנים וקטנים מאוד.

    עו"ד נועה נותנת דוגמא למצב די שכיח של דיסאינפורמציה, במסגרתו נכסים המוצעים למכירה כנכסים עסקיים, חסרים בפועל את ההיתרים הרלוונטיים מהרשויות. לכן, בטרם רכישת נכס לטובת הקמת עסק, עליכם לגשת לעירייה ולבקש לקבל את תיק הבניין, להבין את שימושי העסק, האם קיימות חריגות בניה וכו'.

    לאחר מכן, יש לגשת למחלקת הארנונה ולהבין את תשלום הארנונה הנדרש עבור הנכס.

    במצב שבו עובד מקיים עסק מתוך ביתו, לדוגמא משרד עורכי דין, הארנונה תחולק כך שהחלק שמשמש למגורים יהיה בתעריף מגורים והחלק שמשמש כעסק יהיה בתעריף עסקי, שהוא גבוה יותר מתעריף מגורים.

    בישראל קיימות 257 רשויות מקומיות, הרשויות המקומיות יכולות להיות ערים או מחוזות, כמו למשל עמק חפר שמאגדת מספר ישובים בתוכה.

    מדובר בכמות גבוהה מאוד של רשויות, שמתנהלות בנפרד כלפי העסקים הקיימים בתוכן, במידה ומדובר ברשת שיש לה כמה עסקים ברחבי הארץ, כמו לדוגמא חברת השכרת רכב, היא צריכה להתנהל עם מספר רב של רשויות וראשי מועצות שפועלים בצורה שונה והדבר מקשה מאוד על ההתנהלות של רשתות ועסקים.

    בתקופה האחרונה, עו"ד נועה מספרת, שחל שינוי תודעתי כלפי העסקים, כך שכיום כולם מעודדים את העסקים הישראליים, גאים בהם, רוצים בהצלחתם ומבינים כי הצלחה של העסקים הישראליים הקטנים היא הצלחה של כל המשק.

    גם שינויים רגולטוריים חלו בתקופה האחרונה כדי לתמוך בעסקים מקומיים, כך שבהחלט יש מקום לאופטימיות ושיקום של העסקים המקומיים בשנה הקרובה בתמיכה של הממשלה והרשויות המקומיות.

    הכתבה מבוססת על פרק הפודקאסט של עמותת מתייעלים, לקישור לפרק: >>
    https://anchor.fm/mityaalim/episodes/–eq01fl

    עמותת מתייעלים פועלת להנגיש ידע כלים וכישורים פיננסיים בצורה פשוטה וקלילה כדי שהידע הפיננסי יגיע לכולם.

    הרווחים כולם מועברים למלגות לסטודנטים, המטרה שלנו היא לקדם את הקהילה ולקדם אתכם.

    מוזמנים להיכנס לאתר שלנו ולבחור בכל אחד מהשירותים שאנחנו מציעים כדי לעזור לציבור או סתם לעקוב וללמוד.

    ניתן לתאם ראיון בתיאום מראש.

    לפרטים נוספים:
    עדי לסקר
    לסקר את יעקב – תקשורת
    052-3262993
    03-7563215
    adi@laskaryaacov.co.il


    להגיב
  • מאיראריאל

    הקמת מרכז מאיר אריאל 

     

    מקום מפגש ולימוד – ארכיון כתבי היד וסרטי וידאו – תערוכה על חייו.

    בהמשך יהיו גם: הופעות קטנות, הרצאות, הקרנות מיוחדות, בר בית קפה וגם, ברוב כבוד –        בית הספר לכתיבה והשראה על שם מאיר אריאל.

    דמיינו מקום מלא השראה אליו תוכלו להגיע לביקור מתואם אישית. לשבת לקפה טוב ולקבל גישה לחומריו הרבים של המשורר ואיש הרוח מאיר אריאל ז"ל. במקום תוצג תערוכה מתחלפת עם פריטים מחייו ותוכלו לקבל תשובות לכל השאלות.

    המקום יהווה אבן שואבת לאוהבי המשורר וישמש כמקום להשראה ולמידה לכולם.

    להצטרפות למיזם הקמת מרכז מאיר אריאל – פרדס חנה

    הנה דוגמא לקטע וידאו שניצל והפך לקליפ

     

    בימים אלו משפחת אריאל החלה במבצע גיוס כספים למען פתיחת המקום. כל מי שרוצה נכס תרבותי חשוב בפרדס חנה כרכור הייחודית שלנו, מוזמן להצרף.

    אנחנו מחפשים את האנשים שמאיר אריאל יקר לליבם וגם את האנשים שהתרבות, ההשראה, המוזיקה והשפה העברית יקרים לליבם.

    שימו לב מי הצטרף אלינו בתשורות – רוצים לנגן עם יהודה עדר? או הרצאת זום על מאיר עם רוביק רוזנטל?

    אנחנו מחפשים אנשים שלא נרתעים מסגרים וגם לא מזעזועים פוליטיים – חושבים לטווח הארוך. 

    צפי פתיחה: יוני 21 – המשק כבר יהיה פתוח ב"ה ולכן יש לפעול מעכשיו!                                ואל תשכחו שעברנו את פרעה ונעבור גם את זה!

    ניתן להצטרף בשני אופנים: תרומה חד פעמית בכל סכום שתבחרו או תרומה קבועה בסכום שאתם קובעים! תרומה של 300 ₪ תכניס אתכם לקבוצה ייחודית 'מועדון הראשונים' חברי מועדון הראשונים ייהנו ממגוון הטבות לאחר פתיחת המקום, כל הפרטים ימסרו בהודעת דוא"ל מסודרת לאחר ההצטרפות.

    שימו לב – למען פתיחת המקום אנחנו צריכים לגייס 200,000 ₪ עד מרץ 21 – עסקים שמעוניינים להצטרף כתורמים גדולים למען מטרה חשובה זו – ייהנו מחשיפה במגוון ערוצים.

    כולם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק מרכז מאיר אריאל – פרדס חנה | Facebook ולקבל שם עדכונים חמים על ההתקדמות.

    אנשים יקרים, אנחנו מרגישים שזה מבצע היסטורי בזמן אמת!

      

    להצטרפות למיזם  הקמת מרכז מאיר אריאל – פרדס חנה (israelgives.org)

    צילום:רפי גולדמן


    להגיב
  • מאגר ספקי שירותים דיגיטלי בפרדס חנה כרכור

    המועצה המקומית פרדס חנה כרכור מזמינה בזאת ספקי שירותים, ספקי טובין וקבלני ביצוע, להציע את מועמדותם להיכלל במאגר מציעים דיגיטלי שהיא מקימה לצורך התקשרות בנוהל הצעות מחיר.

    נוהל בנושא מופיע באתר האינטרנט של המועצה בכתובת  https://www.pardes-hanna-karkur.muni.il

    ההרשמה למאגר תתבצע אך ורק באופן מקוון באמצעות מערכת רישום שניתן להגיע אליה  דרך הקישור המופיע באתר האינטרנט של המועצה, או ישירות באמצעות כתובת האינטרנט הבאה: https:// phk.vendors.co.il

    תחומי השירות הנדרשים למועצה מופיעים בתחתית עמוד השער של מערכת הרישום.

    ניתן להגיש מועמדות להכללה במאגר עד ליום 31.12.2020 בחצות


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: הדלאי לאמה על כאן ועכשיו

    שרלוט (ניצולת ושאה בת 80):

    “בן אדם הוא לאט לאט חוזר להיות ילד. אבל הוא לא מקבל את האהבה והנשיקות מה נותנים אבא ואמא לילד וזה חסר לו.”

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: הדלאי לאמה על כאן ועכשיו

    הדלאי לאמה:

    “יש יומיים בשנה שבהם אי אפשר לעשות כלום. אחד מהם נקרא אתמול והשני נקרא מחר. היום הוא היום הנכון לאהוב, להאמין, לעשות ובעיקר לחיות.”

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: ד"ר משה פלדנקרייז

    ד"רמשה פלדנקרייז ב"הגוף והתנהגות בוגרת":

    “אני טוען שנוקשות, בין אם פיזית או נפשית, כלומר ההיצמדות לעקרון עד כדי דחיה מוחלטת של היפוכו, נוגדת את חוקי החיים. כי נוקשות באדם אינה ניתנת להשגה ללא דיכויה של פעילות כלשהי שהוא מסוגל לבצעה. וכך, היצמדות מתמדת ובלתי מסויגת לעקרון כלשהו, טוב או רע, משמעותה דיכוי מתמיד של תפקוד כלשהו. דיכוי זה, לא ניתן להפעילו בלא פגע במשך זמן רב.”

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: לאונרד כהן ז"ל

    לאונרד כהן מתוך "ספר החמלה":

    "שמעתי את נשמתי שרה מאחורי עלה, קטפתי את העלה, אבל אז שמעתי אותה שרה מאחורי ווילון. קרעתי את הווילון, אבל אז שמעתי אותה שרה מאחורי חומה. ניתצתי את החומה, ושמעתי את נשמתי שרה כנגדי. בניתי את החומה, תיקנתי את הווילון, אבל לא הצלחתי להשיב את העלה למקומו. אחזתי אותו בידי ושמעתי את נשמתי שרה כנגדי בעוצמה. ככה זה כשלומדים בלי חבר."

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: שמעון פרס מדבר על חינוך

    שמעון פרס ז"ל מדבר על חינוך:

    "אסור להפסיק ללמוד. חלוקת הלימודים מיושנת, מפני שהמדע השתנה. אחת הבעיות בבית ספר היא המתח בין המורה לתלמיד. לפעמים התלמיד יודע יותר מהמורה: המורה סיים את לימודיו לפני שלוש שנים, לתלמיד יש סמארטפון והוא יודע הכל כל רגע. זה מרגיז את המורים והם נותנים להם ציונים רעים. זה סקנדל. במקום לעודד, הם מעיקים. אפשר לשנות את המצב הזה. אני לא צריך תקציבים, ואמרתי את זה לנתניהו: אני לא מבקש ממך שום דבר, רק תן לי לעבוד.

    אנחנו זקוקים לבית הספר מכיוון שהדיאלוג בין המורה לתלמיד מפרה. לכן חלק יעשה ככה וחלק יעשה ככה. זה מה שנקרא בעיניי דמוקרטיזציה של החינוך: לעשות את החינוך שווה לכל נפש ועם מינימום לימודים באוניברסיטה, מינימום. לדעתי, האוניברסיטאות צריכות לעסוק יותר במחקר ופחות בהוראה."

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: ססיל ביטון בתעוזה

    Cecil Beaton:

    "Be daring, be different, be impractical, be anything that will assert integrity of purpose and imaginative vision against the play-it-safers, the creatures of the commonplace, the slaves of the ordinary."

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: מוחמד עלי שהלך לעולמו השבוע

    מוחמד עלי / מתוך ריאיון
    "״בלתי אפשרי הוא סתם ביטוי גדול של אנשים קטנים שקל להם לחיות בעולם שהם מכירים במקום לחפש את הכוח שיש להם לשנות אותו. בלתי אפשרי הוא לא עובדה, הוא דעה. הוא לא הכרזה, הוא קריאת תיגר. הבלתי אפשרי הוא בסך הכל פוטנציאל, הוא משהו זמני. הבלתי אפשרי הוא שום דבר״ ."

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: מתוך יומנה של אתי הילסום

    מתוך "השמיים שבתוכי" / יומנה של אתי הילסום – יהודייה חכמה שחיה באמסטרדם בתקופת השואה ונרצחה באושוויץ
    "יש לנו עוד כל כך הרבה לשנות בעצמנו, שאין לנו בכלל זמן לשנוא את מי שנקראים "אויבנו"…. בעצם אני בכלל לא מאמינה במה שנקרא "רשעים". הייתי רוצה להושיט יד לאיש הפוחד הזה, הייתי רוצה לגלות את מקור פחדיו, לרדוף אותו ולגרש אותו לתוך עצמו, זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות בזמנים האלה, קלאס.
    …ואני חזרתי ואמרתי בלהט האופייני לי, למרות שהרגיזה אותי העובדה שאני חוזרת על עצמי בלי סוף: אין ברירה, קלאס, אין שום דרך אחרת, אלא ששכל אחד מאתנו יתרכז בעצמו וישמיד בתוך עצמו את הדברים שבגללם הוא רוצה להשמיד אחרים. ומוטב שנבין שכל גרגר של שנאה שאנחנו מוסיפים לעולם הזה, עושה אותו עוד אנושי פחות ממה שהוא."

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: שיבי פרומן, הבן של הרב פרומן, לאחר הפיגוע בו נדקרה אשתו מיכל

    "ניסו לגדוע חיים של אישה, להפריד אותה מבעלה, להפסיק את החיים שצומחים בתוכה, להפיץ רוע, לעורר שנאה. לא עבד להם. חזרנו הביתה אוהבים יותר, מאמינים יותר, מלאי רצון לעשות ולהשפיע טוב. בעזרת השם נלד כאן את הילד הזה, ניטע כאן עוד שורש, לא נישאב למחול השדים הזה. נגביר את החיים, נרדוף את השלום. אני כן יכול להגיד שהאירוע הזה נטע בי מוטיבציה לצאת לעולם עם הרעיונות הללו, להשמיע אותם בקול גדול, אחרי תקופה ארוכה שגימגמתי אותם, שאמרתי בערך..".

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: הרב שג"ר בשיחות לראש השנה

    "האמונה היא אמירת 'הן' למציאות כפי שהיא, מתוך בטחון בה כהווייתה…. הנכונות לומר 'הנני' כלפי המתרחש. … עצם האמונה בחיים הופכת את המצב הקיים לטוב, שאיננו מותנה בנסיבות החיצוניות, טובות או רעות כאחד." "האמונה לא ניתנת להוכחה וגם לא להפרכה. היתרון בה הוא שהיא מפנה את האדם לחיות את חייו. כאשר יש לאדם אמונה הוא מסוגל להיות קשוב לרצונותיו העצמיים, הוא איננו שקוע באופן תמידי בהשוואה בינו לבין הזולת"

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
  • דברים בשם אומרם: אהוד בנאי על מאיר אריאל

    "אבל החיים האלה חולפים מהר מדי, לא מחכים לנו, ואחרי שהלך לעולמו במפתיע וללא עת הרגשתי החמצה כואבת, וחשבתי שאולי באופק אחר, בחיים עתידיים אחרים, נשב על אותו דף גמרא, סביב שולחן השבת הנצחית, עטורים זר קוצים ריחני. ובינתיים אכן החושך הולך וגובר כאן,וחסר לנו כל כך האור של מאיר אריאל. בתוך חברה מפולגת ושסועה שנגררת אחרי קולות גזעניים ולאומנים, במקום שהיהדות הופכת להיות קרדום חפירה ביד קנאים, ומצד שני ננטשת לאנחות על ידי רבים וטובים, בזמן האפל הזה כשחזון הנביאים על ירושלים כמרכז של רוח ומוסר לעולם כולו הולך ונשכח ובמקומו מתפתחת גישה בדלנית ומתנשאת, חסר לי הקול היהודי הנדיר והצלול של מאיר אריאל ששר: "על ארץ מוותרים רק בלב". גם אם אני נאלץ, מסיבות אלה או אחרות ,בצו השעה או המציאות המתבקשת, לסגת מחלקים מסוימים בארץ ישראל, כמו שנסוג רבן יוחנן בן זכאי מירושלים הנצורה אל יבנה, אני לא מוותר על האהבה והקשר שלי לארץ ישראל, זו אהבה שאינה תלויה בדבר, ואינה קשורה כלל לריבונות. כי על ארץ מוותרים רק בלב."

    לפוסט המלא >

    לעוד דברים בשם אומרם >


    להגיב
Close