סלע קיומנו באהבת חינם

[מאת צפריר שפרון]

הזוגיות הראשונה היא בין הנפש והגוף.
הזוגיות השניה היא הזוגיות האינטימית.
הזוגיות השלישית היא הזוגיות ההורית.
הזוגיות הרביעית היא הזוגיות עם המשפחה.
הזוגיות החמישית היא הזוגיות עם המשפחה המורחבת.
השישית, עם הקהילה, שביעית – העם, שמינית – היבשת, תשיעית המין האנושי, עשירית – היונקים, 11 – כל הבריות החיות, תריסרית צומח ושלושה עשר מתייצג עם הזוגיות העתידית – עם הדומם.
—

אני בזוגיות. תודה.

—

ובעניין הזוגיות השביעית אני מסרב לקבל את המציאות כפי שמציירים לי אותה מחרחרי מדון וריב, אנשים שכל אומנותם היא תעמולה, והם מיטפשים (הופכים להיות טפשים) עד כדי כך שהם מאמינים שבעזרת ההפחדה הזו, הם תורמים משהו למישהו, והם מאמינים בכל ההבל הזה, מכיוון שזו דרכה של תקשורת, לצייר רק בצבעים חזקים, להראות דם, ואם אין דם, אז מוות, או פוטנציאל לדם.

—

אוולת, טמטום חושים וטפשות הם נחלת כל גוף ובינינו, כל אדם.
כל אחד מאתנו חטא במעשים שלא היה מאמין שהוא יעשה,
אמר דברים לא במקום, לא בזמן, ומי שמצקצק לא אני הוא האיש, טוב אם יתחיל להרבות במזונות טובים לזכרון.
ואם אנחנו מצקצקים אל מול האוולת והטמטום, טוב אם נתבונן פנימה ונצקצק לעצמנו.
שכן, כל ההבל הזה של איומים ריקים מתוכן, כל הבהלה הזו, הפאניקה שהעם הזה עדיין נמצא בתוכה, כשארית מהשואה והגבורה, והמסכנוּת והקורבנוּת האינסופיים.
כל העם הזה, גם אלה שאינם צאצאים של דור השואה, מה שנתברך כותב זה להיות מאלה, שכל העם הזה איבד מזמן את יתרונו בתחום השכל, ומתוך שכולנו יהודים וכולנו יודעים את התורה, וכולנו יותר חכמים מכולנו, מעשינו סכלים.

הרעיון הזה של איום בדבר השמדת העם היהודי על ידי מישהו, אמנם ניתן להשמיעו כמואזין השוטח באוזני מאזיניו דברי שטנה או הודיה והללויה, אבל בפועל זה השקר הגדול של התפיסה הבטחונית, והטירוף הזה שעם שלם עובד על מנת לתמוך בתפיסה קורבנית – דפקו אותי אז הצדק עימי. עזבו את הצדק, ראו את החסד.

אוירת השואה – זו שבני הדור השני מזוהים אתה ומזהים אותה, היא הפאניקה הנרשמת על עתוני הארץ הזו ונשמעים ברדיו ובטלוויזיה.

ארבע שנים, מלחחמה עקובה מדם, בה רדפו אחרי היהודים בכל רחבי אירופה, ביעילות הגרמנית, לא הצליחו להשמיד אותנו. ניסו בכל כוחם ולא הצליחו.והמחיר הוא מעבר לששת המיליונים – המחיר הוא החיים בפאניקה. ופאניקה – מידבקת. זה הבסיס לתעמולת ההבל והאוולת.

אף אחד לא ישמיד אותנו.
למרבה הפלא – העולם לא ייתן, מהבחינה הצבאית, חוץ מה אתם יודעים לפי מקורות זרים (איך אנחנו נחמדים לזרים כשהם מקורות).

—

עכשיו הגיע הזמן הזה בו האיום על קיומנו מבקש דגשים אחרים.
שכן מה שמאיים על קיומנו הוא לא השוויון בנטל, איזה קשקוש לתפארת, הקפיטליזם מדברים קומוניזם, בנטל, כן, לא בהון, ולא ברמת החיים ולא באיכות החיים, בנטל. קשקוש. בנט – אל.

מה שמאיים על קיומנו הוא לא היעדר דיור.
אלא אובדן הערכים הבסיסיים המתבקשים על מנת לחיות כחברה מתוקנת, ערכים הטמונים ביהדות.
ערכי היהדות בנוגע ליחסים בינינו, ערכי היהדות בדבר השירות שהממסד צריך לתת לאדם היחיד, השירות שאמור לקדם אותי למטרותי על פני להעסיק אותי בבירוקרטיה מיותרת, אלה – בהיעדרם – הם האיום הקיומי.
ולא מדובר בדת ובוודאי לא מדובר בדתיים, שכן אלה אינם מייצגים את הדת היהודית בהכרח ובוודאי שינם נציגי היהדות מבחינת ערכי הדת, ערכי הלאום הזה. כפי שהרופאים רחוקים מלייצג את הריפוי והרפואה – רק נדמה להם שהם שם.

ואם לא נשמור על הצביון היהודי, מהבחינה הזו של יחסי אנוש, ערבות הדדית, רצון טוב, הסכמה וקבלה, אז, ניכחד.
פשוט כמשמעו.
שכן הארץ הזו ניתנה לעם היהודי.

ואם שנאת החינם הזו, וכאן אנחנו חוזרים למעלה, לרעיון האוולת שמתקשקשת בעיתונות ובמדיה, בתעמולת הקפיטליזם החולה, תמשיך, היא שתאיים על קיומנו.

ואם סלע קיומנו יתגשם להיות באהבת חינם, אף אחד לא יוכל לנו.

הכותב הזה מסרב להאמין ששנאת החינם היא בעלת משקל כפי שניתן לה בתקשורת באמצעות הפחדה, פאניקה, חרדה ונטייה ברורה לראות שחורות (ויסלחו לי השחורים).

—

על מנת ליישם את ערכי היהדות, וטוב להתבונן מעת לעת בפרקי אבות, בענייני דרך ארץ לפחות, ובכן, מדרך הארץ הזו, ישראל, יש חשיבות עליונה לעשיית שלום, בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין זולתנו.

השלום לא טוב לה לפוליטיקה, הוא אינו משרת היטב את הכלכלה הקפיטליסטית.
בקיצור, לא ממש כדאי. כמו ילדים. ילדים גם אינם כדאיים. הם עולים לנו במשאבים לא מעטים.

ובכל זאת אנחנו עושים ילדים. יש עתיד.

—

ואנחנו גם צריכים לעשות שלום. השלום שמתחיל בתוכי גם נגמר שם. השלום שביני ובינך רק מתפתח לשרשרת של אהבה.

אז מחוץ למערכת התעמולה הממוסדת והמקובלת, טוב אם נדבר שלום.
אם נעלה על נס את האפשרויות הגלומות בשלום.
ככה, בשיחות סלון. לא צריך בתקשורת.
עם חברים, עם המוסכניק, עם ההיא מהמכולת וסתם עם הילדים.

ההשפעה של מפגשים כאלה, תהא מכרעת.
וזה למשל ערך שכולו ספון – גם ביהדות.

—

אהבה

—

תודות.

 

—-

[הציור של עירד דיין. (בחירת העורכת) ]