השימושון

הנני

מיכל בידיתמיכל גולדברג מריצה את "הנני" בדרך כלל במטבח הביתי שלה. לא יודעת אם לקרוא לזה מופע, כי זה לא בדיוק "מופע". לא יושבים שם על כיסאות מסומנים ונהנים מחוויה בידורית. זה יותר כמו לראות אדם עושה מדיטציה בהוויה, כשתת המודע של מיכל, ובדרך מסתורית גם התדר של הצופים, משמש חומר גלם למה שנברא אונליין על הבמה.
אולי אפשר לקרוא לזה הופעה. אולי תופעה. כל פעם זה אחרת, ויעידו המכורים. מידי פעם מיכל יוצאת מהמטבח. אז מי שכבר ראה ומי שטרם, מוזמן ביום חמישי 26/4 בשעה 20:45 לתיאטרון "הידית" בפרדס חנה. כניסה: 40 ש"ח. תאמו הגעה בטלפון 04-6372287 וגם 052-4717198.
והנה משהו יפה שלירון קסטר כתבה:

מאת: לירון קסטר

איך מרגיש ליצור משהו מאפס. ילד למשל, שיטת טיפול, מופע. התרגלנו לקבל מן המוכן אוכל, תיאוריות, ילדים מטופלים מחוץ לבית מגיל רך. אפשר גם אחרת. אשה לא קמה בבוקר ואומרת הנני. וזה מה שיש לי לתת לעולם, בתוך המטבח שלי בבית. זה מתגבש אצלה במשך שנים. ויום אחד זה מחליט לצאת, מבלי שהיא תשלוט בכך. אולי היא לא בוחרת דבר מכל זה. לא את התוכן, לא את העיתוי, אבל זה שלה.
מיכל גולדברג היא המיכל של משהו חדש, אי אפשר לקרוא לזה מופע, גם לא סדנה, זה הרבה יותר מזה. וקוראים לזה הנני. תחשבו על להיכנס לתוך בית, לשבת עם עוד איזה עשרים שלושים אנשים על כסאות. לצפות בגולדברג ובמי שהיא בוחרת לארח – לפני שבוע זה היה אבירם בר – עושים דברים שבחרו בהם לפני רגע בלבד. מקשיבים, מנגנים, מתחילים משפט, מצטחקים. אתם כצופים מרגישים שזה איזשהוא מחול יצירתי מטורף ובה בעת זה הדבר הכי נכון לעשות כרגע. יוצאים משם שונים משהייתם. גולדברג נדמית לכם מכשפה שהייתה מדוייקת מספיק להבחין בדברים שלא מתיישבים עם המציאות כפי שאתם מכירים אותה. אתם חוזרים אחרי חודש, לחוויה נוספת, במטבח. החיים שלכם עולים על מסלול אחר.

העובדות. מיכל גולדברג היא לא מכשפה. היא אשה אמיצה שהתקלפה מכל הקליפות שלה במהלך שנים והיא עדיין בתחילת דרכה, כמו שהיא מעידה על עצמה. פעם בחודש היא עומדת מול קהל, במטבח שלה, בלי כלים מוכנים מראש, ועושה הנני.
עד גיל שלושים חיה בקיבוץ בו גדלה, עין גב. עבדה ברפת. ההשכמה המוקדמת, ההתמזגות עם הטבע והנוף היו בשבילה מקור כח והשראה. הרבה פעמים התבוננה בגבעות שמעל הכינרת, מדמיינת שם צללית של צבי, משקיף על המרחב. יום אחד הוא הופיע שם. אמיתי.
גם הנני נולד אחרי שכמו חזתה את בואו. היא לא הלכה בשביל מוגדר עד יצירת ה”דבר” של הנני. אם זה היה תלוי רק בה, היא הייתה ממשיכה עם הפרות ברפת. פשוט, כמו שצדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים, היו אנשים בקיבוץ שדרבנו אותה ללמוד משחק. ואחרי שסיימה את לימודי המשחק בסמינר הקיבוצים למדה מוזיקה וגם שיאצו. והנני נולד כשהייתה מוכנה. הנני, מה שתושבי פרדס חנה מכירים מהפרסומים בבלו באס ועוד מקומות, כמופע של “הקשבה-תנועה-שירה-נגינה וטירוף” במטבח ברחוב הדקלים, הוא משהו חדש יחסית. תקשורת בין מופיעים וקהל שמבינים בלי קול את הערך של כל רגע ורגע. כזה, כבר לא יהיה.
התפיסה שמנחה את הנני היא שכולנו חיות חיים מלאים כשאנחנו יולדות את עצמנו מחדש. מסכימות להשיל את הישן, את המובן מאליו, את ה”מה יגידו” ובוחרות באומץ להוביל את עצמנו לפי מה שמתאים לנו. זה לא משהו ששמור למתי מעט. זה בכולנו. ובמהלך הישיבה במטבח של גולדברג, אפשר להציץ לתוך הסרט הזה. איך מרגישים חיים מנקודת מבט מאפשרת. את נוכחת במלואך בחיים שלה, בחיים שלך. מבינה שהמרחק ביניכן אינו גדול, אם רק תרצי.

————————
הטקסט פורסם לראשונה בעיתון "כל הפרדס", ומופיע גם בבלוג של לירון.
התמונה: סנאפ שוט של מיכל כצופה בהצגת סופשנה בתיאטרון "הידית".

הראה עוד
Close