וידאו

  • כיכר הגעגועים ה-II! שבת, 11.11, 15:00-18:00 בואדי בפרדס חנה

    ***

    אחרי כיכר ראשונה מרגשת כל כך…

    כיכר הגעגועים השניה תתקיים בואדי בפרדס חנה (היכן שהיה "טוב ברחוב"), ליד כיכר שמונה בשבת, 11.11, בין השעות 15:00-18:00…

    כיכר הגעגועים היא מרחב חוויתי מבוסס השתתפות של ילדים, בני נוער, מבוגרים ובני גיל הזהב שיפגשו דרך ריחות, טעמים, משחקי רחוב של פעם, שיחה, שירה ונגינה.

    את כיכר הגעגועים מעטרים סיפורי געגוע קצרים של חלק מתושבי המקום, על מנת לעורר הזדהות והשראה ליצירת רגעים משמעותיים וערכיים בחיים. זכרונות חזקים ומשמעותיים שתמיד אפשר לחזור ולהיות ניזונים מהם.

    (ממשיכה לאסוף סיפורי געגועים ממכם).

     *********

    בכיכר יהיו:

    חמישה מעגלים:

    1) "האימוג'י של הגעגוע" – בני נוער ובני גיל הזהב מנסים להבין יחד את המשמעות של כל הסמלים ולחפש יחד רעיון לאימוג'י של הגעגוע.
    שבת, 15:00, בהנחיית בני נוער מקסימים…

    2) "רגעי חסד אז והיום" – רגעי החסד שאנו יוצרים עם ילדינו הופכים בבוא היום לגעגועים…
    שבת, 15:30, בהנחיית ליהי שימי רגב

    3) "קריאת שירי געגועים" – מוזמנים לקרוא שירה ולשתף אותנו באירועים אליהם אתם מתגעגעים.
    שבת, 16:00, בהנחיית שוקי גוטמן, "אשכולות פואטיקה"

    4) "הגעגוע לחיים שלפני ההורות" – על המעבר מרווקות להורות, על מה ויתרנו, מה אפשר עדיין לממש, איזו איכות מאז ניתן להחיות בחיים שלנו היום…
    שבת, 16:30, בהנחיית שחר בסטקר

    5) "הגעגוע לשבט" – על התעתוע בתחושת השייכות בעידן הרשתות החברתיות והמסכים והגעגוע למפגש אמיתי ואנושי.
    שבת, 17:00, בהנחיית גיל עמנואל

    – תיאטרון בובות לילדים

    – מתחם נגינה מאולתרת

    – משחקי רחוב של פעם.

    ועוד…

    המפגש בין הזקנה לילדות הוא חלק בלתי נפרד מהכיכר בה תחושת השבריריות והפגיעות פועמת לצד הקסם, היופי והפליאה.

    הכיכר היא יוזמה קהילתית התנדבותית. הכניסה חופשית. בכיכר לא יהיו דוכנים או יימכר מזון אז מוזמנים להביא אתכם את שחפצה נפשכם (מים וכיבוד קל יוגשו במקום).

    ניפגש בכיכר!

    לדף "כיכר הגעגועים" בפייסבוק >  |   לדף האירוע בפייסבוק >

    Posted by ‎כיכר הגעגועים – The Longing Square‎ on Saturday, October 21, 2017


    להגיב
  • מסע השלום יוצא לדרך

    * * *

    עשרות אלפי נשים מכל הקשת הפוליטית בישראל, ראשי רשויות, אנשי תרבות, נשים פלסטיניות, אישי ציבור ועוד, ישתתפו באירועי "מסע השלום" שיתקיים בחודש הבא בקריאה להסכם מדיני.

    הקמת אוהל השלום הגדול בעולם, עצרת המונית בירושלים, השקת "כנסת הנשים" ועוד- הם חלק מאירועי "מסע השלום" אותו מובילה תנועת נשים עושות שלום, שיחל ב- 24 בספטמבר עד ל-10 באוקטובר. המסע ייערך בהשתתפות עשרות אלפי פעילות ותומכות מכל רחבי הארץ, אלפי נשים פלסטיניות, ח"כים, ראשי רשויות, אישי ציבור, אנשי רוח ותרבות ועוד

    המסע יחל ב- 24.9  (יום א', ד' בתשרי) בשדרות והנגב המערבי וימשיך באירועים נלווים בכל רחבי הארץ – בדימונה ובערבה בעוטף עזה ואשקלון, בתל אביב ובנצרת. האירועים יסתיימו ב- 10.10 (יום ג', כ' בתשרי) בעצרת המונית מול בית ראש הממשלה בירושלים, הקמת סוכת השלום הגדולה בעולם והשקת "כנסת הנשים", במטרה להניע את הפוליטיקאים משני הצדדים לפעול למען הסכם מדיני. במהלך המסע יוקם אוהל השלום הגדול בעולם בהשראת אוהל הגר ושרה בערבות ים המלח ובהשתתפות עשרות אלפי נשים יהודיות ופלסטיניות.

    במסע ייקחו חלק עשרות אלפי פעילות ותומכות מכל רחבי הארץ, אלפי נשים פלסטיניות, ח"כים, ראשי רשויות, אנשי רוח ותרבות ועוד. כמו כן, בימים אלה הולך ונרקם דגל השלום הגדול בעולם שעליו רקומים מסרי שלום ודו קיום ויונף במהלך המסע.

    המסע מהדהד את אירועי צעדת התקווה בהם השתתפו בשנה שעברה אלפי נשים וכלת פרס נובל לשלום ליימה גבואי מליבריה. הצעדה שבעקבותיה הוכפל מספר החברות בתנועה, סימנה את תחילת הפעילות הפרלמנטרית של התנועה ועליית מדרגה בפעילותה מול מקבלי ההחלטות. במהלך השנה הוקמה בכנסת ביוזמת התנועה "שדולת הנשים למען ביטחון ושלום", נכתב שיר שלום המושמע שוב ושוב בכל העולם ובהשראת צעדת התקווה נערכו צעדות נשים במדינות רבות. בין חברות התנועה – השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, הסופרת צרויה שלו, חברת הכנסת לשעבר אתי לבני, הזמרת והיוצרת יעל דקלבאום ושורה של נשים מרשימות אחרות.

    תנועת נשים עושות שלום הוקמה לפני שלוש שנים בעקבות מבצע "צוק איתן" וצמחה להיות תנועת השטח הגדולה בישראל. חברות בתנועה למעלה מ-24,000 נשים  מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים – אמהות לחיילים, דתיות, מתנחלות, חילוניות, ערביות, נשים ממשפחות שכולות, סטודנטיות, תושבות עוטף עזה ועוד. שותפות לה גם נשים רבות בצד הפלסטיני. התנועה פועלת ללא לאות בקרב קבוצות שונות בחברה הישראלית, בצפון ובדרום, בעיירות פיתוח דרך התנחלויות ועד ערים וקיבוצים במרכז הארץ.

    התנועה אינה תומכת בפיתרון מסוים או בתכנית שלום זו או אחרת אלא פועלת לקידום תמיכה ציבורית רחבה לסיום הסכסוך בהסכם מדיני. זאת, מתוך אמונה שנשים צריכות לקחת אחריות על עתיד ילדיהן ומתוך התפיסה ששילובן של נשים בתהליכי פיוס מגבירים את הסיכוי לשלום בר קיימא, בהתאם להחלטה 1325 של האו"ם.

    לו"ז אירועי המסע:

      24.9 – שדרות והנגב המערבי – טקס השקת אירועי המסע
      26.9 – האירוע המרכזי בדרום– בדימונה בהשתתפות ראש העיר
      3.10 – האירוע המרכזי בצפון– בנצרת
      6.10 – "הלביאות באות"-  בתל אביב

      8.10 – היום המרכזי

    הקמת "אוהל הגר ושרה"- בערבות ים המלח בהשתתפות אלפי נשים פלסטיניות וישראליות.
    בערב תערך עצרת המונית בירושלים

     9-10.10 – הקמת סוכת השלום בירושלים והשקת כנסת הנשים

    מסע השלום – לו"ז מלא


    להגיב
  • הראשון לשמו…

    הראשון בספטמבר.
    כמה משמעותי היה התאריך הזה בשבילי פעם…

    מתיישב בתשע וחצי בבוקר להעלות פוסט תחילת שנה. ברקע הילדים שלי (שמתחילים את השנה שלהם ביום ראשון) מרעישים ומבקשים שלל בקשות (אוכל, שתיה, סרט, מריבה).

    וואו, יש לי כ"כ הרבה מה לכתוב. על למה קוראים לזה "בית ספר" ולא "בית ילד" (וככה הילד במרכז ולא הספר) מצד אחד אבל גם כמה יוזמות מדהימות צצות להן כל הזמן. ואיך יכולהיות שהמציאות הטכנולוגית כ"כ התפתחה ועדיין ילדים יושבים ליד שולחנות מול מורה ולוח (ברוב בתי הספר) ומצד שני כמה דרכים שונות ללימוד קיימות. ועל התעשייה סביב תחילת השנה (הכול חדש) ועל היחס למורים והתשלום הזעום, על שר החינוך, על ההדתה ועוד…

    מתחיל לכתוב ומוחק.
    זה פשטני מדי…
    זה כמו שכתבתי בשנה שעברה…
    זה שיפוטי מדי…
    זה מתנשא…
    זה לא מקורי…

    כבר אחרי 10… חייב להעלות משהו. מתוסכל.
    "אולי תכתבי את?" אומר לגיל שמציעה לי שלל רעיונות. אבל שגרת הבית (והילדים) מעכבים גם את זה.

    הנה כבר 11…
    אולי סרטון?
    או פוסט (מקסים) של אחד החברים מהפייס?
    אולי פשוט שיר?
    או תמונה (ששווה 1,000 מילים)?

    חולפת לה עוד חצי שעה…
    טוב זהו. מעלה את זה.

    שנה מוצלחת לכולם!


    להגיב
  • בית ספר בינלאומי לפסיכולוגיה של הצ'אקרות – עם שי טובלי

    [נגה סיני-מולר]

    בוואטסאפ הכל כל כך נגיש הוא אמר. המרחק הפיזי בין פרדס חנה וברלין נעלם ברגע.
    כן, חייכתי, יש כל כך הרבה הבדלים ופערים בין המקום שממנו אני מדברת, בו באמצע יוני הכל אפור היום וקודר , לבין הזיעה הנוטפת אי שם קרוב לים.
    אבל ידעתי- לפרדס חנה יש מקום בלב שלעולם לא יחלוף. בשבילי היא ישראל, גם אחרי חמש שנים בברלין ועוד שנתיים שלוש לפני כן באיזורים אחרים, עבורי ישראל היא פרדס חנה ולכן אני אכתוב כאן – במושבה חופשית, כשארצה לחשוב על יקרים ללב שמדברים עברית וחיים בארץ של שמש. ואני מעלה בעיני רוחי אלפי רגעים מרגשים, אנשים יצירתיים, פתוחים, מתחככים, מתקהלים, דוגלים בחופש ומאמינים שאפשר וצריך ומותר. ומחייכת במין אנחה כזאת של זכרונות שהם כבר חלק ממני ואוחזים פיסת חיים בת עשר שנים בה השתלבו כל מימדי החיים (ממש לפי חוכמת הצ׳אקרות).

    בסתיו אני פותחת בית ספר אינטרנטי שמביא את פסיכולוגית הצ׳אקרות רק לישראלים, רק בעברית כאן מברלין. והוא באמת מתאים ואפשרי לכל מטפל דובר עברית בעולם אבל כשאני רוצה לספר עליו אני מתחילה כאן, בבית, במושבה חופשית. 

    קוראים לי נגה, אולי חלק מכירים. אני חוקרת את מסע החיים באופן מעורב ומלא להט כבר שנים רבות, מטפלת, מלמדת, לומדת ואוהבת יותר מכל עומק אמיתי. עומק של מערכות יחסים, עומק של ידע, מפגש ישיר, אוהב עם רב מימדותם של החיים ומורכבות החוויה האנושית.
    עבורי, הגילוי המסעיר ביותר של השנים האחרונות הוא דווקא במקום שנשמע לכולנו מוכר אבל צופן בתוכו עולם ומלואו- חיים מורכבים שלמים ומלאי אינטלגנציה – העולם של מערכת הצ׳אקרות.
    על צ׳אקרות בטוח שמעתם אבל אני לא בטוחה שהעלתם בדעתכם שלא מדובר במעגלים צבעוניים המטיבים לתקשר עם מנטרות מסוימות או עם סמלים אחרים מהמסורת היוגית אלא בשבעה מורים שישנו עבורכם את האופן בו אתם מבינים פסיכולוגיה, ריפוי, בריאות, מערכות יחסים, משמעות, חמלה, רוחניות, אינטילגנציה, ארציות, רגשות מחשבות וכל תופעה אנושית פנימית או חיצונית שאתם מכירים.

    למדתי שיטות טיפול רבות לאורך השנים, עבדתי שנים ארוכות עם הגוף ואז עם הנפש. אלפי פעמים ישבתי והקשבתי ותמכתי וחייכתי ודמעתי. אבל עם ההבנה של פסיכולוגיית הצ׳אקרות התמונה התבהרה והפכה להיות חדה, עשירה ואפקטיבית. הידע הזה שינה את מה שלא חשבתי שכבר אפשר לשנות ולכן אני כאן- מזמינה אתכם ללמוד ולהעביר הלאה למטופלים שלכם, לאהובים שלכם, לכל מי שמבקש שינוי והתפתחות בחיים .

    אנשים כמוני מוגדרים בפסיכולוגית הצ׳אקרות כבעלי מבנה ראשי של צ׳אקרת הגרון. חלק מהידע מכיל שיטת אבחון מעמיקה המשרטטת מבנה אישיות, פוטנציאל, נטיות וכישורים הבנוי מקומבינציה ספציפית של מפת הצ׳אקרות. טיפוסי צ׳אקרה חמישית מדברים הרבה ונאבקים לנסח ולתקשר. הם בנויים להוביל חזונות וחולמים על שינוי עולם. הרבה פעמים נמצא את עצמנו כמטפלים, כמורים, כיועצים כאלה שמעבירים הלאה ידע ומאמינים בלב שלם שיחד, אדם לאדם, לב ללב החברה כולה תשתנה. בחזון שאני רואה לנגד עיני ידע הוא מה שמשנה אותנו במיוחד אם הוא נוגע בשמיים ובארץ. ברוח ובאדמה כאחד.

    בבית הספר שיזמתי , מטפלים הלומדים את ידע הצ׳אקרות (מותר לך ללמוד גם אם אינך במקצועות הטיפול גם וכדאי בשביל עצמך. כן בשביל עצמך: )) לומדים לאבחן במהירות מה המבנה ומפת הצ׳אקרות של עצמם ושל מי שנמצא מולם. הם יכולים לבדוק מה המצב הנוכחי ומה הפוטנציאל הכללי של כל מבנה. לפי כך הם יכולים לתת המלצות והכוונות לאורח חיים, למערכות יחסים, למקצועות והתפתחות רוחנית. הם לומדים להכיר את שבעת הרמות של הצרכים הרגשיים של כל אדם, ואיך ניתן להביא למצב של שגשוג ואיזון. הם לומדים על חוסר איזונים בכל צ׳אקרה ומה ההיבטים הנלווים כולל הריאקציות האישיתיות. הם מקבלים מפתחות, תרגולים וכלים לעזור, לאזן, לעורר, וליצור מערכת פיזית-רגשית- מנטאלית ורוחית שמתפקדת כשלם ומביאה למימוש את הפוטנציאל הנפלא שגלום בכל אחד מאיתנו.

    כשהגעתי לברלין הופתעתי להבין עד כמה היא אינה עיר של ביחד… עד כמה כל ביקור אצל חבר דורש תכנון מראש. עד כמה אינטימיות אינה שם המשחק ועד כמה טריטוריה אישית היא אחת מאבני הבנין של כל תקשורת. כמי שבילתה זמן בקיבוצים, קהילות ומחוברת לתודעה שבטית, לקח לי המון זמן להבין שהעבר הינו לא בהכרח המציאות אותה אפגוש בארץ חדשה. נשמע אלמנטרי אבל לוקח זמן להפנים. חיפשתי תודעת קהילה ומצאתי אותה במקום לא צפוי:)

    מערכת הצ׳אקרות היא קהילה בה כל פרט הוא ייחודי וחולש על תחום אחר בהוויה שלנו ( בגוף ובנפש, במיינד וביכולת להתחבר לרוח.) כשמבינים את כל אחד מהשחקנים הפועלים מבינים גם איך ליצור אינטראקציה בריאה ביניהם כך שהן תפעלנה כקהילה אחת. כשזה קורה… החיים שלנו משתנים והופכים לבעלי משמעות, שלמות ויופי. 

    וזו רק טיפה בים. יש הרבה מה ללמוד בשבעת מסעות החיים כפי שהם משתקפים בצ׳אקרות.

    בית הספר הוא אינטרנטי – שזה אומר שאפשר להשתתף און-ליין או לצפות בוידאו המעולים של השיעורים מתי שתרצו.
    הוא מתחיל בסוף אוקטובר ונמשך תשעה חודשים, שש שעות בחודש – והוא מעניק תעודת הסמכה והרבה ידע מקצועי מעמיק שלא למדתם בשום מקום אחר.
    מלמד אותו שי טובלי שהוא מומחה בינלאומי לתחום והמפתח של כל השיטות שתפגשו בבית הספר.
    הוא מתאים לאנשים חושבים, שאוהבים ידע מקיף שמעלה שאלות ומספק פתרונות שלא חשבתם עליהם לבד.
    נהדר לתרפיסטים ומטפלים מכל סוג שמאמינים בשיטות אינטגרליות בין מדע רוח ונפש. וחשוב לציין, גם אם אתם מטפלים בשיטות אחרות, תוכלו לשלב כלים, הבנות ותרגולים בעבודה הנוכחית שלכם.

    ואתם יכולים לקרוא עליו יותר ואפילו להירשם – כאן >

    ואם אתם אוהבים לשמוע עוד אשמח לשוחח ולהסביר ולהכיר בעברית – פשוט השאירו לי הודעה בווצאפ או במייל, נקבע מועד מתאים ותקבלו ארבעים דקות מדיטצית צ׳אקרות או שיחת צ׳אקרות מתנה.

    נגה סיני   –   49-1573-1681740+ (מוזמנים לשלוח הודעה בווצאפ ואתקשר אליכם חזרה)

    מייל nogasini@gmail.com    |   אתר    |   פייסבוק


    להגיב
  • אמנים במושבה 2017: 23-25 במרץ

    מסורת זו מסורת!

    אירוע "אמנים במושבה" פרדס חנה כרכור חוגג 19 ואנחנו מזמינים אתכם להגיע ולהתארח במתחמים המרוכזים ברחבי המושבה הפסטורלית ובבתי האמנים, הפתוחים לקהל חובב אמנות ועיצוב.

    בפסטיבל ייקחו חלק מעל 100 אמנים מקומיים, כאשר ביניהם אמנים בעלי שם עולמי המציגים בגלריות מובילות בחו"ל.

    מה תוכלו למצוא במתחמים?

    * מתנות ייחודיות מעשי ידי האמנים שלנו, ממגוון תחומים: קרמיקה, ציור, פיסול, תכשיטנות, אמנות שימושית , נגרות, צילום, חפצי נוי, זכוכית, אופנה, צורפות ועוד .

    * מגוון סדנאות אמן, כגון: סדנת טאי דאי- צביעת בדים ובגדים, יסודות ציור פורטרט בצבע, מחזור תכשיטים, רישום לכל הרמות, ציור בועות סבון לילדים והורים, עיסת נייר לכל הגילאים, חימר למבוגרים וילדים ועוד.

    * פעילויות לכל המשפחה: תיפוף אפריקאי, הפעלת משחקי חשיבה (פתוחה במהלך יום שבת), שירה בציבור להורים וילדים, קבלת שבת, הופעות חיות ואטרקציות נוספות.

    * דוכני מזון מגוונים ואותנטיים

    *לראשונה: Art Night – בואו להנות במוקדי הפסטיבל עד 22:00 בלילה (ביום חמישי בלבד).


    שעות הפעילות:

    חמישי, 23.3.17- 10:00- 22:00

    שישי, 24.3.17- 10:00– 17:00

    שבת, 25.3.17- 10:00- 20:00 


    פרטים נוספים ומידע לגבי מיקום ושעות הפעילויות השונות בדף הפייסבוק של האירוע "אמנים במושבה פרדס חנה כרכור"

    פרטים מלאים על האירוע ורשימת האומנים המשתתפים ועוד ממש כאן >


    להגיב
  • יש לי מקום, בבית העגול

    [יסמין הלוי]

    – מה זה הבית העגול הזה? שמעתי עליו, הם לא קצת מעופפים שם?

    – שמעתי שהילדים שם לא לומדים…

    – היו להם מלא בעיות, לא?

    – אין חובה? אני לא מאמינה בחינוך בלי מסגרת ובלי גבולות.

    – מה כל כך מיוחד בבית העגול הזה? ואיפה זה בכלל?

    נתחיל עם העובדות: הבית העגול הוא מסגרת חינוכית דיאלוגית והוא נמצא בחדרה, מרחק כעשר דקות נסיעה מפרדס חנה. וכן, במשך השנים הבית העגול התמודד עם קשיים רבים מצד הרשויות, אבל צלח את כולם והשנה קיבל רישיון קבוע. כבר אין איום על קיומו. כיום לומדים בו כ-75 ילדים בני 5–12, יחד עם כעשרה אנשי צוות.

    מתקיימים בו שיעורים בשפה, אנגלית, חשבון, נגרות, אמנות, מוזיקה, טבע, קולנוע, צילום, ספורט, גינון… והילדים באים אליהם ולומדים מה שהם רוצים, מרצונם החופשי, ללא כפייה, ללא סנקציות. אבל מתחת לכל אלה הם לומדים לדבר, לשוחח, להסביר את עצמם, לבטא את עצמם, להגיד מה נעים להם ומה מציק להם, מה מפריע להם ומה עוזר להם. הם מדברים עם מבוגרים כאל שווים, והמבוגרים אינם מדברים אליהם מגבוה, ולעולם אינם משתמשים לרעה בכוחם. הם משוחחים עם הילדים האחרים כדי לפתור בעיות רגשיות וחברתיות ולימודיות. ולפעמים הם לומדים גם איך להשתעמם בלי להשתגע ולהטריף את הסביבה.

    בבית העגול יש חופש, יצירה ושמחה, ויש בו גם כאב וקושי, אלימות, מורכבות וקשיים, אבל הוא מאפשר לפגוש את כל אלה במרחב מכיל ומעמיק שאינו שופט ואינו מדיר. יש בו כללי התנהגות ברורים שכוללים חופש אישי והרבה התחשבות בזולת, אבל הילדים עצמם הם שקובעים את החוקים ומתחייבים אליהם בתהליך שהם מעורבים בו ולכן הוא חשוב להם. לכן הם שומרים על הכללים.

    זה ייתכן, אתם שואלים, במקום שאין בו עונשים ואיש אינו מכריח? ובכן כן. וזה קורה כי אנשי הצוות בבית העגול הם הכי רחוקים מלעופף. הם אנשים שאוהבים ילדים ואוהבים את השהייה במחיצתם, הם אוהבים לשחק ולהשתטות וללמוד, הם מנהיגים אבל הם לא פוחדים לתת לילדים להוביל. העבודה וההשראה של הצוות היא בתוך החיים עצמם, הם לא מבקשים להנחית ערכים מגבוה. הם אנשים שבכל רגע ורגע מצויים בנוכחות מלאה ובתשומת לב ופוקחים שבע עיניים על כל ילד וילד ועל ההתרחשות, ויודעים לשקף אותה בחיי היומיום. בבית העגול לא רק "מטפלים בבעיות" כשהן מתעוררות, אלא מבססים אווירה של אמון וביטחון. כשמתעוררים סכסוכים וקשיים הם הופכים לחומר גלם, לבסיס לדיאלוג, לדבר שאפשר לעבוד איתו. כך הם יוצרים, מעודדים, או שמא נכון יותר לומר שפשוט אינם מחבלים בערבות ההדדית, בחמלה, בסלחנות ובטוב הלב, בסקרנות ובשמחת חיים הטבעית של ילדינו.

    איך אני יודעת את כל זה? אני אמא בבית העגול כבר שבע שנים. רק אמא, לא אשת צוות ולא מתנדבת. אבל דרך הבית העגול הפכתי באופן חד-משמעי לאמא טובה יותר, וילדיי הפכו למורים טובים יותר: מדויקים להפליא בדרישות שלהם ובאופן שבו הם מביעים אותן, יצירתיים באלף דרכים, רגישים ועסוקים.

    ההרשמה לשנה הבאה בבית העגול נפתחה. אם אתם מחפשים מקום שבו הילד עומד במרכז ואינו "מנוהל", מקום שבו המסגרת היא רק האמצעי ולא המטרה, אתם מוזמנים ומוזמנות לבוא להתרשם, להכיר ולהרגיש.

    אתר אינטרנט >

    דף הפייסבוק >


    להגיב
  • שנה טובה ומטורללת

    כשהיינו בפורטוגל, תכננו לפתוח "Natural Learning Environment" – מקום מבוסס משחק ולימוד מתוך רצון וחיקוי/עבודה עם מבוגרים שחוקרים בלהט את מה שהם אוהבים.

    ומאז שחזרנו לארץ, שמנו את הילדים במקום שהרגיש לנו הכי דומה לזה, הבית העגול. אנחנו גרים בחדרה, ליד הקניון החדש, מרחק הליכה מבית הספר (שם שאף פעם לא היה ברור לי, מדוע זה אינו "בית ילד"…). מול הבית שלנו יש גן שעשועים, בו אנו נפגשים כל אחה"צ עם ילדים מכל השכונה. בשישי במיוחד מגיעים כולם: אתיופים ודתיים, מזרחיים ואשכנזים, ילדים על אופניים חשמליות ועל קורקינט שבור, אימהות עם כיסוי ראש ועם בקושי בגדים על הגוף. אבות כועסים וחייכנים, ולא מעט כלבים… יוצא לי לא פעם לחלוק ספסל עם אמא של ילד שמשחק עם ילדי, ואנחנו מדברים לא מעט על בתי הספר של הילדים, על שיטות לימוד והסתגלות. לא אכנס עכשיו לטוב או רע, לגישות ועונשים ושאר סיפורים מעוררי חלחלה. אבל כן למכנה משותף מפחיד שאני פוגש ממש ברוב השיחות. רטלין. סם בעייתי מאוד שכופים על כ"כ הרבה ילדים ("בלי זה הוא לא נכנס לבית הספר"), חלקם מכיתה א' (!). כי כשהמערכת מקולקלת, צריך ילדים זומבים שיתאימו את עצמם אליה.
    מעניין אם השלב הבא יהיה לקשור אותם לשולחנות בשלשלאות…

    מאחל לכולם שנה טובה באמת. במיוחד לילדים באשר הם. אל תקשיבו למורים אם זה משעמם. פרקו כל עול, רוצו, צעקו, השתוללו, אתם ילדים. אל תתנו למערכת ליישר אתכם, עקמו אותה. אל תאבדו את השמחה, היצירתיות והכשרון המדהים שלכם הזה, לחיות ברגע.
    ולמבוגרים – מאחל בדיוק את אותו הדבר…

    שנה טובה ומטורללת!


    להגיב
  • שבוע ויום – סרט חדש עם שי אביבי

    לפני שבועיים וכמה ימים ראיתי את הסרט "שבוע ויום", סרטו החדש והראשון באורך מלא של אסף פולונסקי. מבחינת העלילה היבשה כתוב על הסרט: "בתום השבעה על בנו, אייל אבוד. אין לו עם מי לדבר, אין לו עם מי לשחק פינג־פונג, והאורחים היחידים שנשארו הם זוג גורי חתולים שהתנחלו לו בחצר. אשתו, ויקי, לעומת זאת, מנסה לחזור לשגרה בכל מחיר. היא מאמינה שזו הדרך הטובה ביותר להתמודד עם האבל, ומצפה שאייל ינהג כמוה, בדיוק כפי שהם סיכמו. אבל התוכניות משתבשות כשאייל לוקח מההוספיס את המריחואנה הרפואית של בנו המנוח, מפתה את הבן של השכנים לבוא ולעזור לו לגלגל ג‘וינטים ויוצא איתו למסע התמודדות משל עצמו. במהלך היום שאחרי השבעה יגלו ויקי ואייל שהעולם לא עוצר עבור האבל של אף אחד, אבל הוא כן מספק דברים אחרים, שבשבילם שווה להמשיך ולחיות.".

    אבל הסרט הזה הוא הרבה מעבר.

    הוא עצוב ומצחיק,לעיתים בעת ובעונה אחת.
    הוא עמוק ורציני – ובמקביל מלא בסצינות קלילות, שעוזרות להשתחרר מהמועקה.
    הוא חי ופועם (בעיקר דרך דמותו של השכן) אך המוות והדיכאון נוכחים בו כל הזמן.
    הוא נוגע בנושאים לכאורה נדושים (עוד מישהו שמגלה מריחואנה בפעם הראשונה) ומציג גם סצינות מקוריות ופרועות (Air Guitar).
    הוא מבוים למשעי, ולעיתים קשה להאמין שזהו פיצ'ר ראשון של במאי צעיר – אבל פה ושם רואים את הבוסריות, שלא פוגעת כהוא זה בסרט.

    והוא בעיקר גורם לך להרגיש. להרגיש את כל מה שהגיבורים של הסרט לא מבטאים. אין בסרט כמעט דיבור על האובדן, אך אתה כצופה חש בזה. אין ביטוי ממשי של כאב, אך בכמה סצינות, ובמיוחד בסצינת ההספד, ממש כואב לך הלב. הוא אוחז ומרפה, נותן מרחב של נשימה ואז שוב לופת אותך בגרון.

    ויש בו גם שי אביבי אחד, שלא להאמין, אך זה לו תפקיד ראשי ראשון בסרט באורך מלא. והוא לוקח עליו משימה גדולה. להוביל את כל העלילה תוך כדי משחק מצומצם (במכוון). הוא נוגע לא נוגע, מתעמק בפרטים החשובים (כמו איך לגלגל ג'וינט כהלכה) ושוכח את החשובים באמת (לדאוג לחלקות קבר). והוא בעיקר משכנע שכואב לו והוא לא יכול להרגיש את זה. לצידו יבגניה דודינה הנפלאה (שכל סרט בו היא נוגעת מצליח) ותומר קאפון המצוין (ובתפקידי אורח שרון אלכסנדר ואורי גבריאל).

    והמוזיקה בסרט – כמה שהיא נפלאה. עוצמתית ומגוונת, צועקת ומלטפת, מחלחלת לה לכל המרחבים . משתלטת ומשחררת ומובילה את העלילה ממש כמו עוד דמות בסרט…

    * * *

    שאלתי את אסף הבמאי כמה שאלות:

    1. אין בסרט כמעט התעסקות בכאב מוחשי, אין כמעט דיבור על האובדן, כאילו יש מרחק ואפילו פחד להתעסק בזה. זה מכוון?
    כן, הדמויות במקום של הכחשה, מאוד כואבות. הזוג היה מוכן לזה. הכאב נוכח בכל פריים, לא מדברים עליו. המטרה שהקהל יחוש את הכאב.

    2. בכל הסרטים שלך חוזר המוטו של בדידות ולבדות.. (הערה: אסף ביים 3 סרטים קצרים לפני, "סמנאנג", "במיטה בעשר בלילה" ו"זיפר")
    גם בסרטים הקצרים וגם בסרט שביימתי בסדנה נושא הבדידות הוא מהותי. גם בסרט הם ביחד אבל בודדים. המקום הנוכחי הוא בדידות. הם ביחד אבל לבד. כולנו בודדים… כולם מחפשים חיבור… וכנראה שהנושא הזה באמת מעסיק אותי.

    3. איך התחושה לסיים פיצ'ר ראשון?
    התחושה מדהימה. כמו לידה ארוכה מאוד, עובד על הסרט 6 שנים ועשיתי דברים במקביל. עכשיו הילד סיים תיכון ויוצא החוצה. קצת רוצה להמשיך הלאה… הסרט היה בהרבה פסטיבלים וזכה בפרסים אבל המבחן האמיתי מתחיל עכשיו.

    4. כמה מילים על המוזיקה הנפלאה בסרט…
    הפסקול מורכב מכמה אלמנטים – השירים של תמר אפק. ידעתי מראש שאני צריך 2 שירים (לאייר גיטר ולניתוח) ונזכרתי בשיר של להקת קרוסלה – סטאר קווליטי – אני נורא אוהב את השיר! נברתי בעוד שירים שלה… שלחתי לה מייל וביקשתי אישור – זו פעם ראשונה שהיא מסכימה לתת שיר לסרט. בעריכה חזרתי לעוד שירים שלתמר. והם התלבשו בול. המוזיקה מולחנת ע"י רן בגנו (המלחין הקבוע שללהקת ורטיגו) – שאהב מאוד את השירים של תמר והצליח באומנות לכתוב מוזיקה מקורית שתשלב יחד.

    5. מה התוכניות הלאה?
    אני בשלבי כתיבה גם לארץ וגם לארה"ב (גר שם) – עובד על סרט באורך מלא שלא אני כתבתי ועלעוד כמהפרויקטים במקביל.

    וגם שי ענה בשמחה על חמש שאלות:

    1. תפקיד ראשי בסרט ראשון במסך הגדול – לא הימור לשחק בסרט ראשון של במאי צעיר לא מוכר?
    אני אוהב הימורים ואני אוהב אנשים צעירים…

    2. מה ההבדל המרכזי בין עבודה בטלוויזיה לעבודה בקולנוע?
    בטלוויזיה זה בדר"כ תסריט ומשחק ובקולנוע יש תוספת של שפה קולנועית. בטלוויזיה אין לה זמן לבוא לידי ביטוי. בנוסף, בקולנוע הכול מרוכז ומתומצת. הטלוויזיה דורשת עוד ועוד (עוד פרק, עוד עונה) ובקולנוע בשעה וחצי אתה צריך להביא עולם שלם ולספר סיפור מתחילתו ועד סופו.

    3.  המשחק שלך בסרט מרגיש לפעמים עצור, מצומצם… זה מכוון?
    המשחק והבימוי ביקש את האיפוק, ביקש את המעט שמחזיק הרבה. כמו שאמרתי בריאיון בעיתון המודלשלי היה ביל מארי ב"אבודים בטוקיו".

    4. לא פחדת למתג עצמך כדמות הגיבור האנטיפת? מתחבר לחלק מהדמויות שלך מהחמישייה… (שאלה שנשאלה אחרי שכשיצאתי מההקרנה בסינמטק בהרצליה, שמעתי מישהו אומר ש"שי שיחק את עצמו…")
    (מופתע) אני דווקא חושב שאני עושה פה משהו חדש, כי בדר"כ רוב התפקידים שלי היו יותר מוקצנים. ודווקא פה החדש הוא הצמצום – התפקיד הזה הוא הפוך מהמיתוג שלי. הפוך ממה שרגילים. בדר"כ אני יותר חייכן ומרצה בחיים שלי – אני מרגיש שזה חדש מכל הבחינות. אני לא עושה את תפקיד הפליזר ולא משהו מוקצן.

    5. ומה הלאה? יש עוד סרט בקנה?
    הסרט הבא כבר צולם! בפברואר האחרון. סרט של שבי גביזון. ואני נרגש לבאות.

    * * *

    הסרט יוצא לאקרנים ממש היום! (8.9) ומציג בסינמטק הרצליה ות"א וגם בחיפה.

    הנה הפרומו:


    להגיב
  • שירים שמעצימים ילדים! פרויקט ההדסטארט של דרור מצליח

    שלום לכולם,

    שמי דרור ואני מוסיקאי ואיש חינוך מפרדס חנה ואני מזמין אתכם לקחת חלק בהגשמת החלום שלי – הוצאת אלבום בכורה!

    למעלה מעשור שאני מופיע מול ילדים בכל הארץ ומקיים מפגשי מוסיקה בגנים ובתי ספר…סביר מאד שגם הילד\ה שלכם היו איתי בפעילות ועתה הגיע זמנו של האלבום הראשון לצאת לעולם…

    שירים שמעצימים ילדיםפרופיל 2

    כי אחרי שנים של עבודה רציפה עם דור ההמשך הבנתי דבר אחד: ילדים שמעצימים אותם גדלים להיות זקופי קומה, עצמאים ואוהבי אדם. הביטחון שלהם בעצמם ובדרכם פותח להם דלתות ולבבות באשר ייפנו…

    ליקטנו את השירים והטקסטים הטובים והאהובים ביותר, הוספנו עיבודים בכלי נגינה שונים מרחבי העולם (דיג'רידו, חלילים, קלימבה, בגלמה, נבל ועוד…) והתחלנו הקלטות כדי להפוך את החלום למציאות!

    לשמחתי אני פוגש יותר ויותר, מגילאי גן ועד ביה"ס יסודי, ילדים המכירים את שיריי ושרים בהתלהבות שירים שמעצימים אותם..

    באלבום יש מגוון שירים על עצמאות, שיתוף, חברות, ייחודיות, עלי העץ, חיות היער ועוד אלמנטים מהטבע שהופכים את ההאזנה לחוויה כלל משפחתית שלא נגמרת…

    אני גאה לארח מוסיקאים מוכשרים שתורמים מזמנם וכשרונם ליצירה הזו שיש בה טקסטים מעצימים רבים ולחנים שנולדו מתוך מפגשים עם עולמם של הילדים ושיהיה גם לנו ההורים מוסיקה שכיף לשמוע אותה שוב ושוב…

    הקלטה של מוסיקה המשלבת כלים אקוסטיים רבים מצריכה שעות אולפן רבות, עריכת סאונד, עיצוב העטיפה, חוברת שירים ועוד המון דברים שלא חושבים עליהם בכדי לתת לכם את התוצאה הטובה והמקצועית ביותר.

    זה הזמן של כולנו לתמוך בפרוייקט ולהיות שותפים בעשייה המבורכת הזאת!

    כי להעצים את ילדינו – זה בעצם להעצים את עצמנו…

    אני מזמין אתכם לקחת חלק ביצירה הזו ולבחור את אחת התשורות השונות… רכישת הדיסק, רכישת כלי נגינה איכותי, ערכה להכנת כלים ממוחזרים עם הילדים בבית ואפילו להזמין לעצמכם טיפול בצלילים או פעילות מוסיקה סוחפת לכל המשפחה (מעולה למקום העבודה שלכם – ככה יזכרו אתכם רק לטובה).

    יחד נוכל להשלים את הפרוייקט ולהגשים חלום!

    לדף הפרויקט בהדסטארט >


    להגיב
  • הסוד לחיים בריאים ומאושרים

    עושר? פרסום? עבודה קשה? כוסית קטנה של וודקה?…

    האם אלו הדברים שעושים אותנו מאושרים?

    או שדווקא משהו אחר?

    במחקר הגדול והמקיך שנעשה אי פעם (מעל 78 שנה ועדיין ממשיך) התקבלה תשובה ברורה.


    להגיב
  • מהדורה שניה לקלפי רומי – דת האהבה

    שלום אנשי פרדס חנה והסביבה.

    אני שמחה לספר שאני עומדת להוציא מהדורה נוספת לקלפי הרומי שיצרתי לפני חמש שנים – דת האהבה.

    קצת היסטוריה

    לפני יותר מחמש שנים, מתוך אהבה בוערת למשורר הסופי ג'לאל-א-דין רומי, יצרתי מופע בשיתוף זמר ומוזיקאי מדהים בשם נתנאל גולדברג . למופע קוראים "בואו באשר תהיו" – מסע אל רוחו והוויתו של ג'לאל-א-דין רומי

    אני יודעת שכאן באזור פרדס חנה (ולא רק) רבים מכירים את נתנאל גולדברג, המוזיקאי\זמר שקורע לבבות בקולו המלאכי, ואני יודעת שרבים מכירים וראו את מופע הרומי שלנו, "בואו באשר תהיו", הופיע פעמים רבות גם בראגה  (ז"ל) וגם בתיאטרון הידית. למי שלא מכיר את ג'לאל-א-דין רומי, אומר בקצרה שהוא משורר סופי מן המאה ה-13, שהתפרסם ברחבי העולם המערבי המודרני, כי הוא פשוט מדהים, חודר ופותח לבבות במילותיו המספרות את כל צבעי האהבה.

    בזמנו, כחלק מן המופע יצרתי חפיסת קלפים, כל קלף שיר או חלק משיר של רומי.  את החפיסה הראשונה הדפסתי בהדפסה דיגיטלית, עם גרפיקה בסיסית ומאוד לא מקצועית. לא הייתה לי שום כוונה להוציא אותם בצורה מסחרית. אבל אנשים החלו לבקש אותם. לא היה לי כסף אך הלב בער, לקחתי הלוואה מהבנק וקפצתי למים. פעמה בי התחושה שהעולם מבקש את הקלפים הללו, שהם חייבים לצאת, כמו תינוק שאין לו ברירה אלא להידחף החוצה בבוא העת. וכך הוצאתי את אלף החפיסות הראשונות. והנה, לאחר שעברו כמעט חמש שנים, הקלפים כבר נמצאים בכל קצוות תבל, מניו זילנד ועד פרו. עשרות סיפורים כבר שמעתי על איך קלף כזה או אחר יצא בדיוק כשכך וכך…. וכמה הקלף העצים, הרגיע, נתן כוח, תקווה, בהירות ועוד ועוד.

    לצפייה בכל הקלפים, אפשר לבקר באתר שלי >

    והנה הקלפים כמעט אזלו ויצרתי סרטון המספר את סיפורם ומראה חלקים מן המופע "בואו באשר תהיו" שהווה את ההשראה לקלפים. אודה לכם מעומק לבי אם תצפו, תכנסו לפרוייקט ההדסטארט ותבחרו באחת מן האפשרויות הרבות בכדי לתמוך. בכל מקרה קלפי רומי הם תמיד מתנה נפלאה לכל אירוע או מצב. מוזמנים להזמין קלפים לכל אותם אנשים שאין להם עדיין אבל ברור לכם שזה יעשה להם טוב (ואולי זה בכלל אתם), לכל מי שתרצו לקנות לו או לה מתנה יום אחד.

    מודה מעומק לבי לכל מי שחולק אתי את אהבתי שהיא בסופו של דבר האהבה… לאהבה.

    אלהיה אייל מור

    לתמיכה בפרוייקט >


    להגיב
  • קליפ לשיר גלי ייסורים – אורית נהרי

    אני אורית נהרי, מוסיקאית יוצרת, ואני רוצה ליצור קליפ לשיר "גלי ייסורים" מתוך אלבום הבכורה שלי שיצא השנה.

    מטרתי לקדם, בעזרת הקליפ והשיר מודעות לדיכאון ולעמותת ער"ן.

    בעקבות נסיון אישי שלי עם אפיזודת דיכאון, ועבודה עם הסובלים מדיכאון, הגעתי למסקנה שיש צורך בהעלאת המודעות לדיכאון מהסיבה שלמרות השכיחות הגדולה, הסובלים מדיכאון מתביישים לספר על חוויותיהם, מה שמעצים את תחושת ה"לבד" שלהם, ולעיתים זה מה שמונע ממנו מלגשת לעזרה המתאימה.

    מאותו מקום רגשי כתבתי את השיר "גלי ייסורים" שאותו הקלטתי באלבום הבכורה. כשעמדתי ליצור קליפ לשיר, לקחתי החלטה לתת לו ערך מוסף. פניתי לד"ר שירי דניאלס מעמותת ער"ן וביקשתי לקדם את המודעות לדיכאון ולעמותת ער"ן הנותנת לסובלים מכך פתרונות זמינים.

    יצרתי עמוד באתר תמיכת המונים "הד סטארט" ומי שמעוניין לתמוך בנושא, מוזמן לרכוש אלבום/ כרטיסים להופעה ועוד… ובכך לתמוך.
    כל הכסף שנגייס ישמש אותנו לקליפ לשיר, שישמש גם לצורכי הסברה והעלאת המודעות לדיכאון.

    כבר בתהליך הגיוס עצמו נחשפתי לסיפורים מרגשים ואנשים אשר עמם שוחחתי פתחו את ליבם ושיתפו את חוויותיהם כסובלים מדיכאון או תומכים באותם סובלים.

    את הקליפ נקרין בהופעה חגיגית בבית היוצר בנמל תל אביב ב-16.3 – הופעה שניתן לרכוש אליה כרטיסים דרך ההד סטארט.

    הקליפ הקודם שיצרתי לשיר "זמן מרפה" באנימציה קלאסית, גרף שבחים רבים ואף היה מועמד לפרס בפסטיבל אסיף בסנימטק ת"א.

    בברכת שבוע נפלא!

    אורית.

    לתמיכה בפרוייקט – לחצו כאן


    להגיב
  • שידורי החללית מהירקון שבעים

    [רנן מוסינזון]

    חללית

    שידורי החללית עושים פה ניסויים.

    חללית נקודה טיוי. אל תגלו עוד לאף אחד, אבל אנחנו משדרים כבר עשרים וארבע שבע דברים די מדהימים.
    בבוקר יש תוכניות בוקר ובלילה תוכניות לילה ובאמצע מלא הפתעות, הרבה מצחיקות וחלק חשוב וכל הזמן יפה, יפה, ונעים כמו מאפה.

    למשל תוכנית הספורט אלגנט של אוריאל דסקל שמשודרת בשידור חי בימי חמישי שלוש היא גם מין סוג כזה של הנאה משולבת של אתסטיקה ותבונה, צחוק ודמע, יזע ומאוורר שעושה רעש בהקלטה, אבל מחמם את הלב שגם ככה הוא חם כי מזרח תיכון פה, בכלזאת.

    ואפרופו, אז גם כאפות ביום שני בעשר זה מאוד כדאי לראות, את ירון ודניאל עצים עצות, באמת אנחנו מאוד ממליצות, ואילנות גבוהים מה יש לדבר, זאת סדרת הדגל של הערוץ כי זה ערוץ של תרבות וידע והם, הם כנופייה של תרבות וידע נו מה.

    יש אילן גבוה של קולנוע ושל ספרות ואמנות ומוזיקה עם קובי אור שהוא מספר אחת לפחות ותיאטרון עם בוריס ינטין ומישה טפלציקי שהקימו את תיאטרון מלניקי שברוסית זה קטן כמו שבולשוי זה גדול. סתם דוגמא.

    ובימי ראשון מעכשיו יש גם את עמית איצקר ויואב טל שעושים תוכנית מצחיקה שבא לבכות והלהיט הגדול, חמישי בחמש, ניר גונטז', זה מהשיחת טלפון בהארץ, סוגר שבוע, כל פעם, עם אדם מרתקת אחר!

    אז תבואו לראות, כן?

    הנה כאן >

    "</p


    להגיב
  • איפור אמנותי – True Colors – עלמה קדמי

    שלום, אני עלמה קדמי, מאפרת אומנותית וציירת גוף מקצועית.

    IMG_4251הגעתי מהעיר אל הכפר עם מזוודת צבעי הקסם שלי איתם אני בוראת יצירות חד פעמיות כל פעם מחדש.

    אני מאמינה שכל אדם יש לו ייחוד משלו, אף פעם הציורים שלי לא דומים אחד לשני…

    חיפשתם אטרקציה מיוחדת לאירוע שלכם שתתאים לכל הגילאים?
    ימי הולדת, מסיבות ריקודים, מסיבות אולטרה, חתונות, ימי כיף, מסיבות חברה, חגים…
    יוצר עניין, חוייה אומנותית משותפת, כיף, שמחה ויצירתיות.

    וגם ציורי הריון: נישה עיקרית בה אני מתמחה שגם בשבילי וגם בשביל המצוירות זהו מסע מרגש של חיבור בין המשפחה, אל עצמן ואל העובר… ותמיד מדהים לראות איך העובר משתף פעולה ומגיב למכחולים על הבטן.

    בעזרת מצלמה איכותית אני מתעדת את היצירה הסופית והנשים מקבלות תמונות שיזכירו להן את התקופה הקסומה של ההריון.

    למה אני מתחייבת בתהליך?
    ♥ צילומים מקצועיים בבית או בטבע.
    ♥ צבעים איכותיים שמיועדים אך ורק לעור הגוף ולא יוצרים שום נזק.
    ♥ הצבעים נשטפים במהירות במים וסבון.
    ♥ יצירת חזון משותף ליצירה האישית שלך
    ♥ הסכם משותף בינינו לגבי פירסום תמונות בפייסבוק.
    ♥ מחיר שפוי והגיוני לכל הטוב הזה.

    ממליצה לקבוע מראש וליצור קשר ♥

    עלמה קדמי – 0546912006    |   מייל    |    דף עסקי בפייס    |    פרופיל עסקי בפייס


    להגיב
  • מגש הכסף

    בשנתיים האחרונות לפני שעזבתי את הארץ זעקתי תחת כל עץ רענן על השחיתות שמציפה את ישראל מכל פינה. השתתפתי בהפגנות ועזרתי להקים את "אנו" (ארגון להעצמת האזרח ותמיכה במאבקים) – וגם כתבתי כאן לא אחת על השיטה ואיך עובדים על כולנו בעיניים (אם מישהו עדיין לו יודע למה ביל קלינטון הגיע לנאום בעצרת של רבין… קלינטון הוא לוביסט של נובל אנרג'י שבא לטפל בנייני הגז, אבל טוב שכולם יחשבו שבא במיוחד לעצרת) – וממש ברגעים האלו שאני כותב, ביבי, כחלון ודרעי משלימים את השוד הגדול בתולדות מדינת ישראל – על אפנו וחמתנו…

    מזמין אתכם לפנות לכם 3 שעות ולהיות מוכנים להתמלא בזעם – ולנתב אותו אח"כ לאפיקים הנכונים (אני יוצא לסדר את הקומפוסט…)

    ———————-

    פרק ראשון – השליחות של גיא רולניק

    גיא רולניק, מפרשני הכלכלה הבכירים והמשפיעים בישראל, יוצא לברר למה ישראל הולכת ומתרחקת מהעולם בכל המדדים הכלכליים החשובים. איך נוצר כאן משק פרטי מהריכוזיים בעולם, משק ציבורי מנופח ולא יעיל, מערכת ביטחון שמתנהגת כקבוצת אינטרסים ותקשורת שמשרתת את מוקדי הכוח ולא את הציבור:

    *****

    פרק שני – ירון זליכה שומר על הקופה 

    פרופ' ירון זליכה עזב את משרד האוצר כשהוא מצולק ממאבקים בשחיתות בצמרת המדינה. הוא הפך לאחד המבקרים החריפים של המדיניות הכלכלית בישראל – שמעשירה את בעלי ההון על חשבון העובדים, במשק שאין בו תחרות, שאוצרות הטבע שלו הופקרו בידיים פרטיות ושגדל בו דור אבוד של ישראלים שיכול רק לחלום על דירה משלו.

    הנה הלינק לאחר שהפרק הוסר בהוראה מגבוה! צפו כאן >

    *****

    פרק שלישי – דני גוטווין ושודדי מדינת הרווחה

    למה ישראל מידרדרת כבר שנים במדדי אי השוויון והעוני? ההיסטוריון פרופ' דני גוטווין, מציע גרסה אלטרנטיבית, מפתיעה ומאתגרת להיסטוריה הכלכלית של ישראל. איך אימצו הימין והשמאל את השקפת העולם הניאו ליברלית ויצאו יחד לפרק את מדינת הרווחה הישראלית.

    הנה הלינק לאחר שהפרק הוסר בהוראה מגבוה! צפו כאן >


    להגיב
  • סליחה

    סליחה / מתי כספי
    מילים: אהוד מנור    לחן: מתי כספי

    לא יודע מה לומר
    לא רציתי להכאיב.
    את היום שכבר נגמר
    אין לי דרך להשיב.
    הסירי כעס מליבך
    ונסי למחול
    אל תכי ילד בקרבך
    הוא שלך למרות הכל.

    גם ההבטחה,
    גם כוחה,
    גם רוחה,
    לו היית את כף ידך
    על צוארי מניחה,
    לא הייתי עוד מתבייש
    שביקשתי סליחה.

    איש חכם היה נשמר
    ויודע שתלכי.
    איש טיפש עם לקח מר
    מקווה שתסלחי.
    זכרי לי חסד נעורי
    את אמונתי
    כאן מולך מוטלים שברי,
    בואי ואחי אותי.

    את ההבטחה,
    את כוחה,
    את רוחה.
    לו היית את כף ידך
    על צווארי מניחה
    לא הייתי עוד מתבייש
    שביקשתי סליחה.

    לא יודע מה לומר
    לא רציתי להכאיב
    את היום שכבר נגמר
    אין לי דרך להשיב.


    להגיב
  • שנה טובה

    שנה טובה ומאושרת


    להגיב
  • שנה אחרי… רובין וויליאמס

    אני לא יודע מתי התאהבתי בו לגמרי, אם זה היה ב"Dead Poet Society" כשהיה המורה שתמיד רציתי, ב"Good Morning Vietnam" כשהפך סרט עם נושא עצוב לכל-כך חי ושמח או כג'יני המוטרף ב-Alladin… הוא היה בשבילי ההגדרה של קומיקאי, איש מצחיק בכל רמ"ח איבריו והשראה לכ"כ הרבה קומיקאים אחריו.

    לא הייתי מופתע כששמעתי על הדרך בה סיים את חייו (תמיד היתה בו גם קצת עצבות), אבל מאז אני בעיקר מתגעגע…

    קחו לכם שעה וחצי, ושבו וראו אותו ב"סטודיו למשחק" הנפלא. אלו יהיו השעה וחצי הכי טובות שלכם השבוע:


    להגיב
  • אל תעצרו – זה שוד!

    יושב כבר שעה מול המחשב וחושב איך להתחיל פוסט בנושא שממלא אותי כ"כ הרבה זעם, מבלי לבטא אותו.

    נזכר איך לפני שנתיים, יחד עם אורלי ואורי ודרור וטלי, הייתי כמה מטרים מיתיר, בזמן שעצרו אותו בהפגנה ליד הבית של תשובה. הפגנו אז על אי צדק וגזל הרבה יותר קטנים ממה שקורה עכשיו

    אז אם מישהו לא יודע, מתחת לאף, מאחורי הקלעים של מירי רגב ואיראן ושאר ירקות
    ממש בקרוב עומד להיחתם כאן הסכם על השוד הגדול בתולדות המדינה.
    (והוא הוא הסיבה המרכזית לבחירות האחרונות)

    מידע מפורט על השוד תוכלו למצוא בפוסט המצוין הזה של אורי בן-דב.

    ההפגנה במוצ"ש כולם, אבל כולם, חייבים ללכת אליה

    גז4

     

    מי שרוצה להישאר מעודכן בנושא, ממליץ מאוד לעקוב אחרי הדף של: צדק חברתי – חדר המצב

    פסיפס של מידע בתמונות – לחצו על כל תמונה ללינק מעניין על שוד הגז

    גז9   גז6גז5 גז 6גז3גז2גז 6

    [בתמונת הנושא של הפוסט, המגפיים של אורלי בר-לב, חברה יקרה ופעילה חברתית מופלאה]


    להגיב
  • היסטוריה גדולה, בקטנה # 3 – המגנה כרטא

    (לפני 800 שנה ו-3 ימים…)

    היום לפני 800 שנה נחתם אחד המסמכים החשובים ביותר בהיסטוריה האנגלו-אמריקנית (וייתכן שאף העולמית).
    היה זה יום קיץ של שנת 1215, באחו הידוע בשם רונימד (Runnymede) על גדות נהר התמזה, המלך ג'ון המובס נאלץ לחתום על הסכם כניעה שחיבר הארכיבישוף של קאנטברי תחת עינם הפקוחה של הברונים המנצחים. שנתיים אחר-כך זכה המסמך לשמו, המגנה כרטא (הצ'רטר הגדול בלטינית)
    לאחר שנים של שלטון עריץ וכושל, הרימה האצולה הגבוהה של אנגליה את נס המרד וצרה על לונדון, מקום מושבו של המלך. הסכם הכניעה שנוסח מנה במעל ל-60 סעיפים שורת ויתורים והתחייבויות שהמלך הבטיח לקיים. ביניהם היו ההגנה על הכנסייה האנגלית, איסור על כליאה וענישה של אנשים חופשיים (אחוז בודד מהאוכלוסייה המדיאבלית) אלא בגזר דין של חבר-עמיתים ותחת חוקי המדינה, והגבלה על מיסוי – כאשר סוגים מסוימים של מיסוי הצריכו הסכמה של הברונים המשלמים.
    מראשיתו היה ההסכם כישלון. המלך העקשן לא התכוון לעמוד בהתחייבויותיו וביטל אותו ברגע שהרגיש שהמצב נוטה לטובתו שוב (כחודשיים לאחר החתימה). היה זה נכדו של ג'ון שאימץ סופית את המסמך והפך אותו לחלק מספר החוקים האנגלי.
    כמעט ארבע מאות שנה עברו והמגנה כרטא נשכחה מלב מרבית נתיני הממלכה. הכל השתנה כשמלך אחר, ג'ימס השישי מסקוטלנד, זכה בכתר האנגלי לאחר מות דודניתו, המלכה אליזבת, שהשאירה את הממלכה ללא יורשים. בעודו חוצה את הגבול, קיבל המלך דיווחים על תפיסתו של רוצח סדרתי שהטיל אימה על מחוז אנגלי, וג'ימס – לא אדם של דקויות חוקיות, הורה מיד על הוצאתו להורג. כאשר הגיעה הידיעה לאוזניו של סיר אדמונד קוק, המשפטן האנגלי החשוב ביותר באותה תקופה, הוא תקף את המלך במילים קשות וטען שנעשה עוול לנאשם שלא זכה למשפט צדק.
    הפחד מהשאיפות האבסולוטיות של ג'ימס הובילו את סיר קוק להעמיד כנגד המלך החדש את חוקיה העתיקים של הממלכה, ובראשם את המגנה כרטא כמסמך יסוד המגן על זכויותיהם העתיקות של נתיני הממלכה כנגד עריצות שלטונית. וכך החל "הגילוי מחדש" של הסכם הכניעה המדיאבלי בין המלך והאצולה המורדת שלו.
    בסיטואציה היסטורית שונה לחלוטין (המאות ה-17 וה-18), הפך הצ'רטר למסמך יסוד של זכויות וחירויות בסיסיות. עם השנים הוא אומץ על ידי המהפכנים האמריקנים (כמו שאומץ על ידי אנגלים במאה ה-17) אשר ראו בו בסיס להליך משפטי תקין, הצדקה לדרישתם למיסוי בהסכמה, ובכלל – כהוכחה נוספת על כך שהמהות של להיות נתין אנגלי/אזרח אמריקני טוב טמונה בהיותך אדם עצמאי, שלא מפחד להסתבך עם אף מלך כשהוא מנסה לגזול לך את החירות.

    ——————————————————————————————————

    הפוסט מתוך דף האינטרנט הקסום "היסטוריה גדולה, בקטנה" עליו תוכלו לקרוא כאן


    להגיב
Close