התפתחות האתרטורים אישייםכלליכתיבה פרטיתסביבה וקהילה

אהבה חופשית – הרומן שלי עם היהדות (6): הטור של איתי אשכנזי

שבט הגעגוע

[לטור החמישי: ליל הסדר מזוית אחרת]

 

היו היה שבט שחי מגעגוע.
ואולי תשאלו איך אפשר לחיות מגעגוע, ולמה בכלל, ומה יש בו בגעגוע?
אז תשמעו סיפור שיסביר את הסיפור.

במקום אחד בעולם ישנו הר.
ועל ההר עומדת אבן,
ומן האבן יוצא מעין.

ההר הזה עומד לו בקצה אחד של העולם
ובקצה השני של העולם עומד לב.
הלב של העולם.

והלב של העולם עומד כנגד המעין וכוסף ומשתוקק מאד לבוא אל המעיין, וצועק את כיסופיו תמיד. וגם המעין משתוקק אליו.

ללב העולם יש חולשה, שהוא כמעט בוער בלהט החמה, ואולי עוד יותר, מהגעגועים והערגה המלהטים בו. הוא כמעט ואינו יכול לשאת את ההשתוקקות והגעגועים אל המעין. למזלו, כאשר הוא כבר חייב לנוח מן ההשתוקקות הבוערת, ולנשום לרווחה, אזי באה צפור גדולה ופורשת כנפיה עליו ומגנה עליו מן החמה, ואז הוא זוכה לקצת מנוחה. וגם אז הוא מסתכל אל עבר המעיין ומתגעגע אליו.

אז בעצם, אם הוא מתגעגע אליו כל כך מדוע אינו הולך אל המעין?
זו שאלה מצויינת. אבל יש לה תשובה פשוטה.
כאשר הלב עומד על ההר, הוא אמנם מתגעגע מאד, אך מראה המעיין במרחק מנחם אותו והנחמה נותנת לו את הכוח לחיות. אבל כאשר הלב רוצה להתקרב אל המעיין, הוא הולך לו בהרים ובגאיות ולרגעים בדרך המעיין נעלם מעיניו. ואם לרגע לא יסתכל על המעיין תצא נפשו, וימות… ולא רק הלב ימות. אלא העולם כולו. כי הוא הלב של העולם.

ולכן, הוא אינו יכול ללכת אל המעיין, אלא רק לעמוד על ההר, להביט אל המעיין ולהתגעגע עד כלות הנפש.

ודעו, כי למעיין הזה אין זמן. את הזמן המועט שיש לו בכל זאת, הוא מקבל במתנה מן הלב – יום אחד. ובהתקרב סיומו של היום, עלול לבוא זמנו של המעיין ויסתלק. ובעקבותיו יסתלק הלב ויתבטל העולם.

ובאמת, סמוך לגמר היום, הלב והמעיין מתחילים לברך זה את זה, לחוד חידות ולשיר זה אל זה שירים נפלאים באהבה והשתוקקות גדולה.

ויש איש מיוחד, איש חסד האמת, שמשגיח על אותו רגע מיוחד והוא נותן במתנה יום אחד ללב, והלב נותן למעין, ולמעין שוב יש זמן. ואם עקבתם אחרי כל הסיפור, אז תבינו שבזכות האיש הזה שמקבץ חסדים של אמת, העולם שלנו, וההר, והלב והמעיין מתקיימים. ממש עד היום.

אז זהו הסיפור של הגעגוע.

געגוע משהו שהיה ולמשהו שיהיה ולמשהו שבעצם נמצא ממש כאן אבל אי אפשר לגעת בו…. אפשר רק להתגעגע.

זה כל כך מסתכל…
אי אפשר להפגש באמת אף פעם…
לגעת
להתקרב

אבל אולי יש כאן תעתוע ולא רק געגוע.
כי בקשר אמיתי, מתגעגעים מכל הלב למי שממש כאן.
כמו לאישה שאיתך.
כמו לחיים ממש.
ומי שמנסה בכל זאת להפוך
את הקרובים אליו
ואת חייו
ל"שלו"
מובטח לו שיביא לסופו של העולם
או לפחות לסופו של הקשר

בחכמת הקבלה מסופר על נקודה קדושה החבויה בעומק הלב, "רעותא דליבא" שמה, נקודה של אור אלוהי אינסופי, נביעה של געגועים ללא קץ. ואת הגעגוע הזה אי אפשר להפיס, אלא במחיר חורבן העולם.

אז השבט ההוא שמכור לגעגוע,
אנחנו חוזרים אליו עכשיו.
הוא שבט אחד מיוחד, שמסכים לחיות כך – נוגע לא נוגע, מתגעגע.
ובהסכמה הזו שלו יש אהבה עמוקה לעולם,
הסכמה עמוקה לאפשר לעולם להתקיים
ומשום כך,
להשאיר תמיד
נקודה של
געגוע
לא ממומש.

______________________________________________________________________________

איתי אשכנזי, מורה לפנימיות התורה ולתפילה, מנחה קבוצות ימימה לגברים ולנשים, טיפול אישי וזוגי, מלווה עסקי, בעלים של "אידרא – קהילת לומדים" (www.idraraba.com). האתר של איתי: www.nigunpnimi.com   www.idraraba.com/itai
שיעור פרשת שבוע מלווה בניגונים, ימי שני 20:45 פרדס חנה, לפרטים 0545362226

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שווה לראות גם

Close
Close