מציאות

  • בן הזוג ביקש ממך לחתום על הסכם ממון? אל תיבהלי

    הסכם ממון. זה נשמע לנו כמו ההיפך מרומנטיקה, כמו ההיפך מתקווה. הסכם ממון זה  בשביל אנשים שמתכוננים לפרידה, נכון? שלא מחויבים אחד לשנייה?

    אז זהו, שלא.

    הסכם ממון – או בשמו הנוסף, הסכם חיים משותפים – הוא עוד הזדמנות לבני הזוג לקבל החלטות ביחד על החיים שלהם, לבחור איך להתנהל מתוך הבנה של כל המשמעויות של הבחירות ולא פחות חשוב – להבטיח לכל אחד מבני הזוג בטחון כלכלי, ודאות ושקט נפשי.

    בניגוד למה שאפשר לחשוב, הסכם ממון הוא ממש לא רק בשביל בן הזוג שמגיע עם הרכוש. גם לבן או בת הזוג שמגיעים עם פחות רכוש יש צרכים ורצונות, שחשוב שיוגשמו במערכת היחסים, ובוודאי שלא ייפגעו ממנה.

    כשבן זוג עם נכסים מבקש מבת הזוג לחתום על הסכם ממון, זה לא אומר שהוא יגיש לבת הזוג מסמך מוכן שהכין עורך דין מטעמו והיא פשוט תחתום. ממש לא! זה אומר שזאת ההזדמנות שלה להבין גם את הצרכים שלה, לראות איך מערכת היחסים הזאת תורמת להתפתחות הכלכלית שלה. בתהליך חכם של עריכת הסכם ממון, אנחנו מנסים להבין איך אנחנו מצמצים את הפערים הכלכליים בין בני הזוג במקום להקצין אותם, ואיך אנחנו יוצרים מציאות כזאת שבה שני בני הזוג מקבלים בדיוק את מה שהם צריכים בקשר. כי כמו שלשני בני הזוג מגיע בקשר אהבה, חברות ותמיכה, ככה גם לשניהם מגיע בטחון כלכלי, בכל מצב.

    אז על מה צריך לחשוב ולקחת בחשבון כשבן הזוג מבקש לערוך הסכם ממון? אחד הדברים שחשוב להבין הוא שכצד אחד מגיע עם נכסים משלו, יש לו באופן טבעי פחות דחף להתפתח כלכלית, לרכוש נכסים ולחסוך. הוא עשוי להעדיף להשתמש בכסף להנאות כמו חופשות או מכוניות יקרות, וזה בסדר גמור. אבל העניין הוא שזה בדיוק האינטרס ההפוך של הצד שהגיע עם פחות נכסים – הוא צריך להשתדרג כלכלית, לחסוך ולצבור נכסים, כי העתיד הכלכלי שלו לא מובטח מראש. זה נכון במיוחד כשצד אחד מגיע עם בית או דירה משלהם. החשש הוא שבמקרה כזה, הפערים בין הצדדים יגדלו דווקא בגלל מערכת היחסים. כשבת הזוג היא הצד ה"חלש" כלכלית, קיים היבט בעייתי נוסף והוא שגם היום, נשים הן עדיין אלה שמשלמות בקריירה ובהתקדמות המקצועית לטובת המשפחה והילדים. המשמעות הכלכלית של זה מתבטאת לא רק במשכורת, אלא גם בצבירה של זכויות סוציאליות כמו פנסיה, קרנות השתלמות וכו', בסכומים שיכולים להגיע למאות אלפי שקלים ויותר.

    לכן, עריכת הסכם הממון היא דווקא ההזדמנות שלנו ליצור איזון כלכלי במערכת היחסים, ולראות איך אנחנו מתפקדים כמשפחה. יש הרבה דרכים לעשות את זה, למשל ליצור שיתוף מדורג בנכסים קיימים של בן הזוג לאורך שנים; ליצור עתודה כלכלית שתשמש את המשפחה אבל תועבר לבן הזוג החלש במקרה של פרידה; להעניק לבן הזוג הטבות כלכליות משמעותיות אם בני הזוג ייפרדו ועוד. הכל בהתאם למה שנכון ומתאים לבני הזוג.

    אז אם בן הזוג שלך מבקש לחתום על הסכם ממון, קחי נשימה עמוקה. הוא מבקש את זה כי יש דברים שחשובים לו והוא מבקש ממך לכבד אותם. תנצלי את ההזדמנות הזאת להבין מה חשוב לך, ולבקש מבן הזוג שלך שיכבד גם את הרצונות והצרכים שלך. בעצם, ככה מתנהלת מערכת יחסים מוצלחת.


    להגיב
  • תטל"גים או מדריך למשתפן

    אני יוצא מהקיבוץ, פונה ימינה, מוסווה על ידי אקליפטוסים ממלחמות אחרות, מתעקל עם הכביש והופ! אין אקליפטוסים. הנוף לצפון עמק החולה נפתח, פרוש לפני, כשבקצהו מתנשאת העיירה אל־חיאם בלבנון. מימינהּ חוות שובע במורדות החרמון ומשמאלה מציצה העיירה אודייסה, מהגבעה בין משגב עם למטולה.

    חשוף בצריח של היונדאי, נוסע צפונה. בכל רגע טיל נ"ט יכול לפרפר אלי. הבזק אש או עַנָנוֹן של עשן, והופה! לשבור עם היונדאי לשדות, לשקוע בבוץ, לסיים באיזו תעלה ולפרוק החוצה לפני שהקורנט יחרנט לי את הנשמה. המבט קופץ מצד לצד מחפש משהו עוין, עשן, אש, תנועה חדה, כל עגור הוא כתב"ם וכל לוטרה מחבלת.

    אם אני שורד את הכביש החשוף בין להבות לתל אנפה (היא גבעת הנרקיסים) בצומת ללא שם ממש ליד הגבעה, בנו בונקר ששולט על הצומת. כזה עם חרכיי ירי כמו ב"אחים לנשק" הסדרה שהפיק ספילברג לא התנועה שהצית נתניהו. הבונקר די חדש בנוף ומקריפּ ברמות קשות. לפני שבנו אותו, היו שם סתם מחפורות, תעלות קשר, קונצרטינות ושקי חול.

    הדילמה בצומת היא גדולה לאין שיעור יחסית לצומת ללא שם. אפשרות אחת היא להמשיך צפונה דרך המחסום של כפר סאלד עם השלט האופטימי "אזהרה! – ציר אדום – אתה נכנס לציר מאוים" וחיילים ששקועים בטלפון. האפשרות השנייה היא דרך הכביש בין שדה נחמיה לקריית שמונה. למה דילמה? כי מצפון למחסום בכפר סאלד עוברים ליד גבעת האם שטיל קורנט כמעט ופילח רכב לפני כמה ימים, אבל אם עוברים את חורשת־טל האקליפטוסים חוזרים ואפשר לנסוע ברגוע. האופציה השנייה היא לנסוע חשופים משדה נחמיה לקריית שמונה שזה בעצם לעבור ליד בית הילל שגם שם יש מחסום עם אותו שלט אופטימי ונ"טים שעפים עלייהם כל הזמן ועם כיתת הכוננות הכי בכוננות שמרוב שהיא מוכנה היא יורה בעגורים או על עצמה בכל פעם שיש אזעקות.

    דילמה.

    בוחר באופציה ב', עובר את הגשר הירוק (יוסף) לוחץ על הגז ועף קדימה בתקווה שהבונקרים לא יירו בי, שהשער הצהוב על הכביש לקריית שמונה פתוח, ושאף כתב"ם לא יפספס את בית הילל ויעוף עלי. אם מגיע משהו, הוא יגיע מצפון. המחסה היחידי הוא תעלת ניקוז מצפון לכביש עמוסה בשיחי פטל קוצניים וקני סוף. אז לשבור ימינה לתעלה ולהזמין גרר זו התרגולת. עורב הקפיץ לי את הלב וכמעט סיימתי בתעלה. כל עורב שצולל ליד היונדאי מדביק אותי למטה, הראש מקופל בין הכתפיים, מסתתר מאחורי ההגה. זו עונת הפקאנים אז העורבים צוללים ומטילים פקאנים על הכביש בתקווה שידרסו אותם והם יוכלו לנשנש. סללום בין מטחים של פקאנים עד הכניסה לקריית שמונה, והופ! מחסה מתחת לגבעת שחומית.

    אני גר בבניין הכי גבוה בקריית שמונה, הוא צמוד לתחנת המשטרה, חטף אחת בלבנון השנייה ובתחילת החרבות ברזל טיל נ"ט פגע בבית רחוב אחד מעל. את הזין שהוא הבניין שלי רואים מכל דרום לבנון, אי אפשר להתעלם ממנו. אם יש מטרה בקריית שמונה זה הבניין שלי. אם יש מנהרה היא מתחתיו, אם יש פלישה קרקעית, זה עליו.

    בכניסה לבית יש עדיין מדבקת "נסרק" למרות שדיירים באים והולכים ושוב באים. אני עולה במדרגות בעדינות, לא להעיר אף אחד. כיסאות כתר פלסטיק מפוזרים בחדר המדרגות, זה אמור להיות האזור הכי בטוח בבניין. הקטיושה בלבנון השנייה עשתה חלון חדש בקומה שבע בקוטר של מטר. אבל איך עושה בורקאן?

    משאיר את הדלת פתוחה כדי לברוח מהר, בודק שהסכין שף זמינה בשְלֵף. העלי של המכתש ועלי מהשטחים תלוי בכניסה לסלון. יש בקבוקי גולדסטאר ריקים במרפסת כביסה. יש טרפנטין ואצטון בגלל ההדפס תחריט, וגליצרין שקניתי בשביל להכין לבד צבעי מים, וגם דבק מגע. אני מוכן. אם נפערת מנהרה בחצר ושלושים מחבלים מכוח רדואן משתלטים על הבניין, אני, איך שהמחבלים מתקרבים לבניין, מכין בקבוקי מולוטוב, זורק עליהם מהחלון, הופך את השולחן של המחשב, מסתתר מאחוריו. אם הם משגרים קורנט על הבית, זוחל ומתחבא באמבטיה, מחכה להם ליד הדלת עם העלי של המכתש ועלי מהשטחים, דופק למחבל הראשון עלי בראש, חוטף לו את הקלאצ', יורה בחברים שלו, לוקח ממנו מחסניות ורימונים, מגלגל רימונים לחדר מדרגות, מחליק על המעקה תוך כדי צרורות וחומק מהבניין שנייה לפני שהבורקן מפיל אותו. הופה! מזנק ליונדאי, ושם גז ישר לחנות פיצוחים במרכז המסחרי, בצד הרחוק למטה, כדי להסתתר מהשברים שיעופו מהבניין. באסה שהחנות סגורה, הייתי קונה מיקס קלוי בלי מלח כדי לאכול בתור של מס רכוש.

    * תטל"ג – תרגול טקטי ללא גייסות. "משחק מלחמה" בהשתתפות מפקדי יחידות וקציניהם ללא חיילים בשטח האימון. התרגיל התקיים בעבר תוך שימוש באמצעי קשר וטלפונים (לכן נקרא גם "תרגיל טלפונים") וכיום תוך שימוש במערכות שו"ב (שליטה ובקרה). (מתוך ויקיפדיה)

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     


    להגיב
  • מועדון העקורים – שיגרה

    לימדתי את האחיין שלי לרכוב על אופניים. אני ממש גאה בעצמי. רצתי איתו ואחריו ולידו שלושה ימים, ועכשיו הוא רוכב כמו גדול. אז אני בשגרת מלחמה קצת דרומה לקו הפינוי הרשמי בקיבוץ אצל אח שלי. הייתי צריך קצת מנוחה מנדודי הפליטות. התיישבתי פה ואני מנסה להשתגר.
    השתגרתי עם יעלי לכינרת, היינו על החוף כמעט לבד. קצת דייגים, קצת חיילי מילואים, אבא מלמד ילד על סאפ וזהו. דליל בפריפריה.
    השתגרתי לחגוג יומולדת לאמא בקפה רנה בראש־פינה, שזו קפיצה קטנה לאייטיז. אחי הקטן והאחיינים הגיעו מגלותם בשרתון תל אביב. אחותי ובִּיתַהּ הגיעו מגלותן בצימר מעל כרמיאל, ואנחנו הגענו מהקיבוץ. חוץ מיומולדת לאמא/סבתא שלנו היו עוד ארבע התכנסויות יומולדת לסבתות אחרות באותו הזמן בקפה, היה יום יפה והזדמנות לאוורר את הסבתות בשמש.
    השתגרתי לערד לבקר אחיין נחלאווי שיצא לרגע מעזה. היה רואד־טריפ חרבות! פעם אחרונה שהייתי בבא"ח נח"ל בערד היה בטירונות אי של ב 1996, הכל נשאר אותו הדבר.
    השתגרתי לאליעד עם קבוצת ההדפס שלי "התעלה" בדרך כלל אנחנו עושים יום עבודה תשע עד חמש וצובעים וצורבים ומדפיסים כשבאמצע לוקחים שעה הפסקה ומכינים ארוחת צוהריים. לאף אחד לא התחשק להדפיס אז השתגרנו רק על ארוחת צוהריים. היה אורז ולוביה וסלט ויין.
    השתגרתי עם האחיין על אופניים בין שלוש תחנות הפוקיסטופ בקיבוץ וצדנו פוקימונים, הרבה יותר קל לצוד על אופניים. בזמן שתפסנו בָּלְבָּאזָאוּר מסוק אפצ'י מעלינו צד חוליית נ"ט מעבר לרכס רמים, הטיל פילח את השמיים והבָּלְבָּאזָאוּר ברח. לא יודע מה עלה בגורל החולייה.
    מלא שיגרה.
    אבל לא השתגרתי לגמרי, הברזתי מהדלקת נר אחרון עם חיילים במועדון, הברזתי מהופעת קרקס באולם, הברזתי מטפטופיי נרות עם האחיינים, והברזתי מרוב אירועי הסופגניות/שמן/צרבת, כי יש גבול לשיגרה. וחוץ מזה, מיד אחרי חנוכה מגיעים האזני המן! ואלה עם הפרג פי אלף יותר שווים מכל סופגנייה.

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     

     


    להגיב
  • מועדון העקורים – דילוג צפונה

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

    דילגתי צפונה לבקר את אחי ומשפחתו שנותרו מאחור בלהבות הבשן. זה קיבוץ במרחק עשרה קילומטר מהגבול, כל גבול, גם מסוריה. הוא מספיק רחוק בשביל לא לקבל הטבות מס ובשביל שלא יפנו אותו בצו. אבל הוא קרוב מספיק בשביל שחיילים יחסמו אותו וישמרו עליו, וגם מספיק קרוב כדי לשמוע את הנפילות בקריית שמונה. נראה לי שמוותרים על יירוטים בקריית שמונה, גם כי החיזבאללה יורים שטוח וקצר, אחרי הכל 2 ק"מ מהגבול, וגם כי פינו את רוב התושבים אז למה לבזבז 150,000 דולר על מיירט אם אפשר לסגור פיצויים על נזק בכמה עשרות אלפי שקלים.

    מהרגע שהגעתי לכאן יש נפילות בקריית שמונה. שני מטחים פלוס טיל נ"ט ופגיעות ברחבי העיר. החלונות בלהבות קצת רעדו ופיצוצים הדהדו בעמק.

    נכנסתי לקבוצת וואטסאפ של "תושבי קריית שמונה הנשארים בעיר- " כדי לדעת מה קורה. ליבי עודנו בקריית שמונה אבל גופי עמוק בפליטוּת. מפחיד אותי לחזור, העירייה הוציאה עוד הודעת פינוי, הפעם עם הבטחה לסיור של חיילי פיקוד העורף בין הבתים כדי לסמן אילו בתים פונו ובאילו נותרו אנשים. לא ברור את מי זה אמור לשרת, את כוחותינו? את כוחותיהם? את הגנבים? מישהי חיפשה גרביונים לגילאי 3-4 ואוברול שלם לגיל שנתיים. מישהי אחרת חיפשה סַפָּר לפלוגת חיילים פרועת שיער. שיגרה.

    לקחתי את האחיינית שלי לשופינג בראש פינה. המושבה הציורית מעולם לא הייתה שוקקת חיים כמו עכשיו. בנוסף לתושבים הרגילים, עשרות ומאות חיילים עם מגוון פלאפלים בפה ועל הכתפיים יצאו ונכנסו מכל חנות אפשרית. אפטר בראש פינה זה כנראה דבר. קרענו את חצור ואת ראש פינה, קנינו פנימיות לאופניים, ספרים, קלמר ומק'דונלדס. החיים עצמם.

    בדרך חזרה עצרנו בצ'ק-פוינט-דויד כי הייתה התראה לירי טילים בגזרה, מזל שפנינו ימינה לעמק אחרת היינו מחכים לנצח. יש מחפורות ותעלות קשר ושקי פק"ל ונגמשים ומקלעים בכל צומת, על כל גבעה ותחת כל עץ. ווייבים של מלחמת העולם השנייה בצבע ובמציאות.

    לפחות האופניים בסדר עכשיו, אפשר לדווש בקיבוץ.

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים

     

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

     

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

    מועדון העקורים – חישובים קיומיים

     

     


    להגיב
  • מועדון העקורים

    הפעם הראשונה שקריית שמונה קיבלה צו פינוי היה ביום שישי לפני שבועיים וחצי. למרות ההיסטוריה הביטחונית הענפה, היא מעולם לא פונתה במלואה בצו. ועל כן מצאתי את עצמי עקור, פליט, נווד, חסר בית. בית זה ביטחון ושורשים ומקום בלב ובראש ובמציאות. ואני? הביטחון שלי התערער, השורשים נעקרו, הלב השתבש והראש שקע במחשבות והמחשבות שקעו בהרהורים וההרהורים של המחשבות צפים ועולים חסרי אונים בראש שלי. בהיתי בתקרות, בתקרה של האוטו ברמזורים, בתקרה בבית קפה, בתקרה בחדר ילדים שבעצמם נעקרו מחדרם והועברו לאחר עם יותר בטון וחלון מפלדה.

    שום דבר לא מרגיש שלך, אתה אורח בחיים של אחרים.

    כולם יותר מנחמדים. מתחשבים, מרצים, שואלים, מתעניינים, "מה אתה רוצה? מה בא לך? מה מתאים לך? תרגיש בבית!"

    לא רוצה כלום, לא בא לי כלום, לא מתאים לי כלום ולא מצליח להרגיש בבית.

    ובאמת שזה לא באשמתם, זה באשמתי שהשרשתי שורשים, שבניתי מקום שהרגיש בית ושהתכנסתי בו בצורה הכי ביתית שיש. אבל עכשיו הוא לא שלי יותר, הוא כלי בידיים אחרות. אולי יחוסו עליו ואולי לא, אבל הוא איבד מהביטחון שלו, ומהביתיות שלו. הוא רק קירות רחוקים כרגע, בינתיים רק קירות.

    כרגע אני מנסה לצוף בפרדס חנה. עשיתי כלים בבית קפה בערב להערמת המורל, המורל שלי באמת עלה כי הייתי עסוק בלשטוף כלים ולפלש אותם ולהניח את כולם במקום כמו במשחק לילדים אפס עד שלוש של להשחיל צורות לתוך חורים בקופסא. מקומיים צחקו בחוץ ואני נחתתי מהציפה שלי והתרכזתי בלהסיר חמאת שום ממגשי נירוסטה. פעילות מרגיעה את המחשבות, ומשחקי קופסא עוד יותר!

    נחמד פה בפרדס חנה, אין אזעקות. יש פלאפל של "למה הזמנת פלאפל, היית צריך להזמין סביח" וגם פיצוחים של, נו, לא יבגני, איך קוראים לו? ואמנם הנחלים פה זרזיפיים אבל בבוקר הלכנו לרוץ על הים. בין המתקן האסטרטגי של חברת חשמל לבונקר האסטרטגי של השכן של ראש הממשלה בחיפוי מסוקי קרב של חיל האויר ובליווי אוניות של חיל הים, ומדי פעם עובר מטוס. אחרי

    הכל מלחמה זו מלחמה

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

     

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

     

    מועדון העקורים – חישובים קיומיים


    להגיב
  • יריד של אהבה

    אהלן חברים יקרים !
    שמחה להזמינכם באהבה גדולה ליומיים מקסימים של יריד מלא בכל טוב
    היריד יתקיים השבוע בין התאריכים

    22-23 בספטמבר
    בין השעות :
    חמישי 14:00-20:00 ,
    שישי :09:00-15:00
    במתחם בילו 10 בכרכור.
    חניה בשפע
    היריד מיועד לכל המשפחה !
    אוכל טעים
    ציוד קרקסי
    קסמים
    ספרי הומור לילדים
    תכשיטי כסף
    תכשיטי אפוקסי
    מקרמה
    אופנה ממוחזרת
    מותג בגדי ים
    בגדי יד שניה
    חולצות גברים
    עודפי מותג בוטיק
    קרמיקה
    רפואה טבעית
    קטורות ושרפים
    הדפסי מנדלות
    הדפסי ציורים
    קריסטלים
    מוביילים
    מגנטים
    השקת ערכה מטריפה – קסם הולדת

    ועוד 🙂

    בואו באהבה יש מקום לכווווווולם !
    אשמח לשיתופים ואהבה,

    יריד של אהבה בילו 10 פרדס חנה כרכור


    להגיב
  • איך מורידים את המסכים מהילדים? או ההפך

    כולנו מכירים את התופעה של ילדינו תקועים מול המסכים. לעיתים מדובר בהתמכרות ממש. החשש שלנו כהורים הוא שהילדים בתקופה הזו של הקורונה, איבדו יכולות מסוימות כמו יצירת קשר אמיתי עם ילדים אחרים, תחושה של תקיעות וחוסר מוטיבציה, לצאת ולהיפגש עם הדברים האמיתיים, בעולם המציאותי בחוץ.

    לכן במקום להילחם בזה, חן מצא שיטה לשלב בין העולמות של הוירטואל-ריאליטי לעולם האמיתי שמחכה מחוץ לחדר של הילד.

    חן ארגמן איש חינוך, פעיל בשנים האחרונות בחינוך הבלתי פורמלי, מדריך ומנהל צהרונים, מטפל בפסיכודרמה פרטנית וכיום מטפל בשיטת שתי החרבות ומפעיל חוגים בסגנון RDND.

    אז מה היא שיטת שתי החרבות?

    יצא לי לעבוד בתור סייע כיתתי ופרטני בבתי ספר שונים וראיתי מקרוב איך מערכות החינוך עובדות ואת הקושי שלהן להגיע אל הילדים בצורה כזו שתוכל באמת להיטיב עימם. המענה של מערכות אלו מותאם לצרכים מסוימים, אך כאשר יש לילד שונות  או מורכבות, המענה אינו מספק. מצאתי את עצמי דואג לאלו,שלא מקבלים מענה מתאים והאמנתי שאפשר לעזור בדרך אחרת שרואה את הקושי ולא מנסה לכפות את עצמה על הילד.
    מתוך הרצון לעזור לילדים פיתחתי את חוג הRDND. החוג פועל בעולם הפנטזיה. יצרתי פלטפורמה המאפשרת לכל ילד להביא את עצמו בצורות שונות. להעצים חלקים נסתרים ולהתמודד עם קשיים ואתגרים, הן ברמה האישית והן ברמה החברתית, וכל זאת תוך הנאה ותחושת מוגנות.
    לכן פניתי למרכז ללוחמי האור בחדרה ולמדתי את שיטת שתי החרבות. ההכרות עם השיטה הוכיחה לי שניתן לתת מענה נרחב, מעמיק ובעיקר מהנה למגוון רחב של ילדים – גם לאלה שלא הולכים בדיוק בתלם.

    היום חן מתפעל חוגים ופעילויות לילדים, ע"י שימוש בדמויות מעולם הפנטזיה, שבו ניתנת אפשרות לכל שחקן, להשתמש בדמיון שלו ולהנות מפרי יצירותיו. שימוש בפלטפורמת משחקי התפקידים-החיים, כוללת התנסות, בכלי הנשק הממוגנים והאיכותיים שלנו לצורך אינטראקציה מהנה – ובטוחה.

    איך זה עובד?

    הילדים מגיעים למפגש ומשליכים את הטלפונים שלהם לקופסת הניידים ועד סיום המפגש אף אחד לא מוטרד מהודעות ווטס אפים. הילדים מתחברים מידית כמעט למשחקי התפקידים וכמו במשחקי המחשב, גם כאן יש להם הזדמנות לשחק תפקידים אהובים : לוחמים, קוסמים, מכשפים פיות ועוד דמויות מעולמות הפנטזיה. כאן יש להם הזדמנות להיות הלוחם הלכה למעשה, רק שהכל בטוח ומוגן (אין חרבות אמיתיות או נשקים מסוכנים, הכל מתוצרת פלציב שהוא חומר ספוגי מוקשה ועומד בתקנים, כדי לא להכאיב או לפגוע בילד אחר).
    אח"כ כל ילד מתאר את הדמות שהוא בחר ומחבר לסיפור,סיפור רקע בעזרת הדמיון שלו, (ללא התערבות המדריכים). ואז עוברים לשלב האימונים. בשלב הזה לומדים הילדים איך לשלוט בכלי הנשק שנבחר, למשל לקוסם, יש כדורי קסם שהוא משליך על האויב בעזרת מילות לחש. או איך משליכים כדורים בצורה נכונה ולא מכאיבה מידי וכו'.
    אחרי שלב האימונים נכנסים לתוך העלילה, נחלקים לקבוצות שמתחילות ליצור אינטראקציה אחת מול השניה (למשל, סחר ביניהם, התמודדויות עם מצבים מהחיים, שילוב כוחות ושיתופי פעולה) ומשם הם מתחילים "לכתוב" ולשחק  את הסרט של עצמם כשהסוף אינו ידוע מראש. אני לא אוהב לכוון אותם או לשלוט בסיפור, אבל כן יש מס חוקים שהילדים צריכים לעבוד על פיהם. למשל ילד שרוצה לעוף מהחלון, אנחנו לא נאשר כי זה ייגמר לא טוב, אבל כל עוד זה פועל בתוך מסגרת החוקים אז לילדים יש חופש פעולה להחליט ולשנות כאוות נפשם".

    אילו פעילויות יש עוד במרכז שלכם?

    אנחנו משלבים פעילויות עם מספר בתי ספר בארץ, כמו הדמוקרטים והאנטרופוסופים. הילדים והמורים בונים מחנה  ביער, ואנחנו משתלבים בפעילות ע"י יצירת תכנים מותאמים, מביאים את התפאורה, כלי הלחימה, ציוד היקפי, איפור, משחקים ועוד ועוד.

    יש לנו פעילות פרטנית, שבה רק אני עובד עם הילד, מסע שבו אנו עוברים תהליך לגילוי הכוח הפנימי של הילד, מחזקים  את הדימוי העצמי, את הבטחון, קשיים מוטוריים כמו צליעות, רגישות חושית, בעיות של וויסות חושי ( שהם בד"כ תופעות לוואי של עולם המחשוב האינטנסיבי ), וזאת כדי שיוכל בסופו של התהליך לצאת עם מקסימום כלים להתמודדות בהמשך.
    המסע מתרחש בקליניקה בגן השומרון וההורים שותפים מלאים בתהליך, מעודכנים וחווים את דעתם.

    לפרטים נוספים אפשר לבקר באתר שלנו:
    https://argamanchen.wixsite.com/journey

    חן ארגמן 052-8841486


    להגיב
  • מיזם "זיכרון בסלון" פותח הרשמה לסלונים פיזיים ודיגיטליים בעיר שלכם

    עדי אלטשולר מייסדת זיכרון בסלון: "אנחנו קוראים לשורדי השואה, דור שני ודור שלישי, לשתף את סיפורכם ולהירשם כ'נותני עדות' באתר זיכרון בסלון. באמצעותכם נוכל להמשיך את מסורת זיכרון בסלון, לזכור ולא לשכוח את הסיפורים ולהנציח את יום הזיכרון לשואה ולגבורה"

    מיזם "זיכרון בסלון", שהפך לחלק בלתי נפרד מיום הזיכרון לשואה ולגבורה, פותח את מערכת ההרשמה שלו לקראת ערב יום הזיכרון לשואה שיתקיים השנה בשביעי לאפריל.

    בשנה החולפת, נפטרו 17 אלף ניצולי שואה, מדי יום נפטרים כ-45 נוספים. בכדי שנוכל להבטיח שזיכרון השואה יישמר גם השנה, ששורדי השואה שבינינו ישמיעו את קולם ושבני הדור השני והשלישי ישמיעו את סיפורם  של מי שאיננו איתנו עוד, זיכרון בסלון מזמין את הציבור הרחב להירשם כ"מארחים" באתר ולקיים מפגש של זיכרון בסלון ביום הזיכרון הקרוב בעיר שלכם.

    בעקבות מגיפת הקורונה, מיזם זיכרון בסלון מציע מגוון דרכים להמשיך את המסורת ולקיים מפגשים (דיגטליים ופיזיים בהתאם להגבלות) כדי להבטיח שנמשיך לזכור, לשמוע וללמוד על הסיפורים והעדויות בכל דרך אפשרית, גם במציאות של היום, כדי שלעולם לא נשכח.

    אם אתם שורדי שואה, ילדים או נכדים לשורדי שואה, אנחנו קוראים לכם לקחת חלק בזיכרון בסלון בעיר שלכם ולהירשם באתר כ"נותני עדות" וכך יוכלו לחבר אתכם למפגש שמתקיים בקהילה שלכם, ותזכו לשמור על הסיפור המשפחתי שלכם והחברתי שלנו. 

    להרשמה ולהצטרפות למיליון וחצי אנשים שבוחרים מדי שנה לארח ולהתארח:

     www.zikaronbasalon.com


    להגיב
  • נקודת החיבור – מסע שמאני משנה חיים עם סופי

     

    [אסף (סופי) יבנאי]

     

    המסע הקרוב למדבר – 2.12.2020

    אני רוצה לספר לכם על אחת החוויות החזקות שעברתי בחיי ועל השינוי במסלול חיי שבא בעקבותיה.
    כדי להגיע לנקודה בזמן שבה קרתה החוויה אני רוצה קודם לספר איך הגעתי לשם ולחזור לינואר 2000 במדבר.

    אז לפני 20 שנה הייתי כולי ראש, עד כדי כך שהייתי משוכנע שאין לי בכלל רגשות. הייתי ציני מאוד, ציניות שניזונה מהעובדה שהכל נראה שחור וחסר משמעות. הייתי נוקשה וביקורתי כלפי פנים וכלפי חוץ, לא ידעתי מי ומה אני,  חסר בטחון ובעיקר הייתי רגזן, נרגן, מתוסכל, משועמם או בקיצור חסר שמחת חיים.
    באותה תקופה למדתי שיטת טיפול שיש בה המון המון נתיבי גישה, ובגלל שהייתי ראש לא ידעתי איך לחוש ולהקשיב לאן ללכת. לא הייתה לי שום דרך לדעת איזה מהנתיבים יוביל לשורש הבעיה ולטיפול בה. הדרך בה התמודדתי עם "המכשול"  הפעוט הזה היה לסרוק נתיב נתיב בשיטתיות עד שמצאתי אותו. זה עבד…חלקית. כשלבסוף הייתי מוצא את שורש הבעיה הייתי מדהים וחוללתי קסמים.
    אבל יצאתי מותש ומתוסכל מהחיפוש האינסופי

    כשחלקתי את התסכול שלי עם המורה שלי היא אמרה לי – "אני מכירה מישהו שיוריד לך את הראש. רוצה?"
    כן! אמרתי.
    "אז צא למסע"

    ככה פגשתי את המסע. בינואר 2000 בלב המדבר. המסעות היו מפגש בלתי אמצעי עם הטבע, בסביבה תומכת וחסרת חוקים שהראש יכול להבין. האנשים בה עסקו בלמצוא נתיבים להיות, לפגוש, את עצמם, אחרים והחיים, ולעשות משהו שנקרא להפוך כיוון – לתת אהבה במקום לבקש אותה.
    במפגש הזה עם המדבר, האנשים ואהבה למעשה נולדתי. ובנקודה הזו החלו חיי.
    וככה כאיש צעיר בן 23, מבלי שממש ידעתי, זכיתי לעבור חניכה בעבודה עם הטבע, הבריאה, האדמה, היופי, שקט ואהבה. ושם במדבר פגשתי את אם ילדותיי
    על כל אלה תהיה לי תודת-עולם ל"נהג", כפי שכינה את עצמו גילעד, מוביל המסע

    השנים חלפו ואני נהייתי חלק מעולם "המסעות" ומדי חודש היינו יוצאים אל הטבע למסע שתמיד היו בו גדילה, לימוד, ריפוי, וקסם, הם הפכו למשפחתי הקרובה ביותר, השבט שלי.
    בשיא התקופה החיים היו לי כגן עדן. כל מה שרציתי קרה. התחושה הייתה ללכת בעולם ששטיח אדום פרוש לפניי.

    וכמו הרבה דברים טובים, אט אט התנועה הזו דעכה עד שפסקה. אין יותר מסעות והשבט התפזר לכל כנפי השמיים.

    מהשבט הרחב נשארה לי המשפחה הגרעינית והמהממת שלי והחיים לקחו אותי במסלולים שונים וארצות אחרות, שהרחיקו אותי מבית הלב שלי שהיה המדבר.
    מבדואי הפכתי להייטקיסט ומנהל, בתוכי עדיין היו קיימים ערגה ועצב מתוק למדבר, לטבע, לחיבוקים ואהבה פשוטה. לא ידעתי איך להביא אותם לחיי, והשתקתי בתוכי את הכמיהה.
    השנים חלפו ואט אט נהייתי שוב מר.

    יום אחד איפשהו לפני 10 שנים קרה משהו – מצאתי את עצמי מדבר עם חבר על המסע, על הבית שלי שבמדבר, על השקט, החיבור החזק, הביחד ואהבה פשוטה. עיניי נצצו וליבי עלץ. כבר לא יכולתי להסתיר את השמחה הזו מעצמי ואמרתי לו  בוא, אני רוצה להראות לך את הבית שלי, שאני עצמי לא ביקרתי בו שבע שנים.
    וככה יצאנו הוא ואני אל לב המדבר לשמונה ימים, ובנקודת הזמן ה ו מתחיל הסיפור שרציתי לספר לכם עליו –
    היה זה ביום השישי של המסע הפרטי שלנו. כל המילים כבר נאמרו בינינו  ובעיקר שתקנו. דיבור הפך למאמץ שדרש ממש מנוחה אחריו, כזה עמוק היה השקט בנו. ובבוקר אותו היום אחד ההרים קרא לי לבוא אליו, חייכתי, תפסתי בקבוק מים ויצאתי למסע היומי שלי לבד.
    את הדרך עשיתי בנחת. ישבתי, נמנמתי, נחתי, הקשבתי כל פעם כשאיזה עץ או סלע קראו לי אליהם. ובין לבין אני מטפס על ההר. הזמן איבד מצורתו ומשמעותו וככה התקדמתי לי בלי לדעת אם היה זה קצב מהיר או איטי.
    מתישהו הגעתי לראשו של ההר, שם נפרש אל מול עיניי פלאטו ענק ורחב ידיים, כמו ארץ נוספת שנגלית רק מכאן.
    ואני עומד כמו בכניסה לארץ חדשה שלא ראיתי מעולם. למרגלותי גומחה קטנה, שנראתה לי כמעין שטיח שיש בכניסה לבית, כל מה שידעתי שאני צריך לשכב בתוכה. וכך קרה, נדחקתי לתוכה ולהפתעתי היתה תפורה בול למידותי.
    מיד נרדמתי בה בתנוחת עובר.

    הזמן עבר

    כמה? אין לי מושג.

    פתחתי עיניים והמציאות הייתה שונה.
    בחנתי את סביבתי ואותי ושמתי לב שלא הרגשתי את גבולות גופי, הסתכלתי על העור שעל ידי והוא היה שם, אך כמו לא היה שלי. אני הייתי ענק וקטן בו זמנית, ויכולתי להיות בכל גודל שעלה בדמיוני. תחושת אחדות פראית אחזה בי, יכולתי להרגיש כל דבר, עץ, אבן, שמיים, חיה וממש להיות הם, כאשר אני נע ומתקרב אליהם מבלי לזוז, מתאים את המימדים שלי אליהם וממש הופך להיות הם. מאושר כילד התחלתי לשחק עם הבריאה – הייתי יכול להיות ענק כמו כדור הארץ ולחוש אותו כמו הייתי הוא, או קטן כמו תא בגוף שלי ולהיות הוא.

    וככה עברו השעות כשאני בחוויה העוצמתית של אחדות.

    והשמש החל שוקע, בלכתו השאיר שובל כתום כאש בענני השמיים.
    מהופנט מהיופי של הבריאה עצרתי והקשבתי, נתתי לכל רחש ותנודה לחדור אלי, כאשר לפתע רעש מיכני חזק התקרב וחדר בעוצמה אליי. רצתי מהר לשפת הצוק לראות מה הדבר הזה, ולתדהמתי מתחתיי, כן מתחתיי,  עף לו מטוס הרקולס (שהוא מטוס תובלה צבאי ענק), ארבעת מנועיו מרעישים וקורעים את השקט של המדבר.

    הוא חלף באיטיות תחתיי, כ"כ קרוב, שהייתי משוכנע שאני יכול לקפוץ בקלות מהצוק על גב המטוס ולעוף איתו.

    ולמה לא? זו יכולה להיות אחלה חוויה…
    למזלי עוד היה בי מספיק חיבור למציאות כדי לעצור את עצמי.
    ואולי החיבור הזה לקרקע, אולי המטוס ואולי בגלל שזה סוף היום, הקסם התפוגג והמציאות חזרה להיות רגילה.
    כבר החשיך וידעתי שעלי לחזור חזרה, נזכרתי בחבר שלי, התגעגעתי אליו והרגשתי שהוא דואג לי, כל אלה גרמו לי לנוע חזרה בנחישות למחנה.

    כשהגעתי חזרה למחנה הוא בא לקראתי, מודאג :"איפה היית?" (ובטח רצה להוסיף יא משוגע)

    ואני רק מביט אל תוך עיניו ומחייך,
    אוסף אותו אליי ומחבק,
    ליבי גואה ומתפוצץ ונחשול של אהבה שוטף.
    קשה לתאר כמה אהבתי (אותו) באותו רגע,
    התחבקנו במשך דקות

    באיזשהו רגע חשבתי לספר לו מה עברתי, ואז הבנתי שאומנם החוויה על ההר היתה חזקה, אך חוויות מסוגה הם לא העיקר בחיים, מה שבאמת חשוב זה לאהוב. והמשיכה שלי לחוויות חזקות וסיפורים טובים מסיטים אותי מהעיקר…להיות עם לב פתוח ולתת אותי וכל מה שעובר דרכי מחוכמת הדרך שאספתי עם השנים.

    ועם ההבנה הזו עלתה בראשי תמונה של לפיד המסעות שכמעט כבה לפני שבע שנים וראיתי אותו עובר לידיי.
    עכשיו אני אמון לשמור את אש התמיד.
    אש היופי ואהבה.
    ולהזכיר לעצמי ולכולם שגן עדן זה כאן

    _________________________

    אסף (סופי) יבנאי

    איש רב תחומי ההולך בד בבד בעולם החומר והרוח – יועץ ומנהל בכיר בהייטק עם רקע טכני ועיסקי. איש רפואה ההולך את הדרך האדומה, המסורת האינדיאנית, מלווה ומעצים אנשים ועסקים, מלמד ומעביר טקסים, מוביל מעגלי גברים ונשים, מוציא מסעות התפתחות של לב לטבע. עוסק במהות הזכרית והנקבית, מדריך אנשים אל עבר מהות הווייתם ולמימוש עוצמתם.

    אסף (סופי) יבנאי   050-9112435   |   אתר המסע   |   האתר שלי   |   מייל


    להגיב
  • סוויטות יוקרתיות לזוגות – אתר ריזורט

     

    סוויטות יוקרתיות לזוגות – הבחירה הנכונה באתר ריזורט בלבד!

    רוצים לבלות בשניים? אתם לא זוכרים מתי הפעם האחרונה שיצא לכם לשכוח קצת מכל הלחצים היום יומיים שלכם ופשוט ליהנות אחד עם השני? אם כך, הגיע הזמן שתעשו משהו בנידון, כי הזוגיות שלכם, כמו כל דבר אחר, דורשת השקעה.
    כדי לבלות ביחד צריך לפעמים לפנות קצת זמן, להודיע במקומות העבודה שאתם לא מתכוונים להגיע בקרוב ופשוט לשכור את אחת מאותן סוויטות יוקרתיות לזוגות שמחכות לכם באתר ריזורט. אין משהו מפנק יותר מאשר להחליט שאתם רוצים לבלות ביחד הרחק מהעבודה, מהילדים ומכל מה שמקיף אתכם בחיי היום יום, כי גם אתם זקוקים לחופשה לפעמים. יש בישראל של ימינו סוויטות מאוד מפנקות ומיוחדות, אז למה לחשוב פעמיים? לבלות עם בן או בת הזוג בסוויטה מפנקת שיש בה הכול זה כל מה שאתם צריכים כדי ליהנות מהחיים ואתם תראו שלא תצטערו על כך, אז למה שלא תיכנסו כבר עכשיו לאתר ריזורט כדי לבחור לכם את הסוויטה המושלמת?

    כל המידע על הסוויטות באתר אחד

    אם אתם תוהים מדוע כדאי לחפש את סוויטת היוקרה שלכם דווקא באתר ריזורט, כדאי שתדעו שכאן תמצאו את כל המידע אודות הסוויטות השונות תחת קורת גג אחת. כלומר, בין אם אתם רוצים לקבל מידע אודות סוויטה מאוד מפוארת בצפון ובין אם מעניינת אתכם סוויטת פאר בדרום הארץ – באתר ריזורט תוכלו לקרוא מידע אודות כל הסוויטות במקביל. זה אומר שבצורה כזאת יהיה לכם הרבה יותר פשוט לבחור את הסוויטה הכי מתאימה שיש, אז למה לחשוב פעמיים? בנוסף לכך, יש סוויטות שמחכות לכם באתר הזה ושלא תוכלו לראות בשום מקום אחר, כך שאם חשוב לכם להגיע אל הסוויטות הכי מפנקות ומיוחדות שקיימות, כאן תמצאו את הדרך.

    למה כדאי להשקיע בחיפוש אחר סוויטת הנופש שלכם?

    האמת היא שרוב הזוגות, למרות האהבה הגדולה, לא באמת יוצאים לבלות בסוויטות מפנקות פעמים רבות בשנה. מעבר לכך שזה עולה לא מעט, יש גם משמעות לחופשה שצריך לקחת מהעבודה ולכן ברור מדוע אם כבר יוצאים לחופשה, נרצה לקבל את התמורה המלאה ביותר לתשלום שלנו. תארו לעצמכם שאתם לוקחים חופש, משלמים לא מעט ומגיעים בסופו של דבר אל מקום שהוא לא מספיק נקי ומסודר. זו עוגמת נפש שכל אחד מאיתנו היה רוצה להימנע ממנה ולכן עדיף יהיה לעשות חיפוש כמה שיותר מעמיק מראש. באתר ריזורט תוכלו להיות בטוחים שכל הסוויטות שאתם רואים אלה הסוויטות הכי מבוקשות, מפנקות ומיוחדות שיש בארץ, אז למה לחשוב פעמיים? השקיעו בעצמכם ובחרו את הטוב ביותר כי לצאת לחופשה זוגית במקום מעוצב ויפה זה כל מה שצריך לפעמים כדי לחזק את הזוגיות וכדי ליהנות מהקשר המקסים ביניכם.

    הפעילויות שמחכות לכם בסוויטות

    בסוויטות המפוארות של ימינו יש הרבה פעילויות ואבזור שמהם תוכלו ליהנות ולכן אתם יכולים להיות בטוחים שכבר מהרגע הראשון של החופשה, תיהנו מכל רגע ותרגישו שאתם מנצלים את הזמן בצורה מופלאה. יש סוויטות שיש בהן אמבט ג׳קוזי עם זרמים שתוכלו ליהנות ממנו אל מול הנוף עם כוס יין ויש סוויטות שיש בהן בריכות מפנקות בחוץ. יש אפילו סוויטות עם משחקים שונים כמו טניס שולחן או סנוקר, מה שאומר שתוכלו להיות עסוקים באינספור פעילויות במהלך החופשה הזוגית הקרובה שלכם. מבחינת האוכל תוכלו לקרוא, בין יתר הנתונים שמחכים לכם אודות כל סוויטה, האם ארוחת הבוקר או ארוחות נוספות יכולות להיכלל בכל הפינוקים שמחכים לכם במקום. שימו לב שיש מקומות שאפשר להזמין אליהם גם ארוחות שף נהדרות כך שאין ספק שגם מבחינה קולינרית זו יכולה להיות חוויה טובה מאוד.

    יצירת קשר עם בעלי המקום

    חסרות לכם סיבות להיכנס כבר עכשיו לאתר ריזורט ולראות את הסוויטות המפוארות שמחכות לכם שם? אם כך, כדאי שתדעו שכאן מחכות לכם גם הרבה תמונות של הסוויטות, כל המידע והנתונים השונים אודות מקומות האירוח ואפילו דרכי יצירת קשר עם בעלי המקום. אין סיבה לשכור מקום לחופשה לפני שאתם בודקים את כל הנתונים שיכולים להיות חשובים עבורכם וכל התשובות מחכות לכם תחת קורת גג אחת באתר ריזורט המוביל.

    [הצילום למעלה מתוך אחת מעשרות הסוויטות שממתינות לכם]

    לינק לאתר ריזורט >


    להגיב
  • זרים במטבח: מטבח מקומי – אבל של מהגרים…

    יתיר שדה]

    "אולי", אמרה זוגתי, בשעה שקמטי דאגה חורשים את מצחה, "אולי הגיע הזמן שנפריד בין הבגדים של מילוא ושל קדם, לשני ארונות נפרדים". אני מניח שזה קרה אחרי ששוב הלבשתי את מילוא בחליפת תחרה ורדרדה. "אני לא מבין, בשביל מה הם צריכים הפרדה בבגדים?". בשלב הזה קיבלתי כתגובה מין מבט כזה, מהסוג שקלפטר הגדיר יפה בכינוי 'גבוה ומחנך', ולצידו הסבר מלומד: "בגיל ארבעה חודשים וחצי ילדים כבר מתחילים לגבש לעצמם זהות!"

    "אני באמת לא מבין", אמרתי. "הרי אצלנו בקיבוץ היה מחסן בגדים, וכל שנה היינו באים למדוד את הבגדים של בני ובנות השכבות שמעלינו, ובאופן כללי – לא זכורה לי הפרדה בבגדים עד לשלב מאוד מאוחר".

    אמנם כדורעף אף פעם לא היה התחום שלי, אבל הפעם הרגשתי, שנייה אחרי שסיימתי את המשפט הזה, כי ממש הרמתי לה להנחתה. "אולי בגלל זה הזהות שלך ושל החבר'ה שלך מהקיבוץ אף פעם לא באמת התגבשה".

     

    אני לא יודע אם יש לכך קשר, אבל מאז שאני זוכר את עצמי, אני עוסק בחיפוש ובגיבוש זהות. הדבר הזה טבוע בעמקי נשמתי, והוא חזק ממני. אני מחפש אחר זהות בבגדים שאני לובש, בכובעים שאני חובש, בשבילים שאני חורש מאז היותי נער צעיר, וגם – כראשון בין שווים, במזון שאני צורך.

    לכאורה, הזיקה שאדם חש למקום בו הוא חי היא מרכיב מרכזי בזהות שלו: הוא חי את נופיו, הוא ניזון מתוצרת מקומית הגדלה בהם, הוא מכיר את צמחי הבר השונים ומבסס עליהם חלק גדול ממזונו ועוד. אני אומר לכאורה, כי במאות השנים האחרונות אין הדבר כך: האדם ניזון מסחורות מיובאות, זרות ללשונו ולתרבותו המקומית, והוא מאמץ לעצמו חלק מהן ומכיל אותן לתוך תרבותו הקולינרית. העות'מנים הביאו לאירופה את הקפה, לא לפני שהגיבו בעצמם בחשדנות לסם הממכר שהוא מכיל, ואף אסרו על שתייתו בתקופה מסויימת. כיום – בתי קפה וינאיים או מכונות קפה איטלקיות הן שם דבר בעולם. נוסעים לבנים הביאו מאמריקה את העגבניה, התירס, הבוטנים והפלפל, וכן את הקקאו ואת תפוח האדמה. זה מעולם לא הפריע לאיטלקים להתפאר ברטבי הפסטה עתירי העגבניות שפיתחו כבסמל לאומי ממש, או לאנגלים להצהיר ש"פיש אנד צ'יפס הוא המאכל הלאומי שלהם (ועוד לא הזכרתי כאן את חטיף ה"במבה" הכל כך ישראלי, שחומרי הגלם מהם הוא מופק ממש לא קשורים לכאן.

    פעם פגשתי שף אחד, שהיה משוכנע שתורת הליקוט שאני נמנה על מלמדיה היא היא הדרך אל המטבח המקומי – כפי שזה ראוי להיות. הנוכחות של טעמים אדמתיים עמוקים בין סיריו היתה עצמתית כל כך -עד שהיה מוכן לזנוח לחלוטין את חומרי הגלם המיובאים – ולעבור לתוצרת מקומית טריה, ובעיקר כזו שמקורה בבר. דעה כזאת, עם כל הרומנטיקה הנפלאה עליה היא נשענת, איננה מקובלת מאוד בשדה הקולינרי הישראלי, אבל היא בהחלט הולכת ותופסת לה מקום.

    מעטים יודעים, שחלק גדול מצמחי הבר שאנו מלקטים כאן כצמחי מאכל – הם אינם מינים מקומיים, אלא מינים גרים, שהגיעו למרחב שלנו ממקומות מרוחקים ונטמעו בו. עשבי הבר המלוקטים בקיץ בולטים בהיבט הזה: חלקם הגדול של המינים הללו היגר לכאן מאמריקה, אפריקה או מזרח אסיה. למעשה, כבר לפני אלפי שנים התנחלו כאן הצמחים הגרים הראשונים; ארץ ישראל היא רצועת החיבור בין שלוש יבשות, ומאז ומעולם עברו בה נתיבי סחר שדרכם זרמו מינים אקזוטיים מכל קצווי תבל. הללו נטמעו באדמתה ושגשגו, עד שהפכן למרכיב מרכזי בנופיה ובתרבותה הקולינרית של הארץ הזו, ולעיתים אף לסמל מייצג ולסלע מחלוקות בין הקבוצות המתקיימות בארץ הזו מקדמת דנא.

    לידיעת שר החינוך: גם האוכלוסיה המתקיימת כאן היא אוכלוסיית מהגרים. תמיד היתה. כל נסיון להניח אחרת (ולהשען לשם כך על ספרות בת 3000 שנה שבמובהק טוענת את ההיפך) הוא נסיון אבסורדי ומעורר גיחוך. ארץ ישראל תמיד היתה משופעת במהגרים מאפריקה, מאסיה הקטנה ומארצות אגן הים התיכון. אלה התערבבו באוכלוסיה המקומית, נטמעו בה והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. מהגרי עבודה מסודן או מעבר הירדן המזרחי תמיד הופיעו כאן, תמיד התקבלו כאן ברגשות מעורבים ובסופו של דבר, כמעט תמיד , זכו להגנה ולהכלה, אז די כבר עם הקסנופוביה.

    ונחזור לצמחים – הקיץ הוא, כאמור, עונת שגשוגם של חלק גדול מהמינים הללו, המהווים מרכיב מרכזי בתפריט הקיצי שלי. הנה סקירה קצרה של כמה מהם:

    צבר מצוי Opuntia ficus-indica

    הצבר הפך לסמלה של התנועה הציונית כהתרסה נגד התנועה הלאומית הפלסטינית, שאנשיה נהגו להשתמש בשיחי הצבר הדוקרניים לסימון חלקותיהם. כל ילד מכיר את סיפור הפיכתו של הצבר ופרותיו הקוצניים מבחוץ ומתוקים ועסיסיים מבפנים לסמלו של העברי החדש – שאף הוא תואר בספרות החלוצית של שנות ה-30 כעוקצני, מתוק ועסיסי.

     

    מה שפחות ידוע הוא הסיפור הבא, המתאר עד כמה מתוחכמת ומאורגנת המערכת האקולוגית שלנו: הצבר הובא לכאן ממקסיקו במאה ה-18, למטרת ייצור צבע לתעשיית הטקסטיל. הצבע לא הופק מהצבר עצמו, אלא מכנימת עלים, Dactylopius opuntiae, שמתיישבת על גבעולי הצבר (כן, ה"עלים" דמויי הביצה של קישקשתא הם בעצם גבעולים. מבחינה בוטנית, הקוצים של הצבר הם הם עליו). בהר עיבל שבנפת שכם גידלו המקומיים את שיחי הצבר למטרה זו ממש, כפי שמתאר זאת חוקר הטבע האנגלי בן המאה ה-19, הנרי בייקר טריסטראם בספרו: "מדרוני עיבל מכוסים עד לגובה מסוים בצבר בלי קוצים, שמגדלים אותו כדי שישמש מזון לכנימה שמפיקים ממנה את צבע השני" (מסע בארץ ישראל – יומן, 1863¬-1864).

    צחוק הגורל: הצבר הוא פולש בעל כושר התפרצות מרשים. כנימת הצבע, שלא שרדה את תנאי הקיום הקשים בארץ הקודש, נעלמה מזמן, ובהיעדר אויב טבעי, בכל מקום שבו נשתל התפשט השיח ושרד עשרות שנים אחרי שתושביו המקוריים של המקום נטשו אותו. בשנים האחרונות נפוצה בצפון הארץ, בדרום סוריה ובדרום לבנון כנימת עלים נוספת, Dactylopius opuntiae. זו – גרמה למותם של שיחי הצבר המזוהים כל כך עם נופי הלבנט בכל מקום אליו הגיעה. הנה – פולש שהובא על ידי בני האדם, כמהגר עבודה מהצומח, שגשג כאן, אך לא הצליח לשמש פונדקאי למין הפולש האחר שלשמו הובא לכאן מלכתחילה. והנה, מקץ מאות שנים – מתנקה המערכת האקולוגית מהצבר, בעזרת פולש אחר.

    החלקים הנאכלים בצמח הם הגבעולים והפירות. את הגבעולים ניתן לכבוש במי מלח, לצלות על האש ולהוסיף למגוון תבשילים. הוא מכיל ריכוזים גדולים של סיבים תזונתיים מסיסים, מגנזיום, סלניום ונוגדי חימצון מקבוצות שונות. בין סגולותיו הרבות, שהוכחו מחקרית, ניתן למנות הורדת רמות הכולסטרול,  ניטרול רדיקלים חופשיים וסכרת.

    קייצת מסולסלת Conyza bonariensis

    הטעימה מבין מיני הקייצות, שרובן הגיעו לכאן במהלך המאה ה-19 ממרכז אמריקה או מדרומה. באמריקה היא משמשת בעיקר צמח מרפא חשוב, שמשמש בין היתר לטיפול בשילשולים ובזיהומי מעיים, לחיטוי וחבישה ולטיפול בדלקות פרקים. טעמה של הקייצת חריף. זו חריפות מעניינת: היא מופיעה לאחר לעיסה ממושכת של עלי וגבעולי הצמח, ולא באופן מיידי.

    אני משתמש בקייצת להכנת פסטו חריף, סחוג (כתחליף לפלפל) ועוד.

    כף אווז מבאישה Chenopodium vulvaria
    כף-אווז מבאישה הוא עשב חד שנתי קיצי, שרוע עד זקוף המדיף ריח של דגים מותססים שמקורו במולקולות של החומר טרימתילאמין, שהצמח יודע לסנתז. הריח הרע הזה מרתיע בני אדם ובעלי חיים מלאכלו, וחבל שכך, שכן במינונים קטנים הוא משמש תחליף צמחי לרוטב דגים תאי או לאנשובי כבוש – במתכונים רבים. הארומה הדגית שלו מאפשרת גם לטבעונים ליהנות מהארומה של דגי ים ארומתיים. כל נציגי הסוג הגיעו לכאן מאמריקה הלטינית. למתכון מעניין עם כף אווז מבאישה לחצו כאן.

    רגלת הגינה (Portulaca oleracea) היא צמח חד שנתי שרוע ממשפחת הרגלתיים. צומח בקיץ כעשב "שוטה" בשדות, מטעים וכרמים וכן בגינות ציבוריות בערים. בעל סגולות מרפא חשובות וערכים תזונתיים מופלאים: ריכוזים גבוהים של אומגה 3, ויטמין A ו-C בכמויות גדולות ושפע של ברזל ומגנזיום. הריג'לה או הפרפחינה (כפי שמכנים אותה הערבים) היא פולש ותיק, שיגר לכאן כבר בימי המשנה ולכן נזכרת בה מספר פעמים.


    מתכון? אין ממש צורך: הצמח מתאים במיוחד כירק חי בסלט עלים ומשתלב מצויין עם עגבניות, בצל סגול, פלפל חריף וצלפים. בסיורי הקיץ שלי, השנה, הכנו סלט כזה – שתובל בהרבה לימון, מלח ושמן זית – ויצא טעים להפליא. אפשר גם לשלבו בתבשילים שונים, אבל מי אוכל תבשילים חמים בעונה הזו?

     

    את הצמחים האלו ואחרים ניתן לפגוש בסיורי הקיץ שלי, המתפרסמים כאן מעת לעת, וכמובן שגם בקורס הליקוט הקולינרי המקיף והמעמיק מסוגו, שההרשמה אליו עומדת להסתיים בקרוב. לפרטים נוספים על הקורס הכנסו לכאן.

    —————————————————————————————————————————————————————

    יתיר שדה – סדנאות ליקוט ובישול, תיירות אקו-קולינרית, פיתוח הדרכה והנחיית קבוצות בטבע – 054-2248243 | מייל | פייסבוק


    להגיב
  • אמנים במושבה 2017: 23-25 במרץ

    מסורת זו מסורת!

    אירוע "אמנים במושבה" פרדס חנה כרכור חוגג 19 ואנחנו מזמינים אתכם להגיע ולהתארח במתחמים המרוכזים ברחבי המושבה הפסטורלית ובבתי האמנים, הפתוחים לקהל חובב אמנות ועיצוב.

    בפסטיבל ייקחו חלק מעל 100 אמנים מקומיים, כאשר ביניהם אמנים בעלי שם עולמי המציגים בגלריות מובילות בחו"ל.

    מה תוכלו למצוא במתחמים?

    * מתנות ייחודיות מעשי ידי האמנים שלנו, ממגוון תחומים: קרמיקה, ציור, פיסול, תכשיטנות, אמנות שימושית , נגרות, צילום, חפצי נוי, זכוכית, אופנה, צורפות ועוד .

    * מגוון סדנאות אמן, כגון: סדנת טאי דאי- צביעת בדים ובגדים, יסודות ציור פורטרט בצבע, מחזור תכשיטים, רישום לכל הרמות, ציור בועות סבון לילדים והורים, עיסת נייר לכל הגילאים, חימר למבוגרים וילדים ועוד.

    * פעילויות לכל המשפחה: תיפוף אפריקאי, הפעלת משחקי חשיבה (פתוחה במהלך יום שבת), שירה בציבור להורים וילדים, קבלת שבת, הופעות חיות ואטרקציות נוספות.

    * דוכני מזון מגוונים ואותנטיים

    *לראשונה: Art Night – בואו להנות במוקדי הפסטיבל עד 22:00 בלילה (ביום חמישי בלבד).


    שעות הפעילות:

    חמישי, 23.3.17- 10:00- 22:00

    שישי, 24.3.17- 10:00– 17:00

    שבת, 25.3.17- 10:00- 20:00 


    פרטים נוספים ומידע לגבי מיקום ושעות הפעילויות השונות בדף הפייסבוק של האירוע "אמנים במושבה פרדס חנה כרכור"

    פרטים מלאים על האירוע ורשימת האומנים המשתתפים ועוד ממש כאן >


    להגיב
  • "ירוק הביתה" – מומחים לציוד גידול הידרופוני

    "עצם העובדה שרק אדם אחד מתוך כמה מאות, יודע מה זה 'מורינגה', זאת כבר הוכחה ניצחת לכך שאנו חיים בעולם שהתקלקל לנו תחת הידיים מבלי שנרגיש", ככה במילים אלה, פותח אלי, הבעלים של "ירוק הביתה" את תשובתו לשאלתי "מה הרעיון של העסק?"

    החנות נמצאת בקניון פרדס סנטר, צמוד למאפיית אריאל. חנות מרווחת ויפיפיה, עם תצוגה מרשימה של מערכות גידול מסוגים שונים, אוהלים שבתוכם מגוון של צמחים שונים שנראים מוארים משמחה, או שמחים מתאורה של המון מנורות בצבעים שונים, מדפים ססגוניים העמוסים בעשרות בקבוקים צבעוניים של סוגי דשנים ועוד מאות פריטים שונים ומשונים כשהכל ביחד נראה כמו תמונה מתוך סצנה של סרט מדע בדיוני במציאות עתידית.

    20161117_164506צוות החנות אלי, בן, אליקו ואילן – הם חברים וגם משפחה, כל אחד מהם מגיע מרקע שונה וממניעים אחרים, כשהמכנה המשותף לכולם זאת האהבה לתחום.

    "דווקא השוני", מציין אליקו, "דווקא השילוב הזה של המיזם העסקי עם חזון חברתי, הוא שאפשר להפוך את החלום למציאות".

    אז פתחתם חנות למורינגה?

    ממש לא. פתחנו חנות של ציוד גידול הידרופוני מקצועי, שמאפשרת לכל אדם לגדל בביתו מגוון רחב של צמחי מרפא ומזונות-על בהתאם לרצונו ולצרכיו.  קיבצנו והבאנו מכל רחבי העולם את המילה האחרונה בתחום טכנולוגיית ההידרו. החל במכשירי מדידה מדוייקים, אוהלי גידול עם מיילרים שפותחו במקור עבור נס"א, מפוחים שקטים, פילטרים, ומשנקים דיגיטליים – ועד למנורות לד שאינן פולטות חום – עובדה המבטלת את הצורך במערכות קירור ואיוורור ובכך מביאה לחיסכון של כ- 80% מצריכת החשמל, בהשוואה לנורות  הנל"ג מהטכנולוגיה הישנה.
    עד היום, למצוא בישראל מנורת לד מקצועית זאת הייתה משימה בלתי אפשרית. למנורות הלד שלנו, יכולת מוכחת שמבטיחה למגדל יבול גדול ואיכותי יותר, תוך חיסכון ניכר בהוצאות, בפחות מאמץ והכי חשוב, בראש שקט.

    רגע, תרשה לי להקשות עליך, ורק בגלל שאני רוצה להבין, כשאומרים "ציוד גידול הידרופוני" זה לא בעצם מילים נרדפות/אחרות עבור "ציוד לגידול לקנאביס"?

    אלי משחרר אנחה קטנה, מחייך ועונה: "אין ספק שגידול קנאביס בשיטה הידרופונית הוא הגידול הפופולרי ביותר בארץ ובעולם כולו. אתה נוגע כאן בנקודה כואבת שמאוד חשוב לנו להאיר ולהדגיש! בשנים האחרונות הפכה המילה "הידרו" למילה כמעט נרדפת לקנאביס. האחראים העיקריים למחדל הזה, הם רשויות החוק והאכיפה, שלצורך הרתעה של הציבור מכנים כל מערכת גידול פשוטה בשם המפוצץ "מעבדת הידרו". כך נוצר מצב שמי שבחר להתרחק מקנאביס בגלל החוק, באופן אוטומטי גם אינו מוכן להציץ ולבדוק מה זה בכלל הידרו, מה יתרונותיו, מה השלכותיו על המשך קיומו של המין האנושי על פני כדור הארץ ומה יכול כל אחד כבר כיום לגדל לעצמו בבית בשיטה הזאת.

    ההפסד של כולנו כחברה הוא ענקי, זה נזק שקשה לתארו במילים ומי שרוצה להבין יותר את עומקם של הדברים, מוזמן לצפות בסרט המלא על "המזונות שאנו אוכלים", שנמצא בדף של ירוק הביתה בפייסבוק.

    20161123_160503מצד שני, אותו החוק שאוסר על גידול קנאביס בטענה שהוא סם מסוכן, גם מכיר בו כיום כתרופה! נכון להיום יש בארץ כ-30 אלף בעלי אישור לשימוש רפואי בקנאביס ועל פי הערכות עוד מעל ל- 60 אלף חולים מסורבים. תוסיף לזה עוד כמה מאות אלפים של חולים שאינם מנסים כלל להתחיל בתהליך המתיש, בגלל הבירוקרטיה והקשיים הרבים שמעמיד הממסד, למרות הצורך האמתי שלהם בתרופה.
    משילוב של גורמים אלה ונוספים ניתן להעריך שבחלק מהמקרים נאלצים אנשים להשתמש בשיטת הגידול ההידרופוני, לשימושים שאינם חוקיים אך חשוב לנו להדגיש שאיננו ממליצים או מעודדים להפר את החוק.
    אנחנו מוכרים רק את מה שחוקי ומותר למכור!

    כמקדם זהירות, אנו נמנעים לחלוטין אפילו לדבר על גידול קנאביס בתחומי החנות, למרות שחלק מאתנו הם מומחים בעלי ידע רב וניסיון מוכח בגידול קנאביס וחלק מאתנו בעלי רישיון לשימוש וידע רפואי נרחב בתחום.

    אז מה עוד יהיה כאן בחנות ומה עוד נוכל לגדל בעזרת הציוד שלכם?

    כל מה שאתה רואה כאן, זה רק שלב הראשון שהושלם מכלל התכנית. בעתיד הקרוב ממש, נתחיל לשווק סטים לגידול ומיצוי של עשב חיטה, מערכות לגידול ספירולינה, מורינגה, אלוורה, מכונות ומכשירים לאידוי ומיצוי של עוד המון סוגי צמחים. (מורינגה כבר אפשר להשיג אצלנו בשתילים וזה עץ שהוא חובה בכל בית) ובעוד כמה חודשים לאחר שהחנות תתייצב כלכלית, נפתח מחלקה מיוחדת של תוספי הבריאות והמזון המובחרים ביותר.
    החלק השלישי של התכנית היא להקים כאן בפרדס חנה "מרכז הדרכה וציוד משלים לחולים". זהו חלום בן כמה שנים של העמותה שלנו שכפי הנראה גם יתופעל על ידה.
    במקביל לזאת בכוונתנו לפעול במגוון דרכים לקידום והעלאת המודעות לתחום, כמו למשל לבנות ולשווק מערכות הידרו פשוטות לילדים, שיצילו להם קצת מהזמן שהם מבזבזים על משחקי מחשב ומסכי טלויזיה. חלק חשוב בהתפתחותו של ילד, זה להפנים שיש לו את היכולת לגדל את המזון שלו בכוחות עצמו ולא לגדול כשבוי של תאגידי המזון שבימים אלה ממש הולכים ומשתלטים על המזון שאנו אוכלים.

    איך אתם קשורים למרפאה שפועלת כאן בקניון?

    אין שום קשר – מלבד העובדה שאת המרפאה כפי שאתה יכול להבין משמה 'מרפאל"א' מפעילה העמותה שלנו ששמה  'אל"א–אזרחים לוקחים אחריות'. אבל לגמרי מסיפור אחר וארוך שאמנם שווה סיפור, אך בנפרד לחלוטין מהחנות ולכן לא ארחיב עליו את הדיבור במסגרת הראיון הזה.

     מה עוד תרצו לספר לנו?

    בקרוב נערוך כאן אצלנו יריד גדול וססגוני שכותרתו "מזונות מרפא בגידול הידרופוני" עם מיטב העוסקים בתחום, שיציגו, ידריכו, יסבירו וימחישו לתושבי פרדס חנה את חשיבותו הרבה של התחום.

    הרצל +שלט ירוק הביתהעד אז נשמח לביקור שלכם באתר האינטרנט שלנו, לתמיכה שלכם בדף הפייסבוק שלנו ששמו כמובן "ירוק הביתה" וכמובן לביקור שלכם בחנות הפתוחה כל יום החל משעה 10:00 ועד 19:00.

    אנו עושים משלוחים  בתשלום לכל חלקי הארץ.

    ולכבוד הפתיחה המשלוחים לתושבי פרדס חנה והסביבה, חינם.

    בברכת עוד יהיה יותר טוב

    צוות ירוק הביתה
    דרך הנדיב 16, פרדס חנה
    טלפון – 077-55-40-335


    להגיב
  • לקראת מערכת O-share מקומית בפרדס חנה כרכור

    [ארנון שומר]

    מערכת אושר היא אפליקציה של החלפת שירותים ומוצרים, שמנוהלת על ידי קואופרטיב. המטבע שבאמצעותו מתנהל המסחר הוא לא שקל, אלא מטבע שנקרא שפע וסימנו ~.
    מערכת אושר באה ליצור מערכת כלכלית משלימה.

    כסף הוא המצאה חשובה בהיסטוריה:
    הוא המאפשר את שיתופי הפעולה בין שחקנים רבים, על פני תקופות ארוכות ומרחקים עצומים.
    אושר הוא מהלך להשיב את הכסף למטרה המרכזית שלו –
    לאפשר לאנשים לענות אחד לשני על הצרכים באמצעות שיתוף פעולה;
    כל אחד נותן את הדברים שהוא טוב בהם או שהוא כבר לא צריך
    ומקבל בתמורה את הכשרון והשפע של כל היתר החברים.

    אושר5

    איך זה עובד?

    בהרשמה ל O-share מקבלים מספרנקודות מתנה (שפע ~),
    איתן אפשר לקנות כל דבר מאלפי מודעות שכבר פורסמו –
    בגדים, הרצאות, מוצרי חשמל, רהיטים ואפילו אנשים שמבשלים אוכל ביתי,
    וההרשמה והשימוש בחינם.

    באתר http://o-share.org/ אפשר:

    לפרסם מודעות של פריטים ושירותים לפי קטגוריות
    לסנן מודעות לפי המיקום שלך
    ניתן לפרסם משאלות של שירותים ופריטים שהיית רוצה לקבל
    לשלוח נקודות לכל משתמש אחר.
    המערכת מנוהלת על ידי מתנדבים אשר בימים אלו מתארגנים כקואופרטיב.
    כל אחד יכול להיות משתמש במערכת גם בלי להיות חבר בקואופרטיב,  אך חברי הקואופרטיב הם אלו אשר יכולים להיות שותפים לקבלת ההחלטות בנושאי ניהול המערכת, ולקחת חלק פעיל בקידום הערכים שלשמם המערכת נוסדה.

    ביום שישי הקרוב ה-7.3 מתקיים מפגש השקה של הקואופרטיב בפארק הירקון בת"א. במפגש נציג את החזון, תהיה הרשמה לקואופרטיב ונקיים דיונים במעגלים על נושאי הליבה:  יצירת המטבע, ניהול הקואופרטיב, צמיחה ושיתופי פעולה.

    O-Share נוסדה עם חמישה עקרונות מרכזיים:

    שיוויון:
    באושר אין אפשרות להרוויח כסף מהחזקת כסף, משום שהריבית היא אסורה, ואין אפשרות להכנס לחוב; כאן המטבע הוא בעל הערך הגבוה ביותר דווקא כשהוא בתנועה.

    קידום כלכלה מקומית:
    באושר תמצאו רק עסקים מקומיים, ללא תאגידים ורשתות – עסקים אלו משאירים את הרווחים בקהילה ויוצרים מקומות עבודה הוגנים יותר.

    השתתפות:
    הכניסה לאושר מעמידה אותך בפני השאלה – מה יש לי להציע שאחרים ירצו? הפלטפורמה מעניקה במה לתחביבים וכישרונות מבלי למסחר אותם.

    קיימות:
    ישנה אמרה שהולכת כך: אתה לא צריך מקדחה – אתה צריך את החור בקיר; אושר מנגישה את כל הפריטים שנמצאים בסביבה שלנו, ועוזרת לנו לעזור אחד לשני.

    קידום פעילות חברתית וסביבתית:
    אדם הוא בריא באמת רק בסביבה וחברה בריאים.
    הפלטפורמה נוצרה גם כדי לתמוך בעמותות שיצטרפו אליה, וגם כדי לאפשר ליזמים לגייס משאבים לפרויקטים למען הטוב.
    בסופו של יום, O-Share הוא רעיון ותיק עם הגשה חדשנית – הכח שלנו גדול יותר ביחד מאשר לחוד.

    ביום ראשון ב-18/5/14, בשעה 20:30 יתקיים חוג בית בבית של מאשה, רח' הגליל 22, כרכור –
    שבו נסביר על המערכת, נרשום חברים חדשים, ונסביר כיצד אפשר לקדם אותה באזור פרדס-חנה.

    קישור לאירוע בפייסבוק > 

    מוזמנים לבוא ללמוד וליצור יחדיו מציאות טובה יותר עבור כולנו!


    להגיב
  • יש מקום אבל אין זמן ("מקום בזמן" למכירה)

    הייתי רוצה לכתוב את הפוסט הזה ממקום בזמן.
    עכשיו זו העונה הכי יפה.
    השטח שמאחור סגול מסנוור. התורמוסים שזרענו עם לילי בוטמן באביב של 2011 פרחו לשדה משגע, משובץ איים עגלוליים כתומים של כובע הנזיר.
    האור היפה של אחר הצהריים מרצד במטבח. שקט נעים. המחצלות הצבעוניות קצת מאובקות וזה יפה איכשהו. הכורסה הכחולה בכניסה מזמינה לשבת בה ולתת למחשבות לנדוד.

    כשפתחנו את מקום בזמן בעין שמר, מעבר לעניין לשמו התכנסנו – מרחב עבודה משותף – אחד השיקולים היה הסביבה בה מקום בזמן נמצא ועובד. כלומר פינה בפאתי עין שמר, המכונה “שדרת האמנים“, ובה מתקיים אוסף של אטליות ובתי ספר קטנים ומיוחדים. בדמיוני ראיתי שהמתחם הזה יכול להתגבש להיות מין תיכון אלטרנטיבי, שבו הנוער יוכל להרכיב לעצמו מערכת חופשית שמורכבת מפרוייקט חקר בחממה האקולוגית, תנועה בארטנס, גמישות ואומץ בקרקס, אמנות אצל עתר גבע, שהמחלקה הדיגיטלית תהיה אצלנו במקום בזמן, שקריאה דרך תיאטרון אפשר יהיה ללמוד עם עדי שגב ב"הקול קורא", שיהיה אפשר לעשות יוגה בסטודיו ליוגה ושמי שצריך להתחשל יכול ללמוד נפחות אצל חופי. חשבתי שזה אולי יכול להתאים לינאי ולחבר’ה שלו, כי עוד לא היה ברור לאן הדמוקרטי של פרדס חנה הולך. בינתיים דברים השתנו. ארטנס הפך להיות סטודיו תנע, החממה האקולוגית ממשיכה לפרוח ולהתבסס כמרכז למידה רב תחומי, נוסף הסטודיו לקרמיקה של דנה בלאייר, הדמוקרטי של פרדס חנה צומח להיות תיכון ו..אנחנו הבנו שעם כל האהבה הגדולה למקום ולרעיון, הגיע הזמן שלנו ללכת הלאה. במילים ברורות: מקום בזמן למכירה!

    איך זה קרה?

    יחד עם התנועה המהירה והפוריה שבה בנינו את המקום במו ידינו, בהשקעה צנועה של כסף ואדירה של אנרגיה, ירדו אל הכדור גם שני תינוקות חדשים. לֵיאו לרואי ומגד לי. זה קרה מהר מאוד, בחצי השנה הראשונה מאז הפתיחה. בשם עצמי אני יכולה להגיד, שההריון והלידה הסיטו אותי מהמסלול של עבודה מחוץ לבית בחזרה למטבח, שבו אני יושבת עכשיו וכותבת את הפוסט הזה. חסל סדר ערבי תרבות ואירוח. אני בלילות שטה על שביל החלב. חסל סדר בקרים מתוקים של עבודה בשקט הנעים של הקיבוץ, חסל סדר שיחות קטנות במטבח, ריקוד פתאומי  עם עופר כהנא (לצלילי אדל),  סיעורי מוחות מדליקים עם מתכנתים מבריקים, החלפת רעיונות עם נאבקי התיזה ומתמידי הדוקטורט. זהו. מעכשיו כל שעת כתיבה היא בשבילי שעת חסד. מרוב געגוע ניסיתי לבוא עם מגד כמה בקרים, אבל זה לא מנומס להביא תינוקות לאיפה שאנשים באים לעבוד הרחק מהתינוקות שלהם..

    במקביל, ובתיאום מופלא, גם רואי וגם אני נהיינו עסוקים גם עם הדור הבוגר במשפחה. “אנחנו כמו אחים לנשק” רואי סיכם באחד מימי ראשון, בישיבה השבועית שלנו בבית במרפסת.

    וכשהעניינים האלה נרגעו, רואי וגיל עומדים בסיפה של גיחה משפחתית למסע ארוך

    בקיצור… בתוך ים הפעולות שמשרטטות ימים, בתוך אנרגיה מוגבלת תכל’ס, אנחנו מבינים בצער שאין לנו את הדרייב להמשיך לקיים את מקום בזמן. רואי אומר: יש מקום אבל אין זמן…….

     

    מקום בזמן אור

    יש אנשים קבועים ונחמדים שעובדים כאן. יש קבוצת BIZ שנפגשת אחת לשבועיים בערב,
    יש כיתה שאפשר ללמוד וללמד בה, או להפוך אותה לחדר עבודה פרטי.
    יש מזגנים,
    יש שולחנות, כיסאות, דק עץ, מקרן HD, מסך,
    מטבחון מצוייד,
    יש תכניות איך להפעיל את המקום,
    ביטוח, אזעקה (בשביל הביטוח) מתקן לטיהור מים,
    מדפסת פקס סורק,
    חלונות שוקולד,
    דלתות רחבות בכניסה וביציאה,
    אפשר להיכנס פנימה ולהתחיל לנשוף בעדינות ולתת למקום חיים חדשים.

    אפשר להשאיר אותו מרחב עבודה משותף ולהוסיף לו עניין,
    למשל:

    כסטודיו למשחק,
    כקולנוע קטן לסרטים מיוחדים (את זה כבר התחלנו) (משולב עם חדר עריכה?)
    כתחנת שידור, מתקן שיגור….

    אני מגלה שעצוב לי להיפרד…

    המתעניינים מוזמנים לפנות אלינו, ונשמח להיפגש.

    רואי ורונית

    makombazman@gmail.com
    052-4636456
    054-4691310

    -מקום-בזמןגבי ניצן דק קורס צילום בכיתה רגע לפני הגשם


    להגיב
  • רויק'ה – אילוף כלבים ופנסיון ביתי בכרכור

    רחוב המושב. כביש משובש מוביל אל פתח המשק. שער רחב מעץ נחבא בין עצי האבוקדו הגדולים.
    גג רעפים אדום וארובה, מציצים מבין צמרות העצים.
    זהו בית בסגנון של פעם… אח עצים, הרבה מרפסות ומדשאה ענקית מקיפה מסביב.
    פרחים ושיחי תבלין פורחים מכל עבר. עצי פרי מלבלבים בכל פינה: רימונים, תאנים, תפוזים, לימונים, קלמנטינות וגם אלונים וברושים אחדים.
    וממול, בצד השני, על גבעה קטנה מעבר לבית, משתרע כרם זיתים. זוג עזים משוטטות ומלחכות עשב ירוק וטרי שצץ לאחר הגשם.
    בלול תרנגולות וארנבונים חיים בשלווה ובשלום.
    במשק, שניי בתים ישנים משנות העשרים של המאה הקודמת, מלאים בקסם ובהשראה.
    ואנחנו עוברים מבית לבית, מסתובבים במרחבים ופוגשים באורחים האחרים…
    וכל זאת, מבלי שאיש יראה, מבלי שאיש ישמע… אנחנו מנותקים מהעולם!

    זה הפנסיון שלנו- הפנסיון של רויק'ה

    זהו פנסיון ביתי, שהוקם ונוצר מתוך אהבה גדולה לטבע, לחי ובמיוחד לאלו ההולכים על ארבע.
    ואת כל הטבע, היופי, החום והאהבה האלו, אנחנו רוצים להעניק לחבר הכי טוב שלכם, לבן המשפחה היקר שלכם.

    הפנסיון הביתי שלנו, ממוקם במרכז כרכור, ברחוב המושב והוא שוכן במרכזו של משק רחב ידיים ומגודר.
    הרעיון הוא, שהאורחים שלנו מסתובבים חופשי במשק (ולא שוהים בכלובים), תחת השגחה מתמדת. לקראת לילה מכונסים האורחים לחצר פנימית גדולה ומגודרת, כאשר מתוך החצר יש להם גישה לחדר השינה המצוי בתוך הבית החמים והמפנק.

    רויקה חמוד

    כל אורח זוכה ליחס אישי ומקבל חום ואהבה לרוב.

    אנו מקבלים בברכה את כל סוגי הכלבים, כאלו קטנים, עדינים ומפונקים וגם את אלו הגדולים. לכל אחד נתאים את הצרכים וההרגלים המיוחדים שלו.
    הפנסיון מנוהל ע"י רוי (רויק'ה) שהוא מאלף כלבים מוסמך. ויש לו את כל הכלים והיכולות כדי להתמודד עם כל סוגי הכלבים וההתנהגויות וגם לשלוט בהתנהלות והאינטרקציה שבין הכלבים בפנסיון.
    בזכות הקסם, השלווה וההרמוניה הקיימים בין כל היצורים החיים במשק, מתקבלת להקת כלבים מאוזנת ומאושרת, אשר מבטיחה שהות נעימה והרבה עניין לבן המשפחה שלכם.

    בפנסיון אנו מציעים גם שירותי אילוף ופתרון בעיות התנהגות אצל הכלבים.

    תהליך האילוף מתבצע, באמצעות מספר מפגשים שבועיים, בהתאם למטרות האילוף ומצב הכלב, ובשיתוף מלא עם הבעלים. המפגשים מתקיימים בבית המשפחה, כאשר על המשפחה לתרגל ולהתאמן עם הכלב במהלך השבוע שלאחר כל מפגש. במהלך תהליך האילוף תלמדו ותבינו את צרכיו של הכלב, דרך העיניים שלו, כיצור שחי בלהקה (משפחה) שבה מעמדות ברורים ובעיקר מנהיג חזק. וכמו כן זקוק למסגרת בעלת חוקים ברורים וסדר יום קבוע.

    ישנה אפשרות לאילוף בתנאי פנסיון ובמקרה שכזה, הכלב מגיע להתארח אצלנו למשך מספר שבועות, כשבסוף התהליך, תקבלו כלב מאוזן ומחונך בהתאם למטרות האילוף שאותם הגדרנו בתחילת התהליך. בכל מקרה, גם בתהליך זה, תצטרכו להמשיך לתרגל ולתחזק את ההרגלים והמשמעת שרכש הכלב במהלך שהותו בפנסיון.

    אנו מציעים פגישת אבחון וייעוץ ראשוני ללא תשלום וללא התחיבות.

    .מוזמנים באהבה גדולה, לתאם ביקור במשק, להתרשם מהמקום ומהפנסיון, להתכבד בתה צמחים וגם לקטוף ולטעום מהפירות שלנו.

    לפרטים

    טלפון: 050-5424079

    כתובת: רחוב המושב 70, כרכור

    דף פייסבוק: https://www.facebook.com/royke.dogfarm

    מחכים לכם

    הפנסיון של רויק'ה


    להגיב
  • יום העסקים הקטנים בקפה-טבע כרכור

    יום העסקים הקטנים בקפה-טבע כרכור; או: חגיגת סופ-תחילת שנה במתחם

    IMG_20131122_014023_resized (1)1. "אני מאמין" 

    זה לא פשוט להיות עסק מקומי קטן בעולם של תאגידים ורשתות ענק.

    זה לא פשוט, אבל זה מתגמל ומשמח ברמות אחרות. לפני הכל ברמה האנושית.

    אומרים ש"איפה שיש רצון יש דרך"

    ואנחנו מוסיפים, איפה שיש אמונה בדרך יש השגחה ותמיכה

    ואיפה שיש עובדים שמחים שרואים עצמם חלק יש ברכה

    ואיפה שיש לקוחות קבועים חוזרים ותומכים, יש חיים.

    וזה די מסכם את זה.

    אנחנו בטבע כרכור מאמינים בכל לבנו במה שאנחנו עושים.

    אנחנו מאמינים בלהציע אלטרנטיבה הולמת ומכובדת, בין אם זה במוצרי בריאות (תחליפים שפויים לרעלים המאושרים ע"י משרד הבריאות) ובין אם זה בלהיות מתחם שכולו אומר מקומיות וכבוד בין איש לחברו.

    כי יש קו שמתחיל בבחירה האורגנית ונגמר ברצון לשינוי תפיסתי, קהילתי, חברתי. ברצון שיהיה פה אחרת. בחיים של כבוד וקיימות לכל.

    2. "אני עושה"

    ועכשיו, גבירותיי ורבותיי, אחרי שהסכמנו על כמה דברים בסיסיים ושפכנו את שעל לבנו,

    יש לנו משהו משמח מאוד לספר לכם עליו.

    ונשמח אם תעזרו לנו להפיץ את זה הלאה במעגלי פרדס חנה והאזור, בין האנשים שרוצים לקחת חלק בתנועה המבורכת הזו של קנייה מקומית ושל תמיכה בעסקים קטנים, ושל תקווה למשהו אחר, שיהיה טוב לכולם.

    3. "אתם מוזמנים"

    בחמישישי הקרובים יש הפנינג קטן ומלא חיים אצלנו במתחם.

    יום העסקים הקטנים יפגוש אותנו בחיסול מלאי רציני, ועם הופעה בקפה בחמישי בערב

    למי שמכיר את החנות, המתחם והתופעה – שמרו את התאריך ובואו להשתתף בחגיגה. יהיה שמייח וחמים ומזמין.

    ולמי שלא – ברוכים הבאים. נשמח להכיר.

    IMG_20131120_165457_resized (1)בחמישי 2.1.14:

    חנות הטבע תעבוד מהבוקר ועד חצות הליל ויימכרו בה דברים רבים במחירי חיסול. שווה לאללה.

    בערב של יום חמישי הקפה מארח הופעה מתוקה מדבש של יוצר מקומי בשם מתן מורג במופע הבכורה של שיריו ויצירתו, בליווי נגנים מקומיים גם הם. מופע מקסים ואינטימי, (שיכול לשמש גם תחליף הוגן לכל הרעש והברדק של ערב לפני זה, חגיגות הסילבסטר.)

    בשישי עד 13:00 המבצעים בחנות יימשכו.

    ואז שבת מנוחה.

    ייתכן שבראשון החנות תפתח מאוחר מהרגיל, אנא תתעדכנו בפייסבוק שלנו >

    הקפה יפעל כרגיל.

    4. "לחיי השינוי"

    זה תלוי בכולנו.

    המשך יבוא 🙂

    טבע כרכור – המייסדים 54, כרכור – 04-6371299


    להגיב
  • האדמה מדברת (2)

    במסלול הקבוע עם העגלה והקורקינט, בירידה הגדולה של רחוב הרופא בכרכור, יש מטע מוזנח. סמוך לגדר שלו נמצא אלון עתיק, שהוא מרכז הפוקוס. לפחות מבחינתנו, שלא נכנסים לחקור את העצים המתייבשים, בעומק המטע עד רחוב המייסדים.

    השבוע, תוך הליכה איטית לאורך הגדר פתאום זה היכה בי: לכל העצים במטע הזה, אבל לכו-לם, אין גזע ארוך. זה כאילו שבמטע הזה שתולות רק צמרות עצים. וזה כולל את הדקל, שציצית ענפיו הירוקה מונחת על האדמה כמו קקטוס גדול. איך לא שמתי לב לזה עד עכשיו!

    דקל שתול

    אבוקדו שתול

    אני תוהה אם זו איכות אנרגטית של הקרקע הספציפית במטע הזה, שמזרזת את העצים להתפצל מיד עם הגיחם מהקרקע, או שמא תוספת אדמה שנפרקה במשאיות מתישהו. מעצבת את הגבעה שבין הרחובות המייסדים-אחוזה-הנשיא-דרך הבנים. מישהו יודע?


    להגיב
  • יש מתקני איסוף זכוכית בפרדס חנה כרכור!

    מי שעד כה השליך לפח (בלב נחמץ) צינצנות מיונז, בקבוקי שמן זית, ועוד זכוכיות שלא חל עליהן חוק הפיקדון, בטח ישמח לשמוע שבשעה טובה ומוצלחת צמחו מיכלי איסוף זכוכית סגלגלים ברחבי המושבה.

    הנה הכתובות (ואני לא אתפתה לסדר אותן בגוגל מאפ!)

    1 נחלה ברכה פינת מיחזור ליד מרכז חלוקת הדואר

    2 קדמה הבנים מול הסופר ליד מיכל קרטון

    3 הבריגדה 2 ליד גן ילדים ובית כנסת ליד מיכל בקבוקים

    4 נטע 22 ליד מיכל קרטון

    5 המייסדים הראל ליד הדואר המרכזי לא רחוק מגן הגיבורים

    6 ההגנה הצנחנים פינת מיחזור קיימת חנייה ישנה של התיכון החקלאי

    7 ברקת בעת ספר רבין

    8 הבנים 2 הדקלים ליד הדואר המרכזי

    9 הדרים פיק"א פינת מיחזור קיימת

    10 גלבוע סמטת איריס פינת מיחזור קיימת

    11 עציון דביר ליד מרכז חלוקת הדואר בין דביר לס' למרחבים

    12 מכבים מודיעין פינת מיחזור קיימת

    13 מצדה חשמונאים פינת מיחזור קיימת

    14 אתרוג גינת אגוז פינת מיחזור קיימת

    15 אשכולית תפוז פינת מיחזור קיימת

    16 זכריה פינת מיחזור קיימת

    17 הנץ אנקור גן משחקים

    18 למרחב אתרוג פינת מיחזור קיימת בין הגאון לחשמונאים.


    להגיב
  • מדליקכּרכּור יוצא לאור

    [אייל כגן]

    הכל התחיל בעצם עם הכלבה של עמלמול. פסטו (זה השם) צריכה לצאת כמה פעמים ביום לשוטט. במסגרת השיטוטים המשותפים שלהן עמליה מצאה שתי שכיות חמדה. גן נסתר מן העין בכרכור (יותר מאוחר תעדכן אילנה, שזה הגן שיורם שתיל הקים ומטפח לזכרו של אחיו עודד שתיל ז"ל) וחורשת אקליפטוסים ענקיים עם משטח בטון מאחורי הבריכה. עמליה חשבה שהמקום מתאים לאירוע קהילתי. מיקי שומרוני רצתה "שנעשה משהו ביחד" והרימה להנחתה, ומכאן כבר הכדור התחיל להתגלגל, או אפשר לומר שהניצוץ נדלק. אילנה פלדה ואיילת לבן אמרו " I Do", ואני אמרתי שיש לי רעיון. מכאן קצרה הדרך לישיבה לילית משותפת על המרפסת של מיקי ורובין,  ומשם למסיבת חנוכה קהילתית כשגולת הכותרת שלה היא כמובן מצעד לפידים. "למפיונים" כמו שקראו להם בקיבוץ אושה, כור מחצבתה של עמלמול. לא ממש לפידים אלא יותר עששיות.

    ואולי בעצם הכל התחיל כבר לפני שלוש שנים. כשרצינו לעשות מסיבת רחוב בגן הגיבורים – " מסיבת גיבורים". התכנון היה לחנוכה, לנר שני. אז התברר שבנר שני של חנוכה נפלו שנים מטובי בניה של כרכור, באותו קרב, ואי אפשר לעשות מסיבה ביום השנה לזכרם, זה פשוט לא עובד. אחרי זה במועד המתוכנן של המסיבה שלא יצאה אל הפועל בסופו של דבר, השתוללה ה-שריפה  ביערות הכרמל, שהפכה לאסון נוראי, ולאף אחד כמובן לא היה שום מצב רוח, ככה שמלמעלה נגזר שלא תהיה.

    ואולי הכל התחיל בכלל לפני 40 שנה. עד היום אני יכול לשמוע את הלמות התופים שהרעידו את הלבבות. תופים שיכולת לשמוע אותם כמו רעם שמתגלגל מקצה העיר, שלאט לאט הולך ומתקרב. כל העיר (שהייתה קטנה אז וכולם הכירו בה את כולם) הייתה מחכה משני צידיו של  רחוב הרצל למצעד הלפידים השנתי של תנועות הנוער ובראשן "מכבי צעיר" שחג החנוכה  היה החג שלה.  ואז הם היו מופיעים, מאות חניכי תנועות הנוער עם לפידים אדומים שמלווים בתיפוף אחיד וקול שירה אדירה. חולפים בסך, אל מול עיניו המשתאות של ילד בן 8, שרוצה "להיות כמוהם כשיהיה גדול". ובקיבוצים, כך שמעתי, היו מכבים את האורות בכוונה, ומכל השבילים היו צועדים יחד עם למפיוניים אל בית העם שהיה מוגבה. נחילי אור שבאים ומתכנסים והופכים לאור גדול. ויש כאלו שמספרים שאל הגלבוע היו עולים עם אבוקות שנראות למרחוק.

    ואולי זה הכל עניין של געגוע. געגוע לילדות, געגוע לחברותא, געגוע לביחד. זה לא משנה אם גדלת בעיר, במושב, בכפר או בקיבוץ. יש געגוע לתחושת החום הזו שאופפת אותך כשנפגשים עם עוד אנשים ולא כל אחד ספון בביתו. השבטיות הזו, היא זו שקוראת ללא מעט מאיתנו לחזור. הקהילתיות הזו, שאותה אנשים מחפשים, היא זו שמניעה את האנשים לתנועה.

    עששיתאז ביום ראשון הקרוב, 1.12.13 (כמה יפה התאריך הזה) החל משעה ארבע אחה"צ, אפשר להגיע לגן הגיבורים שנמצא במרכז כרכור והוא מקום מקסים בפני עצמו.
    כל אחד ואחת מוזמנים להביא ממאפה ידיהם, לשולחן המשותף. ההורים והילדים יוכלו להכין עששיות – למפיונים, תביאו אתכם בקבוקי פלסטיק, נרות נמוכים ומספריים. עמליה ואיילת מסבירות בדף האירוע בתמונות כיצד עושים זאת. אסתר אילתי, שהינה אמנית מחזור, תדריך בשטח.
    עם רדת החשיכה נצא למצעד עששיות ברחבי כרכור. את המצעד ילוו רחל מבנגורה עם קבוצת הילדים שלה ותופי ענק. אחרי המצעד נחזור לגן ושם נקבל את החג בשירה ובהדלקת נרות חגיגית. כולנו תקווה שיצטרפו אלינו גם השכנים מסביב, כי קהילה זה לא רק אני ואתה ומי שאנחנו מכירים – אלא כולם. כי כל אחד הוא אור קטן וכולנו ביחד וואחד אור איתן. וכשיורד החושך כבר בחמש, אז אור גדול זה בדיוק מה שצריך.

    מדליק כרכור יוצא לאור. השאר זה כבר היסטוריה.

    לאירוע בפייסבוק >

    (גרפיקה תמונה למעלה: איילת לבן)


    להגיב
Close