וידאו

  • קורא למוזיקה: טורשיר # 18

    [הטורשיר השבעה עשר: Formidable / Stromae]

     

    זוהר ארגוב (או בכינויו "הזמיר") נחשב לאחד מגודלי הזמר המזרחי ולפורץ דרך בתחום, כשהביא את סגנון המוזיקה הזה למיינסטרים. במקביל הוא התמכר לסמים ונאשם בפרשיית אונס. היה זמר חתונות ומועדונים מצליח, עד שביצע את השיר הזה בפסטיבל הזמר ב-1982…

    ***

    השיר השמונה עשר של "קורא למוזיקה".

    הפרח בגני / זוהר ארגוב

    אולי אחד השירים הכי מזוהים עם זוהר ארגוב ועם המוזיקה המזרחית. מילות השיר נכתבו ע"י אביהו מדינה ויועדו במקור לשימי תבורי, ולאחר שבחר לא לבצע אותו – ביצע אותו זוהר ארגוב,  and the rest is history…

    "את עולמי עם שחר את לי כל היום
    את עולמי בלילה את החלום
    את בדמי ברוחי ולבבי
    את הניחוח המתוק הפרח בגני…"

     

    הפרח בגני / זוהר ארגוב

    מיום אביב בהיר וצח אותך אני זוכר
    וכבר מאז היטב ידעתי שלא אוותר
    כי לי היית בבת עיני בכל יום וכל ליל
    היית לי כמלאך האל מתוך הערפל.

    רציתי לבקש ידך רציתי לך לומר
    סוד אהבה שבלבבי שמור מכל משמר
    רציתי לך לומר אהבתי אהבתי ונגמר
    אך לא העזתי גם כשהיה כבר מאוחר.

    את עולמי עם שחר את לי כל היום
    את עולמי בלילה את החלום
    את בדמי ברוחי ולבבי
    את הניחוח המתוק הפרח בגני.

    מאז הלכת יומי קודר ארוך ומשעמם
    לשוא רוצה אני לשכוח ולהתעלם
    חזרי מהר כי בלעדייך עולמי שומם
    נדמו מיתרי קולי וכינורי דומם.

    את עולמי…


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 17

    [הטורשיר השישה עשר: It's the end of the world as we know it / REM]

     

    סטרומאה (או בשמו המקורי פול ואן-האבר) הוא זמר בלגי, מוצאו מרואנדה (שם נספה אביו ברצח העם). שם הבמה שלו סטרומאה הוא משחק מילים לשם "מאסטרו" בצרפתית. לסטראומה יש גם לייבל בגדים ייחודי על שמו. בימים אלו עובד על שיתוף פעולה עם קולדפליי.

    ***

    השיר השבעה עשר של "קורא למוזיקה".

    Formidable / Stromae

    השיר "נפלא" יצא בשנת 2013 והפך את סטראומה לכוכב כמעט בן לילה (יחד עם עוד שני להיטים "Tous Les Mêmes" ו""Papaoutai"). סטראומה מסתובב כאילו שיכור ברחובות בריסל וממש זועק את נפשו בשיר הזה. לא צריך להבין צרפתית כדי להתרגש…

    "נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים…"

     

    נפלא / סטרומאה

    נפלא, נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים
    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים

    היי מותק, אופס, גברתי
    אני לא רוצה להתחיל איתך,
    אני מבטיח לך, אני נשבע
    אני רווק, מאז אתמול, לעזאזל
    אני עקר, וזו לא… היי, תחזרי!
    רק לחמש דקות, לא העלבתי אותך
    אני מנומס, מכבד, ולגמרי עצבני
    את לא תרצי לדבר עם בחור כמוני
    אם רק היית רואה אותי אתמול

    הייתי נפלא, נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי
    אנחנו היינו נפלאים
    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים

    תסתכל עליך, בוחן את עצמך
    אתה חושב שאתה לוהט רק כי התחתנת
    אבל זו רק טבעת אחי, אל תיסחף
    היא הולכת לזרוק אותך, כמו שהן תמיד עושות
    ומה לגבי הבחורה האחרת, הזכרת אותה?
    אם תרצה אספר לאשתך, ואז זה יסתדר
    והילד גם, אם יש לך אחד
    רגע, בן 3, בן 7
    ואז תראה אם זה נפלא

    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים
    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים

    היי, ילדה קטנה
    סליחה, ילד
    אתה יודע שבחיים, אין בחורים רעים,אין בחורים טובים
    אם אמא מעצבנת, זה כי היא מפחדת להפוך לסבתא
    אם אבא בוגד באמא, זה כי היא מזדקנת
    למה אתה כולך אדום בפנים?
    תחזור לפה ילד
    ומה נסגר עם כולכם? מסתכלים עליי כאילו אני קוף
    נכון, כולכם קדושים, חבורה של קופים
    תנו לי קוף תינוק, הוא יהיה נפלא

    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים
    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים


    להגיב
  • הבית העגול פותח את ההרשמה לשנת הלימודים הבאה

     

    מה תפקידו של בית הספר כיום וחינוך בכלל?
    בעבר הרחוק תפקיד הורה היה ברור יותר ואולי אף פשוט יותר מהיום. ההורה היה חי את חייו והילד לקח חלק בחייו דרך צפייה והשתתפות ככל הניתן. ככל שהילד התבגר ומיומנויותיו השתכללו, הוא השתלב יותר ויותר בעולם המבוגרים עד לכדי לקיחת חלק פעיל ושווה זכויות וחובות בקהילה. הלמידה היתה אינטגרלית כחלק מהחיים בשבט או בכפר. כך גם הילד רכש את המיומנויות הנדרשות עבורו כדי לשגשג כבוגר.

    ומה היום?
    ב-150 השנים האחרונות חינוך שמוסדר על ידי המדינה ומבוצע על ידי בעלי מקצוע – מורים – במסגרת יעודית הפך לקונבנציה. מטרת חינוך זה מימיו הראשונים היתה להכשיר את הילדים לעתיד. לצורך כך הוא מעניק לילדים מיומנויות וידע שבאופן מסורתי אמורים לסלול את דרכו של הילד לעתיד בטוח.
    עד כמה כיום אנו יכולים ואמורים "להכשיר" את ילדינו לעולם העתיד? האם גם היום תפקידנו כהורים ומחנכים הוא להכין את ילדינו לבגרות ואם כן כיצד עושים זאת בעולם בו קצב השינויים הולך וגדל מרגע לרגע וחוסר הוודאות לגבי כיצד תיראה האנושות הולך וגדל? לאף אחד אין מושג איך תיראה האנושות בעוד 10 או 20 שנה, מהן המיומנויות ואיזה ידע יצטרכו הדורות הבאים לשכלל. אז אם כך, מה תפקידנו בעידן זה של חוסר וודאות כלפי הילדים שלנו?

    ועל כך עונה דן לסרי:

    "אני נוהג לומר, כדי לסבר את האוזן, שהדרך הטובה ביותר לתמוך בחיים משמעותיים של בן השלושים, היא לאפשר לילד לחיות את חיי בן השבע שלו באופן משמעותי. ואני באמת חושב שזה נכון, שגם בדיעבד, חיי עומק בהווה תורמים לחיי עומק בעתיד, אבל האמת היותר אמיתית היא שלא אכפת לי. לא מעניין אותי מה הם יהיו כשהם יהיו בני שלושים וכיצד הכנתי או לא הכנתי אותם לעתיד הזה. אינני מבין בעתיד, ויש לי חשד שגם אחרים לא ממש מבינים בו. כל מה שמעניין אותי הוא שכעת הם ימצאו את הדרך ללבם, שכעת הם יהיו נאמנים לעצמיותם, שכעת הם יגלו את האפשרות של קשר עמוק עם מה שמעבר, שכעת יהיו חיים".

     

    הבית העגול הוא שמורת טבע חינוכית, בית חינוך הפועל ברוח דיאלוגית חופשית המאפשרת לילדים להיות מי שהם. אנו רואים את הילד (והמבוגר) כאדם שלם אשר נועד ויכול לערוך בחירות חברתיות ולימודיות בהתאם לאישיותו, לקצב שלו ולצרכיו העמוקים.
    לכן יש בבית העגול דגש מיוחד על תקשורת אישית, קרובה ופתוחה: אנשי הצוות מלווים כל ילד מקרוב ועוזרים לו בסבלנות ובאהבה להכיר את עצמו ולכוון את בחירותיו.

    לילדים בבית הספר יש עצמאות מלאה בבחירת סדר היום ותחומי הלימוד שלהם תוך שהם מלווים בחונכות מכילה, מעצימה ומפתחת מצד הצוות, בכל דרך בה הם בוחרים. לילדים יש את החופש להיות מי שהם, לבטא את עצמם, להתנסות וללמוד מתוך עניין פנימי.

    בשבועות הקרובים אנו מבצעים תהליכי הכרות והרשמה לשנת הלימודים הבאה (תשפ"א) לילדים העולים לכיתה א' וכן למספר מקומות בכיתות ב'-ט'.
    אנו מזמינים כל מי שמאמין בדרכנו או שסקרן לשמוע עוד על הדרך שלנו, להכנס לאתר (www.bait-agol.com)  ולהצטרף לאחד מערבי ההכרות הקרובים  (לפי הנחיות משרד בריאות ככל הנראה בתקופה הקרובה ייערכו בזום).

    להרשמה >


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 15

    [הטורשיר הארבעה עשר: Different Pulses / Asaf Avidan]

     

    להקת רוקפור (RockFour) פעילה מעל 30 שנה! (משנת 88). מנגנת רוק עם גוון פסיכדילי תוך שימוש בכלים ושיטות הקלטה של פעם (כמו מלוטרון). הלהקה הראשונה ששרה והופיעה באנגלית. מושפעת מקינג קרימסון, פינק פלויד ורדיו הד. בתחילת שנות ה-2000 זכתה הלהקה בתחרות קאברים עולמית לשיר "Arnold Lane" של פינק פלויד, בבחירה ישירה של דיויד גילמור, ריצ'רד וויט ודיויד בואי (!!) וזכתה ליום הקלטות באולפן המפורסם "אבי רואד".

    ***

    השיר החמישה עשר של "קורא למוזיקה".

    הכעס / רוקפור

    מתוך אלבומם הראשון "רשת פרפרים", שיר נפלא שאת מילותיו כתבה טל גורדון. שיר על גבר שנפרד מזוגתו, אבל עדיין בוער מבפנים.
    "הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל
    בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר…"

    הכעס / רוקפור

    אזני אטומות חיוכך זיכרון עמום
    רודף מחשבות וזורק כמו אל בור פעור
    חותם על חוזים הסכמים שעבר זמנם
    רואה את הכל מתערב ונשאר בצד

    הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל
    בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר
    כשאת תבואי לא יהיה כבר כלום
    זה כמו מקום אחר
    אני בורח וקורא לך לא יכול להשתחרר

    אם יש עוד סיבות, הן כבר לא חשובות היום
    צולל נעלם וטומן את הראש בחול
    אוסף שאלות זה עדיין בפנים בוער
    פוחד לעלות ותמיד מחדש נופל

    הכעס כבר נעול…

    מילים: טל גורדון    לחן: אלי צורף


    להגיב
  • אסדות הגז – כרוניקה של זיהום ידוע מראש

     

    לפני כמעט חמש שנים קראתי כאן לכולם לבוא להפגנות נגד שוד הגז. לפני שהנושא הוכרע והאסדות מוקמו.

    ועכשיו שהן שם, האם יש כוח שיכול למנוע מהן לפעול?

    עד כמה הן הולכות לזהם, מישהו באמת יודע? על מי אפשר לסמוך? על המשרד להגנת הסביבה, על שומרי הבית? איפה האמת?

    האם באמת נזילה בתוך הים הולכת להפוך את הים התיכון ללא נגיש במשך כמה שנים? (ומהי ישראל בלי ים?!?)

    ומה יקרה כשכל שאר האסדות המתוכננות תיבננה וכשהן תפעלנה יחד עם רוח מערבית?

    זה מה ששומרי הבית אומרים:

    המון סבתות מתוסכלות הולכות להישאר מחר לבד, אחרי שעשרות משפחות תכננו לעזוב את האזור בגלל הנישוב (איזו מילה מכובסת) שבינתיים נדחה משלישי ה-17.12 למועד לא ידוע.

    כמובן שנובל אנרג'י אומרים אחרת – שאין שום בעייה ומניעה – שהרי מה יאמרו?

    ואף אחד כמעט לא מדבר לאן הולך הכסף שיופק מכל הזיהום הזה??? מילא היה חוזר לאזרחים, מושקע בארץ, מוריד את מחירי החשמל… אבל זה הולך לכיסים פרטיים (ע"ע תשובה ונובל אנרג'י).

    ואיך הפכה פרדס חנה, לאחד ממוקדי זיהום האויר הגבוהים בארץ?? עם ארובות חדרה ממערב, מפעל מזהם בקיבוץ ברקאי ממזרח, מפעל איטונג מצפון וכל הקמינים מבית… בלי אויר נקי גם כל הקהילה המדהימה שחיה כאן לא תוכל להתקיים )-:

    להצטרפות לשומרי הבית >

    לנתוני ניטור אויר באזור המתעדכנים בזמן אמת >


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 10 – הטור של מאיר ושירז אריאל

    [הטור התשיעי: מאיר אריאל, טליה שפירא וסוכות]

    גם אני אוהבת את בוב דילן, לא באובססיה אבל אוהבת. כילדה שמענו בבית הרבה דילן לצד ביטלס, לאונרד כהן, קט סטיוונס וגם כוורת. כדי לגוון שמענו הגשש החיוור אבל זה תמיד התחיל והמשיך והתגלגל לבוב דילן.

    כולם יודעים שמאיר אריאל אהב את בוב דילן. הוא לא הסתיר זאת אבל אני לא יודעת אם אהב את הכינוי בוב דילן הישראלי ועדיין הוא תירגם את השיר

    Knocking on heaven's door קרא לו 'טוק טוק טוק על דלתי מרום' וביצע אותו בהופעותיו. זה היה השיר היחיד לדעתי שבו אבא שר קצת באנגלית. וגם, לא ממש שר, יותר מקריא משפטים באנגלית שלא היו בשיר שדילן כתב (hey nice Jewish boy, what are you doing here, go home) השיר גם נכנס לאלבום האחרון שאבא הוציא 'דלתות נפתחות מעצמן', הופעה חיה 1998).

    אבל חוץ מהשיר הזה, אבא אף פעם לא שר באנגלית, או כתב באנגלית. לפחות לא שידענו.

    בחודש הראשון למותו של אבא, התגלו לנו כל האוצרות שהתחבאו במשרדו בארגזים ומעטפות. לא שטרות כסף כמובן, אלא משהו גדול בהרבה. התגלו לנו הרבה מאוד ניירות מכל הגדלים והסוגים עם כל שיריו, רישומיו וחומרים רבים נוספים וגם הרבה הרבה הקלטות. אין לזה בכלל מחיר.

    באותה עת בה עברתי כאחוזת עמוק על החומרים הכתובים של אבא, שחר אחי (שגם הוא עבר כאחוז עמוק על ההקלטות) מגיח פתאום אומר לי: תקשיבי לזה רגע, לוחץ פליי ואז יש רגע שחרוט לי והוא בהיר לי כמו היה אתמול. זה הרגע שאני שומעת לראשונה, את ההקלטה המאוד ביתית שאבא הקליט עם שיר לא מוכר שהוא שר באנגלית. משהו בלחן המיס אותי ואני מקשיבה שוב. מבינה שזה שיר שאבא כנראה כתב והקליט באנגלית. זה משהו שלא ידענו עליו. תגלית. וזה לא סתם באנגלית, יש שם משחקי שפה מאיר אריאליים באנגלית…מתברר שהוא פלירטט גם איתה ושלף שיר שמוקדש כמחווה ליוצר האהוב על אבא – בוב דילן.

    טוב זאת היתה התאהבות של מכת ברק. הקשבתי שוב ושוב ושוב ואז ידיעה ברורה, זה פשוט שובה לב ואמרתי לשחר: השיר הזה חייב לצאת ודחוף.

    כי על אף איכות ההקלטה הנמוכה, רעשי הרקע ועל אף שאבא לא התאמץ לשיר טוב במיוחד וזו רק סקיצה אחת שבה הוא מלווה את עצמו עם גיטרה. זה היה מרעיש לגלות שהוא כתב, הלחין ושר שיר באנגלית. תוך זמן קצר אני מוצאת גם את כתב היד עם מילות השיר. מהרגע הזה נוצרת אצלי אובססיה ואני רוצה להוציא את השיר הזה ויהי מה, השיר הזה חייב לצאת, נקודה.

    כשנכנסים למילים, רק מי שמכיר היטב את שירי בוב דילן יכול לזהות איך הוא משחק ומתמסר עם שירים ושמות אלבומים של דילן.

    בשלב הזה כבר יש לי שתי אובססיות. האחת על ספר הכתבים הגדול והשניה על הוצאת השיר לדילן.

    שתי האובססיות האלו ליוו אותי בעשרים השנים האחרונות. אבל בגלל שאני לא בנאדם אובססיבי, האובססיות שלי נאלצו לקבל בהבנה שיש אובססיבית ראשית והיא אמא שלי. לה היה חשוב קודם להוציא את ספר השירים, שזה מובן בהחלט. ספר השירים עצמאי בשטח יצא לאחר עשר שנות עבודה מפרכות והוא באמת יצירת מופת. ספר חשוב עם מידע מרתק בעריכתו של יואב קוטנר החבר. אולי תופתעו אבל גם השיר Carry on Mr. Dylan  נמצא בו, אפילו שכל הספר בנוי רק מהשירים שראו אור. יש מצב שהאובססיה של מישהי כאן דאגה שגם השיר הזה יהיה שם…

    אבל מה עושים עם השיר לבוב

    בשנה הראשונה למותו העצוב והמעצבן של אבא שלי, לקחו על עצמם החברים יהודה עדר, שלום חנוך ומשה לוי, להוציא אלבום עם השירים האחרונים שאבא עבד עליהם. הם עיבדו את החומרים שמהם נולד האלבום הנפלא מודה אני (2000) עם השיר באותו שם שהפך לקלאסיקה.

    אבל ההקלטה עם השיר לדילן היתה כל כך ירודה באיכותה והחברים הבינו שיש פה מקרה קשה לפיצוח ולא רצו לעכב את יציאת האלבום. צריך לזכור שאז לא היה פיתוח טכנולוגי כמו של היום. האובססיה של האישה הלא אובססיבית שוב קיבלה בהבנה.

    השנים חולפות, מצבים משתנים. היו זמנים שחשבתי שאני כנראה לא אצליח להוציא את ספר הכתבים הגדול  והשיר לדילן לעולם לא יראה אור. צריך גם להתפרנס ממשהו, לגדל ילדים, לעזור לאמא עם האובססיות שלה…אני הרי לא אובססיבית…עד שהגיעה שנה 19 למותו של אבא. שם, כשעמדנו מסביב לקברו והשמענו את השיר האחרון ששחר הוציא 'יעלה אבי', (תמצאו ביוטיוב) התפרצו לי בבת אחת שתי האובססיות בסערה וידעתי שזהו, הספר חייב לצאת והשיר חייב לצאת לשנה 20.

    מאותו רגע לא עניין אותי כלום, הודעתי למשפחה שאני מעלה הדסטראט ושאף אחד לא ינסה לעצור אותי, לפני שמישהו אמר מה ומי הפרויקט הצליח ובינואר 2019 התחילה הפקת הספר ד"ר התחכמות. אחד הטקסטים שמצאנו הוא מין רשימת נקודות השפעה והשראה בחייו, זה הוזמן ע"י עיתון כלשהו ושם כמובן, יש גם פיסקה על בוב דילן. ברור שהכנסו את זה לספר.

    בחודש מאי 2019 הספר רואה אור. הישג לא מבוטל לאישה לא אובססיבית ונרשם וי אחד. אחרי שנרגעתי רגע מההפקה הזאת ועברנו בשלום את המופע והאזכרה של שנה 20, תפסתי את אחי אהוד ואמרתי לו 'אתה מצטרף לאבא שלך לשיר לדילן? לפני שהוא הספיק להגיד מה ומי, ההפקה הזאת דוהרת קדימה בשיתוף חברת 'עננה בעמ' שמימנה את העיבוד המורכב, הקלטת כלים עם אדם מדר והקלטת שירה של אהוד אריאל.

    ועכשיו, צריך הרבה סבלנות מרוגשת לקבלת התוצאה…

    כשקיבלתי את הסקיצה הראשונה לאחר העיבוד זה היה מצב מכונן. סוף סוף זה נשמע כמו משהו שממש יכול לצאת לאור. השילוב של אבא עם בן שרים יחד לבוב דילן מייצר "צמרמורת נועם" (ראו ברכה לנעמי שמר על הציטוט) . שמעתי את זה לפחות 500 פעמים וכל פעם זה ריגש אותי. זה פשוט חייב להצליח. מכאן התחיל רצף מהיר של פעולות של אנשי מקצוע מהתחום, המעבד איתי צוק מסיים את העבודה המורכבת, עטרה אופק גויסה לסידור המילים באנגלית תקינה, משם להכנת סינגל לרדיו והכנת קליפ למילים שיצר ברוב כישרון ברק דגני.

    דצמבר 2019 השיר יוצא לאור. אושר טהור.  אני באמת ובתמים מתרגשת ברמת האוסקר. למה דווקא אוסקר? כי אני בסרט מעולה שבו אני מגשימה חלום.

    להלן חלום

     

    מסוקרנת מאוד, לא באובססיה, על מה יקרה כשבוב דילן ישמע את זה. יאהב? לא יאהב? יקבל מזה חיזוק? יקבל בהבנה? מתפללת שכן.

    ובלי ששמתי לב, בשנת 2019 הצלחתי להגשים את שתי האובססיות האהובות שלי. אני די עומדת על פסגה עכשיו וצופה במחזה מרהיב.

    עוד מעט אשוב.

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 14

    [הטורשיר השלושה עשר: סליחות / יהודית רביץ]

     

    אסף נולד בישראל וגדל בירושלים, עבר לג'מייקה בגיל שבע לשליחות של 4 שנים של הוריו וכנראה ששם קיבל את ניצני הקצב… שרת בצבא ולמד בבצלאל. לאחר שהופיע עם להקתו "אסף אבידן והמוג'וס" פתח בקריירת סולו מצליחה מאוד.
    הוא כותב את המילים והמנגינות ושר באנגלית. מתגורר היום באיטליה.

    ***

    השיר הארבעה עשר של "קורא למוזיקה".

    Asaf Avidan / Different Pulses

    בחרתי דווקא בשיר הזה, גם עקב הקליפ הנפלא (שביים ונייה היימן) וגם עקב המילים המרגשות:

    I know that in your heart, there is an answer to a question
    Which I'm not as yet aware that I have asked…

    Different Pulses

    My life is like a wound
    I scratch so I can bleed
    Regurgitate my words
    I write so I can feed
    And death grows like a tree
    That's planted in my chest
    Its roots are at my feet
    I walk so it won't restOh, baby I am lost
    I said, "Oh, baby I am lost"I try to push the colors
    Through a prism back to white
    To sync our different pulses
    Into a blinding light
    And if love is not the key
    If love is not a key
    I hope that I can find
    A place where it could beI know that in your heart, there is an answer to a question
    Which I'm not as yet aware that I have asked
    If that tree had not drunk my tears
    I would have bled and cried for all the years
    That I alone have let them pass

    And, oh, baby I am lost
    I said, "Oh, baby I am lost"
    And, oh, baby I am lost
    I said, "Oh, baby I am lost"


    להגיב
  • Echoes להקת המחווה לפינק פלויד המובילה בישראל במופע THE WALL 2020

    (קרדיט ליצלום: גיל נמט)

    המשכן לאמנויות הבמה באר שבע 6.1.20 – 21:00
    היכל התרבות תל אביב 14.1.20 – 21:00
    מרכז הקונגרסים חיפה 6.2.20 – 21:00

    חוויה עוצמתית של סאונד, תאורה ווידאו ארט – בערב חד פעמי שאסור לכם לפספס !
    "אקוס עושים פינק פלויד נהדר… זאת מחווה סופר מכובדת"
    – (גל אוחובסקי- מאקו)

    "החומה", יצירת המופת של פינק פלויד, נחשבת לקלאסיקת רוק ו"אבן דרך" בתולדות הרוק. במרכזה של היצירה האנטי-גיבור "פינק" אשר מדוכא על ידי החברה ומושפע מהחיים ללא אביו שנהרג במלחמת העולם השניה, מהמורה הרודן בבית הספר, האם החונקת, והאישה הדומיננטית – כל אלו גורמים לו לשקוע בהזיות ולהסתגר עד לסיום הבלתי נמנע שבו נכפה עליו להרוס את החומה שבנה לעצמו ולהתמודד עם המציאות.
    המופע הייחודי אותו העלתה "פינק פלויד" בתחילת שנות השמונים, ואשר ליווה את צאת האלבום, הפך לשם דבר כאשר במהלך המופע נבנתה חומה פיזית בין הלהקה לקהל. התפאורה במופע זה הינה חלק בלתי נפרד מהחוויה העוצמתית והיא כוללת הפקה גרנדיוזית של סאונד, תאורה ווידאו ארט ייחודי אשר יוקרן על מסכי ענק.

    היצירה החוגגת בימים אלו 40 שנה לצאתה, תבוצע במלואה על ידי ההרכב Echoes הכולל עשרה נגנים וזמרים.

    ההרכב Echoes המתמחה מאז 2006 בביצוע ליצירות של פינק פלויד תוך הקפדה על ביצוע התפקידים המקוריים בדיוק ובשלמות והפקת סאונד ותאורה ברמה הגבוהה ביותר, נחשב כבר למעלה משני עשורים למופע המחווה לפינק פלויד האיכותי ביותר בארץ. לצד מופעי סולד אאוט, ההרכב אף הוזמן לקחת חלק בשיתופי פעולה ייחודיים יחד עם המנצח גיל שוחט, ועם ה- UK Pink Floyd Experience בעת ביקורם בארץ.

    THE WALL 2020

    המשכן לאמנויות הבמה באר שבע 6.1.20 – 21:00
    היכל התרבות תל אביב 14.1.20 – 21:00
    מרכז הקונגרסים חיפה 6.2.20 – 21:00 / מחירי כרטיס-החל מ 164 ש"ח

    רכישת כרטיסים למופע בתל אביב >   |  טלפון 9066*
    רכישת כרטיסים למופע בחיפה >        |  טלפון 9066*
    רכישת כרטיסים למופע בבאר שבע >  | טלפון 8557*

     


    להגיב
  • קלפי פנימהות – דרך באך

    [סוזי מור]

     

    לפני כשנתיים יצאתי למסע מדהים, שהתחיל בצורה של ויז'ן מרגש- קרם צורה ומילה בתוכי, ולאחרונה גם מתגשם במציאות.
    קלפי "פנימהות- דרך באך"

    הרעיון מרגש אותי בטרוף והעשייה וההתממשות של הרעיון במציאות הגשמית- אפילו עוד יותר מרגשת.

    אוריין שביט, מאיירת בחסד עליון- מצליחה לקחת את מה שיושב אצלי בראש, ולדייק אותו בצורה מדהימה על גבי הנייר.
    מצליחה לקחת את התיאורים שלי ולמזוג לתוכם צבע וממשות.
    להוריד רעיונות מין הרוח אל החומר- אין חוויה מדהימה מזו!!

    לפני 10 ימים הפרויקט עלה להדסטארט- אתר לגיוס המונים, ובזכות התמיכה של ההמונים ורק אם אגיע ל100% – הקלפים יוכלו להיוולד לאור!

    לתמיכה בפרויקט >

     

    איך זה התחיל
    כשהתחלתי ללמוד פרחי באך- מהר מאד התאהבתי בכלי.
    התאהבתי כל כך שלא יכולתי להפסיק לחשוב על איך אפשר להשתמש בכלי הזה בעוד צורות, בעוד דרכים, איך אפשר להפיץ אותו לקהל רחב יותר.
    ויום אחד תוך כדי סיעור מוחות עם חברה מהכיתה, נצנץ בראשי רעיון הקלפים.
    בתור חובבת קלפים – זה מיד הדליק אותי.
    שהיתי עם המחשבה על זה תקופה- בדקתי, חקרתי את השוק, נבהלתי, לא האמנתי שאני באמת יכולה… התבשלתי..
    אבל את הדבר שקרה לי בתוך הראש ובעיקר בלב ובבטן באותה תקופה- לא הצלחתי להשתיק.
    זה היה חזק ממני.
    המהויות של תמציות הפרחים התחילו להתגלות אלי בזו אחר זו כציורים יפיפיים- כל מהות לבשה צורה.

    הבנתי שאני חייבת להוציא את הפלא הזה לאור.
    התחברתי למאיירת נפלאה, שנדלקה כמוני על הרעיון והתחילה לעבוד על הציורים כפי שראיתי אותם בעני רוחי.
    ההתרגשות של לראות את הדמיון שלי מקבל צורה אמיתית היא ענקית.
    פרויקט סופר מרגש!

    עלי-
    סוזי, בת זוג למוטי ואמא לעלמא (11), אומני (6) וגומא (3).
    יוצרת, מפסלת, מציירת, מטפלת, מנחה מעגלים וקבוצות ובעיקר מסתכלת פנימה, בהקשבה לעצמי ולסובבים אותי.
    נמצאת בלמידה והתפתחות כבר שנים רבות. ב11 השנים האחרונות הייתי בעיקר אמא במשרה מליאה.
    לפני כשנה יצאתי לחפש ולמצוא את עצמי מחדש.
    באותה תקופה התחילו הקלפים כבר להירקם במוחי אך עדיין לא נתתי להם תוקף.
    החיפוש לקח אותי לעשיה וליצירה הזאת. הבנתי שזה גדול ממני וזה הפך לחלום שחייבת להגשים.

    והנה אני כאן- ביחד איתכם- ורק יחד נוכל להגשים את החלום הזה שלי.

    על הערכה-
    39 קלפים.
    לכל קלף שם, מספר, ציור, תנועה ומסר מחזק.
    כל קלף מבטא דפוס רגשי-מנטלי-אנרגטי מסוים.
    הצד האחורי של הקלפים אחיד על מנת לאפשר בחירה בקלף סמוי.
    הערכה תכלול חוברת הסברים, בה יהיו הסברים מפורטים יותר לגבי כל מסר, וכן יהיו מס' שאלות מיקוד- על מנת לאפשר עבודת עומק התפתחותית.
    הערכה תגיע בשקית בד, כך שיהיה נוח לשאת אותה בתיק לכל מקום!

    הקלפים מתאימים מאד לעבודה בקליניקה, בין אם בטיפול בפרחי באך או בכל טיפול באשר הוא.
    מתאימים מאד לעבודה בקבוצות ומעגלים, וכמו כן אפשר לעשות איתם עבודה אישית מדהימה.

    וכאן אתם נכנסים לתמונה- זקוקה לתמיכה שלכם בי ובפרויקט המרגש הזה על מנת שאוכל ללדת את הקלפים האלו לאור.
    רק עם גיוס של 100% – הקלפים באמת יוכלו להיות מודפסים ומופצים.

    הערכה נמכרת בהדסטארט במחיר השקה מוזל במיוחד ויש עוד הרבה תשורות שוות וכיפיות
    כנסו ותתמכו >

    תודה מעומק הלב!


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 13

    [הטורשיר השניים עשר: Redemption Song / Bob Marley]

     

    יהודית רביץ, זמרת, כותבת ומלחינה ואחת מהמבצעות הגדולות בהיסטוריה של ישראל, החלה את פעילותה בשנת 1977 בפסטיבלי זמר אבל פרצה למיינסטרים בשנת 1984 עם האלבום "דרך המשי" (ואחריו עם "באה מאהבה").

    ***

    השיר השלושה עשר של "קורא למוזיקה".

    סליחות / יהודית רביץ

    השיר פורסם בתחילה כתב העת "טורים" של שלונסקי בשנת 1938. לאחר שפורסם רבו הניחושים ממי גולדברג מבקשת סליחה, האם זה מאהוב או חבר – אבל בפועל התברר שהיא מבקשת סליחה מאביה שאושפז בכפייה בבית חולים לחולי נפש ולכן לא עלה איתה ארצה (ולאחר מכן נזפה בשואה).

    סליחות / יהודית רביץ

    באת אלי את עיני לפקוח,
    וגופך לי מבט וחלון וראי,
    באת כלילה הבא אל האוח
    להראות לו בחושך את כל הדברים.

    ולמדתי: שם לכל ריס וציפורן
    ולכל שערה בבשר החשוף
    וריח ילדות ריח דבק ואורן
    הוא ניחוח לילו של הגוף.

    אם היו עינויים – הם הפליגו אליך
    מפרשי הלבן אל האופל שלך
    תנני ללכת תנני ללכת
    לכרוע על חוף הסליחה.

    ולמדתי שם לכל ריס וציפורן…

    (מילים: לאה גולדברג   לחן: עודד לרר)


    להגיב
  • שנה טובה. הכול בסדר

     

    שישי. שישי של לפני חג. חמישה ימים של חופש (תלוי למי…). אחרי עוד סיבוב בחירעות שהרגיש הפעם מכוער מתמיד. וגם אני התערבתי, התערבבתי, כעסתי, השמצתי, קיויתי, התאכזבתי… כ"כ הרבה רשות בשביל סוג של אחיזת עיניים, בשביל עוד מעשה חיצוני שבאמת ובתמים משפיע עלינו הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים.

    ואיך אפשר להתמקד בטוב? לבחור ביפה? לחשוב אופטימי?

    בספטמבר פתחנו גן וגם צהרון, וזכיתי למורים הטובים ביותר בעולם: הילדים. נכון שיש לי 4 משלי (מישהו אמר 5 ימים חופש??) אבל לראות פתאום 20 ילדים נהנים מהרגע, משתוללים, מתלכלכים, לא חושבים מה היה אתמול ומה יהיה מחר. משתעממים ודקה אחרי צורחים משמחה. בוכים וכועסים ושתי דקות אחרי מתחבקים וצוחקים. חיים את הרגע. כדי שגם הרגע שאחריו יהיה בול כזה.
    וכשנגמר היום ואני עם הבירה והסיגריה שאחרי, עייף ומותש אחרי ששטפתי מאוד כלים (אין אצלנו לא מדיח ולא חד פעמי) – אני תמיד נמצא גם בתחושת הודיה קטנה. שזו העבודה שלנו כרגע. שהיא מאפשרת לנו לעזור ולהיעזר (ואיזה צוות מדהים יש לנו! תודה למורן ושחף ונונה וגאיה ויהלי ויונתן) ובעיקר להבין מה שידעתי תמיד. שהאושר האמיתי נמצא בדברים הקטנים ובמערכות היחסים.

    מאחל מה שמאחל כל שנה. שתהיה לכולנו שנה טובה. שנבחר שתהיה כזאת. שנבחר לראות בה את הטוב. לטעום ולחלום ולנשום


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 12

    [הטורשיר האחד עשר: True Colors / Cyndi Lauper]

     

    בוב מארלי, זמר המחאה והרגאיי המפורסם בהיסטוריה (כן גם בעיירות נידחות בנפאל והודו מכירים אותו), באחת מפסגת יצירותיו. שיר שנכתב ב-1979 כשמארלי כבר ידע שיש לו סרטן. נסטה רוברט מארלי (נסטה = שליח) היה ונשאר שליח וקול המחאה והגאולה.

    ***

    השיר השנים עשר של "קורא למוזיקה".

     Redemption Song / Bob Marley

    אולי שיר המחאה הגדול בהיסטוריה. רק גיטרה ושירה מלאת נשמה וכאב.
    "גאל את עצמך מעבדות שכלית
    אף אחד חוץ מאיתנו לא יכול לשחרר את מחשבותינו…"

    Redemption Song / Bob Marley

    Old pirates, yes, they rob I
    Sold I to the merchant ships
    Minutes after they took I
    From the bottomless pit
    But my hand was made strong
    By the hand of the Almighty
    We forward in this generation
    Triumphantly
    Won't you help to sing
    These songs of freedom?
    'Cause all I ever have
    Redemption songs
    Redemption songs

    Emancipate yourselves from mental slavery
    None but ourselves can free our minds
    Have no fear for atomic energy
    'Cause none of them can stop the time
    How long shall they kill our prophets
    While we stand aside and look? Ooh
    Some say it's just a part of it
    We've got to fulfill the Book

    Won't you help to sing
    These songs of freedom?
    'Cause all I ever have
    Redemption songs
    Redemption songs
    Redemption songs

    Emancipate yourselves from mental slavery
    None but ourselves can free our minds
    Wo! Have no fear for atomic energy
    'Cause none of them-a can-a stop-a the time
    How long shall they kill our prophets
    While we stand aside and look?
    Yes, some say it's just a part of it
    We've got to fulfill the book

    Won't you have to sing
    These songs of freedom?
    'Cause all I ever had
    Redemption songs
    All I ever had
    Redemption songs
    These songs of freedom
    Songs of freedom


    להגיב
  • מצילים את עץ בעיר! אקולוגיה עירונית והרבה יותר

    עץבעיר הוא עסק חברתי עצמאי לחקר והפצה של דרכי התמודדות עם משבר האקלים והסיפור על מקומה של האנושות במארג החיים על פני הכדור. “העץ" נמצא בלבה של קהילה רבת מעגלים ומגוונת, ופועל מדירת באוהאוס אקולוגית-שיתופית בכיכר ביאליק.

    ב-2006 הקימה תמי צרי, אמנית שבאחת מההרפתקאות שלה היתה גם אשת עסקים בניו יורק, את אתר עץבעיר. המטרה הייתה להפיץ מידע על ששינה את חייה שלה, על אקולוגיה עירונית. ממרחב וירטואלי די קונבנציונלי, התגלגל עץבעיר להיות מרחב ממשי למפגש ולתרגול מעשי של אורחות חיים הכוללות עבודת אדמה ומשק בית אקולוגי במרחב העירוני. כשתמי הגיעה לכיכר ביאליק ב-2008 העץ כבר היה בשל לייסודו של "הסלון האקולוגי", יחד עם אלון אלירן, היום דוקטור במדעי הסביבה, ואז כמו היום לקט עירוני, גנן ומשורר אקולוגי.

    מאז הסלון עבר דירה פעמיים. לדירה הנוכחית, בקומה השלישית שברחוב ביאליק 25, שותף מעגל הולך וגדל של דיירות, נוודים ותלמידים, שבאים והולכים וחוזרים ומהדהדים את המסר: אנושות יפה יותר בעולם יפה יותר הם אפשריים ואפילו נגישים.

    בימי שלישי אפשר לבוא לפגוש את תמי, אלון וחבורת המתלמדים והדיירות שחיות לפרקים בדירה או מבקרות בה, אפשר להגיע לסדנאות או לקנות חומץ או סבון. זו הזדמנות להציץ לבועה קטנה של חמימות ושפיות בלב ליבה של העיר, ולכל העבודה שנעשית כדי לממש את חזונו של סר פטריק גדס, וכדי לברוא אנושות חדשה שיודעת איך לחיות על פני הכדור הכחול היפה – ההזמנה להצטרף לעשייה תמיד פתוחה!

    לתרומה >

     

    אנחנו במצב חירום

    אני יודעת שאתם כבר יודעים, אבל אני לא יכולה להמשיך לדבר על העץ בלי לצאת מהגומה שלי ולהסתכל על הכדור הכחול והיפה ש(היה)לנו – הוא עולה באש, והעשן ממלא את לבנו – בקוטב הצפוני, בהר תבור, באמזונס – בכל מקום, שבועות ארוכים של אש שמאכלת את היערות, את מאגרי הקור, את מאגרי הפחמן ושאר גזי החממה שגאיה ידעה ברוב חכמתה איפה להטמין. ואנחנו, פצענו את האדמה אנושות ושחררנו את קרביה אל האוויר, וממשיכים בכך, עוד ועוד, יותר ויותר עם כל שנה שחולפת – איך נתפלא כשהמים והאש יוצאים מכלל שליטה ויוצרים תוהו ובוהו? הרבה יותר מהר ממה שהמדענים צפו?

    ובכל זאת, נתפלא, נכעס, נתייאש, נתאבל ונקרא בקול הכי גדול שלנו:
    ממשלות ותאגידי העולם, אתם שנהניתם עד כה מהביזה, אתם שהשתתם עלינו מחשבות שווא על מקומו של האדם בעולם וטיב היחסים בינינו לבין עצמנו, אתם שממשיכים להכחיש את המשבר ובגדול לא לעשות כלום בקשר אליו בזמן שילידי הכדור – ילידים, נשים, ילדים, חיות ועצים, כל היצורים העדינים מכם, גדולים כקטנים, ואתם בעצמכם, נמצאים כעת בסבל ובחרדה מפני העתיד הקרוב – אתם ממשיכים בשלכם, בעוצמה ובכוח שירשתם מהאדמה שלא בזכות, אתם – הגיע הזמן שתקשיבו לקולה של גאיה.
    ואנחנו, כל מי שעדיין מצליחה לנשום, לשתות ולאכול כאן, תחת שלטון ה"חוק", לנו לא נותרה ברירה אלא למרוד.
    אנחנו במצב חירום! זה הזמן לעצור הכול.
    הכול.
    ולעשות דברים אחרת.

    מה מאה אלף שקל עכשיו? איך זה קרה?

    בעצם לא קרה שום דבר מיוחד – כרגיל התמסרנו, תמי ואלון, למה שנראה לנו הכי חשוב, בלי לעשות שום תוכנית כלכלית – הרי אם היינו מנסים לתכנן "כלכלית" – מזמן עץבעיר לא היה עץבעיר… לפני שישה חודשים הוראת הקבע של שכר הדירה קפאה מרוב בהלה מהמצב האקלימי והאקולוגי, היא הבינה שבלעדיה יהיה לנו הרבה יותר קל להקדיש את עצמנו למרד בהכחדה – ואז, לפני שבועיים, שמנו לב והבנו שלושה דברים:

    אנחנו חייבים 45 אלף שקל לבעלת הבית

    אנחנו חייבים להמשיך להתמסר למרד בהכחדה ולאוטופיה עירונית

    כדי להבטיח שנוכל להמשיך למרוד בשיטה, אנחנו צריכים את התמיכה שלכם גם קדימה.

    מי שמורד בשיטה, לא באמת יכול להתפרנס מהשיטה – מי שמתפרנס מהשיטה לא יכול למרוד בה.

    כאן אתם נכנסים לתמונה

    מאה אלף שקל נשמע כמו הרבה כסף, אבל זה כלום לעומת 35 מיליון שקל ששופרסל ישלמו לאלשטיין על 1.2 טון בשר קפוא מיובא מארגנטינה – על סבל של בעלי חיים, פליטות גזי חממה, ואובדן מכאיב ומקומם של יערות גשם השיטה שלנו מתגמלת יפה – והמשחטה הזו ממחישה את ההשמדה הביולוגית שמובילה אותנו אל הגיהנום ברגע זה ממש – המרד בהכחדה ועץבעיר הם העוגנים שלנו בים הסוער של המבול שאנחנו כבר בעיצומו – הרבה כבר איבדנו, וההצלה לא תבוא מהשיטה, שיתוף פעולה איתה ועם סכימות המחשבה שלה ("לכו לעבוד") הוא הסכמה להשמדה.

    מאה אלף שקל זה מאה א'נשים שנותנים 1000, או אלף א'נשים שנותנים 100 – זה מה שהקמפיין הזה יוצא להשיג. הכסף שלכם יכול להבטיח את שלום העץ ואת המשך העבודה שלו למען החיים. הקמפיין הוא עוד הזדמנות להפיץ את האמת על מה שקורה עכשיו ממש לכדור הכחול היפה שלנו – אנא עזרו לנו להפיץ את המסר הכואב הזה! זה בדמנו.

    אנחנו צריכים אתכם יותר מתמיד

    אם לא נצליח לגייס את הכסף, לא יהיה עץבעיר.
    נסגור, נחזור להורים, נגור אצל חברים (לאף אחד מאתנו אין חסכונות ששמנו בצד, אין לנו כסף לשלם שכר דירה כפרטים, וזה גם לא מעניין אותנו), נמשיך למרוד. תמי תעשה חוגי בית בכל הארץ, ותמשיך ללמד ולייצר מצגות שמסבירות מה הולך, אלון ימשיך לגנן ולפעול בכל פורום אקטיביסטי אפשרי, הוא ימשיך גם לכתוב שירים. לא נמות, לא בגלל הכסף.

    רק דבר אחד יחסר – המקום היחיד והמיוחד הזה בלב העיר תל אביב שמחזיק את האפשרות של אוטופיה עירונית, שבו אפשר לנשום ואפשר לחיות, ואפשר לפגוש חיים. אפשר לקבל אוכל מזין ותשובות מא'נשים שחיים אחרת, שבו אפשר לקיים פגישות מהפכניות אמתיות, לקיים מפגשי עבודה והטמעה של המרד בהכחדה, שבו יודעים ומדגימים איך לשקם אדמה ואיך לגדל מזון ואיך לצאת מהסופר, שבו מתקיים הקורס "עושות חיים בבית", שבו יש קומפוסט וגינה ואהבה, בנקודת דיקור חשובה – כיכר ביאליק.
    זה הכול.

    נדמה לנו שלעץבעיר עדיין יש תפקיד חשוב למלא בסיפור העצום של התנועה הגדולה, ברגעי המבחן האחרונים של האנושות – שלמקום הזה יש מה לתרום לקידום העולם היפה יותר שכולנו יודעות שאפשרי – אם גם אתן מרגישות ככה, זה הזמן להפסיק להאמין ש"מישהו אחר" כבר יטפל בזה, ש"בטח נסתדר" – אנחנו מבקשים – קחו חלק בטיפול בבעיה הזו, אנא עזרו לנו להמשיך.

    לתרומה >


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 8 – הטור של מאיר ושירז אריאל

    [הטור השביעי: ספר חדש נולד – ד"ר התחכמות]

     

    זה לא פשוט לעשות את זה פשוט

    האמת,  פשוט לא הצלחתי לכתוב כלום. כבר די הרבה זמן.

    חשבתי לכתוב מיד אחרי המופע הגדול שהיה ביולי האחרון. מופע שכבר מוגדר אצל רבים כאחד המרגשים והמיוחדים שהיו כאן. כל החששות שלי על זה שזה גדול מידי, אלפי המוני אנשים, איפה תהיה האינטימיות המפורסמת שלנו?  כל זה התפוגג. הקסם המוכר שמתרחש בכל מופע, התרחש גם הפעם, ובענק, כולל ליקוי הירח הסוריאליסטי. הסתובבתי בכל האזורים, כולל בדשא הכי למעלה, הקסם היה שם. בין אלפי האנשים שישבו והתמגנטו לבמה. הם שרו עם האמנים ואיכות הסאונד היתה פשוט מושלמת. מכל נקודה שמעו מעולה. הריני לברך את אמפי פארק ראשון לציון וחברת זאפה שנתנו במה מפוארת וכבוד ראוי לאבא שלנו. רוצה גם להודות מכאן למפיקה שלנו מאיה פוגל שהפיקה ברוב חסד את כל המופע וגם דאגה לכל הוידאוארט הנפלא שהיה על המסכים לכל שיר ושיר. (יוצר בפועל גיא רומם האדיר).  באמת מופע משובח שנזכור שנים רבות.

    קבלו כמה רגעים שהמחישו את הקסם, פה עם חנן בן ארי

    השיר הכי חשוב שבוצע בערב הזה לדעתי היה 'כותונת פסים' שביצעו חמי רודנר ותמר רדה. השיר הזה נכנס ממש ברגע האחרון אחרי שתמר העלתה וידאו ביתי עם השיר בהקשר של מחאת האתיופים ויהודה עדר קלט אותה. ועל אף שרשימת האמנים היתה סגורה ומסוגרת, יהודה הפעיל את קסמו והם נכנסו. ממש שמחתי שזה קרה. הוידאו לא הכי איכותי אך מספיק כדי להעביר את המסר (תודה לטוביה פלדמן שצילם והעלה).

    ביוטיוב יש עוד כמה עשרות סרטונים מהמופע.

    ואז הגיע ה' באב – יום האזכרה לאבא. יום שמעביר מין רעד געגוע.

    תכננתי לכתוב אחרי האזכרה. אותו יום שבו אנחנו המשפחה מגיעים יחד עם כשלושים איש לבית העלמין. יש חברים שמגיעים תמיד ויש שמגיעים לראשונה. החבר יהודה עדר מגיע קבוע וגם הפעם הוא היה שם עם אשתו מיקי קם הנפלאה. היו שם אנשים שהרגישו מספיק חשוב כדי להגיע. בעיקר חשוב לאמא שלי.

    הגיעו כ-50 איש ואישה, עשינו סבב שבו כל אחד מבני המשפחה מקריא, מספר משהו. אני סיפרתי לאבא על הספר החדש שהוצאנו עם החומרים שלו וכמה הספר מרגש וזוכה למחמאות. סיפרתי לו על המופע המופלא וגם על מיזם נוסף שהתרחש וראה אור לאחרונה – חוברת האקורדים החדשה לשירי מאיר אריאל!

    הפקה פרטית של המוזיקאי שרון ארנון. לפני כשנתיים הוא פנה אלינו עם בקשה לעבוד על חוברת אקורדים מקצועית למיטב שירי מאיר אריאל וקיבל מאתנו את ברכת הדרך. הוא עבד על זה קשה מאוד והשקיע לא מעט משאבים. התוצאה יפה ואיכותית מאוד, אנחנו שמחים מאוד שזה קיים. מוזמנים להזמין לכם אחת בקישור הזה >

    ונעבור לאקטואליה. עוד רגע יש בחירות. לא מזמן ממש ולקראת הבחירות הקרבות, השתחרר קטע וידאו נוסף מבית היוצר של פטריק סבג – פילוג. מחאת המילים של מאיר אריאל.

    הפעם הדיבור של אבא לקוח מאחד מנאומי הבחירות שאבא היה נואם בהופעות השונות. פטריק מדגיש חזק את המשפט – 'מפלגות מנציחות פילוג' – העיף לי שוב את כל הראש

     

    נושא הנצחת הפילוג מופיע במספר קטעים בספר החדש. האחד נקרא 'אוצר היהודים', השני 'הודעה בדבר פיטורין'. העניין בער בדמו.

    יחד עם זאת, הוא גם ידע לצחוק על ועם זה. נאומי הבחירות של אבא היו פורצי צחוקים. שניים מתוכם נמצאים בספר, הנה קטע מתוך אחד מהם:

    ויש גם את הקטע המתוחכם – מרד מיסים

    ונשאלת השאלה: האם הוא באמת רק התלוצץ פה?…

    ועדיין מרגיש שלא הצלחתי לכתוב כלום. אבל לקראת החג שמח תוכלו למצוא אותי בחצר השוק פרדס חנה בימים 12.9 ו-13.9 ולפגוש יחד איתי שלל זכרונות. הנה ראיון מאוד מפתיע בישראל היום. יש פה סיפור >

    [ספרי מאיר אריאל לא מופצים לחנויות וזמינים רק דרך המשפחה או כאן >]

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • אלטרואיזם אפקטיבי

    [עמית נויפלד]

    לפני מספר שנים נתקלתי בהרצאת טד של הפילוסוף פיטר סינגר. הנושא, אלטרואיזם אפקטיבי, לא יכול היה להגיע בזמן טוב יותר מבחינתי. באותם ימים קראתי את ספרה המטלטל של העיתונאית לינדה פולמן "תעשיית החמלה – מאחורי הקלעים של הסיוע ההומניטרי", והוא ערער לחלוטין את כל מה שחשבתי עד אותו יום על עשיית הטוב.

    פולמן העבירה שני עשורים מחייה בסיקור אזורי אסונות הומניטריים. רצח עם ברואנדה, מלחמת אזרחים בניגריה, רעב באתיופיה, צונאמי בסרי לנקה. המסקנות שהיא חזרה עמן כמעט הצליחו להרוס לנועה את ירח הדבש שלנו – העובדה שהייתי שרוע לצדה על החוף, מניד את ראשי ללא הרף, ממלמל "לא ייאמן, פשוט לא ייאמן" ואז מנסה לשתף אותה בעובדה שסיוע הומניטרי הוא שאפשר את המשך טבח העם שביצעו בני ההוטו בבני הטוטסי – ככל הנראה גרמה לה לפקפק בהחלטתה הטרייה לענות בכן.

    כל ניסיון לתמצת את הספר למספר שורות או אף פסקאות יעשה לו עוול. מדובר בקריאת חובה, במיוחד לאלה מאיתנו שחיו, בנעימות יחסית, כאשר החדשות אודות אותם אירועים ריצדו על מסכי הטלוויזיה בבתים. באופן אישי נאלצתי לא אחת לסיים ארוחות לא טעימות רק בגלל קיומם של ילדים רעבים בביאפרה. לגלות תוך כדי קריאת הספר שאותם פעוטות רכים לא רעבו למוות בשל בצורת קשה (כפי שדווח בעולם), אלא בשל רודן מקומי שיצא למלחמה עצמאית במשטר המרכזי, תוך שהוא מנצל את עתודות הסיוע ההומניטרי להעצמת צבאו – זה כבר היה יותר מידי.

    120 מיליארד דולרים מושקעים מידי שנה בסיוע הומניטרי. על התקציב העצום הזה מתחרים קרוב ל-40,000 ארגוני סיוע רשומים. והתחרות עזה. כה עזה עד שלעתים ארגון סיוע ימשיך בעבודתו, גם כאשר ברור לעובדיו שרבים הסיכויים שנוכחותם במקום גורמת יותר נזק מאשר תועלת. במידה ויבחרו לעזוב, ברז המימון של הארגון ייבש.

    סיוע לרודנים, הענקת מחסה ומרפא לחיילי מיליציות (רוצחים), העלמת עין משוחד ושימוש לא הולם בכספי וציוד סיוע – כל אלה מתרחשים באופן יומיומי באזורי אסון, לא מתוך כוונה רעה של עובדי ארגוני הסיוע, אלא כתוצאה מההחלטה לשמור על "ניטרליות" ולהעניק סיוע באופן שווה לכל אדם (תפיסה שגובשה עם הקמת הצלב האדום).


    מאלטרואיזם פילנתרופי לאלטרואיזם אפקטיבי

    כל אותם אנשים, שתרמו לארגוני הסיוע שפולמן מתארת בספרה, בוודאי לא יכלו לדעת שכספם ישמש למטרות הפוכות מאלה שהניעו אותם לבצע מחווה פילנתרופית ואלטרואיסטית של נתינה. זוהי אולי הנקודה המתסכלת ביותר בתמונה שנפרשת לעיני הקורא – כל המעורבים בסיפור הנם בעלי כוונות טובות, תורמים ועובדי סיוע כאחד, ועדיין, התוצאות איומות. בעבורי, כאמור, הקריאה הייתה לא פחות מאשר קריאת תיגר על אמונתי ביכולת לפעול בצורה מוסרית בעת שחותרים אל עבר הטוב. אם בארגוני הסיוע הגדולים בעולם נפלה שלהבת…

    רעיון האלטרואיזם האפקטיבי הצליח לצמצם במידה את הוואקום הניהיליסטי שנוצר. תוך שימוש בחשיבה רציונלית וכלים אמפיריים, האלטרואיזם האפקטיבי מבקש לייצר מדד מבוסס תועלת, הבוחן מטרות או תכניות להתערבות במטרה להעניק סיוע, וקובע אילו מהן מצליחות לייצר אפקט משמעותי, ומביאות עמן תועלת רבה יותר. דוגמה אחת מתוך הרצאת הטד של סיגנר: עלות ההכשרה של כלב נחייה שישרת אזרח אמריקאי אחד, היא שוות ערך לעלות ניתוחים שיכולים להציל את ראייתם של 200-400 תושבי העולם השלישי. מבחינת האוחזים באידאולוגיית האלטרואיזם האפקטיבי, המתמטיקה פשוטה.

    אוסף המדדים השונים מאפשר לתנועת האלטרואיזם האפקטיבי לקבוע לאילו ארגוני צדקה מומלץ לתרום – את הרשימה המלאה ניתן למצוא באתר GiveWell (ובישראל- אתר מידות) – אבל האפקטיביות אינה באה לידי ביטוי רק ביעד הסופי של התרומה, אלא גם באופן התרומה, או נכון יותר, בתורם עצמו. נניח שאני בחור צעיר בעל השכלה אקדמאית שרוצה להרבות טוב בעולם. אני יכול להצטרף לארגון סיוע קיים, או, לחלופין, אני יכול להשיג עבודה טובה בתחום הפיננסי, להרוויח שכר גבוה, ולתרום מספיק כסף שיאפשר לאותו ארגון לשכור חמישה עובדי סיוע. לטעמו של פיטר סיגנר, ברור איזו בחירה תסייע בצורה אפקטיבית יותר להרבות טוב בעולם.

    בניגוד אליו, אני לא כה החלטי. מעבר לתחושת ההגשמה העצמית (ניתן להניח שעובד סיוע שכלוא בגוף של יועץ השקעות הוא מועמד טבעי לדיכאון קיומי), קיימת גם שאלת האחריות הכללית. סיגנר מביא את וורן באפט וביל גייטס כמייצגים אידאליים של פילנתרופים אפקטיביים. אמת, אי אפשר לקחת משניים אלה את העובדה שהחליטו לתרום את רוב הונם לצדקה, אך מנגד, אי אפשר שלא לזקוף לחובתם את תרומתם ליצירת המערכת הקפיטליסטית, הדורסנית, המונופוליסטית, ששמה את שורת הרווח לפני כל ממד אחר של אחריות חברתית, סביבתית או קהילתית.

    עם זאת, אני בהחלט רואה את היתרון הגדול שבשיטה. לא כולנו יכולים להתמסר באופן מוחלט למאבקים חברתיים, לסיוע הומניטרי לנזקקים, או למלחמה במשבר האקלים – אבל כולנו יכולים לסייע באופן אפקטיבי, באמצעות תרומה כספית, קטנה כגדולה, למטרות בהן אנחנו מאמינים. גישת האלטרואיזם האפקטיבי רק מבקשת לוודא שהתרומה הזאת תנוצל בצורה הכי טובה שאפשר.

    *******

    פורסם במקור באתר Slow


    להגיב
  • עוזרים לקולו לשחזר את המופע שלו מחדש – Control Freak

     

    [קולו אור]

     

    "קונטרול פריק״ נוצר סביב הרעיון של מופע בו אני שולט על הכול סימולטנית:
    מנגן מוזיקה חיה תוך כדי ובאמצעות להטוטי קרקס, תוך שאני גם בו זמנית שולט על התאורה, על הווידאו, מקליט ועורך בלייב מה שאני מנגן, ועוד.
    כל זה תוך אינטראקציה עם הקהל, הרבה הומור ובאופן כללי – כיף גדול גם לקהל וגם לי.

    התחלתי לעבוד על הפרוייקט הזה בשנת 2000, ולא העליתי על דעתי שהוא ידרוש 18 שנות מחקר, פיתוח ובניה,
    ובעיקר התמודדות עם כמות משברים שהייתה יכולה לפרנס אופרת סבון.
    על תהליך הפיתוח אפשר לקרוא ב מאמר משעשע (אני מקווה) שכתבתי עבור ״אתר הקרקס של ישראל״.

    במאמר ההוא אפשר לקרוא על הרבה מהכיף, הפליאה וההשראה שהיתה בתהליך היצירה. ובהחלט היתה.
    מה שלא תמצאו שם אלו הן אין ספור הפעמים בהן הייתי על סף ייאוש, ולא פעם גם מעבר לסף.
    השיא השלילי היה במהלך מופע הרצה בו היו כל כך הרבה תקלות שנאלצתי להוציא את הקהל מהאולם כדי לאתחל את המערכת! פעמיים!!
    כמעט כל חודש הגעתי לרגע בו התייאשתי ״סופית״, ויתרתי על כל הפרוייקט הזה ״אחת ולתמיד״ וקיללתי את היום שהתחלתי לעבוד עליו.
    ואז אחרי כמה שעות באגרופים קמוצים, חזרתי לעבודה…

    שקופית עם הכיתוב ״18 שנה מאוחר יותר״…

    ביוני 2018 הגרסה הראשונה הייתה מוכנה להופעת בכורה בינלאומית בפסטיבל BE באנגליה. הייתי בחששות גדולים לקראת ההופעה הזו.
    בראש ובראשונה התפללתי בכל מאודי שכל המערכות הסבוכות יעבדו, אבל גם אם כן, אחרי שראיתי במהלך השנים מאות אם לא אלפי הופעות בפסטיבלים בארץ ובחו״ל בלט לי עד כמה ״קונטרול פריק״ לא דומה לאף מופע אחר שראיתי אי פעם.
    אולי החריגות הזו תהפוך אותו למוזר? בלתי מובן? בלתי אהוב?

    החששות, לשמחתי, התבדו: הופעת הבכורה הזו זיכתה את ״קונטרול פריק״ בשני פרסים מרכזיים בפסטיבל (פרס הקהל ופרס ACT),
    והולידה סיבובי הופעות ארוכים ומוצלחים באנגליה בספרד. בשנה שחלפה המשכתי לשפר, להרחיב ולעבוד ללא הרף.
    לאט לאט ובעבודת נמלים ״קונטרול פריק״ צמח מ-40 דקות למעל שעה, וכל מופע גרר תגובות נלהבות והזמנות להופעות בספרד, איטליה, פורטוגל ואפילו סין.
    נראה היה שאני על דרך המלך להגשמה נפלאה של חלום עליו עבדתי 19 שנה.

    אבל הדרך פנתה לכיוון מאד לא צפוי.

    האסון קרה ב 25 ליולי כשהגעתי לשדה התעופה של ברצלונה בדרך בין הופעה באיטליה להופעה בספרד –
    תיק בו כל ציוד המיחשוב של המופע נגנב ממני.
    למרבה הקטסטרופה המשמעות היתה שנגנבו גם כל הגיבויים. שנים על גבי שנים של עבודה מאומצת, מקורית, נעלמו ברגע.
    הייתי תמים להחריד: חששתי תמיד מקריסה טכנולוגית כלשהי, לכן היו לי גיבויים על 3 סוגי מדיה שונים.
    אבל לא השכלתי להבין שהסכנה האמיתית כלל אינה טכנולוגית, אלא אנושית: שמרתי הכול יחד, לכן הכול גם נעלם יחד .

    אחרי האירוע ישבתי בתחנת המשטרה בברצלונה, ממתין לתורי בדמעות ובמחשבות מתרוצצות – מה בעצם אעשה בחיים מכאן והלאה?
    בשיחה עם השוטר בקבלה היה ברור מטון דבריו ומהבעת פניו שהוא רואה כמוני 10 בשעה, ושהסיכוי שאפגוש אי פעם את הציוד שוב שואף לאפס.
    היה ברור לי שזו נקודת הסיום של מפעל חיי.
    19 שנים של התמסרות מוחלטת – אלפי ימים ולילות שהושקעו בפיתוח תוכנות, טכנולוגיה ואביזרים, טכניקות בימתיות, דמות.
    עבודה אין סופית של שיפורים ותיקונים כדי להגשים את חלום המופע שלי. התמסרות מוחלטת שכל פירותיה נעלמה בבת אחת.
    כל כך הרבה משברים צלחתי, רק כדי בסופו של כל התהליך, רגע לפני ההפי-אנד, ליפול חזרה כל הדרך למטה בלי כלום?
    הוחזרתי לנקודת ההתחלה.

    שבתי שעות בתור במשטרה כדי לתת תצהיר, במצב של ייאוש מוחלט.

    באיזשהו שלב הכנסתי את הידיים לכיסים.
    והרגשתי שיש משהו בכיס. חתיכת פלסטיק לא ברורה. מה זה?
    הוצאתי אותה והסתכלתי עליה כמעט חצי דקה, תוך שהשערות על העורף שלי פיזית מתחילות להסתמר.
    זה היה דיסק און קי.
    הדיסק און קי שאני משתמש בו בכל פעם שאני צריך להעביר קבצים ממקום למקום, ושבשלב זה או אחר של חייו כל קבצי המופע עברו דרכו, בדרך ממחשב אחד לשני.
    אותו דיסק און קי שתמיד, אבל תמיד, אמור להימצא עם שאר ציוד המיחשוב של המופע. הציוד שנגנב.

    הרגשתי כמו בילבו באגינס מ״ההוביט״, שם במערה עמוק מתחת לאדמה, עומד מול גולום שמתכנן ומאיים לטרוף אותו.
    בילבו מכניס אז את היד לכיס בחוסר מחשבה, ומגלה שם להפתעתו את הטבעת. ה-טבעת.
    אותה טבעת שהוא הכניס מוקדם יותר לאותו הכיס בהיסח דעת מוחלט ושכח ממנה. זו שתציל אותו.

    נזכרתי שערב לפני כן, בסוף ההופעה באיטליה נתתי לצלם של הפסטיבל את הדיסק הזה כדי שיעביר אליו את צילום ההופעה.
    לקח לו לא מעט זמן להכין את הסרט, וכשהוא חזר ב 3 לפנות בוקר הייתי כבר לקראת סוף פירוק המופע והייתי מותש כל כך,
    שלא היה לי כוח אפילו ללכת לשים אותו במקום הקבוע, עם המחשבים. הכנסתי אותו לכיס ומייד שכחתי ממנו.

    נס מספר 1!

    ואז נזכרתי גם מה אמר לי אותו צלם כשהחזיר לי את הדיסק:
    ״הקובץ של סרט ההופעה יצא בגודל של 8.5 ג׳יגה-בייט, ועל הדיסק יש רק 8 ג׳יגה-בייט פנוי. אז מצטער, לא יכלתי להעביר את הסרט לדיסק. אשלח לך אותו מאוחר יותר״.
    ואם הוידאו של הצילום לא הועבר לדיסק און קי, זה אומר שהקבצים שהיו שם לא נדרסו. וזה אומר שיש סיכוי שיש עליו שרידים רבים מתוכנות וקבצי המופע.

    נס מספר 2!

    לא הייתה לי שום דרך לדעת מה באמת יש או אין על הדיסק עד שאביא אותו למעבדה שמתמחה בזיכרונות מחשב, ואשחזר ממנו כל מה שאפשר.
    חיכיתי בברצלונה ארבעה ימים מרוטי עצבים לטיסה חזרה, עם הדיסק עלי 24 שעות ביממה;
    מיששתי אותו בכיס ללא הרף אפילו מתוך שינה, כדי לוודא שהוא שם.
    הורדתי אותו ממני רק במקלחת, מניח אותו בזהירות מולי על השיש ולא מסיר ממנו את העיניים אפילו במהלך חפיפת הראש.
    כשהגעתי איתו לארץ, אחוז היטב בכף ידי, נסעתי ישירות משדה התעופה למעבדת שחזור הזיכרונות היחידה שהייתה מוכנה לעבוד איתי מייד למרות שהשעה הייתה 23:00 בלילה.

    הייתי במתח עצום, אבל עד הבוקר כבר היה ברור שיש סיכוי להקים את המופע לתחייה:
    זה אמנם ייקח שבועות רבים של עבודה מאומצת (אם לא חודשים) לבנות מחדש את מה שכבר לא ניתן היה לשחזר מהדיסק, אבל חודשים זה כבר בתחום האפשר.
    זה אמנם קשה, אבל לא מייאש טוטלית. זה לא שנים של עבודה.

    מאותו רגע נכנסתי לטירוף של עבודה אינטנסיבית, 20 שעות ביממה: לתכנת, לבנות ולצלם מחדש בעבודת נמלים כל פיסת קוד, כל גרפיקה וכל סרט שנדרשים כדי להרכיב שוב את המופע.
    הפעם, כשכל צעד מגובה לזיכרון ענן כמובן.

    ואכן בהדרגה קונטרול פריק הולך וחוזר להתקיים!

    אז איך אפשר לסייע?

    • ע"י שליחת תרומה כאן >
    • או בטלפון דרך אפליקציות ״פייבוקס״ או ״ביט״ למספר: 050-9080200.

    אם יש משהו ששיננתי לעצמי כמעט מדי יום במהלך המסע המטורף הזה, הוא שלאו דזה ידע מה הוא אומר:
    גם מסע של אלף מילין אכן מתחיל בצעד, ואז עוד אחד. ועוד. רגל אחרי רגל.
    לכן ברור לי שגם סכומים קטנים יצטברו ויעזרו להגיע למצב בו המשימה הופכת לאט לאט לברת השגה.

    כל עזרה, גם קטנה, תתקבל בהכרת תודה עצומה מעומק הלב!

    לדף הקמפיין >


    להגיב
  • חוגי המוסיקה לילדים של עידן ויצנר בפרדס חנה – ההרשמה החלה!

    [עידן וייצנר]

     

    לאחר שנה מוצלחת חוגי המוסיקה לגילאי 3-7 נפתחים גם השנה! (לפי קבוצות גיל)

    נעים להכיר, לי קוראים עידן ויצנר, זמר יוצר, כותב ומלחין ומורה למוסיקה לילדים.

    אני מאמין גדול שדרך המוסיקה הילדים לומדים כל כך הרבה דברים נוספים. הם לומדים להכיר את היכולות שלהם, להאמין ביכולת שלהם ללמוד ולהתפתח, הם מפתחים את הביטחון שלהם ודרך המוסיקה לומדים להאמין בעצמם יותר.

    זה הזמן לספר לכם על מה שעברנו בשנה האחרונה עם הילדים.

    בשנה האחרונה, לא היה כמעט ילד אחד שלא אמר לי בשלב כזה או אחר ש"אין סיכוי שאני אצליח לנגן את זה". והאושר הכי גדול שלי בתור מורה הוא לראות את החיוך של אותו ילד כשהוא הצליח לעשות ולנגן יצירה שלא חשב שיצליח לנגן לפני כמה רגעים.

    הדרך בה אני מלמד בנויה על שיטה ייחודית שפיתחתי, שיטה שמאפשרת לילדים ללמוד מוסיקה מתוך משחק, כיף וחוויה. זה לא עוד שיעור מוסיקה קלאסי. אלא דרך אינטואטיבית ומהנה ללמוד מוסיקה ובאמת לפתח את היכולות המוסיקליות מגיל צעיר.

    אני מאמין גדול בזה שמוסיקה כדאי לפתח בגיל צעיר ויודע להגיד לכם, על בסיס חקירה שלי ומחקרים רבים שנעשו בתחום, שככל שהילד מתחיל ללמוד מוסיקה בגיל צעיר יותר, כך היכולות (המוסיקליות ואחרות) שלו מתחזקות באופן משמעותי.

    יש עוד הרבה יתרונות למוסיקה ולשמחתי כל ילד שזוכה לעסוק בה מרוויח מזה משמעותית.

    זכיתי לשוחח ולדבר על התרומות שיש למוסיקה ועל איך לעזור לילד שלכם להתמיד בחוג אותו הוא בוחר, בתוכנית הבוקר של מיכל ינאי "משפחה שכזאת". הנה הריאיון בו אני נותן את התשובות לשאלות האלו.

    וגם, כאן אתם מוזמנים לצפות בשיר מתוך "ערכת המלחין הצעיר" שפיתחתי לילדים שמתבססת על השיטה לפיה אני מלמד בחוגים.

     

    רוצים לקבל עוד פרטים על החוגים ולהירשם למפגש היכרות?
    כנסו לקישור הזה >

    עידן ויצנר: 052-4868072   |   מייל   |   אתר   |   פייסבוק



    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 11

    [הטורשיר העשירי: Cucurrucucu Paloma / Caetano Veloso]

     

    סינדי לאופר, זמרת, שחקנית ופעילת זכויות אדם, והמתחרה של מדונה באייטיז… זוכת גראמי, כתבה בעצמה את המילים והמנגינות (כתבה בעצמה מחזה שלם בברודווי). שיר זה, הנושא את שם אלבומה השני, נוגע בנימי הנפש גם במילותיו וגם בשירה קורעת הלב של סינדי.

    ***

    השיר האחד עשר של "קורא למוזיקה".

     True Colors / Cyndi Lauper

    את/ה עם העיניים העצובות… אני רואה את הצבעים האמיתיים שלך ולכן אני אוהבת אותך!
    אח איזו אהבה נכונה וכמה כיף כשרואים אותך באמת…

    True Colors / Cyndi Lauper

    You with the sad eyes
    Don't be discouraged
    Oh I realize
    It's hard to take courage
    In a worldfull of people
    You can lose sight of it all
    And the darkness inside you
    Can make you feel so small

    But I see your true colors
    Shining through
    I see your true colors
    And that's why I love you
    So don't be afraid to let them show
    Your true colors
    True colors are beautiful,
    Like a rainbow


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 10

    [הטורשיר התשיעי: עד מחר/אביתר בנאי]

     

    קייטאנו ואלוסו, אחד הזמרים המובילים בברזיל, הוא לוחם צדק בעל עמדות שמאלניות רדיקליות (דבר שהוביל גם לישיבתו בכלא והגליתו ללונדון). הוא התחיל עם שירת בוסה נובה ובהמשך פיתח סגנון ייחודי – שילוב של פופ ברזילאי, רוקנ'רול ומוסיקה אומנותית מתקדמת עם גוון פסיכדלי ומסרים חברתיים ("טרופיקליה").

    ***

    השיר העשירי של "קורא למוזיקה".

     Cucurrucucu Paloma / Caetano Veloso

    קוקוריקוקו יונה. רובכם מכירים את השיר והביצוע מתוך הסרט "דבר אליה" של אלמודובר. השירה חודרת הלבבות כאן מספרת על סיפור אהבה נכזב שגורם לאהובו למות מאהבה. ויש שנשבעים שהיונה המדוברת היא נשמתו (תרגום למילים ניתן למצוא כאן >).

     

    Cucurrucucu Paloma / Caetano Veloso

    Dicen que por las noches
    No mas se le iba en puro llorar
    Dicen que no comia
    No msa se le iba en puro tomar
    Juran que el mismo cielo
    Se estremecia al oir su llanto
    Como sufri por ella
    Y hasta en su muerte la fue llamando
    Ay, ay, ay, ay, ay cantaba
    Ay, ay, ay, ay, ay gemia
    Ay, ay, ay, ay, ay cantaba
    De pasion mortal moria
    Que una paloma triste
    Muy de mañana le va a cantar
    A la casita sola
    Con sus puertitas de par en par
    Juran que esa paloma
    No es otra cosa mas que su alma
    Que todavia la espera
    A que regrese la desdichada
    Cucurrucucu paloma
    Cucurrucucu no llores
    Las piedras jamas, paloma
    Que van a saber de amores?
    Cucurrucucu, cucurrucucu
    Cucurrucucu, cucurrucucu
    Cucurrucucu, paloma
    Ya no le llores


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 9

    [הטורשיר השמיני: Here Comes the Flood / Peter Gabriel]

     

    אביתר בנאי. נצר לשושלת הבנאים המפורסמים והמוכשרים. בדיוק בן גילי (46) ואח של אורנה ומאיר. הוא פעיל יותר מ-20 שנה כשהצליח כבר עם האלבום הראשון (1997). לאחר ההצשלחה המיידית טס אביתר לטיול ארוך בהודו למילוי מצברים, טיול שהשפעותיו נשמעו באלבומים מאוחרים יותר. אביתר כותב את המילים והלחנים לרוב שיריו.

    ***

    השיר התשיעי של "קורא למוזיקה".

    עד מחר / אביתר בנאי

    שיר מנחם וחודר לבבות, עם שירה מלאה חמלה ואהבה. לפי השמועות את השיר כתב אביתר לאחותו, שרצתה לעשות הפלה. הוא מבקש ממנה לחכות, לנוח ולא לקבל החלטה מתוך ייאוש ועייפות. אולם קריאה של שלוש השורות האלו, מרמזות אולי על משהו עמוק אחר, שבירת שגרת החיים או גאולה?

    "היינו פה כבר קודם 
    בתפקיד הפוך 
    הליכה מהירה, להתיש את הגוף…"

    עד מחר / אביתר בנאי
    אסור לך לחשוב 
    כשאת כל כך עייפה 
    צאי לטיול לאור זריחה רחוקה מהבית 
    השביל לחזור נמחק 
    הולכת על חבל דק הלילות ארוכים 
    בלי לדעת למה 
    בורחת ואין רודף 

    עד מחר 
    עוד מעט 
    ילד רץ אלייך 
    מחבק אותך 

    נקיף את הפארק 
    רק להפסיק לחשוב 
    אנשים עייפים רצים ברחוב 

    היינו פה כבר קודם 
    בתפקיד הפוך 
    הליכה מהירה, להתיש את הגוף 

    עד מחר 
    עוד מעט 
    ילד רץ אלייך 
    מחבק אותך 

    יש פרצה בגדר 
    בין הגפנים, בין ענבי הכרם 
    שועלים מחבלים, מייללים 
    ונעלמים…

    מילים ולחן: אביתר בנאי


    להגיב
Close