אוכל

אבוקדואיסטית

[רות צור]

איזה כיף – יש אבוקדו, התחילה עונת האבוקדו.
אפילו לי קשה להאמין ולקבל את העובדה שעד גיל 24 לא אכלתי אבוקדו. מודה ומתוודה, עשרים וארבע שנים לא אכלתי אבוקדו. קשה להאמין. אני לא מכירה אדם אחד שלא אוכל אבוקדו פה בארץ.
תשאלו – איזו סכלות? תשאלו – למה?? אין תשובה. כלומר, יש תשובה, אבל היא כלכך טיפשית ומביכה שלא נעים..אבוקדו היה נראה לי לא טעים. יתכן שטעמתי פעם או פעמיים, אולי נגיסה קטנה בכל פעם ולא ערב לחיכי. למען האמת, נראה לי שפשוט לא התעכבתי על הטעם מספיק.
אחיותיי, שתיהן, היו יורדות על כל האבוקדו שהגיע הביתה ואני- בסירובי. היום אני יודעת שעשיתי להן טובה והשארתי להן יותר אבוקדו לאכול בעצמן. כנראה שבגלל זה אף אחד במשפחה לא ניסה לשכנע אותי לחזור בי מסרבנות האבוקדו שלי. הם פשוט הרוויחו מזה.

אבוקדו, ללא עוררין, הוא אחד הפירות הבריאים והמיטיבים ביותר לגופנו. מוצאו במקסיקו ובמרכז אמריקה ומשם גם שמו, שפירושו "אשכים" – על שום צורת פירותיו התלויים להם כאשכים וכן בשל האמונה שלפרי סגולות מיניות.
קליפתו של האבוקדו עתירת שומן, חלבונים וויטמינים – A,B, ו-C.
יש לו גם הכי הרבה ויטמין E מגנזיום ואשלגן מלכל הפירות האחרים, כאשר –
המגנזיום חיוני למערכת הלב וכלי הדם, לחיזוק העצמות ומניעת סוכרת.
האשלגן מאזן את כמות הנתרן (מלחים) בגוף, חשוב במיוחד בעידן המודרני עתיר הנתרן, וכך למנוע יתר לחץ דם.
ויטמין E שחשוב גם הוא לחיזוק מערכת הלב וכלי הדם, אבל גם אנטי אוקסידנט ששומר על מערכת העצבים ועוזר במניעת אלצהיימר ופרקינסון.
הוא אמנם עשיר בשומן אולם זהו שומן חד-בלתי רווי (כמו בשמן זית) שבעצם מוריד ומווסת את רמת השומן והכולסטרול ה"רע" בגוף.
לפי מחקר חדש הוא גם מגן על תאי הכבד. [מתוך ויקיפדיה].

בקיצור, סיבות למכביר יש לאכול אבוקדו. ובנוסף להכל הוא גם כלכך כלכך טעים.

את העובדה שאני אוכלת אבוקדו אני יכולה לזקוף רק לזכותו של גבי. כשהוא נתן לי לטעום אבוקדו באיזה כנס ריינבו, מיד הגבתי ב- "לא, אין סיכוי". הוא כל כך הופתע לפגוש אדם ועוד מכאן – מדינה שטופת שמש ועתירת אבוקדו כמו ארצנו – שלא אוכל אבוקדו, שהוא הרגיש חובה קדושה להכריח אותי לפחות לטעום. "תאכלי ככה, בלי כלום, בלי מלח ולימון. ככה זה הכי טעים" הוא אמר. אז טעמתי ובאמת היה לי טעים. ואחר כך טעמתי עוד והיה לי ממש ממש טעים. ואחר כך אכלתי ממש, אכלתי אבוקדו וזה היה כלכך טעים שאמרתי לעצמי (ואומרת עד היום) "טיפשה, איך הפסדת כלכך הרבה שנים בלי אבוקדו" ומאז אני בעצם מנסה למלא חוסרים.

בבית הקודם וגם בקודם קודם קודם, היינו מטיילים בפרדסים שבפאתי השכונה ונכנסים למטע האבוקדו. מטע אבוקדו- בניגוד למטעים אחרים ולפרדסים- הוא הכי נעים והכי שקט. בגלל שהעצים גבוהים וגדולים ועשירים בעלווה, תמיד קריר ונעים ביניהם. הענפים לא נמוכים ושורטים כמו במטעים אחרים. שקט והעצים מלחששים זה לזה בשפת העלים החרישית שלהם. היינו אוספים לנו מהלקט ומהשכחה וזוכים לאבוקדו בדרגות בשלות שונות לשבועיים הקרובים.
הרבה זמן לא טיילתי לשם והסבירות גבוהה שהורידו את המטע לטובת שכונה חדשה.
מניסיוני, צריך להיזהר בטיול במטע אבוקדו בסוף החורף – האדמה מכוסה בעלים הרחבים ונחשים אוהבים להסתתר שם. אחד מכלביי הוכש כך פעם.

אני אוכלת אבוקדו לפחות תשעה חודשים בשנה, כי בארץ אפשר. את האטינגר של תחילת העונה ואת ההאס שבא אחר כך, את הפוארטה ואת הנבאל שסוגר את העונה ושאפילו שיש לו טעם מימי, עדיין יש לו מן טעם טעים מיוחד משלו.
בחודשי הקיץ החמים, נותר רק להתגעגע לאבוקדו שיחזור. כי למרות שזה פרי (פרי-ירק) כבד משהו, עדיין כשהוא מוגש חתוך עם קצת לימון ומלח עליו, הוא ממש מרענן.
ובתחילת ספטמבר אני יושבת עם חברה במטבחה והיא אומרת "איזה כיף ששוב יש אבוקדו" ואנחת רווחה נאנחת את דרכה משפתותינו "איזה מזל".

אין על אבוקדו, יודעת כל אם ישראלית (ואולי גם דרום אמריקאית) ששוברת את הראש עם הסנדויץ' לבית הספר ומה לשים בו לעזאזל ושלא יימאס ושהילדים יאהבו. הבעיה היחידה היא שהוא משחיר בסנדויץ' אפילו אם שמנו עליו טון לימון (עוד נגזרת בריאה לכריך אבוקדו). את הבעיה הזו לא הצלחתי לפתור..
אבל גם אבוקדו שלם חתוך לרבועים עם הרבה לימון עליו כסלט נפרד לארוחת הצהריים, מתחסל לו חיש על ידי הילדים. או מעוך סטייל גוואקאמולה לניגוב על ידי פיתה או קרקרים או אפילו על ידי בייגלה, מצליח לקנות לו אוהדים רבים.
אני בעד האבוקדו והאבוקדו בעד כולנו, גם בריא וגם טעים. גם יפה וגם אופה.
אז מי אמר אבוקדו?

***

עכשיו באורגניגן – אבוקדו של תחילת עונה: גליל, אטינגר כמובן ופוארטה. ניתן להזמין, בכל שבוע, החל מיום חמישי בערב 22.00 ועד ראשון בשעה 2.00 בלילה! לאתר של אורגניגן >>

[הצילום: Happiness is a Ripe Avocado by Minie Gonzalez]

תגיות
הראה עוד

14 thoughts on “אבוקדואיסטית”

  1. פעם מצאתי במטע האבוקדו דלי של אבוקדים רקובים מלפני שנה.. במעשה איוולת וחוסר מחשבה בעטתי בדלי והעפתי את התוכן לכל עבר… נראה לי שזה הריח שמרגישים עד היום ברחבי המושבה בלילות… זה כל כך מצחין שנדמה שהריח לא התנדף עד עצם היום הזה…[ונאמר בפייסבוקית-חחחחחחחחח]

  2. הגדולה שלי, הגדולה ממש – שמתגייסת מחרתיים וכך אני אהפוך לאבא של חיילת – מוכנה ליפול בשבי הסורי ולא לאכול אבוקדו על כל נגזרותיו, והיא עוד מכסיקנופילית (שכידוע האבוקדו הוא שם בגדר מאכל לאומי).

    גמאני לא הייתי חובב אבוקדו בילדותי ובנערותי ואולי אף בבגרותי המוקדמת (ואיפה יעלה שצריך אותה), ולצערי אינני זוכר שום ג'ינג'י שעושה לי חניכה בעניין ומראה לי את האור. באיזשהו שלב התהפכתי על האבוקדו והבוקר בעקבות שיר ההלל שלך עשיתי בו מעשים. ואם כבר אנו נמצאים במחוזות אלו (עגבות העגבניה -זכר להיכרותה שלל הברונית וה', ואשכי האבוקדו) הרי שהתמונה של האבוקדו בכלל מזכירה לי פרי נשי אחר.

    והמטע- 160 דונם של יער קדומים שנברא על ידי ותיקי גן שומרון , אותו מטע אקולוגי מיתולוגי עם עלוות העולמים ושלוות גן העדן ששררה בו , הוא כבר כמה שנים לא נמצא איתנו. הכורת עלה עליו וכרת. לשמחתנו הזמנית, האדמה עוד לא כוסתה בשלמת בטון ומלט והפכה ל"שכונת פרחי האבוקדו" או "ניצני הפרי " אבל גם זה יגיע.

  3. בצבא דלו ואני היינו, מרוב תסכול ושנאה לחיים, עושות טוסטים על תנורי ספירלה ומורחות חמאה אבוקדו וגבנצ. רעיון שלה כמובן. מאז אבוקדו לא מתיישב אצלי טוב, וגם לא גבנצ. אבל כשאת עושה סושי, תותה, זה בא לי הכיטוב.

  4. הי עמליה, גם אני עבדתי באבוקדו, אבל עוד בתקופה שלא אכלתי (איזה בזבוז!)
    הייתי אלופה בקטיף. הייתי נכנסת מתחת לעץ, מתיישבת ומביטה. אורבת בחשכת העץ. לאט לאט הייתי מתחילה לראות אותם אחד אחרי השני, בגוון של ירוק שהוא שונה מירוק העלים ורק אז הייתי מתחילה לקטוף. ובכל פעם שהייתי צריכה לחפש עוד, שוב הייתי יושבת להביט.
    כלכך נעים להיות מתחת לעצי אבוקדו..

  5. אין על אבוקדו , פתאום נזגרתי תוך כדי קריאה, בשנטיפים הראשונים (איך אומרים שנטיפי ברבים עמלמולית הגעגועית?) במטע האבוקדו ליד גן שומרון עם האוושה הזו ….
    גם לנו – הבית הראשון בפרדס חנה- 6 עצים כל אחד כמעט סוג אחר ואכלנו כמעט כל השנה אחר כלך היה מוזר להתחיל לקנות אותם , במיוחד בכמויות שכולנו טוחנים פה – שלמים עם לימו בלי לימון בסנדוויץ והכי כיף ככה בכפית טעיייייים

  6. משך אי אלו שנים עבדתי בקיבוץ במטע האבוקדו…4 וחצי בבוקר .קר וגשום וח ש ו ך… נוסעים בטרקטור לקטוף אבוקדים [טוב, נראה אתכם ..איך אומרים אבוקדו ברבים??] גרררר מרימים את היד במעיל הפלסטיק הצהוב והופס.. כל הגשם לתוך השרוול עד בית השחי..ואבוקדו לתיק האיסוף…ובכל זאת לא נעשיתי שונאת אבוקדו. שתלתי אותם .הרכבתי אותם. קטפתי אותם. והכי כייף..אכלתי אותם…["אשכים" את אומרת שקוראים להם במקור… ב"מוסקיטו ביי" של פול תרו הוא קורא להם אגסי חמאה.BUTTER PEARS שזה יותר נחמד.]
    האס הם הכי שוים .[הם פרולטאריים כאלה. ]
    אטינגר הם האצולה.
    פוארטה זה מעמד הביניים.
    ועל הנאבל אין לי מילה טובה להגיד. [סוג של עברינים ,סוחרי אשליות ואיך הצליחו אלה לקרא לעצמם אבוקדו …לא ברור??].
    אכן תענוג. וכשאוכלים אבוקדו ,לא סופרים קלוריות! זה הכי חשוב.

כתיבת תגובה

שווה לראות גם

Close
Close