טורים אישיים

  • בן הזוג ביקש ממך לחתום על הסכם ממון? אל תיבהלי

    הסכם ממון. זה נשמע לנו כמו ההיפך מרומנטיקה, כמו ההיפך מתקווה. הסכם ממון זה  בשביל אנשים שמתכוננים לפרידה, נכון? שלא מחויבים אחד לשנייה?

    אז זהו, שלא.

    הסכם ממון – או בשמו הנוסף, הסכם חיים משותפים – הוא עוד הזדמנות לבני הזוג לקבל החלטות ביחד על החיים שלהם, לבחור איך להתנהל מתוך הבנה של כל המשמעויות של הבחירות ולא פחות חשוב – להבטיח לכל אחד מבני הזוג בטחון כלכלי, ודאות ושקט נפשי.

    בניגוד למה שאפשר לחשוב, הסכם ממון הוא ממש לא רק בשביל בן הזוג שמגיע עם הרכוש. גם לבן או בת הזוג שמגיעים עם פחות רכוש יש צרכים ורצונות, שחשוב שיוגשמו במערכת היחסים, ובוודאי שלא ייפגעו ממנה.

    כשבן זוג עם נכסים מבקש מבת הזוג לחתום על הסכם ממון, זה לא אומר שהוא יגיש לבת הזוג מסמך מוכן שהכין עורך דין מטעמו והיא פשוט תחתום. ממש לא! זה אומר שזאת ההזדמנות שלה להבין גם את הצרכים שלה, לראות איך מערכת היחסים הזאת תורמת להתפתחות הכלכלית שלה. בתהליך חכם של עריכת הסכם ממון, אנחנו מנסים להבין איך אנחנו מצמצים את הפערים הכלכליים בין בני הזוג במקום להקצין אותם, ואיך אנחנו יוצרים מציאות כזאת שבה שני בני הזוג מקבלים בדיוק את מה שהם צריכים בקשר. כי כמו שלשני בני הזוג מגיע בקשר אהבה, חברות ותמיכה, ככה גם לשניהם מגיע בטחון כלכלי, בכל מצב.

    אז על מה צריך לחשוב ולקחת בחשבון כשבן הזוג מבקש לערוך הסכם ממון? אחד הדברים שחשוב להבין הוא שכצד אחד מגיע עם נכסים משלו, יש לו באופן טבעי פחות דחף להתפתח כלכלית, לרכוש נכסים ולחסוך. הוא עשוי להעדיף להשתמש בכסף להנאות כמו חופשות או מכוניות יקרות, וזה בסדר גמור. אבל העניין הוא שזה בדיוק האינטרס ההפוך של הצד שהגיע עם פחות נכסים – הוא צריך להשתדרג כלכלית, לחסוך ולצבור נכסים, כי העתיד הכלכלי שלו לא מובטח מראש. זה נכון במיוחד כשצד אחד מגיע עם בית או דירה משלהם. החשש הוא שבמקרה כזה, הפערים בין הצדדים יגדלו דווקא בגלל מערכת היחסים. כשבת הזוג היא הצד ה"חלש" כלכלית, קיים היבט בעייתי נוסף והוא שגם היום, נשים הן עדיין אלה שמשלמות בקריירה ובהתקדמות המקצועית לטובת המשפחה והילדים. המשמעות הכלכלית של זה מתבטאת לא רק במשכורת, אלא גם בצבירה של זכויות סוציאליות כמו פנסיה, קרנות השתלמות וכו', בסכומים שיכולים להגיע למאות אלפי שקלים ויותר.

    לכן, עריכת הסכם הממון היא דווקא ההזדמנות שלנו ליצור איזון כלכלי במערכת היחסים, ולראות איך אנחנו מתפקדים כמשפחה. יש הרבה דרכים לעשות את זה, למשל ליצור שיתוף מדורג בנכסים קיימים של בן הזוג לאורך שנים; ליצור עתודה כלכלית שתשמש את המשפחה אבל תועבר לבן הזוג החלש במקרה של פרידה; להעניק לבן הזוג הטבות כלכליות משמעותיות אם בני הזוג ייפרדו ועוד. הכל בהתאם למה שנכון ומתאים לבני הזוג.

    אז אם בן הזוג שלך מבקש לחתום על הסכם ממון, קחי נשימה עמוקה. הוא מבקש את זה כי יש דברים שחשובים לו והוא מבקש ממך לכבד אותם. תנצלי את ההזדמנות הזאת להבין מה חשוב לך, ולבקש מבן הזוג שלך שיכבד גם את הרצונות והצרכים שלך. בעצם, ככה מתנהלת מערכת יחסים מוצלחת.


    להגיב
  • סיורי יקבים המעולים בישראל

    צאו למסע חושי בין כרמי ישראל עם  סיורי טעימות יין יוצאי דופן. מנופי הרים שופעים ועד אזורי חוף נושקי שמש, סצנת היין הישראלית משגשגת ומחכה להיחקר. טבלו את עצמכם בהיסטוריה ובתרבות העשירה של ייצור יין בעודכם דוגמים מבצירים עטורי פרסים וללמוד על זני הענבים הייחודיים הפורחים באקלים ים תיכוני זה. בין אם אתם אונופילים או פשוט להוטים להתפנק עם כוס יין מעולה, הסיורים הללו מציעים חוויה שאין שני לה. גלו את אמנות ייצור היין בזמן שאתם מבקרים ביקבי בוטיק, פוגשים ייננים נלהבים ומסיירים במרתפים שלהם. גלה את הסודות שמאחורי הטעמים והריחות שהופכים את היינות הישראלים למובחנים כל כך. מהכרמים המפורסמים בעולם של אזור הגליל ועד היקבים הקסומים הפוקדים את הרי יהודה, כל סיור מבטיח תענוג לחושים. צאו להרפתקה של טעימות יין בנופי ישראל, וגלו מדוע המדינה הזו זוכה במהירות להכרה כעולם יעד יין ברמה. בין אם אתם מעדיפים אדום, לבן או רוזה, הסיורים האלה מבטיחים לספק אפילו את החך הכי נבון.

    https://www.youtube.com/watch?v=_HFIBDdZ-8c

    צאו למסע חושי בין כרמי ישראל עם  סיורי טעימות יין יוצאי דופן. מנופי הרים שופעים ועד אזורי חוף נושקי שמש, סצנת היין הישראלית משגשגת ומחכה להיחקר.

    טבלו את עצמכם בהיסטוריה ובתרבות העשירה של ייצור יין בעודכם דוגמים מבצירים עטורי פרסים וללמוד על זני הענבים הייחודיים הפורחים באקלים ים תיכוני זה. בין אם אתה אונופיל או פשוט להוט להתפנק עם כוס יין מעולה, הסיורים האלה מציעים חוויה שאין שני לה.

    גלו את אמנות ייצור היין בזמן שאתם מבקרים ביקבי בוטיק, פוגשים ייננים נלהבים ומסיירים במרתפים שלהם. גלה את הסודות שמאחורי הטעמים והריחות שהופכים את היינות הישראלים למובחנים כל כך. מהכרמים המפורסמים בעולם של אזור הגליל ועד ליקבים הקסומים הפוקדים את הרי יהודה, כל סיור מבטיח תענוג לחושים.

    צאו להרפתקה של טעימות יין בנופי ישראל, וגלו מדוע המדינה הזו זוכה במהירות להכרה כיעד יין ברמה עולמית. בין אם אתם מעדיפים אדום, לבן או רוזה, הסיורים האלה מבטיחים לספק אפילו את החך הכי נבון.

    תולדות ייצור היין בישראל

    לישראל היסטוריה ארוכה וסיפורית של ייצור יין, שראשיתה אלפי שנים. ניתן לעקוב אחר מסורות ייצור היין של האזור כל הדרך לתקופת התנ"ך, שבה כרמים וייצור יין היו חלק בלתי נפרד מחיי היומיום. ארץ ישראל מוזכרת פעמים רבות בטקסטים דתיים כמקום בו שגשגו גפנים והיין זרם בחופשיות.

    למרות ירידה קצרה בייצור היין בתקופה האסלאמית, התעשייה חוותה התעוררות בסוף המאה ה-19 עם הגעתם של מהגרים יהודים שהביאו את מומחיות היין שלהם מאירופה. כיום, ישראל מתהדרת בסצנת יין משגשגת, עם מאות יקבים המייצרים מגוון רחב של יינות איכותיים.

    על ידי סיור טיולי טעימות היין בישראל, אתה לא רק זוכה להתענג על יינות יוצאי דופן אלא גם להתחבר למסורת היסטורית עשירה שעיצבה את זהות ייצור היין של המדינה.

    היתרונות של סיורי טעימות יין

    סיורי טעימות יין מציעים אינספור יתרונות הן לחובבי יין והן לשתי יין מזדמנים כאחד. הנה כמה סיבות מדוע יציאה לסיור טעימות יין בישראל היא חוויה שחובה לעשות:

    1. חינוך והערכה: סיורי טעימות יין מספקים הזדמנות ללמוד על אמנות ייצור היין, המאפיינים הייחודיים של זני ענבים שונים ומורכבות תהליך ייצור היין. תזכו להערכה עמוקה יותר לטעמים, הניחוחות והמורכבות שהופכים כל יין למובחן.
    2. מפגש טעימות : סיורי טעימות יין כוללים לרוב הזדמנויות לפגוש את הייננים הנלהבים מאחורי היינות. מפגשים אלה מספקים תובנות חשובות לגבי פילוסופיות ייצור היין שלהם, טכניקות והסיפורים שמאחורי התוויות שלהם. זו הזדמנות להתחבר לאנשים ששופכים את הלב והנשמה שלהם ביצירת יינות יוצאי דופן.
    3. תענוגות קולינריים: יין ואוכל הולכים יד ביד, וסיורי טעימות יין רבים בישראל כוללים חוויות קולינריות המשלבות את המטבח המקומי עם היינות. ממגשי גבינות ושרקוטרי ועד ארוחות גורמה, הזוגות הללו משפרים את חווית הטעימה, ומציגים כיצד יין יכול לרומם ולהשלים טעמים שונים.

    יציאה לסיור טעימות יין בישראל איננה רק דגימת יינות; זה מסע של גילוי, חינוך ותענוג חושי.

    אזורי היין המובילים בישראל

    ישראל היא ביתם של יקבים רבים, גדולים וקטנים, ששווים ביקור. הנה כמה מהיקבים הפופולריים שצריכים להיות על הרדאר שלך בעת תכנון סיור טעימות יין:

    https://www.youtube.com/watch?v=YfUqqWl0vKI

    1. דומיין דו קסטל: ממוקם בהרי יהודה, דומיין דו קסטל הוא אחד היקבים הידועים בישראל. הוא מפורסם בזכות התערובות האדומות בסגנון בורדו, שזכו להערכה בינלאומית. המחויבות של היקב לשיטות ייצור איכותיות וקפדניות הפכו אותו ליעד חובה עבור חובבי יין.בשנת 1988, כמעט במקרה, נטע אלי בן זקן את הכרם הראשון בעת המודרנית בהרי יהודה, בחצר ביתו ברמת רזיאל.
      ארבע שנים לאחר מכן, התכנסה המשפחה וקבוצת חברים מצומצמת לבצור את הענבים ליין הראשון של היקב – Castel Grand Vin 1992
    1. יקב כרמל: כאחד היקבים הוותיקים והגדולים בישראל, ליקב כרמל היה תפקיד מרכזי בעיצוב תעשיית היין בארץ. עם כרמים המשתרעים על פני אזורים שונים, כרמל מייצרת מגוון רחב של יינות, החל מזנים קלאסיים ועד בלנדים ייחודיים. ביקור ביקב כרמל מציע הצצה להיסטוריה של ייצור היין בישראל.
    1. יקב רמת הגולן: יקב רמת הגולן, הממוקם באזור רמת הגולן, ידוע ביינות יוצאי דופן ובנופים עוצרי נשימה. מחויבותו של היקב לחדשנות ואיכות הפכה אותו למוביל בסצנת היין הישראלית. תווית הדגל שלהם, Yarden, מייצרת בעקביות יינות עטורי פרסים המתחרים באלה של יקבים בינלאומיים מובילים.
    1. יקב טוליפ: יקב טוליפ, הממוקם באזור הגליל, הוא יקב בוטיק המתמקד בייצור יינות בכמות קטנה ואיכותית. עם דגש על שיטות בר-קיימא וטכניקות ייצור יין מסורתיות, יקב טוליפ מציע למבקרים טעימה של יינות בעבודת יד המשקפים את השטח הייחודי של האזור.

    אלו הן רק כמה דוגמאות מהיקבים הרבים שמחכים להתגלות בישראל. כל יקב מציע אופי, סיפור ומבחר יינות יוצאי דופן משלו.

    הזמן הטוב ביותר לצאת לסיור טעימות יין בישראל

    האקלים הים תיכוני של ישראל מבטיח שניתן ליהנות מסיורי טעימות יין לאורך כל השנה. עם זאת, זמנים מסוימים בשנה מציעים חוויות והזדמנויות ייחודיות. הנה כמה שיקולים בתכנון הזמן הטוב ביותר לצאת לסיור טעימות יין בישראל:

    1. עונת הקציר: החודשים אוגוסט עד אוקטובר מסמנים את עונת הקציר בישראל. זוהי תקופה מרגשת לבקר ביקבים, מכיוון שתוכלו לחזות בתהליך קטיף הענבים ולראות את ייצור היין בפעולה. זו הזדמנות לחוות את האנרגיה והתוסס של היקבים בתקופה קריטית זו של השנה.
    1. אביב: ממרץ עד מאי נופי ישראל מתעוררים לחיים עם צבעים מרהיבים וכרמים פורחים. מזג האוויר מתון, מה שהופך אותו לזמן אידיאלי לחקור את היקבים וליהנות מטעימות בחוץ. האביב חופף גם לפסטיבלים ואירועי יין שונים, ומציע הזדמנויות נוספות לחובבי יין להתפנק.
    1. עונת מחוץ לשיא: אם אתם מעדיפים חווית טעימות יין שקטה ואינטימית יותר, שקול לבקר בעונת השיא, שהיא בדרך כלל בחודשי החורף דצמבר עד פברואר. במהלך תקופה זו, יקבים פחות צפופים, וייתכן שתהיה לך הזדמנות לנהל שיחות מעמיקות יותר עם ייננים.

    בסופו של דבר, הזמן הטוב ביותר לצאת לסיור טעימות יין בישראל תלוי בהעדפות שלכם ובחוויות שאתם מחפשים. בין אם אתם מתכננים את הביקור שלכם בעונת הבציר ובין אם אתם בוחרים בתקופת שיא שלווה יותר, היקבים בישראל מוכנים לקבל אתכם בזרועות פתוחות.

    טיפים לחוויית טעימות יין בלתי נשכחת

    כדי להפיק את המרב מסיור טעימות היין שלך בישראל, הנה כמה טיפים שיבטיחו חוויה בלתי נשכחת:

    1. ערכו את המחקר שלכם: לפני שאתם יוצאים לסיור, חקרו את היקבים שאתם מתכננים לבקר בהם. הכירו את היינות שלהם, את ההיסטוריה ואת כל ההצעות הייחודיות שיש להם. זה יגביר את ההערכה וההבנה שלך לגבי כל יקב ויאפשר לך לשאול שאלות תובנות במהלך הטעימות.
    2. להיות במקום מוצל : טעימות יין יכולות להיות מייבשות, לכן חשוב לשמור על לחות לאורך כל היום. שתו הרבה מים בין טעימה לטעימה כדי לנקות את החך ולשמור על רעננות.
    3. קחו את הזמן: טעימות יין היא חוויה חושית שיש להתענג עליה וליהנות ממנה בקצב נינוח. קח את הזמן שלך כדי להעריך את הניחוחות, הטעמים והמרקמים של כל יין. צור קשר עם הייננים וצוות חדר הטעימות כדי ללמוד עוד על היינות והסיפורים שמאחוריהם.
    4. התלבשו בנוחות: סיורי טעימות יין כוללים לרוב הליכה בין כרמים ומרתפים, לכן חשוב להתלבש בנוחות וללבוש הנעלה מתאימה. בחר בשכבות, מכיוון שהטמפרטורות יכולות להשתנות במהלך היום.
    5. הביאו פנקס רשימות: אם אתם רציניים לגבי יין ורוצים לזכור את היינות ואת הערות הטעימה האהובות עליכם, הביאו פנקס או השתמשו באפליקציית טעימות יין בטלפון. רשום את ההתרשמות שלך, שמות היין וכל פרט רלוונטי אחר שיעזור לך להיזכר בחוויה מאוחר יותר.

    על ידי ביצוע הטיפים הללו, תבטיחו חווית טעימות יין בלתי נשכחת ומעשירה בישראל.

    חוויות טעימות יין ייחודיות בישראל

    סצנת היין בישראל מציעה יותר מסתם חוויות טעימות מסורתיות. הנה כמה חוויות טעימות יין ייחודיות שתוכלו לשלב בסיור שלכם:

    1. סיורי מרתפים תת-קרקעיים: לחלק מהיקבים בישראל יש מרתפים תת-קרקעיים שבהם היינות שלהם מתיישנים לשלמות. למרתפים אלה יש לרוב מאפיינים ארכיטקטוניים ייחודיים ומספקים סביבה קרירה ואווירה לטעימות. חקר החללים התת-קרקעיים הללו הוא חוויה מרתקת שמוסיפה אלמנט של מסתורין והיסטוריה לסיור שלכם.
    1. זיווג יין ואמנות: שילוב יין עם אמנות יוצר חוויה רב חושית המענגת הן את העיניים והן את החך. לחלק מהיקבים בישראל יש גלריות אמנות באתר, בהן תוכלו להתפעל מיצירות אמנות תוך לגימת היינות יוצאי הדופן שלהם. השילוב הזה של אמנות ויין מציע חווית טעימות ייחודית ומעוררת מחשבה.
    1. טעימות יין עם נוף: הנופים המגוונים של ישראל מציעים נופים עוצרי נשימה שניתן ליהנות מהם לצד טעימות היין שלכם. לחלק מהיקבים יש טרסות חיצוניות או אזורי צפייה ייעודיים שבהם תוכלו לספוג את היופי של הכרמים שמסביב וליהנות מנופים פנורמיים תוך כדי התענגות על היינות שלהם.
    1. סדנאות יין: התמחו בייצור יין על ידי השתתפות בסדנת ערבוב יין. סדנאות אלו מאפשרות לך להפוך ליינן ליום אחד, להתנסות בזני ענבים שונים וליצור בלנד ייחודי משלך. זו חוויה מהנה ומלמדת שמעמיקה את ההבנה שלך לגבי תהליך ייצור היין.

    חוויות טעימות יין ייחודיות אלו מוסיפות רובד נוסף של ריגוש ויצירתיות לסיור שלכם, ומבטיחות שהשהות שלכם ביקבי ישראל היא באמת בלתי נשכחת.

    המלצות יין ואוכל בישראל

    שום סיור טעימות יין אינו שלם מבלי לחקור את התענוגות הקולינריים המשלימים את היינות. סצנת האוכל התוססת של ישראל מציעה מגוון רחב של טעמים ומטבחים המשתלבים יפה עם יינות מקומיים. הנה כמה המלצות לשילוב יין ואוכל כדי לשפר את חווית הטעימה שלך:

    1. טונה צרובה עם חומווס על קרוסטיני : הטעמים הקרמיים והמלוחים של החומוס משלימים בצורה מושלמת על ידי החומציות הפריכה ותווי ההדרים של הסוביניון בלאן. הזוגיות המרעננת הזו היא שילוב קלאסי המדגיש את מיטב המטבח הישראלי.
    1. טלה וסירה בגריל: הטעמים העשירים והחזקים של טלה בגריל משתלבים בצורה יוצאת דופן עם המאפיינים הנועזים והחריפים של סירה. התווים המעושנים מהגריל וטעמי הפירות הכהים של היין יוצרים זיווג הרמוני ומפנק.
    1. פירות ים טריים ושרדונה: אזורי החוף של ישראל מייצרים פירות ים משובחים, מדגים טריים ועד שרימפס עסיסי. שילוב הטעמים העדינים הללו עם שרדונה חמאתי ואלון מוציא את המיטב הן מהאוכל והן מהיין, ויוצר שילוב יוקרתי ומשביע.
    1. גבינות ותערובות אדומות: בישראל יש מגוון של גבינות ארטיזנליות שנעות משמנת ועדינה ועד נועזת וחריפה. תערובות אדומות, במיוחד אלו הכוללות זני בורדו, מציעות את האיזון המושלם של פירותיות וטאנינים כדי להשלים מגוון רחב של גבינות. נסה עם שילובים שונים כדי למצוא את הזיווג המושלם שלך.

     


    להגיב
  • מועדון העקורים בית בגליל

    בית בגליל

    נראה לי שכולם מכירים את שלושת הטנקים הצבעוניים של תומרקין, המחפים באש על כביש 90 במרכז קריית־שמונה. אם תבואו לפריפריה פעם, אז אחרי הרמזור של מינימרקט מור וקצת לפני תחנת הדלק – פז, נגלים משמאל שלושה טנקים בצבעים צהוב, אדום וכחול. אם מסתכלים טוב אפשר להבחין שהם קשורים בשלשלאות ברזל לעמוד, כשלראשו מרותכים הקרביים שלהם.

    לברוח הם לא יכולים.

    בשבילנו הטנקים היו גן־משחקים. עדיין אפשר, מדי פעם, לראות ילדים משתובבים עלייהם בזמן שההורים שלהם ממלאים דלק או משתינים ביילו. לפני כמה שנים הצטרף אליהם גם תותח עם פרחים בקנה, מתנת העיר חיפה, שמכוון את פרחיו לאריה יהודה שהציבו על כיכר המעיין העילאי זה מכבר. קצת אחרי יש גם שימפנזה מפלסטיק שאפשר לשבת עליה ולהצטלם.

    אבל פעם מזמן, באייטיז,  היו עוד גני משחקים בקריית־שמונה. אני לא מדבר על הפיל פיברגלאס שעדיין מסתתר מאחורי מינימרקט מור או המגלשות דונאלד־דאק שנעלמו מהגן של סבא חיים או אפילו לספינות פיראטים ענקיות מעץ שהוצתו באישון לילה. אלא למשגר קטיושות שעמד בגאווה שפארק הזהב. משאית מתוצרת ברית המועצות עם 30 קני שיגור כשכל אחד מהם צבוע בצבע אחר וביחד סימלו את גאוות העיר בצבעי הקשת. היינו מטפסים עליו, נעמדים בקצה הקנים ומשגרים מיליטריזם לכל אויבינו.

    אם היה יום יפה, היינו מטפסים לגבעת שחומית. בקצהה הדרומי יש מצפור אש של קק"ל והג"א שזה מה שהיה פעם פיקוד העורף. בשנות השמונים כשהזמנים היו מתוחים היו מאיישים אותו מילואימניקים ומחפשים נפילות. מסביב למצפור חפורות תעלות קשר, בונקרים וטוּבּוֹת שהוסרו מטנקים זקנים ומאפשרות צידוד של הכנות שלהן ב-360 מעלות. שעות היינו מסתובבים על הכנות כמו קרוסלה ויורים באויבים דמיוניים.

    בתעלות הקשר היינו משחקים מחבואים ותופסת בונקרים. אפשר היה לרוץ בתוך התעלות ולהתחבא בבונקרים ובארונות תחמושת. קפיצה מצד אל צד מעל תעלה, כדי לחמוק מהתופס, הייתה מבחן גבריות. לא אחת סיימתי עם ברכיים מדממות וחור חדש על טלאי ישן שכיסה חור קודם.

    בשבועות האחרונים החלו לעטר את העמק ואת עוטף קריית שמונה בונקרים חדשים. ערמות בטון חדות וקשוחות מעל כל כיכר או צומת. תעלות קשר בעיקולי דרך, מיגוניות ליד כל מכולת או חנות טבק, חומות בטון בעיקולי כביש, בטונדות בפינות רחוב ושערים צהובים בכל מיני שומקום. גני משחקים חדשים מבטון לילדים אחרים שיבואו וישחקו וילכו ויתגייסו למלחמות אחרות.

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     


    להגיב
  • תטל"גים או מדריך למשתפן

    אני יוצא מהקיבוץ, פונה ימינה, מוסווה על ידי אקליפטוסים ממלחמות אחרות, מתעקל עם הכביש והופ! אין אקליפטוסים. הנוף לצפון עמק החולה נפתח, פרוש לפני, כשבקצהו מתנשאת העיירה אל־חיאם בלבנון. מימינהּ חוות שובע במורדות החרמון ומשמאלה מציצה העיירה אודייסה, מהגבעה בין משגב עם למטולה.

    חשוף בצריח של היונדאי, נוסע צפונה. בכל רגע טיל נ"ט יכול לפרפר אלי. הבזק אש או עַנָנוֹן של עשן, והופה! לשבור עם היונדאי לשדות, לשקוע בבוץ, לסיים באיזו תעלה ולפרוק החוצה לפני שהקורנט יחרנט לי את הנשמה. המבט קופץ מצד לצד מחפש משהו עוין, עשן, אש, תנועה חדה, כל עגור הוא כתב"ם וכל לוטרה מחבלת.

    אם אני שורד את הכביש החשוף בין להבות לתל אנפה (היא גבעת הנרקיסים) בצומת ללא שם ממש ליד הגבעה, בנו בונקר ששולט על הצומת. כזה עם חרכיי ירי כמו ב"אחים לנשק" הסדרה שהפיק ספילברג לא התנועה שהצית נתניהו. הבונקר די חדש בנוף ומקריפּ ברמות קשות. לפני שבנו אותו, היו שם סתם מחפורות, תעלות קשר, קונצרטינות ושקי חול.

    הדילמה בצומת היא גדולה לאין שיעור יחסית לצומת ללא שם. אפשרות אחת היא להמשיך צפונה דרך המחסום של כפר סאלד עם השלט האופטימי "אזהרה! – ציר אדום – אתה נכנס לציר מאוים" וחיילים ששקועים בטלפון. האפשרות השנייה היא דרך הכביש בין שדה נחמיה לקריית שמונה. למה דילמה? כי מצפון למחסום בכפר סאלד עוברים ליד גבעת האם שטיל קורנט כמעט ופילח רכב לפני כמה ימים, אבל אם עוברים את חורשת־טל האקליפטוסים חוזרים ואפשר לנסוע ברגוע. האופציה השנייה היא לנסוע חשופים משדה נחמיה לקריית שמונה שזה בעצם לעבור ליד בית הילל שגם שם יש מחסום עם אותו שלט אופטימי ונ"טים שעפים עלייהם כל הזמן ועם כיתת הכוננות הכי בכוננות שמרוב שהיא מוכנה היא יורה בעגורים או על עצמה בכל פעם שיש אזעקות.

    דילמה.

    בוחר באופציה ב', עובר את הגשר הירוק (יוסף) לוחץ על הגז ועף קדימה בתקווה שהבונקרים לא יירו בי, שהשער הצהוב על הכביש לקריית שמונה פתוח, ושאף כתב"ם לא יפספס את בית הילל ויעוף עלי. אם מגיע משהו, הוא יגיע מצפון. המחסה היחידי הוא תעלת ניקוז מצפון לכביש עמוסה בשיחי פטל קוצניים וקני סוף. אז לשבור ימינה לתעלה ולהזמין גרר זו התרגולת. עורב הקפיץ לי את הלב וכמעט סיימתי בתעלה. כל עורב שצולל ליד היונדאי מדביק אותי למטה, הראש מקופל בין הכתפיים, מסתתר מאחורי ההגה. זו עונת הפקאנים אז העורבים צוללים ומטילים פקאנים על הכביש בתקווה שידרסו אותם והם יוכלו לנשנש. סללום בין מטחים של פקאנים עד הכניסה לקריית שמונה, והופ! מחסה מתחת לגבעת שחומית.

    אני גר בבניין הכי גבוה בקריית שמונה, הוא צמוד לתחנת המשטרה, חטף אחת בלבנון השנייה ובתחילת החרבות ברזל טיל נ"ט פגע בבית רחוב אחד מעל. את הזין שהוא הבניין שלי רואים מכל דרום לבנון, אי אפשר להתעלם ממנו. אם יש מטרה בקריית שמונה זה הבניין שלי. אם יש מנהרה היא מתחתיו, אם יש פלישה קרקעית, זה עליו.

    בכניסה לבית יש עדיין מדבקת "נסרק" למרות שדיירים באים והולכים ושוב באים. אני עולה במדרגות בעדינות, לא להעיר אף אחד. כיסאות כתר פלסטיק מפוזרים בחדר המדרגות, זה אמור להיות האזור הכי בטוח בבניין. הקטיושה בלבנון השנייה עשתה חלון חדש בקומה שבע בקוטר של מטר. אבל איך עושה בורקאן?

    משאיר את הדלת פתוחה כדי לברוח מהר, בודק שהסכין שף זמינה בשְלֵף. העלי של המכתש ועלי מהשטחים תלוי בכניסה לסלון. יש בקבוקי גולדסטאר ריקים במרפסת כביסה. יש טרפנטין ואצטון בגלל ההדפס תחריט, וגליצרין שקניתי בשביל להכין לבד צבעי מים, וגם דבק מגע. אני מוכן. אם נפערת מנהרה בחצר ושלושים מחבלים מכוח רדואן משתלטים על הבניין, אני, איך שהמחבלים מתקרבים לבניין, מכין בקבוקי מולוטוב, זורק עליהם מהחלון, הופך את השולחן של המחשב, מסתתר מאחוריו. אם הם משגרים קורנט על הבית, זוחל ומתחבא באמבטיה, מחכה להם ליד הדלת עם העלי של המכתש ועלי מהשטחים, דופק למחבל הראשון עלי בראש, חוטף לו את הקלאצ', יורה בחברים שלו, לוקח ממנו מחסניות ורימונים, מגלגל רימונים לחדר מדרגות, מחליק על המעקה תוך כדי צרורות וחומק מהבניין שנייה לפני שהבורקן מפיל אותו. הופה! מזנק ליונדאי, ושם גז ישר לחנות פיצוחים במרכז המסחרי, בצד הרחוק למטה, כדי להסתתר מהשברים שיעופו מהבניין. באסה שהחנות סגורה, הייתי קונה מיקס קלוי בלי מלח כדי לאכול בתור של מס רכוש.

    * תטל"ג – תרגול טקטי ללא גייסות. "משחק מלחמה" בהשתתפות מפקדי יחידות וקציניהם ללא חיילים בשטח האימון. התרגיל התקיים בעבר תוך שימוש באמצעי קשר וטלפונים (לכן נקרא גם "תרגיל טלפונים") וכיום תוך שימוש במערכות שו"ב (שליטה ובקרה). (מתוך ויקיפדיה)

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     


    להגיב
  • מועדון העקורים – שיגרה

    לימדתי את האחיין שלי לרכוב על אופניים. אני ממש גאה בעצמי. רצתי איתו ואחריו ולידו שלושה ימים, ועכשיו הוא רוכב כמו גדול. אז אני בשגרת מלחמה קצת דרומה לקו הפינוי הרשמי בקיבוץ אצל אח שלי. הייתי צריך קצת מנוחה מנדודי הפליטות. התיישבתי פה ואני מנסה להשתגר.
    השתגרתי עם יעלי לכינרת, היינו על החוף כמעט לבד. קצת דייגים, קצת חיילי מילואים, אבא מלמד ילד על סאפ וזהו. דליל בפריפריה.
    השתגרתי לחגוג יומולדת לאמא בקפה רנה בראש־פינה, שזו קפיצה קטנה לאייטיז. אחי הקטן והאחיינים הגיעו מגלותם בשרתון תל אביב. אחותי ובִּיתַהּ הגיעו מגלותן בצימר מעל כרמיאל, ואנחנו הגענו מהקיבוץ. חוץ מיומולדת לאמא/סבתא שלנו היו עוד ארבע התכנסויות יומולדת לסבתות אחרות באותו הזמן בקפה, היה יום יפה והזדמנות לאוורר את הסבתות בשמש.
    השתגרתי לערד לבקר אחיין נחלאווי שיצא לרגע מעזה. היה רואד־טריפ חרבות! פעם אחרונה שהייתי בבא"ח נח"ל בערד היה בטירונות אי של ב 1996, הכל נשאר אותו הדבר.
    השתגרתי לאליעד עם קבוצת ההדפס שלי "התעלה" בדרך כלל אנחנו עושים יום עבודה תשע עד חמש וצובעים וצורבים ומדפיסים כשבאמצע לוקחים שעה הפסקה ומכינים ארוחת צוהריים. לאף אחד לא התחשק להדפיס אז השתגרנו רק על ארוחת צוהריים. היה אורז ולוביה וסלט ויין.
    השתגרתי עם האחיין על אופניים בין שלוש תחנות הפוקיסטופ בקיבוץ וצדנו פוקימונים, הרבה יותר קל לצוד על אופניים. בזמן שתפסנו בָּלְבָּאזָאוּר מסוק אפצ'י מעלינו צד חוליית נ"ט מעבר לרכס רמים, הטיל פילח את השמיים והבָּלְבָּאזָאוּר ברח. לא יודע מה עלה בגורל החולייה.
    מלא שיגרה.
    אבל לא השתגרתי לגמרי, הברזתי מהדלקת נר אחרון עם חיילים במועדון, הברזתי מהופעת קרקס באולם, הברזתי מטפטופיי נרות עם האחיינים, והברזתי מרוב אירועי הסופגניות/שמן/צרבת, כי יש גבול לשיגרה. וחוץ מזה, מיד אחרי חנוכה מגיעים האזני המן! ואלה עם הפרג פי אלף יותר שווים מכל סופגנייה.

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     

     


    להגיב
  • מועדון העקורים – חישובים קיומיים

    מועדון העקורים – חישובים קיומיים
    "יש בים המלח, נצרת או אילת" אמרה הנציגה של אמסלם־טורס, סוכנות תיירות פרטית שגויסה למשימת הפינוי של קריית שמונה, אחרי שהעירייה הרימה ידיים ופיקוד־העורף־מחוז־צפון אפילו לא מצא את הידיים או הרגליים שלו בשביל להרים אותן.
    מה בוחרים? נצרת? עכשיו? זה בטוח? ים המלח? מחבלים על אופנוע־ים? אילת? זה לא רחוק מדי? (*זה היה עוד לפני שהתימנים נכנסו למלחמה ההזויה הזו).
    כולם מזיזים כוחות. נושאות־מטוסים־אמריקאיות שטות בים־התיכון. ים־סוף מתמלא באוניות יירוט, כוחות מיוחדים מגרמניה, בריטניה וצרפת באיים של יוון וקפריסין. טייסות של נאט"ו בטורקיה ושל ארה"ב בממלכות המפרץ־הפרסי. כולם שחקנים על שולחן החול של המציאות.
    ואנחנו מה? גם אנחנו.
    מזיזים כוחות.
    כל אחד מזיז את הכח שלו כדי לשפר את נקודת המוצא לקראת הבאות. יש מי שזז בלי כח לממ"ד. יש מי שזז קצת יותר בכח לחדר המדרגות. יש מי שמזיז כוחות למלון או לסאבלט או לאילת ובחזרה. כל אחד מנסה להתמקם הכי טוב לפני שיקרה משהו.
    ובינתיים מה? לא קורה כלום.
    בעצם קורה קצת.
    קצת פה, קצת שם. מאז שבת־שמחת־תורה־השחורה המלחמה שבעורף נמצאת בעצימות נמוכה. הבטיחו לנו גשם של טילים ועד עכשיו טפטוף. אמנם זה נוזל מכל הגבולות כמעט, אבל עדיין טפטוף.
    ברגיל כולם מומחים וכולם מנתחים וכולם מזיזים כוחות לפני שדלתות הגיהינום יפתחו ואֵם־כל־המלחמות, השיטפון־של־אל־עקצא, יגיע אלינו. האימא של כולנו אמורה לקחת איתה את הכל בסערה. אותם ואותנו, אחריה לא יישאר כלום. מה שכן ישרוד לא יהיה אותו הדבר. אז מזיזים את כח סבתא למלון, ואת כח אבא ואמא לצימר, ואת כח דודה לעליית הגג, ומפרידים כוחות בין הילדים כדי שתהיה לכל אחד פינה במלון או בחדר או באיפשהו, הכל בשביל שיוכלו לשבת לכתוב יומן.

    במלחמת־לבנון־השנייה הייתי מחשב מאיפה יבוא הטיל וככה בוחר באיזה חדר לישון, איפה המקום הכי בטוח בבית ולמה אני יכול לשבת בסלון, כי הוא בכיוון דרום¬־מערב וכל הפגיעות הן מצפון, וככה אני בטוח! בטוח כשהקטיושה שפגעה בסלון של השכנים, ארבע קומות מעליי ,חירבה אותו. אבל לא רק אותו, על הדרך היא העיפה לי את החלונות בסלון, עקרה את המשקופים במרפסת כביסה, ניתצה את הקרמיקה במטבח ופירקה את מכונת הכביסה התנור והמקרר בבום אחד.שום דבר לא בטוח. ועדיין, מזיז כוחות.
    מנסה להתמקם הכי טוב אל מול שערי הגיהנום החורקים, רגע לפני היפתחם.
    זזתי מקריית שמונה לפרדס חנה ולרמת גן וללהבות וזהו לבינתיים, אין לי כח. אני כרגע בלהבות הבשן הכי קרוב לקריית שמונה שאפשר. הלכתי עם האחיינית פה בקיבוץ לפעילות טפטוף נרות חנוכה לילדים, היא התעקשה שאני אישאר. ברגיל המתנתי. הם טפטפו נרות ואני שיחקתי קול־אוף־דיוטי בלי קול על ספה מתפוררת. בחוץ הדהדו נפילות בקיבוץ יפתח, יציאות שלנו, נפילות בשטח פתוח בין קריית שמונה לתל חי, שוב יציאות שלנו, עוד קצת פיצוצים ולסיום מטוסי קרב בדרך אל או מ או משהו. קול־אוף־דיוטי מעולם לא היה חי כל כך.
    ססעמק.

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

    מועדון העקורים – שיגרה


    להגיב
  • מועדון העקורים – מבצע חולדה

    בימים האחרונים רצות שמועות בקבוצות של תושבי קריית שמונה שהמים מתאדים מהאסלות וחולדות מנצלות את הפרצה ומבלות זמן איכות בבתים הנטושים. מנשנשות חטיפים, צופות בנטפליקס ומעשנות לאנשים את הרפואי. בגלל ניסיון עבר עם חולדה אחת בשירותים ועוד אחת באוטו, החרדות עלו, צפו ועשו קולות של כרסום.

    איזו דילמה. החיים עצמם כאן ועכשיו או לנקות חרא של חולדות שם ואחר כך.

    שמנו נפשנו בכפינו וקפצנו לקריית שמונה לערום ספרים על מכסי אסלות. שום חולדה, לא של חמאס, לא של נסראללה ולא של גרטה תבלה אצלי בבית! בדרך לקריית שמונה עיר פרזות, הבחנו בפטריות עשן באזור מרגליות. בסך הכל חילופי האש היומיומיים. מרגליות נמצאת על מדף מעל קריית שמונה, אפשר לראות את קצותיהם של הגגות האדומים הקרובים לקצה המדף מהסלון שלי. קרוב אבל לא קרוב מספיק בשביל להסתובב ולברוח.

    הכבישים ריקים, החניות נטושות כמעט לגמרי, קריית שמונה עזובה. מחפורות בצידי הדרכים ושקי פק"ל מפוזרים פה ושם מעמדות שהיו ודולגו למקום אחר. כמה בתים פצועים, קצת אפור פחם ובעיקר שממה ושיממון. חתולי הרחוב מסתובבים בין הבתים משוועים לאיזו חתיכת פולקע מתושבים אמיצים שנותרו מאחור. העירייה פרסמה בפייסבוק שהם הקימו סיירת להאכלת חתולים, לפחות הם עושים משהו למישהו. ברחוב של אמא שלי החתולים עשו לי טובה וזזו בעצלתיים מהכביש, אז עשיתי להם טובה בחזרה ושמתי להם אוכל. זיהיתי רק חתול אחד מוכר, השאר כנראה היו עקורים כמוני. את החתולות הקבועות שבמרפסת לא מצאתי אבל השארתי גם להן אוכל.

    הנחתי ספרי אמנות על האסלות אצל אמא. אימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם, סוריאליזם, בת זמננו. אמנות נגד חולדות. שום חולדה לא יכולה על מגריט ודאלי, בטח לא על הגרסאות המהודרות של טאשן.

    הבית שלי עדיין עומד. בכניסה הדביקות מדבקת "נסרק" ככה בלי תאריך. שמו וי על הבית והלכו. זוג שכנים יצאו מהבניין כשנכנסתי, אף אחד לא סרק אותם. החנייה כמעט ריקה למעט מספר מכוניות שנראה שנותרו מאחור בציפייה להיגאל על ידי קטיושה. אם יש לכם אוטו שלא הצלחתם למכור אז זה הזמן להפקיר אותו, רצוי במקומות אסטרטגים.

    איזנתי ערימה יפה של ספרים על האסלה שלי. אני מקווה שיש לכם מספיק ספרים בבית למקרה ותאלצו להיפלט. אם לא אז יש עותקים של "משפחה מושלמת פלוס"  שלי בקפה ויעל בכרכור וגם באמזון.

    בברכת תקרא תצליח!

    בדרך חזרה דרומה עברנו דרך השער הצהוב החדש של קריית שמונה. לפחות קיבלה לבסוף שער כמו בקיבוץ.

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     

    מועדון העקורים – חישובים קיומיים


    להגיב
  • מועדון העקורים – דילוג צפונה

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

    דילגתי צפונה לבקר את אחי ומשפחתו שנותרו מאחור בלהבות הבשן. זה קיבוץ במרחק עשרה קילומטר מהגבול, כל גבול, גם מסוריה. הוא מספיק רחוק בשביל לא לקבל הטבות מס ובשביל שלא יפנו אותו בצו. אבל הוא קרוב מספיק בשביל שחיילים יחסמו אותו וישמרו עליו, וגם מספיק קרוב כדי לשמוע את הנפילות בקריית שמונה. נראה לי שמוותרים על יירוטים בקריית שמונה, גם כי החיזבאללה יורים שטוח וקצר, אחרי הכל 2 ק"מ מהגבול, וגם כי פינו את רוב התושבים אז למה לבזבז 150,000 דולר על מיירט אם אפשר לסגור פיצויים על נזק בכמה עשרות אלפי שקלים.

    מהרגע שהגעתי לכאן יש נפילות בקריית שמונה. שני מטחים פלוס טיל נ"ט ופגיעות ברחבי העיר. החלונות בלהבות קצת רעדו ופיצוצים הדהדו בעמק.

    נכנסתי לקבוצת וואטסאפ של "תושבי קריית שמונה הנשארים בעיר- " כדי לדעת מה קורה. ליבי עודנו בקריית שמונה אבל גופי עמוק בפליטוּת. מפחיד אותי לחזור, העירייה הוציאה עוד הודעת פינוי, הפעם עם הבטחה לסיור של חיילי פיקוד העורף בין הבתים כדי לסמן אילו בתים פונו ובאילו נותרו אנשים. לא ברור את מי זה אמור לשרת, את כוחותינו? את כוחותיהם? את הגנבים? מישהי חיפשה גרביונים לגילאי 3-4 ואוברול שלם לגיל שנתיים. מישהי אחרת חיפשה סַפָּר לפלוגת חיילים פרועת שיער. שיגרה.

    לקחתי את האחיינית שלי לשופינג בראש פינה. המושבה הציורית מעולם לא הייתה שוקקת חיים כמו עכשיו. בנוסף לתושבים הרגילים, עשרות ומאות חיילים עם מגוון פלאפלים בפה ועל הכתפיים יצאו ונכנסו מכל חנות אפשרית. אפטר בראש פינה זה כנראה דבר. קרענו את חצור ואת ראש פינה, קנינו פנימיות לאופניים, ספרים, קלמר ומק'דונלדס. החיים עצמם.

    בדרך חזרה עצרנו בצ'ק-פוינט-דויד כי הייתה התראה לירי טילים בגזרה, מזל שפנינו ימינה לעמק אחרת היינו מחכים לנצח. יש מחפורות ותעלות קשר ושקי פק"ל ונגמשים ומקלעים בכל צומת, על כל גבעה ותחת כל עץ. ווייבים של מלחמת העולם השנייה בצבע ובמציאות.

    לפחות האופניים בסדר עכשיו, אפשר לדווש בקיבוץ.

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים

     

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

     

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

    מועדון העקורים – חישובים קיומיים

     

     


    להגיב
  • בילוי יפני בפרדס חנה כרכור איזאקאיה 𝐈𝐙𝐀𝐊𝐀𝐘𝐀

    כשהיוונים מסיימים יום עבודה הם הולכים לטברנה לשתות אוזו ולאכול מזטים, האירים הולכים לפאב לשתות בירה עד לא ידע והיפנים הולכים לאיזאקיה לשתות סאקה ולאכול טאפסים יפניים. המשמעות של המילה איזאקיה בעברית היא להיות בחנות סאקה אך למעשה האיזאקיה היא הבילוי השכיח והפופולרי ביותר אצל היפנים. האיזאקיה היא מקום מושלם לבילוי אחרי שעות העבודה, מפגשים חברתיים, אירועים משפחתיים ובילויי סוף שבוע.

    האיזאקאיה החלה מקבוצת חברים שישבו יחד לשתות בחנות סאקה (משקה אלכוהולי יפני העשוי מאורז). לאט לאט נפתחו עוד ועוד איזאקיות וכיום ניתן למצוא ביפן מגוון אדיר של איזאקיות – מרשתות מסחריות המכילות סניפים רבים, איזאקיות גדולות ומערביות המציעות תפריט משולב יפני ומערבי ואיזאקיות קטנות ומסורתיות שבהם יושבים על כיסאות נמוכים או על כריות כמיטב המסורת.

    האיזאקאיה היא לא רק פאב לשתות דרינק היא גם מקום מצוין לאכול. היא משלבת חוויה קולינרית ותרבותית ייחודית שיוצרת חווית בילוי מושלמת.

    בתפריט בדרך כלל ישנן מגוון מנות בשריות וצמחוניות אך לכל איזאקיה תפריט ייחודי. התפריט מכיל מנות פתיחה קטנות לפתיחת התאבון, מנות עיקריות שניתן לחלוק בין מספר אנשים לצד משקאות אלכוהוליים, קוקטיילים ומשקאות לא אלכוהוליים. בד"כ התפריט יכלול חמוצים יפניים, סלטים, שיפודים צלויים, סשימי, רולים, סושי, מנות שף ולעיתים מנות מערביות בהתאם לרוח המקום.

    האיזאקאיה בעיקר ומעל הכל היא בילוי נהדר לקבוצות חברים או משפחה עם תחושה שמחה וצחוק. תדמיינו מקום מגניב לבילוי עם שתיה ואוכל שאתם אוהבים (יש אפילו איזאקאיות שמציעות שתה כפי יכולתך) מה הפלא שהן הפכו להיות בילוי פופולארי כ"כ בקרב היפנים?

    כל זה בטח עשה לכם חשק לקנות כרטיס ליפן ולקפוץ לבילוי באחת האיזאקיות, וכאן נכנסת בשורה משמחת. במרחק נסיעה תוכלו להנות מהחוויה מבלי לנסוע לקצה השני של העולם.  לאחרונה נפתחה מסעדת איזאקאיה ברוח יפנית כאן בפרדס חנה כרכור, ברחוב המושב 42 בכרכור. המציעה בילוי יפני כייפי ואיכותי עם שתייה ואוכל משובח, טרי ואסתטי כמו שהיפנים יודעים. כאן תוכלו להנות מסאקה איכותית לצד מנות יפניות אותנטיות וטעימות. את המסעדה מנהלות קיו ונאיה – אם ובת.

    קיו שפית מומחית בתחום הבישול היפני בשילוב צוות שפים יפניים מייצרים אווירה וטעמים שלא תשכחו. במסעדה תוכלו להנות מחוויה ייחודית אך ניתן גם להזמין משלוחים או טייק אוויי.

     להזמנות מקום ישיבה במסעדת איזאקיה או למשלוח הביתה של אוכל/ גם טייק אווי אפשר ליחצו כאן


    להגיב
  • מועדון העקורים

    הפעם הראשונה שקריית שמונה קיבלה צו פינוי היה ביום שישי לפני שבועיים וחצי. למרות ההיסטוריה הביטחונית הענפה, היא מעולם לא פונתה במלואה בצו. ועל כן מצאתי את עצמי עקור, פליט, נווד, חסר בית. בית זה ביטחון ושורשים ומקום בלב ובראש ובמציאות. ואני? הביטחון שלי התערער, השורשים נעקרו, הלב השתבש והראש שקע במחשבות והמחשבות שקעו בהרהורים וההרהורים של המחשבות צפים ועולים חסרי אונים בראש שלי. בהיתי בתקרות, בתקרה של האוטו ברמזורים, בתקרה בבית קפה, בתקרה בחדר ילדים שבעצמם נעקרו מחדרם והועברו לאחר עם יותר בטון וחלון מפלדה.

    שום דבר לא מרגיש שלך, אתה אורח בחיים של אחרים.

    כולם יותר מנחמדים. מתחשבים, מרצים, שואלים, מתעניינים, "מה אתה רוצה? מה בא לך? מה מתאים לך? תרגיש בבית!"

    לא רוצה כלום, לא בא לי כלום, לא מתאים לי כלום ולא מצליח להרגיש בבית.

    ובאמת שזה לא באשמתם, זה באשמתי שהשרשתי שורשים, שבניתי מקום שהרגיש בית ושהתכנסתי בו בצורה הכי ביתית שיש. אבל עכשיו הוא לא שלי יותר, הוא כלי בידיים אחרות. אולי יחוסו עליו ואולי לא, אבל הוא איבד מהביטחון שלו, ומהביתיות שלו. הוא רק קירות רחוקים כרגע, בינתיים רק קירות.

    כרגע אני מנסה לצוף בפרדס חנה. עשיתי כלים בבית קפה בערב להערמת המורל, המורל שלי באמת עלה כי הייתי עסוק בלשטוף כלים ולפלש אותם ולהניח את כולם במקום כמו במשחק לילדים אפס עד שלוש של להשחיל צורות לתוך חורים בקופסא. מקומיים צחקו בחוץ ואני נחתתי מהציפה שלי והתרכזתי בלהסיר חמאת שום ממגשי נירוסטה. פעילות מרגיעה את המחשבות, ומשחקי קופסא עוד יותר!

    נחמד פה בפרדס חנה, אין אזעקות. יש פלאפל של "למה הזמנת פלאפל, היית צריך להזמין סביח" וגם פיצוחים של, נו, לא יבגני, איך קוראים לו? ואמנם הנחלים פה זרזיפיים אבל בבוקר הלכנו לרוץ על הים. בין המתקן האסטרטגי של חברת חשמל לבונקר האסטרטגי של השכן של ראש הממשלה בחיפוי מסוקי קרב של חיל האויר ובליווי אוניות של חיל הים, ומדי פעם עובר מטוס. אחרי

    הכל מלחמה זו מלחמה

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

     

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

     

    מועדון העקורים – חישובים קיומיים


    להגיב
  • אוכל, נובי גוד, והסיפור מנקודת מבט של ילדה של שנות ה90

    חודש דצמבר עבור ילדה רוסיה מערד של שנות ה90,
    זה לכבות את נרות החנוכה ולהתחיל הכנות לקראת הנובי גוד.
    כבר באמצע דצמבר, היה יוצא מהארון עץ אשוח (יולקה) גדול מפלסטיק עם קישוטים שההורים הביאו מבריה"מ. מתחת לעץ המקושט שמנו צמר גפן, שיראה כמו שלג וחיכינו למתנות שיגיעו בקרוב. שבוע לפניי, אמא הייתה פוקדת יום יום את החנות הרוסית, מביאה את כל טובי הנקניקים, הגבינות, הגלידות והאלכוהול, וברחוב, רוסים איחלו אחד לשני חג שמח בהתרגשות. ב31 לדצמבר, יום החג, הערוץ הרוסי כבר היה ברקע כשחזרנו מביה"ס, ואמא במטבח, מדקלמת את הסרטים הישנים מהילדות שלה.
    אווירת חג מיוחדת שכזו, אבל הרגשתי שאנחנו היחידים שחווים אותה. בבית הספר לא הפסיקו לשאול אותי למה אנחנו חוגגים את חג המולד…
    ואם אתם עדיין לא יודעים מה התשובה, אז חבל, כי ב2022 בישראל כבר מבינים –

    עזבו אתכם מסילבסטר, הנובי גוד זו ה-דרך לחגוג את השנה החדשה.

    בתקופת ברית המועצות האתאיסטית והקומוניסטית, הפך הנובי גוד לחג החשוב ביותר בלוח השנה, אולי בגלל היותו החג האזרחי היחיד. בסלוני הבתים הקטנים והמשותפים נחגגה בואה של השנה החדשה בארוחות גדולות, הרבה אלכוהול, ריקודים, מתנות ותחפושות.
    בשנים הקומוניסטיות של בריה"מ היה הבדל תהומי בין התפריט היומיומי של המשפחה לבין הארוחה שהוגשה לאורחים בחג. לכן, ארוחת הנובי גוד עמוסה בסלטים, מנות עיקריות וקינוחים, עם מתכונים מסורתיים שעוברים מדור לדור.
    ממש כמו בכל חג חשוב.

    אם חפצה נפשכם, שפר גורלכם, והצלחתם למצוא רוסי שיארח אתכם בחג –
    הנה כמה מנות שתמצאו כמעט בכל שולחן נובי גוד.
    הוספתי, לנוחיותכם, גם כמה אנקדוטות שתוכלו לספר בשולחן.
    ואל תשכחו – לא מגיעים בידיים ריקות לבית של רוסים.

    סלט אוליבייה (שזה בעצם סלט ביצים) – (למתכון ליחצו על התמונה)
    קרוי על שם טבח ממוצא בלגי וצרפתי ,לוסיאן אוליבייה (Lucien Olivier) אשר נולד ברוסיה. הסלט נחשב לקלאסיקה של המטבח הרוסי, אבל בעצם, הוא גלגול פשטני שנולד בשנות הצנע של המשטר הסובייטי, למנה מפוארת שהוגשה לצאר בסוף המאה ה19. הגרסה המקורית מכילה מרכיבים יקרים כמו מלפפונים טריים, דגים וחלקי סרטנים, בעוד הגרסאות הסובייטיות והעניות יותר מכילות תפוחי אדמה, אפונה, ביצים, גזר מבושל, מלפפונים חמוצים, עוף או נקניקיות, וכמובן, מיונז.

    שובה (בתרגום חופשי: דג במעיל פרווה)
    סלט שובה הוא סלט רוסי מסורתי. נהוג להכין אותו רק בערבי הנובי גוד, בשל המורכבות בהכנתו.
    הסלט מורכב משכבות המכסות דג מלוח קצוץ המונח בתחתית. סדר השכבות קבוע: מעל הדג תפוחי אדמה מבושלים קצוצים לקוביות קטנות, שמעליהם שכבת גזר מבושל מגורר, שמעליו שכבת סלק מבושל מגורר, שמעליו שכבת חלבוני ביצה קשה שמעליהם החלמונים המגוררים גם הם. כל השכבות מעורבות במיונז.

    סלט ויניגרט –
    זה לא הרוטב שכולנו מכירים, אם כי סלט רוסי שמשלב את כל המסורות הקלאסיות: ירקות מבושלים, ירקות כבושים, מלפפונים חמוצים וסלק.
    מה חסר בו? מיונז. מה שהופך אותו למנה הטבעונית של השולחן.

    חולדייץ –
    רגל קרושה ורוטטת שהבטיחו לי כל החיים שאלמד לאהוב אותה עם הזמן. אני בת 32 וזה עדיין לא קרה. בכל מקרה, את הרגל הקרושה מכינים מעצמות רגל של חזיר או פרה. את העצמות מבשלים בבישול ממושך ואיטי עד שהם מתרככים. במטבח הרוסי נהוג להוסיף לבישול סלרי, גזר, בצל ופטרוזיליה. לאחר שהעצמות מתרככות, הן נטחנות ומרוסקות. במהלך הקירור הופכת התערובת לג'לי. מומלץ להגיש עם חרדל חריף.

    פירושקי
    מאכל הבצק הממולא המוביל במטבח הרוסי וכזה שמעלה לי ריר רק מלשמוע את השם. פירושקי הם בעצם כיסונים מטוגנים של בצק נהדר שאפשר למלא בכל מה שמתחשק, בשר טחון, כרוב כבוש או אפילו פירה תפוחי אדמה. משמעות המילה פירושקי PIROSHKI  היא "עוגות קטנות".

    פלוב (הידוע גם כ"אושפלו" של הפרסים) –
    מנת אורז שיש הטוענים כי שולחן הנובי גוד אינו שלם בלעדיה ויש הטוענים שלא. תלוי מאיזה איזור של בריה"מ הם הגיעו. אצלנו בבית, אמא מכינה גם צלי בקר שנמזג מעל האורז. יאמי.

    נפוליאון
    קינוח הקינוחים לערב הנובי גוד. הגרסה הרוסית לעוגת הקרמשניט האירופאית.
    קרוי על שם המצביא הצרפתי הקטן-גדול שהובס במלחמת צרפת-רוסיה וכך זכתה עוגת השכבות לשמה ברוסית.

    בשנים האחרונות הנובי גוד הוא כבר לא רק נחתלם של העולים מבריה"מ. ישראלים לומדים שלא לעשות את הטעות האיומה ולבלבל את הנובי גוד עם הכריסטמס. כולם רוצים ללמוד, כולם רוצים לקחת חלק במה שאוהבים לקרוא לו היום "המימונה של הרוסים".
    אותי באופן אישי זה מרגש.

    הכותבת היא חנה רבין.

    עורכת מדור האוכל של "מושבה חופשית".

     

     


    להגיב
  • במנזר

    לעיתים, עם בואו של ערב קיצי, אשר כמו עומד מלכת וסיום סידורי עבודה שגרתיים באיזור ירושלים, הייתי מביט בשעוני וזה היה מעדכן: *"תשמע, בעוד כמה דקות השעה תהיה 20:00"*.

    מקבל את העדכון האחרון, ידיי סובבו את ההגה כמרצונן,
    ומצאתי את עצמי יורד מהכביש הראשי, ועוצר בצידו של כביש קטן, מואר למחצה ומוקף בעצי זית.

    השעה 20:00, מנזר השתקנים, לטרון.

    פעמוני הכנסייה החלו את מנגינתם המהפנטת, וזו כהרגלה כמו כיסתה את כל איזור המושבים והשדות באווירה כה רצויה, מרגיעה ופנימית…

    הוויה איתה שמחתי להיפגש בכל פעם מחדש, במיוחד לאחר ימים ארוכים, בהם לעיתים היה נדמה שמחוגיי הטורים הפנימיים כמו עומדים לחצות את הסימון האדום והמקסימלי.

    לרוב אנו מוצאים שמהלך חיינו מבוסס על ריצה בלתי פוסקת החוצה, אחר מטרות וציפיות שונות, אשר נדמה שבסופו של דבר אמורות להסב לנו את האושר המיוחל.

    אך בזמן כלשהו, קול פנימי כמו קורא:
    "חבר'ה, נראה לי שעבדו גם עליי…"

    כמיהתנו הפנימית לסיפוק ושמחה אלו, וניסיון השגתם 'בחוץ' מושווים לעיתים לאדם המחפש מים במדבר, וסוגי האושר הקטנים של המציאות הזמנית מושווים לטיפות מים אשר אינן מרוות את צמאוננו הפנימי, אלא רק מהדהדות את תסכולנו שבחוסר האושר העמוק אליו ליבנו כמהה.

    נזכרתי בכמה ממחשבותיו של אינשטיין, בהן טען ש'פיתרון הבעיה' מוכרח להיווצר באיזור מודעות עמוקה יותר מאשר איזור החשיבה בו נוצרה הבעיה עצמה.

    בהקשר זה מציגה ספרות היוגה נקודת הסתכלות מרתקת,
    הדנה במדע הצליל, על היבטיו הנגלים והסמויים.

    רמת הצליל הראשונה והחומרית מיוחסת לצליל החיצוני או לדיבור, בדרך כלל זה נשמע בערך ככה:

    "בלה בלהה בלה בללה בלה הלה הלה בלה הלה הלה בלה."

    האתגר הראשון שמוצע למתרגל הפנימי והכנה, הינו הסתכלות פנימית על הדחפים המובילים לדברת אינסופית זו.

    עם תירגול תהליך זה אנו מעמיקים בצעד נוסף לעבר זהותנו העמוקה, בה אנו חווים הווייה עמוקה, אוטונומית, חיובית ושקולה, אשר באופן טבעי מסבה סיפוק עמוק יותר מאשר האווירה האוטומטית הרגילה.

    יתכן ובפרץ החלטיות נדחוק את הטלפון הסלולרי שלנו לתוך בקבוק, ונשליך אותו הרחק הרחק לים, ובעודנו מצהירים לכלל קרובינו על נדבר השתיקה הממושך אותו אנו לוקחים על עצמנו, נצעד היישר אל מערה נסתרת בהרים.

    זה ללא ספק יהיה מאד נחמד, אבל לחוסר המזל, כרגיל, יצטרף עוד מישהו לטיול…🤦‍♂️

    המיינד – מרכז הבקרה של כלל המחשבות הרצונות והרגשות שלנו, הוא הינו ללא ספק ידידנו הקרוב ביותר, 24/7.

    איך אומרים, עם חברים כאלה, מי צריך אוייבים…

    המיינד מושווה לעיתים לרדיו רועש ורווי בתכנים בעייתיים, (ישנם כמובן גם תכנים חיוביים, אך לעיתים נראה שמעט מידי ביחס לרצוי)

    ואנחנו למאזינים הכבולים שנאלצים מ-לת ברירה להקשיב לכלל המהדורות המוצעות.

    איך בורחים מהדבר הזה…?

    ספרות היוגה מציגה תהליך צלילי אשר נועד בהדרגה לטהר את המיינד מאמונותיו ורשמיו הבעייתים ויחד עם אלו להוביל אותנו למפגש ישיר עם זהותנו הפנימית והרוחנית, מהו אם כן צליל זה?

    ובכן, מנטרה פירושה מלל חיובי בעל ערך רוחני אשר מטהר את תודעתנו ומעורר את  זהותנו הנצחית.

    את תהליך עבודת המדיטציה ניתן להמשיל ל'מיכל דיו התודעה החומרית', אליו אנו מתחילים לטפטף את 'מיי – הניקיון הרוחניים',
    כך בהדרגה מתבצע תהליך ניקיון פנימי זה,  המשחרר אותנו משלל קולות פנימיים בלתי רצויים כגון כעס, קנאה וביקורת.

    התהליך גדול, אך בטוח.

    באחד מן הימים בהם עברתי על יד המנזר, חשבתי לעצמי "אני עובר כאן לא מעט, אולי כדאי שאכנס פעם אחת… נראה מה יש שם בפנים…"

    בעודי חולף על פני הגינות השלוות שבמתחם ונכנס להיכל התפילה המרכזי,

    החלטתי שמישהו צריך להפסיק את מהדורת "הרדיו" האיומה לה אני מקשיב כבר שעות ארוכות…

    וכנראה ששוב אני צריך להיות המישהו הזה…

    נכנסתי והתיישבתי בפינת האולם…
    שני הנזירים שעסקו בחובותיהם בקצה השני של החלל, העיפו לעברי מבט רך, אך לא נראו מוטרדים מידי מן הטכנאי שהגיע לתקן את הרדיו במנזר.

    סגרתי את עייני, הרפתי את גופי, ובלווית תפילה כנה צללתי למעמקי תודעתי, לעבר אותו מקום אהוב ובטוח אשר נמצא הרחק הרחק מכלל הקולות הצורמים של המציאות החולפת.

    כהרגלה כניסה פנימית זו המשיכה להוות מקור למזור ובפעם נוספת שיחררה אותי מהווייה פנימית בלתי אפשרית.

    עם סיומה של מהדורת הרדיו הנוראית ותחילתה של זו המלאה בתכנים חיוביים, ממלאים ומשמחים, הבחנתי באחד הנזירים אשר התקרב אליי ובישר בחביבות על הגיעה של שעת הסגירה.

    בעודנו יוצאים מהאולם, נפרדתי לשלום מדורשי טוב אלו, והמשכתי בדרכי, כאשר ברקע מתנגנים פעמוני הכנסייה וממשיכים לעטוף את כלל העמק בצליליהם הענוגים.

     

     


    להגיב
  • על נהג המונית ועל מרדף החיים

    יום אחד, כשהייתי בערך בן 7, בזמן השתעשעות עם זוג חברים , חרקו לפתע בלמי רכבו של נהג מונית עצבני, הוא עצר את התנועה, התפרץ החוצה מרכבו, תפס משהו בידו ותוך כדי צעקות רמות החל לרוץ לעברנו באיום.

    (זה היה מלחיץ, אוקי…)

    התנענו את רגלינו ובזינוק מיידי מאפס ל100 רק עננת חול נותרה מרחפת מאחורינו.

    מעט לפני סיומו של המרדף, ציינתי בפני חבריי: "קצת הגזים הנהג הזה, אה…"

    חבריי הנהנו בהסכמה, ואחד מהם הציע: "בפעם הבאה אולי מוטב שנזרוק חלוקי אבן קצת יותר קטנים, שלא יהיו עוד בלאגנים כאלו בעתיד".

    שלושתנו הינהנו בהסכמה.

    נזכרתי במקרה הזה, ופרצתי בצחוק, אח, איזה פרחחים היינו.

    מרדף זה מיד עורר מספר מחשבות פילוסופיות.

    ואת הפוסט על משפטו המפורסם של יאנוש קורצ'ק "אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם" אשמור לפעם אחרת.

    *מירוץ החיים*

    לעיתים מתעופפות ליד אוזנינו קריאות תיגר שונות, אשר מכריזות בעוז על חוסר המשמעות העמוק שבמרדף הבלתי פוסק – אחר ההצלחות החומריות בתחומי החיים השונים, שאמורות לבסוף להפוך אותנו ל-מאד מאושרים.

    *"כש:"*

    – אסיים את הלימודים.

    – אשתחרר מהצבא.

    – אשיג את תעודות התארים האקדמיים.

    – אממש את כישוריי ואיכויותיי ואצליח במימוש הקרירה שלי

    – אכיר בן/בת זוג נפלא/ה

    – אקנה בית

    – אקים משפחה

    – אצא לפנסיה

    – ומיליון ואחד דברים נוספים…

    עם מימושן והשגתן של כל אחת מן ההצלחות הללו, אשר עליהן שמנו את כל הג'יטונים שלנו – בתקוותנו למימוש אושרנו המיוחל,אנו מתוודעים שלמעשה – זה לא סיפק את מה שכמהנו לו באמת- אושר וסיפוק פנימי קבוע.

    מעבר למעטה הדקיק של הסיפוק הזמני והחולף שהצלחנו לייבא, ישנה הוויית חרדה ותיסכול קבועים אשר כמו מתלווים אלינו בדרך קבע.

    מכייון שנראה שאין יותר מידי אלטרנטיבות אחרות, מחדש אנו ממקמים את כל ג'יטוני התקווה שלנו על מושא אושר חדש, אך למרבה הצער עם הזמן אנו מתוודעים שבמשחק הזה ישנם רק מפסידים.

    ספרות רוחנית, מסבירה על כך שעצמיותנו העמוקה, נבדלת מהזמני והחולף, וממש כשם שהנהג שונה מרכבו, כך גם הנשמה הרוחנית נבדלת מגופנו הזמני והחולף, והינה נצחית.

    כמו כן, ההנאות החומריות אשר משולות לדלק המזין את הרכב, אינן יכולות לספק את האני הרוחני, מהו אם כן אותו דלק אשר מסוגל לכך?

    *כמה מילים על תפיסת המציאות על פי ספרות היוגה:*

    האחד (העליון האישי), בעודו שומר על יחודיותו המופלאה, התרחב לעד לאין סוף ישויות אלוהיות, יחודיות וקטנטנות ביחסן לו – (אנחנו),

    לעיתים משול השוני בין טבענו האלוהי לבין זה של העליון, להבדל שבין טיפת מים לבין האוקיאנוס הגדול, האיכות זהה, אך הכמות שונה.

    מוסבר שהוא יצר כל זאת – מתוך אהבה, על מנת להנות לעד מיחסי שירות וחיבה הדדיים, עמוקים ומרגשים עד אין סוף – יחסים בהם הנשמה הקטנטנה מוצאת מענה לכמיהות אושרה העמוקות ביותר.

    כמו כן מוסבר, ששורש התודעה החומרית זהו הינו הרצון האנוכי לנסות ולהפוך ל- *"Number 1"* "אני הכי חשוב, אני הכי נפלא." או במילים אחרות – אני אלוהים.

    ספרות היוגה מלמדת שתודעה זו, בה אנו חווים עצמנו כמרכז כל היש היא זו שמסתירה מאיתנו עתה את טבענו האמיתי, וכמו כן את טבעה של המציאות האוהבת והנצחית שמעבר למעגל הלידה והמוות (Samsara).

    מסע פנימי זה מזמין אותנו להפיכת חיינו לשדה עבודה, בו כל פיפס הופך להזדמנות מופלאה לצמוח ולהתקדם לעבר יעדים מופלאים אלו.

    דני מוסטובוי.

    מורה ומרצה לספרות היוגה.

    לפרטים: WhatsApp 0558838423


    להגיב
  • מקצין ביחידה מובחרת למדריך יוגה ודי ג'יי

    אמיר יארח פינה שבועית במושבה חופשית שנקראת ״לרקוד, לאהוב, להתפלל – על מוסיקה, רוחניות ומה שביניהם״.

    בשנתיים האחרונות פרץ אמיר תלם לתודעת המוסיקה האלקטרונית העולמית כאחד היוצרים המוערכים והפעילים. הוא יוצר מוסיקה אלק׳ מסוג טכנו מלודי ודיפ האוס, וכמדריך יוגה ומדיטציה, משלב ביצירה תדרי קול מיוחדים ומנטרות עתיקות מעולם היוגה .

    אמיר ניגן ברחבי העולם, בפסטיבל ברנינג-מן, במועדונים הנחשבים ביותר בניו-יורק, במקסיקו ובישראל. המוסיקה שלו מתנגנת באופן קבוע במועדונים ופסטיבלים ברחבי העולםֿ. ואם אתם מחובבי הביץ' בר, אולי אפילו יצא לכם לרקוד לצליליו בקיסריה.

    אמיר הקים בארץ את פרוייקט ״דיפ האוס יוגה״, קונספט אירועים שבו הוא משלב שיעור יוגה ומדיטציה ביחד עם מסע מוסיקאלי אלקטרוני עם מוסיקה עמוקה תדרי קול מיוחדים ולסיום, ריקוד אקסטטי.

    אמיר, לפני הכל- גלה לנו איך היוגה והמדיטציה מתחברים עם המוסיקה האלקטרונית ?

    מאז שהתחלתי לעסוק במוסיקה אלקטרונית, קרו פלאים בחיי והרגשתי לפעמים על פסגת העולם, ביחוד כאשר ניגנתי מול קהל. שיעור חשוב ביותר החל מחלחל בליבי – לא משנה כמה גבוה אגיע, לא משנה אם אני אנגן מול אלפי אנשים ואקבל אין סוף מחמאות על המוסיקה שלי, עדיין אשאר קצת (הרבה) ריק… מתוך כך נטמעה בי התובנה שעליי לטפח את התרגול הרוחני שלי כבסיס לכל דבר בחיי, כולל יצירת וניגון המוסיקה. חיפשתי קהילה תומכת ומורים שיכולים לעזור לי בדרכי. זאת, מצאתי בארץ. אני שומר על הערכים הרוחניים שלי בעזרת מדיטציה ולימוד פילוספית היוגה.

    השילוב של מדיטציה ויוגה פותחות שער אל מעמקי הלב. כאשר קיים חיבור לעצמי, אמונה בחסד ושלווה, המוסיקה יכולה לפרוץ החוצה ולהתבטא כמתנה אלוהית. השילוב של שיעור יוגה ומדיטציה עם מוסיקה אלקטרונית הוא עמוק ביותר. כמו יוגה, מוסיקה היא שירות חשוב לאנושות. מוסיקה יוצרת אמון בין אנשים ומאפשר לנו לפתוח את הלב אחד לשני.

    אמיר, ספר קצת על עצמך ואיך הגעת לעולם היוגה ולהפיק מוסיקה אלקטרונית ?

    כל חיי הייתי בחיפוש רוחני אחר האמת – מי אני ומה אני ? לקח לי הרבה זמן ועברתי הרבה שינויים עד שמצאתי את הדרך שלי בעולם. הטרידו אותי שאלות כמו מהו אושר אמיתי ואיך אפשר להשיג אותו ? מהי אמונה ? מהו נצח ומהי אהבה ? ו… מדוע אני סובל אם כמיהתי העמוקה היא לטוב ואהבה ?

    גדלתי ברמת הגולן. בצה״ל שירתתי תשע שנים כקצין רפואי וכחובל בחיל הים. השתחררתי בדרגת סרן. השתתפתי במלחמת לבנון השנייה ובמבצעים שונים. אלו היו רגעים מאתגרים ומכוננים. מצד אחד, למדתי המון על מנהיגות ומשימתיות, אך מצד שני, הלב שלי חיפש, יותר ויותר, שלום, אהבה ונתינה. אחרי הצבא טיילתי קצת בעולם, ואז עברתי לגור ולעבוד בניו-יורק בשליחות המדינה. בניו-יורק למדתי תואר שני ביזמות חברתית מטעם אוניברסיטת ניו-יורק.

    השנתיים הראשונות בניו-יורק היו מאד מאתגרות. בשלב מסויים אפילו שאלתי את עצמי ״מדוע באתי לכאן ? קר, יקר ומרגיש מנוכר פה…״. אך, לאחר שנתיים חלה תפנית חדה בחיי, דברים בחיי התחילו להתחבר באופן מרגש מאד. הוזמנתי לפסטיבל מוסיקה קטן שם פגשתי קהילה של חבר׳ה מכל העולם שמחוברים סביב מוסיקה אלקטרונית ויוגה. רבים מהם DJים ואמנים. הייתי אז בערך בן 30. בחברת האנשים האלה נבט בתוכי החלום להיות DJ ובהמשך מפיק. הכרתי חברים טובים שלימדו אותי יוגה. נפתחה לי הצ׳אקרה – הבנתי שהייעוד שלי קשור למוסיקה אלקטרונית, יוגה וחיפוש רוחני. התאהבתי במוסיקה וביוגה. למדתי הדרכת יוגה, התחלתי ללמד יוגה ולנגן מוסיקה בניו-יורק, בברנינג מן, במקסיקו, פרו ומקומות נוספים.

    המוסיקה חיברה אותי לאנשים מכל העולם. אחד הזכרונות העוצמתיים היה לרקוד בפסטיבל עם אנשים מאירן, פלסטין ומלא מדינות אחרות. נפל לי האסימון שמוסיקה אלקטרונית יכולה לעזור לשלום עולמי, מה שדיפלומטיה פוליטית נכשלה לעשות.

    מה המוסיקה נותנת לך?

    מוסיקה היא תפילה בשבילי. היא מאפשרת לי למצוא נחמה וכוח, רגש ועוצמה. מוסיקה מאפשרת לי להתחבר לאנשים ולאהוב אותם. כשאני מנגן ויוצר קשר עם הקהל, גורם לו להנות ולהתרגש – זה גורם לי להתרגשות עצומה. המוסיקה היא גם מקום של ריפוי וחיבור פנימי. יצירת מוסיקה היא המקום שבו אני נאבק בחולשות שלי ודרך המאבק הזה לומד לפתח בתוכי איכויות כמו סבלנות, חמלה, תפילה לחסד ועזרה. מוסיקה היא שפה בינלאומית וגם שפת הלב. ישנם תדרים שונים אשר מרטיטים מרכזי אנרגיה שונים בגוף. מוסיקה משנה את התודעה. אפילו העובר ברחם לומד על העולם ומפתח את תודעתו באמצעות שמיעה.

    תן דוגמה או ספר על התנסות שקשורה בזה, איך המוסיקה משנה תודעה ?

     

    הוזמנתי לנגן בפסטיבל המוסיקה הראשון שלי. הוא היה בצפון בניו-יורק לצד אגם יפהפה. בפסטיבל נגנו מיטב האמנים המובילים מהעולם. מאד מאד התרגשתי לנגן. ניגנתי במשך 4 שעות כי ה-DJ שהיה אמור לנגן אחרי מעולם לא הופיע. כל ההתרגשות פרצה החוצה דרך הסט. הרגשתי שזה לא אני מנגן, אלא כאילו אני רק כלי בידיו של כוח גדול ממני. לאחר מספר שבועות קיבלתי הודעה בפייסבוק מאדם שלא הכרתי בשם וינסנט. הוא סיפר שהוא עבד כטבח הראשי בפסטיבל, ועם סיום המשמרת שלו הוא ישב והקשיב לסט שלי. הוא סיפר בהודעה כי המוסיקה גרמה לו לטרנספורמציה. חייו היו הרוסים והוא הרגיש חוסר משמעות ביחוד לאחר פרידה מאשתו. אבל, תוך כדי ההאזנה למוסיקה שניגנתי הוא קיבל תובנות עמוקות וכוח. הוא הרגיש שהחוויה הזו יצרה לו התחלה חדשה. ובאמת, לאחר חזרתו לביתו, הבוס הקודם שלו התקשר עליו והזמין אותו לעבור ממיאמי לניו יורק לעבוד במסעדה חדשה וגם למצוא אושר חדש. המוסיקה  אפשרה לו להתחיל מחדש.

    איך עברה עליך תקופת הקורונה ?

    זו היתה עבורי תקופה לא פשוטה, מלאה במתח ואי-ידיעה, אבל השתדלתי למצוא את הברכות והחסד בתקופה הזו. היה לי יותר זמן למדיטציה ותרגול רוחני, וכמובן יותר זמן להפקת מוסיקה. יצרתי המון בתקופת הקורונה והמוסיקה מאד עזרה לי להתמודד. שיפרתי גם את הסטודיו הביתי שלי וסידרתי בו אקוסטיקה מקצועית. זה היה תהליך טוב עבורי, להכין ולהתקין במו ידי. בנוסף, הזמן הפנוי אפשר לי להגביר את תרגול הנגינה על קלידים, מה שחשוב לתהליך היצירה. בכל דבר אפשר למצוא ברכה והזדמנות, וזה מה שהתקופה הזו אפשרה לי לעשות.

    מה החלום שלך?

    אני מקדיש את חיי ונשמתי למוסיקה. בעיני זו שליחות בעולם פגוע בו, לדעתי, חסרים אהבה, בטחון, אמון וחמלה לכולם, לאדם, לחיות ולאדמה. מוסיקה מחברת, מאחה ומרפאה. אני מקווה שיפתחו לי שערים להמשיך ולנגן ברחבי העולם ובישראל, לבוא במגע עם קהילות שונות ולהעניק ידע רוחני מעולם היוגה. למדתי שמדיטציה מאד חשובה. בספרות היוגה נאמר שהאמת והחיבור לאלוהים נמצאים עמוק עמוק בתוך הלב. אני מעוניין לפגוש אנשים ולעזור להאיר את ליבם לכך שהאושר האמיתי נמצא בפנים.אני רוצה לעזור ליוצרים חדשים. ללמד אוהבי מוסיקה את אומנות ה-DJ והפקת המוסיקה.במקביל, אני מעוניין להמשיך את העשייה שהייתה לפני תקופת הקורונה – הפקת פסטיבלים ואירועים המשלבים מוסיקה ורוחניות.

    אמיר מלמד איך להיות DJ, והפקת מוסיקה. אפשר להגיע אליו לשיעורים פרטיים, וגם לשיעורי יוגה בשילוב מוסיקה אלקטרונית. ואם אתם מארגנים אירוע ורוצים להפוך אותו לבלתי נשכח, אפשר להזמין אותו להופיע או להעביר סדנת יוגה בשילוב מוסיקה אלקטרונית.

     

    אפשר לפנות במייל mrtelem@gmail.com

    אתר אינטרנט: www.amirtelem.org

    עמוד פייסבוק: https://www.facebook.com/AmirTelemMusic/

    ותהנו מהמוסיקה

    סט מיוחד למסע חושני ועמוק

     

    𝐀𝐦𝐢𝐫 𝐓𝐞𝐥𝐞𝐦

    Live @ Burning Man – Man Burn Night 


    להגיב
  • חופשה בים המלח

    לפני זמן מה חבריי הזמינו אותי להצטרף ללילה בים המלח.

    בעת ההזמנה ידיד קרוב ציין: "בערב הגעתנו, חברתנו המשותפת עורכת ערב תרבות מקומי בקיבוץ בית הערבה, ושאלה האם תהיה מעוניין להעביר הרצאת מבוא בנושא היוגה והמדיטציה".

    על אף לוח הזמנים הצפוף אשר נבע מתקופת עומס במקום עבודתי, הרמתי מספר טלפונים על מנת לוודא את הנושא, וזמן קצר לאחר מכן הודעתי לחבריי: "אני בפנים."

    בעודנו חוצים את התנועה הפקוקה של מרכז הארץ שיתפנו איש את רעו במחשבות, תובנות ובשאר חדשות מהתקופה האחרונה בה לא התראינו…

    לאחר זמן מה עם שחילופי הדברים שקטו במעט, החל להתגלות נופה המרהיב של הבקעה.

    נוף הררי ומדברי ליווה אותנו בדרכים המפותלות בעודנו מעמיקים עוד ועוד מתחת לקו פני הים.

    מחשבותיי נדדו לעבר אירועים היסטוריים ותרבותיים אשר פקדו חבל ארץ זה.

    נזכרתי בקטעי סיפורת אודות מערות קומראן, מגילות ים-המלח ופרושי מדבר יהודה – האיסיים.

    מכתביו של יוסף בן מתיתיהו והיסטוריונים נוספים נגלה אורח חייהם השליו והסגפני של אלו האחרונים, כמו גם פשטותם ורכות ליבם. או במילותיו של מתיתיהו: "הם עולים על יתר האדם באהבתם לבריות ולכלל הסובב. מתנזרים הם מתענוגות הבשר, ברעותם בהם רעה. ולמעלה טובה נחשב בעיניהם למשול ברוחם ולכבוש יצרם. מואסים הם בחיי עושר אך אין נמצאת בהם חרפת העוני או החוסר.

    בעודנו עוברים את צדה המערבי של ימת "המים המתים" חשבתי לעצמי: מדהים עד כמה מקום זה רווי בכמיהותיהם הכנות של מחפשי האמת הרבים אשר עברו כאן במהלך הדורות, החל מקהילות האיסיים שכמו עיטרו נופים אלו בעבר. וכלה בנזירים הנוצריים אשר חיים עד עתה במנזרים נסתרים ברחבי אזורים מדבריים אלו, כמו שוקעים במציאות רוחנית ונסתרת אשר אינה נגלית לאדם הקשור להנאות הזמניות והחולפות, ולהבלי העולם הארעיים.

    לאחר זמן קצר עם שהמשכנו בנסיעתנו ידידי קרא בהתלהבות: "חבר'ה, הגענו, זה המקום!"

    פרקנו את הציוד, חבשנו כובעי שמש, התקדמנו לעבר החוף, ובעודנו פורשים את המחצלות ואת ארוחת הצהריים המאורגנת היטב, התיישבנו מרוצים במרחק נגיעה ממי המלח.

    זמן קצר לאחר מכן, עיניי נחו על אי קטן אשר נראה באופק בקרבת גדה מרוחקת, עדכנתי את חבריי שאני אחזור עוד מעט, ופניתי לחקור את הממצא…

    בהגיעי ליעד התיישבתי על סלע והבטתי לעבר האופק המרהיב, בו מצע המים השלווים נפרס עד למרגלות הרי ירדן הסלעיים.

    חשבתי לעצמי: ללא ספק ים המלח זוהי אחת מהטובות שבחבילות הנופש, מקום מפלט בינלאומי לקנדידט היגע והחרד.

    אך על אף שזהו כנראה המקום הרגוע ביותר בעולם.

    להפתעתי הרבה… אני בכלל לא רגוע!

    המיינד שלי ממש כמו מולטי-סטיישן רדיו, ממשיך לרשרש אפילו כאן…

    אמונות נפשיות, מחשבות, רשמים, הטבעות, מה יהיה ,מה היה, מה צריך, מה לא צריך, מה בא לי, מה לא בא לי.

    השם ישמור, אני כבר באמצע המדבר, לאן עוד אפשר לברוח…

    בעודני מביט הרחק אל הנוף, קול פנימי קרא… פנימה.

    בעודנו עוצמים את עינינו, מרפים לתוך החושך הפנימי ושוקעים למצולות הווייתנו שמעבר לרשרוש המחשבות והרגשות, נמצא עצמנו ניצבים בפני דלת סגורה, אף על פי שזוהי סגורה, השהות על ידה מקנה סיפוק והרצון לפותחה ממלא את הווייתנו במשמעות פנימית ותקווה עמוקה לאושר.

    מה מונע מאתנו להיכנס בדלת זו?

    האם פתיחתה אכן תענה על כל כמיהות ליבנו העמוקות והרדומות?

    על פי ספרות היוגה המסע הרוחני מוביל אותנו בהדרגה דרך מפתן דלת זו, לעבר מציאות נצחית, ייחודית אהובה ואוהבת.

    כאשר העצמי "נהג מרכבת הגוף" מתוודע לזהותו הנצחית וכך גם ליחסי האהבה המרגשים עם מושא האהבה העליון.

    מסופק מהרהורים אלו נפרדתי מהאי הקטן שעל גדות ים המוות.

    ובמילים אלו נפרדתי מבאי הרצאת הערב המרוצים והמסוקרנים שבקיבוץ בית הערבה.

    דני מוסטובוי,

    מורה ומרצה לספרות היוגה.

    למידע נוסף, ניתן ליצור קשר:

    WhatsApp – 0558838423


    להגיב
  • אוכל….כבר הגיע הזמן לאכול ?!

    מאת אמיר תלם

    אתחיל בלספר על אגדה אינדיאנית, שנקראת:  שני זאבים

    מסופר, בקרב בני הצ’ירוקי, על אחד מזקני השבט שישב עם נכדו וסיפר לו על קרב המתחולל בתוך בני האדם.

    הוא אמר: “נכדי, הקרב המתחולל בתוך כל אחד מאיתנו הוא בין שני זאבים.

    זאב אחד הוא רע: כעס, קנאה, קנאות, צער, חרטה, השתוקקות ותאווה, גבהות הלב, רחמים עצמיים, רגשות אשם, טינה, רגשי נחיתות, שקרים, גאוות שווא, רגשי עליונות ואגו.

    הזאב השני הוא טוב: שמחה, שלווה, אהבה, תקווה, רגיעה, ענווה, חביבות, טוב לב, אמפתיה, נדיבות, כנות, חמלה ואמונה.”

    הרהר הנכד בדברי סבו לזמן מה ואז שאל: “מי משניהם מנצח?”

    ענה הצ’ירוקי הזקן בפשטות: “זה שאתה מזין.”

    אז, הכנת האוכל היא לא רק בשביל הגוף, אלא בשביל הנשמה. אפשר להקדיש את האוכל לעליון באמצעות תפילה תוך כדי הבישול ואחריה. אפשר גם לבקש ממנו לעזור לנו להתמודד עם הזאב הרע ….

    בתאיבון 

    לינק – https://www.youtube.com/watch?v=jRwEnaRP4J8


    להגיב
  • דעת היוגה – עם דני מוסטובוי טיול לחרמון

    לאחרונה בעת אחת מנסיעותיי לצפון הארץ, נגלתה לפני תמונת נוף מרהיבה של החרמון המושלג, אשר כמו עוטר בעננים כהים וכבדים.

    ממשיך בנסיעתי בין השדות והעמקים, מחשבות, וזיכרונות פקדו את נפשי…

    לפני מספר שנים, עת שהתגוררתי בעמק שלמרגלות ההר, רבות היו הפעמים בהן דקות ארוכות התבוננתי ביופיו ועוצמתו הרבה, אשר בנוכחותם האיתנה השרו ביטחון ורוגע על כל שסביב.

    ולעיתים היה הוא ממש כמו נעטף בצבעיה הכתומים והמכשפים של השקיעה הלבנונית,

    מראה אשר מיד עורר אווירת פרישות וחיפוש פנימי בנפשו של המתבונן.

    מחשבות אלו היו מובילות אותי לעיתים לכדי תהייה "מהו שמושך את האדם לעבר מסעו הרוחני…"

    "האם זהו הסבל לבדו, על צורותיו המגוונות, אשר כמו דוחק בנו מכל עבר, אל אותו היעד, אשר ישרה עלינו מזור ממצוקות נפשנו הרבות…"

    "או שזוהי הינה כמיהה עמוקה אף יותר… כמיהה לאושר, שמעבר למציאות הזמנית והחולפת, על שמחותיה וסבלותיה הרבות…"

    ממשיך בנסיעתי, וכמו נטמע באווירה עוצמתית זו – עם שאני מתקרב להר עוד ועוד,

    נזכרתי במאורע שהתרחש לפני מספר שנים.

    הוצעה לי הצעה, – הצעה לה לא יכולתי לסרב.

    ידידתי הטובה ואחותה הקטנה שהגיעו לביקור קצר יחד עם משפחתם, הציעו שנערוך טיול קטן, היעד, (כמובן) – פסגת החרמון.

    התארגנו צ'יק-צ'ק, לקחנו מעילים, תיקים וצעיפים, ויצאנו לדרך.

    בדרכנו, בעודנו עוברים על פני נופים מקסימים, שדות ירוקים, מטעי תפוחים ודובדבנים, תהינו האם השלג אשר הצטבר עד כה על פסגות ההרים אכן ימלא את מבוקשנו –

    חוויה אירופאית אותנטית…

    כך, נוסעים במעלי הכבישים המפותלים ועוברים את העליון מבין הכפרים אשר למרגלות ההר, הגענו לאתר.

    ביוצאנו מהרכב… בג'סט ידידותי, אחד מפקידי הקבלה שהתהלך סביב, בירך אותנו לשלום, ובפיו הבשורות הבאות:

    "הרכבל עובד… וגם יש שלג…"

    "אבל לא אצלנו, אלא ברכס שמעבר לגבול…"

    אצלנו אין , לא רואים את זה מכאן."

    "חבל שבאתם עכשיו, עדיף היה לכם להגיע בעוד חודש…"

    מחליפים מבטים בינינו, מביטים לעבר הפסגה, ומכנסים אסיפת חכמים… סיכמנו פה-אחד: אנחנו עולים למעלה בכל מקרה.

    בעודנו הולכים ומתקדמים לעבר הרכבל, נגלה לשמאלנו שביל רגלי המתפתל אל-על, אשר כמו הכריז על מסע מרגש לאין ערוך מזה האחרון.

    הידקנו את שרוכי נעלינו, והתחלנו לעלות בשביל המפותל… ידידתי, אחותה הקטנה ואני.

    בעודנו עולים עוד ועוד במעלה רכסי ההר המרהיבים, החלו נראים מצעי שלג רכים, ושכבות קרח דקיקות המכסות ועוטפות את הארץ, עצרנו לחזות במראה המפליא.

    שרר שקט מוחלט, הקול היחיד שנשמע היה זה קולו הענוג של השלג הנמס ושובל המים העדין שהותיר אחריו, בעודו מחלחל מבעד לאבני הארץ.

    עמדנו נפעמים מאווירה עדנית זו.

    חשבתי לעצמי – "בדרך קבע – מחשבותיי, הינן ממש כטרקטור ישן, שמטרטר ללא הרף, ללא כל תקווה להפוגה או למנוח.

    אך הנה עתה, הפלא ופלא… אווירה קסומה זו, כמו מהדהדת הוויה כה עמוקה, טבעית, ורצויה בפנים הווייתי.

    מחשבות ותהיות החלו זורמות בראשי… נזכרתי (במילותיי שלי) בבית שיר סנסקריטי אשר היטיב לתאר את הרהוריי…

    "עם ש תודעתו של האדם מיטהרת ושבה להווייתה המקורית, הינה ממש כברבור השט ומשתעשע במימיה הזכים של אגם-הנפש הטהורה – אשר רווייה היא בחדווה, בסיפוק, ובאושר עמוק.

    בעוד שתודעה אנוכית, כזו של העורב, מקנה לאדם כניסת VIP למימיה הצוננים של בריכת אשפתות הרחוב הדביקה והסרחרחה."

     

    "את מי אם כן, בין שני אלו, ברצוננו לטפח בפנים הווייתנו… "

    בעודנו ממשיכים לעלות, השביל התפתל צפונה, ולאחר מכן מזרחה, ועם שאנו מקיפים את רכס ההרים הצפוני, נוף האתר על כלל מטייליו כמו נעלם מהאופק, ולפנינו נגלה לפתע מחזה אף מדהים מהאחרון!

    עמדנו משתאים, ומולנו במרחק מה, רכס אדיר – גדוש בשלג!

    הגענו למקום תצפית ייחודי המשקיף על רכס החרמון הסורי שמעבר לגבול.

    נוכחנו לדעת שיש מקום אחד בארצנו שניתן עתה לחזות בהר מעוטר בשלג –

    והמקום הזה – הוא בדיוק היכן שאנו עומדים!

    בעודנו מפרים את האווירה השלווה בצלילי שמחתנו, נראו לפתע קבוצת שפני סלע מקפצים בנינוחות על האבנים, כמו מתרחקים ליתר ביטחון מהיצור המוזר – האדם,

    ובכך מסכמים את הצלחת מסענו, אי שם על פסגת החרמון.

    דני מוסטובוי,

    מרצה, ומורה לספרות היוגה.

    למידע נוסף, מוזמנים ליצור קשר:

    WhatsApp – 0558838423


    להגיב
  • הכירו את השף המוסיקלי – די ג'יי ישראל אפ

    מוסיקה היא שפה שמחברת את כולנו. באירועים החשובים לנו, המוזיקה היא מצרך חשוב. המוזיקה יוצרת את פס-הקול לאירוע הנשאר בליבנו כמו חלק מסרט בו שיחקנו. כדי לכתוב פסקול שכזה אנחנו נחפש ״שף מוסיקלי״ – אדם מבין, קשוב אך בעיקר כזה שאוכל, שותה ונושם מוסיקה. אז, הכירו את ישראל אפ – השף המוסיקלי.

    מאת אמיר תלם

    את ישראל פגשתי לפני מספר חודשים באירוע מיוחד – אירוע מוזיקלי-חברתי אותו הוא ארגן. הוזמנתי לנגן כדיג׳יי ופגשתי אדם מקסים ולבבי, אכפתי ואוהב אדם. ישראל אפ הוא לא רק אישיות מיוחדת, אלא מוזיקאי מוכשר ורב ניסיון. פגשתי אותו לראיון קצר כדי להבין וללמוד – מה נמצא בליבו של אמן..?

     ישראל, תתחיל בלספר קצת על עצמך – איך הגעת לאהבת מוזיקה ?

    נולדתי לתוך המוזיקה עם אהבה משחר ילדותי לצלילים ולמוסיקה. בילדותי, הקשבתי לרדיו והשתתפתי במשחקים וחידונים. בהמשך, נכנסתי לתחום הרדיו, הפעלות מוסיקה בבתי ספר. במקביל, פיתחתי אהבה לגאדג'טים מוסיקליים.

    בצעירותי הייתי פריק של מצעדים. דרך המצעדים הכרתי את כל השמות בעולם המוזיקה. במהלך שנות ה-80-90 ניגנתי במועדונים בצפון הארץ. אחרי טיול במזרח, חזרתי לתל אביב והפקתי מסיבות אנדרגראונד. אחרי כמה שנים הרגשתי כי מימשתי את עולם המועדונים.

    במשך 12 שנה ניגנתי עם בת זוגתי באירועים מיוחדים, הרבה מהם בטבע. למשל, החתונה הראשונה בה ניגנתי היתה לזוג מאותו המין. הייתה חגיגה מופלאה שהשמועות עליה עברו מפה לאוזן.

    השילוב של הניסיון שלי, האהבה למוסיקה והרצון לשמח אנשים מביא אותי לכאן, לחשוף את עצמי ולהציע את שירותיי כמגיש מוסיקה מיוחדת ומרגשת.

    והיום מה החזון שלך ?

    בגלל שאני אוהב הרבה חומרים מוסיקליים, אני יודע איך לערוך ולהגיש אותם. פיתחתי אינטואיציה מדוייקת לצלילים וחיבורם הנכון לוייב של האירועים.

    אני תופר אירועים – מתכונן, לומד את הקהל, לומד את החוגגים, עושה עבודה אינטואיטיבית ומכין מנת מוסיקה מדויקת להפליא. כאשר אני מנגן בלייב אני עובד לפי המתכון שהכנתי, אבל תמיד גמיש ליצור את השינויים הנדרשים בכדי להבטיח את ההצלחה המוסיקלית של האירוע, מתחילתו ועד סופו. אני אוהב להשאיר תחושת ״ואוו״ בחלק אחד מחלקי האירוע: קבלת הפנים, הטקס, האוכל, החגיגה והאפטר.

    השנה האחרונה עשתה ריסטרט לכל תעשיית האירועים, מה שעשה לי טוב ונטע בי מוטיבציה גדולה יותר לצאת ביתר עוצמה לעולם האירועים. אני מעוניין להתמקד באירועי בוטיק של 100-150 איש בגני אירועים מגניבים, בטבע, בים וכו׳. אך, בהחלט אני פתוח לאירועים גדולים באולמות.

    DJ ISRAEL UP

     

    מה מרגש אותך באירועים ?

    אני יוצר את האווירה של האירוע דרך המוסיקה. אני מתרגש כאשר אני מקבל מחמאות מהחוגגים. אני מתרגש מכל מילה. אני מתרגש מהדינמיות של האירועים ואפשרות שלי להיות מדויק בכל חלק וחלק. האינטואיציה שלי מסייעת לי לבחור שיר מעולה בתזמון נכון. בסוף האירועים אני מתרגש לראות את הקהל עייפים אך גם צמאים לעוד.

    אני אוהב אירועי צהריי יום שישי. אלו אירועים מרגשים, גם בגלל שאני יהודי והאירוע מסמל את כניסת השבת וגם בגלל שזו בחירה מיוחדת של החוגגים. מאירוע צהריים, הערב מגיע והירח מצטרף, מה שמעיד על טרנספורמציה למסיבה והתפרקות.

    מפגשים עם זוגות מרגשים אותי. אני מתרגש מלזהות את המוסיקה שהם אוהבים, המחוברת לתרבות ולהיסטוריה שלהם, ביחד ובנפרד.  ישנם זוגות שבאים עם פלייליסט. מתוך הפלייליסט אני מבין את התשוקה המוזיקלית שלהם ויודע  לרקום עוד שירים וליצוק את המנה המושלמת, זאת אומרת – לקחת את השירים שהם בחרו ולערוך אותם בצורה מצויינת.

    אך בעיקר, מרגש אותי וחשוב לי לדעת שהחוגגים באים לאירוע בראש שקט ויודעים שיש על מי לסמוך.

    מה אתה חושב מיוחד בך כדיג׳יי ?

    חוויתי 20 שנה בעולם האירועים, והוזמנתי ללא פרסום, אלא רק מפה לאוזן – צלמים, מפיקים ועובדים המליצו עליי לאירועים נוספים. הם הקשיבו לי ונהנו. כשקיבלתי פידבק חיובי מאנשים השירות שחווים אירועים רבים, הבנתי שאני יכול להביא משהו מיוחד.

    לפי בקשה, אני יכול להכין את המופע המוזיקלי הסטנדרטי הכולל להיטים מכל העשורים האחרונים, אך תמיד אני קשוב ושמח לשלב מוזיקה מדהימה בסגנונות שונים: בלקני, הודי, קווקזי, אתיופי ועוד. שלא לדבר על מוזיקה אלקטרונית מרקידה נפשות !

    אני יכול ליצור סגנונות מוזיקה מיוחדים וחדשניים – למשל, בזמן האוכל תתנגן מוסיקה מעולם האגדות, או מוזיקה אירית. כמובן, בהתאם לאירוע, לאוכל לאווירה ולמיקום. בקבלת הפנים אני יכול לייצר אווירה מרגיעה ומסתורית המכינה את האורחים לחוויה מטורפת. בזמן הריקודים אני יכול לשלב מוסיקת עולם מתרבויות שונות.

    התמחיתי ביצירת מכנה משותף – מציאת השילוב המוזיקלי הנכון שיאפשר חיבור בין כל החוגגים. אני מוצא את הסגנון שמתאים ״להצית את האש״ בחוגגים על-ידי איתור המכנה המשותף שלהם. אחרי שהם התמכרו למוסיקה אני יכול לפרוץ בסגנונות נוספים.

     

    אז, תנו לי לשמח אתכם וצרו קשר !

    אפשר ליצור קשר עם ישראל דרך ווטסאפ או טלפון: 052-443-9764


    להגיב
  • ״בסוף כל הדרכים״- ענבר ברי רוז

    לפני שש שנים כתבתי שיר,
    שיר פרידה מאבא שלי.

    בכל פעם שהשיר התקדם, הרגשתי שאבא שלי הולך קצת רחוק יותר
    בכל פעם כשהרגשתי אותו רחוק יותר, נעצרתי כמו ילדה שרוצה למשוך את אבא בשרוול, מבקשת שיישאר.

    באחד מערבי יום חמישי, שזה הזמן האהוב עליי בשבוע, נכנסתי בפעם האחרונה לאולפן ויצאתי למסע בנבכי הנפש, כשכל שורה מוקלטת הופכת את הפרידה למוחשית יותר ויותר.

    היה לי חשוב שאת המילים, שיש בהן אבדן וכאב, תלווה מוסיקה שיש בה תנועה, מעוף ורוח, כמו כל פרידה, כמו החיים, כמו המוות… ערבוב של הפכים וניגודים שיוצרים שלם אחד.

    בשבועות האחרונים, לקראת הוצאת השיר, אני מוצפת זיכרונות בצורה מוחשית כל כך שלרגעים אני מתבלבלת מה היה ומה עכשיו. ריחות, קולות, תמונות, חיים כל כך שנדמה שפשוט אפשר להושיט יד ולגעת.
    הלוואי ויכולתי לגעת
    לפגוש אותך, אבא,
    לפחות לעוד פעם אחת.

    ענבר ברי רוז, אמנית ומפיקה.
    בעלת הסטודיו Berry Rose-home studio המארח מוסיקאים (עמיר לב, ערן צור, דניאלה ספקטור ועוד…)

    לסדנאות אמן.

    אתר 

    עמוד פייסבוק 

    יוטיוב

     


    להגיב
  • הביץ׳ בר מחכה לנו וגם מגייס עובדים ! – ראיון עם דיוויד הבעלים

    מאת אמיר תלם

    פגשתי את דיויד, הבעלים של הביץ׳ בר לראיון קצר, ממש לפני פתיחת עונה מרגשת מאוד. לאחר ציפייה ארוכה והמתנה לימים כתיקונם, אפשר סוף-סוף לצאת מהמערה ולחגוג בהודיה את פרק החיים החדש. בתור אחד הדיג'יים בביץ׳ בר, אכתוב כמה מילים מעצמי: מדובר במקום קסום שאין כמוהו. השילוב של הנוף, המוסיקה והוייב יוצר חוויה נופש ושחרור. אני מכיר את דיויד והצוות שלו מקרוב כבר כמה שנים ואני מעיד שהדבר הכי חשוב להם הוא הלקוחות והחוויה המשותפת. הביץ׳ בר זו משפחה, בשבילי ובשביל מי שבא להשתחרר ולהנות.

    איך אתה מרגיש היום ממש לפני פתיחת העונה ?

    אנחנו רגילים להפסקה חורף של כל שנה, אך השנה שנה מיוחדת כי היינו הרבה זמן סגורים. ההתרגשות בשיאה. אנחנו מקבלים כל היום מלא טלפונים מלקוחות לגבי הפתיחה, כולם מחכים לצאת ממעגל הבידוד שנכפה עלינו כמעט שנה שלמה, ובשילוב פתיחת עונת הקיץ, ההתרגשות בשיאה.

    אנחנו מצפים להרבה עבודה העונה. הפעילות המיוחדת שאנחנו עושים שבעיקרה מבוססת על דיג'יים מהסביבה המנגנים שלל סגנונות, ובעיקר מוזיקה אלקטרונית עמוקה ורכה. איזה כיף יהיה לשבת בבריזה עם כוס בירה ולהתנועע על הספות שלנו.

    אנחנו צופים שנה עמוסה במוסיקה. במהלך כל פסח, כולל חול המועד, מתוכנן פסטיבל מוזיקה של  דיג'יים שיבטיח הנאה צרופה. כרגיל, מובטחת חוויה שלא ניתן לתארה במילים רק לאלה שבאים, בין אם בשתיים בלילה או בשתיים בצהריים.

    מבחינת שתיה, שמנו דגש על יינות לבנים, רוזה ושמפניה. לקוחות מאוד נהנים, במיוחד לאחר שגילו בקורונה את חדוות היינות. מוסיקה, שמש, בריזה ויין לבן – הולך תמיד טוב ביחד. בכלל, אנחנו מאד מאמינים בשילוב איכותי של אלכוהול, מוסיקה ומיקום.

    כמובן שכל החוויה היא מול המפרץ העתיק של קיסריה. אנשים שנכנסים בפעם הראשונה אומרים וואו, איך המקום הזה הגיע. יש לנו מתחת לאף כזה מקום יפה ומיוחד מול נמל קיסריה.

    איך עברה תקופת הקורונה ?

     

    היתה תקופה מעורבת רגשית. מצד אחד, זמן נוסף עם המשפחה בבית ובטיולים. מצד שני, היו ימים של דאון עקב אי-סדר ליום ועבודה שמחזיק אותי. הקורונה לימדה אותי הרבה דברים אישיים ומשפחתיים. עכשיו, אני נכון ליישם את מה שלמדתי. למשל, להעריך את העסק והעובדים, את מה שיש לנו ואפילו את היום-יום שיש לנו, כל יום. לפני הקורונה, לצאת לים היה מובן מאליו, והיום אני מבין יותר שכדאי לנצל את הזמן שיש לי.

    מה שלום הצוות ?

    יש בעיות בגיוס עובדים כמו כל ענף המסעדנות בארץ, ולכן אנחנו חווים חוסר גדול בעובדים. עובדים רבים בחל״ת ולא מעוניינים לחזור. לכן, אנחנו מבקשים מהלקוחות להתאזר בסבלנות. זהו מצב קיים בכל הארץ לא רק אצלי

    בינתיים אני מקבל טלפונים בודדים מעובדים שרוצים לחזור,  לעומת שנים עברו שהיו המון.

    תקוותי שהממשלה תשחרר את החל״ת ואנשים יחזרו

    למי שרוצה לעבודה בביץ׳ בר –  יש מקום. אנחנו מחפשים מנהלים, מלצרים וברמנים. הכל מכל. אפשר לפנות לטלפון 054-3434979 בווטסאפ או בשיחה.

     

    איך הצוות מרגיש לעבוד במקום כמו הביץ בר ?

    יש לי ברמנית חדשה שהגיע בגלל שבן דוד שלה עבד פה לפני 5 שנים והוא אמר לה שזו החוויה הטובה ביותר שהיתה לו. השילוב הוויב, הצוות, עם התשלום הטוב, נותן חוויה טובה מאוד לעובדים.  מדובר בעבודה עם הרבה לחץ. אנחנו מסייעים לעובדים ומאפשרים הסתגלות נפשית הדרגתית. בסופו של דבר שעוברים את הביץ׳ בר, אפשר לעבוד בכל מקום אחר בענף.

     

    איך אתם מתארגנים לתו הסגול (התמגנות מקורונה) ?

    המקום פתוח לאוויר. בכניסה יבדקו מסכה. יהיה גם אלכוג׳ל, למרות שזה לא חובה. אין מגבלת כניסה. ילדים, מבוגרים וגם ללא מחוסנים יורשו להיכנס. המארחת תושיב את הלקוחות לפי הקצב שלנו.

     

    מה הרגע שהכי זכור לי מהעונה הקודמת ?

    כאשר הדיג'יי סיים סט וכולם עמדו ומחאו כפיים, זה היה רגע מרגש מאד שבו הרגשתי שכל מה שבניתי במשך השנים עובד.

     

     

    על הלקוחות מחמיאים לך ?

    שזהו מקום המפגש האולטימטיבי.

    לא מדברים על אוכל ספציפי או שתיה ספציפית אלה על החוויה הגדולה שאנחנו מספקים הכוללת

    מוסיקה, שתיה, אוכל, אנשים, מתח כיפי.

     

    דיג׳יי ראשון עולה כבר ביום שישי הקרוב בשעה 13:00. נתראה!

    לפרטים נוספים:

    https://beach-bar.co.il/


    להגיב
Close